מכתמי שמש ועד תותי שדה – 03

מכתמי שמש ועד תותי שדה

האבולוציה של כדור הארץ והאדם והשפעת הכוכבים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

14 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 ביוני ל-24 בספטמבר 1924

GA354

הרצאה מספר 3

7.7.1924

מה יש לאנתרופוסופיה ולמדע לומר אודות שכבות האדמה והמאובנים

בוקר טוב רבותיי! אתם הבנתם מכל מה שאמרנו שהאדמה שלנו בצורתה הנוכחית היא רק השלב האחרון של מה שהיה פעם שונה מאוד. אם אנו רוצים להשוות את מצבה המוקדם עם משהו, אנו רק יכולים להשוות אותה באמת – כפי שראיתם – עם מה שיש בתוך תא של ביצה. לאדמה שלנו היום יש גרעין מוצק מכל מיני מינרלים ומתכות. ויש לנו אוויר סביבנו, ובאוויר יש שני חומרים שמשפיעים עלינו במיוחד – איננו יכולים מבלעדיהם: חמצן ונתרן. אנו יכולים לומר שבאדמה יש לנו גרעין קשה של כל מיני חומרים, 70 עד 80 מהם, ומסביב לנו נרתיק של אוויר המכיל בעיקר נתרן וחמצן.

נתרן וחמצן הם רק המרכיבים העיקריים. האוויר תמיד מכיל חומרים אחרים, גם אם בכמות קטנה מאוד, כמו פחמן, מימן, גופרית ואחרים. אבל אלה הם גם החומרים הנכללים בלבן של הביצה [חלבון], בלבן של ביצת תרנגולת. חמצן, נתרן, מימן, פחמן וגופרית! ההבדל הוא רק שבלבן הביצה, הגופרית, המימן והפחמן קשורים בקירבה עם החמצן והנתרן, בעוד שבאוויר החיצוני הם נוכחים הרבה פחות. כך אותם החומרים נמצאים באוויר שבביצת התרנגולת. אותם חומרים נמצאים בכמות הרבה יותר קטנה בחלמון, ואנו יכולים לומר שכאשר זה מתקשה, מסמיך, זה נהיה למה שהיא האדמה. אדם צריך להביט בדברים שכאלה אם הוא רוצה לדעת כיצד האדמה נראתה פעם.

היום דברים נעשים בדרך שונה למדי, וכדי ששיפוטכם על הדברים שאני אומר לא יובנו על ידי מה שמקובל, אני רוצה לתת לכם קצת מהידע הכללי הזה. זה תואם בשלמות עם מה שאני אומר אם רק אומרים את זה בדרך הנכונה.

אנשים היום אינם חושבים על דברים כפי שאנו חושבים כאן בשתי ההרצאות האחרונות. הם אומרים: כאן באדמה, זה עשוי מחומר מינרלי. אדמה מינרלית זאת היא נוחה למחקר, ובכן הבה ונבחן תחילה מה שנמצא למעלה, מה שאנו הולכים עליו. אז אם אנו חוצבים מעט ופותחים את האדמה, אנו מוצאים שם שכבות מסוימות של האדמה. השכבות העליונות ביותר הן אלה שאנו דורכים עליהן. אם אנו חופרים עמוק יותר כאן או שם, אנו מוצאים שכבות עמוקות יותר. אבל שכבות אלו לא תמיד שוכבות לפי הסדר כך שאיננו יכולים לומר: האחת תמיד על גב השניה.

D:\My Documents\19240707p01_01.gif

כאשר אתם באמת בודקים את האדמה, יש לכם כאן שכבה אחת [בציור – אדום], היא מתעקמת לכאן, לא בקוו אחד. שכבה אחרת למטה גם מתעקמת [ירוק]. ומעליהן באה שכבה שעליה אנו דורכים [לבן]. כעת, כל עוד אנו נשארים על רגלינו בצד זה של הגבעה אנו מוצאים שכבה עליונה שיכולה להיות קרקע חקלאית טובה אם אנו משתמשים בשיטות חקלאיות נכונות וכיו"ב. אבל אם אנו בונים פסי רכבת אנו עשויים להזיז שכבה מסוימת ובעשותנו כך אנו חופרים עוד לתוך האדמה. זה מוליך לגילוי ששכבות מונחות זו על זו, לא בשכבות, אלא בכל מיני צורות ודרכים.

אבל שכבות אלו הן לפעמים מאוד יוצאות מהכלל. אנשים שואלים כיצד אפשר לקבוע את גיל השכבה – איזו שכבה עתיקה יותר. כמובן התשובה הברורה ביותר היא זו: כאשר השכבות מונחות אחת על השניה, אז הנמוכה ביותר היא העתיקה ביותר, זו שמעליה צעירה יותר, וזו שהכי קרובה לפני השטח היא הצעירה מכולן. אבל אתם רואים, זה לא תמיד כך. בכמה מקומות זה כך, אבל לא בכל מקום. אפשר להראות בדרך הבאה מדוע אין זה כך בכל מקום.

כידוע לכם, אנו רגילים, בארצות התרבות שלנו, לקבור את חיות הבית שלנו כשהן מתות, כדי שלא יזיקו לאנשים. אבל אם הגזע האנושי לא היה כה מפותח, מה היה קורה אז לחיות? בכל מקום שהחיה היתה מתה שם היא היתה שוכבת. בהתחלה היא היתה נשארת על פני השטח. אבל, כידוע לכם, כשיורד גשם האדמה רוחצת ואחר זמן מה חלק מהיצור הנרקב מתערבב עם האדמה והגשם. שם הוא יכול להישאר. אחרי זמן מה החיה כולה תהיה חדורה באדמה על ידי הגשם או המים שזורמים מטה במדרון, ואז לבסוף החיה כולה תהיה מכוסה באדמה. כעת מישהו יכול לבוא ולומר: "אלוהים אדירים! האדמה נראית כה בלתי אחידה שם, אני צריך לחפור ולראות!" הוא לא צריך לחפור הרבה, רק קצת, ואז הוא מוצא מה שנשאר מהשלד של, למשל, סוס פראי. ואז הוא אומר: "טוב, כעת אני הולך על שכבה שרק הופיעה מאוחר יותר. זאת שמתחת נוצרה כאשר היו סוסי בר כמו זה!" אפשר לדעת שזוהי השכבה הבאה, שהתקופה שבה האדם הזה חי בה קדמה לזו שבה חי הסוס.

אתם רואים, מה שהאדם הזה עשה הוא מה שהגיאולוגים עושים עם כל השכבות של האדמה, מהזמן שהם יכולים להגיע אליו בחפירות בכל מקום, עם פטיש או עם כלים אחרים, כדי לרשום מה שנחשף בהרים בגלישות של אדמה או דברים דומים. אפשר ללכת ולחפור בכל מקום, לתת כמה הצהרות ואז מוצאים בשכבה מסוימת את מה שנקרא מאובנים. ואז אומרים שיש שכבה מתחת לאדמה שמכילה חיות שונות למדי מהחיות של ימינו. ואז מישהו מגלה בחפירת שכבות האדמה כיצד נראו החיות שהתקיימו בעידנים אחרים.

זה לא משהו כל כך מיוחד, כי אנשים לעיתים קרובות אינם מעריכים כמה זמן לוקח למשהו כזה להתרחש. אנשים מוצאים היום באיזורים דרומיים כנסיות או מבנים אחרים שרק עומדים שם. האנשים באים, חופרים מסיבה זו או אחרת, ובשם שמיים! יש משהו קשה מתחת לכנסיה זו. זוהי אינה אדמה. הם חופרים מטה ומוצאים מקדש פגאני מתחת לאדמה! מה קרה? לפני זמן לא רב פני שטח אלו שעליהם עומדת כנסיה או מבנה אחר לא היו שם כלל. זה נותר שם על ידי האדם, אולי עם העזרה של כוחות הטבע, ומתחת לזה נמצא מקדש פגאני. מה שפעם היה למעלה נמצא כעת למטה. שכבה על גבי שכבה נערמו באדמה. וצריך למצוא, לא מהדרך שהשכבה נחה בה, אבל מטבע המאובנים, כיצד חיות אלו והצמחים השונים הגיעו לשכבה.

אז התרחש הדבר הבא: אתם מוצאים שכבה אחת של האדמה [ראו ציור בהמשך – צהוב], אתם מוצאים אחת אחרת [ירוק]. אתם יכולים מסיבה זו או אחרת לחשוף [חץ], ואם אתם מסתכלים רק בריבוד, אז זה נראה כאילו מה שסימנתי בירוק היה לשכבה הנמוכה ומה שסימנתי בצהוב היה השכבה העליונה. אתם אינכם יכולים להגיע לשם כלל, אתם אינכם יכולים לחפור, אין כאן פסי רכבת, אין תעלה או משהו אחר שדרכן אפשר להיכנס פנימה. אתם רושמים הערה שהצהוב הוא השכבה העליונה, הירוק השכבה התחתונה. אבל אתם לא צריכים להחליט מייד, אתם צריכים תחילה לחפש מאובנים.

D:\My Documents\2.gif

לעיתים קרובות מוצאים מאובנים בשכבה העליונה שהם קדומים יותר – של דגים, לדוגמא, שלד מוזר של דג מתקופה מקודמת יותר. ואולי מלמטה יותר מישהו מוצא שלדי יונקים מעניינים מתקופה מאוחרת יותר. המאובנים סותרים את השכבה. מלמעלה מופיעים המבוגרים יותר (המוקדמים יותר), ומלמטה, היותר נוכחיים (הצעירים יותר). צריך להבין כיצד זה קורה. אתם רואים, זה בגלל סוג של רעידות אדמה, התנועה השליכה את מה שהיה מלמטה, למעלה אל השכבה העליונה. זה אותו הדבר אם הייתי שם כסא על השולחן כך שמצבו המקורי היה כאן מסעד הכסא ושם פסגת השולחן. ואז דרך רעידת אדמה השולחן היה מושלך לעבר הכסא.

אפשר לקבל בהרבה דוגמאות שהיה היפוך, עליון נהפך לתחתון. וניתן להגיע למסקנה הבאה כאשר ההיפוך התרחש: זה קרה אחרי הכל כשהמאובנים נוצרו, אחרת הן היו שוכבות באופן שונה.

באופן כזה איננו שופטים את השכבות בפשטות כאילו הן שוכבות אחת על השניה, אלא אנו יכולים לראות כיצד הן שינו את מצבן. האלפים, שרשרת ענקית זו של הרים, נמשכת מהים התיכון לאיזור הדנובה, איזור הרים זה בשוויץ, לא ניתן להבינו כלל, אלא אם הולכים לתוך דברים שכאלה. כי כל השכבות שנבנו למעלה באלפים מאוחר יותר התערבבו. מה שהיה למטה לעיתים קרובות שוכב למעלה, ומה שהיה למעלה הוא הנמוך מכל. צריך קודם כל למצוא כיצד כל השכבות הללו מצאו את מקומן.

רק כאשר כל זה נלקח בחשבון אפשר לומר איזו שכבה היא העתיקה ביותר ואיזו שכבה היא החדשה ביותר. המדע המודרני עושה רק חיפוש חיצוני, ואומר באופן טבעי: שכבות אלו הן העתיקות ביותר והשרידים של החיות הפשוטות ביותר והצמחים הפשוטים ביותר נמצאים בה. מאוחר יותר, חיות וצמחים נהיו יותר מסובכים, וכך אנו מוצאים את השרידים המסובכים ביותר בשכבה האחרונה. בשכבה העתיקה ביותר מוצאים מאובנים כי שכבות הגיר או הקוורץ של החיות נשמרו, וכל דבר אחר נמס. כאשר מגיעים לשכבה מאוחרת יותר השלד נשמר.

יש גם דרך ראויה לציון אחרת שבה נשמרים מאובנים. לפעמים זה מעניין מאוד. דמיינו סוג מסוים של חיות עתיקות ופשוטות. היו להן זרועות מקדימה. אני מצייר זאת גדול למדי. בשכבה הידועה לגיאולוגים זה היה ככלל קטן יותר. יצור זה נעלם כששכב על פיסת אדמה זו, ואדמה מיוחדת זו לא חדרה והתפשטה ביצור. היא התחמקה, אפשר לומר, החומצות שבגוף. ואז קרה משהו יוצא דופן: האדמה שבה מונחות החיות התקרבה אליה מכל הצדדים ועטפה אותה, וחלל ריק נעשה בצורת החיה. זה קרה לעיתים קרובות, חלל ריק שכזה נוצר, האדמה קיבלה צורתה סביב לחיה. אבל אין שום דבר בפנים. האדמה לא נספגה על ידי הגוף, אלא הקיפה ועטפה את החיה וכך נוצר חלל ריק.

D:\My Documents\3.gif D:\My Documents\4.gif D:\My Documents\5.gif

מאוחר יותר, הקשקשים של החיה נמסו ועדיין מאוחר יותר רוח חדרה פנימה. זה מילא את החלל הריק עם חומר של אבן [ירוק], ואז נוצרה לבסוף בתוך זה תבנית של החיה עם חומר שונה למדי. יציקה שכזו מעניינת במיוחד, כי שם אין לנו את החיה עצמה, אלא את עיצובה.

אך אל לכם לדמיין שהדברים תמיד כה קלים. מהאדם הנוכחי, למשל, עם האורגניזם שלו של חומר רך, נשאר רק מעט מאוד – לא של היונקים הגבוהים. יש חיות שרק תבנית השיניים שלהן נשארה. אפשר למצוא תבניות שיניים של סוג של כריש קדום שנוצר בדרך זו. ניתן להבין מכך שלכל חיה היתה צורה מסוימת של שיניים ולאדם היתה צורה שונה. צורת השיניים תמיד שומרת על כל המבנה של היצור. צריך לדמיין את ההופעה של החיה כולה מהצורה של שיניה. הדברים אינם פשוטים בשום מקרה.

אבל כשמישהו לומד שכבה זו הוא מוצא כיצד הדברים באמת מתפתחים. ואז זה בפשטות נהיה ברור שהיה זמן כאשר חיות שכאלו כמו שיש לנו עכשיו לא היו קיימות, כאשר היו יצורים הרבה יותר פשוטים, משהו כמו החלזונות שלנו, צדפות, וכיוצא באלה. אבל צריך לדעת כמה נשאר מהן. בואו ונדמיין שהדבר הבא עלול להתרחש. שערוּ שנער קטן שאינו אוהב לאכול סרטנים גונב סרטן מהוריו משולחן האוכל שלהם ומשחק איתו. הוא אינו נתפס, וקובר אותו בגן. כעת יש אדמה עליו וכל העניין נשכח. מאוחר יותר הגן שייך לבעלים חדשים. הם חופרים באדמת הגן ובמקום אחד הם רואים שני דברים קטנים ומוזרים שנראים כמו קליפה של ליים. (אתם יודעים על מה שנקרא עיני הסרטן שאינן באמת עיניים, אלא קונכיות קטנות של סידן בגוף הסרטן). אלו הן העקבות האחרונים שנותרו.

אי אפשר לומר שאלו הם מאובנים של סוג מסוים של חיה. אלו הם מאובנים של חלק מהיצור. באופן דומה בשכבות ישנות יותר, במיוחד באלפים, מוצאים סוג מסוים של מאובן שיש לו הופעה דמויית צדפה. כך הן נראות. הן כבר לא קיימות היום אבל נמצאות בשכבה מוקדמת יותר. אינכם צריכים לצפות שזה היה היצור כולו. צריך להניח שהיה משהו סביב לו שנמס ורק חתיכות קטנות של החיה נותרו.

המדע המודרני נכנס לתוך זה מעט מאוד. מדוע? טוב, זה אומר בפשטות שבמסה הכבירה של האלפים השכבות התערבבו זו בזו, הנמוכה ביותר עלתה למעלה, העליונה ביותר למטה – השכבות מראות זאת. אבל אתם יכולים לדמות זאת, רבותיי, שבאדמה הנוכחית – כוחות כמו הרים מסיביים יכולים לעלות למעלה בדרך זו? תנועה קטנה שמתרחשת כעת על האדמה היא בהשוואה ריקוד עדין של גרגר אחד, טלטול עדין אחד או אחר – היום הכל זה סוג של התפשטות קלילה!

אם מישהו חי 720 שנה במקום 72, הוא ימצא בגילו המבוגר שהוא הולך על אדמה קצת יותר גבוהה משהיתה בהתחלה. אבל אנו חיים חיים קצרים מידי. רק חישבו שאם זבוב שחי רק מהבוקר עד הערב היה מספר את מה שחווה! מכיוון שחי רק בקיץ, הוא יספר לנו רק על פרחים, שיש תמיד פרחים. אין לו מושג מה קורה בחורף. הוא מאמין שכל קיץ עוקב אחר זה שקדם לו. אנו בני האדם קצת מטבע הזבוב עם 70 או 72 השנים שלנו! אנו רואים באמת קצת ממה שקורה. אפילו עם הכוחות המצומצמים הרווחים היום באדמה, אין ספק שקורה יותר משאנשים בדרך כלל רואים. ועדיין אם לדבר בהשוואה, כל מה שקורה הוא, שנהרות זורמים אל הים ועלים נסחפים לאדמה מאחור. ובכן קצת אדמה שוקעת, וזה מגיע מעבר לגדות והשדות מקבלים שכבה חדשה. זה מעט בהשוואה. כאשר מישהו חושב איך משהו כמו מסת הרים גדולה זו של האלפים זועזעה ונוערה לפני ולפנים, זה ברור שהכוחות הפעילים היום היו פעילים בדרך שונה מאוד בזמנים קדומים.

אבל כעת אנו צריכים לנסות לצייר כיצד דברים שכאלה יכולים להתרחש. קחו למשל, תא של ביצה מיונק מסוים. זה נראה תחילה פשוט למדי, גרעין במרכז עם מסת חלבון מסביב. עכשיו שערו שהביצה מופרית. כשהיא מופרית, הגרעין משתנה לכל מיני סוגים של צורות קטנות. זה מתפתח באופן מוזר למדי למספר של ספירלות שהולכות למעלה כמו זנבות. ואז ברגע שסלילים קטנים אלה מופיעים, צורת כוכב מתפתחת מתוך המסה. המסה כולה מתחילה ליצור ונהיית בעלת מבנה בגלל שיש בה חיים. מה שקרה שם הוא שונה מאוד ממה שקורה על האדמה שלנו היום. התהפוכות והזעזועים שמתרחשים בתא ביצה הם אותו דבר כמו מה שהתרחש פעם במסה האלפית!

אם כן, אין דבר טבעי יותר מאשר להסיק שהאדמה היתה צריכה להיות פעם חיה, או שפרכוסים אלו של היפוך, ודחיפה לא היו יכולים להתקיים! הצורה הנוכחית של האדמה מראה לנו למעשה שבעידנים עברו כשלא האדם ולא החיות הגבוהות היו קיימים, האדמה עצמה היתה חיה. זה מחייב אותנו לומר שהאדמה המתה הנוכחית יצאה מאדמה חיה. ועדיין החיות יכולות לחיות רק על אדמה מתה זו! רק חישבו, אם החמצן והחנקן שבאוויר לא נפרדו ולא בנו את המימן, הפחמן והגופרית לפסיביות יחסית, היה עלינו לנשום משהו כמו לבן של ביצה כי זה מה שהקיף את האדמה.

כעת אנו יכולים לדמיין – כי הכל אפשרי – שבמקום הריאות שלנו, היינו מפתחים איברים שהיו יכולים למשוך פנימה אטמוספירה חלבונית כזו. היום, כמובן, אנו יכולים לקחת את זה פנימה כמו מזון דרך הפה. מדוע לא התפתחו מין איברי ריאה, קרוב יותר לפה? הכל יכול להתחיל בעולם הזה. כל דבר אפשרי יכול להופיע – אפילו אם לעולם לא נשער שינויים שכאלה מהתבוננות בגופו הנוכחי של האדם. אבל חישבו, רבותיי – היום אנו מביטים החוצה לתוך אוויר חסר חיים. הוא מת. קודם לכן החלבון היה חי. האוויר מת בגלל שהגופרית, המימן והפחמן הלכו והחנקן והחמצן נעלמו גם כן. אנו מביטים לתוך אוויר מלא-בקלות שמת אבל זה מאפשר לעיניים שלנו להיות פיזיות, כפי שהן באמת פיזיות. אם הכל בסביבתנו היה חי, אז העיניים שלנו היו צריכות להיות חיות גם כן. אבל אם הן היו חיות, לא היינו יכולים לראות איתן, ותמיד היינו במצב של חוסר הכרה – כפי שאדם נהיה חסר הכרה כשיש יותר מידי חיים בראשו, כאשר במקום האיברים המפותחים כרגיל יש לו כל מיני איברים שצומחים באופן שונה. אז הוא בלתי מודע לסירוגין, ומאוחר יותר הוא נהיה כה צנוע וחמוּר שהוא שוכב שם כאילו היה מת. כמו כן במצבנו המקורי על האדמה, כפי שהיה אז, לא היינו יכולים לחיות באופן מודע. האדם היה יכול רק להתעורר למודעות כשהאדמה מתה בהדרגה. וכך המין האנושי התפתח על אדמה מתה.

כך זה רבותיי! וזה נכון לא רק לגבי הטבע אלא גם לגבי הציביליזציה. אם אתם חושבים לאחור על מה שאמרתי רק עכשיו – שמתחת לאדמה יכולים להיות מקדשים פגאניים ומעל כנסיות נוצריות – אתם תראו שהכנסיות הנוצריות שייכות למקדשים הפגאניים בדיוק כפי שהשכבה העליונה שייכת לתחתונה, רק שבמקרה האחד אנו עוסקים בטבע, ובמקרה השני בתרבות. אבל אי אפשר להבין כיצד היסוד הנוצרי התפתח אם לא מסתכלים שהוא התפתח מתוך הפגאניזם שנמצא ביסודו. גם בתרבות עלינו לתאר שכבה זו.

אמרתי שהאדם היה למעשה שם כל הזמן, אבל כישות רוחית, לא כישות פיזית. וזה שוב מוליך אותנו להביט בסיבה האמיתית מדוע האדם לא התפתח כישות פיזית מקודם יותר. אמרנו שבאוויר היום יש חנקן וחמצן, עם פחמן, מימן וגופרית במידה קטנה. בנשימתנו אנו עצמנו מתחברים עם הפחמן שנמצא בתוכנו עם החמצן שאנו נושמים, ונושפים את שניהם ביחד כדו-תחמוצת הפחמן. בקיומנו כבני אדם אנו נושמים פנימה חמצן ונושפים החוצה דו-תחמוצת הפחמן. חיינו מכילים זאת. לפני זמן רב חשנו את האדמה ואת אוויר האדמה עם דו-תחמוצת הפחמן שהיה שם ולא היה משהו אחר על האדמה: הצמחים. היה להם אותו רעב לפחמן כפי שלנו יש עבור חמצן. הם לקחו את הפחמן הדו-חמצני ברעבתנות, החזיקו בפחמן ופלטו את החמצן שוב.

אתם רואים, רבותיי, באיזה אופן נפלא הדברים הללו משלימים זה את זה! אנו בני האדם צריכים את החמצן מהאוויר, אנו נושמים אותו, מחברים אותו עם הפחמן שיש בתוכנו ונושפים פחמן וחמצן ביחד כדו-תחמוצת הפחמן. הצמחים נושמים את זה ונושפים את החמצן החוצה שוב, וכך יש תמיד חמצן באוויר.

טוב, זה נכון היום אבל באבולוציה האנושית על האדמה זה לא תמיד היה כך. כאשר אנו מוצאים את היצורים המאובנים שחיו לפני זמן רב, אנו מבינים שהם לא היו יכולים להיות כמו החיות המודרניות שלנו והצמחים שלנו, במיוחד לא כמו הצמחים הנוכחיים שלנו. כל הצמחים הקדומים היו הרבה יותר דומים לספוגים שלנו, לפטריות ולאצות. יש הבדל בין הפטריות שלנו ושאר הצמחים הנוכחיים. האחרונים לוקחים פנימה את הפחמן ויוצרים ממנו את גופם. כאשר הם שוקעים לתוך האדמה, גופם נשאר כפחם. הפחם שאנו כורים היום הוא השרידים של הצמחים.

כל המחקר שאנו יכולים לבחור בתוך סוגי הצמחים שהתקיימו במקור אומר לנו את הדבר הבא: הצמחים הנוכחיים שלנו שמספקים לנו עכשיו פחם, נבנו מפחמן. אבל צמחים הרבה יותר קדומים נוצרו לא מפחמן אלא מחנקן. זה היה אפשרי בגלל שבדיוק כפי שדו-תחמוצת הפחמן ננשף החוצה על ידי החיות והאדם, בזמן העתיק ננשפה החוצה תערובת של פחמן וחנקן. זוהי חומצה פרוסית, הקטלנית לכל חיים היום. חומצה פרוסית רעילה זו ננשפה פעם, ושום דבר שקיים היום לא היה יכול לצוץ פעם. הפטריות דמויות הצמחים של פעם לקחו את החנקן ויצרו את גופן ממנו. היצורים שעליהם דיברתי בפעם האחרונה, הישויות דמויות הציפור וישויות החיות המחוספסות, נשפו החוצה חומצה רעילה זו, והצמחים שמסביבם לקחו את החנקן כדי ליצור את גוף-הצומח שלהם. גם כאן אנו יכולים לראות שהחומרים שעדיין קיימים היום שימשו באופן שונה למדי בזמנים העתיקים.

דיברתי על כך פעם לפני כן לאלה מכם שהיו כאן אז. סיפרתי כיצד ב-1906 הייתי צריך לתת הרצאות בפריז[1] על התפתחות האדמה, מוצא האדם, וכן הלאה. הנושא הוביל אותי לשאול מדוע אין דבר בעולם הזה שיכול להראות שפחמן וחמצן לא תמיד מילאו את התפקיד שהם ממלאים היום, שחנקן מילא פעם תפקיד זה ופעם האטמוספירה הכילה חומצה פרוסית, חומצה הידרוציאנית.

כעת אתם יודעים שישנם אנשים מבוגרים וילדים צעירים. טוב, אם אדם בן 70 עומד כאן וילד בן שנתיים עומד לידו, שניהם בני אדם. הם עומדים זה ליד זה, וזה שהוא עכשיו בן 70 היה כמו הילד בן השנתיים לפני 68 שנים. בני אדם בגילים שונים עומדים זה לצד זה. וזה אותו דבר ביקום. גם שם הזקן והצעיר נמצאים זה לצד זה. האדמה שלנו, ממה שזה עתה תיארתי ומה שאתם עדיין יכולים לראות היום, האדמה שלנו היא כבר זקנה, גברת עתיקה, כמעט מתה – אם לא לוקחים בחשבון חיים מתפרצים חדשים, אפשר לקרוא לה כמעט מתה. אבל לצידה ביקום יש גם צורות צעירות יותר שרק מאוחר יותר יהיו למה שחיינו הנוכחיים הם עכשיו. למשל, אנו צריכים להחשיב את כוכבי השביט כאחת מהצורות הללו. אנו יכולים לדעת, אם כן, שמכיוון שכוכבי השביט הם צעירים יותר, יש להם עדיין מצבים ששייכים לגיל צעיר. כוכבי השביט הם לאדמה מה שהילד הוא לאיש הזקן. ואם לאדמה היתה פעם חומצה פרוסית, כוכבי השביט צריכים להכיל אותה עכשיו, צריכה להיות להם חומצה הידרוציאנית! אם היינו נוגעים בכוכב שביט עם הגוף שיש לנו כעת היינו מתים מייד, כי הם מכילים חומצה פרוסית מהולה.

אמרתי בפריז ב-1906 שחברים אלה מהמקום של מדע הרוח, אלו שמודים בקיומו של מדע הרוח, מקבלים את מה שאני אומר גם אם זה מדהים אותם. ואז מאוחר יותר, זמן ארוך למדי לאחר מכן, כוכב שביט הופיע בשמיים. בזמן ההוא היו לאנשים הכלים הדרושים וזה נמצא על ידי המדע הרגיל שבכוכבי שביט יש ציאניד, חומצה פרוסית, כפי שאמרתי בפריז ב-1906. ובכן זה אושר.

באופן טבעי, כאשר אנשים שומעים על כך, הם מכנים זאת מקרה: או, כמובן, שטיינר אמר זאת בפריז, ואז בא הגילוי – רק צירוף מקרים. הם אומרים זאת משום שאינם יודעים שום דבר אחר. אבל אמרתי לכם מדוע צריך להסכים שיש חומצה פרוסית בכוכבי שביט. זה לא היה במקרה, זה היה מדע מקורי שבו מישהו הגיע לראשונה לידע זה. מחקר פיזיקלי רק אישר זאת מאוחר יותר. אנשים מבינים עכשיו שזה נכון עבור כל מה שהאנתרופוסופיה תיארה. כי הכל מתאשר מאוחר יותר. בזמננו מספר גדול של דברים יתגלו מחוץ לתנועה האנתרופוסופית שכבר הוצגו לפני שנים רבות בדרך אחרת למדי.

כן, יש דברים רבים אחרים שיכולים להיחקר היום בזהירות על ידי המדע. אני אומר לעיתים קרובות שאם אנשים היו יכולים לטייל לכוכבים הם היו מתפלאים למצוא אותם מאוד שונים מהרעיונות שצצים על כך ממושגים ארציים. הם מדמיינים שכוכב מכיל גז לוהט. אבל זה כלל לא מה שנמצא שם. למעשה, במקום שנמצא הכוכב יש חלל ריק, חלל ריק שמייד יספוג אותך. כוחות יניקה נמצאים שם. הם יספגו אותכם מיד, יפצלו אותכם לחתיכות. אם אנשים יעבדו עם אותו מחקר עקבי ואותה חשיבה משוחררת מדעות קדומות, כפי שאנו עושים כאן, הם גם יגיעו לראות עם ספקטרוסקופ מסובך שאין גזים שם בחוץ, אלא חלל יונק פנימי.

לפני זמן מה נתתי לכמה אינדיבידואלים את המבחן של מחקר השמש והכוכבים עם ספקטרוסקופ, פשוט כדי להוכיח בעזרת שיטות חיצוניות שהכוכבים הם חלל ריק, לא גזים זוהרים. ניתן להוכיח את זה. האדם שנתתי לו מבחן זה היה מאוד נלהב כשהם התחילו: "או, כעת נגיע לאן שהוא". אבל לפעמים ההתלהבות דועכת. הם משתהים יותר מידי. ואז לפני שנה וחצי באו חדשות מאמריקה שאנשים התחילו לחקור את הכוכבים והם מצאו בהדרגה שהם אינם מכילים גזים בוערים אלא חלל ריק, וואקום! זה לא נורא כמובן, כי דברים כאלה מתרחשים. אבל באופן טבעי, זה יותר שימושי עבורנו – במובן חיצוני – אם עשינו זאת. אבל זה לא משנה כל כך, אם האמת יוצאת לאור.

מצד שני ניתן לראות רק דרך דברים כאלה שאנתרופוסופיה רוצה באמת לעבוד בשיתוף פעולה עם המדע הרגיל. ובכן היא רוצה לעבוד עם המדע הרגיל על המישור של האדמה. אפשר לקבל לגמרי את מה שיש למדע לומר על הזעזועים והתהפוכות שבאלפים. אבל אי אפשר ללכת עם המדענים כשהם מניחים שתהפוכות אלו נגרמות על ידי הכוחות שעדיין קיימים היום. עובדה היא שיש כוחות-חיים שם. רק כוחות-חיים יכולים להשליך ולטלטל שכבות אלה של חומרים חיים אחד בתוך השני. אנתרופוסופיה משתלבת עם המדע הרגיל ואז הולכת הרחק מעבר לו, אבל המדע תמיד רוצה לעצור כאשר הוא עצלן מידי לבחון דברים יותר מקרוב.

ובכן – אנו נמשיך ביום רביעי בתשע בבוקר.[2]

————————————————————————————————

 

  1. פריז, 25 במאי – 16 ביוני 1906 (בהוצאה האנגלית: קוסמולוגיה אזוטרית, ניו יורק 1978).

    Ľesoterisme chrétien/esquisse ďune comogonie psychologique פריז 1957

  2. הרצאה זו נדחתה ליום שני, 7.7.1924

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *