עולם החושים ועולם הרוח – 06

עולם החושים ועולם הרוח

רודולף שטיינר

GA 134

שש הרצאות שרודולף שטיינר נתן בהנובר, 27 בדצמבר 1911 עד 1 בינואר 1912.

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

הרצאה 6      1.1.1912

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

התהוות ומוות. שש הספרות הפלנטריות ונקודת המרכז שלהן. הפעולה של הסביבה על האדם השלם. קץ הפילוסופיה כמדע של רעיונות. תהליך הנשימה הרוחית.

מהרצאות אלה אולי יכולתם לראות איזו ישות מסובכת היא האדם ומכמה צדדים עלינו להתבונן בו אם ברצוננו להתקרב למהותו האמיתית. כעת הייתי רוצה לציין עובדה נוספת של האבולוציה, עובדה שניתן לראות אותה כאחת התוצאות המשמעותיות ביותר שאנו יכולים להגיע אליהן כאשר, בעזרת מחקר רוחי, אנו בוחנים את המהלך השלם של האבולוציה של האדם – כשאנו מתבוננים לאחור בתקופות העתיקות מאד ועד להיום, ומתבוננים קדימה במה שעתיד לבוא עבור הגזע האנושי. במהלך ההרצאות הפניתי את תשומת לבכם לתפיסה שאליה יכול להגיע אדם כשהוא מחנך את יכולתו לרכוש ידע באופן שאותו תיארתי; כלומר, כשבמאמציו לרכוש ידע הוא מפתח את הלכי הנפש שתיארנו כפליאה, יראת כבוד, הרמוניה חדורת חוכמה עם אירועי העולם, ולבסוף, התמסרות וכניעה לתהליך העולמי השלם. תזכרו שהסברתי איך במידה והוא נכנס למצבים או הלכי נפש אלה, יכולת הידע של האדם יכולה לעלות בהדרגה לקליטה של שני תהליכים מנוגדים המתרחשים בכל מקום סביבו. האדם לומד להבדיל בסביבתו בין מה שנמצא בהתהוות ומה שהולך למות. הוא אומר לעצמו בכל רגע: כאן נמצא בפניי תהליך של התהוות, משהו שיגיע למושלמות רק בעתיד, וכאן, מצד שני, אנו פוגש בדעיכה ומוות הדרגתי, היעלמות הדרגתית. אנו קולטים את הדברים בעולם כקיימים באזור בו הכול או נולד או מת. וציינתי במיוחד איך הגרון של האדם הוא למעשה איבר של העתיד, איך הוא אמור להפוך בעתיד למשהו לגמרי שונה ממה שהוא כיום. כיום הוא רק מתקשר עם העולם החיצוני באמצעות המילה המדוברת על הלכי הנפש שלנו והמצבים הפנימיים שלנו, בעוד שבעתיד הוא יתקשר את מה שאנו עצמנו בשלמותנו; כלומר הוא ישמש להולדה של האדם כולו. הוא יהיה איבר הרבייה של העתיד. יגיע הזמן בו הגרון לא רק יעזור לאדם לבטא באמצעות המילה מה נמצא בליבו ובמחשבתו, אלא האדם ישתמש בגרון כדי לשים את האני שלו בפני העולם; כלומר ריבוי האדם יהיה קשור באופן אינטימי לאיבר הגרון.

במיקרוקוסמוס המסובך הזה, ב"עולם הקטן" המסובך הזה שאותו אנו מכנים "אדם", עבור כל איבר שהוא עדיין רק זרע ומאוחר יותר בעתיד יגיע לדרגת מושלמות גבוהה יותר, יש איבר מקביל אחר, שהולך ומדלדל, שהולך ודועך בהדרגה. והאיבר המקביל לגרון הוא איבר השמיעה. ככל שמערכת השמיעה תלך ותיעלם אט אט, ככל שהיא תצטמצם, הגרון יהפוך ליותר ויותר מושלם וליותר ויותר חשוב. אנו יכולים להעריך את משמעות העובדה הזו רק כאשר אנו מתבוננים לאחור, באמצעות הרשימות האקשיות, בעבר הרחוק מאד של האנושות, ואז ממה שהמחקר שלנו מגלה אנו יכולים לקבל איזשהו מושג לגבי מהותה של האוזן באותם זמנים. נפתחים מרחבים גדולים לידע אודות טבע האדם כשאנו מתחקים אחרי האוזן האנושית עד לצורתה המקורית. כי במצבה הנוכחי, מערכת השמיעה שלנו אינה אלא צל של מה שהיא הייתה פעם. כיום היא שומעת רק טונים במימד הפיזי, או מילים שמתבטאות בטונים במימד הפיזי. אך זה אך ורק שריד אחרון של מה שפעם זרם לתוך האדם באמצעות השמיעה; כי באמצעות מערכת השמיעה זרמו פעם לתוך האדם התנועות רבות-העוצמה של היקום כולו. וכשם שכיום אנו שומעים מוזיקה ארצית באוזניים שלנו, כך בזמנים העתיקים זרמה אל תוך האדם מוזיקת העולם, המוזיקה של הספרות. וכשם שהיום אנו, בני האדם, מלבישים מילים בטונים, כך בעבר, המילה האלוהית של העולמות הלבישה את עצמה במוזיקה של הספרות – אותה מילה של העולמות שעליה מדברת הבשורה של יוחנן הקדוש, הלוגוס, המילה האלוהית. אל תוך מה שאנו מכנים השמיעה של האדם במובן העתיק של המילה, זרמה מעולם הרוח מוזיקה שמיימית, מוזיקת הספרות, בדיוק כשם שעכשיו לתוך השמיעה שלנו זורמת המילה האנושית והמוזיקה הארצית. ובמוזיקת הספרות נשמע הדיבור של הישויות האלוהיות. וכשם שהאדם של היום גורם לכך שייווצרו צורות באוויר באמצעות המילים שלו, שירתו והטון שלו, כך המילים האלוהיות והמוזיקה האלוהית יצרו צורות.

וכעת נתבונן בצורה המופלאה ביותר מכולן שהמוזיקה האלוהית יצרה. אנו יכולים לגשת אליה כך: כאשר היום אנו מבטאים מילה או אף תנועה בלבד, למשל הצליל "אָ" – דרך צליל זה עולה האפשרות ליצור צורה באוויר. באופן דומה נכנסה לעולם הצורה מתוך המילה הקוסמית, והצורה יקרת הערך ביותר מכל הצורות הללו הוא האדם עצמו; האדם עצמו נברא במצבו המקורי דרך הדיבור של המילה האלוהית. "האלים דיברו!" וכשם שהיום האוויר לובש צורות דרך המילה של האדם, כך העולם שלנו הגיע לצורתו דרך המילים של האלים. האדם הוא הצורה המצוינת ביותר מכולן. איבר השמיעה היה אז, כמובן, הרבה יותר מורכב מאשר היום. היום הוא הצטמצם עד מאד. היום הוא איבר חיצוני, החודר אל תוך המוח רק למרחק מוגבל, אך פעם הוא התרחב פנימה לתוך האדם כולו. ובכל מקום בישותו של האדם עברו השבילים של הצליל שהביא את האדם לעולם, המילה של אלוהים. כך נברא האדם – באופן רוחי – באמצעות איבר השמיעה, ובעתיד, לאחר שהוא יעלה שוב, תהיה לו אוזן קטנה ובסיסית למדי. משמעותה של האוזן ומטרתה ייעלמו כליל. האוזן נמצאת באבולוציה יורדת; אך כדי לפצות על כך, הגרון, שהיום נמצא בשלב של זרע בלבד, יילך ויתפתח ליופי ולמושלמות יותר ויותר גדולה. ובמצבו המושלם, הוא ידבר את מה שהאדם יכול להביא לעולם כריבוי של ישותו, כשם שהאלים דיברו והביאו לעולם את האדם כבריאה שלהם. כך מתהפך במובן מסוים תהליך העולם. כשאנו מתבוננים באדם השלם כפי שהוא עומד בפנינו, עלינו לראות בו את התוצר של אבולוציה יורדת, וכאשר אנו מתבוננים באיבר כמו האוזן אנו מגלים שהוא כבר הגיע לצפיפות של חומר העצם בעצמות הקטנות של האוזן, והוא כבר בשלב האחרון של אבולוציה יורדת. החוש כשלעצמו הולך ונעלם. אולם האדם ממשיך להתפתח לעולם של רוחניות, והאיברים העולים באבולוציה הם הגשרים שמביאים אותו לתוך הרוחניות. זאת מערכת היחסים בין עולם החושים לעולם הרוח. עולם החושים מתגלה לנו באיברים היורדים, ועולם הרוח באיברים העולים.

ואותו המצב קיים בכל מקום. בכל העולם כפי שהוא מופיע מול עינינו אנו יכולים לעקוב באיזשהו אופן אחר תהליכים אלה של ההתהוות ושל המוות. וחשוב שנלמד ליישם רעיון זה לגבי דברים אחרים בעולם. זה ילמד אותנו הרבה. כך בעולם המינרלי, למשל, אנו גם יכולים למצוא משהו שנמצא באבולוציה עולה, משהו שנמצא היום בשלב הזרע בלבד. אני מתכוון לכספית. הכספית היא מתכת שתעבור טרנספורמציות בעתיד, אך יהיו אלה טרנספורמציות שיובילו למושלמות יותר גדולה. הכספית כמתכת עדיין לא ריסקה את כל הכוחות שקיימים במימד הרוחי בכל חומר לפני שהוא בכלל הופך לחומר. כוחות ששייכים למהותה של הכספית עדיין נשארים במימד הרוחי, ואת אלה תוכל הכספית להוציא ולהציב בעולם. היא תלבש צורות חדשות. בכך הכספית מקבילה בעולם המינרלים לגרון של האדם, ובמובן מסוים גם לאיבר הקשור לגרון – הריאה. מתכות אחרות – הנחושת, למשל – נמצאות במעין אבולוציה יורדת. בעתיד תופיע הנחושת כמתכת שאין לה עוד כוחות רוחיים להוציא אל העולם, ושיותר ויותר נאלצת רק להתפצל ולהתפורר לאבק קוסמי.

הבאתי לכם כמה דוגמאות של קשרים שבעתיד יהפכו יותר ויותר לאובייקט למחקר. בני האדם יחקרו יותר ויותר את מערכת היחסים בין תהליכי ההתהוות והדעיכה בממלכות הרבות של הטבע, וילמדו למצוא – לא דרך ניסויים ובדיקות, אלא דרך ידע אינטואיטיבי – מערכות יחסים בין חומרי מתכת מסוימים ואיברים מסוימים בגוף האדם. וכתוצאה, חומרים שהשפעותיהם היום מוכרות חלקית מתוך ניסיון חיצוני, יהיו מוכרים, באמצעות אימגינציה, עם כל כוחם המרפא, עם כל כוחם המחדש והמחייה הפועל על גוף האדם. כל מיני קשרים ומערכות יחסים יתגלו בין הדברים הרבים והישויות הרבות בעולם.

האדם יתחיל להכיר בכך שהמעלות הטמונות בזרע של צמח מחוברות לאדם בצורה שונה מהמעלות הנמצאות בשורש. כל מה שנמצא בשורש הצמח מקביל במובן מסוים למוח האנושי ולמערכת העצבים השייכת למוח. למעשה, באכילה של מה שנמצא בשורש יש הקבלה מסוימת לתהליכים שמתרחשים במוח ובמערכת העצבים. לכן, אם אדם רוצה שמוחו, מערכת העצבים שלו, יושפע בהיבט הפיזי במשימתו כמכשיר פיזי עבור חיי הרוח, הוא מקבל במזון שלו את הכוחות החיים בשורשי הצמחים. במובן מסוים נוכל לומר שהוא מאפשר למה שהוא מקבל במזון לחשוב בו, הוא מאפשר למה שהוא מקבל במזון לעשות עבודה רוחנית בתוכו, בעוד שאם הוא פחות נוטה לאכול מהשורשים של צמחים, הוא יהיה זה שישתמש במוחו ובמערכת העצבים שלו. תבינו מכך שאם אדם צורך כמות של מזון שורש, הוא עשוי להפוך לבלתי עצמאי מבחינת החוויות שלו כנפש ורוח; מפני שמשהו אובייקטיבי וחיצוני פועל דרכו, מוחו ומערכת העצבים שלו מוותרים על עצמאותם. כך שאם הוא רוצה שמה שפועל בתוכו יהיה הוא עצמו במידה רבה יותר, עליו להפחית באכילת שורשים. ידידיי היקרים, אינני נותן המלצות לתזונה מסוימת, אני רק מוסר לכם מידע לגבי עובדות הטבע. ואני מזהיר אתכם במפורש לא להתחיל לפעול על פי מה שאמרתי מבלי שתרכשו ידע נוסף. לא כל אדם מפותח דיו כדי להיות מסוגל לוותר על קבלת כוח חשיבה ממקור מחוצה לו; ויכול לקרות בקלות שאדם שאינו בשל לסמוך על חיי הנפש שלו שהם יספקו לו את כוח החשיבה והרגישה – יכול לקרות בקלות שאם אדם כזה נמנע מלאכול שורשים, הוא יפול למצב ישנוני, מפני שנפשו ורוחו עדיין אינן חזקות מספיק כדי לפתח בעצמן מתוך מימד הרוח את אותם כוחות שבמקרים אחרים מתפתחים באדם באופן אובייקטיבי, ובאופן עצמאי, בלתי תלוי בנפשו וברוחו. שאלת התזונה היא תמיד שאלה אינדיבידואלית ותלויה לגמרי במצב ובאופן ההתפתחות של אותו אדם.

ושוב, מה שחי בעלים של צמחים קשור באופן דומה לריאות של האדם, לכל מה ששייך למערכת הריאות. כאן ניתן למצוא רמז לאופן בו אפשר ליצור איזון, למשל, אצל אדם שמערכת הנשימה שלו, בגלל נטיות מולדות או בגלל מצב אחר, עובדת חזק מידי. במקרה כזה, יהיה זה טוב להמליץ לו לא לאכול יותר מדי ממה שבא מהעלים של צמחים. אולי יש אדם אחר שמערכת הנשימה שלו זקוקה לחיזוק, ואז נמליץ לו לאכול חופשי ממזון שבא מעלים. לדברים אלה יש קשר הדוק גם לכוחות הריפוי הקיימים בעולם בממלכות השונות של הטבע, כי בחלקים של הצמחים שיש להם קשר מוגדר לאיברים של האדם קיימים כוחות של ריפוי עבור אותם האזורים של האורגניזם של האדם. השורשים מכילים כוחות ריפוי גדולים עבור מערכת העצבים, והעלים עבור מערכת הנשימה.

פרחי הצמחים מכילים כוחות ריפוי רבים עבור מערכת הכליות, והזרעים עבור הלב, אבל רק כאשר הלב שם את עצמו יותר מדי חזק בניגוד למחזור הדם. אם הלב נכנע בקלות יתר למחזור הדם, אז עלינו לפנות יותר לכוחות הנמצאים בפירות, כלומר בזרעים הבשלים. אלה כמה מההמלצות כשאנו לוקחים בחשבון שברגע שאנו עוברים מהאדם לטבע הסובב אותו, כל מה שמופיע בפני החושים שלנו בעולם הטבע הוא למעשה פני השטח בלבד.

סיכום:

שורשים – מוח.

עלים – ריאות.

פרחים – כליות.

זרעים – לב.

פירות – מערכת הדם.

בצמחים, מה ששייך לעולם החושים הוא רק על פני השטח. מאחורי מה שמתגלה לראיה, לטעם ולריח נמצאים כוחות הנפש-והרוח של הצמח. אך כוחות נפש-ורוח אלה אינם נוכחים באופן כזה שניתן יהיה לדבר על כל צמח בודד כבעל נפש, במובן בו כל אדם הוא בעל נפש. אין זה כך. כל מי שידמיין שזה כך יחיה באותה האשליה כמו האדם שחושב ששערה אחת וקצה האוזן שלו, או האף או שן אחת, הם בעלי נפש. כל ישות האדם בשלמותה בעלת נפש, ואנו לומדים להתבונן בטבע הנפשי של האדם רק כשאנו עוברים מהחלקים לשלם. ועלינו לעשות כך במקרה של כל דבר חי. עלינו לשים לב ולהתבונן בו באופן רוחי, ולראות האם הוא חלק או במובן מסוים שלם. כל הצמחים השונים של האדמה אינם שלם בפני עצמם; הם חלקים, הם חלקים של שלם. ולמעשה אנו מתארים את המציאות רק כשמדברים על הדבר השלם שהצמחים הרבים שייכים אליו, כשם שחלקים שייכים לשלם. במקרה של האדם רואים מייד למה שייכים השיניים, האוזניים והאצבעות שלו; מבחינה פיזית הם שייכים לאורגניזם השלם. במקרה של הצמחים איננו רואים בעיניים למה שייך הצמח הבודד, איננו יכולים בכלל לקלוט אותו באמצעות איבר פיזי, כי ברגע שאנו מגיעים לשלם, אנחנו כבר נמצאים במימד הרוח. האמת אודות הנפש של עולם הצמחים היא שהצמחים הם האיברים האינדיבידואלים שלה. למעשה, עבור האדמה כולה יש רק מספר מוגבל של ישויות הנמצאות ביחד בתוך האדמה, והצמחים הם החלקים שלהן, בדיוק כשם שלאדם יש שערות על גופו.

אנו יכולים, אם אנו רוצים בכך, להתייחס לישויות אלה כנפשות קבוצתיות של הצמחים. אנו יכולים לומר, כשאנו מתעלים אל מעבר למה שהחושים שלנו מסוגלים לקלוט מהצמח, שאנו מגיעים לנפשות הקבוצתיות של הצמחים, שקשורות לצמח הבודד כמו שהשלם קשור לחלק. בסך הכול ישנן שבע נפשות קבוצתיות – נפשות צמחים – ששייכות לאדמה, ושמרכז ישותם נמצא במובן מסוים במרכז האדמה. כך שלא מספיק להבין שהאדמה היא הכדור הפיזי הזה, אלא עלינו לחשוב עליה כחדורה בשבע ספרות שונות בגודלן, שמרכזן הרוחי נמצא במרכז האדמה. ואז ישויות רוחיות אלה מאלצות את הצמחים לצאת מתוך האדמה. השורש גדל לכיוון מרכז האדמה, מפני שמה שהוא באמת רוצה הוא להגיע למרכז האדמה, ומה שמונע ממנו לדחוף ולפלס את דרכו עד לשם הוא רק שאר החומר של האדמה שעומד בדרכו. כל שורש של צמח שואף לחדור אל מרכז האדמה, ששם נמצא המרכז של הישות הרוחית שהצמח שייך אליה.

Diagram 10 from The World of the Senses ...

אתם מבינים איזו חשיבות עליונה יש לעיקרון שתיארנו – שעלינו תמיד להתייחס לשלם במקרה של כל ישות או בריאה, כדי לראות קודם אם הוא חלק או שלם. ישנם מדענים בימינו שמאמינים שיש לצמחים נפש, אך הם מתכוונים לצמח האינדיבידואלי. אין זו דעה חכמה יותר מאשר אם היינו טוענים ששן הוא אדם; שתי הטענות עומדות על אותה רמה שכלית. אנשים רבים מוכנים לחשוב, כשהם שומעים דעות כאלה, שהן לגמרי תיאוסופיות, רק מפני שהצמחים נחשבים כבעלי נפש; אבל אין כל ערך עתידי לדיבורים אלה של המדע, והספרים המלאים בהם אינם אלא בזבוז נייר. לחפש נפשות אינדיבידואליות בצמחים השונים דומה לטענה: אני אחקור שן של אדם ואחפש בה נפש אנושית. נפש הצמח איננה נמצאת בצמח הבודד, אלא מקומה העיקרי נמצא במרכז האדמה, המקום אליו שואף השורש, כי השורש הוא אותו כוח בצמח ששואף כל הזמן לחלק הכי רוחני של קיום הצמח.

כאשר אנו בוחנים נושא כמו זה, חבריי היקרים, אנו מגלים שאנחנו נתקלים באמירות שמבוססות על ההשקפות של ימינו על אודות הטבע, באמירות שיכולות לקרב אותנו לשערי האמת, אבל אך ורק במידה בה מפיסטו יכול להביא את פאוסט לממלכת האימאות – כלומר עד לשער החיצוני בלבד. כי כשם שמפיסטו אינו יכול לרדת עם פאוסט לממלכת האימאות, מדע הטבע של ימינו אינו יכול להיכנס לעולמות הרוח. אך במובן מסוים, מפיסטו נותן את המפתח, והדבר נכון גם לגבי מדע הטבע. מדע הטבע נותן את המפתח, אך אינו רוצה להיכנס בעצמו, כשם שמפיסטו אינו רוצה להיכנס לממלכת האימאות. במובן מסוים, אם רכשנו את דרך הידע המתוארת בהרצאות אלה, מדע הטבע אכן נותן לנו רמזים שביכולתם להביא את הידע שלנו לשערי האמת.

מדע הטבע של היום, בעקבות האימפולס של דרווין, ומתוך התבוננות בעולם החושים בלבד, הגיע למסקנה חשובה; מדע הטבע מדבר על העיקרון של מה שמכונה "המאבק על הקיום." מי אינו רואה את מאבק הקיום בכל מקום סביבו כל עוד הוא מתייחס רק למה שמאפשר לו העולם החיצוני של החושים? אנו פוגשים במאבק זה בכל הזדמנות. חישבו על אין-ספור הביצים אותן מטילים יצורי הים, כמה נהרסות ונכחדות, וכמה מעטות הן אלה שהופכות ליצורים חדשים. היא, לכאורה, מאבק נוראי על הקיום. באמת יכולנו להתחיל לבכות על כך לו היינו מקשיבים לעולם החושים בלבד: מתוך מיליוני הביצים, ביצים כל כך רבות נכחדות במלחמת הקיום, וכל כך מעטות שורדות. אך זהו רק צד אחד של המחשבה, חבריי היקרים. כעת תיקחו את הקצה השני של אותה המחשבה! כדי להביא את החשיבה שלכם לכיוון מסוים, הרשו לי לבקש מכם לתפוס את אותה המחשבה מנקודה אחרת. אתם יכולים לבכות באופן דומה על מלחמת הקיום גם בהקשר אחר. אתם יכולים להביט בשדה תירס מלא באין ספור קלחים, בהם אין-סוף גרעיני תירס, ותוכלו לשאול את השאלה: כמה מהגרעינים הללו הולכים לאיבוד בדרך זו או אחרת ולעולם לא מגשימים את מטרתם; וכמה מעטים מהם נזרעים שוב באדמה כדי שיוכלו להפוך לצמחים חדשים מאותו זן כמו הקודמים? אנו יכולים להתבונן כך על שדה תירס שמבטיח קציר עשיר ולומר לעצמנו: כמה מכל החיים הנובטים הללו ייעלמו מבלי להגיע למטרתם! רק גרעינים מעטים יוטמנו באדמה כדי שיעלו מהם צמחים חדשים מאותו הסוג. כאן יש שוב דוגמה, רק בתחום די שונה מזה של יצורי הים, שגם בו מעטים מאד מגיעים להגשמה.

אבל עכשיו הרשו לי לשאול אתכם מה היה קורה לבני האדם, שחייבים לאכול משהו, לו כל אחד מגרעיני התירס היה נטמן שוב באדמה? נניח שהיה אפשר – תאורטית אנו יכולים להניח כל דבר – שתתרחש צמיחה כה עשירה שכל גרעין של תירס יוכל לצמוח שוב; אך עלינו לחשוב גם על מה היה קורה לבריות שעליהן לקבל את תזונתן מהתירס. כאן אנו מגיעים לקושי מוזר; מתעוררת אמונה שנראת אולי מוצדקת כאשר מתבוננים בעולם החושים. כשמתבוננים בשדה תירס בהקשר של קיומו הפיזי, יהיה זה אולי מוצדק להסיק שכל גרעין צריך להפוך לצמח חדש. ואף-על-פי-כן, יכול להיות שנקודת מבט זו אינה נכונה. אולי בהקשר השלם של הדברים בעולם איננו חושבים נכון כשמייחסים לכל אחד מגרעיני התירס את המטרה לצמוח ולהפוך לצמח שלם. אולי אין מה שיצדיק אותנו אם נאמר שגרעיני התירס שמשרתים ישויות אחרות כמזון נכשלו איכשהו בהשגת מטרתם הקוסמית. אולי אין שום דבר שמחייב אותנו לומר שהביצים של ייצורי הים נכשלו בהגשמת מטרתם אם לא התפתחו לדגים. למעשה אין זה אלא דעה קדומה להניח שכל גרעין חייב להפוך שוב לאותה הישות. כי אנו יכולים לאמוד את משימתן של ישויות אינדיבידואליות רק כשאנו מפנים את מבטנו אל השלם. וכל מיליוני הביצים שנהרסות בים כל שנה, ואינן הופכות לדגים, מספקות מזון לישויות אחרות, שעדיין אינן נגישות לראייתו של האדם. והחומרים הרוחיים האלה שנלחמים לפלס את דרכם לקיום, והופכים להיות אין-ספור הביצים של הים שלכאורה הולכות לאיבוד – הם אינם בוכים על כך שהם פספסו את מטרתם; כי מטרתם היא להיות למזון עבור ישויות אחרות, להיטמע אל תוך מרכז הוויתן של ישויות אלה. האדם עומד מבחוץ עם האינטלקט שלו ומדמיין שיש משמעות רק לזה ששואף אל המטרה שהוא, באמצעות החושים שלו, רואה כמטרה סופית. אך אם מתבוננים בטבע ללא דעות קדומות, ועם ראש פתוח, אנו נראה בכל שלב של כל ישות מושלמות והגשמה מסוימת, ומושלמות כזו אינה נובעת רק ממה שהישות תהיה בסופו של דבר, אלא קיימת כבר בשלב הנוכחי בו נמצאת אותה ישות.

מחשבות אלה, שנרכשו דרך האוקולטיזם, חייבות להצמיח שורשים בליבכם ובראשכם. ואם כעת תפנו מהעולם החיצוני ותתבוננו בנפשכם, תראו שיש לכם שם בנפש מחסן עשיר של מחשבות. מחשבות זורמות כל הזמן לתוך הנפש, נדלקות בתוכה בלי הרף; ורק מעטות מהמחשבות הללו נתפסות באופן ברור, רק מעטות הופכות לחלק מודע של נפש האדם. כשיוצאים לטייל בעיר, חישבו כמה רשמים נכנסים לנפש דרך החושים, ועם זאת כמה מעטים הם הרשמים שאנו קולטים כך שהם הופכים לחלק קבוע בחיי הנפש שלנו. כל הזמן מגיעים אלינו רשמים, וסך הכול של הרשמים שמגיעים אלינו נמצא באותו היחס לעומת הרשמים שהופכים לנכס מודע וקבוע של נפשנו כמו המספר העצום של ביצי דגים בים שנולדות שנה לאחר שנה לעומת אותו חלק מהן שהופכות לדגים. גם אנחנו צריכים כל הזמן לעבור את אותו התהליך בנפש, את התהליך בו מתוך היקף רחב רק חלק זעיר מגיע להגשמה. וכשהאדם מתחיל להסיט קצת את המסך, וזוכה לראות מעט מהמבול הגדול של תמונות של דמיון וחשיבה שהוא יוצא מתוכן כאשר הוא מתעורר ממצב של שינה – החלום מאפשר לאנשים רבים שריד אחרון של החיים העשירים לאין ערוך אותם חווה האדם בשנתו – אז הוא יכול להתחיל להבין שיש משמעות בעובדה שהוא מקבל רשמים כה רבים שאינם מגיעים למודעות ברורה. כי הרשמים שכן מגיעים למודעות ברורה אבודים מבחינת העבודה הפנימית של האדם, הם אינם יכולים לפעול על מערכת איברי החישה, או על מערכת הבלוטות, או על מערכת העיכול, והם אינם יכולים לפעול גם על מערכת העצבים, על מערכת השרירים והעצמות. לחלק שהופך למודע בנפש, ושאותו האדם של היום נושא בתוכו כתוכן נפשי מודע, אין עוד כוח לפעול על האורגניזם; הוא מאופיין בכך שהוא משתחרר מאמא אדמה של ישות האדם השלמה וכך מגיע למודעות האדם. כל שאר התוכן הנפשי – שנמצא באותו היחס מול המחשבות המודעות והרעיונות המודעים כמו המספר הגדול של הביצים הבאות לעולם מול הביצים המעטות שהופכות לדגים – אין-ספור הרשמים, שכולם באים לתוך הנפש מבחוץ ואינם מגיעים למודעות, פועלים על ישות האדם השלמה.

כל דבר בסביבתו פועל ללא הרף על האדם השלם. החלום יכול לפעמים ללמד אותנו איזה מרחק גדול יש בין מה שממשיך לחיות בנפשנו כרעיון מודע לבין כל מה שנכנס לנפשנו; רשמים רבים נוספים נכנסים לנפש כל הזמן. עלינו רק לשים לב לדברים כאלה ונגלה שהם מתרחשים כל הזמן בחיים. אתה חולם על מצב כלשהו. אולי אתה חולם שאתה עומד מול אדם שמדבר עם אדם אחר. אתה עומד שם ואתה השלישי בתמונה. בחלום יש לך תמונה ברורה על פניו של האדם מולך. אתה אומר לעצמך: "איך זה קרה שחלמתי דבר כזה? נדמה לי שהוא קשור לאנשים שאני מכיר בחיים הפיזיים, נראה לי שהוא מתייחס לחיים הפיזיים. אבל מֵאַיִן הוא בא? מעולם לא שמעתי או ראיתי את האדם הזה." ואתה ממשיך לחשוב על החלום. וכשאתה בוחן את הדבר, אתה מגלה שמספר ימים לפני כן ישבת מול אדם זה ברכבת, רק שכל החוויה עברה לידך מבלי לעורר את המודעות שלך. אך למרות זאת, היא נכנסה עמוק לתוך חייך. רק בגלל חוסר הדיוק בהסתכלות, אנשים ככלל אינם יודעים כלום על דברים מסוג זה.

הרשמים שמביאים לנו החלומות באופן זה אינם בשום פנים ואופן החשובים ביותר מהרשמים הפועלים על הנפש. החשובים ביותר הם רשמים אחרים לגמרי. חישבו לרגע, ידידיי היקרים, איך התהליך שתיארתי אתמול מתרחש בלי הרף באבולוציה של האנושות. באמצעות מערכת העצמות, האדם יוצר כל הזמן אימגינציות, באמצעות מערכת השרירים הוא שולח אל העולם אינספירציות, ובאמצעות מערכת העצבים אינטואיציות. כל אלה נמצאים כעת בעולם. את ההזרמות שיש בהן רוע, כל אדם בעצמו חייב לקבל בחזרה שוב ולשאת לאורך הגורל שלו. אבל השאר מצטבר ולובש צורה, ונמצא לצמיתות בסביבתו של האדם. אכן, כל האימגנציות, האינספירציות והאינטואיציות שהאדם הזרים לתוך העולם הארצי, כבר מאז הקטסטרופה של אטלנטיס, נמצאות ומהוות חלק מסביבתנו. את הדברים הטובים שהאדם הזרים, בני האדם האינדיבידואלים אינם צריכים לקחת בחזרה לאורך הקרמה שלהם; אך כל מה שהם שלחו לתוך האטמוספרה הרוחית של האדמה במשך מאות השנים של תקופות האבולוציה נוכח באופן ממשי עבור בני האדם שחיים כעת על האדמה, כשם שהאוויר נוכח עבור האדם הפיזי. כשם שהאדם נושם אוויר פיזי, כשם שהאוויר מסביבתו נכנס ישר לתוכו, כך האימגינציות, האינספירציות והאינטואיציות שנוצרו חודרות לתוך האדם, והאדם משתתף בהן עם נפשו ורוחו. חשוב שהאדם יפתח קשר אמיתי לכל מה שנוכח בסביבתו, כדי שהוא לא יפגוש את מה שהוא עצמו הזרים לאדמה בתקופות קודמות של קיומה כאילו שזה משהו זר לו, כאילו שאין לו קשר איתו. אך הוא יכול להתחבר שוב לתוכן הרוחי הזה שהוא תרם לאדמה רק כשהוא רוכש בהדרגה את הכוח לקבל אותו לתוך נפשו.

איך זה יכול לקרות? כשאנו חוקרים לעומק את המשמעות הרוחית של האבולוציה הארצית, אנו מגלים שבתקופה בה לאדם הפוסט-אטלנטי עדיין היו שרידים של ראייה רוחית עתיקה, אימגינציות, אינספירציות ואינטואיציות נמסרו בשפע רב לאטמוספרה הרוחית של האדמה. הייתה זו תקופה בה סובסטנציה רוחית זרמה בשפע. מאז התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, ובמיוחד בימינו, אנו מזרימים פחות ופחות; במקום זאת, אנו אמורים לקבל את הסובסטנציה הישנה, כי אנו קשורים אליה בקשר הדוק; יש לנו את המשימה לקחת לתוך עצמנו שוב את מה שזרם מאיתנו. זה אומר שהאדם נדרש להחליף את הנשיפה הרוחית הקודמת בשאיפה רוחית. על האדם להפוך ליותר ויותר רגיש ופתוח למימד הרוחי שנמצא בעולם. בזמנים העתיקים הדבר לא היה כה חיוני, מפני שבני האדם באותם זמנים יכלו להזרים מתוכם סובסטנציה רוחית; היה להם, כביכול, מאגר שנשמר. אך בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, משתמשים במידה כה רבה במאגר זה של סובסטנציה רוחית, שבעתיד האדם יוכל להזרים, במובן מסוים, רק את מה שהוא קודם ספג, את מה שהוא קודם שאף. כדי שהאדם יוכל לתפוס את מקומו מתוך הבנה מלאה במשימה חדשה זו בקיום הארצי – זו המטרה שלמענה קיימת בעולם האנתרופוסופיה או מדע הרוח. כאשר אדם מרגיש שהוא נמשך לאנתרופוסופיה, אין זה רק בגלל קפריזה כזו או אחרת, כמו דברים אחרים רבים בעולם שמתחשק לו לעסוק בהם. הוא נמשך לאנתרופוסופיה מפני שהיא קשורה באופן עמוק ואינטימי לאבולוציה הארצית כולה, קשורה באופן אינטימי למשימה העומדת בפני האדם היום באבולוציה, המשימה לפתח הבנה לגבי היבט הרוח שנמצאת בכל מקום סביבו. כי מהתקופה הנוכחית ובעתיד, אלה שאינם מפתחים הבנה כלפי עולם הרוח מאחורי החושים, יהיו כמו אנשים שמערכת הנשימה שלהם כל כך נפגעה שהם אינם מסוגלים לנשום אוויר וסובלים מקשיי נשימה. היום יש לנו עדיין ברעיונות שלנו ירושה מסוימת שנשארה מהחוכמה האנושית הקדומה, ואנו ניזונים מרעיונות עתיקים אלה. אך אם אנו מסוגלים להתבונן בעיני הרוח באבולוציה של האנושות בזמנים המודרניים, אנו נראה שבעוד שיש שפע של תגליות בתחום החומרי והחיצוני, בתחום הרוח ניתן לראות מעין עייפות, דלות מוזרה של תוכן רוחי. רעיונות חדשים, מושגים חדשים מופיעים פחות ופחות בקרב האנושות. רק אלה שאינם מכירים את המושגים העתיקים ותמיד מגלים בעצמם את הדברים הישנים – כלומר אלה שלאורך כל חייהם אינם מתבגרים במובן מסוים – יכולים לדמיין שזה אפשרי שרעיונות ייתפתחו בימינו. לא, עולם הרעיונות המופשטים, עולם הרעיונות האינטלקטואליים התרוקן. אינם מופיעים עוד רעיונות חדשים. התקופה של תלס (Thales) מסמנת את עלייתם של הרעיונות האינטלקטואליים בחשיבה המערבית. וכעת אנו עומדים בפני מעין קץ; והפילוסופיה כשלעצמה, הפילוסופיה כמדע של רעיונות, הגיעה לסיומה. הרעיונות והמחשבות שייכים רק למישור הפיזי, והאדם חייב להתעלות למה שנמצא מעבר לרעיונות ומעבר לחשיבה, כלומר מעבר לעולם של המישור הפיזי. בהתחלה, הוא יעלה לאימגינציות. האימגינציות יהפכו שוב למשהו אמיתי וממשי עבורו. זה יביא לפרי חדש של הרוח באנושות. זאת הסיבה שבגללה, חבריי היקרים, האנתרופוסופיה או מדע הרוח מציגה אימגינציות של תהליכים עולמיים גדולים ועוצמתיים. שימו לב לכמה שונה מכל דבר אחר מסוגו התיאור של שבתאי, השמש והירח. השוו תיאור זה עם המושגים המופשטים של מדע הטבע. כל דבר במדע הרוח חייב להינתן בתמונות; יש להציגו כך שלא יהיה ניתן לתפוס אותו ישירות בעולם החיצוני של החושים. אנו אומרים לגבי שבתאי הקדום שהיה בו מצב של חום, של חום בלבד. אמירה כזו היא שטות גמורה מבחינת עולם החושים המודרני; כי עולם החושים אינו יודע דבר על הסובסטנציה של חום כשלעצמה. אולם מה שמהווה שטות עבור עולם החושים הוא אמת עבור עולם הרוח, והצעד הבא שנדרש מהאדם בעתיד הקרוב הוא לפלס את דרכו לעולם הרוח. אלה שלא יהיו נחושים לנשום את אוויר הרוח – ומדע הרוח הגיע לעולם כדי להפוך את נפש האדם לרגיש לאוויר הרוח – אלה שאינם רוצים להיפתח למדע הרוח יגיעו בסופו של דבר למצב של קוצר נשימה רוחני ותשישות רוחנית. כבר ניתן לראות אנשים רבים שמתקרבים למצב זה, וזה מוביל לניוון וחולשה רוחנית, ל"שחפת" ממשית של הרוח.

כך היה גורלם של בני האדם על האדמה לו הם רצו להסתפק בעולם החושים. הם היו מתדרדרים מבחינה רוחנית. בהתפתחות העתידית של הציביליזציה יהיו אנשים מלאי רגישות כלפי הרוח, בעלי לב גדול כלפי כל מה שמדע הרוח ייתן, וכלפי עולם האימגינציה, האינספירציה והאינטואיציה, כפי שהוא עולה באופן ספונטני בנפש האדם. כך זה יהיה עבור חלק מהאנושות: לאנשים אלה תהיה הבנה ומסירות לעולם הרוח. ואלה יהיו האנשים שיגשימו את המשימה העומדת בפני האדמה בעתיד הקרוב. אחרים יסתפקו אולי בעולם החושים, לא ירצו ללכת מעבר לעולם זה, לא ירצו ללכת מעבר לאותה תמונה-צללית שהמושגים של הפילוסופיה ושל מדע הטבע מאפשרים לו. אנשים אלה הולכים לקראת קוצר נשימה רוחנית, שחפת רוחנית, ניוון ומחלה רוחנית. הם יתייבשו בקיום הארצי ולא ישיגו את המטרה של האבולוציה הארצית. אך האבולוציה ממשיכה באופן כזה שכל אחד חייב לשאול את עצמו את השאלה: באיזו דרך תבחר? בעתיד, בני האדם יעמדו על שני שבילים, אחד ימינה, השני שמאלה. בשביל אחד יילכו אלה שעבורם רק עולם החושים הוא אמיתי, ובשני אלה שעבורם עולם הרוח הוא האמת.

ומאחר שהחושים, כמו האזניים, ייעלמו, מאחר שבסוף האדמה וכל החושים השייכים לה ייעלמו כליל, אנו יכולים לדמיין במידת מה איך התדרדרות וניוון זה ייראו. אם אנו מסתמכים אך ורק על עולם החושים, אנו מסתמכים על משהו שינטוש את האדם באבולוציה הארצית העתידית. אם אנו ממשיכים לשאוף לעולם הרוח, אנו מפתחים את עצמנו בכיוון של משהו שרוצה להתקרב עוד ועוד לאדם של עתיד האבולוציה הארצית. אם ברצוננו להביע זאת בסמל, אנו יכולים לומר שאפשר שהאדם יעמוד שם בסיום האבולוציה הארצית וידבר כמו פאוסט לאחר שהתעוור מבחינה פיזית – (כי האדם לא רק יהיה עיוור לעולם סביבו אלא גם חרש, הוא יעמוד שם עיוור וחרש וחסר חוש טעם וריח) – הוא יוכל לומר ביחד עם פאוסט: "בתוך רוחי העמוקה ביותר, הכול אור – כן, והכול נמצא בטונים מרהיבים מצלצלים ומילותיהם של בני האדם!" כך יוכל לדבר האדם שפנה לעולם הרוח. אך האדם השני, האדם שרצה להישאר בעולם החושים יהיה כמו פאוסט, שלאחר שהוא התעוור היה נאלץ לומר: "עיוור נהיית מבחוץ, ובפנים אין מאיר כל אור של הרוח, החושך לבדו מקבל אותך."

על האדם לבחור בין שתי דמויות פאוסט אלה בהקשר של עתידו הארצי. כי הפאוסט הראשון הוא זה שפנה לעולם הרוח, בעוד השני הוא זה שפנה לעולם החושים, ובכך התאחד עם משהו שהאדם חייב להרגיש כחסר ממשות ולא ריאלי, ויתרה מזו, שולל ממנו את ממשותו וישותו. כך נראית התמונה שיצאנו לדרך לגלות ולהביא מגבהים אוקולטים – כך נראית התמונה, ידידיי היקרים, בקשר שלה עם החיים היומיומיים של האדם. אני חושב שאין צורך שאבזבז מילים בציון איזה עקרונות מוסריים ואימפולסי רצון עבור האנושות העכשוית יכולים לנבוע מהבנה אמיתית של מדע הנסתר. כי מתוך חוכמה שמובנת נכון ייוולדו בלב האדם טוב וטוהר שמובנים נכון. נשאף להבנה אמיתית של אבולוציית העולם, נחפש אחר חוכמה – ונגלה בוודאות שתיוולד אהבה מתוך החוכמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *