על המציאות של עולמות עליונים – 01

על המציאות של עולמות עליונים

רודולף שטיינר

כריסטיאנה 25.11.1921

GA79

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 1

אני מבקש תחילה להביע את צערי על שאין אני יכול לדבר אליכם בשפתכם. מכיוון שזה בלתי אפשרי אני מבקש את רשותכם להעביר את ההרצאה בגרמנית.

אני רוצה להתחיל בהבעת רגשות-לבי ולהודות על מילות הברכה הלבביות והידידותיות. אני רק מקווה שאהיה מסוגל, במידה מסוימת, למלא את המבחן המונח לפני. אני מוקיר-תודה בכנות על ההזדמנות שניתנה לי על ידי הסטודנטים כאן לומר משהו אודות מדע הרוח האנתרופוסופי.[1] לאחר שנים רבות וארוכות של פעילות בתחום זה של ידע, אני יודע היטב עד כמה זה קשה להפוך את מדע הרוח מובן לציביליזציה ולתרבות המודרנית ואני גם יודע באיזה קלות צצות אי-הבנות. מסיבות אלו אני רוצה לבטא את הכרת תודתי המיוחדת לסטודנטים שיזמו הזמנה זו. אני מייחס חשיבות רבה לעובדה שגם כאן, כמו בארצות אחרות, סטודנטים מתחילים לתת תשומת לב מסוימת למדע הרוח האנתרופוסופי.

הובעה משאלה שהרצאה זו תעסוק בנושא של המציאות של העולמות העליונים. מכיוון שכל כתביי במשך שנים רבות עסקו בתשובות לשאלה זו, אתם תבינו שהרצאה קצרה ותמציתית נדונה מראש להיות בלתי מספקת וגם לא שלמה. אכוון את מאמציי לקווי הדרכה מסוימים לגבי איך העולמות העליונים יכולים להפוך למציאות. כפי שניתן לראות לא אוכל היום להביא בפניכם הוכחה משכנעת, יתכן שבמשך הימים הבאים אוכל לדבר יותר על הנושא.[2] כל מה שאני יכול זה לציין את הקווים והכיוונים שלאורכם אפשר למצוא את ההוכחה. מדע הרוח האנתרופוסופי אינו יכול לדבר על המציאות של העולמות העליונים מבלי להצביע על השבילים המובילים למציאות זו, ואין משאלה להציב שבילים אלה כניגוד למה שכבר הושג באופן כה ראוי להערצה על ידי המאמצים המדעיים והרוח המדעית של המאות האחרונות. זוהי האמונה של מדע הרוח האנתרופוסופי שספקות שהוטלו מצד זה או אחר על הדיוק המדעי של המחקר מבוססים לחלוטין על אי-הבנה. אנתרופוסופיה אינה לדבר בצורה חובבנית, אלא היא שביל של ידע שלאורכו העולמות העליונים, העל-חושיים מתקרבים עם אותו דיוק מדעי ואותה שיטתיות מחשבתית כפי שמדע הטבע במשך זמן כה רב מתקרב לחוקי הטבע.

אם המטרה היא להגיע לעולם העל-חושי עם אותה דייקנות שאיתה מדע הטבע מגיע לתוצאותיו, זה נחוץ גם ביחס לתוצאות עצמן ולשיטות החקירה שילכו מעבר למה שמוכר באופן אוניברסלי כ"מדעי" היום. מדע הרוח האנתרופוסופי מבוסס על אותן עובדות יסוד עקרוניות שעזרו להפוך את המדע המודרני לגדול. המדע המודרני השיג גדוּלה דרך הסתכלות קפדנית על עולם החומר, דרך ניסויים, שיקול דעת הגיוני של מה שניתן על ידי התבוננות חושית וניסויים. בזמן שהולכים מעבר לתוצאות של שיטת הפעולה של מחקר מדעי אמין כיום, מדע הרוח האנתרופוסופי שואף להתקדם יד-ביד עם כל דבר שניתן ללמוד אותו ממחקר מודרני.

ה"הליכה מעבר" היא בעיקר לגבי ידע של חקירה שהתפתח בספירה של מדעי הטבע ונתקל בגבולות מסוימים. כל חוקר מדעי מודע לכך שהבעיה הגדולה העוסקת בטבע הנצחי של הנפש – שבדרך כלל ידוע כבעיית האלמוות, כגורל, במובן הרחב יותר, מכאן, כבעיה של העולמות העליונים – כל חוקר מדעי מודע לכך שבעיה זו נחה מעבר לגבולות של המדע המודרני. בנוסף לכך זה מוכר שכל אופן המחשבה, יכולת התפיסה, הכוח של הידע עצמו, הכל התפתח ממחקר של עולם החומר של החושים ובנקודה מסוימת מגיעים לגבול בלתי עביר. אנתרופוסופיה נמצאת בהסכמה מוחלטת עם אנשי המדע המודרניים כשמדובר באישור שגבולות אלו באמת קיימים, עד כמה שהתודעה היומיומית של האדם נוגעת בדבר. בעולם של הפילוסופיה נעשים מאמצים רבים לחרוג מגבולות אלו. אך שום דבר מהאינטלקט או מהלב האנושי לא יכול לנחש מה מונח בצד ההוא של עולם החושים שיכול לעמוד במבחן של חיפוש ומחקר. אי-הכשירות של השערה שכזו נבגדת מעל הכל בכך שהיא מגיעה לריקנות. האינטלקט מרגיש שזה תלוי במה שהחושים מעבירים ובכל פעם שהוא רוצה לחדור דרך שטיח הקיר של העולם החומרי, לא נשאר שום תוכן בשדה התודעה הרגילה.

אנשים בעלי רגשות עמוקים, אשר מנסים להצדיק את הצרכים של הנפש והרוח לפני בית הדין של המדע, שאינם מרוצים ולא שלמים רק עם האמונה, אלא רוצים לדעת דברים שמעבר לעולם הזה – אנשים כאלה לעיתים קרובות נוטים היום למצוא מפלט בסוג של מיסטיציזם. הם מאמינים שמה שהמדע החיצוני אינו יכול לתת להם נמצא במעמקי חיי הנפש. הם מאמינים שהוכחה למשמעות החיצונית של הנפש האנושית, של הקשרים המחברים את הנפש עם העולם של הרוח האלוהית, יכולים לזרום מעלה מעומק הלב.

אך לא יכול לעלות שום מדע אמיתי של הנפש עם סוג כזה של מיסטיציזם, לא יכול לעלות ידע כמו שהוא בנתיבי היכולות האנושיות של זיכרון וזכירה. כמובן שלתודעה הרגילה מלאי של זיכרון שנקרא מעלה שוב ושוב בגלל שהם דרושים עבור חיים בריאים של הנפש. אך עמוק למטה מעורבבות עם זיכרונות אלו של הנפש, שוכבות דרגות רבות אשר בטבען הממשי אינן סוקרות את התודעה הרגילה. מיסטיקנים רבים חושפים ממעמקי הנפש דברים אשר הם מסתכלים עליהם כגילוי מהעולמות העליונים, בעוד שלמי שיש ידע אמיתי הם עשויים להיות רק רשמים שנחקקו בילדות בעבר הרחוק על ידי עולם החושים החומרי.

חוקר אמיתי יודע שמה שנספג באופן בלתי מודע בילדות המוקדמת עובר הרבה שינויי צורה וזה יוכל להופיע מחדש בצורה שונה. אנשים רבים מאמינים שדרך ההתנסות המיסטית הם מגלים ניצוצות מהאלוהות בתוכם, בעוד שמה שהם מושכים מעלה ממעמקי נפשם הוא רק גירוי המתקבל במשך הילדות שמופיע בצורה שונה.

לפנינו שתי מלכודות כאשר אנו נכנסים למחקר רציני ואמיתי בכמיהתנו לעבר המציאות של העולמות העליונים. החוקר האמיתי צריך לעמוד על משמרתו כנגד פילוסופיה אשר מנסה רק להיות מסקנה אינטלקטואלית והשערה החודרת דרך העולם החיצוני של החושים לסוג של "מעבר", ומצד שני כנגד צורה של מיסטיציזם שפשוט מעלה זיכרונות בלבוש שונה מתוך מעמקי הלב האנושי. בשני הכיוונים הוא עבר מכשולים שאין להתגבר עליהם: מצד אחד העולם החומרי של החושים שהתודעה הרגילה אינה יכולה לשבור, ומצד שני, הצד האנושי, האוצר של הזיכרונות שצריך להיות נוכח בכל חיי נפש בריאים ואשר יוצר גבול פנימי – גבול אשר שוב התודעה הרגילה אינה יכולה לחצות אלא בעזרת אשליות ופנטזיות.

מטרת המחקר האנתרופוסופי היא למנוע את שתי המלכודות הללו ולהשיג ידע אמיתי ומקורי של העולמות העליונים והעל-חושיים. לכן צריך לקבוע בכל היושר וגילוי הלב שיכולות התפיסה הפועלות בחיים הרגילים ובמדע הרגיל, פועלות באופן בלתי נמנע כנגד גבולות אלה ואינן יכולות לחדור דרכם לתוך העולמות העליונים. מדע רוח אנתרופוסופי מציג התעוררות יכולות בנפש שהתודעה הרגילה אינה מודעת להן, ועולה לחקירה לתוך המציאות של העולמות העליונים רק כאשר יכולות אלו עברו דרך התפתחות ראויה. סוג זה של מחקר לתוך הדברים של הרוח אינו מתחיל ממשהו שהוא מעורפל או מיסטי. הוא מתחיל מיכולות של חיים רגילים, אבל משנה אותן, עושה אותן שונות בעיקרן.

היכולת הראשונה האמיתית שתשומת הלב של החוקר הרוחי צריכה להיות מכוונת אליה היא היזכרות, זיכרון, שבתוכו הגבולות שנזכרו נעשו. יכולת זו של זיכרון מאפשרת לנו לזָמֵן באופן בלתי רצוני או מבחירה, תמונות מחיינו מאז הלידה, או מוטב מזמן קצר אחרי הלידה. שלא כמו הפסיכולוגיה הרגילה, אנתרופוסופיה מחשיבה במלואו את כל מה שמעורב כאן ומנסה על ידי מאמצים מכוונים של רצון להביא אידיאות, תמונות נפש, רעיונות, תכולה של מחשבות, למרכז התודעה – אשר, בנסיבות אחרות, מתרחש רק על ידי התרגיל של יכולת הזיכרון. אנתרופוסופיה מפתחת תחילה יכולת בסיסית של ידע עליון יותר בדרך זו, באמצעות תרגילים מסוימים הנעשים על ידי היכולת של החשיבה. אנתרופוסופיה איננה התוכן עצמו של יכולת החשיבה שבא לידי ביטוי בזיכרון הרגיל, אלא עוברת מעבר לזה – לא על ידי מדיטציה שרירותית שלעיתים קרובות מצוטטת על ידי מיסטיציזם מעורפל, אלא על ידי משמעת פנימית ומדיטציה שיטתית.

מטרתי היום היא להצביע על העקרונות של נושא זה: פרטים מלאים ומדויקים יותר אפשר למצוא בספריי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים?[3], מדע הנסתר בקוויו העיקריים[4] ועוד אחרים. כעת זה אפשרי לציין רק כמה קווים יסודיים מנחים עבור לימוד אשר צריך להתעסק בו במשך שנים רבות. הנקודה החשובה היא שהיכולת של חשיבה באדם התפתחה בכוח גדול יותר והתגברה כאחוזת דיבוק בחיים הרגילים ובמדע הרגיל.

כאשר בעבודה מסוימת צריך להפעיל בהתמדה שריר, אזי כוחו מתחזק. החוקר הרוחי מתקדם באותה דרך עם יראת-כבוד לכוחות הנפש. הוא ממקם מספר תמונות רוחניות, רעיונות או קבוצת רעיונות שהוא יכול בכוונה וכפעולה חופשית של הרצון להחזיק בצורה מושלמת במרכז הכרתו, ולהגות בכך במשך זמן ארוך. מספר אנשים יצטרכו יותר זמן, אחרים פחות, לפי היכולות שלהם וכושר הריכוז שלהם.

שימו לב בבקשה – כי זוהי נקודה חשובה מאוד – שאני מדבר על תמונות אשר יכולות להתקיים לאחר בדיקה מקפת. אם משהו ממאגר הזיכרונות הרגיל היה מובא לתוך מדיטציה זו או תרגילי חשיבה אלה, היינו צריכים להיות מובלים שלא בדרך הישר. כי מאגר המחשבות מכיל הרבה זיכרונות, הרבה רשמים בלתי מודעים שמתקבלים מהחיים ויש להם אפקט במשך התרגילים. שום דבר לא חשוב לא צריך לעבוד מהתת-מודע לתוך מדיטציה אנתרופוסופית אמיתית. בדיקה מושלמת צריכה להתקיים וכל דבר צריך להיות לנושא להכרה מודעת ולשיקול דעת. מכאן נעשית לפעמים הדרישה, ומסיבה טובה, שמי שמתכוון להיות חוקר של ממש במדע הרוח צריך לשאול חוקרים מנוסים שימליצו על תרגילים מסוימים. כאשר תרגילים שכאלה מתורגלים – אנו צריכים לפתח אותם בעצמנו או שהם ניתנים לנו – הם נכנסים לתודעה כמשהו חדש – כמו התנסות חושית שאינה היזכרות אלא נכנסת לנפש כמשהו חדש למדי. הנקודה החשובה אינה שאנו משיגים משהו מהתוכן הממשי של התמונה או של השילוב של התמונות, אבל זה מגיע לתודעתנו עם כל החידוש והרעננות של התנסות-החושים ושאנו הוגים בזה עם כוחות הנפש שלנו. כמו שאנו מבצעים קטע מסוים של עבודה על ידי שימוש בשרירינו, כך אנו מפעילים את כוחות הנפש כאשר אנו הוגים בתמונה או ברעיון בריכוז מתמשך ומחושב. אם מתבוננים בתשומת לב בכל הפרטים של התרגילים המתוארים בספריי, אז אין סכנה של כניעה לשום דבר בעל טבע של סוגסטיה או סוגסטיה-עצמית. כל רגע מהתרגילים יהיה מלא בפעילות מודעת של רצון ואחרי זמן אנו נרגיש שכוחות נפשנו מתחזקים וגדלים.

זה לא נחוץ להקדיש זמן רב בכל יום לתרגילים אלה, אבל צריך לחזור עליהם שוב ושוב. אדם אחד צריך תקופה ארוכה יותר, אחר ישיג הצלחה משמעותית בכמה חודשים, אחרים יצטרכו שנים. העיקרון הוא אותו הדבר בכל מקום: כוחות הנפש, כוחות החשיבה, מתחזקים בפנימם על ידי התרגילים עד שלבסוף מגיעים לנקודה שבה נעשית התקדמות לחשיבה עם דימיון, חשיבה אימגינטיבית.

קראתי להתפתחות זו "חשיבה אימגינטיבית" בגלל שאדם נהיה מודע במידה מסוימת שהמחשבות נהיות חופשיות מההפשטות והאינטלקטואליזם שהן מלאות בהן בחיים הרגילים ובמדע הרגיל. מחשבות טהורות מתחילות בהדרגה להיות מוארות על ידי תכולה של תמונות, מחוממות על ידי חיים זוהרים, כממשיים מכל בחינה כתמונות וחיוניות פנימית הנוצרת על ידי רשמי-חושים חיצוניים.

זה חשוב מאוד לזכור זאת, כי כולנו יודעים שכאשר תשומת לבנו מכוונת לרשמי-חושים חיצוניים, הכל שופע, רווי ומתגבר. כל ישותנו ניתנת לרשמי-חושים אלה. אבל אם אנו מפנים את תשומת לבנו הלאה מרשמי-החושים החיצוניים, אנו נכנסים לסוג של חשיבה שבדרך כלל מצוי בחיים הרגילים ובמדע, מחשבות אלה הן חסרות צבע, ויש בהן מעט חום. יש סיבה טובה לדבר על חוסר צבע זה, "ההשלכה החיוורת" של מחשבות מופשטות. וכמעט כל החשיבה שעוברת בחיים הרגילים ובמדע היא מופשטת. רק מחשבות אלו אשר צצות ברגעים שאנו נתפסים במציאות החיצונית של עולם החושים – רק מחשבות אלו השופעות בתוכן. החיים הזוהרים והתוכן השופע, של התנסות פנימית יכולים להגיע רק על ידי התרגילים וחיזוק המחשבות בדרך שאותה ציינתי. אז אנו באמת מתחילים לחשוב בתמונות, באימגינציות.

אך נקודה אחת צריכה להיות ברורה למדי. בחשיבה אימגינטיבית זו אין לנו בתחילה שום דבר לפנינו או בתוכנו שמסתכם במציאות רוחית חיצונית. המשמעות האובייקטיבית של חשיבה אימגינטיבית מובאת בהדרגה לתוכנו כאשר אנו תופסים את הדבר הבא:

כל אחד יודע כיצד מוח של ילד קטן מתפתח בהדרגה לאיבר נפלא במהלך החיים. אפשר באמת לומר שהמוח הוא איבר פלסטי, המרשה לכוחות המעצבים של הנפש לבטא את עצמם בכל המבנה שלו, בפיתולים שלו וכן הלאה. תהליך זה הנמצא בפעולה במשך הילדות המוקדמת ביותר, עוצר בנקודה מסוימת המגיעה מתוצאה של התפתחות טבעית וחינוך רגיל. עם מה שכבר הושג אנו מנסים לפגוש את דרישות חיי היומיום ולהתקדם במדע הרגיל. אך כילדים אנו מתפתחים משנה לשנה ומשיגים יכולות גדולות יותר ויותר.

במאמצינו להשיג ידע אימגינטיבי אנו שוב נהיים מודעים ליכולת גדלה והולכת זו. אנו מבינים שדרך הפעילות אשר כוללת את תרגילי החשיבה, הולך ונבנה משתכלל ומתפתח בתוכנו משהו שכעת הוא פלסטי. אך אנו גם מרגישים שמה שאנו עובדים עליו מפלס את דרכו חרושת הקמטים בחיי הנפש והרוח בדיוק כמו המוח הפיזי בילד – אנו מרגישים שזה משהו על-חושי, משהו מהטבע של נפש ורוח בתוך האדם אשר נמצא מעבר לגוף הפיזי. אחרי זמן אנו מרגישים שהגבולות החיצוניים והפנימיים של הידע יכולים כעת לעמוד בפני דרך שונה לחלוטין. כאיש מדע הרוח צריך להודות שאלו המדברים על גבולות שכאלו עושים כך מסיבה טובה, אך גם מרגישים שמעט מאוד גבולות של ידע יכולים למעשה להיחצות בעזרת התפתחות של יכולות חדשות.

כאשר אדם מגיע לשלב כזה, כאשר הוא מרגיש למעשה: כעת אני לא צריך יותר לעצור בתוך עולם החומר של החושים, כי כעת, באמצעות חשיבה תמונתית חיה, אני חווה משהו אמיתי כאשר אני חודר דרך עולם החומר וגם כאשר אני מביט ארוכות לתוך ישותי שלי, אני חווה משהו שהוא מעבר לטווח של מדע הטבע ושמיסטיציזם יכול רק ללבוש צורה של אשליה. כאשר יש לאדם חוויה זו כתוצאה של התפתחות פנימית אמיתית, הוא יכול להיות בטוח שהוא צועד על שביל שיוביל אותו למציאות של העולמות העליונים.

נתחיל ונאמר ששום דבר שיכול להיאמר הוא מציאות חיצונית שמונחת לפני הנפש. הכוחות הישנים פשוט התחזקו, התגברו. אך לא יעבור זמן רב זה עד שנבחין שמשהו חשוב מאוד קורה בשדה התודעה. תמונה פנימית הופיעה, המקיפה את החיים כולם מאז הלידה. באמת זו היא המציאות העל-חושית הראשונה שנחווית: חייו הפנימיים של האדם מאז הלידה מוצגים בתמונה חיה שממנה ניתן לקבל סקירה שלמה. התוצאה היא שהיחס של החשיבה למה שהוא כעת תפיסה אובייקטיבית שונה מהיחס שניתן קודם למציאות החיצונית ולחוויות הפנימיות. בחיי היומיום האדם מציג את פעילות החשיבה. הוא חושב על משהו זה או אחר. המחשבות עצמן הן בתוך הנפש – הן בדמיונו בלבד. החפץ עצמו הוא בחוץ. האדם מרגיש שמחשבותיו נפרדות ממה שנמצא בחוץ. כעת יש לפניו תמונה חיה של חייו מאז הלידה. אך מחשבותיו נכנסות כפי שהן לתוך הרקמה עצמה אשר בה ארוגה התמונה החיה של חייו. הוא חש את עצמו כחלק ממנה וגם בתוכה. הוא מרגיש: כעת בפעם הראשונה אני מתחיל לתפוס את המציאות של ישותי שלי. אני צריך לוותר על החשיבה שלי למה שמתהווה באופן אובייקטיבי לפני תודעתי. זה מכיל התנסות שכרוכה בכאב. אך חוויות שכאלה הן יסודיות ואיש מדע הרוח לא צריך לפחד מלשאת אותן. אני אדבר על כך שוב בהקשר אחר.

בהתחלה נרגיש שהתמונה החיה של החיים גורמת לעצמי הפנימי ביותר שלנו להיות תחת סוג של מועקה. בנסיבות אחרות, הבהירות והקלות אשר מחשבות, רעיונות, רגשות, אימפולסי רצון, שאיפות וכדומה, עולים, נראים כאילו חלפו ללא שוב ואנו חשים את ישותנו כמתחת למשקל, למגבלה. אך אם לומר זאת בקיצור: בהתנסות זו של מועקה אנו מתחילים להיות מודעים למציאות. אם אין חוש של מועקה אז אין זו כלל מציאות, אנו רק בונים בניין מרשים של מחשבות. אך אם אנו מביאים לתוך תחום המועקה את כל מה שהיה קודם לכן בתוכנו בצורה של סיפור חופשי של מחשבות, אנו מוגנים מסכנת האשליות, מהתנסויות של חזיונות, חלומות והזיות בידע האימגינטיבי שלנו.

לעיתים קרובות נאמר שהתרגילים המומלצים על ידי מדע הרוח האנתרופוסופי אינם עושים דבר אלא חזיונות והזיות, שהם פשוט מביאים כוחות עצביים מדוכאים לפני השטח, ושאף אחד לא יכול להוכיח את המציאות של עולמות עליונים אלה שעליהם מדבר מדע הרוח. ועדיין כל מי ששם לב פשוט למה שאמרתי היום, יבין שהשביל שנלקח על ידי מדע הרוח האנתרופוסופי הוא האנטיתזה לכל השבילים אשר מובילים לחזיונות, הלוצינציות או למדיומיזם.

בסופו של דבר, כל דבר שמוביל למדיומיזם, לאשליות או לחזיונות עולה מאיברים גופניים חולים אשר נושמים את התוכן הפסיכו-רוחי שלהם לתוך ההכרה באופן פתולוגי. כל הדברים הללו נחים מתחת למישור התפיסה-החושית והם מתפתחים מתנאים אובייקטיביים, לא ממצבים פתולוגיים פנימיים.

לתאר כפתולוגיות את השיטות של מחקר אנתרופוסופי זה מצביע על אי-הבנה מוחלטת, האמת הפוכה בהחלט. בגלל שידע אימגינטיבי מושג בתודעה מלאה וחופשית, אפשר להכיר הזיות וביטויים של מדיומים ממה שהם באמת. אף אחד לא ידחה גילוי פסיכופטי שכזה יותר בחוזקה מאחד שלא שיקע את חיי נפשו בגופו, כמו אדם הוזה, אלא עשה אותם חופשיים מהגוף דרך המאמצים המתוארים ויכול לסקור את חייו אחורה עד ללידה וכך להתחיל בתמונה החיה עליה דיברתי.

כפי שאמרתי, בתמונה חיה זו – שהיא מציאות ממשית – אנו יודעים שיש לנו משהו תואם, לא רק מחשבות, אלא כוחות חיים שעובדים על בניית האורגניזם שלנו מההתחלה של חיינו הארציים. הדמיון שמקבל כאן צורה הוא למעשה סך הכל הכללי של הכוחות שבאמצעותם אנו גדלים, הסך הכולל של הכוחות אשר פועלים גם בתהליך ההזנה.

את מה שמתגלה כאן כמציאות פעילה, על-חושית בישותו של האדם, מדע הרוח האנתרופוסופי מכנה: גוף אתרי, או גוף הכוחות המעצבים.

כפי שאתם רואים מתגלה באופן שיטתי איבר גבוה יותר זה של האדם, איבר על-חושי שעובד על יצירת הגוף הארצי. בגלל שבתמונה החיה שצצה, מחשבותינו אינן נודדות מפה לשם באופן הרצוי, אלא המועקה גורמת לנו לחוש במציאות – בגלל זה אנו מבינים שאנו מביטים פנימה בלא אחר מאשר הכוחות שפועלים באופן פעיל באורגניזם – שבנסיבות אחרות פועלים באופן בלתי מודע.

הגוף האתרי העל-חושי או גוף החיים שמדבר עליו מדע הרוח האנתרופוסופי אינו יצירה מלאכותית של פנטזיה. וגם לא "כוח-החיים" שעבר זמנו או "כוח-חיים" היפותטי, אשר מחשבה מדעית נטשה אותו בצדק. הגוף האתרי הוא מציאות עבור הכוח המחוזק מחדש והמשופר של החשיבה – הוא מציאות בדיוק כפי שהעולם החיצוני של החושים הוא מציאות. אנו מונחים אליו לא על ידי איזשהו סוג של מיסטיציזם מעורפל אלא על ידי חיזוק ונתינת אנרגיה ליכולת הנורמלית של חשיבה אשר השתפרה לרמה של "אני" חופשי. כזו היא ההתפתחות אשר מביאה מציאות ראשונה זו לפני הנפש.

אך בשלב ראשון זה אנו פשוט סוקרים את התמונה החיה של חיינו הארציים דרך זרימת הזמן, התקדמות נוספת צריכה להיעשות לאורך השביל של העולמות העל-חושיים. זה מושג דרך התרגילים שבהם כוחות אחרים הישנים בנפש מובאים לידי פעולה. אתם כולכם יודעים שבחיי אנוש, כמו גם ביכולת הזיכרון, היכולת לשמור אידיאות ותמונות נפשיות, קיימת גם היכולת לשכוח. בחיים הרגילים, לצערנו, שיכחה לעיתים קרובות באה אלינו מאוד בקלות. אבל אדם אשר חי במידה רבה בעולם של מחשבות יודע היטב שמחשבות יכולות גם לייסר, שדרוש מאמץ להיפטר מהן. זה דורש מאמצים גדולים מאוד במדיטציה השיטתית שתוארה כאן, כאשר אנו מנסים לפתח חשיבה פנימית עמוקה.

כאשר התודעה ממוקדת בדימויים מסוימים והכוחות של הצגה נפשית זו מתחזקים, הדמויות סולדות מפרידתן. הן נדחקות אלינו פנימה ומרשות לעצמן להיות מסולקות רק כאשר אנו מאמנים את עצמנו באופן שיטתי ובמודע לעשות זאת. אם אדבר באופן יותר פרדוקסלי, אנו צריכים לאמן את עצמנו ולדון בכובד ראש בשיכחה, לתת שיקול מחושב לתמונה אשר רוצה להישאר.

בספרים שהזכרתי תיארתי בפרטים הרבה תרגילים לחיזוק הכוח של סילוק דימויים נפשיים. כאשר תרגילים אלה מתורגלים במשך זמן רב, מגיעה הנקודה כאשר, בערנות מלאה, אנו יכולים לרוקן את תודעתנו לחלוטין.

מה שנאמר כאן הוא בשום אופן לא בלתי חיוני כפי שהוא עלול להופיע. בחיים הרגילים זהו המקרה שמאמצים לרוקן את התודעה שולחים את רוב האנשים לישון אחרי זמן קצר. כעת זה אפילו קשה יותר לרוקן את התודעה כאשר, כתוצאה ממדיטציה, היא התמלאה בדימויים מחוזקים. על כל פנים צריך לנסות זאת. בכך אנו מצליחים לאט לאט לדכא לא רק דימויים בודדים, בריקונם החוצה מתודעתנו, אלא, לאחר מאמצים ממושכים, בהשפעה על כל התמונות החיות של החיים שאליהן דיברתי. באופן מעשי כל חיינו מוצגים לנו בתמונות חיות של החיים, כמו בחלל שנהיה לזמן, או זמן שנהיה חלל. התרגילים נותנים לנו בהדרגה את הכוח לסלק את כל תמונות החיים מתודעתנו. הם היו שם לפנינו אבל אנו יכולים עכשיו לרוקן את תודעתנו ועדיין להיות לגמרי ערים ומוכנים.

זהו צעד חשוב ביותר על השביל למציאות של העולמות העליונים. כי כאשר התודעה, שהתמלאה לראשונה עם תמונות החיים, עם התפיסות של הגוף האתרי, התרוקנה לחלוטין, איננו פוגשים בחלל ריק. באמת, אנו מכירים שעולם החומר של החושים אינו נמצא יותר מסביבנו… הוא לא יותר מסביבנו מאשר בשינה עמוקה וחסרת חלומות… אלא עולם שלא ידענו מקודם, עולם של ישויות על-חושיות והתרחשויות על-חושיות שעולות לפנינו. זה מה שקורה אחרי שתמונות החיים הורחקו מתודעתנו. זה אבסורדי לומר שמה שנובע אחרי כל המאמצים הללו יכול פשוט להיות זיכרונות של חיים, או אשליות. כל מי שפועל באופן אמיתי יודע שהמציאות נמצאת לפניו כפי שהוא יודע בביטחון שהעולם החומרי, החיצוני הוא מציאות.

הנקודה המרכזית היא שכאשר אדם נוטה להזיות וחזיונות הוא מאבד את תודעתו הרגילה, הנורמלית. הוא חי בהזיותיו וכוחותיו ושיקול דעתו חולפים. אדם שפיתח את יכולותיו בדרך שאותה תיארתי אינו מאבד דבר משכלו הבריא, אף אחד מכוחותיו השקולים והמעמיקים. נשארו כל היכולות שקודם לכן היו שלו והוא יכול בכל רגע להפנות את מבטו מהאופק של העולמות העל-חושיים שלפניו. כמו שהוא יכול להביט לאחור על זיכרונו, כך הוא יכול בכל רגע, כרצונו, להביט לאחור למה שיצר חלק מתודעתו בחיים הרגילים או במדע הרגיל. מכאן אדם שמתפתח בדרך זו יכול למלא את כל תפיסתו של העולם העל-חושי עם חשיבתו המודעת, עם חשיבתו שכעת חדורה עם רצון. הוא יכול לדבר על העולם העל-חושי עם אותה בהירות שקולה ומנומקת ואותה מובנות שעימה מדבר המדע הרגיל על עולם החומר. ובגלל שהוא מתאר את העולמות העליונים הללו עם כוחות נורמליים של חשיבה ובשיטות מדעיות, כל מי שמתרגל את היכולת של אינטליגנציה אנושית בריאה יכול לעקוב אחרי מה שהוא אומר, אפילו אם הוא עצמו אינו חוקר במובן האנתרופוסופי של המילה. זה אינו דרוש, בגלל שהחוקר האנתרופוסופי האמיתי מביא את היכולות של השכל הישר לתוך פעולה עם הידע שהוא מציג של העולמות העליונים. הידע שהוא מעביר צריך להיות בצורה כלשהי מובן בכל נקודה להיגיון אנושי בריא ולטעם הטוב. זה נכון לא רק בשלב של חשיבה אימגינטיבית, שדרכה בהתחלה עולה התמונה החיה של החיים הארציים, אלא שגם נכון לשלב הבא של ידע שעליו רק דיברתי ונקרא בספריי ידע אינספירטיבי או ידע מלא אינספירציה.

אני מבקש מכם לא להרשות לביטויים אלה להיות למכשול. הם אינם מכילים יסוד של שטחיות או מסורת שעבר זמנה, אלא משמשים אך ורק בהקשר של מה שתיארתי. אני דיברתי על "ידע אינספירטיבי" בגלל שכמו שהאוויר מהעולם החיצוני נכנס לאיברי הנשימה כמציאות, כך העולם העל-חושי זורם לתוך עולם הנפש. מצויד בידע אינספירטיבי זה, החוקר הרוחי נמצא במצב הבא: הוא מתחיל עם תוכן נורמלי והרכב של נפש ורוכש פעם נוספת את היכולת לרוקן את הכרתו ולא חשוב איזה תוכן יש להכרתו, זה אפשרי עבורו לעשות זאת שוב לפי רצונו, לא חשוב היכן הוא עומד בזמן או בחלל, לא חשוב מה יהיה התוכן של תודעתו.

משהו מתגלה אז מהישויות והאירועים של העולם העל-חושי. זה כמו נשימה פנימה, זוהי אינספירציה. עולם הרוח נושם לתוך העולם הרגיל.

ושוב אנו צריכים להיות מוכשרים לקבלה מחדש של הכרה נורמלית, לשפוט עולם רוחי זה עם תודעה נורמלית. יש נשימה החוצה מתמשכת ונשימה פנימה של העולם הרוחי, ושוב ושוב החזרה לתודעה הרגילה מאפשרת לאדם לתרגל שיפוט מעמיק ביחס גם לעולם רוחי זה.

מה שבכוונתי לומר כעת בדרך של השוואה יכול לרמוז לכם שהשימוש במושג אינספירציה הוא מוצדק. החוקר הרוחי של ימינו אינו במצב להגיע אל העולם העל-חושי בדרך שהיתה אפשרית במשך עידנים טרום-היסטוריים מוקדמים באבולוציית האנושות. השיטות שבעזרתן אנשי המזרח השיגו גישה לעולמות העליונים בזמנים עתיקים התמידו דרך מסורת ואפילו היום עדיין מתקיימות באסיה כמשהו מתנוון כיוגה, על ידי אנשים שהמערכת הגופנית שלהם שונה משלנו במערב. שום דבר מסוג זה לא יכול להיות טוב עבור המערב. הכל מתרחש באופן אינסטינקטיבי, בלתי-מודע, בעוד שמה שתיארתי נישא הלאה בתודעה ערה במלואה, תחת שליטה מלאה של הרצון.

אף על פי כן, במידה מסוימת, אפשר ללמוד משהו מהדרך שבה בני אדם נאבקו באותן תקופות קדומות של תודעה אינסטינקטיבית, כדי להשיג גישה לעולמות העליונים ולעבודתם. בתרגילי היוגה האדם של הודו העתיקה הסדיר את נשימתו – לנשום לא בדרך הרגילה אלא באופן מחושב ובשיטתיות. הוא שינה את האופן הרגיל של הנשימה, שאף כל הזמן להיות מודע בתוך ועם נשימתו, בעוד המהלך הרגיל של הנשימה הוא בלתי-מודע, תהליך-אורגני טהור. בכך הוא חווה ריתמוס זה: נשימה פנימה, נשיפה החוצה, נשימה פנימה… התלמיד של היוגה בזמנים העתיקים היה מועבר לתוך הריתמוס של העולמות והיקום – והריתמוס הפיזי של הנשימה נהיה אחד עם הריתמוס הרוחי של נשימה פנימה ונשיפה החוצה של העולמות הרוחיים שתיארתי בפניכם בצורה המתאימה למערב.

בכל הכנוּת אנו נכנסים לתוך תיאום עם הריתמוס. הקיום שלנו כבני אדם של האדמה יכול להיות מלא אינספירציה שוב ושוב ברציפות, בעולם על-חושי גבוה. מהו עולם על-חושי זה במציאות?

דרך אימגינציה הכרתית למדנו לדעת את הגוף האתרי, הגוף של הכוחות המעצבים הפועלים בנו במשך הקיום הארצי. גוף זה של כוחות מעצבים דוכא כעת ועולם חדש התגלה. העולם של החושים לא עוד קיים באופן מיידי – זהו רק זיכרון. בעולם חדש זה, מציאות גבוהה יותר מתגלה, מציאות גבוהה יותר זו אשר חודרת ופועלת בתוך ודרך הגוף האתרי או גוף הכוחות המעצבים, כמו שהגוף האתרי בתורו חודר את הגוף הפיזי.

ושוב כתוצאה מצעדים מחושבים ושיטתיים שנלקחים לאורך השביל אל המציאויות הגבוהות יותר ולא משום פעילות של פנטזיה, מדע הרוח האנתרופוסופי מדבר על הגוף האסטרלי של האדם אשר מגלה וחודר את הגוף של הכוחות המעצבים גם אם חייו נחים בעולמות אחרים. כאשר אנו בוחנים את העולמות שבתוכם נמצאים חייו של הגוף האסטרלי עם ה"אני" – כפי שאדם חי את חייו הגופניים עם הדברים של העולם החומרי – אנו מגלים את העולם של נפש-רוח שממנו האדם יורד כאשר דרך הלידה או ההתעברות הוא מתחבר עם החומרים הפיזיים המסופקים על ידי האב והאם. בתפיסה ישירה – אשר כפי שאמרתי, עומדת במבחן של ההיגיון האנושי הבריא – מתגלה הגרעין הנצחי, בן האלמוות של ישות האדם.

אנשים רבים נפגעים היום כאשר במקום לדבר בהכללות כמו הפנתיאיסטים, על עולם הרוח הלא מוגדר, המתפשט-בכל, ניתן תיאור מיוחד לעולם הנפש והרוח היכן שהאדם ירד לקיום פיזי דרך לידה ושאליו הוא חוזר בעוברו דרך שער המוות – עולם שמתגלה כמציאות, לא דרך השערות או ערפל של רגשות מיסטיים, אלא בדרך של משמעת קפדנית של תפיסה. פגיעה נגרמת כאשר עולמות אלו מתוארים כפי שתיארתי אותם, לדוגמא, בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים. תנו לי לנסות להסביר באמצעות השוואה פשוטה איך אפשר למעשה להסביר עולמות אלו.

חישבו על הזיכרון הרגיל שלכם – מה אתם חווים שם? דבר אחד או אחר קורה לכם במהלך החיים. מה שנהיה לעבר מזמן, חדל מזמן להיות מציאות חיצונית ועומד בפניכם בתמונת זיכרון. מתמונה זו אתם בונים מחדש את ההתנסות. זה עובר דרככם, כפי שאתם, מהעולם החיצוני, ונהיה לחלק של תכולת נפשכם. מתוך תכולת נפש זה אפשרי בכל רגע לשקם את עולם הזיכרון כולו, כל העולם של התנסויות חיצוניות שבהם מעורב הקיום. העולם הפנימי אוחז ביחד בתוך חיי המחשבה, הרגש והרצון. באחיזה בחיים הפנימיים, העולם של ההתנסויות החיצוניות עולה באוב לפני הנפש. אבל מהו שנתפס על ידי אימגינציה ואינספירציה?

עם אימגינציה ואינספירציה אנו מבינים לא רק את מה שנספג במשך החיים הארציים, אלא אנו מבינים את האדם בכל ישותו. אנו לומדים לדעת כיצד גוף הכוחות המעצבים נשאר כיחידה דרך כל החיים ופועל באיברים האנושיים. כיצד בעולם של נפש-רוח לפני הלידה או ההתעברות, הגוף האסטרלי נושא את הגרעין הנצחי של ישותנו, כיצד גוף אסטרלי זה חודר לתוכנו ופועל בתוכנו. כל הטבע והישות של האדם נהיים קלים להבחנה. טבעו הפיזי מוכר כמוצר של הרוחי. כשאנו מביטים לתוך מאגר הזיכרונות ובונים מחדש את החיים הארציים בתמונות, כאשר אנו מביטים עדיין יותר עמוק פנימה, אנו תופסים לא רק את התוכן הפסיכו-רוחי שנשתל במהלך החיים הרגיל, אבל מכירים כיצד האיברים שלנו נוצרו, כיצד הגוף האתרי, הגוף האסטרלי וה"אני" ארוגים בתוך הגוף הפיזי – אז אנו יכולים להעביר את עצמנו בעיניים פתוחות של נפש, לתוך הזירה הגדולה של ההתנסויות הקוסמיות, ההתרחשויות הקוסמיות, כמו שהזיכרון נושא אותנו לתוך גופנו האתרי. כי האדם היה תמיד נוכח בכל מה שהתרחש ביקום שעימו ישותו מאוחדת, יהיה זה בממלכת הרוח, הנפש או בספירה הפיזית. כאשר, באופן שתואר, האדם רואה את עצמו בישותו וטבעו האמיתיים, הוא יכול להכיר את המאורעות היכן שהאבולוציה שלו דרך ההיסטוריה ובתוך הקוסמוס נהיית אפשרית.

אלו המבינים את מלוא החשיבות של מחשבות אלו יבינו את מה שכתבתי בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים, הם ימצאו שם תיאורים לגבי האדם, וכיצד בצורותיו הקודמות הוא היה קשור לא רק עם האדמה, אלא גם עם העולמות הפלנטריים אשר, בשינויי צורה מוקדמים יותר, הקדימו את האדמה, וכיצד ההרכב עצמו של מערכת הגוף של האדם מצביעה על שינויים עתידיים של האדמה למצבים פלנטריים אחרים. כיצד זה באמת אפשרי לחדור לתוך העולמות העליונים ולהכיר את הממלכות שסביבנו כבני אדם על האדמה כתוצאה של עולמות עליונים, רוחיים, עולמות על-חושיים.

זה נכון שהמאמצים הנמרצים שמדע הרוח האנתרופוסופי צריך לעשות כדי להשיג תוצאות אלו צריכים להיות ידועים ומובנים. יש דעה נפוצה מאוד שמה שהמחקר הרוחי אומר אודות המציאות של העולמות העליונים זו רק התוצאה של כמה צורות של "השראה", או משהו כזה, או מסקנה משכנעת אינטלקטואלית, או אפילו פנטזיה טהורה. באמת זה לא כך. מחקר רפואי, מחקר אסטרונומי, לדוגמא, דורשים פירוט ועבודה קשה. אבל מה שמושג באופן פנימי בדרך המתוארת, נלמד כפי שהוא מישותו של האדם על ידי התנסות פנימית כדי להציג תפיסה של עולמות עליונים – זהו אפילו מבחן יותר קשה, הדורש מסירות גדולה יותר, תשומת לב גדולה יותר, דיוק רב יותר והתמדה שיטתית. מה שמתואר כאן בכל הרצינות כמדע הרוח שונה באופן יסודי משימוש שוטף באוקולטיזם, מיסטיציזם וכדומה. כפי שהמדע עומד בניגוד לאמונות תפלות, כך מדע הרוח האנתרופוסופי עומד בניגוד לצורות רווחות של אוקולטיזם אשר מנסה להשיג ידע דרך מדיומים או על ידי איסוף עובדות חיצוניות, סנסציוניות אופנתיות וחובבניות. ענף מסוים זה של אמונה תפלה מודרנית מנוצח על ידי משהו לא יותר החלטי מאשר מחקר רוחי אמיתי, עם השיטות הקפדניות לחלוטין והמדויקות שלו.

כאשר האדם השיג ידע דרך אינספירציה הוא יכול להביט ארוכות לתוך העולם שאותו חש בלידתו או בזמן התעברותו ויכנס אליו שוב לאחר המוות. הוא חווה משהו אשר בהשתקפותו בתודעה הרגילה נראה כמו סוג של פסימיזם. אחרי הכל בתחום של ההכרה הרגילה כל דבר על-חושי תופס צורה לא ברורה ולא מוגדרת, למשל רגשות שלא התגבשו וכדומה. ההתנסות אשר החוקר הרוחי מגיע אליה דרך אינספירציה נראית כלוקחת את הצורה של פסימיזם. מדוע פסימיזם? בגלל שזה למעשה המקרה שכאשר החוקר הרוחי נכנס לעולמות הרוחיים, הוא חווה משהו כמו כאב עמוק, סבל אוניברסלי. במובן של התרגילים המצוינים בספריי, אנו צריכים להיות חמושים כנגד כאב זה, להיות מוכנים לשאת אותו באומץ לב ובהחלטיות. אם כן, מהו כאב זה שנחווה בכל מציאות? זו למעשה כמיהה עמוקה ורצינית להתנסות בכוח זה שבו הנפש עוברת מהעולמות הרוחיים דרך לידה לקיום פיזי. הנפש חיה לפני כן בעולמות הרוח והתקופה האחרונה של חיים אלה, לפני הירידה דרך לידה לקיום פיזי, נחווית כמו ערגה לעולם הפיזי. ערגה זו נהיית אחר כך לכאב שנחווה על ידי החוקר הרוחי. במיוחד אם ההתנסויות בתחום של מדע הרוח אינן מופשטות או תיאורטיות ובגלל שכל ישותו של האדם מעורבת, כולל רגשותיו ורצונו, כאב זה הוא חלק מרכזי של השביל המוביל לעולמות העליונים.

להגות תיאוריות זה בשום אופן לא מספיק כאשר מדובר בצעידה בשביל האנתרופוסופי לתוך העולמות הרוחיים. ההתנסויות שמלוות את השיטות המעסיקות מחקר אמיתי, דורשות, בכל שלב, הכנה הולמת ומוסרית. באמת אין הכנה טובה יותר לחיזוק המוסר של האדם בגוף, נפש ורוח, מאשר לעסוק בתרגילים המובילים לידע של המציאות של העולמות העליונים. הם לעולם לא מגלים את עצמם למי שרק עוסק בתיאוריות, אלא רק למי שמתמסר כולו לעודד בנפש את כל הכושר שלו להרגשה טובה, של הערכה של היופי בעולם, הכוח שלו של התבוננות מלאת יראת כבוד בסודות של היקום. רק הוא אשר עושה את האהבה לאדם והאהבה לעולמות שלתוכם כוחות של חום פנימי, חודר-כל ומשיג את הכוח המוסרי הדרוש כדי להגיע למציאות של עולמות עליונים.

אם כן, הרבה יודו שלתרגילים שאני מתאר עבור השביל לעולמות העליונים שנלקח על ידי מדע הרוח, יש צד מוסרי שהוא באמת מתאים להכרה. זה יתקבל גם לכל הדעות על ידי אלו שנפלו ואינם שואפים לעבור את השביל הממשי לידע של העולמות העליונים. ועדיין זהו השביל היחידי אשר, בפני הכמיהה המודרנית למדע, יכול להוביל לתוך עולמות אלה.

דרך אימגינציות ואינספירציות אלה האדם מגיע לעצמי הפנימי ביותר שלו. אבל עצמי פנימי ביותר זה צריך גם להקיף עצמו בעולם שמסביב. כבר הסברתי שחשיבה, אפילו בשלב של אימגינציה, צריכה לזרום החוצה לתוך מה שהוא אובייקטיבי. חשיבה, שקילה ומשמעת, פועלים תמיד בגילוי שלנו של העולמות העליונים. אבל אנו גם צריכים להיות מודעים שכל ישותנו צריכה, כפי שהיא, להינתן למציאות זו של העולמות העל-חושיים. אחרי ההישג של האינספירציה, דרך המאמצים שנעשים והתרגילים שעוברים, אנו נהיים מודעים ל"אני", הגרעין המרכזי של ישותנו, בכל עוצמתו. וזוהי הנקודה שבה ההרמוניה, האיחוד שבין ההתנסות של החופש וזה של הכרח-הטבע יכול להיות מובן וידוע.

בחיים הרגילים אנו סגורים ברשת של צורכי-הטבע. לעיתים קרובות אנו מרגישים שמה שחי באימפולסים שלנו יפרוץ מעלה ממעמקי התת-מודע, מהאינסטינקטים והדחפים, אפילו כאשר זה פועל מתוך החטא בכיוון הטוב. זה כמעט בלתי אפשרי לבדוק מה שפועל בדחפים ובאימפולסים של הרצון כשהוא צריך לשרוד את ההתנסויות שהוא עובר דרך השינה. ואחרי הכל, בדחפים ובאימפולסים של הרצון נכלל הרבה ממה שפועל לתוך חיי ההכרה שלנו, לאחריות המוסרית שלנו.

אדם שהשיג אינספירציה ואימגינציה, התחזק על ידי מאמציו ופעולותיו. הוא חווה את ה"אני" באינטנסיביות הרבה יותר גדולה – ניתן לעולם, זה נכון, אך עדיין תחת השגחתו. אדם שכזה לא יאמר על אלה שבהם הוא דבק שהם בעלי דעות מדעיות קדומות: אותו הכרח-טבעי אשר גורם לאבן ליפול לאדמה, להתחמם בשמש, ההכרח-הטבעי אשר טבוע בחשמל, במגנטיות, בתופעות האקוסטיקה ובאופטיקה – אותה נחיצות היא בפעולה כאשר כבן אדם אני פועל ופורש את אימפולסי הרצון שלי. באמת במדע הרגיל ובחיי היום יום האדם אינו יכול להיפטר מהספקות המכרסמים אשר תוקפים אותו בקשר לבעיה זו.

מצד אחד יש את המציאות של החופש האנושי. אבל יש אמונה שכיחה שחופש זה יש להתכחש לו אם מישהו הוא איש מדע במובן המודרני, אמונה בשימור האנרגיה והחומר ואחיזה בהשקפה ששום אימפולס של הרצון האנושי, שום פעולה אנושית אינם יכולים לנבוע מרצון חופשי, משום שהאדם במשותף עם כל שאר היצורים בממלכות הטבע, צריך להיות נתון לשליטתו של כורח-הטבע.

כאשר ל"אני" האמיתי שלו יש כוח, עומק ועוצמה גדולים יותר, האדם משיג סוג של ידע יותר גבוה מאשר אינספירציה ואימגינציה. אני מכנה צורה גבוהה יותר זו של ידע אינטואיציה אמיתית, כי היא מצביעה על הופעה מושלמת במציאות הרוחית. בשלב זה, העובדה שהאדם חוזר על חיים ארציים המדוברת על ידי האנתרופוסופיה מלאה במשמעות. הצורך שנראה כמרומז בפעולותיו של האדם, ברצונו, מוכר כתוצאה של חיים קודמים על האדמה. הגרעין הנצחי של ישותו של האדם עבר דרך חיים ארציים חוזרים, ובין חיים אלה, כלומר, בין מוות ללידה חדשה, הוביל קיום בעולמות של נפש ורוח. כעת בא הידע: בזרימה מחיים לחיים קיים הגורם אשר כרוך בהשתעבדות של ה"אני" ביחד עם אימפולסי הרצון שלו… לא ככורח-טבעי, חיצוני, אלא לכורח שזורם דרך השרשרת של חיים ארציים.

בהתחלה צורך זה נחבא מחשיבה רגילה. אך כאשר חשיבה נהיית חופשיה באמת, חופשיה מחושים כפי שהיא מתוארת בספרי הפילוסופיה של החירות[5], נפרשת עם קיום ארצי בודד – עם סוג זה של חשיבה יש לנו את הבסיס האמיתי לחירות שלנו, לפעילות הרוחית החופשיה שלנו. עם זה אנו צומחים, כאדם, על ידי אימפולסים מוסריים אלה שנאחזים בכוח על ידי הכוח החופשי של המחשבות, אנו נהיים בני אדם חופשיים כאן על האדמה. ומה שלא טבוע בקיומנו בצורה של הכרח, מחייה עצמו החוצה כגורל – זה אינו כורח-טבע אלא הכורח שזורם דרך חיים ארציים חוזרים.

זה גם מתגלה לאינטואיציה, השלב השלישי של ידע על-חושי. שם לפנינו מוצגים בהרמוניה נפלאה, החופש הטבוע בחיים ארציים בודדים, ומה שאנו חשים ככורח של הגורל – אשר אינו חיצוני, הכרח של הטבע, לא בגלל ההרכב הנורמלי של הגוף האנושי, אלא אשר זורם פנימה מחיים ארציים קודמים. זה לא עושה אותנו יותר בלתי חופשיים מאשר שינוי בזירה שעליה חיינו לוקחים את מהלכם, כאשר התנאים הם כאלה שעושים אותנו תלויים עדיין בקשרים שבין חיים חדשים אלה לחיים הישנים. אם לדוגמא, אנו מהגרים מאירופה לאמריקה, האוניה לוקחת אותנו לשם וחיינו נכנסים למקום חדש. זהו גורל. אבל כשאנו חוצים מאירופה לאמריקה, אנו נשארים ישויות חופשיות. נחיצות וחופש יכולים להיות נבדלים כאשר אנו מקבלים מצד אחד את ההכרחיות הטבועה בחיים חוזרים על האדמה, ומצד שני, את החירות המשתמעת ללא סייג מכל חיים ארציים בודדים.

להתבונן מעלה לתוך העולמות העליונים נותן לנו ביטחון עד כמה שהצורך והמשמעות של חיים ארציים נהיה ברור. אנו לא עוד כמהים לעולמות העליונים – למרות שזה גם דרוש לכל חוש של ביטחון על האדמה. החיים הארציים נהיים בלתי בטוחים אם אנו מאבדים את הקשר שלנו עם האלוהי-רוחי בתוכנו.

ידע אנתרופוסופי אמיתי של המציאות של עולמות עליונים אינו עושה אותנו לזרים מענייני האדמה: אנו יודעים שהירידה לאדמה צריכה להיעשות שוב ושוב כדי שהחופש יהיה לחלק בלתי נפרד ממעמדו של האדם. למרות ההבנה שלנו של בעיות הגורל שהתגשמות מודעת של חירות מחדירה בנו, כי אנו צריכים ללמוד להבין בעיות אלו מהצד הרוחי שלהן, באור של המציאות של העולמות העליונים.

זה היה אפשרי לתת רק קווים בסיסיים של נושא זה. קיימת ספרות בשפע היום לרשות כולם. בהרצאה קצרה אחת יכולתי רק לציין כמה קווים מנחים, אבל מה שנאמר יראה לכם במידה מסוימת שידע אנתרופוסופי של העולמות העל-חושיים אין לו את הנטייה הקלה ביותר להיות רחוק מהעולם, להיות בלתי מעשי. הוא אינו שואף להוביל את בני האדם לאגואיזם במבצרים תפלים באוויר. נהפוך הוא, הוא מחזיק בכך שהרחקת האדם מהעולם מהווה חטא כנגד הרוח. הרוח היא אמיתית רק בתוך אחיזתנו כאשר המשב של העוצמה שלה עושה אותנו מעשיים ובעלי יכולת.

הרוח היא יצירתית. השליחות של הרוח היא להתפשט בכל, לא לברוח מקיום חומרי. ידע אנתרופוסופי של העולמות העל-חושיים הוא לכן באותו זמן כוח בחיים המעשיים. מכאן – כפי שהראתי בהרצאות אחרות כאן בכריסטיאנה – אנתרופוסופיה שואפת להעשיר כמה מהמדעים, את חיי האמנות, כמו גם את התחומים של החיים המעשיים, עם כל מה שידע של המציאות של העולמות העליונים יכול להוסיף לדברים של עולם החומר.

כפי ששמעתם, ידע אימגינטיבי מגלה את הגוף האתרי, גוף הכוחות המעצבים. כאשר לאור ידע זה, אנו מבינים את הטבע של האורגניזם הגופני האנושי, כאשר אנו מבינים כיצד הגוף האסטרלי אשר ירד מעולמות של נפש ורוח פועל באדם כישות ארצית, בריאות, בכבד, בבטן, במוח וכן הלאה… אז אנו מבינים את הטבע של בריאות ומחלה. כאשר מגיעים לנקודה זו, המימוש שלנו של העולמות העליונים יצליח לא רק בסיפוק הצורך של ידע, אלא למעשה בהעשרת הרפואה והריפוי. בשטוטגרט ובדורנאך יש לנו כבר מרפאות ומכונים העסוקים ביישום מעשי של המתנות שידע אנתרופוסופי יכול לתת לרפואה – במיוחד לרפואה – אבל גם לפתולוגיה. האנתרופוסופיה גם שואפת לגרום לידע זה של העולמות העליונים לשאת פירות בממלכת האמנות.

בבניין הגתאנום בדורנאך, בבית הספר הגבוה עבור מדע הרוח, נוצר סגנון חדש של אדריכלות, מתוך עקרונות אנתרופוסופיים.[6] סגנון חדש זה של אדריכלות אין לו סוג של נטייה לקראת סימבוליזם או אלגוריה. אפילו לא סימבול בודד ולא צורה אלגורית יחידה תמצאו שם. הכל מוצר של אמנות יוצרת במובן האמיתי ביותר. מדע הרוח אינו תיאוריה, הוא לא רק עניין של האינטלקט. היסוד של האינטלקט הנסחב מטה לאמנות לא ייצר דבר אלא סימבוליזם אלגורי עקר, מדע הרוח מוליך לתפיסה ממשית, להבנה מוחשית של עולם הרוח. התכולה של העולם הרוחי יכולה אז להיות ארוגה לתוך עולם החומר. אנו שואפים למלא בדרגה הגבוהה ביותר את התביעה של גתה, כלומר, שאמנות צריכה להיות ביטוי של חוקים סודיים של טבע אשר, מבלעדיו, היא אינה יכולה לשאת פירות. ואנו גם משתדלים לפתח אמנות של תנועה המבוססת על המציאות של הכוחות המעצבים באופן על-חושי בתוך האדם. זוהי אוריתמיה, הופעה שתינתן כאן ביום ראשון הבא.

אוריתמיה אינה אמנות של מחול, ולא שום דבר מטבע הפנטומימה. זוהי אמנות שהובאה מטה מהעל-חושי לתוך התחום החומרי של האדם. היא נותנת ביטוי לקשר האינטימי של האדם עם הקוסמוס וחוקיו, מראה כיצד "בדיבור נראה" סודות של חיי הנפש והרוח יכולים להיעשות גלויים, כמו גם בדיבור נשמע או בשיר.

באופן דומה, מדע הרוח יכול לזרום לתוך החיים הסוציאליים, החיים המוסריים והאתיים. ניסיתי להראות זאת בספרי עיקרי הבעיה החברתית.[7] הבעיות של החיים החברתיים של האדם לעולם לא יוכלו להיפתר במידה מספקת על ידי מרקסיזם או תיאוריה מטריאליסטית אחרת. בקיומו הפנימי ביותר האדם הוא ישות רוחית על-חושית, וכישות חברתית זה גם מבחנו לתת ביטוי לעל-חושי בתחום של חייו החברתיים. כשזה נעדר אזי השאלות החברתיות הבוערות של זמננו לעולם לא יוכלו להיפתר באופן פורה.

ולבסוף, השביל לעולמות העליונים שמדע הרוח האנתרופוסופי שואף לבדוק באמצעות מחקר אמיתי ולא דרך אמונה בלבד – שביל זה קשור עם החיפוש העמוק ביותר והכי פנימי של האדם – המנסה במסירות, יראת שמיים ומעשים טובים להתאחד עם היסודות האלוהיים-רוחיים של היקום. בקצרה, מדע הרוח קשור עם הרגשות הדתיים העמוקים ביותר העולים בלב האנושי, עם החיים הדתיים שצריכים להתגלות אם הכבוד האמיתי של הבגרות צריך להיות מושג. וכך ידע אנתרופוסופי של העולמות העל-חושיים הוא באותו זמן מהיר יותר, הוא העשרה של החיים הדתיים, אשר, כל בעל דעה בלתי משוחדת יודה, שאנו חיים היום עם צורך נואש.

זה כמעט לא מובן עבורי ששוב, כמעט לאחרונה, מדע הרוח האנתרופוסופי נאשם על ידי חוגים תיאולוגיים בהרס החיים הדתיים. נאמר לדוגמא: החיים של האנתרופוסופיה מבשרים את המוות של הדת. החיים של אנתרופוסופיה קשורים בקשר בל יינתק עם החיים של הנפש שהכוחות העמוקים ביותר של הדת מתגלים בה. חיפוש זה אחרי מציאויות על-חושיות אינו יכול לבשר את המוות של הדת – הכי הרבה זה יכול לבשר את הסוף של משהו שהוא רק נחשב כדתי והוא כבר מת. אם, באמת, זה מה שקרה לדת, אנתרופוסופיה פשוט תֵפתח מראה של מוות. מטבעה שלה, מהיותה שביל חי למציאויות על-חושיות, האנתרופוסופיה היא אמצעי שדרכו הרגשות הדתיים, כל הנאמנות השלמה של בני האדם לעולמות העל-חושיים תגדל ותשתפר, תהיה מהירה יותר, תתפשט עם חום.[8]

מטרת האנתרופוסופיה היא לעבוד ולשאת פירות בכל הספירות השונות של החיים, מהחילוני ועד למקודש ביותר. במובן האצילי ביותר – איזה הישג רחוק מונח לפנינו – המטרה והאידיאל של אנתרופוסופיה זה לטפח ולהיות גורם ממשי בקידום האבולוציה של המין האנושי. וכל אדם בלתי משוחד שעבר עם תודעה ערה דרך התקופה הקטסטרופלית של העשור השני של המאה ה-20, יודה בכך שהרבה תחומים של קיום היום קוראים לאימפולסים חדשים וחיוניים.

מה שהנחתי היום בפניכם בקווים כלליים וקצרים קשור עם העניינים של חיי אנוש. אנתרופוסופיה יכולה להיות מעובדת במעמד של חיים, היכן שהאדם לא תמיד נראה כתובע ביטחון פנימי זה אשר יכול להימצא רק בהכרה של ישותו הפנימית. הוא יכול להיות מעובד בשקט ובשלווה, הרחק מהשאון וההמולה של החיים. האדם בכל תקופה צריך להיות במגע עם הנצחי שבתוכו כדי להיות באמת אדם. כך אנתרופוסופיה היא של האוניברסלי, בעלת עניין חיוני עבור כל האנשים בגלל שהיא נוגעת בדברים שהם נצחיים בקיום האנושי. בימינו, כאשר סימני השקיעה וההידרדרות נראים בכל מקום, צריך לַבֵטח גם להודות שיש צורך לצאת כנגד הכוחות של הניוון עם אימפולסים שירוממו את הציביליזציה המערבית. אנתרופוסופיה מתאימה לתשומת לב היום לא רק בגלל שהיא שמה לב לנצחי, אלא גם בגלל המשימה הקשה שעומדת בפני זמננו.

לסיכום, תרשו לי לומר את הדברים הבאים: שלא כמו הנטייה הנוכחית להוביל את האדם למבצרים מיסטיים באוויר וכך לגרום להתרחקות וניכור מן העולם, מטרת האנתרופוסופיה היא להוביל אותו למציאות של העולמות העל-חושיים באופן כזה שבאחזו ברוח הוא יתן יד אמיתית למאמצים של החיים המעשיים והחומריים. באמת האדם צריך לאחוז ברוח, מן הסיבה שחייו צריכים להישען על בסיס בטוח, קשר עם העולמות העל-חושיים ועם החלק הנצחי של ישותו הוא חיוני ביותר. והיום, מעל לכל, האדם צריך את הרוח כדי לפתור את הבעיות הקשות והכבדות אשר מקיפות אותו בזמנים קטסטרופליים אלה.

———————————————————————-

  1. הרצאה זו ניתנה כתשובה להזמנה מהתאחדות הסטודנטים בכריסטיאנה. היא התקיימה באולם הגדול ביותר – "בבית המיסיון" בכריסטיאנה שיש בו בערך 2000 מקומות ישיבה.
  2. ראו את ההרצאות הבאות.
  3. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.
  4. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.
  5. הפילוסופיה של החירות – יצא לאור בעברית בהוצאת ניצת השחר.
  6. ראה בעברית בנושא אדריכלות: אדריכלות ומשימתן של האמנויות – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.

    האדריכלות כהתגלות ישותו הנסתרת של האדם – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.

  7. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.
  8. ראו: ישוע או כריסטוס, הרצאה שניתנה בכריסטיאנה 29.11.1921.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *