מקריסטלים ועד קרוקודילים – 09

מקריסטלים ועד קרוקודילים

רודולף שטיינר

GA347     27.9.1922

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 9

המצבים המוקדמים ביותר על האדמה

בפעם האחרונה סיפרתי לכם כיצד הושלך הירח מחוץ לאדמה וכיצד זה השפיע על החיים על האדמה. אני יכול לדמיין לעצמי שיש לכם שאלות רבות, ואנו נדון בהן בשבת הבאה. היום אני רוצה לעמוד על כמה נקודות נוספות, שעלולות להעלות שאלות נוספות בראשכם.

כפי שאתם עשויים לזכור, אמרתי שכל עוד הירח היה בתוך האדמה, ליכולת ההתרבות של החיות היתה איכות מסוימת. מאוחר יותר, אחרי שהירח נדחף החוצה, זה השתנה. כשהוא היה סגור בתוך האדמה, הירח נתן את האיכויות האימהיות, הנקביות עבור האדמה. הרשו לי לצייר זאת באופן כללי:

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\001.bmp

הירח לא היה ממוקם במרכז האדמה, אלא יותר בצד אחד [ראה בציור השמאלי]. אם אתם מביטים באדמה כפי שהיא עכשיו, אתם מבחינים שמצד אחד, היכן שנמצאת אוסטרליה, יש הרבה מים. בעוד שהחלק שכולל את אירופה ואסיה מכיל בעיקר אדמה. במילים אחרות: אדמה ומים אינם מתחלקים שווה על פני האדמה. רוב האדמה נמצאת בצד אחד ורוב המים בצד שני [ראה את החלק הימני של הציור]. תפוצה בלתי שקולה זו התקיימה גם בתקופה שבה הירח היה עדיין באדמה. היא נחה יותר בצד אחד, היכן שלאדמה היתה נטייה כללית להיות כבדה. כמובן, בצד זה שבו הכילה חומר מוצק, האדמה אמורה היתה להיות כבדה.

בזמן ההוא תהליך ההפריה התרחש בדרך כזו שהירח נכלל באדמה, והעניק ליצורים העצומים את הכוחות שבעזרתם, כפי שהיו, סיפקו חומרים של רביה ושיחזור. איננו יכולים לומר שבעלי החיים אז הטילו ביצים. צדפות ענקיות אלה היו רק גושים של ג'לי או רפש שהפרישו חלק מן החומר שלהם. כפי שתיארתי אותם בהרצאה הקודמת, כל אחד מהם במקורו היה בגודל של צרפת כולה והיה בעל צדפה ענקית, שיכולתם להסתובב עליה. מתחת לשריון זה היה חומר דומה לריר דביק שלתוכו כוחות הירח הפעילו את השפעתם. כתוצאה מכך, חלק מחומר זה נפרד וצף בעצמו באדמה הנוזלית. כאשר השמש זרחה עליו שוב (זיכרו את הדוגמא של הכלב), קליפת ביצה מסוג מסוים נוצרה. אנו יכולים לומר שכוחות נקביים באו מן הירח, שהיה בתוך האדמה, והכוחות הזכריים באו מן השמש, שזרחו על האדמה שלנו מבחוץ. אני מתאר כאן תקופה מסוימת באבולוציה, תקופה שבה הירח היה עדיין בתוך האדמה.

עכשיו תדמיינו את הדבר הבא: בזמננו, כאשר הירח נמצא מחוץ לאדמה, יש לו השפעה שונה מאשר בזמנים העתיקים. בדיוק כפי שפחמן דו-חמצני פועל באופן שונה מאוד כשהוא נמצא בתוך הגוף האנושי מאשר בחוץ, היכן שהוא משמש כרעל, כפי שהסברתי בפעם האחרונה. אם תראו כיצד החיות מתרבות, תראו שהן מייצרות ביצים, שצריך להפרות אותן. הכוחות שהירח השתמש בהם כדי לספק זאת כשהיה חלק מהאדמה נמצאים עכשיו בחיות עצמן. הן נושאות כוחות ירח אלו בתוכן. אפילו שהן נמצאות מחוץ לאדמה, הירח עדיין משפיע עלינו על ידי הענקת כוחות מסוימים. אמרתי לכם בפעם האחרונה שמשוררים יודעים זאת. כוחות אלו שהירח מעניק לנו מעוררים את דמיוננו ומחיים אותנו מבפנים. הם אינם משפיעים יותר על הרבייה. בבואם מבחוץ הם אינם עובדים יותר על הרבייה, אבל הם משפיעים עלינו למרות זאת.

תארו לעצמכם עכשיו שכאשר הירח היה בתוך האדמה וחלק ממנה, הוא סיפק ישירות כוחות רבייה. עכשיו, אחרי שנפרד מהאדמה, כוחות אלו שתולים בחיות כמו תורשה, הם עוברים מדור אחד למשנהו. במילים אחרות: כאשר אתם מביטים בביצי חיות, עליכם להבין שהן מכילות כוחות ירח, אימפולסים שהיו גם בפעולה בזמן שבו הירח היה עדיין חלק של האדמה. היום הירח אינו יכול לעשות הרבה יותר מלעורר את הראש. בזמנים העתיקים הוא בראש וראשונה השפיע על הרבייה. אתם רואים, זה שונה מאוד. יש הבדל גדול אם משהו נמצא בתוך האדמה או מחוצה לה.

עניין מיוחד זה של התרבות חשוב להבנתנו את הטבע באופן כללי משום שכך חיות וצמחים באים לידי קיום. אם לא היתה רבייה, הם כולם כבר היו מתים. כדי להבין את הטבע, אנו צריכים תחילה להבין מהי רבייה.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\002.bmp

כפי שאמרתי, זה עניין מיוחד במינו. תנו לי ואתן לכם דוגמא. פילים הם חיות מעניינות, הם אינם יכולים לשאת צאצאים עד שהם מגיעים לגיל של 15 או 16 שנים. בניגוד לכך, הביטו בצדפה, יצור קטן ורירי. אם אתם מדמיינים אותה בגודל עצום, אתם מקבלים רעיון קרוב ליצור העתיק שתיארתי בפניכם לפני כן. באמת אתם יכולים ללמוד הרבה מן הצדפה. היא אינה כמו הפיל, אשר צריך לחכות הרבה שנים לפני שיישא צאצאים. צדפה אחת לבד יכולה ליצור מיליון מבני מינה בשנה. יכולת הרבייה שלה שונה באופן דרסטי מזו של הפיל.

טוב, רבותי, הכנימה היא חיה מעניינת אחרת. כיודע לכם, היא חיה על עלי עצים. אנו סובלים מנוכחותה, משום שהיא מזיקה לצמחים. כנימות הן הרבה יותר קטנות מפילים. אבל כנימה אחת יכולה לייצר ביליונים של צאצאים במשך כמה שבועות. בעוד שהפיל צריך 15 או 16 שנים לפני שהוא יכול להתרבות, הכנימה צריכה רק כמה שבועות להגיע לסכום של ביליונים.

יש אפילו יצורים יותר קטנים, שנקראים מערבליות (Vorticellae). אם אתה מביט בהם תחת מיקרוסקופ, הם מופיעים בפשטות כגושים זעירים של ריר עם שלוחה שלאורכה הם נעים. הם מעניינים למדי. גם אם הם מכילים רק כמות קטנה של ריר, כמו חתיכה של חומר שנמשך מתוך צדפה, הם יכולים לזוז סביב. במשך ארבעה ימים, רק אחת מן המערבליות הללו יכול ליצור 140 טריליון אחרות! אינכם יכולים לכתוב את כל האפסים של היצור הזה על הלוח. הדבר היחידי שיכול להשתוות למספר עצום כזה הוא מטבע רוסי.[1]

אתם רואים, יש הבדל של ממש בין יכולת הריבוי של פיל וזו של מערבלית זעירה, שיכולה לייצר 140 טריליון יצורים כמוה במשך ארבעה ימים. כאן יש לנו מסתורין משמעותי ביותר של הטבע.

יש אנקדוטה צרפתית מעניינת מאוד שנראית במבט ראשון לא שייכת לעניין זה, אבל במשמעותו הפנימית היא קרובה מאוד אליו. פעם חי דרמטיסט צרפתי דגול בשם ראסין.[2] זה לקח לו שבע שנים לכתוב מחזה כמו עתליה.[3] באותו זמן חי משורר אחר שהיה מאוד גאה בעצמו ואמר: "ראסין צריך שבע שנים לכתוב מחזה אחד. טוב, אני אייצר שבעה מחזות בשנה אחת!" כתוצאה מכך, התפתחה אגדה שכזאת: פעם לחזיר ולאריה היה ויכוח. החזיר, שהיה גאה מאוד, אמר לאריה: "אני מגדל שבעה צעירים כל שנה. אבל אתה, רק אריה אחד." ענה האריה: "מה שנכון נכון. אבל אחרי הכל, אחד זה הוא אריה, ואילו השבעה שלך הם חזירים!" כך התכוון ראסין לענות לבן זמנו. הוא לא רצה לומר לו בפניו שמחזותיו הם חזירים, אבל בכל זאת הוא השווה בין השניים. כי הוא התכוון לומר: "טוב, אתה מייצר שבעה ממחזותיך כל שנה. ואני מבזבז שבע שנים על משהו כמו עתליה, שעכשיו הוא בעל פרסום עולמי."

אפילו משל שכזה אומר שמוטב לבזבז 15 או 16 שנים על מופע של צעיר אחד, כפי שעושה הפיל, בהשוואה ליצירת 140 טריליון במשך רק ארבעה ימים. אנו משתוממים לעיתים קרובות לראות באיזו מהירות ארנבים מתרבים. בהשוואה לכך, המהירות שבה המערבלית מתרבה היא למעשה מעבר לתפיסתנו.

הבה ונמצא עכשיו כיצד זה אפשרי עבור חיות חד-תאיות אלו לייצר כה הרבה צעירים, כאשר הפיל צריך כה הרבה זמן כדי להתרבות. כפי שציינתי יותר מוקדם, השמש היא הגורם המונח בבסיס ההפריה. אפילו היום זה חלק הכרחי בהפריה. אמרתי גם שמרגע שגופים שמיימיים נמצאים מחוץ לאדמה, כמו הירח, הם עובדים בעיקר על הראש, אבל כבר לא משפיעים על איברי הגוף התחתון יותר ועל כוחות הרבייה. כוחות אלו צריכים עכשיו לעבוד מדור אחד לדור הבא. ועדיין, רבותי, אפילו היום הולדה תלויה בירח. כדי להסביר זאת, אתייחס פעם נוספת לשמש.

אתם רואים, עלינו לשאול מדוע הפיל צריך 15 או 16 שנים כדי להביא צאצאים. אתם יודעים שהוא בעל עור עבה (פאסידרם). טוב, זוהי הסיבה. הכוחות של השמש שחודרים את עורו העבה פחותים מאלה החודרים את הכנימה הרכה, שאותה הם חודרים לחלוטין. לכן הפיל יכול לייצר את בן מינו רק במידה הרבה יותר קטנה.

אתם תבינו זאת אפילו יותר טוב אם תחשבו על הצדפות הענקיות שוב. מעולם לא היתה אפילו צדפה צעירה אחת אם הכל היה קשור בשמש, הזורחת על שריון הקשקשים, העור העבה! לא, כפי שאמרתי לכם, הצדפה מפרישה קצת ריר, אשר הקרניים החמות מגיעות אליו. על ידי יבושו ושינויו, השמש מפרה את הצדפה ובכך עוזרת להביא אחת חדשה. כאשר קרני השמש באות מבחוץ, רבותי, הן יכולות ליצור רק צדפות. כיצד זה יתכן שהן יכולות למרות הכל להפרות?

כדי להבין הקשר זה, אתם צריכים לתאר משהו אחר גם כן. יתכן ואתם יודעים שאחרי הקציר האיכרים חופרים בורות עמוקים שלתוכם הם שופכים את תפוחי האדמה החדשים. ואז הם מכסים אותם. בסוף החורף, הם מוציאים החוצה את תפוחי האדמה, ואיכותם נשמרת. אם הם היו נשמרים פשוט במרתף, הם היו מתקלקלים. אבל באדמה הם נשמרים היטב.

מדוע זה כך? זוהי שאלה מעניינת מאוד, שהאיכרים עצמם בדרך כלל אינם יודעים לענות עליה. טוב, אם הייתם תפוח אדמה והייתם נדחפים לתוך חור שכזה, מלבד זה שלא היה לכם דבר לאכול, הייתם מרגישים מאוד נוח שם, בגלל שחום השמש נשמר שם. לקראת סוף הקיץ, הכוחות של השמש יורדים בהדרגה מטה לתוך האדמה ונשמרים שם. אם תחפרו מטה בינואר, החום וכל שאר הכוחות עדיין שם, חמישה רגל מתחת לפני השטח.

זהו דבר יוצא דופן. בקיץ, השמש נמצאת למעלה ונותנת חום מבחוץ. בחורף, כוחותיה נמתחים למרחק מסוים לתוך האדמה, ומשם הם זורמים בחזרה למעלה. אם הייתם תפוח אדמה הנשמר שם הייתם מרגישים נוח למדי. לא הייתם צריכים לדאוג לחימום, בגלל שראשית עדיין היה סביבכם חום הקיץ, ושנית, כוחות השמש היו קורנים מעלה מתחתיכם. תפוחי אדמה אלו נהנים מאוד. בדרך כלל, הם נהנים עכשיו מן השמש. בקיץ, הם לא נהנים ממנה כל כך. היא אפילו גורמת להם אי נחת. אם הם היו יצורים בעלי ראש, היה להם כאב ראש מן השמש. אבל אם זכו והם נקברים באדמה, תפוחי האדמה באמת נהנים מן התענוג שהשמש מספקת כעת.

מכך אתם יכולים להסיק שהשמש משפיעה על החיים לא רק כאשר היא זורחת ישירות על משהו, אלא גם כאשר כוחותיה נספגים ונשמרים היכן שהוא.

עכשיו, רבותי, משהו מיוחד מתרחש. זיכרו שאמרתי לכם שכאשר ישות או חומר נמצאים מחוץ לאדמה יש להם השפעה הרסנית. או שהם רעילים כמו פחמן דו-חמצני, כפי שראינו בדוגמא מוקדמת או שהוא מייצר קשקשים ומתקשה כמו השמש. אך בחורף השמש אינה עובדת עלינו מבחוץ. היא פועלת מתוך האדמה היכן שכוחותיה מאוחסנים. יש גם התחדשות וגם כוחות רבייה, אשר בזמננו באים גם מהשמש, לא מקרינה ישירה, אלא ממה שמשתקף על ידי האדמה במשך החורף.

זה מאוד מעניין. באופן דומה, אם אנו נושמים פחמן דו-חמצני, זה רעיל. אבל אנו צריכים אותו בצורה שהוא בתוך הגוף. מבלעדיו לא יהיה לנו שום פחמן, ומבלי פחמן לא יהיה לנו שום מבנה בגופנו. אנו צריכים פחמן דו-חמצני בתוכנו, היכן שהוא מועיל. אבל כשהוא מתקרב אלינו מבחוץ, הוא רעיל. קרני השמש הבאות מבחוץ מייצרות קונכיות בבעלי חיים. אבל אם קרני השמש נתפסות ומשתקפות מתוך האדמה, אז הן מייצרות חיים ומאפשרות לחיות להתרבות.

כעת, רבותי, דמיינו שאינכם תפוח אדמה, אלא פיל. יש לכם עור עבה מאוד, בקושי מאפשר למעט מחום השמש להיכנס לגופכם. לכן זה לוקח לכם כה הרבה זמן לשאת צאצאים. כעת דמיינו שאתם כנימה או צדפה. במקרה זה, במיוחד ביצור מן הים, החלקים התחתונים שלכם, קרוב לאדמה, יהיו רק גוש של ריר. זה שונה למדי אצל הפיל. הוא מכוסה כולו בעור עבה, שבקושי מאפשר לחום מלמטה לחדור.

חרקים כמו הכנימות, חיים קרוב לאדמה ולצמחים ויש להם עור מאוד דק. באביב, הם יכולים לקלוט בקלות את מה שהאדמה משדרת. אז כוחות הריבוי שלהם מתמלאים מחדש במהרה. זה שימושי אפילו יותר עבור המערבליות, משום שהן חיות במים, אשר שומרים את כוחות השמש יותר באינטנסיביות ועוזרים לייצר את 140 טריליון הצאצאים בזמן הנכון בשנה. במילים אחרות: כאשר המערבליות ספגו כמות מספקת של כוחות שמש מן המים, הן מסוגלות לריבוי מהיר ביותר. בזמננו, האדמה מספקת ליצוריה אנרגיית הולדה על ידי שמירה של כוחות השמש בתוכה במשך החורף.

הבה ונביט עכשיו בצמחים. אתם יודעים שכמה צמחים מתרבים דרך מה שנקרא חיתוך. כאשר צמחים מסוימים אלה גדלים, אתם יכולים לחתוך זלזל בדרך הנכונה ולשים אותו בתוך האדמה, ואז הוא יגדל כצמח נפרד. צמחים מסוימים יכולים להתרבות בדרך זו. כיצד זה אפשרי? הם יכולים ליצור חיים בלתי תלויים מתוך חתיכות שכאלו מעצמם, משום שהזרעים שלהם נמצאים בתוך האדמה בחורף. זהו באמת אספקט חשוב ביותר עבור צמחים. אם אתה רוצה שיגדלו נכונה, הם צריכים למעשה להישאר באדמה במשך החורף, כך שהם יכולים לעלות מתוכה. כמובן, יש גם עשב של קיץ, אבל אנחנו יכולים לדבר על כך בזמן אחר. רוב הצמחים יכולים לגדול רק כאשר הם מפתחים את זרעיהם באדמה. כמה פקעות יכולות לגדול גם בחורף, אבל זה דורש מידות מיוחדות. רוב הצמחים צריכים להיות מונחים באדמה היכן שהם יכולים לפתח את כוחות הצמיחה שלהם.

מה קורה כאשר זרע מונח בתוך האדמה? לזרע הזעיר יש עכשיו את התענוג של ספיחת כוחות השמש שהוקרנו לתוך האדמה. זה יותר קשה עבור בעלי החיים. אלו החיים באדמה כמו השלשולים, סופגים בקלות את כוחות השמש שם. לכן כל החיות באדמה או בקרבתה מייצרות את הצאצאים שלהם מהר מאוד. זה נכון לגבי תולעים בדרך כלל, ובמיוחד עבור אלו שנכנסות לרוע מזלן למעי האדם. הן מתרבות מהר מאוד, ואנו צריכים כל הזמן להתאמץ מאוד לרסן אותן. לפעמים זה דורש את כל כוח החיים שלנו.

צמחים יכולים לגדול ישר מתוך האדמה. יש להם שורשים למטה, שבעזרתם הם נדחפים למעלה. הם מפתחים עלים, ואז פרחים, ולבסוף זרעים חדשים. כפי שאתם יודעים היטב רבותי, מרגע שצמח מפתח את הפריחה שלו, הוא אינו צומח יותר למעלה. זה מעניין מאוד. זרעיו מונחים בתוך האדמה, ומשם הוא מפתח עלים ופריחה. ואז תהליך הצמיחה פוסק, והצמח מפתח במהרה זרעים. אם הוא אינו עושה זאת מייד, כוחות השמש מגיעים רק לעלי הכותרת, שהם כמובן בלתי פוריים. הצמח יכול לפתח פריחה יפיפייה עם הרבה צבעים אבל לא יהיו זרעים. לכן בשלב זה הצמח ממהר לייצר זרעים כל עוד יש זמן.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\003.bmp

אתם רואים, לשמש יש יכולת לעשות את הצמחים יפים כאשר הקרניים שלה מגיעות אליהם מבחוץ. פרחים בשדות, למשל, מקבלים את צבעיהם היפים מקרני השמש הזורחות עליהם מלמעלה. בדיוק כפי שהשמש מייבשת ומהדקת חלק מהצדפה לתוך הקונכייה, כך היא בסופו של דבר מייבשת והורסת את הצמחים.

אתם יכולים לראות אפקט זה של השמש בכל מקום על האדמה, במיוחד באזורים החמים קרוב לקו המשווה. שם אתם יכולים לפגוש ציפורים עם נוצות נפלאות עפות סביב. הן יפות בגלל השמש שבשמיים. הנוצות שלהן כולן בצבעים נהדרים, ועדיין חסרות לחלוטין כוחות חיים. יותר מכל מקום אחר, כוחות החיים נובלים בנוצות.

אותו הדבר נכון עבור הצמחים. כשהם צומחים מתוך האדמה, הם גדושים בחיוניות, אשר נעלמת בהדרגה. לבסוף, הם צריכים לאסוף למעלה את כל האנרגיה שנשארה ולמקד אותה בזרעים. אתם רואים, השמש מייצרת עלים יפים ופריחה רבת צבעים, אבל במשך התהליך היא הורסת את הצמחים. הפריחה היפה אינה מכילה כל אנרגיית רבייה.

מה הצמחים עושים כאשר אתם מניחים את זרעיהם בתוך האדמה?

הם לא מתחבקים בפשטות בתוך האדמה שהתחממה בשמש, אלא שולחים את כוחות הצמיחה שלהם לתוך העלים. הם שולחים אותם מעלה. חלקים ירוקים אלה מתפתחים בעזרת כוחות השמש, על ידי החום, האור וכן הלאה. כך השמש מכריחה את הצמחים לצמוח מעלה מן הזרעים. כוחות השמש מגיעים אל הצמחים מבחוץ, אך היא תהרוס אותם בתהליך של יצירת פריחה יפיפייה. לזרעים יש חיוניות מחום השמש של השנה שעברה, שנאגר בהם במשך כל החורף. הזרעים אינם באים מן השמש של השנה הזו. זוהי אשליה. השמש של השנה יוצרת את הפריחה היפה. אבל הזרעים ממשיכים את כוחותיה של השמש מן השנה שעברה, אשר נמזגו לתוך האדמה המקיימת את כל הצמיחה של הצמח.

זה לא כל כך קל עבור בעלי חיים, אשר תלויים יותר בחום השמש המגיע אליהם מבחוץ, מן האדמה, ומחדש אותם. זה משום שהחיות אינן סופגות את כוחות השמש באופן כה ישיר כמו הצמחים. האחרונים, כפי שראינו, נושאים גם בגופיהם ובזרעיהם את חום השמש מן הקיץ הקודם, חום שנשמר בתוך האדמה.

זוהי תופעה מעניינת ומופלאה. אם אנו מביטים בה בדרך הנכונה, אנו יכולים לומר שצמחים ובעלי חיים יכולים להוליד רק דרך האפקט של השמש. ועדיין השמש שם למעלה בשמיים, רחוק מן האדמה, היא הגורם החשוב שהורס את יכולת הרבייה. זה בדיוק כמו המקרה של פחמן דו-חמצני. אם אנו שואפים אותו, זה יהרוג אותנו. אבל אם אנו נושאים אותו בתוכנו, זה יחיה אותנו. כאשר האדמה קולטת את קרני השמש הזורחות אליה מבחוץ, צמחים ובעלי חיים נהרסים. כאשר האדמה יכולה להשיב חזרה את כוחות השמש האצורים בה לצמחים ולבעלי חיים מתוכה, הם מתחיים ומעוררים לריבוי. אנו יכולים לראות זאת בצמחים. הם מייצרים זרעים המסוגלים להתרבות רק בעזרת כוחות השמש השמורים מאז הקיץ שעבר. הכוחות שעושים את הצמח החדש יפה כל כך באים מן השמש של שנה זו. זה על פי רוב נכון: תכונות פנימיות צומחות מן העבר, אבל יופי נוצר מן ההווה.

טוב, רבותי, הפכידרם, חיות בעלות עור עבה, הפילים נהנים מעט מאוד מטיפת החום ואנרגיית השמש שהאדמה מקרינה בחזרה. כוחות אלה בקושי חודרים את עורם. הם צריכים לשמור אותם, כפי שהם, בזרע שלהם מזמנים שעברו מזמן. כן, הפיל אוגר כוחות ירח, שאותם הוא צריך עבור האספקט הנקבי של ההולדה. הירח עכשיו נפרד מן האדמה והחיות נושאות את כוחותיו בתוכן.

אדם אשר לא מסכים עם כך יכול כמובן, לקרוא לי טיפש ולטעון שכוחות ירח עתיקים עדיין מעורבים בהתרבות וחיים בתאי הרבייה, ושאימפולס ההולדה של ימינו נובע מכוחות עתיקים אלה. כתשובה לכך, אני יכול בפשטות לשאול אדם זה האם פגש מעולם משהו שחי עכשיו המכיל תכונות שנובעות מן העבר. אני אראה לו נער שדומה כמו שתי טיפות מים לאביו. אפילו אם אביו עבר מזמן מן העולם, פגשתי פעם מישהו שהכיר אדם שהיה רק נער, והוא נשבע שנער זה נראה בדיוק כמו אביו לפני 30 או 40 שנה. הכוחות של העבר תמיד נכללים במה שחי בהווה. זה נכון גם עבור כוחות ההתרבות. כל מה שחי בהווה נובע מן העבר.

אתם יודעים שהרבה אנשים יחשבו שאתם מאוד שטחיים אם אתם חושבים שהירח משפיע על מזג האוויר. טוב, אמונה זו מכילה הרבה שטחיות. פעם היו שני מדענים באוניברסיטה של לייפציג בגרמניה. אחד מהם, ששמו היה פכנר, חשב שדעה שטחית זו אודות הירח המושפעת ממזג האוויר מכילה גרעין של אמת.[4] הוא רשם מה היה מזג האוויר במשך חודש ירח שלם ובמשך ירח חדש. הוא הבחין במהרה בהבדל. ירד יותר גשם במשך ירח מלא מאשר במשך תקופות של ירח חדש. זה מה שהוא מצא. זה לא אומר שעליכם להאמין בזה. רישום שכזה אינו מאוד משכנע. מדע אמיתי צריך להתקדם עם הרבה יותר דיוק. איש זה אמר שמישהו צריך להמשיך את מחקרו כדי למצוא האם בכל זאת הירח משפיע על מזג האוויר.

באותה אוניברסיטה היה איש מדע אחר בשם שליידן, שהחשיב את עצמו להרבה יותר אינטליגנטי מחברו שחשב שהירח משפיע על מזג האוויר.[5] שליידן אמר: "למען השם, זה ממש מגוחך. אנו צריכים לפגוש את השטויות האלו בכל כוחנו." פכנר ענה: "מצוין, ויכוח זה יכול להימשך בין שנינו במשך זמן רב. אבל נשותינו יכולות לעזור גם כן."

אתם רואים זה קרה בעבר בימים ההם כאשר נשות הפרופסורים באוניברסיטה עדיין עקבו אחר המנהגים הישנים, ושמו גיגיות בחוץ כדי לאסוף את הגשם בשביל לשטוף את הכביסה בגלל שלאנשים עדיין לא היו מים זורמים. פרופסור פכנר אמר: "טוב, בואו וניתן לנשותינו ליישב את הבעיה הזו. אשתך יכולה להניח את הקערה שלה בחוץ במשך הירח החדש ואשתי תעשה כך במשך הירח המלא." כמובן, הוא האמין שאשתו תשיג הרבה יותר מים.

אבל הנשים לא הסכימו עם זה. לא היה להן שום עניין עם המדע של בעליהן. הן לא השתכנעו כלל. למרות משקלו של המדע שבעלה ייצג, גברת שליידן לא קיבלה את נקודת השקפתו ולא אמרה: "אני יכולה לאסוף אותה כמות של מי גשם במשך ירח חדש כמו במשך ירח מלא." מבלי להתחשב במידה שבעלה תקף את פכנר, היא גם כן רצתה לשים את הגיגיות שלה בחוץ במשך הירח המלא.

ועדיין, זה לא מוכיח דבר. אבל ראוי לציון שאפילו היום הגאות של האוקיינוס קשורה עם השמש והירח. אנו לבטח יכולים לומר שבמופע אחד של הירח היא שונה מאשר במשנהו. יש כמה קשרים. אבל אין לזה דבר עם הרעיון שאור הירח נופל היכן שהוא על האוקיינוס ובכך גורם לגאות מסוימת.

כאשר הירח היה עדיין בתוך האדמה, הוא פיתח את כוחותיו השונים וגרם לגאות. עד היום, האדמה שומרת את השרידים של כוחות אלו שבאופן ריתמי משנים את גובה המים באוקיינוסים, ונושאים את השינויים בעצמם. להאמין שהירח עדיין אחראי לגאות היום זו אמונה תפלה. אבל בזמן קדום יותר, כשהאדמה היתה עדיין מושפעת מכל דבר והירח היה עדיין בתוכה, אז הגאות והשפל היו תלויים עדיין בירח. באופן דומה, כאשר אני מביט בשעוני ורואה שעכשיו השעה עשר, איני יכול לומר שהשעון עצמו זורק אותי מחוץ לאולם זה. במילים אחרות: המופעים של הירח עדיין תואמים לגאות ולשפל משום שבזמן מסוים הם היו תלויים אחד בשני. תלות פנימית זו כבר לא קיימת, אבל הריתמוס שלה נשאר ללא שינוי על ידי האדמה.

אנו יכולים לומר אותו הדבר אודות כוחות הרבייה במידה והם תלויים בירח, כלומר במידה והם מייצגים את האספקט הנקבי של הרבייה. זה משמש גם את כוחות הרבייה התלויים בשמש, וזה, בכוחות השמש שבתוך האדמה.

לצמחים יש גישה לכוחות אלו, משום שהם נושאים בתוכם את מה שנשמר באדמה במשך החורף עד הקיץ הבא. אם כן, כוחות ההולדה של השנה שעברה זמינים לצמח.

אבל זה אינו נכון עבור הפיל. כוחות ההולדה שלו מקורם בזמן שמלפני מיליוני שנים. הם נמצאים במקורם והועברו מאב לבן. הפיל נושא כוחות אלו בגופו. הצמחים מלאים בכוחות הולדה שנוצרו בשנה הקודמת, אבל הפיל נושא בתוכו כוחות בני מיליוני שנים. צמחים וחיות נמוכות יכולים עדיין להשתמש בכוחות שנשמרו בזמן הנוכחי באדמה, והם עצומים בחוזקם. אך חיות אלו התלויות בשמירת כוחות הולדה עתיקים בתוכן, יכולות לייצר את בני מינן רק בדרך מוגבלת.

בואו ונחזור עכשיו פעם נוספת לזמן של הצדפות הענקיות. במידה ויצור שכזה מצליח לתפוס את אור השמש, הוא מאבד את כוחותיו הפנימיים ויכול רק להשתמש באלו העולים מעלה מן האדמה. את אלה יכולה הצדפה לספוג משום שצדה התחתון היה רך. צדפות עצומות אלו, שהיו גדולות כמו צרפת, ספגו את כוחות השמש שהשתקפו מעלה מחוץ לאדמה. אחרי שיצורים אלה עברו שינוי למגטריה ולאיכטיוזאורוס, צידן התחתון לא היה יותר רך. עכשיו השמש זרחה עליהם מכל הכיוונים בקירוב והם היו תלויים בכוחות ההולדה שהיו בתוכם. השמש לא עשתה יותר מלזרז כוחות אלו.

טוב, רבותי, איך סוג זה של מצבים צריך היה למשול בזמן קדום מאוד כדי לתת לחיות עם כוחות הולדה שלא יכלו להשיג בזמן מאוחר יותר כאשר קרני השמש הגיעו אליהם רק מבחוץ? צריך היה להיות זמן שבו השמש נכללה באדמה, כאשר האדמה הכילה יותר מאשר חתיכה של כוחות שמש ועכשיו היא נשמרת לאורך החורף, לדוגמא עבור תפוחי האדמה. באמת, היה זמן שבו השמש כולה היתה בתוך האדמה.

עכשיו אתם עשויים לטעון שלפי הפיזיקאים השמש כל כך חמה שאם היא היתה בתוך האדמה היא היתה שורפת הכל. טוב, רבותי, אתם יודעים זאת רק מהפיזיקאים, שיתפלאו מאוד אם יוכלו לראות כיצד השמש באמת נראית. אם יכלו לנפח בלון ולעלות שם למעלה, הם לא ימצאו את השמש כה חמה. הם ימצאו אותה מלאה בכוחות חיים. הם ימצאו שהחום מתפתח כאשר קרני השמש נעות דרך האוויר ודרך חומר אחר. כאשר השמש היתה עדיין בתוך האדמה, היא היתה מלאה בכוחות חיים. אז היא העניקה לאדמה לא רק כמות מוגבלת של כוחות חיים שהיא נותנת היום, היא יכולה לספק לצמחים ולחיות שפע של כוחות אלו. בזמן ההוא הצדפות העתיקות לא גידלו קונכיות, הן הכילו רק ריר דביק.

נסו לצייר לעצמכם שמש וירח הנכללים בתוך האדמה וצדפות בלי קונכיות, אבל בעלות ריר. כאשר גושים מחומר זה נפרדו הלאה, התפתחו צדפות חדשות, וכן הלאה. הן היו כה גדולות ושכבו אחת ליד השניה כך שאי אפשר היה להפריד ביניהן. כיצד נראתה אז האדמה? היא נראתה כמו המוח שלנו, שתאיו גם כן מונחים אחד ליד השני. ההבדל היחידי הוא שתאים אלה מתים, בעוד שבזמן כה עתיק הצדפות הענקיות היו אחת ליד השניה, והשמש פיתחה בהתמדה כוחות, משום שהיתה בתוך האדמה.

כן רבותי, השמש היתה כאן, והיו צדפות ענקיות, אחת ליד השניה, והרבה גושים ענקיים של ריר, אשר התרבו בהתמדה.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\004.bmp

אפילו בזמננו צדפות מתרבות כה מהר שבמשך תקופה קצרה הן יכולות לייצר מיליון צאצאים. הצדפות בימים עתיקים אלה התרבו אפילו יותר מהר. בקושי הצדפה התפתחה וכבר היו לה צאצאים, אשר בתורם עשו את אותו הדבר. המבוגרות נמסו בסופו של דבר.

אם הייתם מתבוננים באדמה מבחוץ, הייתם רואים שהמסה הגדולה של האדמה הזכירה מוח ענקי, רק רך יותר ודביק יותר מהמוח שלנו. הייתם יכולים להתבונן באחת מן הצדפות הענקיות מייצרת את בן מינה מהר מאוד. וכמובן, כל צאצא בתורו היה יכול לייצר מליון צאצאים בזמן קצר מאוד. ברור שהצדפות היו צריכות להגן על עצמן כנגד הצדפות האחרות, בגלל שהן היו כולן כה קרובות זו לזו. כמתבונן סקרן, המביט מפלנטה אחרת, הייתם מבחינים בגוף עצום בחלל, גוף מלא בחיים. הוא לא רק הכיל מיליונים של צדפות רכות שזורות זו בזו, אלא גם כאלה המייצרות בהתמדה. מה ראיתם למעשה? ראיתם את אותו הדבר – בקנה מידה עצום, אם אכפת לכם – שאתם רואים כאשר אתם מביטים בתא ביצה מופרה שמתוכו מתפתח בן אדם. שם אתם רואים אותו תהליך באופן זעיר. יצור זעיר זה, שנקרא שלפוחית דביקה [slime vesicles] גם כן מתרבה במהירות. אחרת העובר האנושי לא יוכל לצמוח לגודלו הנכון בשבועות הראשונים אחרי ההתעברות. התאים כה קטנים שהם צריכים להתרבות במהירות. אם הייתם מתבוננים באדמה בזמן העתיק, היא הזכירה יצור ענקי שהכיל בתוכו את כוחות השמש והירח.

אתם רואים, עכשיו הראיתי לכם כיצד אנו יכולים ללכת לאחור בדמיוננו לזמן שבו האדמה, השמש והירח עדיין יצרו גוף אחד. טוב, רבותי, זה אחרי הכל לא כל כך שונה ממה שאומר המדע הרגיל. אתם למדתם את פאוסט או מתכוונים לכך.[6] כאשר פאוסט מסביר את רעיון הדת שלו לגרטכן בת ה-16, היא אומרת: "זה אותו הדבר כמו שאומר לי הכומר, רק קצת שונה." טוב, רבותי, אתם יכולים לומר שההסבר שלי הוא אותו הדבר כמו שאומרים אנשי המדע, רק קצת שונה. לדעתם היתה זו השמש שיצרה גוף אחד עם האדמה והירח. לפי המדענים, השמש היתה עצומה, וכאשר היא הסתובבה, הארץ נפלטה ממנה. וכאשר האדמה בתורה הסתובבה על צירה, הירח נפלט ממנה. באופן בסיסי, כל השלושה נוצרו בגוף אחד בזמן אחד.

ואז כמובן, כמה אנשים אמרו שהם יכולים להוכיח זאת, למעשה הם הציגו זאת לילדי בית ספר. כל 'הניסוי' הזה תמיד מצליח היטב. אתם לוקחים חתיכת נייר קשה, חותכים בו עיגול קטן, ואז מחוררים אותו עם עט. אחר כך אתם שמים טיפה קטנה של שמן לתוך מים, היכן שהוא יצוף. אז אתם שמים את עיגול הנייר עם הפין לתוך המים ומניעים את הפין מטה כך שהחתיכה העגולה של הנייר נכנסת לתוך טיפת השמן במים. כאשר אתם מסובבים את הפין בראשו, טיפות קטנות של שמן נפרדות מהשמן המקורי ומסתובבות בפני עצמן.

"שם אתם נמצאים", אומרים המדענים, "האינכם יכולים לראות זאת? זה מה שקרה פעם בעולם. היה פעם כדור עצום של גז בחלל. הוא הסתובב, נע סביב צירו. ואז חלקו החיצוני נפרד באותה דרך שבה נפרדות טיפות השמן. זה אומר שהאדמה שלנו נפרדה מהשמש." אתם יכולים להציג הוכחות כאלה בבתי הספר, משום שילדים נוטים להאמין בסמכות והם יאמרו: "כן, זה היה תהליך טבעי. היה פעם כדור עצום של גז. כשהוא הסתובב, כוכבי הלכת נפרדו ממנו. ראינו בעצמנו כיצד טיפות השמן נפרדו מגוש השמן הגדול."

אבל אתם צריכים לשאול את הילדים אם הם ראו את המורה מסובב את ראש הפין. אתם צריכים גם לדמיין מורה ענקי שמסובב את הכדור העתיק של הגז בגלל שבלעדיו כוכבי הלכת לא יכלו להיפרד! אמני ימי הביניים ציירו את המורה הענקי הזה. זה היה אלוהים והיה לו זקן ארוך. הוא היה מורה בית הספר הענקי שמאז נשכח.

ההסברים של אנשי המדע מניחים כדור ענקי מסתובב של גז, אבל הוא יכול להסתובב רק עם עזרה של מורה קוסמי, כפי שהוא. זהו לא הסבר מתקבל על הדעת. רבותי, הרעיון ששמש וירח היו פעם מחוברים לאדמה ושישות זו נעה בעצמה, והיתה מסוגלת להסתובב בעצמה – רעיון זה הוא הסבר מתקבל על הדעת. כדור של גז אינו יכול לנוע בעצמו. אבל הישות שאותה תיארתי יכלה לנוע בעצמה ולא היתה צריכה שום מורה בית ספר משום שהיתה מלאה בחיים.

כמו זרע היום, האדמה היתה פעם אורגניזם חי והכילה בתוכה שמש וירח. שניהם נפרדו מן האדמה והשאירו את מורשתם מאחור בתוך האדמה. בגלל זה כוחות ההולדה שפעם באו ישירות מהשמש ממשיכים להתקיים, כוחות הולדה בתוך גופי הנקבה והזכר של בני האדם, והם עוברים מדור לדור. והחיות שפיתחו זרעים וביצים נושאות בתוכן את כוחות השמש העתיקים, מורשת מהזמן שבו האדמה עדיין אחזה בשמש ובירח בתוכה.

אתם רואים, זהו הסבר אמיתי. רק על בסיס זה אנו יכולים להגיע להבנה אמיתית של העולם. כך אנו יכולים לראות שהיה זמן שבו גם השמש וגם הירח נפרדו מהאדמה. אנו נדון בנושא זה שוב. זה עלול להיראות קצת קשה בשבילכם, אבל אני בטוח שתוכלו להבין את זה.

———————————————————————————————–

  1. הערת המתרגם לאנגלית: רודולף שטיינר מתכוון כאן לערך המטבע הרוסי באינפלציה ששררה ברוסיה באותו זמן.
  2. זאן ראסין, 1699-1639, מחזאי צרפתי.
  3. עתליה – טרגדיה דתית שנכתבה ב-1691 על ידי זאן ראסין.
  4. גוסטב תאודור פכנר, 1887-1801, פיזיקאי גרמני, פילוסוף ופסיכולוג. ב-1856 כתב את ספרו: Schleiden and The Moon .
  5. מאתיאס יעקוב שליידן, 1881-1804, בוטנאי גרמני.
  6. פאוסט, דרמה בחרוזים מאת יוהן וולפגאנג פון גיתה (1832-1749). הסצנה הנזכרת כאן היא בחלק הראשון, 'בגן של מרתה'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *