רקע לבשורה על פי מרקוס
רודולף שטיינר
GA 124
תרגמה מאנגלית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
הרצאה מספר 9
דת-הירח של יהוה והשתקפותה בערביזם.
חדירת הזרם בודהה-מרקורי לתוך הרוזנקרויצריות
ברלין, 13 במרס 1911
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
היום נגיע לסיומם לעת עתה של הלימודים שלנו בנושא הבשורה על פי מרקוס. הקטעים שציטטנו בהרצאה האחרונה, ושמצביעים על כך שאנו חיים בתקופת מעבר, מהווים מפתח לרעיונות שהתמקדנו בהם. כשאנו מתבוננים אפילו באופן שטחי בחיי הרוח של תקופתנו, אנו חייבים להודות בכך שמופיעים רעיונות ומחשבות חדשים, למרות שהאנשים החיים ממש בתוך סדר חדש זה אינם מודעים לכך. יהיה זה טוב אם נצליח לקחת איתנו מכאן חומר למחשבה שיעזור לנו לשאת את הרעיונות שלנו הלאה, כך שבערב זה אני רוצה להציע מספר דרכים שיאפשרו לכם לפתח את הידע המדעי-רוחי שכבר נמסר לכם.
כשמתייחסים לתקופת מעבר כלשהי, כדאי להזכיר לעצמנו את תקופות המעבר הגדולות באבולוציה של האנושות, ובמיוחד את הנקודה המכריעה שהגיעו אליה האירועים בארץ ישראל. מתוך דברים רבים שכבר נאמרו, כבר התוודענו למשמעות של התקופה ההיא. כשאנו מנסים לגבש איזושהי תפיסה לגבי האופן בו הרעיון בעל החשיבות העליונה, הרעיון-כריסטוס, עלה מתוך המחשבות והרגשות של התקופה שקדמה לו, אנו חייבים לזכור שהרעיון-יהוה היה משמעותי לעברים הקדומים בדיוק כמו הרעיון-כריסטוס עבור אלה שהלכו אחריו. מהרצאות אחרות, אנו יודעים גם שמנקודת המבט של כל מי שחודר עמוק לתוך מהותה של הכריסטיאניות, אין להבדיל בין הישות יהוה לבין כריסטוס עצמו. עלינו להבין בצורה ברורה שיש קשר אינטימי בין הרעיון-יהוה והרעיון-כריסטוס. קשה לסכם במילים מעטות את ההיבטים הרחבים של קשר זה. פיתחנו את הנושא בהרצאות וסדרות הרצאות רבות בשנים האחרונות, אך אוכל להמחיש אותו בעזרת דימוי. עלי רק להזכיר לכם שוב את הדימוי של אור השמש, שיכול להגיע אלינו או ישירות מהשמש, או דרך השתקפות מהירח בלילה, במיוחד בזמן ירח מלא. כי בסופו של דבר, אור השמש הוא זה שבא מהירח המלא, גם אם הוא אור שמש שמשתקף, והוא באמת שונה מאור השמש אותו מקבלים ישירות. אם אנו חושבים על אור השמש כמסמל את כריסטוס, אנו יכולים לדמות את יהוה לאור השמש המשתקף מהירח, וזה בדיוק האופן בו יש להבין את שני הרעיונות. אלה שמכירים במידה מסוימת את הנושא הזה רואים את המעבר מההשתקפות הזמנית של כריסטוס ביהוה לכריסטוס עצמו בדיוק כמו שהם רואים את ההבדל בין אור שמש לאור ירח: יהוה הינו התגלות לא ישירה וכריסטוס הינו התגלות ישירה של אותה הישות. אך אם חושבים במונחים של אבולוציה, עלינו לדמיין כעוקב בזמן את מה שנמצא זה לצד זה במרחב. מי שמדבר על הדברים האלה מנקודת המבט של האוקולטיזם יאמר: אם אנו קוראים לדת של כריסטוס דת-שמש – ויש סיבות טובות לביטוי זה אם אנו זוכרים את מה שנאמר על זרתוסטרא – אנו יכולים לקרוא לדת-יהוה דת-ירח – ההשתקפות הזמנית של דת-כריסטוס. אם כן, בתקופה שלפני לידת הכריסטיאניות, דת הירח הכינה את דת-השמש. תוכלו לקלוט את מה שאני אומר עכשיו רק אם תבינו שהסמלים אינם נבחרים באופן שרירותי, אלא יש להם יסודות עמוקים. כאשר מחברים בין תפיסת-עולם או דת-עולם וסמל, אלה שמשתמשים בסמל מתוך ידע מודעים לכך שהוא קשור באופן אינטימי ומהותי למה שהוא מייצג. במובנים רבים, נעלם מעיני האנשים היום הסמל של אור-הירח כמייצג את דת-יהוה הקדומה, ובמידה מסוימת גם הסמל של השמש כמייצג את הכריסטיאניות.
בוודאי תזכרו איך תיארתי את מהלך האבולוציה של האנושות. קודם, יש ירידה, שהתחילה כשהאדם גורש מעולם הרוח ושקע יותר ויותר לתוך החומר. ואם אנו מתבוננים בתמונת המסלול הכללי של האבולוציה, אנו יכולים להבין שהאנושות הגיעה לנקודה הנמוכה ביותר בתקופת אימפולס כריסטוס, שאחריו הירידה הלכה והפכה בהדרגה לעלייה. אימפולס כריסטוס התחיל לפעול בנקודה הנמוכה ביותר וימשיך לפעול עד שכדור הארץ יגשים את ייעודו.
האבולוציה הינה תהליך מסובך מאוד, והיבטים מסוימים בה הם המשך של אימפולסים שהוחדרו בזמנים קדומים. אימפולס הכריסטוס שניתן בתחילת העידן שלנו ימשיך ללכת ישר קדימה, ויהפוך ליותר ויותר עוצמתי בנפשות בני האדם, עד שתושג המטרה של האבולוציה האנושית – כשהוא ישפיע מתוך הנפשות של בני האדם על כל החיים על האדמה. כל ההיסטוריה של העתיד תהווה הוכחה להתפתחותו והשפעתו של אימפולס זה בשלב גבוה יותר ומושלם יותר. אימפולסים רבים כאלה פועלים בעולם באותו האופן.
אך יש גם אימפולסים וגורמים אחרים באבולוציה, שעליהם אי אפשר לומר שהם מתקדמים בקו ישר. כבר הזכרנו חלק מהם. באבולוציה הפוסט-אטלנטית, אנו מבחינים בשבע תקופות: התקופה ההודית הקדומה, ואחריה אחת אחרי השנייה, התקופה הפרסית הקדומה, התקופה המצרית-כלדאית, התקופה היוונית-לטינית – שבמהלכה חל אירוע כריסטוס – והתקופה החמישית שלנו, שאחריה יבואו שתי תקופות נוספות. בתקופה החמישית, חוזרים על עצמם, בצורה שונה, אירועים מסוימים שהיו אופייניים לתקופה המצרית-כלדאית. אימפולס הכריסטוס ניתן בתקופה האמצעית (הרביעית), והתקופה השלישית חוזרת על עצמה במובן מסוים בתקופה החמישית. יש יחס דומה בין התקופה השישית והשנייה, ובין התקופה השביעית והראשונה. כאן אנו עוסקים בגורמים החופפים של האבולוציה שיתגלו באופן כזה שנוכל להשתמש לגביהם באמירה שבברית החדשה: האחרונים יהיו ראשונים. התקופה ההודית הקדומה תופיע שוב בתקופה השביעית בצורה שונה, אך עדיין ניתנת לזיהוי.
אך ישנה עוד דרך בה תקופה מוקדמת יותר יכולה להשפיע על תקופה מאוחרת יותר. במהלך האבולוציה, יכולות להופיע גם תקופות קצרות יותר. כך נסיבות שהיו קיימות בתקופות הקדם-כריסטיאניות במהלך תקופת התרבות העברית הקדומה הופיעו מחדש מאוחר יותר, בתקופות שאחרי הופעת הכריסטיאניות: משהו שהוכן בתוך הדת של יהוה, שכאילו חופף את אימפולס הכריסטוס, הופיע שוב ופעל ביחד עם גורמים אחרים שבינתיים התפתחו.
אם ננסה לתאר באמצעות סמל את מה שהזמן הקצר מונע מאיתנו לדון בו בצורה מספיק מעמיקה, אנו יכולים לומר: אם ניקח את הירח, להבדיל מהשמש, כסמל המייצג את דת-יהוה, אנו יכולים לצפות שמאוחר יותר תופיע צורה דומה של אמונה, כמעין דת-ירח, שכביכול תעבור ליד אימפולס-הכריסטוס. וזה בדיוק מה שקרה. הדת-יהוה הקדומה הופיעה שוב לאחר אירוע כריסטוס, בדת הסהר, ונשאה אימפולסים מוקדמים יותר אל תוך הזמנים שאחרי הופעת הכריסטיאניות. אם איננו מתייחסים לדברים באופן שטחי, השימוש בירח ובסהר כסמלים לשתי הדתות האלו לא יהיה סתם משהו שמעורר חיוך, מאחר שזו עובדה ממשית שדת או אמונה והסמל שלה קשורים בקשר הדוק. כך שבעתיד, יתרחש שחזור של שלב מוקדם יותר, שדילג על השנים שעברו בינתיים. זה קורה בשליש האחרון של התקופה היוונית-לטינית, שעל פי הידע האוקולטי המשיכה עד למאה ה-12 וה-13. אם מדלגים על תקופה של 600 שנה, זה אומר שמהמאה השישית, מופיעה הדת אותה הביאו הערבים מאפריקה אל תוך ספרד, דת שיש לה השפעה רבת עוצמה על כל ההיבטים של ההתפתחות: היא מייצגת הופעה מחדש, בצורה שונה, של דת הירח, דת-יהוה. דת זו התעלמה מאימפולס הכריסטוס שהתרחש בינתיים. אין אפשרות למנות את כל המאפיינים שהגיעו ביחד עם הדת של מוחמד; אבל חשוב להבין שדת האסלאם, שהייתה למעשה מעין התחדשות של המונותאיזם של משה, מתעלמת מאימפולס הכריסטוס. אך הרעיון הזה של אל אחד מכיל הרבה דברים שהגיעו ממקורות אחרים, למשל מהדת המצרית-כלדאית, שהניבה ידע מדויק ביותר על הקשר בין ההתרחשויות בשמיים המלאים בכוכבים לבין אירועים ארציים. כך המחשבות והרעיונות הנפוצים בקרב המצרים, הכלדאים, הבבלים והאשורים, מופיעים שוב בדת של מוחמד, אבל חדורים באל אחד, יהוה. מנקודת מבט מדעית, מה שמופיע בערביזם הוא סוג של אוסף, סינתזה, של תורות-החוכמה של הכוהנים של מצריים וכלדאיה, ושל הדת-יהוה של העברים הקדומים.
בתהליך כזה אין רק דחיסה, אלא גם דחייה ואלימינציה. במקרה זה, האדם היה צריך לוותר על כל מה שהיה קשור לקליטה רוחית, ולפתח תלות מוחלטת בחשיבה הרציונלית והאינטלקטואלית. לכן את המושגים השייכים לאמנות הריפוי המצרית ולאסטרונומיה כלדאית – שאצל שני עמים אלה היו התוצאה של ראייה רוחית – ניתן למצוא בערביזם של מוחמד בצורה שהפכה להיות אינטלקטואלית ואינדיבידואלית. אם כן, הערבים הביאו לאירופה משהו שעבר כאילו דרך פילטר. המושגים הקדומים שהיו נפוצים אצל המצרים והכלדאים התרוקנו מהתוכן הרוחני והתמונתי שלהם ולבשו צורות מופשטות. הם מופיעים שוב בידע המדעי הנפלא של הערבים שעשו את דרכם לאירופה דרך אפריקה וספרד. בעוד שהכריסטיאניות הביאה אימפולס הקשור בעיקר לחיי הנפש של האדם, האימפולס הגדול ביותר שהשפיע על האינטלקט האנושי הגיע דרך הערבים. ללא ידע מעמיק של המסלול בו התקדמה האבולוציה של האנושות, אי אפשר לגבש כל רעיון שישקף כמה נתנה לאנושות השקפת העולם שהופיעה בצורה חדשה תחת הסמל של הירח. לא היה יכול להופיע אף קפלר, אף גליליאו, ללא האימפולסים שהערביזם הביא לאירופה. כי צורת החשיבה הקדומה מופיעה מחדש, אך הפעם היא מרוקנת מהראייה הרוחית העתיקה שלה, כשתקופת התרבות השלישית חגגה את תחייתה בתקופה החמישית שלנו, באסטרונומיה המודרנית שלנו, במדע המודרני שלנו.
אם כן, המסלול של האבולוציה הוא כזה שמצד אחד אימפולס הכריסטוס חודר לתוך העמים האירופאים באופן ישיר, דרך יוון ואיטליה, ומצד שני, זרם דרומי יותר עוקף את יוון ואיטליה ומתמזג עם ההשפעות אותן הביאו בעקיפין הערבים.
רק דרך האיחוד של הכריסטיאניות והמוחמדניזם במהלך התקופה החשובה שאנו דנים בה, התאפשרה לידתה של התרבות המודרנית שלנו. מסיבות שלא אוכל לפרט היום, עלינו לקחת בחשבון תקופות של 600-650 שנה עבור אימפולסים כמו אלה שתיארתי. כך שלמעשה עוברים שש מאות שנה לאחר אירוע כריסטוס עד שמופיעה דת הירח המחודשת של הערבים, מתפשטת ומתרחבת באירופה, ועד למאה ה-13 מעשירה את התרבות הכריסטיאנית, שקיבלה את האימפולסים הישירים שלה דרך מסלולים אחרים. התרחש חילוף מחשבות בלתי פוסק. אפילו אם אתם מכירים רק את מהלך האירועים החיצוני, אם אתם יודעים איך במנזרים של אירופה המערבית – למרות ההתנגדות הניכרת לערביזם – המושגים הערביים פילסו את דרכם לתוך המדע, תהיו מודעים גם לכך שעד האמצע של המאה ה-13 – שוב נקודת זמן משמעותית במיוחד – האימפולס הערבי ואימפולס הכריסטוס הישיר היו שזורים זה בזה.
מכל מה שנאמר, תבינו שאימפולס הכריסטוס הישיר התקדם למעשה בדרכים שונות מהאימפולסים שזרמו לתוכו כמו פלגים שמתמזגים לתוך נהר. שש מאות שנה לאחר אירוע כריסטוס, כתוצאה מהתרחשויות שלא קל לאפיין למרות שהן ידועות לכל אוקולטיסט, גל חדש של תרבות קם במזרח, התקדם דרך אפריקה וספרד אל תוך חיי הרוח של אירופה, והתאחד עם אימפולס הכריסטוס שכבר התקדם במסלולים שונים. לכן נוכל לומר שהסמלים של השמש והירח התמזגו בין המאה ה-6 ועד למאה ה-12 וה-13, שוב במשך תקופה של כשש מאות שנה.
לאחר שתהליך זה של הפריה הדדית השיג את מטרתו במובן מסוים, קם משהו חדש שעבר תהליכי הכנה מאז המאה ה-12 וה-13. מעניין שהיום גם המדע הרגיל מכיר בכך שבתקופה ההיא משהו בלתי מוסבר עבר בנפשות של העמים האירופאיים. מבחינת המדע, אין לכך הסבר, אבל האוקולטיזם יודע שבתקופה זו, כאילו עקב אימפולס הכריסטוס, משהו שהיה הפרי של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, זרם, רוחנית, לתוך הנפשות של בני האדם: הפירות של התרבות היוונית היו הגל הבא. אנו קוראים לתקופה זו הרנסנס – התרבות שבמשך מאות השנים הבאות העשירה והשביחה את כל מה שכבר קיים אז. כאן שוב הייתה חפיפה כעבור תקופה של שש מאות שנה אחרי כניסת הזרם של הערביזם. בנקודה זו באבולוציה, התקופה היוונית – שהייתה מעין מרכז בשבע התקופות הפוסט-אטלנטיות – עברה התחדשות מסוימת ברנסנס. ואז שוב באה תקופה של שש מאות שנה, שבמהלכה הגל היווני מגיע לשיאו; וזה מביא אותנו לתקופה בה אנו עצמנו חיים. אנו חיים היום בתחילתה של תקופת מעבר לפני העלייה של גל התרבות הבא של שש מאות שנה, כשמשהו חדש לחלוטין מתקרב אלינו, כשמשהו חדש אמור להעשיר את אימפולס הכריסטוס. אחרי שתרבות-הירח עברה התחדשות בדת אותה מסמל הסהר, והגיעה לסיומה במשך תקופת הרנסנס, הגיע כעת הזמן בו אימפולס הכריסטוס צריך לקבל לתוך עצמו פלג אחר. לתקופה שלנו יש קירבה מיוחדת לפלג זה. אך עלינו להבין באופן ברור מהי משמעותו של זרם חדש זה מבחינת התרבות שלנו. כל ההתרחשויות הללו הינן בהתאמה מלאה לתוכנית אוקולטית – למטרה אוקולטית.
אם אנו חושבים על הירח, מרקורי, וונוס, והשמש, ברצף הקדום, ולא ברצף החדש, לאחר שיא ההתחדשות של השפעת הירח במשך תקופת הרנסנס, אנו יכולים לצפות להופעה של זרם אחר, שיכול להיות מיוצג בצדק על ידי הסמל של מרקורי. אם הסמלים שלנו נכונים, כשם שקראנו לגל של הערביזם תרבות ירח, כך נוכל לומר באופן תיאורטי שכעת אנו עומדים לפני הופעה של זרם בצורת תרבות-מרקורי.
אם אנו מבינים את האופן בו התפתחו התרבות והציביליזציה, אנו יכולים לקבוע בצדק שגיתה היה האינדיבידואל הגדול האחרון ששילב בנפשו את כל הפירות המלאים של המדע (כלומר, של האינטלקטואליזם המועשר בערביזם), של הכריסטיאניות ושל תרבות הרנסנס. לכן אנו יכולים לצפות שהוא ייצג את ההתמזגות הנפלאה של שלושה תחומים, ולאחר שלמדנו את גיתה כפי שלמדנו אותו במשך שנים, אנו יכולים לזהות בקלות שאלמנטים אלה אכן מתמזגים בנפשו. אבל עקב מה שנאמר לגבי המחזורים של שש מאות שנים, איננו יכולים לצפות למצוא בגיתה כל סימן של השפעת מרקורי. אנו יכולים לצפות שהיא תופיע כמשהו חדש רק אחרי זמנו. ומעניין לשים לב כאן לכך שהתלמיד של גיתה, שופנהאואר, כבר מגלה סימנים של השפעה חדשה זו. אמרתי שהחוכמה של שופנהאואר מכילה אלמנטים של חוכמה מן המזרח, במיוחד בצורת הבודהיזם. מרקורי נחשב מאז ומתמיד כסמל הבודהיזם. כך שאחרי התקופה של גיתה הייתה התחדשות של השפעת-בודהה – כאשר בודהה מייצג את מרקורי ומרקורי את בודהה – בדומה לאופן בו השפעת הירח הופיעה שוב בערביזם. אם כן, את הזרם הצדדי זה, שנכנס לתוך אימפולס הכריסטוס הישיר בתחילתה של תקופה חדשה של שש מאות שנים, ניתן לתאר – בגבולות שציינתי בהרצאה הציבורית שלי על הנושא – כתחייה או התחדשות של הבודהיזם.
כעת נוכל לשאול: מהו זרם התרבות שהולך ישר קדימה אל העתיד? זהו זרם-הכריסטוס. ואיזה זרמים צדדיים נמצאים שם? קודם, ישנו הזרם הערבי, שנכנס לתוך הזרם העיקרי, ואז יש בו הפסקה ולבסוף הוא נכנס לתוך תרבות הרנסנס. בזמן הנוכחי, מתרחשת זרימה מחודשת של הזרם של בודהה. אם אנו מסוגלים להתבונן בדברים הללו באור נכון, נראה באופן ברור שעלינו לספוג את האלמנטים האלה של זרם-בודהה, שעדיין לא היו נוכחים בתרבות המערבית. אנו יכולים לראות איך אלמנטים מסוימים של זרם-בודהה אכן מפלסים את דרכם להתפתחות הרוחנית של המערב, למשל בתורת החיים-החוזרים והקרמה[1]. אך יש דבר נוסף שעלינו להבין ולזכור, והוא זה: אף אחד מזרמים צדדיים אלה לא יוכל לעולם לשפוך אור על העובדה המרכזית בתפיסת העולם שלנו, במדע הרוח שלנו. לא נוכל לצפות מהבודהיזם או מכל דת קדם-כריסטיאנית אחרת מן המזרח, שמתחדשת בימינו, שהוא ישפוך אור על טבעו של כריסטוס, כשם שהכריסטיאניים האירופאיים לא יכלו לצפות זאת מהערבים שהתפשטו בספרד. אנשי אירופה בתקופה ההיא ידעו היטב שרעיון הכריסטוס זר לערבים, שהערבים אינם יכולים לומר שום דבר חשוב על כריסטוס. וכשהם כן אמרו משהו, הרעיונות שהם העלו לא התאימו כלל לרעיון האמיתי של כריסטוס. הנביאים השונים עד לשבתאי צבי, שהופיעו כמשיחי שקר מבלי להבין דבר על אימפולס הכריסטוס, כולם יצאו מתוך הערביזם. לכן, כמובן, התרומה של זרם צדדי ערבי זה הייתה מורכבת מאלמנטים שונים לחלוטין; הוא לא היה יכול לשפוך אור על הסוד המרכזי של כריסטוס.
הגישה שלנו לזרם שמתקרב כיום כזרם צדדי חייבת להיות זהה. מדובר בהתחדשות של זרם עתיק יותר והוא יקדם את ההבנה של חיים-חוזרים וקרמה, אך הוא אינו יכול לספק כל הסבר לאימפולס כריסטוס. יהיה זה אבסורד באותה המידה כמו לנסות באירופה לקבל מושג אמיתי אודות כריסטוס מהערבים, למרות שהם כן הביאו לאירופאים רעיונות רבים דרך משיחי שקר עד לתקופתו של שבתאי צבי. התרחשויות מסוג זה עוד יחזרו על עצמן, כי האבולוציה של האנושית תוכל להתקדם רק אם בני האדם יהיו מספיק חזקים כדי לראות בצורה יותר ויותר בהירה את האמת המסתתרת מאחורי הדברים האלה.
אנו נגלה שמדע הרוח אותו ייסדה הרוזנקרויצריות האירופאית, עם כריסטוס כרעיון המרכזי שלו, יצליח להתבסס למרות המכשולים החיצוניים, ויחדור ללבבות בני האדם על אף הפיתויים מבחוץ. מספרי מדע הנסתר, אפשר להבין איך הרעיון המרכזי של כריסטוס חייב לחדור לנפשות בני האדם, איך כריסטוס שזור באבולוציה לא רק של האנושות אלא של כל העולם, ותוכלו לזהות את הדרך בה תושג התקדמות. האפשרות להצטרף להתקדמות מדע הרוח תהיה פתוחה בפני כל מי שמבין את המילים מתוך הבשורה על פי מרקוס שציטטנו בסוף ההרצאה האחרונה: ‘כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שָׁקֶר וְאָז אִם־יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ הִנֵּה־פֹה הַמָּשִׁיחַ אוֹ הִנֵּהוּ שָׁם אַל־תַּאֲמִינוּ!’ אך בנוסף לזרם זה יש עוד זרם, הטוען שיש בידיו מידע טוב יותר מאשר למדע הרוח המערבי הרוזנקרויצרי לגבי טבעו של כריסטוס. זרם זה יביא כל מיני רעיונות ודוגמות, שיתפתחו באופן טבעי למדי מתוך הזרם הצדדי של בודהיזם מזרחי. אך הנפשות המערביות יפגינו חולשה מהסוג הגרוע ביותר אם הן לא ישכילו להבין שזרם בודהה או מרקורי, בדיוק כמו הערביזם בזמנו, אינו מסוגל לשפוך אור על ההתפתחות הישירה של רעיון הכריסטוס. מה שאני אומר כרגע איננו התוצאה של איזו אמונה, דוגמה או פנטזיה; הוא נובע מהמהלך האובייקטיבי של האבולוציה של העולם. אם הייתם רוצים להתחקות אחרי דבריי, יכולתי להוכיח במספרים או דרך מגמות תרבות שהדברים יתרחשו באופן בלתי נמנע בהתאם למה שמלמד מדע הנסתר.
אך בהקשר זה, יש להבחין בין הדברים. מצד אחד, יש את הבודהיזם מהמזרח בצורתו המקורית. יכול להיות שיהיה ניסיון להעביר ולהשתיל אותו באירופה כתורה קבועה ובלתי ניתנת לשינוי, ולהפיק ממנו רעיון, תפיסה, לגבי כריסטוס. מצד שני, יש בודהיזם שהתקדם לשלבי התפתחות נוספים. יהיו אנשים שיציעו לכם לחשוב על בודהה בדיוק כפי שהוא היה 500 או 600 שנה לפני הספירה, ועל תורותיו כפי שהוא הגה אותם אז. אך השוו זאת עם מה שמלמד מדע הרוח הרוזנקרויצרי. הוא אומר: זו אשמתכם, ולא אשמתו של בודהה, שאתם מדברים כאילו שבודהה הפסיק להתפתח באותה הנקודה שהוא הגיע אליה לפני מאות שנים כה רבות. אתם מדמיינים לעצמכם שבודהה לא התקדם? כשאתם מדברים כך, אתם מדברים על הוראה שהייתה נכונה לתקופתו. אך אנו מסתכלים על בודהה שעבר הלאה, ומהמימדים הרוחיים פועל כהשפעה מתמשכת על התרבות האנושית. אנו מתבוננים בבודהה כפי שהוא מתואר בלימודים שלנו על הבשורה על פי לוקס, שהשפעתו זרמה למטה על ישוע משושלת נתן של בית דוד. אנו מתבוננים בבודהה בשלב נוסף של התפתחותו בעולמות הרוח. משם הוא משמיע את האמיתות החשובות והמשמעותיות בשביל הזמן שלנו.
קרה משהו מוזר בכריסטיאניות הדּוֹגְמָתית של המערב. עקב צירוף נסיבות מיוחד, בין הקדושים הכריסטיאניים הופיעה דמות דומה לבודהה. תזכרו שדיברתי פעם על אגדה נפוצה באירופה בימי הביניים, האגדה של ברלעם ויהושפט. התוכן של האגדה הוא בערך זה: היה פעם מלך הודי, שהיה לו בן. בשנותיו הראשונות, רחוק מכל מצוקה אנושית ומהחיים בעולם החיצוני, הבן גדל בארמון המלכותי, שבו הוא ראה רק תנאים שמעוררים שמחה וגורמים להנאה בקרב האנשים. שמו היה יהושפט, למרות שהשם קיבל צורות שונות במהלך הזמן – יואסף, יודסף, בּוּדַאסַף. עד גיל מסוים, יהושפט חי בארמון אביו, ולא ידע דבר על העולם בחוץ. ואז, יום אחד, הוא הגיע אל מחוץ לארמון ולמד משהו על העולם. קודם כל, הוא ראה אדם מצורע, אחר כך אדם עיוור, ולבסוף אדם זקן. לאחר מכן הוא פגש נזיר כריסטיאני בשם ברלעם, ודרכו המיר את דתו לנצרות.
לא תוכלו להתעלם באגדה זו מההדים הברורים של האגדה על בודהה. גם הוא היה בנו של מלך הודי שחי מבודד משאר העולם, מאוחר יותר יצא מתוך הארמון, וראה מצורע, עיוור וזקן. אך שימו לב לכך שבימי הביניים התווסף משהו שלא ניתן לייחס לבודהה: יהושפט המיר את דתו לנצרות. אי אפשר היה לומר זאת על בודהה. האגדה עוררה תגובה מסוימת אצל נוצרים מסוימים, במיוחד אלה שהיו אחראיים לעריכת לוח השנה של הקדושים.
ידוע שהשם יוספת, יודסף, בּוּדַאסַף, קשור ישירות לבודהיסטווה. אם כן, יש לנו כאן הוכחה לקשר ייחודי בין אגדה כריסטיאנית והדמות של בודהה. אנו יודעים שעל פי האגדה המזרחית, בודהה עבר לנירוונה, לאחר שמסר את כתר הבודהיסטווה לממשיכו, שהוא הבודהיסטווה עכשיו, ויהפוך להיות מאיטריה בודהה בעתיד. בודהה מוצג באגדה בדמותו של יוספת; ויש רמז נפלא לאיחוד של הבודהיזם עם הכריסטיאניות בעובדה שיוספת כלול בין הקדושים. בודהה נחשב לקדוש כל כך, שבאגדה הוא המיר את דתו לכריסטיאנית, ומהיותו הבן של מלך הודי הפך למי שיש לו מקום לגיטימי בין הקדושים – למרות שיש התנגדות לכך ממקומות אחרים.
מכל זה תוכלו לראות שהיה קיים ידע לגבי המקום בו יש לחפש את הצורה המאוחרת יותר של הבודהיזם, או יותר מדויק של בודהה. בעולמות נסתרים, התרחש בינתיים האיחוד בין הבודהיזם לכריסטיאניות. ברלעם הינו הדמות המיסתורית שמביאה את הכריסטיאניות לידיעת הבודהיסטווה. לכן אם אנו רואים בבודהיזם זרם מתמשך כפי שמרמזת על כך האגדה, אנו יכולים לקבל אותו רק בצורתו השונה בה הוא מופיע כעת. אם באמצעות תובנה רוחית אנו מבינים את האינספירציות של בודהה, עלינו לדבר עליו כפי שהוא קיים במציאות היום. כשם שהערביזם לא היה יהדות, ודת הירח של יהוה לא הופיעה מחדש בערביזם בצורתו המקורית, גם הבודהיזם – הבודהיזם שביכולתו להעשיר את התרבות המערבית – לא יופיע מחדש בצורתו הקדומה. הוא יופיע בצורה שהשתנתה, מפני שמה שבא מאוחר יותר לעולם אינו מופיע כסתם חזרה על מה שהיה קודם.
אלה היו הערות קצרות, לא לגמרי ברצף של הדברים, אך מטרתן הייתה לעורר חשיבה על האבולוציה של האנושות, ואתם תוכלו להמשיך לפתח אותן בעצמכם. אם תיקחו כל מה שתוכלו לגלות כידע היסטורי ותתחקו אחרי התפתחותה של אירופה מנקודת מבט מדעית-רוחית, תראו באופן ברור שהגענו כעת לנקודה בה יתרחש מיזוג בין הכריסטיאניות לבודהיזם, בדיוק כמו במקרה של הדת-יהוה והכריסטיאניות. תבדקו זאת דרך כל מה שיכולים לומר לכם ההיסטוריונים האירופאים, אך תבדקו זאת כשאתם מביאים בחשבון את כל העובדות. אז תמצאו אישור לכל מה שאמרתי, למרות שהיינו צריכים לדבר במשך שבועות אם היינו רוצים להזכיר את כל מה שיכולה לתרום התנועה הרוזנקרויצרית באירופה.
ולא רק בהיסטוריה תוכלו למצוא הוכחות לדברים אלה. אם תעבדו נכון, תוכלו למצוא הוכחות במדעי הטבע המודרניים ובתחומים הקשורים למדעים אלה. אם תחפשו בדרך הנכונה, תמצאו שבכל מקום פורצים דרך רעיונות חדשים; הרעיונות הישנים נהיים חסרי תועלת ונעלמים. במובנים מסוימים, ההוגים והחוקרים שלנו עובדים עם מושגים מיושנים מפני שרוב רובם אינם מסוגלים להפנים את הרעיונות והמושגים אותם תורם הזרם התרבותי הצדדי החדש, במיוחד בנושא חיים-חוזרים וקרמה, וגם לא את כל מה שמדע הרוח יכול עוד לתרום. אם תבחנו את הספרות הנכתבת בכל תחום מדע, תבינו עד כמה זה שובר לב מבחינת המדענים שהמושגים הנוכחיים אינם מסוגלים בכלל להסביר את אין ספור העובדות שיוצאות לאור ללא הרף.
יש מושג אחד – והיום אני יכול רק לגעת בדברים אלה – שעדיין משחק תפקיד חשוב בכל תחומי המדע: מושג התורשה. כפי שהוא מובן במדעים השונים ובשימוש המקובל בציבור, מושג התורשה הינו פשוט חסר תועלת. העובדות יאלצו את בני האדם לזהות את הצורך במושגים שונים ממושג התורשה החסר-תועלת באופן בו מבינים ומקבלים אותו בתחומי מדע רבים. יתברר שרק כאשר יימצאו מושגים לגמרי שונים, יהיה אפשר להבין עובדות מסוימות שכבר ידועות היום על התורשה של האדם ושל יצורים אחרים. כשמדברים היום על התורשה בדורות עוקבים, נדמה שאנחנו מאמינים שאפשר לעקוב אחרי כל היכולות של האדם בקו ישיר דרך אבותיו. אבל רק דרך המושג של חיים-חוזרים וקרמה תוכל הבהירות לסלק את הבלבול הקיים היום בתחום חשיבה זה. שוב, אינני יכול להיכנס לפרטים, אבל יהיה ברור שחלק גדול מהטבע האנושי כפי שאנו מכירים אותו היום אינו קשור בכלל להשפעת המינים; למרות זאת, המדע המבולבל עדיין מלמד שכל דבר הקיים בישות האדם נמצא שם מרגע ההתעברות, דרך ההתמזגות בין הזכר והנקבה. אך פשוט לא נכון שכל דבר באדם קשור באיזשהו אופן למה שמתרחש כתופעה פיזית ישירה באיחוד בין המינים. תצטרכו לחשוב על כך בעצמכם יותר לעומק; אני רק רוצה שתיקחו את מה שאמרתי כהצעה.
לגוף הפיזי של האדם, כידוע לכם, יש היסטוריה ארוכה. הוא עבר דרך תקופת שבתאי, תקופת השמש, תקופת הירח, וכעת הוא עובר דרך תקופת האדמה. ההשפעה של הגוף האסטרלי התחילה רק בתקופת הירח, אבל השפעה זו יצרה כמובן שינוי בגוף הפיזי. לכן, הגוף הפיזי אינו מופיע בפנינו היום בצורה בה עיצבו אותו הכוחות של תקופת שבתאי ותקופת השמש, אלא בצורה שהיא תוצאה של פעולת כוחות אלה ביחד עם הכוחות של הגוף האסטרלי וה’אני’. רק אותם חלקים שקשורים להשפעה של הגוף האסטרלי על הגוף הפיזי הם אלה שיכולים לעבור בתורשה בגוף הפיזי כתוצאה מהאיחוד בין המינים, בעוד שכל דבר בגוף הפיזי שנתון לחוקים הקיימים מתקופת שבתאי ומתקופת השמש אינו קשור בכלל למינים. חלק אחד של הטבע האנושי מתקבל ישירות מהמקרוקוסמוס, ולא מאיחוד המינים. במילים אחרות, לא כול מה שאנו נושאים בתוכנו נובע מאיחוד המינים; רק החלק שתלוי בגוף האסטרלי נובע מאיחוד זה. לכן, חלק גדול מהטבע האנושי שלנו מתקבל – למשל דרך האם – ישירות מהמקרוקוסמוס, ולא בדרך העקיפה של איחוד עם המין השני.
לפיכך, עלינו להבחין בטבע האנושי בין חלק אחד שנובע מהאיחוד בין המינים, וחלק אחר שמתקבל דרך האם ישירות מהמקרוקוסמוס. לא יכולה להיווצר בהירות לגבי עניינים אלה עד שלא מבדילים באופן ברור ומדויק בין החלקים האינדיבידואלים של הטבע האנושי, אך בימינו הכול מתערבב ביחד בבלבול. הגוף הפיזי איננו ישות עצמאית, מבודדת; הוא נוצר דרך הפעולה המשולבת של הגוף האתרי, הגוף האסטרלי וה’אני’; ושוב, עלינו להבחין בין הכוחות שנוצרים בהשפעה ישירה מהמקרוקוסמוס וכוחות אחרים שיש לייחס אותם לאיחוד בין המינים.
אך גם מהאורגניזם של האב מתקבל משהו ששוב אינו קשור בכלל לאיחוד בין המינים. חוקים ואיברים מסוימים שאינם מבוססים בשום אופן על התורשה מושתלים ישירות מהמקרוקוסמוס דרך האורגניזם של האם; אחרים באים מהמקרוקוסמוס דרך ערוצים רוחניים באמצעות האורגניזם של האב. לגבי מה שמגיע דרך האורגניזם של האם, אפשר לומר שאורגניזם זה הוא המוקד שדרכו הדבר עובר; אבל זה משתלב עם משהו ששוב אינו מגיע מהאיחוד המיני אלא מהאב. כך מתרחש תהליך מקרוקוסמי שבא לידי ביטוי באיברים ובצורות של הגוף. כתוצאה מכך, כאשר מדברים על התפתחות העוּבר האנושי, הרעיון שהכול מתבסס על התורשה מטעה לחלוטין. האמת היא שאלמנטים מסוימים מתקבלים ישירות מהמקרוקוסמוס.
אם כן, יש כאן ממש בזמננו, מקרה בו העובדות עצמן הרבה יותר מתקדמות מהמושגים הזמינים למדע, כי מושגים אלה נבעו מתקופה קודמת. אולי תשאלו: האם יש ראיות שמאמתות זאת? לספרות הפופולרית אין הרבה מה לתרום לעניין, אבל האוקולטיזם מציג זאת באופן ברור. וכאן הייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם לדבר מסוים, למרות שאוכל רק לרמוז לכך. ניגוד ניכר בין שני מדענים של התקופה המודרנית משך תשומת לב רחבה והשפיע על הוגים אחרים במידה רבה מאוד. האופי של שני המדענים רלבנטי מאוד כאן. מצד אחד עומד הקל (1834-1919). מאחר שהקל משתמש במושגים קדומים כשהוא מביא את אוסף העובדות והנתונים שלו, שהינו אוסף באמת נפלא, הוא מייחס הכול לתורשה, ומבסס עליה את כל התפתחות העוּבר. מצד שני עומד ווילהלם היס (1831-1904), זואולוג ומדען, שאינו מתרחק מהעובדות כשלעצמן, ובגלל זה אפשר אולי להאשים אותו, בצדק מסוים, בכך שהוא אינו חושב מספיק. הודות לאופן המיוחד בו הוא חקר את העובדות שלו, הוא נאלץ להתנגד למושג התורשה כפי שהקל הציג אותו, והוא הצביע על כך שניתן להסביר איברים ומבנים אורגנים מסוימים באדם אך ורק אם מוותרים על התפיסה שמקורה באיחוד בין המינים. תשובתו הלועגת של הקל הייתה שהיס מייחס את מקור האדם להשפעה בתולית שאינה תלויה בכל איחוד מיני! אך למעשה זה לגמרי נכון. העובדות המדעיות מאלצות אותנו היום להודות בכך שיש להבדיל בין מה שניתן לייחס לאיחוד המיני לבין מה שבא ישירות מהמקרוקוסמוס – רעיון שאנשים רבים היום רואים אותו כאבסורד, כמובן. כך שאתם יכולים לראות שאפילו בתחום מדעי הטבע, אנו נדחפים למושגים חדשים. השלב הנוכחי של האבולוציה מבהיר שכדי להגיע להבנה אמיתית של העובדות המוצגות על ידי המדע, עלינו לרכוש מושגים חדשים רבים, ושהמושגים שירשנו מהתקופות הקודמות אינם מספיקים עוד.
ממה שאמרתי, תבינו שזרם צדדי חייב לזרום לתוך התרבות העכשווית שלנו. זהו זרם-מרקורי, שקיומו בא לידי ביטוי בעובדה שאלה שעוברים התפתחות אוקולטית, כפי שתיארנו אותה בהרצאות רבות, חודרים לעולם הרוח ובכך חווים עובדות ומציאויות חדשות. את החדירה הזאת לעולם אחר ניתן להשוות עם האופן בו דג עובר לחיות באוויר, אך קודם הוא היה צריך להתכונן לכך על ידי הפיכת הזימים לריאות. באופן דומה, אדם שהקליטה החושית שלו מתפתחת והופכת לקליטה רוחית הופך את נפשו למסוגלת להשתמש בכוחות מסוימים באלמנט שונה. האטמוספרה עצמה כיום מלאה במחשבות שדורשות מאיתנו להגיע להבנה אמיתית של העובדות החדשות של המדע, עובדות שמופיעות באופן ברור במישור הפיזי. החוקר הרוחי יכול לחדור אל הטבע האמיתי של העובדות שדוחקות בו מכל הצדדים. כל זה קורה הודות להופעתו של הזרם החדש שדיברתי עליו. לכן בכל מקום שנסתכל אליו, אנו מוצאים שאנו חיים בעידן בעל חשיבות יוצאת מן הכלל, בתקופה בה החיים לא יוכלו להתקדם, אלא אם כן יתרחשו שינויים מהפכניים בחשיבה ובקליטה של בני האדם.
אמרתי שהאדם חייב לחיות באלמנט חדש באותו אופן בו דג שרגיל לחיות במים היה צריך למצוא את דרכו לתוך האלמנט החדש של האוויר. אבל על בני האדם להיות מסוגלים, גם בחשיבה שלהם, לחדור לטבע האמיתי של העובדות שנוצרות במישור הפיזי. אם הם יתנגדו לחשיבה חדשה זו, הם יהיו במצב זהה לדג שמוציאים אותו מן המים; מאוחר יותר הם ממש ישתנקו בחיפושם אחר מושגים רוחניים. אלה שרוצים לשמר את המוניזם של היום דומים לדגים שאולי היו מעדיפים להחליף את ביתם במים בבית באוויר, אך בו זמנית אינם רוצים לוותר על הזימים שלהם. את מה שמצפה לנו בעתיד יוכלו לתפוס רק אותם בני האדם שיתמירו את יכולותיהם כך שתהיה להם גישה להשקפה חדשה לגבי העובדות העכשוויות.
כך שאנו מוצאים את עצמנו חיים, אך כעת מתוך הבנה מלאה, בנקודה בה שני זרמים מתאחדים. הזרם הראשון אמור לתת לנו הבנה עמוקה יותר של סוגיית-כריסטוס והמיסטריה של גולגותא. הזרם השני אמור להביא רעיונות ומושגים חדשים לגבי המציאות. שני הזרמים חייבים להתמזג בתקופה שלנו. אבל זה לא יקרה מבלי שנפגוש מכשולים גדולים; כי בתקופות כאלה כשמתמזגים שני זרמים של חשיבה והשקפת עולם, עולים כל מיני קשיים. ובמובן מסוים, התלמידים של מדע הרוח יהיו אלה שירגישו במיוחד את הצורך להבין את העובדות הללו.
יש חברים שיגיבו לאופן בו הצגתי את הדברים כאן ויאמרו: קשה מאד להבין את מה שאמרת לנו, ונצטרך לעבוד על כך תקופה ארוכה. מדוע אתה לא נותן לנו משהו שקל יותר לעכל, משהו שמשכנע אותנו לגבי הרוחניות של העולם ומדבר אלינו יותר? מדוע אתה מצפה כל כך הרבה מההבנה שלנו את העולם? היה הרבה יותר נעים להאמין במה שיכול ללמד בודהיזם שנשמר בדיוק כפי שהוא היה בהתחלה: שלא חייבים לחשוב על אירוע הכריסטוס כנקודה היחידה בה תלויה אבולוציית העולם, ושלא חייבים לחשוב שאירוע זה לא יחזור שוב. יהיה הרבה יותר קל להאמין שישות כמו כריסטוס מתגשמת שוב ושוב כמו בני אדם אחרים. מדוע אתה לא אומר שבמקום זה או אחר ישות זו תבוא שוב בבשר – במקום לומר שבני האדם חייבים לרכוש את היכולת לחוות מחדש את מה שקרה לפאולוס הקדוש בשער דמשק? כי אם היית אומר שכריסטוס יתגשם בבשר שוב, יכולנו לומר: ‘הנה, הוא כאן! אנו יכולים לראותו אותו בעיניים פיזיות!’ היה הרבה יותר קל להבין את זה.
אנשים רבים ידאגו לכך שייאמרו דברים כאלה. אך משימתו של מדע הרוח המערבי היא לחשוף את האמת – האמת שמביאה בחשבון את כל הגורמים האחראיים להתקדמות האבולוציה עד ליום הזה. אלה שמחפשים נוחיות וקלות בעולם הרוח יצטרכו לחפש את הרוחניות בדרכים שונות. היכולת האינטלקטואלית שרכשנו מאז ההתפוגגות של הראייה הרוחית הקדומה צריכה לשמש אותנו כדי לקלוט את האמת שהתקופה שלנו זקוקה לה; יכולת זו צריכה לשרת אותנו עד לזריחה של הראייה הרוחית החדשה. ואני בטוח שאלה שמבינים את מהותה של יכולת אינטלקטואלית זו בצורתה החיונית בימינו ילכו בדרך אותה תיארתי בדבריי היום, ולעיתים כל כך קרובות בעבר. לא מדובר בלומר באיזו צורה אנו רוצים לקבל את האמת, אלא בלדעת על סמך כל האבולוציה האנושית בתקופה מסוימת, כיצד חייבים להשמיע את האמת בנקודת זמן מסוימת. תהיו בטוחים שייאמרו הרבה דברים אחרים, ואל תתנו להם לתפוס אתכם לא מוכנים. לכן במדע הרוח הרוזנקרויצרי לא נפסיק להפנות את תשומת הלב שוב ושוב לידע הרוחני הגבוה ביותר שניתן להשיג בזמננו. לעולם לא תצטרכו לקבל מתוך אמונה עיוורת כל דבר שנאמר כאן או במקום אחר, מאחר שבתנועה שלנו, אנחנו לעולם לא פונים לנאיביות עיוורת. באינטליגנציה שלכם, ובשימוש בהיגיון שלכם, יש לכם אמצעי מספיק טוב כדי לבחון את מה שאתם שומעים. וכפי שנאמר לכם לעתים כל כך קרובות, זכרו שעליכם להביא את כל החיים, את כל המדע, ואת כל הניסיון והחוויה שלכם, למפגש עם מה שאתם שומעים במדע הרוח הרוזנקרויצרי. אל תפסיקו לבחון את הכול. דווקא במקומות בהם אתם נתקלים בסתירות או האמת נראית אולי הפוכה ממה שנאמר, דווקא שם לא צריך לתת לאמונה העיוורת להוביל ברוחניות האמיתית. כל דבר המבוסס על אמונה עיוורת הינו בהכרח עקר וחסר חיים. יכול היה להיות מספיק קל לבנות על נאיביות: אבל אלה ששייכים לזרם של החיים הרוחניים המערביים מסרבים לעשות זאת. במקום זאת, הם בונים על מה שההיגיון, ההבנה והאינטלקט האנושי יכולים לבחון. מי שיש לו קשר עם המקור של מדע הרוח הרוזנקרויצרי שלנו יודע שכל מה שנאמר נבחן בקפדנות. המבנה של מדע הרוח מבוסס על הקרקע של האמת, ולא של אמונה קלה; אנו בונים את מדע הרוח שלנו על היסודות של אמת שנבחנה בקפדנות, אם כי אמת זו לפעמים קשה; ונביאים של אמונה עיוורת ונוחה לא יזעזעו את היסודות הללו.
————————————————————————————————–
- ראו את הספר מאת רודולף שטיינר: חיים חוזרים וקרמה – הוצאת חירות. ↑