נפש החיה

נפש החיה

רודולף שטיינר

לייפציג, 16/3/1907 GA97

תרגם: דניאל זהבי

עריכת תרגום: מרים פטרי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר בשם: עמנואל וסודות נוספים – יצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

היום עלינו לעסוק בשאלה של הנפש הירודה של יצורים שאינם אדם, ובמיוחד בשאלה האם לחיות יש סוג כלשהוא של נפש. דברים אלה נראים כמיותרים למי שעובר לידם ללא תשומת לב, ובכל זאת יש לציין שאנשים חשובים מהעבר כבר העסיקו עצמם איתם.Cartesius (Descartes),[1] שבתחילת המאה ה-17 חידש בהתלהבות את הפילוסופיה שהתנוונה בימי הביניים, הציב שאלה זו. אך הוא התייחס לחיות כאל מכונות – ישויות שלא ממש ניתן לדבר עליהן כחדורות נפש – אלא כמכונות רפלקס.

מי שמהרהר ביחס לחיי החיות יכול רק בקושי רב להסכים עם השקפה זו. עלינו רק להצביע על כך שהרבה חיות בסביבתנו מבצעות פעולות, ויוצרות קשרים אפילו בין עצמן, שקשה לדמיינם ללא נפש. דוגמא אחת היא נאמנותו של הכלב. קשה לנו להסכים עם המחשבה שבישותו הפנימית לא חי דבר הדומה למה שחי באדם. עם אנו לוקחים בחשבון תופעות מסוימות, האם אנו יכולים להתעלם מקיומה של פעילות רוחנית גבוהה יותר? לדוגמא, הבה ונבחן את הסכר של הבונה. ביצוע של בנייה כה אמנותית תסמן עבור האדם מאמץ רוחני גדול. חוכמה עמוקה טמונה, למשל, בדרך שבה קורות מסוימות מותאמות בדיוק בזוויות נכונות, לזרימת המים ולתנאים השוררים.

קחו למשל את הנמלים. בכל תל נמלים, אתה נפגש במשהו כמו סדר מדינה חכם של בני אדם – שבהחלט מתעלה לזה של האדם המודרני. הנמלים מחולקות לשלוש קבוצות: פועלות, זכרים ונקבות. זה ניתן להוכחה שהפועלות מאוד חכמות, הנקבות יותר טיפשות והזכרים מאוד טיפשים. כל דבר במבנה מאורגן בקפידה – הדרך שבה הם משיגים את כל הדרוש לבנייה ולגידולם של הצעירים, הדרך בה הם מובילים את מסעות הליקוט שלהם וכדומה. אם כל זה בתוך מצב אנושי מצריך נפש, אזי אין אנו יכולים להכחיש שאותם יצורים חדורים בנפש מסוימת. אנשים תמיד מסתפקים ב'אינסטינקט' אך הם אף פעם לא ינסו לחשוב אודות מה שנמצא מאחורי 'אינסטינקט' זה.

אנו חייבים כעת לקחת בחשבון גם את הצד השני, ולא להתעלם מההבחנה הרדיקלית בין מה שהאדם מבצע עם נפשו והחיה עם נפשה. לדוגמא, נתחיל מעובדה ברורה. לעיתים קרובות מטיילים שמו לב שכשהם הציתו אש בגלל הקור ולאחר מכן עזבו אותה הקופים היו באים ומחממים את עצמם. אולם המטיילים מעולם לא ראו כי הקופים הביאו עצים נוספים כדי לשמור על האש. הם אינם מסוגלים להגיע לשילוב הזה, וזה בהחלט חשוב. הקופים לא יכלו לעולם, מכוחותיהם הרוחניים, לעשות משהו חדש כגון לעורר מחדש את האש, וכדומה.

אם ברצוננו להבהיר לעצמנו את נפש החיה, אנו חייבים להתחיל עם הבדל זה מנפש האדם. הבדל נוסף בין נפש האדם והחיה הוא שאנו יכולים לכתוב ביוגרפיה של כל נפש אדם, אבל לא של בעל חיים. זה מאוד חשוב. אם אתם שואלים את עצמכם אודות העניין שלכם בישויות אחרות, תמצאו שאתם מביאים את אותו עניין באדם אינדיבידואלי כפי שזה, במקרה של חיות, לקבוצה שלמה של חיות דומות. חישבו על אריה. אתם מרגישים אותו דבר כלפי האריה הסב, האב, הבן, הנכד וכדומה, אך רעיון זה יראה לכם שטותי אם יחול על בני אדם.

אין זה אומר דבר כאשר בעל כלב אומר שהוא יכול לכתוב את הביוגרפיה של הכלב שלו. אתה יכול גם לכתוב את הביוגרפיה של עט או את ההבדלים בין חיים של מחט וסיכה. זוהי רק הבחנה משייכת. כפי שמין מסוים של בעלי חיים שונה באופן ניכר ממין אחר, כך האדם האינדיבידואל היחיד שונה ממשנהו.

נפש אחת קבוצתית חיה בכל קבוצת חיות. כפי שעשר אצבעותייך הם איברים של ידיך, כך כל הזאבים שייכים לאותה נפש הזאבים הקבוצתית.

כעת עלינו לבחון באופן יותר מדויק את הטבע של הנפש האנושית, אשר בעבר לא הייתה כה אינדיבידואלית כפי שהיא היום. בשלב מסוים של האבולוציה האנושית, עמד האדם הרבה יותר קרוב לנפש הקבוצתית. טקיטוס [Tacitus], מאה שנים לאחר כריסטוס, נתן לנו תמונה של קבוצות שבטיות שונות. כל חברי הקבוצה חשו עצמם אז שייכים יחד, כמובן, עם דרגות, כי כל דבר באבולוציה האנושית הוא בשלבים. בתקופה ההיא כל חברי קבוצה נראו דומים. הפיזיונומיות האינדיבידואליות הניכרות מהוות את הסימן של שחרור הנפש האינדיבידואלית מהנפש הקבוצתית. עדיין ניתן למצוא כיום, בין הפראיים, פחות או יותר את אותן תכונות. עלינו לדבוק בעובדה זו, שהפיזיונומיה הבאה לביטוי היא ההוכחה שהאינדיבידואל עובד בצורה מעצבת על הגוף. זה יהיה יותר ויותר ניכר בקרב הגזעים האנושיים המתקדמים באבולוציה. יגיע זמן שהאופי הגזעי יעלם לגמרי. אם נפש מתגשמת אז בלאום כלשהוא, אזי ההבחנות הלאומיות ייעלמו וכל אחד יזכור תמיד רק את עצמו ככל שהאינדיבידואליות שלו עברה יותר התפתחות. כאשר הנישואין התקיימו רק בתוך השבט, בני השבט דבקו אחד בשני כמו האצבעות של כף היד, אדם נקם בזה שעשה עוול לאחר, כאילו זה קרה לעצמו, וכדומה. לכידות זו נעלמה יותר ויותר. ככל שההתקבצויות של בני האדם הלכו ונעשו גדולות וכלליות יותר, כך גם כל אדם הפך לבעל נפש ואופי. לא מופיעה תערובת, אלא ככל שההבדלים נעלמים, כך עולה יותר האינדיבידואליות.

ובכן, באיזו דרך הנפשות האנושיות הקבוצתיות מובחנות מבעלי חיים? בשביל זה אנו חייבים לחזור רחוק לתוך סיפור מוצאם.

היה זמן שבו האדם עדיין לא חי, כמו עכשיו, בעטיפות הגוף השונות ובנבט הרוחני של ישותו. כוונתי לתקופת למוריה. בזמן ההוא הישות הכי גבוהה היתה סוג של אדם-חיה, עם גוף אסטרלי, גוף אתרי, גוף פיזי ונטייה לאגו, אבל עדיין לא האגו עצמו. אלו היו ישויות שהותאמו כדי לקבל את הנבט האלוהי. הנפש שכעת חיה בישותם הפנימית לא עזבה עדיין את חיקה של האלוהות. היא עדיין חיה בשכבה הנפשית רוחנית. חישבו על כלי של מים עם 1000 טיפות, שלא מופרדות אחת מהשנייה ולכן יוצרות אחדות. קחו 1000 ספוגים זעירים, כל אחד יכול לספוג טיפה אחת, וטיבולו אותם. אז כל אחד יהיה מלא בטיפה אחת. עליכם לחשוב בצורה דומה שהנרתיקים האנושיים ספגו את הנבט האלוהי. ובכך הפכו בפעם הראשונה לאינדיבידואלים ועצמאים.

כעת דמיינו שבתחילה הנפש לא שכנה באדם בודד, אלא נפש אחת חילקה עצמה כנפש קבוצתית בין רבים. מה שהיום שוכן באדם אחד, אכלס אז שבט שלם. כאן אתם חייבים לתפוס קונספט חדש. נפש קבוצתית שכזו לא מתה. הצד היפה והמשמעותי של המוות הוא זכות מיוחדת של הנפש האינדיבידואלית האנושית. אם חלק אחד של הנפש הקבוצתית מת, אזי היא מיידית מחליפה אותו, בדומה לזרוע שחותכים ממדוזה. אם כן, נפש הקבוצה, שאינה יורדת למישור הפיזי, חשה מוות כאובדן אחד מאיבריה, ולידה כצמיחה של איבר דומה. אין לה את הפריבילגיה של המוות. רק כאשר ישות חשה אומרת: "זה אני", מתחיל המוות לחדור לחיי האינדיבידואל. האדם נאבק ומשיג חיים עילאיים דרך המוות. אם הוא לא היה מתגבר על המוות, הוא לא היה יכול להשיג דרכו חיים גבוהים.

הנפש של בעלי החיים נמצאת במישור האסטרלי, והיא מחוברת בנימים עם כל אחד ואחד מבני הקבוצה. בכדי להבין איך מופיעה נפש קבוצתית של חיה, עליך להבין באופן ברור מה עושה את האדם לישות הפיזית שהוא. כשהנבטים הרוחניים ירדו, הם מצאו את הנשאים שלהם מאוד שונים. רבים התפתחו במיוחד למאבק. אחרים התפתחו בצורה דומה אך יותר לכיוון עבודה, אחרים לסבלנות, וכדומה. כך שהגופים המגוונים התפתחו בכיוונים שונים ביותר גם מבחינת הצורה החיצונית. מה שהיום קיים כחיות נמוכות, כמו חרקים וכדומה, כבר הסתעפו באחד הגלגולים הקודמים של כדור הארץ, ונבעו מתוך עצמם. אותנו מעניינות כעת רק החיות מהדגים ומעלה. כאשר החלה הירידה לתוך הגופים שחיכו, שמבחינה חיצונית (לא פנימית) היו בערך בשלב של גוף של דג, לא היו עדיין יונקים. האדם שחי אז חייב היה לנוע קדימה בחצי שחייה, חצי ציפה, ולמטרה זו היו לו איברים דמויי סנפיר. מה שהתרחש בגופו על פני כדור הארץ, התרחש דרך הנפש האנושית ששכנה בתוכו. רק לאורך אבולוציה ארוכה השתנה גוף זה לגוף הנוכחי בדמותו ובצלמו של אלוהים.

הרבה דברים נשארו ללא שינוי בדרך ארוכה זו. עם זאת, היות שהאדמה באותו זמן השתנתה, עמידה במקום זו גרמה לניוון בהתפתחותם של הגופים. קחו שני אחים – האחד השתנה לאורך הגילאים השונים של החיים, בעוד שהשני נשאר ללא שינוי בשלב הילדות. אולם בגיל 60 הוא כבר לא נראה כמו ילד. כך הדגים של ההווה ירדו ונראים אחרת מאיך שהם נראו בעבר.

האנושות המשיכה להתפתח, ועיצבה הכול בהתאם לגוף היונקים. שוב, בכל מקום נמצאים אלו שנשארו ללא שינוי – ישויות אנוש מנוונות. אם באמת תתפוס זאת כהלכה, אתה תבין שכל החיות הזדקנו בגיל צעיר, הזדקנו מוקדם מידי, אימצו צורות קבועות, כשהם היו אמורים להתקדם מעבר לשלב שלהן. הם כביכול התגבשו בכל האבולוציה שלהם. ההתפתחות למעלה אכן הביאה כעת את האדם למצב מיוחד מבחינת מאפיינים מסוימים. הוא איבד את הביטחון. קופים בשבי די מהר יסיימו את חייהם דרך שחפת או מחלות אחרות. חיות לא יכולות לסבול את דרך החיים האנושית. יש להם ביטחון מסוים אפילו מבחינת המזון. אם פרה הולכת באחו, היא יודעת בדיוק איזה צמחים טובים בשבילה. לאדם אין את זה יותר. הוא זקוק לחוסר ביטחון בכדי להגיע לחופש הבחירה. חוסר הביטחון הנוכחי הוא הכרחי כדי להגיע לביטחון בשלב גבוה יותר. האדם מתאים את עצמו לשלבים גבוהים יותר. כך הפיכתו לחסר ביטחון היא הערובה לכך שהוא יהפך לעצמאי. להישאר עם ביטחון מצביע על משהו שלא התקדם לשלב בו האגו יכול לעבוד בישות האינדיבידואלית. אין לנו מה לתהות אודות החוכמה של החיה בדיוק כפי שאין לנו מה לתהות אודות החוכמה של היד שלנו. הבונה היחיד אינו אלא הפועל של הנפש הקבוצתית בעולם האסטרלי.

הנמלה עומדת בשלב שונה למדי מהבונה, והרבה יותר רחוק מאיתנו, מכיוון שהיא נפרדה כבר במצב פלנטרי הרבה יותר קדום של כדור הארץ. בהתפתחות החד-צדדית שלה הנמלה התפתחה והלכה הרבה יותר רחוק מאשר האדם. האדם חושב, מרגיש, ורוצה בהתאמה. אם אני רואה משהו שמשמח אותי אני רוצה לאחוז בו. הרעיון מעורר את הרצון. מבלעדי אינטראקציה זו האדם היה מאוד חסר ביטחון. אצל פרוקי-הרגליים, רצון, מחשבה ורגש מפוצלים, וחייבים להיות מופרדים לגמרי. עבור האנושות הכללית זה יושג לראשונה בשלב יופיטר של כדור הארץ. אך לפני שהאדם יחווה זאת, יפגוש אותו שומר הסף, וייתן לו בהירות לגבי כל חייו הקודמים.

הנפשות הקבוצתיות של חיות מסוימות עברו בטרם עת את הפירוק הזה. למעשה, חלקים אינדיבידואלים במוחם של פרוקי-הרגליים מופרדים כמו הנמלים בתל הנמלים. הנמלה לקחה זאת על עצמה בטרם עת וכעת נשארה כמו ילד בוסר חכם. התנהגות הנפש הקבוצתית של הבונים תהיה חייבת לפצות על מה שהוחמץ. נפש הנמלה איבדה את זאת פעם אחת ולתמיד, ועוברת דרך אחרת לגמרי.

נפשות החיות הן נפשות אנושיות שנהיו חד-צדדיות. אוקן[2] אמר: "הלשון היא דיונון". כמובן שאין לקחת את זה פשוטו כמשמעו. בכל אופן, הישות שהמאפיינים של הלשון נהיו בולטים מדי בה, נשארה ללא שינוי באותה נקודה. פרצלסוס[3] השמיע את המילים העמוקות: "אם נסקור את הטבע אנו פשוט נראה אותיות נפרדות והמילה שהם יוצרים היא אדם." דמיינו שכל האיכויות השונות הנמצאות ביחד באדם הוקצו לגופים שונים, אז אתם צריכים נפש קבוצתית. חיות הן בני אדם שנשארו ללא שינוי בהתפתחות חד-צדדית של המאפיינים שלהם.

האדם הפך למגלה דרך אובדן הביטחון. האלמנט הראשון שהוא למד לשים לשירותו הוא האש. בכך הוא הגיע לשלב הראשון של ציביליזציה שעשתה אותו לאדם יוצר. הוא אנציקלופדיה של נפשות החיות השונות.

כעת עלינו להבהיר עוד נקודה אחת. אם אתם הולכים לחיות הנמוכות, תמצאו שאין הן יכולות להביע באופן ישיר כאב והנאה דרך קול. אכן החרקים מייצרים רעשים, אך הם רעשי גוף. מדע הרוח עושה כאן הבחנה מכרעת למדי בין בעלי החיים הנשמעים ואלו שאינם נשמעים. אבל האדם הוא הראשון שבו הקול הפנימי הופך למילה, לדיבור. אפילו לחיות הגבוהות יש רק קולות המפותחים בצורה חד-צדדית. בתקופה מאוחרת יותר,הנפשות הקבוצתיות של החיות, לא החיה היחידה, יהפכו לישויות אנושיות, אבל בצורה די שונה מהאדם היום. אפילו לפני התיאוסופיה, גיתה[4] הרגיש וביטא זאת בצורה נפלאה ב- "מטמורפוזה של החיות" שלו: שהחיות הן כמו אדם המונח הצידה, שכל ממלכת החיות מביטה החוצה מתוך הצורה האנושית.

כך האדם אומר לכל יצורי החיות (בדברו על עצמו), "הנכם כל זה,מוכל באחד!"

שאלה: האם יופיעו התפצלויות נוספות באבולוציה האנושית?

תשובה: כן, ולמעשה זה מה שקרוי בתיאוסופיה "לעבור דרך המשבר". אנו עומדים כעת בגזע השורש החמישי. הגזע השישי ייראה גזע אחר למדי, אצילי ויפה, בניגוד למנוון שייזרק ויהיה גזע של גברים, מכוערים להחריד, חייתיים, חושניים, אכזריים, הרבה יותר מעוררי אימה מהאנושות הנוכחית שלנו, כי אלה ימשיכו להתפתח כלפי מטה. זה מוצג די בבירור באפוקליפסה איך החלוקה תתרחש במה שקרוי יום הדין. מי שהוא מספיק לא-אנוכי יכול כבר כעת להיות בשל לגזע השישי. יתכן שהוא אכן ימשיך להתגלגל, אך רק כדי לעזור לאחרים. הרבה אולי ימצאו כי יום הדין נשמע קשה, אך, כפי שאנו יודעים, יש להם את הבחירה. לא לגלגולים החוזרים, אלא לגזע השישי.

שאלה: מדוע אנשים זקנים נהפכים לחלשים מבחינה שכלית, גם אם הנפש לא יכולה להשתנות?

תשובה: אכן, הנפש לא משתנה. היא אף פעם לא יורדת מהשלב שהגיעה אליו. אך המכשיר שלה הפך חלש, כמו פסנתרן גדול שלא יכול יותר לנגן כפי שניגן בעבר, אם יש לו כלי גרוע. תאמר שהנפש לא יודעת יותר את השלב שלה. כן, הנפש לא רואה את עצמה כל עוד היא בגוף הפיזי. ניתן למצוא רק את השתקפותה של הנפש, תמונת הראי. כעת המראה הופכת מעורפלת או שבורה. ואז היא כבר לא יכולה לשקף. פרוקי-הרגליים הם באמת הראשונים שיכולים לתפוס את נפשם.

————————————————————————————

  1. רנה דקארט בצרפתית René Descarte היה פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי. נחשב לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה המערבית.
  2. לורנץ אוקן חוקר גרמניLorenz Oken 1779 – 1851 
  3. פיליפו סאאורליוס פרצלסוס Paracelsus ‏1493-24.9.1541 היה אלכימאי ידוע שם, רופא ואסטרולוג שוויצרי. נחשב לאחד ממייסדי הרפואה המודרנית בכך שדחה מסורות רפואיות עתיקות שלא היו מבוססות על גישה ניסויית.
  4. יוהאן וולפגנג פון גֶתה 28.8.1749-22.3.1832 ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית, היה סופר, משורר, מחזאי, הומניסט, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *