עונות השנה ואימגינציות מלאכי עליון – 03

עונות השנה ואימגינציות מלאכי עליון

רודולף שטיינר

דורנאך    5-10/10/1923    GA229

מהדורה חדשה מתוקנת 

תרגום מאנגלית : עלי אלון

עריכה והקלדה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

תיקונים מול הגרמנית: אמיר גלר

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – הספר מכיל את צילום הלוחות שצייר רודולף שטיינר – ראו כאן

הרצאה 3   8/10/1923

אימגינציית אביב

רפאל

אימגינציית הפסחא

צריך להיות לנו ברור בתכלית שבמעמקי החורף מהווה האדמה, בזיקתה אל הקוסמוס, ישות המכונסת בתוך עצמה. ניתן לומר שבמשך החורף מהווה האדמה – אדמה כולה. הטבע הארצי שלה מתרכז. במשך אמצע הקיץ, ניגוד זה נוסף כאן לתכלית הבהירות, מתמסרת האדמה לקוסמוס, בחיותה את חיי הקוסמוס. ובאמצע, באביב ובסתיו, נקבע תמיד האיזון בין שני קצוות אלה. לכל זה חשיבות עמוקה ביותר לכלל חיי האדמה. כמובן, מה שאומר אני מתייחס אך ורק לאותו חלק מפני האדמה, עליו חל מעבר זה מן החורף אל האביב.

הבה ונתחיל, כפי שעושים אנו תכופות בהרצאות אלה, מלימוד היסוד החומרי הטהור. הבה ונסקור תחילה את אשר מצאנו כדבר החשוב ביותר לתקופת החורף: המשקע, התהוות המלח. הבה ונלמד זאת תחילה במשקעי אבן הגיר, תופעה שהיא בעלת חשיבות מרבית לכלל ישותה של האדמה. עליכם רק לצאת מכאן וכבר תהיו מוקפים בכל מקום ע"י תצורות אבן גיר של הרי היוּרָה. לפניכם מצוי יהיה כל מה שאטול היום כראשית לימודינו.

רואים אתם שבהתבוננות חיצונית, נראית אבן הגיר כאבן גיר בלבד. ואומנם, עבור העין החיצונית, לא קיים שום הבדל מוחשי בזמנים השונים בין אבן גיר חורפית לבין אבן גיר אביבית. אך חוסר אבחנה זה קיים רק עבור נקודת הראות שציינתיה בהרצאה האחרונה, כנקודת ראותו של הפרעוש. המטמורפוזות של אבן הגיר מופיעות אך ורק בהתמסרנו בהתבוננותנו אל הקוסמוס. וקיים הבדל עדין אך ניכר בין אבן גיר חורפית לבין אבן גיר אביבית, במשקע זה, החשוב מבין כל המשקעים של פני האדמה שלנו. לאור ההרצאות השונות שהיו לנו כאן, ובדעתנו שככלות הכל מצויות נפש ורוח בכל מקום, רשאים אנו לדבר על דברים כאלה, כעל ישויות מלאות נפש חיים, ולומר שאבן הגיר החורפית מהווה במידה מסוימת ישות המרוצה בתוך עצמה.

בהיכנסנו לישות של אבן גיר חורפית זו באינטואיציה, באינטואיציה כפי שתיארתיה ב"כיצד קונים דעת העולמות העליונים",[1] בהיכנסנו אינטואיטיבית לאבן גיר חורפית זו, נגלה שחדורה היא במגוון עשיר ביותר של רוחיות. אלה הן הישויות האלמנטריות השוכנות בַּארצי: אבן גיר זו חדורה ברוח. אך היא מרוצה, כשם שעשוי להיות מרוצה ראש אנוש לאחר שפתר בעיה חשובה ועתה הוא שמח שברשותו מחשבות המהוות את הפתרון הזה. אנו קולטים – כי הקליטה באינטואיציה מתרחשת אף דרך הרגש – שביעות רצון פנימית בכל ההיקף של תצורות אבן הגיר הארצית במשך תקופת החורף.

אכן, לו שחינו מתחת למים כי אז היינו רואים בכל מקום מים, וכן כשנעים אנו רוחית בתהליך התהוות אבן הגיר, חשים אנו שביעות רצון בכל מקום במשך עונת החורף. שביעות רצון זו מבטאת עצמה בחדירה פנימית מלאת חיים לאבן גיר חורפית זו, ע"י תצורות חיות המשתנות ללא הרף, המופיעות כדמויות אימגינציה בעלות טבע רוחי המשתנות ללא הרף. אך כאשר מתקרב האביב, כלומר כשמגיע חודש מרץ, נעשית אבן הגיר, באשר לתכונותיה הרוחיות, ניתן לומר קהה. אין לה תכונות רוחיות אלו, הואיל וכפי שיודעים אתם מההרצאות הקודמות, הישויות האלמנטריות עושות עתה את דרכן במעין נשימה רוחית קוסמית אל הקוסמוס. אבן הגיר מתקהה באשר לתכונות החשיבה הרוחית שלה. אך מה שראוי לציון הוא שהיא מתמלאת עתה בתשוקה עזה, מפתחת היא מעין חיוניות פנימית. חיים עדינים נראים פעילים באבן הגיר, וחיים אלה נעשים תנועתיים פנימית יותר ויותר לקראת האביב, ומתגברים עוד לקראת הקיץ, עם נביטת הצמחים וצמיחתם.

דברים אלה אינם מתגלים באורח גס ומגושם, הם מתרחשים באורח אינטימי ועדין, אבל הם מתרחשים. הצמחים, תוך צמיחתם, שואבים מים ותחמוצת הפחמן מאבן הגיר הפזורה באדמה ואת החוסר הזה צריכה אבן הגיר לשאת. דבר זה מציין עבור אבן הגיר התחיות פנימית. אבן הגיר מתחיה. עקב העובדה שהיא מתחיה בפנימה נוצר בה כוח משיכה עז ביותר לישויות האהרימניות. מדי התקרב האביב, מתחיות תקוות בישויות אהרימניות אלו. למעשה אין להן תקוות מיוחדות אחרות ביחס לטבע, כי אך ורק בפנימו של האדם יכולות הן לבצע את פעילותן. בטבעו החייתי של האדם יכולות ישויות אהרימניות אלה לפעול. אך בהתקרב האביב נוטעת בהן ההתרשמות שאבן הגיר האביבית עושה עליהן, את המחשבה, שיכולות הן ככלות הכל לחשוף ולגלות את טבע הדרקון אשר להן אף בעולם הטבע. במוצאן אבן גיר אביבית חיה, מקוות הן שיהא לאל ידן למשוך לעצמן את האלמנט האסטרלי מן הקוסמוס על מנת להנפישו באבן גיר חיה זו, להחדירה בנפש.

ועל כן בהתקרב חודש מרץ, נערכת דרמה מיוחדת זו לפני עיניו של הצופה בטבע בראיה רוחית: רואים אנו בכל מקום, כיצד משחקות התקוות האהרימניות באימגינציות על פני האדמה, ניתן לומר – כמו משב רוח רוחי הנופח על כל דבר, ורואים אנו כיצד מתאמצות עתה הישויות האהרימניות לחולל גשם שיורד מעל, גשם אסטרלי. גשם זה של האסטרלי שבחפצן להסב לו, היה הופך את האדמה בעונת הקיץ – לפחות באופן חלקי, כל עוד היא אבן גיר – אילו היה עולה בידן להוציא אל הפועל את הדבר, (והן שואפות לעשות זאת בכל העוצמה האפשרית), לישות חיה ומונפשת. וכך שואפות הישויות האהרימניות מדי אביב להפוך את האדמה לישות חיה ומונפשת, וזאת עד כדי כך, שאילו מציג היה כף רגלו כל יצור שהוא על האדמה בסתיו, היתה היא חשה בכאב מעצם הצגת כף הרגל. והנה, מאמץ זה, אשליה זו, מצויים בין הישויות האהרימניות בכל אביב ואביב. ובכל אביב הם מושמים לַאָל. מנקודת ראות אנושית עשויים אנו לומר: לבטח נעשו הישויות האהרימניות פקחיות עתה עד כדי כך שיוותרו על תקוות אלה – אך בעולם אין הדברים מתרחשים כפי שמדמה לעצמו האדם. העובדה היא שכל אביב מעורר בישויות האהרימניות תקוות מחודשות להפוך את האדמה לישות חיה מונפשת באמצעות גשם אסטרלי מעל, ובכל שנה ושנה מתנפצות תקוות אלה.

אך האדם אינו נותר חסר סיכונים בתוך אשליות אלה. כי האדם אוכל את מוצרי הטבע השרויים באווירה זו של תקוות ואשליות, ותהא זו ככלות הכל תמימות מצד האדם, לחשוב שהלחם שהוא אוכל מהווה דגן טחון ואפוי בלבד. בדגן הטחון והאפוי הזה מצויות האשליות של הישויות האהרימניות והתקוות של הישויות האהרימניות. בחוץ הן מתנפצות. כעת מתעוררת תשוקה מוגברת בישויות האהרימניות להשיג את מטרתן היכן שקיימת כבר נפש, כלומר באדם, כך שהאדם נתון למעשה בסכנה בכל אביב ואביב, על אף שכל זה מתחולל באינטימיות, ליפול קורבן לישויות האהרימניות. באביב חשוף האדם באמת הרבה יותר לפעילויותיהן של הישויות האהרימניות בקוסמוס, מאשר בכל עונת שנה אחרת.

משהו נוסף מתחולל כשמפנים אנו את מבטנו כלפי מעלה. כשמפנים אנו את מבטנו כלפי מעלה, לשם מתרוממות הישויות האלמנטריות של האדמה, שם מתלכדות הן עם תצורות העננים, שם ממשיכות הן פעילות פנימית בחסות החיים הפלנטריים; בהביטנו כלפי מעלה מציג עצמו משהו נוסף.

במיוחד בהתקרב חודש מרץ, כשלמטה מקיימות הישויות האהרימניות את פעילותן, מציג עצמו גם משהו אחר. שם מתרוממות הישויות האלמנטריות מעלה. מה שטבעו לולי-כן רוחי טהור, שאינו חומרי, שאילולא כן היה נמצא בתחום האדמה, מועבר עתה לאזורי האדים, האוויר, והחום. ושם למעלה נחדר עתה כל מה שרוגש בישויות האלמנטריות על ידי הישויות הלוציפריות. כשם שלמטה מתחת, מטפחות הישויות האהרימניות את תקוותיהן ומתנסות באשליותיהן, כך מתנסות הישויות הלוציפריות בתקוותיהן ובאשליותיהן למעלה.

בהתבוננות מקרוב בטבען של הישויות האהרימניות נגלה ונמצא שטבע אתרי להן. ונבצר מהישויות האהרימניות, המהוות למעשה ישויות שהושלכו למטה ע"י מיכאל, לגלות את טבען בשום דרך אחרת, אלא על ידי השליטה על האדמה באמצעות הגיר החי שנעשה מלא תשוקה.

הישויות הלוציפריות שם למעלה, זורמות וחודרות לכל מה שנמשך כלפי מעלה ושנהיה פעיל עתה באלמנטים העליונים של האדמה. לישויות לוציפריות אלו, בעצם, טבע אסטרלי טהור. כנגד כל מה שמתחיל לעת האביב לשאוף כלפי מעלה, מטפחות הן את התקווה שיהא לאל ידן להחדיר את טבען האסטרלי באתרי, ולארוג מן האדמה מעטפת אתרית בה תוכלנה להשתכן.

על כן בידנו לומר: הישויות האהרימניות שואפות להנפיש באורח אסטרלי את האדמה; הישויות הלוציפריות שואפות מלמעלה כלפי מטה – לקלוט את האתרי אל ישותן.

בהחל הצמחים לנבוט באביב מטמיעים הצמחים פנימה – קולטים פנימה, חומצה פחמנית. והיות והאדמה מכוסה באביב בצמחים, פועלת החומצה הפחמנית כביכול באזור גבוה יותר באביב מאשר בעונת החורף. באביב מעפילה תחמוצת הפחמן לאזור הצמחים והיא נמשכת אז ע"י הישויות הלוציפריות. בה בשעה שהישויות האהרימניות משתדלות ליצור מעין גשם אסטרלי כדי להנפיש את אבן הגיר החיה, משתדלות הישויות הלוציפריות להעלות במעין אד את תחמוצת הפחמן מן האדמה.

אילו היה עולה בידן, כי אז היתה נפסקת כל הנשימה על פני האדמה.  הן היו מושכות כלפי מעלה את כל אשר שייך לאדם מלבד נשימתו הפיסית, כלומר, את טבעו האתרי, ובאמצעות התלכדותן במרכיבו האתרי של האדם היו יכולות להיעשות לישויות אתריות, בה בשעה שעתה מהוות הן ישויות אסטרליות בלבד. והדברים היו מגיעים עד כדי כך שבסביבות האדמה, עם חיסול כל האנושי והחייתי שלמטה, תתקיים למעלה מעטפת של ישויות-מלאכיות-אתריות. זהו אשר למענו שואפות ומקוות הישויות הלוציפריות בהתקרב סופו של חודש מרץ. מקוות הן להפוך את האדמה כולה למעטה ארצי עדין מן הסוג הזה, אשר בו יהא לאל ידן להתקיים, בהתעבותן ע"י טבעו האתרי של האדם.

אילו התמלאו תקוותיהן של הישויות האהרימניות, כי אז כל האנושות כולה מתפוגגת היתה בהדרגה על פני האדמה. האדמה היתה קולטת לתוכה את הישות האנושית. בסופו של דבר היתה בוקעת ועולה מן האדמה (וזוהי כוונתו של אהרימן) ישות אחת עצומת ממדים שבה היו כמו מומסות כל ישויות האדם. הן היו מלוכדות בישות הארצית האחידה הזאת. אך המעבר להתלכדות זו עם ישות האדמה כולל היה בתחילתו את זה שהאדם, בכל האורגניזם שלו, ידמה בתחילה יותר ויותר לאבן הגיר החיה. הוא היה ממזג את אבן הגיר החיה עם האורגניזם שלו ונעשה מסויד יותר ויותר. באורח כזה הופך היה את צורתו, לצורה שתיראה שונה לחלוטין, צורת דמות סקלרוטית שיהיו לה כנפי עטלף, וראש כזה. דמות זו תוכל להתמזג בהדרגה עם האלמנט הארצי  עד כדי כך שכל האדמה כולה, בהתאם לדרך האהרימנית, תיהפך לישות ארצית חיה אחת.

לעומת זאת, לו עלה בידן של הישויות הלוציפריות לקלוט את טבעו האתרי של האדם ולהתעבות ע"י כך מאסטרליותן באופן אתרי, היה נוצר מהן משהו בעל טבע אתרי, בו מרכיביו הנמוכים יותר של האורגניזם האנושי היו חסרים פחות או יותר והחלקים העליונים עוברים היו טרנספורמציה; וכך, לדמות זו היה גוף שמהותו אד ארצי המגיע בהתפתחותו עד לאזור החזה בלבד, ולעומת זאת ראש אנושי בעל ממדים דמיוניים עצומים. והמיוחד ביותר הוא, שלישות זו היו כנפיים – כנפיים שכמו נוצרו מעננים. מלפנים היו כנפיים אלה מתכווצות למעין פיקת-גרון מוגדלת, ולצדדים מתרכזות היו לְאוזניים – אברי שמיעה – שאף הן היו קשורות אל פיקת הגרון.

רואים אתם, ידידיי היקרים, שניסיתי למסור את מה שהתעצב כאן למטה בדמותו של אהרימן בציור שבכיפות הגיתהאנום ובאורח פלסטי בקבוצה המפוסלת בעץ.[2] כן נמסרת שם הדמות הלוציפרית שהיתה נוצרת מאדי האדמה ומשכבות העננים, אילו היה עולה בידה לקלוט לתוכה את האתרי מן האדמה.

כך, חקוקות שתי הקיצוניות של האדם בחיי האדמה עצמה. ראשית, קיימת אותה קיצוניות שהאדם עלול היה להתהוות אליה אילו קלט בו, בהשפעתו של אהרימן, את אבן הגיר החיה ונעשה ע"י כך בהדרגה למאוחד עם האדמה, היה מתמוסס בישות האדמה התחושתית החיה, בכולה. זוהי קיצוניות אחת. הקיצוניות השניה היא זו שהאדם עלול להתהוות אליה, אילו היה עולה בידן של הישויות הלוציפריות לגרום לאד של תחמוצת הפחמן לעלות מלמטה עד כדי היעלמות כל נשימה והיעלמות כל האנושות הפיסית. אך אז היו הגופים האתריים מתלכדים במצוי מעל כישות מלאכית-לוציפרית-אסטרלית.

שוב בידינו לומר שאלה הן התקוות, האשליות, של הישויות הלוציפריות. האדם המפנה מבטו, כרואה רוחי, אל מרחבי העולם אינו רואה בעננים החולפים, כבמחזהו של שייקספיר משהו המהווה כאן, גמל וכאן משהו בעל צורה שונה; אלא שרואה הוא, בבוא חודש מרץ, בעננים הצפים-הנעים את הכוחות השואפים בדינמיות של המלאכים-הלוציפריים, שבחפצם לברוא מעטפת לוציפרית של הארצי, כשברצונם לסלק את הגזע האנושי מן האדמה. בין שתי קיצוניות אלה צף האדם. זהו חפצן של הישויות האהרימניות ורצונן של הישויות הלוציפריות, למחוק את האנושיות, כפי שקיימת היא בהווה.

פעילויות שונות אלה מגלות עצמן בתחומי החיים של האדמה. דבר זה שהישויות הלוציפריות מקוות לקיימו מדי שנה בשנה מתנפץ מחדש בטבע החיצון, אך פועל הוא באדם. ובבוא האביב, כשהאדם חשוף מצד אחד לכוחות האהרימניים, חשוף הוא מצד שני יותר ויותר לישויות הלוציפריות, וכך זה נמשך עד לתוך הקיץ.

וכך הוא אם-כן המצב באשר לאדם במצבו הנוכחי: עבור חיי אנוש מתגלים כוחות אלה באורח אינטימי, ששם לב אליהם רק זה שטבע רוחי רגיש לו ועשוי לחיות באמת ובתמים במה שמתרחש בקוסמוס במהלך השנה. אך בימי קדם, אפילו בתקופות האטלנטיות המאוחרות, לדברים אלה היתה חשיבות עצומה. בתקופות קודמות של התפתחות האדמה, היתה קשורה למשל ישות הפּריה והרבייה האנושית למהלך השנה. ההתעברות יכולה היתה להתרחש אך ורק לעת האביב, בכל אביב, כשהכוחות שזה עתה תיארתים היו פעילים. וכתוצאה מכך יכולה היתה הלידה להתחולל אך ורק לקראת סוף השנה. חיי האדמה קשורים היו כליל, באופן טוב, בחיי אנוש.

קיים עקרון אצל הישויות הלוציפריות והוא: לשחרר את כל הדברים על האדמה. ובין הדברים הארציים והמציאות החושית שהשתחררו, שהוצאו לחירות ע"י הישויות הלוציפריות, היו ההתעברות והלידה. דבר יכולתו של האדם להיוולד בכל עת שהיא בשנה הוסב, בתקופות קדומות, על ידי הכוח הלוציפרי, המתיר את האדם מן האדמה. עתה שייך הדבר כחלק מחירותו של הגזע האנושי, שהאדם עשוי להיוולד בכל עונה ועונה של השנה. נמצאים שם באמת כוחותיהן של הישויות הלוציפריות. בפעם הבאה אדבר אודות ההשפעות שעדיין פעילות. אך היום רציתי לתאר את ההשפעות האלה, כך שתוכלו לראות כיצד הוצא למעשה אל הפועל, עד למידה מסוימת, מה ששאפו הישויות הלוציפריות לבצעו, וכך מסוגל האדם כיום להיוולד בכל עונת שנה. אילולא כן יכול היה להיוולד בתקופת החורף בלבד.

כנגד זה מאמצות הישויות האהרימניות את כל כוחן על מנת להחזיר את האדם לזיקה עם האדמה. וכפי שלכוח הלוציפרי היתה השפעה עצומה זו בעידן קדום יותר של האדמה, כך עתה קיים סיכוי לכוחות האהרימניים להשיג את חפצם, לפחות באופן חלקי, דהיינו לקשור את האדם לאדמה ע"י ריתוק תפיסתו ותודעתו אל הארצי. ברצונם להפכו למטריאליסט גמור לכל דבר ועניין. ברצונם שאדם לא יוכל לעשות דבר בדרך של חשיבה או רגישה, אלא באשר מוסב הדבר ע"י מזונו שעיכל. והשפעה זו של הישויות האהרימניות מתחזקת במיוחד בתקופתנו והיא תוסיף ותתגבר ותתעצם עוד ועוד.

כך, בהביטנו לאחור, לנקודת מפנה הזמנים, נגיע לדבר שביצעוהו הישויות הלוציפריות בזמן מסוים וקבעו אותו. ואם נפנה מבטנו לעבר עתידה של האדמה נראה דבר מאיים, הניצב לפני האנושות: שהישויות האהרימניות יגרמו לכך שהאדם, עקב זה שאין הן יכולות למוססו בארציות החומרית, יביאוהו לפחות לכך שיתקשה בפנים עצמו, יהיה למתכחש לרוח, שאינו חושב וחש דבר, אלא מה שהחומר חושב וחש בפנימו באורח אוטומטי.

הישויות הלוציפריות הגשימו את פעילותן ששחררה את האדם מן הטבע – כפי שתיארתי לעיל – כשלאדם עצמו עדיין לא היתה כל חירות. החירות לא נוצרה לפי החלטתו של האדם או באורח מופשט כפי שמדמים בדרך כלל, אלא הודות לעובדות הטבעיות, כמו כשהשתרעותן של לידות על פני כל השנה השתחררו בחיי האדם. מתוך התרחשויות טבעיות אלה בקעה ועלתה כביכול שׂררתה של החירות. כבר בימי קדם נתפס הדבר בעוצמה חזקה, שהאדם יכול להתרבות על האדמה בכל עונת שנה, ועובדה זו החדירה את נפשו ואת רוחו של האדם בתחושת החירות. אלה הן העובדות. הן תלויות הרבה יותר בקוסמוס ממה שנהוג לדמות.

ברם, עתה, כשהאדם התקדם בחירותו, עליו לסלק, דווקא מתוקף השפעה זו של חירותו, את הדבר שמאיים עליו, היינו את כוחו של אהרימן שכובל אותו אל תנאי הקיום הארציים. איום זה ניצב בפניו בפרספקטיבת העתיד. ובנקודה זו רואים אנו כיצד באה עובדה אובייקטיבית והגיעה אל התפתחות האדמה: מיסטריית גולגתא. מיסטריית גולגתא לא התרחשה כאירוע חד-פעמי. אמנם היה עליה להיכנס בהתרחשות חד-פעמית להיסטוריה של האדמה, אך במובן מסוים היא מתחדשת עבור האדם מדי שנה. מי שביכולתו לפתח בו רגש לכך, כיצד רוצה היה הכוח הלוציפרי שם מעל לחנוק את האנושי הפיסי באדי תחמוצת הפחמן, בה בשעה שהכוח האהרימני למטה, רוצה היה על ידי גשם אסטרלי להחיות את כל האדמה בשכבות אבן הגיר אשר בה, כך שהאדם יתמוסס בה; עבור אדם היכול לראות לתוך הדברים הללו, קמה ועולה בין הישויות הלוציפריות והאהרימניות, דמותו של כריסטוס, המשתחרר מכל חומר, שאהרימן נתון מתחת לרגליו, שהתיר עצמו מן האלמנט האהרימני, המתגבר על האהרימני, כפי שמובהר הדבר כאן בציור ובפיסול. ורואה האדם מצד שני כיצד כובש כריסטוס את זה שברצונו למשוך ולנתק את חלקו העליון של האדם מן האדמה. מופיע ראשה של אותה דמות הגוברת על אהרימן, מופיע ראשו של כריסטוס בהבעה כזאת, במבט כזה, במחווה כזאת, שמבט זה, שמחווה זו מתנתקים מן הכוחות שרויי-האדים של לוציפר. בזה נמשך הכוח הלוציפרי אל הארצי, נקבע בארצי: זוהי דמותו של כריסטוס בהופיעו מדי שנה לעת האביב. כך עלינו לדמותו לעצמנו, כשהוא ניצב על הארצי שהיה אמור להפוך לאהרימני, בגברו על המוות, בעלותו מן הקבר, בעלותו כקם לתחייה אל תפארת ההשתנות וההזדככות [הטרנספיגורציה], המתהוות דרך נשיאת האלמנט הלוציפרי אל היופי הארצי של טבע פני הכריסטוס.

וכך מופיע לנגד עינינו, בין האלמנטים האהרימניים והלוציפריים, כריסטוס בדמות הקימה לתחייה, בהתגלות הפסחא, התגלות פסחא זו מציגה עצמה לאדם: כריסטוס הקם לתחייה, כשהכוחות הלוציפריים מרחפים מעליו, בהתבססו ביציבות בכוחות האהרימניים שמתחת.

אימגינציה קוסמית זו מציגה עצמה אלינו כאימגינציית הפסחא בדיוק כמו שהבתולה עם הילד הופיעה כאימגינציה של חג המולד; אימגינציית אמצע החורף במהלך השנה, וכפי שהציגה עצמה אימגינציית מיכאל כאימגינציה של סוף ספטמבר. על ידי כך אף תכירו בדבר, מה נאות היה, לעצב את דמותו של כריסטוס כפי שעשינו כאן, כי תיאור זה נוצר מן ההתהוות הקוסמית במהלך השנה. לא קיימת כאן שום שרירותיות. כל מבט כל קו ותו במבע, כל קפל זורם בלבוש, יש לחשוב עליהם כך שדמותו של כריסטוס מתייצבת בין דמויותיהם של לוציפר ושל אהרימן, כזה שעליו לפעול באדם בהתפתחות האדמה על מנת שיהא לאל ידו לנתק את האדם מן הכוחות הלוציפריים והאהרימניים, באותו פרק זמן בו עלול הוא ליפול להם לטרף לעת הפסחא, לעת האביב.

אנו רואים זאת שוב שבדמות כריסטוס שום דבר שרירותי לא ייעשה בדרך בה אוהבים לפעול באמנות בימינו. דווקא אם בחפצו של האדם לפתח את חירותו המלאה בספירת האמנות, אין הוא קושר עצמו באורח אהרימני אל החומר ואל הדגם, אלא מתנשא בחירות אל הגבהים הרוחיים ויוצר בחירות מתוך הגבהים הרוחיים את החופשי, כי אך ורק בגבהים הרוחיים עשויה החירות לשׂרור. או אז יברא תצורת האד הכחול-סגלגל מעין צורת חזה של האלמנט הלוציפרי; והוא ייצור, כיוצאת מתצורות ענן אדמדמות, כל שמהווה כנפיים, פיקת גרון ואוזניים, כך שזה אשר נוצר מן העננים בצורת כנף-פיקה-אוזן, עשוי להיראות במציאותו השלמה, כציור דיוקנן של ישויות אלה, של מה שהן מהוות באופן אסטרלי בחוץ – ומאיימות להתהוות אף באתרי.

שכּן שימו בחיות לנגד עיניכם, ידידיי היקרים, כנפיים אלה של לוציפר, הפועלות באסטרלי והשואפות אל האתרי, ותיווכחו בכך שכנפיים אלה, הואיל ומגששות הן במרחב הקוסמי, הואיל ופועלות הן במרחבים הקוסמיים, כנפיים אלה חשות בכל סודות הכוח בקוסמוס. בכוחות הלוציפריים קיים גישוש מסביב, תנועה מעגלית בגלים כך שכנפיים אלה, בתצורותיהן דמויות הגלים, חוות את כל הפעילויות הגליות הרוחיות והמסתוריות בקוסמוס. וכל מה שנחווה בגלים אלה עובר דרך מבנה האוזן אל פנימיות הישות הלוציפרית וממשיך שם הלאה. הישות הלוציפרית משיגה ותופסת דרך מבנה האוזן את מה שחשה היא בכנפיים; ודרך פיקת הגרון, הקשורה לאוזן ולכנפיים, בהיות זו המילה הבוראת, החיה ושׁוֹרה בצורות החי.

אם-כן, בראותכם ישות לוציפרית כזאת בתצורות הכנף-אוזן-פיקה אדמדמות צהבהבות שלה, תראו בה מה פעיל בקוסמוס, בחושה את סודות הקוסמוס בכנפיה, בחוותה את סודות הקוסמוס דרך תצורות האוזן הממשיכות לפעול פנימה, בדברה החוצה סודות אלה של הקוסמוס דרך המילה הבוראת, דרך פיקת הגרון הקשורה לכנפיים ולאוזניים כחטיבה אורגנית אחת.

כך צויר לוציפר בכיפה [הקטנה] וכך תואר בקבוצה המפוסלת שנועדה לעצב את הנקודה המרכזית של הגיתהאנום שלנו. וכך, במובן מסוים, נועדה מיסטריית הפסחא להיות מוצבת בנקודה מרכזית זו של הגיתהאנום. אך יש צורך להשלימה בצורה כלשהי, על מנת שאפשר יהיה לתפוס את הרעיון כולו. כי כל מה שניתן לראותו כהשפעה הלוציפרית המאיימת, כהשפעה האהרימנית המאיימת, מהווה את ישותם הפנימית של כוחות הטבע, את נטייתם של כוחות הטבע לעת האביב ולקראת הקיץ; וכנגד כל זה ניצב הכוח המרפא והמעניק בריאות, הקורן מכריסטוס. האדם ירכוש תחושה חיה מזה, לאחר שכל מה שתיארתי יהיה מובע בארכיטקטורה ובפיסול, וכאשר ביום בעתיד יתאפשר להציג דרמה חיה בחזיתו של פסל זה לעת הפסחא; דרמה חיה שתציג שתי דמויות: האדם ורפאל. יש להציג מעין מחזה מסתורין בנוכחות פסל זה ובתוך ארכיטקטורה זו, בו יהיו הדמויות הראשיות האדם ורפאל. רפאל ושרביט מרקורי, רפאל וכל המשתייך לשרביט מרקורי. באמנות החיה כל דבר ודבר פועל כמקדם, ולמעשה לא קיימים שום פיסול, שום ארכיטקטורה, שאינם מהווים בדביר מהותם אמת קוסמית, המקדמת התרחשות אמנותית בחלל שבו נמצאת ארכיטקטורה זו ופסל זה. לעת הפסחא, ארכיטקטורה זו ופסל זה היו מבקשים מחזה מסתורין שיראה, שרפאל מלמד את האדם כיצד הכוחות האהרימניים והלוציפריים גורמים לו שיחלה, וכיצד יונחה האדם דרך כוחו של רפאל, לראות ולהכיר את עיקרון המרפא, את תרפיית העולם הגדולה, המצויה בעיקרון כריסטוס. וכאשר ייעשה כל זה – כי עשיית כל זה היא כוונתו של הגיתהאנום – אז תוצב בין דברים רבים נוספים העובדה שכל שעשוי לזרום אל האדם מכל הסודות הלוציפריים והאהרימניים, מגיע לשיא מסוים לעת הפסחא.

רואים אתם, ידידיי היקרים, בלומדנו להכיר את ההשפעה האהרימנית בפעילותה באבן הגיר המתחיה לעת האביב, בה נעשים המאמצים ליטול בלהיטות את אלמנט האסטרליות הקוסמית, או אז לומדים אנו לדעת, את הכוחות המרפאים המצויים בכל אשר טבע מלח לו. ההבדל אינו ניכר בהשפעות שטבען מגושם יותר; הוא בא לידי ביטוי בהשפעות המרפאות. לומדים אנו לדעת את ההשפעות המרפאות הקיימות למשל בכל משקעי המלח, על ידי מחקר האריגה והחיים של הישויות האהרימניות במשקעי המלח של האדמה. כי מה שבעונת שנה אחת נחדר על ידי אהרימן (ניכנס לזה יותר בהרצאה הבאה) עובר טרנספורמציה לכוח ריפוי בעונת שנה אחרת. בדעתנו, מה מתרחש באורח מסתורי במוצרי הטבע ובישויות הטבע, לומדים אנו להכיר את הכוח המרפא אשר בו. וכך הדבר בהתייחסות לאלמנט הלוציפרי. מכירים אנו את פעילותם של הכוחות המרפאים שבגופים מתאיידים, השואפים כלפי מעלה בהתאיידות, לומדים אנו להכיר את הכוחות המרפאים, הפועלים בתחמוצת הפחמן. שכן, כשם שהסברתי שקיים בכל מים אלמנט מרקוריאלי או כספיתי, כך בכל תחמוצת פחמן קיים אלמנט גופריתי ואלמנט זרחני.

אין בנמצא תחמוצת פחמן המכילה, כדברי הכימאי, אך ורק אטום אחד של פחמן ושני אטומים של חמצן. לא קיים כדבר הזה. בכל דו-תחמוצת הפחמן שיוצרים אנו דרך נשימתנו קיים אלמנט זרחני ואלמנט גופריתי. דו-תחמוצת הפחמן 2CO זו קיימת רק כאבסטרקציה; היא נוצרת באדם כמושג אינטלקטואלי. למעשה לא קיימת דו-תחמוצת הפחמן שאין בתכולתה אלמנט זרחני וגופריתי במצב דילול גבוה ביותר. והישויות הלוציפריות שואפות לאלמנט זרחני-גופריתי זה באדים העולים. ושוב, באיזון מיוחד זה שבין האלמנט הגופריתי שנעשה אסטרלי, לבין אבן הגיר שהתחייתה, מופיעים כוחות אלה, שבהם ניתן להכיר את הכוחות המרפאים.

וכך, בין שאר דברים הקשורים למסתורין הפסחא, במחזה זה לעת הפסחא, שייערך לפני הציורים והארכיטקטורה שבפיסול, יעברו דברים אלה, על אודות פעילויות המרפא הנמסרים במהלך השנה, לאלה שבחפצם להאזין להם, ויגיעו לשיאם באורח חי באמת, באורח דתי ואמונתי. נקודת השיא תושג למעשה כשדברים אלה יושמו בכלל מערך הקוסמוס ובכלל מהלך השנה. או אז בטקס הפסחא יהא כלול דבר, שניתן להביעו במילים הבאות: אנו מרגישים את המְרַפֵא העולמי, את הגואל, שברצונו להעביר את הרוע הגדול מן העולם. שכן, כפי שתיארתי לעתים קרובות, הוא היה באמת ובתמים הרופא הגדול בהתפתחות האנושות.

דבר זה יהיה מורגש, ולו תוגש מנחת הקורבן בכל החוכמה שעשויה להיות ברשות האדם באשר להשפעות המרפא. דברים אלה ייכללו במסתורין הפסחא ובפולחן הפסחא על ידי כך שבאמת יבצעו את פולחן הפסחא הזה באופן זה, כך שהוא ישתבץ כמובן מאליו במהלך השנה.

בהציגי לפניכם בתחילה את האימגינציות הכבירות אשר באות לפני האדם לעת חג מיכאל ולעת חג המולד, יכולתי להציב לפניכם תמונות בלבד. אך באשר לאימגינציה המציגה עצמה במיסטריית הפסחא, שבה עולים כנגד פעילותה של  הטבעית של הרוח חיי רוח עילאיים, כפי שעשויים להתפתח בסביבותיו של כריסטוס. באשר לכך, היה לאל ידי להראות לכם כיצד עשוי הדבר להוליך במישרין לטקס פולחני בתחום הספירה הארצית, והראיתי אף כיצד הוא יכול לקלוט את מה שניתן לשמור ולנצור בספירה הארצית: את כוחות המרפא מעניקי הבריאות, ואת ההכרה של זה העלול להרוס את האורגניזם האנושי, להרסו באופן אהרימני, להרסו באופן לוציפרי. אהרימן מקשה את האדם, בעוד שלוציפר רוצה למוסס אותו ולאייד אותו דרך נשימתו. בכל אלה מצויים הכוחות היוצרים מחלות. וכל שניתן ללומדו כך בהשפעתו של המורה הדגול רפאל – המהווה למעשה מרקורי במינוח הנוצרי, ועליו להחזיק בשרביט מרקורי לפי מסורת זו – יגיע לשיאו באורח הראוי לו רק כשייכנס כמסתורין לפולחן הפסחא ועשוי להכיל עוד הרבה יותר. על כך אחזור ואדבר בעיונים הבאים.

—————————————————————–

  1. כיצד קונים דעת העולמות העליונים – יצא בעברית בהוצאת מיכאל.
  2. להרחבה: פסלו של רודולף שטיינר: נציג האנושות כתמונה לדרך הרוחנית – מאת דניאל זהבי, הוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *