מסלק ועד לבודהיזם – 14

מסלק ועד לבודהיזם

שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA353/2

16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

עזרה בהגהה: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה 14

20.5.1924

משה. ציביליזציה אטלנטית מתנוונת בטיבט. הדלהי לאמה. כיצד יכולה אירופה להפיץ את תרבותה באסיה?  כוחות קולוניאליים בריטיים וגרמנים

בוקר טוב, רבותיי. אולי מישהו מכם חשב על משהו עבור הפגישה של היום?

שאלה: מה אנו צריכים לחשוב על הניסים המסופרים ביחס למשה בתנ"ך – האם הים עודנו עומד?

רודולף שטיינר: העניין הוא לא באיזה נס פתאומי אלא בכך שמשה[1] היה בעל ידע כביר. הוא אינו רק האיש המוצג בתנ"ך אלא גם למד באוניברסיטאות המצריות, אשר היו המיסטריות. בבתי ספר אלו הסטודנטים למדו לא רק אודות עולם הרוח אלא, מנקודת ראות מסוימת, גם אודות עולם הטבע. באוקיינוס יש שפל וגאות, שבהן המים עולים ויורדים שוב, והנקודה היא שמשה ידע כיצד לארגן את חציית הים האדום בזמן שבו הים נסוג, בחושפו משטח חולי ניתן למעבר. הנס אם כן לא היה שמשה הסיג לאחור את הים האדום, אלא בכך שבאמת ידע יותר מהאחרים והיה יכול לבחור את הרגע המתאים. האחרים לא ידעו זאת. משה פעל כך שהגיע לשם ברגע המתאים. הוא ידע כמה זמן זה ימשך ומתי עליהם למהר, כך שהים לא יפתיע אותם. כל המעשה הזה נראה כמובן, כמו נס לאחרים. בדברים כאלה אנו צריכים תמיד להבין שהם מבוססים על ידע, לא על דברים אחרים אלא על ידע.

כך הם רוב הדברים שמספרים לנו על זמנים קדומים. האנשים היו אחוזי פליאה משום שלא הבינו את העניין. הם לא ידעו. אבל אם יודעים שבזמנים קדומים אלה, היו גם כן, כמה אנשים פיקחים מאוד, אפשר למצוא הסבר. אחרת אין מה להסביר שם.

שאלה: האם התרבות שזורמת מטיבט אל שאר אסיה עדיין מתאימה לאנשים אלה, או שהיא מנוונת לחלוטין?

רודולף שטיינר: התרבות של טיבט עתיקה מאוד. היא באמת מגיעה מהזמנים האטלנטיים העתיקים. אתם צריכים להבין שהיה זמן שבו אירופה היתה שקועה ברובה מתחת למים, כמעט עד אסיה. מצד שני היתה אדמה היכן שנמצא האוקיינוס האטלנטי היום. היתה שם יבשה היכן שהיום אנו חוצים באנייה מאירופה לאמריקה. זה היה עידן קדום, כאשר האדמה והמים התפרסו באופן שונה מאוד מבימינו.

בימים ההם, לפני חמשת אלפים עד שבעת אלפים שנה, התרבות באסיה היתה זהה לזו שהיתה ביבשת האטלנטית שנמצאת כיום תחת הים בין אירופה לאמריקה. שם באסיה היתה להם תרבות ששרדה בבקיעים ובמערות תת-קרקעיות בטיבט. כאשר הים כיסה את האזור שבין אירופה ואמריקה ואירופה החלה להתרומם, התרבות האטלנטית של אזור זה אבדה, כמובן. אבל היא שרדה שם בטיבט. תרבות זו באמת התאימה רק לזמנים העתיקים הללו כאשר האנשים חיו תחת תנאים שונים ביותר מאלה של ימינו. אתם צריכים להבין שהאוויר היה שונה מהיום, שבני האדם לא היו כה כבדים כמו היום אלא שקלו הרבה פחות, והאוויר היה הרבה יותר סמיך. ערפל סמיך באמת חדר אז לכל מקום, ולכן אפשר היה לחיות בדרך שונה מאוד.

אנשים לא קראו וכתבו בימים הללו אבל היו להם סימנים. לא כתבו אותם על נייר. לא היה להם נייר אז. הם גם לא כתבו אותם על מגילות אלא חרטו אותם על פני הסלע. חללים נחצבו על ידי אנשים אלה בתוך הסלעים ובפנים הם חרטו את סימניהם הסודיים, כפי שקראו להם. אנו באמת צריכים להבין את הסימנים שהם חרטו אם ברצוננו להבין כיצד הם חשבו.

כעת תשאלו בוודאי כיצד יכלו אנשים אלו לשמור זאת חבוי כה טוב. טוב, אתם יודעים, לצורות הקדומות ביותר של ארכיטקטורה לא היה דבר עם בניינים מעל האדמה. בהתחלה אנשים חפרו בתוך הסלעים ובנו ביתם בתוך הסלעים. זו היתה הצורה הקדומה ביותר של ארכיטקטורה. לכן אל לנו להיות מופתעים שזו היתה גם הצורה הקדומה ביותר של ארכיטקטורה בטיבט. אבל מיומנויות שכאלה התנוונו בהדרגה, הידרדרו ושקעו. הדברים שהתפתחו מאוחר יותר בטיבט הם כאלה שבאמת אין להם שימוש כיום. התרבות הטיבטית עתיקה מהתרבות ההודית. הציביליזציה ההודית העתיקה התפתחה רק אחרי שהאדמה הגיעה לצורתה הנוכחית. התרבות הטיבטית היתה, אם כן, מוקדמת מאוד. ובתרבות טיבטית זו נשמר משהו בצורה רעה שבמקורו היתה לו צורה טובה יחסית. מעל לכל השלטון קיבל צורה לא מקובלת ביותר. האינדיבידואל שמשל בטיבט נערץ למעשה כאלוהי. וסגידה זו הוכנה מראש. הייתי אומר שהבחירה נעשתה בדרך על-חושית, באמת. הדלהי לאמה נבחר לשלטון בדרך הבאה. זמן רב לפני כן, כאשר הדלהי לאמה הזקן היה עדיין שם ואנשים ראו שהוא עלול למות בקרוב, זוהתה משפחה היכן שהוא ואמרו: הדלהי לאמה החדש צריך לבוא ממשפחה זו. כך היה בטיבט בזמנים קדומים יותר. אלה לא היו מושלים בירושה, אלא הכוהנים – אשר היו המושלים האמיתיים – זיהו משפחה חדשה שממנה צריך היה לבוא הדלהי לאמה החדש.

אם נולד ילד במשפחה שכזו הוא המתין עד שהדלהי לאמה הזקן מת. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהיה נפוץ שם ניצול לרעה מן הסוג הגרוע ביותר. אם הדלהי לאמה הזקן לא היה רצוי יותר הם פשוט יכלו לחפש אחר ילד ולומר: הנפש של הדלהי לאמה הזקן צריכה להיכנס לנפש של ילד זה. תחילה עליו למות. הכוהנים הבטיחו שזה יתרחש בזמן המתאים. האנשים האמינו אז שנפשו של הדלהי לאמה נכנסה לתוך הנפש של הילד. זה אורגן כך שהאוכלוסייה כולה האמינה שהנפש של הדלהי לאמה שכנה קודם לכן בדלהי לאמה שמשל אלפי שנים לפני כן. הם חשבו שזו תמיד היתה אותה נפש, ועבורם היה זה תמיד אותו דלהי לאמה. הוא רק שינה את גופו החיצוני.

זה היה כך בתרבות המקורית, אבל צרות גדולות התפתחו מכל זה. אתם יכולים לראות מכך שהכוהנים מצאו בהדרגה דרכים להבטיח את שלטונם.

אין זה אומר, כמובן, שאין למצוא סודות מדעיים כבירים שאנשים ידעו בימים הקדומים. זה נחקק בסלעים, אבל לאירופאים ניתנה גישה רק במקרים נדירים ביותר. זה נכון שאפשר לגלות סודות מדעיים כבירים שאנשים ידעו בימי קדם, וכל מה שצריך זה לפתח את הידע בצורה חדשה.

המצב הוא כזה. את הידע שהתקיים פעם, שהגיע אל האנשים בחלומות מיסטיים, ניתן להשיג שוב היום באמצעות מדע הרוח. זה לא יכול להתרחש במזרח. אתם רואים, ידע חדש, תובנות חדשות לעולם לא יושגו באותה דרך במזרח כמו כאן באירופה, כי גופים מזרחיים אינם עשויים לכך. המאמצים שצריכים להיעשות כדי להשיג תובנות כמו אלו שהצגתי בפניכם יכולים להיעשות במערב ולא במזרח. המזרחיים הם גם הרבה יותר שמרנים מהאירופאים. הם אינם רוצים בשום דבר חדש, והדברים שאנו עושים כאן באירופה אינם מרשימים אותם. אבל אם אתם יכולים לומר להם: אמיתות משמעותיות יכולות להימצא בקריפטות אלו – כך מכוּנות מערות אלה בסלעים – והן עתיקות, זה יעשה עליהם רושם כביר.

גם לאירופאים יש משהו מזה. רק הביטו בלשכות של הבונים החופשיים ממסדר גבוה, אם תצליחו להגיע לשם. אנתרופוסופיה מעניינת אותם כה מעט, כי הם, גם כן, עוסקים בדברים על-חושיים. אבל לא באופן רציני. אבל אם תאמר להם: "ראו מה מצאנו. זוהי חכמה מצרית עתיקה או חכמה עברית עתיקה." זה ישמח אותם. הם יעוטו על זה מיד, כי כאלו הם האנשים. גילויים חדשים לא עושים עליהם רושם רב. אבל משהו באמת עתיק, אפילו אם אינם מבינים זאת, עושה עליהם רושם רב.

אנו צריכים להניח אם כן, שידע עתיק, אם הוא נמצא בטיבט, יספק דחף רענן. כי הרבה כבר אבד גם לאנשי אסיה, כי הציביליזציה האסיאתית החשובה ביותר, הציביליזציה ההודית, צמחה רק בשלב מאוחר יותר. יתכן ודברים רבים שעמים אחרים באסיה אינם יודעים אפשר למצוא בטיבט.

לאנשים החיים שם אין הרבה הזדמנויות לתת לדברים אלו להיות ידועים בדרך הנכונה, כי הכמרים המושלים הישנים לא עשו דבר כדי שיהיו ידועים. הם רצו לשמור את השלטון העתיק לעצמם. ידע הוא כוח אם הוא נשמר בסוד. אירופאים שהגיעו לטיבט לא הבינו את הדברים שמצאו. וכך אין סיכוי רב שאמיתות טיבטיות מקוריות ייוודעו. הן חיות במסורות עתיקות. כי הרבה הגיע לדורות הבאים ולבטח אפשר לשער מה מונח מאחורי כל זה. אבל קשה לדמיין שזה יהפוך לידוע ברבים. זה התנוון יותר ויותר, כפי שאמרת בשאלתך. אבל אם נחזור לסימנים החקוקים בקריפטות ולא למה שאומרים הכוהנים, נוכל לבטח לגלות דברים יוצאים מהכלל. זה יהיה קשה באופן יוצא מהכלל לפענח אותם. יהיה קשה לעשות זאת מבלעדי מדע הרוח. אפשר לפענח אותם בעזרת מדע הרוח, אבל בעזרת מדע הרוח אדם מגלה דברים בעצמו, כך שאין צורך בדברים העתיקים.

שאלה: האם אנשי אירופה יכולים לעשות משהו כדי לעזור לזרם הזמן היורד מטה באסיה לעלות מעלה שוב?

רודולף שטיינר: זוהי שאלה נחמדה מאוד! כי אם אנשי אירופה לא יעשו דבר, העולם יתדרדר שם. שם באסיה – זה יתברר ממה שאומר – אנשים נאחזים בעבר. הם אינם יודעים קידמה. אתם רואים שסין נמצאת באותו מישור כפי שהיתה לפני אלפי שנים. בעבר היו לסינים דברים רבים שנתגלו הרבה יותר מאוחר באירופה – נייר, דפוס, וכן הלאה. אבל הם אינם מקבלים קידמה ונשארים בצורה הישנה.

האירופאים, מצד שני, מה הם עושים כשהם הולכים לאסיה? אתם יודעים, האנגלים נתנו לסינים אופיום ודברים שכאלה במחצית הראשונה של המאה ה-19. אבל עד עכשיו האירופאים לא עשו דבר להביא חיים אמיתיים של נפש ורוח לאסיה. זה קשה, כמובן, משום שאנשים אלה בפשטות לא יקבלו זאת.

אתם רואים, הסיטואציה מעניינת. כידוע לכם, מיסיונרים אירופאים הלכו לשם עם דת אירופאית, תיאולוגיה אירופאית, ורצו להביא תרבות אירופאית לאסיה. זה לא עשה שום רושם על אנשי אסיה. המיסיונרים דיברו אליהם על כריסטוס ישוע כפי שהם רואים אותו. והאדם האסיאתי אמר: "טוב, אם אני מביט בבודהה שלי, יש לו הרבה יותר תכונות מצוינות." הם לא התרשמו. הם יתרשמו רק אם מישהו יציג להם את ישוע כריסטוס כפי שהצגתי אותו כאן במהלך הרצאות אלו לפני זמן מה, ושוב כתגובה לשאלותיכם. זה יעשה רושם. אבל שוב צריך לזכור שהאסיאנים הם שמרנים, ריאקציונרים וחשדנים בהתחלה.

זה דבר מוזר, רבותי. אתם רואים, יש כמה שלמדו את החכמה העתיקה. שם באסיה הם למדו משהו מן המלומדים הטיבטים, אנשים חכמים, מתקדשים טיבטים. המתקדשים עצמם לא התעסקו עם אירופאים. אבל התלמידים שלהם עשו כן. וזה באמת יכול להפתיע מישהו לפעמים. אמרתי לכם כמה דברים שהפתיעו אתכם, ביחס להשפעה של היקום על בני האדם. זה לוקח הרבה זמן לחקור דבר זה במלואו. אני יכול לומר במלוא הכנות שכמה מן הדברים שעכשיו אני יכול לספר עליהם לקח לי 40 שנה לחקור אותם לפני שהייתי מסוגל לדבר עליהם. אלו הם דברים שאינך מוצא ביום אחד, אתה צריך לחפש אותם שנים. ואז אתה מוצא דברים שכאלה. אתה מוצא למשל שעל הירח יש אוכלוסיה שקשורה עם אוכלוסיית האדמה באופן כזה שמווסת את הרבייה, כפי שאמרתי לכם. באמת, רבותי, אינכם מוצאים זאת לאורך השדרות שבהן מהלכים אנשי המדע של ימינו, ואינכם מוצאים אותם מיום אחד למשנהו. מוצאים אותם במהלך שנים רבות. זו הדרך למצוא אותם ואז אתה משיג אותם. אבל אז, משהשגת זאת, מוטל לפתע אור מוזר על הדברים שנאמרו על ידי התלמידים של המתקדשים המזרחיים. לפני כן, לא יכולת להבין זאת כלל. אנשים אלה דיברו על רוחות הירח, לדוגמא, וההשפעה שיש להן על האדמה. מלומדים אירופאים יאמרו שכל מה שהם אומרים זה שטויות. אבל כאשר אדם מוצא דברים אלה בעצמו הוא אינו אומר יותר שאלו שטויות. הוא רק מופתע כמה הרבה ידעו הקדמונים הללו לפני אלפי שנים, דברים שאבדו מאז לאנושות. הדברים הללו משאירים רושם כביר. אתה חוקר דברים אלה במאמצים גדולים ואז אתה מוצא שהם היו ידועים בעבר, גם אם בדרך שאנשים אינם יכולים להבין היום, אפילו אלו שמדברים על דברים אלה לפעמים. כך אתה רוחש כבוד, כבוד גדול למשהו שהתקיים בעבר.

כעת זה חיוני שאירופאים הרוצים לעשות משהו שם באסיה ילמדו אנתרופוסופיה לפני לכתם. כי אחרת הם ימצאו שאינם יכולים לעשות שם דבר. היום המדע והטכנולוגיה האירופאים אינם מרשימים את אנשי אסיה, כי הם מחשיבים את המדע האירופאי המודרני כילדותי, משהו לגמרי שיטחי, ובאשר לטכנולוגיה האירופאית – אין להם צורך בה. הם אומרים: "מדוע אנו צריכים לעמוד לצד מכונות? זה בלתי אנושי!" זה אינו מרשים אותם כלל, הם רואים בזה השגת גבול ופגיעה בזכויותיהם כשסוללים מסילת רכבת ומרכיבים מכונות שם באסיה. האירופאים עושים זאת. אבל אנשי אסיה באמת שונאים זאת. ושוב זו אינה הדרך לעשות זאת. אנו צריכים גם ללמוד משהו אודות ימים קדומים יותר. ובימים קדומים אלה היתה לאנשים תחושה כיצד צריך להתקדם.

מדוע אין זה אפשרי עבור התרבות האירופאית של ימינו לעשות משהו שם באסיה? מישהו יכול היה לעשות משהו עם התרבות היוונית שם באסיה. זה היה במאה הרביעית לפני שנוסדה הנצרות. אלכסנדר הגדול היה האיש. הוא לקח הרבה מן התרבות היוונית לאסיה. והיא נמצאת שם עכשיו. היא אפילו שבה חזרה לאירופה בדרך עקיפה דרך ספרד עם הערבים והיהודים. אבל כיצד הצליח אלכסנדר לקחת דברים אלה לאסיה? לא בדרך שעושים זאת אירופאים מודרניים. האירופאים מחשיבים עצמם להכי חכמים, אנשים פיקחים מאוד. כאשר הם הולכים למקום מסוים הם אומרים: "הם כולם טיפשים. עלינו להביא אליהם את חוכמתנו." אבל האחרים אינם יודעים מה לעשות עם חכמה זו. אלכסנדר לא עשה זאת. דבר ראשון הוא נכנס כולו לתוך מה שהאנשים היו בעצמם. ולאט לאט, מעט מעט, הוא הניח למשהו לזרום לתוך הדברים שהיו לאנשים הללו. הוא כיבד והעריך את הדברים שהיו לאחרים.

וזהו כל הסוד כיצד להביא משהו למקום מסוים. יש הרבה מה לומר כנגד הבריטים, וזהו סיפור נודע לשימצה בהיסטוריה הבריטית כיצד הכניסו אופיום לסין, מתוך אגואיזם טהור. אבל צריך לומר שלא כך הוא בספרה של הנפש והרוח. הבריטים תמיד כיבדו את המנהגים והמסורות של העמים שאליהם הגיעו, במיוחד בספרה הכלכלית. הם פשוט ידעו כיצד לכבד זאת. משום כך הגרמנים אינם מצטיינים כקולוניאליסטים, משום שלעולם אינם לוקחים בחשבון מה מרגישים העמים במושבות שלהם. הם מצפים שהעמים הללו יקבלו באופן מידי את מה שיש לגרמנים עצמם במרכז אירופה. והם לא יעשו זאת, כמובן. כתוצאה מכך הדברים התגלגלו כך שהבריטים מנהלים בהצלחה את המושבות שלהם, גם אם העמים שם מתקוממים לפעמים, ועוד דברים מסוג זה, אבל מבחינה כלכלית ידם של הבריטים על העליונה. הבריטים לפחות יודעים להתחשב בטבע ובאופי של העמים הזרים. הבריטים גם מנהלים מלחמה בדרך שונה מן הגרמנים. כיצד הגרמנים חושבים על ניהול מלחמה כנגד עמים מסוימים? איני רוצה לדבר כנגד המלחמה בנקודה זו, אלא רק לומר לכם כיצד הגרמנים רואים אותה. הם חושבים שרק צריך לצאת החוצה ולכבוש. האנגלים אינם עושים זאת. הם קודם כל מתבוננים ואולי אפילו מסכסכים בין שני עמים ונותנים להם להילחם זה בזה. הם מחכים כמה שאפשר, כלומר, נותנים לעמים הללו לפתור את העניינים ביניהם. ככה זה תמיד היה. וכך נוסדה האימפריה הבריטית. האחרים אף פעם לא ידעו מה הולך. לבריטים יש אינסטינקט מסוים לכבד את הטבע המיוחד של עמים זרים. וזה מה שאיפשר להם להשיג יתרון כלכלי עצום שכזה.

אני בטוח שאף אחד באנגליה לא יעלה על דעתו לעשות מה שעושים עכשיו בגרמניה, כלומר, להכניס את מטבע הרנטמארק. יש כמובן בעיה גדולה של כסף כרגע בגרמניה. לאף אחד אין כסף. אבל כאשר הכניסו את הרנטמארק – כמטבע יציב – אנשים חשבו שזה משהו מאוד פיקחי. זה היה, כמובן, הדבר המטופש ביותר שאפשר היה לעשות. כי כל עוד לכל שטרות הכסף הבריטיות יש כיסוי בזהב, הרנטמארק חייב מייד לאבד מערכו. אם עושים דברים באופן מלאכותי, ולו כמו עם מטבע באמת יציב, זה רק אומר שמחיר הסחורות יעלה. אתם רואים, לאנשים בגרמניה יש רנטמארק, והוא תמיד שווה מארק אחד. אבל, רבותי, באמצעותו אתם יכולים לקנות רק מה שיכולתם לקנות פעם ב 0.15 מארק. זוהי הטעיה לומר שערכו לא ירד ותמיד יישאר יציב. ואכן ערכו יורד. אנשים בגרמניה חושבים, אבל אין להם תחושה עבור המציאות.

אנקדוטה קטנה ונחמדה מספרת לנו כיצד עמים שונים לומדים באופן שונה את ההיסטוריה הטבעית של הקנגורו, הבה ונאמר, או חיה אחרת כל שהיא, אולי באפריקה. האנגלי הולך לאפריקה – כפי שעשה דרווין[2], אשר נסע סביב העולם וחקר את הטבע שלו – והתבונן בחיות בסביבתן הטבעית. הוא ראה כיצד הן חיות שם ומהם התנאים הטבעיים.

הצרפתי מיד מרחיק את החיה מן השממה ושם אותה בגן החיות. הוא לומד את החיה בגן החיות, לא בסביבתה הטבעית אלא בגן החיות. ומה עושה הגרמני? הוא אינו מטריח עצמו כלל להתבונן בחיה. הוא יושב בביתו ומתחיל לחשוב. הדבר עצמו כלל לא מעניין אותו – על פי הפילוסופיה של קאנט, כפי שסיפרתי לכם – רק האידיאות בראשו. הוא מבלה זמן מה בחשיבה על כך. ומשחשב זמן ארוך דיו הוא אומר משהו. אבל לא בהתאמה למציאות.

אך כשמדובר בבריטים זה רק עניין יחסי. אין איש באירופה המודרנית היודע את הדרכים שהשתמשו בהן בעבר להשפיע על בני האדם – למשל הדרך שבה אלכסנדר הגדול השאיר לכאורה את הדברים בדיוק כפי שהיו אבל מעט מעט, לאט, הכניס דברים שבאו מיוון לאסיה. אין איש באירופה היודע כיצד לעשות זאת כיום. הדבר הראשון שהאירופאים צריכים ללמוד, אם כן, אינו לקחת לאסיה דברים שכבר נמצאים שם, אלא מעל לכל להתאמץ ולמצוא מה יודעים אנשי אסיה. הם ילמדו אז על החכמה הטיבטית, לדוגמא. ואז הם לא יספרו על כך לאנשים בדרך הישנה אלא יציגו אותה בדרך חדשה. אבל הם ישתמשו בחכמה הטיבטית. ובכך שיכבדו את התרבות המקומית הם ישיגו משהו. זהו משהו שאירופאים צריכים ללמוד במיוחד.

אירופה היא באמת בניין עצום ומרשים של תיאוריות. האירופאים מייצרים תיאוריות, ובאופן בסיסי אין להם גישה מעשית. כאלו הם הדברים. אירופאים גם עושים עסקים באופן תיאורטי פשוט על ידי חשיבה על הדברים. זה יעבוד לזמן מה אבל זה אף פעם לא עובד לאורך זמן. אבל אירופאים מעל לכל נכשלים בהפצת תרבות הנפש והרוח שלהם משום שאינם יודעים כיצד להיכנס לתוך המציאות של עמים אחרים.

כאן, גם כן, מדע הרוח צריך להביא שינוי. אבל כיצד זה מתרחש, אפילו היום? אתם רואים, רבותי, זה חשוב שנעשה את האנתרופוסופיה לדרך חיים, מעשית לחלוטין. צריך להתחיל איפה שהוא, כמובן. מה אני עושה בעצמי, רבותי? כתבתי פעם על ניטשה[3], ואנשים חשבו שנהייתי לחסיד של ניטשה. אם הייתי כותב בדרך שאנשים רצו שאכתוב, הדרך שאנשים רבים חשבו שאני אמור לכתוב, הייתי כותב: ניטשה הוא שוטה גמור. ניטשה הציג רעיונות מטופשים. צריך להילחם בו עד חורמה, וכן הלאה. הייתי כותב אז כאופוזיציה לניטשה. זה אומר שהייתי יכול להיות פוגע ומעליב, כמעט פוגע ומעליב כמו ניטשה עצמו, אבל זה היה חסר טעם, חסר תועלת. נתתי תיאור יסודי וקפדני של תורתו של ניטשה. הצגתי את הדברים שניטשה עצמו אמר, ורק הרשיתי לנקודת ראות אנתרופוסופית לזרום לתוכם. היום אנשים באים ואומרים: "הוא היה חסיד של ניטשה ועכשיו הוא אנתרופוסוף." אבל בדיוק בגלל שאני אנתרופוסוף כתבתי על ניטשה בדרך שכתבתי.

כתבתי על הקל[4] באותה גישה. יכולתי כמובן, לכתוב שהוא היה מטריאליסט גמור, שאינו יודע דבר על הרוח, וכן הלאה. טוב, רבותי, שוב לא היה בכך כל טעם. במקום זה לקחתי את הקל כפי שהיה, וזה מה שתמיד עשיתי. לא דחיתי את האמת אלא לקחתי את הדברים כפי שהם. וזה לפחות היה הצעד הראשון, באמצעות אנתרופוסופיה, בעשותי מה שצריך להיעשות אם התרבות שלנו צריכה להילקח לאסיה. כשהולכים להודו, צריך לדעת מעל לכל: "זה מה שאמרו הברהמינים הקדומים, וזה מה שאמרו הבודהיסטים." אתה צריך לספר לאנשים על בודהיזם וברהמינים, אבל גם תביא לתוך הדברים את מה שאתה מאמין שצריך להביא. זה מה שעשו חסידיו של בודהה בעצמם, למשל. זמן קצר לפני שנולדה הנצרות, חסידיו של בודהה הפיצו את הבודהיזם באיזור הפרת והחידקל, אבל הם עשו זאת בדרך שהראיתי לכם, דיברו אל האנשים בדרך שיכלו להבין. בזמנים קדומים אנשים לא היו עסוקים בהחדרת התיאוריות שלהם בדרך אנוכית לחלוטין. לאסיאנים אין הבנה עבור העקשנות האירופאית. היחס שבין ברהמינים ובודהיסטים אינו זהה, לדוגמא, ליחס שבין רומאים קתולים ופרוטסטנטים. רומאים קתולים ופרוטסטנטים מאוד תיאורטיים היום בתורתם, כשאחד מאמין בדבר אחד והשני באחר. קרוב לוודאי שההבדל היחידי בין ברהמינים ובודהיסטים הוא שברהמינים אינם סוגדים לבודהה, ואילו הבודהיסטים כן. והם מתנהגים אחד עם השני באמת בדרך שונה מאוד מהדרך שבה פרוטסטנטים ורומאים קתולים מתנהגים זה עם זה באירופה.

אתם רואים, צריך חוש למציאות אם רוצים להפיץ תרבות. זה באמת גורם לרצון לבכות כשרואים כיצד מתנהלים האירופאים באסיה היום. כל דבר שיש לאסיה משל עצמה יורד גם כן לאבדון בתהליך ושום דבר לא מושג. הבעיה הגדולה היא, כמובן, שאירופה גם כן נמצאת בירידה עכשיו ואינה יכולה באמת להיחלץ מן הנזק שנגרם על ידי הציביליזציה אלא אם אנשים יחליטו לקבל תרבות אמיתית ומקורית של נפש ורוח. רבים עדיין אינם מאמינים בכך היום. וכך המצב הוא שכל האנשים הבאים לאירופה מאסיה, לדוגמא, מוצאים שהאירופאים לגמרי ברברים.

בוודאי שמעתם גם שאסיאנים מכל הסוגים, תרבותיים, חכמים, מגיעים לאירופה. אבל כולם מאמינים שהאירופים ברברים. משום שלאנשים באסיה יש עדיין הרבה מן הידע העתיק של הרוח, תפיסה עתיקה של הרוח, כל דבר שהאירופאים יודעים נראה להם ילדותי. כל דבר שכה נערץ באירופה נראה ילדותי באורח שלא יאמן לאסיאנים.

אתם רואים, האירופאים התפתחו כך שהקידמה הטכנולוגית הכבירה שלהם היא באמת מאוד מאוחרת. הדבר הבא מאוד מעניין, למשל. אם אתם מבקרים בכמה מוזיאונים שבהם מוצגים דברים מתקופות אירופאיות מוקדמות, תופתעו מאוד. אתם תהיו נדהמים, הבה ונאמר, במוזיאונים אטרוסקיים, שם מוצגים חפצים מן הציביליזציה האטרוסקית, ציביליזציה שהתקיימה פעם באירופה ושם תמצאו שהיתה להם מומחיות רבה בטיפול בשיניים, לדוגמא. הם טיפלו בשיניים במומחיות רבה, שמו בתוכן סתימות עשויות מאבן. כל זה אבד באירופה והברבריות באמת הגיעה לאירופה. בזמן שבו התרחשו נדידות עמים גדולות, במאות השלישית עד השביעית אחרי הספירה, הכל באמת נפל לתוך ברבריות באירופה. ורק אחרי כל זה הושגו שוב דברים. היום כמובן, אנו משתוממים מכל הקידמה הזו שהיתה פעם. אבל דברים אלו התקיימו פעם. מהיכן הגיעו בזמנים קדומים אלו? הם הגיעו פחות או יותר מאסיה. האסיאנים איבדו אם כן, גם הם את הטכנולוגיה שהיתה להם, אם גם משהו מזה עדיין קיים בסין. אבל בספרה התרבותית האסיאנים באמת נמצאים לפני האירופאים אפילו היום. ואם איננו יכולים למצוא באירופה שום דבר טוב יותר מן התרבות הקיימת באסיה, מדוע יש צורך במיסיונרים ודברים מסוג זה שם באסיה? זה לגמרי לא נחוץ.

השיתוף בתרבויות יהיה משמעותי רק כאשר לאירופאים עצמם יהיה מדע של הרוח. אם האירופאים יוכלו לתת לאסיאנים מדע של הרוח, אז האסיאנים יקבלו אולי את הטכנולוגיה האירופאית. אבל אתם רואים, כרגע הם רק רואים שמלבד הטכנולוגיה שלהם האירופאים אינם יודעים דבר. אסיאנים משכילים מלומדים מתרשמים במיוחד כאשר הם באים לגרמניה, למשל, ואתה מספר להם על גיתה ושילר. אז הם זוקפים את אוזניהם. מלומד שכזה יאמר: "גיתה ושילר אולי לא היו כה פיקחים וחכמים כמו האסיאנים הקדומים אבל לבטח היה להם ראש טוב."

במאה ה-19 כל זה שקע ונעלם במהירות. היום מלומד סיני יראה בגרמני רק ברברי נורא. הוא יאמר שהתרבות הגרמנית אבדה עם גיתה ושילר. העובדה שהומצאו רכבות במאה ה-19 לא תרשים אותו. פאוסט של גיתה ירשים אותו במידה מסוימת, אבל הוא עדיין יאמר שהאנשים הגדולים של אסיה היו הרבה יותר חכמים. זהו משהו שהאירופאים צריכים להתחיל להבין. הם צריכים להבין שהאסיאנים אינם מעריכים את סוג החשיבה שיש לנו באירופה. הם רוצים דימויים, כמו הדימויים שאתם רואים במנזרים של טיבט. אסיאנים רוצים דימויים. המושגים המופשטים של האירופאים אינם מעניינים אותם, הם מקשים את הראשים שלהם, והם אינם רוצים בהם.

סמל כמו הסווסטיקה [מצייר], צלב השמש העתיק, היה ידוע מאוד באסיה, ואסיאנים זקנים עדיין זוכרים זאת. לכמה אנשי ממשל בולשביקים היה רעיון מחוכם לעשות את הסווסטיקה העתיקה לסמל שלהם, כמו הלאומנים בגרמניה. זה עושה הרבה יותר רושם על האסיאנים מאשר המרקסיזם. מרקסיזם הוא סדרה של רעיונות שיש לחשוב אותן, וזה לא מרשים אותם. אבל סמל שכזה, זה מרשים אותם. ואם אנשים אינם יודעים כיצד לגשת אליהם ולבוא אליהם עם דברים שהם זרים לחלוטין, שום דבר לא יושג בזה.

שוב אנו רואים שמה שחשוב מעל לכל באירופה זה תובנה אמיתית, מדע של הרוח.

יתכן וגם שמעתם שג'נטלמן המכונה ספנגלר – הוא אפילו נתן הרצאה בבזל פעם, כך שמעתי – פירסם ספר שנקרא שקיעת המערב, כלומר, השקיעה של אירופה ואמריקה.[5] בספר זה הוא מדבר על כך שכל דבר הקיים כתרבות אירופאית צריך להיכחד. טוב, רבותי, התרבות השטחית שיש לנו היום צריכה באמת להיעלם. משהו חדש צריך לבוא מבפנים, מתוך הרוח. אבל התרבות החיצונית, השטחית צריכה ללכת. ומשום כך הספר מדבר על שקיעת המערב. אי אפשר לומר באמת שום דבר נגד דבריו של ספנגלר על שקיעת המערב, על מה שיהיה הכרח ביחס לדברים חיצוניים. אבל אז הוא מדבר על דברים שהוא רואה אותם כחיוביים, כמשהו חדש. ועל מה הוא מדבר, רבותי? הרוח הפרוסית. הוא אומר שאירופה צריכה לקחת את הרוח הפרוסית. לדעתו, זו צריכה להיות הציביליזציה העתידית של אירופה.

איני יודע כיצד הוא דיבר בבזל, כי איני יכול לדמיין שהוא עשה רושם טוב על השוויצרים בהראותו להם שהרוח הפרוסית צריכה לצמוח מתוך השקיעה. אבל אתם יכולים לראות כיצד אדם חשוב, אדם פיקח כמו ספנגלר יכול לראות בבהירות רבה שהציביליזציה הקיימת צריכה להיעלם. אבל, הוא אומר, כוח ברוטלי צריך למשול בעתיד. הוא מאוד פתוח בקשר לזה: בעתיד יכול להיות רק הכובש, ברוטלי ורב עוצמה.

אם זהו הספר הנקרא ביותר לאחרונה, כי אוסוולד ספנגלר מאוד פופולרי בגרמניה היום, ואיש מזרחי, אסיאני משווה את מה שהוא אומר עם תרבותו שלו, יהיה עליו לומר לעצמו: "זהו אחד האנשים הפיקחים ביותר באירופה", ואם יש לו גם ידע רוחי משלו – דמוי חלום, בדרך העתיקה – הוא יאמר: "איזה מן אנשים הם האירופאים הפיקחים ביותר הללו? אין להם דבר לתת לנו!"

רבותי, זהו לב העניין. וכאשר נשאלת השאלה מה יכולים האירופאים לעשות כדי להשיב את זרם הזמן היורד מטה באסיה, עלינו לומר בפשטות: המצב באירופה הוא כזה שהאירופאים צריכים תחילה למצוא את עצמם, לרכוש את תרבות הנפש והרוח של עצמם, שאותה איבדו בזמן נדידות העמים הגדולות. תרבות אמיתית של נפש ורוח אבדה במאות הנוצריות המוקדמות הללו. מה שהגיע לאירופה לא היה הנצרות העמוקה אלא מילים, למעשה באמת רק מילים. אתם יכולים לראות זאת במיוחד מן הדרך שבה לותר תרגם את התנ"ך. מה הוא עשה מהתנ"ך? ספר לא מובן! כי אם אתה כן אינך יכול להבין את התנ"ך של לותר. יכולה להיות לך אמונה בו. אבל באמת אי אפשר להבינו משום שהוא תרגם אותו בזמן שבאירופה אנשים כבר לא ידעו את הרוח. יש רוח בתנ"ך. אבל צריך לתרגם אותו באופן רוחי. אבל הדברים שאתה מוצא בתנ"ך הגרמני של לותר, לדוגמא, הם בלתי מובנים למי שמתייחס אליו בכנות. וזה באמת אותו דבר בכל התחומים, מלבד תובנה שטחית של הטבע, אבל זה לא לוקח אותנו באמת לתוך המציאות של העולם. ואם האירופאים רוצים לעשות משהו באסיה, התשובה שלי לשאלה צריכה להיות: הם יוכלו לעשות משהו ברגע שימצאו עצמם באמת ברוח.

אני צריך לנסוע לפריז עכשיו, רבותיי, אומר לכם מתי אוכל להמשיך.

—————————————————————————————–

  1. משה – המאה ה-13 לפני הספירה.
  2. דרווין, צ'ארלס (1882-1809)
  3. רודולף שטיינר: פרידריך ניטשה, הלוחם לחירות.
  4. רודולף שטיינר: הקל ומתנגדיו (GA30)
  5. ספנגלר, אוסוולד (1936-1880), פילוסוף גרמני, טען שציביליזציות ותרבויות חשופות לצמיחה ושקיעה בדיוק כמו בני אדם. שקיעת המערב (1922-1918)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *