מחשבות אנושיות וקוסמיות – 04

מחשבות אנושיות וקוסמיות

רודולף שטיינר

ארבע הרצאות שניתנו בברלין 1914

GA151

הרצאה מספר 4

23.1.1914

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

מיקום האדם בקוסמוס הרוחי מנקודת המבט של האסטרולוגיה הרוחית. האדם כמחשבת ההיררכיות.

התעסקנו באפשרויות שונות של תפיסות-עולם, בהלכי נפש של תפיסות עולם וכן הלאה, שיכולות למצוא מקום בנפש האנושית, ומכיוון שאני יכול להביא רק מספר נקודות מבט משטח רחב זה, ארצה להציג אחת מנקודות מבט אלה דרך דוגמה מיוחדת.

הבה ונניח שמישהו חי בעולם כך שבין נטיותיו הטבעיות אנו מוצאים כוח מיוחד שדרכו הוא מושפע על ידי השקפת העולם של האידיאליזם. נאמר שהוא הופך השקפת עולם זו למרכיב הדומיננטי בחייו הפנימיים, כך שמצב הנפש שאותו כיניתי אתמול בשם מיסטיות, הלך-הנפש של נוגה, זורם לעבר האידיאליזם והוא ניזון מכוחותיו. לכן אם מישהו ידבר בסימבולים של האסטרולוגיה, הוא יאמר שהקונסטלציה הרוחנית של אדם שכזה, בהתאם לנטיות הטבעיות שלו, היא זו של נוגה הניצב בטלה.

אני במפורש מעיר, כדי שלא תיווצר אי-הבנה כלשהי, שחשיבות הקונסטלציות הללו בחיים של האדם הרבה יותר גדולה מאשר זו של הקונסטלציות של ההורוסקופ החיצוני ושאין הן עולות בקנה אחד בהכרח עם מפת-הלידה על פי ההורוסקופ החיצוני. כי ההשפעה החזקה המופעלת על הנפש בגלל מיקום המיסטיות במזל של האידיאליזם מחכה לרגע המתאים שבו היא תוכל להחזיק בנפש בצורה היעילה ביותר. השפעות אלה לאו דווקא צריכות להיכנס בשעת הלידה. זה אפשרי שזה יהיה לפני או אחרי הלידה. בקיצור, הן מחכות לנקודה בזמן שבהן אותן נטיות יכולות להיבנות בצורה הטובה ביותר בתוך האורגניזם האנושי, בהתאם לקונפיגורציה של פנימיותו.

לכן לא נביא כאן לידי חשבון את 'מפת הלידה' האסטרולוגית הרגילה. אך ניתן לומר: נפש מסוימת מטבעה היא כזאת שמבחינה רוחנית נוגה עומד במזל טלה – מיסטיות במזל אידיאליזם. כוחות אלה הנוצרים כך לא נשארים קבועים כל החיים. הם משתנים – כלומר, השפעות אחרות משפיעות על האדם, מזלות רוחניים אחרים וגם תחת הלכי נפש אחרים. הבה ונניח שאדם משתנה כך שבמהלך חייו הוא נכנס להלך-הנפש של האמפיריות. כלומר, שלכאורה המיסטיות המשיכה הלאה לתוך האמפיריות שעומדת במזל של הרציונליזם. ניתן לראות לפי מה ששרטטתי בפעם הקודמת [ראו הרצאה 3 בסדרה זו], שכאשר יוצאים מבפנים כלפי חוץ בתמונה הסמלית, היחס בין אמפיריות למיסטיות דומה ליחס שבין השמש לנוגה. ביחס להלך הנפש, התקדמה הנפש לאמפיריות ובו-זמנית גם התמקמה במזל של הרציונליזם. התוצאה היא שתמונת העולם של נפש כזו משתנה. מה שאולי יצרה נפש כזו לפני כן כאישיות חזקה בזמן שבו מבחינת הנפש, מיסטיות ניצבה במזל של האידיאליזם, ישתנה לניואנס אחר של השקפת עולם. טענת הנפש תהיה שונה כאשר הלך הנפש של השקפת העולם שלה יעבור ממיסטיות לאמפיריות והאמפיריות ממוקמת במזל של הרציונליזם. אך מתוך מה שהוסבר זה עתה אתם יכולים להבין שלנפשות אנושיות יש נטייה לשינוי המזל והלך הנפש של השקפת עולמן. [ראה תרשים בהרצאה הקודמת]. הנטייה לשינוי לאותן נפשות היא קבועה. הבה ונניח שנפש זו רוצה להמשיך לפתח נטייה זו בחייה. מאמפיריות להלך הנפש הבא, לוולנטאריזם. ואם היא תרצה גם לנוע הלאה לאורך גלגל המזלות, היא תגיע למתמטיזם. כך היא תעבור להשקפת עולם שבתמונה הסמלית יוצרת זווית של 60 מעלות מהקו הראשון, שבו מיסטיות ניצבה במזל של האידיאליזם. נפש זו, במהלך אותה התגשמות, תביא לידי ביטוי צורת-עולם מתמטי החדור ומבוסס על רצון.

וכעת אני מבקש מכם לשים לב איך אני פותר עניין זה. נראה ששתי קונסטלציות כגון אלה שנמצאות בנפש במקרה זה, מפריעות זו לזו במהלך הזמן. יש להן הדדיות שלילית כאשר הן יוצרות זווית של 60 מעלות זו עם זו. זה מכונה קונסטלציה חיובית באסטרולוגיה הפיזית. אך באסטרולוגיה הרוחנית היבט זה המכונה האספקט השישוני הוא לא רצוי. אנו יכולים לראות שהסיבה לכך היא שעמדה אחרונה זו – וולנטאריזם במתמטיזם נתקלת במחסום נפשי חמור. אין הנפש מסוגלת להתפתח כי היא לא יכולה למצוא דבר להחזיק בו, כי לאדם המדובר אין כישרון טבעי למתמטיזם.

D:\Pictures\diagram13.gif

כך מבטא את אופיו השלילי האספקט השישוני. לכן קונפיגורציה זו, וולנטאריזם במזל של המתמטיזם, לא יכולה לבסס עצמה. לכן הנפש לא מנסה לנוע הלאה בכיוון זה. אולם בגלל שאין היא יכולה לנוע דרך הוולנטריזם במתמטיזם היא פונה מהקונפיגורציה בה היא שוהה כעת – אמפיריות ברציונליזם – ומחפשת אחר מוצא בכך שהיא ממקמת עצמה בניגוד לכיוון שבו היא אינה יכולה להתקדם. לפיכך, נפש כזאת לא תמקם עצמה בוולנטאריזם בכיוון המתמטיזם, אלא תמקם עצמה עם וולנטאריזם בעמדה מנוגדת לאמפיריות שלה. התוצאה: וולנטאריזם יעמוד בניגוד לרציונליזם במזל של הדינאמיזם. במהלך חייה תהיה לנפש זו קונפיגורציה אחת שתהיה אפשרית והיא זו שבה תגן הנפש על השקפת עולם המבוססת על לחץ מיוחד שמפעילים הכוחות, דינאמיזם חדור ברצון – רצון השואף להשיג את מטרתו באמצעות כוח. באסטרולוגיה רוחנית הדברים שונים מאשר באסטרולוגיה פיזית. בפיזית ל'התנגדות' יש משמעות שונה. כאן 'ההתנגדות' מועלית על ידי נפש שלא יכולה להמשיך להתקדם לאורך נתיב לא רצוי. היא עוקפת אותו ומשנה כיוון לקונפיגורציה הפוכה.

הראיתי לכם כאן מה נפשו של ניטשה עברה במהלך חייו. כשתנסו להבין את מה שהוביל אותו לעמדות שהוא נקט בעבודותיו המוקדמות, תראו שההסבר הוא במיקום של המיסטיות. זו התקופה שבה נכתבו 'הולדת הטרגדיה'. 'דוד שטראוס, כומר הווידויים והסופר'. 'השימוש בהיסטוריה וההתעללות בה'. 'שופנהאואר כמחנך'. ריכארד וגנר בביירוֹייט'. לאחר מכן, פנתה נפשו של ניטשה הלאה. החלה תקופת החיים השנייה שבה אנו מוצאים את 'אנושי, אנושי מידי'. 'שחר היום'. 'המדע השמח' – כולם נבעו מהקונפיגורציה המנוגדת. כתבים אלה מבוססים על שאיפה לכוח, על רצון החדור בעוצמה וכוח.

אם כן, אתם רואים התאמה פנימית לחוקים הקיימים בין הקוסמוס הרוחני והדרך שבה האדם עומד בתוכו. אם נשתמש בסמלי האסטרולוגיה, אך נייחס להם משמעות שונה, נוכל לומר: במקרהו של ניטשה, עד לנקודה מסוימת בחייו נוגה ניצב במזל טלה, אך כאשר, עבור נפשו, הקונפיגורציה עברה ל'שמש במזל שור', הוא לא היה יכול להמשיך. לא היה ביכולתו ללכת עם מאדים למזל תאומים, וזו הסיבה שפנה לכיוון ההפוך. הוא המשיך אל תוך מאדים למזל עקרב. מה שאפיינה את התקופה האחרונה בחייו היא עמידתו עם מאדים בעקרב. אולם קונפיגורציה זו ניתן להחזיקה רק עם חודרים לחלק התחתון (מתחת לקו אידיאליזם-ריאליזם – ראו תרשים למעלה) בו צוללים אל תוך השקפת עולם רוחנית, אוקולטיזם או משהו דומה. אם לא כן, קונפיגורציות אלה חייבות לפעול חזרה על האדם עצמו באופן לא רצוי. מכאן גורלו הטרגי של ניטשה. אדם יכול לעבור דרך הקונפיגורציות העליונות אם הוא מסוגל, בגלל נסיבות חיצוניות, למקם את עצמו בעולם בדרך תואמת. בקונפיגורציות מתחת לקו שנמתח מאידיאליזם לרציונליזם ניתן להחזיק רק אם חודרים לעולם הרוח – משהו שניטשה לא היה יכול לעשות. באומרי: "למקם את עצמו בעולם באופן חיצוני", אני מתכוון למיקום באמצעות חינוך, באמצעות תנאים חיצוניים. הם באים בחשבון עבור כל מה שמעל לקו שנמתח בין אידיאליזם לרציונליזם. חיים מדיטטיביים, חיים המוקדשים ללימוד והבנה של מדע-הרוח, באים בחשבון עבור כל מה שנח מתחת לקו זה.

בכדי לתפוס את החשיבות של מה ששורטט בהרצאות הללו, אנו חייבים לדעת את הדבר הבא: אנו חייבים להבהיר לעצמנו מהי באמת חשיבה. כיצד היא נכנסת להתנסות האנושית.

המטריאליסט הבלתי מתפשר של ימינו מוצא ראוי למטרותיו לומר שהמוח מעצב את המחשבות – וליתר דיוק, שמערכת העצבים המרכזית מעצבת את המחשבות. לכל מי שרואה דרך הדברים, זה אמיתי לומר זאת כמו מישהו המסתכל לתוך מראה ואז יאמר: שהמראה 'עיצבה' את הפנים. בעצם הפנים הם מחוץ למראה. המראה רק משקפת את הפנים, מחזירה אותן. ההתנסות שיש לאדם עם מחשבותיו היא דומה מאוד. (כרגע נניח בצד היבטים אחרים של הנפש). התנסות החשיבה האמיתית והפעילה לא נוצרת במוח כשם שפני האדם לא נוצרים במראה. האמת היא שהמוח פועל רק כמנגנון שיקוף המחזיר את פעילות הנפש וכך מגלה אותה לעיני הנפש. מעורבותו של האדם במה שהוא תופס כמחשבות היא קטנה כמו המעורבות של הראי בפניו הנשקפות בה. אולם יש כאן דבר-מה נוסף. כאשר מישהו חושב, הוא באמת תופס רק את הפאזות האחרונות של פעילותו החשיבתית, של התנסות חשיבתו. וכעת, בכדי להבהיר זאת, ברצוני להעלות שוב את ההשוואה עם המראה.

דמיינו שאתם עומדים כאן ורוצים לראות את פניכם במראה. אם אין לכם מראה אזי לא תוכלו לראות את פניכם. תוכלו להסתכל כמה זמן שתרצו, אך לא תראו את פניכם. אם ברצונכם לראות זאת, עליכם לעבד מספר חומרים כך שהם יוכלו לייצר את ההשתקפות. ואז, כשאתם בוהים במשטח, תראו את פניכם. על הנפש לעשות אותו דבר עם המוח. לקליטת המחשבה עצמה קודמת פעילות מחשבתית העובדת על המוח. לדוגמה, אם ברצונך לקלוט את המחשבה 'אריה', קודם כל פעילותך החשיבתית מפעילה חלקים מסוימים במוח, עמוק בתוכו, כך שהם הופכים ל'ראי' עבור תפיסת המחשבה 'אריה'. מי שהופך את המוח לראי הוא אתם. בסופו של דבר מה שאתם תופסים כמחשבות הן ההשתקפויות, תמונות-הראי. דבר ראשון שעליכם להכין כדי שיופיע השיקוף הנכון הוא חלק כלשהו של המוח. באמצעות פעילותכם הנפשית אתם הם אלה המעניקים למוח את הצורה שבה הוא ישקף את חשיבתכם כמחשבות ואת היכולת לעשות זאת. כשברצונכם לשוב לפעילות שעליה מבוססת החשיבה, אז זוהי הפעילות שמקורה בנפש ושאוחזת במוח ומתחילה לעבוד שם. וכאשר מתוך נפשכם אתם מביאים לפעילות מסוימת במוחכם, זה יגרום לשיקוף שכזה שאתם תופסים את המחשבה 'אריה'. אתם מבינים, אלמנט נפשי-רוחי חייב להיות שם קודם לכן. ואז, דרך הפעילות שלו, המוח הופך למתקן דמוי-ראי כדי לשקף את המחשבות. זהו התהליך האמיתי, אך תפיסה מבולבלת לגביו אצל אנשים רבים היום, מונעת מהם להבינו.

אדם המתקדם מעט בתפיסה אוקולטית יכול להפריד בין שתי הפאזות של פעילות נפשו. הוא יכול לעקוב אחרי המתרחש כאשר הוא רוצה לחשוב על דבר כלשהו. הדבר הראשון שעליו לעשות הוא לא לתפוס פשוט את המחשבה, אלא להכין את המוח לתפיסתה. אם הכין את מוחו כך שיוכל לשקף, אזי הוא יקלוט את המחשבה. כאשר אדם רוצה לחקור חקירה אוקולטית כך שיוכל לראות תמונות של דברים, עליו תמיד לבצע קודם כל את הפעילות המכינה את יצירת התמונה. זוהי הנקודה שחשוב מאוד שניקח לתשומת לבנו. נבין באמת את פעילות החשיבה האנושית רק כאשר דברים אלה יהיו חקוקים בתודעתנו. כעת אנו יודעים בפעם הראשונה כיצד מתרחשת פעילות החשיבה האנושית. בהתחלה פעילות זו אוחזת במוח, בקשר עם מערכת העצבים המרכזית. היא מניעה את החלקים האטומיסטיים בדרך כלשהי, מביאה אותם לידי תנועה מסוימת. כך הם הופכים למכשיר שיקוף. המחשבה משתקפת והנפש נהיית מודעת למחשבה. לכן עלינו להבחין כאן בין שני השלבים: בהתחלה העבודה על המוח מתוך הנפשי-רוחי בתור הכנה להתנסות הפיזית החיצונית. ולאחר מכן מתרחשת תפיסה, וזה לאחר שהעבודה על המוח הכשירה את הקרקע לפעילות תפיסה זו של הנפש. בדרך הרגילה עבודת הכנה זו של המוח נשארת לא מודעת כלל. אך החוקר האוקולטי חייב להתחיל על ידי התנסות ממשית בזה. הוא חייב לעבור דרך ההתנסות של איך פעילות-הנפש נמזגת פנימה, והמוח נעשה מוכן לשקף את המחשבות כדימוי.

מה שהוסבר זה עתה מתרחש ברציפות בין התעוררות להירדמות. פעילות החשיבה תמיד עובדת על המוח, ולכן, דרך מצב העירות, היא הופכת את המוח למנגנון שיקוף עבור המחשבות. אך פעילות מכינה זו של החשיבה אינה מספיקה. ניתן לומר שההכנה המתבצעת כאן דרך הנפשי-רוחני היא מאוד מוגבלת. מרגע ההתעוררות בבוקר, במשך כל שעות העירות ועד לזמן שבו אנו נרדמים בלילה, עובדת על המוח הפעילות הנפשית-רוחנית השייכת לחשיבה, וזה מה שהופך את המוח למנגנון שיקוף. אך כדבר ראשון המוח צריך להיות שם. אז יכולה הפעילות הנפשית-רוחנית לחרוץ חריצים קטנים במוח, או ניתן לומר, להטביע את הזיכרון והתחריטים שלו. חומר המוח וצורתו חייבים להיות שם כדבר ראשון. אך לא די בכך לחיינו האנושיים.

לא ניתן היה לעבוד על המוח שלנו על ידי החיים הרגילים אם כל האורגניזם שלנו לא הוכן כה טוב כך שהוא מספק בסיס לעבודה יומיומית זו. עבודת הכנה זו מגיעה מהקוסמוס. לכן כשם שאנו עובדים מידי יום על 'חריצת' המוח, כך שיהיה מנגנון שיקוף למחשבותינו, כך, אם אנו לא יכולים לעשות חריצה זו, נתינת צורה שכזו, הצורה צריכה להינתן לנו מהקוסמוס. באופן דומה בו המחשבות הקטנות שלנו עובדות ויוצרות את חריציהן, כך גם נבנה האורגניזם שלנו כולו מתוך הקוסמוס, בהתאם לאותה תבנית של פעילות מחשבתית. למשל, מה שמתגלה לנו בסופו של עניין במזל של האידיאליזם קיים בקוסמוס הרוחי כפעילות שמייצרת אידיאליזם והיא יכולה לעבד את האדם בצורה שמכשירה את כלל האורגניזם שלו באופן שהאדם נוטה לאידיאליזם. באופן דומה ישנם סוגים אחרים של הלכי-נפש ומזלות הפועלים על האדם מבחוץ מהקוסמוס הרוחני.

האדם נבנה בהתאם למחשבות הקוסמוס. הקוסמוס הוא 'החושב הגדול' הבונה את צורתנו עד לציפורן של האצבע שלנו כפי שפעילות המחשבה הקטנה שלנו מטביעה בכל יום את חותמה הקטן על מוחנו. כשם שהמוח – אני מתייחס רק לחלקים הקטנים הניתנים להטבעה – עומד תחת השפעת עבודת החשיבה, כך גם כל האדם עומד תחת ההשפעה של החשיבה הקוסמית.

קחו את הדוגמה שנתתי לכם, הדוגמה של ניטשה – מה היא אומרת? היא אומרת שדרך התגשמות מוקדמת ניטשה הוכן בקרמה שלו כך שבנקודה מסוימת של זמן, מכוח התגשמותו הקודמת, הכוחות של אידיאליזם ומיסטיות (עובדים ביחד כי מיסטיות ניצבה במזל אידיאליזם) השפיעו על כל המבנה הגופני שלו בצורה שהכשירה אותו להיעשות קודם כל לאידיאליסט מיסטי. לאחר מכן הקונסטלציה השתנתה בצורה שהצבעתי עליה.

הקוסמוס חושב אותנו, אנו נחשבים מתוך הקוסמוס. וכפי שאנו במחשבות היומיומיות הרגילות הקטנות שלנו יוצרים חריצים קטנים במוחנו, ואז מגיעים לתודעתנו, כהשתקפויות של מה שהכנו במוחנו, המושגים: אריה, כלב, שולחן, ורד, ספר, הפעל, ימין ושמאל – כלומר, כמו שאנו דרך ההכנה של מוחנו, תופסים בסופו של דבר: אריה, כלב, שולחן, ורד, ספר, הפעל, כבה, ימין ושמאל, כתוב וקרא – כך ההוויות של ההיררכיות הקוסמיות פועלות כשהן מבצעות את הפעילות המחשבתית הגדולה המגלפת בעולם דברים הרבה יותר חשובים מאלו שמסוגלת להשיג פעילות החשיבה היומיומית שלנו. לכן מתרחש שלא רק הסימנים הזעירים נוצרים ומשתקפים לאחר מכן בנפרד כמחשבותינו, אלא גם אנו עצמנו בכל הווייתנו, שבים ומופיעים לעיניי ההוויות של ההיררכיות העליונות כמחשבות שלהן. כמו שהתהליכים הקטנים במוחנו משקפים את המחשבות הקטנות שלנו, כך אנו משקפים את מחשבות הקוסמוס המגולפות בעולם. כאשר 'חושבות' ההיררכיות של הקוסמוס, הן 'חושבות', למשל, אדם. כמו שמחשבותינו הקטנות עולות מתוך התהליכים הקטנים במוחנו, כך עולות גם מחשבות ההיררכיות מתוך עבודתן, אליה אנו עצמנו שייכים. כמו שחלקי מוחנו הם מכניזם משקף שאותם אנו מכשירים תחילה למחשבותינו, כך אנו, הישויות הקטנות, מהווים את החומר אותו מכינות ההיררכיות של הקוסמוס עבור מחשבותיהן. לכן אפשר לומר שאנו יכולים להרגיש ביחס לקוסמוס את מה שמרגיש חלק קטן במוח שלנו ביחס לכוליותנו. אך כמו שיש רק מעט דימיון בינינו, שהטבע שלנו נפשי-רוחי, לבין מוחנו, כך יש רק דימיון מועט בין ההוויות של ההיררכיות לבינינו. לכן יש לנו מעמד עצמאי ביחס לישויות ההיררכיות הגבוהות. ואנו יכולים לומר שבזמן, במובן מסוים, שאנו משרתים אותם כך שהם יהיו יכולים לחשוב דרכנו, עדיין באותו זמן אנו ישויות עצמאיות עם זהות משלנו, כפי שאכן, במובן מסוים, לתאים במוחנו יש חיים משלהם.

כך אנו מוצאים את הקשר בין מחשבות אנושיות לקוסמיות. החשיבה האנושית מנהלת את המוח. חשיבה קוסמית היא מנהלת שכזו כך שאנו שייכים עם כל ישותנו לזה אשר עליה להשיג. אך מכיוון שבגלל הקרמה שלנו אין היא יכולה לכוון אלינו את מחשבותיה בצורה שווה, עלינו להיבנות בהתאם להיגיון שלה. לנו בני האדם יש היגיון שעל פיו אנו חושבים, וכך להיררכיות הרוחניות של הקוסמוס יש את ההיגיון שלהן. ואת ההיגיון שלהן ציינתי בתרשים שרשמתי עבורכם [ראו הרצאה 3]. כמו שכאשר אנו חושבים 'האריה הוא יונק', אנו מחברים שני מושגים כדי לטעון טענה, כל ההיררכיות הרוחניות הקוסמיות מחברות שני דברים במחשבתן, מיסטיות ואידיאליזם, ואז נאמר: "מיסטיות מופיעה באידיאליזם." דמיינו לעצמכם שזה בהתחלה הפעילות המכינה של הקוסמוס. לאחר מכן נשמעת הפקודה היוצרת, המילה היוצרת. פעולת ההכנה אצל הישויות של ההיררכיות הרוחניות היא בחירת אדם שהקרמה שלו מאפשרת לו לפתח נטייה טבעית להיות אידיאליסט מיסטי. לתוך ההיררכיות של הקוסמוס מוקרן חזרה משהו שעלינו לכנות 'מחשבה'. בעוד שעבורן זהו הביטו של אדם שהוא אידיאליסט מיסטי. הוא 'המחשבה' שלהן, לאחר שהן הכינו לעצמן את ההחלטה הקוסמית – "תנו למיסטיזם להופיע באידיאליזם."

במובן מסוים תיארנו כעת את האספקט הפנימי של המילה הקוסמית, של החשיבה הקוסמית. מה ששרטטתי בתרשים כ'לוגיקה קוסמית' מייצג איך ההיררכיות הרוחניות של הקוסמוס חושבות. לדוגמה: "תנו לאמפיריות להופיע במזל של רציונליזם!" וכן הלאה. בואו וננסה להבין מה יכול הקוסמוס לחשוב בדרך זו. הוא יכול לחשוב: "תנו למיסטיזם להופיע במזל של אידיאליזם! תנו לזה להשתנות! תנו לזה להפוך לאמפיריות במזל של רציונליזם!" היפוך! הצעד הבא ייצג החלטה קוסמית שגויה. לאחר אימות ובדיקה המחשבה משתנה. נקודת ההשקפה השלישית חייבת להופיע: "וולנטאריזם במזל של הדינאמיזם." שלוש החלטות אלה, הנאמרות בעולמות הקוסמיים לאורך תקופה, מספקות את 'האדם ניטשה'. והוא קורן בחזרה כמחשבה של הקוסמוס.

כך מדבר מכלול ההיררכיות בקוסמוס! ופעילות החשיבה האנושית שלנו היא העתק, העתק קטן, שלו.

העולמות קשורים לרוח או לרוח הקוסמוס כפי שהמוח שלנו לנפשנו. כך שיכולה להיות לנו הצצה חטופה לתוך משהו שעליו אנו צריכים ללא ספק להביט ביראת כבוד וקדושה. כי בזמן שאנו הוגים זאת אנו ניצבים מול תעלומת האינדיבידואליות האנושית. אנו לומדים להבין – אם אפשר להתבטא בהשאלה – שעיני הישויות של ההיררכיות הגבוהות חולפות מעל האינדיבידואליות שבין בני האדם, ושאינדיבידואלים הם עבורם מה שאותיות בודדות בספר הן בעבורנו כאשר אנו קוראים. על זה אנו צריכים להסתכל רק ביראת קודש: אנו שומעים את פעילות המחשבה של הקוסמוס.

בימינו הצעיף על מיסטריות שכאלה חייב להיות מורם עד לרמה מסוימת. כי החוקים שכאן ראינו אותם כחוקי החשיבה של הקוסמוס פעילים גם באדם. ידיעת חוקים אלה יכולה לסייע לנו להבין את החיים ואת עצמנו. וכך, גם כאשר מסיבה זו או אחרת, החיים מאלצים אותנו להיות חד-צדדיים, אנו יודעים שאנו שייכים לכוליות גדולה, כי אנו חוליות בהיגיון המחשבה הקוסמי. כשאנו לומדים את מדע הרוח אנו לומדים להבין מערכות יחסים אלה. מדע הרוח מלמד להבין את הנטיות מלידה החד-צדדיות שלנו וגם מרחיב את הידע הכללי שלנו. כך אנו יכולים לחשוף מהו הלך הנפש הנדרש בדיוק בזמננו. כי כיום, כאשר ברבים מהוגי הדעות המובילים אין שמץ ראיה פנימית לגבי מערכות היחסים עליהן דיברנו, אנו חווים את תוצאות המערכות והקשרים האלה, אך אין אנו יודעים כיצד לחיות תחתן. לכן הן יוצרות תנאים הדורשים תיקון.

הבה וניקח את הדוגמה של וונדט שאותו הזכרתי אתמול. החד-צדדיות שלו היא תוצאה של קונסטלציה מאוד מוגדרת. הבה ונניח שהוא היה ממשיך להיאבק כדי להבין את מדע הרוח, אזי הוא היה מביט על החד-צדדיות שלו כך שהוא היה אומר לעצמו: " מכיוון שאני עומד כאן עם האמפיריות שלי וכו', אני ניצב בעמדה שיש ביכולתי לעשות עבודה טובה בתחומים מסוימים. אשאר בהם, ואפצה על כך בדרכים אחרות דרך מדע הרוח. וונדט היה מגיע להחלטה שכזו. אך הוא סירב לדעת דבר אודות מדע הרוח. מה הוא עשה כתוצאה מכך? בעוד שהוא היה יכול לעשות משהו טוב ומועיל בקונסטלציה בה הוא נמצא, הוא הפך את מה שנמצא בטווח השגתו לפילוסופיה שלמה. אם לא כן, בוודאי היה יכול לעשות משהו הרבה יותר גדול. הוא היה יכול באמת להועיל אם היה זונח את הפילוסופיה ופונה לפסיכולוגיה ניסויית – תחום שהבין בו – ואם הוא היה חוקר לתוך הטבע של המסקנות המתמטיות – גם אותן הוא הבין – במקום לעשות תערובת של כל מיני פילוסופיות. כי אז הוא היה במקום הנכון.

אפשר לומר זאת על אנשים רבים אחרים. לכן מדע הרוח חייב לעורר את הרגש שדרכו נזהה איך להשכין שלום בין השקפות העולם, עליו גם להצביע בחדות על מקרים בהם אנשים עוברים את הגבולות הנחוצים שהוצבו בפניהם על ידי הקונסטלציות שלהם. אנשים אלה גורמים לנזק רב בכך שהם מהפנטים את העולם בדעות המתקבלות בלא תשומת לב לקונסטלציה שעומדת מאחוריהן. חייבים לדחות בתוקף כל צורה של חד-צדדיות המנסה לטעון לתקפות אוניברסלית. העולם לא מקבל שהוא יוסבר על ידי אדם בעל נטיות מיוחדת לדבר זה או אחר. וכאשר רוצה האדם להסביר זאת בעצמו, ובכך לייסד פילוסופיה, אזי פילוסופיה זו תגרום לנזק. המשימה שמוטלת על מדע הרוח היא לדחות את היוהרה של טענה ללא בסיס זו, לאוניברסליות. בימים אלה ככל שפוחת העניין במדע הרוח כך גדלה חד-צדדיות זו. לכן אנו רואים שידע לגבי החשיבה האנושית והקוסמית יכול להובילנו להבנה נכונה של חשיבותו של מדע הרוח ואל משימתו, לראות כיצד הוא יכול להביא בימינו ליצירת מערכות יחסים טובות בין מה שמכונה זרמים רוחיים אחרים, במיוחד זרמים פילוסופיים. נקווה שידע מסוג זה שהעשרנו את עצמנו בו במהלך ארבע הרצאות אלו, ייחקק עמוק בלבבות ובנפשות של ידידינו, כך שמהלך הזרם הרוחי האנתרופוסופי בעולם יתפוס כיוון מוגדר ונכון. לכן זה יובן יותר ויותר איך האדם נוצר דרך זה החי בו כמחשבות קוסמיות.

באמצעות הסבר כמו זה אנו רואים את העומק הרב המתגלה במחשבות פיכטה, היכן שהוא אומר: "הפילוסופיה שתהיה לאדם מסוים תלויה באיזה סוג של אדם הוא." כן, אכן סוג הפילוסופיה שיש ברשות מישהו באמת תלוי במה שהוא מהווה כאדם! העובדה שפיכטה (שבתקופה הראשונה של התגשמותו חי כפיכטה) היה יכול לומר, כחוט העיקרי של פילוסופיית החיים שלו: "עולמנו הוא החומר החושי של חובתנו,"[1] מראה, כציטוט הקודם (שאותו השמיע מאוחר יותר בחייו), כיצד נפשו שינתה את הקונסטלציה שלה בקוסמוס הרוחי. כלומר, היא מראה כמה שפע הוענק לנפשו, כך שההיררכיות הרוחיות היו יכולות לעצבה מחדש כך שתוכלנה לחשוב דברים שונים דרכה. משהו דומה אפשר לומר גם על ניטשה, למשל.

אם מישהו שומר בנפשו דברים כמו סדרת הרצאות זו היו עולות בו דרכים רבות להתבונן בעולם. לתיאורים אלה תהיה תועלת כאשר נהיה מסוגלים להביט בעזרתם בדרך הולכת ומעמיקה, עם רגש בעל הבחנה, במאפיינים הרוחיים של העולם.

אם רק היה אפשרי להשיג דבר אחד בלבד דרך סדרת הרצאות זו, אזי היה זה להביא כמה שיותר מכם לומר לעצמם: "כן, אם חפץ מישהו להיכנס לעולם הרוח – כלומר, לתוך עולם האמת, ולא לתוך עולם הטעות – עליו באמת לעלות על הנתיב! כי יש לחשוב לאורך דרך זו כדי להגיע אל מקורות האמת על דברים רבים מאוד. ואם בתחילה נראה כאילו שסתירה מופיעה כאן או שם, אם אין ביכולתי להבין דבר זה או אחר, בכל זאת אומר לעצמי שהעולם לא קיים כדי שייתפס בכל מצב של הבנה אנושית, ושאני מעדיף להיות מחפש מאשר להיות אדם שגישתו היחידה לעולם היא כזו שהוא רק שואל: "מה אני יכול להבין?", "מה אין אני יכול להבין?"

אם מישהו נהיה מחפש, אם מישהו בכנות בוחר להתקדם לאורך נתיב המחפש, אזי הוא לומד לדעת שעליו להביא יחדיו אימפולסים מצדדים מגוונים ביותר בכדי להשיג הבנה של העולם. ואז עליו להתנער מכל סוג של גישה אל העולם ששואלת: "האם אני מבין זאת?", האם אין אני מבין זאת?", ובמקום זאת הוא מחפש ומחפש וממשיך לחפש. אויבי האמת הגרועים ביותר הם תפיסות קוסמיות שהן בלעדיות וחותרות אחר סופיות. התפיסות של אלה הרוצים לנסח זוג מחשבות ולחשוב שבעזרתן יוכלו לבנות את בניין עולמי.

העולם הוא חסר-גבולות מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות. ותהיה זו ברכה כאשר יש נפשות אינדיבידואליות השואפות לראיה ברורה בנוגע למה שמופיע בימינו מתוך צרות-אופקים יהירה ונוראה ורוצה להיות "אוניברסלי." אוכל לומר: "בלב מדמם אני מכריז שהמכשול הגדול ביותר לידיעה כיצד מתבצעת עבודת ההכנה של פעילות החשיבה במוח, כיצד המוח הופך לראי בדרך זו וכיצד משתקפים בו חיי הנפש – עובדה העשויה להאיר ידע פיזיולוגי אחר – שהמכשול הגדול ביותר לידיעה של עובדה זו היא הפיזיולוגיה המודרנית המטורפת המדברת על שני סוגי עצבים: ה'מוטוריים' וה'תחושתיים'." (נגעתי בזה בהרצאות רבות אחרות). כדי לבנות תיאוריה זו, שצצה בכל מקום בפיזיולוגיה, צריכה היתה הפיזיולוגיה קודם כל לאבד כל הבנה. זו הסיבה שתיאוריה זו זוכה כיום להכרה בכל העולם והיא פועלת כמעצור בפני כל ידע אמיתי של טבע החשיבה וטבע הנפש. לא יהיה ניתן להבין לעולם את החשיבה האנושית אם הפיזיולוגיה תציב מכשול שכזה בדרך לידע אמיתי. אולם הדברים כה הרחיקו לכת עד כדי כך שפיזיולוגיה חסרת-יסוד מהווה את ההקדמה לכל ספר פיזיולוגיה וספר המלמד אודות הנפש, וכך עושה אותם תלויים בשקר זה. כך נסגרת הדלת גם בפני ידע אודות חשיבה קוסמית.

לומדים לזהות מהי חשיבה בקוסמוס כאשר חשים מהי חשיבה אנושית: שבטבע האמיתי שלה אין לה דבר עם המוח חוץ מהעובדה שהיא שולטת בו. אך כשאדם מכיר כך את החשיבה במהותה, כשהוא לומד לדעת את עצמו בחשיבה, אזי הוא מרגיש את עצמו בתוכו, בתוך הקוסמי ובתוך הידע שלו לגבי הטבע האמיתי של מחשבה קוסמית. כשאנו לומדים לדעת בצורה נכונה מהי חשיבתנו, אנו גם לומדים לדעת כיצד הכוחות הקוסמיים 'חושבים' אותנו. אולי אפילו נזכה במבט חטוף לתוך ההיגיון של ההיררכיות. החלקים הבודדים של ההחלטות והמושגים של ההיררכיות שאותם כתבתי עבורכם. ב-12 המזלות הרוחניים של גלגל המזלות, בשבעת הלכי-הנפש של השקפות העולם וכן הלאה, שם נמצאים המושגים של ההיררכיות וישויות אנוש בנויות בהתאם להחלטות של הקוסמוס הנובעות מאותן תפיסות. כך אנו מרגישים שאנו בתוך ההיגיון של הקוסמוס – כלומר, (אם אנו באמת תופסים את זה) בתוך ההיגיון של ההיררכיות של הקוסמוס. אנו מרגישים את עצמנו כנפשות השזורות בחשיבה הקוסמית, בדיוק כפי שאנו מרגישים שמחשבותינו, המחשבות הקטנות שאנו חושבים, שזורות בחיי-נפשנו.

מידטו פעם על האידיאה הבאה: "אני חושב את מחשבותיי", ו"אני מחשבה הנחשבת על ידי ההיררכיות של הקוסמוס." החלק הנצחי שבי כלול בזה – שהמחשבות של ההיררכיות הן נצחיות. ומרגע שפעם אחת חשבה אותי אחת מהקטגוריות של ההיררכיות, אז אני מועבר – כפי שמחשבה אנושית מועברת ממורה לתלמיד – מקטגוריה אחת לאחרת, והיא בתורה תחשוב אותי בטבע הנצחי והאמיתי שלי. כך אני חש את עצמי בתוך מחשבות-העולם של הקוסמוס.

——————————————————————————

  1. הציטוט הוא מתוך עבודתו של פיכטה, 1798.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *