קריאה ושמיעה של הנסתר – 02

קריאה ושמיעה של הנסתר

קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית

רודולף שטיינר

סידרה של 4 הרצאות שניתנו בדורנאך:

  3-6.10.1914

GA 156

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה שניה

4.10.1914

הזדהות עם הסמלים ועם ההוויות הרוחיות של העולם האימגינטיבי

נזכיר לעצמנו שוב את מה שאמרתי לכם אתמול אודות זיקתו הממשית של האדם אל העולם. אמרתי: למעשה הרי זוהי מאיה, אשליה, להניח שכישויות אנוש בעלות נפש ורוח, מצויים אנו בתוך עורנו ושהעצמים נמצאים אך ורק מסביבנו ושאנו קולטים את דימוייהם לתוך עצמנו. למעשה, כישויות בעלות נפש ורוח, שוכנים אנו בדברים עצמם. לא היינו יכולים להיעשות מודעים להם אילו חיוויַם לא היה משתקף אלינו על ידי האורגניזם שלנו. כשאנו חיים בעולם הפיזי הרגיל משתקפים העצמים על ידי האורגניזם הפיזי שלנו, על ידי מערכת התחושה שלנו, על ידי מערכת החשיבה, מערכת הרגישה ומערכת הרצייה שלנו.

לכן האמת היא זו: האורגניזם שלנו מהווה מנגנון השתקפות. מה שאנו חווים אינו נוצר בנו על ידי האורגניזם הפיזי שלנו, דבר זה מהווה תפיסתה המוטעית של החומרניות, כי אם משתקף הוא בו. כפי שיוצר הראי את מה שנראה בו, כך יוצר האורגניזם שלנו את מה שאנו חווים בחיי הנפש שלנו בהתייחס לדברים הסובבים אותנו. והמטריאליסט הטוען שהמוח או איבר אחר כלשהו יוצר את החוויות של חיי הנפש שלנו מכריז בזה על דבר, בהקשר לדברים אלה, החופף לדבריו של אדם המכריז שהפנים שרואה הוא בהסתכלו בראי אינם פניו שלו הואיל ונוצרו הם על ידי הראי.

יש להתנסות באמיתות הדברים כשנתקדם באורח שתואר אתמול לשלב הקריאה האוקולטית. לאחר הכנה נאותה חווים אנו ישויות והתרחשויות מרפרפות יותר, רוטטות יותר של העולם הרוחי, כמובן שמרפרפות ורוטטות יותר בהשוואה לעולם הגשמי. רואים אנו אותן כשאנו חווים אותן בגופנו האסטרלי ובהשתקפן על ידי גופנו האתרי. וחווים אנו השתקפויות אלה כתמונות. אמרתי אתמול שרואים אנו תמונות אלה, בדיבור כללי, כסמלים בלבד של הווית הקיום הרוחית. הבהרתי זאת בהצביעי על כך שכל מי שחווה תמונות אלה כתמונות חלום (על אף שחיות הן הרבה יותר מאשר תמונות החלום הרגילות) עלול להיות נתון להונאה. לראות תמונות חלום אלה כמציאות ידמה לאותו מישהו שרואה את המילה ב.י.ת לא רק כסימול של הבית אלא כמציאות לכשעצמה. עלינו לתאר לעצמנו שכאשר נשקפות תמונות מרפרפות-רוטטות אלה של העולם הרוחי מבחוץ על ידי גופנו האתרי ניצב העולם שלפנינו כספר פתוח, כספר שנפתח למעננו, אלא שעלינו ללמוד תחילה לקרוא בו באורח נאות. במושגים כלליים נכון הדבר. אולם קיים עיקרון אחד המתייחס לחוויית העולמות הרוחיים בעוצמה עזה הרבה יותר מאשר להללו של המישור הפיזי, והוא העיקרון שישנם חריגים לכל דבר, חריגים של ממש. ובמיוחד קיימים חריגים לדברים הללו אודותיהם מדבר אני כעת. יש להכיר בדבר. מה שאמרתי זה עתה בר-תוקף הוא באורח כללי ואם ניתן דעתנו לכך נוכל להתמצא בעולם הרוחי. אך ישנם חריגים כאן והנה אסביר באורח ממשי יותר עד איזו מידה כך הדבר.

אטול מקרה מסוים. נניח שמישהו שפיתח כושרות נאותים מסוימים לראיה רוחית משתדל, ודבר זה קרוב ללבבותיהם של אנשים רבים, למצוא בעולם הרוחי אדם שעבר בזמן האחרון או זמן מה לפני כן את שער המוות והוא חי כעת בעולם הרוחי באותה הווית קיום אותה מתארים אנו כחיים שבין המוות לבין לידה מחדש. כפי שהדגשתי אתמול תלוי מחקר כזה בחסדו של העולם הרוחי. זוהי פעילות חסד מצידו של העולם הרוחי שנהייה מסוגלים לראות באמת את המת, אותו אנו מבקשים. שאיפה כזו שנובעת מסקרנות – לבטח לא תבוא על סיפוקה. כל המתחיל בכוונה לספק את סקרנותו בלבד במחקר אחרי מישהו שמת – לא יראה ולא כלום או שלא מן הנמנע שחשוף יהיה להונאות מכל סוג אפשרי שהוא. ברם כעת נניח שלא כך הדבר ושקיים נימוק חשוב שהוכר על ידי הישויות העילאיות של העולם הרוחי – לפגישת המת. נניח שהכל כשורה, אם להשתמש באורח ביטוי נדוש, ושלפגישה עם המת ניתנת הרשות. אף כאן מדבר אני שוב באורח כללי למדי. לא יהיה זה דבר פשוט עבור הרואה הרוחי, שעניינו העברת עצמו באמצעות מדיטציה לעולם הרוחי, ושם להפנות את מאווייו, את שאיפותיו או את מחשבותיו אל המת על מנת שיהיה לאל ידו לקלוט את חסד החיזוי שיוענק לו. להיתלות במשימה כזאת ולהניח מראש שהיא תצליח מהווה הונאה עצמית, כי, לאמיתו של דבר, יתרחש משהו שונה בתכלית.

בבקשה מכם, הכירו בדבר שיכול אדם לתאר מקרים ספציפיים בלבד; בלתי אפשרי למסור תיאוריות כלליות, מופשטות כשמדבר אדם, כמוני כעת, על נושא כזה שעניינו העולם האוקולטי. יכול אני לתת דוגמה בלבד. נניח שלרואה רוחי יש סיבה מוצדקת כדי לבוא במגע עם מישהו שמת, ובאמצעות מדיטציה, באמצעות מיקוד מחשבותיו, מוצא את האמצעים המאפשרים למגע זה להתהוות. לתאר את אופיים של אמצעים אלה יובילנו הרחק מידי היום, אך הבה ונניח שנאותים הם. אם דרך מדיטציה והתרכזות מצויה למעשה הנפש בתנאים בהם ניתן לראות את המת, עשוי הרואה הרוחי, ייתכן – אם לא היו לו עד כה התנסויות בספירה זו – לנטות בתחילה בנקל לראות משהו שאינו קשור כלל להתגלות המת או לכל דבר הנוגע בו. ייתכן ויראה לפניו עולם רחב ידיים של תמונות, תמונות שוקקות חיים יותר מאשר הללו של החלומות הרגילים. שוב ושוב עלי להדגיש הואיל וכה הרבה הונאות נפוצות בשטח זה, שעולם תמונות זה מהווה עולם סמלים, סמלים של העולם העליון. את עולם הסמלים הזה לומדים אנו להבין. חווים אנו בפנימנו תמונות בעלות כושר תנועה פנימי, כל מיני התרחשויות הקשורות לאישיות זו או אחרת. כשנחווה דבר זה הרי שבתחילה כמעט ולא קיים שום דימיון בין מה שאנו מבקשים אחריו לבין התמונות הנחוות. אך דבר אחד מגלה עצמו כשאיננו מצויים בנתיב שגוי; בתוככי עולם תמונות נע זה, נחווה במשהו הנראה כנקודה החשובה ביותר. בהתייחס ליתר התמונות תאמרו לעצמכם: תמונות אלה מכילות בהן משהו המזכיר לכם כל מיני דברים העשויים לעלות מזיכרונכם גם כן, על אף שלא קיימת בכם היזכרות של התרחשויות אוקולטיות אלה, למרות זאת אפשרי הדבר, הואיל וקשורות הן במה שחוויתם, להעלות היזכרויות שזורות דימיון. כעת, דווקא כעת, חייב הרואה הרוחי הצועד בדרך האמת לעמוד על המשמר ולזכור שכאן עניין לו בעולם של תמונות שייתכן ונתקבצו הן יחדיו מזיכרונותיו. אולם קיימת נקודה אחת ששום זיכרון אינו מגיש. עליכם מוטל להבחין באבחנה מדוקדקת בין מה שעלול להיות תוצאתו של דימיון בהקשר לזיכרונות ולבין אלמנט אחר הקיים שם כשהוא לכשעצמו ושמסביבו מתכנס כל השאר. אודות נקודה אחת זו יודעים הנכם שאין היא זיכרון. ושמעולם לא היתה יכולה לבוא בחלום לשדה החיזוי שלכם. לבטח חייב אדם שתהיה לו מיומנות וודאית באבחון חלום מן הממשות לפני ששוני זה ניתן יהיה להיראות בדקדקנות מירבית. אולם אז מגיעה הנקודה בה יודע האדם: אכן קיים משהו שם.

אשתדל לדבר בדיוק מירבי. בדרך כלל עשוי דבר יחיד זה שבין התמונות להיראות במשמעות מסוימת, פרדוכסלי, אבסורדי אפילו. עשוי משהו מוזר ומיוחד במינו להופיע בסדרת תמונות שאלמלא הופיע ייתכן והיו הן כה יפות, כה נהדרות, כה רבות עוצמה. הרואה הרוחי ייווכח לדעת לעתים תכופות מאוד, שחוויה זו חולפת מעל פניו ושאינו יכול, בעצם, להתחיל לפרשה כל עיקר. ואז הוא חייב, כמובן, לנסות שוב ושוב מבראשית. לאחר שיהיה מאומן במידה מסוימת בחיזוי, ייווכח לדעת תכופות שסדרת תמונות כזאת תבוא לפניו שוב ושוב, תמונות שתהיינה אולי מסוג שונה לגמרי, אך תמיד יימצֵא ביניהן משהו המהווה לבטח אותה מהות שלפני כן מרכיבה היתה את הנקודה המרכזית של סדרת התמונות.

והנה – חייב להירכש שלב מסוים של חיזוי רוחי אם יעלה בידו של אדם בניסיון הראשון או השני לעשות את הדברים הנכונים ביחס לתמונות אלה. כשנמצאות התמונות לפנינו, חייבים אנו לתפוס אותן, צריכים אנו להיות מודעים להן לחלוטין כדי שלא תתפוגגנה כתמונות חלום. עלינו להתייצב בפניהן כשם שניצבים אנו מול דבר בעולם החיצוני כשמצוי הוא בידנו ויכולים אנו לומר: "אני כאן ואתה שם". חייבים אנו להיות מסוגלים לראות עצמנו בנבדל מן התמונה ואל לנו להיטמע בה.

על מנת לבצע זאת ראוי לנסות, ובשיקול דעת, לשנות משהו בתמונה כפי שניצבת היא לפני האדם. נשער שהתמונה מצויה שם לפנינו ומחזיקים אנו את עצמנו במודעות בהיותנו מסוגלים להחזיק עצמנו בנבדל מן התמונה. נשער שאישיות כלשהי נכנסת אל התמונות ומביטה בנו בהבעת פנים זועמת, בלתי ידידותית, כעת נשתדל, כשנשארים אנו באותו המצב בכללותו, ללא שיחרור של עצמנו מן החיזוי שדרך ראיה רוחית, נשתדל כעת לחוש: כיצד יהיה הדבר אם אהיה אני אדיב לאיש זה, כך שלא עוד יביט בי בזעף אלא בידידות? אם משהו משתנה אז בעולם התמונות, נעשה תיכף ומיד קל לנו יותר לייצב מעמדנו בפנימו.

השלב הבא חייב להיות זה, קשה למצוא את המילים הנאותות כי ענייני העולם הרוחי שונים כל כך מן הללו של העולם הגשמי, השלב הבא יהיה שעלינו להזדהות עם התמונה, עם כל התמונות, לצלול בהן, להיעשות כחטיבה אחת איתן. כי בהיעשותנו לחטיבה אחת איתן, מציבים אנו אמת חשובה לביצוע, כפי שנראה. אם רשאי אני להשתמש בביטוי נדוש נוסף כאן, עלינו לעכל רוחית את כל סדרת התמונות, לזלול אותן, לקלוט אותן לפנימנו, לזהות עצמנו עמן, לשקוע בהן. במילים אחרות, חייבים אנו להכיר ולדעת: עד עתה בידלתי עצמי מתמונות אלה, ייצבתי את עמדתי מחוצה להן, וכעת, על ידי רצוני שוקע אני בהן, כאילו הייתי קופץ למים על מנת לשחות בהם.

כעת מגיעה ההתנסות החשובה: הואיל וכעת אתם מתנסים בנפשכם בכל מה שמתבטא בסדרת תמונות אלה, כמו נאבק איש ברעהו, פוצע אותו או נעשה אדיב לו. ההתנסות היא זו: "אני הפוצע וגם הנפצע, אני – כל מה שמצוי בתמונה זו." כאילו ניצבה בפניכם תמונה, ניתן לומר, של אדם נערף ואתם חווים עצמכם בעת ובעונה אחת כאדם המבצע את העריפה וכאדם הנערף. באורח ממשי אתם חווים את עצמכם בעולם רוטט זה של תמונות. אתם עצמכם מהווים כל תמונה, כל ניע בתמונה. ואז, התמונה, בתור שכזאת, מהווה אימגינציה, נעשית בלתי נראית, אך חוויה פנימית כזאת נעשית מלאת משמעות פי כמה. אתם חדלים כעת לשמור את התמונה, אך שוכנים אתם בעולם של חוויה עשירה. כשעולה בידינו לחיות ממש הישר בתמונות, מתחילה הפעילות השניה. אולם זו – כלל וכלל לא צריכה לבוא מיד לאחר קודמתה. מנקודה זו ואילך צפויה מידה רבה של אין אונים לראיה הרוחית. עלול בהחלט לקרות שמגיע הרגע של ההחלטה הנחרצת לשקוע מטה בתמונות, לשחות בהן – אך ראו! הן נעלמות כחלום או כמשהו נשכח. ועשוי לקרות, אך כך יהיה במקרה הנדיר ביותר, שהחוויה אודותיה אדבר כעת, תבוא מיד. לעתים קרובות ביותר מה שיתרחש הוא שכל ההתרחשות תידמה כנעלמת כליל, כמו חלום. וכעת, כרואים רוחיים כנים עלינו להכיר בדבר שהעובדה אינה חייבת להיות – שהכל נעלם לגמרי. החוויה השניה – עשויה לבוא הרבה יותר מאוחר, ייתכן ותבוא הישר מבין חוויות היום או הלילה. כי לעתים קרובות מאוד נמשך מה שמעכלים אנו כך עד שכולו מלוכד עמנו, עד שכולו 'מתעכל' על ידי הנפש. הדבר עלול להימשך זמן רב, אך בהיותנו מלוכדים די הצורך עם החוויה, כשהחוויה נעכלת במידה מספקת, מגיע הרגע בו יודעים אנו: כעת מגע לי עם האישיות, או בעצם עם האינדיבידואליות של המת והוא משגר את מחשבותיו שלו לתוכי. כעת חושב אני את מה שחווה המת בנפשו. את הדבר הזה אני חושב כעת. יש לי מגע עמו. הוא מדבר אלי ואני מאזין לו.

למעשה זוהי התמונה שכעת התלכדנו או סדרת התמונות שקלטנו לפנימנו, שכעת התלכדה עמנו לחטיבה אחת – זהו השומע למעשה וקולט את האמת. לאמיתו של דבר קשב זה, קשב רוחי זה לא קשור עוד בתמונות כי אם נישא על ידי התודעה שנפש הרואה הרוחי מצויה במגע אם המת ומאפשרת למת לומר לה דברים שאינם ניתנים להישמע על ידי האוזן הפיזית ולא להיראות בראיה פיזית, אלא נקלטים הם יחד עם המחשבות. או אז יודע הרואה הרוחי: זו אינה מחשבתך שלך – את זה המת אומר לך.

כפי שנוכחתם לדעת נדרשת הכנה מסוימת כדי להתקרב אל אינדיבידואל שעבר דרך שער המוות. הכנה שניתן לתארה כפי שעשיתי עתה. ואז כשמגיעים אנו לשלב שמיעת המת, לאחר שהזדהינו עם התמונה, הרי שכל אפשרות להתעיה – מורחקת. כי התעייה עלולה להיות כאותה התעייה כשעל המישור הפיזי עומד הייתי לפגוש ישות אנוש וחשבתיה למישהו אחר. דבר זה בדרך כלל לא יקרה, ניתן להכיר ישות אנוש על המישור הפיזי. כשפוגש אני את מר X על המישור הפיזי אינני צריך להוכיח לעצמי על בסיס נתונים תיאורטיים: זהו מר X. האדם עצמו אותו פוגש אני מאפשר לי להכירו. מיד בהתייצבנו לפני ישות מהעולם הרוחי, יודעים אנו שמצויים אנו בנוכחותה, על אף שבעולם הרוחי מדברת היא, כמובן, אלינו באורח רוחי, מעבירה את תקשורתה אלינו באורח רוחי.

מה שתארתי זה עתה מציין את המעבר מן הסימנים שמשמעויות כה רבות להם אותם קוראים אנו ואיננו מנסים לפרש באינטלקט, אלא על ידי התמזגות, על ידי התלכדותנו עימהם לחטיבה אחת. כמו 'מעכלים' אנו אותם. באמצעות התהליך המתחולל בנפש כתוצאה מהתלכדות עם התמונות, מכינים אנו את עצמנו לשמוע את התהליך, את המציאות הממשית.

הקריאה מהווה תהליך חי באמת ובתמים, דביר הנפש חייב להיות מופנה אליה. נדרש משהו שונה בתכלית ממה שנדרש אי פעם על המישור הפיזי. נשער שמישהו עומד להוציא ספר על המישור הפיזי ודורש, שעל מנת שהספר יובן, חייבים אנו ראשית כל לאכול אותו, לעכל אותו, ואז, נשער שאכן היינו ערוכים כך שיכולים היינו לעכל A באורח שונה מאשר E. ודרך התהליך הפנימי להכיר בהבדל. אילו יכולנו להתנסות בכל זה, כי אז היה התהליך בר-השוואה לתהליך הרוחי שזה עתה תואר, אין אנו יכולים להתקרב אל התרחשות רוחית או לישות רוחית, אלא כשמקדישים אנו את נפשנו כולה להבנת ההתרחשות או הישות הנדונה. עלינו ללכד את עצמנו לאֵחָד עם הסימנים או האותיות של העולם הרוחי. עלינו לקרוא בהם ואז, לעת קוראנו בהם, עלינו להאזין רוחית.

אמרתי שדבר זה בר תוקף הוא כעיקרון כללי. אך במדע הרוחי חייבים אנו לדבר בדייקנות מירבית. אומר אני "כעיקרון כללי" כי ישנם אף חריגים. עלול לקרות, למשל, שרואה רוחי מסוים בהיותו במצב חיזוי אינו חווה סידרת תמונות בלבד, אלא חווה למעשה כתמונה, כאימגינציה, משהו הדומה למת כפי שהיה בחיים, כדמות חיצונית. ואז כמובן ייתכן ויחשוב הרואה הרוחי שהוא ניצב פנים אל פנים מול המת. אך לעולם אין הוא בטוח לגמרי. ייתכן ויתרחש הדבר אך אינו חייב להיות כך כל עיקר. על מנת להסביר מקרה זה הניחו לי שוב לערוך השוואה. הכתב הרגיל שלנו, הן המודפס והן שבכתב יד, מכיל סימנים. בכותבי את המילה ב.י.ת אין למילה זו לכשעצמה שום דימיון כלל לבית. אך לא תמיד היה כך בתולדות הכתב. כשחוזרים אנו לימי קדם מוצאים אנו כתב תמונות. בני האדם ציירו תמונות שהיה להן עדיין דימיון למה שהתכוונו להבהיר באמצעותו, ומתוך כתב תמונות זה התפתח הכתב שלנו המכיל סימנים או אותיות.

כך הדבר ביחס לראיה הרוחית שעשויה להתהוות כתוצאה מהתפתחות אם על ידי שיטותינו הרוזנקרויצריות או השיטות הקמאיות, כלומר, ראיה רוחית פרימיטיבית העשויה להתהוות כתוצאה מתנאים מסוימים. כשם שכתב האותיות או הסימנים המודרני מהווה דבר מה שהתפתח, וכתב התמונות הוא פרימיטיבי יותר, כך הראיה הרוחית הרואה מיד את מה שמבקשים אחריו, מהווה צורה פרימיטיבית יותר. ראיה רוחית מפותחת היא שתכופות לא יהיה לאל ידה לראות את מה שיש לראות. באשר לראיה רוחית מפותחת יהיו הדברים כפי שתארתי אותם. אך ישנם גם חריגים, כמו למשל אדם שייתכנו ברשותו כושרות, מבלי שאימן את הראיה הרוחית שלו, פשוט מטבע האורגניזם שלו. בתמונות הבאות בפני רואה-רוחי-טבעי ייתכן דימיון קרוב הרבה יותר להתרחשויות הרוחיות מאשר קיים בתמונות הבאות אל הרואה הרוחי המאומן שעליו לעבור דרך כל התהליך שתארתי. כמובן שראיה רוחית פרימיטיבית לעולם לא תצליח להגיע לאימגינציות אמיתיות ולעולם לא תוכל ללמוד משהו בוודאות. ואפילו כשנודעים הדברים בוודאות מהווים הם אירועים הקשורים לחיים ארציים בלבד.

אתן לכם דוגמה. שערו נא שמישהו מת ולפני מותו הניח באיזה שהוא מקום צוואה מבלי שיוכל לומר למישהו היכן היא. הוא מת ומישהו המחונן בראיה רוחית פרימיטיבית, בלתי מאומנת, יכול במצב אימגינטיבי, במעין טרנס, לבוא במגע עם האדם המת. איש זה יכול להיות מונחה על ידי המת כך שיהיה לאל ידו לגלות את המקום למעשה, בו מונחת הצוואה. הרואה הרוחי הנדון אף יכול להראות את המקום בו מונחת הצוואה, את הארון, למשל, בו היא מונחת. דברים כאלה עשויים לקרות, אך מקרים כאלה קשורים תמיד במישור הפיזי ובמשהו המתרחש על המישור הפיזי. הם יכולים להיות מסובכים מאוד אך תמיד קשורים הם בדרך כלשהי בחיים הגשמיים.

לא ניתן להרחיק לכת הלאה מזה בספירת הראיה הרוחית הפרימיטיבית. כדי לנוע אנה ואנה בבהירות מוחלטת ובביטחון בעולם הרוחי נדרשות ההכנות אודותיהן דיברתי.

על מנת שנוכל, בהרצאות הבאות, להיכנס לפרטי הקריאה והשמיעה הרוחיות, עלי לומר דבר ביתר דיוק לגבי מה שסיפרתי לכם.

אמרתי שהמצוי מעבר למאיה של החוויה החיצונית נעשה לאמת ברגע שנכנסים אנו לעולם הרוחי בדרך שתוארה. לא די לראות תמונה דרך ראיה רוחית ורק לראות תמונות כפי שרואים אנו מהויות על המישור הפיזי. לא די בכך. עלינו להיות מסוגלים לצלול הישר בתמונות. עלינו לאמת את שהייתנו בעולם הרוחי. עושים אנו זאת על ידי השתקעותנו בתמונות. במודעות מניחים אנו את עצמנו במצב בו מצויים אנו בנסיבות אחרות גם כן, אלא שאז לא היינו מודעים לגביו. אם כן, כשלפניי סידרת תמונות זו ובה, כפי שתארתי, אותה נקודת מרכז, חייב אני להיכנס בהן הישר, עלי לעכל אותן, עלי להיות בפנימן.

מה שזה עתה תיארתי זוהי חוויה רוחית והחשוב לגבי חוויה רוחית שמבינים אנו אותה. על מנת להבין אותה צריכים אנו להיות מסוגלים להתאמן בהתבוננות עצמית רוחית. במהלך תהליך השתקעותנו בתמונות מתרחש משהו ואנו מודעים לעמדתנו, בהיותנו נבדלים מן האימגינציה, ולאחר מכן שוקעים אנו בתמונות. בעודנו עומדים לפניהן במודעות הרי ששונה התחושה מאשר כששוקעים אנו לתוכן. חייב אני לנסות ולתאר שתי תחושות אלה.

ברגע בו שוקעים אנו בהן, ביודענו שכעת גרמנו לכך שתמונות אלה תיעלמנה בהזדהותנו עמן, בו ברגע נתפסים לתחושה של אוזלת יד ביחס לעצמנו. דברים אלה קשה לתאר. התחושה היא: "מהווה אני כעת רק חלק ממה שהייתי לפני כן, חלק אחד בלבד".

כמובן שיש לערוך התבוננויות אלה שוב ושוב לפני שנוכל לפרש דברים אלה כיאות. ושוב ניטיב לעשות אם נערוך השוואה. דומה הדבר כמו היה משקלו של מישהו 12 ק"ג ואז, מבלי שיקרה משהו, נעשו לפתע 12 ק"ג ל – 1 ק"ג בלבד. התחושה היא: "אתה מהווה אחד חלקי שנים עשרה מעצמך ושאר האחד עשרה חלקי שתים עשרה מצויים מחוצה לך ביקום.

ניתן לבטא זאת על ידי דיאגרמה. האדם חש את עצמו באיזה שהוא מקום ביקום בכל הוויתו. הוא חש: "שם ביקום מצויים אחד עשר חלקי שנים עשר ממני, ישותי מחולקת". ניתן להביע זאת באמירה: "אני עצמי מצוי בנקודה כלשהי בהיקף ושאר ה-11 חלקי 12 מחולקים סביב אותו היקף. כאן מצוי אני בנקודה א-1 ומסביב מצויים שאר ה-11 חלקי 12.

בשלב זה נוכחים אנו לדעת שמצויים אנו, לאמיתו של דבר, בפנים היקום: נעשינו ל-1 חלקי 12 מעצמנו. השארנו את יתר ה-11 חלקי 12 מישותנו בהיקף.

ניתן כאן להשתמש בביטוי האוקולטי. יכולים אנו לומר: "האדם נעשה לגלגל מזלות חי. האדם עצמו נעשה לגלגל מזלות. או אז באה השמיעה: היא באה מתוך אותו גלגל מזלות. וכך, כשממשיך אני בדוגמה הקודמת שלי, לגבי הדיבור עם אדם שמת, הרי שהמת מדבר מתוך גלגל המזלות.

כעת חישבו על ההבדל שבין זה לבין חוויה בעולם הגשמי. בעולם הגשמי חשים אנו את עצמנו עטופים בעורנו, העצמים מצויים מחוצה לנו ודומים הם כבאים לפנימנו בהביטנו בהם. בחוויה הרוחית מצויים אנו בחוץ בנקודה מסוימת ה-1 חלקי 12 של האופק הרוחי. והעולם בו מסתכלים אנו מצוי בתוך ההיקף שלנו, מביטים אנו כלפי פנים מבחוץ. בחיים הרגילים מביטים אנו החוצה מבפנים. וכעת, הנה באים הללו הנראים כקולות רוחיים מבפנים, בהם מדבר המת אלינו, נעשים אנו מודעים לגביהם בהרגילנו עצמנו להאזין בדרך שונה, כשלומדים אנו לשים לב באורח שונה. אכן פרטים מדויקים יותר יינתנו, אך כעת מציין אני זאת פיגורטיבית. בשלב זה ייתכן ותהיה לנו התחושה: "מודע אני לגבי מה שאומר המת, מדבר הוא בתוך ההיקף, שומע אני אותו כשמופנית אוזני הרוחית למספר 5 למשל (ראו דיאגרמה). כעת חדל הוא לדבר שם, והנה ממשיך הוא שוב וכעת אני שומע אותו אך ורק בהפנותי את אוזני הרוחית לנקודה אחרת (11) וכן הלאה. הידע מגיע בהדרגה כאשר שבעה קולות שונים ניתנים להבחנה בתוך ההיקף. יש להבחין בין שבעה קולות. הם נשמעים בדרכים שונות ביותר, בהתאם לנקודה שממנה הם נשמעים. כל מה שחווים אנו כאן – מדבר מבפנים להיקף כמו משבעה קולות. זה עתה יצאנו אל היקף היקום, כל מה שעומדים אנו לחוות מצוי בפנים היקף זה. חייבים אנו ללמוד לחוש עצמנו כחלק אחד מן ההיקף ובמעין ענווה קוסמית, עלי לומר, לא לטעון שמהווים אנו יותר מאשר אחד חלקי שנים-עשר מן ההיקף. אולם את יתר ה-11 חלקי ה-12 חייבים אנו לקרוא לעזרתנו; עלינו להשתדל לרכוש את כושר ההבחנה לגבי מה שמדבר אלינו, עלינו להבדיל בכל מיני דרכים מה יכולה ישות לומר לנו באורח זה.

וכאן שוב אך ורק השוואה מבהירה את הדברים, מה שדובר אלינו מתוך ספירה זו ניתן למעשה להיקרא: תנועות רוחיות. וכל מה שמהווים אנו עצמנו, כל המצוי ושוכן בהיקף – הם עיצורים רוחיים. עיצורים ותנועות פועלים יחדיו, העיצורים קבועים במקום בו יוצקים אנו את עצמנו אל היקום ב-12 חלקים, התנועות נעות בפנימו, בהביאן לידי הבעה את מה שנועד להשמיע קולו.

ושוב אחזור אל הדוגמה שלנו: מבקש אני אחר מישהו שמת, בנסותי לבוא עמו במגע. סידרת תמונות מופיעה אלי ובין התמונות מצוי דבר מה הנראה פרדוכסלי, ואולי אבסורדי. נוכח אני לדעת שזה מהווה משהו שלא היה יכול לבוא אלי מחיי נפשי. או אז עולה בידי להשתקע בתמונות, מתלכד אני עמן לחטיבה אחת. ברגע זה ניצב אני בנקודה מוגדרת – א. ישותי כה שקועה במה שמצוי מחוץ עד שכמו משחרר אני אחד חלקי 12 מישותי. עליכם לזכור שהשפה חייבת להיות מדויקת כשמדברים בעניינים אוקולטיים. אמרתי לכם שסידרת התמונות משתייכת לנו, סידרת-תמונות זו מצויה בפנימנו, התמונות מצויות בתוך האחד חלקי שנים עשרה, וכל דבר אחר שאינו יכול להתלכד עם תמונות אלה מתחלק כעת על פני ההיקף.

בשלב זה, למשך זמן קצר או ארוך עשויים אנו להיות מסוגלים באמת ובתמים לקלוט את הקול הרוחי, את התקשורת של המת. או אז שומעים אנו את המת כשהוא מדבר מן ההיקף אותו אנו עצמנו יצרנו מסביב למהות שעמה היה ברצוננו ליצור קשר. מהו זה שנעשה בעצם? יצאנו מתוך עצמנו, התלכדנו לאחד עם היקום, אולם אך ורק עם חלק אחד מן היקום. ועל כן צריכים אנו עצמנו להיעשות מודעים. בנינו כמו הילה רוחית מסביב לחלק אחד, אולם איננו יכולים לבנותה בשלמות, יכולים אנו אך לעמוד בנקודה אחת, יכולים אנו לבנות את ההילה מתוך מה שאנו עצמנו – איננו.

ושוב, הבה ונחזור, רואה אני סידרת תמונות. תחילה ניצב אני מחוץ לתמונות אלה ואחר כך צולל אני לתוכן, בכך בונה אני ספירה קוסמית מסביב מה שברצוני לראות. בונה אני זאת במהות שוויתרתי עליה, שהקרבתיה. ספירה קוסמית זו מכילה בפנימה, כמו שבעה כוכבי לכת, את התנועות שדרכן יכול המת לדבר אלינו כשאנו עצמנו יוצרים את העיצורים באמצעות 12 חלקי 12 של ישותנו.

עשויים אנו לבוא במגע עם ישות מן העולם הרוחי אך ורק על ידי עוטפנו אותה, חובקנו אותה באורח כזה שעצם פעילות זו של הכריכה יוצרת את העיצורים הקוסמיים. הישות יכולה אז להתוודע אלינו בתנועות הקוסמיות. התנועות הקוסמיות יכולות אז לפעול יחד עם העיצורים הקוסמיים אותם עיצבנו אנו עצמנו. ואז פועלות יחדיו הקריאה והשמיעה האוקולטיות. כך חודרים אנו, אכן, לספירה מיוחדת בעולם הרוחי.

וכעת מבקש אני מכם לא להתדרדר על ידי מה שאמרתי אל מחשבה מוטעת שמה שתארתי יש לו קשר לגלגל המזלות הפיזי או לשבעת כוכבי הלכת הפיזיים. אין הדבר כך ולא נתכוון להיות כך. מה שקורה הוא, שבמהות-מורכבת-ה-12, נבנית ספירה קוסמית מסביב לישות אותה ברצוננו למצוא. בונים אנו עולם בשביל עצמנו.

כשבחפצנו, על המישור הפיזי, להגיע לידע של דבר-מה עלינו להתבונן בו מכיוונים רבים ושונים, מנקודות ראות שונות, עלינו ללכת סביבו. בעולם הרוחי חייב הדבר הזה להיעשות לממשות. לא רק חייבים אנו ללכת סביבו בכל ישותנו, אלא שעלינו לחלק כך את ישותנו עד שיוצרים אנו היקף מסביב מה שרואים אנו. מדי התהוות ראיה רוחית אמיתית, נוצר היקף מסוג זה. ואך ורק בגלל שהישויות הרוחיות העילאיות אותן למדנו לדעת כהיררכיות העליונות, עשו זאת בקנה מידה עצום, הופיע גלגל המזלות.

נשער שמה שתארתי הושג. התבצע שיג ושיח זה עם מישהו שמת. נשער נא ששיג ושיח זה התייצב, כי אז התייצבות זו מייצגת היתה ישות אנוש, ישות אנוש רוחית כמובן, המחולקת ל-12 חלקים, ל-12 כוכבים קבועים. אילו ניתן היה לייצב את ההוויה הנראית כי אז נתהוותה מערכת כוכבי לכת. והואיל והאלים עשו זאת וייצבו זאת אלי מערכת ענקית, נתהווה מערך העולם שלנו. בה בשעה שאנו, בפעולות הראיה הרוחית הבודדות שלנו, יוצרים משהו ארעי החולף כלעומת שבא, בתום החיזוי.

מערך העולם הכללי שלנו מהווה ראיה רוחית מיוצבת של האלים, של ההיררכיות העליונות. בשל כך יודעים אנו עולם זה אך ורק כשמיוסד הידע שלנו על יסודות רוחיים. העולם הפיזי מהווה דבר שאינו ממשי כל עיקר, מידת ממשותו כה קטנה היא כממשותם של מי-נהר. הרוחי לבדו ממשי הוא, וכך הדבר ביחס לכל מערכת שמשית. וכך עלינו ללמוד לדעת את מערכת השמש בממשותה, על ידי כך שנפענח אותה בקריאה ובשמיעה רוחיות. מבחינות רבות כבר עשינו זאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *