רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

GA192

21.4.1919 שטוטגרט

הרצאה מספר 1

הקדמה לשילוש החברתי

ידידיי היקרים!

ניתן להוסיף הרבה על מה שכבר נאמר לכם לפני שנה. ללא ספק נוסף לכם הרבה על ידי מורה רב עוצמה – אני מתכוון למורה האחרון והגדול ביותר שלכם: אותם המאורעות רבי המשמעות שהתרחשו מאז שהתאספנו כאן לאחרונה. מאורעות אלו דיברו אליכם בכוח ובתקיפות בגלל שהיוו הגשמה של מה שרבים מכם האמינו מזה זמן רב שהם עומדים לבוא. באמת זוהי דרך ארוכה ומלאה בתוכן, גם אם, היא נראית כקצרה בזמן, מימים ראשונים אלו באוגוסט 1914, שבקרב תקוות לאין ספור, יותר נכון, אשליות, גרמניה צעדה לפתע עם צבא שלא היה עדיין במלחמה, שלא היה לו עדיין מערך צבאי מגויס, והגשים את המצור של לובין. דרך ארוכה לאחור אל הימים שבגלל אשליות שונות אנשים התרגלו לחשוב ולחזור בדיבור אחר מה שצד אחר היה רגיל לחשוב. זה אפילו דרך ארוכה בחזרה לימים אלו בסתיו האחרון כאשר הצבא מחוץ לגבולות גרמניה היה בסכנה של ניתוק בתוך כמה ימים מכל אספקה ביתית, אפשרות אשר מייד הובילה דרך המאורעות הידועים היטב למשהו אשר, לפחות עבורכם, הוא בעל חשיבות גדולה ביותר. בחשיבותו, כל זה נמצא כבר הרחק מאיתנו, גם אם עברו רק כמה שנים. עבור אנשים בעלי חזון עמוק יש תוספת אכזבה, שלא רק הצבא החיצוני נכנע אלא הכניעה הרוחנית שלו הובאה על ידי אותו אדם שכה רבים הביטו בו בסתיו של 1918 כתקווה האחרונה. המאורעות שהתרחשו בסתיו של 1918 היו באמת הוכחות מתאימות ביותר לכל הדברים הללו שבהקשרים כה רבים ניתן היה לציין אותם רק בין השורות, דברים אשר בשנים האחרונות, כפי שאתם יודעים היטב, זה היה כמעט בלתי אפשרי לבטא בפתיחות בתוך הגבולות של מה שהיתה אז האימפריה הגרמנית.

כעת, ידידיי היקרים, וזה צריך להיאמר היום ולכם במיוחד במובן שבו זה נאמר לעיתים קרובות כאן – אנו עומדים בפני מבחן שאנו צריכים לעבור אותו, מבחן שהתפתח בקרבנו ושאני צריך לכנות אותו בביטוי שנשמע אולי מוזר – “אמונתנו האנתרופוסופית” שוב ושוב, במיוחד במהלך השנה האחרונה, הדגשתי את העובדה שאמונה אנתרופוסופית זו שלנו אינה צריכה להגביל את עצמה לכניסת רעיונות, רק כדי להנות מסוג של הרגשה מיסטית של אושר: וזה בדיוק מה שהמצב הנוכחי של האירועים מלמד אותנו בקול כה רם ובאופן כה מרשים. רבים מאיתנו היו מרוצים למצוא באנתרופוסופיה משהו שיענה על שאלות-נפש מסוימות עבורנו – אשר, לשם הביטחון, מהווה זכות מיוחדת. אבל באמת, אין זה ללא סיבה שהעובדה הודגשה שוב ושוב בשנה האחרונה, שהשכנוע האנתרופוסופי שלנו צריך להוביל אותנו הלאה. הוא צריך להוביל אותנו להבנה טובה יותר של החיים המעשיים המיידיים, אשר עבור אדם מעמיק הם חדורים על ידי הרוח. זה צריך להוביל אותנו להבנה טובה יותר מן האפשרית כאשר אין לאדם את הרקע של שכנוע אנתרופוסופי זה. זה לא לשווא שאישיות זו, שיש לה את הזכות להחדיר עצמה בשכנוע אנתרופוסופי קוראת לחשוב דרך הבעיה הגדולה שעומדת בפני המין האנושי. עכשיו במובן מסוים אנו עומדים בפני מבחן האם מה שאנו מסוגלים לקלוט, שהוא בעצם לעיתים קרובות משיג לא יותר מאשר חשיפה של סוג משובח של אגואיזם – אם זה באמת יכול לחדור את הבנתנו, רגשותינו, ליבנו, כה ביסודיות שאנו נתעורר למשימות חשובות מתמיד שאנו עומדים להיתקל בהן בעתיד המיידי. כי הרבה ממה שעומד עכשיו מעלינו נמצא בחיתוליו. אנו עומדים בפני ההתחלה, ידידיי היקרים, של דברים רבים. אנו צריכים ללמוד את השיעורים שהאירועים מלמדים אותנו. רק חישבו כיצד החיים כולם נפגשים ומתכנסים במאורעות אלו. חישבו כיצד אנשים אלו שלעיתים קרובות נראים מכל האנשים כמעשיים ביותר, המתייחסים למדע-הרוח כשיגעון מפחיד, פונים החוצה, עם כל המעשיות שלהם, ובקושי ערים למה שבא ומתפרץ על המין האנושי עם כוח אלמנטלי מהמם. אדם צריך לזכור היום את הדרך שבה אישים אלו שבידיהם הופקדו הגורלות הארציים של בני המין האנושי, דיברו מייד לפני האסון של מלחמת העולם הגדולה. לפני שנים, במקום זה, הערתי אודות האופן שבו הם מדברים. היום אני רק מזכיר לכם את המושב המכריע של הרייכסטאג הגרמני, כאשר השר האחראי בזמן ההוא למדיניות החוץ אמר: “ההתפשטות הפוליטית הכללית התקדמה לאחרונה באופן משביע רצון.” ובאותו נאום הוא גם אמר: “היחסים שלנו עם רוסיה הם כל מה שנוכל לשאוף אליו. הממשלה בפטרוגרד אינה מוטרדת מהלחץ וההסתה, ואנו נוכל להמשיך ביחסים הידידותיים ובשכנות טובה.” הוא היה יכול לומר באותו נאום: “משא ומתן משביע רצון ביותר החל עם אנגליה, והוא יושלם בעתיד הקרוב לפי האינטרסים של השלום העולמי. ומעל לכל, שתי הממשלות (הוא התכוון לממשלה האנגלית ולממשלה הגרמנית) עומדות כך שהיחסים ביניהן יהיו יציבים מתמיד.”

ידידיי היקרים, שימו לב שדברים אלו נאמרו על ידי אישים שהביטו מעלה כמנהלי הגורלות של המין האנושי. הם הכריזו את ההצהרות הללו באותו זמן שבו נאלצתי לומר את מה שמאז חזרתי עליו פעמים רבות – זה קרה בעת שנתתי הרצאה בווינה באביב של 1914: “המגמות של החיים הרווחות בימים הללו נהיות חזקות יותר ויותר ולבסוף הן יהרסו את עצמן בכוחן שלהן. מי שחודר לחיים החברתיים עם ראיה רוחית רואה כיצד בכל מקום קיימים מצבים שמהם חייבים לפרוץ מורסות חברתיות: זוהי החרדה הגדולה בנוגע לציביליזציה שמי שחודר לתוך הקיום צריך להרגיש. זהו הפחד הגדול שהוא כה מעיק, ומשכנע את האדם לדבר על הפירושים שאפשר לעסוק בהם לקראת פיתרון, כך שהוא ירצה לצעוק זאת בקול רם אל העולם. אם האורגניזם החברתי יתפתח הלאה בכיוון שלקח עד לזמן הנוכחי, אז יפציעו פצעים בציביליזציה שיהיו זהים עבור האורגניזם החברתי כפי שסרטן מהווה באורגניזם הפיזי.” אפשר לדבר על מה שקרה באביב של 1914, ושנחשב על ידי אלו הנקראים אנשים מעשיים כחולם חלומות. התפשטות כללית זו שעליה דיבר הר פון יאגו [Herr von Jagow] בזמן ההוא לפני האסיפה הנאורה של הרייכסטאג הגרמני – לפני אנשים שצריך היה להיות להם שיפוט מסוים, אבל הם שמעו הכל בשלווה והאמינו שההתפשטות התקדמה בכיוון כזה שבשנים הבאות לפחות עשרה או שנים עשר מיליון אנשים נהרגו ופי שלושה מאלה נהיו לנכים. ידידיי היקרים, אני אומר זאת בנחרצות בגלל שצריך לומר זאת היום: זה מהותי שאדם משיג ראיה לתוך מאמצי האנושות דרך סוג של חשיבה מזה שהמעגלים המובילים רגילים אליו. זה חיוני היום שהאדם יבין יותר ויותר ביסודיות את מה שזורם החוצה מתפיסת-העולם הישנה. חשיבה ישנה שכזו היא חסרת ערך אפילו עבור חיים מעשיים, בגלל שחיים מעשיים מייצרים יותר ויותר את המחשבות הכי בלתי מעשיות, אשר באופן הכרחי מוליכות לאסון. אין כאן שאלה של מחשבות יצרניות אודות הסתגלות, אלא של זה: של הבנה שהאנושות צריכה ללמוד שיעורים חדשים ביחס לחשיבה העמוקה ביותר. זוהי הסיבה מדוע מדברים כה ברצינות על הצורך בחידוש כל תפיסת היקום, הצורך עבור כל המין האנושי לפנות אל המקורות של המציאות, השוכנות בחיי הרוח לבדן. כי בסופו של דבר הכל מגיע לכך: הצורך להבין שאנו לא רק צריכים אירגון בשטח זה או אחר, להשתנות בדרך זו או אחרת, אלא שמעל לכל אנו צריכים משהו שונה למדי עבור העתיד, עבור העתיד הקרוב ביותר: מה שאנו צריכים זה ראשים שמשהו שונה למדי מפעים ומרטיט אותם מאשר מפעים ומרטיט ראשים אלה שעוצבו על ידי ההשפעה של תפיסה שחוקה של היקום. לפני שכל הדברים שאנו צריכים יעברו אירגון מחדש, בניין חדש של מחשבות צריך לעלות בראשו של האדם. זה מה שהאדם רצה לעבוד עליו במשך עשרים השנים האחרונות, כי העבודה נהייתה הכרחית. אנו צריכים ראשים שבנויים באופן שונה מאלו אשר מובילים את המין האנושי לתוך אסון.

כל עוד לא מבינים זאת לגמרי, וכל עוד שלא מבינים שהאור ממדע הרוח לבדו יכול להאיר ראשים מבולבלים אלה: ולא משנה אם אנשים חושבים כמו שמרנים או כמו קיצוניים או איך שלא יחשבו, שום שיפור מסוג כלשהו לא יוכל להגיע. כל עוד ישנו שם משהו מן המחשבות הישנות לבטח לא תגיע ישועה למין האנושי. מעל לכל אנו צריכים מחשבות חדשות, מחשבות חדשות שיכולות לנבוע מהקרקע של מה שדיברנו במקום זה במשך שנים כצורך הגדול ביותר של התקופה הנוכחית ושל העתיד הקרוב.

ידידיי היקרים, אתם מכירים את מה שנקרא הפנייה לעם הגרמני ולעולם התרבותי עם מה שעלה מתוך הצורך של הזמן: אשר מייצג באופן פתוח את מה שבשנים האחרונות ציינתי בחוגים סגורים, ולא נמצאה להם שום תגובה, היכן שהתשוקה היתה רק לשמוע את רעם התותחים ולא את קול הרוח. אתם יודעים שבקריאה זו בוודאי נעשתה תביעה למה שמונח באימפולס שנוכח למעשה בזמן זה באבולוציה האנושית עצמה. כל מי שיכול לראות את כוחות האדם הפעילים בעולם מתאר כדבר הבלתי בריא ביותר דברים מופשטים אלו, הנקראים נצחיים, בני אלמוות, אידיאליים שבאים לא מחיים רוחיים ממשיים אלא רק מתוך בבואה משתקפת, רעיונות אנושיים ואידיאות שאין להן מציאות חיצונית הן רק תמונות במראה. אדם צריך להיות מודע במיוחד לכך בימים הנוכחיים. גם בימים הנוכחיים יהיו אין ספור אנשים המאמינים שהם אומרים משהו מלא משמעות כשהם מספרים כיצד המין האנושי יכול להיעשות תמיד שמח, כאשר הם מדברים על מצבים אידיאליים שצריכים להיות מושגים עבור המין האנושי. ידידיי היקרים, רעיונות שכאלה על הנצח ומצבים אידיאלים שכאלה על המין האנושי אינם נמצאים במחשבות אצל מישהו שגוזר את הידע שלו מהרוח, מחיי רוח אקטואליים. כפי שתמיד הסברתי כאן, האבולוציה היא כזאת: תקופה מוגדרת אחת באה אחרי אחרת. ומעל לכל עבור כל תקופה גדולה של הזמן הפוסט-אטלנטי נוכח אידיאל ממשי בודד, כמו גם עבור זמננו והעתיד המיידי. זו אינה שאלה של הקמת ממשלה שתתקיים במשך אלפי שנים באופן כיליאסטי,^[1] אלא מה שעולם הרוח שואף להביא לידי מימוש בפרק זמן קצר – ואת זה, אפשר תמיד לראות אם באמת האדם יקדיש את עצמו למדע הרוח. יש צורך ממשי ובסיסי בזמננו למה שהפנייה הנוכחית מדברת: על האורגניזם החברתי המשולש. האורגניזם החברתי יכול להיות בריא רק באמצעות שילוש זה, שעליו קראתם בפנייה, וכפי שאתם מוצאים אותו בספרי עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה,^[2] לגבי הצורך של ההווה והעתיד. המחזוריות הנוכחית של האנושות דורשת שילוש זה.

ידידיי היקרים, חישבו איך הכל היה שונה למדי באמצע 1917, או אפילו כה מאוחר כמו בסתיו של 1917, אם עַם חשוב, גרמניה או אוסטריה, היה תומך בשילוש זה כביטוי האימפולס של מרכז אירופה, בניגוד למה שנקרא 14 הנקודות של וודרו ווילסון שנשלפו מנקודת ראות אמריקנית. בזמן ההוא זה היה צורך היסטורי. אמרתי לקוהלמן [Kühlmann] אז: “יש לך ברירה: אלטרנטיבה אחת היא להאזין ברגישות למה שמכריז על עצמו כעת באבולוציה של האנושות כמשהו שצריך להתרחש כי את מה שאני מציב עכשיו זה לא תוכנית מסוימת, כי יש כה הרבה היום, אלא משהו שנקרא מתוך האבולוציה של המין האנושי ושלבטח יובן במשך 15 או 20 או 25 שנים, אבל מעל לכל הוא צריך להיות מובן במרכז אירופה. יש לכם את הברירות הללו: או להאזין לסיבה ולהשלים בתבונה את מה שעומד להיות מושלם. או ללכת ישר לתוך מהפכות ותהפוכות.” במקום להאזין לסיבה השגנו שלום, מה שנקרא שלום ברסט-ליטובסק. חישבו על מה שזה יכול היה להיות (אפשר לומר זאת מבלי להתרברב) אם בזמן ההוא באמצע רעם התותחים, בניגוד ל-14 הנקודות, קול הרוח היה יכול להישמע. לכל מזרח אירופה היתה הבנה לאורגניזם החברתי המשולש במקום הצאריזם. כי זה באמת מה שהתחייב לבוא. (לכל מי שיודע מאזן את הכוחות במזרח אירופה).

אלו שגילו הבנה לרעיונות של השילוש החברתי לפחות הציעו את דעתם שהם צריכים להתפרסם בעלון. כעת חישבו איזו שטות זו היתה יכולה להיות. זה היה נשאר כיצירה ספרותית בקרב כל הדברים האחרים שאיש לא קרא אותם. הזמנים השתנו. היום בימים של אוקטובר ונובמבר 1918 המונחים בין אז לעכשיו, יש לתת הכל בקנה מידה גדול. היום הדרך הנכונה היא לאמץ פרסום נרחב אודות דברים אלה. אנשים אלה הם האיום הגדול ביותר על המין האנושי אשר חושבים שאם משהו נכון לחיים המעשיים הוא נכון עבור כל הזמנים באותה דרך. דברים צריכים להישפט בזמנים שונים מנקודות ראות שונות לחלוטין.

ידידיי היקרים, יש להביט עמוק יותר לתוך האבולוציה האנושית אם יש להעריך את הדרך המעשית המגיעה רחוק של מה שמונח ביסוד של השילוש החברתי. שילוש זה – אני צריך להדגיש זאת שוב ושוב – אינו משהו שיכול להיווצר באופן פתאומי. זה מה שרוח הזמן וההווה דורשים ללא תנאי מהאדם, מה שהרוח של הזמן שואפת להגשים. זה מה שהרוח של הזמן יכולה למעשה להביא באופן סובייקטיבי לידי מעבר. (כאשר תשמעו את מה שיבוא אתם תבינו הצהרה זו שאני נתתי כעת). כאוס נובע בדיוק מהעובדה שהאדם חושב, ובמיוחד פועל באופן שונה מהדרך שרוח הזמן חושבת ופועלת. למעשה מה שנכלל בשילוש זה בא לידי קיום מאז שנות השישים של המאה ה-19. רק שבני אדם דיברו וקיימו עמדה באופוזיציה אלימה לכל מה שבא לידי קיום דרך המאורעות. אתם יודעים, זוהי שאלה של חלוקת האורגניזם החברתי לשלושה חלקים – חלק רוחי, מדינה ממשית או חלק פוליטי וחלק כלכלי. לפני שנתקדם עלי להתעקש על כך שהאמת של רעיון בסיסי זה יכולה להיתפס על ידי הבנה אנושית בריאה, כפי שיכול כל דבר שמושג על ידי מדע הרוח. אבל אני לא מאמין שאפשר להגיע לכך בדרך הנכונה דרך חשיבה של הזמן הנוכחי – אני מבקש מכם לא לשכוח שאמרתי: בדרך הנכונה. יש אנשים שהגיעו למשהו דומה, אבל הדבר העיקרי הוא שצריך לקבל זאת על בסיס אמיתי ופרקטי – בסיס שלוקח בחשבון את מה שנאבק לבוא לידי קיום בזמננו, ואשר למעשה מתחיל לעבוד על עצמו מבחוץ.

הבה ונחשוב היום, בתור הקדמה, רק על מקרה אחד שיכול לעזור לנו ולתת לנו מושג על מה שלימוד יסודי של הזמן מגלה ביחס לשילוש זה. אתם רואים, ידידיי היקרים, כאשר לאחרונה, בארבע מאות השנים האחרונות, הגיע הרגל חדש של חשיבה, תפיסה חדשה של העולם מתוך מה שכיום מכונה סדר הכלכלה הקפיטליסטית והסדר הטכני המודרני שהתפשט על כל המין האנושי. אם מה שמלמדים היום כהיסטוריה בבתי הספר לא היה אגדה מוסכמת, אזי יכולנו ללמוד מההיסטוריה כיצד באופן יסודי המנהג של חשיבה על כל העולם התרבותי השתנה מן המאות ה-13, 14 ו-15 לתוך המאות שבאו אחרי כן. זוהי ראיה שטחית לחשוב שכל זה התפתח לאיטו. כי בהתפתחות ההיסטורית יש באמת שינויים גדולים ופתאומיים. שינוי שכזה מונח מאחורי כל ההתפתחות של שלוש או ארבע המאות האחרונות של מנהגי-החיים הרוחיים ומנהגי-החשיבה של המין האנושי. אני רוצה לציין במיוחד משהו שמופיע מול עינינו. אני מתכוון תמיד לעיני-הנפש, אבל שבאמת בקושי הוערך בערכו האמיתי, והרשו לו ללכת לאיבוד. אלו תפקידים קטנים בחיי האנושות, במיוחד בקרב הגרמנים, באמת מילאו אישים רוחניים: כמה מעט עזרו האוניברסיטאות במאות האחרונות, למשוך את מה שהתבהר אצל אינדיבידואלים רוחיים בודדים לתוך העושר התרבותי הכללי. קחו לדוגמה את גתה שלעיתים קרובות אני מזכיר אותו כאן. לגתה היתה תפיסה מקיפה וכוללת של היקום. משהו ענקי עבור האבולוציה של המין האנושי התרחש במשך השנים מ-1749 כאשר גתה נולד ועד 1832 כאשר הוא מת. אימפולסים רוחיים עצומים מונחים בגתה זה. אבל בואו ונראה איזה רושם תפיסת-העולם של גתה, הגתאניזם, עשה על הגרמנים: אנו מקבלים תמונה עצובה ומזעזעת. אישים אלו שחשבו שהם יודעים משהו אודות גתה לא ידעו דבר על האימפולסים העמוקים ביותר של ישותו הרוחית. ויתכן שברמה גבוהה יותר אפשר לדבר באותו אופן על רבים אחרים. ידידיי היקרים, צריך לומר שמאז ההתפשטות של המדע הטכני והקפיטליזם, נהיו החיים הרוחיים של אישים בודדים, שהיו חשובים במיוחד בגלל האיכות האנושית הכללית שלהם – אי אפשר לומר זאת בשום דרך אחרת – לפרזיטים, צמיחה פרזיטית על הגוף הרגיל של התרבות. זה התקיים, אבל ביסודו של דבר זה התקיים לשווא. כדי להוכיח שחיי הרוח של גתה, למשל, היו לשווא, שהם הושלכו לאחור, לא נספגו, אלא רק השתעשעו בהם באופן תיאטרלי – כדי להוכיח זאת אנו רואים את אגודת גתה עצמה, שמחשיבה את עצמה כשומרת הרשמית של הגתאניזם עצמו, מבקשת אחר אימפולס שנהיה יותר ויותר מקובל – לגבי מי יבחר כנשיא עבור אגודת גתה. המחשבות הן לא מי מבין הכי טוב את הגתאניזם, אלא מי יכול לקוד קידה אם ה-G.S צריך להופיע בחצר המלוכה. שר הכספים נבחר כנשיא הראשון של אגודת גתה בוויימאר, אדם ששבילו הרוחי מעולם לא הוביל לגתה. מה שאמור להראות את הריקנות שבכל זה היה שם משפחתו של הג’נטלמן: Kreutzwendedich von Rheinbaben^[3] שנבחר מתוך אירוניה או גורל להיות לנשיא של אגודת גתה. אלו נראות כמו עובדות בלתי חשובות. הדבר הנורא הוא שמחוץ לעובדה שהן יכולות להיחשב כבלתי חשובות, הן למעשה סימפטומים לרגשות העמוקים ביותר. כל מי שאינו מבין עובדות אלו כסימפטומים חשובים המגלים מחשבות פנימיות ורגשות מראה עצמו כמסכים עם כל מה שהוביל את המין האנושי לתוך אסון נורא שכזה. עכשיו תשוו פרזיטיות זו של חיי הרוח, מחסור זה של קשר בין מה שמיוצר בגבהים של האנושות, והחיים הכלליים של האנשים – השוו זאת עם תקופות קדומות יותר. אי אפשר היה לחשוב על כך בתקופות קדומות יותר. רק חישבו איזה רושם היה, למשל, לבודהה על החיים הכלליים של ההודים המאוחרים יותר. השוו את הפופולריות של בודהה עם הפופולריות שהיתה לגתה. יתכן ותאמרו: אבל לצד גתה יש כה הרבה גיבורים רוחיים אחרים, בודהה היה רק אחד מהם. כל מי שמעלה התנגדות זאת מראה שאינו מבין דבר מן המצבים היסודיים של האבולוציה של המין האנושי. כי זהו האסון הגדול, שדרך מצבים טבעיים הגענו למצבים מפחידים שאלו השייכים לקהילה הכללית העובדת אינם יודעים כלל למצוא את דרכם לאישים רוחיים שכאלה, לאינדיבידואלים רוחיים שכאלה: כי הביטו, זה לא רק גתה אלא גם הרדר ושלינג ושלגל. ולא רק אלו אלא צריך לקרוא גם את מיבל, ואת ווילדנברוק.^[4] וזו רק ההתחלה. יש הרבה תחומים אפשריים אחרים, ועל האדם להעסיק את עצמו בכל מה ששייך לעולם הכללי של התרבות. ואז הוא צריך לחשוב על דמויות בינלאומיות וכיוצא בזה. כן, מה שמונח בבסיס של זה הוא בעל משמעות עמוקה מאוד, משהו בעל חשיבות יוצאת מן הכלל. יש הבדל גדול בין אנשים שמוצגים זה אחר זה בהיסטוריה של הספרות.

אבל במהלך המאות האחרונות אנשים איבדו את יראת הכבוד שלהם כלפי חיי הרוח. עובדה זו עומדת בפנינו במקרים בודדים. צריך להיות מסוגלים לראות את התפתחות האנושות באופן סימפטומטי, ואז מוצְאִים בתסמינים את מה שבאמת פועם במחתרת! הביטו, ידידיי היקרים, דיברתי פעם בתחילת 1890 בפני מעגל קטן של אנשים שהיו חברי מועצת הבחינות של בית ספר. חבר מועצת המנהלים המוערך במיוחד דיבר גם הוא בהזדמנות זו. אנו ציינו כמה זה חשוב ומשמעותי שכה נוראים הם הדברים המתרחשים בבית הספר של ימינו שאמור לטפח את הצמיחה הכללית של אימפולסים רוחניים, כה נורא הוא כמה מעט משיגים האנשים הצעירים המתחנכים באופן רוחי במקומות אלו משנתם העשירית ועד לשנתם השמונה עשר. ואז הפקיד הממונה אמר: “כן, כאשר אנו רואים גמלים אלה שאנו צריכים לשלוח החוצה כדי ללמד את הצעירים, אז איננו יכולים לקוות לשום דבר בריא שיצא מזה.” אתם רואים, זהו סימפטום. אנשים כמוהו, אשר בשנים האחרונות היו אחראים לחיי הרוח של המיעוט, של המעמדות העליונים, העריכו כה מעט את המורים שהם התייחסו כדבר מובן מאליו לבחינות של מורי בית הספר ונתנו להם ללמד כמו גמלים בקרב הצעירים. הם היו משוכנעים שאלו שכותבים את הבחינות הטובות ביותר יהיו הגמלים הגדולים ביותר. אהה! ידידיי היקרים, אבל המחשבות של בני האדם, מנהגי-החשיבה של האדם! הכל תלוי בהם, למרות כל הדעות ההפוכות. בסופו של דבר אנו מוצאים שהאושר האמיתי או מזל הביש של בני האדם תלויים במנהגי-מחשבות אלו. הם מצטברים לבסוף לאסונות עולמיים שכאלה שאנו חיים בהם לאחרונה. צריך להסתכל לתוך הדברים הקטנים, כי הם סימפטומים של מה שמתרחש בספירה התת-הכרתית, אשר נשארת בלתי מוסברת כל עוד מצביעים בגאווה על התפתחות טכנית, קפיטליזם וכיוצא בזה…

כה מעט מעריכים את החיים הרוחיים שבמציאות הם נהיו למותרות. האנשים בכל הענפים השונים של החיים יכלו לחוות אותם באמת רק כמותרות. אבל הם אהבו מותרות אלו. אפשר להצביע על ספירות רבות של החיים היכן שמותרות אלו תפסו את מקום הרוח. בואו וניקח אחד מהם: ציור של נוף כפי שהתפתח במאה האחרונה. ידידיי היקרים, האם אתם מאמינים שמחוץ לכמה אנשים שחונכו לכך, לרוב האנושות באמת יש לב וטעם פתוחים עבור ציור נוף זה? האם אתם מאמינים, למשל, שהעובד הלכוד בסבך הסדר הקפיטליסטי של חיים כלכליים ותעשייה טכנולוגית, בסבך נואש של החיים – האם אתם מאמינים שאם תזרקו לו למטה את כל פירורי הלחם שאתם יכולים למצוא בצורה של הרצאות פופולריות, קורסי הכשרה, מרכזים ותערוכות בהן מציגים לו תמונות, האם אתם מאמינים שהוא יכול באמת להגיב לכך עם נפשו הפנימית ביותר? ציורי נוף – רק חישבו על כך – מי שלא חונך לכך, יאמר: “אה, מדוע הם מציירים זאת? זה הרבה יותר יפה בחוץ. מדוע, בכנות, הם מציירים זאת?” כשמקיימים קורסים פופולריים כסם-הרגעה, אפשר לשכנע אותו שזה אמיתי – אבל זה לא נכנס לתת-המודע שלו. התת-מודע שלו ממשיך לומר: “מדוע הם מציירים זאת? מדוע צריך לבזבז כוחות אנושיים על שטויות שכאלה?” – ובסופו של דבר מתוך הרגשה זאת מצטבר מה שמתפוצץ החוצה היום בכושר ביטוי כה מרשים. זהו עיקר הקושי בעניין. כי למה, באמת, אף אחד לא שמע על כך בעשר השנים האחרונות, על ההתקדמות הנעלה שעשינו, כעת מחשבות אנושיות ממהרות כמו ברק על פני קטעים נרחבים ביותר של ארץ, כיצד אנו יכולים לטייל כה בקלות, כיצד תרבות רוחית יכולה להתפשט וכו”. אבל כל זה, מה שמשבחים בצורה כה מופרזת היה אפשרי רק בגלל שמתחת לזה היה יסוד של מיליוני אנשים שלא יכלו להשתתף בזה. אף אחד מכם לא היה יכול לטייל ברכבת, לטלפן, לשלוח מחשבות לאורך שטחים נרחבים של ארץ, אם אנשים לאין ספור לא זכו להשתתף באף חלק של תרבות זו, אם תרבות זו לא כּוּוְנָה לרעב ולצורך עבור הגוף והנפש של מיליוני אנשים. ידידיי היקרים, בואו ונביט ברגע מסוים של זמן, אמצע המאה ה-19, כי זה בערך היה הזמן שבו באמת החלה השאלה החברתית. הביטו במעמד העליון שבהדרגה התהווה מתוך מה שהאטמוספירה – שאי אפשר אחרת לאפיין אותה אלא על ידי הצבעה על המצב הפרזיטי של חיים רוחיים טובים ואמיתיים – חיים רוחיים שנהיו פרזיטיים בגלל שהם לא נספגו. הכוונה היתה שהם יחדרו לתרבות הכללית של האנשים, אבל שום דבר לא נעשה כדי שהם יתקבלו, הצלב עדיין לא הסתובב. כעת הביטו, האנשים מהמעמד הגבוה הזה קיבלו בהדרגה השראה מן הרעיון של קבלת משהו לתוך נפשם. לעיתים קרובות ציינתי באיזה דרכים בלתי טבעיות כמיהה זו של כל נפש מתרחשת. אפשר לראות כיצד אנשים נהיים לבסוף לתיאוסופים בחדרים מחוממים היטב, כדרגה אחרונה של סולם-בורגני, כיצד (וזה היה השלב האחרון) הם דיברו אודות אחוות אחים, אהבה אנושית, אידיאלים אציליים ומוסריים וכו’. אבל באלו חדרים זה התרחש? באיזה מן מקומות כל זה קרה? (אני מדבר על אמצע המאה ה-19. מאוחר יותר זה קרה מעט אבל לא הרבה יותר טוב, ואז לא על ידי כישורים כלשהם של המעמד הגבוה). כל זה התרחש במקומות מחוממים עם פחם, והממשלה הבריטית אישרה בדו”ח מ-1840 שילדים בני 9, 11 ו-13 שנים עבדו במכרות פחם, ולא ראו אור שמש מחוץ ליום ראשון, מן הסיבה שהם נלקחו לתוך פירי הפחם לפני שהשמש זרחה, ויצאו שוב החוצה אחרי שהשמש שקעה. אה, זה היה קל לדבר על אהבה של שכנים, של אחים, אהבה לכל המין האנושי, כאשר אתה מחומם על ידי פחם הנרכש דרך “אחוות אחים” שכזו. זה גם היה קל לדבר אודות שיפור החוש המוסרי של האדם, כאשר אתם מחוממים על ידי פחם שנכרה מתוך מכרות הפחם היכן, שלפי הדו”ח של המחקר הבריטי, גברים ונשים היו צריכים לעבוד ביחד כל היום, ערומים. נשים הרות חצי-ערומות, גברים ערומים לגמרי. כי בתוך המכרות היה חם מאוד וכו’ וכו’. אני מציין דברים אלה – ניתן להוסיף להם פי מאה – כדי להראות לכם תמונה על מה כל זה: תמונה של התרבות של המאה האחרונה, תרבות המותרות, תרבות שכבר הסריחה מריקבון. ומתחת לזה, היסוד שמבלעדיו תרבות זו לא היתה אפשרית – מיליוני אנשים שלא יכלו לקחת בה חלק. כיצד אנשים התעוררו בהדרגה לשפר את 16 שעות העבודה במכרות גם כן דווח על ידי המחקר. אבל מה היה אופייני למחצית האחרונה של המאה? חוסר התחשבות. מעל לכל, זה היה חוסר התחשבות. ואת חוסר ההתחשבות הזה צריך להכיר מעל לכל אם צריך לפעול למען שיפור כלשהו. במקום לומר כה בקלילות: “תנור יקר, מלא את חובת-התנור שלך, חמם את החדר”, עלינו לקחת חתיכת עץ ולהדליק אש ולהפסיק להטיף. כה הרבה הטפות נעשות בחוגים של כמרים ואתיאיסטים. ומה שנזנח זה החשיבה: חשיבה בהתאם למציאות. הכל מגיע לזה. מעל לכל צריך להיות ברורה לאדם בן ימינו העובדה שזה בדיוק בחיי הרוח שצריך לבוא שינוי גדול.

חיי הרוח אינם יכולים לפרוח אלא אם הם חופשיים לגלות עצמם בכל יום מחדש. אבל זה יהיה אפשרי רק אם הם ימוקמו על הבסיס שלהם. מן המיקום הנמוך ביותר של בית הספר למיקום הגבוה ביותר. מענף מוכר של המדע לעבודה יצירתית של אמנות, כדי להתקיים היא צריכה להיות חופשיה, בגלל שהיא יכולה להיבנות רק על כוחה שלה. מי שמכיר את חיי הרוח של המין האנושי יודע איזה חוסר בריאות נכנס לתוכם בארבע המאות האחרונות דרך המדינה, בגלל העובדה שהמדינה פורסת את כנפיה על החיים הרוחיים, כך שכל החיים הרוחיים צריכים בהדרגה להיות פוליטיים, עם היוצא מן הכלל של כמה ענפים בודדים שעדיין נשארים חופשיים ושגם הם נמצאים בסכנת השתעבדות. כי אם נעשים מאמצים נוספים אפילו ענפים אחרונים אלה של חיים רוחיים חופשיים יעברו פוליטיזציה. אבל מנהגי-החשיבה של האדם היום אינם מספיק נרחבים עבורם כדי להבין שההשתעבדות המכאיבה של החיים הרוחיים לחיי-המדינה הפוליטיים צריכה להיות בלתי גמורה, ושחיים רוחיים אלה צריכים להישלח לחופשי. המטרה עצמה שבני האדם עדיין עובדים לקראתה היא אבני שפה אלה לחירות של חיים רוחיים ופוליטיזציה שלהם, אפילו כאשר כה הרבה מדינות כבר הראו כיצד פועלת ספיגה של חיי רוח. זה עדיין קשה מאוד לאנשים לשחרר עצמם מן האשליה הגדולה אודות מצב-החיים. הייתי לאחרונה בברן היכן שמה שנקרא “האיגוד של האנשים” קיים כנס. האנשים דיברו אודות כל מה שמתרחש תחת השמש באותו סגנון כמו שלפני כן – במאי 1914 – הר פון יאגו דיבר אודות העתיד. מה שלמעשה כבר עבר היה שונה לחלוטין ממה שהוא ביטא בפראזה שלו “ההתרחבות הכללית מתקדמת”, האם יש הבדל בין מה שיבוא למעשה ומה שנאמר בברן? אנשים אינם עומדים כלל על קרקע המציאות. אנשים שמרצים הרצאות, וכותבים בעיתונים גרמניים, נואמים נאומים ואומרים מה שצריך לקרות כדי לערוב לכך שלאיגוד מקצועי זה של אנשים יהיה קיום מצליח. כיצד פרלמנט צריך להיווצר, זה עכשיו יכלול את כל היחסים המדיניים. הג’נטלמנים שנשאלו גם לא יכלו לעמוד בפני הפיתוי ואמרו: “פרלמנט-על צריך להיווצר, מדינת-על.” בהרצאה שהעברתי באותו זמן אמרתי שיהיה יותר רלוונטי לשקול מה המדינות צריכות להשאיר ללא עשייה מאשר את מה שהן צריכות לעשות, על מנת לא להגדיל עוד יותר את מה שהוביל אותנו לקטסטרופה העולמית. השאלה היחידה ששומעים היא, מה המדינה צריכה לעשות? – במשמעות של המדינה הישנה. אנשים לא לומדים מתוך מהלך הזמן לשאול: מה המדינה צריכה להפסיק לעשות? הם צריכים לפני הכל להפסיק לערב עצמם בחיי הרוח ובחיי הכלכלה. אדם צריך להפסיק לחשוב על יצירת סופר-פרלמנט ומדינת-על, כאשר הפרלמנט-המקומי והמדינה-המקומית הם בעלי תוצאות כאלה עלובות. היום השאלה אינה יכולה להיות: מה המדינה צריכה לעשות? אלא: מה המדינה צריכה לתת לנו לעשות? רק זה מתאים לזמן הנוכחי.

אך צריך אומץ בחשיבה כדי להביט בדברים אלה בגילוי לב. לראות את הקשר בין חיים רוחיים אלה ומה שמתרחש כעת בענפים אחרים של האורגניזם החברתי, וזה לא יהיה אפשרי אלא אם נמלא את ראשנו במשהו המעורב במחשבות הנכללות במדע הרוח. מדוע מדע הרוח גורם בימינו פחד שכזה אצל הרבה אנשים? רק בגלל שהוא דורש לחשוב באופן שונה מאנשים אחרים. אבל האירועים לימדו אותנו שאיננו יכולים ללכת הלאה עם המחשבות שבהן המין האנושי תקוע. אנשים אינם יכולים להכיר בכך שהם צריכים לשנות את דרך החשיבה שלהם, כי הם אינם יכולים לראות את המאורעות. אנשים מוצאים זאת כה קשה היום להבין את השילוש החברתי בגלל שהם אינם שואפים לראות את מה שלמעשה מתרחש.

האבולוציה של המין האנושי כבר הביאה למעשה חלק גדול של השילוש במאורעות שחמקו ממבטו של האדם. רק שאנשים אינם מודעים להישג זה. אתן לכם דוגמא אחת: אם נחזור ל-1869 נמצא את תעשיית הפלדה בגרמניה מתפתחת לנקודה שכזו שנדרשו בערך 799,000 טונות של ברזל: כ-20,000 פועלים נדרשו כדי להפיק 799,000 טון אלו. בסוף 1880, דרך הרחבת התעשייה, דרך הצרכים הגדולים שנוצרו מצד אחד על ידי תעשיית הרכבות, ומצד שני על ידי תוכניות המלחמה והחימוש – הצריכה גדלה מעלה באופן שאין למדוד אותו, אבל כבר בסוף 1880 היא צמחה כל כך שכבר לא הספיקו 799,000 טון ברזל גולמי אלא 4,500,000 טון. ידידיי היקרים, אתם יכולים לשאול כעת: כמה פועלים נדרשו עכשיו? משהו מעבר ל-20,000 פועלים היו דרושים כדי להפיק 799,000 טון. בסוף 1880 נדרשו 4,500,000 טון ועבור זה נדרשו רק 21,300 אנשים. כעת תנו בבקשה למספרים אלו לדבר אליכם – לא כסטטיסטיקות, אלא כדי להבין מספרים אלו: כ-20,000 אנשים הפיקו 799,000 טון בתחילת 1860. בערך 21,000 איש הפיקו 4,500,000 טון בסוף 1880. כיצד זה אפשרי? עליכם באמת לשאול כיצד זה אפשרי? זה נהיה אפשרי רק דרך שיפורים טכניים כבירים. רק בגלל שהבלתי נתפס התרחש, התרחש שיפור טכנולוגי שלא ניתן למדוד אותו, שבעזרתו התאפשר לאדם אחד להפיק כה הרבה ברזל. כך עבור כל ההתקדמות שנעשתה בתעשייה זו – ואפשר לתת עובדות דומות עבור 25 או 30 תעשיות מן המעלה הראשונה – כי כל מה שהתפתח בהן עם שיפור שכזה הוא ההסבר. מה זה אומר שכה מעט אנשים, בגלל השיפורים הטכנולוגיים הטהורים, מייצרים כה הרבה? האם אתם חושבים שאין לזה חשיבות? באופן טבעי, כשמספר העובדים לא גדל בהרבה, ושהיצור עצמו גדל במידה כה גדולה, שאר העולם הכלכלי שהיה לו קשר כלשהו הביא למהפכה מיד לאחר מכן. רק חישבו מה זה אומר לגבי החלק השלישי של האורגניזם המשולש החברתי המפוזר. בכל היחסים הנכונים, ובכל היחסים הרוחיים, שום דבר לא צריך להשתנות. היה רק שינוי ביחסים הכלליים. כי השינוי כולו בא לידי ביטוי במחיר הפלדה וכל מה שקשור לזה. זה לא פחות מזה שבאופן בלתי תלוי באבולוציה הרוחית, האבולוציה הנכונה (כי אינכם צריכים זכות אחרת, אלא אם אתם מביטים בכלל) באופן בלתי תלוי בהם, החיים הכלכליים השתחררו והשתנו מבלי שהאדם ייתן יד לשינוי זה. הדברים עצמם עשו זאת, והאדם לא שם לב לכך. זה יכול להיות הוכחה עבורכם שבמאורעות אקטואליים השילוש החברתי היה מושלם. הלימוד הכלכלי האמיתי התקדם רחוק, הכל בעצמו. ובני האדם לא עקבו אחריו הלאה. הם לא כיוונו את האינטליגנציה שלהם לאפשרות של מעקב אחרי זה, אלא נשארו מאחורי היחסים הישנים. נכון שאפשר להתלהב מכל מה שהשתפר, זה בסדר, אבל היום זו לא השאלה. היום הנקודה היא שהחיים הכלכליים שיחררו את עצמם. בקביעת המחירים, וכל מה שקשור עם ביסוס המחירים והערכים, החיים הכלכליים לקחו את המסלול שלהם. זוהי הנקודה. שלושת הענפים שיחררו את עצמם באופן מעשי, והאנשים גיבשו אותם יחדיו, התעקשו בתוקף ללכד אותם ביחד קרוב מתמיד. כך הגענו לתוך הקטסטרופה העולמית. העובדות נחות מתחת לפני השטח של מה שהאנשים רוצים לחשוב היום. היום צריך להביט עמוק לתוך היחסים של הדברים אם רוצים לשפוט מהי המציאות.

בחרתי דוגמא שכזו כדי שאפשר יהיה לראות כמה זה טיפשי לשפוט את השילוש החברתי כחסר משמעות. השילוש החברתי נלקח מנסיבות קיימות, בעוד שהאנשים שבידיהם הופקד הגורל של המין האנושי בעשר השנים האחרונות, נכשלו כולם ולא סיגלו את עצמם לנסיבות הקיימות. אתם יכולים בקלות להוכיח דרך הבנה אנושית בריאה שהשילוש החברתי הוא הדבר היחידי ששווה לעבוד בשבילו כדי להביא לידי התפתחות בריאה של האורגניזם החברתי. זה לא טוב היום רק לחשוב שצריך לקיים מצבים עכשוויים בגלל שזה או אחר אינו יכול לוותר עליהם. מסיבה זו צצות ההסתייגויות המוזרות ביותר. כל מיני מחשבות מעוקמות למדי מופגנות. למשל, לאחרונה נתתי הרצאה בבאזל על השילוש החברתי. בשיחה שהתקיימה לאחר מכן, אדם פיקח ביותר קם ואמר: “הרבה דברים ראויים להערצה נאמרו אודות השילוש החברתי ועדיין אי אפשר להבין זאת, בגלל שצדק מתקיים רק על ידי המדינה הפוליטית, ולכן רק בשליש מן האורגניזם החברתי. ועדיין צדק צריך להתקיים גם בחיים הכלכליים והרוחיים.” היה עלי לענות בתמונה ואמרתי: “בואו וניקח כעת משפחה כלשהי בארץ, הכוללת איש ואישה, שני ילדים, משרתים ומשרתות ושלוש פרות. כל המשפחה צריכה חלב, בדיוק כפי שכל שלושת המרכיבים של האורגניזם החברתי צריכים צדק. אבל האם זה הכרחי שכל מרכיבי המשפחה יתנו חלב? בהחלט לא, שכן כולם יסופקו היטב אם שלוש הפרות יספקו זאת. כך זה עם השילוש החברתי. זה חיוני שלכל שלושת המרכיבים יהיה צדק. אבל הם יקבלו זאת רק אם זה ייווצר על ידי האורגניזם המדיני, המרכיב המרכזי, כפי שהחלב מסופק על ידי הפרה.” חשיבתם של בני האדם היא כה עקומה שהם צריכים לפנות החוצה אל הפלפול המחוכם ביותר אודות המושגים הפשוטים ביותר.

ברור שאנשים אינם טיפשים כאשר הם מסתייגים כך. לא ניתן לומר שאנשים הם טיפשים. אני מתאר לעצמי שאנשים המתנגדים היום הם לעיתים קרובות פיקחים מאוד. אני לא רוצה להתווכח עם הפיקחות של אנשים אבל אני רוצה לנסח שורה של שקספיר: “כולם אנשי כבוד הם”: ולומר, כולם, כולם הם אנשים פיקחים. אך הדבר העיקרי הוא לא רק למצוא מחשבות פיקחיות, אלא למצוא מחשבות נכונות, שלמעשה הן שימושיות וניתן להפיק מהן תועלת. מגיעים לחשיבה בריאה במדע הרוח, חשיבה שבאמת יכולה לחדור לתוך המציאות. יכולה להיות לכם חשיבה מעוותת ביותר ביחס לעניינים פיזיים, ובאותו זמן עם קצת מתמטיקה אלמנטרית וידע טכנולוגי אתם יכולים להוכיח שלמשל אם מישהו בונה גשר של מסילת רכבת באופן גרוע, יתכן ועם בוא הזמן הרכבת השלישית שנוסעת על פני הגשר תגרום להתמוטטותו. אבל אינכם יכולים להוכיח, למשל, הבה ונאמר מתוך מדע הרפואה: אם כך וכך אנשים מרגישים טוב, וכך וכך אנשים מתים, מה מדע הרפואה צריך לעשות עם זה. העובדות אינן כה ברורות. ועם כבוד לאורגניזם החברתי, העובדות אינן ברורות כלל. אז הנוכלות הפרועה יכולה לגבור. ואז אי אפשר לעזור, אלא להרגיש שמה שהיה פעם מקור ללעג וצחוק כאמונה תפלה ישנה הגיע ישר אלינו לזמנים הנוכחיים, בתחום אחר. אתם כולכם מכירים את המקום בחלק השני של פאוסט היכן שהרעיון של ימי הביניים של ההומונקולוס^[5] היה מוסכם. היום אנשים רבים חושבים שזו אמונה תפלה, רצון זה לבנות הומונקולוס. אבל באותה מידה זו אמונה תפלה לחשוב על יצירת משהו מתוך אינטלקטואליזם בלבד. אנשים אינם מבינים שהם רק שותלים את האמונה התפלה בשדה אחר. התיאוריות החברתיות של ימינו רוצות לייצר הומונקולוס חברתי. הן רוצות לבנות משהו מלאכותי רק מתוך האינטלקט. השילוש החברתי הוא בדיוק ההיפך מזה. הוא לא מחפש להקים תוכנית מלאכותית, אלא למצוא כיצד האדם צריך לפגוש את חברו באורגניזם המשולש כדי שימצאו בעצמם את מה שנחוץ. זה הולך ישר אל המציאות, אל המציאות שבה אדם עומד באורגניזם החברתי. בגלל שהוא נבדל באופן זה מן הרעיון של ההומונקולוס שבו האדם נהיה מורגל לחשוב בעשר השנים האחרונות, מסיבה זו זה כה קשה לתפוס זאת היום. מסיבה זו מוצאים אותו כל כך לא מובן, למרות העובדה שהוא לא מכיל משפט אחד לא מובן, או אכן, אפילו לא משפט אחד שאינו קל להבנה. זה בגלל שבני האדם שכחו כיצד לחשוב באופן מדויק. הם מוצאים סיפוק בכל מקום לחשוב סביב לקצוות. הם מרוצים רק אם הם יכולים לחשוב סביב לקצוות, או שהם יכולים לחשוב את מה שאמרו להם לחשוב מאחד מן הצדדים הרבים.

לא צריך להתעלם מכך שהעיקרון הבסיסי של השילוש החברתי כולל הרבה מאוד רעיונות חד-צדדיים שהגיעו מכאן ומשם. אי אפשר לומר שרעיונות חברתיים נושאי פרי לא נבעו מראשים רבים. אבל ברוב המקרים הם חד-צדדיים. אם כן, עלי לומר: ברוב המקרים אני נמצא בהסכמה עם האנשים שהציעו לי הסתייגות זו או אחרת, אבל הם לא בהסכמה איתי. מה שהם הציגו נכון מנקודת המבט החד-צדדית שלהם, אבל אדם אינו מתקדם על ידי זה, בגלל שעם נקודות ראות חד-צדדיות משיגים משהו שמצד שני גורם נזק. בימינו יש חשיבות שנפגוש את העובדות באופן מקיף. בגלל זה למשל, אין אנו שואלים: מה אנו עושים עם הזהב? השאלה הזו וכל האחרות עוסקות בסטנדרד של הכסף שיהיה קבוע בתוך החיים הכלליים הבלתי תלויים. זוהי הנקודה החשובה, שמישהו תופס את המציאות שבה. איננו צריכים תוכניות עבור מקרים בודדים, תוכניות הנטוות מתוך האינטלקט. אנו צריכים אימפולסים ששייכים למציאות. ואז, בכל מה שאדם נוגע, הוא מגיע למגע עם המעשי. רק תיאורטיקנים אלה שחושבים את עצמם לאנשים מעשיים עשויים כך שהם רוצים תוכניות מוגדרות בכל מקום לחיים הממשיים. זו לא יכולה להיות שאלה של תוכניות.

מה שמונח בתחתית, ביסוד של הפנייה, ושל הספר המרחיב אותה, זהו משהו בסיסי. זה מתפתח מתוך משהו שלבדו יכול להתקיים כאימפולס ממשי של חיים חברתיים. כדי שאהיה מובן יותר אני אערוך השוואה: לעיתים קרובות נאמר שאם אדם אחד היה צריך לגדול מילדות לבגרות בבדידות על אי הוא לעולם לא היה לומד לדבר. האדם לומד לדבר רק בחברה אנושית. זה נכון, דיבור הוא תופעה חברתית, האדם מדבר בגלל שהחברה דרושה לו. זה נכון גם ביחס לאימפולסים החברתיים במובן רחב יותר. רק בתוך האורגניזם החברתי עצמו יכולים החיים החברתיים של האדם להתפתח. אדם אחד לעולם אינו יכול להכין תוכנית חברתית, כי חיים אינדיבידואליים פנימיים פונים לכיוון שונה למדי מהמסגרת של התוכניות החברתיות. אפשר רק לומר: כך וכך האדם עומד, כך האדם צריך להתכוון בשדה של החיים הרוחיים, כך בחיים הפוליטיים, וכך ביחס לחיים הכלכליים. כך מה שנחוץ יגיע. זהו העיקר. כי אם אדם משתמש באינדיבידואליות שלו היום בתקופה של נפש התודעה כדי לפתח תוכנית חברתית, כאשר הכל בנוי על אינדיבידואליות, מה מגיע מזה? אני רוצה לתת לכם דוגמה: הם מדברים היום על בולשביזם, על לנין וטרוצקי. עכשיו, אני מצטט אדם שלישי בשבילכם, אשר לצד אלה הוא בולשביסט מוחלט – רק שאנשים לא הבחינו בכך: יוהן גוטליב פיכטה. פיכטה, שאותו אנו מכירים כהוגה דעות אידיאלי, הוגה אצילי. קרא את חבר-הלאומים העצמאיים. מה שפיכטה פיתח כתוכנית שונה כה מעט מן התוכנית הבולשביקית שאתם יכולים לייחס לפיכטה את חבר-הלאומים העצמאיים של טרוצקי. כיצד זה קרה? זה קורה כאשר אדם בודד היום עושה תוכנית חברתית – וזה מה שפיכטה עשה. רק שפיכטה חי עדיין בתקופה כאשר דברים שכאלה כמו חבר-הלאומים העצמאיים עדיין לא היה יכול להיתפס ולהיות מובן. האסון של המלחמה הוביל לכך. אתם רואים, זה יהיה כך אם איש אחד ירצה ליצור מתוך עצמו תוכנית חברתית מובנת. פיכטה הוא ההוכחה לכך. לא תהיה שום תוכנית חברתית, לא יותר מאשר אדם בודד על אי ילמד לדבר. הדבר העיקרי הוא לכן זה שהאדם ימצא את המגמות, את המבנה הפנימי של האורגניזם החברתי.

זה לא עניין של שיבוץ תוכניות, אלא של מציאת הדרך שבה אנשים צריכים לחיות ביחד כדי לגלות איזה אימפולסים חברתיים הם צריכים, שעומדים על מציאות שמעסיקה את עצמה עם החברה ולא עם האינדיבידואל. כמה פעמים אמרתי בשבועות האחרונים לעצמי: “כן, אדם זה ואדם זה מציגים תוכניות מוגדרות המכוונות את החיים החברתיים בכל נקודה בודדת.” אבל זה ללא הועיל. אנשים תמיד עושים זאת. רק תביטו כמה אוטופיות לאין ספור יש. אבל לא צריכה להיות שום אוטופיה, צריך להיות משהו המושרש בחיים המעשיים. צריכה להיות לאדם הרגשה עבור השוואה זו: לעיתים קרובות אמרתי: מי שאינו רואה את האימפולסים הרוחיים במציאות החיצונית נראה לי כמו מישהו שיש לו חתיכה של ברזל גולמי. מישהו אומר לו: זהו מגנט שמושך פלדה אחרת. אבל הוא אומר: הא! זה לא מגנט, מזה עושים פרסות לסוסים. גם זה נכון. היחס ביניהם הוא לא שאחד צודק והשני טועה. אבל זה שיודע שזה מגנט צודק בצורה עמוקה יותר, אך זה יכול לשמש גם כפרסת סוסים. כך זה עם המציאות. צודק מי שמדבר על מטריאליזם, אבל הרוח גם כן עושה את המציאות המושלמת.

עכשיו זוהי שאלה של חזרה לרוח. אבל באמת, זה לא צריך להישאר עניין לפראזות. היום יש כל מיני מטיפים שהולכים סביב העולם. הם כמו האנשים הללו היושבים בסלונים מוקפי מראות או בחדרים מחוממים היטב ומדברים אודות אהבה או שכנות ואהבת אחים. כפי שציינתי זה עתה, “תנור יקר, מלא את חובת-התנור שלך, חמם את החדר” זה מה שהם אומרים. ומטיפים מסתובבים בכל העולם ואומרים: אסון הגיע למין האנושי דרך המטריאליזם, האדם צריך לשוב אל הרוח. כן, הנזיפה אפילו נעשית ביחס לפנייה זו המכילה מעט מידי רוח, היא כוללת יותר מידי תשומת לב לחיים החומריים. זה לא חיוני שנדבר הרבה אודות הרוח, אבל זה חיוני שנדע כיצד להביא את הרוח לתוך חיים ממשיים. מי שעומד באמת בתקיפות על הקרקע של ידע רוחי ולא תמיד רק מדבר רק רוח, רוח, רוח – אלא מקבל את הרוח כה עמוק לתוך עצמו, הוא יכול למעשה לפתור את הבעיות של החיים. זוהי הנקודה. אפשר בלי הטפת מוסר לחזור שוב אל הרוח. הדבר החשוב הוא שצריך לחתור היום ולעשות את הרוח חיה ופעילה בתוכנו.

אך האדם שכח בהדרגה כיצד לעשות זאת, במיוחד בגלל שהמדינה נהייתה מיוחדת עבורו – מה, להחמיץ? בפאוסט יש שורה – כמו פקודה לנערה, והפילוסופים כמובן לא הבינו זאת וחיפשו דקויות עמוק בזה: “מחבק הכל, מקיים הכל, המחזיק והמקיים לא אותך, אותי, את עצמו?” זוהי הדרך שבני אדם מגיעים בהדרגה לדבר על המצב, במיוחד במשך המלחמה. “מחבק הכל, מקיים הכל, המחזיק והמקיים לא אותך, אותי, את עצמו?” בתת-מודע של אנשים שנותנים הוראה שכזו ל”אני” זה מודגש באופן טבעי. כי הם נותנים חשיבות גדולה לעובדה שהם במידת מה מעל לממוצע, בחוץ – כפי שאפשר לצפות מהם – אין להם יחס פנימי מאוד פעיל אל הרוח. איזה סוג של יחס יש לבני אדם אל הרוח? הם התאמצו לציית במשך כמה שנים לתקנות של המדינה ואז נהיו לתיאולוגים, למשפטנים או לסוג אחר של אנשים. הם היו צפויים להתבגר במדינה ולעשות את כל מה שהמדינה מצווה, ולהיות מאומנים באופן מיוחד רק בשביל זה. אבל היכן שהיתה פעילות פנימית כלשהי, היכן שהיתה השתתפות מוגברת בכל התהליך העולמי – שהוא לבו של מדע הרוח – היכן זה היה? הם אמרו: אני רוצה לשמור על מעמדי במדינה למשך מספר שנים, ואז אני רוצה את הפנסיה שמובטחת לי. במילים אחרות, אני אעבוד בשביל המדינה לפי מה שהיא קובעת, ואז המדינה צריכה לדאוג לכך שתהיה לי פנסיה לשארית ימי. ואז, בסוף ימיהם, הם גם אינם מוצאים קשר פעיל אל הרוח, אלא קשר פסיבי – ולכן הכנסיה היתה אמורה לראות את החיים הנצחיים של נפשם. כאדם פסיבי, כמובן הוא נלקח באופן מצוין: אני מונח בלידתי בחיק המדינה, מחונך על פי רעיונותיה, ועובד בשבילה, ולאחר מכן נתון לטיפולה עד המוות. ואז, אחרי זה, הכנסייה דואגת לנפשו של האדם מבלי שהוא צריך לעשות שום מאמץ ביחס לנצח. אדם יכול בקושי לבקש חיים יותר אציליים! חיים מבלי שהוא יכול לעשות משהו ביחס אליהם: זה נהיה יותר ויותר אידיאל של האדם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אבל האפשרות עבור סוג כזה של חשיבה קיימת רק בגלל המבנה הבסיסי שעליו דיברתי, היכן שאנשים לא שמו לב לשום דבר עד מותם – ואפילו אז במידה בלתי מספקת, דרך שיטות ביטוח שונות. ולכן, כאשר זה כבר לא היה אפשרי עבור הצדק לפרוח מתוך תפיסת העולם של המעמד הגבוה, האנשים גם איבדו אמונה בחיים שלאחר המוות ובביטוח חסר התוקף אשר הכנסייה הפיצה עבור נצחיות הנפש.

אתם רואים, זה מה שאדם צריך לתפוס היום. והוא תופס שיעור מסוים של המציאות אם הוא יכול לחשוב באופן מעשי על מה שנוכח בשילוש החברתי.

————————————————————————————————————–

1. כיליאסטי – האמונה הכריסטיאנית שישוע יחזור לאדמה ויקים מלכות שתקיף את כל העולם. {המתרגם] ↑
2. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
3. באנגלית: “Turn thou, oh Cross” הפוך את הצלב שלך. ↑
4. Herder * Schelling * Schlegel * Mabel * Wildenbruch ↑
5. הומונקולוס  – איש קטן, הוא ייצוג מעוות של גוף האדם, שמטרתו להמחיש כיצד איברי הגוף השונים משתקפים בעיבוד המידע העצבי בקליפת המוח. ↑