סמלים וסימבולים אוקולטיים – 03

סמלים וסימבולים אוקולטיים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תודה על התיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שלישית – 15.9.1907 GA101

המיסטיקאים וזמנו של קופרניקוס. אינבולוציה ואבולוציה ובריאה מן האין.

מספר 4 כסמל הבריאה

היום נעסיק עצמנו בראש וראשונה בעיון של הקרוי סימבוליות המספרים. כשמדברים על סמלים וסימבולים אוקולטיים נדרש להזכיר את הסימבולים המתבטאים במספרים אף אם בקצרה בלבד. ייתכן וזוכרים אתם את הבהרותיי שלשום בהן דיברתי על יחסי המספרים ביקום, על המהירות בה נעים כוכבי הלכת השונים ועל הרמוניית הספירות המתהווה על ידי מהירויות שונות אלה. אף מכך יכולים אתם לראות שמספרים ושיחסים מספריים משמעות וודאית להם עבור הקוסמוס והעולם. במספרים, אנו רשאים לומר, באה לידי ביטוי ההרמוניה המנסרת במרחב. עתה נפנה תשומת לבנו לסימבוליות מספרית אינטימית יותר, שבמשמעותה נוכל אך לגעת. אילו היה לאל ידנו להשתקע בה באמת ובתמים כי אז חייבים היינו לקחת בחשבון עניינים רבים אחרים. על כל פנים תקבלו מושג לפחות מה פירושו של דבר כשנאמר אודות מדרשת פיתאגורס האוקולטית עתיקת היומין שהיא הדגישה את הצורך של השתקעות עצמית בטבע המספרים על מנת לרכוש ראיה פנימית למהותו של העולם.

חשיבה על מספרים עלולה להיראות יבשה ודוחה לגבי רבים. להללו המושפעים על ידי התרבות החומרנית של ימינו ייראה הדבר כמעשה קונדס בלבד אם נגיש לפניהם הנחה שבאמצעות עיון במספרים ניתן לרכוש ידע טבעם של דברים. היה נימוק מעמיק לפיתגורס הדגול לומר לתלמידיו שידע הנוגע למספרים יוליך לעצם מהותם של הדברים. אך אל נא תחשבו שדי להגות במספרים 1,3 או 7 בלבד. לימודים אוקולטיים אמיתיים אינם יודעים דבר בכישוף או במאגיה או אודות משמעות שמתוך אמונה טפלה לגבי מספר כלשהו. הידע של התורה האוקולטית מושתת על עניינים עמוקים יותר ומן השרטוט הקצר שאמסור לכם תיווכחו לדעת שהמספרים עשויים לתת לכם נתיב לקרוי מדיטציה אם אתם יודעים כיצד לצלול עמוק מספיק.

נקודת המוצא חייבת להיות במספר אחד. מאוחר יותר, כשנמקד עיוננו ביתר המספרים יתבהר לנו יותר באיזו מידה מרחיקת לכת מסמל המספר אחד את מה שאומר. בכל האוקולטיזם מסמל האחד מאז ומתמיד את אחדות האלוהים ביקום שאינה ניתנת לחלוקה. המספר אחד מסמל את האלוהים. אל לנו לסבור שנשיג דבר אם נמקד עצמנו אך ורק במספר זה ולא בשום מספר זולתו. תיווכחו לדעת אחר כך כיצד מתהווה, כצורך, קליטה זו באורח נאות ויהיה זה פורה יותר אם נעיין תחילה בשאר המספרים.

שניים – קרוי באוקולטיזם מספר ההתגלות. משמעותו של זה היא שבכל מה שמופיע בפנינו בעולם, כל המתגלה לנו, כל שאינו מסתתר באופן כלשהו, ניצב בפנינו בדו-הוויה, בדואליות. באמצעותו משיגים אנו קרקע מתחת לרגלינו, בה השעה שלגבי המספר אחד אנו מגששים בבלתי ניתן לדמותו. בכל מקום בטבע תמצאו שדבר אינו מתגלה ללא קשר למספר שניים. אור לבדו אינו יכול להתגלות. חייב להיות אף צל, או אפלה – כלומר – דואליות. לא ייתכן עולם המלא באור בהתגלותו אם אין עמו צל החופף לו. כך הדבר באשר לכל הדברים. מעולם לא היה מתאפשר לטוב להתגלות אם לא היה עמו רוע כבבואת צל. דו-הווית הטוב והרע נחוצה בעולם הנראה לעין. קיימות דואליות רבות לאין גבול. ממלאות הן את כל החיים, אך עלינו לראותן מנקודות ראות נאותות.

קיימת דואליות אחת חשובה בחיים בה חייבים בני האדם להגות רבות. אתמול הסבנו את תשומת הלב לתנאי הקיום השונים בהם התנסה האדם לפני שנעשה לתושב אדמתנו הנוכחית. ראינו שעל שבתאי הקדום ועל השמש הקדומה היתה לו אלמותיות מסוימת בכך שכונן את גופו והדריכו מבחוץ. בכך שהשיר פיסות מגופו והוסיף פיסות חדשות כך שלא ידע ולא כלום אודות קמילה ומיתה. תודעת אנוש לא היתה בעת ההיא כפי שהיא כיום, אלא היתה עמומה. בני האדם נאבקו למען תודעה הכרוכה במודעות עצמית לראשונה על אדמתנו. כאן נעשה האדם, לראשונה, לישות שידעה משהו על עצמה ויכול היה להבחין בין עצמו לבין העצמים. כדי שיתחולל דבר זה נחוץ היה שנוסף לכך שמדריך היה את עצמו מבחוץ חייב יהיה לחדור לתוך גוף זה, לחוש עצמו בפנימו, ולומר לו: אני. אך ורק עקב זה שמוצא אדם עצמו לגמרי בגופו שלו מסוגל הוא לממש את תודעתו במלואה. עתה נוטל הוא אף חלק בגופו שלו – בגורלו. קודם לכן, כשעדיין מרחף היה מעליו לא כך היה הדבר. אך ורק כשאדם מממש שלב תודעה זה הוא בא בקשר עם המוות. ברגע שגופו נפרד הוא חש בתלות באגו שלו, כי הוא מזדהה עם גופו שלו. בהדרגה בלבד, דרך התפתחות רוחית יגיע שוב למימוש האלמותיות הקדומה. הגוף מצוי כאן כבבית ספר שבאמצעותו יש להיאבק לאלמותיות שבתודעה עצמית. באמצעות המוות האדם רוכש אלמותיות ברמה גבוהה יותר. כל עוד אינו מתנסה במוות אין העולם מתגלה אליו כי הדואליות משתייכת לעולם הנראה לעין: מוות וחיים.

וכך אנו יכולים להצביע על דואליות על כל צעד ושעל בחיים. בפיזיקה תמצאו חשמל חיובי ושלילי. במגנטיות – כוחות משיכה ודחייה. הכל מופיע בדואליות. שניים = דואליות, מהווה מספר ההופעה הנגלית, ההתגלות. ועם זה לא קיימת התגלות אלא כאשר האלוהי שורר מאחורי הקלעים. וכך, מאחורי כל דואליות חבוי הגורם המלכד. ועל כן שלושה אינו אלא שניים ועוד אחד, כלומר ההתגלות והאלוהות הקיימת התומכת בה. שלושה הינו מספר האלוהות המגלה עצמה. ישנה אימרה באוקולטיזם האומרת שמספר שניים לעולם אינו יכול להיות מספר האלוהות. אחד הינו מספר לאלוהים וכן שלושה. אדם הרואה את העולם כדואליות רואה אותו בהתגלותו בלבד. מי שטוען שדואליות זו הינה הכל – שרוי תמיד בטעות. הבה ונהיר זאת לעצמנו על ידי דוגמה. אף במקומות בהם דנים במדע הרוחי חוטאים לעתים קרובות כנגד הטענה של האוקולטיזם האמיתי ששניים הינו מספר ההתגלות אך לא מספר של שלמות. תכופות תשמעו שנאמר באוקולטיזם הנערך בפומבי על ידי אנשים שאינם יודעים בעצם שכל ההתפתחות מתנהלת דרך אינבולוציה ואבולוציה. אך אנו נראה מהו הכיוון שנוטלת היא למעשה.

ראשית דבר נחקור מהי משמעותן של אינבולוציה ואבולוציה. בחנו צמח, צמח מפותח במלואו שלוֹ שורשים, עלים, גבעולים, פריחות, פירות וכולי. זוהי אבולוציה. ועתה התבוננו בזרע הקטן שממנו מתהווה הצמח או עשוי להתהוות. בזרע פעוט זה גלום הצמח כולו במשמעות מסוימת. הוא צפון בו, עטוף בו, היות והזרע נלקח מן הצמח כולו, השַׂם כוחותיו כולם לתוך הזרע. כאן אנו יכולים להבחין בין שני תהליכים – האחד בו כוחות הזרע נפקחים ומגלים עצמם תוך צמיחה – אבולוציה. והשני בו מתקפל הצמח ומתכנס לתוך הזרע – אינבולוציה.

התהליך המתחולל כשיצור שאיברים רבים לו מעצב עצמו כך ששום איבר מאיברים אלה אינו נשאר גלוי לעין, כך שמצטמצמים הם לחלקיק פעוט קרוי – אינבולוציה. תהליך ההתפשטות, ההיפקחות, קרוי אבולוציה.

בכל נדבכי החיים מתהווה דואליות זו בחליפות ותמיד בתחומי הנגלה. אתם יכולים לעקוב אחר דברים אלה לא רק בצמח כי אם גם במישורי חיים גבוהים יותר. הבה ונעקוב במחשבתנו אחר ההתפתחות, למשל, של חיי הרוח באירופה מאוגוסטין ועד קלווין, כלומר דרך ימי הביניים בקירוב. אתם מוצאים באוגוסטין מעין תכולה פנימית מיסטית. אף אדם לא יוכל לקרוא את "וידויים" שלו או את שאר כתביו מבלי לחוות את התכולה הפנימית העמוקה של חיי הרגש של אדם זה. בהתקדמנו הלאה אנו עוברים על פני טיפוסים מופלאים כגון: אריגנה סקוטוס, נזיר מסקוטלנד הקרוי סנט ג'והן הסקוטי שלאחר מכן שוכן היה בחצרו של צ'רלס הקרח. היו חילוקי דעות בינו לבין הכנסייה ומסופר שאחיו למסדר עינוהו למוות בסיכות. כמובן שאין ליטול זאת מילה במילה אך נכון הדבר שהוא עונה למוות. ספר נהדר נכתב על ידו: "על החלוקות בטבע" המגלה עומק מחשבה רב אף אם נמצא הוא חסר בכיוונים שונים בהשוואה לנקודת הראות האנתרופוסופית. בהמשיכנו הלאה אנו מוצאים את המיסטיקאים הגרמניים באזור הריין, שדרכם נמזג חום פנימי בהמוני אנשים. לא רק פסגת הכהונה חוותה זאת, אלא גם הללו העובדים את האדמה והעמלים במפחות. כולם חשים היו בהתרוממות רוח ובהתעצמות פנימית בהשראת זרם זה של התקופה. בהמשך הדרך אנו פוגשים את ניקולאס קוזאנוס (1400 עד 1464). וכך אנו יכולים להמשיך ולהמשיך עד לסיום ימי הביניים. אנו מוצאים תדיר אותו עומק תחושה ואותה תכולה פנימית המתפשטים לכל שכבות האוכלוסיה.

אם נשווה עתה תקופה זו לזו שתבוא לאחריה, לפרק הזמן שהתחיל במאה ה-16 ומשתרע עד לזמננו שלנו – נבחין בהבדל עצום. בתחילה, אנו פוגשים בקופרניקוס שבאמצעות אידיאה מקיפה הסב להתחדשות חיי רוח כאלה שמהותם נשתלה כה עמוק בחשיבת אנוש עד כי כל המאמין היום בדבר שונה נחשב לכסיל. אנו רואים את גלילאו שגילה את כוח הכובד כשהיה בוחן את תנודתה של מנורת הכנסייה בפיזה. צעד אחר צעד אנו פוסעים בפעמי הזמן עד להווה ובכל מקום אנו פוגשים בניגוד בקוטביות מוחלטת לימי הביניים. הרגש שרוי בשקיעה מתמדת והתכולה הפנימית נעלמת. האינטלקט צועד בצעדים מאוששים קדימה ובני האדם נעשים חכמים יותר.

מדע הרוח מסביר את השוני בין שתי תקופות אלה ומראה לנו ששינוי זה חייב היה להתהוות. קיימת אוקולטיות המכריזה שפרק הזמן מאוגוסטין ועד קלווין הוא פרק זמן של אבולוציה מיסטיקאית ואינבולוציה אינטלקטואלית. ברם מאז ועד עתה אנו חיים בעת של אבולוציה אינטלקטואלית אינבולוציה מיסטיקאית. מה משמעותו של זה?

מזמנו של אוגוסטין ועד למאה ה-16 קיימת היתה התגלות כלפי חוץ של חיים מיסטיים. הללו היו בחוץ, אך משהו נוסף היה שם גם כן – חיים אינטלקטואליים חבויים בצורה נבטית. דומה היה הדבר לשמש הצפונה באדמה הרוחית המתגלית מאוחר יותר לאחר המאה ה-16. האינטלקט מכונס היה כצמח בזרעו. שום דבר אינו יכול לצוץ בעולם אם לא היה לפני כן באינבולוציה – התכנסות כזאת. מאז המאה ה-16 מתחיל האינטלקט להתפתח והחיים המיסטיקאים להצטמצם. ועתה הגיעה העת כשחיי מיסטיקה אלה חייבים להופיע שוב, כשדרך התנועה האנתרופוסופית יגיעו להתגלותם, לאבולוציה. באורח זה בוקעות ועולות לסירוגין אינבולוציה ואבולוציה בכל שטחי החיים.

מי שנעצר כאן נוטל בחשבון את האספקט החיצוני בלבד. על מנת לענות על הכל עלינו לכלול אספקט שלישי הניצב מאחורי שניים אלה. מהו אספקט שלישי זה? דמו עצמכם ניצבים בפני תופעה בעולם החיצוני. הוגים אתם בה. אתם נמצאים כאן, העולם החיצוני שם ומחשבותיכם עולות מפנימכם. מחשבות אלה לא היו שם לפני כן. כשמצביעים אתם על וורד, למשל, עולה מחשבה זו לראשונה ברגע בו יוצרים אתם מגע עם הוורד. אתם הייתם פה, הוורד שם, והנה עולה בכם המחשבה. כשעולה דימוי הוורד, מתהווה משהו חדש לגמרי. כך הדבר אף בספירות חיים אחרות. דמו לעצמכם את האמן, מיכאלאנג'לו כשעורך הוא קבוצת מודלים. למעשה היה עושה זאת במקרים נדירים ביותר. מיכאלאנג'לו מצוי כאן. מה שמעצב הוא נמצא שם. משהו חדש – הדימוי – עולה בנפשו. זוהי יצירה שאין בינה לבין אינבולוציה ואבולוציה דבר. זהו דבר חדש לחלוטין העולה מהשיג ושיח שבין ישות שיכולה לקבל לבין ישות שיכולה לתת. יצירות חדשות כאלה מופעלות תדירות דרך שיג ושיח של ישות עם ישות ויצירות חדשות כאלה מהוות התחלה.

העלו בזיכרונכם במה עיינו אתמול, איזה כושר בריאה יש למחשבות, כיצד עשויות הן, אכן, לרומם את הנפש, ואפילו להמשיך ולפעול לאחר מכן בעיצוב הגוף. בכל מה שחושבת אי פעם ישות – פועל עצם יצירת המחשבה, עצם יצירת המושגים וממשיך פעולתו הלאה והלאה. זוהי בריאה חדשה ובעת ובעונה אחת מהווה היא התחלה כי בעקבותיה תתהווינה מסקנות ותוצאות. אם ברשותכם מחשבות טובות היום, הן תשאנה פרי עד העתיד הרחוק הואיל ולנפשכם דרכָּה שלה בעולם הרוחי. גופכם שב אל האלמנטים וקמל. אף אם כל זה – שבאמצעותו עולה המחשבה – מתפורר, נותרים האפקטים של המחשבה.

הבה ונשוב לדוגמה של מיכאלאנג'לו. ציוריו מלאי הוד ותפארת, מוזגים השפעתם בלב מיליוני בני אדם. ציורים אלה יהיו לאבק ביום מהימים ודורות עתיד לא יראו כלל את ציוריו. אך מה ששכן בנפשו של מיכאלאנג'לו לפני שציוריו נטלו צורתם החיצונית, מה שקיים היה בראשונה בנפשו כבריאוֹת חדשות נשאר קיים וממשיך להתקיים. ויופיע בשלבי התפתחות שלעתיד לבוא ותהיה לו צורתו הראויה לו. היודעים אתם מדוע מופיעים אלינו כיום עננים וכוכבים? כי היו ישויות בעידנים קודמים שהיו להן מחשבות אודות עננים וכוכבים. הכל בוקע ועולה מבריאת מחשבות.

והרי לכם המספר שלוש! במישורי הנגלה מופיעים הדברים לסירוגין בין אינבולוציה ואבולוציה. מאחוריהם מצוי כושר בריאה החבוי לעומק, בריאה חדשה שמקורה במחשבה. הכל בוקע ועולה מהמחשבה והדברים הנפלאים והעצומים ביותר בעולם נובעים מהמחשבות של האל האב. אם כן, ממה נובעים ועולים דברים היות והרעיונות מהווים בריאות חדשות? נובעים הם מהאין! קשורים בזה שלושה דברים שונים: 1. בריאה מהאין, המתרחשת מדי צוץ בכם רעיון. 2. התגלותה של יצירה זו. 3. נתיב התפתחותה בזמן דרך שתי תבניות – אינבולוציה ואבולוציה. לכך הכוונה כאשר תורות דתיות מסוימות מדברות על בריאת העולם מהאין. אם כיום מלגלגים על כך בני האדם הרי זה מפני שאין הם מבינים את המצוי בתעודות אלה.

אם נסכם זאת שוב – בעולם הנגלה מתחלף כל דבר לסירוגין בין אינבולוציה ואבולוציה. בשורשי דבר זה מצויה בריאה נסתרת מהאין המלכדת עצמה עם השתיים (אינבולוציה ואבולוציה) – כדי להיות שלישיה. זוהי התלכדותו של האלוהי עם הנגלה. וכך יכולים אתם לראות כיצד עשויים אנו להעמיק הגותנו במספר שלוש. אל לנו להמריא ולטוות מחשבות סתמיות בנושא זה, אלא צריכים אנו לחפש ולבקש בכל מקום אחר דואליות ושלישיה שניתן לפגוש על כל צעד ושעל. או אז מתבוננים אנו בסימבולים המספריים בדרך הנאותה, במשמעותם הפיתגוריאנית ועשויים להסיק מסקנות המובילות אותנו ממספר למספר. יכולים היינו אף לומר שאור וצל מופיעים בעולם הנגלה ושמאחוריהם שוכן אלמנט שלישי, חבוי.

אנו באים עתה למספר ארבע. ארבע הוא סמל הקוסמוס או הבריאה. עד כמה שעשויים אנו לשפוט באיברינו הנוכחיים מהווה המצב הפלנטרי הנוכחי של האדמה – התגשמותה הרביעית. כל הנגלה לעינינו על האדמה כמו שלנו מביאנו להניח מראש שיצירה זו מצויה בשלבה הרביעי. אין היא אלא המאפיין המיוחד לכל היצירות המופיעות כך. כולן כאחת ניצבות תחת סמל הארבע. האוקולטיסט אומר שבני אדם עומדים היום בממלכת המינרלים. מה כוונתו בזה? כשאדם מבין את הממלכה המינרלית בלבד, הוא מסוגל לשלוט בממלכה זו בלבד. בהשתמשו במינרלים יכול הוא לבנות בית, להרכיב שעון ודברים אחרים כי הם כפופים לחוקים מינרלים. לפעולות שונות אחרות אין לו כושר זה. אין הוא יכול, למשל, ליצור צמח מתוך חשיבתו שלו. על מנת שיהיה מסוגל לעשות זאת יהיה עליו להתקיים בממלכת הצומח. כך יהיה בזמן מהזמנים בעתיד. כיום יוצרים בני האדם בספירה המינרלית. שלוש הממלכות האחרות, הממלכות האלמנטריות קודמות לה: הממלכה המינרלית מהווה את הממלכה הרביעית. וכולן – שבע במספרן.

בני האדם ניצבים בממלכה הרביעית. אך ורק בה מגיעים הם לתודעתם האקטואלית שכיוונה לעבר העולם החיצוני. על הירח הקדום פועלים היו עדיין בממלכה האלמנטרית השלישית, על השמש הקדומה – בשניה. ועל השבתאי הקדום – בראשונה. בעתיד על יופיטר יהיו מסוגלים לפעול בממלכת הצומח. שם יהיה לאל ידם לברוא צמחים כפי שמסוגלים הם כיום להרכיב שעון. כל דבר הנגלה לעין בבריאה ניצב בסימן ארבע. ישנם כוכבי לכת רבים שלא ניתן לראותם בעיניים פיזיות כגון הללו שבממלכות האלמנטריות הראשונה, השניה והשלישית. רק כאשר נכנס כוכב לכת כזה שבתחום הבריאה אל הממלכה המינרלית – ניתן לראותו. אם כן, ארבע מהווה מספר הקוסמוס או הבריאה. בהיכנסה למצב הקיום הרביעי נגלית ישות במלואה לעיניים המסוגלות לראות עצמים חיצוניים.

חמש – מספר הרוע הוא. דבר זה יתבהר לנו אם נתבונן מחדש בישויות אנוש. בהתפתחותם נעשו בני האדם לישויות בעלות ארבעה גופים ועל כן מהוות הן ישויות העולם הנברא. כאן על האדמה יתווסף להן הגוף החמישי של הווייתן, כלומר, רוח העצמיות. אילו נועדו להיוותר ישויות בעלות ארבעה גופים לא היו אף פעם מפתחים את עצמאותם. הם נעשים חופשיים על ידי המתנה של גופם החמישי הנבטי. אך ממנו הם מקבלים גם את האפשרות לעשות רע.

אף ישות אינה יכולה לעשות רע, אלא אם הגיעה אל "חמישיותה". מדי פוגשנו ברע, רע כזה העשוי לפגוע בעוינות בישותנו שלנו – הרי שחמישיות מנווטות שם. אלה הם פני הדברים בכל מקום כולל העולם החיצוני. אך בני האדם אינם מודעים לכך והשקפת העולם החומרנית הנוכחית שלנו אינה מסוגלת לתפוס את העובדה שניתן לראות את העולם באורח זה. למעשה יש צידוק לדבר על רע אך ורק בהופיע החמישיות. כשביום מהימים תשתמש בזה הרפואה ניתן יהיה להשפיע על מהלכו של חולי לטובה. חלק מהטיפול יהיה לימוד החולי בהתפתחותו ביום הראשון והחמישי מתחילתו, בימים השונים בשעה החמישית לאחר חצות ושוב – במשך השבוע החמישי. וכך, אם כן, מספר חמש הוא שקובע תדיר מתי ייטיב הרופא לעשות אם יתערב במהלך המחלה. לפני כן לא יוכל לעשות הרבה אלא להניח לטבע לעשות את שלו. ובבוא המועד יוכל להתערב עם בסיוע ועם בגרימת נזק כי זה הקרוי בצדק טוב או רע זורם אז לעולם המציאות. במישורים רבים ניתן להראות שלמספר חמש משמעות להתרחשויות חיצוניות.

חיי האדם מכילים בהם פרקי זמן של שבע שנים: מהלידה ועד התחלפות השיניים. תקופת ההתבגרות, שבע או שמונה שנים לאחר מכן. ושוב עד היות בן 30. וכן הלאה בפרקי זמן בני שבע שנים למשך יתר חייו. כשביום מהימים ייטול האדם פרקי זמן אלה בחישוביו ויתבונן בהם לראות מה ייטב לו ומה ניצב הרחק מטווח ידו – יגיע לדעת רבות לגבי הכנת גיל זקנה טוב ומיטיב לעצמו. יכול יהיה להסב לטוב או לרע לתקופת יתר חייו. בתקופות החיים המוקדמות ניתן לעשות הרבה בהתבוננות בחוקי חינוך מסוימים. לאחר מכן באה נקודת מפנה חשובה. כאן עלולה להתהוות נסיגה אם מאבד הוא אחיזתו בחיים בתתו בהם אמון מוקדם מדי. העיקרון המקובל כיום השולח אנשים צעירים מוקדם מדי לחיים – מזיק הוא. פרק הזמן החמישי חייב לעבור לפני שקורה הדבר. עקרונות אוקולטיים קדומים אלה הם בעלי חשיבות עצומה. עקב זה, בעבר, בהנחייתם של הללו שידעו משהו בדברים אלה, חייבות היו להסתיים שנות למידת המקצוע והאומנות כשוליה לפני שנקרא אדם אמן מומחה במקצועו. שבע הינו מספר השלמות. התבוננות באדם עצמו תבהיר זאת. היום מצוי הוא תחת השפעתו של המספר 5 באשר לאפשרות לעשות טוב או רע. בבריאת היקום הוא חי במספר 4. כשיפתח בעתיד את כל מה שנוצר הוא בהווה כנבט – יהיה הוא לישות בעלת שבעה גופים, מושלמת בסוגה. המספר 7 שורר בעולם הגוון, בקשת שברקיע, בעולם הצליל מצוי הוא בסולם הצלילים. בכל מקום בכל שטחי החיים ניתן לראות את המספר 7 כמספר של שלמות. אין בזה לא אמונה טפלה ולא מאגיה.

ועתה נשוב ונתבונן במספר 1. היות והתבוננו במספרים אחרים ייראה מה שיש לנו לומר עתה על המספר 1 באורו הנכון. תמצית מהותו של המספר 1 היא בכך שלא ניתן הוא להתחלקות. כמובן שאפשר לחלקו בחלוקה פנימית לשליש, לשני שליש וכן הלאה. אך דבר זה ניתן להוציאו אל הפועל בחשיבה בלבד. בעולם, ובמיוחד בעולם הרוחי כשמסירים אתם את השני שליש נותר עדיין השליש כחלק בפני עצמו מהשלם. באותה משמעות ניתן לומר שכאשר מתבדל מאלוהים חלק ממנו ונעשה לנגלה קיים הנותר כדבר שעדיין משתייך אליו. במשמעות פיתגוריאנית אנו רשאים לומר: "חלק את המלוכד לחטיבה אחת אך בשום פנים ואופן אל תחלק אותו אחרת, אלא כך שהנותר המצוי בבסיס מחשבותיך קשור יהיה אל המתחלק."

טלו לוחית זכוכית דקה ומוזהבת והביטו דרכה. העולם ייראה צהוב, כי הצבע משתקף כאן. אך בצבע הלבן כלולים גם צבעים אחרים. מה קורה להם? נספגים הם על ידי העצם. מכאן שהצבע האדום נראה אדום כי משקף הוא את הקרניים האדומות ובולע את השאר. לא ניתן להפריד אור אדום מאור לבן מבלי להותיר מאחור את יתר הצבעים. בכך אנו נוגעים בשוליו של סוד עולמי. אתם מסתכלים בדברים בדרך מסוימת. אתם רואים, למשל, אריג אדום פרוש על השולחן ומדמים לעצמכם בעת ובעונה אחת שירוק נסתר בו. בדרך זו מגשימים אתם את הקרוי במשמעות הפיתגוריאנית: "חֶלקוֹת האחד כזאת היא שהיתר נצור ושמור בה." אם הוגים אתם בזה מדיטטיבית – אם מלכדים אתם שוב ושוב חלקים נפרדים לחטיבה אחת, כי אז מסבים אתם להתפתחות רבת משמעות שבאמצעותה עשויים אתם להגיע לגבהים רוחיים.

למתמטיקאים אורח ביטוי לכך התקף בכל המדרשות האוקולטיות:

1= (1+X) – (2+X)

זוהי נוסחה אוקולטית המבטאת כיצד ניתן לחלק את האחד והחלקים נערכים כך שהאחד נובע מהם. דבר זה מצביע על כך שאנו, כאוקולטיסטים, אל לנו לחשוב על האחד כאחד בלבד, אלא כחלקים אותם מרכיבים אנו מחדש.

וכך, בוחנים היינו בהרצאה זו את הקרוי סימבוליות המספרים ולמדנו שכאשר אנו משתקעים בעולם מדיטטיבית ,מנקודת ראות המספרים, עשויים אנו לחדור לרזי-עולם עמוקים.

על מנת להשלים הערות אלה ראוי להיאמר שוב שבשבוע החמישי, ביום החמישי, או בשעה החמישית אנו יכולים למצוא דברים שיש להתעלם מהם או להשתמש בהם להועיל. ובשבוע השביעי ביום השביעי או בשעה השביעית (או ביחס מספרי חופף כשלוש וחצי למשל כי השבע מצוי גם במספר זה) עשוי לקרות משהו על ידי הדבר עצמו. ביום השביעי למחלה, למשל, עשוי החום ליטול אופי מסוים. וייתכן ויקרה הדבר ביום ה-14. דברים אלה מיוסדים על זיקה מספרית המצביעה על הרכב מבנהו של העולם. הללו המעפילים בדרך הנאותה במה שקרוי במשמעות הפיתגוריאנית "לימוד המספרים", ילמדו להבין את החיים ואת העולם בסימבוליות מספרית זו.

הרצאתנו היום נועדה למסור לכם שרטוטי מחשבות כלליות בנושא זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *