קוסמוסופיה – 06

קוסמוסופיה

רודולף שטיינר

הרצאה 6       דורנאך      7 לאוקטובר 1921      GA207

תרגמה מאנגלית: אורנה בן-דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

ראינו כיצד לימוד מצבה של נפש הישות האנושית מוביל אותנו לתוך החללים, בין הגופים, הפיזי אתרי אסטרלי והאני. לימוד התנאים הרוחניים בישות האנושית מוביל אותנו מעבר להופעתה של הישות האנושית כפי שהיא בחיים בין לידה ומוות אל עבר היקום הרוחני העצום. ניתן לומר שככל שהישות האנושית הינה רוח היא נמצאת לגמרי ביחסים עם היקום הרוחני בשלמותו. לכן ביכולתנו ללמוד אודות המתרחש כאירוע רוחני בישות האנושית רק בהקשר שלה עם היקום כולו. ניתן לומר שאלמנט הנפש הינו חיי האדם הפנימיים האינטימיים, שמתנהלים בצורה תלת ממדית באופן הזה, שאספקט המחשבה ממוקם בין הגוף הפיזי והגוף האתרי, אספקט הרגש בין הגוף האתרי לגוף האסטרלי ואספקט הרצון בין הגוף האסטרלי לאני. לכן לימודי אלמנט הנפש שלנו משאירים אותנו לגמרי בתוך הישות האנושית. ככל שאנו ניגשים לאירועים רוחניים ממשיים, אנו חייבים לעזוב את הישות האנושית כפי שהיא ניצבת בפנינו בדרך כלל כישות מוכלת-בעצמה בעולם בין לידה ומוות.

עתה אנו יודעים – ולפני שמונה ימים דיברנו על כך מנקודת מבט אחרת – שכאשר אנו עולים תחילה לתוך הרוחי אנו מגיעים לישויות שנמצאות מעל הישות האנושית באותו האופן שהישות האנושית ממוקמת מעל עולמות החיה, הצמח והמינראל. כאשר אנו עולים אנו מגיעים – והשמות לא מוסיפים דבר להבנת העניין – למלאכים או לישויות המלאכיות, לארכי-מלאכים או לארכיאנגלווי (מלאכי עליון), ולארכאי או לישויות הבראשיתיות, רוחות הזמן. אפיינו כבר את הישויות הללו, המרכיבות את העולם אותו אנו פוגשים כאשר אנו תופסים את מיקומם של הישויות האנושיות בהקשר לרוחי, מנקודות מבט שונות. הישויות אותן ציינו כמלאכים או כאנ'לויי הינן אלו שמקיימות מערכת יחסים הדוקה ביותר עם האינדיבידואל, עם הישות האנושית היחידה. הישות האנושית האינדיבידואלית מקיימת מערכת יחסים עם ההיררכיה הסמוכה לה מלמעלה, כך שבמובן מסוים – למרות שאני לא מביע את זה באופן מדויק, אבל ניתן להביע זאת באופן שזה מובע בדרך כלל היא מפתחת מערכת יחסים עם ישות מלאכית שכזו.

מלאכי-עליון הינם אלו שמהווים את ההיררכיה השנייה מעל האדם. ניתן לומר עליהם שבין התפקידים שלהם הם פועלים כרוח העם, שחובקת קבוצות של אנשים המשתייכים לעם אחד, למרות שכאן מדובר גם על התארגנויות שונות.

לבסוף כאשר אנו עולים גבוה יותר, לעבר הארכאי, נמצא שם את הישויות המדריכות מהלכי תקופות של זמן, מעבר לשונות בין העמים. ודאי שאין זה התפקיד היחיד של ישויות אלו, אבל בשביל ההתחלה נוכל לקבל מושג מסוים עליהן אם נתייחס לתפקידים המסוימים הללו שהן מבצעות.

בדיוק כפי שניתן להבין את חייו הפיזיים של האדם על ידי כך שנעסיק עצמנו בסוג מערכת היחסים שהישות האנושית מקיימת עם האורגניזציה של החיות, האורגניזציה של הצמחים וזו של המינרלים, כך חייבים אנו גם לשאול עצמנו, על מנת ללמוד מה הוא האדם כישות רוח, מהו סוג מערכת יחסים שהוא מקיים ברוח, עם רמות גבוהות אלו של ישויות.

לשם כך עלינו להמשיך באופן הבא. הבה ונדמה מנקודות ראות מסוימות את הדרך בה עוברת הישות האנושית דרך שער המוות. אנו יודעים שבתקופת האבולוציה הארצית הכוללת שנים רבות בהן אנו חיים כישויות אנושית כך שבתודעה הרגילה מתקיימים החוקים העומדים בתשתית העולם המינראלי. מלידה ועד המוות האדם ממלא עצמו, נוכל לומר, עם כל הדברים שהופכים את עולם המינראלי במובן מסוים למובן, והוא חש שבעזרת התפישות והרעיונות העומדים לרשותו, הוא מסוגל להבין את העולם המינרלי.

לא כך הוא הדבר כאשר אנו מתייחסים לעולם הצומח. אתם יודעים שכאשר מדובר בעולם הצומח, המדע מפסיק להבין. לכל היותר הוא מאמין שמבנה הקומבינציה המורכבת של תאי הצמח, של התאים החיים בכלל, יהיה יום אחד מובן. כפי שהסברתי לכם, המדע מתחיל לגמרי בקצה הלא נכון, משום שלא ניתן להבין את המבנה של הצומח, או של תאים חיים ככלל, אם נסתכל עליו כעל משהו בעל מבנה מורכב במיוחד, אלא דרך כך שהינו מבנה כימי שהופך לכאוס. האדם לא מגיע מעבר לתפישה של העולם המינראלי. בעזרת התפישה המינרלית שלו הוא מגיע אפילו פחות – מעז אני לומר – עד למה שקשור לעולם החיות או אף לידיעה-עצמית. כל זה צריך להינתן על ידי חקירות מדעיות-רוחיות. הישות האנושית חייבת לאמץ את תודעת המינראל, הבה ונכנה אותה כך, כלומר תודעה המתאימה לעולם המינראלי. הישות האנושית נושאת איתה את תוצאת תודעה זו, האריגה של מה שמתרחש בין לידה ומוות, דרך המוות. לפיכך, כאשר היא עוברת דרך שער המוות וחיה בעולם הרוח עצמו, היא יכולה לערוך מסע הלאה דרך קיומה – עם מה שהופכת תודעה מינראלית זו להיות.

באופן עקרוני קיים דבר אחר, שנדחס לתוך תודעה זו. מה שחודר לתוך תודעת המינרלים, למרות שאינו שייך אליה, מה שצובע אותה, הינו תודעת המוסר. זה מה שעולה מתוך כל תהליך המודעות הקשור עם אימפולסי הרצון ונתון לשליטתנו. זה שאותו אנו חשים כסיפוק אודות דבר מה זה או אחר, מה שאנו חשים כחרטה, כתוכחה, וכדומה, כל זה צובע את תודעת המינרל שלנו, והינו דבר מה שהישות האנושית לוקחת איתה דרך שער המוות. לכן ניתן לומר שהישות האנושית עוברת דרך שער המוות עם תודעת מינרל הצבועה בהתנסות מוסרית. היא ממשיכה הלאה את חייה בעולם הרוח עם מה שתודעה זו הופכת להיות.

זה לא מסתכם בכך שבני אדם מבינים את עולם המינרלים דרך תודעת מינרל זו, אלא שהם מפתחים דרכה את מערכת היחסים שלהם לישות מהיררכית המלאכים, כלומר לישות הזו לה הם רוצים להפוך, שהינה הישות הקרובה ביותר להתפתחות האינדיבידואלית שלהם. כאשר עוברת הישות האנושית דרך שער המוות, עומדת השאלה הזו: כמה רחוק תוכל היא לעבור דרך התודעה המינראלית שאותה פיתחה ועדיין לשמור את יחסיה לישות מלאכית זו ללא פגע. היא תוכל לעשות זו רק בהתאם למה שמצד זה של המוות צבע את תודעת המינרל, משום שלאחר המוות שואפת תודעת מינרל זו להפריד עצמה מהעולם. היא שואפת להפוך לקוסמית, להתאים עצמה ליקום כולו, היא שואפת לעבור מעבר למה שהוא אינדיבידואלי.

ניתן גם לומר שבחיים בין לידה ומוות מצוי האדם קרוב לישויות המלאכים כאשר הוא חי באותם תנאים שמתוכם עולים החלומות, שקשורים כמובן עם ישותו האינדיבידואלית, ושמצד אחד מכחישים ישות מחשבה מינראלית זו ומצד שני נאחזים בה. לו תודעה מינראלית זו לא תצבע בתנאים, שבמובן מסוים בני אדם ישנים לתוכם, אבל כאלו המגיעים מתוך מצב השינה וחיים חייהם בעולם החלומות, לא יוכלו בני האדם לקיים אפילו מערכת יחסים תת-מודעת עם ההיררכיות של המלאכים. החלום עצמו, למרות שבקוויו העיקרים אינו נצמד לעולם למציאות עולם החושים החיצונית ולעיתים קרובות למעשה מכחיש קשר אתה, הנו למרות כך, ארוג מאותו היסוד שעולם זה של מחשבות נארג בין לידה ומוות. על מנת לשמר את מערכת היחסים עם ישות המלאך, לוקחת הישות האנושית איתה במעבר דרך שער המוות, את מה שהיא פיתחה בתוכה בתוך תודעה מינראלית זו.

עתה, בצורה שבה האדם בימינו חי בתקופה האנושית הנוכחית, במיוחד כאשר הוא תופס עצמו כשייך לחברת האנשים המוארים ביותר, חודר רק חלק קטן של חוויה מוסרית זו לתוך מה שקיים ברשותו כתודעה מינראלית. ההפך הוא הנכון, הוא עושה כל מאמץ אפשרי לשמור תודעה מינראלית זו בנפרד מהספירה המוסרית.

הוא היה רוצה לפחות ליישב בין שני עולמות אלו. מצד אחד היה רוצה ללמוד מה ניתן להבנה באופן אולטימטיבי בעולם הטבע המינרלי, והטבע המינרלי בצמח, חיה ובעולם בני האדם, ואז ברצונו ללמוד את האלמנט המוסרי כדבר מה העולה מתוך ישותו הפנימית. לחשוב שמה שחי בטבע קיים גם כישות שחדורה בו זמנית גם באימפולסים מוסריים, לא נמצא בתואם עם רוח הזמן. בין מה שהינו מוסרי, ובין מה שהינו בעל טבע מינראלי פעורה תהום. הישות האנושית לא מוצאת על נקלה את הגשר על מנת להגשים את המוסר לתוך הטבע המינראלי. לעתים קרובות הסבתי את תשומת לבכם לאופן שבו האדם מדמה לעצמו את האבולוציה של האדמה כעניין מינראלי טהור, מתוך התוכן של התיאוריה של קאנט-לפלס עד לחשיבה המודרנית בעלת הטבע המינראלי, וכיצד האדם משמיד כל דבר בדרך לרגשות מוסריים. התוצאה הינה שהישות האנושית מסוגלת לפתח רק מערכת יחסים קלושה ביותר לישות המלאך. אם להשתמש בביטוי שגרתי, ניתן לומר שבזמננו אין ביכולתה לאחד עצמה באופן אינטימי עם ישות המלאך.

לו הייתה התודעה המינרלית לגמרי מופרדת מהצבע המוסרי, אז במה שאני מכנה שעת חצות של היקום היה אדם עומד בפני הסכנה של איבוד מוחלט של הקשר ההכרחי עם ישות המלאך. אמרתי שהוא היה עומד בפני הסכנה. בימינו רק מספר קטן של אנשים עומדים בפני סכנה זו, אבל אם ההתעמקות הרוחנית של כל האבולוציה של האנושות על פני האדמה לא תתרחש, העמקת החשיבה האנושית, הרגש האנושי, והרצון האנושי, מה שחי כסכנה – יתממש.

אז יהיה על אינספור אנשים, בזמן התקרבותם לשעת החצות של הקיום בין מוות ללידה מחדש, לגדוע את מערכת היחסים שלהם עם ישויות המלאך. נכון הדבר שישות המלאך תשמור תמיד על מערכת היחסים הזו מצידה, אבל היא תישאר חד-צדדית, מהצד שלה כלפי הישות האנושית. הישות האנושית בין מוות ללידה מחדש לא תוכל להחזיר באופן הולם. חייב להיות לנו ברור לגמרי שבתרבות המודרנית שלנו, הנחפזת כפי שהיא נחפזת לעבר המטריאליזם, פוגע האדם במערכת היחסים שלו עם ישות המלאך, כך שמערכת יחסים זאת הופכת לרופפת מתמיד.

בדיוק כאשר מתקרבת הישות האנושית לשעת חצות של הקיום, היא חייבת להיכנס למערכת יחסים עם ישויות מלאכי-עליון דרך ישות המלאך. האם טבעה של מערכת יחסים זו יהא כפי שהוא אכן צריך להיות כאשר חי האדם בעולם הרוח – שהיחסים לא יהיו תלויים רק במה שמגיע מצד ישות המלאך לעבר האנושות, אלא שבני האדם יוכלו להחזיר – הדבר תלוי בכך שבני אדם יספגו תכנים רוחניים, כלומר שהם יצבעו את האימפולסים המוסריים שלהם באופן דתי.

אם הנטייה הנוכחית של האבולוציה תתמיד, תעמוד הישות האנושית בת זמננו בפני הסכנה שיחסיה עם ישות המלאך יהפכו לקלושים, כך שהיא לא תוכל ליצור שום מערכת יחסים פנימית עם ישות ארכי-המלאך (מלאך-עליון). ארכי-המלאך משתתף בהחזרת האדם לחיים הפיזיים. ישות הארכי-מלאך הזו מעורבת במיוחד בבניית הכוחות המחזירים אדם לתוך הקהילה של אנשים מסוימים.

כאשר בני אדם חיים בפנימיותם באופן לא רוחני, כמו שהם למעשה חיים כבר במשך מאות בשנים – מערכת היחסים בין ארכי-המלאך לישות האנושית מתפתחת באופן חד-צדדי, והאדם לא יכול לגדול לתוך הקהילה שלו עם ישות נפש פנימית, ונוצר מצב שהוא יצטרף מבחוץ באמצעות סדר העולם, לתוך קהילה שארכי-המלאכים נועדו להדריך. לא ניתן להגיע להבנת התקופה הנוכחית, שניתן לאפיינה על ידי האופן החד-צדדי שבו מתפתחים בני האדם, עד שלא נדע שזה יכול למעשה להיזקף לחובתם של הנפשות שהגיעו זה לא מזמן מטה לקיום ארצי, שקיימו מערכת יחסים רופפת עם ישות המלאך שלהם, וזו הסיבה לכך שהם לא מקיימים מערכת יחסים פנימית עם ישות הארכי-מלאך – וכך הם גדלים לתוך העם שלהם רק מבחוץ.

כך נשארים האנשים בקרב הקהילה שלהם רק כאימפולס הבא מבחוץ, והישות האנושית מוצאת מקומה בתוך העם רק דרך אימפולסים חיצוניים, דרך כל מיני אימפולסים הנוטים לעבר שוביניזם. מי שעומד בתוך עמו עם נפשו – וזה המצב רק לגבי אנשים ספורים היום – לא ייפול טרף להתפתחות בכיוון של השוביניזם, של הלאומיות החד-צדדית. הוא יעלה לתוך העם כוחות פוריים ויפתח אותם, יהפוך אותם לאינדיבידואליים. הוא לא יתייהר בעם שלו באופן חד-צדדי. הוא ייתן לעם שלו לזרום לתוך ישותו כצבע, לזרום לתוך הביטוי האנושי שלו, אבל לא יפסע בתוכו באופן חיצוני, ובמיוחד לא בגישה עוינת כלפי חוץ לעבר האחרים.

העובדה שהיום זה בדיוק הדבר שנותן את הצליל המוביל של מדיניות העולם – שכל מערכות היחסים המבוססות על היות שייך לעם מסוים, יוצרות קשיים כאלה היום עבור האבולוציה האנושית – מונחת לגמרי במה שהצבעתי עליו. אם הקשר שמתחיל בשעת החצות של הקיום – לפניה וגם אחריה, במהלך תקופות ארוכות – לא יוכל לקבל לתוכו נפשיות על ידי כך שניקח את הרוחניות המתאימה פנימה דרך שער המוות – רגש דתי שהינו רוחני ולא רק עניין של מס שפתיים – אז יוכל ארכי-המלאך לפעול רק על מה שהינו דמוי-צמח בקוסמוס ומה שהינו בעל טבע דמוי-צמחי יועבר לאדם. דרך כוחות מאוד לא-מודעים הקשורים עם טבע הצמח הזה, כלומר עם מה שנמצא בישות האנושית על ידי מצב הנשימה ומשתנה דרך כל מה שקשור לתנאי השפה, ולכן, על ידי כל דבר שנכנס דרך השפה בצורה דמוית-צמח לתוך האורגניזם האנושי, דרך כל זה יוכל האדם לקבל הדרכה רק מארכי- המלאך שלו. אז יקרה המצב שכאשר ייוולד האדם, כאשר הוא יגדל כילד, הוא יגדל לתוך שפה בצורה חיצונית פחות או יותר. במידה שהוא יוכל למצוא את מערכת היחסים, מערכת היחסים הפנימית של הנפש, דרך המלאך לארכי-המלאך, יהיה עליו לגדול עם נפשו לתוך מה שקשור לשפה, הוא יבין את גאוניות השפה, לא רק מה שבונה את האספקט החיצוני המכני שלה.

היום אנו יכולים לראות כמה חמור הוא המצב שבמובנים מסוימים הישות האנושית הינה חותם של כל מה שמכאני בשפה, כך שלמעשה היא לא נושאת את אלמנט השפה כצליל מוביל בישותה השלמה, אלא מקבלת החתמה מדויקת של השפה. מה שאנו רואים באנשים, מה שאנו רואים כדבר המיוחד להם, הפיזיונומיה הלאומית, מגיע לאדם מן הארכי-מלאכים בדרך חיצונית לגמרי.

למעשה ניתן להסביר את מה שמתרחש באופן חיצוני באנושות, כל עוד הוא פועל לתוך רוח הישות האנושית, רק דרך סוג של לימודים להם אנו שואפים במדע הרוח האנתרופוסופי. ניתן לכנות את כל האנתרופולוגיה המודרנית ודברים מסוגה, כמשחק מילים ותו לא. בכל מה שנכתב בימינו אודות התצורה של האנושות על פני האדמה, אודות השונות באנושות על ידי אנתרופולוגים ואנשים מסוגם, לא קיים דבר היכול במובנים רבים, לתת לנו הכוונה, נקודת ראות שתדריך אותנו, משום שמה שמובן שם כקונספט הינו סיווג של מאפיינים חיצוניים בלבד. צריך להסתכל על כל התמונה מחדש. תוכן אמיתי זורם לתוך החומר רק אם הוא נלמד באופן רוחני. ואל לנו להירתע אם בלימוד זה יעלו ישויות רוחניות אמיתיות וקונקרטיות.

דרך זה ניתן לראות שרק העמקה רוחנית יכולה לרפא את הנזק של הזמנים המודרניים שלנו. הנזקים של ימינו, עד כמה שהם ניצבים לפנינו בחיים הציבוריים, מבוססים על מערכת יחסים רופפת בין הישות האנושית למלאך שלה, והקשר הרופף שהינו פועל יוצא של זה, עם הארכי-מלאך, שיכול במצב כזה להשפיע רק מבחוץ.

כאשר ישות אנושית בין מוות ללידה מחדש עוברת הלאה דרך האבולוציה שלה, שמובילה אותה לאחר שעת חצות של הקיום שוב לתוך החיים הפיזיים, הארציים, היא נכנסת במיוחד לעולמם של הארכאי, של הרוחות הראשוניות, הארכאי הללו, הרוחות הראשוניות, קשורות באבולוציה הקוסמית הנוכחית להדרכת הישות האנושית חזרה לתוך הגבולות הארציים של ישותה.

כאשר עוברת הישות האנושית דרך שער המוות חייה הלאה מתנהלים באופן כזה, שהיא חווה תחילה את תוצאות התודעה המינרלית שלה הצבועה במוסריות – ובכך מרחיבה עצמה על פני העולם. אז, לאחר שעת חצות של הקיום, היא מכנסת עצמה שוב. תחילה היא מובלת לתוך האלמנט הצמחי, שמתגשם לתוכה. ככל שהיא מתקרבת לחיים הארציים, היא מכנסת עצמה יותר, כך שהיא יכולה להיוולד שוב כישות הסגורה בתוך עורה.

מה שחייב לקרות לישות האנושית כאשר היא נכנסת לעולם הארכאי הינו, איגוד, דחיסה, של אלמנט הצמח לתוך אלמנט החיה. בעוברו דרך שעת חצות של הקיום, רוכש האדם תחילה את הכוחות – כמובן שלא את האיברים אלא תחילה את הכוחות – שמגדירים את נשימתו, וכמו כן עושים בה הבחנות. הריכוז של כוחות אלו לכדי כוחות ממשיים של האיברים מגיעים רק לאחר שעת חצות של הקיום, רק בעולמם של הארכאי. האדם הופך, אם ניתן לומר כך, ליותר ויותר אנושי. העובדה היא שפעילות קוסמית זו מיושמת על האדם ככוחות המגיעים מן הארכאי, ולמעשה מארגנים את האדם באופן כזה שהאיברים שלו נוטים לעבר מבנה החיה.

אם נתפוס את מערכת היחסים של הישות האנושית עם הקוסמוס, נמצא שבעוד שהישות האנושית מפלסת דרכה הרחק משעת חצות של הקיום לעבר חיים חדשים על פני האדמה, היא הנה נתין של חוקים קוסמיים, בדיוק כפי שכאן על פני האדמה היא נתינה של חוקים ארציים. נוכל לומר את הדבר הבא: הישות האנושית מובחנת מהמרחב חסר הגבולות של היקום, בכך שהיא מכנסת עצמה יותר ויותר. עד לשעת חצות של הקיום מתקיימת התרחבות של האדם על ידי התודעה המינראלית, לתוך המרחב של היקום (ראה ציור, חיצים), לתוך המרחב חסר הגבולות של היקום.

כאשר מגיעה שעת חצות של הקיום (ראה ציור, כחול) כוחות אלו מתגשמים לתוך הישות האנושית ופועלים בתוכו ככוחות דמויי-צמח. האדם חוזר משעת חצות של הקיום הזו על מנת להגביל עצמו בתוך הגבולות המתאימים לחיים ארציים (חיצים כלפי פנים). שעת חצות זו של הקיום הינה רגע בעל משמעות עצומה באבולוציה האנושית.

קצת לאחר מותה חיה הישות האנושית הלאה לתוך הקוסמוס, והופכת באופן הולך וגובר לאחת עם העולם. כמעט ואינה מבחינה עצמה מהעולם. אם אתבטא באופן פיגורטיבי, ברור ששם בקוסמוס לא ניתן לדבר על איברים פיזיים, אבל תבינו אותי אם אציג זאת לפניכם בתמונות הנלקחות מהקיום הפיזי – אוכל לומר כך: האדם לומד, כיצד גדלות העיניים יחד עם האור וכבר לא מבחינים את העין מהאור, או את הצליל מהאוזן. בהתרחבותה החוצה לתוך הגבולות הקוסמיים גדלה הישות האנושית יחד עם היקום.

http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA207/English/AP1985/images/207-06-01.gif

בעוברה את שעת חצות של הקיום, כאשר היא מתחילה לכנס עצמה על מנת להפוך פעם נוספת לישות בעלת גבולות, מפציע בה סוג של תפיסה אובייקטיבית: אין זה העולם, זוהי הישות האנושית. תודעה גדלה יותר ומתעצמת בישות האנושית – תודעה שמועצמת ביותר כאשר חוזרת הישות האנושית לחיים ארציים. כאן על פני האדמה, התוכן של התודעה שלנו הינו המינרלים, הצמחים, החיות, ההרים, הנהרות, העננים, הכוכבים, השמש והירח, לכן בדרכה חזרה לאדמה התפיסה העיקרית הינה הישות של האדם.

אכן כך הוא הדבר שאם אנו מתייחסים לעולם הנראה מורכב למדי שמשתרע מחוץ לעורנו, עם כל מה שכרוך בו, אם אנו מתייחסים לעולם על האלמנטים הנפשיים והרוחניים שלו, הוא אכן מאוד מורכב. אולם מה שמונח בתוך העור שלנו, הנו מורכב באותה המידה ושונה מהעולם החיצוני רק בגודלו, אבל הגודל לא משחק כאן תפקיד. בין לידה ומוות העולם שלנו הינו מה שמונח מחוץ לעורנו. במהלך חייו לא יכול האדם להתבונן באמת לתוכו. בהתבוננות על עצמו הוא יכול לראות את הדבר היחיד שהוא בעצם אינו הוא – את הגווייה. משעת חצות של הקיום עד לחיים העוקבים על פני האדמה, העולם הדומאני, הישות הפנימית של האדם, הינו הגוף, הנפש והרוח (ראה ציור, ימין, כחול)

שם האדם הוא העולם. עד לשעת חצות של הקיום אנו מאבדים בהדרגה את העולם כפי שאנו מכירים בעזרת התודעה המינראלית. אנו מאבדים אותו בכך שאנו חיים בתוך העולם כאילו היה אנחנו עצמנו, המכלול שלנו, העצמי החובק-כל, כך שאיננו מבחינים יותר בין עצמנו ובין העולם. בחזרה, הופך עולמנו לישות האנושית. אנו לא מביטים בכוכבים, אנו מביטים באיברים של גפי האדם. אנו לא מביטים בכל מה שהיקום מכיל, נאמר, בין הכוכבים לאדמה, אנו מביטים במה שנמצא בתוך האורגניזציה האנושית, עד כמה שהיא נוצרת מתוך הרוח והנפש. אנו מביטים על הישות האנושית, ומה שאנו רואים הינו מה שמוביל אותנו לקיומנו המחודש על פני האדמה. אנו מביטים בישות האנושית המקבלת את צורתה.

http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA207/English/AP1985/images/207-06-02.gif

בזמן של שעת חצות של הקיום אנו חיים בישות האנושית שיוצרת עצמה בהתאם למה שהינו דמוי-צמח. כאשר אנו מגיעים לאזור בו נמצאים הארכאי אנו חיים במה שיוצר את האיברים של הישות האנושית, במובן של כוחות החיה. אמרתי שבדיוק כפי שבין לידה ומוות אנו תלויים במה שפועל בתוכנו מתוך האדמה, כך תלויים אנו, כאשר אנו בחוץ, ביקום, במה שנמצא מעבר לאדמה – זה מפסיק להיות שאלה של חלל, אבל ניתן כמובן להביע זאת רק במונחים של שטח. ברגע שאנו עוברים דרך הארכאי, אנו יכולים להביע את החוקים שפועלים בנו במובן של היקום – באותו האופן שבו במהלך חיינו כאן בקהילה ארצית אנו בוחנים את חוקי האדמה על ידי החוקים הפיזיים המודרניים – אנו יכולים להביע את החוקים הללו כשאנו מייחסים עצמנו למזל טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים וכיוצא בזה.

בהתייחס למנח של השמש כלפי הכוכבים, לשמי כוכבי השבת בכלליותם, בקונסטלציה של השמש עם שמים אלו של כוכבי שבת, מוצאים אנו את החוקים השוררים בעולם הרצון של הארכאי. הרצון ששורר שם, שחודר חוקים אלו, הינו רצונם של הארכאי.

http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA207/English/AP1985/images/207-06-03.gif

לו היה עלינו לחפש בחוץ חוקי טבע המתכתבים עם חוקי הטבע שלנו, משום שחוקי טבע אכן מתכתבים איתנו כאן על פני האדמה במהלך הקיום הארצי, היינו צריכים להתבונן על קונסטלציה זו של הכוכבים. אנו נשארים זמן רב בממלכה בה אנו תלויים בקונסטלציה של הכוכבים – למרות שלא יותר מאשר אנו תלויים כאן על פני האדמה בחוקי הטבע שבהם פועל גם רצוננו, שהינו דבר מה גבוה מחוקי הטבע. גם שם אל לנו לדבר על הקוסמוס במובן של חוקי קוסמוס שפועלים דרך הכרח מכאני. מה שאנו מוצאים בקונסטלציות של הכוכבים הינו ביטוים, תמונתם של חוקים אלה הפועלים עלינו שם, כמו מקודם, כפי שבהיותנו בממלכת הארכי-מלאכים פעלו החוקים דמויי-הצמח עלינו, כך עתה פועלים עלינו חוקים הקיימים בעולם החיה.

כאשר אנו מגלים שוב את הדברים הללו דרך מדע הרוח, אנו מגיעים לעובדה המשמעותית ביותר שהיא: לבני האדם בזמנים קדומים שנהגו לרכוש ידע כתוצאה מחזיונות דמויי חלום על היקום, שלאחר מכן אבדו, הייתה נגיעה של גאונות אטביסטית, ניתן לומר, בכך שנתנו שם למעגל התמונות הללו, שייצג עבורם את השמים של כוכבי הלכת, הזודיאק – מעגל החיות. ביכולתי רק לחשוב שמדע הרוח החדש שלנו, מראה לנו דברים אלו שוב ומוביל אותנו, מבסיס הבנה שונה לגמרי מזה שנתפס פעם בתודעת חושים עמומה. מאוד מרגש למצוא את הלימוד אודות הזודיאק והשפעתו על הישות האנושית שנשמר מהזמנים העתיקים, ולהגיע שוב, בנפרד לגמרי ממה שנשמר, באמצעים שנמצאים ברשות מדע הרוח בן זמננו, לקשר ידע עם הקונסטלציה של השמש, עם סימני הזודיאק, במילים אחרות – עם שמי כוכבי הלכת.

זה מה שמקרב ביותר בין מדע הרוח העדכני לבין החוכמה של הקדמונים. בין זמננו, שבו אנו חפצים להפוך את מדע הרוח למושא חקירתנו, ובין תקופה זו שבה שררה החוכמה של הקדמונים, מצויה תקופה שהייתה בהחלט הכרחית עבור החתירה לחירות אנושית. תקופה זו הייתה תקופת החשכה.

כך אנו מגיעים לעולמם של הארכאי ומקבלים ומגשימים לתוכנו מה שהינו טבע החיה שבנו. מהו טבע החיה שלנו? מעל הכול, טבע החיה שלנו מעניק לנו את האיברים שלנו, שאפילו מבחינה מספרית דומים ביותר לאיברים של החיות המפותחות. לפני שאנו מתקרבים ללידה, אנו פושטים מעלינו, אם להשתמש בביטוי זה, את אזור הזודיאק ונכנסים לאזור של הפלנטות – סטורן, יופיטר וכדומה. בכניסה לאזור הפלנטות, ובכך בהתקרבותנו לאדמה, קרוב לנקודת הזמן שבה אנו לוקחים על עצמנו את הגבולות של הצורה האנושית, מה שמתגשם לתוכנו מתוך חוקי הקוסמוס כטבע-החיה, מקבל כיוון, אם אפשר להשתמש בביטוי כזה. לפני הצלילה שלנו לתוך המערכת הפלנטארית, ובכך לתוך הכוחות של המערכת הפלנטארית, עמוד השדרה לא מזדקף מעל האדמה, דבר שהיה מאפשר לראש להתרומם מעל. אנו נתונים יותר לכוחות המכוונים השולטים בתנוחה של החיה. כל דבר, לדוגמא, שמשרטט את הידיים כאיבר של אלמנט הנפש שלנו, לא רק כאיבר אחיזה או הליכה – כל מה שהופך אותן לאיברים שיכולים לפעול באופן חופשי מתוך אימפולסים של אלמנט הנפש, את כל זה אנו חייבים להשפעה פלנטארית זו. כל מה שעוזר לנו להיות באמת אנושיים, עד לרמות הבסיסיות ביותר של האורגניזציה החייתית שלנו, אותו אנו חייבים לקונסטלציה של הירח ושאר הפלנטות.

אנו הופכים לאנושיים, כאשר אנו חוזרים דרך המערכת הפלנטרית. אמרתי לכם שהאדם עצמו, האדם כפי שיצר את עצמו, הינו העולם שחי בתודעה שלנו במהלך המסע חזרה משעת חצות של הקיום. כמו כן אנו רואים כיצד תחילה כל מה שנוכח בו, נוכח ופועם באופן אולטימטיבי יחד עם ריתמוס כוחות החיה. אנו חיים דרך זה באופן כזה שאנו חווים למעשה סוג של ירידה, סוג של תהליך קפוא. כל זה נעלם בכניסתנו לאזור הפלנטרי, וזה יוצר תחילה את העולם הקוסמי, אותו אנו רואים כעולם האנושי, העולם שמיוצג על ידי ישות אנושית ארצית שמושכת עצמה הרחק מתוך האלמנט החייתי, וגדלה אל מעבר לו. כל זה ממלא אותנו עתה, הופך לתוכן של התודעה שלנו. אנו נושאים בתוכנו כמערכת כוחות את מה שנתן לנו הקוסמוס.

כך אנו יורדים באופן נפשי-רוחני מעולמות הרוח. חיינו דרך עולמות שבהם היינו במגע ישיר, עמדנו בקשר עם מלאכים, ארכי-מלאכים, ארכאי. אנו יורדים כבני אדם. נכון הדבר שאם, באופן שדיברתי עליו, נכשלנו בכינון מערכת יחסים אינטימיים לישויות המלאך שלנו, יעמדו בפנינו קשיים בחדירה לתוך העולם הפלנטרי, משום שלא הצלחנו לכונן קשר רוחני-אלוהי עם עולמם של הארכאי. כלפי חוץ אנו הופכים למוגשמים בתוך עם. הארכאי אז מחויבים לפעול לתוכנו, רק מבחוץ. דרך זה נותן לנו מקום מוגדר על פני האדמה, משום שכל הכוחות של הארכאי נוטים לעבר השלמה זו. ארכי המלאכים מעניקים לנו את מקומנו בקרב העם והמקום המסוים בתוך עם זה מוגדר אז על ידי הארכאי. אם הנפש והרוח אינם מושרשים בנו, אנו גדלים באופן חיצוני מכאני לתוך הסביבה הזו.

זהו האפיון של הזמנים המודרניים שלנו – בהם האדם לא נמצא יותר במערכת יחסים פנימית, יחסים פנימיים אינטימיים, כמו אלו שכונן עם סביבתו בזמנים הקדומים, כאשר הוא גדל לתוך סביבתו הקרובה דרך הנפש שלו. עדיין אפשר למצוא את זה באופן קריקטוריסטי – כקריקטורה – כאשר בזמננו, אפילו שהדבר כבר קרב לסיומו, ילדים גדלים אולי בטירה מסוימת לאחר שבעבר הם נמשכו לאבות הקדומים שלהם. כאן תתקיים מערכת יחסים שבזמנים קדומים הייתה קשורה לאלמנט הנפש. בזמננו הישות האנושית נדחקת לתוך סביבתה באופן כזה שבבסיס היא מקיימת יחסים פנימיים קלושים למקום בה היא מוצאת עצמה, למה שהקרמה שלה הכניסה אותה באופן חיצוני לגמרי, כך שהיא חשה את המיקום שלה כולו בקיום הפיזי כדבר מה החיצוני לה.

כאשר ישותו של האדם נוצרת דרך חינוך וחיים באופן כזה שהוא מתמלא בנפש, מתמלא ברוח ומגיע לתפיסות רוחניות אודות העולם, הוא ייקח את זה איתו דרך החיים בין מוות ללידה מחדש כך שהוא לא יאבד את הקשר הפנימי עם המלאך שלו, באופן שנפשו תינשא דרך המלאך שלו לעם המסוים, והוא לא ימוקם על ידי עולם הארכאי רק באופן חיצוני לקיום הנוכחי שלו. הוא יוכל לספוג שוב דבר מה שהוא חווה לתוך אורגניזם החיה שלו, באופן כזה שהוא יוכל להגיד: קיימת משמעות עמוקה בעובדה שרק ממקום זה בו הפכה תחילה תודעתי לערה, כאשר התחנכתי – רק ממקום זה אני אמור לפתח את פעילותי בעולם. זהו בהחלט דבר מה שצריך להוביל אותנו לרפורמה בחינוך, כך שהישות האנושית תחוש שוב שהיא לוקחת איתה מהמקום בו התחנכה, דבר מה שמעניק לה את משימתה בעולם. כאשר זה כך, הישות האנושית גדלה מעבר לעולם החיצוני גרידא של הארכאי. היא תחווה את הכוחות המכוונים את בני האדם באופן כזה שנפש ורוח יחדרו אותה, והיא תוכל לגדול לתוך חייה החדשים בצורה שונה מזו הרווחת בימינו. מה קורה כאשר הישות האנושית נכנסת לחיים ארציים חדשים? התודעה שלה מתמלאת בדרך בה היא בנתה עצמה כישות אנושית, מתוכה היא. היא מתמלאת בעולם שהיא צפתה בו, עולם של פעילות, לא רק עולם של מחשבה. כפי שכבר ציינתי, לאחר שעת חצות של הקיום מפנה עולם זה את הרצון שלו לעבר הישות האנושית, והישות האנושית עולה מתוך מה שמוצע לה דרך התורשה במהלך הדורות, דרך היסוד שהיא מקבלת מאבותיה. היא שוקעת לתוך זה. היא עוטפת עצמה בנדן הפיזי. היא נכנסת לעולם הפיזי. בהתבוננות על הישות האנושית באופן רוחי, אנו יכולים להבין את תוכנו של אלמנט הנפש כאשר היא משקיעה עצמה בחיים חדשים בקיום הפיזי.

מכל העולמות בהם חיה הישות האנושית בין מוות ללידה חדשה טבעי הדבר שהיא תכונן מערכת יחסים קרובה ביותר עם המלאכים, ארכי-המלאכים והארכאי. אבל דברים אלו מאפשרים קיום מערכת יחסים עם היררכיות גבוהות יותר. בין מוות ללידה מחדש פוסעת הישות האנושית בנתיבה דרך עולם בו מערכת היחסים שלה איתו תלויה במה שהיא נשאה דרך שער המוות. המידה שבה היא הצליחה לחדור בעזרת תודעת המינראל שלה, את מה שכרוח, רוצה לעלות מתוך מעמקי ישותו, תקבע את המידה בה היא תוכל להפוך לאינטימית עם ישות המלאך. בכך שתוכל להפוך לאינטימית באופן הזה עם ישות המלאך, היא תוכל לגדול לתוך עולם הארכי-מלאכים, כך שתכיר ותחווה את כוחותיהם מחוצה לה, ותוכל להחזיר ולהתקדם הלאה, על מנת להפוך לישות אינדיבידואלית שהיא חייבת להיות, אם ברצונו של העולם לנוע בכיוון של עלייה ולא בכיוון של ירידה.

בהחלט ניתן לתת תיאור משמעותי עמוק של החיים הללו בין מוות ללידה מחדש מנקודות מבט מגוונות. נקודת מבט אחרת ניתן למצוא בסדרת ההרצאות שנתתי ב 1914 בווינה. היום הצגתי לפניכם נקודת מבט נוספת. כל נקודות המבט הללו נועדו להוביל לידע הולך וגובר של הישות האנושית מתוך האספקט הרוחי שלה. אלו שאינם רוצים לחקור את העולם הרוחני השלם באופן הזה, לא יוכלו לתפוס אף פעם את הרוחי באדם עצמו. בדיוק כפי שאנו חייבים להתבונן על החלל בין הגוף הפיזי, האתרי, האסטרלי והאני על מנת לחדור את אלמנט הנפש בטבעו האובייקטיבי, כך חייבים אנו להתקדם הלאה מתוך הישות האנושית לעולמות הרוח על מנת ללמוד על מערכת היחסים שלה עם עולם הרוח. אז נגלה מה באמת נארג וחי בישות האנושית כרוחיות. רק אהבת הנוחיות בימינו גורמת לאדם לדבר על הרוח במושגים כלליים. אנו חייבים להפוך למסוגלים לדבר על הרוח בפרטי פרטים בדיוק כפי שאנו עושים לגבי הטבע. אז יעלה ידע אנושי אמיתי. מכיוון שהאדם נזקק לה, תתגשם האמרה הקדומה אודות האמת, האמרה שאורותיה עומעמו מאז תקופת יוון העתיקה, שהינה ההגשמה של מה שבני אדם חייבים להיאבק עבורו – האמרה האמתית, "דע את עצמך".

ידע עצמי הינו ידע העולם, וידע העולם הינו ידע העצמי, משום שכאשר אנו חיים בין לידה ומוות, הכוכבים, השמש, הירח, ההרים, העצמים, הנהרות, הצמחים, החיות והמינרלים הינם עולמנו, ומה שחי בתוך גבולותינו האנושיים הינו מה שאנו היננו. אם אנו חיים בין מוות ולידה מחדש, אז אנו מהווים את מה שמסתתר כרוח שמאחורי השמש, הירח, הכוכבים, מאחורי ההרים הנהרות והעולם החיצוני שלנו, כל זה הינו ישותו הפנימית של האדם. אדם ועולם מתחלפים ביניהם לסירוגין באופן ריתמי. הישות האנושית חיה גם באופן פיזי וגם באופן רוחי. עבור הישות האנושית כאן על פני האדמה העולם הינו מה שנמצא בחוץ. עבור הישות האנושית בין מוות ללידה מחדש העולם הינו מה שקיים בפנים. לכן זוהי רק שאלה של הימצאות לסירוגין דרך הזמן כדי שהאדם יוכל לומר, במובן האמיתי ביותר, שידע האדם הינו ידע העולם, וידע העולם הינו ידע האדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *