רוחות הטבע – 07

רוחות הטבע - תפיסה של העולם האלמנטלי

רודולף שטיינר

7 הרצאות שניתנו במקומות ובזמנים שונים

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים והערות: הגר דרור מליניאק

לספר, המכיל גם מבוא מורחב מאת וולף-אולריך קלונקר – ראו כאן

 

הרצאה 7

תפיסה של העולם האלמנטלי

מינכן 26.8.1913 GA147

כאשר מדברים על העולמות הרוחיים כפי שאנו עושים בהרצאות אלה, עלינו לזכור זאת היטב: תודעה של ראיה רוחית שהנפש האנושית יכולה לפתח בעצמה אינה משנה דבר בטבע ובאינדיבידואליות של האדם, כי כל דבר שנכנס לתודעה זו כבר היה קיים בטבע האדם. לדעת משהו זה שונה מליצור אותו. האדם לומד לקלוט רק את מה שנמצא כבר שם כעובדה. מובן כפי שיהיה, עדיין יש לומר זאת, כי עלינו להדריך את מחשבותינו להבין שהטבע של האדם חבוי במעמקי קיומו. אפשר להעלותו מעלה ממעמקים אלה רק באמצעות הכרה על-חושית. מכאן נובע שהטבע הפנימי ביותר, האמיתי, של ישות האדם אינו ניתן להארה בשום דרך אחרת מלבד באמצעות ידע אוקולטי. איננו יכולים ללמוד מהו למעשה האדם דרך שום סוג של פילוסופיה אלא רק דרך סוג הידע המבוסס על תודעה על-חושית. עבור ההתבוננות שאנו משתמשים בה בעולם החושים ועבור ההבנה המוגבלת לעולם החושים, הישות של האדם, טבעו הפנימי ביותר, האמיתי, של האדם, נמצא בעולמות נסתרים. תודעה על-חושית מספקת את נקודת ההשקפה ממנה אפשר להתבונן בעולמות שמעבר למה שנקרא הסף, שכדי לקלוט אותם וללמוד אותם נדרשים דברים שונים מאלה שבעולם החושים. זהו הדבר החשוב ביותר: שהנפש האנושית תתרגל פחות או יותר לעובדה שהדרך להביט ולהכיר דברים שהיא הנכונה והבריאה עבור עולם החושים אינה הדרך היחידה.

כאן אקרא בשם העולם האלמנטלי לעולם הראשון שנפש האדם נכנסת אליו משהפכה לרואה רוחית והיא חוצה את הסף. רק מי שרוצה לשאת את מנהגי עולם החושים לתוך העולמות העל-חושיים העליונים יכול לדרוש בחירה אחידה של שמות עבור כל נקודות ההשקפה שהעולמות העליונים יכולים להציע.

כאשר הנפש פוסעת מעבר לסף לתוך העולם האלמנטלי פוגשות דרישות חדשות לחלוטין את חיי הנפש. אם הנפש האנושית מתעקשת להיכנס לעולם זה עם המנהגים של עולם החושים, עלולים להתרחש שני דברים: קדרות או חשכה מוחלטת יכולות להתפשט ולכסות את אופקי התודעה ואת שדה הראיה, או – אם הנפש רוצה להיכנס לעולם האלמנטלי מבלי להכין עצמה לצדדים המיוחדים ולדרישות שלו – היא תושלך חזרה לעולם החושים. העולם האלמנטלי שונה לחלוטין מעולם החושים. בעולם זה שלנו כאשר אתה נע מישות חיה אחת לאחרת, מהתרחשות אחת לבאה, ישויות אלה ומאורעות אלה נמצאים לפניך ואתה יכול לראות אותם. בעודך פוגש אותם וצופה בהם, אתה שומר על קיומך הנבדל ועל אישיותך הנפרדת. אתה יודע כל הזמן שבנוכחות אדם אחר או התרחשות אחרת אתה נשאר אותה אישיות שהיית לפני כן ושתישאר אותו דבר כשתעמוד בפני מצב חדש. לעולם לא תוכל לאבד עצמך בישות אחרת או בהתרחשות אחרת. אתה פוגש בהן, אתה עומד מחוץ להן ואתה יודע שתמיד תישאר אותו דבר בעולם החושים בכל אשר תפנה.

זה משתנה ברגע שאדם נכנס לעולם האלמנטלי. שם הכרחי לסגל את כל החיים הפנימיים של הנפש באופן כה מוחלט אל הישות או ההתרחשות שלפניו שהאדם משנה את כל חיי הנפש הפנימיים שלו אלי אלה של הישות האחרת או של ההתרחשות האחרת. איננו יכולים ללמוד דבר בעולם האלמנטלי אלא אם אנו הופכים אישיות אחרת בכל ישות אחרת. באמת, רק אם אנו נהיים דומים במידה רבה מאוד לישויות האחרות ולהתרחשויות האחרות.

אם כן, אנו צריכים כישרון מיוחד של הנפש עבור העולם האלמנטלי: היכולת לשנות את ישותנו שלנו אלי ישויות אחרות שמחוץ לעצמנו. אנו צריכים כישרון למטמורפוזה. אנו צריכים להיספג ולהיות לישות האחרת. אנו צריכים להיות מסוגלים לאבד את התודעה אשר תמיד – כדי להישאר בריאים מבחינה רגשית – עלינו לשמור בעולם החושים, התודעה של 'אני הוא עצמי'. בעולם האלמנטלי אנו לומדים להכיר ישות אחרת רק כאשר בפנימיותנו אנו 'הופכים' לאחרת. משחצינו את הסף, עלינו לנוע דרך העולם האלמנטלי באופן כזה שעם כל צעד נשנה עצמנו לתוך כל התרחשות בודדת, נגלוש לתוך כל ישות יחידה. זה שייך לבריאות נפשו של האדם אם בעוברו דרך עולם החושים הוא עומד על שלו ושומר על אופיו האינדיבידואלי. אבל זה בלתי אפשרי בעולם האלמנטלי, שם זה יוליך או לחשכה של שדה ראייתו או להשלכתו חזרה לעולם החושים.

תבינו בקלות שכדי לתרגל את היכולת לטרנספורמציה, הנפש צריכה משהו בנוסף למה שיש לה כבר כאן בעולמנו. הנפש האנושית חלשה מדי מכדי שתהיה מסוגלת לשנות עצמה בהתמדה ולסגל עצמה לכל סוג של ישות אם היא נכנסת לעולם האלמנטלי במצבה הרגיל. לכן יש לחזק ולרומם את כוחות הנפש האנושית באמצעות ההכנה המתוארת בספרי 'מדע הנסתר' ו'כיצד קונים דעת העולמות העליונים'. בעזרתה תהיה הנפש חזקה יותר ומלאת עוצמה. אז תוכל להשקיע עצמה בישויות אחרות מבלי לאבד עצמה תוך כדי כך. באמרי זאת, תבינו את חשיבות מתן תשומת לב למה שקרוי הסף בין עולם החושים והעולם העל-חושי. כבר אמרנו שהתודעה העל-חושית של האדם על האדמה צריכה ללכת לאחור ולפנים בהתמדה, שהיא צריכה להביט בעולם הרוח מעבר לסף בעודה מחוץ לגוף הפיזי ואז צריכה לחזור לגוף הפיזי, בתרגלה בדרך בריאה את היכולות המוליכות אותה להסתכלות נכונה על עולם החושים הפיזי.

הבה ונניח שהתודעה העל-חושית של אדם, השבה בחזרה מעבר לסף, היתה לוקחת עימה בחזרה לתוך עולם החושים את היכולת לטרנספורמציה הדרושה לה כדי להיות מודעת בעולם הרוח. היכולת לטרנספורמציה שדיברתי עליה מיוחדת לגוף האתרי האנושי, המעדיף לחיות בעולם האלמנטלי. כעת שערו שאדם החוזר לתוך העולם הפיזי שומר על גוף אתרי המסוגל להשתנות כפי שהשתנה בעולם האלמנטלי. מה יקרה אז? לכל עולם יש חוקים מיוחדים משלו. עולם החושים הוא עולם של צורות משמרות-עצמן, כי כאן מושלות רוחות הצורה. העולם האלמנטלי הוא עולם של תנועה, של מטמורפוזה, של השתנות. בדיוק כפי שאנו צריכים להשתנות בהתמדה כדי לחוש בבית בעולם זה, כך כל הישויות שם משנות עצמן כל הזמן. אין שם צורות סגורות ומוגבלות; הכל נמצא בהשתנות מתמדת. על הנפש לקחת חלק בקיום משתנה תמידי זה מחוץ לגוף הפיזי אם ברצונה לגלות עצמה שם. בעולם החושים הפיזי אנו חייבים לתת לגופנו האתרי, כישות מהעולם האלמנטלי המסוגלת להשתנות, לשקוע מטה לתוך הגוף הפיזי. באמצעות גוף פיזי זה אני אישיות מוגדרת בעולם החושים הפיזי. אני אדם נבדל זה או אחר. הגוף הפיזי שלי מטביע עלי את חותם אישיותי. הגוף הפיזי והתנאים של העולם הפיזי שבו אני מוצא עצמי עושים אותי לאישיות. בעולם האלמנטלי אדם אינו אישיות, כי זה מצריך צורה מתוחמת. כאן אנו צריכים לשים לב לכך שמה שהתודעה העל-חושית מכירה בנפש האנושית הוא, ותמיד היה, נוכח בתוכה. באמצעות כוחות הגוף הפיזי, ניידות הגוף האתרי מרוסנת רק לעת עתה. במידה והגוף האתרי שוקע בחזרה לתוך העטיפה הפיזית, כוחות התנועה שלו אחוזים יחדיו ומותאמים לצורה. אם הגוף האתרי לא היה תחוב בתוך הגוף הפיזי כמו בתוך סל קניות, הוא תמיד היה נדחף להשתנות מתמדת.

כעת הבה ונניח שנפש, שהופכת לרואה רוחית, נושאת לתוך העולם הפיזי תשוקה זו של גופה האתרי להשתנות. אזי, עם הנטיה לתנועה, ההתאמה שלה לגוף הפיזי תהיה רפויה יותר, וכך הנפש יכולה לבוא לידי סתירה עם העולם הפיזי הרוצה לעצב אותה לתוך אישיות מוגדרת. הגוף האתרי, הרוצה תמיד לנוע בחופשיות, יכול לחזור מעבר לסף בדרך מוטעית, לרצות בכל רגע להיות משהו או מישהו אחר, מישהו שעלול להיות מנוגד לצורה הטבועה היטב של הגוף הפיזי. אם לומר זאת באופן יותר מוחשי: אדם יכול להיות מנהל בנק סקנדינבי, הודות לגופו הפיזי, אבל משום שגופו האתרי מביא לתוך העולם הפיזי אימפולס לשחרר עצמו ממגבלות פיזיות הוא עלול לדמות עצמו לקיסר סין. (או, אם להשתמש בדוגמא אחרת, יכולה זו להיות הנשיאה של החברה התאוסופית, ואם גופה האתרי התרופף, היא עלולה לדמות שהיא שרתה בהווה עם הבמאי של היקום).[1]

אנו רואים שיש לכבד לחלוטין את הסף המפריד בחדות את עולם החושים מהעולם העל-חושי. הנפש צריכה לראות את הדרישות של כל אחד משני העולמות, להתאים עצמה ולהתנהג באופן שונה בצד זה או באחר. הדגשנו שוב ושוב שאת הדברים המיוחדים לעולם העל-חושי לא צריך לשאת בחזרה שלא כדין כאשר שבים לעולם החושי. כדי להבהיר זאת יותר אומר, שצריך להבין כיצד להתנהג בשני העולמות. לא להעביר לתוך אחד העולמות את שיטות ההתבוננות המתאימות לעולם האחר.

אם כן, דבר ראשון עלינו לציין שהיכולת המהותית להתמצאות ולהרגשה טובה בעולם האלמנטלי היא היכולת להשתנות. אבל הנפש האנושית לעולם לא תוכל לחיות בקביעות ביסוד נייד זה. הגוף האתרי אינו יכול להישאר לתמיד במצב של יכולת לשינוי עצמי בדיוק כפי שהאדם בעולם הפיזי אינו יכול להישאר תמיד ער. רק כאשר אנו ערים אנו יכולים להתבונן בעולם הפיזי. כשאנו ישנים איננו קולטים אותו. אף על פי כן עלינו להרשות למצב הערות להתחלף עם מצב השינה. משהו שניתן להשוותו לזה דרוש בעולם האלמנטלי. בדיוק כפי שאין זה נכון להישאר בעולם הפיזי תמיד ער, כי החיים כאן צריכים לנוד כמטוטלת בין עירות לשינה, כך דרוש משהו דומה עבור החיים בגוף האתרי בעולם האלמנטלי. צריך להיות קוטב נגדי, אם אפשר להתבטא כך, משהו שפועל בכיוון הנגדי ליכולת לטרנספורמציה המוליכה לתפיסה בעולם הרוח. מהו שעושה את האדם מסוגל לטרנספורמציה? אלו הם חייו בדמיון, בדימויים נפשיים, היכולת לעשות את רעיונותיו ומחשבותיו כה ניידים שדרך חשיבתו הגמישה והחיה הוא יכול להעמיק בתוך ישויות אחרות והתרחשויות אחרות. כי המצב המנוגד, שאפשר להשוותו לשינה בעולם החושים, הוא הרצון של האדם שיש לפתח ולחזק. עבור היכולת לטרנספורמציה – חשיבה או דמיון; עבור המצב המנוגד – הרצון.

כדי להבין זאת, אנו צריכים לקחת בחשבון שבעולם החושים הפיזי האדם הוא עצמו, אגו, 'אני'. זהו הגוף הפיזי, במידה והוא ער, התורם את הדרוש להרגשה זו של עצמיות. הכוחות של הגוף הפיזי, כאשר האדם שוקע מטה לתוכו, מספקים לו את הכוח לחוש עצמו כאגו, כ'אני'. זה שונה בעולם האלמנטלי. שם האדם עצמו צריך להשיג במידה מסוימת את אשר הגוף הפיזי משיג בעולם הפיזי. הוא אינו יכול לפתח שום תחושה של עצמיות בעולם האלמנטלי אם אינו מפעיל את רצונו, אם הוא עצמו אינו עושה את 'הרצייה'. זה דורש להתגבר על משהו המושרש בנו עמוקות: אהבת הנוחות שלנו. עבור העולם האלמנטלי רצון-עצמי זה הוא הכרחי. כמו החילוף בין שינה לעירות בעולם הפיזי, המצב של 'השתנות של העצמי לתוך ישות אחרת' צריך לפנות דרך להרגשה של רצון לחיזוק העצמי. בדיוק כפי שאנו מתעייפים בעולם הפיזי ועוצמים את עינינו כשהשינה אוחזת בנו, מגיע הרגע בעולם האלמנטלי כאשר הגוף האתרי מרגיש: "איני יכול להמשיך הלאה ולהשתנות. עכשיו אני צריך לנעול דלת בפני כל הישויות וההתרחשויות שמסביבי. אני צריך לדחוף את כל זה מחוץ לשדה הראיה שלי ולחדול מלהביט בזה. אני צריך עכשיו לרצות את עצמי ולחיות אך ורק ובשלמות בתוך עצמי, להתעלם מן הישויות האחרות ומכל ההתרחשויות." רציה זו של העצמי, והרחקה של כל דבר אחר, תואמת לשינה בעולם הפיזי.

תהא זו טעות מצידנו לדמות שהחילוף בין טרנספורמציה לתחושת אגו מתחזקת, מוסדר ומווסת בעולם האלמנטלי באותה טבעיות כפי שעירות ושינה מתחלפות בעולם הפיזי. על פי התודעה העל-חושית – ורק היא יכולה לתפוס זאת – המעבר בין השתנות לרצון אינו מתרחש כה בקלות כפי שכאן העירות מתחלפת בשינה. אחרי שמישהו חי זמן מה ביסוד המטמורפוזה, הוא חש צורך בתוכו לעבור לצד השני של מטוטלת החיים האלמנטליים, בדרך הרבה יותר שרירותית מאשר בעירות ובשינה. היסוד של שינוי עצמי מתחלף עם חיים בתוך תחושה מתעצמת של עצמיות. כן, התודעה שלנו יכולה אפילו לגרום באמצעות הגמישות שלה שבנסיבות מסוימות שני המצבים יהיו נוכחים בו בזמן: מצד אחד, האדם משנה עצמו במידה מסוימת ועדיין יכול לאחוז יחדיו חלקים מסוימים של הנפש ולנוח בתוך עצמו. בעולם האלמנטלי אנו יכולים להתעורר ולישון בו זמנית, וזה משהו שאל לנו לנסות בעולם הפיזי אם אנו מעוניינים בשמירת חיי הנפש שלנו. כאשר מפתחים את החשיבה ליכולת של טרנספורמציה ומתחילים להרגיש בבית בעולם האלמנטלי, אי אפשר להשתמש בה בעולם זה בדרך שהיא נכונה ובריאה עבור העולם הפיזי. מהי החשיבה בעולמנו הרגיל? הביטו בה כאילו אתם עוקבים אחרי תנועתה. אדם מודע למחשבות בנפשו. הוא יודע שהוא תופס, טווה, קושר ומפריד מחשבות אלה. בפנימיותו הוא חש עצמו כאדון של מחשבותיו, הנראות פסיביות למדי. הן מרשות לעצמן להיקשר ולהיפרד, להיווצר ואז להיעלם. חיים אלה של מחשבה צריכים להתפתח צעד אחד הלאה בעולם האלמנטלי. שם אין לאדם זכות יתר לעסוק במחשבות פסיביות. אם מישהו באמת מצליח להיכנס לעולם זה עם נפשו שהיא רואה רוחית, המחשבות שלו אינן נראות כמשהו הניתן לשליטה: הן ישויות חיות. רק דמיינו איך זה כשאינכם יכולים ליצור ולקשר ולהפריד את מחשבותיכם, אלא במקום זה, כל אחת מהן בתודעתכם יש לה חיים משלה, חיים כישות בפני עצמה. אתם דוחפים את תודעתכם לתוך מקום, כך נראה, שבו אינכם מוצאים מחשבות כמו אלה בעולם הפיזי, למקום שבו הן ישויות חיות.

אני יכול להשתמש רק בתמונה גרוטסקית שתעזור לנו להבין כמה שונה צריכה להיות חשיבתנו מזו הנמצאת עמנו כאן. תארו לכם שאתם תוקעים את ראשכם לתוך קן נמלים, בעוד שאתם עוצרים את חשיבתכם – יהיו לכם נמלים בראשכם במקום מחשבות! זה בדיוק כך כאשר נפשכם מעמיקה רדת לתוך העולם האלמנטלי. מחשבותיכם נעשות כה חיות שהן עצמן מצטרפות זו לזו, נפרדות זו מזו ומנהלות חיים משלהן. אנו באמת צריכים עוצמת נפש חזקה יותר כדי להתעמת עם ישויות-מחשבה חיות אלה בעזרת תודעתנו, לעומת המפגש עם המחשבות הפסיביות של העולם הפיזי, המרשות לעצמן להיווצר כרצוננו, להתקשר ולהיפרד לא רק בתבונה ובשכל, אלא לעיתים קרובות אפילו באופן מטופש. הן סבלניות, מחשבות אלה של עולמנו הרגיל. הן מרשות לנפש האנושית לעשות בהן ככל שתחפוץ. אבל זה שונה למדי כשאנו מעבירים את נפשנו לתוך העולם האלמנטלי, היכן שלמחשבות יש חיים עצמאיים. אדם צריך לאחוז בשלו עם חיי הנפש שלו ולהיות תקיף ברצונו בהתעמתו עם מחשבות פעילות וחיות אלה. בעולם הפיזי חשיבתנו יכולה להיות מטופשת לחלוטין וזה אינו מזיק לנו כלל. אבל אם אנו עושים דברים טיפשיים עם חשיבתנו בעולם האלמנטלי, זה בהחלט יתכן שהמחשבות המטופשות שלנו, הזוחלות שם מסביב כישויות עצמאיות, יכולות לפגוע בנו, יכולות אפילו לגרום כאב של ממש.

כך אנו רואים שההרגלים של חיי הנפש שלנו צריכים להשתנות כאשר אנו חוצים את הסף מהעולם הפיזי לעולם העל-חושי. אם אנו חוזרים לעולם הפיזי עם האקטיביות שעלינו לשאת לגבי ישויות המחשבות החיות של העולם האלמנטלי ונכשלנו בפיתוח חשיבה בריאה עם מחשבות פסיביות אלה, ובמקום זה אנו שואפים להיאחז בתנאים של העולם האחר, מחשבותינו ימשיכו לברוח מאתנו. ואז במהרנו אחריהן, נהיה לעבדים למחשבותינו.

כאשר אדם נכנס לעולם האלמנטלי עם נפש רואה רוחית ומפתח את היכולת של מטמורפוזה, הוא מעמיק חקור בו עם חייו הפנימיים ומשנה עצמו לפי סוג הישות שהוא פוגש. איזו חוויה יש לו כשהוא עושה זאת? זהו משהו שאנו יכולים לכנות סימפטיה ואנטיפתיה. חוויות אלו נראות כנובעות ממעמקי הנפש, מציגות עצמן לנפש שהפכה לרואה רוחית. סוגים מסוימים למדי של סימפטיה ואנטיפתיה מופיעים כשהיא משנה עצמה לתוך ישות זו או אחרת. כאשר אדם מתקדם מטרנספורמציה אחת לבאה, הוא מודע כל הזמן לסימפטיות או לאנטיפתיות השונות. בדיוק כפי שבעולם הפיזי הוא מכיר, מאפיין ומתאר את האובייקטים ואת הישויות החיות, בקצרה, קולט אותם כאשר העין רואה את צבעיהם או כשהאוזן שומעת את צליליהם, כך בהתאמה, בעולם הרוח אנו מתארים את הישויות במונחים של סימפטיות ואנטיפתיות. אולם, צריך לציין שני דברים. אחד הוא שבדרך הדיבור הרגילה שלנו בעולם הפיזי אנו מפרידים בדרך כלל רק בין מידה חזקה יותר או חלשה יותר של סימפטיה ואנטיפתיה. בעולם האלמנטלי הסימפטיות והאנטיפתיות נבדלות זו מזו לא רק בכמות אלא גם באיכות. שם הן נבדלות כפי שצהוב כאן שונה למדי מהאדום. כפי שהצבעים כאן שונים באיכותם, כך יש רבגוניות רבה של סימפטיות ואנטיפתיות שאנו פוגשים בעולם האלמנטלי. אם כן, כדי שנוכל לתאר זאת נכונה, לא די לומר – כפי שאומרים בעולם הפיזי – שבצלילה לתוך ישות מסוימת זו חשים בסימפטיה רבה יותר, בעוד שבשקיעה בתוך ישות אחרת חשים פחות סימפטיה. לא, אפשר למצוא שם סימפטיות מכל מין וסוג.

נקודה אחרת שצריך לציין כאן, שאין לקחת את הנטיה הטבעית הרגילה שלנו ביחס לסימפטיה ואנטיפתיה לתוך העולם האלמנטלי. כאן, בעולם זה, אנו חשים משיכה לאנשים מסוימים ודחייה מאחרים. אנו מתחברים מתוך בחירה עם הסימפטיים ורוצים להישאר בקרבתם ומתרחקים מהדברים והאנשים אשר מעוררים תיעוב ואיננו רוצים שום קשר עימם. זה לא יתכן בעולם האלמנטלי, כי שם – עד כמה שזה נשמע מוזר – לא נמצא שהסימפטי מעורר אהדה והאנטיפתי מעורר דחייה. זה מזכיר מישהו בעולם הפיזי שאומר "אני יכול לסבול רק את הכחולים והירוקים, ולא את האדומים או הצהובים. אני בפשטות צריך לברוח מאדום או מצהוב!" אם ישות מהעולם האלמנטלי היא אנטיפתית, זה אומר שיש לה אופי מובחן בעולם זה שיש לתאר אותו כאנטיפתי, ועלינו להתייחס לזה בדיוק כפי שבעולם החושים אנו מתייחסים לצבעים כחול ואדום – ואיננו מאפשרים לאחד מהם להיות יותר סימפטי עבורנו מאשר השני. כאן אנו פוגשים בכל הצבעים ברגיעה מסוימת משום שהם מוסרים לנו את טיבם של הדברים. רק אדם נאורוטי במקצת בורח מצבעים מסוימים, או אם הוא שור הוא אינו יכול לשאת מראה של אדום. רובנו מקבלים את כל הצבעים בשלוות נפש ובאותה דרך נוכל לצפות בשלווה ורוגע באיכויות של סימפטיה ואנטיפתיה השייכות לעולם האלמנטלי. לשם כך אנו חייבים לשנות את גישת הנפש הרגילה בעולם הפיזי, היכן שהיא נמשכת על ידי הסימפטיה ונדחית על ידי האנטיפתיה. זה חייב להשתנות לחלוטין. שם מצב הרוח הפנימי או המזג המתאימים לרגשות של סימפטיה ואנטיפתיה צריכים להתחלף עם מה שאנו מכנים שקט נפשי, שלווה רוחית.[2] עם חיי נפש פנימיים נחושים, מלאים ברוגע רוחי, עלינו להשקיע עצמנו בישויות ולשנות עצמנו אליהן. אז נחוש את האיכויות של ישויות אלו עולות בתוך מעמקי נפשנו כסימפטיות ואנטיפתיות. רק כאשר אנו יכולים לעשות זאת, עם גישה כזו כלפי סימפטיה ואנטיפתיה, תוכל הנפש, בהתנסויותיה, להרשות לסימפטיה ולאנטיפתיה להופיע בפניה כדימויים נכונים ואמיתיים. כלומר, רק אז אנו מסוגלים לא רק להרגיש מהי התפיסה של סימפטיות ואנטיפתיות, אלא באמת לחוות את העצמי המסוים שלנו, משתנה לתוך ישות אחרת, צף לפתע כתמונת צבע זו או אחרת או כתמונת צליל זו או אחרת של העולם האלמנטלי.

אתם גם יכולים ללמוד כיצד סימפטיות ואנטיפתיות ממלאות תפקיד ביחס להתנסות הנפש בעולם הרוח אם תביטו עם כמות מסוימת של הבנה פנימית בפרק בספרי גוף נפש רוח המתאר את עולם הנפש. אתם תראו שם שעולם הנפש בנוי למעשה מסימפטיות ואנטיפתיות. מתיאורי שם תוכלו ללמוד שמה שאנו מכירים כחשיבה בעולם החושים הפיזי, הוא באמת רק דפוס של צללית חיצונית, העולה על ידי הגוף הפיזי, של החשיבה המונחת במעמקים אוקולטיים ואפשר לכנותה כוח חי אמיתי. ברגע שאנו נכנסים לעולם האלמנטלי ונעים עם גופנו האתרי, המחשבות הופכות סמיכות יותר, חיות יותר, עצמאיות יותר, נאמנות יותר לטבען שלהן. מה שאנו חווים כמחשבה בעולם הפיזי מתייחס ליסוד אמיתי יותר, זה של חשיבה, כפי שצל על הקיר מתייחס לאובייקט המטיל אותו. למעשה, זה הצל של חיי-המחשבה האלמנטליים המושלך לתוך עולם החושים הפיזי באמצעות המכשיר של הגוף הפיזי. כאשר אנו חושבים, חשיבתנו נמצאת פחות או יותר בצל של ישויות חושבות. כאן ידע רוחי על-חושי משליך אור חדש על טבעה האמיתי של החשיבה. לא פילוסופיה, לא מדע חיצוני, ככל שיהיו חכמים ומבריקים, יכולים להכיר משהו מהטבע האמיתי של החשיבה. רק ידע המבוסס על תודעה על-חושית יכול להבין מהי.

אותו דבר נכון ביחס לטבע רצוננו. הרצון צריך להתחזק, כי בעולם האלמנטלי הדברים אינם כה תומכים בתחושת האגו כפי שהיא מסופקת לנו באמצעות הכוחות של הגוף הפיזי. שם אנו עצמנו צריכים לרצות בתחושת האגו. עלינו למצוא מהי המשמעות עבור נפשנו להתמלא בשלמות בתודעה 'אני רוצה בעצמי'. יהא עלינו לחוות משהו בעל משמעות כבירה: שכאשר איננו חזקים מספיק לגרום לפעולה ממשית של רצון, 'אני רוצה בעצמי', ולא רק לחשוב על כך, ברגע זה אנו חשים עצמנו נופלים חסרי תודעה כמו בהתעלפות. אם איננו מחזיקים עצמנו יחדיו בעולם האלמנטלי, ניפול לסוג של התעלפות. שם אנו מביטים לתוך הטבע האמיתי של הרצון, שוב משהו שאין לגלותו על ידי מדע חיצוני או פילוסופיה אלא רק בעזרת תודעה על-חושית. מה שאנו מכנים רצון בעולם הפיזי הוא רק דימוי צל של הרצון החזק, החי, של העולם האלמנטלי, הצומח ומתפתח כך שיוכל לקיים את העצמי מתוך רצונו שלו ללא תמיכת כוחות חיצוניים. אנו יכולים לומר שכל דבר בעולם זה, כשאנו מתרגלים אליו יותר ויותר, נעשה עקשן.

מעל לכל, משעזבנו את הגוף הפיזי והעולם האלמנטלי הופך לסביבתו של הגוף האתרי, אזי דרך התכונות הטבועות בגוף האתרי מתעורר הדחף לטרנספורמציה. אנו מייחלים להשקיע עצמנו בישויות אחרות. אולם, בדיוק כפי שבמצב העירות ביום עולה הצורך לישון, כך בעולם האלמנטלי עולה בתורו הצורך להיות לבד, להסתגר מפני כל דבר שאנו יכולים להשתנות לתוכו. ואז שוב, משנותרנו לבד לזמן מה ופיתחנו תחושה חזקה של רצון, 'אני רוצה בעצמי', אז מגיע מה שניתן לכנות תחושה נוראה של בדידות, של היות נטוש, המעוררת כמיהה להתעורר מתוך מצב זה, של רק לרצות את עצמך, אלי יכולת של טרנספורמציה. בעודנו נחים בשינה פיזית, כוחות אחרים דואגים שנתעורר. איננו צריכים לדאוג לכך בעצמנו. בעולם האלמנטלי כאשר אנו במצב שינה שבו אנו רק רוצים בעצמנו, אנו נמשכים לחזור למצב הטרנספורמציה באמצעות תחושת הנטישה, כלומר, רוצים להתעורר.

מכל זה, אתם רואים כמה שונים הם התנאים של החוויה העצמית שלנו בעולם האלמנטלי, של התפיסה העצמית שלנו, מאלה של העולם הפיזי. אם כן, אתם יכולים לשפוט כמה חיוני שוב ושוב, לדאוג לכך שהתודעה העל-חושית, העוברת הלוך ושוב מעולם אחד למשנהו, תתאים עצמה היטב לדרישות של כל עולם ולא תישא עמה, בחצותה את הסף, את המנהגים והשימושים של האחד לתוך האחר. כתוצאה מכך החיזוק והרענון של חיי הנפש שייכים להכנה שתיארנו לעיתים קרובות כנחוצה להתנסות בעולמות העל-חושיים.

מה שצריך מעל לכל להתחזק ולהרבות עוצמה הן חוויות הנפש שאנו יכולים לכנות התנסויות מוסריות נשגבות. אלה מטביעות עצמן כנטיות נפש של אופי חזק ושלווה פנימית נחושה. אומץ פנימי ואופי חזק יש צורך לפתח במיוחד, כי עם אופי חלש אנו מחלישים את כל חיי הנפש, אשר מגיעים חסרי אונים לתוך העולם האלמנטלי. את זה עלינו למנוע אם מקווים אנו להתנסות אמיתית ונכונה שם. כל מי שבאמת רציני בנוגע להשגת ידע בעולמות העליונים ייתן משקל לחיזוק הכוחות המוסריים בקרב כל הכוחות האחרים העוזרים לנפש להיכנס לעולמות אלה. אחת השגיאות המחפירות ביותר נכפות על האנושות כאשר מישהו מרשה לעצמו לומר שאפשר להשיג ראיה רוחית מבלי להקדיש תשומת לב לחיזוק החיים המוסריים. צריך להדגיש אחת ולתמיד שמה שתיארתי בספרי 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים' כהתפתחות פרחי הלוטוס המתגבשת בגוף הרוח של הרואה הרוחי המתלמד, יכולה באמת להתרחש ללא מתן תשומת לב לתמיכה בחוסן מוסרי, אבל לבטח אין זה ראוי לעשות זאת.

פרחי הלוטוס צריכים להיות שם אם אדם רוצה ביכולת לטרנספורמציה. יכולת זו מתפתחת כאשר הפרחים פותחים את עלי הכותרת שלהם בתנועה הלאה מהאדם, כדי לקלוט את עולם הרוח ולדבוק בו. כל מה שאדם מפתח כיכולת להשתנות, מתבטא עבור חזונו של הרואה הרוחי בפתיחה של פרחי הלוטוס. כל מה שאדם משיג בחיזוק תחושת האגו הופך לחוסן פנימי. אנו יכולים לכנות זאת עמוד שידרה אלמנטלי. את שניהם יש לפתח בהתאמה: את פרחי הלוטוס כדי שהתלמיד יוכל לשנות את עצמו, ואת עמוד השדרה האלמנטלי כדי שיוכל לגלות אגו חזק בעולם האלמנטלי.

כפי שכבר צוין בהרצאה מוקדמת יותר, מה שמתפתח בדרך רוחית יכול להוביל לסדר גבוה יותר של סגולות בעולם הרוח. אבל אם הן מורשות לזרום מטה לתוך עולם החושים, הן יכולות לגרום למידות הנוראות ביותר. אותו דבר נכון ביחס לפרחי הלוטוס ולעמוד השדרה האלמנטלי. כשמתרגלים שיטות מסוימות אפשר לעורר את פרחי הלוטוס ועמוד השדרה מבלי להתכוון לחוזק מוסרי – אבל על זה לא ימליץ שום רואה רוחי בעל מצפון. זו לא רק שאלה של השגת דבר זה או אחר בעולמות העליונים, אלא של ידיעת מה שמעורב. ברגע שבו אנו חוצים את הסף לתוך עולם הרוח, אנו מתקרבים לישויות לוציפריות ואהרימניות, שכבר דיברנו בהן. כאן אנו פוגשים אותן בדרך שונה למדי מכל התעמתות שעלולה להיות לנו בעולם הפיזי. תהיה לנו חוויה יוצאת דופן כאשר מיד כשנחצה את הסף, כלומר, ברגע שנפתח את פרחי הלוטוס ואת עמוד השדרה, נראה את הכוחות הלוציפריים באים לקראתנו כדי לקחת בכוח את פרחי הלוטוס. הם מותחים את המשושים שלהם החוצה לקראת פרחי הלוטוס שלנו. עלינו להתפתח בדרך הנכונה כדי להשתמש בפרחי הלוטוס לתפיסה והבנה של המאורעות הרוחיים מבלי שייתפסו בעצמם על ידי הכוחות הלוציפריים. אפשר למנוע זאת רק על ידי עליה לעולם הרוח עם כוחות מוסריים מיוסדים היטב.

ציינתי כבר שבעולם החושים הפיזי, הכוחות האהרימניים מתקרבים אלינו יותר מבחוץ והלוציפריים יותר מתוך הנפש. בעולם הרוח זה בדיוק ההפך: הישויות הלוציפריות באות מבחוץ ומנסות להשתלט על פרחי הלוטוס, בעוד שהישויות האהרימניות באות מבפנים ומתיישבות בנחישות ובעקשנות בתוך עמוד השדרה האלמנטלי. אם אנו עולים לתוך עולם הרוח ללא תמיכה מוסרית, הכוחות האהרימניים והלוציפריים יוצרים באופן יוצא מן הכלל קשר וברית זה עם זה. אם אנו באים לעולמות העליונים מלאים באמביציות, יהירות, גאווה או בתשוקה לכוח, אהרימן ולוציפר יצליחו ביצירת שותפות ביניהם. אשתמש בתיאור ציורי למעשיהם, אבל ציור זה מתאים למצב הממשי ואתם תבינו שמה שאני מתאר באמת מתרחש. אהרימן ולוציפר כורתים ברית. ביחד הם קושרים את עלי הכותרת של פרחי הלוטוס לעמוד השדרה האלמנטלי. כאשר כל עלי הכותרת קשורים לעמוד השדרה, האדם קשור בעצמו, כבול בתוך עצמו באמצעות פרחי הלוטוס ועמוד השדרה המפותחים בעוצמה. התוצאה של זה תהיה התפרצות של אגואיזם ואהבה של מרמה והונאה עד למידה שאדם כזה לא יוכל עוד להישאר נורמלי בעולם הפיזי. כך אנו רואים מה יכול לקרות אם תודעה על-חושית אינה מתפתחת בדרך הנכונה: הברית של אהרימן ולוציפר שבאמצעותה עלי הכותרת של פרחי הלוטוס נקשרים לעמוד השדרה האלמנטלי, כובלת אדם בתוך עצמו באמצעות היכולות האתריות או האלמנטליות שלו. אלה הם הדברים שעלינו לדעת אם ברצוננו לחדור בעיניים פקוחות ובהבנה לתוך עולם הרוח הממשי.

—————————————————-

  1. לדְבטר כתב שהוא עמד עם גברת בזנט בנוכחות 'הבמאי של היקום'. גברת בזנט היתה בזמן ההוא נשיאת החברה התאוסופית.
  2. ראה התעוררות הנפש סצנה 4. שומר הסף אומר:

    "אתה רואה אותי, גם כן, בצורה מתעתעת

    בעוד תשוקות שווא חוברות לראיה פנימית

    ושלוות רוח כמעטה לנפש

  3. עדיין לא אחזה בכל ישותך."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *