משימתן של נפשות העמים האינדיבידואליות – 01

משימתן של נפשות העמים האינדיבידואליות

רודולף שטיינר

הרצאה ראשונה

מלאכים, רוחות עמים, רוחות זמנים: חלקם באבולוציית המין האנושי

GA 121

אוסלו 7.6.1910

מגרמנית: א. ה. פרקר
מאנגלית: מוטי גולדנר
הגהה לשונית: בן ציון פורת

לספר ראו כאן

זהו אכן עונג גדול עבורי לדבר באריכות רבה יותר בפעם השלישית לידידנו בנורווגיה, והייתי רוצה לומר בקצרה, בתגובה לברכות הלבביות של ידידנו מר אֵרִיקְסֶן, שאני מגיב כלפיהן במידה שווה של לבביות וכנות.

אני מקווה שסדרת ההרצאות אותן אני עומד ליטול על עצמי יתרמו במידה מסוימת להבנתה של האנתרופוסופיה. במהלך הרצאות אלו ברצוני להפנות את תשומת ליבנו לעובדה שהן חייבות לכלול הרבה מהנוגע באמיתות של מדע הרוח, ובאותה העת, משהו שבינתיים רחוק למדי מחשיבת האדם כיום. לכן אני מפציר, במיוחד באלו מחברינו אשר מכירים פחות את השאלות הרחבות של האנתרופוסופיה, לקחת בחשבון שלא נתקדם במחקרינו אם מזמן לזמן לא נבצע שוב ושוב קפיצה קדימה אל האזורים הללו של הידע הרוחי שבאמת רחוקים במידת מה מהחשיבה, הרגש, והתפיסה של האדם כיום.

מנקודת מבט זו יהיה זה נחוץ מידי פעם לבקש מכם לקבל את מה שאהיה חייב לומר מתוך מידה מסוימת של רצון טוב, מאחר ולספק עדות והוכחה למה שאומר בהרצאות שתבואנה דורש זמן רב יותר מהמצוי בידי. לא נגלה אפיקים חדשים בספירה זאת אם לא אפנה אל קורטוב של רצון טוב בכם ואל הבנתכם הרוחית האוהדת. אכן האזור בו אנו נוגעים כאן הינו כזה שעד כה אוקולטיסטים, מיסטיקנים ותיאוסופים נמנעו ממנו פחות או יותר, מהסיבה שנדרשת אובייקטיביות רבה יותר בכדי לקבל את האינפורמציה שאני מציע מבלי לעורר מידי פעם מידה מסוימת של התנגדות.

אולי המשמעויות של דבר זה יובנו בצורה הטובה ביותר אם תזכרו שבשלב מסוים של התפתחות מיסטית או אוקולטית נקרא האדם "אדם חסר בית". זהו ביטוי טכני. ואם אנו רוצים לאפיינו, מבלי להרבות בדברים – מאחר ואין אנו דנים כעת בנתיב של הידע – ממה שאנו מבינים מהמונח "אדם חסר בית" אנו רשאים לומר בקצרה ש"אדם חסר בית" הינו אדם שהבנתו ותפיסתו את החוקים הגדולים של האנושות אינן יכולות להיות מושפעות מדבר כלשהו שהאדם רוכש דרך התאחדותו עם ארץ מולדתו. יתר על כן, "אדם חסר בית" הינו אדם המסוגל להזדהות עם החוקים הגדולים של אבולוציית האדם מבלי להרשות לשמץ של רגש וסנטימנט המזוהה עם ארץ מולדתו לצבוע את השקפתו. נובע מכך שנדרשת מידה מסוימת של בשלות בהתפתחות המיסטית והאוקולטית הדורשת גישה שאינה משוחדת כלפי המורשת שלנו, שאנו מחשיבים בצדק כיתרון עצום, ושאותה, מצד שני, אנו מתארים בקשר לחיי האדם האינדיבידואליים כשליחות של רוחות עמים אינדיבידואליות אשר באמצעות פעולה על השורשים החבויים של העמים האינדיבידואליים תורמות את תרומתן האינדיבידואלית והקונקרטית לשליחות הקולקטיבית של האנושות.

לכן אנו עומדים לתאר מורשת זאת אשר ממנה "האדם חסר הבית" חייב במידת מה להשתחרר. כעת, "האנשים חסרי הבית" של כול הזמנים, החל בתקופות הקדומות ועד לימינו אנו, ידעו תמיד שאם היה עליהם לתאר בפרוטרוט את המצב של היות חסר בית, הם היו ניצבים בפני מידה מועטה של הבנה. במקום הראשון קולה של הדעה הקדומה היה מאשימם בהתנתקות מקשריהם עם נפש האומה, בהקריבם את מורשתם. בכול אופן, המצב אינו כזה. במציאות, מצב של חוסר בית הינו, או רשאי להוות, דרך עוקפת, כך שברגע שמגיעים למקום קדוש זה, למצב של חוסר בית, "האדם חסר הבית" מסוגל לגלות מחדש את תמציתו של העם ולהגיע ליחס הרמוני עם היסוד הקבוע באבולוציית האדם. אנו נדרשים להפנות את תשומת הלב לדבר זה כבר מההתחלה; ומהצד השני, יש לנו סיבה הגיונית ביותר, במיוחד בזמן הנוכחי, לדבר ללא משוא פנים על השליחות של נפשות העמים האינדיבידואליות. כשם שהיה זה מוצדק שלא לדבר על שליחותן עד כה, כך ראוי היום להתחיל לדבר על שליחות זו. דבר זה חשוב במיוחד מאחר וגורל המין האנושי בעתיד הקרוב יקרב אנשים יחדיו במידה גדולה הרבה יותר מאשר עד כה, וזאת בכדי למלא את השליחות המשותפת לכול המין האנושי. אבל האנשים האינדיבידואלים כחלק מהעם יהיו רשאים להציע את תרומתם המתאימה, החופשית והחיובית, אם מעל לכול יבינו את מוצאם האתני, אם יהיו בעלי הבנה למה שניתן לקרוא לו "הכרה-עצמית של העם". הציווי "הכר את עצמך!" היווה מרכיב חשוב במיסטריות של האל אפולו ביוון הקדומה. בעתיד הלא רחוק ציווי דומה יכוון כלפי נפשות העמים: "הכירו עצמכן כנפשות עמים". אמרה זאת תהיה בעלת משמעות מסוימת בעבור פעילותו של המין האנושי בעתיד.

בתקופתנו קשה במיוחד להודות בקיומן של ישויות אשר אינן נגישות לקליטת החושים. בכול אופן היום אנו מוכנים יותר להכיר בכך שחלקים מסוימים של האדם הינם על חושיים ובלתי נראים. הרעיון שישויות כמו האדם, אשר לפחות במובן החיצוני יכולות להיתפס באופן פיסי, ועדיין להיות בעלות חלקים על חושיים בלתי נראים, ייתפס מתוך נכונות רבה יותר על ידי ההשקפה המטריאליסטית המודרנית. אבל זוהי דרישה גדולה יותר מתקופתנו הנוכחית להאמין בקיומן של ישויות אשר, מנקודת המבט הרגילה, אינן מציאותיות. משום שלמה מתכוונים במונח נפש עם או רוח עם, אותו האדם שומע מפעם לפעם? במקרה הטוב זהו משהו המוכר כמאפיין משותף ייחודי למאות ומיליוני אנשים המרוכזים באזור גיאוגרפי מסוים. קשה לשכנע את האדם של היום שבנוסף למיליונים השוכנים באזור זה, מתקיימת שם מציאות חיה, מציאות אותה הוא יכול למצוא כזהה עם התפיסה של רוח עם ושל מה שמונח ביסודה של תפיסה זו. לו היה עלינו לשאול – אם ניקח מצב שאינו שנוי במחלוקת – מה אנו מבינים היום מהמונח רוח העם השוויצרית? היינו מתארים אז במונחים מופשטים מספר מאפיינים הייחודיים לאנשים המאכלסים את האזורים השוויצריים של האלפים וחבל היורה. היה זה ברור לנו לחלוטין שתיאור זה אינו נושא בחובו התייחסות כלשהי היכולה להיות מוכרת באמצעות הכרה חיצונית. הצעד הראשון להבנת מציאות חיה זאת הינו הודאה כנה שניתן לחזות בקיומה של ישות אמיתית אשר אינה נתפסת באופן מידי על ידי החושים. שבין הישויות הנתפסות בעזרת החושים פועלות ישויות אחרות בלתי נראות, שמתבטאות דרך ישויות הניתנות לראיה, כשם שהאדם מתבטא באמצעות אצבעותיו וידיו. לכן אנו רשאים לדבר על רוח העם השוויצרי באותה הדרך בה אנו מדברים על רוחו של האדם. כשם שאנו יכולים להבדיל באופן ברור בין רוחו של האדם לבין עשרת אצבעותיו המשמשות כאיברים של רוחו, כך אנו יכולים להבדיל את רוח העם השוויצרי ממיליוני האנשים החיים בהרי שוויצריה. רוח העם מהווה משהו השונה מהאנשים, אבל יחד עם זאת מהווה ישות רוחית, כפי שהאדם עצמו מהווה ישות רוחית. ההבדל שבין האדם לרוח העם הינו שהצורה החיצונית של האדם מוכרת באמצעות תפיסה-חושית, ואילו רוח העם אינה מתגלה באופן חיצוני. היא אינה מהווה משהו שניתן להכירו באמצעות התנסות-חושית או רשמים חושיים, ועדיין מהווה במפורש ישות אמיתית.

היום נשתדל לעצב, עד כמה שניתן הדבר, מושג אודות ישות כזאת. כיצד אנו מתקדמים במדע הרוח אם אנו רוצים לעצב מושג של ישות אמיתית? אני מציע להמחיש זאת בעזרת דוגמא אופיינית. ראשית, הבה נתבונן בישות האדם. מנקודת המבט של האנתרופוסופיה אנו מבחינים בגוף פיסי, בגוף אתרי, בגוף אסטרלי או סנטימנטאלי, וב-'אני' או אגו עליו אנו מביטים כעל האיבר הגבוה ביותר. אנו יודעים שהאדם של ימינו מורכב מגופים אלו. אתם כבר יודעים שאנו מביטים קדימה לאבולוציית האדם בעתיד והאני עובד על שלושת האיברים הנמוכים של ישות האדם, מחדיר בהם רוח ומשנה אותם מצורתם הנמוכה הנוכחית לצורה גבוהה יותר בעתיד. האני ישנה את הגוף האסטרלי למאנאס או רוח-העצמוּת, כך שהוא יעשה למשהו בעל צורה שונה מזו של היום. באותה הדרך, ברמה גבוהה יותר, האני יעצב מחדש וישנה את הגוף האתרי לרוח החיים או לבּוּדְהִי. לבסוף ההישג הגבוה ביותר של האדם אותו אנו מסוגלים לחזות בזמן הנוכחי הוא החדרת הרוח בגוף הפיסי, האיבר הסורר ביותר של הישות. כאשר גופנו הפיסי הנוכחי, האיבר הדחוס ביותר והחומרי ביותר, ישונה לאָטְמָה או לאדם הרוח הוא יהווה את האיבר הגבוה ביותר של ישות האדם. כך אנו מכירים שלושה איברים של אורגניזם האדם אשר פותחו בעבר, את האורגניזם לתוכו אנו מתגשמים בהווה ואת שלושת את האיברים האחרים שהאני יעצב למשהו חדש בעתיד.

בין ההתפתחות ההתחלתית של האיברים הגבוהים בעבר[1] והתפתחותם המתקדמת בעתיד קיים שלב ביניים. אנו יודעים שאנו חייבים לחשוב על האני עצמו כפי שהוא מאורגן בתוכו. האני פועל על סוג של ישות ביניים. לכן, בין הגוף האסטרלי שהאדם ירש מהעבר לבין רוח-העצמות או המאנאס שהוא יעצב מתוך הגוף האסטרלי בעתיד הרחוק, קיימים שלושה חלקים מכינים; נפש התחושה המהווה את החלק הנמוך ביותר עליו האני כבר עבד, הנפש האינטלקטואלית או השכלית (Mind) והנפש הרוחית או התודעה. מעט מאוד מרוח-העצמות או המאנאס הנמצא בתהליך של פיתוח – קיים היום באדם, לכול היותר קיימות רק האינדיקציות הראשונות; מצד שני האדם הניח את היסודות להתפתחות עתידית בלומדו לשלוט במידת מה בשלושת החלקים הנמוכים. הוא למד לשלוט בגוף האסטרלי על ידי החדרתו באני שלו ועיצוב נפש התחושה בתוכו. כשם שנפש התחושה ניצבת ביחס מסוים אל גוף התחושה, כך ניצבת הנפש השכלית או האינטלקטואלית ביחס אל הגוף האתרי, כך שהנפש השכלית או האינטלקטואלית מבשרת חלושות את מה שרוח החיים או הבודהי יהווה בעתיד. אמת, אמנם מבשרת חלושות, אבל בכול זאת מבשרת. ובנפש הרוחית (או בנפש התודעה) האני עבד במידת מה אל תוך הגוף הפיסי. כך שהנפש הרוחית מהווה אות חלוש של מה שיום אחד יהיה אדם הרוח או אטמה. כך, בנפרד מההשתנות המוגבלת של גופו האסטרלי אותה הוא השיג כבר כשלב ראשון להתפתחות רוח העצמות או המאנאס, אנו מכירים באדם של היום ארבעה חלקים שונים. אנו יכולים להבדיל בין:

  1. הגוף הפיסי,
  2. הגוף האתרי,
  3. הגוף האסטרלי,
  4. האני הפועל ועובד בתוכם.

וכמבשרים של האיברים הגבוהים יותר:

– נפש התחושה,
– הנפש האינטלקטואלית או השכלית,
– הנפש הרוחית או נפש התודעה.

כזהו האדם אותו אנו מכירים היום. כזאת היא הבנתנו את האדם בשלב האבולוציה הנוכחי שלו. אנו רואים בבירור את האני מעצב את האיברים העליונים לאחר שנפשות התחושה, האינטלקטואלית והרוחית הכינו את הקרקע לכך. אנו רואים את האני עובד בעזרת הכוחות של נפשות התחושה, האינטלקטואלית והרוחית על הגוף האסטרלי, על עוּבָּר רוח העצמות. אנו רואים את האדם נוטל חלק בשלב זה של התפתחותו.

כך אתם, ללא ספק רובכם, שהעסקתם עצמכם בחומר – שהובא מחקירות הרשומות האקשיות – באבולוציית האדם בעבר הקדום ובמבט קדימה אל העתיד הרחוק, יכולים להבין שהאדם, כפי שתיארתי אותו במתווה המקוצר שהעברתי לכם, עבר התפתחות. אנו יכולים להתבונן אל העבר הרחוק כאשר האדם נדרש לתקופות זמן ארוכות בעבור האבולוציה שלו בכדי להכין את היסודות, תחילה עבור הגוף הפיסי, ואז עבור הגוף האתרי ולבסוף עבור הגוף האסטרלי, ואז בכדי לפתח שלושת איברים אלו הלאה. ללא ספק, תהיו גם מודעים לכך שהאדם עדיין לא השלים את האבולוציה הקודמת של ישותו, למשל את האבולוציה של הגוף האסטרלי, בזמן בו האדמה הייתה במצב הדומה למצב של היום, בזמן בו הוא פיתח את גופו האסטרלי במחזור ארצי קודם שהווה את תקופת הירח. כשם שאנו מודעים לכך שחיינו הנוכחים מהווים תוצאה של התגשמויות קודמות, כך אנו גם מודעים לכך שהאדמה עצמה ידעה התגשמויות קודמות. נפש התחושה והנפש האינטלקטואלית נוצרו לראשונה במהלך תקופת האדמה הנוכחית, הגוף האסטרלי במהלך תקופת הירח הקדום, הגוף האתרי בשלב קודם יותר, בזה של השמש הקדומה, והגוף הפיסי במהלך שבתאי הקדום. כך אנו מביטים אחורה אל שלוש התגשמויות של האדמה, ובכול אחת מהתגשמויות אלו אנו רואים את אחד מהאיברים שהאדם נושא בתוכו היום מוחדר לראשונה כזרע ואז משופר ומשוכלל הלאה.

כאשר מדברים על התנאים בשבתאי, השמש והירח הקדומים יש להתחשב בגורם אחר. אנו בני האדם (על האדמה) חיים כעת בשלב של תודעה-עצמית שישויות אחרות התנסו בו בשלבים קודמים של אבולוציית האדמה, השלבים של הירח, השמש והשבתאי הקדומים. אין זה חשוב אם נאמץ את הטרמינולוגיה של המזרח או את הטרמינולוגיה המוכרת יותר של המערב בכדי לתאר ישויות אלו. הישויות שהתנסו בשלב האדם שלהן על הירח הקדום, ולכן נמצאות בשלב אחד מעל האדם, נקראו בטרמינולוגיה האזוטרית הכריסטיאנית אנג'לוי או מלאכים. הן נמצאות בשלב אחד גבוה מהאדם מאחר והן השלימו את השלב האנושי שלהן לפני תקופה אחת. מצב הקיום שלהן על הירח הקדום היה שונה מזה של האדם על האדמה כיום. הן היוו ישויות בשלב אדם, אבל לא התגשמו בגוף פיסי. שלב האבולוציה שלהן הקביל לשלב בו האדם מתנסה היום. באותה הצורה אנו מוצאים ישויות ממִסְדָר גבוה יותר אשר עברו את השלב האנושי שלהן על השמש הקדומה. ישויות אלו הקרויות ארכאנג'לוי או ארכי-מלאכים, נמצאות שני שלבים מעל האדם והתנסו בשלב האנושי שלהן לפני שתי תקופות. אם נלך אחורנית יותר אל ההתגשמות הראשונה של הקיום הארצי שלנו, אל שבתאי הקדום, נמצא את הישויות להן אנו קוראים רוחות האישיות או ארכאי, אשר התנסו בשלב האנושי שלהן על שבתאי הקדום. אם נתחיל מהישויות שהיו אנשים בעבר הקדום על שבתאי, ונעקוב אחר התגשמויות האדמה מטה עד זמננו, יש לנו לפנינו תמונה של שלבי האבולוציה של הישויות השונות מטה עד ימינו. אם נסכם: הרוחות הראשוניים, הארכאי, היו אנשים על שבתאי הקדום, הארכי-מלאכים או הארכאנג'לוי היו אנשים על השמש הקדומה, המלאכים או האנג'לוי היו אנשים על הירח הקדום, ובני האדם אנשים על האדמה.

מאחר ואנו יודעים שאנו ממשיכים באבולוציה שלנו אל תוך העתיד ומפתחים הלאה את גופינו הנוכחים, האסטרלי, האתרי או גוף החיים, והפיסי, מתעוררת השאלה הבאה: האם אין זה טבעי שבאורח זהה הישויות שהתנסו כבר בשלב האדם, הגיעו כעת לשלב בו הם משנים את גופם האסטרלי לרוח-העצמות או מאנאס? כשם שבמהלך ההתגשמות הבאה של האדמה, בשלב של יופיטר, נשלים את השינוי של גופנו האסטרלי לרוח-העצמות או למאנאס, כך האנג'לוי שהתנסו בשלב האדם על הירח הקדום השלימו את שינוי גופם האסטרלי לרוח-העצמות או למאנאס, או שיעשו זאת במהלך האבולוציה הארצית שלנו, שלב אותו נצטרך לראשונה לעבור בהתגשמותה הבאה של האדמה. אם נתבונן אחורנית יותר אל הישויות שהתנסו בשלב האדם על השמש הקדומה, נראה שהם התנסו על הירח הקדום בשלב בו נתנסה בפעם הראשונה בהתגשמות הבאה של האדמה. הם מבצעים כעת את העבודה שתהווה את זכותו של אדם, לשנות עם האני שלו את גופו האתרי או גוף-החיים לרוח-החיים או לבודהי. לכן הארכי-מלאכים הללו מהווים ישויות הנמצאות שני שלבים מעל האדם; הם הגיעו לשלב שבאחד הימים יהיה שלנו כאשר מתוך האני שלנו, נשנה את גוף-החיים לרוח החיים או לבודהי. כאשר אנו מתבוננים בישויות אלו אנו מכירים אותן כישויות הנמצאות שני שלבים מעלינו, המבשרות את מה שאנו עצמנו נתנסה בו בעתיד; אלו הן ישויות העובדות כעת על הגוף האתרי או גוף-החיים שלהן ומשנות אותו לרוח החיים או לבודהי. באותה הצורה אנו מודעים לישויות גבוהות יותר, לרוחות האישיות (הארכאי). הן נמצאות בשלב גבוה יותר מאשר הארכי-מלאכים, בשלב אליו האדם יגיע בעתיד הרחוק יותר, כאשר הוא יהיה מסוגל לשנות את גופו הפיסי לאטמה או לאדם-רוח.

כשם שניתן לומר בוודאות שהאדם נמצא כעת בשלב של התפתחות, כך גם ניתן בוודאות לומר שישויות עליונות אלו נמצאות בשלב יחסי של התפתחות אותו אפיינתי זה עתה. אין אנו מטילים ספק במציאותן, כשם שאין אנו מטילים ספק בעליונותן עלינו. כעת, מציאות זו אינה חסרת רלבנטיות לחיינו על האדמה; היא חודרת אותם ופועלת עליהם. כעת השאלה היא: איזו צורה נוטלת הפעילות של ישויות עליונות אלו? בכדי להבין זאת אנו חייבים לזכור שמההיבט הרוחי פעילותן של ישויות אלו תהיה שונה מזאת של האדם. ואכן קיים הבדל ניכר בין ישויות אלו הגבוהות מהאדם להללו הנמצאים כעת רק בשלב של אדם. הדבר יתברר לכם בשלמותו, עד כמה שזה עשוי להיראות מוזר, במהלך ההרצאות הבאות. חקירה רוחית אמיתית מראה שהאדם, כפי שאנו מכירים אותו היום, נמצא, במידה מסוימת, בשלב ביניים של קיומו. האני שלו לא יעבוד תמיד באותה הצורה על כלי-הרכב הנמוכים שלו כפי שהוא עושה היום. הישות השלמה של האדם בזמן הנוכחי מצויה בזיקה הדדית בין צורות המהוות שלמות, המהוות מעין אחדות רצופה. מצב זה ישתנה במידה ניכרת במהלך האבולוציה העתידית של המין האנושי. כאשר, בסופו של דבר, האדם יתפתח כה רחוק עד שיוכל לעבוד על גופו האסטרלי במודעות מלאה ובאמצעות האני שלו לשנות את גופו האסטרלי לרוח-העצמות או למאנאס, הוא יתנסה אז במודעות מלאה במצב הדומה למצב חסר ההכרה או התת הכרתי של האדם במהלך השינה.

התבוננו לרגע במצבו של האדם הנתון בשינה. גופו האסטרלי והאני שלו נוטשים את הגופים האתרי והפיסי, אותם הוא משאיר מאחור במיטה, ומרחפים מחוץ להם. כעת דמו בנפשכם שבמצב זה מתעורר האדם לתודעה-עצמית, שהוא מודע לחלוטין בגופו הרוחי כפי שהוא מודע בחייו הערים. עד כמה חריגה תהיה התרשמותו של האדם מעצמו! הוא ירגיש ברגע אחד: "כאן אני נמצא ומתחתי, אולי במרחק מה, שוכבים הגופים הפיסי והאתרי שלי המהווים חלק ממני, בשעה שאני על אברי האחרים צף מעליהם מחוצה להם". אם בתקופתנו הנוכחית האדם נעשה למודע בגופו האסטרלי, כלומר מחוץ לגופו הפיסי והאתרי, אז הוא מוגבל לתנועות החופשיות והאקראיות של גופו האסטרלי ויכול להיות פעיל בעולם ללא תלות בגופו הפיסי, בפעילויות המתנערות מגופיו הפיסי והאתרי. בכל אופן, בעתיד הרחוק הוא יהיה מסוגל לכוון אותם מבחוץ – למשל, ממקום בצפון אירופה למספר מקומות אחרים; הוא יהיה מסוגל לשלוט בתנועותיהם ולכוונם מבחוץ. הדבר אינו אפשרי בעת הנוכחית, אבל יהיה זה אפשרי כאשר האדם יתפתח מהשלב של האדמה לשלב של יופיטר המהווה את שלב ההתפתחות האבולוציוני הבא של האדם. נרגיש אז שאנו יכולים לכוון עצמנו מבחוץ. זהו שלב חשוב, והוא מרמז על טרנספורמציה של התנאים הנוכחים של האדם. אל מול זה ניצבת התודעה המטריאליסטית באבדן עצות. היא אינה מסוגלת להבין שפעילויות רוחיות הפועלות כעת במידת מה בעולם החיצוני יפעלו גם בתוך ישויות האדם בעתיד.

תופעות כאלו קיימות והאדם יוכל לקלוט אותן אם הוא רק ישים לב אליהן. הוא יראה אז שקיימות כאן מספר ישויות, למשל, כאלו שהתפתחו טרם זמנן. כשם שאדם, אם הוא ממתין לרגע המתאים, יגיע למצב (ההכרה) של יופיטר בזמן המתאים כך שהוא יוכל לכוון אז את גופיו הפיסי והאתרי, כך קיימות ישויות שבמובן מסוים התפתחו טרם זמנן. ניתן למצוא ישויות אלו שהתפתחו בטרם עת בקרב הציפורים, במיוחד בקרב הציפורים הנודדות. כאן יש לנו דוגמה לנפש-קבוצתית אשר אליה קשור הגוף האתרי של כל ציפור אינדיבידואלית. כשם שהנפש-הקבוצתית מכוונת את נדידת הציפורים הסדירה, כך האדם, לאחר שהוא יפתח את רוח העצמות או המאנאס, ינהל את גופיו הפיסי והאתרי. הוא ישלוט ויכוון אותם. לאחר שהוא ישפר עצמו כשיעסוק בתהליך של שינוי גופו האתרי או גוף-החיים הוא יבצע זאת מנקודה גבוהה יותר מבחוץ. הישויות שכבר יכולות לעשות זאת היום הינן הארכי-מלאכים או הארכאנג'לוי. אלו הן ישויות המסוגלות כבר לעשות את מה שהאדם יוכל לעשות באחד הימים, ישויות המסוגלות להקיף את מה שקרוי 'הכוונת הגופים הפיסי והאתרי מבחוץ', אבל מסוגלות בעת ובעונה אחת לעבוד על הגוף האתרי שלהן עצמן.

נסו לעצב מושג אודות ישויות כאלו החיות ופועלות עם האני שלהן באטמוספירה הרוחית של אדמתנו, שהאני שלהן כבר שינה את הגוף האסטרלי ואשר ביחד עם רוח העצמות או המאנאס שלהן, שפותח בשלמות, ממשיכות לפעול על אדמתנו ואל תוך ישויות האדם ומשנות את הגופים האתריים או גופי-החיים שלנו; ישויות הנמצאות בעצמן בשלב של שינוי הגוף האתרי או גוף-החיים שלהן לבודהי או לרוח החיים. אם תדמו לעצמכם ישויות כאלו הנמצאות בשלב של הארכי-מלאכים בקרב ההירארכיות הרוחיות, תקבלו מושג של מה שנקרא "רוחות העמים", רוחות העמים המכוונות של האדמה. רוחות העמים שייכות לדרגה של הארכי-מלאכים או הארכאנג'לוי. נראה כיצד הן מכוונות מצידן את גופן האתרי או גוף-החיים, וכיצד על ידי זה הן פועלות מטה אל תוך המין האנושי ומושכות את האנושות אל תוך הספירה של פעילותן העצמית. אם נסקור את העמים השונים על האדמה ונבודד מתוכם דוגמאות אינדיבידואליות, נראה אז בחיים ובפעילויות של עמים אלו, בתכונות ובמאפיינים ייחודיים לעמים אלו, השתקפות של מה שאנו מחשיבים כשליחותם של רוחות העמים.

כאשר אנו מתוודעים לשליחות של ישויות אלו – מאחר והן משמשות כאינספרטורים[2] של האומות – אנו מסוגלים לומר אז מה מהווה באמת האומה. אומה הינה קבוצה הומוגנית של אנשים המכוונים על ידי אחד מהארכי-מלאכים. כל אשר החברים האינדיבידואלים באומה מבצעים או נוטלים על עצמם מקבל השראה מהם, כלומר מהארכי-מלאכים. לכן אם אנו מסוגלים להבין שרוחות עמים אלו, כמו ישויות האדם, מסגירות הבדלים אינדיבידואליים, לא תהיה לנו בעיה להבין שהעמים האינדיבידואליים משקפים את השליחות המיוחדת של הארכי-מלאך האינדיבידואלי שלהם. אם יש לנו תמונה מנטאלית ברורה לגבי התקדמות אומות העולם, כיצד העמים עובדים האחד ליד השני, נוכל אז לדמות, לפחות באופן תיאורטי – ובהרצאות הבאות נספק יותר ויותר עדויות קונקרטיות לכך – כיצד כל ההשתנויות הנסיבתיות הללו קיבלו השראתן מישויות רוחיות אלו. אבל בעת ובעונה אחת יהיה זה ברור לנו, שבנוסף לפעילות המתמשכת הזאת של העמים, מתרחש משהו נוסף באבולוציית האדם. במהלך התקופה שאנו מחשבים מאז תחילת הקטסטרופה האטלנטית הגדולה אשר שינתה לגמרי את פני האדמה כך שהיבשת ששכנה בין אפריקה, אמריקה ואירופה של היום שקעה, ניתן להבחין בין תקופות התרבות הפוסט-אטלנטיות – בתרבות ההודית, הפרסית, המצרית-כלדאית, היוונית-לטינית ותקופת התרבות הנוכחית אשר במהלך הזמן תעבור אל תקופת התרבות השישית. אנו מודעים גם לכך שאינספרטורים שונים של העמים פעלו בזה אחר זה בציביליזציות אלו. אנו יודעים שהציביליזציה המצרית-כלדאית המשיכה הרבה אחרי שהציביליזציה היוונית התחילה, וזו מצידה גוועה לאחר שנולדה הציביליזציה הרומאית. לכן אנו נמצאים בעמדה לסקור את דו הקיום וההמשכיות של עמים אלו.

אבל בנוסף לאבולוציית העמים וכל הקשור באבולוציה זו, מתרחשת התקדמות אבולוציונית של המין האנושי. אם אנו מחשיבים ציביליזציה מיוחדת אחת כנעלה על אחרת, זהו דבר חסר חשיבות. ביטוי העדפה לתרבות ההודית הקדומה הינו עניין של דעה אישית. אבל מי אשר אינו נוטה אחר דעות אישיות יהיה אדיש לשיפוטים ערכיים. התקדמות האדם עוקבת ללא מנוס אחר מהלך התרחשויות הכרחי, למרות שיהיה מי שיעריך זאת אח"כ כהתדרדרות. כאשר אנו משווים את התקופות השונות, 5000 לפני הספירה, 3000 לפני הספירה ו-1000 לספירה אנו מתוודעים לקיומו של משהו המתעלה מעבר לרוחות העמים, למשהו אשר בו מספר רוחות עמים נוטלות חלק. אתם יכולים לראות זאת בזמן הנוכחי. כיצד אנשים כה רבים מסוגלים לשבת ביחד באולם זה, אנשים שהגיעו לכאן מארצות שונות רבות, המבינים איש את רעהו או מנסים להבין האחד את השני כאשר הם נוגעים בשאלות מלאות חיים שהובאו בפניהם ביחד כאן? הם הגיעו מתוך ספירת פעילות של רוחות עמים שונות ועדיין יש להם הבנה בעלת מכנה משותף. באותה הצורה אנשים שונים היו מסוגלים להבין האחד את השני בזמנים האטלנטיים מאחר ובכל תקופה מתקיים משהו שמתעלה מעבר לרוח העם, המסוגל להביא את רוחות העמים השונות ביחד, משהו המובן פחות או יותר בצורה אוניברסלית. זוהי ה- Zeitgeist או רוח הזמן, רוח התקופה, אם להשתמש במונח אומלל המצוי בשימוש שוטף. לכל תקופה יש את רוח הזמן המיוחדת שלה. רוח הזמן של התקופה היוונית שונה מזאת של תקופתנו. הללו המבינים את הרוח היום נמשכים למדע הרוח. זוהי רוח זו, בשקפה את רוח הזמן, המתעלה מעבר לנפשות העמים האינדיבידואליות. בתקופה בה ישוע-כריסטוס הופיע על האדמה, מבשרו יוחנן המטביל אפיין את הרוח, אשר חייבת להיות מתוארת כרוח זמן, באלו המילים: "התחרטי, שני את גישתך המנטאלית, מאחר ומלכות השמים קרובה" ("שובו בתשובה כי קרבה מלכות שמיים").

כך אנו מסוגלים לגלות את הרוח של כל תקופה, המהווה משהו החודר את פעילותן של רוחות העמים, פעילות אותה תיארנו זה מכבר כפעילותם של הארכי-מלאכים. עבור המטריאליסט של היום רוח התקופה מהווה הפשטה נטולת ממשות; והוא יהיה מוכן אפילו פחות לקבל את רוח התקופה כישות אמיתית. למרות זאת המונח "רוח התקופה" מסתיר בחובו את קיומה של ישות אמיתית, הנמצאת שלושה שלבים מעל האדם. המונח מסתיר את זהותן של הישויות, הארכאי, אשר התנסו בשלב האדם שלהן על סטורן הקדום ואשר עובדות בזמן הנוכחי מההילה הרוחית של האדמה על שינוי האדמה וכך מתנסות בשלב האחרון של שינוי גופן הפיסי לאדם רוח או אטמה. אנו דנים כאן בישויות נעלות והתבוננות בתכונותיהן עשויות להמם אותנו. הן מהוות רוחות שניתן לתארן כאינספקטורים (מעניקי השראה) – או אם נבחר להשתמש בביטוי הטכני של האוקולטיזם – "האינטואיטורים" (מעניקי האינטואיציה)[3] של הרוח או רוחות התקופה. הן פועלות בדרך כזאת בה הן נוטלות פיקוד האחת מהשנייה ותומכות באופן הדדי האחת בשנייה. הן מעבירות מתקופה לתקופה את משימתן לרוח הבאה אחריהן. רוח התקופה שהייתה פעילה בתקופה היוונית העבירה את המשימה לבאה אחריה, וכן הלאה. כפי שכבר ראינו, קיימות מספר רוחות זמן כאלו, רוחות אישיות כאלו הפועלות כרוחות התקופה. רוחות אישיות אלו, האינספירטורים הללו של רוחות התקופה הינן ממִסְדָר גבוה יותר מאשר רוחות העמים. בכל תקופה אחת מרוחות האישיות הללו שולטת ומטביעה חותמה על כל התקופה ומקצה לרוחות העמים את תפקידיהן הספציפיים, כך שכל רוח התקופה נקבעת על ידי מאפיינים מיוחדים או אינדיבידואליים של רוח העם. ואז, בתקופה הבאה, רוח אישיות אחרת, ארכאי אחר, נוטל שליטה.

לאחר שמספר תקופות חלפו, רוחות הזמנים התפתחו הלאה. אנו חייבים לצייר זאת לעצמנו בצורה הבאה: כאשר אנו נפטרים, לאחר שהשלמנו את השלב הנוכחי באבולוציה שלנו, האישיות שלנו מעבירה את ההישגים של החיים-הארציים הללו לחיים הארציים הבאים. אותו הדבר נכון גם באשר לרוחות הזמנים. בכל תקופה יש לנו רוח תקופה כזאת, ובתום התקופה היא מעבירה (את הניהול) לבאה אחריה, אשר בתורה מעבירה לבאה אחריה, וחוזר חלילה. בינתיים הרוחות הקודמות ממשיכות בהתפתחותן. ואז הרוח המקורית נוטלת את הפיקוד שוב, כך שבתקופה המאוחרת יותר, בשעה שהאחרות ממשיכות באבולוציה שלהן, היא נוטלת את השליטה שוב ויוצקת באופן אינטואיטיבי אל תוך המין האנושי את מה שהיא עצמה רכשה בעבור משימתה העליונה, למען התפתחות נוספת של האנושות. אנו מתבוננים מעלה לעבר רוחות האישיות הללו, לישויות הללו שניתן לאפיינן באמצעות המונח חסר הצבע במידת מה כ-'רוחות התקופה'. כעת, אנו בני האדם עוברים מהתגשמות להתגשמות; אבל אנו יודעים לבטח ששעה שאנו עצמנו מתקדמים מתקופה לתקופה, כאשר אנו מביטים לעבר העתיד, אנו רואים רוחות תקופה שונות המחליטות לגבי ההתרחשויות על האדמה. אבל רוח התקופה שלנו תחזור גם היא ונפגוש אותה שוב. מאחר ורוחות האישיות הללו נוטות לבצע סבבים מחזוריים ולחזור לנקודת ההתחלה שלהן, הן קרויות "הרוחות של התקופות המחזוריות". (נצדיק את השימוש בביטוי זה בספקנו פרטים מאוחר יותר). ישויות רוחיות אלו המוציאות את פקודותיהן לרוחות העמים קרויות גם רוחות התקופות המחזוריות. אנו מתייחסים כאן לתקופות המחזוריות דרכן האדם עצמו חייב לעבור כאשר מתקופה לתקופה הוא חוזר לתנאים הקודמים וחוזר עליהם בצורה גבוהה יותר. כעת, חזרה זו על המאפיינים של צורות קודמות יותר עשויה להפתיע אתכם. אם אתם בוחנים בזהירות את השלבים של אבולוציית האדם על האדמה לאורו של מדע הרוח, תמצאו שהתרחשויות אלו חוזרות בצורות שונות רבות. כך שבע התקופות הרצופות אשר באו בעקבות הקטסטרופה האטלנטית להן אנו קוראים תקופות-התרבות-הפוסט-אטלנטיות, מהוות חזרה. התקופה היוונית-לטינית מציינת נקודת מפנה במחזור שלנו ולכן לא חוזרים עליה. לאחר שלב זה הגיעה תקופתנו אשר מהווה חזרה על התקופה המצרית-כלדאית. לאחריה תגיע תקופה שתהווה חזרה על התקופה הפרסית, אבל בצורה שונה במידת מה. אז תגיע התקופה השביעית שתהווה חזרה של הציביליזציה ההודית הקדומה, התקופה של הרישים הקדושים, כך שבתקופה הזאת כשרים מסוימים שהוחדרו בתקופה ההודית הקדומה יופיעו שוב בצורה חדשה. ההכוונה של ההתרחשויות הללו מוטלת על רוחות התקופה.

בכדי שההתפתחות המתקדמת של התקופות העוקבות המופצת בקרב העמים השונים על האדמה תוכל להיות מובנת, ובכדי שהסוגים האתניים השונים יוכלו להיות מעוצבים על ידי אזור גיאוגרפי מסוים או קהילה לשונית מסוימת, ובכדי שצורות מיוחדות של שפה, ארכיטקטורה, אמנות או מדע יוכלו לשגשג ושצורותיהן השונות תקבלנה את כל מה שרוח התקופה מסוגלת ליצוק לתוך המין האנושי – לשם כך אנו זקוקים לרוחות העמים, השייכות בהירארכיות העליונות לארכי-מלאכים.

כעת, אנו זקוקים לנציג נוסף שיתווך בין המשימות העליונות של רוחות העמים לבין הישויות הנמצאות כאן על האדמה ומקבלות השראה מהן. ברצון תבחינו, לפחות בהתחלה באופן תיאורטי, שהמתווכת בין שני סוגי הרוחות הינה ההירארכיה של המלאכים. הם המתווכים בין האדם היחיד לבין הארכי-מלאך של העם. בכדי שהאינדיבידואל יקבל אל תוך עצמו את מה שעל רוח העם ליצוק אל כל העם, בכדי שהאדם היחיד ישמש מכשיר למילוי משימת העם שלו, מתווך זה בין האדם היחיד והארכי-מלאך של עמו הכרחי.

כך נשאנו עינינו מעלה אל הישויות שהשיגו את שלב האדם שלהן שלושה שלבים מעל האדם (בסטורן הקדום), וצוין בפנינו כיצד הן הציבו עצמן באופן מודע לשרות האנושות וכיצד הן משפיעות על אבולוציית אדמתנו. בהרצאה הבאה נראה עד לאיזה מרחק עבודתם של הארכי-מלאכים פועלת מלמעלה כלפי מטה, מתוך האני שלהם אשר פיתח זה מכבר את המאנאס או רוח-העצמות ועוסק בשיפור הגוף האתרי או גוף-החיים של האדם; כיצד כל זה מתבטא בהישגים, בתכונות, ובמאפיינים של העם.

האדם מתחבר באופן ישיר לעבודתן של ישויות עליונות, מאחר וכחבר באומה, הוא מהווה חלק בלתי נפרד ממנה. נכון הדבר שהאדם מהווה בראש וראשונה אינדיבידואל, יצירת ישות האני שלו; אבל הוא אינו אך ורק אינדיבידואל, הוא גם חבר בעם מסוים, משהו שעליו, כאינדיבידואל, אין לו שליטה. וכחבר בעם מסוים אין לאינדיבידואל הנ"ל ברירה אלא לדבר בשפת עמו. אין הוא רוכש כושר זה בעזרת מאמציו שלו, הדבר אינו נובע מיוזמתו הפרטית האינדיבידואלית, אלא מהווה עיזבון שקיבל בירושה. התקדמות אינדיבידואלית מהווה משהו שונה לחלוטין. כשאנו מתבוננים בחיים ובפעילות של רוח העם, אנו חייבים לזכור מה מעורב בהתקדמות האדם ומה נדרש ממנו בכדי להשיגה, ואז גם נראה מה קובע לא רק את התפתחותו האישית המיוחדת אלא גם את התפתחותן של ישויות שונות לחלוטין.

כך נראה כיצד האדם משתלב לתוך דרגות של הירארכיות, כיצד מתקופה לתקופה, מעידן לעידן, ישויות אותן אנו מכירים כבר מהיבט אחר, נוטלות חלק באבולוציה שלו, וראינו כיצד מסופקות ההזדמנויות לישויות אלו לבטא עצמן בדרכים שונות הייחודיות להן וכיצד מה שיש להן להציע יכול להיות מוענק לאדם.

העקרונות המנחים של התקופות השונות נקבעים על ידי רוחות הזמנים. הישויות האינדיבידואליות של העמים אחראיות להפיץ את רוח התקופה על פני כל האדמה. שעה שרוחות הזמן מעניקות השראה (אינספירציה) לרוחות העמים, המלאכים פועלים כמתווכים בין רוח העם לאדם היחיד, כך שאינדיבידואלים יחידים אלו יוכלו למלא אחר המשימה של רוחות העמים. אחת ממטרות הרצאות אלו תהיה להראות כיצד דפוס נפלא זה מגלה את פעולתן של הישויות האינדיבידואליות של העמים השונים בעבר ובהווה. בהרצאה הבאה נתחיל לשפוך אור על הצורה בה נארג דפוס זה עליו דיברנו רק בקווים כלליים היום, הדפוס הרוחי המייצג את היעוד הישיר שלנו בעולם.

———————————————————————————-

  1. הנבט של אדם-הרוח נוצר כבר על סטורן הקדום [שבתאי קדום], של רוח-החיים על השמש הקדומה ושל
    רוח-העצמות על הירח הקדום. המתרגם לעברית.
  2. ניתן גם לתרגם את המילה אינספרטורים כמקורות השראה, אבל מאחר ופיתוח תודעה בעולמם
    של המלאכים מחייב את פיתוחה של התודעה האימגינטיבית, פיתוח תודעה בעולמם של הארכי
    מלאכים מחייב פיתוח תודעה אינספירטיבית, ופיתוח תודעה בעולמם של הארכי מחייב את
    פיתוח התודעה האינטואיטיבית – בחר המתרגם לעברית להשאיר זאת כך.
  3. ראה הערה קודמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *