על כאוס וקוסמוס

On Chaos and Cosmos

על כאוס וקוסמוס

רודולף שטיינר

GA284   19.10.1907   ברלין

תרגמה מאנגלית: אורנה בן דור

תיקונים: דניאל זהבי

נושא לימודנו היום יראה תחילה מרוחק. למרות זאת, דברים כגון אלו יכולים לעניין אותנו במובן מסוים אפילו לגבי חיי היום יום שלנו. מוטיב הרצאתנו היום יכונה בשם המושאל מזמנים עתיקים – כאוס. הדבר אליו מצביעה מילה זו מונח אפילו מתחת למה שאנו מבינים כשמים. לא רק המיתולוגית היווניות העתיקות והנפלאות מדברות אודות הכאוס כאשר הן אומרות שרוב האלים העתיקים נולדו מתוך הכאוס, גם האגדות והמיתולוגית של אומות אחרות, מכירות את הכאוס הזה, אם כי בשם אחר. באגדות הנורדיות זה מצוין בשם גינונגגף, התהום הפעורה, מתוכו עלה מצד אחד הניפלהיים הקר, ומהצד השני המוספלהיים החם. גם התנ"ך בראשיתו מצביע לעבר הכאוס במילים הללו: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלוהים: יהי אור, ויהי אור. וירא אלוהים את האור כי טוב, ויפרד בין החושך לבין האור."

"והארץ הייתה תוהו ובוהו" – אלו רק מילים אחרות למילה כאוס, מתוכו נולדו ישויות רוחיות גבוהות ביותר. מה הוא הכאוס? האבולוציה האנושית לקחה מהלך מוזר בנוגע למילים עתיקות אלו שניתנו עבור קונספטים נעלים ביותר. לאורך זמן רב איבדו בני האדם את הרגש הנכון ואת התפיסה הנכונה לגביהם. הם חדלו מלדעת מה הייתה הכוונה כאשר נאמרו מילים אלו. בתקופה המטריאליסטית בקושי נשארו מילים המאפיינות באופן אמתי את מה שמונח מתחת לתפיסות כמו כאוס. אכן, מילים רבות הניחו משמעות לגמרי שונה. בימי קדם הדברים היו שונים. המילה התכתבה עם המשמעות הרוחנית של האובייקט. כלומר, של התפישה. המילים בימינו נחלקו ופורקו ניתן לומר כך, למשמעויות מטריאליסטיות רבות, כשהן מצביעות לאובייקטים החומריים החיצוניים. הן כבר לא מתייחסות למשמעות הרוחנית.

כל מי ששומע היום מילה מייחס אותה למה שהיא מייצגת בעולם החושים, ולא חושב יותר ליחס אותה לעולם הרוחני. אחת מהסיבות הרבות ליסוד התנועה הרוחנית הזו קשורה להמרה זו של המילה. אם תנועה רוחנית זו, זרם רוחני זה, לא ייכנס לעולם לפני סוף המאה הזאת, לא תתאפשר תנועה כזו במאות השנים הקרובות. אנחנו נמצאים בדיוק בתנאים הנכונים. מדוע? בעוד מאות שנים לא יהיה יותר אפשרי להביע במילות השפה הרגילות את הרעיונות של העובדות העל-חושית על טבעם  הנכון. לא נוכל יותר להבין אותם, משום שהמילים מקבלות יותר ויותר אופי כזה שניתן יהיה ליישמן רק על דברים ותנאים חומריים.

בהדרגה זה יגיע לכך שאנשים לא יוכלו להבין יותר כלל וכלל את הלימודים הרוחניים, משום שכל דבר ייושם באחת על העולם החומרי. ידע רוחני חייב להביא לחידוש מעשי של השפה. המילים חייבות לקבל חותם חדש. הן חייבות לקבל ערכים חדשים פעם נוספת. על בני האדם לרכוש שוב את התחושה שקיים משהו פנימי במילים אלו, שמילים מסוימות מכוונות למשהו המצביע על עולמות גבוהים יותר. משימתה של תנועה זו הינה לשאת לתוך העולמות הגבוהים לא רק את המעשים, אלא גם את המילים. בתקופות קודמות הדבר התבצע. ואנו חייבים לנסות למצוא שוב את הרגשות של אותן הישויות האנושיות שהיו מכוונות הרחק לתוך העולם הלא-חומרי, רגשות הנמשכים לעברו של  עולם הרוח הרבה יותר מאשר הרגשות של זמננו אנו.

יהיה מעניין להתבונן בספר ישן ולהיכנס לתוכו, לשתול את הרגשות שלנו לתוך ספר עתיק שכזה, ולקרוא דרכו את רוחו של המחבר. קחו לדוגמא את הפיסיקה של עמוס קומניוס, שחי בין השנים 1592-1671. ה'פיסיקה' שלו הינו פיסיקה שהאדם היום כמעט לא יוכל להבינה. הוא מדבר על דברים פיזיקאליים, אך תמיד מתייחס לרקע רוחני של כוחות רוחניים וישויות רוחניות. דברים רבים המתוארים בספר זה, נובעים מידע אמיתי של הזמן ההוא. קומניוס, המחנך וההוגה הגדול ביותר של המאה ה-17, לא רק שהכיל את כל הידע של זמנו, אלא גם פיתח מעצמו מחשבות עמוקות ומקוריות אודות האדם והאירועים, וגילה יחסים רוחניים עמוקים. הוא היה אישיות מוזרה ויוצאת דופן ביותר.

במאות ה-14 וה-15 חיו מספר רב של אנשים כמותו. בזמן הזה נוסד המסדר הרוזנקרויצרי, ששמר על סודות האוקולטיזם בצורה שהייתה להם ושימר אותם לתקופה המודרנית. במקור היה המסדר מיוסד על שבעה חברים בלבד. הוא נשא בחשאי את הלימוד האוקולטי והגיש אותו לתקופה שלנו. אף אחד בעולם החיצוני לא גילה אף פעם דבר אודות הרוזנקרויצרים – מלבד אלו שהיו רוזנקרויצרים בעצמם. אף אחד לא יכול היה לכתוב אודות המסדר. מה שהתפרסם אודותיו לא היה מהימן, ואם הוא היה נכון הוא הגיע דרך בגידה. רק היום הגיע הזמן שבו משהו מהלימוד הרוזנקרויצרי יוכל להתפרסם ולתקשר עם העולם ככלל.

אבל ישנם והיו גם בזמנים הללו, דרכים רבות ואמצעים רבים לאפשר לתנועות רוחניות שכאלה לזרום לתוך חיי התרבות הרגילים. לדוגמא, דרך השפעה כזו הנובעת מהזרם הרוזנקרויצרי הסודי, אמר לסינג בסכמו את המאמר שלו: 'חינוך הגזע האנושי', שאדם נולד שוב ושוב לעולם: "האם כל הנצח אינו שלי?" עבור אדם שמכיר, זהו סימן שמשהו מהתנועה הרוזנקרויצרית פועל על לסינג, אם כי באופן שהוא עצמו נשאר בלתי מודע, כאשר הוא כתב דברים אלו על הריאנקרנציה. למעשה ישנם דרכים ואמצעים בהן השפעה זו נוצקה לתוך בני האדם מבלי שאפילו יהיו מודעים אליה. כמו כן לא משנה עם הפעולה שנעשתה, ההשפעה שהיא הפעילה, קשורה לשם או לא קשורה אליו. בימינו קיימת תביעה משפטית נגד גניבת רעיונות, מהתחום הרוחני או כל תחום אחר. הרוזנקרויצרים לא נקטו בתביעה משפטית נגד גניבה ספרותית. לא היה אכפת להם מהו המקור האישי ממנו נבעו הדברים הללו. הדבר העיקרי היה שהדברים הגיעו לעולם. נקיטה בתהליך חוקי נגד גניבת מחשבות הינה מנהג מרושע של זמננו.

עמוס קומניוס, המחנך הדגול, היה בין אלה שברשותם התקיים הידע הגבוה כתוצאה מהתפתחות רוחנית גבוהה, וכתוצאה מהרוזנקרויציריות, רומם עצמו לעולמות גבוהים על ידי רצון חזק ופעיל. חשוב מאוד לאנושות להיכנס לתוך מחשבותיו של קומניוס. כמו כן חשוב להיכנס עמוק לתוך מחשבותיו של יוהן ואן הלמוט, בן זמנו של עמוס קומניוס, שגם הוא רוזנקרויצרי.

כולנו מכירים את המילה שבני אדם מאמינים שהינה מאוד ישנה – המילה 'גז'. אנשים רבים היום מכירים אותה כגז שאנו משתמשים להצתה. אבל אנו יודעים מתוך 'הפיסיקה' שרוב היסודות יכולים להפוך לגז. אם הוא לא מקדיש לזה מחשבה נוספת יכול אדם  לחשוב שהמילה ישנה ככל מילה אחרת. לפני זמנם של קומניוס והלמוט היו גז ו'גזיות' קונספטים בלתי ידועים. הלמוט היה הראשון. הוא המציא את המילה 'גז'1615 היה הזמן בו הוא כתב את העבודה שבה הופיעה לראשונה מילה זו.

חייבת להיות לנו הזדמנות מיוחדת על מנת להשתמש במילה חדשה. הלמוט היה הראשון שנתן לאנושות את הרעיון, את התפישה של גז שהינה נפוצה היום. מהי הסיבה שעלתה בו התפישה של הגז? כאשר אתם מחממים מים, וגורמים להם להתאדות, תחילה עולים אדי מים או אדים שעדיין אינם גז. הם דבר מה שניתן עדיין לראותו בעיניים. הוא הינו אותו יסוד עצמו שהיה קודם מים, כשהוא מחולק שם לחלקים עדינים יותר. אתם יכולים לחלק כמות רבה של היסוד לאדים. אבל אתם יכולים לחמם אותם הלאה. על ידי חימום נוסף אתם יכולים לקבל את המצב שבו היסוד כבר לא נראה לעין. הוא עובר לצורה אחרת לגמרי. מצב חדש זה, מצב האדים בצורת התפתחות גבוהה יותר, הינו מה שאנו מכנים מצב גזי, זהו מצב האדים בדרגה גבוהה יותר של טמפרטורה.

הלמוט, שהיה גם רוזנקרויצרי, עבד כמו קומניוס והגיע לאותן התוצאות. לפני הלמוט וקומניוס, לא היה מצב הגאסוס עדיין ידוע בצורתו הזו. הלמוט הבחין בטבע הגז הזה לראשונה במקרה של חומצה פחמתית, ואנו מוצאים בעבודתו 'אורטוסמדיקלה' את המשפט הבאה: "רוח זאת שעד כה הייתה בלתי ידועה, אכנה אותה בשם חדש: 'גז'." אנו יכולים ללמוד הרבה ממשפט זה. הלמוט מכנה את מה שהוא מתאר כגז בשם ספיריטום, כלומר- רוח.

הדבר בא לומר שהיסוד השקוף, אותו הוא גילה, הינו עבורו הכלי של ישות רוחנית. הוא רואה בו ביטוי לישות רוחנית, והוא מכנה רוח זו בשם חדש: גז. הוא היה מודע היטב שכאשר קיררו גז זה, הופיע תופעה מוזרה דמוית-ענן. הגז הפך לאדים ושוב למימי. עבורו היה הגז יסוד שקוף וברור, מתוכו עלה דבר מה צפוף ודחוס יותר. עבורו היה הגז משל. במובן של אימרתו של גתה: "כל החולף משל הוא" לפיכך אנו יכולים להבין עד כמה הכיר ואן הלמוט בתהליך שבו מתקרר הגז ומתעבה. עולם מיניאטורי עלה עבורו מהגז. אדם שיכול להרגיש רגש באופן הזה יכול לומר: 'רוח בלתי ידועה זו, כיניתי אותה בשם 'גז'. בהרהרו בעולם הזה הוא אמר לעצמו: כיצד כל מה שכאן, הגיע אלי? במקור זה עלה מתוך משהו שניתן לראותו, מתוך משהו ממנו, כמו גז, נוצר היקום. שוב היה היקום כולו ספיריטום, רוחני טהור. כפי שהעננים של אד ערפילי נוצרים מתוך הגז, כך מתוך הנצח השקוף, הקורן והבלתי מעונן של הרוחני, עולים כל הדברים הקיימים.

ניתן למצוא כבר בזמנים קדומים בקרב אנשים פרימיטיביים משלים טובים והשוואות עבור מה שתיארנו עתה. אנשים פרימיטיביים רואים לעיתים עדיין אפילו את העולם החומרי באופן רוחני. בנשימה שזורמת מהפה, שהופכת להיות קיטור אדי, ידי כך שבאה במגע עם האוויר בחוץ, הם רואים משהו עולה מתוך טבע הנפש, ומתעבה. הם התייחסו לזה כמשל של מקור העולם מתוך הרוח. עבורם הנשימה הגיעה מתוך ישות פנימית, מתוך הנפש. כך כל העולם כולו הווה עבורם את התוצאה של נשיפת האלים. הרעיון העתיק הזה מכיל תפישה אחרת לגמרי אודות הרוח מזו שבה אוחזים בני אדם בימינו. עבורם, בניגוד לבני זמננו, לא היה החלל ריקות אינסופית עצומה שאין בה ולא כלום.

עבור מי שניצב על קרקע מדע הרוח, היווה החלל התפשטות הרוח שאת משלה הם ראו בגז המעונן. באופן הזה הם ראו את המקור מתוכו נוצרו כל זרעי הדברים וצמחו דרך המילה של הרוח האלוהית המקורית. החלל אינו ריקנות אינסופית. החלל במקורו הינו רוח. אנו עצמנו מהווים חלל מעובה, משום שחלל הינו רוח. לו היו כל הדברים נעלמים שוב, נראה כאילו היה חלל אינסופי מסביבנו. אבל חלל נראה לעין זה יכול להכיל את כל הדברים שהיו מאז ומעולם. אין הוא 'לא כלום' ריקני.

העולם הנראה לעין הינו חלל דחוס. דבר זה היה ברור גם להלמוט. הוא הכיר את היסודות של העולם, את מקורו של העולם שמתוכו התעבו כל הישויות. הייתה לואן הלמוט מחשבה כזו: הגז מאוד דק, שקוף, האור עובר דרכו. לא ניתן אפילו לחזות את הקיום שלו. אבל ביחס למקור העולם, אפילו הגז הינו התעבות. אולם ניתן להבין, ניתן לתפוס את המקור הקוסמי שנמצא שם. אפשר להעלות על הדעת את הרוחי אם אנו מדמים שהגז עצמו הינו אד של רוח, בדיוק כפי שקיטור הינו האד של הגז. בעזרת תפיסת נפש זו אמר ואן הלמוט:  "תיארתי את האד בשם 'גז'. הוא לא רחוק מהכאוס של הקדמונים." הלמוט תבע את המונח 'גז' מתוך המילה 'כאוס'. יש לזה קשר מעניין ביותר לגבי סדר העולם. אנו מובלים על ידי הלמוט לתפיסה חיה של החלל, שאינה ריקה ועקרה כתפיסת החלל של אנשים בני זמננו, אלא תפיסת חלל המתגלה כפורייה באופן אינסופי, נושאת זרעים רבים מספור. הנצח שמתפשט הינו הזרע שכולנו צאצאיו. כל דבר בעולם הינו חלל מעובה: הרוח האינסופית הינה זו שמראה עצמה עבורנו במקום של חלל ריק גרידא.

אם נשתול עצמנו במצב של חלל (כאשר חלל היה עדיין לגמרי רוחני) ונעקוב אחרי ההתעבות שלו מתוך החוקים של החלל עצמו, נוכל להרגיש בבהירות את המילים היפות של התנ"ך: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים."[1]

דמיינו כיצד במקור היה שם החלל השקוף הרוחני הטהור. מה קרה בחלל טהור שקוף זה? בחלל זה עצמו נמצא האוויר הגזי המתפשט. כמו שמחשבות העולות מן הנפש, כאשר הן מושמות במילים, גורמות לאוויר סביבנו לרטוט, וכל מילה יוצרת עצמה לצורה באוויר, בשקט ובצורה בלתי נראית עבורנו – כך ריחפה רוח אלוהים על פני המים. המילה היוצרת של האלוהות נאמרה לתוך המים. הבה ונדמה את מרחבי החלל הקוסמי הריק. פורה, עשיר בזרעים, ולתוכו מהדהדת המילה של האלוהות, כשהיא פועלת ליצירת צורה בחלל זה. אז שומעים את מילות התנ"ך. הכאוס הזה, ערפל ענן של האדמה שעלה היה קיים עדיין: ורוח אלוהים פעלה ושזרה לתוכו, דגרה בכל עבר. תחילה היה העולם הרוחני, לאחר מכן נחשף הכאוס בצורת עננות שהתחילה את כל מה שעמד להגיע. כך אנו מבינים את מעמקי הטקסטים הדתיים. בני אדם חייבים לזכות בהדרגה שוב ברגש זה בעזרתו ניתן להבין דברים אלו.

אך הכאוס לא פועל רק בתחילת אבולוציית העולם. הוא פועל הלאה והלאה. הוא נוכח אפילו בימינו. בדיוק כפי שסביבנו נמצאות ההרמוניות של הספירות, השמיים ההרמוניים, כך סובב אותנו גם הכאוס, כשכל הדברים חדורים על ידו. הוא היה היסוד הראשון והמקורי. לאחר מכן הפך לענן, נוצרו הזרעים, הצורות, קווי המתאר עלו, עולמות נוצרו מתוך הכאוס. בדיוק כפי שכאשר מתעבה מאסה גזית, נשארות שאריות מאחור שפועלות בין החלקים המעובים הבודדים, כך נשאר גם משהו מהרוח המקורית מאחור. וכך כאוס ממשיך לפעול ולחיות, יחד עם העולם. הכול עדיין חדור בכאוס – כל אבן, כל צמח, כל חיה חדורים בכאוס. הנפש שלנו והרוח שלנו חדורות בכאוס. כפי שהמצב הוא, הנפש והרוח של האדם לוקחות חלק בכאוס.

הכאוס הינו הסיבה העיקרית לפוריות המתמדת והנוכחת-תמיד בטבע. הבה וניקח דוגמא פשוטה: פועלו של הכאוס מופיע בכל מקום שהחיה מפרישה צואה. התבואה של השנה החדשה צומחת מתוך הארץ החרושה לאחר שהושם בה הדשן. דשן שנותן לאדמה פוריות וגורם לתבואה גדול ולשגשג. מה קורה במקרה שכזה? מה היה הדשן מלכתחילה? הדשן היה אולי פעם צמח יפה, בעל צורה נהדרת, ישות בעולם שנוצרה פעם מתוך הכאוס. לאחר מכן היא שרתה כמזון עבור החיות, והיסוד חסר השימוש הופרש שוב. עתה מתערבב הדשן עם האדמה. זוהי חזרת ישויות לתוך כאוסכאוס פועל בדשן, בכל מה שמופרש. ואם לא נערבב בזמן זה או אחר, את הכאוס עם הקוסמוס, לא תוכל להתרחש אבולוציה עתידית. התהליך שאנו רואים לפנינו ברמה הנמוכה מאפשר לנו להבין את המילה 'כאוס' בהקשר לעולמות הגבוהים יותר. קוסמוס לא יכול לפעול לבד. כל דבר בקוסמוס התפתח מסיבות, מדברים שהיו לפניו – לא רק הדברים הפיזיים, גם הלימודים האינטלקטואליים והמוסריים, עלו מסיבות שנשתלו פעם.

זהו הקוסמוס בו פעלו גתה שילר ולסינג. כאשר מורה מגיע, מטמיע ומעביר הלאה את כל הדברים היפים שניתן למצוא בעבודותיהם של אנשים דגולים אלו, הוא יכול לעשות זאת רק משום שהגורמים נמצאים שם בפניו. אבל לגבי אדם גאוני אין זה המצב. הוא פועל מתוך הכאוס.אימפולסים חדשים, כניסות חדשות לתוך האבולוציה, תפישות חדשות עולות ומתחילות להשפיע.

הגאון הינו כמו ניצוץ טרי. הוא יוצא מגדר הרגיל משום שמתרחש שם איחוד בין קוסמוס לכאוס. כך עולה דבר חדש שאינו קשור לחוקי האבולוציה שהגיעו מזמנים קודמים. הוא נכנס פנימה מתוך עולמות אחרים כניצוץ אלוהי. גאונות הינה החתונה של העבר עם ההווה, של הקוסמוס עם הכאוס. לפנינו אם כך, התחושה וההשפעה המיוחדות אותן חוו תלמידי מדע הרוח בזמנים הקודמים כאשר השם 'כאוס' עלה. זה הורגש כריקות וכשממה גרידא, רק על ידי ישויות אנושיות שעמדו על הקרקע של מה שפעל רק מהעבר. אבל דבר מה חדש חייב לעלות מתוך הכאוס. על מנת לפעול בתנועה רוחנית זו צריך להתרחש איחוד עם משהו חדש. תנועה זו צמחה משום שהאנושות צריכה להיות מופרת בידי זרע רוחני טרי. ואנו חייבים להבין שזו לא שאלה של נשיאה הלאה ופיתוח דברים קיימים ודברים מן העבר, אלא שזרעים חדשים חייבים לצמוח הלאה מתוך הכאוס.

מי שמבין את התנועה הזו מבין שבתנועה זו אנו לא יכולים לפעול מתוך הקוסמוס, מתוך הקדמונים בעלי הערך שלנו, אלא שדברים חדשים חייבים להגיע לעולם כאילו מתוך הכאוס. רק כך תופרה האנושות באופן רוחני. מדע הרוח מכיר בתפישות וברעיונות שלא נלקחות מהעבר. בעוד שגיאולוג לדוגמא, משיג את הידע שלו מתוך עברה של האדמה, עבור מדע הרוח הדבר החשוב הינו צורת העתיד.

ישנם חוקים של העתיד שחייבים לזרום מתוך הכאוס לתוך הקוסמוס. חשוב שהאדם יקבל לתוכו את הרעיונות, את הרגשות ואת דחפי הרצון, הנלקחים ישירות מתוך צורה זו שהרוח לקחה לפני כן מתוך הכאוס. רעיונות כאלה מתוך הכאוס, הנלקחים מתוך עולמות גבוהים, הינם הסימנים והסמלים. סמלים וסימנים כאלו נועדו להינתן לנו יחד עם הדברים שעומדים בתשתית מדע אוקולטי כלשהו – ידע אימגינטיבי. בכאוס העומד לבוא, קיימות ישויות רוחיות. מתוך הכאוס הן פועלות לתוך נפש האדם באימפולסים חדשים, עיבויים חדשים עולים ומשפיעים.

מה שמוצג בשבע החותמות לא נמצא עדיין בקוסמוס, אלא בכאוס.[2] מתוך הכאוס הם פועלים על הנפש האנושית. אם הם יפעלו בדרך הנכונה, אז יפעל הכאוס בצורה חיה, כשהוא מוביל את הישות האנושית לתוך עולמות המונחים מעבר לקוסמוס. זו הכוונה בכך שלבני אדם יש זכות לחזור לתמונות כאלה. אנו מרגישים את ההשפעה המכרעת של הכאוס שמכיל את הזרע של כל הדברים, כאשר אנו מניחים לדברים אלו לפעול עלינו. כך אנו יכולים לראות רעיון הכאוס מובן לכל אחד ששואף להבינו בדרך הנכונה.

הכאוס הוא זה שמתוכו עולים הדברים הפיזיים. בין אם זה הפילוסופיה היוונית, התנ"ך או הפילוסופיה ההודית של  כאוס האיי (A-Chaos) – האקשה – כל זה צריך להזכיר לנו שמה שהיה בראשית פועל דרך כל הזמנים. עבור מי שקשור לעולם החושים, מתגלה הכאוס כפסולת מבוטלת. אבל מי שחודר פנימה במובן הרוחי יכול לשמוע את ההרמוניות של הספירות מהדהדות דרכו. עדיין יכולה ההרגשה של כמה מהמילים הללו הבאים מתוך עולמות הרוח להיות נחלתו של אדם יחיד בן זמננו. לכן זה הזמן לדבר אודות דברים אלו.

  1. ראו הרחבה מעמיקה של שבעת ימי הבריאה בסדרת ההרצאות של רודולף שטיינר, שיצאה בעברית בהוצאת חירות בשם: בראשית – סודות סיפור הבריאה המקראי
  2. ראו סדרת הרצאות של רודולף שטיינר שיצאה בעברית בהוצאת תלתן בשם: האפוקליפסה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *