רודולף שטיינר – האיש ומשנתו

רודולף שטיינר – האיש ומשנתו

מאת: נחמן בר-שלום[1]

המאמר הופיע בספר בשם: יש תרופה נגד הסרטן – לפי ד"ר רודולף שטיינר שיצא לאור בשנת 1965 בהוצאת רפאל, ירושלים.

את הצילומים הוסיף העורך: דניאל זהבי

D:\Pictures\צילומים אנתרופוסופיה\002 - עותק.BMP

רודולף שטיינר

"מאז פגישתי הראשונה עם רודולף שטיינר התמדתי להרהר בו, הוספתי להכירו ולהוקירו. שנינו הרגשנו באותה החובה – להחזיר את האדם אל התרבות הפנימית האמיתית. שמחתי לקראת הישגיו הגדולים אשר הביא לעולם, הודות לאישיותו הכבירה ולאנושיותו החודרת." כך אמר ההומניסט הגדול, הרופא והמוזיקאי: אלברט שווייצר ז"ל.

הסופר המבורך פרנאץ קפקא בא אל שטיינר בכדי להיוועץ איתו על היסוסיו התמידיים בדבר ייעודו כסופר או בהמשכת חייו כפקיד.

ארנסט מילר, מתרגמו של הזוהר ללועזית, מורה ותיק בגימנסיה הרצליה, כותב לאחר שבא גם הוא לשמוע עצה מפיו של רודולף שטיינר: "היתה זו חוויה מזעזעת: עומד לפני אדם המכיר פרטים אינטימיים מחיי ויכול לייעץ לי בשאלות רציניות על חיי הרוחניים."

ועדיין, לא גדול הוא מספר קוראי העברית בארצנו היודעים, ידיעה יסודית, על אישיותו הנומינלית, אשר איחדה בקרבה את הכושרות והכישרונות העצומים של איש מדעי-הטבע ומדעי-הרוח, האמן, המחנך, הפילוסוף והחוזה, מחולל התנועה האנתרופוסופית בעולם הרחב, ד"ר רודולף שטיינר, אשר את שנת הולדתו המאה חגגו זה לא מכבר, כל מוקיריו ואוהדיו עם חברי התנועה האנתרופוסופית בכל אתר ואתר.

אבל, בימינו באים להכיר יותר ויותר באופיו המכריע של הישגיו הגדולים. תרומתו הגדולה להתפתחות מחשבת האדם היא, לפתוח לתקופה המודרנית שדה מחקר חדש וקדום, היינו: המציאות הרוחית. הוא היה הראשון אשר קבע את מדע-הרוח, האנתרופוסופיה, כמדע מדויק, אשר דיוקו וחוקיו הם ברורים ובהירים לא פחות מאלו של מדעי-הטבע. שיטות אלו הן בעלות אופי המאפשרות להגיע אל טבעו היסודי של האדם והעולם ואל המקורות של חירות האדם. כתוצאה ממחקריו התאפשר לידע המודרני לחדור אל מעבר לגבולות של הקיום הפיזי של לידה ומוות, ולהתקרב אל חידות הגורל.

בשנת 1861 נולד שטיינר בעיירה קראלבץ, בתחום הקיסרות האוסטרית, ואביו היה מנהל תחנת רכב בקו אוסטריה הדרומית. הוא סיים את הטכניון בווינה, ובאוניברסיטה רוסטוק קיבל את הדוקטורט לפילוסופיה.

1867 – גיל 6  http://www.thebee.se/Steiner/1867/t-Steiner1867.jpg

עוד בשחר ילדותו הבחין בנפשו בכושרות המיוחדים לו ואשר היו זרים לאלו אשר מסביבו. בהסתכלו בטבע הוא ראה יותר מאחרים. וכאשר למד מתמטיקה ופילוסופיה, הבחין (כפי שכתב לאחר בכן בספרו האוטוביוגרפי: נתיב חיי[2]) כי הוא "לא יכול להתייחס אל מחשבות כאילו היו רק תמונות שצוירו על ידי האדם מאובייקטים אשר מסביבו – ראיתי אותם כהתגלויות של העולם הרוחי בבמה של הנפש. בהיותי ילד הרגשתי, אף כי לא יכולתי להסביר זאת בבהירות, כי האדם חייב לשאת בקרבו ידע של העולם הרוחי כשם שהוא יודע גיאומטריה."

1879 – גיל 18http://www.thebee.se/Steiner/1879/t-steiner1879als_Maturant.jpg

עוד בטרם סיים את חוק לימודיו הוכר כבעל ידיעה רבה במדעים ובפילוסופיה, ולכן הוזמן לערוך את כתבי עבודתו המדעית של גיתה, עבור הוצאת הספרים קירשנר. כמו כן כתב את המבוא לכרכים הללו, שהתפרסם כתרומה היסודית ביותר להבנת שיטתו המדעית של המשורר הגדול. העבודה הזו שימשה לרודולף שטיינר הצעיר כהזדמנות שאין לשערה בכדי לפתח ולבטא את המושג הרוחי העולה של מדע-הרוח שהתגבש בתוך ישותו הוא. עוד מימי נעוריו חיו בנפשו בשכנות אידיאלית: ידע על הצד הרוחי הנסתר של הטבע וחיי האדם – ידע שהגיע מתוך השראה וראיה על-חושית – ומאידך, יחס של כבוד ואהבה עמוקים לדרכי החשיבה הבהירים ואל המדע בכללו. משאת נפשו היתה: לאחד את המדע הכללי עם הידע של העולם הרוחי. הוא לקח על עצמו את התפקיד לחדור אל תוך תוכו של המדע, וברוח המדע להורות בזמננו את הדרך לידע המתקבל מן הרוחי.

1886 – גיל 25.

לאות הכרה על עבודתו בכתבי המדע של גיתה, הוזמן שטיינר לעבודה ספרותית בארכיב גיתה-שילר והוטל עליו לערוך את כתבי גיתה במדעי הטבע בהוצאת הווימרית. בשנות שבתו בוויימר התיידד שטיינר עם אישי תרבות, סופרים, אנשי מדע, אמנים ומשוררים. הוא אף הוציא שבועון משלו, ולאחר מכן הוזמן לברלין כמרצה באולפן של פועלים מיסודו של ליבקנכט.

בשנת 1901, לאחר שעבר את גיל הארבעים ולאחר עשרים שנות עבודה ספרותית, יצא שטיינר בגלוי כמורה מדע-הרוח. השנים הקודמות שימשו לו כתקופת התכוננות, והגם שעד אז לא דיבר במפורש על הידע שרכש בעולם הרוחי, הרי הניח את היסודות לפילוסופיה בידע של מדע הרוח. הוא הכין, מתוך אספקטים שונים, את הדרכים אשר דרכם יכול האדם בן זמננו להכיר ולדעת את העובדות הכבירות של ההתפתחות הרוחית. לא בתור מערכת דוגמות הנובעות מתוך עולם אשר מעבר לתודעתנו, אלא בתור שיטה מדעית של ידע, אותה אנו רוכשים מתוך דעה צלולה.

1904 – גיל 43http://www.thebee.se/Steiner/t-stein1904b.jpghttp://www.thebee.se/Steiner/1904/t-stein1904.jpg

אחד מספריו הראשונים הפילוסופיה של החירות מניח את היסודות להבנת הפעולה של חשיבת האדם. בספר זה הוא חולק על קאנט וכל יתר האסכולות המניחות כי מאחורי העולם הגשמי מסתתרים דברים אשר על מהותם איננו יודעים ולא כלום. שטיינר מלמדנו כי עולמנו הגשמי מהווה חלק מן הרוחי, שהתעבה והוקפא לצורך מסוים ולתקופה מסוימת לשם ההתקדמות הכללית של האבולוציה הקוסמית כולה. הוא אף משווה את עולמנו הגשמי, במובן מסוים, לקרחונים הצפים, לגבי האוקיינוסים הנושאים אותם. בספר זה דוחה שטיינר את שפינוזה, את הרברט ספנסר וכל היתר הטוענים כי האדם אינו ישות רוחית חופשית וכי אין לדבר על חופש בחירה (שפינוזה – האבן הטסה בחלל). "מיד לאחר שהתנהגותנו עולה מעל דרגת הסיפוק של יצרים בהמתיים גרידא, הרי המניעים שלנו תמיד חדורים מחשבות. כי פעולה זו יכולה להיות חופשית באם העושה אינו יודע מדוע הוא מבצעה, דבר זה ברור בהחלט. אבל מה בדבר חופש הפעולה אשר את מניעה אנו כן מכירים?"

שלב מכריע בעבודת חייו הכבירה היה פרסום הרצאותיו 'תורת המסתורין והמחשבה המודרנית' 1901 ו'המסתורין של הקדמונים' 1902.

1916 – גיל 55http://www.thebee.se/Steiner/1916/t-Steiner1916.jpg

עד שנת 1912 היה יכול רודולף שטיינר לעבוד בתוך מסגרת התנועה התיאוסופית כמרצה בלתי תלוי, כי שם מצא לראשונה חוג שומעים ששתו בצמא את כל אשר הוא העלה על הידע של מדע-הרוח. משנתגלו חילוקי דעות עקרוניים, נאלץ לעזוב ואז נוסדה על ידו בעזרת תלמידיו המסורים, התנועה האנתרופוסופית בשנת 1913, בדורנאך אשר בשוויץ, מקום שם נבנה הגיתהאנום הראשון והשני, המשמש כמרכז התנועה.

D:\Pictures\צילומים אנתרופוסופיה\IMG_0617.JPG

הגיתהאנום הראשון

D:\Pictures\צילומים אנתרופוסופיה\Goetheanum1.JPG

הגיתהאנום השני

מדי שנה בשנה באים באלפיהם, מכל חלקי העולם, תלמידיו ואוהדיו של שטיינר אל הגיתהאנום להאזין לסדרות הרצאות על נושאים שונים לפי הידע האנתרופוסופי, ולראות את הצגתן של ארבע דרמות המסתורין שכתב רודולף שטיינר,[4] את פאוסט על חלקו הראשון והשני ועוד דרמות של אלברט סטפן (המשורר והדרמטורג השוויצרי ונשיאה השני של התנועה האנתרופוסופית, שגם הוא נפטר).[5]

1923 – גיל 62. http://www.thebee.se/Steiner/t-steiner1923b.jpg

פעילותו היוצרת של רודולף שטיינר הגיעה אל כל שטחי החיים: חינוך, אמנות, דת, מדע-הרוח ויתר המדעים (רפואה, חקלאות, אסטרונומיה וכו'). הוא הרצה על רפואה בפני רופאים, על חקלאות בפני אגרונומים, ועל חינוך בפני פדגוגים ומורים. עבודתו בשדה המדע פותחת אפשרויות חדשות של גישה אל בעיות החומר, צמיחה, חיים, בריאות וכל יתר התופעות המתייחסות אל הכוחות היוצרים, הפועלים בטבע ובאדם. הרבה מרעיונותיו והוראותיו עדיין מחכים לחקירה והתפתחות נוספת.

ליד הגיתהאנום קיימות מעבדות למחקר בביוכימיה, פיזיקה, חקלאות ותורת ההזנה. כמו כן קיימת שם מחלקה למתמטיקה ואסטרונומיה. בקרבת הגיתהאנום קיים מכון ארלשהיים, המשמש כבית מרפא, הפועל בהתאם לשיטות שצוינו על ידי שטיינר. עבודות מחקר חשובות מתבצעות במכון זה ומוסדות הפועלים לפי אותם העקרונות נוסדו גם בארצות אחרות.

ראיה חדשה אל תוך היסוד החי של תחושת החושים וטבע האדם התאפשרה על ידי חוויה תודעתית של העל-חושי. דבר זה הבשיל פריו בייחוד בשדה האמנות. אמנים בלתי תלויים, בחלקי העולם השונים, חבים לראיה זו דחפים חשובים ליצירתם, בין בעולם הצבעים, הפיסול ובין בצליל, המחול או הריקוד.

***

רודולף שטיינר כתב ספרים רבים. כמו כן נרשמו כששת אלפים הרצאות שחלקן הגדול כבר יצא לאור בשפות שונות.[6] בכל אחד מספריו ובכל אחת מהרצאותיו עוברת לפנינו ישותו הרוחית של האדם, אשר קיומו אינו מתחיל עם ההתעברות ואינו פוסק עם סתימת הגולל, אלא חוזר אל החיים עלי אדמות בכדי להשלים את מלאכתו, לתועלתה של ההתפתחות הכללית של האנושות והקוסמוס כולו, ובוודאי לתועלתו הוא.

בספר 'חיי האדם לאור מדע-הרוח' אומר שטיינר:

"אין זה מן ההכרח שכל הרוצה להעשיר את נפשו בידע של מדע-הרוח ייעשה לחוקר רוחי. היחס בין החוקר הרוחי ובין האדם אשר אינו חוקר רוחי, אלא רק קולט תורת מדע הרוח, אינו דומה ליחס הקיים בין איש המדע ובין האדם אשר הוא רק לומד את התוצאות של המחקר המדעי. היחס הוא שונה לחלוטין. החוקר הרוחי פשוט מכין את המכשיר המוסר דעת של העולם הרוחי, באמצעות כוח של כושרות מסוימים אשר פיתח. הוא יכול להכין מכשירים אשר בהם יוכל כל אדם, בלתי משוחד, להשתמש כיאות ולחדור אל העולם הרוחי. ברם, מן ההכרח לפתח אידיאות נכונות בהקשר לאופקים של המכשירים הללו. בו בזמן שהאדם המכין את המכשירים לביצוע ניסיון חיצוני, כימי או פיזי, משתמש בעצמים חיצוניים שדרכם אפשר לגלות סוד מסודות הטבע, הרי החוקר הרוחי מכין את המכשיר אשר מעצם טבעו הוא בעל אופי רוחי-נפשי טהור. הוא מורכב מאידיאות מסוימות, כמה צירופי אידיאות, אשר אם משתמשים בו בדרך הנאותה, פותח הוא את הפתח אל העולם הרוחי.

בגלל סיבה זו שונה ספרות מדע-הרוח, במובן מסוים, מן הספרות האחרת. ספרות מדע-הרוח ביכולתה לשמש מכשיר בנפשו של כל אדם ואדם. האדם אשר החדיר אל תוך נפשו מושגים של מדע-הרוח אינו נתקל עוד ב'מסקנות מתות' שאפשר ללמוד אותן, אלא מכיל משהו אשר, באמצעות חיים פנימיים, מקשר אותו אל העולם הרוחי, אותו הוא מחפש.

הקורא ספר של מדע-הרוח – באם הוא קורא אותו בדרך הנכונה – ירגיש כי החומר החי בספר יש ביכולתו להיות האמצעי, בחיי נפשו, להביא את החיים הללו להרמוניה עם הקיום הרוחי. ספר שנכתב באמת ברוחו של מדע-הרוח מכיל לא רק תוכן, כשם שהדבר הוא לגבי כל ספר אחר, אלא מהווה מכשיר ממש, אשר לא רק כשהוא מוסר עובדות שונות של ידע, אלא שעל ידו מסגל לו האדם אפשרות של יצירה עצמית."

המטרה והתועלת בלימוד מדע-הרוח אינה על מנת להביא את חיי האדם להרמוניה עם הקיום הרוחי, בבחינת 'עולם של נירוונה' רוחני-רוחי מופשט, אלא לאפשר לאדם לחיות חיים מלאים, כאן על האדמה, בעולם הגשמי-פיזי. לחיות חיים של שלום, חיים של בריאות הגוף והנפש, וחיים של יצירה, אושר ושלווה. כי מדע-הרוח חובק את כל המדעים, האמנות וחיי הרוח הרליגיוזיים. ועל הכל, יש לדעת כי מדע הרוח האנתרופוסופי מלמדנו להכיר את עצמנו בכוליותנו.

אמנם "לא כל אחד יכול להגיע מיד אל ראיה רוחית. אבל הגילויים של אלה המחוננים בכך יכולים לשמש תזונת-חיים לכל אחד ואחד. כל אחד יכול להשתמש בהם בחיים, וכל מי שעושה זאת מגלה מיד מה יכולים להיות החיים בעזרתם בכל השטחים, ומה שהחיים חסרים בלעדיהם. תוצאות הידע העל-חושי, באם משתמשים בהן כיאות בחיים, מוכיחות את עצמן לא כבלתי מעשויות, אלא כמעשיות במובן העילאי ביותר."

עלינו לזכור תמיד כי "גם האדם אשר אינו חוזה יכול להעריך מה שמוגש לו. כך גם האדם אשר אינו חוזה יכול להעריך את האמת אשר בתורות של מדע-הרוח. יש בתורות הללו בהירות פנימית המבוססת על רגש עמוק מאוד לאמת. כושר הבחנה צלול, בריא וביקורתי מכל הצדדים, הינו אפשרי אפילו לפני שהאדם מסתכל בדברים הרוחיים ממש."

ועיקרו של דבר הוא בזה ש"יכול כל אדם למלא תפקיד כאדם בלי להבין דבר בבוטניקה, זואולוגיה, מתמטיקה ומדעים אחרים. אבל לא יוכל, במלוא מובנה של המילה, להיות אדם בלי שיתקרב, בדרך זו או אחרת, אל ההבנה של טבע ייעודו של האדם, כפי שהתגלה באמצעות ההכרה של העל-חושי."

ועוד אומר רודולף שטיינר בספרו: גוף נפש רוח:

"דרושים כושרות מסוימים בכדי לגלות את הדברים שנרמזו כאן: אבל אם, לאחר שהתגלו, הובאו לידיעת הכלל, הרי כל אחד יכול להבינם, באם רק יביא איתו שכל בלתי משוחד ביחד עם חוש בריא אל האמת. הדברים שהובאו בספר הזה הם כאלה אשר מן ההכרח כי ייצרו את הרושם שדרכם אפשר, באורח משביע רצון, להתקרב אל החידות והתופעה של חיי האדם. רושם זה ייווצר אצל כל אחד ואחד המאפשר לפעול בקרבו מחשבות בלתי משוחדות ובלתי מעורפלות, ורגש אל האמת ללא כל הסתייגות. שאל נא לרגע קט 'אם הדברים המובאים כאן נכונים המה, האם הם נותנים הסבר משביע רצון על החיים?' ואז תמצא כי חיי כל אדם ואדם נותנים את האישור לכך."

יתר על כן, הלימוד והעיסוק במדע הרוח מבריא את האדם בגופו, נפשו ורוחו. מדע-הרוח מחסנו בפני פגעים נפשיים שונים. מדע-הרוח מחסנו בפני אי-יציבות נפשית ואיבוד שווי-המשקל הנפשי. לעולם לא יגיע למצב של דיכאון וייאוש העלולים להביאו לידי איבוד לדעת, ולעולם לא יזדקק לעזרתו של הפסיכולוג או הפסיכיאטר, כי בסופו של דבר, הוא ידע על נפש ורוח האדם יותר מן המומחים הללו, אשר את מבנה הנפש והרוח אינם יודעים ואינם מכירים. הגם שהם כן מצליחים מפעם לפעם, להתחקות על תהליכים נפשיים. וכל זה רק מתוך הסתכלות חיצונית ושטחית, מבלי ללמוד תורת מדע-הרוח אשר מעיקרה מלמדת להכיר ולדעת נפשו ורוחו של האדם בד-בבד עם ידיעת גופו הפיזי. מדע-הרוח מלמדנו להכיר את עצמנו, בבחינת: 'דע את עצמך!'

בכדי להעלותנו אל השביל המוליך אל פרדס הכרת הידע העילאי, פרסם רודולף שטיינר את ספרו: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? הספר מדריך אותנו כיצד לפתח את הכושרות הרדומים בנו, אשר באמצעותם אנו יכולים לקנות ידיעות מעולמות עליונים רוחיים. בשלוש דרכים נקנה הידע של עולמות עליונים רוחיים. שלוש הדרכים מקבילות אל שלושת הכוחות הנפשיים: החשיבה, הרגישה והרצייה, כדלהלן:

  1. על ידי החשיבה. אנו קוראים ספרי מדע-הרוח האנתרופוסופי. לומדים את ה'אנטומיה' של נפש האדם ורוחו, על דרכי קיומו של האדם בתקופה שבין המוות ולידה חדשה, על בריאת העולם והאבולוציה המתמידה, על הישויות הרוחיות ותפקידן בהתפתחותו של האדם מימי הבראו, על הקוסמולוגיה הכללית וכו'. על ידי חשיבה בהירה וצלולה, וללא כל דעות קדומות שמרניות מימין ומשמאל, אנו יכולים לשפוט על אפשרות כנות הדברים המובאים על ידי החוזה הגדול ואיש המדע, ד"ר רודולף שטיינר.
  2. על ידי רגישה. על ידי הרגש הטהור, יש ביכולתנו להבחין היטב באמיתות הדברים המובאים בתורת מדע-הרוח, האנתרופוסופיה. אם בחיי יום יום יש באפשרותו ובכוחותיו הנפשיים של האדם הישר, להבחין בין אמת ובין דמיונות שווא – בדברי אמיתויות הנוגעות לעניינים אשר ברומו של עולם, על אחת כמה וכמה. גם כאן, בתנאי שבאים בלי כל דעות קדומות ושמרניות, בין מימין ובין משמאל.
  3. על ידי רציה. אם יש ברצונו של הקורא בספרי מדע-הרוח להיווכח באמיתות הדברים המובאים שם, מתוך ניסיון עצמי של חוויות נפשיות ורוחיות, או אז ישתמש ברצונו זה. יתחיל להתאמן בתרגילי מדיטציה. יתמיד בתרגילים מדי יום ביומו, לפי ההוראות וההנחיות המבואות בספר 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?' יתר על כן, הוא אף יסגל לו אורח חיים אידיאלי ומוסרי. הוא יסגל לעצמו את הסבלנות, הסובלנות, יראת הכבוד, ביקורת עצמית והבנת הזולת. ומעל לכל: "תלמיד מדע הרוח חייב לדעת כי קיים חוק יסודי במדע הרוח, והעובר עליו מסכן את הצלחתו, וזהו החוק: כל לימוד לשם העשרת אוצר הידיעות האישי בלבד, מטה אותך מן הדרך. מאידך, הלימוד לשם בגרות, בתהליך התעלות האנושות והתפתחות העולם, מקדם אותך צעד אחד קדימה. חוק זה ישמר בקפדנות והתלמיד הכן ישמרהו לאורך כל החיים. אפשר לבטא את האמת הזו במשפט קצר כדלקמן: כל מערך-לב (אידיאה) שאינו נהפך למשאת נפש (אידיאל) מחליש בך את הכוח הנפשי, וכל מערך-לב שכן נהפך למשאת-נפש יוצר בך כוחות חיוניים."

על ידי תרגילי ההתאמנות במדיטציה, על ידי לימוד תורת מדע-הרוח ועל ידי ההסתגלות לאורח חיים מוסרי ואידיאלי, מגיע התלמיד, בבוא הזמן, לפיתוחן של העין הרוחית והאוזן הרוחית, לשם הפשלת פרגוד-החושים-הגשמיים ואפשרות הראיה בעולם הרוח, על כל התרחשויותיו. "זהו הרגע בו מזדקקים אל פרח הלוטוס בעל שני עלי הכותרת אשר באזור העיניים. אם זה האחרון מתחיל עתה לנוע כי אז מוצא התלמיד את היכולת להביא את האני העילאי שלו במגע עם ישויות רוחיות עילאיות. הזרמים הזורמים מפרח הלוטוס הזה זורמים לקראת הישויות העילאיות באופן כזה שהתנועות הללו מודעות במלואן לתלמיד. כשם שהאור מגלה את הגופים הפיזיים, כך גם הזרמים הללו מגלים את הישויות של העולמות העליונים."

***

רודולף שטיינר היה ביסודו אדם מודרני ואיש המערב. באשר ליחסו אל העולם הרוחי, הוא לא היה תלוי במסורת עתיקה, כי במשך השנים הרבות של התכוננות הוא מצא את הדרכים המוליכות לקראת שפת חשיבה המתאימה להסברת העובדות של מדע הרוח. רק מקצתם מן המונחים המזרחיים העתיקים, כגון, המונח קרמה, פרחי-לוטוס ויוצא בו, נשתמרו בכתביו של שטיינר.

באשר ליחסה של האנתרופוסופיה אל הבעיה הדתית, יש לומר: "הכרת המציאות הרוחית כפי שפותחה על ידי רודולף שטיינר, חודרת אל המקורות של החיים הרליגיוזיים ומעמיקה את החוויה הדתית של אנשים רבים בכל אתר ואתר." אין זה נכון אם כן, לומר שהאנתרופוסופיה מחייבת הזדהות עם הכריסטיאניות.

זאת ועוד, מטרת התנועה בהתאם לעקרונותיה, כפי שסוכם על ידי מייסדה הד"ר רודולף שטיינר, מציינת את הדברים דלקמן: "החברה האנתרופוסופית היא התאגדות של אנשים המתכוונים לפתח את חיי הנפש של הפרט ושל כלל האנושות, על היסוד של הכרה אמיתית של העולם הרוחי." שותפים לרעיון הזה, ללא הבדל גזע, דת או מעמד חברתי, יכולים להצטרף אל התנועה האנתרופוסופית.

פעילותו היוצרת של רודולף שטיינר הגיעה אל כל שטחי החיים, ונעשתה פורייה ויוצרת בחייהם של אישים שונים בחלקי העולם השונים. אלה שהכירו בחשיבות עבודתו ומשתדלים להשתמש בה בשטחי המדע, האמנות והחינוך, יודעים כי הם נוגעים רק בקצה המקורות, מרחיקי הלכת, בחידוש חיינו התרבותיים והמעשיים.

הענפים השונים במדע הרוח, האנתרופוסופיה, שפותחו על ידי שטיינר וגם על ידי תלמידיו, פורשו והוסברו בספרים רבים. מתחילה הניח שטיינר את היסודות בספריו ובהרצאותיו, ותמיד השתדל לעורר את תלמידיו כי יפעלו באופן עצמאי לאורך הקווים שנרמזו על ידו, ומתוך כך להגיע לידי תוצאות אינדיבידואליות (מן החשובים שבהם הרי הם ספרי הד"ר ל. קוליסקו[7] על תגליות ביולוגיות, פיזיולוגיות ואסטרונומיות. כתבי ד"ר וורנר קאלין אשר התמחה בריפוי הסרטן לפי שיטתו של שטיינר. ספרו של ד"ר גונטר ווקסמוט "כוחות בונים של האתר". כמו כן ספריהם של ד"ר יוהנס שטיין, ד"ר קראל אוונגר, ד"ר ארינפילד פלייפר, ד"ר ארנסט בינדר, ד"ר א. ורידה, ד"ר ג'ורג קאופמן ואחרים, על נושאים שונים במדעים השונים).

באשר לתורת הרפואה, מעיד על עצמו ד"ר רודולף שטיינר כי לא פחות משלושים וחמש שנים חקר ולמד את הנושא הזה, ורק לאחר מכן הגיש את כל הממצאים לשימוש המעשי. ברור כי מחקריו גם בשדה הרפואה לא הוגבלו למחקרים הנערכים בגבולות החושים הפיזיים גרידא. מחקריו בשדה הרפואה נערכו בעיקר בתחום העל-חושי, ועל כן היה זה באפשרותו של שטיינר לקבוע דיאגנוזות גם אם לא בדק את החולה, ולעיתים גם כאשר הוא נמצא רחוק מאוד מן החולה.

ד"ר פ. ריטלמאיר מספר בספרו: רודולף שטיינר במסכת חיי: "בשלהי שנת 1919 נפלתי למשכב… לא הודעתי לד"ר שטיינר על כך, אבל אחרים עשו זאת למעני. זמן מה לאחר מכן התברר כי ד"ר שטיינר הכתיב אלי מכתב, אבל משום מה המכתב לא נשלח. נבדקתי על ידי רופאים שונים, ורק הרופא התשיעי, רופא עצבים מפורסם בעולם, הצליח לקבוע אצלי את הדיאגנוזה הנכונה: פגיעה בקרום המוח, כתוצאה מנפילה. הרופא רשם טיפול שביכולתו להביא הטבה איטית. לאחר ששכבתי שישה חודשים במיטה, התקשרתי שוב עם ד"ר שטיינר, מתוך סיבה מיוחדת, דרך מכר. הפעם הגיע ממנו מכתב מפורט, המציין את הדיאגנוזה: פגיעה בקרום המוח כתוצאה מנפילה, וזה נוסף לחייה של נפש אשר עבר עליה רבות במשך השנים האחרונות. הטיפול הרפואי: בדיוק אותו הטיפול שנרשם על ידי הרופא המומחה הנ"ל, אבל בקצביות יתירה ומכוונת בעדינות רבה אל המקום שנפגע. ד"ר שטיינר לא ראה אותי במשך כל הזמן האמור. אפילו במקרה, הבלתי אפשרי, של שמיעה על הדיאגנוזה והטיפול של הרופא המומחה הזה, הרי הפרטים שציין היו הרבה יותר מדויקים ויסודיים, כך שלא ייתכן שהיתה כאן חזרה סתמית גרידא. יותר מפעם אחת התנסיתי, במקרים דומים, בקביעת דיאגנוזות וטיפולים נכונים שנקבעו על ידי ד"ר שטיינר ממרחקים רבים. אבל בנידון זה טוב לשמוע מה בפיהם של הרופאים אשר עבדו ביחד איתו. שאלתי פעם את אחד הרופאים הללו אשר עבד איתו תקופה ארוכה של שתים-עשרה שנים, לומר לי את האמת, כמה פעמים טעה ד"ר שטיינר בקביעת הדיאגנוזה. הרופא הזה חשב רגע קט וענה: 'איני זוכר אפילו מקרה אחד כזה.' חוויות ממין זה אשר הלכו ורבו בנוכחותו של ד"ר שטיינר, הגדילו את האמון בכושרותיו העילאיים."

באותו הספר נזכרת חוויה בעלת אופי דומה, אבל ביתר שאת, המספרת גם על ההתרחשות המיידית לאחר מותו של חולה, ואלה הם הדברים: "קצין גבוה וחבר בחברה האנתרופוסופית, חלה במחלה רצינית בעיר ברלין. בערב אחד אמר ד"ר שטיינר: 'מצב החולה הוא רציני מאוד, ובאם לא יתרחש הנס, ימות החולה למחרתו.' שאלתי לפשר הדברים, ושטיינר ענה לי: 'באם אני רואה נכונה הרי גדל דבר מה בקצה קיבתו, דבר אשר אפשר לנתחו.' תאר לך מה היא ההרגשה בראותך שקיימת אפשרות של הושטת עזרה, אבל אין ביכולתם של הרופאים להחליט על כך. אמרתי לאשתו של החולה כי הוא זקוק מאוד לניתוח. זה הכל מה שניתן לעשות. ואכן הקצין החולה מת למחרתו. כאשר באתי אל ד"ר שטיינר הוא סיפר לי כי: 'הבוקר, לפני שקמתי, נכנס החולה לביתי וברכני בברכת פרידה. עשרים דקות לאחר מכן בא שליח והודיעני על מותו של החולה הזה.' לרגע קט היה עלי להתאושש, כי הוא דיבר בפשטות ובטבעיות כזאת על פגישות עם אנשים שעברו מן העולם הזה, כדבר רגיל ומובן מאליו. שאלתיו לתאר לי כיצד זה בא המת לברך ברכת פרידה. על כך ענה לי: 'אה, זה כשם שאדם נכנס לחדר בכל מקרה אחר', חייך שטיינר והמשיך: 'הוא פשוט נכנס לחדר ומברך ברכת פרידה. במשך השעות הראשונות לאחר המוות קל לראותו, אלא שהוא הולך ומטשטש לאחר מכן, והאפשרות לראותו קשה יותר.' ד"ר שטיינר גם סיפר לי כי החולה ביקש לערוך לו בדיקה לאחר המוות, וכי שטיינר היה גם מעוניין בדבר בכדי לבחון את קביעת הדיאגנוזה שלו. ואמנם תוצאת הפוסט-מורטם הוכיחה את צדקתו של ד"ר שטיינר, בניגוד לדיאגנוזה שנקבעה על ידי יתר הרופאים. לאחר שחזרנו מהלווייתו של הנפטר, שאלתי את ד"ר שטיינר באם נשמתו של הנפטר אכן נוכחת בשעה שעורכים לה את ההספד. הוא ענה לי: 'באומרך את המילים המנחמות, בהיותו במיטת המוות, שהה במקום ולאחר זאת נעלמת גם נשמתו של הנפטר.' ועוד אמר שטיינר: 'כאשר לנשמתו של הנפטר אין כל יחס פנימי אל דברי ההספד בשעת הלווייתו, או אז עוזבת הנשמה את המקום.' אז החלטתי כי לעולם לא אעלה דברים בהספד, אשר אינם נעימים לנשמתו של הנפטר."

מאחר ונגענו גם בתחום אשר מעבר לכאן ורמזנו גם על קשריו של שטיינר עם אלה אשר זה לא מכבר התהלכו על פני האדמה, נביא מקרה נוסף מספרו של ד"ר ריטלמאיר: "מנהלו של מוסד ידוע בברלין בקשני לבוא ולראות אוסף של תמונות מעיזבונו של צייר צעיר שנפל במלחמת העולם הראשונה. נראה שהתמונות העידו על השפעות שונות מן העולם העל-חושי אשר הביאו לידי ביטויו האמנותי. שאלתי את ד"ר שטיינר באם יואיל להלוות אלי. ביחד עם רעייתו הגענו אל המקום. התרשמתי מידענותו ומומחיותו באמנות, דבר אשר התגלה בכל אחד ממשפטיו אשר העלה על שפתיו. ועוד יותר התרשמתי מן האהבה אשר אופיינה באורח דיבורו על כל פרט ופרט, בהתחילו תמיד באותה נקודת מוצא אשר הוליכה את האמן לידי ביטויו. הרמז היחידי של ביקורת היה רק אז, כאשר הוא הראה כיצד היה יכול הרצון, מעבר לציור, להוליך ביתר שלמות אל המציאות. הדבר הזה עוררני לשאלו: 'האם היה ביכולתו של האמן המת לשמוע דבריך אלה?' 'בוודאי', ענה שטיינר והוסיף: 'התקשרתי איתו ודיברתי אליו והשתדלתי לעזור לו.' כשחזרתי הביתה ברכבת התחתית, דיבר שטיינר על נושא שונה לחלוטין, וכך אמר: 'לא הייתי מתנגד לקבל שפעת, בכדי להכירה קצת יותר מקרוב.' ואמנם למחרת חלה בשפעת. אבל הדבר לא מנע ממנו לתת הרצאתו, אל אף התקפות שיעול רבות. שנים אחדות לאחר מכן, כאשר הוא ישב ליד מיטתי בחוליי, וייעץ לי ועזר לי בכל הקשור לשפעת, או אז מן הנמנע היה שלא להיזכר במקרה המיוחד הזה. חשבתי אז על פטנקופר,[8] כיצד למד את חיי המיקרובים כאשר ערך ניסיונות על גופו.

אותם הרבים אשר טיפולו הרפואי של ד"ר שטיינר היה להם לברכה בעת חוליים, יטיבו לעשות באם ידעו, כי כל עזרה אשר היתה ביכולתו של ד"ר שטיינר להושיט, נקנתה הודות להקרבה עצמית."

במבוא לספר יסודות הרפואה[9] של ד"ר שטיינר והרופאה איטה ווגמן, כתבה הרופאה: "תורת האנתרופוסופיה משמשת כמכרה אמיתי לאינספירציות במדע הרפואה. מידיעתי ומניסיוני כרופאה, היה באפשרותי לאשר זאת ללא כל הסתייגות.

האנתרופוסופיה שימשה לי כמעיין של חכמה ותבונה אשר ממנו יכולתי לדלות ללא ליאות, בכדי להאיר ולפתור הרבה בעיות אשר טרם באו על פתרונן במדע הרפואה.

בין ד"ר שטיינר וביני התפתחה עבודת גומלין משותפת בשדה המחקר הרפואי. עבודתנו המשותפת העמיקה בייחוד במשך השנתיים האחרונות, דבר אשר איפשר את הוצאתו של הספר הזה לאור.

במכון הקליני והרפואי אשר יסדתי בארלשהיים, אשר בשוויצריה, הונח היסוד לעבודה המעשית של התיאוריות המובאות בספר זה. התאמצנו לגלות דרכים חדשות באמנות הרפואה לשם הרחבתו של המדע. היה זה בכוונתנו לכתוב כרך שני של הספר הזה, אבל, אהה, הדבר לא התאפשר.

ברם, אני מקווה להוציא לבדי כרך שני ואולי אף כרך שלישי, הודות לרשימות החשובות אשר נשארו ברשותי. באשר לספר זה הראשון, תוקן כתב היד, בשמחה רבה ושביעות רצון מלאה, על ידי ד"ר שטיינר שלושה ימים לפני שהלך לעולמו.

מי ייתן והספר הזה ימצא דרכו אל אלה אשר להם הוא מכוון – אלה השואפים לצאת מן החידות העמוקות של החיים, אל הבנת החיים בגדלותם ותפארתם האמיתיים."

————————————————————————————–

  1. נחמן בר-שלום תרגם את הספרים: גוף נפש רוח. כיצד קונים דעת העולמות העליונים. והיה מעורב בפעילות האנתרופוסופית בארץ בתחילת דרכה.
  2. נתיב חיי – יצא בעברית בהוצאת בדולח
  3. הפילוסופיה של החירות – יצא בעברית בהוצאת ניצת השחר.
  4. ארבע דרמות המסתורין תורגמו לעברית ויצאו לאור בהוצאת סופיה.
  5. לקריאה אודות הביוגרפיה של רודולף שטיינר ותהליכי התקדשותו: רודולף שטיינר וייסוד המיסטריות החדשות / מאת: סרגיי פרוקופייב – הוצאת חירות.
  6. בעברית יצאו מעל 300 כותרים של רודולף שטיינר ושל ממשיכיו. ניתן למוצאם בחנות הספרים באתר של דניאל זהבי. באתר זה יש גם ארכיב חינמי לקריאה של מעל 500 הרצאות של רודולף שטיינר.
  7. בעברית יצא הספר: התזונה – מאת אוגן קוליסקו.
  8. מקס יוזף פון פטנקופר  Max Joseph von Pettenkofer‏ 3בדצמבר 1818 – 10 פברואר 1901 היה כימאי גרמני הנחשב לאחד מאבות האפידמיולוגיה. פון פטנקופר ידוע גם בזכות מחקריו בתחום ההיגיינה.
  9. קווי יסוד להרחבת אמנות הרפואה – ד"ר רודולף שטיינר ו-ד"ר איטה וגמן – יצא בעברית בהוצאת תלתן:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *