רודולף שטיינר

7 הרצאות שניתנו במקומות ובזמנים שונים

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים והערות: הגר דרור מליניאק

תיקונים: דליה דיימל

לספר, המכיל גם מבוא מורחב מאת וולף-אולריך קלונקר – ראו כאן

רוחות אלמנטליות של לידה ומוות

דורנאך   6.10.1917    GA107

כפי שאמרתי בהרצאות מוקדמות יותר, הגיע זמנה של האנושות לדעת אמיתות מסוימות העוסקות ברקע הרוחי של העולם הפיזי. אם אנשים לא יתכוננו לקבל אמיתות אלו מתוך רצון טוב, הם יאלצו ללמוד אותן מהמאורעות הנוראים שיתרחשו במהלך הזמן.

אפשר לשאול מדוע עכשיו הגיע הזמן עבור האנושות ללמוד אמיתות אלה, שכמה מהן עלולות לגרום זעזוע לאנשים. הן קיימות כמובן כבר זמן רב, אבל האנושות ככלל היתה מוגנת ולא היתה צריכה לקבל אותן. רבות מאמיתות אלו נשמרו בקפידה במיסטריות העתיקות, כידוע לכם, כך שאנשים באזורים הסובבים לא נחשפו להשפעה המדאיגה של אמיתות אלו. לעיתים קרובות אמרנו שזהו הפחד מהאמיתות הגדולות המונע מבני אדם לקבל אותן. אלו שיש להם פחד זה כיום – ובאמת יש רבים כאלה – יכולים כמובן לומר: “מדוע האנושות אינה יכולה לעבור במין מצב של שינה במקום שבו עוסקים באמיתות אלה? גם כך, אנשים חיים במתח ובחרדה בזמנים אלה, ומדוע לחשוף אותם לאמיתות כבירות ומפחידות אלה?”

הבה וניכנס לשאלה זו, תחילה נתאר מדוע מעכשיו והלאה עולם הרוח צריך לטפל באנושות בדרך שונה מן הדרך שבה נקט עד כה בעידן פוסט-אטלנטי זה, אם אפשר לומר כך.

בהרצאות קודמות שלי דיברתי על העולם הלא-פיזי הגובל ישירות בעולמנו הפיזי. זהו העולם אותו תצטרך האנושות להכיר בזמן הקרוב. יודעים אתם, כשאתם נכנסים לעולם הלא-פיזי, הכל שונה מזה המצוי כאן. אתם לומדים להכיר ישויות מסוימות, ומעל לכל, דברים בעלי טבע מיוחד הסמויים מראיית האנושות החלשה – ‘ראיה’ כאן כוללת כל דבר הנמסר בתובנות ורעיונות.

מדוע העין האנושית סטתה מעולם אחר זה בעידן הפוסט-אטלנטי, עד לרגע הנוכחי? משום שיש ישויות בעולם זה שמעבר לדלת – עולמות אחרים גבוהים יותר שוכנים מעבר לו – היכולות להיוודע לבני אדם רק תחת תנאים מסוימים. יש להן תפקיד מסוים ביקום כולו ובמיוחד גם באבולוציה האנושית. יש סוגים רבים ושונים של ישויות כאלו בעולם האחר.

היום אני רוצה לדבר אודות מחלקה אחת של ישויות כאלה, המחלקה שתפקידה במתאר הגדול של הדברים קשור ללידה ומוות אנושיים. לעולם אל תאמינו שלידה ומוות אנושיים הינם למעשה כפי שהם מציגים עצמם לחושים. ישויות רוחיות מעורבות כאשר אדם נכנס לעולם פיזי זה מן העולם הלא-פיזי, וכאשר הוא עוזב אותו שוב אל העולם הלא-פיזי. אם צריך לכנות אותן בשם, הבה ונכנה אותן ברגע זה “רוחות אלמנטליות של לידה ומוות.” זה נכון שהאינדיבידואלים שעד עכשיו התקדשו במיסטריות חשבו שזו חובתם המפורשת שלא לספר לציבור הכללי על רוחות אלמנטליות אלה של לידה ומוות. אם מישהו דיבר עליהן, ועל כל אורח חייהן, הוא דיבר על משהו שנראה לאנשים כמו פחמים לוהטים, כי זו הדרך שבה התפתחה האנושות בעידן הפוסט-אטלנטי. נוכל להשתמש גם באנלוגיה אחרת. אם אנשים ילמדו לדעת יותר אודות טבען המהותי של רוחות אלמנטליות אלה של לידה ומוות ויעשו זאת בתודעה מלאה, הם ילמדו להכיר כוחות עוינים לחיים בעולם הפיזי.

כל אדם בעל רגשות נורמליים, פחות או יותר, אפילו היום, יזדעזע ללמוד את האמת שכדי להביא לידה ומוות בעולם הפיזי, הרוחות האלוהיות המדריכות את גורלות העולם צריכות להשתמש ברוחות אלמנטליות שהן למעשה אויבות לכל מה שבני אדם מבקשים ומשתוקקים לו עבור רווחתם ואושרם כאן בעולם הפיזי. אם כל דבר היה נעשה רק כדי שיתאים לשאיפות בני האדם – שיהיה נוח ומשביע רצון בעולם פיזי זה, מתאים וטוב לנו ללכת לישון ולהתעורר שוב וללכת לעבודה – אם כל הרוחות היו מסוג כזה שדואג שיהיו לנו חיים כאלה נוחים, לידה ומוות לא יכלו להתרחש. כדי להביא לידה ומוות האלים נזקקים לישויות אשר דעתן וכל הדרך שבה הן רואות את העולם נותנות להן דחף להרוס ולהחריב כל דבר המספק רווחה ונחת לבני האדם כאן בעולם הפיזי.

עלינו להתרגל לרעיון שהעולם אינו עשוי כפי שהאנשים באמת רוצים שהוא יהיה וקיים בו היסוד שבמיסטריות המצריות נודע כ’הכרח הברזל’. כחלק מהכרח ברזל זה, האלים משתמשים בישויות עוינות לעולם הפיזי כדי להביא לידה ומוות לבני האדם.

כך, אנו מתבוננים בעולם הנמצא בקירבה מיידית לשלנו, עולם אשר יום אחר יום, שעה אחר שעה, עוסק בעולמנו שלנו, בתהליכי לידה ומוות המתרחשים כל יום וכל שעה כאן על האדמה. ברגע שבני אדם חוצים את הסף לעולם אחר הם נכנסים לספרה שבה חיות ישויות שכל התנהגותן, השקפתן ותשוקותיהן הרסניות עבור חיי אנוש פיזיים רגילים. אם דבר זה היה נודע לאנשים שמחוץ למיסטריות לפני זמננו, אם היה ניתן לאנשים מושג אודות ישויות אלה, הדבר הבא היה מתרחש באורח בלתי נמנע. אם אנשים שאינם יכולים להתמודד עם האינסטינקטים והדחפים שלהם, עם התאוות שלהם, היו יודעים שישויות הרסניות אלה נוכחות סביבם כל הזמן, הם היו משתמשים בכוחות של ישויות הרסניות אלו. הם לא היו משתמשים בהם בדרך שבה האלים משתמשים בלידה ומוות, אלא בתחום של החיים הפיזיים. אם אנשים השתוקקו להיות הרסניים בספרה זו או אחרת, היו להם הזדמנויות לרוב לגרום לישויות אלו לשרת אותם, כי קל לגרום להן לשרת אותנו. אמת זו נשמרה בסתר כדי להגן על החיים הרגילים בפני הרוחות האלמנטליות ההרסניות של לידה ומוות.

השאלה היא, האם איננו צריכים להמשיך ולשמור אותה חסויה? זה אינו אפשרי, ומסיבות מסוימות מאוד, שאחת מהן קשורה בחוק קוסמי גדול וחשוב. אני יכול לתת לכם נוסחה כללית, אבל מוטב להשתמש בצורה הממשית שבה מציגים חוק זה עכשיו ובעתיד המיידי. כידוע לכם, לפני זמן לא רב חדרו מספר גדול של אימפולסים לתוך האבולוציה האנושית אשר לא התקיימו בה לפני כן והם אופייניים למדי לציביליזציה הנוכחית שלנו. נסו לחזור במחשבתכם לזמנים לא רחוקים. תמצאו זמנים שלא היו בהם קטרי קיטור, שבהם אנשים לא השתמשו בחשמל כפי שאנו משתמשים עכשיו – זמנים שבהם אולי רק הוגים כמו לאונרדו דה ווינצי יכלו להעלות רעיון, באופן תיאורטי ועל בסיס של ניסויים, שבני אדם יכולים ליצור מכשיר שיאפשר להם לעוף.^[1] כל זה התממש בזמן קצר יחסית. חישבו רק כמה תלוי היום בשימוש בקיטור, בחשמל, בשינויים בסמיכות האטמוספרה המאפשרים שימוש בספינת אויר, או בידע בסטטיקה שהוביל לאווירון. חישבו על כל מה שבא לתוך האבולוציה האנושית בזמנים הנוכחיים. חישבו על כוחות ההרס שיש לדינמיט, וכן הלאה, ותוכלו לדמיין בקלות, בראותכם כמה מהר כל זה התרחש, שדברים שונים ונהדרים מסוג זה יהוו מטרה של המאמצים האנושיים בעתיד. אני חושב שאתם יכולים לראות בקלות שהאידיאל עבור העתיד הקרוב יהיה לא עוד ועוד גיתה, אלא עוד ועוד אדיסון. זהו באמת האידיאל של האנושות המודרנית.

אנשים מודרנים מאמינים כמובן שכל זה – הטלגרף, הטלפון, השימוש בכוח הקיטור, וכו’ – מתרחשים ללא שיתוף פעולה של ישויות רוחיות. מכל מקום, לא כך הדבר. בהתפתחות של הציביליזציה האנושית מעורבת השתתפות של רוחות אלמנטליות, גם אם אנשים אינם יודעים על כך. מטריאליסטים מודרניים מדמים שהטלפון, הטלגרף ומנוע הקיטור הנוסע למרחקים ארוכים וגם נמצא בשימוש אצל חקלאים, נבנו רק על בסיס מה שאנשים מייצרים בזיעת אפם. כל מה שאנשים עושים בשטח זה נמצא תחת השפעה של רוחות אלמנטליות. הן תמיד מעורבות ועוזרות לנו בכך. אנשים אינם פועלים על דעת עצמם בתחום זה – הם מודרכים. במעבדות, בסדנאות, באמת בכל מקום שבו פעילה רוח ההמצאה, רוחות אלמנטליות מספקות השראה.

הרוחות האלמנטליות שנתנו אימפולסים לציביליזציה שלנו מן המאה ה-18 והלאה הן מאותו הסוג כמו אלה המשמשות את האלים להביא לידה ומוות. זוהי אחת מן המיסטריות אשר בני אדם צריכים לגלות כיום. והחוק של היסטורית העולם שדיברתי בו הוא שכאשר האבולוציה מתקדמת האלים תמיד מקדמים אותה לזמן מה בספרה מסוימת של רוחות אלמנטליות ואז בני האדם נכנסים לתוך אותה ספרה ומשתמשים ברוחות האלמנטליות. בזמנים קודמים, הרוחות האלמנטליות של לידה ומוות בעיקר שירתו את הרוחות האלוהיות אשר הנהיגו את העולם; מימינו, וזה נמשך כבר זמן מה, הרוחות האלמנטליות של לידה ומוות משרתות טכנולוגיה, תעשיה ומסחר אנושי. זה חשוב שניתן לאמת מטרידה זו להיכנס לנפשנו בכל כוחה ועוצמתה.

משהו מתרחש בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית הדומה למשהו שקרה בזמנים האטלנטיים, במשך התקופה האטלנטית הרביעית. דיברתי על כך בעבר. עד לתקופה האטלנטית הרביעית הרוחות האלוהיות שהדריכו את האבולוציה האנושית השתמשו ברוחות אלמנטליות מסוימות. היה עליהן להשתמש בהן כי לא רק לידה ומוות היה צריך להביא בזמן ההוא אלא גם משהו אחר, שאמור להיות קרוב יותר לאדמה. היזכרו בכמה מן התיאורים שנתתי של העידן האטלנטי, כאשר בני האדם היו עדיין גמישים בטבעם הפיזי ונפשם יכלה לגרום לגופיהם לגדול או להישאר כגמדים, והופעתם החיצונית היתה תלויה בטבעם הפנימי. בבקשה היזכרו בזאת שוב.^[2] כיום השירות שרוחות אלמנטליות מסוימות נותנות לרוחות האלוהיות בהזדמנויות של לידה ומוות הוא בבירור במונחים פיזיים. בזמנים הללו, כאשר ההופעה החיצונית תאמה לטבע הפנימי, ישויות אלמנטליות מסוימות שירתו את האלים עבור כל חיי אנוש. כאשר העידן האטלנטי הגיע לתקופה הרביעית, אנשים החלו שוב לשלוט ברוחות האלמנטליות, אשר קודם לכן היו בשימוש האלים, לשלוט בצמיחה ובתווי הפנים הכלליים של בני האדם. בני האדם השיגו שליטה על כוחות אלוהיים מסוימים ועשו בהם שימוש.

כתוצאה מכך, בערך מאמצע העידן האטלנטי התאפשר לאינדיבידואלים שרצו לפגוע באחיהם בני האדם להשתמש בכל מיני כוחות יוצרים על חבריהם – כמו לשמר אותם קטנים כגמדים או לעשותם לענקים, או לתת לאורגניזם הפיזי שלהם להתפתח בדרך כזו שהאינדיבידואל הנידון יהיה לאינטליגנטי או לאידיוט. כוח נורא היה נמצא בידיים אנושיות באמצע העידן האטלנטי. אתם יודעים, כי הסבתי את תשומת לבכם לכך, שזה לא נשמר בסוד, אם כי לא בגלל שום סוג של כוונה מרושעת. לפי אחד החוקים של היסטורית העולם, משהו שתחילה הוא עבודתם של האלים הופך לעבודת בני אדם. זה הוביל לנזק חמור בעידן האטלנטי, כך שבמשך שלוש או ארבע התקופות האחרונות של ציביליזציה זו, כל הציביליזציה האטלנטית הובלה לקראת חורבנה שלה. הציביליזציה שלנו ניצלה והובאה מאטלנטיס, כפי שתיארתי במקום אחר. תוכלו להיזכר בתיאורים שלי על מה שהתרחש בעידן האטלנטי.

בשלוש או ארבע התקופות האחרונות של הציביליזציה הפוסט-אטלנטית בשלב החמישי של אבולוציית האדמה, נעשית עכשיו עבודה על ידי האלים שתעשה שוב על ידי האנושות. אנו נמצאים עכשיו רק בשלבים המוקדמים של הפעילויות הטכנולוגיות, תעשייתיות ומסחריות המתקדמות תחת ההשפעה של רוחות אלמנטליות של לידה ומוות. ההשפעה הזו והאפקטים שלה יגדלו בהדרגה לקיצוניות רבה יותר. עד עכשיו הרוחות האלמנטליות של לידה ומוות הודרכו על ידי האלים, והשפעתן הוגבלה לבואם והליכתם של בני אנוש במישור הפיזי. אבל הציביליזציה של העידנים העתידיים שלנו צריכה להיות כזו שרוחות אלה תוכלנה לפעול בטכנולוגיה, תעשיה, מסחר וכן הלאה.

יש היבט אחר מיוחד למדי בכך. כפי שאמרתי, ישויות אלמנטליות אלה הן אויבות של רווחת אנוש ורוצות להרסה. אנו צריכים לראות את הדברים כפי שהם בלי שום אשליות ביחס לטבע הקיצוני שלהם. הציביליזציה צריכה להתקדם בתחומי הטכנולוגיה, התעשייה והמסחר. אבל מעצם טבעה ציביליזציה כזו אינה יכולה לשרת את טובתה של האנושות בעולם הפיזי; היא יכולה רק להתברר כהרסנית לרווחה האנושית.

זוהי אמת שלא תנעם לאנשים שלעולם אינם מתעייפים מנאומים גדולים על ההתקדמות הכבירה שנעשתה בציביליזציה המודרנית, כי הם רואים את הדברים במונחים מופשטים ואינם יודעים דבר על העליה והנפילה שהן חלק מן האבולוציה האנושית. נתתי סקירה קצרה על גורמים של ההרס באטלנטיס. הציביליזציה המסחרית, תעשייתית וטכנולוגית שכעת היא בנמל המוצא שלה, תוביל לניוון ולנפילה של עידן האדמה החמישי. אנו רק רואים את הדברים כמות שהם, ועומדים בפני המציאות, אם אנו מודים שאנו מתחילים לעבוד כאן על משהו שחייב להוביל לאסון.

זו הכוונה בכניסה להכרח הברזל. כדי לחפש דרך מוצא נוחה אנשים עשויים לומר: “בסדר, איני רוצה חלק בזה.” אפשר להרחיק לכת – אבל אפילו חברים בחברה האנתרופוסופית אינם אמורים להתנהג כך ולא להשתמש ברכבות וכן הלאה. זו תהיה כמובן שטות מוחלטת. העניין הוא לא להימנע מדברים, אלא לראות את התמונה הברורה, תובנה אמיתית לתוך הכרח הברזל של האבולוציה האנושית. ציביליזציה אינה יכולה להימשך בקו ישר למעלה; היא חייבת לעבור דרך רצף של גלים עולים ויורדים.

יש משהו אחר שיכול להתרחש, משהו שבדרך כלל אנשים אינם רוצים לדעת היום אבל זה בדיוק מה שהאנושות המודרנית תצטרך לגלות. תובנה – תמונה ברורה של ההכרח הקיים – תצטרך לחדור לכל הכרה אנושית. זה אומר בהכרח שיתרחש שינוי גדול בדרך שבה אנו מתארים את העולם. בני אדם יצטרכו לחיות עם אימפולסים פנימיים שהם מעדיפים להתעלם מהם כיום, משום שהם פועלים כנגד החיים הטובים שהם רוצים בהם. יש אימפולסים רבים כאלה. הרשו לי לתת לכם רק דוגמא אחת.

אנשים היום, במיוחד אם הם רוצים להיות אנשים טובים, אינם רוצים דבר לעצמם אלא רק להיות בלתי אנוכיים ולשאוף לטובתם של אחרים, ירצו לפתח מידות מסוימות. אלה גם כן הן הכרח ברזל. כעת, כמובן, אי אפשר לומר דבר כנגד שאיפה למידות טובות, אבל הבעיה היא שאנשים לא רק שואפים להיות מוסריים וצודקים. זה דבר טוב לרצות להיות מוסריים וצודקים, אבל אנשים אלה רוצים יותר מזה. אם מתבוננים במעמקי התת-מודע של הנפש האנושית מוצאים שבזמן הנוכחי אנשים לא באמת מעוניינים לפתח מידות טובות ממשיות. הרבה יותר חשוב להם להיות מסוגלים לחוש עצמם בעלי מידות טובות, להתמסר בשלמות למצב נפש שבו יוכלו לומר: “אני באמת לא אנוכי, הביטו בכל הדברים שאני עושה כדי לשפר את עצמי! אני מושלם, אני אדיב וטוב לב, אינני מאמין בסמכות.” הוא כמובן ילך בלהיטות אחר כל סוג של סמכות. להרגיש באמת טוב עם תודעה של היות בעל מידה טובה זו או אחרת זה חשוב לאין שיעור יותר לאנשים כיום, מאשר להיות למעשה בעל מידה טובה כזו. הם מעדיפים להרגיש כבעלי מידה כזו מאשר ליישם אותה באמת.

כתוצאה מכך, סודות מסוימים הקשורים למידות הטובות נותרים סמויים מהם. אלה הם סודות אשר אנשים באופן אינסטינקטיבי אינם רוצים לדעת, במיוחד אם הם אידיאליסטים מודרניים הרוצים להרגיש טוב בדרך שתיארתי. כל מיני סוגים של אידיאלים מיוצגים על ידי חברות כיום. נערכות תוכניות, וחברות מייצבות את העקרונות שלהן, כדי להשיג דבר זה או אחר. הדברים שאנשים רוצים להשיג בדרך זו יכולים באמת להיות נחמדים מאוד, אבל למצוא משהו נחמד בדרך מופשטת זה לא מספיק. אנשים צריכים ללמוד לחשוב במונחים של מציאות. הבה ונביט בהיבט של מציאות כשהוא מגיע לאנשים בעלי מידות טובות. שלמות, נדיבות, חסד, מידות יפות, יושר – זה נחמד לרכוש את כולן בספרה החברתית החיצונית. לכן, כאשר אנשים אומרים “זוהי התוכנית שלנו להשיג שלמות בדרך מסוימת, נדיבות וחסד בכיוון מסוים, אנו מתכוונים לייסד סדר מוסרי מוגדר,” הם בדרך כלל מתארים זאת כמשהו מוחלט הניתן למימוש ככזה. “לבטח,” אנשים יאמרו, “זה צריך להיות דבר טוב להיות יותר ויותר מושלם?” וגם, “איזה אידיאל טוב יותר מתוכנית שתעשה אותנו יותר ויותר מושלמים?” אבל זה אינו תואם לחוק המציאות. זה נכון, וטוב להיות יותר ויותר מושלם, או לפחות לשאוף לכך, אבל כאשר אנשים מבקשים למעשה להיות מושלמים בכיוון מסוים, חיפוש זה אחר שלמות ישתנה לאחר זמן למה שבמציאות הוא חוסר שלמות. שינוי שבו התשוקה לשלמות הופכת לחולשה. נדיבות וחסד הופכות לאחר זמן להתנהגות פוגעת. במידה בה הסדר המוסרי שאתם רוצים לממש הוא טוב, הוא יהפוך לבלתי מוסרי במהלך הזמן. המציאות היא שאין דברים מוחלטים בעולם הזה. אתם פועלים לקראת משהו טוב, ודרכו של עולם תטה זאת למשהו רע. לכן אנו צריכים תמיד לבקש דרכים חדשות, לחפש צורות חדשות שוב ושוב. זה מה שחשוב באמת.

תנועת המטוטלת מושלת בכל מאמצי אנוש. שום דבר אינו מזיק יותר מאמונה באידיאלים מוחלטים, כי הם עומדים בסתירה עם המהלך הנכון של אבולוציית העולם.

דרך טובה להציג דברים – לא להוכיח, רק להדגים – היא שימוש ברעיונות מסוימים. במידה מסוימת, רעיונות מהמדעים הפיזיקליים יכולים לשמש כסמלים להדגמת רעיונות לא-פיזיקליים. דמיינו לעצמכם שתלויה כאן מטוטלת. כעת אתם רואים, אם לוקחים את המטוטלת לנקודה זו, לאחד הקצוות, ואז משחררים אותה, היא תגיע לנקודה זו כדי למצוא שיווי משקל. היא עוקבת אחר שביל זה. מדוע היא עושה כך? משום שהיא חשופה לכוח הכובד, כך אומרים. היא יורדת מטה, אבל משהגיעה לנקודה הנמוכה ביותר היא אינה עוצרת שם. התנועה מטה נותנת לה התמדה מסוימת, המשמשת אותה לנוע לצד השני. אז היא יורדת מטה שוב. כאשר המטוטלת נעה למרחק זה, התנועה היורדת נותנת לה די אנרגיה לנוע לצד השני. זה מספק אנלוגיה שניתן להשתמש בה כדי לתת דימוי חזותי חזק לדבר זה או אחר. כך אנו יכולים לומר: מידה טובה – שלמות, נדיבות וחסד – נעות בכיוון זה, ואז נעות בכיוון ההפוך. שלמות הופכת לחולשה, נדיבות וחסד להערצה חסרת ביקורת, ונכון הופך למוטעה במהלך האבולוציה.

אנשים מעדיפים לא להתחשב ברעיונות כאלה היום. רק דמיינו לעצמכם ניסיון להסביר לאזרח יציב מן המעמד הבינוני המייסד חברה שנועדה לשרת אידיאלים מסוימים: “אתה מציב עכשיו אידיאל, אבל בעשותך אותו חלק מתהליך האבולוציה תיצור השפעה הפוכה, ותעשה זאת בזמן קצר יחסית.” ובכן, הוא יחשוב שאתה לא רק חסר אידיאלים אלא שטן אמיתי. מדוע לא צריך לתת למאמץ לחתור לשלמות, לחתור לשלמות גוברת, ומדוע הנכון והצודק אינו ממשיך להיות נכון וצודק לנצח נצחים? זה קשה ביותר לאנשים כיום לרכוש רעיונות המבוססים על מציאות במקום רעיונות מופשטים חד-צדדיים. עדיין הם יצטרכו ללמוד לרכוש רעיונות שכאלה, משום שלא יתקדמו בלעדיהם. הם יצטרכו גם להתרגל לרעיון שהתקדמות בציביליזציה תכריח אותנו בהדרגה להשתמש ברוחות האלמנטליות של לידה ומוות. ובעשותה כך, תצטרך האנושות לחיות עם העובדה שיסוד הרסני הופך חלק מן האבולוציה האנושית.

מדי פעם, אנשים המסרבים להכיר את האנתרופוסופיה – שהיא האמצעי היחיד למציאת גישה נכונה לדברים שכאלה – מוצאים את הרעיונות הנכונים בעצמם, מתוך אינסטינקט. מהי המשמעות של כל זה? הרוחות האלמנטליות של לידה ומוות הן, כמובן, שליחות של אהרימן. הכרח הברזל של אבולוציית העולם כופה על האלים להשתמש בשליחיו של אהרימן כדי לשלוט בלידה ומוות. כאשר הם מבקשים את הרוחות האלמנטליות לפעול מטעמם הם אינם מרשים לכוחות של שליחים אלה להיכנס לעולם הפיזי. אבל כאשר הציביליזציה מתנוונת, מן התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית והלאה, יסוד זה מופיע שוב, כך שקטסטרופה עלולה לבוא. בני אדם צריכים להשתמש בכוחות אלה בעצמם. שליחיו של אהרימן הם, אם כך, הכרח הברזל; הם צריכים להביא את ההרס שיוביל לצעד הבא קדימה בציביליזציה. זו אמת מחרידה, אבל כאלו הם פני הדברים. אבל דבר לא יועיל כשעוסקים באמת זו, אלא לדעת אותה ולראות אותה בבהירות. אנו נדון בכך עוד ואתם תראו כמה רבים הדברים כאן הקוראים לגישה נכונה לאמיתות אלו.

אמרתי שאינסטינקט הוא שגורם לכמה אנשים להבין שמשהו הכרחי. אינדיבידואל אחד שכזה היא ריכארדה הוך,^[3] שכתבה כמה ספרים מצוינים בזמן הנוכחי – גם אם לא אחד המתקרב בכלל לאנתרופוסופיה. העבודה האחרונה שלה, על אמונתו של לותר, ראויה לציון – לא כל כך בגלל התובנה, אלא בגלל האינסטינקט המצוי בספר זה. אם תקראו את שלושת הפרקים הראשונים בספר זה תמצאו שם זעקה מוזרה – אני חושב שאנו יכולים לכנות זאת כך – זעקה לאנושות למצוא שוב את מה שבאמת אבד מאז הופעתו של לותר. לפני ימיו עדיין התקיימה ראיה רוחית קדומה. ריכרדה הוך אומרת שהאנושות צריכה יותר מכל היום להכיר את השטן. היא אינה חושבת שכה נחוץ לאנשים להכיר את האל; הרבה יותר חשוב, היא אומרת, ללמוד לדעת את השטן.

ריכרדה הוך אינה יודעת, כמובן, מדוע זה כה נחוץ, אבל יש לה תחושה אינסטינקטיבית שכך הדבר. מכאן זעקתה הראויה לציון לידע של השטן בפרקים הראשונים של הספר. זה מאוד סימפטומטי ומשמעותי עבור זמננו. החשיבה שלה היא כזו: האנשים ילמדו לדעת את האל שוב מרגע שידעו שהשטן סובב אותם. אינדיבידואלים כאלה, שעדיין אינם רוצים עסק עם אנתרופוסופיה, תמיד יחפשו דרך להתנצל על אמירותיהם. ריכרדה הוך מרגישה שאנשים צריכים ללמוד להכיר את השטן כמשהו ממשי מאוד; אבל היא מיד אומרת, כסוג של התנצלות, שלא צריך לדמות את השטן, כמובן, כמהלך סביבנו ברחוב עם קרניים וזנב. הו, אבל הוא באמת מהלך סביב! “הם לעולם לא ידעו שהשטן כאן, אפילו אם הוא אוחז אותם בקולר.”^[4] חשיבה מודרנית מופשטת צריכה מייד להתנצל, אפילו אם מישהו יודע באופן אינסטינקטיבי את מה שצריך בדחיפות. אבל יש כאן אינסטינקט טוב ואמיתי עבור הזמן הנוכחי מאחורי זעקה זו לשטן. אנשים אינם צריכים בפשטות להתעוור יותר ויותר, כאילו הם ישנים, ביחס לתביעות של הכרח הברזל מהם בעתיד המיידי, אשר ישתמש בשליחיו של השטן בעבודתנו במעבדות, בסדנאות, בבנקים ובכל מקום אחר. ישתמש בהם כך שהציביליזציה תוכל להתקדם; אבל אנשים צריכים לדעת את השטן, הם צריכים לדעת שהמפתחות המשמשים לפתיחת הכספות יש בהם מכוחו של השטן. ריכרדה הוך יודעת זאת באופן אינסטינקטיבי, ואנשים צריכים לדעת זאת, כי רק ידע ייקח אותנו לעתיד בדרך הנכונה. זה חשוב ביותר שיש אנשים אשר, מתוך אינסטינקט, מצביעים על הצורך הקיים לדעת את השטן ולא לעבור על פניו מתוך שינה, כי הוא נעשה רב עוצמה יותר ויותר.

יתכן ויש משהו אחר אופייני – ציינתי זאת רק ברפרוף: גם בגן-עדן היתה זו אשה אשר הרשתה באופן אינסטינקטיבי לתפקודי השטן להיכנס לתוך גן-עדן. אני חושב שאין זה לזכותם של האנשים בציביליזציה שלנו שהם עדיין קוראים לסוג זה של דברים אמונה טפלה ומסרבים לגעת בהם, ופעם נוספת משאירים זאת לאישה. זה באמת אופייני שאישה, ריכרדה הוך, קוראת לשטן, בדיוק כפי שפעם בגן-עדן היתה זו חווה שהכניסה את השטן. זוהי רק הערה קטנה.

זהו השטן אשר יהיה וצריך להיות הנושא של הציביליזציה העתידית שלנו. זוהי אמת אכזרית, אבל זה חשוב. זה קשור באופן אינטימי עם העובדה שכוחות הרסניים יצטרכו להיכנס לתוך ההתקדמות העתידית של הציביליזציה. מעל לכל, כוחות הרסניים יצטרכו להיכנס לכל התחום של חינוך, ובמיוחד לחינוך הילדים, אלא אם העניין יטופל בחוכמה. בגלל המגמה הכללית של הציביליזציה, בגלל הנוהגים המקובלים והאמוציות של האנשים, כוחות הרסניים יכנסו גם יותר ויותר לתוך כל התחום החברתי. הם יביאו, מעל לכל, יותר ויותר הרס לתוך היחסים הממשיים שבין האנשים.

האנושות צריכה לבקש להביא את מילותיו של כריסטוס לידי מימוש: “כי בכל מקום שבו יאספו שניים או שלושה בשמי שם אני בתוכם.”^[5] התקדמות טכנולוגית מסחרית לא תביא למימוש מילים אלה, אלא דווקא: בכל מקום שבו שניים או יותר ירצו להלחם ולתקוף אחד את השני בשמי, שם אני בתוכם. זה יקרה יותר ויותר בחיים החברתיים ומשום כך יש קושי כללי היום בהצגת אמיתות אשר יגרמו לאנשים להיאסף יחדיו.

הבה ונסיים בכך שנביא בהירות לחשיבתנו, לפחות ברגע זה, אודות מצב הרוח שבו אנשים בדרך כלל מקבלים אמיתות. אנשים אינם אוהבים היום שאומרים להם אמיתות משום שפשוט אינם מאמינים שהאמת היא משהו המגיע לבני האדם ישירות מעולם הרוח. אנשים מודרניים מאמינים שהאמת תמיד חייבת לצמוח בגן שלהם. לאנשים בשנות העשרים שלהם יש השקפה משלהם, אין להם צורך להשתכנע ביחס לאמת, אין להם צורך שהאמת תתגלה בפניהם, יש להם השקפה משלהם. ומישהו שנלחם בלהיטות עבור האמת, איש צעיר בן 24, שזה עתה סיים אוניברסיטה היכן ששמע הרצאות בפילוסופיה – יש לו השקפה והוא נכנס לוויכוח עם אחר שנלחם באותה להיטות עבור האמת שלו. כל אחד מהם מאמין שהאמת המוחלטת המסוימת צומחת בגנו שלו, גם אם הקרקע לא הוכנה. אנשים אינם נוטים לקבל אמיתות; הם מכריזים על עצמם כבעלי האמת. זהו יסוד אופייני בזמן הנוכחי.

ריכרדה הוך אמרה זאת יפה. היא הצביעה על כך שבתקופת הנאורות באירופה להלך הרוח הנוכחי שלנו, או איך שתרצו לקרוא לו, שהוא שטוף באופן מוחלט בשוביניזם, קדם ניטשאניזם, אשר היה נשגב ונעלה הרבה יותר בכל דבר הקשור לגאווה מקומית ולשוביניזם. אנשים רבים מאוד הפכו חסידים של ניטשה והוא זה שייסד את האידיאל של ‘החיה השזופה’. לאנשים יש למעשה רק רעיון קלוש ביותר ביחס לזה. ריכרדה הוך אמרה: “אנשים שאין להם אפילו מה שדרוש כדי להיות גור ארנבים ראוי לשמו מדמים עצמם ל’חיה שזופה’ מן הסוג שניטשה הציג.”^[6] כאן עומדת בפניכם נקודת ההשקפה של הבורגני המודרני. לאנשים אין מה שדרוש כדי להיות ארנבת ראויה לשמה, אבל אם מישהו מייסד אידיאל נעלה – כך הם רוצים לראות את עצמם! מישהו מחשיב את עצמו ככזה, מבלי לעשות דבר כדי להשיג זאת. אנשים אינם חשים שהם צריכים להתפתח, משום שאינם יכולים לשאת את הרעיון של היות משהו בעתיד; הם רוצים להיות משהו עכשיו. זה מפצל אותם לאטומים אנושיים, כל אחד עם נקודת ההשקפה שלו, ואיש אינו יכול להבין את האחר. שם, במצב רוח זה שבו איש אינו יכול להבין מישהו אחר, אתם רואים את כוחות ההרס הפועלים בחברה האנושית. זה מפלג את האנשים. כמובן, היה זה השטן אשר הגיש לאנשים את הפיתוי להיות ‘חיה שזופה’. הם לא הפכו למעשה לחיות שכאלה, אבל אפילו כך, האימפולסים של המאה ה-19 המחריבים את החיים החברתיים במאה העשרים לבטח היכו שורש.

———————————————

1. לאונרדו דה וינצי, 1452-1519. ↑
2. לדוגמא, הפרק על אבולוציית העולם והאדם במדע הנסתר בקוויו העיקריים – הוצאת תלתן. והפרק על אבותינו האטלנטים ב: מן הרשימות האקשיות – הוצאת תלתן. ↑
3. ריכרדה הוך (1864-1947), סופרת גרמניה: אמונתו של לותר, מכתבים לידיד – לייפציג: אינסל ורלג 1916. מהדורה חדשה של עבודה זו הופיעה ב- 1964. ↑
4. ציטטה מפאוסט של גיתה, חלק 1, הסצנה בבית המרזח של אוורבך. ↑
5. מתי 20:18 ↑
6. המונח הגרמני ל’חיה החומה צהובה’ הוא ‘blond Bestie’. המומחים לניטשה חלוקים בשאלת הפירוש למונח זה. הוא לקוח מ:Nietzsche’s ZUR Genealogie der Moral (1887,I,11): “חית הטרף, חיה צהובה/חומה מפוארת זו הנודדת למרחקים, שוחרת לטרף.” פירוש אחד הוא שהכוונה כאן ליאניצרים, ‘מסדר המרצחים’ של לוחמים שנלקחו בילדותם ממשפחות נוצריות על ידי התורכים ובכך הורחקו מההשפעה ההומנית של המשפחה, ואומנו להיות חסרי רחמים לחלוטין ובלתי אנושיים. מומחים אחרים ובפירוש גם ריכרדה הוך, חושבים שהמונח מתכוון לאריה. ↑