מתודות ישנות וחדשות של התקדשות – 06

מתודות ישנות וחדשות של התקדשות

רודולף שטיינר

הרצאה מספר 6 GA210

תודה לאורנה בן דור שתרמה הרצאה זו לארכיב!

תרגמה מאנגלית: אורנה בן דור

הגהה: אפרת מאייט

לספר המלא המכיל 14 הרצאות ראו כאן

דורנך, 11 פברואר 1922

היום ברצוני לדון בנושא שיתכן ויוביל למספר נקודות מבט מהן ניתן לגשת לחיים התרבותיים והרוחניים בני זמננו, בהקשר למה שקרה קודם באבולוציה האנושית. כפי שאמרתי לעיתים קרובות, מאז השליש הראשון של המאה החמש-עשרה, שונים החיים התרבותיים לחלוטין ממה שהיה בזמנים קדומים יותר, וכעת אנו עומדים בפני ההכרח לחזור – אך בתודעה מלאה ובמחשבה עמוקה – להבנה של החלק הרוחני של חיינו בקוסמוס. בזמנים קדומים, הובן החלק הרוחני של חיינו בקוסמוס דרך ראיה על-חושית אינסטינקטיבית, וזה תָּקֵף יותר מתמיד בתקופות הקדומות ביותר של הציוויליזציה של האדמה. לאחר מכן הלכה והתמעטה היכולת להיכנס לתוך הרוח, עד שהגיע הזמן בו האנושות נזקקה לתמריץ (impetus) חדש, בזמן בו התרחשה המיסטריה של גולגולתה.

היום ברצוני להזכיר, שלפני המיסטריה של גולגולתה, אנשים שהתעניינו בחיים הרוחניים נשאו מבטם למוסדות המוכרים בחיי התרבות האנושית הכללית כמיסטריות. בימים קדומים מאוד אלו של האבולוציה האנושית, לא היה ניתן לעלות על הדעת שמראה רוחני וידע רוחני יכולים לנבוע ממקום אחר מלבד מאשר מהמיסטריות. כאשר אנו מנסים להתבונן על תודעתם של אלו שפנו למיסטריות באותם ימים קדומים – כשהדבר בו הם חפצו היה הידע – אנו מגיעים לתמונה הבאה: כל הידע החיצוני שלא זרם מהמיסטריות, כל הידע האינטלקטואלי אותו רכשו בני האדם בעצמם, לא נוצר עד לחלק האחרון של תקופת יוון. רק אז אנשים רצו לגלות אמיתות מסוימות מתוך עצמם, ללא העזרה של המיסטריות. מסיבה זו, אלו המבינים בדברים אלו מחשיבים את תחילת מהלך ההתפתחות המדעית כזמנו של תאלס (Thales). דנתי בכך בספרי 'חידות הפילוסופיה'. לפני הזמן ההוא אנשים חפשו את הידע בעזרת המיסטריות.

כאשר אנו בוחנים את התודעה עליה התבסס הידע, אנו מגלים שאלו שהנהיגו את המיסטריות, כמו גם תלמידיהם, ראו דבר מה מאוד חשוב שהם כינו 'נסיך העולם הזה' – והם התכוונו לאדמה – בניגוד לנסיכים, כלומר, לישויות הרוחניות של עולמות אחרים. בשפה של זמננו ניתן לכנות את 'נסיך העולם הזה' – כפי שהוא חי בתודעה של הזמנים הקדומים – בשם ישות-אהרימן. ישות-אהרימן מקבילה פחות או יותר לנסיך זה של חיי האדמה. התגליות הרוחניות שיכולות לנבוע מ'נסיך העולם הזה' אינן אלא אלו של ידע אינטלקטואלי. מנהיגי המיסטריות ודאי היו מחשיבים את כל מה שחי בידע שצמח ביוון מחוץ למיסטריות, כידע שקיבל את השראתו מ'נסיך העולם הזה'.

בניגוד לכך, הם ראו זאת כמטרת המיסטריות להוביל את בני האדם לעבר ראייה רוחנית הפונה לכיוון שונה מזה של 'נסיך העולם הזה', ראייה הנוטה להוביל את הנפשות האנושיות לתוך עולמות שאינם נשלטים בידי 'נסיכו של העולם הזה'. לא נוכל שלא להשתמש בביטויים אלו על מנת להראות באופן הנכון מה הכוונה, ובל נחשוב שהשימוש בביטויים כאלה מתבסס על דעות קדומות כלשהן.

הבה ואפרוס בפניכם תמונה של מה שאדם מתקדש במיסטריות היווניות, המצריות או הפרסיות העתיקות היה חושב בזמנים קדומים ההם אודות 'נסיך העולם הזה'. עלינו להבין שגם אנשים אלו דיברו על ישות-כריסטוס, למרות שהם השתמשו בשמות אחרים. שימוש בשם כריסטוס אינו הדרך היחידה לדבר על ישות-כריסטוס. אנו משתמשים בשם כריסטוס באופן טבעי כאשר אנו רוצים לדבר על ישות-כריסטוס, משום שעבורנו כריסטוס משמעותו – הישות שעברה את המיסטריה של גולגולתה והתאחדה עם הציוויליזציה הארצית. לפני המיסטריה של גולגולתה, לא הייתה ישות זאת מאוחדת עדיין עם הציוויליזציה הארצית. הוא חי עדיין כישות-השמש האדירה מחוץ לעולם הארצי. המיסטריה של גולגולתה מציינת את האיחוד של ישות זו שחיה מחוץ לעולם הארצי, עם העולם הארצי. אך אותם המתקדשים במיסטריות ודאי הכירו את הישות הזו שחיה מחוץ לעולם הארצי. והישות המוכרת כ'נסיך העולם זה' – הישות האהרימנית – גם היא הכירה אותו. ישות זו – ואני מתאר מה שחי בתודעה של המתקדשים – חשה את עצמה כאדון האדמה. היא החשיבה את כל מה שהיה קניינם של בני האדם דרך כוחות האדמה, לדבר מה אותו הם קבלו ממנה. אך הוא ידע שישות-כריסטוס חיה מחוץ לאדמה, וגם לה יש השפעה על החיים האנושיים, דרך המיסטריות, שהוראתן הייתה נפוצה וניתנה לבני האדם.

על מנת לתאר יותר בקירוב מה חי בתודעה שלהם, עלינו לומר שהמתקדשים במיסטריות חשבו את הדבר הבא: ההשפעה המרכזית של 'נסיך העולם הזה' הנה על הגופים הפיזיים של בני האדם. גופים אלו נתונים לחלוטין למרותו והוא חש אדון על הגופים הפיזיים. אך לא היה ביכולתו להרגיש את עצמו כאדון על הטבע האתרי והאסטרלי של בני האדם, על גופי-החיים והנפשות שלהם. גוף-החיים והנפש נחשבו כנמצאים תחת השפעת ישות שחיה מחוץ לאדמה; הכוחות של ישות-כריסטוס נראו תמיד זורמים לתוכם. בעזרת הכוחות של נפשם-שלהם, בני האדם לא היו בלתי מסוגלים לחלוטין לקבל את מה שאמור לזרום לתוכם מישות-כריסטוס. הם יכלו לעשות זאת רק דרך כך שהם פנו למה שהמתקדש במיסטריה קיבל לאחר הכנה נאותה. המיסטריות נחשבו כאוחזות במה שהגיע מחוץ לאדמה ועבר לבני האדם.

כך, 'נסיך העולם הזה' אמר לעצמו: כאן על פני האדמה אני האדון. מהאדמה שואבים הגופים של בני האדם את כוחותיהם, ואחד מהכוחות האלו הנו האינטלקט האנושי הארצי. כאן אני האדון ושום דבר לא יכול להתחרות בכך כאן על פני האדמה. בעזרת המיסטריות, דבר מה מחוץ לאדמה זורם לתוך זה. לזה יש לי סובלנות. אך 'נסיך העולם הזה' התמרד נגד המיסטריה של גולגולתה, משום שמאותו זמן ואילך היה עליו לחלוק את הסמכות העליונה עם כריסטוס, שירד לאדמה דרך המיסטריה של גולגולתה. 'נסיך העולם הזה' חש שכריסטוס הוא יריב בשלטונו על האדמה. הוא יכול היה לגלות סובלנות לחלוקת השלטון עם ישות אחרת מחוץ לאדמה, אך הוא לא היה יכול לסבול יריב כאן בתוך העולם הארצי. כך, מתוך רוח המיסטריות הקדומות, יש לנו אינדיקציה להתנגדות האמיתית של 'נסיך העולם הזה' לכריסטוס. בקרב בעלי הידע על דברים אלו, הורגשה התנגדות זו בעָצְמָה במהלך ימי הביניים עד לתוך המאה החמש-עשרה. כל אזכור של 'נסיך העולם הזה' ושל כריסטוס לקח זאת בחשבון. הייתה ערנות מסוימת לגבי קיומן של שתי ריבוניות. האחת, ששלטה בצדק על הטבע הגופני של האדם לפני המיסטריה של גולגולתה – אך מאותו הזמן ואילך הייתה חייבת לחלק את השליטה על הטבע הגופני של האדם עם כריסטוס. משום שכעת כריסטוס אינו משפיע רק על יסוד הנפש באדם, כלומר – על הגופים האסטרלי והאתרי שלו; כעת מטרתו להשפיע גם על טבע הגוף הפיזי של האדם, או יותר נכון, מה שמובע על ידי טבע גופני-פיזי זה, כלומר – כל דבר הקשור עם האינטלקט ועם היכולות העצמיות של האדם במובן הרחב. כריסטוס צריך לחיות בכל היבט של הטבע האנושי. זה מה שנכנס לאנושות דרך המיסטריה של גולגולתה.

לפני המיסטריה של גולגולתה, אף פעם לא עלה על דעת האנשים שידעו על הדברים האלו לחפש ידע אודות דברים חיצוניים בספרה כלשהי בה הראש האנושי ואפילו הכוחות של הנפש והלב, יכולים להגיע אליהם בעצמם. דברים כאלו הושארו למיסטריות. כך, לפני המיסטריה של גולגולתה, הייתה ודאי ערנות גדולה להבחנה בין חכמה ארצית ותחושה ארצית מצד אחד, לתחושה של כוחות על-ארציים מצד שני. התצורה הרוחנית המיוחדת של המאות המוקדמות של ימי-הביניים ניתנת להבנה רק לאור עובדה זו.

כעת, ניתן להבהיר עובדה זו דרך דבר מה אליו התייחסו ברבים ממרכזי המיסטריות כאל משהו חשוב ממעלה הראשונה. כמובן שההכנה והמבחנים שבאו בעקבותיה, אותם עברו תלמידי המיסטריה בדרכם להתקדשות, הייתה שונה במרכזים השונים. אך היו אלו רק השבילים השונים המובילים למרום ההר, אשר בסופו של דבר – למרות הדרכים השונות שלהם – כולם מובילים לפסגה אחת. כולם הובילו לאותה המטרה של המיסטריה. למרות השינויים, היו שני אמצעים (measures) בתוך המיסטריות דרכם היה כל תלמיד צריך ללכת, שהיו בעלי חשיבות עליונה. האחד, מצד אחד – שיקוי השכחה. האחר, מצד שני – דבר מה שפעל על האדם במהלך ההליך של המיסטריה כשוק עצמתי, כחוויה של פחד גדול – ככניסה לפחד עוצמתי. בימינו, אסור יותר להשתמש באחד מהאמצעים האלו למטרת השגת ידע על-חושי גבוה; הדברים צריכים להתרחש בעולם הנפש והרוח – בעוד שבזמנים הקדומים עברו תלמידי המיסטריה דרך הליכים אשר תמיד הצריכו איסוף של כל הגוף הפיזי שלהם. מה שמושג היום דומה, אך חייבים לשאוף לידע גבוה יותר רק בספרה של התודעה, בעוד שבזמנים הקדומים הוא התרחש בספרה של האינסטינקטים והחלומות. משום שכל המיסטריות כללו דבר מה הדומה לשיקוי השכחה, וכמו כן דבר מה הדומה להלם, לשוק פיזי – האינטלקט החיצוני של התלמידים הושלך. אינטלקט זה היה פחות בהיר מהאינטלקט של זמננו, אך למרות זאת הוא זה שהכריע לגבי כל מה שקשור לעולם החיצוני. כך הובל התלמיד לתוך תודעה מעומעמת, הן על ידי שיקוי השכחה והן על ידי ההלם, אותו ניתן להשוות להמרצה של מצב של פחד. מה הייתה המשמעות של שיקוי השכחה? הנקודה לא הייתה השכחה, למרות שהתלמיד אכן שכח. ההשפעה שהייתה אמורה לקרות הגיעה מההכנות הטקסיות, מהאופן המיוחד שהשיקוי עורבב, מהתוספת של הכנות מסוימות לפני שהתלמיד שתה אותו. היה זה משקה פיזי לחלוטין, אשר – באמצעות האופן שבו הוא הוגש – חולל אצל התלמיד שכחה של כל חייו מאז הלידה.

בימינו, ניתן להשיג זאת דרך ההתפתחות של עולם הנפש והרוח. בימינו, תחילה עולה תודעה בהירה של תמונת-חיים גדולה, המקיפה כל דבר שקרה מאז הלידה. לאחר מכן היא נדחקת, וכתוצאה מכך האדם מובל לתוך צורה רוחנית של חייו לפני הלידה או לפני העיבור. אותו הדבר הושג בצורה פיזית יותר דרך שיקוי השכחה הקדום. אבל השכחה לא הייתה הנקודה המהותית. דברים שליליים אף פעם אינם הנקודה המהותית. הדבר החיובי הושג כאשר חשיבת התלמיד הפכה להיות גמישה ואינטנסיבית; בו-זמנית היא הפכה לפחות בהירה. היא הפכה לחלומית בגלל התוצאה שהושגה דרך ההשפעה על האורגניזם הפיזי.

ההשפעה של שיקוי השכחה על האורגניזם הפיזי – ניתן לתאר אותה בדיוק – משום שהמוח הפך ליותר נוזלי, משום שהתלמיד התחיל לחשוב יותר עם נוזל המוח שלו מאשר עם החלקים המוצקים של המוח. בימינו צריך להגיע לכך בצורה יותר ישירה, באמצעות התפתחות הנפש והרוח כמתואר בספרי 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים',[1] ובחלק השני של ספרי 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים'.[2] אך בימים ההם הפך המוח להיות יותר נוזלי באמצעות השפעות חיצוניות. המטרה הייתה להפוך את יסוד (element) הרוח והנפש של התלמיד להיות כפי שהוא היה לפני שנעשה קשור לגוף הפיזי דרך העיבור: במילים אחרות, כפי שהוא בעולם הרוח, מסוגל שוב לחדור דרך המוח. זו הייתה הנקודה העיקרית. בציור זה יראה כך:

Diagram 1

נניח שזו המאסה של המוח (ירוק). כאשר האדם נולד, יסוד הרוח והנפש שלו עוצר בדיוק לפניה (אדום). המוח בנוי כך שהיסוד הפנימי של הרוח והנפש של האדם לא יכול לעבור דרכו. במוחו, האדם אינו מלא ביסוד רוח ונפש זה. לחילופין, יכולות להיכנס תפיסות חיצוניות ולהיות מורגשות במוח דרך החושים – הבה ואצייר כאן עין. נגיד זאת אחרת; בימינו, המבנה של המוח הנו כזה, שההיבט הנצחי של האדם לא יכול לעלות בתוכו. לחילופין, יכולים להיכנס רשמים חיצוניים. דרך כך שלתלמיד ניתן שיקוי הקסמים של השכחה, רכש התלמיד את האפשרות לקבל לתוך המוח את מה שהיה היסוד הרוחי והנפשי שלו לפני העיבור או לפני הלידה (אדום). זה היה צד אחד. הצד האחר הוא ההלם שניתן לתלמיד. חישבו כיצד משפיע שוק על בני אדם. הם כמו הופכים למשותקים. יכולים להתרחש זעזועים המחוללים שיתוק באדם כולו. אדם משותק, אדם קטלפטי, לא יכול לזוז משום שהשרירים שלו נוקשים. אך אצל אדם המתנהל בחייו בצורה הרגילה, סופג הגוף את ההיבט הנצחי (לבן עם אדום). בדם שלנו, בשרירים למטה, יסוד הרוח והנפש – היסוד הנצחי – נספג. אך מסיבה זו לא ניתן להבחין בו. הוא לא יכול לחדור למוח – אך בצד התחתון שלנו הוא ספוג, לא ניתן להבחין בו. אך כאשר השרירים הופכים לנוקשים הוא יוצא החוצה כתוצאה מכך. הנוקשות של השרירים התחוללה בהשפעת השוק. כתוצאה מכך, יסוד הרוח והנפש לא נספג על ידי שאר האורגניזם, מלבד המוח – אלא השתחרר. כך שכעת יסוד הרוח והנפש היה במוח – משום שהמוח התרכך בעזרת שיקוי השכחה – בעוד שבו זמנית, שאר האורגניזם היה מנוע מלספוג אותו. כך, יסוד הרוח והנפש הפך לניתן לתפיסה. משני צדדים הגיע האפשרות לתפוס את יסוד הרוח והנפש.

בחיים הרגילים האדם לא היה מסוגל לתפוס זאת משום שהמוח – אתו נתפסו כל הדברים – לא היה מסוגל להכניס זאת פנימה; יסוד הרוח והנפש לא היה יכול להיכנס למוח ולא יכול היה גם להיתפס על ידי שאר האורגניזם – הרצון וכן הלאה – משום ששאר האורגניזם ספג אותו. אך כעת המוח של התלמיד התרכך, כמובן – רק לרגע בו היה על הידע להיכנס. כך, יסוד הרוח והנפש שלו נכנס מהר מאוד לתוך המוח שלו. בינתיים, שאר גופו הפך לנוקשה כך שלא יהיה ביכולתו לספוג את יסוד הרוח והנפש. התלמיד עמד שם – מצד אחד עם מוחו המרוכך ומצד שני עם המערכת האורגנית המוקשה, כסגור בקפסולה. שם הוא ניצב ברוחו ובנפשו שהוענקו לו משני הצדדים. זו הייתה מטרת ההליכים האלו, המתוארים באופן כזה מעשי.

עלי לציין במפורש שלא ניתן לחקות את הדברים האלו בימינו. מכל מקום, אנשים לא ידעו כיצד לחקות זאת, ואם הם ינסו התוצאה יכולה להיות לא נעימה. בימינו דברים כאלו אמורים להירכש דרך עבודה עם הנפש והרוח. אך לגבי העבר ניתן לומר בבירור: דרך כך שהתאפשר לתלמידים לתפוס את יסוד הרוח והנפש שלהם בלקחם את שיקוי השכחה, ודרך ההלם שהפך את גופם לנוקשה, הפכו תלמידי המיסטריה ל'כריסטיאנים'. במיסטריות הם הפכו לכריסטיאנים. האבות הקדומים של הכנסייה ודאי היו ערים לכך. בני האדם בימינו אינם מודעים לזה או אף מכחישים זאת, אך אבות הכנסייה הקדומים ידעו שבני האדם הפכו לכריסטיאנים דרך המיסטריות. ישנן פסקאות בכתובים של אבות הכנסייה הקדומים המצהירות שהרקליטוס וסוקרטס – למרות שהם חיו לפני הזמן של המיסטריה של גולגולתה – היו כריסטיאנים, על אף שבזמנם הם כונו אתאיסטים.

לעיתים קרובות ציטטתי מתוך פסקאות כאלו בכתובים של אבותיה הקדומים של הכנסייה. מנהיגי המיסטריה הקדומה ומתקדשיה סברו ש'נסיך העולם הזה' לא התעניין באדם הזה שיצא ועלה מתוך האדם האחר. הוא השאיר אדם זה לכריסטוס. אבל הוא לא רצה שכריסטוס ירד למטה לאדמה על מנת לקחת את האדם לנצחיות שלו. הדבר מתואר בבשורות באופן כזה שנאמר שכשהדמונים – המשרתים הנמוכים של 'נסיך העולם הזה' – שמעו שכריסטוס מגיע, הם החלו להתמרד. הם זיהו אותו ונמלאו בזעם. כאשר אנו מדברים על אבולוציה ארצית עלינו להבין שהכוחות הרוחניים – שהשפעתם על הגוף הפיזי האנושי הייתה לגיטימית לחלוטין לפני המיסטריה של גולגולתה – היו צריכים לחלוק את השפעתם עם כריסטוס לאחר המיסטריה.

זהו היבט מהותי של המיסטריה של גולגולתה. מסיבה זו, בימי הביניים החלו לכנות את 'נסיך העולם הזה' בשם: 'הנסיך הנורא של העולם הזה'. ביטוי זה לא היה מוצדק בעולם הקדום של עובדי האלילים, אך כאשר החלו להשתמש בו בימי הביניים היה זה כינוי הולם, המתאים לנסיבות. ההיבט המרכזי של כל זה בהקשר לאבולוציה הרוחנית של האנושות הנו, שבזמנים קדומים יותר הגוף הפיזי נסוג מיסוד הרוח והנפש. פעולת המוח נוטרלה וכוחות הספיגה של שאר האורגניזם נוטרלו דרך ההתקשות של שאר האורגניזם באמצעות שוק. לכן, בזמנים קדומים אלו הורחק הגוף מיסוד הרוח והנפש. בימינו השאיפה אינה להסיג לאחור את הגוף, אלא למשוך החוצה את הרוח על ידי חיזוק כוחות הרוח והנפש והגברתם.

ההיפך ממה שהיה נהוג לעשות אז חייב להתרחש כעת; כעת על הרוח להימשך החוצה. אסור להרשות לשינויים כלשהם להתרחש בהיבט הגופני הפיזי. מאז המאה החמש-עשרה אורגן האדם באופן כזה ששינויים בגוף הפיזי – כאלו שהיו נהוגים אצל תלמידי המיסטריות – יצביעו על מצבי מחלה. יהיה זה מצב פתולוגי שאסור להרשותו בהתפתחות הרגילה. אני מתאר כל זאת על מנת לתת לכם מושג על מה שצריך להבין כקונספט של 'נסיך העולם הזה', שחזר ונשנה בזמנים הקדומים. 'נסיך העולם הזה' – אשר בימי הביניים הפך להיות 'הנסיך האיום של העולם הזה' – הוא ישות דמוית-אהרימן. ניתן למצוא ישות כזו בכל מקום – בטבע החיצוני כמו גם בישותו הפנימית של האדם.

אכן, רק כאשר אנו נמצאים במצב בו ניתן למצוא יצור כזה בביטויו, הן בטבע החיצוני והן בישות הפנימית של האדם, ניתן בהדרגה להגיע להבנת המהות שלו. התבוננו בטבע החיצוני. תמצאו שם שני ניגודים, אך הדבר החשוב הוא שתהיו מסוגלים לחוש את המהות של הניגודים הללו. חשבו על השמים הכחולים. כמובן שבאקלים הדרומי חייבים השמיים הכחולים להיראות שונים לחלוטין מהשמיים שכאן.

כאשר מעטפת האוויר מסביב לאדמה מלאה בהשפעה של השמש – אין זו המהות הטהורה של השמים הכחולים, משום שאז היא מכוסה בדבר מה נוסף. אך הרושם הטהור של השמים הכחולים הוא זה של קור. השמים הכחולים כפי שהם הנם קרים. כאשר אתם חשים את הקור של השמים הכחולים מבלי שהלחות הארצית תכסה אותם – כל זה הנו השפעה אהרימנית חובקת-כל. ההשפעה האהרימנית יוצרת מרחב המתאבן וקופא לכחול. ציינו לפניכם את הביטוי הזה! הוא לא שגרתי, אך אם בהדרגה תתחילו לחוש מה משמעות המילים 'המרחב מתאבן, נקרש לכדי האיכות של הכחול' – תגלו את הנטייה האהרימנית בטבע החיצוני. הרושם המנוגד הנו זה של העננים האדמדמים, הצהבהבים, השטים בשמים. האפקט הוא של חום, בדיוק ההיפוך. גם זה יכול להיות מוסווה על ידי הקור של הסביבה הארצית, אך בסך הכל יש דבר מה חם בענן עם קווים אדומים, ענן צהבהב. זהו האפקט המנוגד, האפקט של האוויר. בין שני קטבים מנוגדים אלו מתרחש דבר מה וזה מה שעוזר לחיים הארציים של האדם.

אם כן, ניתן לומר שהרושם של החלל המאובן, המוקרש לכדי הכחול על האדמה, נחשב בימי הביניים כפעולתו הקוסמית של 'נסיך העולם הזה'. וכאשר אנו מתבוננים לתוך בני האדם, אנו מוצאים שהם יכולים להיות במצב ההופך אותם לחיוורים. אתם יודעים שיש דבר מה כחול-אפרפר, דבר מה כחלחל בחיוורון של בני האדם. כאשר בני האדם מחווירים, כאשר הם מגששים את דרכם לתוך הקור, הם חשים דבר מה אהרימני הפועל בתוכם. מצד שני, אדמומיות סמוקה מצביעה על דבר מה לוציפרי הנמצא בפעולה בטבעם.

בהדרגה, מתוך כל הפרטים האלו יחד, ניתן לבנות תמונה שלמה של מה שהישות האהרימנית הזו, 'נסיך העולם הזה', הנה באמת. המחשבות החיוורות של בני האדם – בדרך כלל פיקחיות מאוד – המתנהלות בקווים ישרים; כל ההיבט האינטלקטואלי של האדם – זוהי ההשפעה האהרימנית, ההשפעה של 'נסיך העולם הזה' על פעולת הראש האנושי. עלינו להבין את הדברים האלו מנקודת מבט של רוח ונפש. בכחלחלות החיוורת, באופן בו בני אדם מחווירים, באופן בו הם טורפים את עצמם מבפנים ומגששים את דרכם לעבר הקור, באופן בו הם מלאים במחשבות מופשטות חיוורות – בכל זה עלינו לחוש את ההשפעה האהרימנית, את שלטונו של 'נסיך העולם הזה'. ואז עלינו לחוש את השפעתו המחממת של אימפולס-כריסטוס.

עבור זמננו זה אכן די חושפני וגם הכרחי להבין עד כמה שונה ההתקדשות בזמנים קדומים בהשוואה לעקרון ההתקדשות בימינו. ודאי ישנם אנשים היום שהנם חסרי אומץ להתקרב לתנועה האנתרופוסופית, הכמהים באופן עמוק למה שבסופו של דבר רק התנועה האנתרופוסופית יכולה לתת. הם כמהים לטרנספורמציה של הנפש שלהם, שלאחריה הם ימצאו את דרכם לידע אותו הם מחפשים.

כמובן, האנושות בימינו דוחה ברובה את הטרנספורמציה הזו של הנפש, ומדמיינת שכל ידע אליו מסוגל האדם להגיע, ניתן להשגה דרך המצב רגיל של הנפש, שניתן דרך החינוך הרגיל והחיים הרגילים שלנו.

במסעי האחרון פגשתי אדם שהתעניין מאוד בהשגת ידע כלשהו על האפשרויות הפילוסופיות המוצעות בימינו, אך לא דרך האנתרופוסופיה. הוא אמר שיהא זה מעניין וחשוב לברר כיצד ניתן להשיג ידע זה באנתרופוסופיה, משום שבכל מקום – ו'בכל מקום' הזה הוא יחסי, כמובן – השקפות העולם השונות הבינו שהשגת ידע אמיתי אינה עניין של האינטלקט בלבד אלא גם של הרצון. גם במיסטריות הקדומות היה זה עניין של טרנספורמציה של הרצון.

בתיאור המיסטריות הקדומות בספרי 'הכריסטיאניות כעובדה מיסטית',[3] תמצאו שההבדל המכריע, הרדיקלי, בין השאיפה הקדומה לידע וזו של היום, הוא העובדה שבזמנים הקדומים היה הכרח להכין את הרצון. היה על הרצון להתהפך לכיוון אחר מזה של החיים הרגילים. היה עליו להזדכך, להיטהר; לעבור טרנספורמציה ולהתרומם לשלב גבוה יותר. התלמיד היה אמור לתת כיוון חדש לרצון היומיומי שלו שנשלט בידי 'נסיך העולם הזה'. דרך טיפוח רצונו היה על התלמיד להגיע לנקודה בה הוא יוכל להשיג את הידע. בימינו, מדמים בני האדם שהם יכולים לעצור בכל שלב אליו הם הגיעו בלימודים הרגילים. החיים האינטלקטואלים שלנו הנם רק תוצר של התצורה ((configuration הרגילה של המוח שלנו. אם הוא מתרכך, כפי שציינו, ישנה אפשרות גדולה שהרצון יגשים את המחשבות, וכאשר הרצון יהפוך למודע דרך הפיכת הגוף לנוקשה, אזי המחשבות תופענה ברצון עצמו. דבר זה יכול להתרחש גם היום כאשר, בדרך אותה תיארתי, הפך ידע העולמות הגבוהים לאפשרי.

בימינו, סימן חשוב מאוד הוא ששוב ישנם אנשים היודעים שאין די באינטלקט-גרידא, ושחשוב לטפח את הרצון על מנת להשיג כל ידע שיש באפשרותו של האדם להשיגו. כך, בהתבוננות במה שמתרחש בדרך הרגילה, אנו מתחילים לראות שרבים הם האנשים המתקרבים לעניינים הרוחניים ורוצים לשמוע עליהם. כמו כן, מהדברים המתגלים לנו כשאנו ממשיכים בדרך, אנו רואים שישנם אנשים המבינים שוב שצריך לטפח את הרצון אם ברצוננו להשיג ידע. כל זה מצביע בפנינו על צורך דחוף בימינו לחיים רוחניים. לרוע המזל, מכיוון שאין לאנשים את האומץ להתקרב לאנתרופוסופיה, משום שהם חושבים שהאנתרופוסופיה היא דבר מוזר, הם מדמיינים שיש ביכולתם להשיג את מה שהם מחפשים בדרך אחרת כלשהי. יהיה על העולם להשתכנע שמה שיש ברצונו להשיג ניתן להשגה רק בנתיב האנתרופוסופיה. בבקשה, אל תבינו אותי שלא נכון. אין בכוונתי לטעון שמה שהאנתרופוסופיה גילתה עד כה בהכרח תקף או מובן מאליו במיוחד. אך ברצוני להצביע על חשיבות הכיוון אליו האנתרופוסופיה הולכת. זה מה שיכול להוביל לסיפוק הכמיהה העצומה הקיימת בימינו. כמיהה החייבת למצוא את סיפוקה אם על הציוויליזציה האנושית להתקדם כלל.

—————————————————————————-

  1. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.
  2. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.
  3. יצא בעברית בהוצאת 'תלתן'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *