נתיב הידע ושלביו

נתיב הידע ושלביו

רודולף שטיינר

נתיב הידע הרוחי הרוזנקרויצרי

ברלין 16.3.1905 GA53

תרגם מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: אנתרופוסופיה והדרך הפנימית – יצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

היום תינתן תמונת ידע זה ואף נראה את הפירות של נתיב זה. אתם יודעים כבר כמה מנקודות המבט החשובות שבאות כאן בחשבון. לאלה מביניכם ששמעו כבר הרצאות שמתייחסות לנתיב הידע או שקראו את כתב העת: "לוציפר" ובמיוחד את המאמר ה-32, יוגש כאן משהו חדש אם נדון בנתיב הידע כך כפי שיכול לקרות אך ורק בחוגים אינטימיים של תלמידי המדע הרוחי. חשוב ביותר כרגע לדון בנתיב ידע זה ככל שניתן להתחקות אחריו בזרם הרוחי המערבי, זרם הרוזנקרויצריזם, שמנחה את התרבות האירופאית באורח רוחי על ידי נימים בלתי נראים לעין מאז המאה ה-14.

התנועה הרוזנקרויצרית פעלה במסתור גמור עד לשליש האחרון של המאה ה-19. מה שהיווה רוזנקרויצריזם אמיתי אין למוצאו בספרים ואף היה אסור לדבר עליו בפומבי. רק בשלושים השנים האחרונות נודעו לעולם החיצוני אחדים מפרקי תורת הרוזנקרויצריזם וזאת דרך התנועה התיאוסופית, לאחר שלפני כן נלמדו הללו בחוגים סגורים בקפדנות מירבית. פרקי הלימוד האלמנטריים ביותר של הרוזנקרויצריזם כלולים במה שקרוי היום בשם תיאוסופיה [בהמשך אנתרופוסופיה – המתרגם], אך רק האלמנטריים ביותר. ניתן לאט לאט בלבד לאפשר לאנושות להעמיק התבוננותה לתוך חוכמה זו שטופחה בבתי הספר הרוזנקרויצרים הללו באירופה מאז שלהי המאה ה-14.

ראשית דבר ברצוננו להבהיר שלא קיים נתיב ידע אחד ויחיד, אלא שלושה נתיבים לבחינתנו. ועם זאת אין להבין את הדבר כאילו מצויות שלוש אמיתות נבדלות. קיימת אמת אחת בלבד כשם שהמראה שמתגלה מפסגתו של הר – אחד הוא לכל הניצבים שם. קיימות דרכים שונות להגיע לפסגת ההר. במהלך ההעפלה יש לאדם בכל נקודה ונקודה תצפית שונה, ורק בהימצאו בפסגה – ואפשר לעלות לפסגה מצדדים שונים – יכולה להיות לו לאדם תצפית מהפרספקטיבה החופשית והמלאה. כך הדבר אף ביחס לשלושת הנתיבים לידע. הנתיב האחד הוא נתיב היוגה של המזרח. השני – הוא הנתיב הגנוסטיקאי הנוצרי והשלישי – הנתיב הרוזנקרויצרי-כריסטיאני. שלושת נתיבים אלה מובילים אל אמת אחת ויחידה.

ישנם שלושה נתיבים משום שהטבע האנושי שונה סביב האדמה שלנו. יש להבחין בין שלושה סוגים של טבע אנושי. כשם שלא יהיה זה נכון לאדם שמנסה להגיע לפסגתו של הר לבחור בנתיב מרוחק ממנו במקום זה הקרוב אליו, כך יהיה זה משגה אם ירצה אדם ליטול נתיב רוחי אחר מזה שיָאֶה עבורו. רעיונות מביכים רבים ביחס לכך שוררים כיום בתנועה התיאוסופית שחייבת להמשיך ולהתפתח הלאה מהשלב הראשוני שלה. לעיתים קרובות משערים שקיים נתיב יחיד לידע והכוונה לנתיב היוגה. נתיב היוגה של המזרח אינו הנתיב היחידי לידע ולמעשה איננו הנתיב ההולם את אלה שחיים בתרבות האירופאית. מי שבוחן עניין זה מבחוץ בלבד, לבטח אינו יכול להעמיק ראייתו לעניין הנדון כאן, הואיל ועל נקלה יגיע למסקנה שהטבע האנושי שונה מעט בארצות שונות. אם יתבונן אדם בעל כושרות אוקולטים בשינויים הגדולים בטיפוסי אנוש יתבהר לו שמה שטוב הוא לאנשי המזרח ואולי גם לכמה אנשים אחרים בתרבותנו אינו מהווה כל עיקר את הנתיב הנאות לכל אחד ואחד. ישנם אנשים, אך רק מעטים הם בתנאי הקיום האירופאים, שיכולים להתנהל בנתיב היוגה של המזרח. אולם לרוב האירופאים אין זה ניתן ליישום מעשי. הדבר גורם לחיזויי תעתועים וכן לכיליונם של כוחות הנפש. הטבע המזרחי והטבע המערבי, אף אם אין הם נראים שונים כל כך לאנשי המדע של ימינו, שונים תכלית שינוי. מוח מזרחי, דמיון מזרחי ולב מזרחי פועלים באופן שונה לגמרי ממערכי האורגנים של אנשי המערב. מה שאפשר לצפות מאדם שגדל והתחנך בנסיבות ובתנאי קיום במזרח – אין לצפות לעולם מאיש המערב. רק מי שמאמין שלַמקום, לדת ולסביבה חברתית אין שום השפעה על הרוח האנושית עלול אף לחשוב שלנסיבות החיצוניות שבהן מתנהלת התאמנות רוחית אין חשיבות כלל. אולם מי שיודע את ההשפעות הרוחיות העמוקות שמופעלות על הטבע האנושי על ידי כל הנסיבות החיצוניות הללו, מבין שנתיב היוגה בלתי אפשרי הוא לאלה השרויים בתרבות האירופאית. ויכולים לפסוע בו אך ורק אותם אירופאים מועטים שמנתקים עצמם באופן יסודי וקיצוני מתנאי הקיום האירופאיים.

אותם אנשים שמהווים עדיין כיום נוצרים כנים וישרים, הללו החדורים בהוויה מהותית של הנצרות רשאים לבחור בנתיב הגנוסטיקאי-נוצרי ששונה אך מעט מנתיב הקבלה. לאירופאים באופן כללי מהווה הנתיב הרוזנקרויצרי את הנתיב הנכון היחידי. על נתיב רוזנקרויצרי אירופאי זה נדבר היום ואמנם נאפיין בזה את הפעילויות השונות הכלולות בנתיב זה לבני אדם וכן את הפירות הטמונים בו, לאלה שיפסעו בו. בל יהיה סבור מישהו שנתיב זה מיועד אך ורק לבני אדם מיומנים מבחינה מדעית או למלומדים. האיש הפשוט ביותר יכול לצעוד בו ואם ייטול אדם נתיב זה עלול יהיה עד מהרה להיתקל בטענות ומענות מצד מדענים אירופאים כנגד האוקולטיזם. זה היה אחד התפקידים העיקריים של המסטרים הרוזנקרויצרים לצייד את אלה שנוטלים נתיב זה, כך שיהיה לאל ידם לפסוע בו ולגונן על הידע האוקולטי בעולם. האדם הפשוט, שלו מספר רעיונות מועט אודות המדע המודרני או אפילו אם אין לו אף רעיון אחד, יוכל לפסוע בנתיב הרוזנקרויצרי לצד בני אדם מיומנים ומלומדים.

בין שלושת הנתיבים לידע קיימים הבדלים מהותיים. ההבדל החשוב הראשון הוא הקשר של התלמיד למורה האוקולטי שנעשה בהדרגה לגורו או מהווה את המתווך של הקשר אל הגורו. קו מאפיין של בתי הספר ליוגה במזרח הוא שקשר זה הינו הקפדני ביותר שניתן להעלות על הדעת. הגורו מהווה סמכות ללא עוררין לתלמיד. אילולא כך היה הדבר לא היתה יכולה להיות להתאמנות זו תוצאה נאותה. יוגת מזרח ללא כניעה רבת עוצמה לסמכות הגורו – בלתי אפשרית לחלוטין. הנתיב הגנוסטיקאי-נוצרי או נתיב הקבלה, מאפשרים קיום קשר רופף במידת מה לגורו שעל המישור הפיזי. הגורו מוביל את תלמידו אל כריסטוס ישוע. הוא הינו המתווך, ובאשר לנתיב הרוזנקרויצרי הופך הגורו לידיד שסמכותו נשענת על הסכם הדדי. כאן בלתי אפשרי שום קשר, אלא קשר של אמון אישי רב עוצמה. והיה אם יתעורר בין מורה ותלמיד אי אמון ולו הקל ביותר, תתנתק הזיקה המהותית שחייבת לשרור ביניהם ויחדל לפעול כל כוח מהכוחות שממלאים תפקיד בין מורה לתלמיד. על נקלה עלול התלמיד לעצב לעצמו רעיונות שגויים ביחס לתפקיד מורהו. ייתכן וייראה לתלמיד שהוא זקוק לדבֵר אל מורהו מדי פעם בפעם או שמורהו חייב להימצא סמוך לו תכופות. וודאי שלעתים יתהווה צורך דחוף למורה להתקרב אל התלמיד פיזית. אולם לא לעיתים כה קרובות כפי שהתלמיד עשוי לשער. אי אפשר לשפוט כיאות את האפקט שמופעל על התלמיד מצד המורה בתחילת התקשרותם. המורה נוקט באמצעים שרק בהדרגה יתגלו לתלמיד. למילים רבות שנדמה לתלמיד שהמורה אמרן במקרה – חשיבות רבה למעשה. הן עשויות לפעול באורח בלתי מודע בנפש התלמיד בתור כוח אמונה ששומר ומגונן עליו. אם מפעיל המורה השפעות אלה כיאות מתקיימת אף הזיקה המהותית בינו לבין תלמידו. נוסף לכך פועלים כאן מרחוק כוחות שיתוף שמתוך אהבה, כוחות שמצויים תמיד ברשותו של המורה ואשר מאוחר יותר יתגלו במידה הולכת וגוברת לתלמיד, אם ימצה זה את הכניסה אל העולמות העליונים. אולם אמון מוחלט מהווה נחיצות ללא תנאי שאם לא כך מוטב לרופף לגמרי את הקשר שבין המורה לתלמיד.

וכעת יש להזכיר בקצרה את ההוראות השונות שממלאות תפקיד מסוים בהתאמנות הרוזנקרויצרית. אין צורך שהוא יתנהל בהן בסדר המדויק שבו הן מופיעות כאן. בהתאם לאינדיבידואליות, לעיסוק, ולגיל התלמיד יצטרך המורה להפיק דבר זה או אחר מהספירות השונות ולחזור ולערוך אותם מחדש. כאן תינתן סקירה קצרה בלבד של האינפורמציה.

דבר שהוא חשוב מירבית בהתאמנות הרוזנקרויצרית ואין מייחסים לו חשיבות מספקת בכל ההתאמנויות האוקולטיות זהו פיתוח חשיבה צלולה ולוגית, או לפחות שאיפה לכך! בראש ובראשונה יש לחסל לגמרי כל חשיבה מבולבלת ובעלת דעות קדומות. חייב אדם להרגיל עצמו לסקור את היחסים שבעולם באופקים רחבים וללא אנוכיות. התרגיל הטוב ביותר לאדם, שבחפצו לצעוד בנתיב רוזנקרויצרי זה, הוא לימוד העניינים האלמנטריים של המדע הרוחי בענווה וללא יומרנות. לא יהיה זה מוצדק לטעון: איזו טובה תצמח לי מלימוד אודות העולמות העליונים, על הגזעים השונים והתרבויות השונות או ללמוד אודות התגשמות חוזרת וקרמה כשאין ביכולתי לראות כל זאת, לאמת כל זאת לעצמי?

טענה זו אין כוחה יפה, הואיל ומיקוד המחשבות באמיתות אלה מטהר את החשיבה ומכשיר אותה כך שהאנשים בשלים ליתר האמצעים שמובילים אל הנתיב האוקולטי. ברוב המקרים בחיים הרגילים חושבים האנשים מבלי להכניס סדר למחשבותיהם. העקרונות המנחים ותקופות ההתפתחות האנושית והאבולוציה הפלנטרית, נקודות ההשקפה רחבות האופקים שנפקחו על ידי המקודשים, מכניסים את המחשבה לדפוסים סדורים. כל זה מהווה חלק מההתאמנות הרוזנקרויצרית. זה קרוי בשם: הלימוד. המורה יציע שהתלמיד יעמיק חשיבתו לתוך פרקי הלימוד האלמנטריים אודות: התגשמות חוזרת, קרמה, שלושת העולמות, הרשימות האקאשיות ואבולוציית האדמה והגזעים האנושיים. החלק של המדע הרוחי האלמנטרי בהשתרעו בזמנים המודרניים מהווה את ההכנה הטובה ביותר לאדם הפשוט. לאלה שבחפצם לטפח כושרות חשיבה חדים אף יותר ולקחת על עצמם עיצוב עז יותר של חיי נפש, מומלץ לימוד ספרים שנכתבו במיוחד להבאת החשיבה לנתיבים סדורים בקפידה. שני ספרים שנכתבו למטרה זו ובהם לא נזכרת המילה "תיאוסופיה" הם שני ספרי: אמת ומדע ו-פילוסופיה של החירות[1]. אדם כותב ספר כזה למטרה מסוימת. אלה שברשותם יסוד בהתאמנות אינטנסיבית בחשיבה לוגית ואשר ברצונם להגיע ללימוד נרחב יותר, ייטיבו לעשות אם יתמסרו ברוחם מדי פעם בפעם להתעמלות הנפש והרוח שספרים אלה דורשים. דבר זה יעניק להם את היסודות שעליהם מושתת הלימוד הרוזנקרויצרי.

כאשר נבחן את המישור הפיזי נראה בו מספר רשמי חישה: גוונים ואור, חום וקור, ריחות וטעמים ורשמים מחושי השמע והמגע. אדם קושר את כל אלה לפעילות המחשבה והאינטלקט שלו. האינטלקט והמחשבה שייכים עדיין למישור הפיזי. מחישות במישור האסטרלי שונות תכלית שינוי בהופעתן, כן שונות תכלית שינוי המחישות במישור הדווכאני שלא להזכיר אזורים רוחיים גבוהים יותר. אדם שטרם רכש לעצמו ראיה לתוך העולמות הרוחיים יכול לנסות לדמותם לעצמו. אני מבקש לתת תיאור עולמות אלה באמצעות תמונות באורח הרגיל של הצגת העניינים. מי שמעפיל אל האזורים העליונים רואה הוא עצמו כיצד משפיעים הם עליו. בכל מישור ומישור לאדם חוויות חדשות. אולם קיים דבר שנשאר כמו שהוא בכל העולמות ועד הדווכאן עצמו, שאינו משתנה לעולם והוא: חשיבה לוגית, חשיבה מאומנת. רק במישור הבודהי אין כבר לחשיבה זו אותו הערך שהיה לה על המישור הפיזי, שם חייבת להיכנס צורת חשיבה שונה. אך באשר לשלושת העולמות שמתחת למישור הבודהי – המישור הפיזי, המישור האסטרלי והמישור הדווכאני יפה כוחה של אותה צורת חשיבה. מי שמאמן עצמו בחשיבה מסודרת בלימוד זה במישור הפיזי ימצא בחשיבה זו מדריך טוב בעולמות העליונים. הוא לא ינוע בהיסוס כאדם המבקש להיכנס לספירות הרוח בחשיבה מבולבלת. ועל כן מייעצת ההתאמנות הרוזנקרויצרית לאדם להכניס משמעות וסדר לחשיבתו כדי לנוע בחופשיות בעולמות העליונים. מי שמגיע בהעפלתו לתוך עולמות אלה לומד שיטות חדשות למחישה שאינן מצויות על המישור הפיזי ויש לאל ידו להשתלט עליהן בחשיבתו.

הדבר השני שהתלמיד חייב ללמוד בנתיב הרוזנקרויצרי הוא אימגינציה. התלמיד מכין עצמו לכך על ידי לימוד הדרגתי להשקיע עצמו במושגים ציוריים – בסימבולים אשר מייצגים את העולמות העליונים במשמעות מילותיו של גיתה: "כל החולף אינו אלא מראית אין". כשאדם משוטט כהרגלו בעולם הפיזי הוא מלקט דברים בהופיעם לפניו, לחושיו, אך לא את המצוי מעבר להם. הוא נמשך בעולם הפיזי כלפי מטה כעל ידי כובד רב. אדם משתחרר, נעשה חסר תלות מעולם פיזי זה אך ורק כאשר הוא לומד לראות את העצמים סביבו כסימבולים. משום כך עליו לבקש לרכוש לו זיקה מוסרית אליהם. המורה יכול לתת לו הכוונה רבה בלמידה לראות תופעות חיצוניות כסימבולי רוח, אולם אף התלמיד יכול לעשות כאן הרבה לעצמו. הוא יכול למשל להסתכל מקרוב בכרכום ובסיגלית. אם אני רואה את הכרכום כסמל לנטייה מלנכולית כי אז ראיתיו לא רק מבחינה חיצונית כפי שהוא מופיע לפני אלא גם כסימבול לתכונה מסוימת. בסיגלית האדם יכול לראות סימבול לנטייה לשלווה ולתמימות. וכך אתם יכולים ללכת מאובייקט לאובייקט, מצמח לצמח, מבעל חיים לבעל חיים ולראותם כסימבולים לרוחי. באורח זה גורמים אתם לזרימת הכושרות האימגינטיביים שבכם ומשחררים אותם מהקווים החדים של מחישת החושים. או אז מגיע אדם לראיית סימבול לתכונה אופיינית בכל סוג של בעל חיים. הוא רואה בעל חיים מסוים כסימבול לעוצמה ואת משנהו כסימבול לערמומיות. עלינו להשתדל ולממש דברים כאלה, אך לא בריחוף. אלא בכובד ראש וצעד אחר צעד.

בדרך כלל מדוברת כל שפת אנוש בסימבולים. השפה איננה אלא דיבור בסימבולים. כל מילה הינה סימבול. אפילו המדע שטוען לראיית כל אובייקט באובייקטיביות חייב להשתמש בשפה שבה פועלות המילים באורח סימבולי, אם מדברים אתם על כנפי הריאה אתם יודעים כמובן שלא קיימות שום כנפיים ובכל זאת מכבדים אתם אפיון זה. מי שרוצה להישאר על המישור הפיזי ייטיב לעשות אם לא יתעה בעוצמה רבה מדי בסימבולים אלה, אך התלמיד המתקדם באוקולטי לא ילך בהם לאיבוד. אם יחקור מישהו בדבר יתפוס מהות המעמקים הראשוניים שעליהם מושתתת שפת אנוש. טבע עמוק כשל פרצלזוס ויעקוב בוהם חבים הרבה מהתפתחותם להזדמנויות שהיו להם – והם לא הפנו להן עורף – ללימוד המשמעות האימגינטיבית של השפה על ידי שיחות עם נודדים ועם איכרים. שם היה אפקט שונה לגמרי למילים: "טבע", "נפש" ו"רוח". שם הן פעלו בעוצמה רבה יותר. כשאשת האיכר מרטה שם בכפר נוצותיו של אווז היא קראה למעשה לפנים הנוצה בשם "נפש". התלמיד חייב למצוא לעצמו בשפה סימבולים כאלה. באופן כזה משחרר הוא את עצמו מהעולם הפיזי ולומד לנשא עצמו לספירת האימגינציה. אם סוקרים כך את העולם כתדמית האדם – יש לכך אפקט עז. אם האדם מתרגל זאת למשך זמן רב הוא יבחין בתוצאות בהתאם. בהתבוננות בפרח, למשל, משתחרר משהו בהדרגה מהפרח. הגוון, שפעם היה צמוד לפני שטח הפריחה מתנשא ועולה בשלהבת קטנה, ומרחף חופשי בחלל. התודעה האימגינטיבית מעצבת עצמה מתוך דברים אלה ואז דומה הדבר כאילו משתחררים פני השטח של כל האובייקטים. כל החלל מתמלא בגוונים והשלהבות מרחפות בחלל. באורח זה נדמה כל עולם האור כמתנתק מהממשות הפיזית. כשתמונת צבע כזאת מתנתקת לה ומרחפת חופשי בחלל מתחילה היא עד מהרה להיצמד למשהו. נמשכת היא לעבר משהו. אין היא ניצבת סתם באורח שרירותי, עוטפת היא ישות שמופיעה כעת בגוון כישות רוחית. הגוון שהתלמיד הפריד מעצמֵי העולם הפיזי עוטף את הישויות הרוחיות שבחלל האסטרלי.

בנקודה זו חייבת להתערב עצתו של מורה אוקולטי, משום שהתלמיד עלול על נקלה לתעות בדרכו. דבר זה עלול לקרות משתי סיבות. הראשונה היא שכל תלמיד חייב לעבור חוויה מוגדרת. הדימויים שקולפו מהאובייקטים הפיזיים אינם גוונים בלבד, אלא הם מהווים אף תחושות שמע וריח. הם עשויים להציג עצמם כצורות מוזרות כעורות או אולי נאות, כראשי חיות, כצורות צמחים או אפילו פני אנוש מכוערים. חוויה ראשונה זו מהווה ראי-משקף של נפש התלמיד. תשוקות ומאוויים מסוימים, כוונות רעות, שעדיין מצויות בתוך הנפש מופיעים לפני התלמיד המתקדם כבתוך ראי בחלל האסטרלי. כאן זקוק הוא לעצתו של מורה אוקולטי שיכול לומר לו שמה שהוא רואה לא מהווה מציאות אובייקטיבית, אלא השתקפות של ישותו הפנימית.

אתם תבינו מה תלוי התלמיד בעצתו של מורהו כשתוסיפו לשמוע אודות האורח שבו מופיעות תמונות אלה. לעיתים קרובות מדגישים שהכל מהופך בחלל האסטרלי, שהכל מופיע כהשתקפות. משום כך עלול התלמיד לרדת על נקלה מהמסלול עקב מחזות תעתועים ובמיוחד בהתייחס להשתקפות ישותו שלו. השתקפותה של תשוקה לא רק מופיעה כחיה מתקרבת, עם זה עוד אפשר להסתדר, אלא שמצוי כאן משהו שונה לגמרי שבו יש להתמודד. נשער שאצל אדם מסוים חבויה תשוקה רעה. ההשתקפות של תשוקה או תאווה כזאת מופיעה תכופות בצורה מצודדת-לב, בה בשעה שמאפיין טוב ייתכן ולא ייראה כל עיקר כמושך ומצודד. כאן אנו שוב דנים במשהו שתואר באורח נפלא באגדות הקדומות. תמצאו את תיאור הדבר באגדה על הרקולס. בלכת הרקולס בדרכו, ניקרו לפניו תכונות טובות ורעות. החסרונות לבושים בלבוש יפהפה ומקסים, והמעלות בלבוש צנוע.

מכשולים נוספים עלולים להתייצב בדרכו של התלמיד. אפילו בהימצאו במצב שבו הוא עשוי לראות דברים באובייקטיביות קיימת עדיין אפשרות שבה יכוון רצונו הפנימי וישפיע על תופעות אלה בכוח חיצוני. עליו להביא עצמו לנקודה שבה יוכל להעמיק התבוננותו בדברים ולהבין את ההשפעה העזה שיש לרצון – על המישור האסטרלי.

כל הדברים שיש להם כוח מנווט כאן בעולם הפיזי חדלים להתקיים בהגיע אדם לעולם האימגינטיבי. אם במישור הפיזי אתה מדמה לעצמך שעשית דבר שבעצם לא עשית, עד מהרה תשתכנע מעובדות העולם הפיזי שאין זה כך. לא כך הדבר בחלל האסטרלי. שם מכזבות לך תמונות רצונותיך שלך וצריכה להיות לך הדרכה בעלת מידע שתסביר לך בפרטים כיצד פועלות תמונות אימגינטיביות אלה על מנת שתתפוס את המשמעות האמיתית שלהן.

המשימה השלישית בהתאמנות הרוזנקרויצרית היא ללמוד את הכתב האוקולטי. מהו כתב אוקולטי זה? ישנם תמונות, סימבולים מסוימים, שנוצרים על ידי קווים פשוטים או על ידי צירוף גוונים. סימבולים כאלה מרכיבים שפת סימנים אוקולטית מוגדרת. ניטול את הבא להלן כדוגמא. קיים תהליך מסוים בעולמות העליונים שפועל גם בעולם הפיזי והוא סחרור מערבולת. אתם יכולים לצפות בסחרור מערבולת זה בהסתכלות במצבור כוכבים כבקונסטלציית אוריון למשל. שם רואים אתם ספירלה, אלא שמצויה היא על המישור הפיזי. אולם אתם יכולים להשקיף על כך גם בכל המישורים. הדבר עשוי להציג עצמו בצורת מערבולת אחת שנשזרת לתוך רעותה. את התבנית הזאת אפשר למצוא במישור האסטרלי בכל הצורות האפשריות. כאשר תבינו תבנית זו תוכלו לתפוס באמצעותה כיצד הופכת תקופה מסוימת בטרנספורמציה לתקופה אחרת. כשנוצרה התקופה הראשונה שלנו מהתקופה העיקרית הנוכחית שלנו – ניצבה השמש במזל סרטן. בעת ההיא נשזרה תקופה אחת בחברתה. משום כך קיים סימן אוקולטי זה לסרטן. כל סימני גלגל המזלות הם סימנים אוקולטיים. יש אך להגיע לדעת ולהבין את משמעותם.

הפנטגרם מהווה אף הוא סימן כזה. התלמיד לומד לקשור בו תחושות ורגשות מסוימים. אלה הם המשלימים של תהליכים אסטרליים. שפת סימנים זו אשר נלמדת ככתב אוקולטי אינה אלא שחזור חוקי העולמות העליונים. הפנטגרם מהווה סימן שמביע משמעויות שונות. כשם שמשתמשים באות ב' במילים רבות ושונות, כן יכולות להיות לסימבול בכתב האוקולטי משמעויות שונות. ניתן לצרף את הפנטגרם, ההקסגרם, הזווית וצורות אחרות לכתב אוקולטי, שיפעל כציוני דרך בעולמות העליונים. הפנטגרם מהווה סמל למערך החמש-ערכי של האדם, לחשאיות וכן למה שמצוי כתשתית הנפש הקבוצתית של הוורד. כאשר תצרפו את עלי הכותרת של דימוי הוורד תקבלו פנטגרם. כשם שהאות ב' מציינת משהו שונה במילים בית ובר, כך מסמלים הסימנים בכתב האוקולטי דברים שונים. אדם חייב ללמוד לסדרם באורח נכון. אלה הם ציוני הדרך במישור האסטרלי. זיקתו של מי שלומד לקרוא את הכתב האוקולטי לזה שאך רואה סימבולים אלה דומה לזיקתו של אדם משכיל לבער בעולם הפיזי. הסימבולים שלנו לכתיבה על המישור הפיזי שרירותיים ברובם הגדול. במקורם הם היו השתקפויות של לשון הסימנים האסטרלית. טלו סימבול אסטרלי קדום – מטה מרקורי והנחש. זה הפך לאות E במערך הכתיבה שלנו. או קחו את האות W שמתארת את התנועה הגלית של המים. זהו סמל נפש האדם ובד בבד סמל הדָבָר. האות M אינה אלא חיקוי השפה העליונה. במהלך האבולוציה הפך כל זה יותר ויותר שרירותי. לעומת זאת שוררת במישור האוקולטי הנחיצות, שם אפשר לחיות בדברים אלה.

השלב הרביעי הוא זה הקרוי "ריתמוס החיים". האנשים מכירים ריתמוס חיים כזה במידה מועטת מאוד בחיי היומיום. חיים הם בלא-אכפתיות ובאנוכיות. לכל היותר עבור הילדים בבתי הספר עדיין נושאת בה תוכנית הלימודים ריתמוס חיים מסוים בכך שסדר השיעורים היומיים חוזר מדי שבוע. אך מי נוהג כך בחיים הרגילים? אדם יוכל להעפיל להתפתחות עליונה רק על ידי הכנסת ריתמוס חזרה לחייו. ריתמוס שורר בכל הטבע: במסלולי כוכבי הלכת סביב השמש, בתופעות השנה ובקמילת הצמחים, בממלכת בעלי החיים ובחיי המין שלהם הכל מתנהל באופן ריתמי. רק האדם רשאי לחיות ללא ריתמוס כדי שיוכל להיעשות חופשי. הוא חייב מתוך יוזמתו להכניס ריתמוס לתוך הכאוס. ריתמוס טוב מתבסס על ידי כך שייטול על עצמו תרגילים אוקולטיים בזמן מוגדר מדי יום ביומו. על התלמיד לבצע את תרגילי המדיטציות וההתרכזויות שלו יום יום באותה שעה כשם שהשמש משגרת כוחותיה לאדמה בכל אביב ואביב באותה עת. זוהי דרך להכנסת ריתמוס לחיים. דרך נוספת היא שבה הכניס מורה אוקולטי ריתמוס לנשימתו של התלמיד. שאיפת האוויר פנימה, עצירת הנשימה ופליטת האוויר החוצה חייבים היו להיכנס לריתמוס למשך זמן קצר מדי יום ביומו, וזאת כפי שנקבע מניסיונו של המורה. באמצעות האדם מוכנס ריתמוס חדש במקום הישן. הפיכת החיים לחיים בעלי ריתמוס באורח זה מהווה תנאי מוקדם להעפלה לתוך העולמות העליונים. אולם לא יוכל לעשות זאת איש ללא הדרכתו של מורה. יש להביא זאת למודעות כעיקרון.

השלב החמישי הוא זה שבו לומד האדם את החופף שבין מיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס. דבר זה כולל בו הנחיית התלמיד על ידי מורהו למקד את מחשבותיו בחלקים מסוימים של גופו. אלה מכם ששמעו את ההרצאה אודות זיקת החושים לעולמות העליונים ייזכרו שכל הקוסמוס השתתף בעיצוב הגוף הפיזי האנושי. העין נוצרה על ידי האור, על ידי הרוחות שפועלות באור. לכל נקודה בגוף הפיזי זיקה לכוח מסוים בקוסמוס. הבה ונבחן את הנקודה שבשורש האף. היה פרק זמן שבו בלט הראש האתרי מעבר לגוף הפיזי. אפילו בזמנים האטלנטיים היווה המצב משטח שבו בלט מאוד הראש האתרי מעבר לראש הפיזי כפי שקורה עדיין כיום אצל הסוסים וחיות אחרות. אצל הסוסים כיום עדיין בולט הראש האתרי מעבר לפיזי. אצל האדם המודרני הובאה נקודה זו בראש האתרי לחסותו של הראש הפיזי ודבר זה העניק לו את היכולת לפתח אותם חלקים מהמוח הפיזי שמאפשרים לו לקרוא לעצמו: "אני". אורגן זה שמאפשר לאדם לכנות עצמו "אני" קשור בתהליך מסוים שהתחולל במהלך ההתפתחות האטלנטית של האדמה. מורה אוקולטי מלמד את תלמידו כך: מקד מחשבותיך ורכז אותן בנקודה זו! ואז נותן הוא לו מנטרה. באורח זה מתעורר כוח מסוים בחלק זה של הראש שחופף לתהליך מסוים במקרוקוסמוס. באופן כזה מתהווה תיאום בין המיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס. על ידי התרכזות דומה בעין רוכש התלמיד ידע אודות השמש. אדם מגלה את כל המערך הרוחי של המקרוקוסמוס בתוך איבריו שלו.

כשהתלמיד מתאמן כך זמן די ממושך הוא רשאי להמשיך ולהשתקע בדברים שגילה כך. הוא יכול למשל, לבקש ברשימות האקשיות אחר אותה נקודה במהלך התקופה האטלנטית שבה הגיע שורש האף למצב שבו התרכז. או ימצא את השמש בהתרכזות בעין. שלב שישי זה – השתקעות זו במקרוקוסמוס, נקראת התבוננות (קונטמפלציה). זה מעניק לתלמיד ידע קוסמי ועל ידי כך מרחיב הוא את הידע העצמי שלו אל מעבר לאישיותו. דבר זה שונה מהמלל הנחמד אודות ידע עצמי. אדם מוצא את העצמיות אך לא על ידי הסתכלות פנימה, אלא ובעצם על ידי הסתכלות החוצה. זוהי אותה עצמיות שיצרה את העין, שהתהוותה על ידי השמש. כשתרצו לבקש אחר אותו חלק מהעצמיות שחופף לעין יהיה עליכם לבקש אחריו בשמש. עליכם ללמוד לראות בעצמיותכם את המהות ששוכנת מחוץ לכם. הסתכלות פנימה גורמת לכם להתקשות, לאנוכיות עזה ביותר. כאשר אנשים אומרים: "עלי לאפשר לעצמיותי לדבר" – אין להם שום מושג אודות הסכנה הטמונה בזה.

יש לתרגל בידע עצמי רק כשקושר התלמיד, הצועד בנתיב הלבן, את עצמו לוויתור על עצמיותו. כאשר הוא לומד לומר לכל דבר ודבר: "זה –אני" בָשֵל הוא לידע עצמי. כמו שהתבטא גיתה במילותיו של פאוסט:

"את מערכות היצורים החיים הנה על פנַי תעביר

ודעַת אחי תלמדני

בדְמִי החורשה, ברום אוויר ובנבכי מים".

בכל הסובב אותנו מצויים חלקים מעצמיותנו. דבר זה מתגלם למשל במיתוס של דיוניסוס. משום כך נותנת ההתאמנות הרוזנקרויצרית ערך רב כל כך להתבוננות אובייקטיבית ורוגעת בעולם החיצוני. אם ברצונך לדעת את עצמך צפֵה בעצמך בראי העולם החיצוני וישויותיו! מה שמצוי בנפשך ידבר אליך הרבה יותר ברור מעיני חבריך מאשר אם תקשה עצמך ותשקע לתוך נפשך שלך. זוהי אמת חשובה ומהותית, שממנה בל יתעלם אף אדם שרוצה לצעוד בנתיב הלבן. ישנם אנשים רבים כיום שהמירו בטרנספורמציה את האנוכיות הרגילה שלהם באנוכיות מזוקקת יותר. הם מכנים זאת בשם התפתחות תיאוסופית כשהם מניחים לעצמיות הרגילה שלהם להתרומם ככל האפשר. ברצונם להבליט את האלמנט האישי. הידע האוקולטי האמיתי, לעומת זאת, מראה לאדם כיצד מתפרש טבעו האמיתי בלומדו לתפוס את עצמיותו העליונה בעולם.

כאשר מפתח אדם את עצמו בהתבוננות במודעות עצמית כשעצמיותו זורמת על פני כל הדברים, בחושו את הפריחה הצומחת לפניו כחושו בתנועת אצבעו, כאשר הוא יודע שהאדמה כולה וכל העולם מהווים את גופו – הוא לומד לדעת את עצמותו העליונה. או אז הוא מדבר אל הפרח כאל איבר מגופו שלו: "אתה שייך לי אתה חלק מעצמי". בהדרגה יחווה את הקרוי השלב השישי של הנתיב הרוזנקרויצרי: אלוהות. זה מהווה את אלמנט הרגש הדרוש להנחות אדם כלפי מעלה לתוך העולמות העליונים שבו עשוי הוא לא רק לחשוב אודות העולמות העליונים, אלא אף ילמד להרגיש בהם. או אז ייראו לו פירות מאמציו ללמוד בהדרכתו המתמדת של מורהו ואין הוא צריך לירוא פן יובילהו הנתיב האוקולטי שלו אל פי תהום. כל הדברים המתוארים כסכנות בהתפתחות האוקולטית אינם באים בחשבון אם מונחה אדם כיאות. כאשר מתרחש כדבר הזה נעשה השואף האוקולטי למסייע מהותי לאנושות.

במהלך האימגינציה מתהווה האפשרות לאינדיבידואל לעבור חלק מהלילה במצב מודע, גופו הפיזי ישן כרגיל אך חלק ממצב השינה שלו מתחיה על ידי חלומות משמעותיים. אלה הם המבשרים הראשונים לכניסתו לעולמות העליונים. בהדרגה יוביל את חוויותיו לתוך תודעתו הרגילה. או אז יראה ישויות אסטרליות על כל סביבותיו, ואפילו כאן בחדר בין הכיסאות או בחוץ בכרי הדשא ובחורשות. האדם מגיע לשלושה שלבים במהלך התודעה האימגינטיבית. בשלב הראשון הוא צופה בישויות שניצבות מאחורי רשמי החושים הפיזיים. מאחורי הצבע האדום או הכחול ניצבת ישות ומאחורי כל וורד. מאחורי כל בעל חיים ניצבת נפש הסוג או נפש קבוצתית. הוא נעשה לרואה רוחי לעת יום. אם ימתין כעת קמעה ויתרגל באימגינציה בשלווה וישקיע עצמו בכתב האוקולטי, הוא אף ייעשה לשומע רוחי לעת יום. ברמה השלישית הוא מתוודע לכל הישויות שניתן למצוא בעולם האסטרלי שמושכות אותו כלפי מטה ומובילות אותו אלי רוע, אך שלמעשה נועדו להוליכו למעלה. הוא לומד לדעת את הקמלוקה.

באמצעות מה שמהווה את המרכיבים הרביעי, החמישי והשישי של ההתאמנות הרוזנקרויצרית, כלומר את ריתמוס החיים, את הזיקה שבין המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס ואת ההתבוננות המעמיקה במקרוקוסמוס – מגיע התלמיד לשלושה שלבים נוספים. בראשון הוא רוכש ידע תנאי החיים שבין המוות ללידה מחדש. זה ניצב נכחו בדווכאן. השלב הבא הוא היכולת לראות כיצד משתנות הצורות ממצב אחד למשנהו בטרנספורמציה, במטמורפוזה של צורה. לאדם לא היו תמיד הריאות, למשל, שברשותו כיום. הוא רכש אותן לראשונה בתקופה הלמורית. במהלך התקופה ההיפרבוריאנית שקדמה לה היתה להן צורה אחרת ולפני כן אחרת. משום שמצא עצמו בתנאי קיום אסטרליים ולפני כן שוב אחרת היות והיה בדוואכן. אפשר לומר אף זאת: בשלב זה מתוודע האדם ליחסים שבין הקוסמוסים השונים. כלומר הוא חווה כיצד קוסמוס מסוים או צורה מסוימת עוברים למצב שונה. בתור שלב אחרון הוא עובר לעולמות גבוהים עוד יותר, הוא צופה במטמורפוזות של תנאי החיים. הוא צופה כיצד עוברות הישויות השונות דרך ממלכות שונות, וכיצד משתנה ממלכה אחת לאחרת. ואז עליו להעפיל לשלבים עליונים עוד יותר שלא ניתן לדון בהם היום.

במה שדנו כאן ניתן לכם די חומר לתהות עליו בינתיים, ואכן יש לתהות ולהגות בדברים אלה. זהו השלב הראשון להעפלה למרומים. טוב הדבר לשרטט את הנתיב כסדרו. אפשר לצאת למסע על המישור הפיזי ללא מפת האיזור. על המישור האסטרלי נחוצה מפה כזאת. ראו דברי מסר זה כעין מפה, והם יהיו שימושיים לכם לא רק בחיים, אלא גם כשתעברו דרך השער לתוך העולמות העליונים. מי שקולט דברים אלה דרך המדע הרוחי ייעזר היטב במפה זו לאחר המוות. האוקולטיסט יודע מה אומללים תכופות הללו שמגיעים לעבר ההוא ואין להם שום מושג היכן הם בעצם ומה הם חווים. מי שחי בלימודי המדע הרוחי יודע לנווט דרכו ויכול לתאר ולאפיין דברים אלה לעצמו. אם לא יירתע אדם מלצעוד בנתיב הידע יביא לו הדבר תועלת רבה בעולם הבא.

———————————————————————————–

  1. אמת ומדע – יצא בעברית בהוצאת בדולח. הפילוסופיה של החירות – הוצאת ניצת השחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *