מכתמי שמש ועד תותי שדה – 10

מכתמי שמש ועד תותי שדה

האבולוציה של כדור הארץ והאדם והשפעת הכוכבים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

14 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 ביוני ל-24 בספטמבר 1924

GA354

הרצאה מספר 10

9.9.1924

ההשפעות הפלנטריות על חיות, צמחים וסלעים

רודולף שטיינר: בוקר טוב, רבותיי! האם יש שאלות כלשהן?

שאלה כתובה: מאדים קרוב לאדמה. איזו השפעה יש לו על האדמה? מה ידוע אודות מאדים?

רודולף שטיינר: יש הרבה דיבורים לאחרונה אודות הקירבה של מאדים לאדמה, והעיתונים עשו ממש אמירות חסרות תועלת מבלי שום הבנה בסיסית של מה זה אומר. אנחנו לא צריכים ליחס חשיבות של ממש למצבים חיצוניים של כוכבי הלכת בקשר לעמדות החיצוניות של האדמה ושל השמש, בגלל שההשפעה העולה מהן באמת לא נחשבת כל כך. זה מעניין שיש את כל הדיבורים האלה על הסמיכות של מאדים, בגלל שכל כוכב לכת, כולל הירח, מגיע קרוב לאדמה, וכוכבי הלכת עוברים תהליך שבסופו של דבר יתאחדו שוב עם האדמה, ויצרו גוף אחד.

כמובן, ניתן לדמות, כפי שרוב האנשים מדמים כיום, שכוכבי הלכת הם גופים מוצקים בדיוק כמו האדמה, היוצא מן הכלל יכול להיות זה, שאם עליהם להתאחד עם האדמה זה אומר סוף לכל החיים על הכדור שלנו! אבל שום דבר כזה לא יקרה, בגלל שהמידה של סמיכות של כוכבי הלכת השונים אינה שווה לזו של האדמה. אם מאדים, למשל, היה צריך למעשה לרדת ולהתחבר עם האדמה, הוא לא היה יכול להניח פסולת על האדמה, רק להציף אותה. כי כל עוד החקירה אפשרית – זה לעולם לא יתכן עם כלים פיזיים אלא רק עם מדע הרוח, עם ראיה רוחית – מאדים מכיל בעיקר פחות או יותר מסה נוזלית, לא נוזלית כמו המים שלנו, אבל, אפשר לומר, יותר כמו ג'לי, או משהו מסוג זה. יש גם מרכיבים מוצקים, אבל הם לא כה מוצקים כמו אדמתנו שלנו. המוצקות שלהם ניתנת להשוואה יותר עם הקרניים של החיות שלנו, אשר נוצרות מהמסה הכללית ונמסות בחזרה אליה שוב. אם כן, אנו צריכים להבין שההרכב של מאדים שונה לחלוטין מזו של האדמה שלנו.

הרבה נאמר אודות 'תעלות' שקיימות על המאדים. אבל מדוע 'תעלות'? לא רואים דבר מלבד קווים, והם נקראים תעלות.[1] במובן מסוים זה נכון, אבל במובן אחר, לא. במידה ומאדים אינו מוצק כמו שהאדמה מוצקה, אי אפשר כמובן, לדבר אודות תעלות כפי שאנו מכירים אותן על האדמה. אבל אפשר לומר שעל מאדים יש משהו דומה לרוחות הסחר שלנו. אתם יודעים שהאוויר החם מן האזורים החמים של האדמה, מאפריקה, זורם לקראת הקוטב הצפוני, והאוויר מהקוטב הצפוני זורם חזרה לקראת האזורים המרכזיים של האדמה. כך שאם זה נראה מבחוץ, קווים שכאלה יכולים באמת להיראות, אבל הם הקווים של רוחות הסחר, של האוויר שזורם ברוחות הסחר. יש משהו דומה במאדים. רק שהכל במאדים הרבה יותר מלא חיים מאשר על האדמה. האדמה היא כוכב לכת מת במובן הרבה יותר חזק מאשר מאדים, שבו הכל פחות או יותר חי.

אני רוצה לציין משהו שיכול לעזור לכם להבין את האופי של היחס של מאדים לאדמה. אנו יודעים שהשמש, שבשבילנו היא החשובה ביותר מכל הגופים השמיימיים, מקיימת הרבה מאוד על האדמה. חישבו על השמש כפי שאנו מכירים אותה מיום ליום. בלילה אתם רואים את הצמחים נשאבים מפריחתם בגלל שהשמש לא מאירה עליהם. ביום הם נפתחים שוב לקרני השמש. הרבה מאוד דברים תלויים בהתפשטות אור השמש מעל חלק של האדמה והתפשטות של החשכה על חלק אחר כאשר השמש איננה שם. אבל אם אתם חושבים על השנה כולה אתם אינכם יכולים לחשוב על הצמחים הצומחים באביב אם עוצמת השמש אינה חוזרת. ושוב, כאשר השמש מאבדת את כוחה בסתיו, הצמחים נובלים, כל החיים מתים והשלג נופל.

ללא ספק, החיים על האדמה תלויים בשמש. באמת, אנו בני האדם לא נוכל לנשום את האוויר שסביבנו אם השמש לא היתה שם, אם קרני השמש אינן עושות את האוויר מתאים עבורנו לנשימה. השמש היא ללא ספק הגוף השמיימי החשוב ביותר עבורנו. רק חישבו איזה סיפור אחר זה יהיה אם השמש לא היתה נעה סביב האדמה 24 שעות אלא במקום זה היה לוקח לה זמן כפול! כל החיים היו איטיים יותר. אם כן, כל החיים על האדמה תלויים בסיבוב של השמש סביב האדמה. במציאות, כמובן, השמש אינה מסתובבת סביב האדמה, אבל כך זה נראה.

ההשפעה של הירח היא בעלת חשיבות פחותה עבור האדם, אבל על כל פנים, הוא נמצא שם. כאשר אתם זוכרים את תופעת הגאות הנסוגה ועולה לפי הירח, שיש להם את אותו הקצב כסיבוב הירח, אתם מבינים באיזה סוג של כוח הירח פועל על האדמה. ואז זה גם נהיה ברור שהזמן של סיבוב הירח יש לו משמעות ברורה. אם הייתם חוקרים כיצד הצמחים מתפתחים כאשר השמש זורחת עליהם, אתם תמצאו גם הוכחה להשפעה של הירח. כך לשמש ולירח יש השפעה כבירה על האדמה. אנו יכולים להכיר את השפעת הירח מסיבוביו סביב האדמה, כלומר, מהזמן שבו לוקח לירח להיות ירח מלא, ירח חדש וכן הלאה. אנו יכולים להכיר בהשפעת השמש מזריחתה ושקיעתה, או מהעובדה שהיא משיגה את כוחה באביב ומאבדת אותו בסתיו.

וכעת תנו לי ואומר לכם משהו. אתם כולכם מכירים את הקיום של הזחל והחיפושית. יצורים קטנים דמויי תולעת אלו הם מזיקים במיוחד כאשר הם אוכלים את תפוחי האדמה שלנו. יש שנים שבהם תפוחי האדמה אינם ניזוקים בידי זחלים קטנים ומזיקים אלו, ויש שנים שבהן פשוט אי אפשר לעשות כלום משום שהזחלים נמצאים בכל מקום בעבודה. טוב, כעת שערו שיש שנה שהזחלים אכלו כמעט את כל תפוחי האדמה – ואם תחכו עוד 4 שנים, החיפושיות יהיו שם במספרים גדולים, כי זה לוקח להם ארבע שנים להתפתח מהזחלים. יש תקופה של בערך ארבע שנים בין ההופעה של הזחלים, אשר, כמו כל החרקים, תחילה יש להם רימות לפני שהם נהפכים לגלמים, ולחרקים המפותחים במלואם. הזחלים צריכים 4 שנים כדי להתפתח לחיפושית. באופן טבעי, יש תמיד חיפושיות, אבל אם יש כמה זחלים בכמה שנים, ארבע שנים אחרי כן יהיו רק כמה חיפושיות. מספר החיפושיות תלוי במספר הזחלים שהיו ארבע שנים קודם לכן.

אנו יכולים לראות די בבירור שתקופה זו של זמן קשורה במחזוריות של מאדים. מחזור הריבוי של חרקים מסוימים מראה לנו את סוג ההשפעה שיש למאדים על החיים על האדמה. אבל ההשפעה נחבאת למדי. ההשפעה של השמש ברורה למדי, זו של הירח אינה ברורה באותה מידה, וההשפעה של מאדים היא חבויה. כל דבר שבו מרווחי זמן קבועים של שנים נדרשות על האדמה – כמו במקרה של זחלים וחיפושיות – תלוי במאדים. ובכן שם אתם רואים השפעה משמעותית של מאדים.

כמובן מישהו עלול לומר שאינו מאמין בכך. טוב, רבותיי, אנו עצמנו איננו יכולים בוודאי לערוך את כל הניסויים הנחוצים, אבל כל מי שאינו מאמין במה שאני אומר צריך לעשות את הדבר הבא. הוא צריך לקחת את כל הזחלים שהוא אוסף בשנה שבה הם רבים מאוד ומכריח אותם להתפתח באופן מלאכותי במיכל מסוים. באותה שנה הוא ימצא שרובם לא התפתחו לחיפושיות. ניסויים שכאלה לעולם אינם נעשים בחוץ משום שאנשים אינם מאמינים בדברים שכאלה.

אנו מגיעים כעת לנקודה העיקרית. לשמש יש את ההשפעה רבת העוצמה ביותר. אבל היא משפיעה את השפעתה הרבה ביותר על כל דבר על האדמה שהוא מת, שצריך להתעורר לחיים חדשים כל שנה – ואילו הירח משפיע רק על מה שחי. מאדים משפיע רק על מה שקיים בצורה מעודנת יותר של חיים, בממלכת החושים. כוכבי הלכת האחרים על מה שהוא מטבע הנפש והרוח. אם כן, השמש היא הגוף השמיימי שפועל חזק ביותר. היא עובדת לתוך המינרלים של האדמה. בתוך המינרלים הירח אינו יכול לעשות דבר, וגם לא מאדים. אם הירח לא היה שם, שום חיה לא היתה יכולה לחיות ולזוז על האדמה. היו יכולים להיות רק צמחים על האדמה, לא בעלי חיים. ושוב, יש הרבה יצורים חיים שלא היו יכולים לקיים מחזורים של שנים בין שלב הזחל והחרק אם מאדים לא היה שם. אתם רואים באיזה קרבה כל הדברים קשורים.

למשל, אנו עשויים לשאול את עצמנו: מתי אנו כבני אדם לגמרי גדולים? מתי נעצר תהליך התפתחותנו? כמובן שמוקדם מאוד, בגיל שבין 20 ל-21. ועדיין אפילו אז משהו ממשיך להתפתח. רוב האנשים אינם גדלים למעשה יותר, אבל משהו מתפתח באופן פנימי. עד שנות השלושים שלנו אנו למעשה 'גדלים'. אבל אז, בפעם הראשונה, אנו מתחילים 'לרדת'. אם אנו משווים זאת להתרחשות ביקום, אנו מקבלים את תקופת המחזוריות של שבתאי.

כך כוכבי הלכת מפעילים את השפעתם על מצבים עדינים יותר של צמיחה ושל חיים. ובכן, כמו כל כוכבי הלכת, מאדים מגיע קרוב לאדמה, איננו צריכים לייחס חשיבות ראשונית לסמיכות חיצונית זו. מה שהרבה יותר חשוב זה כיצד דברים ביקום קשורים במצבים יותר עדינים של החיים.

אתם צריכים לזכור שההרכב של מאדים שונה למדי מזה של האדמה. כפי שאמרתי, מאדים אינו מוצק וסמיך כפי שהאדמה מוצקה היום. אבל תיארתי בפניכם די לאחרונה כיצד גם האדמה היתה פעם במצב שבו החומר המוצק, המינרלי, קיבל צורה בפעם הראשונה, כיצד היו אז חיות ענקיות אשר לא היו להן עדיין עצמות מוצקות. מאדים היום הוא במצב דומה לזה של האדמה בתקופה מוקדמת זו ולכן יש לו גם כן ישויות חיות אלו, ישויות חיות אלו שהיו פעם על פני האדמה בזמנים ההם. ו'בני אדם' על המאדים הם כפי שהיו על האדמה בזמן ההוא – עדיין בלי עצמות. תיארתי זאת לפניכם כשדיברתי על תקופה מוקדמת של האדמה. דברים כאלה יכולים להיות ידועים. הם אינם יכולים להיות ידועים בדרך שבה משתמשים במדע המודרני להשגת ידע. אפשר לדעת דברים אלה. אם אתם רוצים מושג כיצד מאדים נראה היום, ציירו לעצמכם כיצד היתה נראית האדמה בגיל הרבה יותר מוקדם – אז תהיה לכם תמונה של מאדים.

אתם יודעים שעל האדמה היום רוחות הסחר נושבות מהדרום לצפון, ומן הצפון לדרום. זרמים אלו היו פעם הרבה יותר סמיכים מהאוויר. הם היוו זרם של נוזל, אוויר מיימי. כך זה על המאדים היום. זרמי האוויר על מאדים הם הרבה יותר מלאים בחיים, הרבה יותר מיימיים.

צדק מכיל כמעט רק אוויר, אבל שוב יותר סמיך מהאוויר שעל האדמה. צדק היום מייצג מצב שלקראתו האדמה שואפת עכשיו ושתשיג אותו רק בעתיד.

וכך במערכת כוכבי הלכת אנו מוצאים מצבים מסוימים או תנאים שדרכם האדמה גם כן עוברת. כאשר אנו מבינים את כוכבי הלכת במובן זה, אנו מבינים אותם נכונה.

האם יש למישהו שאלה אודות נושא זה? אולי מר ברול עצמו?

מר בורל: אני מסופק למדי, תודה רבה!

שאלה: באחת מההרצאות האחרונות שלך אמרת שהריח של הפרחים שייך לכוכבי הלכת. האם זה נכון גם לגבי הצבע של הפרחים ולגבי הצבע של האבנים?

רודולף שטיינר: אני אחזור מאוד בקצרה על מה שאמרתי. גם זה היה בתשובה לשאלה שנשאלה. אמרתי שלפרחים, וגם לחומרים אחרים של האדמה, יש ריח – משהו בהם שמפעיל השפעה תואמת על איבר הריח של האדם. אמרתי שזה קשור עם כוכבי הלכת, שהצמחים, ובאופן דומה חומרים מסוימים, הם 'אפים גדולים', אפים שמקבלים את ההשפעות הבאות מכוכבי הלכת. לכוכבי הלכת יש השפעות על החיים בצורתם המעודנת יותר, הרגישה יותר של החיים. ואפשר לומר שהצמחים באמת באים לידי קיום מתוך הריח של היקום, אבל ריח זה הוא כה דליל, כה עדין, שאנו בני האדם עם אפינו המגושמים איננו מריחים אותו.

אבל אני מזכיר לכם שיכול להיות חוש של ריח שונה למדי מזה ששייך לאדם. אתם צריכים לחשוב רק על כלבי משטרה. גנב גונב משהו וכלב המשטרה נלקח למקום שבו בוצעה הגניבה. הוא מוצא את הריח, ואז מוביל את המשטרה במסלול והגנב נתפס לעיתים קרובות. כלבי משטרה משמשים בדרך זו. כל מיני דברים מעניינים יצאו לאור אם ילמדו שריחות שהם כמעט בלתי נקלטים על ידי האדם נקלטים על ידי הכלב.

אנשים לא תמיד מבינים שלכלבים יש אפים חדים שכאלה. אם הם היו מבינים, כלבים היו משמשים מוקדם יותר לעזרת המשטרה. זה נתגלה רק לאחרונה. באותה מידה, אנשים היום עדיין אין להם מושג איזה אפים מעודנים באופן יוצא מהכלל יש לצמחים. עובדה היא, שכל הצמח הוא אף. הוא לוקח לתוכו את הריח של היקום, ואם המבנה שלו הוא כזה שהוא נותן בחזרה את הארומה הקוסמית הזאת בדרך שבה הד מחזיר בחזרה קול, הוא נהיה לצמח ריחני. אם כן, אנו יכולים לומר שהריחות של הפרחים, של הצמחים בדרך כלל, וגם ריחות אחרים על האדמה, באמת שייכים למערכת כוכבי הלכת.

עכשיו עולה השאלה האם גם זה שימושי לצבעים של הצמחים והפרחים. כפי שאמרתי, הצמח מקבל צורה מתוך הארומה של היקום ודרך יְמוֹת השנה שבה הוא חשוף לשמש. בעוד שהצורה של הצמח מעוצבת על ידי כוכבי הלכת מתוך הניחוח הקוסמי, הצבע שלו זה בגלל השמש וגם במידה מסוימת בגלל הירח. הריח והצבע של הפרחים לא באים מאותו מקור. הריח בא מכוכבי הלכת, הצבע בא מהשמש והירח. דברים לא תמיד צריכים לבוא מאותו מקור. בדיוק כפי שלמישהו יש אבא ואימא, כך לצמח יש ריח מכוכבי הלכת וצבע מהשמש והירח.

אתם יכולים לראות מהדברים הבאים שהצבעים של הצמחים קשורים לשמש ולירח. אם אתה לוקח צמחים שיש להם עלים ירוקים ויפים ושם אותם במרתף, הם נהיים לבנים, הם מאבדים כל סימן של צבע בגלל שהשמש אינה זורחת עליהם. הם שומרים על המבנה שלהם ועל צורתם בגלל שניחוח קוסמי חודר לכל מקום, אבל אינם שומרים על הצבע שלהם בגלל שאור השמש אינו מגיע אליהם. הצבעים של הצמחים באים ללא ספק מהשמש, וכפי שאמרתי, גם מהירח, רק שאותו יותר קשה לקבוע. צריך לעשות ניסויים ואפשר לעשות, על ידי חשיפת הצמחים בדרכים שונות לאור הירח. אז מישהו לבטח יגלה זאת.

האם עוד מישהו רוצה לומר משהו?

מר בורל: אני רוצה להרחיב את השאלה ולשאול אודות הצבעים של האבנים.

רודולף שטיינר: עם אבנים ומינרלים זה כך: אם אתם מציירים לעצמכם שלשמש יש השפעה מוגדרת על הצמחים בכל יום, וגם במשך מהלך השנה, אז אתם מוצאים שההשפעה השנתית של השמש שונה מהשפעתה היומית. ההשפעה היומיות של השמש אינה מביאה שינוי גדול בצבעם של הצמחים. אבל ההשפעה השנתית משפיעה על הצבע.

לשמש יש לא רק השפעות יומיות ושנתיות. יש לה גם השפעות אחרות שונות למדי. דיברתי על כך לפניכם לפני זמן מה, אבל אני אציין זאת שוב.

דמיינו שהאדמה היא כאן. השמש זורחת בנקודה מסוימת בשמיים, הבה ונאמר באביב, ב-21 במרץ. בתקופה הנוכחית אנו מביטים בנקודה בשמיים היכן שהשמש זורחת ב-21 במרץ, אנו מוצאים מאחורי השמש את קבוצת הכוכבים של הדגים. השמש זרחה בקבוצה מסוימת זו במשך מאות שנים, אבל תמיד בנקודה שונה. הנקודה שבה השמש זורחת ב-21 למרץ שונה בכל שנה. לפני שנה השמש זרחה בנקודה קצת לאחור, וקצת יותר אחורה בשנה לפני כן. אם נלך לאחור במשך כמה מאות שנים אנו מוצאים שהנקודה שבה השמש זורחת באביב היתה עדיין באותה קבוצת כוכבים, אבל אם נלך לאחור עד 1200 אחרי הספירה נמצא שהשמש זרחה בקבוצה של טלה. ושוב, במשך זמן רב היא זרחה באביב בקבוצת הכוכבים של טלה. בעידנים קדומים יותר, הבה ונאמר בתקופה של מצריים העתיקה, השמש זרחה בקבוצת הכוכבים של שור, ולפני כן בקבוצה של התאומים, וכן הלאה. אם כן, אנו יכולים לומר שהנקודה שבה השמש זורחת באביב משתנה כל הזמן.

זה מציין, כפי שאתם יכולים לראות, שהשמש עצמה משנה את מקומה ביקום. אני אומר משנה את עמדתה – אבל רק לעיתים כך, כי למעשה זוהי האדמה שמשנה את עמדתה. אך זה לא מעסיק אותנו ברגע זה. בתקופה של 25,915 שנים, הנקודה שבה השמש זורחת באביב נעה כל הדרך סביב גלגל המזלות. בשנה הנוכחית – 1924 – השמש זורחת בנקודה מסוימת בשמיים. לפני 25,915 שנה, כלומר, 23,991 שנים לפני הולדתו של כריסטוס (25,915 פחות 1924) השמש זרחה באותה נקודה! מאז היא עשתה מעגל שלם. לשמש יש מעגל יומי, מעגל שנתי, ומעגל שלוקח 25,915 שנה להשלים אותו. אם כן, יש לנו יום שמש, שנת שמש ושנה קוסמית גדולה המכילה 25,915 שנים.

זה מעניין מאוד, האין זה כך? והמספר 25,915 הוא בעצמו מעניין מאוד! אם תחשבו על נשימתנו ותזכרו שאנו נושמים בערך 18 נשימות בדקה, אתם יכולים לשער כמה נשימות אנו נושמים ביום. 18 נשימות בדקה, 60 כפול 18, בשעה = 1080 נשימות. אם כן, כמה נשימות אנו נושמים ביום, כלומר, ב-24 שעות? 24 כפול 1080 = 25,920, שזה בערך אותו מספר 25,915! האדם נושם ביום כמספר הפעמים שהשמש צריכה בשנים לעשות סיבוב ביקום. דימיון זה הוא מאוד ראוי לציון.

מדוע אני אומר לכם את כל זאת? אתם רואים, לתת צבע לצמח, השמש צריכה שנה. לתת צבע לאבן, השמש צריכה 25,915 שנים. האבן היא הרבה יותר קשה. להעניק צבע לצמח השמש עושה סיבוב שלוקח שנה אחת. אבל יש גם מעגל שהשמש צריכה 25,915 שנים כדי להשלים אותו. ועד שמעגל זה מושלם השמש יכולה להעניק צבע לאבנים. אבל זו תמיד השמש שנותנת את הצבע. אתם תבינו מזה כמה רחוקה ממלכת המינרלים מממלכת הצומח. אם השמש אינה נעה במשך השנה בדרך שהיא עושה, אם היתה עושה רק מעגל יומי כפי שהיא עושה את המעגל הכביר של 25,915 שנים, אזי לא היו צמחים, ובמקום כרוב הייתם חייבים לאכול צורן דו-חמצני – והבטן האנושית היתה צריכה להתאים עצמה בהתאם!

שאלה: האם העשבים שגדלים על ההרים יש להם תכונות מרפאות גדולות יותר מאשר אלה הגדלים בעמקים? אם כן מהו ההסבר לכך?

רודולף שטיינר: זוהי עובדה שצמחי הרים הם בעלי ערך רב יותר כתרופות מאלה שצומחים בעמקים, במיוחד אלה שאנו שותלים בגנים שלנו או בשדות. זה דבר טוב שכך הוא, כי אם הצמחים הגדלים בעמקים היו בדיוק כמו אלה שבהרים כל מזון היה באותו זמן גם תרופה, וזה לא יהיה טוב כלל! הצמחים בעלי הערך הרפואי הגדול ביותר הם באמת אלה שגדלים בהרים. מדוע זה כך? כל מה שאתם צריכים לעשות זה להשוות את סוג האדמה שבה גדלים צמחי ההרים לזו שבה גדלים צמחי העמקים.

זה דבר שונה מאוד אם צמח גדל פרא, בקרקע בלתי מעובדת, או שהוא מעובד באופן מלאכותי בגן. חישבו על תותי שדה! תותי שדה מהיער הם קטנים אבל מאוד ארומאטיים. תותי שדה מהגן הם בעלי פחות ריח, ופחות חריפים בטעמם. אבל הם יכולים לגדול לגודל עצום – מדוע, יש תותי שדה מעובדים גדולים כמו ביצים! כיצד זה בא בחשבון? זה בגלל שהקרקע בעמקים אינה מלאה באבנים שהתפוררו מסלעי ההרים. בהרים אפשר למצוא אבנים באמת קשות – מינרלים אמיתיים. למטה בעמקים אתם מוצאים עפר שכבר רווי והוא נישא למטה על ידי נהרות ולכן הוא טחון לגמרי. בהרים יש גם, כמובן, אדמה טחונה, אבל היא כמעט תמיד חדורה עם גרגרים קטנים, במיוחד, אם נאמר כך, של קוורץ, פצלת השדה (feldspar), וכיוצא כאלה. בכל מקום יש חומרים שיכולים לשמש עבור ריפוי. אפשר להשיג הרבה אם, למשל, אנו טוחנים קוורץ (סיליקה) ומכינים ממנו תרופה. אנו משתמשים במקרה זה במינרל ישר כתרופה.

הקרקע בעמקים הנמוכים לא מכילה יותר אבנים קטנות אלה. אבל על ההרים האבנים מתפוררות בהתמדה מהסלעים, והצמחים מושכים לתוך המוהל שלהם את החלקיקים הקטנים מאבנים אלו, וזה מה שעושה אותם לצמחים רפואיים.

כעת הדבר הבא הוא מעניין. מה שנקרא הומיאופתים – הם לא צודקים ביחס לכל, אבל הם צודקים ביחס להרבה דברים – הומיאופתים אלה לוקחים חומרים וטוחנים אותם למשהו עדין יותר ויותר ומקבלים תרופות מרפאות. אם החומרים היו משמשים בעודם במצב הרגיל הם לא היו תרופה. אבל אתם רואים, הצמחים עצמם הם ההומיאופתיה היקרה מכל, כי הם סופגים חלקיקים זעירים מכל האבנים, אשר אחרת היו צריכים להתעדן ולהיטחן עד דק כאשר התרופה היתה מוכנה. ובכן, מכיוון שהטבע עושה זאת הרבה יותר טוב משאנו יכולים, אנו יכולים לקחת את הצמחים עצמם ולהשתמש בהם ישירות לצרכיי ריפוי. וזוהי עובדה שלצמחים ועשבים שגדלים על ההרים יש כוחות ריפוי גדולים בהרבה מאלה שגדלים בעמקים.

אתם יודעים, גם כן, כיצד כל המופע של הצמח משתנה. אני מדבר על תותי השדה. תות השדה הגדל בר סופג כמות גדולה של מינרל מסוים. היכן תותי השדה מן הבר שורדים הכי טוב? היכן שיש מינרלים שמכילים קצת ברזל. הברזל חודר לאדמה ומכאן תותי השדה משיגים את הניחוח הריחני שלהם. אנשים מסוימים שהדם שלהם רגיש מאוד מקבלים פריחה כשהם אוכלים תותי שדה. זה בגלל העובדה שהדם שלהם במצבו הרגיל יש לו מספיק ברזל והם מקבלים יותר מידי כשהם אוכלים תותי שדה. לכן, אם כמה אנשים עם דם נורמלי מקבלים פריחה מאכילת תותי שדה, אפשר לבטח להציע לאלו שדמם עני לאכול אותם! בדרך זו הערך הרפואי שלהם מתגלה בהדרגה. ככלל, הקרקע שבגנים היכן שתותי שדה ענקים גדלים בו אינו מכיל ברזל. שם תותי השדה מפרסמים את עצמם מבלי כל דחף מהברזל. אבל אנשים הם קצרי ראיה מאוד בקשר לזה ואינם עוקבים אחרי דברים לאורך זמן. זוהי עובדה שעל ידי גידול תותי שדה באדמה שאינה מכילה הרבה ברזל אפשר לגדל תותים עצומים, מהסיבה שהצמחים אינם נהיים מוצקים במלואם. כי חישבו על כך – אם תות השדה צריך להחזיק בכל גרגר קטן של ברזל שעלול להיות בקרקע, אז הוא צריך להתפשט במלואו! זה אופייני לתות השדה.

דמיינו קצת קרקע המכילה מעט מאוד שרידים של ברזל. תותי השדה הגדלים באדמה זו מושכים שרידים אלה של ברזל לעצמם מרחוק. כי השורשים שלהם בעלי כוח רב והם מושכים את הברזל ממרחק. כעת תיקחו תותי שדה בר מהיער. יש להם כוחות חזקים מאוד. שימו תותי שדה אלה בגן. אין ברזל באדמה זו של הגן, אבל תותי הבר מכילים כוחות כבירים אלו של משיכת ברזל, זה נמצא בתוכם. הם מושכים לעצמם כל מה שאפשר ממרחקים, ומזינים את עצמם היטב. הגן אינו מקבל ברזל, אבל הוא מושך הכל לעצמו בגלל שהוא יכול לעשות זאת, וכך הוא נהיה גדול מאוד.

כפי שאמרתי, אנשים הם קצרי-ראות מאוד. הם אינם מתבוננים בדברים ביסודיות. הם אינם מבחינים בכך שגם אם טיפחו את הגן לייצר תותי שדה ענקיים במשך מספר שנים, הפוריות תיעלם, והם צריכים להביא שתילי תות שדה חדשים מהיער. פוריות אי אפשר לטפח רק באמצעים מלאכותיים. צריך להיות ידע של דברים שקשור ישירות לטבע עצמו.

הוורד הוא ההדגמה הטובה ביותר לכך. אם תלכו החוצה לאיזור הכפר אתם תראו את וורד הבר, וורד הכלב, כפי שהוא נקרא (Rosa canina). אתם מכירים אותו, אני בטוח. וורד בר זה הוא בעל חמישה עלי כותרת חיוורים למדי. מדוע יש לו צורה זו, רק חמישה עלי כותרת הנשארים כה קטנים ומייצרים את פירותיהם? פרי הוורד שאתם מכירים אותו – התפתח מוורד הבר. טוב, זה בזכות העובדה שהקרקע היכן שהוורד גדל בר מכילה סוג מסוים של שמן – בדיוק כפי שאדמת כדור הארץ מכילה בדרך כלל שמנים שונים עם המינרלים שלהם. אנו משיגים שמנים מהאדמה או מהצמחים שהם בעצמם סופגים מהאדמה. הוורד, כשהוא גדל בר בשדה, צריך לחפש הרחק עם שורשיו כדי לאסוף מהמינרלים את הכמות הקטנה של שמן שהוא צריך כדי להיות לוורד. מדוע זה כך שהוורד צריך להתמתח כה הרבה, צריך למתוח את כוחות המשיכה שלו הנכללים בשורשיו למרחק שכזה? הסיבה היא זו, שיש מעט מאוד רקבובית באדמת הכפר היכן שהוורד גדל בר. הרקבובית היא יותר שמנונית מהקרקע שבצידי הכפר. לוורד יש כוח עצום של משיכת שמן לעצמו.

כשהוורד קרוב לקרקע המכילה רקבובית, הוא בר-מזל. הוא מושך הרבה שמן לעצמו ומפתח לא רק חמישה עלי כותרת, אלא מסה גדולה של עלי כותרת, נהיה לגן וורדים שופע עלי כותרת, אבל אינו מפתח יותר פירות וורד אמיתיים בגלל שזה מצריך מה שנכלל בשמן מהאבנים שנמצאים בחוץ בשדות. אם כן, אנו יכולים להכניס את וורד הבר לתוך גן הנוי של הוורדים כשאנו מעבירים אותו לתוך קרקע עשירה ברקבובית, היכן שהוא יכול לקבל בקלות את השמנים שמהם הוא מייצר את עלי הכותרת הרבים. זה הפוך ממה שקורה עם תות השדה. זה קשה לתות השדה למצוא בגן את מה שהוא מוצא בחוץ ביער. הוורד מוצא הרבה בגן שהוא בקושי מוצא במקומות פראיים וכך הוא מפתח עלי כותרת שופעים. אבל צורת הפרי שלו פחות מפותחת.

ובכן, כאשר אנו יודעים מה מכילה קרקע מסוימת, אנו יודעים מה יגדל בה. באופן טבעי, זה חשוב מאוד עבור טיפוח הצמח, במיוחד עבור צורכי הצמחים בחקלאות. לשם כך, דרך זיבול והחומרים שמוספים כזבלים, הקרקע צריכה להיות מוזנת ומושבת לאיתנה כך שתייצר את מה שנדרש ממנה. ידע של הקרקע הוא בעל חשיבות עצומה לאיכר. דברים אלה פחות או יותר נשכחו. איכרים פשוטים היו רגילים לתת את הזבל הנכון מתוך אינסטינקט. אבל היום בחקלאות שבקנה המידה הגדול לא ניתנת הרבה תשומת לב לעניין. כתוצאה מכך במהלך העשורים האחרונים כמעט כל חומרי המזון שלנו הידרדרו מאוד באיכותם מאז שהזקנים שבינינו היו ילדים.

מוקדם יותר השנה היה כנס חקלאי מעניין שבו ביטאו חקלאים את עניינם העמוק במה שיקרה לצמחים, לחומרי המזון, אם נטייה זו תימשך. ובאמת, רבותיי, זה יימשך! במאה שלנו חומרי המזון יהיו כמעט בלתי שמישים אם ידע מסוים של הקרקע לא יושג מחדש.

אנו מתחילים להתקרב לחקלאות דרך מדע הרוח האנתרופוסופי. לאחרונה נתתי מחזור של הרצאות על חקלאות קרוב לברסלאו,[2] ונוצר איגוד שייקח על עצמו עבודה זו. ואנו גם כן עשינו משהו כדי לעזור למצב. אנחנו רק בהתחלה אבל הבעיה בהתמודדות. ובכן אנתרופוסופיה תחדור בהדרגה לחיים המעשיים.

יש עדיין כמה ישיבות שצריך לערוך. ובכן בואו וניפגש שוב ביום שישי הבא.[3]

—————————————————————————————————–

  1. ראו: היסטוריה אוקולטית, מאת רודולף שטיינר (הוצאת רודולף שטיינר, לונדון, 1982. הרצאה V): "… מה שקרוי התעלות על מאדים. יש עניין של זרמים מסוימים של כוח אשר תואמים לשלב מוקדם יותר של האדמה…"
  2. בקוברוויץ, 16-7 ביוני 1924. יצא בעברית בשם: חקלאות ביו-דינאמית – הוצאת אסטרולוג.
  3. ההרצאה נדחתה לשבת, 13 בספטמבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *