על המציאות של עולמות עליונים – 04

על המציאות של עולמות עליונים – 04

על המציאות של עולמות עליונים

רודולף שטיינר

כריסטיאנה 29.11.1921

GA79

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 4

האדם לאור האנתרופוסופיה

לולא דיברתי אליכם אתמול לא הייתי יכול להעביר לכם את ההרצאה של היום בצורה בה אני מתכוון להעביר אותה. לא רק בגלל שהרצאה זו צריכה להיות המשך של ההרצאה מאתמול, אלא בגלל העובדות שעוסקות בישותו האמיתית של האדם אשר נגישות למחקר אנתרופוסופי שמופיעות תחילה באופן כה פרדוכסלי שזה הכרחי לדעת את היסודות הבטוחים אשר עליהן מבוססות אמיתות שכאלה. אני חושב שהסברתי לכם די בבירור שגם בכיוונה של נקודת מבט מחקר ביקורתית ומצפונית, אנתרופוסופיה מסוגלת להשלים היטב עם כל מה שאנשים מודרניים רגילים לחשוב כשיטה מדעית ומנטליות מדעית.

נושא ההרצאה היום הוא ישותו האמיתית של האדם אשר מונחת ביסוד ישותו הפיזית החיצונית, יוצרת ומדריכה אותה. מעל לכל, מדע הרוח יכול להראות שישותו הפיזית של האדם שייכת להתפתחות של העולם יותר ממה שמישהו חושב כך, ובהקשר זה עם כל האבולוציה של העולם אשר יוצרת את הנושא של הרצאתי הבאה. אנשים בעלי מחשבה רצינית, וגם לאנשי מדע רציניים יש השקפה שונה על ישותו האמיתית של האדם מאשר לפני כמה עשורים, בשיאו של המטריאליזם.

אבל העובדות האנתרופוסופיות שכעת יונחו לפנינו יתכן וייפסלו בכוח הרב ביותר על ידי אלו המבקשים להתקרב ליסוד הנפש והרוח באדם על ידי דבקות באספקט יותר מטריאליסטי של המדע.

אנו יכולים לראות שאנשים מתחילים למצוא עניין בגורם אשר מייצר מצבי-נפש לא נורמליים מסויימים באדם אשר חושפים אותו להזיות ואשליות, לסוגסטיה ולאוטוסוגסטיה. אנשים כעת מעוניינים במיוחד בתופעות פסיכיות לא נורמליות, בגלל שהן יכולות להיחקר בדרך מסוימת בעזרת ניסיונות פיזיקאליים שמקדמים אותן הלאה, וזאת מבלי להציג את הכוחות הרדומים של הנפש, בנוגע למה שדיברתי בהרצאתי האחרונה. אנשים עם חיים רוחיים בלתי נורמליים בפשטות מתקרבים באופן ניסויי, והתופעה נחקרת באותו אופן שעורכים ניסויים במעבדה.

אנשים כאלה, ועוד רבים שלא נפלו טרף למצבי-נפש לא נורמליים, לעיתים תכופות מאמינים שמצבים פסיכיים בלתי רגילים, חזיונות או הזיות, מכילים כמה מצבים של כניסה עמוקה יותר לתוך הישות האמיתית של האדם. הם אפילו חושבים שמצבים בלתי נורמליים אלה מן העולמות הרוחיים האמיתיים יכולים להתקבל.

עכשיו, כאשר ישותו האמיתית של האדם יכולה להיחקר לאור האנתרופוסופיה, אפשר להטיל אור על המשמעות האמיתית של מצבים פסיכיים בלתי נורמליים אלה. הבחינה הביקורתית של אתמול של עובדות מסוימות יכלה לשכנע אתכם כבר מן ההתחלה שבהחלט מחקר אנתרופוסופי רוחי יכול לעמוד אפילו בפני תופעות לא נורמליות שכאלה עם גישה ביקורתית.

יש סוג של תופעה הפוגשת אותנו כאשר מתאפשר לתפוס מחשבות מסוימות של אנשים מסוימים תחת מצבים של זמן וחלל שצריכים ללא ספק להיות מסומנים כבלתי נורמליים. במקרים אלה דנים כעת ברצינות מדענים מודרניים. טלפתיה היא תופעה מסוג כזה. במשך מצבים פסיכיים מסוימים, מחשבות יכולות להתקבל דרך טלפתיה מבלי הכלי הרגיל של החושים. באמת מחשבות אלו יכולות להתקבל ממרחק. מדברים אפילו על טלקינזיס[1] [הזזת עצמים בכוח המחשבה], או על כוחות מסוימים הבאים מן האדם שמגלים עצמם פשוט דרך השפעה ממרחק, ללא ההתערבות הפיזית של האדם, כך שזה מופיע כאילו זה אפשרי לגלות כוח-רצון ולהעביר אותו דרך החלל ללא תיווכו של הגוף. בחוגים מדעיים נעשו כבר ניסיונות עם השימוש בשיטות מדעיות, נעשו ניסיונות תחת הקטגוריה של טלפלסטיק, שבה רוחות תעתועים ולכאורה צורות פיזיקליות מופיעות בהקשר עם אדם, או קרוב מאוד אליו. זה ברור לגמרי שצורות אלו מכילות חומר נאה, או חומר אתרי, ובאופן פלסטי הם חדורים במשהו שמושרש ככוח פלסטי בחשיבה האנושית, במשהו שקיים בחשיבה האנושית.

לכן אנו מדברים על טלפתיה, טלקינזיס וטלפלסטיק. כאשר מדע רוחי אנתרופוסופי פוגש תופעות אלו, הוא צריך שוב לשאול שאלה קריטית: האם תופעה זו נובעת מחלק זה של האדם אשר, כפי שהוסבר אתמול, נוטש את הגוף הפיזי והאתרי של האדם ברגע ההירדמות, יצור זה וישות בעלת רצון זו אשר נשארת מחוץ לגוף מן הרגע של ההירדמות עד לרגע של ההתעוררות? האם התופעות הידועות כטלפתיה, טלקינזיס וטלפלסטיק הן פעילויות של המהות הנפשית-רוחית הנצחית של האדם, של חלק זה שאנו לומדים לדעת כרגשותיו ובחירתו, או שאולי הן פשוט פעילות של חלק זה שנשאר מאחור במיטה במשך השינה, ומכיל רק את הגופים הפיזי והאתרי, או גוף הכוחות המעצבים?

אם תופעה זו היא רק פעילויות של האחרונים, הם שייכים לחלק זה אשר נעלם כאשר אנו מתים, לא חשוב כמה נפלאים ויוצאי דופן הם יכולים להופיע בפנינו. כי כאשר אנו מתים, החלק שנשאר מאחור על המיטה במשך השינה, נעלם. מה שמרכיב את הישות בת האלמוות, הנצחית של האדם, זה אשר נוטש את הגופים הפיזי והאתרי במשך השינה, ככלל נוטש גם את הגוף הפיזי כאשר אנו תחת השפעה היפנוטית מסוימת, בתופעה של טלפתיה, טלקינזיס וטלפלסטיק. אנו צריכים לומר: מה שנקרא תופעות נהדרות אינן יכולות להצביע על שום דבר שקשור עם ישותו הנצחית של האדם. לא חשוב כמה לא נורמליים הם, הם קשורים עם חלק זה של ישותו אשר נפרד ממנו כאשר הוא מת ושקושר עצמו עם היסוד של האדמה. במקרה כזה הם רק יכולים לציין עולם אשר נעלם כאשר האדם עובר דרך שערי המוות.

מדע הרוח האנתרופוסופי צריך להעלות התנגדות קריטית זו ביחס לתופעות מסוימות שהן מוכרות מאוד היום, באותו אופן שבו הסתייגות שכזו צריכה לעלות ביחס לתופעה שתוארה אתמול. זה יהיה חיוני לדעת מה אנתרופוסופיה צריכה לומר בנוגע לתופעה שכזו, על הבסיס של חקירה הקשורה עם המהות בת-האלמוות האמיתית של האדם.

יתכן ואני צריך פעם נוספת להפנות את תשומת לבכם לעובדה שדרך תרגילי המדיטציה, דרך תרגילי המחשבה והרצון שהזכרתי אתמול ובהרצאות אחרות שניתנו כאן, היה יכול להיווצר מצב, במיוחד ביחס לרגשות של האדם ולחלק הרצוני שבו, אשר מזכיר את מצב השינה, למרות שהוא שונה באופן קיצוני מן השינה.

אתמול תיארתי בפניכם כיצד ישות הרגש וישות הרצון באדם, שבדרך כלל הן לא מודעות וכשהן חסרות חיים, יכולות להתמלא בחיים פנימיים, עם אור וכוח, כך זה אפשרי ליצור מצב שבו אדם מרגיש ורוצה חלקים מחוץ לגופו הפיזי כמו שקורה במשך השינה, ושחלקי נפש-רוח בלתי תלויים אלה יכולים לשמש עבור מחקר אנתרופוסופי. במקרה זה איננו חיים יותר בעולם אפל אשר גומל לנו באופן בלתי מודע, אלא במקום זה מוקפים על ידי עולם רוחי, שהאובייקט הראשון שעליו אנו יכולים להביט בחזרה הוא גופנו הפיזי והגוף של הכוחות המעצבים. גוף זה של כוחות מעצבים מספק לישות הפנימית של נפש-רוח, אשר נטשה את הגוף הפיזי והאתרי, תשקיף ראי של העולם, בצורה של מחשבות שכעת מתקבלות ככוחות. עולם-המחשבות שלנו, אשר קודם לכן היה קשור עימנו, מושלך כעת בחזרה אלינו כהשתקפות של ראי על ידי הגוף הפיזי שהשארנו מאחור, כך שאנו מקבלים דימוי של העולם לא בגלל שאנו מקבלים תמונות של העולם החיצוני דרך איברי החושים שלנו, למשל דרך העין, אשר מעבירה אלינו התנסויות מודעות של העולם הפיזי, אלא בגלל שאנו משיגים דימוי של היסוד הרוחי של העולם דרך העובדה שהאורגניזם האנושי נהיה איבר חוש, שכעת הוא מחוץ לאדם כמו כל אובייקט אחר.

דרך התקדמות הדרגתית במחקר אנתרופוסופי, ועל ידי צמיחה פנימה יותר ויותר חזקה, אנו יכולים ללמוד לדעת ישות זו שנמצאת בחוץ. כבר הסברתי לכם שמצב זה שבו החוקר האנתרופוסופי חי, שונה מכל דבר שאנשים חווים בצורת חלום, דרך הזיות או דרך מצבים פסיכיים אחרים. חוקר רוחי תמיד יכול לקיים מצב של שליטה, מצב הגיוני של מודעות בעודו חוקר את העולם הגבוה. הוא נמצא במצב אשר באמת יכול להיות מצוין כהתנדנדות לפה ולשם מן התפיסה של עולם הרוח לתפיסה של העולם הפיזי. במילים אחרות, הוא יכול להחליף חיים מחוץ לגופו הפיזי לחיים של תפיסה חושית, כפי שכבר תואר, ולשוב לתודעה מלאה, ליכולת הרגילה שלו של חשיבה, רגש ורצון, כך שהוא יכול לשפוט את החוויות העל-חושיות שלו עם חשיבתו היומיומית, רגשותיו ורצייתו, עם השכל הישר, הנורמלי, קר-הרוח שלו, עם היכולות שהוא בדרך כלל שופט בעזרתן את החיים באופן כללי. התוצאה של מחקר מדעי רוחי יכולה להישפט באופן ביקורתי למדי. עמדה מכריעה בהחלט יכולה להתקבל לקראת ההתנסויות הגבוהות יותר אשר פוגשות את הנפש של חוקר מדע-הרוח.

במצבי נפש לא נורמליים אין לנו חילופים אלה ממצב אחד של תודעה לאחר. אנשים שיש להם חזיונות או הזיות אינם יכולים לשוב אל הרצון, כאשר הם שוקלים אותו בצורה הטובה ביותר, במצב הרגיל של השכל, דרך מאמץ של הרצון. כלומר, הם אינם יכולים לשוב מרצונם לתוך גופם הפיזי. הם מובלים לתוך מצבים בלתי נורמליים אלה על ידי יסוד תת-הכרתי בלתי רצוני אשר מייצר הזיות וחזיונות, והמחסור הכללי בביקורתיות ביחס למצבים הבלתי נורמליים שלהם הוא עובדה שצריכה להיות מצוינת שוב ושוב בכל פעם שהתוצאות של מחקר אנתרופוסופי, מדעי-רוחי, מובאות לידי קשר עם דברים בעלי אופי חזיוני או מעורר הזיות.

על ידי תנועה הנה והנה ממצב גבוה יותר של מודעות לדרך הרגילה של ראיית הדברים ולתודעה הרגילה, אנו יותר ויותר מגיעים ליכולת להביט בחזרה על גופינו הפיזי והאתרי, אשר כעת קיימים באופן אובייקטיבי מחוץ לגרעין הנפשי-רוחי שלנו. אנו מביטים חזרה על הגופים הפיזי והאתרי עם כוחות שהתפתחו בחלק הרצוני והמרגיש של ישותנו. על ידי עליה למצב אימגינטיבי של תודעה, אנו כעת באמת לומדים לדעת את מה שעומד לפנינו כתמונה של עולם אחר. הנקודה החשובה שנולדת במחשבה היא שדרך ידע אימגינטיבי ואינספירטיבי כפי שתיארתי בהרצאות האחרונות, אנו באמת לומדים ליצור שיפוט על הגוף הפיזי והגוף של הכוחות המעצבים, אשר אנו רואים עכשיו מבחוץ.

אם נשתמש בהשוואה, זה כאילו תחילה יש לפנינו תמונה ואנו צריכים ללמוד את המציאות הכתובה שמיוצגת על ידי השגת ידע של חוקי הפרספקטיבה. אבל המציאות שאנו אוספים מתמונה רגילה היא, אחרי הכל, רק חוויית נפש פנימית, בעוד הפרספקטיבה הגדולה יותר שבה אנו מביטים באובייקטיביות על הגוף הפיזי והגוף של הכוחות המעצבים, זו חוויה אמיתית של עובדות. כי אנו לומדים לדעת שהגוף הפיזי והגוף של הכוחות המעצבים מכיל, כדימוי, את מה שאנו עצמנו היינו לפני שירדנו לתוך העולם הפיזי דרך לידה או התעברות.

בפרספקטיבה זו, משהו משחרר עצמו ממה שאנו רואים לפנינו ומוביל אותנו בחזרה לתוך עולם הרוח דרך מה שעברנו לפני שאיחדנו את עצמנו דרך לידה או הריון עם החומר הפיזי שניתן לנו על ידי הורינו ואבותינו, והועבר על ידי הזרם הפיזי של תורשה כאן על האדמה. אנו יכולים לסקור את העולם הנפשי-רוחי אשר סובב אותנו לפני שבאנו מטה לתוך הקיום הארצי. זהו העולם אשר מכיל את הכוחות שנהיים מאוחדים עם צורתנו הפיזית, מועברים על ידי הורינו ואבותינו.

אנו לומדים כעת לדעת את עצמנו לפני קיומנו, במצבנו שלפני הלידה, והעובדה האופיינית אשר עולה לפנינו היא שבתמונה זו המייצגת את האדם שלפני-קיומו אנו רואים למעשה את העולם בכיוון לאחור, בהשוואה לפרספקטיבה הפיזית. בפרספקטיבה פיזית אנו רואים את האובייקטים הקרובים ביותר בצורה הברורה ביותר, וככל שהם מרוחקים יותר כך הם נהיים פחות ברורים. זה מאפיין את עולם פרספקטיבת המרחב.

אבל הדברים מופיעים הפוך בפרספקטיבה אשר עכשיו עולה מעלה מתוך האדם שנשאר מאחור. הדברים הקרובים ביותר לחיינו הפיזיים על האדמה הם אלה שקרובים ביותר לניסיוננו הנוכחי. במציאות איננו יודעים את ישותנו הפנימית במשך חיינו הפיזיים על האדמה. חיינו הפיזיים על האדמה הם משהו אשר מחשיך את ישותנו הנצחית, את הזרע הפנימי ביותר שלנו. אבל כאשר אנו מביטים לתוך העולם שקדם לקיומנו, הדברים שקיבלנו אותם באופן רוחי קודם כל אינם אלה המוכרים ביותר לנו בחיים הארציים, וגם לא הדברים הקרובים והמוכרים ביותר, אלא תחילה אנו מקבלים את הדברים היותר מרוחקים. אם אנו עולים דרך שלושה שלבים שיכולים להתפתח דרך תרגילים כשלבים גבוהים של ידע, בהתאמה עם התיאורים הנכללים בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים?,[2] אז אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה באמת מאפשרות לנו לקבל תמונה נפשית-רוחית של היקום, המוליכה אותנו בחזרה לחיים שעברו על האדמה.

כמו שהפרספקטיבה הפיזית מוגבלת במרחק, כך התמונה שאנו מקבלים על העולם שבו חיינו במצב שלפני קיומנו מוגבלת על ידי החיים הקודמים שנפתחים לפנינו דרך אינטואיציה. מדע הרוח האנתרופוסופי אינו מדבר על שום דבר פנטסטי ולא על מסקנה הגיונית כלשהי כאשר הוא מדבר על חיים חוזרים על האדמה, כי ידע זה מושג דרך הכרה, זוהי עובדה אשר מציגה את עצמה לראיה רוחית אמיתית. אבל ראיה רוחית זו, תפיסה רוחית זו, צריכה תחילה להימשך מתוך מעמקי הנפש. אז אנו מקבלים ידע חיובי של העובדה שהגוף הפיזי והגוף האתרי או הגוף של הכוחות המעצבים של האדם, מכילים באופן פלסטי כוחות חיוניים אשר חיים באדם במשך הזמן שבין מוות ללידה חדשה.

זה גם מסביר שהתפתחנו מתוך עולם הרוח לתוך העולם הפיזי. בתוך הגוף הפיזי, אשר האדם נושא לא רק ככיסוי אלא כסוג של כלי, ובתוך הגוף האתרי, המכיל את הכוחות החיים אשר נחים ביסוד האיברים, חילוף החומרים והצמיחה, בתוך גופים אלה אשר מופיעים באופן אובייקטיבי לפנינו בראיה רוחית, חי הזרע הפנימי של הנפש, אשר מעוצב באופן פלסטי בתוכה, בישות העיקרית של הנפש, כאילו התפתח בעולם נפשי-רוחי מאז המוות האחרון ועד ללידה האחרונה. כאשר אנו נוטשים את הגוף הפיזי והאתרי עם ישותנו החשה ורוצה, אנו לומדים לדעת את מה שאנו משאירים מאחורינו כדבר אחרון בעולם הרוח, כפי שאנו פונים בגעגועים לעת זיקנה. זהו הדבר האחרון שאליו אנו פונים בקיומנו בין מוות ללידה מחדש, לפני "גסיסה" בעולם הרוח. כמו שאנו מבחינים שגופנו הפיזי מתחיל לנבול בגיל מסוים, בהתקרב המוות דרך גיל מאוחר, כך אנו מקבלים שישותנו הנפשית-רוחית מתחילה לדהות בעולם הרוח שבו אנו חיים.

דעיכה זו של ישותנו הנפשית-רוחית מגלה את עצמה בגעגועינו לעולם הפיזי, להתגשמות פיזית גופנית. כתוצאה מכך החלק אשר חי בגופנו הפיזי והאתרי מרכיב את השלב האחרון של קיומנו למעלה בעולם הרוח. במהלך השינה, כאשר אנו יוצאים החוצה כישות של רצון ורגש, אנו משאירים מאחורינו את עברנו.

מה אנו לוקחים עימנו אז? אם אנו מבינים את העובדה שאנו משאירים מאחור את עברנו, אנו גם יכולים להבין את העובדה שמה שהיא בדרך כלל התנסות בלתי מודעת מן הרגע של ההירדמות לרגע ההתעוררות, הוא החלק הזה של ישות האדם שעובר דרך שער המוות ונכנס מחדש לעולם הנפשי-רוחי. חלק זה של ישות האדם שלא יכול לצלול מטה לתוך הגופים הפיזי והאתרי, אשר נשארים מאחור, חלק זה יוצא החוצה כל לילה כאשר אנו נרדמים והוא גם עובר שוב כישות של רגש ורצון, דרך שער המוות. כך הנצח נהיה מובטח לאדם דרך תפיסה אמיתית זו.

אם נביט כעת לאחור למה שמגיע מהכיוון של המדע אשר נאחז בעובדות חיצוניות ושטחיות, כדי לחקור תופעות כמו טלפתיה, טלפלסטיק וטלקינזיס, נראה שתופעות אלו באמת קשורות עם העבר של האדם, עם החלק אשר נעלם כאשר הוא מת, עם משהו אשר לא יכול להוות שום דבר הקשור לעולם העל-חושי האמיתי, אלא רק לכוחות אשר קשורים עם האדם בתחום הפיזי של האדמה.

אם אנו מדמיינים בחיוניות שחלק מן הישות שקדמה לקיומנו אשר ירדה לתוך התגלמות פיזית דרך התעברות ולידה, אנו יכולים להבין שבהתפתחותה היא ספגה את הכוחות והחומרים שהועברו על ידי זרם התורשה. היא גם לקחה פנימה כוחות במשך המהלך של הקיום הארצי שנספגו דרך התהליכים של הזנה ונשימה ודרך כל דבר אשר האדם מקבל מן העולם החיצוני. האדם קיים רק כמציאות מלאה בישות זו שיורדת להתגשמות פיזית מטרום-הקיום, מחיים של הטרום-לידה. בתוך גוף-האם הוא כבר נכנס לתוכם ועוטף את עצמו בחומר פיזי ויותר מאוחר מושך פנימה חומר דרך נשימה, הזנה וכן הלאה.

רק כאשר האדם ער, במשך המצב הנורמלי של החיים, החלק אשר האדם משלב בתוך עצמו נכנס לקשר עם ישותו האמיתית, עם ישותו החשה והבוחרת דרך הגופים הפיזי והאתרי, כאשר האדם ער, קיים קשר נורמלי בין ישותו החשה והבוחרת ויכולת החשיבה שלו, אשר שקועה, כפי שכבר ראינו, עם הגוף האתרי והגוף הפיזי.

כעת בואו ונשער שבמצב היפנוטי ישותו החשה והבוחרת של האדם נמשכת החוצה מן הגופים הפיזי והאתרי. האדם המהופנט שנמצא לפנינו, מכיל רק את הגוף של הכוחות המעצבים והגוף הפיזי, עם כל החומרים הפיזיים והכוחות שהוא ספג מן העולם הפיזי החיצוני. יש הרבה יחסים הדדיים בין חומרים אלה, הכוחות והעולם הסובב, וכל זה נכנס לתוך האדם. כאשר החלק החש והבוחר של האדם נמצא מחוץ לגוף הפיזי ולגוף האתרי, זה אפשרי להביט בהשפעה של חומרים פיזיים אלה. דרך מחקר אנתרופוסופי אנו מגלים שזה לא קשור למהות בת-האלמוות של האדם, לגרעין הפנימי של האדם, אבל זהו משהו אשר קשור לעולם החיצוני ושמתאחד עם החלק בן-האלמוות שבו, משהו שנהיה מאוחד בתוכו בעבר.

דבר דומה מופיע אם האדם נכנע לסוג מסוים של מחלה. במצב רגיל, אפשר לחוש איבר חולני דרך כאב, חולי וכן הלאה. זהו המקרה כאשר ישות של רצון-רגש קשורה באופן נכון עם הגוף הפיזי והגוף האתרי. אבל אם הגוף הפיזי ואפילו הגוף האתרי איכשהו מתעוות על ידי מחלה, אז דרך המחלה של איבר מסוים, מרכיב פנימי של הנפש והרוח, הישות של רצון-רגש באדם צוללת מטה עמוק יותר לתוך הטבע הפיזי-חייתי שלו מאשר במקרה של מצב נורמלי של תודעה, כאשר הזיכרונות רק מושלכים לאחור כמו השתקפות של מראה. כאשר האיברים הפיזיים בריאים, האדם צולל מטה לתוך גופו הפיזי רק במידה מסוימת. אבל אם האיברים חולים, אם רק איבר אחד חולה, הישות הנפשית-רוחית לא רק צוללת מטה עד לנקודה היכן שהכאב צץ במהלך הנורמלי של מחלה, אלא היא צוללת מטה יותר עמוק. הישות הנפשית-רוחית מתאחדת עם האורגניזם הפיזי. בעוד שבמהלך הרגיל של החיים בדרך כלל הישות החשה-רוצה קשורה רק עם המערכת החושית והמערכת העצבית, כעת היא נהיית קשורה עם האיברים החייתיים הנמוכים ועם האיברים הצמחיים, כך שהמצבים הבלתי רצוניים של הזיות ושל התנסויות חלומיות צצים. אפשר לראות שהזיות והתנסויות חלומיות, כמו גם מצבים דומים אחרים, לגמרי מאוחדים עם הגופים הפיזי והאתרי של האדם, ולכן הם יכולים להיחוות רק כהיעלמות כאשר האדם מת ואינו יכול להשליך אור על העולם העל-חושי שאנו חיים בו בין מוות ללידה מחדש. יש תופעה אחת המעידה על מחקר מדעי הגיוני, כלומר, שבמצב מדיומיסטי זה אפשרי לקבל מחשבות בעלות חשיבות מסוימת, זה ממש מדהים המחשבות הפיקחיות מאוד שנאמרות על ידי מדיום בטרנס, כלומר, על ידי אדם שנמצא בסוג של מצב היפנוטי, מחשבות שאינן אפשריות עבורו במצב נורמלי של תודעה.

האם עובדה זו סותרת את ההסברים שניתנו למעלה? היא אינה סותרת אותם, משום שלא רק הגוף הפיזי, אלא גם הגוף האתרי יכול להפעיל השפעה בחלל, ללא התיווך של הגוף הפיזי. אפילו אנשים נורמליים למדי, במיוחד אלו שיש להם ניצוץ של גאוניות, יכולים להפיק מחשבות ואשליות אשר אינן מוגבלות לגוף של הכוחות המעצבים, ובגלל שזה עובר מעבר לחיים הנורמליים ואפילו מעבר לאדם עצמו, הם יוצאים החוצה, אם אפשר לומר כך, לתוך האתר הקוסמי אוניברסלי, אשר נלמד לדעת אותו בהרצאתנו הבאה.

אנו יכולים באמת לומר שהמחשבות האמנותיות אשר מעבר לחיים הנורמליים ממשיכות לנוע באתר הקוסמי אוניברסלי, מחשבות אשר מופיעות – אם אשתמש בביטוי זה – ביצירה אמנותית על-אנושית וחווייתית. מחשבות אלו משמיעות משק כנפיים באתר הקוסמי.

אנשים המכינים את עצמם דרך תרגילי רצון ומדיטציה שתוארו אתמול, יודעים שהאדם לא רק מייצר דברים באופן פיזי, על ידי מעשים פיזיים. הם יודעים שמחשבות שאינן דרושות עבור קיום של חיים אינדיבידואליים (חיים אינדיבידואלים דורשים כוחות מחשבה שמשתנים לכוחות של צמיחה) נמסרים לאתר הקוסמי האוניברסלי. כאשר הגוף האתרי נמצא במין מצב פתולוגי, כאשר צורתו מעוותת או כאשר הוא נהיה מדיומיסטי דרך טרנס, אז המחשבות אשר משק כנפיהם נשמע באתר הקוסמי ושאינן נכנסות לתוך תודעתנו הנורמלית, יכולות לחדור לתוך אדם הסובל בחלק הנפשי-רוחי שלו ומתגלה כמדיום. וכאשר, למשל, המחשבות של אדם מת נמסרות לאתר האוניברסלי ומגלות את עצמן דרך המדיום, זה אפשרי להאמין שמישהו באמת מקבל את המחשבות, המחשבות הנוכחיות של נפש המנוח, היכן שבאמת מקבלים רק את ההד של המחשבות שקורנות החוצה לפני מותו, כאשר אדם זה היה עדיין חי על האדמה.

זה מה שתמיד צריך לזכור, דרך עמדה ביקורתית, מדעית רוחית. אנו צריכים להיות מודעים אם אנו עומדים רק בפני הדים של מחשבות, או אם ההתפתחות של הכוחות העל-חושיים באמת מאפשרים לנו לחדור לתוך העולם העל-חושי שאליו אנו שייכים אחרי מותנו ולפני לידתנו. טלפתיה היא רק שידור של מחשבות ללא החושים. בטלקינזיס כוחות מסוימים מייצרים שינויים בגוף הפיזי דרך תזונה או דרך חומרים פיזיים אחרים, אשר מומרצים לפעול בחלל ללא מתווך פיזי. האדם מכיל בערך רק עשרה אחוז חומרים מוצקים. הוא עמוד נוזלי ביחס לשאר תשעים האחוזים. אבל הוא גם מכיל חומרים יותר עדינים, המתפרסים אל האתרי. במצב חולני, כאשר איבר חולה, כך שהחלק הנפשי-רוחי צולל מטה עמוק מידי לתוך החלק החייתי, זה אפשרי לתת למחשבות עזרה של חומרים עדינים יותר אשר קורנים החוצה בדרך מסוימת. גם טלפלסטיקה צצה בדרך זו. בטלפלסטיקה החומר העדין שקורן החוצה יכול לקבל צורה, וצורות אלו שמתעצבות על ידי מחשבות יכולות אפילו להתמלא בזוהר. צורות פלסטיות מופיעות, כמו אלו שמתוארות בספרים של שרנק נוטזינג ואחרים. עבודות אלו תמיד ברמה מדעית והן מונעות כל רעיון של הונאה או נוכלות.

אך בכל המקרים הללו אנו פשוט עוסקים בפעילויות הנובעות מחלק זה של ישות האדם אשר נעלם כאשר הוא מת. הם לא נותנים לו דבר שיכול להוביל אותנו לתוך העולם העל-חושי האמיתי.

אנו חודרים לתוך עולם על-חושי אמיתי כאשר אנו יכולים לראות דברים מחוץ לגוף בעזרת ישות הרגש-רצון שלנו, דרך אימון שיטתי והעצמה של היכולת-הנפשית הנורמלית שלנו ועל ידי קיום מצב התודעה הנורמלי שלנו. במקרה זה אנו יכולים לבדוק את העבר אשר מופיע בגוף הפיזי ובגוף האתרי, העבר שאנו מקרינים מעולם הרוח ואשר מעצב באופן פלסטי את החומרים הפיזיים והאתריים שלנו.

מכיוון שאנו מבחינים תחילה באופן הברור מכל בדברים אשר מונחים רחוק, ורק בהדרגה את הדברים בסמיכות הקרובה, אנו יכולים לראות במידה והנקודה של מותנו בחיים קודמים, כפי שמתואר בספרי 'גוף נפש רוח',[3] תפיסה זו של טרום-קיום, של החיים לפני הלידה, מאפשרת לנו לתת תיאור של הניסיונות של האדם אחרי מותו. אנו מתארים אז דברים מפרספקטיבה לאחור. כך כל התיאורים שנתתי לכם על מצבו של האדם וחוויותיו לאחר המוות, מבוססים על תפיסה רוחית זו שיכולה להתקבל באופן שאותו תיארתי אתמול ושוב היום.

מישהו יכול לומר שזה בלתי אפשרי להשיג התנסות ישירה של העולמות העליונים, אלא אם אנו משיגים זאת תחילה דרך מאמץ רציני להשיג ידע. דרך חיזוק החשיבה, כפי שתיארתי אתמול, אנו צריכים ליצור את האפשרות של להיות מחוץ לגוף במצב של תודעה מלאה ומבט לאחור על כך. את זה אפשר להשיג על ידי חיזוק כוח חשיבתנו. אבל אנו צריכים גם ללמוד לעשות הבדלות. כל מה שבא מחיים קודמים מונח פתוח לפני תפיסתנו, אבל כל דבר אשר קשור לעתיד נגיש רק לחוויה פנימית.

התנסויות פנימיות אלה הן דלות וזעומות בהשוואה למראה העל-חושי של החיים לפני הקיום אשר עומדים לפנינו, כי קיומנו שלפני הלידה יכול באמת ליצור את התוכן של מדע מפותח במלואו. אך כל דבר שאנו יכולים לאסוף בנוגע לעתיד תלוי מאוד בכוח הפנימי של ישות הרגש-רצון שלנו, כאשר היא מחוץ לגוף. אפשר לצפות בישות רגש-רצון זו גם במהלך התפתחותה במשך החיים הפיזיים על האדמה, כפי שהיא מתבגרת בהדרגה לקיום גבוה יותר אחרי המוות. ההבדלים נהיים ברורים וגלויים, אם תחילה מתבוננים על חלקי האדם אשר בדרך כלל נוטשים אותו באופן בלתי מודע במשך השינה, בשלב יותר צעיר של החיים ואז להתבונן בהם בשלב מאוחר יותר. הישות של רגש-רצון אשר נוטשת את הגוף של אדם צעיר יותר במשך השינה, מלאה יותר ביסוד מעמיק בחשיבה. אנו רואים את המחשבות שהאדם מטפח עם השלכות בלתי מודעות. כאשר אדם מתבגר, הוא כבר לא סוחב מחוץ לגופו הפיזי כה הרבה מחשבות כאשר הוא חוצה את שער השינה, אבל הוא לוקח החוצה את ישות הרגש-רצון לתוך העולם החיצוני, כוחות של אופי, כוחות הנכללים בתוך אימפולסי הרצון.

אם כן, אנו יכולים לומר: במשך חיינו הארציים, אנו משתנים בהדרגה מישות שבה מחשבות הן היסוד השולט, לישות אשר מגלה בבירור בחלק הנפשי-רוחי שלה יותר את ההד של כוחות אשר מרכיבים את האופי שלה. אם נדבר באופן יסודי, איננו עוברים דרך שער השינה עם מחשבותינו, כי אנו משאירים אותן מאחור כאשר אנו נרדמים והן מצטחצחות דרך הגוף הפיזי. אנו משאירים מאחור את המחשבות אשר מחיות אותנו דרך חיינו הארציים מלידה עד למוות. אנו לומדים להביט עליהן ככוח-חשיבה חיצוני של העולם. מאוחר יותר, אחרי המוות, אנו לומדים לדעת אותן כעולם חיצוני. אנו עוברים דרך שער השינה עם כוחות אלו אשר יוצרים את אופיינו, ואשר מרכיבים את ההתפתחות המוסרית הפנימית שלנו. אם אנו רוצים לפרש נכונה כל שלב בפרספקטיבה אשר מופיעה בפנינו בעולם של חיינו שלפני קיומנו, אנו צריכים תחילה להשיג יכולת זו דרך ההתפתחות של כוחות-הנפש הנורמליים שלנו.

כבר תיארתי לכם בהרצאה הקודמת שכאשר אדם מחזק את חיי המחשבה שלו דרך מדיטציה וריכוז, כך שהוא יכול לחיות במחשבות באותה דרך שבה הוא רגיל לחיות בהתרשמויות של החושים, בחיים פנימיים של מחשבות כה מלאות עוצמה, חיות ומרוכזות כמו החיים של הנפש כאשר היא מוותרת על הרשמים החושיים, אז הוא מגיע לידע אימגינטיבי. חיי-מחשבה פנימיים אלה מתחזקים עד לשלב של תודעה מודעת, ועכשיו מאפשרים לו לעמוד בפני לא רק טבלת הזיכרון של חייו הארציים שעברו עד לרגע הנוכחי, אלא הוא סוקר את כל מה שקשור לאורגניזם הארצי שלו, מעוצב על ידי הגוף של הכוחות המעצבים. ההתנסות העל-חושית הראשונה שלו היא להביט בחזרה מן הרגע הנוכחי על כל חייו הארציים, מן הילדות, בצורה של תמונה חיה.

כבר ציינתי בהרצאה האחרונה שהתמונה שניתן לחוות אותה, מזכירה בכמה נקודות עובדה שאפילו מדענים רציניים דנים בה היום, כי היא מעידה במידה מספקת שתמונה שכזו מופיעה כאשר אדם נמצא בסכנת מוות ללא תקוות הימלטות. למשל אדם שטובע יכול לחוות בתמונה גדולה את אשר מהווה את גוף-הזמן האתרי של הכוחות המעצבים. הוא מביט בגוף זה.

ידע על-חושי מאפשר לנו לקבל את אותה סקירה, אשר מהווה את ההתנסות הראשונה אחרי המוות דרך הפרשנות הנכונה של הפרספקטיבה שתיארתי בפניכם של החיים בטרום-קיום, לפני לידתנו.

אנו יודעים שכאשר האדם עובר דרך שער המוות, הוא חווה לזמן קצר, שנמשך רק מספר ימים (בערך עד כמה שאדם יכול, בהתאמה עם האורגניזם שלו, להיות ללא שינה במשך כמה ימים) סוג של תמונה חיה, שנותנת לו סקירה על חייו הארציים בעבר במעין רשת מחשבות, אך המורכבת מתמונות. אנו מקבלים, לזמן קצר, סקירה זו של חיינו הארציים, כאשר אנו עוברים דרך שער המוות. אני צריך לומר, שאנו עומדים בפני חיינו הארציים מבלי ההשתתפות של רגשותינו ורצוננו, בסוג של טוהר של סקירה פסיבית. אחרי המוות אנו לומדים לדעת מצב ראשוני זה כפי שתיארתי אותו.

אנו צריכים תחילה להשיג התנסות זו דרך ידע על-חושי, דרך מדיטציה וריכוז, וכיו"ב. אבל אנו צריכים סוג אחר של אימון אם אנו שואפים לפרש נכונה תמונה חיה זו עם הקשר שבין העבר שלנו בחיים הארציים והחיים אחרי המוות.

בחיינו הארציים, ואפילו במדע הרגיל, אנו בדרך כלל מוסרים את עצמנו באופן פסיבי לעולם החיצוני עם מחשבותינו, רגשותינו ואימפולסי-הרצון שלנו. אנו מתקדמים עם העולם החיצוני. אנו חווים את האתמול, ואז בקשר עימו את היום, וקצת יותר מאוחר, את המחר. ההשתקפות הפנימית של מחשבותינו, רגשותינו ואימפולסי הרצון שלנו המתפתחים בתוך הנפש, וקשורים עם המהלך החיצוני של הזמן, זוהי התנסות טבעית נמשכת. זה נותן לנו סוג רגיל של תמיכה בחשיבה וברגש הרגילים, אבל חשיבתו של האדם אינה יכולה להגיע למידה הדרושה של התגברות, המאפשרת לה לעשות חקירות על-חושיות, אם היא באופן סביל מסכימה למהלך החיצוני של הזמן. תרגילים אחרים דרושים כעת. אנו צריכים לנסות – אם אשתמש בביטוי זה – לחשוב לאחור. כאשר היום נגמר, אנו צריכים לעבור בעיון מחדש על כל מה שראינו במשך היום, אבל אנו לא צריכים לעשות זאת בצורת מחשבות, לא באופן ביקורתי, אלא בצורת תמונות. אנו צריכים לראות הכל פעם נוספת באותה דרך שבה אנו רואים דברים דרך פרי הדימיון שלנו אבל מהערב ועד הבוקר ברצף הפוך. אנו צריכים לרכוש התנסות מסוימת בחשיבה הזאת לאחור בצורה של תמונות. זה קל באופן יחסי לחשוב לאחור חלק גדול יותר מהיום, אבל כדי לקבל תמונה לאחור של מהלך היום, חלק קטן צריך גם כן להיבדק לאחור, ואת זה צריך לתרגל במשך זמן רב.

אם כן, אנו יכולים להתקדם לתרגילים אחרים. למשל, אנו יכולים לחפש עזרה בניסיון לחוות התנסות לאחור של דרמה, מהסצנה החמישית בחזרה לאחור, נסו לחוות מנגינות פנימה, על ידי שמיעה של נפש-רוחנית. אנו יכולים אז להשיג את היכולת להתבונן על הזיכרונות של חיינו (זהו משהו שונה מן התמונה החיה של החיים המתוארת למעלה) על ידי שליפה שלהם מעלה לפני נפשנו לאחור, בצורה של תמונות אימיגנטיביות, כך שכל חיינו עומדים לפנינו, מרגע ההווה בחזרה לתוך העבר. על ידי תרגול תרגילים שכאלה, אנו משחררים את חשיבתנו מן המהלך החיצוני של הזמן. מהלך של מעקב המושרש עמוקות אחרי מהלך הזמן עם חשיבתנו ורגישתנו, ועליו יש להתגבר. על ידי חשיבה עוצמתית לאחור אנו יכולים בהדרגה להשתמש ביכולת חשיבה הרבה יותר גדולה וחזקה מזו שאנו משתמשים בה רק בחשיבה פאסיבית. כוח החשיבה שלנו יכול להיות ביסודו מחוזק רק על ידי דרך זו של חשיבה לאחור.

ואז אנו מגלים משהו אשר ללא ספק נראה פרדוקסלי לתודעה הנורמלית ולהבנה הרגילה. באותה דרך שבה האדם מביט על העולם הפיזי עם מושגים הזורמים בזרם הזמן, כך הוא מגיע בהדרגה להביט על עולם הרוח, כאשר חשיבתו נהיית משוחררת מן הקשר שלה עם המהלך החיצוני של הזמן.

זה מפיק עוד יכולת שמאפשרת לאדם לראות את ההתנסויות החדשות ולפרש אותן נכונה, מהפרספקטיבה שכבר תוארה, הדברים קשורים עם התמונות החיות של החיים אשר האדם רואה במשך כמה ימים אחרי מותו.

אחרי תמונות חיים אלו, אנו יכולים לראות כיצד האדם עובר פעם נוספת דרך חייו כשהוא עובר דרכם לאחור בתמונות מאוד אמיתיות וחיות. הוא חווה את עולם-הנפש לפני שהוא חווה את עולם הרוח. הוא חי לאחור דרך חייו ממותו ועד לידתו, אבל יותר מהר מאשר במשך קיומו הארצי מלידה ועד מוות. הוא חי דרך חיים אלה לאחור.

היכולת לחוות זאת נרכשת על ידי התרגילים שכבר נזכרו של חשיבה לאחור. וכעת אנו מקבלים מושג כיצד אחרי המוות חווה האדם במהלך לאחור של חיי-נפשו כל דבר שהוא חווה כאן על האדמה בגופו הפיזי. אבל כעת הוא חווה את כל הדברים הללו עם נפשו, והוא יכול לראות כל דבר שפגע בהתקדמותו באופן מוסרי. על ידי חיים אלה לאחור דרך הזמן, הוא יכול כעת לסקור מנקודה גבוהה יותר את מה הוא היה רוצה לשנות בחייו. כי הוא יכול לראות כיצד פגמים מוסריים מסוימים מגבילים את התפתחותו לקראת שלמות. אבל מכיוון שכעת הוא חווה כל זאת בדרך חיה, זה לא נשאר בתחום המחשבות. במהלך לאחור של חיי-נפש – עלי לומר בחיי-נפש אלה אשר הוא מפתח לאחור – המחשבות אינן נשארות מופשטות, כי מחשבות מופשטות נשארו מאחור עם המוות. המחשבות כעת מתפתחות ככוח חושב. הן נהיות אימפולס אשר מוליך את האדם לעשות שיפורים ותיקונים במשך חייו הארציים הבאים, באופן מסוים לחוות עובדות הפוכות מאלו אשר כעת באות לפני נפשו. בנפשו מתפתח משהו אשר בחיים הבאים מופיע בצורה של געגועים לא מודעים להתקרב להתנסות זו או אחרת בחיים. עם חיים לאחור אלה דרך חיינו שעברו, אנו מפתחים את התשוקה לחוות בחיים הארציים הבאים מאורעות או עובדות אשר מהוות משקל נגד לאלו שעברנו דרכם בעבר. וכך מהלך לאחור זה של התפתחות מכיל את הזרע של משהו אשר אנו מביאים עימנו באופן בלתי מודע כאשר אנו נולדים שוב, משהו שאפשר לתאר איכשהו בדרך הבאה:

בדרך כלל זה לא נגיש לתודעה הרגילה, אך זה חי באדם. זה קיים רק עם השכל הישר הפשוט, משהו שהמחקר העל-חושי ייסד כעובדה – כלומר, כיצד אנו מתקרבים לעובדה מכריעה כלשהי בחיים.

בואו ונשער שבמשך אחד מהחיים הארציים שלנו פגשנו אדם אחר כשהיינו בני 30 או 35 (אני לוקח מאורע מכריע) והוא נהיה לחבר לחיים שלנו שעימו אנו רוצים לחלוק את גורלנו הנוסף בחיים, אנו מגלים שנפשותינו שרויות בהרמוניה. אדם מטריאליסטי רגיל יאמר שזו היתה הזדמנות טהורה. נפשות עמוקות יותר – יש רבות כאלו, ואפשר למצוא להן שריד בהיסטוריה – בכל זאת שיקפו קצת יותר בעיה זו: אם עכשיו נתבונן בחזרה בחיים ממאורע מכריע זה, אם נסקור מה שקדם לו, ואת מה שבא לפניו, ועדיין יותר לאחור… אנו מוצאים שמהלך חיינו נוטה לקראת מאורע זה שבעקבותיו באה תוכנית מוגדרת. לפעמים אנו מגלים שמאורע שאנו חווים בחיינו, עובדה שיש לה השפעה חותכת על חיינו, מופיעה כמו מסקנה אורגנית מתוכנית מוגדרת היטב.

אם בנינו תחילה תוכנית שכזו באופן היפותטי והובלנו אותה חזרה עד לידתנו, ואז סקרנו אותה בעזרת כוחות ההכרה שהתפתחו דרך מדיטציה, חשיבה לאחור, תרגילי-רצון, אנו צריכים באמת לומר לעצמנו: תוכנית היפותטית זו אשר אתם בניתם, עלולה לפעמים להופיע כמו סתם פנטזיה, אבל זה לא תמיד כך. במיוחד עבור עובדות מכריעות בחיים, לעיתים קרובות מתגלה כבעל חשיבות גדולה ביותר מה שהאדם נושא בתוכו מלידתו ככמיהה תת-הכרתית, ושהוא מודרך על ידי כמיהה זו, אשר הוא אולי מפרש באופן קצת שונה בתקופות שונות של חייו. הוא עושה את הצעד הראשון, הצעד השני וכל הצעדים אשר לבסוף מוליכים אותו למאורע אשר הוא יוצר כזרע במשך התנסות העבר שלו אחרי מותו ואשר נושא אותו דרך חייו הארציים הבאים כערגה לא ברורה. אנו מעצבים אז את גורלנו בעצמנו באופן בלתי מודע. זה מאפשר לנו להכיר את מה שאנו פוגשים במשך קיומנו הארצי, גורל זה או קארמה, כפי שהיא צוינה בחוכמת הראיה הרוחית העתיקה, האינסטינקטיבית, של המזרח. גורל זה, שבו תלויים אושרנו או חוסר אושרנו, שמחתנו וכאבנו בחיים, אנו יכולים ללמוד להכיר על פי הרצף של חיינו הארציים.

באופן טבעי האדם יִטֶּה לומר: כיצד העניינים עומדים ביחס לחופש? – כי אם האדם מודרך על ידי הגורל, כיצד העניינים עומדים ביחס לחופש האנושי? – באמת, הפיתרון של שאלת הגורל יכול להיות מושג על ידי מאבק רציני עם בעיית החופש. בנקודה זו תרשו לי להוסיף משהו אישי, כי ללא ספק יש לזה משמעות אובייקטיבית. בשנות ה-90 המוקדמות של המאה שעברה כתבתי את הפילוסופיה של החירות[4]. מטרתו של הספר היתה לייסד את החוויה, העובדה של החירות. מהחוויה הפנימית של האדם חשבתי לאפיין את תודעת החירות כוודאות מוחלטת. את ההסברים שבאו לאחר מכן כאשר ניסיתי לתת כפיתרון חלקי לבעיית הגורל, כמו התיאור בקווים כלליים שאני נותן לכם עכשיו, אני מתאר כהרמוניה שלמה עם התיאורים של חירות אנושית. אלו שלמדו את ספרי הפילוסופיה של החירות ימצאו שהייתי חייב להתכחש לדיבור על חירות של הרצון האנושי תחילה, ולדבר במקום זה על החירות שנחווית בחשיבה, של חשיבה טהורה המשוחררת מן החושים. במחשבות שעולות במודע בנפש האדם כאידיאל מוסרי, אתי, במחשבות שיש בהן כוח להשפיע על הרצון האנושי ולהוביל אותו לפעולה, במחשבות שכאלה יש חירות. אנו יכולים לדבר על חירות אנושית כאשר אנו מדברים על פעולות אנושיות המעוצבות על ידי החשיבה החופשית של האדם, כאשר הוא מגיע לנקודה, דרך אימון-עצמי מוסרי, מבלי להרשות לפעולות שלו להיות מושפעות על ידי אינסטינקטים, תשוקות, רגשות, או על ידי הטמפרמנט שלו, אלא רק על ידי אהבה מסורה לפעולה. באהבה מסורה זו לפעולה, יכול להתפתח משהו אשר נובע מכוח אידיאלי של חשיבה אתית טהורה. זוהי באמת פעולה חופשית.

מדע הרוח מאפשר לנו לגלות שבמשך השינה חשיבה כמו שהיא, החשיבה אשר נחה בייסוד של פעולות אתיות חופשיות, נשארת מאחורי התמצית של הגוף הפיזי. זהו אם כן, משהו שהאדם חווה בין לידה למוות. אפילו אם חיי אדם לא היו בעלי ערך עצום גם מצדדים אחרים, הצירוף של האימפולס של החירות בין לידה למוות נותן לחיינו על האדמה ערך בפני עצמו. בקיומנו הפיזי על האדמה אנו משיגים חירות על ידי פיתוח מחשבות כפי שהן, כאשר מחשבות מאבדות את הכוח הפלסטי שעדיין קיים בתוך הגוף האתרי והוא מתפתח כחשיבה טהורה בתודעה שיש לנו בחיים הרגילים.

בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-19 הייתי חייב לשלח מחשבות נועזות מאוד בפילוסופיה של החירות שלי. הייתי צריך לדבר על אימפולסים מוסריים בצורה של אידיאות אתיות ולהסביר שזה לא מגיע אלינו מן הטבע, אלא דרך אינטואיציה. בזמן ההוא דיברתי על 'אימגינציה מוסרית'. מדוע? בפילוסופיה של החירות שלי הסברתי שהמניעים האתיים האלה זורמים לתוך האדם מעולם הרוח, אבל תחילה בצורה של תמונות. האדם מקבל אותם מעולם הרוח כאינטואיציה, כהתגלות.

אך כעת אנו מגיעים לקוטב השני של מה שאנו חווים כאן בעולם הפיזי. בכל מקום בממלכת הטבע אנו מגלים כורח, אם אנו מביטים החוצה לתוכו עם היגיון בריא ופשוט ועם מנטליות מדעית. כאשר אנו מביטים לתוך העולם של אימפולסים מוסריים, אנו מגלים חירות, אבל מתחילים עם חירות בצורת מחשבה בלבד, של חשיבה טהורה, באינטואיציה שחיה בפעילות החשיבה. בתחילה אין אנו יודעים כיצד כוחות מוסריים אלה נכנסים לרצון, כי אנו מקבלים אינטואיציות אתיות באופן בלתי מודע. כך יש לנו מצד אחד טבע שאליו אנו שייכים דרך פעולותינו, ומצד שני ניסיוננו האתי. דרך מדע הטבע לבדו, אנו מאבדים את האפשרות לייחס מציאות וכוחות עולם-יצירתיים לאינטואיציות אתיות אלו. אנו חווים את הטבע בכל כובדו הסמיך, בחיוניות שבו. ואז אנו חווים חירות, אבל אנו חווים אותה כמארג-עדין של אימפולסים של חשיבה אשר מגיעים לשלב האימגינציה, ומכיוון שזה אינו יוצר חלק של טבע ויכול להיות כפעילות חופשית, אנו יודעים שהם באים מעולם הרוח, כפי שציינתי בספרי הפילוסופיה של החירות.

אבל משהו צריך כעת להתווסף בין אינטואיציות אלו שהן לגמרי מטבע-התמונה ובלתי מציאותיות ושרק משיגות מציאות דרך חיים מוסריים, בין אינטואיציות אלו ותפיסת היעד של הטבע וחוקיו. אלו הן האימגינציה והאינספירציה אשר מתהוות בדרך שאותה תיארתי, שכעת מכניסות את עצמן. במקרה כזה אינטואיציה גם כן עוברת שינוי. האימפולס אשר תחילה הופיע רק בחשיבה טהורה, נהיה מרוכז למציאות רוחית.

באינטואיציה נרכשת מחדש זו, המושגת דרך אימגינציה ואינספירציה, איננו לומדים לדעת את ה'אני' הנוכחי שלנו, אבל ה'אני' שעובר דרך חיים חוזרים על האדמה ואשר נושא את גורלנו דרך חיים חוזרים אלה על האדמה. בעוברנו דרך חיים חוזרים אלה על האדמה אשר מעצבים את גורלנו, איננו חופשיים. ועדיין אנו תמיד יכולים להכניס פעולות חופשיות לתוך רשת של גורל במשך חיינו השונים על האדמה. רק בגלל שהאינטואיציה האימגינטיבית מאפשרת לנו לחוות אימפולסים אתיים (לא כמציאויות, אלא כמשהו שאנו יכולים לקבל בחופשיות), אנו יכולים לארוג חירות לתוך הרשת של הגורל במשך חיים ארציים מוגדרים. העובדה שהגורל נושא אותנו מחיים ארציים לחיים ארציים הבאים, אינה גורמת לנו שנהיה פחות חופשיים מן העובדה שספינת קיטור יכולה לשאת אותנו מאירופה לאמריקה. העתיד שלנו נקבע על ידי ההחלטה לנסוע שקיבלנו עוד באירופה. ועדיין בתוך גבולות מסוימים אנו תמיד חופשיים, אנו יכולים לנוע בחופשיות כשאנו באמריקה. כך הגורל נולד מחיים ארציים לחיים הבאים. אך תמיד אנו יכולים להכניס את מה שמגיע דרך החירות במשך חיים מוגדרים, לעובדות שאנו חווים במשך חיים חוזרים ונשנים על האדמה.

כך אנו רואים שאלו הנאבקים עם הבעיה של החירות ומוצאים פיתרון בהתבוננות באידיאלים אתיים אשר יכולים תחילה רק להיות מובנים דרך אשליה מוסרית, אשר חודרת מן העולם הרוחי לתוך העולם הפיזי של האדם – אנו רואים שאלו שבדרך זו רוכשים הבנה עבור הבעיה של החירות, הכינו את עצמם בכך עבור הבנת הגורל, שנכנס לחיי אנוש כמעט כמו כורח.

אם נשיג אינטואיציה זו ונבין את השזירה של הגורל והחירות ובכך נגביר יותר את הכוחות הנרכשים דרך מדיטציה, ריכוז, מחשבות מן העבר וכדומה, נוכל להתבונן ולפרש את העובדות המופיעות לפני המבט הרוחי.

מה שכעת נקשר להתנסות של המבט לאחור, זה החיים שלוקחים את מהלכם בספירה רוחית טהורה שבה אנו חיים כעת לקראת החיים שלאחר מכן על האדמה. בספירה רוחית זו ההתנסות שלנו היא רק הפוכה מן ההתנסות במשך חיינו הארציים. כאן על האדמה, ההתנסות הפנימית שלנו יכולה להתקבל רק באופן פנימי, כתמונות. איננו חווים את ישותנו הפנימית עם תודעתנו הרגילה, כי תודעתנו הערה גורמת לנו לחוות את העולם החיצוני. אנו מביטים החוצה, כפי שאנו, ממרכזנו לתוך הסביבה המרחבית של העולם, לתוך הספירה המרחבית של העולם החיצוני. אנו בתוך עצמנו והעולם החיצוני נמצא בחוץ.

במשך קיומנו בין מוות ללידה חדשה מושג זה מתהפך: אנו כעת מתמקדים בעולם אשר מהווה את עולמנו החיצוני כאן על האדמה, והעולם החיצוני על האדמה נהיה כעת סוג של עולם פנימי.

העולם הפנימי של הטבע האנושי, שלא היה נגיש עבורנו במשך חיינו הארציים, יכול כעת להיחוות כעולם חיצוני. ובמשך חיינו בין מוות ללידה חדשה, ישותנו הפנימית נהיית לעולם! והעולם נהיה ל'אני' שלנו.

ככל שאנו חווים משהו שעכשיו הוא גבוה יותר מן העולם שמקיף אותנו כאן על האדמה (כי האדם הוא כתר הבריאה, הוא נושא בתוך עצמו תחום שהוא גבוה יותר מן העולם הסובב), כך יש בתוכנו עולם יותר בעל ערך במשך קיומנו בין מוות ללידה חדשה. העולם שאותו אנו חווים כסביבתנו שלנו, אבל שהוא למעשה העולם המסתורי של ישותו הפנימית של האדם, נחווה באופן יצירתי. בעולם הרוח אנו חווים כוחות אלו באופן יצירתי ביחד עם ישויות רוחיות גבוהות יותר שסובבות את ישותנו הנפשית-רוחית, באותו אופן שבו ממלכות הטבע: הצמחים, החיות והמינרלים, סובבים את ישותנו הפיזית על האדמה.

בהתייחדות עם ישויות רוחיות אלו, אנו חווים את הכוחות מתוך מה שאנו בהדרגה מעצבים לא רק את גורלנו, את הזרע של גורלנו, אלא גם את האבטיפוס בעולם הנפשי-רוחי. זהו האבטיפוס האמיתי, ישות נפשית-רוחית זו, אשר אחרי זמן מסוים היא מלאה בכמיהה להתאחד שוב ולשלוח מטה את האבטיפוס לתוך גוף פיזי, האבטיפוס שתחילה מעצב מחשבות חיות בעולם הרוח. ומכיוון שהוא יכול להגיע לשלמות רק בגוף פיזי, ישות נפשית רוחית זו מלאה באימפולס ובגעגועים להתגשם כאן על האדמה. מתוך הרוח באה ישות זו מתוך קיום הנמצא לפני הלידה, או לפני ההתעברות והאיחוד עם הגוף הפיזי.

הדרך של התעברות אמיתית שבה אדם מתפתח כאן על האדמה כישות פיזית (פרטים יותר מדויקים יינתנו מחרתיים) אפשר רק להשיג אם אנו יכולים לתפוס את העובדה שמה שמתפתח בגוף האם זה רק משהו אשר מקבל מעולם גבוה יותר את הישות האמיתית של האדם.

למדע הטבע יש אמביציה מסוימת וחלום, המכיל בתוכו את התקווה לגלות יום אחד את המבנה הכימי המסובך של התאים, באמת של התאים הכי מושלמים, תאי הרבייה, תאי הזרע של העובר האנושי. מדע הרוח האנתרופוסופי מתקרב לאותה בעיה, אבל באמצעים קצת שונים ומנקודת ראיה שונה לגמרי. האנתרופוסופיה יכולה, בדרך מסוימת, להצביע על הכיוון שבו יש לחפש את מה שמתפתח בגוף האם בתא הנבט של העובר האנושי. כאן איננו באים לצידו השני של שילוב כימי מסובך, אלא במציאות למצב כאוטי של החומר. אין לפנינו צרוף כימי מסובך מאוד או מבנה מולקולרי מסוים, אלא מצב כאוטי, מערבולת כאוטית של המבנה המסודר אשר קיים בתוך גביש ובתוך מולקולה כימית. בתא הנבט החומר אינו מתפתח לאירגון יותר מסובך, אלא הוא נדחף לתוך כאוס, ומן החומר התואם, מן החומר אשר נהיה כאוטי, מתפתח משהו אשר כעת מקבל את מה שבא למטה לתוכו מלמעלה: האדם העל-חושי שבא מעולמות הרוח.

ההתפתחות של האדם הפיזי נתפסת רק אם המחקר הפיזיקלי מובא לנקודה שבה הוא מסוגל לראות כיצד התא הפיזי האנושי על ידי זה שהוא מוביל את החומר בחזרה לכאוס, נהיה מסוגל לקבל את הנבט הנפשי-רוחי אשר בא למטה מהטרום-קיום. רק בדרך זו זה אפשרי להבין כיצד החלק הנפשי-רוחי יורד מן העולם הנפשי-רוחי ומתאחד דרך התעברות עד ללידה עם מה שנהיה רוחני בנבט, בשלב העוברי המוקדם. כל מי שלומד בזהירות את הצורה וההתפתחות של העובר יכול למצוא, אפילו בהתפתחותו הפיזית, את האישור לתיאור של היום, בעוד התפתחות עוברית זו תמיד תישאר חידה עבור אלו שאינם יכולים לתאר אותה בדרך זו.

אם אנו שואפים באמת לדעת בביטחון את הישות האמיתית של האדם אנו צריכים לקבל ממחקר על-חושי את מה ששייך גם לאדם. בהזדמנויות קודמות יותר, הצבעתי לדוגמא על כך שבמדע, בהתייחסות לממלכות נמוכות יותר, אנשים בכל מקום מתארים דברים טיפשיים שנראים כחוכמה במחקר של האדם.

כבר נתתי לכם את הדוגמא של מחט-מגנטית, כשאחד מהקצוות שלה מצביעה צפונה והשניה דרומה. עכשיו זה לבטח לא עולה בראשו של אף אחד לומר שהכוחות שהיא ממגנטת נמצאים רק במחט המגנטית, בחלל שתפוס על ידי מחט זו. אנו מביטים על האדמה עצמה כמגנט עצום אשר מפעיל את השפעתו על מחט-המגנט ואשר קובע את כיוונה. מחט-המגנט נכללת במבנה של כל אורגניזם-האדמה.

במקרה זה האדם נמצא מעבר לדבר הבודד, כדי להכיר את המקיף-כל הכביר ואת יחסו-הפנימי עם האובייקט הבודד. ועדיין במקרה של האדם אנו מבקשים להכיר את כל מה ששייך לאדם על ידי לימוד ההתפתחות של תא הזרע דרך המיקרוסקופ ועל ידי התבוננות רק במה שסגור בתוך עורו של האדם! כפי שהכוחות שבמגנט יכולים להיות מוסברים כה מעט דרך המגנט, כך זה אפשרי לדעת מה שמתפתח באדם אם לא מביאים אותו לידי יחס לעולם כולו, לא רק לעולם המרחבי, אלא גם עם העולם של הזמן. אי אפשר להבין את האדם אלא אם הולכים בחזרה לישות של טרום-לידה, טרום-קיום, המגלה עצמה, כפי שתיארנו, לראיה העל-חושית. אנו לומדים לדעת ישות טרום-קיום זו כאשר האדם מניח בצד את גופו הפיזי כאן על האדמה, כאשר הוא רואה את גופו האתרי מתפוגג באתר הקוסמי – אנו רואים את הישות הטרום-קיומית עוברת פעם נוספת דרך שער המוות כדי להתחיל מעגל חדש המוביל להסתגלות לעובדות החיים ולשלמות גבוהה יותר.

כך עומד האדם בתוך האבולוציה של העולם, אם נביט על מהותו כפי שהיא. בהרצאה הבאה נראה שמה שאנו מקבלים כעת, הואיל ואנו נושאים את הישות הנפשית-רוחית שלנו למטה לאדמה, מתאים לאבולוציה של העולם וצריך להיות כלול בהתפתחות הקוסמית. האדם יובן רק אם מה שהוסבר היום באותו זמן יוכנס לתוך הישות ויהיה בתוך כל ההתפתחות הקוסמית. כי האדם יכול להכיר את העולם רק על ידי הכרת עצמו. ומה שמרכיב את היקום משתקף בחיים הארציים, והאדם חי דרכו אחרי המוות ולפני הלידה. מספירה זו הוא לוקח את הכוחות אשר הוא עצמו משלב עם גופו הפיזי בלידה או בהתעברות. היקום והאדם שייכים יחדיו לא רק באופן חיצוני, אלא גם באופן פנימי. האדם נושא את העולם בתוך עצמו. העולם כמכלול יוצר את ישות האדם. לכן השאלה שאנו מעלים בחלקה נענית היום, היא תענה במלואה, בהיקף שמתאפשר היום על ידי המדע, בהרצאתי הבאה.

לסיכום תרשו לי לומר עוד כמה מילים. אני רוצה שזה באמת יובן שהעובדות שמוסברות על ידי חוקר מדע הרוח מבוססות על ההתפתחות של הכוחות אשר בדרך כלל נשארים בלתי מודעים לנפש, אבל זה מנקודת ראות אנתרופוסופית שהחוקר המדעי-רוחי מתקדם בדרך כזו שהוא מלביש את העובדות המתקבלות דרך הראיה העל-חושית במחשבות שבדרך כלל משתמשים בהן במדע. לכל מקום הוא לוקח את מחשבותיו עימו. כי עבודת המחקר שלו צריכה תמיד להילוות למטוטלת המתנדנדת מן העל-חושי לעולם הפיזי. הוא תמיד צריך לעמוד עם ביקורתו שלו בצד הישות הגבוהה יותר המחוננת בראיה על-חושית. כתוצאה מכך אפילו אלו שלא עשו תרגילים שכאלה יכולים באמת לבדוק ולבחון עם החשיבה שלהם את כל העובדות המובאות על ידי החוקר הרוחי. הם יכולים לבחון אותן עם החשיבה שלהם, אם הם רק עוקבים בדרך משוחררת מדעה קדומה אחר השכל הישר הבריא שלהם. זה באמת לא נכון שרק חוקר רוחי יכול לבחון את העובדות המובאות על ידי מחקר רוחי. בזמן הנוכחי התפתחנו באופן מאוד רגיל לדרך התנהגות של חשיבה הקשורה עם התוכן החיצוני, עם הרצף החיצוני של עובדות טבעיות, ומצאנו שחוקר רוחי אינו יכול לספק הוכחות תקפות לדרך זו של חשיבה. אבל אלו אשר חודרים לתוך כל הנסיבות, מבינים את הקשר הקיים בין השכל הישר הבריא הרגיל לבין ההבנה המתפתחת בשיטתיות של המדע, של המדע החיצוני. ואלו שחושבים בביקורתיות ובלי דעה קדומה בודקים את כל העובדות המובאות על ידי החוקר הרוחי, יוכלו לעשות זאת, אפילו אם הם עצמם אינם מחוננים בראיה על-חושית. החוקר הרוחי מביא כל דבר באופן כזה שאפשר לבחון אותו. אלו האומרים שחוקר רוחי רק משייך את מה שהוא רואה דרך הראיה העל-חושית שלו מבלי לספק שום הוכחה, מזכירים אדם שרגיל לחשוב שכל דבר שהוא מוצא על האדמה עומד על אדמה מוצקה וכאשר מישהו מסביר לו את מערכת השמש הוא מייד שואל: על מה זה נשען?

יתכן והוא לא מבחין שהיא נחה על עצמה, שהיא נולדה בחופשיות בכוחותיה שלה. אדם השואל עבור הוכחות מזכיר מישהו ששואל: אם כן, על איזה בסיס עומדת מערכת השמש? הוא מזכיר אדם שכזה אם הוא מבקש הוכחה רגילה ומתכוון להוכחות שכאלו שאפשר לבקש רק מעולם החושים החיצוני, היכן שאפשר לגלות, מבלי שום הוכחה, את הדברים אשר החושים מקבלים, את הקיום שניתן להוכחה דרך החושים.

אבל חשיבה אנושית לא קיימת רק לצורך זה. חשיבה אנושית יכולה גם להתרומם לדברים אשר ניתן להוכיח לא רק דרך שכל ישר בריא על גבי יסוד של התנסות חושית, אלא על דברים אשר נישאים על ידי כוחותיהם הפנימיים שלהם, כמו מערכת פלנטרית רוחית. נסו לבחון בדרך זו, על ידי שימוש במחקר רוחי אנתרופוסופי, את התוצאה המתקבלת על ידי הדגמת חשיבה-עצמית וחשיבה תומכת-עצמה. אתם תמצאו שהעובדות המתוארות על ידי חוקר רוחי הן בתוכן מבוססות לבטח – אפילו מבלי מה שנקרא תמיכה חיצונית – כמערכת פלנטרית התומכת את עצמה בחופשיות בחלל הקוסמי, ושבסיס תמיכה נצרך רק על ידי מה שהוא ארצי וכבד. את זה צריך לזכור: שחשיבה צריכה גם כן להיות חופשיה באמת, היא צריכה להיות משהו שיכול לשאת עצמו מבחינה פנימית, אם אינטליגנציה אנושית בריאה רוצה למצוא הוכחה עבור העובדות אשר מחקר רוחי מציג בקשר לישות של האדם ולאבולוציה של העולם. שמנקודת ראות זו אפשר להוכיח הכל, אני מקווה לפתח זאת בהרצאתי הבאה על הטבע של אבולוציית העולם, שבאה לאחר ההסברים שניתנו כעת על הטבע של האדם.

————————————————————————————————–

  1. טלקינזיס – הוא תחום בפרפסיכולוגיה העוסק בהשפעה מנטלית על התנהגותו של החומר, כאשר בדרך כלל הכוונה היא ליכולת להניע גופים ממרחק.
  2. כיצד קונים דעת העולמות העליונים? מאת רודולף שטיינר. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.
  3. גוף נפש רוח – יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.
  4. הפילוסופיה של החירות – יצא לאור בעברית בהוצאת ניצת השחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.