מסלק ועד לבודהיזם – 10

מסלק ועד לבודהיזם

שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA353/2

16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

עזרה בהגהה: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה עשירית

5.5.1924

יצירת אסטרונומיה המבוססת על מדע הרוח

בוקר טוב, רבותיי! האם מישהו חשב על משהו להיום?

מר ארבסמל: אני רוצה לשאול מדוע אנשים מביטים היום אל השמיים המכוכבים בדרך מסוימת ואילו הבבלים העתיקים הביטו בהם בדרך שונה מאוד.

רודולף שטיינר: שאלה זו מאפשרת לומר משהו אודות השינוי הגדול שהתרחש בדרך שבה אנו מביטים בעולם. ד'ר וורידי[1] נותנת כאן קורס על אסטרונומיה ואפשר לראות כמה קשה באמת להתמודד עם כל החישובים והמתמטיקה.

כדי לראות את הדברים הללו בבהירות אנו צריכים קודם כל להבין שאנשים שחיו בזמנים קדומים היו באמת הרבה יותר רוחיים מאנשים בני ימינו. במשך זמן ארוך מאוד אנשים עדיין ידעו אודות ההשפעות המתרחשות בטבע שהיום אינן ידועות כלל. אני אדבר אודות כמה דברים המתקדמים בכיוון זה. אי אפשר להבין מה רצו הבבלים הקדומים והאשורים להשיג עם מדע הכוכבים שלהם מבלי שנדע דברים מסוימים שבאמת כמעט ולא ידועים היום.

רוסו עדיין סיפר את הסיפור הבא, למשל.[2] הוא אמר שבמצרים, שהיה בה כמובן אקלים חם יותר, ואשר שמענו עליה דברים מוזרים בפגישתנו האחרונה, הוא היה יכול לגרום לקרפדות לקפוא במקומן אם הסתכל בהן בדרך מסוימת, נעץ מבט בעיניהן, כך שלא יכלו לזוז כלל. הן היו משותקות. זהו משהו שאנשים תמיד יכלו לעשות באקלימים חמים יותר כמו במצרים. רוסו היה יכול לשתק קרפדות וגם להרוג אותן. מאוחר יותר הוא רצה לעשות אותו דבר בליון. הקרפדה באה מולו. הוא הביט בה, נעץ בה עיניו, וראו זה פלא! הוא עצמו נהיה למשותק. הוא לא יכול היה יותר להזיז את עיניו ונהיה משותק כמת. אנשים קראו לרופא והוא נתן לו ארס של צפע, רעל של נחש אשר שחרר אותו מן ההתקף וכך ניצל. הקערה התהפכה על פיה. אתם רואים עליכם רק ללכת ממצרים לליון והשפעות שבאות מיצורים הופכות כיוונן.

אנו יכולים לומר שקיימות השפעות הקשורות עם הרצון האנושי, כי מה שהיה שם זו הפעלה של הרצון האנושי. ישנן השפעות שכאלה וכוחות אלה קיימים. כי אתם רואים, משהו שהתקיים לפני מאה שנים קיים גם היום וימשיך להתקיים כל עוד ממשיכה האדמה להתקיים. אנשים אינם רוצים לדעת יותר אודות דברים כאלה ואינם מגלים עניין בהם.

אבל אתם רואים, רבותי, זה קשור גם לדברים אחרים. כדי להבין דברים מסוימים אנו צריכים להביא בחשבון את המקום שבו נעשו, כלומר, עלינו להתחשב בגיאוגרפיה, במובן מסוים. זו אינה הגיאוגרפיה הרגילה של ימינו, כי זו מתייחסת רק לדברים הרגילים ולא להשפעות העוברות בין קרפדות ובני אדם.

הרשו לי לתת לכם דוגמא אחרת בכיוון זה. וון הלומנט, איש מדע שחי במאה ה-17,[3] עדיין ידע דברים רבים שאנשים ידעו בעבר. ידע קדום זה אבד באמת לחלוטין במאה ה-19. במאה ה-17 הוא היה עדיין חזק למדי, ודעיכתו החלה במאה ה-18. אנשי המאה ה-19 חשבו שהם באמת האנשים החכמים הראשונים!

וון הלמונט תהה כיצד אפשר לדעת יותר ממה שמאפשר האינטלקט האנושי הרגיל. בימינו אנשים אינם מקדישים מחשבה לכך כיצד אפשר לדעת יותר ממה שמאפשר האינטלקט האנושי הרגיל, כי הם מאמינים שהאינטלקט יכול לדעת הכל. אבל וון הלמונט, שהיה רופא, לא חשב הרבה על אינטלקט אנושי זה. הוא רצה ידע רוחי.

בזמן ההוא לא היה אפשרי להשיג ידע רוחי על ידי פיתוח הנפש והרוח בדרך שאנו מנסים לעשות באנתרופוסופיה. האנושות עוד לא הגיעה לכך. וון הלמונט השתמש אם כן בשיטות קדומות יותר והוא עשה את הדבר הבא, גם אם איני מציע לאף אחד לחקותו. אינכם יכולים וכבר אין לזה את ההשפעה שהיתה בזמנים ההם. וון הלמונט עדיין עשה זאת, למרות הכל.

הוא לקח צמח, צמח רפואי רעיל.[4] רושמים אותו עבור מחלות מסוימות. הוא לקח אותו. בהיותו רופא, הוא ידע שאין לאכול צמח זה, כי הוא יכול להרוג. הוא ליקק במהירות את קצה השורש, את החלק התחתון של השורש. הוא תיאר את המצב שלתוכו נכנס בדרך הבאה. הוא אמר שחש כאילו ראשו נערף לחלוטין, כאילו נהיה חסר ראש. הוא איבד את ראשו לגמרי. כמובן, ראשו לא נפל הצידה, אבל הוא לא היה יכול להרגיש אותו יותר. ואז לא היה יכול יותר להיות בעל ידע שבא באמצעות הראש. אבל אזור הבטן שלו החל לתפקד כאילו היה הראש. וראו זה פלא, הוא קיבל הארה גדולה בצורת דימויים, משהו שאנו קוראים אימגינציות באנתרופוסופיה היום, הלובשות צורות של דימויים הבאים מעולם הרוח. זה שינה לפתע את כל חייו, שינוי עצום, כי הוא ידע: אפשר לא רק לומר דברים על עולם הרוח מתוך האינטלקט אלא באמת ובתמים לראות את עולם הרוח. זה לא שהוא לא חשב באמצעות מערכת העצבים אשר נוכחת גם בגפיים האנושים ובמטבוליזם. לא, הוא ראה, באמת ראה, את עולם הרוח. הוא קיבל אז אימגינציות של עולם הרוח.

זה נמשך שעתיים. אחרי שעתיים אלו הוא חש קצת סחרחורת. ואז חש טוב שוב. כפי שאתם יכולים לדמיין, זה שינה את חייו באופן משמעותי. מזמן זה והלאה הוא ידע שאפשר לראות את עולם הרוח. הוא ידע גם משהו אחר. הוא ידע שהראש עם חשיבתו מהווה מכשול בפני ראיית הרוח.

איננו עושים את אשר עשה וון הלמונט, איננו מלקקים שרשי צמחים – גם אם כמה אנשים חושבים שזה מה שאנו עושים, ואלה כמובן שטויות – אבל תרגילים מנטליים משמשים לכיבוי חשיבת הראש. הראש נמצא שם רק כדי לקבל את מה שנתפס, נראה, עם שאר האורגניזם האנושי. אותו תהליך מתרחש על ידי שימוש בחשיבה ואשר וון הלמונט גרם לו בעזרת שימוש בשיטות עתיקות מאוד.

לא אומר לכם עכשיו כל שנדרש לומר שוב אודות אימוני מדע הרוח. זה יכול להיעשות בהזדמנות אחרת. אבל אני אומר זאת בגלל השאלה שמר ארבסמל שאל. שני הדברים שאמרתי לכם קשורים להשפעת הכוכבים. היום אנשים מסרבים לחלוטין להאמין שלכוכבים יש השפעה כל שהיא, ושום תשומת לב אינה מוקדשת לכך.

וון הלמונט מצא שחייו השתנו לחלוטין. הוא נהנה מן החוויה ולכן רצה לחזור עליה, וליקק כמה פעמים את קצה השורש של הצמח. אבל לא השיג את אותה תוצאה.

מה זה אומר, שלא הצליח שוב? אתם רואים, זה אומר שבהזדמנויות מאוחרות יותר וון הלמונט עשה דבר זה או אחר שונה ממה שעשה קודם לכן. וון הלמונט עצמו לא היה יכול להסביר זאת. עכשיו איני יכול, כמובן, לומר לכם – תקראו את וון הלמונט בעצמכם ותמצאו את אשר אני עומד לומר לכם עכשיו – מתי לקח וון הלמונט את הליקוק הראשון משורש הצמח, משום שלא רשם תאריך. אבל לאור הידוע לנו, באמצעות מדע הרוח, אפשר לומר את הדבר הבא.

אתם רואים, בפעם הראשונה שוון הלמונט ליקק את קצה השורש צריך היה להיות ירח מלא. הוא לא שם לב לזה. מאוחר יותר הוא לא ליקק בזמן הירח המלא, ולכן זה לא הצליח. משהו נשר בו מן הפעם הראשונה. הוא היה יכול שוב ושוב לחוש בניצוץ של עולם הרוח. אבל מעולם לא חווה שוב שינוי פתאומי כביר זה.

בהיותו איש המאה ה-17, הוא לא ידע יותר שזה תלוי בירח. הוא חשב שזה לגמרי בזכות שורש הצמח. אבל בזמנים קדומים יותר אנשים ידעו זאת היטב. ומשום כך אנשים מן הזמנים הקדומים היו מאוד מודעים לכך שלכוכבים יש השפעה גדולה על חייהם של אנשים, חיות וצמחים.

כדי לחקור כיצד דברים כאלה מתרחשים עלינו לומר לעצמנו: "איננו אוכלים צמחים רעילים, אבל אנו אוכלים צמחים וגם שורשי צמחים. ובעוד שצמחים רעילים יכולים לשמש רק כתרופות, צמחים אחרים, שאינם רעילים משמשים כמזון. אתם רואים, רבותי, ככה זה. כשאתם אוכלים שורש של צמח, זה נמצא תחת השפעת הירח בדיוק כמו השורש הרעיל. הירח משפיע על צמיחת שורשי הצמח. לכן גם שורשי צמחים מסוימים חשובים ביותר עבור אנשים בעלי מבנה גוף מסוים. כידוע לכם, יש יצורים החיים במעיים, באיברי העיכול. אלו הן תולעים, מטרד רציני. שורשי סלק הם מזון טוב עבור אנשים שמקבלים בקלות תולעים. כאשר הסלק מגיע למעיים התולעים חשות ברע. חוטפות שיתוק ומורחקות עם הצואה. אתם יכולים לראות, אם כן, שלשורש בהחלט יש השפעה על חיי חיות ירודות אלו, התולעים. שורשי סלק אינם מרעילים אותנו אבל מרעילים את התולעים. ושוב הסיטואציה היא, ואתם יכולים לגלות זאת, שלשורשי צמח הנאכלים בירח מלא יש עוצמה רבה יותר בהרחקת תולעים. זה לבטח משהו שיש לקחת בחשבון.

כעת אנו יכולים לומר: כאשר אנו לומדים את שורשי הצמח, המצב הוא שהצמח נותן לנו משהו שיש לו השפעה רבת עוצמה על מערכת העיכול והגפיים. אנשים שיש להם מחלות מסוימות יכולים להיעזר מאוד עי ידי דיאטה של שורשים, וחשוב לתכנן זאת כך שדיאטה זו תילקח בזמן של הירח המלא ולא בזמן של ירח חדש.

כעת אתם רואים, כל דבר שאנו יכולים לראות בצמחים יש לו גם חשיבות עבור בני האדם, עבור הרבייה והצמיחה האנושית. לילדים שיש להם נטיה להישאר קטנים אפשר גם כן לעזור עם דיאטת שורשים כזו, כדי שיצמחו טוב יותר. רק שיש לעשות זאת כשהם צעירים דיים, בין הלידה לשנה השביעית של החיים. לכוחות הירח יש השפעה רבת עוצמה על כל דבר בעולם הצומח ועל כל דבר הקשור עם רביה וצמיחה בעולם החי ובעולם בני האדם. אבל עלינו ללמוד את הירח לא רק על ידי שנסתכל בו דרך הטלסקופ אלא על ידי שנלמד על מה שהוא מביא כאן לאדמה. אנשים מלומדים בקרב הבבלים והאשורים הקדומים – הם נקראו אז מתקדשים – ידעו בדיוק: צמח זה מצוי תחת השפעת הירח בדרך כזו וזה בדרך אחרת, וכן הלאה. הם לא דיברו על הירח רק כעל גוף כדורי קפוא שם למעלה בחלל הקוסמי. הם ראו את השפעת הירח בכל מקום. והשפעת הירח ניכרת בעיקר על פני השטח של האדמה. היא אינה מעמיקה לחדור. היא חודרת רק די כדי לעורר את שורשי הצמחים ולא מטה לתוך האדמה עצמה.

אתם יכולים למצוא הוכחה לכך שכוחות הירח אינם חודרים לתוך האדמה אם תדברו עם אנשים שיצאו לשחות באור הירח, למשל. הם יוצאים במהרה מתוך המיים שוב, כי הם חשים שהם שוקעים. המים שחורים כזפת. אור הירח אינו חודר לתוך המיים, הוא אינו חודר עמוק יותר בשום מקום, הוא אינו מתחבר עם האדמה. וכך אתם רואים את הסיטואציה שחיות וצמחים נמצאים תחת השפעת אור הירח שאינו פועל מן האדמה אלא רק מפני השטח החיצוניים ביותר ועד לשורשי הצמחים. זה נותן לכם אינפורמציה ראשונית אודות שמי הכוכבים. בואו ונשוב עכשיו לדוגמא שנתתי על רוסו שהיה יכול לשתק ולהרוג קרפדות באקלים חם אך נהיה משותק בעצמו באזור ממוזג, בליון. מה עומד מאחורי זה?

טוב, רבותי, עליכם רק לקחת זאת בחשבון. כאשר השמש זורחת על האדמה, אשר היא כדורית, או כמעט כדורית, קרני השמש הם כמעט מאונכים באזורים החמים. ההשפעה שלהן שונה שם מן הדרך שבה הן משפיעות באזור ממוזג שבו הן באות בזווית, זווית שונה מאוד. ובדיוק כפי שצמיחה ורביה בצמחים ובאנשים נמצאת תחת ההשפעה של הירח, כך הכוחות החייתיים הפנימיים שבאדם, הבאים לביטוי במבט העיניים, נמצאים תחת השפעת השמש. כוחות חייתיים אלו, שהם פעולות, תלויים בשמש. כוחות שמש אלו מאפשרים לאנשים להקסים, לשתק ובאמת להרוג קרפדות במצרים, בעוד שעליהם להיכנע להשפעת הקרפדות באזורים ממוזגים. כל זה תלוי בכוחות השמש.

אתם גם יודעים שלפעמים קשה לחשוב, שכל החיים הפנימיים מתקשים בזמנים מסוימים, ולפעמים הם קלים וזורמים. זה בזכות שבתאי, בתלות בעמדתו בשמיים.

הכוכבים משפיעים על כל דבר שקורה בחיי האדם, החיה והצמח. רק המינרלים הם תוצאה של פעילות האדמה. מדע המגביל עצמו לאדמה אינו יכול לתת הבנה אמיתית של האדם. וגם איננו יכולים לדעת מה עושים הכוכבים אם איננו מביטים בפעילויות שלהם.

רק חישבו – זה כבר לא כל כך נורא היום, אבל זה היה יכול לקרות בעבר – שמישהו הוא מדינאי גדול. מישהו יכול לשאול את האנשים החיים באותו בית, אנשים המבשלים את ארוחותיו, למשל, מה עושה איש זה. הטבחית, שאין לה עניין בעסקי המדינה עשויה לומר: "הוא אוכל ארוחת בוקר, ארוחת צהרים וארוחת ערב. חוץ מזה אינו עושה דבר. הוא יוצא מהבית בשאר הזמן ומלבד זה אינו עושה דבר." היא בפשטות אינה יודעת איזה דברים אחרים עושה האיש הזה.

אנשי מדע מודרניים גם כן מדברים רק על דברים שהם יכולים לחשב ביחס לכוכבים. זה כל מה שהם יודעים. אנשים מזמנים מוקדמים יותר התעניינו במה עוד הכוכבים עושים. ולכן היה להם ידע כזה על הכוכבים. הם ידעו שלירח יש קשר עם היסוד הצמחי באדם, לשמש עם היסוד החייתי שבאדם, ולשבתאי לחלק שבאדם שהוא כולו אנושי. וכך הם המשיכו הלאה.

הם אמרו לעצמם: לשמש יש יחס לחיה שבאדם. כאשר השמש זורחת מטה אנכית, אנשים מסוגלים להשפיעה השפעה חזקה על חיות באזורים החמים.

עכשיו אתם רואים, לאנשים באירופה יש קשר חזק לסוסים, לדוגמא. אבל קשר זה לעולם לא יוכל להיות כה קרוב באירופה כמו אצל הערבים, כלומר, באזור החם, כי לא יכול להיות קשר שכזה בין אנשים לחיות באירופה. זה קשור בקרני השמש הבאות מטה אנכית, זה קשור בפעולות השמש.

בואו וניקח זאת הלאה, רבותי. בבבל ובאשור אנשים ידעו שהשפעות מסוימות באות מן השמש. הם התבוננו בשמש [מצייר]. הם אמרו לעצמם, שם הקבוצה של האריה, ושם, הבה נאמר, העקרב. בזמן מסוים בשנה השמש נמצאת במזל אריה, כלומר, מכסה אותו, ואז רואים את האריה מאחורי השמש. בזמן אחר השמש מכסה את העקרב, או את הקשת, או קבוצות אחרות של כוכבים.

הבבלים והאשורים ידעו שההשפעות שיש לאנשים על חיות הן חזקות ביותר כאשר השמש נמצאת לפני האריה. הן נחלשות כאשר השמש נעה אל הבתולה או העקרב. וכך הם ידעו לא רק שלפלנטות יש קשר למעשיהם של בני האדם, אלא גם שיש להם קשר לעמדה של השמש – לפני האריה או העקרב – שגם כן משנה את הדברים.

ומה אנשים עושים היום? הם רק מחשבים: השמש בטלה בתוך גלגל המזלות, בשור, בתאומים, בסרטן, באריה, בבתולה, במאזניים, בדגים וכן הלאה. הם מחשבים את אורך הזמן שבו השמש נמצאת במזל מסוים וכן הלאה. הם יודעים שהשמש נמצאת במזל דגים ב-21 במרץ אבל אינם יודעים יותר מזה. הבבלים והאשורים הקדומים עדיין ידעו, לדוגמא, שהראש האנושי הוא חופשי ביותר כאשר שבתאי נמצא בקבוצה הנקראת כימה (פליאדות),[5] הם ידעו כל זאת. הם יכלו בקלות לשפוט זאת, משום שחיו באזור חם יותר משאנו חיים ופיתחו מדע שבאמצעותו הם הבינו את האדם כולו במונחים שמימיים.

כך, אם אנו יכולים לומר שמדע זה היה מסוג כזה שהשתייך לאדם – שוב, מדע זה נשכח בהדרגה. הם התבוננו במערכת כוכבי הלכת, וגם בכוכבי השבת. הם ידעו שאם כוכב נמצא בעמדה זו או אחרת זה אומר דבר זה או אחר על חיי אנוש. הם ידעו שכאשר השמש נמצאה באריה היתה לה ההשפעה החזקה ביותר על הלב האנושי.

הדבר הוא כך. אנשים ניסו אז את המינרלים. הם אמרו לעצמם: "רק האדמה פועלת על המינרלים." אבל המינרלים באדמה לא באו בפשטות לידי קיום עכשיו. הם התפתחו הרבה יותר מוקדם, ובזמנים קדומים יותר הם, גם כן, היו צמחים. אתם יודעים שהפחם בא מן הצמחים. אבל לא רק פחם אלא כל המינרלים האחרים היו פעם צמחים. אז היתה לירח השפעה עליהם, ובזמנים קדומים יותר אפילו גם לשמש, ולפני כן גם לשבתאי. כאשר הם רצו לדעת איזה מינרל היה בזמנים קדומים תחת השפעת השמש הם בדקו את ההשפעה שיש למינרלים על אנשים. הם מצאו, למשל, שכאשר השמש נמצאת במזל אריה היא בעלת השפעה רבת עוצמה על הלב. אתה יכול לקבל אותה פעילות לב אם תיתן למישהו לקחת זהב. הם הסיקו מכך שלשמש היתה פעם השפעה גדולה על הזהב. או כאשר שבתאי היה בקבוצת כימה, ההשפעה הגדולה ביותר היתה על הראש האנושי. הוא השתחרר. ואם הם ניסו למצוא איזה מינרל, כאשר היה עדיין חיה – כי מינרלים היו חיות לפני שנהיו לצמחים היה נתון ביותר להשפעה של שבתאי. הם מצאו שזו היתה העופרת וכך הם גילו שהעופרת גם כן גורמת לראש האנושי להיות חופשי יותר. כך, אם ראשו של מישהו נהיה קהה ועמום, וזה משום שתהליכי עיכול מסוימים שבאמת לא צריכים יותר להתרחש בראש נעשים בראש, בגלל מחלה, אז צריך לתת לו עופרת.

וכך יש מתכת עבור כל פלנטה. הבבלים והאשורים השתמשו בסמל זה עבור השמש:

הם השתמשו בסמל זה גם עבור הזהב. הם ידעו, אם כן, שכעת שיש לנו את האדמה, הכוכבים אינם משפיעים יותר על המינרלים, אבל הם עשו כך בעבר. הם כתבו את השמש והזהב כך: הם לא כתבו עופרת גם כן אלא השתמשו בסמל:

אשר מובנו גם שבתאי וגם עופרת. איש לא חלם לכתוב 'שבתאי' או 'עופרת' באותיות רגילות בזמנים עתיקים אלו. אם הם רצו לכתוב זאת הם כתבו את הסימן שציינתי.

כדי לכתוב כסף הם השתמשו בסמל: . שמובנו גם ירח וגם כסף. כך האדמה, עד כמה שהיא מתכתית, נראתה גם כן בקשר עם הכוכבים.

אתם רואים היטב, רבותי, שבאמת איננו יודעים הרבה אודות האדם ויחסו ליקום אם איננו יכולים לקחת בחשבון דברים שכאלה.

בואו ונתקדם הלאה. דברים אלה היו ידועים בדרך כלל בזמנים עתיקים. העניין הוא כך. כאשר הנצרות נפוצה בתחילה, ידע זה היה קיים גם בחלקים הדרומיים יותר של אירופה. עדיין קיים ספר אודות עולם הטבע שנכתב במאות הראשונות של הנצרות. הוא אומר דברים רבים שכאלה. היום עלינו לדעת זאת שוב נכונה, אחרת איננו יכולים לפתור את האמירות המביכות, כי הן מביכות למדי. אבל עדיין יש בו הרבה מן החכמה העתיקה. ואז בא זמן שבו הנצרות נהייתה עניין של אינטלקט בלבד והזניחה הכל לטובת הדוגמה. זה היה הזמן שבו כל הידע העתיק שורש מאירופה. בין המאות החמישית וה-11 או ה-12, נעשה הכל כדי לבער את הידע העתיק ובהצלחה גדולה. כי, אתם רואים, זה היה כך. אנשים אשר עבדו עם הידע העתיק ביוון העתיקה, רומא, ספרד, כלומר, באזורים הדרומיים, היו כבר הרוסים למדי בנפש ובגוף. ההיסטוריה של רומא בזמן ההוא היתה באמת נוראה למדי. המוראל של האנשים הדרדר לחלוטין. עדיין היה להם את הידע הישן, אבל לא יכלו יותר להישאר בני אדם ויש לנו את הדמויות של שליטים אבסולוטיים כמו נרו או קומודוס.[6]

קומודוס היה קיסר רומאי שעליו אני יכול לספר לכם את הדברים הבאים. כמו כל הקיסרים הרומאים הוא היה מתקדש. השאלה היא, מה מובנו של 'מתקדש' במקרה כזה? זה היה כמו כותרת הניתנת למישהו היום. כל קיסר רומאי נחשב אוטומטית למתקדש, משום שהיה קיסר. זה מראה שידע הוערך מאוד בימים הללו. אלא שמלבד אוגוסטוס,[7] לקיסרים הרומאים לא היה באמת ידע זה. אבל הם באמת נכנסו למיסטריות. הם אפילו יכלו לקדש אחרים. ברמה מסוימת של התקדשות, האדם שצריך להתקדש צריך לספוג מכה בראשו. זה היה אקט סימלי. הקיסר קומודוס היכה מישהו כה חזק עד שאינדיבידואל זה נפל ומת. אי אפשר היה להעניש אותו משום שהיה קיסר. ובדרך שקיסרים אלו היו 'מתקדשים' כך היו הם גם בני אדם.

צפונה יותר חיו עמים שהיו עדיין חסרי ציביליזציה לחלוטין בזמן ההוא, גם אם מאוחר יותר פיתחו את התרבות של מרכז אירופה. אבל הגרמנים הקדומים כבשו מאוחר יותר את איטליה, יוון וספרד. רק אלו שפעלו מתוך הגיון טהור, שהשתמשו רק באינטלקט, שרדו עד הסוף. זה לבדו נהיה לדוגמה. מכל השאר התעלמו והזניחו. החשיבה הוגבלה לרמה השטחית ביותר. וכך קרה שהידע העתיק בוּער ושוּרש מבתי הספר והמנזרים בכל מקום. אנו יכולים לראות כיצד משהו מידע בבלי זה שרק עתה הגיע לאירופה בחשאי, כסחורה מוברחת, לא הרחיק לכת. בבבל נשתמר ידע זה עדיין לזמן ארוך יחסית.

האימפריאליזם היווני נמשך לתוך ימי הביניים בקונסטנטינופול. ואתם רואים, רבותי, דמויות מוזרות הופיעו שם לעיתים קרובות. לפעמים אנו רואים כאן יהודים פולנים עם הקפטנים שלהם והמגילות העתיקות שלהם. לא תמיד מעריכים אותם כראוי אבל יש להם ידע עמוק ביהדות. דמויות שכאלה הגיעו גם לקונסטנטינופול בזמן שבו כל הידע כבר הושמד.

הם הביאו עמם מגילות קלף גדולות שעליהן היו כתובים דברים רבים. מגילות אלו נלקחו מהם בקונסטנטינופול ונפתחו. כך כל דבר שבא מבבל ואשור נשמר בקונסטנטינופול. איש לא הקדיש לזה תשומת לב. באירופה הכל כבר הושמד. רק אחרי שהאימפריה שקעה במאות ה-12 וה-13 ומאוחר יותר בימי הביניים נהיו המגילות שוב בנות גישה וכל מיני אנשים בדקו אותן. הן התגלגלו סביב אירופה. זהו המקור לכל מיני דברים שאנשים פענחו מתוך מגילות אלו – לא המלומדים בני התקופה, אלא אנשים חסרי השכלה.

כך, מעט מהידע נפוץ שוב בימי הביניים. טיפת ידע זה שימשה כזרז עבור אחרים, ולא יכולים היו להיות אנשים כמו וון הלמונט, פראצלוס,[8] וכיו"ב, לולי האנשים שהביאו את המגילות לאירופה ומכרו אותן בעד כסף רב. בדרך זו, הגיעו כמה דברים שוב לאירופה. כמה חברות סודיות עדיין חיות עליהם היום. יש כל מיני מסדרים – בונים חופשיים, כל מיני חבורות מוזרות ועוד. לא היה להן שום ידע אם לא היה בא מישהו לאירופה עם מגילות הקלף אשר נמכרו בכסף רב בזמן ההוא.

אבל אנשים לא חשבו הרבה על ידע זה. כומר מלומד כמו קופרניקוס לא הלך אל אנשים אלה שמכרו את המגילות. דברים כאלה לא נעשו. היית מאבד את כבודך. ולכן ידע עתיק זה איבד גם כן את כבודו. אנשים כמו קופרניקוס ייסדו אז את גוף הידע שמהווה את המדע המודרני שלנו.

אבל אז התרחש משהו מוזר מאוד, רבותי. זה אירוני שקופרניקוס ייסד מדע מסוים של אסטרונומיה ולמעשה הוא לא ידע כבר את הדברים שאנשים ידעו לפני כן, בדיוק כפי שאנשים אינם יודעים זאת היום, אבל האנשים מזמנים מאוחרים יותר לקופרניקוס לא יכלו להבין אפילו את מה שהוא אמר. שתיים מן הטענות שלו הובנו, השלישית כבר לא הובנה. אם מבינים את שתי התזות של קופרניקוס, מאמינים שהשמש במרכז, עם נוגה, כוכב, האדמה וכן הלאה נעים סביבה. זה נלמד בכל בית ספר כיום. אבל אם מבינים את קופרניקוס כולו אין זה כך כלל, כי קופרניקוס עצמו הצביע על כך ששם השמש [מצייר] מאחוריה כוכב, נוגה, כאן האדמה, וכן הלאה. במציאות כל זה נע דרך היקום בסוג של תנועה ספירלית. אתם יכולים לקרוא על כך בספריו של קופרניקוס. כך יש לנו סיטואציה מוזרה, בעוד קופרניקוס בז לידע הישן, אנשים מזמנים מאוחרים יותר לא הבינו אותו גם כן. אחדים מתחילים עכשיו להבין אותו, כלומר, הם מבינים שהיו לו שלוש תזות ולא שתיים. השלישית היתה קשה להבנה. וכך נהייתה האסטרונומיה בהדרגה למה שהיא היום – חישובים בלבד.

עכשיו כפי שאתם יכולים לדמיין, הידע שנשאר מן העבר לא הושג בדרך שבה אנו רוצים להשיג ידע היום. עלינו להשיג ידע בבהירות מלאה של נפש היום. לקדמונים היו דרכים אינסטינקטיביות יותר. באמת זה כבר לא ברור יותר למה התכוונו הקדמונים בידע.

דוגמא מעניינת התרחשה לפני כמה שנים. מדען שוודי[9] קרא ספר ישן על אלכימיה. נאמרו שם כל מיני דברים אודות עופרת, כסף – אם תערבבו ביחד עופרת וכסף, יקרה זה וזה, אם תוסיפו זהב, יקרה כך וכן הלאה. מה עשה המדען? הוא אמר: הבה ננסה זאת." הוא חזר על הדברים האלה במעבדה, לקח עופרת כפי שהיא כיום, כסף כפי שהוא היום, חימם אותם באש, כפי שכתוב בספר – ודבר לא יצא מזה! דבר לא יכול לצאת מזה, כי מה שהוא קרה היו הסמלים ההם. הוא חשב: "הסמל מובנו זהב. וכך אקח קצת זהב לניסוי הכימי. סמל זה משמעו עופרת וכך אקח קצת עופרת לניסוי הכימי."

כעת, הדבר הנורא היה שהאיש, האלכימי סט שאת ספרו קרא המדען השוודי, לא התכוון למתכות במקרה זה אלא לפלנטות. הוא חשב על ערבוב כוחות השמש עם כוחות שבתאי וכוחות הירח – הוא התכוון לעובר האנושי בנקודה זו – אם כוחות השמש והירח פועלים על הילד ברחם, יתרחשו דברים מסוימים.

אם כן, המדען השוודי ניסה לערוך במעבדה ניסוי במתכות בעוד שעבודתו של האלכימי סט התייחסה להתפתחות העובר ברחם. זה לא פעל, כמובן, משום שהיה עליו להתייחס להתפתחות עובר ברחם. אז הוא היה עשוי לגלות במה מדובר. כך רואים אתם כמה מעט מובן היום טבעו האמיתי של הידע העתיק.

כל זה מראה לכם כיצד יש לענות לשאלתו של מר ארבסמל. כדי לענות עליה עלינו להבין שלמרות שכל דבר במדע המודרני הוא טוב ונכון ומתאים, כך שאפשר לחשב בדיוק את מיקומו של כוכב ומרחקו מכוכב אחר, אפשר להתבונן דרך ספקטרוסקופ ולראות את הצבעים בקרני האור ולהסיק מסקנות ביחס להרכב הכימי של הכוכבים, עלינו ללמוד שוב כיצד משפיעים הכוכבים על החיים על האדמה. ויהא זה מוטעה לעשות זאת בדרך שבה אנשים רבים עושים זאת היום, פשוט לקחת את הספרים הישנים. זה יהיה כמובן קל לקחת ספרים ישנים אלה ולמצוא בם את מה שאנשים כבר לא יודעים היום. אבל זה לא עוזר, אפילו לא במקרה של פראצלוס, כי אנשים כבר לא מבינים אותו יותר אם קוראים את ספריו בעיניים בנות ימינו. במקום זה עלינו ללמוד לגלות שוב כיצד משפיעים הכוכבים על בני האדם. זה אפשרי רק באמצעות מדע הרוח, מדע אנתרופוסופי של הרוח.

כך לומדים שוב לא רק את מיקום הירח אלא כיצד הירח מתייחס לאדם כולו. אתם תראו שבעשרה חודשי ירח, עשרה כפול ארבעה שבועות, הילד ברחם חווה את השפעת הירח, חווה זאת בדרך כזו שאת הירח המלא הוא חווה שמונה או תשע פעמים במשך תקופה זו. הילד צף במיים, ולכן הוא יצור שונה למדי לפני לידתו, מוגן מכוחות האדמה. זהו הדבר החשוב ביותר, שהוא מוגן מכוחות האדמה ומצוי מעל לכל תחת השפעת הירח. הוא נמצא כמובן גם תחת ההשפעה של כוכבים אחרים.

אתם רואים, זה מה שצריך לקרות, שבאוניברסיטאות ובבתי הספר שלנו, אפילו בבתי הספר היסודיים עד כמה שזה אפשרי, דברים יִלָמְדו בדרך שונה מאוד, שמעל לכל יִלָמֶד האדם, הלב האנושי, הראש האנושי ובשילוב עם הכוכבים. באוניברסיטאות יינתן דבר ראשון תיאור כיצד הזרע האנושי הזעיר מתפתח לעובר בשבוע הראשון, השני, השלישי, הרביעי, החמישי וכן הלאה. את זה יש לנו, תיאור זה קיים, אבל לא התיאור האחר, של מה שהירח עושה במשך זמן זה. יוכל להיות לנו מדע של ההתפתחות הפיזית האנושית רק אם מצד אחד נתאר את מה שקורה ברחם ומצד שני נתאר את מעשיו של הירח.

ושוב, נוכל להבין נכונה את התחלפות השיניים, לדוגמא, סביב השנה השביעית, רק אם נתאר לא רק איך שיני החלב נדחפות החוצה על ידי השיניים שצומחות מתחתן, אלא יהיה לנו שוב גם מדע של השמש. כי התחלפות זו תלויה בכוחות השמש.

ושוב, אנשים היום מתכוונים רק לתהליכים פיזיקאליים טהורים כשבני אדם מגיעים לבשלות מינית. אבל תהליכים אלה תלויים בשבתאי. אנו זקוקים למדע שבתאי. כך אין זה אפשרי היום לתאר כל דבר לעצמו בדרך שבה זה נעשה כיום. כי כך תקבלו מה שקרה בבית חולים בעיר אירופאית גדולה. מישהו בא לבית חולים אוניברסיטאי זה וחשב שיש לו מחלה של הטחול. וכך הוא שאל: "לאיזו מחלקה אני צריך להיכנס עם מחלה של הטחול?" נאמר לו ללכת למחלקה זו או אחרת. לרוע המזל הוא גם ציין שיש לו מחלת כבד ונאמר לו: "אינך יכול להתקבל כאן, אתה צריך ללכת לבית חולים אחר שבו מטפלים באנשים עם מחלת כבד. אנו מקבלים רק פציינטים עם מחלות טחול." הוא מצא את עצמו בין שתי חבילות חציר, כמו החמור בסיפור המפורסם. שתי הערמות היו באותו גודל, ונראו זהות לחלוטין. זוהי תמונה מפורסמת שלוגיקנים ייצרו עבור חופש הרצון. הם אמרו: מה יעשה חמור שימצא עצמו בין שתי ערמות חציר באותו גודל ובאותו מראה? אם יחליט ללכת לערמה השמאלית הוא יחשוב: אבל הערמה הימנית טעימה באותה מידה. אם יחליט לפנות לערמה הימינית הוא יחשוב: הערמה משמאל טעימה באותה מידה. וכך הוא ילך לכאן ולכאן עד שלבסוף ימות מרעב! זו היתה הסיטואציה עם האיש בעל שתי המחלות. הוא לא ידע לאן ללכת ובוודאי מת בניסיונו להחליט אם הוא שייך למחלקת מחלות הכבד או למחלקת מחלות הטחול.

אני מציין זאת רק כדי להראות שהיום כל אחד יודע רק אודות חתיכה קטנה מאוד של העולם. אבל זה אומר שאי אפשר לדעת באמת כלום היום. אם ברצונך לדעת משהו אודות הירח עליך ללכת למצפה כוכבים ולשאול את האנשים שם. אבל הם אינם יודעים דבר אודות התפתחות עוברית. על כך אתה צריך לשאול גניקולוג, מומחה למחלות נשים. ועדיין הוא אינו יודע דבר על הכוכבים. שני הדברים הולכים ביחד.

זוהי האומללות הגדולה של הידע המודרני, שכל אחד יודע חתיכה של העולם ואיש אינו יודע את השלם. זו גם הסיבה מדוע המדע נורא משעמם, רבותי, אם אנשים אומרים לכם רק מעט אודות משהו.

בואו ונניח שאתם רוצים לדעת כיצד נראה כסא שאינו נמצא כאן, ומישהו מספר לכם על העץ. אבל אתם רוצים לדעת כיצד נעשה הכסא. אתם תשתעממו אם מישהו יספר לכם רק על העץ. וזה משעמם כאשר אתם לומדים אנתרופולוגיה היום, שהיא המדע של האדם הפיזי, משום שכלום לא נאמר על מה שבאמת מעניין. ואם זה מוזכר, זה בכלל לא שייך.

מדע הכוכבים יהיה מה שהוא צריך להיות רק אם נשלב אותו עם ידע של האדם. וזהו לב העניין. זוהי הדרך שבה אני יכול לענות נכונה על שאלתך היום. זה באמת נכון שצריך להבין דברים חשובים כאלה שאמרתי לכם על רוסו וון הלמונט, דברים שקיימים ואין להבינם במונחים ארציים. אנשים נהיו מטריאליסטים אפילו בשימוש במילים. איך אנשים קוראים לזה כאשר הם מדברים על מישהו שיכול לשתק חיות בעזרת מבטו? הם קוראים לזה מגנטיזם. כן, אבל מאוחר יותר המילה מגנטיזם שימשה רק עבור ברזל, עבור המגנט. וכאשר אנשים מדברים כמדענים כיום הם אומרים שצריך להגביל את המילה 'מגנטיזם' לברזל, ולא לנצל אותה לרעה. שרלטנים עדיין ידברו על מגנוט אנשים. אבל אין להם מושג של ממש על מה הם מדברים. דרוש מדע של הרוח כדי לראות דרך דברים שכאלה.

————————————————————————————————————

  1. ד'ר אליזבט וורידי (1879-1943), חברה במועצה הראשונה של החברה האנתרופוסופית הכללית ומנהיגת המחלקה למתמטיקה ואסטרונומיה.
  2. זה מתייחס לקטע בספרה של ה.פ. בלבצקי איזיס החשופה: "דלואז, בספרו bibliotheque du magnetism animal , אסף מספר עובדות יוצאות דופן שנלקחו מוון הלמונט, מתוכם נסתפק בציטוט הקטע הבא כתלוי ועומד במקרה של צייד הציפורים, זאק פליסייר. הוא אמר "שאדם בהביטו בהתמדה במכוון בעיני חיה במשך רבע שעה יכול לגרום למותה. דבר שרוסו אישר וחיזק מניסיונו שלו במצרים ובמזרח כשהרג כמה קרפדות בדרך זו. אבל כשלבסוף ניסה זאת בליון, הקרפדה, משמצאה שאינה יכולה לברוח ממבטו, נעמדה מולו, ולטשה בו עיניה כה בחוזקה, מבלי למצמץ בעיניה, עד שחולשה תקפה אותו והוא התעלף, ובמשך זמן מה נחשב כמת." (פריז 1817-18, כרך I, עמוד 67-68)פלסייר, זאן זאק (1794-1864), דיוק דה מאלאקוף, מנהיג צבאי צרפתי אשר שרת בספרד, במוריאה ובאלגריה. שגריר צרפת בלונדון 1858-9, מאוחר יותר מושל אלגריה.הרוסו שבסיפור זה אינו זאן זאק רוסו.
  3. הלמונט, יאן בפטיסט וון (1577-1644), רופא, כימאי ופיזיקאי פלמי.
  4. אקוניטון רפואי. ראה וון הלמונט Demensidea} 12
  5. קבוצה של שבעה כוכבים קטנים במזל שור.
  6. לוסיוס דומיטוס נרו, קיסר רומאי 54-68.לוסיוס אליוס אאורליוס קומודוס (161-192), קיסר רומא 180-192.
  7. ראה הערה 26
  8. פראצלוס, פיליפוס אאורליוס (1541-?1493), רופא ונטורליסט שוויצי, שמו המקורי, תאופרסטוס בומבסטוס פון הוהנהיים וידוע 'כאבי הרפואה'.
  9. סוודברג, תאודוד (1884-1971), כימאי שוודי, כתב ספר על החומר ב-1912. ב-1926 זכה בפרס נובל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *