משה

משה

מאת: אמיל בוק

מן המיסטריות של מצרים ועד מותו של משה

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הגהות: אפרת מאייט

הקדמה בלבד

לספר ראו כאן

לא ניתן לתאר היסטוריה ללא אומץ-לב. לא די בחיבור עובדות ומאורעות חיצוניים יחדיו. לכשעצמם – אין הם מהווים היסטוריה. מה שמעצב אותם לאלמנטים היסטוריים – אלה הן ההשפעות הקיימות בכוחות ובישויות הרוחניות המצויות מאחורי הגורלות של אינדיבידואלים ועמים.

האלים מטביעים את חותמם על האדמה. הדברים שהם מפעילים לתוך הווית הקיום – עולים בעובדות ובהתרחשויות על פני האדמה. זוהי תמצית מהות ההיסטוריה, היא רשומה מראשיתה בידי האלים. אם אנו, בתור ישויות אנוש, מעזים לרשום היסטוריה, עלינו לדעת שרק במידה ופיתחנו את הכושר לפענח ולקרוא את כתב העובדות הקדמון הזה, ולעקוב אחריו על פי הסימנים המעטים שבחשיבה ובדיבור שלנו, אמת ומציאות ימצאו בתיאורים שלנו.

קליאו, הכותבת על לוחות-אבן בחרט שלה, נחשבה אצל הקדמונים למוזת ההשראה, ואותה צריך רושם ההיסטוריה לחקות. דמותה היתה סיוע, גשר, בין העובדות ברשומות האלים והמילים ברשימות בני האדם. כיצד אפשרי הדבר לכתוב בזמננו בחרט של קליאו כשבניגוד להירוגליפים של המצרים שנחצבו באבן, לכתב היתדות של האשורים, לכתב-הסתרים הנורדי המגולף בעץ – נעשה הכתב, ואפילו הכלים השטחיים והמכניים, לביטוי של אורח חשיבה מופשט?

דרך אחת תהיה למקם בדיוק את הלוחות, שעליהם חוקקות רוחות ההיסטוריה את האותיות הבלתי נמחקות שלהן. אולם, היכן נוכל לאחוז בספר החיים, שבו כתבו ועדיין כותבים האלים בחרט של קליאו? היכן מתגלות בהתפתחות ההיסטוריה משמעויות והתקדמויות מהותיות? על פני השטח, עלולה כל ההיסטוריה להיראות כלא יותר מאשר גאות ושפל נצחיים, קידמה ונסיגה הסובבות את התרבויות השונות ללא משמעות. בשום מקום אין אנו רואים פירות משמעותיים אשר מחזיקים מעמד באמת, הנישאים ומועברים מתרבות גוססת אל תרבות אחרת, אלא אם מחזיקים אנו עדיין באמונה נאיבית בתרבות ובקידמה חיצוניות. התבוננות בצד החיצוני בלבד של תולדות האנושות עלולה להוליכנו להשקפת עולם פסימית כמו זו של אוסוואלד שפנגלר, המצויה בספרו: 'התדרדרות המערב': "שוב ושוב חוזר מחזור התרבויות דרך שלבי הנביטה, הפריחה, הבשלות והקמילה. שום הגיון של אבולוציה אינו נותן צידוק לרצף התרבות, שעובר מציביליזציה מסוימת לזו הבאה אחריה. רוחות ההיסטוריה נראות כרושמות בדיו חסר-ערך את מה שנמחק לאחר זמן".

למעשה יש לחפש כיום אחר העמודים בספר החיים, שעליהם חקוקות אותיות בלתי נמחקות – בשטח פנימי יותר. הלוח שעליו כותב החרט של קליאו הוא התודעה האנושית. מי שמנסה לקרוא ולתאר את תולדות העולם כתולדות התודעה, רוכש כניסה למטרות העולם הנמצאות בפנים, ואנשים מכירים בהן יותר ויותר. שינויי התודעה שבהם מתנסה האנושות מהווים תחנות קידמה על פי הרצון האלוהי, ובהן נתפסת משמעות האבולוציה בהיסטוריה.

ספר זה מנסה לתאר את ההיסטוריה במשמעות תולדות התודעה במגמות שנתגלו והותוו על ידי המדע הרוחי – האנתרופוסופיה – מיסודו של רודולף שטיינר. יש להדגיש זאת במיוחד ביחס לתיאור תקופתו של משה, היות והיא מהווה נקודת-מפנה משמעותית במיוחד.

תולדות האנושות עד תקופת משה ומעבר לה, עדיין אינה מהווה היסטוריה במשמעות של התפתחויות מאוחרות יותר, היות ותודעת אנוש של אותם זמנים לא היתה דומה כלל ועיקר לזו של ימינו. מה ששייך, במידה רבה יותר, לתקופה הקדומה, כולל תקופת האבות בברית הישנה, תקף עדיין ביחס לתקופת משה: ההיסטוריה היא על-אנושית ומיתולוגית, יותר מאשר אנושית והיסטורית[1]*. ברדתה מן הספירה העל-אנושית, מגיעה ההיסטוריה במשמעותה המהותית למישור האנושי אך ורק בתקופת דוד. בכל מקרה, תקופתו של משה מהווה תקופת מעבר חשובה. שינוי התודעה אשר חל אז, היווה בסיס לתודעת האנושות בתקופות מאוחרות הרבה יותר. הכוחות אשר מנחים את האבולוציה של ההיסטוריה ממקמים את המישור הממשי של האדם בפרק הזמן ההוא.

השקפת-העולם המקובלת, הגורסת ש-משה, יהושע והשופטים שייכים כבר לזרם העברי הטהור, חוסמת תכופות את הדרך להכרת המשמעות של תקופת משה לכל האנושות. כשם שהיה צורך להדגיש בספר בראשית את האלמנט האוניברסלי והאנושי של דמויות כמו אדם, חנוך ונוח, כך יש להבחין באופי הקדם-עברי של משה והבאים אחריו בספר זה. את תחילת מקור ההיסטוריה היהודית במהותה יש לחפש בתקופה שאחרי שלמה, עם עלייתו אל פני השטח של שבט יהודה מתוך שנים עשר שבטי-ישראל. עד אז נשאה עדיין ההיסטוריה של הברית הישנה את חותם האלמנט הישראלי הכללי. האופי הערכי של העם המחולק לשנים-עשר, היווה התגלמות האיזון של כלל האנושות. ניתן להבהיר זאת אם נכלול כאן מאורעות מקבילים ביוון. הטרנספורמציה החשובה של התודעה אשר חדרה לתקופה של משה, היתה למעשה תהליך אשר קיים ועיצב את כל האנושות בכל מקום.

הרצון העז להבהיר את מהות נקודת המפנה החשובה בתולדות התודעה ולמסור תיאור מפורט, מגבילה ספר זה לתקופת משה. וכשנוגע הדבר לשיטת התיאור – מתבקש הקורא לפנות למה שנאמר בהקדמה לספר 'בראשית'. הדברים שנאמרו שם, כוחם יפה גם לספר זה. במהלך כתיבת ספר זה חשתי במחויבות לדבוק אף יותר בעיקרון אחד והוא: ציטוט מפורט מן הטקסטים של רודולף שטיינר נראה לי הכרחי, ובמיוחד כאן. בעושר ההרצאות של רודולף שטיינר מצוי שפע של תיאורים, אשר שופכים אור על גילויים מדהימים ביותר על האבולוציה של ההיסטוריה. ממגוון תחומים ובהקשרים רבים נידונות הבעיות הקשורות לתקופתו של משה ובמיוחד בצורה כזו, שכל החשיבה ההיסטורית עשויה לקבל דחף מהותי. אני מקווה שספר זה יוכל להיות מקור לחשיבה ותפיסה חדשה לקוראים רבים, כפי שהיו הדברים לי.

אמיל בוק נולד בוופרטל בגרמניה בשנת 1895. למד גרמנית ותיאולוגיה וקיבל את הסמכתו בשנת 1921. הוא היה בין המנהיגים שייסדו את הכריסטיאן קומיוניטי בשנת 1922, מתוך השראתו ותמיכתו של רודולף שטיינר. משנת 1938 ועד מותו בשנת 1959 הוא היה הראש של התנועה לחידוש דתי.

ספרים נוספים של אמיל בוק בעברית: בראשית.     שלוש השנים.      יהושע, שופטים, רות.

D:\Pictures\אמיל בוקEMIL BOCK.BMP

  1. * נא לעיין בספרי 'בראשית'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *