מסלק ועד לבודהיזם – 11

מסלק ועד לבודהיזם

שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA353/2

16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

עזרה בהגהה: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה 11

10.5.1924

עץ הספירות

מר דולינגר: מה משמעותו של עץ הספירות עבור העם היהודי?

רודולף שטיינר: היהודים מן הזמן העתיק באמת שמו את כל החכמה הנשגבת ביותר שלהם בתוך עץ הספירות.[1] יהא זה הוגן לומר שהם שמו בתוכו את הידע שלהם על יחסו של האדם לעולם. לעיתים קרובות אמרנו בבהירות רבה שהאדם אינו רק החלק שאנו רואים בעינינו אלא שיש לו גם אספקטים אחרים, על-חושיים. קראנו להם הגוף האתרי, הגוף האסטרלי, האני או מנגנון האני. אנשים ידעו זאת באופן אינסטינקטיבי בזמנים קדומים, לא בדרך שבה אנו יודעים זאת היום. ידע עתיק זה אבד, והיום אנשים חושבים שמשהו כמו עץ החיים היהודי, עץ הספירות, הוא פשוט פנטזיה. אבל אין זה כך.

היום אתאר את מה שהיהודים הקדמונים באמת התכוונו בעץ הספירות שלהם. אתם רואים, הם ראו אותו כך. האדם נמצא כאן בעולם, והכוחות של העולם משפיעים עליו מכל הכיוונים. אם נתבונן באדם כפי שהוא כאן בעולם הזה [ראו ציור בהמשך], נוכל לדמות אותו כך, בצורה סכמטית. בואו ונתאר את האדם החומרי בעולם זה כך. היהודים הקדמונים ראו את כוחות העולם משפיעים עליו מכל עבר. אני מצייר כאן חץ שנכנס לתוך הלב – הכוחות של העולם פועלים על האדם. כאן למטה הם כוחות האדמה [ראו הציור השני]

היהודים הקדמונים אמרו: קודם כל, שלושה כוחות פועלים על הראש האנושי – המחשתי זאת בציור בעזרת שלושה חיצים 1,2,ו-3 – שלושה כוחות פועלים על החלק האמצעי שבאדם, על החזה, במיוחד על הנשימה ועל מחזור הדם [חיצים 4,5,6]. שלושה כוחות נוספים פועלים על הגפיים האנושיים [7,8,9], והעשירי פועל מן האדמה [חץ 10 מלמטה]. עשרה כוחות, חשבו היהודים הקדמונים, משפיעים על האדם מבחוץ.

C:\Documents and Settings\Owner\Local Settings\Temporary Internet Files\Content.Word\CCE00000.jpg

בואו ונתאר תחילה את שלושת הכוחות שנאמר עליהם שהם באים מן החלקים הרחוקים ביותר של היקום ופועלים על הראש האנושי, באמת עושים אותו עגול, דימוי של כל היקום הספרי. שלושה כוחות אלו, 1,2,ו-3, הם האציליים ביותר. במונח מאוחר יותר, מונח יווני, לדוגמא, הם באים מן השמיים הגבוהים ביותר. הם מעצבים את הראש האנושי, עושים אותו לדימוי ספרי של כל היקום הספרי.

כעת עלינו לפתח מיד רעיון שעשוי לבלבל ולהסעיר אותכם אם אומר אותו לכם בפשטות כפי שהוא. כי, רואים אתם, הראשון מעשרת המושגים הללו, האחד שהיהודים עשו לראשון ולחשוב ביותר בחכמה שלהם, נוצל מאוחר יותר לרעה באופן הנורא ביותר. בזמן מאוחר יותר אנשים שהצליחו לצבור עוצמה וכוח משכו את הסמלים הללו מטה לתוך המציאות החיצונית של כוח. ואינדיבידואלים שהשיגו כוח על עצים והעבירו זאת לצאצאיהם טענו למה שאנו מכנים כתר. בזמנים קדומים יותר 'כתר' היתה המילה עבור הרוחיות הגבוהה ביותר שיכולה להינתן לאדם. רק מי שנהיה למתקדש בדרך שסיפרתי לכם, ומכאן השיג את החכמה הנעלה ביותר, היה זכאי לחבוש כתר. זה היה סמל לחכמה נשגבת. הסברתי לכם שלמדליות ועיטורים היתה במקור משמעות מיוחדת ומאוחר יותר נענדו מתוך גאווה ואיבדו את משמעותם. מעל לכל עלינו לשים לב לכך כאשר אנו משתמשים במילה 'כתר'. עבור הקדמונים, 'כתר' היווה התגלמות של כל דבר גדול מהאדם וצריך לרדת מטה אל בני האדם מעולם הרוח. אין פלא שהמלכים הכתירו עצמם. כידוע לכם, הם לא תמיד היו חכמים ולא תמיד שילבו בתוכם את המתנות הנשגבות ביותר של השמיים, אבל הם חבשו את הסמל על ראשם. וכאשר מונחים כאלה משמשים על פי המנהג העתיק אל לנו לבלבל זאת עם השימוש לרעה שהתפתח. המתנה הגדולה והנשגבה ביותר של היקום ושל הרוח שיכולה לרדת מטה לאדם, ושיוכל למזג אותה עם ראשו אם יש לו ידע כביר, נקראה 'כתר', על ידי העברים הקדומים.

ראש אנושי זה היה צריך גם לשני כוחות נוספים. שני כוחות אחרים אלו באו אליו מימין ומשמאל. הקדמונים חשבו שהגבוה ביותר בא מלמעלה, עם שני הכוחות האחרים, שני כוחות קוסמיים הנוכחים בכל מקום ביקום, באים מימין ומשמאל. האחד שבא דרך האוזן הימנית, אם אפשר לומר כך, נקרא 'חכמה'. ומצד שני 'בינה' בא מן היקום. היום נקרא לזה אינטליגנציה (2, ו-3 בציור). היהודים הקדמונים הבחינו בין חכמה ואינטליגנציה. היום כל אדם אינטליגנטי נחשב גם לחכם. אבל לא כך הוא. אתה יכול להיות אינטליגנט ולחשוב את הדברים הטיפשיים ביותר. הדברים המטופשים ביותר נחשבים היום בדרכים האינטליגנטיות ביותר. אם אנו מביטים בדברים רבים במדע המודרני עלינו לומר שהוא באמת אינטליגנטי מכל הבחינות, אבל הוא לבטח אינו חכם. היהודים הקדמונים הבחינו בין 'חכמה' ו'בינה', החכמה והאינטליגנציה של הזמן העתיק.

אל הראש האנושי, ובאמת אל כל מה ששייך בנו למערכת החושים, כולל את העצבים המתפשטים בספרה של החושים, התייחסו בשלושה מונחים, כתר, חכמה ובינה.

כך ראו היהודים הקדומים את הראש האנושי שהתפתח מתוך היקום. הם היו מאוד מודעים לכך – אחרת לא היו מלמדים זאת – שהאדם הוא חלק מהיקום כולו. עלינו לתאר את הגוף האנושי, למשל, ולשאול מהי הסיטואציה של הכבד. טוב, לכבד יש כלי דם ממחזור הדם. הוא מקבל את האנרגיות שלו מן הסביבה האנושית. באותו אופן אמרו היהודים הקדמונים: האדם מקבל את הכוחות מן היקום הסובב אשר – תחילה ברחם וגם מאוחר יותר – גורם להתפתחות ראשו.

שלושה כוחות אחרים [4,5 ו-6 בציור] פועלים יותר על החלק האמצעי של האדם, באים פחות מלמעלה וחיים יותר בסביבה. הם חיים באור השמש שנע סביב לאדמה, הם חיים ברוח ובמזג האוויר. שלושה כוחות אלו נקראו חסד, גבורה ותפארת על ידי היהודים הקדמונים. במונחים של ימינו אנו יכולים לדבר על חרות, אנרגיה ויופי. בואו ונתאר מעל לכל את הכוח האמצעי, גבורה.

אמרתי לכם שאצייר את החץ כך שיכנס ללב. הכוח שיש לאדם, האיכות של הלב, היא שגם כוח הנפש והכוח הפיזי, מצוינים על ידי הלב האנושי. היהודים ראו זאת כך. כאשר הנשימה נכנסה לתוך האדם, כאשר הנשימה נכנסה לתוך הלב, אלו לא רק הכוחות הפיזיים הבאים אליו מבחוץ אלא גם הכוח הרוחי של גבורה הקשור עם הנשימה. כך, כדי לדייק יותר, נדבר על כוח החיים, הכוח המאפשר לאדם לעשות דברים=גבורה. אבל מצד אחד של גבורה נמצא כוח שהם קראו לו חסד, החרות האנושית. ומצד שני תפארת, יופי. הצורה האנושית היא באמת הדבר היפה ביותר על האדמה! היהודים הקדמונים אמרו: בשומענו את פעימות הלב אנו קולטים את כוח החיים כשהוא נכנס לתוך האדם. בשולחי את היד הימנית אני קולט שאני אדם עצמאי. כאשר השרירים נמתחים, נכנס כוח החרות. היד השמאלית מושטת יותר בעדינות, יכולה להיאחז יותר בעדינות, להביא את היסוד שאדם יוצר ביופי.

שלושה כוחות אלו – חסד=חרות, גבורה=כוח החיים, תפארת=יופי – משתייכים לכל דבר הקשור עם הנשימה ומחזור הדם באדם, כל דבר הנמצא בתנועה ותמיד חוזר על עצמו. זה כולל גם את תנועת השינה, המתחלפת בין יום ולילה. זהו, גם כן, יסוד של תנועה. האדם משתייך גם לזה.

האדם הוא גם יצור המסוגל לשנות את מיקומו בחלל, מסוגל להלך, ואינו צריך להישאר במקום אחד כמו הצמח. גם החיות יכולות, כמובן, ללכת. זהו משהו שלבני אדם יש במשותף עם החיות. לחיות אין חכמה, לא תפארת ולא חסד, אבל יש להן גבורה – כוח החיים. ולבני אדם יש במשותף עם החיות רק את שלושת הכוחות האלו שזה עתה הראיתי.

העברים הקדמונים קראו לאספקט זה – שאנו מסוגלים ללכת, שאיננו קשורים למקום אחד – נצח, המציין שהתגברנו על המצב של קשר קבוע לאדמה ואנו יכולים לנוע [חץ 7 בציור]. נצח זה 'התגברות'. והעיקרון שפועל יותר על החלק האמצעי של האדם, היכן שנמצא מרכז כוח הכובד שלו – זה באמת מעניין, אתם יודעים – זו נקודה שנמצאת כאן. זה מעט יותר למעלה כאשר אנו ערים וזז מטה במשך השינה, מה שמאשר גם שמשהו נמצא מחוצה לנו כאשר אנו ישנים – העיקרון שפעיל באמצע הגוף, שאחראי גם על הרבייה האנושית ולכן קשור עם המיניות – לזה קראו היהודים הקדמונים הוד. היום אנו משתמשים במונח 'סימפטיה' עבור זה. אתם רואים, המונחים נהיים יותר אנושיים. נצח מובנו תנועה בעולם החיצון – אנו הולכים החוצה לתוך החלל – והוד מובנו תחושה פנימית, תנועה, סימפטיה פנימית עם העולם החיצון. כל זה הוא הוד. [חץ 8 בציור]. ואז, תחת 9 : יסוד. זהו הבסיס, הבסיס שעליו למעשה עומד האדם. שם אדם חש עצמו קשור עם האדמה. העובדה שהוא יכול לעמוד על האדמה היא הבסיס, יסוד. לאדם יש יסוד שכזה גם בגלל כוחות אלו שבאים אליו מבחוץ.

ואז הכוחות של האדמה עצמה פועלים עליו [חץ 10 בציור]. לא רק כוחות מן הסביבה החיצונית פועלים עליו, אלא גם כוחות האדמה. זה נקרא מלכות. היום אנו קוראים לזה השדה שבו פועל האדם, הסביבה הארצית. מלכות=השדה. קשה למצוא מונח מתאים למלכות. אנו אומרים תחום, שדה. אבל כל הדברים באמת נוצלו לרעה ומונחים בני ימינו כבר אינם מבטאים יותר את מה שחשו העברים הקדמונים: שכאן למעשה האדמה השפיעה עליהם.

עלינו רק לתאר בעיני רוחנו שזהו האמצע של האדם. יש עצם ירך, משני צידיו של האדם, והיא יורדת מטה לברך, זו אם כן פיקת הברך [ציור]. כל הכוחות הללו פועלים גם על עצם זו. אבל היא חלולה, עצם ארוכה וחלולה, בזכות העובדה שכוחות האדמה נכנסים לתוכה. כל מקום שבו נכנסים כוחות האדמה נקרא מלכות, השדה, על ידי היהודים הקדמונים.

אתם רואים, עלינו לתאר את האדם אם ברצוננו לדבר על עץ ספירות זה. כל העשר יחד – כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – נקראו עשר הספירות על ידי העברים הקדמונים. עשרה כוחות אלו הם למעשה הקשר שבין האדם ועולם הרוח, גם אם הכוח העשירי מלכות, ממוקם באדמה. אם כן, באופן יסודי יש לנו כאן את האדם הפיזי [מצביע על הציור] סביבו האדם הרוחי, כאן למטה תחילה ככוחות האדמה, ואז ככוחות הבאים קרוב לאדמה אבל פועלים מתוך הסביבה – נצח, הוד, יסוד. הדרך שבה כוחות אלו משפיעים באופן רוחי היא חלק מהאדם. אחרי כן הכוחות הפועלים על מחזור הדם והנשימה – חסד, גבורה, תפארת. ואז הכוחות האציליים ביותר המשפיעים על האדם, הפועלים על מערכת הראש – כתר, חכמה, בינה. כך היהודים באמת ראו את האדם קשור עם העולם בכל כיוון, כפי שהראיתי כאן בצבע :

C:\Documents and Settings\Owner\Local Settings\Temporary Internet Files\Content.Word\CCE00000 (1).jpg

האדם באמת עשוי בדרך כזו שיש לו גם אספקטים על חושיים. והם ראו אספקטים על חושיים אלו בדרך זו.

אנו יכולים לשאול כעת: מה עוד רצו העברים להשיג עם עשר הספירות שלהם, מלבד תובנה לתוך יחסו של האדם לעולם? כל סטודנט ליהדות צריך ללמוד את עשר הספירות, לא רק למנות אותן. תהא זו טעות מצדכם לחשוב שההדרכה שניתנה על ידי הממסד היהודי הקדום היתה כזו שהאספקט המהותי שלה היתה השרטוט שציירתי עבורכם. לענות פשוט על השאלה מהו עץ הספירות לא לוקח זמן רב. יכולתם ללמוד זאת ברגע. היום אנשים מרוצים אם אתה שואל: מהו עץ הספירות? זה וזה כתובים בו, כפי שהראיתי לכם. אבל זה לא מתייחס לאדם! נותנים פשוט עשר מילים וכל מיני הסברים פנטסטיים אודותן. אבל ביחס לאדם נכונה הדרך שאמרתי לכם. זה לא היה הכל בבתי ספר אלה, כי התלמיד היהודי שהיה אמור לרכוש ידע, כפי שנראה אז, היה צריך ללמוד הרבה יותר על עץ הספירות.

דמיינו לעצמכם, רבותי, שלימדו אותכם רק את האלפבית, ואם מישהו ישאל אותכם מה הן א, ב, ג, ד, וכן הלאה אתם תדעו את האותיות א, ב, ג, ד, וכ'ו. אתם למדתם את 22 או 23 האותיות אחת אחר השניה. אי אפשר לעשות הרבה עם זה! אם מישהו היה מסוגל רק לדקלם את 23 האותיות, הוא לא היה יכול לעשות הרבה איתן, וכך החשיבו העברים הקדמונים את זה שיכול רק לומר: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, כלומר, יכול לדקלם את עשר הספירות. מישהו שנותן זאת כתשובה היה נראה לעברים הקדמונים כמו מי שיכול לומר א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח וכן הלאה. אתה צריך ללמוד יותר מאלפבית בלבד, האין זה כך? עליך ללמוד להשתמש באלפבית כדי לקרוא, להשתמש באותיות כדי ללמוד לקרוא. עכשיו חישבו רק, רבותי, כמה מעט אותיות יש וכמה הרבה קראתם בחייכם! רק חישבו על כך. קחו ספר כל שהוא, למשל הקפיטל של מרקס, הביטו בו. בדפים אלה אין דבר מלבד 22 אותיות. רק אותיות כתובות בספר. אבל נאמר שם הרבה מאוד, והכל מובא על ידי ערבוב 22 אותיות. א בא לפעמים לפני ב, ואז לפני מ, ואז לפני א, למד לפני י, וכן הלאה וזה יוצר את כל התוכן המורכב של הספר. מישהו שיודע רק את האלפבית ירים את הספר ויתכן ויאמר: "זה ברור לי לחלוטין מה מכיל ספר זה. זה אומר א, ב, ג, רק בסדר שונה. אני יודע כל דבר שנאמר בספר." אבל הוא אינו יכול לקרוא את התוכן הפנימי האמיתי ולהשיג את משמעות הספר. הוא אינו יודע זאת. אתם רואים, עליכם ללמוד לקרוא, להשתמש באותיות כפי שהן. אתם באמת צריכים להיות מסוגלים לערבב את האותיות בראשכם בדרך כזו שיקבלו משמעות. העברים הקדמונים למדו את עשר הספירות בדרך זו. הן היו האותיות שלהם. אתם תאמרו: אה, אבל אלו הן מילים. אבל בזמנים קדומים האותיות נמסרו על ידי שימוש במילים. האנושות איבדה זאת כאשר האותיות הגיעו לאירופה. זה אבד ביוון.

אתם רואים, משהו בעל חשיבות עליונה קרה כאשר יוון פתחה את הדרך לציביליזציה הרומאית. היוונים לא קראו ל A שלהם A אלא 'אלפא'. המובן האמיתי של אלפא היה אדם רוחי. והם לא קראו ל B שלהם B אלא 'ביתא' שזה משהו כמו 'בית'. לכל אות היה שם. והיוונים לא יכלו לדמיין אות שהיא משהו מלבד דבר שיש לתת לו שם. כאשר התרחש המעבר מיוון לציביליזציה הרומאית אנשים לא אמרו יותר אלפא, ביתא, גאמה, דלתה, וכן הלאה, כאשר כל שם מציין את משמעות האות, אלא אמרו A,B,C,D וכן הלאה, והכל נהיה מופשט. בזמן שבו הציביליזציה היוונית התנוונה ונהייתה לציביליזציה רומאית, התפתח שלשול[2] תרבותי כביר באירופה. הרוח אבדה בשלשול מסיבי על הדרך מיוון לציביליזציה הרומאית.

כאן הראתה היהדות גדולה מיוחדת. כשהם כתבו את האלף שלהם, האות הראשונה שלהם, הם התכוונו לאדם. זוהי האלף. הם ידעו שבכל מקום שיניחו אות זו שתתקבל בעולם החושים, וכל מה שיביאו לידי ביטוי באות זו צריך להיות בהתאמה עם טבע האדם. וכך לכל אות ששימשה לתת ביטוי לעולם החושים היה שם. ושמות אלו כאן – כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – היו שמות עבור אותיות הרוח, עבור דברים שיש ללמוד אותם כדי לקרוא בעולם הרוח. וכך היה ליהודים אלפבית – אלף, בית, גימל וכן הלאה – עבור העולם הפיזי החיצוני, וגם אלפבית אחר, עם עשר אותיות בלבד, עשר ספירות, עבור עולם הרוח.

אתם רואים, רבותי, אם אתן לכם את השמות כך: כתר, חכמה, בינה, חסד וכן הלאה, זה יהיה כמו A,B,C,D וכן הלאה. אבל בדיוק כפי שאנו מערבבים את האותיות שלנו, כך העברים הקדמונים ידעו לומר: כתר, חסד, בינה. ואם אמרו כתר, חסד, בינה בערבבם את הספירות בדרך זו, הם אמרו: בעולם הרוח הכוחות הרוחיים הנעלים ביותר משתמשים בחרות כדי להביא אינטליגנציה. הם התכוונו לרוחות הגבוהות שאין להן גוף פיזי ובקרבן הכוחות הנשגבים ביותר של השמיים משתמשים בחרות כדי להביא אינטליגנציה.

או שהם אמרו: חכמה, גבורה, מלכות. ומשמעות הדבר: מתוך החכמה האלים בראו את כוח החיים שבאמצעותו יש להם השפעה על האדמה. הם ידעו כיצד לערבב את כל הדברים האלו בדיוק כפי שאנו מערבבים אותיות. התלמידים של היהדות הקדומה הבינו את מדע הרוח בדרכם שלהם עם עשר אותיות אלו של הרוח. עץ הספירות הזה היה עבורם מה שעץ האלפבית עבורנו עם 23 אותיותיו. ההתפתחות עשתה תפנית מוזרה בתחום זה. בשתי המאות הראשונות אחרי בוא הנצרות אנשים ידעו על כל זה. אבל כאשר היהודים נפוצו בעולם כולו, דרך זו של ידיעת הדברים בעזרת עשר הספירות אבדה. תלמידים אינדיבידואלים של יהדות – בוודאי יודעים אתם שהם נקראו חכמים כשנהיו לתלמידיו של הרבי – עדיין למדו דברים אלה. אבל אפילו אז אנשים כבר לא ידעו באמת כיצד לקרוא בדיוק את המשמעות של עשר הספירות. במאה ה-12, לדוגמא, התפתח ויכוח גדול בין שני משפטנים. הראשון היה "הוד, חסד, בינה". שמאחוריו עמד בן מימון.[3] המתנגדים לו טענו: "חסד, כתר, בינה". כך הם התווכחו על משפטים אלה. עליכם לדעת שהם באו מעץ הספירות. אדם אחד יקרא זאת בדרך אחת, ואחר בדרך אחרת. אבל לקראת ימי הביניים אבדה מיומנות קריאה זו. הדבר המעניין הוא שמאוחר יותר, באמצע ימי הביניים, הופיע אדם – ריימונד ללי, אדם מעניין ביותר, ריימונד ללי זה![4]

אתם רואים, רבותי, לדעת ולהכיר אישיות שכזו זה באמת מעניין באופן יוצא מהכלל. הבה ונניח שמישהו מבינכם סקרן מאוד. אינדיבידואל זה יאמר לעצמו: "שמעתי שהוזכר שמו של ריימונד ללי. אלך ואחפש אחריו!" דבר ראשון הוא ייקח אנציקלופדיה ואחרי כן כמה ספרים שבהם נאמר משהו על ריימונד ללי. טוב, אם תקראו את מה שנאמר על ריימונד ללי בספרים היום תתפקעו מצחוק, משום שהיה האדם המגוחך ביותר שאפשר להעלות על הדעת! אנשים אומרים: ריימונד ללי כתב עשר מילים על חתיכות נייר ואז לקח מן דבר שאתם משתמשים בו כדי לשחק האזארד, סוג של רולטה, אשר מסובבים, מערבבים את הכל, וכותבים את מה שיצא מכל זה, וזו היתה החכמה האוניברסלית שלו. טוב, אם אתם קוראים משהו כזה, מילים אלו פשוט נכתבו על עשר חתיכות נייר ועורבבו, ואיש זה רצה לגלות משהו מיוחד בדרך זו, אתם תתפקעו מצחק, כי זה היה באמת איש מגוחך.

אבל כמובן, שלא זו היתה הדרך של ריימונד ללי. מה שהוא אמר באמת היה כך. אתם יכולים ללמוד ולחקור הכל עם הידע שניתן על ידי האלפבית הארצי שלכם, אבל לא תמצאו את האמת. ואז הוא אמר: הראשים הרגילים שלכם אינם מסוגלים למצוא את האמת. ראשים רגילים אלה הם כמו משחק של רולטה שאתם מסובבים אותה ואין בפנים דבר, וכך אין בפנים דבר שאפשר לבחור בו כדי לנצח. ללי אמר לאנשים בימיו שבאמת יש לכולם ראשים חלולים, שדבר לא נותר בתוכם יותר. והוא אמר שהם צריכים לשים בתוכם רעיונות כמו עשר הספירות. ואז הם צריכים ללמוד לסובב את ראשם מספירה אחת לאחרת עד שילמדו להשתמש באותיות. זה מה שריימונד ללי אמר להם. זה גם נכתב בספריו. הוא רק השתמש בתמונה והפילוסופים לקחו את התמונה באופן מילולי וחשבו שהוא באמת התכוון לסוג של רולטה, שאתה יכול לסובב כדי לערבב דברים, בעוד שהרולטה שלו נתכוונה להיות תפיסה על חושית של הראש.

עץ חיים זה, עץ הספירות, הוא אם כן, אלפבית רוחי. לאנשים שחיו יותר מערבה, ביוון, היה אלפבית רוחי בזמנים קדומים. כאשר אלכסנדר הגדול[5] חי, ואריסטו[6], ניתנו עשרה מושגים בדרך היוונית. אתם עדיין יכולים למצוא אותם בכל בתי הספר ללוגיקה היום: קיום, איכות, יחס וכן הלאה – שוב עשרה מונחים, רק שהיו שונים, מתאימים יותר למערב. אבל במערב אנשים מבינים עשר אותיות יווניות אלו של האלפבית הרוחי כה מעט כפי שאנו מבינים את אלו שאנו מדברים בהן.

אבל, אתם רואים, זו באמת התפתחות מעניינת בהיסטוריה האנושית. שם באסיה, אנשים שעדיין היה להם ידע כל שהוא למדו לקרוא בעולם הרוח בהשתמשם בעץ הספירות. ובמאות הנוצריות הראשונות אנשים שעדיין ידעו משהו מעולם הרוח למדו לקרוא בהשתמשם בעץ החיים האריסטוטלי – שם ביוון, ברומא, וכן הלאה. לאט לאט, כולם – אלו של עץ הספירות ואלו של העץ האריסטוטלי – שכחו מה היו באמת הדברים הללו, ויכלו רק למנות את עשרת המונחים. אנו צריכים כעת בפשטות להשתמש בדברים אלה כדי ללמוד לקרוא בעולם הרוח, אחרת נחדל בהדרגה לדעת דבר כל שהוא אודות האדם. אתם רואים, האמרה הבאה היא מעניינת ביותר. אם חכם יהודי כזה כתב או אמר: גבורה, נצח, הוד, עלינו לתרגם זאת היום למילים: "כוח החיים שחרר את החלומות בכליות." אבל אם עלינו לומר "כוח החיים שחרר את החלומות בכליות" היום עלינו לדבר על כוחות פיזיים, השפעות פיזיות. ועדיין העברים הקדמונים אמרו גבורה, נצח, הוד, והתכוונו: "העיקרון שהוא האדם הרוחי באדם מביא משהו שמופיע בחלומות." תמיד היתה זו אמירה רוחית שניתן לה ביטוי על ידי ערבוב אותיות אלו.

באמת נכון שהיום אנו יכולים לרכוש תובנה לתוך דברים אלו באמצעות מדע הרוח. כי אף אחד לא יאמר לכם היום שעשר ספירות אלו היוו אותיות עבור עולם הרוח. לא תשמעו זאת בשום מקום אחר, ואיש אינו יודע זאת באמת היום. לכן אנו אומרים שהמצב הוא כזה שהמדע המודרני כבר לא יודע את רוב הדברים שאנשים ידעו בעבר. יש ללמוד אותם שוב.

קחו רק את האות הזו כאן [ציור]: האות א. מהי המשמעות של אלף זו בעולם החושים? טוב, שם עומד אדם. עומד ושולח החוצה את כוחותיו. קחו קו זה. הוא מרים את ידו הימנית – קו זה – ושולח את ידו השניה מטה – קו זה. כך מייצגת אות ראשונה זו אדם. וכל אות מייצגת משהו, גם ביוון, בדיוק כפי שאות ראשונה זו מייצגת 'אדם'.

אתם רואים, רבותי, לאנשים היום כבר אין יותר תחושה עבור הדרך שבה דברים אלו תלויים יחדיו. העברים הקדמונים קראו לאות הראשונה, המייצגת אדם, אלף, היוונים קראו לה אלפא, והם התכוונו לרוח הנעה באדם, העיקרון הרוחי שמאחורי האדם. יש לנו מילה גרמנית עתיקה המשמשת בראש וראשונה כשלאנשים יש חלומות מסוימים. כאשר אדם רוחי מעיק עליהם, זה נקרא ה-ALP. אנשים אומרים שמשהו בא ומשתלט על האדם. מאוחר יותר ALP נהיה לELP, ואחר כך ל ELF, הנגזר מ- ALP, שעדיין מזכיר לכם את האלפא היוונית. אתם רק צריכים להשמיט את ה- A בסוף ותקבלו אלף ALPH, PH זהה ל F שלנו, משהו רוחי. משום שכתבו את ה- F, אפשר לומר: ה- ALEPH באדם, ה – ALP באדם. אם משאירים בצד את התנועות, כפי שנהוג בעברית, מקבלים למעשה ALPH – ELF – עבור האות הראשונה. אנשים אומרים ELF כדי לדבר על ישות רוחית זו. אנו מדברים על ELVES. כמובן, אנשים יאמרו שזה הומצא על ידי הקדמונים, מוצר של הדימיון שלהם, ושאנו איננו מאמינים בהם יותר היום. אבל הקדמונים אמרו: "אתה רק צריך להביט באדם ותקבל ALPH, רק שה-ALPH הוא בתוך הגוף ואינו ישות אתרית עדינה באדם אלא פיזית וסמיכה!" אבל אנשים כבר שכחו מזמן כיצד לתאר את האדם.

אתה נתקל בדברים המגוחכים ביותר, רבותי. רק חישבו, הדבר הבא נהיה אופנתי במחצית השניה של המאה ה-19 – אינני עומד לומר דבר כנגד זה, דברים כאלה קורים. הנה לפניכם שולחן, אנשים יושבים סביבו, הבה ונאמר שמונה אנשים. הם מניחים את ידיהם על השולחן בדרך כזו שהן נוגעות בקצותיהן החיצוניות ואז השולחן מתחיל לרקוד. הם סופרים את מספר צעדי הריקוד שמבצע השולחן, ומרכיבים מהם מילים, מילים מאותיות. אלו הם סיאנסים ספיריטואליסטים. מה חושבים אנשים אלה? הם חושבים: "טוב, אם אנו יושבים וחושבים, שום תובנה של ממש לא תצמח מזה. תובנה אמיתית צריכה איך שהוא לבוא אלינו." האמת היא שאנשים האומרים זאת אומרים זאת בצדק לעצמם, כי בדרך כלל אינם חושבים. הם אינם רוצים לשבת ולחשוב. הם מעדיפים שהאמת תבוא אליהם מאיפה שהוא מבחוץ ללא כל מאמץ מצדם. כך, שמונה מהם יושבים סביב לשולחן, והם נותנים לשולחן לדפוק – דפיקה אחת A, שתי דפיקות B, ואז C, וכן הלאה ומרכיבים מילים מתוך זה, ואלו נהיות להתגלויות רוחיות. ובכן, אתם רואים, החכמה באה אליהם מרצונה הטוב. הם אינם נאבקים להשיגה.

אבל, אתם רואים, מה צריך לומר לאנשים כאלה? הם רוצים לרכוש תובנה לתוך עולם הרוח. זו כוונתם הכנה להבין את עולם הרוח. אי אפשר להביט ברוחות. איננו רואים או שומעים אותן, כי אין להם גופים. אנשים אלה חושבים אם כן, שהם משתמשים בשולחן כגוף, אשר יאפשר להם להתקשר בדרך מסוימת. דרך אגב, התוצאות נוטות להיות כלליות למדי. אפשר לפרש אותן בדרך זו או אחרת. אבל לבטח אנו צריכים לומר לאנשים אלה: שם אתם יושבים, שמונה אנשים, סביב לשולחן. אתם רוצים שהרוח תבוא ותעשה עצמה נשמעת. אבל בטוח שאתם רוחות בעצמכם, אתם היושבים שם! הביטו בעצמכם וחפשו את הרוח שבתוככם. אז תוכלו למצוא רוח גדולה בהרבה. אינכם משערים שאפשר לראות אותכם רק אם אתם גורמים לדפיקות בשולחן, אבל על ידי שימוש בגפיכם, בקולותיכם ומעל לכל בכוחות החשיבה שלכם בדרך אנושית ראויה! וזהו באמת העניין, אל לנו לפקפק בכך, שאם שמונה אנשים יושבים סביב שולחן, השולחן יתחיל לרקד, כי כוחות בלתי מודעים פועלים על השולחן. זה באמת כך, אבל זה אינו מוביל לדבר כל שהוא שלא יעלה במובן נעלה הרבה יותר אם אנשים יעשו מאמץ עם האלפא או האלף שבתוכם.

אבל כאשר הציביליזציה היוונית פינתה את הדרך לציביליזציה הרומית האנושות שכחה את האלף שלה. האות הראשונה היא היום A. טוב, לחשוב שהאות הראשונה היא אך ורק A זה לעמוד ולהביט בפה פעור. בדיוק כך, לא תגיעו לשום מקום. אישה אחת התעייפה פעם מבעלה שתמיד נתן הרצאות המבוססות על המדע. הוא למד הרבה ותמיד השתלט על השיחה. זה היה מאוד מנוגד לטבעה ולא נעם לה. יום אחד היא אמרה לו: "אתה תמיד רוצה להשתלט. אם אתה רוצה לשלוט במשהו, תשלוט בלשונך!" כן, התוכן באמת אבד לחלוטין. היוונים לא חשבו A או אלפא, מבלי לחשוב על האדם. הם מייד נזכרו באדם. ולא השתמשו בביתא מבלי לחשוב על בית שבתוכו גר האדם. אלפא היא תמיד האדם. הם חשבו על משהו כמו האדם. כך ביתא הם חשבו על משהו הסובב את האדם. כך ה-ב היהודית והביתא היוונית נהיו לצורה העוטפת את האלפא, אשר עדיין נמצאת בפנים כישות רוחית. כך הגוף, גם כן, הוא בית, ביתא, והאלפא הוא הרוח שבתוכו. היום אנו מדברים על 'האלפבית', אשר עבור היוונים משמעו 'אדם בביתו' או גם 'אדם בגופו', בתוך משהו העוטף אותו.

טוב, רבותי, זה באמת משעשע ביותר. אם תיקחו אנציקלופדיה היום, אתם קוראים את כל החכמה של האנושות באלפבית. אם מישהו מתחיל ב-A וגומר ב-Z – לא תעשו זאת – תהיה לו החכמה כולה. אבל כיצד צריכה חכמה זו להיות מאורגנת באדם? על פי האלפבית, על פי מה שיכול להיות ידוע אודות האדם. זה מעניין מאוד. בני האדם השכילו להפיץ את החכמה כולה משום שלא ידעו יותר שהיא באמת מצביעה על מה שבא מן האלפבית. אם נתרגם 'אלפבית', נקבל, בסדר שונה במקצת: "חכמה אנושית, ידע אנושי." אם נשתמש במילה היוונית לכך זו תהיה 'אנתרופוסופיה, חכמת האדם". וזה מה שאומרת כל אנציקלופדיה, היא באמת שלד של עצמות, היכן שהחכמה העתיקה נעלמה מן הידע הערוך באופן אלפביתי. כל הבשר והדם נעלמו, כל השרירים והעצבים הורחקו. היום אתם נעזרים באנציקלופדיה, ואתם מוצאים רק שלד מת של הידע העתיק.

אנו צריכים עכשיו מדע שאינו רק שלד, כמו האנציקלופדיה, אלא כזה שיש בו באמת שוב האדם כולו – בשר ודם וכן הלאה. וזוהי אנתרופוסופיה! ובכן, באמת מתחשק לומר שכל האנציקלופדיות הללו יכולות ללכת לעזאזל – גם אם אנו צריכים אותן היום – משום שהן השלד המת של ידע עתיק. עכשיו יש ליצור מדע.

אתם רואים, רבותי, זה משהו שאנו יכולים ללמוד, במיוחד גם מעץ הספירות אם אנו מבינים אותו נכונה. זה היה מועיל מאוד שד'ר דולינגר שאל שאלה זו, משום שהיא לקחה אותנו מעט עמוק יותר לתוך האנתרופוסופיה.

הפעם הבאה, אם כן, היא בתשע ביום רביעי.

————————————————————————————————————————–

  1. המקורות והארגון של עץ הספירות מוצגים באורח שונה בספרות הקבלית מן הדרך שבה מציג אותו כאן רודולף שטיינר.
  2. הכוונה לצואה נוזלית
  3. בן מימון, משה (1204-1135), פילוסוף יהודי, נולד בספרד.
  4. ללי (או לל), ריימונד (1235?- 1316), פילוסוף קטלוני.
  5. אלכסנדר הגדול (323-356 לפני הספירה)
  6. אריסטו (322-284 לפני הספירה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *