על אנרגיה גרעינית ועל האטום האוקולטי – 03

על אנרגיה גרעינית ועל האטום האוקולטי

Photo 1 http://www.rsarchive.org/RelAuthors/UngerGeorge/images/ungergeorg02.jpg

ד"ר ג'ורְג' אוּנְגֶר

גורג אונגר (12.1.1909 – 11.6.1999) היה ראש המחלקה למתמטיקה ואסטרונומיה בגיתהאנום בדורנאך. נולד בשטוטגרט, גרמניה. היה תלמיד בית הספר ולדורף הראשון. סיים לימודים מקיפים במתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה וקיבל את הדוקטורט בצירך. לאחר 10 שנות הוראה בציריך הוא הפך לאזרח שוויצרי ובשנת 1955 נסע לארה"ב ללמודי קיברנטיקה. (מדע מנגנוני השליטה באדם ובטכניקה)

מגזר יצירותיו נע מהיסודות האפיסטמולוגיים של המתמטיקה והפיזיקה ועד לעיונים בהתפתחות בשטח המדע.

בהרצאות אלה פונה ד"ר אונגר לקהל שספריו של רודולף שטיינר מוכרים לו. ההרצאות ממזגות בהן את הידע הבולט של ד"ר אונגר בפיזיקה המודרנית, במתמטיקה ובטכנולוגיה עם מחקריו של רודולף שטיינר וכמובן, עם ראייתו המעמיקה של המחבר.

 

 

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

הרצאה שלישית

על "אוקולטיזם מכני"

הרצאת מבוא זו ניתנה בפגישת חברים בוויסבאדן, 1963

חשוב לתאר לא רק את האמירות של המחקר המדעי רוחי על הנושא, אלא גם לקשר אותן למה שיש למדע לומר בתחום המכניזם.

בהרצאות של רודולף שטיינר שכותרתן בתנאים המשתנים של הזמנים,[1] הוא תיאר "כוחות אשר בעתיד בני אדם יפתחו בדרך בסיסית למדי." הרצאות אלו חיוניות עבור הנושא שלנו. אנו עוסקים כאן בכוחות בלתי ידועים למדע החומרני, מדובר פה בתקופה שבמשכה השיטות הכלליות שלו עברו שינוי קטן.

ד"ר שטיינר התייחס תחילה "ליכולת המשולשת, שבה התברך כל חבר המיודע-היטב בחוגים סודיים אלה". הראשונה היא הכישרון למה שמכונה "אוקולטיזם חומרי". הכוונה כאן, על פי הרעיונות של חברות סודיות אלה, "צורה חברתית מסוימת אשר מהווה היום את הבסיס לתיעוש אשר ימוקם על בסיס שונה". רודולף שטיינר ממשיך באופן מפורש יותר:

"כל חבר משכיל בחוגים סודיים אלה יודע שאך ורק באמצעות יכולות מסוימות שעדיין כמוסות בתוך האדם ועדיין מתפתחות, ובעזרת חוק התנודות ההרמוניות, מכונות ומבנים מכניים יוכלו לנוע. תמצאו רמיזות קטנות לכך במה שאני מקשר לדמות של סטרדר במחזות המיסתורין שלי… היכולת להניע מנועים בהתאם לחוק של פעולת גומלין של וויברציות שאנו מפתחים בקנה מידה רציני בקרב העמים דוברי האנגלית."

אם ההתייחסות לד"ר סטראדר חוזרת לאחור למקור, אנו מודרכים על ידי האמירות של רודולף שטיינר אודות הגורל האנושי לפילוסוף גדעון ספיקר. כלומר, אם אפשר לומר כך, לצד אחד של התמונה. הצד האחר הוא זה שהקהלים של רודולף שטיינר בתחילת המאה העשרים היו מודעים לו דרך ההרצאות התיאוסופיות, על האישיות של הממציא ג'ון וורל קילי, שהיה פעיל באמריקה במשך המחצית השניה של המאה ה-19. קילי הציג את "המנוע" שלו, שהיה מבוסס על העלאת וויברציות מסוימות לתדירות גבוהה יותר ויותר. הוא נשלט על ידי וויברטור מכני, שכוון על ידי הממציא עצמו. בכתביו של קילי יש דיווח על צילינדר אשר משחרר כוחות עצומים מסוג מכני, ועל וויברטור המרסק סלעים, השימושי בתעשיית המכרות. יש טבלאות שלמות של מספרי וויברציות המתייחסות לספירות שונות של המציאות. כל זה פורסם לראשונה על ידי החברה התיאוסופית ואחר כך נערך בצורת ספר על ידי אחד מהספונסרים של קילי, גברת בלומפילד-מור.

לחוק של פעולת הגומלין של התופעות, שצוין על ידי רודולף שטיינר בהרצאה שצוטטה, הוא מתייחס בהזדמנויות אחרות, תמיד כאילו הוא חולף על פני עובדות אוקולטיות ידועות ונפוצות. למשל, בהרצאה השמינית במחזור ההרצאות המדעי הראשון: מחזור ההרצאות המדעי הראשון[2] – הוא אמר:

"יש לכם שעון מטוטלת. אתם תולים אותו ומפעילים אותו. באותו תדר יש שעון מטוטלת אחר. הוא צריך, לכל הדעות, להיות מסוג מסוים. את השעון השני אינכם תולים. בנסיבות נוחות אתם עשויים לגלות לפעמים שבהדרגה שעון זה מתחיל לפעול מעצמו. אנו קוראים לזה "סימפטיה הדדית" בין תופעות, אפשר לחקור זאת בתחום רחב מאוד. תופעה אחרונה מסוג זה, שעדיין קשורה במידה מסוימת עם העולם החיצון, ניתן לבחון לעיתים הרבה יותר תכופות משנעשה בדרך כלל, כי היא מתרחשת לעיתים קרובות. פעמים ללא ספור אתם חווים זאת. אתם יושבים לשולחן עם אדם אחר והוא אומר משהו שבדיוק חשבתם עליו. חשבתם עליו אבל לא אמרתם זאת. והוא אמר זאת עכשיו. זוהי הליכה יחדיו אוהדת של מאורעות (או תשלובת של מאורעות אשר כאן עושה עצמה מורגשת בתחום רוחי מאוד. אנו צריכים להכיר את כל טווח ההמשכיות מהתהודה הפשוטה של מיתר כינור, שמישהו עדיין יכול לפרש באופן המוני ולא רוחי כרצף מאורעות חומריים חיצוניים, ועד לתופעה מקבילה זו המופיעה באופן הרבה יותר רוחי – כשאנו חווים אחד את המחשבות של השני".

בספרו של האוקולטיסט ס.ג. הריסון, היקום שמעבר (לונדון 1894), נידונה ההשפעה האפשרית של התפילה על ירידת הגשם (עמוד 104): "זה כה בלתי מדעי לחשוב שהיכן שהמשאלות של קהילה שלמה מתרכזות בנושא מסוים, זה עשוי אולי לשחרר כוחות שאינם חסרי השפעה על המגנטיזם של האדמה? – הבה נאמר דרך חפיפה של תנודות". בהערת שוליים לנקודה זו מוסיף המחבר: "אם המנוע של קילי יהפוך אי פעם לעובדה מוגמרת, מי יכול לומר איזה תוצאות נפלאות יהיו בעתיד לשימוש בחוק של חפיפת התנודות?"

זמן קצר לפני הקטע שזה עתה צוטט הריסון טפטף רמז מוסווה. בגלל הקשר שהוא טוען שקיים בין גשם, לחות אטמוספרית ומגנטיזם של האדמה, ההערה הבאה נשמעת טבעית למדי ובלתי מזיקה: "מהו אחרי הכל מגנטיזם? זה צורה של אנרגיה. אבל גם כוח רצון הוא צורה של אנרגיה. האם אנשי המדע שלנו טורחים להוכיח שבין שתי צורות אנרגיה אלו אין גורם משותף כמו שמוסכם שקיים בין מגנטיזם וצורות אחרות של אנרגיה כמו חום, חשמל וכ"ו?

הרעיון שעטוף כאן במה שנראה כשפה שגרתית הובא לידיעת הציבור הרחב על ידי רודולף שטיינר בהקשרים אחרים, היכן שהראה שחשמל ומגנטיזם קשורים בטבעם היסודי לכוח הרצון האנושי. בה בעת הוא הדגיש שכוחות אלו, כמו כוחות טבע אחרים, אינם ניטרליים מבחינה מוסרית, והזהיר אותנו בפני הסכנות הטבועות בהם.

רמז אחר, שעוסק באופן דומה בהפצה של ידע אוקולטי, ניתן על ידי ר. הרט, שהיה אז המזכיר של החברה התיאוסופית, במבוא שלו למהדורה הראשונה של הספר: הסודות של קילי מאת הגברת בלומפילד-מור (10.7.1888). וכך הוא כתב: "האוקולטיסטים מאמינים בדרך כלל שהעולם אינו מוכן עדיין להופעת כוחות איומים כאלה בחיי האנושות. האדם אנוכי מדי, אכזרי, טיפש, אינו מגלה אהדה, חייתי מכדי לבטוח בו עם מה שבמציאות מפוכחת מהווה 'כוח אלוהי' משני". אחרי שהוא מפתח נושא זה הלאה הוא ממשיך: "מסיבה זו, רוב האוקולטיסטים אינם חושבים שרצוי שלתגליות של קילי יהיו 'תוצאות' במובן המסחרי של המילה".

הרקע למילים אלו צריך לעלות בראשנו. כלומר, הקיום של "צד מתקדם וצד שמרני" בתנועה האוקולטית, שאליו התייחס במיוחד רודולף שטיינר בהרצאותיו על התנועה האוקולטית במאה ה-19.[3]

עד כאן על הצד האוקולטי של העניין (נחזור לזה מאוחר יותר, בקשר לקטע מהדוקטרינה הסודית של ה. פ. בלבצקי). כבדרך אגב, זה קרה אחרי הגילוי שלו שקילי בא במגע עם החברה התיאוסופית. יש משהו מאוד מעורפל בכל ההצהרות שלו ולעיתים רחוקות הוא התקדם מעבר לרמזים מצועפים ביותר. אחד מהם הוא שהכוח שלו מתאים לתת עוצמה לאוניה הגדולה ביותר, כמו גם למכונת תפירה. זה מחזיר אותנו לאפיון של "מכונת סטראדר" במחזות המיסתורין. ההמצאה של סטראדר, על פי מילותיו שלו, התכוונה לשנות את החיים החברתיים על ידי נתינת אפשרות לכל אחד להשתמש בכוח זה עבור נוחיותו שלו בבית שעיצב על פי רעיונותיו שלו. דבר לא נאמר אודות התכונות הפיסיקליות או הטכניות שלה.

הסיטואציה של הממציא, סטראדר, היא בעלת עניין מיוחד. תחילה הוא מגלה את האפשרות הבסיסית של המכונה, אשר "מקיימת את עצמה אבל אינה יכולה לנוע מעצמה". ההבנה הטכנית של הרעיון אינה מגיעה. והמציא שוקע לבסוף בייסורי ספקות ביחס לבסיס של עבודתו דרך ההתערבות של השראה אהרימנית יודעת כל. הדרך שבה התגבר על משבר זה זמן קצר לפני מותו מציינת נקודת מפנה חשובה במחזה הרביעי "התעוררות הנפש".

אני מציין את הסיטואציה של הממציא משום שיש בה דימיון מסוים לסיטואציה אחרת אשר מבחינות אחרות היא שונה לחלוטין. זה עלה בזמן שבו נכתבו המחזות (1910-1913). החום שנוצר על ידי מלחים רדיואקטיביים נמדד ב-1903, ואושר ב-1908 באמצעות מדידה מדויקת של האנרגיה שהשתחררה מרסיסים נבדלים. בין 1911 ו-1913 נתגלו עובדות יסוד בקשר לסדרות של טרנספורמציה רדיואקטיבית, ובתיאום עם עובדות ידועות אחרות המשתייכות לטבע של הטבלה המחזורית של היסודות. אבל רק ב-1919 הושגה השלמת הטרנסמוטציה הניסויית של היסודות, ועדיין רק בתחום של כמויות בלתי נשקלות אלה המתוארות כאטומים אינדיבידואלים.

החשיבות הסופית של קו מחקר זה אינה מונחת בעובדה, בהתאם עם המחקרים התיאורטיים של איינשטיין, שהכמות המופלאה של אנרגיה שיכולה להשתחרר תחת תנאים מסוימים באמצעות הטרנסמוטציה של היסודות נהייתה ברת חישוב. כי את הצעד מתיאוריה למעשה אי אפשר היה לצעוד. ההתפתחויות המאוחרות יותר שהובילו לטכנולוגיה הגרעינית בת ימינו כבר נהיו להיסטוריה של העולם.

הכוונה כאן שהאדם רכש כוח שכל האנשים האחראיים צריכים לראות בדאגה, כי הוא מייצג איום קבוע על התקדמות הציביליזציה האנושית ואפילו על המשכיות החיים על האדמה.

אי אפשר שלא לחשוב על האזהרה שבוטאה על ידי הרטה, למשל, ועל אמירותיו של רודולף שטיינר בהרצאה הנקראת האתריזציה של הדם.[4] הוא מדבר שם על הניגוד שבין הציביליזציה שלנו וזו של העבר הרחוק:

"אם ניקח את התקופות המוקדמות של העידן הפוסט-אטלנטי, אנו מוצאים שאנשים בנו את מגוריהם בדרך שונה למדי מאלו שלנו היום. הם השתמשו בכל הדברים הצומחים. אפילו כשבנו ארמונות הם קראו את הטבע לעזרתם על ידי שזירה של צמחים וענפים. היום עלינו לבנות עם רסיסים שבורים. כל הציביליזציה החיצונית שלנו נבנית מתוך תוצרי הרס. בשנים שיבואו תבינו טוב יותר כמה הרבה דברים אחרים בציביליזציה שלנו הם תוצרים של הרס".

אחרי אזכור קצר שחשמל בתהליכי-האדמה של העידן הפוסט-אטלנטי מהווה "אור שנפל", ושהכוח הכימי שעבר טרנספורמציה במהלך אבולוציית האדמה הוא מגנטיזם, מתאר ד"ר שטיינר כוח שלישי אשר "ישפיע על הציביליזציה בדרך מופלאה מתמיד".

"ככל שנשתמש יותר בכוח זה תינטה האדמה יותר להפוך לגוויה, כך שהחלק הרוחי של האדמה יוכל להכין עצמו לשלב של יופיטר. יש להשתמש בכוחות כדי להרוס את האדמה כך שהאדם ישתחרר מהאדמה והגוף של האדמה יוכל להיעלם. כל עוד התפתחה האדמה קדימה זה לא קרה כי הישגי הציביליזציה הכבירים של החשמל יכולים לשרת רק אדמה מתפוררת. עד כמה שזה נשמע מוזר היום, זה צריך בהדרגה להיוודע יותר ויותר".

כשענה לשאלות אחרי הרצאה זו[5] הוא תיאר שלושה כוחות אלו כאב-טיפוסים בעולמות התת-פיזיים של אתר-האור, האתר-הכימי ואתר החיים בהתאמה. עולמות אלו בתורם הם האב-טיפוסים של העולמות האסטרליים של הדוואכאן והדוואכאן העליון. על השלישי מכוחות אלו הוא אמר:

"יש אפילו כוח מפחיד יותר שאי אפשר לשמור עוד זמן רב בסוד. אנו יכולים רק לקוות שכשיבוא כוח זה, שלבטח יבוא, כוח שעלינו לחשוב עליו כחזק בהרבה מהמטענים החשמליים החזקים ביותר – אנו צריכים לקוות שלפני שממציא כל שהוא יעניק כוח זה למין האנושי, לא ייוותר דבר לא מוסרי בטבע האנושי!"

אני חייב להזהיר בפני זיהוי הכוח הנקרא אנרגיה אטומית עם כוח שלישי זה המתואר על ידי רודולף שטיינר. עד כמה שפצצות אורניום ומימן יכולות להיות הרסניות, אנו עדיין רק בתחילת התהליך שאת סופו איננו יכולים לחזות.

יש כוחות מסעירים אחרים במחצית השניה של מאה זו. (המאה העשרים). הם אינם מאופיינים בראש וראשונה כבעלי פעולה הרסנית מאוד. הנטייה היא יותר לשתול סוג אינטליגנציה נמוכה אבל אוטונומית לתוך מכונות שהאדם בונה.

לא נדון כאן בבעיה המבעיתה של המדיה שבה מה שנקרא קיברנטיקה רק מחקה את תהליכי החשיבה ועד כמה צורות אחרות של אינטליגנציה נכנסות לתוך מכונות שכאלו. אנו נפנה למה שאמר רודולף שטיינר בהרצאה שניתנה בדורנאך ב-25 בנובמבר 1917.[6]

"היכן שדברים כאלה מתרחשים, השאיפה לרתום את הכוח האנושי עם כוח המכונות תמיד מעורבת. יהא זה משגה רק להתנגד לדברים אלה שאינם הולכים להיעלם. הם צועדים קדימה. השאלה היחידה היא האם במהלך ההיסטוריה של העולם הם יובאו לזירת ההתרחשויות על ידי אנשים המודעים בחוסר אנוכיות למטרות הגדולות של אבולוציית האדמה ושואפים לעצב התפתחות זו עבור ריפוי המין האנושי, או על ידי קבוצות אנשים הרוצים להשתמש בהם למטרותיהם האנוכיות או למטרות האנוכיות של הקבוצה. זהו עצם העניין. הנקודה היא לא מה שעומד להתרחש, כי זה לבטח יתרחש, אלא כיצד זה יתרחש – כיצד הדברים הללו יטופלו. הריתוך יחדיו של אדם עם מכונה יהיה לבעיה גדולה וחשובה בכל אבולוציית האדמה שעוד נותרה.

לעיתים קרובות הצבעתי בכוונה על כך, אפילו בהרצאות פומביות, שהתודעה האנושית תלויה בכוחות הרס. במשך הרצאות פומביות בבאזל אמרתי פעמיים שבמערכת העצבים שלנו אנו תמיד בתהליך של גסיסה. כוחות מוות אלו יהיו יותר ויותר חזקים, ואנו נמצא שהם שייכים לכוחות של חשמל ומגנטיזם, ולכוחות הפועלים במכונות. האדם יוכל בעתיד להדריך במובן מסוים את כוונותיו ומחשבותיו לתוך הכוחות של המכונות. כוחות בלתי ידועים עדיין יתגלו בטבע האנושי – כוחות שיפעלו על חשמל ומגנטיזם חיצוניים".

מאוחר יותר באותה הרצאה, דוקטור שטיינר לא רק הזהיר בפני הסכנות המעורבות, אלא ציין גם את הדרך ההולמת להשתמש בכוחות אלו:

"האם לכבוש את היקום עבור האנושות בדרך מוטעית, כפולה, או בדרך נכונה, יחידה – זוהי השאלה העומדת בפני האדם. מכאן תבוא התחדשות אמיתית של אסטרולוגיה, שבצורתה העתיקה היא אטביסטית ואינה יכולה לשרוד.

הישויות החכמות של היקום יכנסו לתוך המאבק. צד אחד ישתמש בתהליכי הבוקר והערב בדרך שאותה ציינתי. המערב יעדיף את תהליכי הצהריים, ויתעלם מתהליכי הבוקר והערב. המזרח יעדיף את תהליכי חצות הלילה. אנשים לא עוד ייצרו חומרים רק על בסיס של משיכה ודחייה כימית. הם ידעו שחומרים שונים נוצרים אם מייצרים אותם בתהליכי בוקר וערב, או בתהליכי צהרים וחצות. זה יהיה ידוע שחומרים כאלה פועלים בדרך שונה למדי על השילוש: אלוהים, המידה הטובה והאלמוות – זהב, בריאות והארכת החיים. כאשר הכוחות של מזל דגים ומזל בתולה פועלים בשיתוף פעולה, שום דבר לא צודק יכול להתהוות. האדם ישיג משהו שדרכו הטכניקה של החיים והפרנסה תתנתק, במובן מסוים, מהאדם עצמו, אבל לא תיתן לשום קבוצה כוח ושלטון על אחרות. הכוחות הקוסמיים שימשכו מכיוון זה ייצרו מכונות יוצאות דופן, אבל רק כאלו שישחררו את האדם מעבודה, משום שיכילו כוח מסוים של אינטליגנציה בתוכן. ומדע רוחי שבעצמו יגיע חוצה לקראת הקוסמי יצטרך להשגיח שכל הפיתויים הכבירים שיגיעו מחיות-מכונה אלו, שנוצרו על ידי האדם עצמו, לא יורשו להפעיל שום השפעה מזיקה על האדם.

ביחס לכל זה, הדבר המהותי הוא שאנשים צריכים להכין עצמם לכך על ידי שלא יטפלו במציאות כמו באשליות ובכך שיגיעו לתפיסה והבנה רוחית אמיתית של העולם. לראות דברים כפי שהם – הרבה תלוי בכך! אבל אנו יכולים לראותם כפי שהם רק אם נביא את האידיאות של מדע הרוח אל המציאות. במשך קיום האדמה שעוד נותר המתים ישתפו פעולה במידה הגדולה ביותר, ומה שחשוב הוא כיצד ישתפו פעולה. כאן תצוץ, מעל לכל, הבדלה גדולה. מצד אחד הגישה של בני אדם על האדמה תוביל נכונה לשיתוף פעולה עם המתים בכיוון כזה שהמתים יפעלו מתוך האימפולס שלהם, אימפולס הבא מעולם הרוח שהמתים עצמם חווים. אבל מצד שני ייעשו מאמצים רבים להכניס את המתים לתוך הקיום האנושי באמצעים מלאכותיים. לאורך השביל העקיף דרך מזל תאומים, המתים יונחו לתוך החיים האנושיים, וכתוצאה מכך הוויברציות האנושיות יעברו לתוך המכניזם של מכונות וימשיכו לרטוט שם בדרך מוגדרת למדי. היקום יעניק תנועה למכונות על ידי השביל העקיף שציינתי.

יהא זה אם כן, חשוב ומהותי, כאשר בעיות אלו יצוצו, ששום שיטות מוטעות ומגונות ישמשו כדי לפתור אותן אלא רק כוחות אלמנטליים אלה השייכים לטבע מדעתם שלהם, ויהיה צורך לדאוג מאוד שלא להכניס כוחות בלתי הולמים לתוך התחום של המכונות. בספירה אוקולטית זו היסוד האנושי אינו צריך להתייחס למנגנון המכונה באותה דרך שתיאוריית הברירה הטבעית הדרוויניסטית משמשת לחשב ולקבוע את כושר העבודה של בני אדם, כמו הדוגמא שנתתי לכם לפני שבוע".[7]

כל מי ששואף להיכנס יותר לעניינים אלה צריך להעניק תשומת לב מיוחדת להערה המוזרה "שמכונות הפרנסה" יהיו במובן מסוים מנותקות מהאדם עצמו. כאשר, תחת ההשפעה של הקיברנטיקה, טבע הכוחות אשר יוצרים ומקיימים תבניות אורגניות נשבים יותר ויותר, בדרך מכניסטית, כ"אינפורמציה", זוהי תמונה, גם אם קריקטוריסטית, של ההתפתחות המתוארת למעלה. "חיה-מכונה" עדיין לא נוצרה, אבל מבשריה ממלאים תפקיד משפיע על במת הקידמה המדעית. הרמזים הראשונים לטכנולוגיה חדשה צצים מתוך הרקע המבולבל והנבוך. אוטומציה מתפתחת על ידי טכניקות חשמליות טהורות. נעשים מאמצים להסביר את עבודת המוח במונחים של צורות גל חשמליות. זה בטוח שכשרודולף שטיינר דיבור ב-1911 וב-1919 על אפשרויות חדשות, הוא לא חשב רק על הטכנולוגיה של גלים חשמליים, שהיתה כבר אז מפותחת מאוד.

כדי להקדים מראש שאלות שנשאלות לעיתים קרובות, צריך לומר שלהרבה ממה שנאמר על הרעיון של "פיצוץ פנימה במקום פיצוץ החוצה" [8]אין משמעות חיובית במובן של דבריו של רודולף שטיינר. נהפוך הוא, טוב לדעת שברנדסטאטר תמיד כתב בהלך רוח של אוקולטיזם פופולרי, שטחי, ועדיין מפרסם פרסומים בקו זה. מאוד רלוונטיים לכל זה הם דבריו של רודולף שטיינר בהרצאה שזה עתה ציטטתי:

"אני מציין דברים אלה – שלבטח אינם יכולים למצות את הנושא בזמן כה קצר – באמונה שתהרהרו בדברים אלה ותנסו לבנות גשר בינם לבין כל התנסויות אלו בחיים שפוגשים בהם במיוחד בזמנים קשים אלה. אתם תראו כיצד יתבהרו לכם הדברים אם תתבוננו בהם באור שיכול לבוא מרעיונות כאלה שהצגתי בפניכם. הנקודה הממשית כאן אינה שבזמננו כוחות ומכלולי כוחות עומדים בניגוד זה לזה, כפי שתמיד נאמר לנו בחיים החיצוניים והגלויים. הנקודה הממשית שונה למדי. הנקודה היא שסוג של רעלה אמור לכסות ולהסתיר את האימפולסים האמיתיים שפועלים. כוחות אנושיים מסוימים מתכוונים להציל משהו עבור עצמם – ומהו זה? מטרתם היא שאימפולסים שעד למהפכה הצרפתית היו מוצדקים, והיו מיוצגים גם על ידי בתי ספר אוקולטיים מסוימים, יהיו מנוהלים מעתה במובן אהרימני-לוציפרי, כדי לקיים צורה של חברה אשר נחשבת בדרך כלל כנכחדת מאז סופה של המאה ה-18".

בקשר לדוקטרינה הסודית של בלבצקי, נתקדם עכשיו הלאה לתוך הרקע האוקולטי האפשרי של התגליות של קילי ולתוך נסיבות אחרות שונות ורלוונטיות. בפרק שנקרא "הכוח העולה", אחרי הקביעה המעורפלת שקול הוא כוח אוקולטי נורא, אנו מוצאים את הדברים הבאים (עמוד 606[9]):

"ואם כל זה נראה יותר מדי לא מדעי מכדי שנבחין בו, תנו למדע להסביר איזה חוקים מכניים ופיזיים הידועים לו אחראים לתופעה שזה עתה נוצרה המכונה, המנוע של קילי. מהו שפועל כגנראטור מדהים של כוח בלתי נראה אבל עצום, של כוח זה שלא רק יכול להפעיל מנוע של 25 כוחות סוס אלא משמש גם להרמת המכונה והמנגנון כגוף אחד? ועדיין זה נעשה בפשטות במשיכת קשת כינור לאורך קולן, כפי שהוכח שוב ושוב. כי הכוח האתרי, שהתגלה על ידי גון וורל קילי, מפילדלפיה, ידוע היטב באמריקה ובאירופה, אינו הזיה. על אף שנכשל בניצולו – כישלון שנצפה מראש וקויים על ידי כמה אוקולטיסטים מהשורה הראשונה – התופעה שהוצגה על ידי המגלה במשך השנים האחרונות היתה מופלאה, כמעט נס, לא במובן של העל-טבעי אלא של העל-אנושי. אם קילי היה מורשה להצליח, הוא בוודאי היה מצמצם צבא שלם של אטומים בחלל של שניות מעטות, באותה קלות שהיה מצמצם שור מת למצב זה."

ובעמוד הבא:

לדעתם הצנועה של האוקולטיסטים, כמו חבריו הקרובים, מר קילי היה, ועדיין הינו, על מפתן כמה מהסודות הגדולים ביותר של היקום. במיוחד אלה שעליהם בנויים כל המיסתורין של הכוחות הפיזיים."

שאר הפרק כולל בעיקר ציטוטים ארוכים מכתביה של גברת בלומפילד-מור.

בעקבות זה באים דיונים תיאוסופיים והערה שגם אם דעותיו של קילי נחשבות 'בלתי מדעיות', הן "אורתודוקסיות למדי מנקודת ראות רוחית ואוקולטית". ואז בא קטע חושפני (עמוד 609):

"פילוסופיה אוקולטית מגלה מעט מהמיסטריות החשובות והחיוניות ביותר שלה. היא מטפטפת אותם כמו פנינים יקרות, אחת אחת, טיפה בכל מקום, וגם זה רק שהיא נאלצת לעשות זאת על ידי גלי הגאות האבולוציוניים הנושאים את האנושות לאט, בשקט, אבל בהתמדה, לקראת השחר של הגזע האנושי השישי. כי פעם, מתוך המשמרת הבטוחה של יורשיהן ושומריהן הלגיטימיים, מיסטריות אלו חדלות להיות אוקולטיות – הן נופלות לתוך התחום הציבורי, ומסתכנות בהפיכתן לקללה יותר מברכה בידיהם של האנוכיים – הקיינים של הגזע האנושי.

בכל עת שאינדיבידואלים כמו המגלה של הכוח האתרי, אנשים עם יכולות פסיכיות ומנטליות מיוחדות, הם בדרך כלל ולעיתים קרובות יותר נעזרים ולא מורשים לצעוד ללא תמיכה, מגששים דרכם. אם הם מושארים רק בידי מקורותיהם שלהם, הם נופלים במהרה כקורבנות למות ייסורים או נהיים טרף לספסרים חסרי מצפון. אבל הם נעזרים רק בתנאי שאל להם להיות, במודע או שלא במודע, סכנה נוספת לתקופתם: סכנה לעני ולדל, המוצעת עכשיו כשואה יומית על ידי העשירים פחות לעשירים מאוד".

הערת שוליים לקטע זה אינה חסרת עניין בגלל האנאלוגיה שהיא מציעה לגורלו של סטראדר:

"הדברים שהובאו למעלה נכתבו ב-1886, בזמן שבו התקוות להצלחת "המנוע של קילי" היו בשיאן. כל מילה שנאמרה אז על ידי המחברת הוכחה כאמת, ועכשיו אוסיף רק כמה הערות ביחס לכישלון הציפיות של מר קילי, עד כמה, שהמגלה עצמו מודה בכישלון. גם אם אשתמש כאן במילה כישלון, הקורא צריך להבין זאת באופן יחסי, כי, כפי שגברת בלומפילד-מור הסבירה: מה שמר קילי הודה הוא זה: בגלל הקושי ביישום כוח הרטט במכניקה, בשורות הניסויים והמחקרים הראשונה והשניה, הוא נאלץ להודות בכישלון מסחרי, או לנסות סטייה שלישית מהבסיס או העיקרון שלו, בחיפוש הצלחה דרך ערוץ אחר. ו'ערוץ' זה נמצא על המישור הפיזי."

בלבצקי חזרה אז על הערותיה שלה בתערוכת יובל המאה בפילדלפיה, כאשר אמרה שזה היה מעבר לכוחו של קילי להפיץ כל דבר המצוי מחוץ ל"כישרונות הטבועים ביכולת ההמצאה המיוחדת שלו". אחרי שהיא משבחת ומהללת אותו עוד היא ממשיכה (עמוד 611):

"רק משום שהגילוי של קילי עשוי להוביל לידע של הסודות האוקולטיים ביותר, סודות שלעולם אין להרשות להם ליפול לידי ההמון. הכישלון שלו לדחוף את תגליותיו למטרתן ההגיונית נראה וודאי לאוקולטיסטים. אבל על כך אוסיף מייד. אפילו במגבלות שלו גילוי זה עשוי להביא תועלת גדולה ביותר".

אחרי שהיא מצטטת עוד כמה קביעות מפוזרות ביותר מאת גברת בלומפילד-מור, בלבצקי ממשיכה:

"האוקולטיסטים מוכנים להודות בכל זה עם הסופר בעל כושר הביטוי המרשים. וויברציות מולקולאריות הן, ללא ספק 'שדה המחקר הלגיטימי של קילי', והגילויים שנעשו על ידו עוד יוכחו כנפלאים, ועדיין רק בידיו ובאמצעותו. העולם יקבל רק את אשר ניתן להפקיד בידיו בביטחה. האמת שבקביעה זו, אולי, עדיין לא ברורה למגלה עצמו, מכיוון שכתב שהוא בטוח לחלוטין שישלים את כל מה שהבטיח, ואז ייתן זאת לעולם. אבל היא צריכה להתברר לו, ובמהרה".

בתשובה לשאלה מדוע קילי לא הורשה לחצות גבול מסוים, בלבצקי חזרה לנושא זה (עמוד 614):

"זה היה משום שהדבר שגילה בבלי דעת, היה כוח כוכבי נורא, שהיה ידוע לאטלנטים אשר כינוהו מאש-מאק, והרישים הארים באסטרא ודה שלהם כינוהו בשם שאיננו רוצים לתת. זהו הווריל של הגזע הבא של בולבר לייטון, ושל הגזעים הבאים של המין האנושי שלנו. השם ווריל הוא אולי המצאה. אבל הכוח עצמו הוא עובדה, ובהודו לא הטילו בקיומו ספק כפי שלא הטילו ספק בקיומם של הרישים, משום שהוא נזכר בכל הספרים הקדושים".

ואז בא חזיון של העתיד, נורא משום שבלי שהבחינו בו, כלל אזהרה ביחס לפצצה האטומית, גם אם אין לה, אחרי הכל קשר לגילוי של קילי:

"זהו כוח רטט זה. אשר כאשר מכוון הוא אל הצבא מאנגי-ראטא, קבוע על רכב מעופף, בלון, על פי ההוראות המצויות באסטרא וודה, יהפוך לאפר 100000 אנשים ופילים, באותה קלות כאילו היו הם חולדות מתות. זהו משל שניתן בווישנו פוראנה, בראמאיאנה, ובספרים אחרים, באגדה אודות החכם קאפילה 'שמבטו עשוי מהר האפר של המלך סאגארה ו-60000 בניו', ומוסבר בעבודות אזוטריות, ומוזכר כקאפילאקשה – העין של קאפילה".

בשאר פרק זה אין דבר חדש.

אם הקטעים המצוטטים מובאים יחדיו ומוערכים באופן סימפטומטי, במובן שרודולף שטיינר המליץ עליו במקרים כאלה, הרושם מאשר שבלבצקי לפחות חשדה בנוכחות של תכלית אוקולטית מאחורי הפעילות של קילי.

הטון של הדיווח נושא את התו של החלק 'השמרני' או 'הימני' של התנועה האוקולטית. היה זה כאן, לפי רודולף שטיינר, שתחושה של אחריות שררה ביחס לגילוי של אמיתות אוקולטיות. בעוד ש'השמאל' כלל אוקולטיסטים שמסיבות שונות שלהם העדיפו את הפרסום הרחב ביותר האפשרי.

כאן מתקבל הרושם שבלבצקי או שאינה רשאית לומר, או שאינה רוצה לומר, או אולי אינה יודעת משהו מוגדר. אבל מבעד לדבריה מנצנצת העובדה שהתוצאות של קילי לא הורשו להוביל לחשיפה בטרם עת של יכולות מסוימות.

רודולף שטיינר דיבר על כך פעם נוספת בהקשר אחר, בהרצאות שנקראות הקרמה של הייעוד המקצועי.[10] בהרצאה הרביעית נאמר לנו שהניתוק של העובד מעבודתו הוא הסימן הראשון של התפתחות נוספת. העולם חדור "ברוחיות מקצועית, ממשית", בניגוד למונחים המנוונים החדשים והמופשטים שבהן מדברות הכתות הדתיות על אלוהים:

"אנשים צריכים ללמוד לדעת שכאשר הפועל עומד ליד שולחן עבודתו והניצוצות ניתזים, רוחות אלמנטליות נוצרות ומצטרפות לתהליך העולמי ויש להן חשיבות שם… הן לבטח יתהוו. הנקודה החשובה היא שיתהוו בדרך נכונה. כי רוחות אלמנטליות הרסניות לתהליך העולמי יכולות להיוולד באותה מידה כמו אלו המשרתות את התהליך העולמי".

כאן אנו רואים כיצד עומדת האנושות על סף התפתחות אבולוציונית עולמית אשר תוביל לקשר צומח בין מה שהאדם הוא לבין האובייקטים שהוא מייצר. אם מגמה זו לא תתחבר עם המאמצים של מדע הרוח, היא תהיה לדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לאדמה. זוהי מגמה שתיראה לראשונה בהכנת תרופות:

"הרטט העדין הקיים בחיי הרצון והנטייה של בני האדם ישזרו עצמם יותר ויותר, ישתלבו בעצמם בתוך מה שהוא עושה, ולא יהיה זה עניין של מה בכך אם מישהו מקבל תרופה מסוימת מאיש זה או מאיש אחר".

ההרצאה ממשיכה הלאה ומגיעה להשפעות אלו:

"בני אדם יצמחו לתוך שילוב עם העולם האובייקטיבי. כל דבר שניגע בו יישא בהדרגה את חותמנו. ואנו נלמד, ולא לחשוב כמה טיפשי זה עלול להישמע לאנשים הפקחים – אבל פאולוס אמר לפני זמן רב שהפיקחות של העולם הזה היא לעיתים קרובות טיפשות בעיני האל – שיבוא זמן כאשר המכונה תעמוד שם חסרת תנועה, במנוחה, והאדם הקרב אליה ידע שעליו לעשות תנועה מסוימת בידו, ואז תנועה אחרת בדרך מסוימת, ואז תנועה שלישית, ובאמצעות תנודות האוויר שייווצרו על ידי איתות מסוים זה, המנוע, בהיותו מתואם עם איתות זה, יתחיל בפעולה".

זהו אחד מהרמזים המוגדרים ביותר שניתן על ידי רודולף שטיינר אודות הקשר שבין אדם ומכונות אשר ההתפתחות הטכנית העתידית תביא. אל ההערות שלו צריך כמובן להתייחס בקשר לרמזים אחרים אודות טבע המכונות. למשל, בהרצאה התשיעית באותו מחזור הוא דיבר ביסודיות כיצד השימוש הטכני בוואקום הוליך תחילה להתפתחות מנוע הקיטור. כך ניתנה לאהרימן האפשרות לבנות עצמו כדמון בתחום הפיזי עצמו כאשר מנוע הקיטור נבנה בדרך זו. בבניית מנועי קיטור ניתנת הזדמנות להתגשמות של דמונים. אם מישהו לא רוצה להאמין בהם, שלא יעשה זאת, זוהי אמונה תפלה שלילית. אמונה תפלה חיוביות כוללת ראיית רוחות במקום שהן לא נמצאות בו. אמונה תפלה שלילית דוחה רוחות היכן שהן קיימות. במנוע הקיטור, מובאים דמונים אהרימניים ישר מטה לנקודה של שילוב פיזי. זה אומר שבעוד הקוסמוס עם היסוד הרוחי שבו ירד דרך מה שנמזג לתוך האבולוציה האנושית, הרוחיות של הקוסמוס נגזרת מתוך מה שנוצר בצורת דמונים. קידמה מודרנית כבירה ונפלאה זו הביאה למעשה לא רק דמונולוגיה, אלא גם כישוף דמוני. בדרכים רבות טכנולוגיה מודרנית היא כישוף דמוני.

רודולף שטיינר הצביע אז על החשיבות הסימפטומטית של העובדה יוצאת הדופן שכאשר ג'יימס ווט נאלץ מסיבות של פטנט לעצב הינע חדש עבור מנוע הקיטור שלו, הוא קרא לו תנועת "שמש ופלנטה", לפי תמונת העולם של קופרניקוס, אשר בזמן ההוא (1781) כבר היתה מבוססת במלואה:

"עכשיו חישבו על מה שהזכרתי לאחרונה כמשהו שעומד להתרחש אבל כרגע רק בהתחלות ראשונות: תנודות עדינות יגבירו זו את זו על ידי תהודה וייווצרו השפעות כבירות. תודה לאל שזה עדיין לא הושג על האדמה! אבל התחלה של זה מונחת בעובדה שמחקים את תנועת השמש והפלנטות. האם אתם מאמינים שמכיוון שלתנועות השמש והפלנטות יש חשיבות עצומה עבור האדמה כאשר הם מקרינים פנימה, אין זה אומר דבר כאשר אנו מחקים אותם בזעיר אנפין ומרשים להם לקרון חוצה שוב לתוך החלל הקוסמי? למה שקורה אז יש חשיבות עצומה עבור הקוסמוס. כאן אתם יכולים לראות באופן ישיר כיצד תנודות ניתנות הלאה לדמון, כך שהוא יכול לפתח את פעילותו חוצה לתוך החלל הקוסמי.

כמובן, שאף אחד לא צריך לדמיין שמה שאמרתי זה עתה משמעו שאנו צריכים להיפטר ממנוע הקיטור. במקרה כזה אנו צריכים להיפטר מהרבה דברים, כי מנועי קיטור הם בשום אופן לא המכשיר הדמוני ביותר. בכל מקום שחשמל והרבה דברים אחרים נמצאים בשימוש, יש הרבה יותר כישוף דמוני, כי החשמל פועל עם כוחות שונים למדי בעלי חשיבות שונה עבור הקוסמוס. כל מי שמבין את מדע הרוח יודע בבירור באופן טבעי שדברים כאלה אי אפשר לסלק הצידה. שאיננו יכולים להיות ריאקציונרים או שמרנים במובן של התנגדות לקידמה. באמת, כישוף דמוני מציין קידמה, והאדמה תעשה יותר ויותר קידמה מסוג זה. אפילו יגיע שלב שבו אפשר יהיה לייצר השפעות כבירות החוצה לתוך הקוסמוס".

הנקודה היא לא לבטל דברים אלה או לפסול אותם, כי הם מוצדקים בבירור. הנקודה היא שמכיוון שדברים אלה צריכים לבוא מצד אחד במהלך הקידמה האנושית, צריכים להיווצר כוחות-נגד מצד שני כדי לייסד מחדש שיווי משקל. אפשר יהיה ליצור כוחות-נגד אלו רק אם האנושות תגיע שוב להבנה של עיקרון-הכריסטוס. אם האנושות תמצא את הדרך אל הכריסטוס.

צריך להוסיף שתי הערות להסברים רבי חשיבות אלו. אחת המובנת מאליה היא שמה שנאמר כאן אודות מנוע הקיטור נכון במידה גדולה בהרבה ביחס לטכנולוגיה של זמננו. לפני שנים רבות אמרתי שוב ושוב, ביחד עם חבר שוויצרי, ד"ר מרטי, שבילה זמן רב באמריקה, שקובים רבים של ווקום נמצאים בערים שלנו בכל מקום שפועל חשמל – לא רק באין ספור מנורות רדיו קטנות, אלא בקנה מידה גדול בהרבה במאיידי כספית, ממירי זרם ובמכשירים מודרניים אחרים מסוגים רבים – טלביזיה למשל. כתוצאה מכך הכישוף הדמוני שעליו דיבר רודולף שטיינר נפוץ יותר ויותר באינטנסיביות בכל פינה. הוואקום הוא רק דוגמא אחת. נחוץ מאוד שכל מי ששואף אל הרוחי יבין בבהירות כמה הרבה הזדמנויות שונות ומשונות נוצרות עבור התגשמויות של ישויות אלמנטליות ודמונים ומספרן עולה בהתמדה.

ההערה השניה נובעת מתפקידנו המוגדר כה בפשטות לייצר כוחות-דמוניים. באחרונה מההרצאות על הקרמה של הייעוד המקצועי, רודולף שטיינר ארז כה הרבה במרחב קטן. חלק מזה צריך להינתן במילותיו שלו:

"מה שבדרך כלל אנו רגילים להשלים רק על המזבח צריך לעשות בעולם כולו. האנושות צריכה ללמוד לטפל בטבע כפי שהאלים עצמם עשו: לא לבנות מכונות באדישות וחוסר אכפתיות, אלא לעשות הכל כפעולה של שירות אלוהי והבאת הטקסיות הדתית לתוך כל דבר".

רק בדרך זו אפשר להתגבר על "האמונה הטפלה השלילית": את הדמונים האמיתיים אפשר באמת לגרש על ידי טיפול במכונות כמשהו מקודש. שתי דוגמאות ניתנו על ידי רודולף שטיינר באותה שנה (1916) שבה ניתנו הרצאות אלו: הראשונה מתייחסת להולדה וחינוך והשניה לידע. ביחס לשניה, הרמזים שלו נובעים מהמשפט הבסיסי במבוא שלו לכתבים המדעיים של גיתה: "לתפוס את האידיאה במציאות הקיימת – זהו טקס אכילת לחם הקודש האמיתי של האדם". אפשר להתייחס למילים אלה כבסיס לכל האימפולסים שהצמיחה עבודתו של רודולף שטיינר בשנים שיבואו – אימפולסים המוצאים ביטויים בשטחים כה שונים כמו אמנות, התחדשות דתית, רפואה, חקלאות ומדע הטבע.

הרבה דוגמאות אפשר לתת למבחנים שיש לגשת אליהם במובן זה. כדי לקחת רק דוגמא אחת, אומר לסיכום משהו אודות שיטה מדעית.

אם ברצוננו לפרסם תוצאות של עבודת מחקר – כולל עבודה המשופעת על ידי מדע הרוח – עלינו לספק את הסטנדרטים המתודולוגיים הקשוחים שהונחו על ידי המדע החומרני. רודולף שטיינר דיבר על כך בהרצאה התשיעית מהמחזור התנועה האוקולטית במאה ה-19 :

"כאשר, אחרי התקופה הפוסט אטלנטית החמישית שלנו ובמהלך העידן הפוסט אטלנטי כולו, כשהאדם במהותו חי דרך האבולוציה המינרלית שלו ונכנס שוב לצורה שונה של אבולוציה, הקירבה של יחסיו לעולם הרוח תהיה תלויה בכך אם כבר רכש על האדמה את האינטליגנציה ואת מידת הרצון-החופשי שיועדה לו. אחרת לא יוכל להגשים את תכלית האבולוציה שלו. לאור השקפה זו, השיטה המטריאליסטית מקבלת חשיבות גדולה. אבל היא צריכה להישאר שיטה – שיטה לחקר העולם החיצון הפיזי-חומרי".

שיטות אלו באמת חושפות את האדם להונאה והטעיה:

"אבל הטעייה זו יכולה למעשה להועיל, כי כשהאדם רואה דרכה ישירות, הוא נכנס תחילה לממלכתו של אהרימן והישויות הנלוות לו. ישויות אלו נוטות להרס ולמוות, וכתוצאה מכך כוחות ההרס בטבע האדם מתפתחים לנקודה מסוימת של עידון וזיכוך".

צריך כמה מילים להצביע על התוצאות של אימפולסי הרס שכאלה. הם צמחו מחצייה לא מודעת או חצי מודעת של הסף על ידי מדע הטבע במהלך המאה העשרים.

ובחזרה למחקרים הניסויים במשמעות של מדע הרוח, עלינו לקחת השקפה רחבה יותר של השיטה המדעית המעורבת. לצד תוצאות, משהו אחר ממלא תפקיד חשוב – מצב הרוח שבו נערכים המחקרים. כאן מונחת נקודה חשובה, שקשה להגזים בחשיבותה כשעוסקים במדע ניסויי על בסיס מדע הרוח. עלינו לשאוף להחדיר כל עבודה ניסויית באופי טקסי מקודש. זהו בשום אופן לא רק עניינם של החוקר וצוות עוזריו, שבנפשם חרות הצו ששולחן המעבדה צריך להיות למזבח. זהו עניינה של כל התנועה שלנו – כל החברים המשתפים פעולה ותומכים. במידה ואנו מבצעים מחקר רלוונטי בהלך הרוח של מדע הרוח, ותומכים בו באופן רוחי ופיננסי, אנו עוזרים במשימה של גירוש הדמונים מסביבתנו הטכנולוגית.

—————————————————————

  1. 6 הרצאות שניתנו בדורנאך מה-29 לנובמבר ועד ה-8 לדצמבר 1918.GA186
  2. 10 הרצאות שניתנו בשטוטגרט מ-23 לדצמבר 1919 ועד ל-3 בינואר 1920. פורסם על ידי המחלקה למדע הטבע בגיתהאנום, 1925. GA320
  3. התנועה האוקולטית במאה ה-19, סדרה של 10 הרצאות שניתנו ב 1915 GA254 יצא כספר בהוצאת חירות.
  4. הרצאה שניתנה בבאזל 1.10.1911 GA130.
  5. ראה הרבעון האנתרופוסופי, כרך 1 מספר 1, 1956, שבו דווחו שאלות ותשובות אלו במלואם בתרגומו של גורג אדאמס.
  6. הראשונה מבין שלוש הרצאות שכותרתן: ישויות רוח אינדיבידואליות ובסיס עולמי אחיד. – יצא בעברית בספר: עיונים אזוטריים כרך 2 – הוצאת תלתן.
  7. הדוגמא היתה "טיילוריזם", שבו פועלים נבחרו לתפקיד אחרי בחינה של עמידות השרירים שלהם, ואלה שנכשלו בבחינה פוטרו או נשלחו.
  8. הוסבר על ידי ל. ברנדסטאטר בעקבות גילויים מסוימים של שוברגר.
  9. הציטטות ומספרי העמודים לקוחים מההוצאה השלישית המתוקנת של הדוקטרינה הסודית, מאת ה. פ. בלבצקי. כרך 1 – בהוצאת החברה התיאוסופית, לונדון, 1893.
  10. 10 הרצאות שניתנו בדורנאך ב-7-27 לנובמבר 1916. הקרמה של הייעוד המקצועי – יצא בעברית בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *