קוסמולוגיה, דת ופילוסופיה – 09

קוסמולוגיה, דת ופילוסופיה

רודולף שטיינר

דורנאך   9.1922    GA 215

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

פרק תשיעי – 14.9.1922

ייעודה של תודעת האגו בהקשר לבעיית כריסטוס

חיי הנפש בהוויית קיומה הארצית עוברים בפעלי החשיבה, הרגישה והרצייה. בחשיבה – ברשותנו תמונה משתקפת של התנסות הגוף האסטרלי ושל ישות האגו בתחומי עולם החישה הפיזי. מרכיבים עליונים אלה של טבע אנוש מתנסים אף במצב השינה. אולם התנסות זו שרויה ללא מודעות במהלך השהיה על האדמה. הנפש חלשה אז מדי בהוויתה הפנימית מכדי להגיש את תכולתה לתודעה. ברגע שהוגה התודעה בתכולה זו מגדירה היא אותה כתכולה נפשית רוחית בלעדית.

עם היקיצה נכנסים הגוף האסטרלי והאגו אל הגופים האתרי והפיזי. באמצעות החשיבה מתהוות השגות החישה על ידי האורגניזמים האתריים. אך אין זה העולם הסובב את האדם הפעיל בחוויה זו, כי העתק שלו, גרידא. בהעתק זה מגלה עצמו הסך של הכוחות המעצבים המהווים את תשתיתו של הנתיב הארצי של האדם. והעתק זה של העולם החיצוני מצוי באדם בכל רגע ורגע. האדם אינו חווה במישרין את המחשבה הזאת, אך השתקפות מוגשת לתודעה הרגילה על ידי הגוף הפיזי. התודעה הרגילה אינה יכולה לחוש במה שמתרחש מאחורי הפעילות המשתקפת של החשיבה בגוף הפיזי. יכולה היא, וזו בלבד, לראות את התוצאה, כלומר, את הבבואות שהשתקפו, המוגשות כמחשבות. השתקפויות בלתי נראות אלה שבגוף הפיסי מהוות פעילויות של הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאגו. במחשבותיו הוגה האדם במה שהוא פועל בעצמו, בגופו הפיזי כישות נפשית-רוחית. בגוף האתרי מצוי העתק של העולם החיצוני בתור פעילות פנימית הממלאת את הגוף הפיזי. בגוף האסטרלי מצוי העתק של הווית הקיום הקדם-ארצית, באגו נמצאת הישות המרכזית הנצחית של האדם.

העולם החיצוני באדם פעיל בגוף האתרי. בגוף האסטרלי ממשיך בפעילותו מה שמתנסה בו האדם בהווית קיומו הקדם-ארצית. פעילות זאת אינה משתנה באופייה במהלך הווית הקיום הארצית ממה שהיתה בהווית הקיום הקדם-ארצית. זוהי פעילות שהתחוללה בגוף פיזי המשתנה רוחית. במצב העירות מתרחש דבר דומה. מערך הראש הפנימי של האדם שואף ללא הרף להשתנות ממצב פיזי לרוחי. אך שינוי זה אמור להישאר נטיה בלבד במשך הווית הקיום הארצית. המערך הפיזי מתנגד לכך, ובעצם, ברגע בו מגיע הגוף האסטרלי בפעילותו המשתנה עד לנקודה בה עומד לחדול מערך הראש הפיזי הפנימי מלהיות פיזי, מתערב כאן מצב השינה. זו ממלאת מחדש את מערך הראש הפנימי בעוצמה הבאה משאר המערך הפיזי ובאמצעותה הוא מסוגל להמשיך בעולם הפיזי. עוצמה זו שוכנת בגוף האתרי, אשר במשך מצב העירות הולכת ופוחתת בו החלוקה התפקודית באשר למערך הראש. במשך השינה הוא מתחלק באורח פנימי לתבניות מוגדרות. בתבניות אלה באים לידי גילוי הכוחות אשר במהלך הווית הקיום על האדמה פועלים בחידוש בנינו של הגוף הפיזי. במערך הראש פועלת במשך מצב העירות, פעילות דו-כיוונית: האחת, שבונה באמצעות הגוף האתרי והשניה הממוטטת, כלומר, ההורסת את הגוף הפיזי. הרס זה מתחולל דרך הגוף האסטרלי.

דרך פעילות אסטרלית זו נושא בו האדם את המוות במהלך הווית קיומו על האדמה. אלא שבמוות זה מתמודדים כוחות, יום אחר יום, כדי להביס אותו. לנטיות מוות אלה, הפעילות ללא הפוגה, חייבים אנו להודות לתודעה הרגילה שלנו. כי בחיים ההולכים ומתים של מערך הראש מצוי זה המסוגל לשקף את פעילותה של הנפש כחוויית מחשבה. פעילות המתפתחת אורגנית, הממריצה אל החיים אינה יכולה לייצר רקמת מחשבה. לשם כך נחוצה נטיה לעבר המוות. הפעילות המתפתחת באורח אורגני מצמצמת את מנגנון החשיבה עד לחוסר-הכרה או לאי-מודעות.

מה שמתרחש לבסוף לכלל הגוף האנושי במוות פיזי מלווה את חיי אנוש במהלך הווית הקיום על האדמה כנטייה, כראשית המוות, החוזרת ונשנית ברציפות. למיתה זו, המתמשכת בפנימו, חייב האדם את תודעתו הרגילה. לפני התודעה הזאת ניצבים הגוף האתרי והפיזי כמהויות בלתי שקופות, האדם אינו רואה אותם, אלא את בבואות המחשבה המשתקפות על ידם והנחוות על ידי נפשו. המערכות הפיזית והאתרית מסתירות ממנו את המערך האסטרלי ואת האגו, ועקב זה בלבד, שהנפש מלאה בהשתקפויות של הגוף הפיזי במשך הווית הקיום הארצית, נמנע בעד האדם לחוות את המערך האתרי והאסטרלי ואת האגו שלו.

לעת המוות נבדל הגוף הפיזי מהגוף האתרי, האסטרלי ומהאגו. מעתה ואילך נושא האדם בעצמו את גופו האתרי והאסטרלי ואת האגו. עם ניתוק וסילוק הגוף הפיזי מוסר המעצור המונע בעד האדם מלראות את הגוף האתרי. תמונת חייו על האדמה שזה עתה חולפים ועוברים ניצבת לפני נפשו. תמונה זו מהווה, וזו בלבד, ביטויים של הכוחות המעצבים המייצגים כולם יחד את הגוף האתרי. המצוי בגוף האתרי נשזר באדם מהמרכיב האתרי של הקוסמוס. לעולם לא יוכל להיות חופשי לגמרי מהקוסמוס. הפעילות האתרית-קוסמית מתמשכת בפנים המערך האנושי והמשך זה בפנים האדם הוא הגוף האתרי. וכך קורה הדבר, כשלאחר המוות נעשה האדם מודע לגופו האתרי, כבר מתחילה תודעתו להשתנות לתודעה קוסמית. האדם חש הן את אתר העולם והן את גופו האתרי כחלק מעצמו. משמעותו של דבר זה היא בעצם שהגוף האתרי מתפוגג לאחר זמן קצר באתר העולם. האדם ממשיך לנצור בו אותו מרכיב שהיה צמוד לגוף הפיזי והאתרי במהלך הווית הקיום על האדמה, כלומר, את גופו האסטרלי ואת האגו שלו.

המהות האסטרלית לעולם אינה נטועה בשלמות בגוף הפיזי. מערך הראש מייצג טרנספורמציה טוטאלית של גוף אסטרלי זה והאגו.

אך באשר לכל דבר שניתן לכנותו המערכת הריתמית של האדם, בתהליכי הנשימה, מחזור הדם וכן הלאה, ממשיכים המערך האסטרלי והאגו לחיות באי-תלות מסוימת, כי פעילותיהם אינן משתקפות על ידי תהליכים אלה כפי שמשתקפות הן על ידי מערך הראש. המערך האסטרלי והאגו עשויים להתמזג בתהליכים הריתמיים. התלכדות זו גורמת להתהוותה של ישות בעלת רוח וגוף הידועה לתודעה הרגילה כחיי ה'תחושה'.

בחיי התחושה של האדם מתלכדים הגוף האסטרלי והאגו עם חוויות האדם. עלינו לסקור התלכדות זו על כל פרטיה. נניח שהאדם יוצר משהו בתחום עולם החושים. עבור חייו הנפשיים אין הדברים נשארים שם. הוא שופט את מעשיו, אך שיפוט זה אינו מתקיים בחיי המחשבה בלבד: הדחף כלפיו נובע מהגוף האסטרלי שבהיותו בזיקה לתהליכים הריתמיים מגלה עצמו אף בחיים הפיזיים. לחיי החשיבה החולפים בתמונות בבואתיות מתווספת השתקפות של שיפוט מוסרי המופיע בתחומי עולם המחשבה המשתקף בהיותו, הוא עצמו, רק נושא אופיה של מהות המחשבה המשתקפת, אולם במערך הריתמי האסטרלי שוכן הוא בהווית המציאות. מציאות זו אינה נכנסת לתודעה הרגילה במהלך הווית הקיום על האדמה. כניסתה נמנעת הואיל והתהליכים הריתמיים הפיזיים מוחשים בעוצמה רבה יותר מאשר התהליכים הרוחיים המתלווים אליהם.

לעת המוות, כאשר מתפורר הגוף הפיזי והתהליכים הפיזיים אינם קיימים עוד, או אז מתממשת ערכיות מותו של האדם לעולם הקוסמי-רוחי עבור התודעה הקוסמית. תודעה קוסמית זו מתהווה לאחר ההיבדלות מהגוף האתרי. במצב זה משקיף האדם על עצמו כישות מוסרית בהביטו על עצמו בחיים הארציים כעל ישות פיזית. מהות חייו הפנימיים הנוכחיים התהוותה מהאיכות המוסרית של פעילותו על האדמה. הוא משקיף על גופו האסטרלי. אולם העולם הקוסמי-רוחי פורץ לגוף אסטרלי זה. כל שיפוט שהוא שעולם זה מביע ביחס לפעילויותיו הארציות של האדם מוגש כעובדות לנפשו.

במוות נכנס האדם לתבנית התנסויות בעלות קצב שונה מאשר הללו שבמהלך הווית הקיום על האדמה. קצב זה הוא כחיקוי קוסמי של פעילותו על האדמה. ולתוך התנסות חיקויית זו נכנס הקוסמוס הרוחי ללא הרף כמו האוויר הנכנס לריאות בנשימה במהלך הווית הקיום על האדמה. בהתנסות הקוסמית המודעת יש לנו קצב שממנו מהווה הקצב הפיזי – העתק.

דרך הקצב הקוסמי מתלכדות פעילויותיו של האדם על האדמה, כעולם של תכונות מוסריות, אל עולם שאין בו מן המוסר. האדם חווה לאחר מותו בגרעין פנימי מוסרי זה של הקוסמוס העתידי, הקיים בפנימו של הקוסמוס הנוכחי, שיתקיים לא רק במערך טבע בלעדי כזה ההווה כעת, אלא במערך טבע מוסרי. התחושה העיקרית העוברת דרך הנפש במשך חוויה זו בעולם הקוסמי בהתהוותו, באה לידי ביטוי בשאלה: האם אני יהיה ראוי להוות חלק ממערך עניינים טבעי-מוסרי בהווית הקיום שלעתיד לבוא?

בספרי 'גוף נפש רוח' קראתי לעולם ההתנסות בו עובר האדם לאחר מותו: 'עולם הנפש'. תודעת עולם זה, הנחווית דרך אינספירציה, היא המעניקה לנו מהות לקוסמולוגיה של ממש. כפי שהכרה אימגינטיבית אודות מהלכם הממשי של חיי אנוש מעניקה לנו מהות לפילוסופיה אמיתית.

נפשו של האדם אינה יכולה לרכוש די אימפולסים, מתוך אותה תודעה קוסמית שאליה מגיעות ההשפעות הקוסמיות שלאחר מכן, מפעילויות האדם על האדמה, על מנת להתכונן רוחית עבור הגוף הפיזי שלעתיד לבוא. גוף זה ייהרס אם הנפש תישאר בעולם נפש. עליה להיכנס לעולם של התנסות בו פעילים אימפולסים רוחיים על-אנושיים של הקוסמוס. קראתי לעולם זה, באותו ספר, בשם 'ארץ הרוח'.

המקודשים מימי קדם יכלו לומר לנוהים אחריהם מתוך הידע שנרכש באמצעות ההתקדשות: אותה ישות רוחית עילאית אשר מראה, בעולם הפיזי, את תפארתה בהשתקפות בשמש, תפגוש אתכם לאחר המוות בעולם רוחי. הוא יובילכם מעולם הנפש אל ארץ הרוח. בהדרכתו תיטהרו כך, שתהיו עשויים לכונן גוף פיזי לעולם הבא במהלך שהייתכם בארץ הרוח. לעת מיסטריית גולגותא וכן במשך מאות השנים הראשונות לנצרות ניטל היה על המקודשים לומר לנוהים אחריהם: הדרגה של תודעת האגו אליה תגיעו במהלך הווית הקיום על האדמה תהיה, מעצם טבעה עלי אדמה, כה קלה בתכולתה עד שהאנטיתזה שלה, שתתחיל לאחר המוות, תהיה כה אפלה עד שלא יהא לאל ידכם לראות את המדריך הרוחי אשר בשמש, ועל כן יורדת ישות השמש מטה אל האדמה ככריסטוס ומשלימה את מיסטריית גולגותא. אם במשך הווית קיומכם על האדמה מניחים הנכם לעצמכם להיות חדורים בתחושה חיה לגבי זיקתכם למיסטריית גולגותא, או אז תשמש ערכיותה מהות להווית החיים על האדמה, ותמשיך בפעילותה באדם לאחר המוות. כתוצאה מכך עשויים תהיו להתוודע להדרכתו של כריסטוס. לאחר המאה ה-4 לספירה אבד ידע מקודש עתיק יומין זה במהלך ההתפתחות האנושית. על ידע דתי המתחדש בזיקתו לכריסטוס לנבוע שוב מאינספירציה למדע קוסמולוגי שעל תשתית פעלו של כריסטוס למען האנושות, המתמשך אף להתנסויות שלאחרי המוות.

בהמשך הלימוד יהיה תפקידי להבהיר לפרטים כיצד מתפשטות השפעות ההתרחשויות של הווית הקיום האנושית על האדמה, המוסתרות על ידי הרצון, אל מעבר למוות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *