מורשת המסתורין של האנושות – 1 – מאניכאיזם, קתרים ובונים חופשיים

מורשת המסתורין של האנושות

מאניכאיזם, קתרים ובונים חופשיים.

חשיפת איזיס וישועת הנפש האנושית

הרצאה ראשונה מתוך שתיים אשר ניתנו בסידני, אוסטרליה, בשנת 2003.

מאת: אדריאנה קוליאס

Adriana Koulias

קישור לנוסח המקורי באנגלית באתר האינטרנט של המחברת:

http://media.wix.com/ugd/93123f_64162d6301834dee945f03ab650c59d9.pdf

תרגום מאנגלית לעברית על-ידי בן-ציון פורת,

בהסכמת ובברכת המחברת.

תיקונים: דניאל זהבי

חקירת דברי הימים האפלים והארת העתיד של זרם המיסתורין החשוב ביותר ואפוף הסוד הזה

קשה מאוד להתיר את סבך הזרמים השונים הפועלים במהלך ההתפתחות האנושית. כולם חודרים הדדית זה את זה ומשפיעים על האחרים בדרך חיה, במידה רבה באותו האופן שהאיברים הפיזיים שלנו פועלים ביחד, כך שכולם חייבים להתקיים ובאותו הזמן הם מאזנים את ההשפעות של כוחות חיצוניים על גופנו, ובכך מאפשרים לנפש ולרוח לעבוד באופן חופשי ובצורה בריאה. אבל בפיזיולוגיה יש היבט אחד אשר מושל בכל האיברים. בדם שלנו אנו נושאים כפילות: בסיסי וחומצי, יונים שליליים ויונים חיוביים. קוטביות. כך גם בהתפתחות המין האנושי היה צורך בקוטביות שבמובן מסוים פועלת דרך כל הזרמים השונים, מספקת איזון ומאפשרת את יחסי הגומלין הבריאים והחופשיים של הכוחות היוצרים. באופן מקרוקוסמי זה בא לידי ביטוי בתצוגה הדואלית של היקום כטוב ורע, ובאופן המיקרוקוסמי בטבע הכפול של גזע השורש הנוכחי שלנו – אשר חונן בשני זרמים. הזרם המניכאי שייך לאחד מאלה ורודולף שטיינר אומר לנו שזהו זרם קדום יותר ואפילו גדול יותר מאשר הנצר שלו, הזרם הרוזנקרויצרי. לכן זה הגיוני שאם ברצוננו להבין מניכאיזם, קתרים ובונים חופשיים עלינו לחזור דרך ארוכה בהיסטוריה הרוחנית של האנושות. אנחנו צריכים להשיב את עצמנו בחזרה לזמן שבו האנושות הייתה עדיין בחיתוליה, 'פרה-ההיסטוריה' כפי שאנו מכירים אותה. זה ייקח אותנו לשני הזרמים של האנושות, שאחד מהם מעורר את ההשראה לשלושה דלעיל. הלילה נסתכל על היסוד של הזרם זה ושלושת צאצאיו, על ההיסטוריה החיצונית וההבנה הפנימית. בשבוע הבא נחקור את הלידה מחדש של הזרם הזה שגם עכשיו מחפש התגשמות ואת משימתו בעידן שלנו ובתקופות הבאות.

הבה ונתחיל!

בואו וניזכר – בקצרה – באבולוציה של היקום שלנו. חלק מאתנו יכול לדעת שיהיו שבעה מצבים פלנטריים או מנוואנטארות. המצב הראשון נקרא שבתאי-סטורן שבו כבר הונחו היסודות הראשונים של גופו הפיזי של האדם, המצב השני היה מצב השמש שבו הגוף האתרי בא לידי קיום, המצב השלישי נקרא מצב הירח, שבו נוצר הגוף האסטרלי של האדם, ועכשיו, המצב הרביעי, כדור האדמה וכתוצאה מכך האדם עובד כעת על השלמות של האגו שלו. בעתיד, יהיו שלושה כדורים נוספים; החמישי – צדק-יופיטר, השישי – נוגה-ונוס והשביעי – וולקן, היכן שהאדם יפתח את ההיבטים גבוהים יותר של מאנאס, בודהי ואטמה.

מצב האדמה הנוכחי שלנו כולל שבעה עידנים גדולים או גזעי שורש: התקופות הפולארית, ההיפרבוראית, הלמורית, האטלנטית, הפוסט-אטלנטית הראשונה, הפוסט-אטלנטית השנייה והפוסט-אטלנטית השלישית.

גזע השורש הנוכחי שלנו או העידן הגדול מורכב משבע תקופות תרבות או שבעה תת-גזעים; תקופות תרבות הודית, פרסית, מצרית-כשדית, יוונית-רומית, אנגלו-גרמנית, רוסית ואמריקאית, המציינות את התרבות הנפוצה הקיימת באותו הזמן. התרבות ההודית עבדה במיוחד בגוף האתרי, הפרסית על הגוף האסטרלי, הכשדית-מצרית ראתה את האדם עובד עם האגו שלו בגוף האסטרלי לעיצוב נפש התחושה, התקופה היוונית-הרומית ראתה את האגו עובד לתוך הגוף האתרי ויוצר את הנפש השכלית. בעידן התרבות שלנו, האדם צולל למטה עם תודעת האגו היישר לתוך הגוף הפיזי, שבו הוא יפתח את מה שרודולף שטיינר כינה בשם נפש התודעה, כהכנה לעידן הרוסי והעידן האמריקאי כאשר היא תהפוך לרוחנית עבור ההתחלות של החדירה ההדדית של מאנאס.

בהרצאה הזו נתחיל עם מעבר התקופה הלמורית לתקופה האטלנטית. כאן נאמר שלוציפר נכנס לראשונה לאנושות עם החלוקה למינים. בתנ"ך אנו מוצאים הרבה שמצביע על התפתחותו של המין האנושי לאחר מכן, לכן הבה ונביט על סיפורם של אדם וחווה.

בפרק א' בספר בראשית, נאמר לנו בפסוק כ"ז: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. רודולף שטיינר אומר לנו, כפי שהספר מואר על-ידי מדע הרוח, ששני המינים הגברים והנשים היו קיימים אז, אבל לא מוגדרים מבחינה מינית. יהוה, אלוהים שהקריב את קיום השמש שלו כדי להנחות את האנושות מתחום הירח כאשר הירח נפרד מן האדמה, היה בעל מהות המאופיינת כנשית. היא הפרידה את היסוד הנקבי של המין האנושי וקראה לו חוה ולמה שנותר מאחור היא קראה אדם. חוה נבראה הראשונה לפני האדם. לאחרונה המדע החל לתמוך בידע המיסתורין הקדום הזה באמצעות חקירת הכרומוזום.

כתוצאה מההפרדה הזאת המין האנושי הפך להיות לנושא אגו. בתנ"ך זה מתואר כ'נפילתו של האדם'.

מהי משמעות 'נפילתו של האדם' באמת?

בני אדם נופלים, כביכול, לאדמה. כלומר, כאשר נכנס לוציפר לגוף האסטרלי של האדם, האדם היה יכול אז לפתע לראות את העולם סביבו, באופן עצמאי – בעצמו, הוא הפך לישות נושאת אגו ובפעם הראשונה היה מסוגל לרכוש ידע של העולם. זאת הייתה הכוונה באכילת הפרי מ'עץ הדעת' או הגוף האסטרלי והחושים הפיזיים.

ההתערבות הזו הייתה הכרחית. בלעדיה האנושות לא הייתה יכולה לפתח חירות, היא הייתה כפופה תמיד לישות גבוהה ולא זכתה בהתקדמותה מכוח מאמץ אישי. המוות הפך להיות אפשרי גם כן בפעם הראשונה והתאפשרה גם הופעתם לסירוגין של זמני השינה והעירות.

האנושות נפלה קצת יותר ממה שתוכנן. כלומר, ההשפעה של לוציפר הייתה חזקה מהצפוי. עכשיו, ישויות רוחניות גבוהות היו מודאגות שמא השפעה הזו תיכנס יותר מדי לעטיפות האנושיות. הגוף האתרי או גוף החיים היה מוגן מההשפעה הלוציפרית על-ידי ישויות גבוהות על-מנת שזה ימנע. כדי לעשות זאת היה צורך שהגוף האתרי של האדם יתרומם אל מחוץ לגוף הפיזי שלו. פירוש הדבר היה שמאותו הזמן האנושות החלה לאבד את הקשר או התפישה של הכוחות האתריים או 'עץ החיים'. אלו נלקחו ממנה על-ידי ההרמה החוצה של הגוף האתרי.

נאמר לנו (לא בספר בראשית – המתר') שלאחר האירוע החשוב ביותר הזה אחד מהאלוהים של השמש הקריב את הטבע הנשי שלו, התאחד עם חוה והוליד את קין, נציג הזרם הזכרי; ומסופר לנו שחוה התאחדה אז עם אדם והולידה את הבל שגופו האתרי היה ההיפך מהגוף הפיזי שלו, גופו האתרי היה נשי והוא הפך לנציגו של הזרם הנקבי.

יהוה לא היה ממש מרוצה מהיצירה שלא היה לו דבר עמה ולא קיבל את מנחת קין אלא רק את מנחת הבל. קין הרג אז את הבל (בראשית ד'), וגורש. לאחר מכן אדם וחוה ילדו עוד ילד שהם קראו לו שֵׁת (בראשית ה', פסוק ג').

בהרג הזה של הבל על-ידי קין אנו יכולים לראות את ראשיתו של האגואיזם. כאשר קין נשאל אודות אחיו הוא שואל, "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי (בראשית ד', פסוק ט')?"

כך יש לנו שני זרמים – קין והבל.

קין הוא צאצא של אל, נציג הזרם הגברי – זרם החומר. בזרם הזה טמונה כל החוכמה המתייחסת לעולם הפיזי. קין היה עובד האדמה, זה מסמל שביקש רוחניות דרך עמלו. הזרם הזה נקרא לפעמים הזרם האמגושי (של הקוסמים החכמים) או הזרם המלכותי. זהו הזרם של תפיסה או מושג. זרתוסטרא היה מקודש שהשתייך לזרם הצפוני הזה אשר מעסיק את עצמו עם העולם החיצוני. הוא היה נציגו של הזרם הזה, כפי שהיו גם חירם הבונה כמו גם פאוסט סימון הקוסם הראשון. זהו גם הזרם שיכול היה להיקרא כופר בגלל שורשיו הגנוסטיים וכישלונו לקבל את חוכמת הכוהנים.

הבל/שֵׁת – צאצאו של אדם, הוא נציגו של הזרם הנקבי – הזרם הרוחני. בזרם הזה טמונה כל החוכמה שהתקבלה באינספירציה מאלוהים. הוא מציין את מי שרוכש רוחניות בלי לעבוד – הראייה העל-חושית הקדומה. הוא השומר של העדר. זהו הזרם של הרועים או זרם הכוהנים, הזרם של ההבנה או התפיסה. הזרם הדרומי. חוויות פנימיות. המקודש בודהה היה נציגו של הזרם הזה כפי שהיו גם שלמה המלך ואוגוסטינוס. גם נביאי התנ"ך השתייכו לזרם הזה. זהו הזרם של הכנסייה הקתולית.

על מנת שיכנס דחף חדש לאבולוציה האנושית צריכים להתקיים שני זרמים מקוטבים. כך יכול חיבורם של השניים לשלם אחד ליצור משהו גבוה יותר – הם היו צריכים להכין את האנושות למיסטריות הראשונה והשנייה של גולגולתא. האחת המתרחשת במישור הפיזי והאחת במישור האתרי. אנו רואים את שני הזרמים מתכנסים יחדיו ברועים (הבשורה על-פי לוקס, פרק ב') ששמעו את קריאת המלאך גבריאל – זרם הבל; ושלושת האמגושים חכמי קדם (הבשורה על-פי מתי, פרק ב') אשר באו לירושלים בעקבות הכוכב והביאו מתנות לישוע – זרם קין.

באטלנטיס הורגשה השפעת אהרימן בגוף האסטרלי בזרע של הנפש השכלית וקארמה הייתה לצורך. זה גם קרה באטלנטיס שהאדם השתמש לרעה במתנותיו וגרם לשיטפון ואנו רואים את מאנו, הוא נח המקראי (בראשית ו'), צאצאו של זרם הבל, לוקח את מה שנותר מהאנושות לעידן התרבות הפוסט-אטלנטי הראשון, ההודי. מאנו נכנס כך לזרם של קין באמצעות אשתו של חם בנו שהזדווגה עם תובל קין ויצרה את נמרוד (קורות נמרוד בתנ"ך – בראשית, פרק ד' ופרק י'), ובכך איחדה את שני זרמים.

מי הוא מאנו?

יש מאנו (Manu) רבים. מאנו הוא כינוי לאותן הישויות הנעלות הנותנות השראה לאנושות מלמעלה. תלמיד שלו נוטל את שמו, אבל בצורה שונה. כעת אנו עוסקים באינדיבידואליות שבאמצעותה מאנו פועל כמאנס (Manes) באופן על-חושי. מאנס אחד כזה נבחר להתגשם שוב ושוב על מנת להתכונן להפוך למאנו של העידן התרבותי השישי ולסייע בלידת ההיבט החדש של הזרם המניכאי אשר יתגשם בקרוב. לאחר התגשמותו כתלמידו של מאנו בהודו, המאנס הזה התגשם במיסטריות המצריות כאיש מסאיס שמושך את הצעיף מעל איזיס, ואז שוב בתקופה היוונית-רומית כאיש הצעיר מנעין שגם הוא היה בנה של אלמנה וקודש על-ידי עמנואל עצמו (הבשורה על-פי לוקס, פרק ז'). אפשרי מאד שאז הוא התגלגל כוויצילופוצ'טלי האל האנושי של טוטם הנשר במיסטריות המקסיקניות שנלחם נגד הקוסם הרשע וצלב אותו בשנת 33 לאחר הספירה (כך מציין ברנרד ליווכוד בספרו הקרב על הנפש); לאחר מכן התגשם כמאני ולבסוף כפרסיפל, שמביא את זרם הגביע הקדוש וזרם ארתור להיות ביחד. הוא מסוגל למצוא את הגביע הקדוש של מחזור האדמה שלנו – נפש התודעה.

המאניכאים – אתרי

המאניכאים היו חסידיו של איש שקרא לעצמו מאני. האגדה מספרת איך במאה השלישית לספירה, ילד בן שבע שנים בשם קורבציוס נמכר לעבדות על ידי אמו 'האלמנה' הענייה. הוא הפך לעבד של אלמנה עשירה שאימצה אותו כבנה. האגדה ממשיכה ואומרת שהאלמנה הזאת הייתה ידידה של סוחר ששמו היה טרבינתוס (התגשמות מאוחרת יותר של בודהה – לפי המקורות אודות המאניכאים; לפי הבודהיסטים בודהה לא התגשם יותר על האדמה. ייתכן ומדובר בהשראה רוחנית של בודהה – המתר') שהיה חניכו של המקודש סייתיאנוס. על-פי השערה הוא כתב ארבעה ספרים חשובים שהוריש אותם במותו לאלמנה. היא נתנה את הספרים האלה לעבד הצעיר. כאשר קורבציוס היה בן שמונה-עשרה הוא הקיף את עצמו עם תלמידים וכינה את עצמו בשם מאני מאנאס – מאנה ראבא – המנחם או הפרקליט המובטח – שרוח הקודש הבטיחה לאנושות. זמן לא רב לאחר מכן הוא פרש למשך שנה לתוך חושך ובדידות מוחלטים ושם חווה פגישה עם עמנואל – התנסות דמשק שבה ניתנה לו תורה אשר מקיפה את התפתחותו של האדם משבתאי עד לוולקן.

התורה הזאת עשתה את תורתו של זרתוסטרא לנוצרית. האגדה מספרת לנו שפעם אחת רוחות החשכה רצו לכבוש בסערה את ממלכת האור. הן נכשלו והיו צריכות להיענש על-ידי ממלכת האור. מאחר ובממלכה הזאת לא היה משהו רע אלא רק טוב, הן היו יכולות להיענש רק על-ידי משהו טוב. רוחות האור לקחו חלק מתוך ממלכתן וערבבו אותו עם ממלכת האופל, וזה יצר גורם חדש… מוות. וכך האנושות הובאה לידי קיום. בזה אנחנו יכולים לראות את ההשתקפות של הנפילה. המאניכאים האמינו שהטוב והרע הם זהים במוצאם ובסיומם. שלא יכול להיות אור בלי חושך ולהיפך. הם מאמינים בעיקרון שהרוע הוא רק טוב שלא במקומו ולא בעיתוי שלו והעסיקו את עצמם בגאולת רוע באמצעות 'טוב'.

מאני הוצא להורג בסופה של המאה השלישית לספירה.

מהי התורה שמאני קיבל במערה במונחים אזוטריים?

האגדה מדברת על ארבעת הספרים שניתנו למאני תלמידו של זרתוסטרא על-ידי טרבינתוס שהיה התגשמות של סייתיאנוס תלמידו של בודהה.

בזמנו של מאני התקיים הגנוסיס – ביטוי יווני עבור 'ידע' המתייחס בהקשר הזה לרכישה הישירה של 'ידע' של דברים רוחניים ללא מתווך במצב של מעורבות עצמית מצומצמת – כלומר באופן סביל. מאז מיסטריית גולגולתא זה היה צריך לתת את הדרך לגנוסיס חדש אשר ביקש למזג את המיסטריות הקדם-נוצריות עם המיסטריות הנוצריות. רודולף שטיינר אומר לנו שגנוסיס אזוטרי היה אפשרי רק עד לזמנה של מיסטריית גולגולתא. לאחר מכן הוא הפך לאקזוטרי וגווע לאט במאה השלישית כאשר האדם החל לרכוש את הנפש השכלית. הגנוסיס הזה הוא מה שעזר לאדם להתכונן לביאתו של עמנואל, וגם עזר לו להבין את מיסטריית גולגולתא. כעת הוא עזב את האנושות ורודולף שטיינר אומר לנו שבמאה הרביעית התקיימה ועידה בהשתתפות המקודשים הגבוהים ביותר של האדמה כדי לפתח את הדרך הטובה ביותר לשמר את חוכמת המסתורין שמתה, את הגנוסיס, למועד מאוחר יותר כאשר היא תוכל להיות נרכשת באופן פעיל בהשתתפות האדם. עלינו לזכור כי שנת 333 לספירה הייתה נקודת האמצע בתקופת התרבות היוונית-רומית, וזה היה בשלב הזה שנפגשו המקודשים בודהה, סייתיאנוס, זרתוסטרא והגבוה שבהם מאנו.

אגדות מעסיקות את עצמן בדרך כלל עם התרחשויות רוחניות. ניתן להניח שמועצת ארבעת המקודשים הזו עשויה להתייחס לארבעת הספרים של האגדה. הם היוו תורה שתישמר באופן בטוח לאנושות לזמן בעתיד. הראשון, הטיהור של הגוף הפיזי כהכנה למקביל הגבוה שלו אטמה או אדם הרוח – המוות ותחיית מתים. שנת המקדש. הוא מעסיק את עצמו עם הראשון והאחרון, הגוף הפיזי שהופך לגוף התחייה, זה היה עניינו של סייתיאנוס. השני, היה הידע הנוגע לגוף האתרי וההיבט הגבוה שלו בודהי או רוח החיים. זה היה המסתורין של זרתוסטרא – הידע של עמנואל כישות השמש ושל כוח הריפוי של הגוף האתרי. זרתוסטרא הכין את האגו של הילד ישוע מנצר שלמה כך שבגיל שתים-עשרה הוא היה יכול להיכנס אל ישוע מנצר נתן ולהכין את גופו לכניסת האגו של עמנואל שיוריד למטה את הכוחות של עץ חיים לעולם – אשר יכנס לגוף האתרי של האדמה כאמצעי ריפוי למניעת הנפילה המתקדמת כלפי מטה של ​​אדם – הגנת הגוף האתרי של האדם על ידי עמנואל. השלישי, היה הידע הנוגע לגוף האסטרלי וההיבט הגבוה יותר שלו מאנאס או רוח העצמות, זה היה מיסתורין בודהה – קתרזיס באמצעות טיהור, וחמלה. האחרון הוא מיסתורין האגו, זה היה מה שמאנו האנושי באמצעות נציגו עלי האדמות ישכלל יותר ויותר בעתיד – המסתורין של התמרה של רוע לטוב בהקרבה. הגביע הקדוש.

כאשר אנו מסתכלים על הארבעה אנחנו רואים שהבנייה החופשית שוכנת יותר ברצון, ולכן קשורה לסייתיאנוס ולמסתורין של הגוף הפיזי. הקתרים קיימים יותר בהרגשה ולכן הם קשורים כל כך עמוק עם המסתורין של הגוף האסטרלי כפי שהוענק על-ידי בודהה. הזרם המניכאי הישן חי בחשיבה, ולכן היה קשור באופן הדוק עם המסתורין של האתרי כפי שהוענק על-ידי זרתוסטרא, והזרם המאניכאי החדש יעסוק במה שפותח על ידי מאנו האנושי ומתייחס למיסתורין של הקרבת האגו וכתוצאה מכך הגאולה של הרוע.

כל המקודשים הגדולים בזרם הזה נקראו בנים של אלמנות. כעת אנו מגיעים לשאלה מה היא משמעות היות בנה של אלמנה.

ראשית מי היא האלמנה? אנו מוצאים את התשובה בלבם ובשכלם של המצרים הקדמונים.

חוכמת איזיס או סופיה הייתה כלתו של אוזיריס, ישות השמש. אוזיריס נהרג על ידי טייפון, אהרימן של המצרים. אהרימן הרג את אוזיריס והשליכו ליאור, אשר נשא את גופתו הלאה. איזיס שוטטה על פני הארץ, חיפשה את אוזיריס ומצאה אותו באסיה. היא השיבה אותו בחזרה למצרים, שם אהרימן חתך את גופו לארבעה-עשר חלקים. איזיס קברה את החלקים האלה במקומות שונים באדמה, כך שמעתה ואילך הם היו שייכים לאדמה. כעת הבה ונראה מה זה אומר להיות בנה של איזיס, שהינו בנה של האלמנה. זה מתאר עובדות רוחניות במישורים רבים. אחת מהם נוגעת שוב בכפילות. בתקופה המצרית היו שני כוחות נוכחים בנפש, האם והאב אשר היו ידועים כאיזיס ואוזיריס. איזיס מקבלת את האלוהי ו'הרה' את הרוחני לתוך עצמה ואוזיריס הוא האלוהי שזורם ישירות לתוך האדם. כאשר האב המפרה נסוג מהעולם, האם, הנפש הופכת לאלמנה. זה היה הכרחי לתפישה העל-חושית הישנה שהייתה צריכה למות, כדי שהיא תוכל להיוולד מחדש בשלב גבוה יותר. מקודשים חייבים לחוות תנאים עתידיים טרם זמנם ולכן מי שנחנכו למיסטריות האלה נאלצו להתנסות בשנת המקדש שבה במהלך שלושה ימים הגופים האתרי ואסטרלי הורמו אל מחוץ לגוף הפיזי והותירו רק את האגו מאחור. רודולף שטיינר אומר לנו שמינו של הגוף האתרי הוא המין המנוגד לגוף הפיזי ולכן הגוף האתרי הנשי מתאחד עם הגוף האסטרלי שעוזב את האגו והגוף הפיזי הגברי מאחוריו. כדי לעשות זאת היה עליו לוותר על האינדיבידואליות שלו, האגו שלו ולשכון בעולם רוחני גבוה ובגלל זה מקודשים כאלה התאחדו עם הלאום שלהם, למשל: ישראלים או פרסים. כל החניכים של המסתורין הזה הפכו להיות בני אלמנות כי הם ויתרו על התפישה העל-חושית הישנה וביקשו לפעול לקראת עתיד שבו תהיה תפישה על-חושית חדשה, תפישה על-חושית מודעת שהושגה במאמץ, אשר עבודה תעורר.

בנים של אלמנה

נבות נהיה לאליהו כאשר הוא השיב את הילד – בנה של אלמנה לחיים (מלכים א', פרק י"ז).

המכבים כללו שבעה בנים של אלמנה וחמישה בני מתתיהו אשר היה כהן. זה הפגיש ביחד את שני הזרמים כהכנה להתגשמויותיהם בעתיד כתריסר השליחים אשר הקיפו את ישוע.

חירם (חירם אביף – במסורת הבונים החופשיים) ממטה נפתלי בונה מקדש שלמה ידוע שהיה בנה של אלמנה, כפי שהיה בהתגשמותו הבאה כלזרוס שהפך ליוחנן בחניכתו על-ידי עמנואל ככוהן גדול. ישוע בעודו על הצלב נתן לו את אמו הנציגה של איזיס או סופיה שהייתה גם כן אלמנה. "(כ"ו) כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַתַּלְמִיד הָאָהוּב עָלָיו עוֹמֵד לְיָדָהּ, אָמַר לְאִמּוֹ: "אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךְ." (כ"ז) לְאַחַר מִכֵּן אָמַר לַתַּלְמִיד: "הִנֵּה אִמְּךָ." מֵאוֹתָהּ שָׁעָה אָסַף אוֹתָהּ הַתַּלְמִיד לְבֵיתוֹ (הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ט)".

'האיש הצעיר מנעין (נעים)' היה בנה של אלמנה והתגשמות קודמת של מאני. הוא היה האדם הראשון שעמנואל חנך באופן אישי (הבשורה על-פי לוקאס, פרק ז', פסוקים י"א-י"ז).

ישוע עצמו היה בנה של אלמנה או יתום מאב לפני שהתחיל את כהונתו ובכול זאת נולד, כי האיחוד של זרם הבל וקין עשה זאת לאפשרי – דרך שושלת הבל/דוד/שלמה וזרם קין דרך זרתוסטרא.

במהלך התקופה החמישית הזאת של האדמה האב (עולם הרוח) נסוג והאדם נהיה אלמן, נסוג אל עצמו. האנושות כולה הפכה להיות בני אלמנה – הנפש נעזבה לעצמה. ההדרכה מלמעלה לנפש נסוגה בהדרגה. כפי שהזכרנו קודם לכן, הגנוסיס האזוטרי מת בתקופתו של ישוע ונותר רק הגנוסיס האקזוטרי כדי לתפוש את המיסטריה של גולגולתא. ואז גם זה מת במאה הרביעית. האדם הפך להיות יתום מהעולם הרוחני, וזה היה נכון ביותר באפלת ימי הביניים. זה קרה בשלב הזה כאשר הגנוסיס החל למות, שזרם הכוהנים תבע לשמור על כוחו על-ידי סגידה רק לצורות החיצוניות. מאז מה שהיה שייך לקו הכוהנים – כל החוכמה הפנימית – החל להפוך לתפיסה כלפי חוץ, והמתנה של הנביאים העבריים הפכה לידע חיצוני חומרי שביקש להעלות את הכנסייה הקתולית מעל לכל דבר אחר על עמוד הקאנון הכנסייתי. כתות מניכאיות חדרו לכול רחבי אירופה והרחיקו עד לסין. אוגוסטין הקדוש היה מאניכאי לפני שהפך לקתולי ולאחר מכן המשיך להיות אחד היריבים הגדולים ביותר של המאניכאים. החשובים ביותר, הקתרים, נרדפו על-ידי הכנסייה בהתלהבות תקיפה וחסרת רחמים ובסופו של דבר הם הושמדו. הרבה ממה שהיה קיים בעבר כחוכמה המניכאית אבד.

הקתרים – אסטרלי

זה התחיל עם הפאוליציאנים, כת מאניכאית שנוסדה במאה השביעית בארמניה על-ידי קונסטנטין-סילוונוס מהעיר מאנאלי אשר בסוריה עם נטיות נוצריות חזקות, אשר פרחה בארמניה ואסיה קטנה. בשנת 872 נוצחה הכת הזו על-ידי הביזנטים ואולצה להיכנע. מנהיגם הוצא להורג ורבים מחסידיו הוגלו לארצות הבלקן, שם הקים עם אסייתי ממלכה מדרום לנהר הדנובה בשם בולגריה. זה היה מקום שהפאוליציאנים מצאו בו קרקע פורייה ללהט המיסיונרי שלהם שהתפשט לחבל 'מידי' (ככל הנראה בדרום צרפת – המתר') והופיע במאה העשירית כבוגומיליזם. הכופרים נקראו לכן בוגומילים 'האהובים של אלוהים' או בולגרים. עד עצם היום הזה, יש לנו ביטוי שאוסטרלים משתמשים בו כמעט בכל יום ואפילו השתמשו בו בפרסומות. באגר (bugger) – אדם שמבצע מעשה-סדום – או בולגר – כופר מי שהפשע הזה מיוחס לו.

הנצרות הדואלית הזאת הייתה נפוצה וכמעט ונהייתה דת המדינה הרשמית של בוסניה וסרביה ורק הפלישה הטורקית במאה השבע-עשרה הייתה מסוגלת למחוק אותה.

הכת עברה על פני אירופה ונודעה בשמות שונים במדינות שונות. היא התיישבה בדרום צרפת באזור הידוע כלנגדוק שבו היא נודעה בשם הכת הקתרית. הקתרים היו חסידים של יוחנן האלוהי ונשאו את הבשורה בגלימותיהם בכל עת. בזה קובע עמנואל שתלמידיו האמיתיים נקראים קתרואי (Katheroi). המילה קתרים מגיעה מהמילה הזו שמשמעותה לטהר על ידי שחרור, לנקות.

חיים

הם חיו חיים פשוטים ושחררו את עצמם מעושר ארצי. היה ברשותם ידע של צמחי מרפא וידע של ההרמוניה של הטבע. הם היו צמחונים, לא התרועעו עם חברים מהמין השני ואפשרו לנשים להיות כוהנות. בחברה שלהם לא היו קיימות דעות קדומות. העשיר היה באותה העמדה כמו העני ומה שהיה מוערך ומכובד היה סגולת טוהר המידות וההשתנות העצמית. בחברה שלהם פרחו הטרובדורים, עם הכבוד שלהם לסופיה והאיחוד הגבוה יותר שהיה הנושא של שירים ופיוטים. האזור הזה בגלל נמליו ומיקומו האסטרטגי לא היה שונה בהרבה מירושלים ואלכסנדריה, כי הפך למרכז מיסטריות. נלמדו הקבלה, כמו גם פילוסופים ערבים ויווניים. מיסטיקה וגנוסטיות פרחו – שרידים של הבנה שהייתה פעם מלאת חיים של עמנואל הקוסמי. הם חתרו לחדד את חושיהם ולטפח תחושה לאמנויות, כמו גם טיהור של הנפש בחברה דמוקרטית ומתורבתת מאוד. במהרה היו גברים ונשים נזירים ('פרפקטי') בכל מקום, כנסיות קתריות הוקמו בלנגדוק, בזיה, טולוז, קרקסון, עם הכוהנים והבישופים שלהן. הם לימדו פציפיזם וההימנעות מכל אלימות. הם לימדו להתייחס לשינוי-טרנספורמציה של רוע בכוחה של אהבה, שהאני היה אמור להיות מטופח כמו עמנואל בפנים, ושלא היה צורך בכומר מושחת כמתווך כי טקס הפולחן או הווידוי אם ​​בוצע על ידי כומר מושחת לא היה תקף. הם לימדו על ההתגשמות החוזרת שבוטלה על-ידי הכנסייה מאז המאה השלישית לספירה. אמונותיהם היו המניכאית ודואליות – שהעולם נברא על ידי הדמיורגוס הרע אבל במקביל לעולם החושך היו אדמה טובה ושמיים טובים שבהם שכנו ישויות שאינן מושחתות. למטה התגשמו מלאכים שנפלו בגוף אנושי, עד שהם הפכו לטהורים, מאחר וניתן לאדם שריד של האור הפנימי והוא יכול לבחור בין רע או טוב. מקודש יכול לתפוש את העולם הטוב שהיה אמור להיות אמיתי יותר מהעולם הרע – שאליו הנפשות הטובות היו הולכות – ארקדיה. המשיח בא לעזור לאנושות למצוא את דרכה בחזרה הביתה ולכן לסיים את המחזור של ההתגשמויות. עבור הקתרים עמנואל לא מת על הצלב, אלא רק ישוע כי עמנואל היה ישות בת אלמוות. הצלב היה סמל של היות טבעו הנמוך של האדם בן מוות. הם הבינו שתפילת המיסה איבדה את משמעותה ושלחם הקודש היה ייצוג בלבד של הגוף והדם של ישוע רק כי הדם שלו נכנס לאדמה שממנה כל הדברים, החיטה והענבים צומחים. הבתולה מרים היא סופיה, לידת הבתולים של העצמי בתוך הגוף האסטרלי המטוהר. הריגת כל יצור חי הייתה אסורה. שקרים וקללות תועבו.

בני דודים בזרם קין היו הטמפלרים. הקתרים פעלו יותר לקראת דת נוצרית אמיתית משופרת, ואילו הטמפלרים ביססו תנאים חברתיים הנחוצים לדת כזאת כדי לפרוח. לקתרים כמו אצל הטמפלרים היו שלוש דרגות של פרפקטים או מושלמים-משוכללים. תומכים-אוהדים שהיו רק צריכים לבצע 'מלהוריאמנטום' ((Melhoriamentum השתחוות לפני פרפקטי, כריעת ברך ובקשת ברכתו, 'קרידנטס' (Credentes) או מאמינים שהוצעו ל'אפלהאמנטיום' (Apelhamentum) או וידוי לפני הקבוצה והמתקדמים שהפכו לבישופים ולקחו חלק ב'קונסולאמנטום' (Consolamentum) טכס פולחן שבו רוח הקודש מוענקת לפרח הכהונה והוא נחנך לתוך הסודות של תפילת האדון ונודר נדר להישאר טהור על-ידי הימנעות מקיום יחסי מין, תזונה צמחונית וחיי צנע. מתקדש כזה נקרא לעזור לסלילת הדרך לפרקליט. ביאתו השנייה של עמנואל באתרי.

הכנסייה הקתולית בלנגדוק הייתה מושחתת, הבישופים שלה היו רודפי-בצע חמדנים וחסרי עניין באנשים. ברבות מן הכנסיות הקטנות לא נערכה יותר תפילת המיסה ואם אכן התקיימה, היא נערכה על-ידי כמרים צעירים בורים וחסרי ניסיון, חוכמה או ידע. במאה השלוש-עשרה הכנסייה הקתרית עם אנשי הדת האדוקים, המאורגנים ומגלי העניין שלה, התפשטה באופן נרחב. קל לראות מדוע היא לקחה את מקומה של כנסיית הכוהנים הרומית והתחזקה עד-כדי-כך שהחלה להשמיע את התנגדותה העזה אליה.

האפיפיור אינוקנטיוס השלישי היה סניגור חסר רחמים של קו הכוהנים והוקיע את הקתרים כתועבה, לימודם את בשורת יוחנן ככפירה ושלח את הבישופים שלו לדיון פומבי עם הבישופים הקתרים. דומינגו דה גוסמן גארסס, שמסדר הדומיניקנים שייסד הפך למסדר הראשי בתהליך של האינקוויזיציה, היה יריבם. מלך צרפת פיליפ-אוגוסט, שהיה אז הריבון רק של צפון-צרפת רצה לעצמו גם את הדרום, שכן הדרום נשאר (לטעמו) עצמאי זמן רב מדי – בריבונותם של רוזני טולוז שלמרות שהיו ווסלים של המלך הכירו בכוחו להלכה בלבד. נכרתה ברית בין המלך פיליפ והאפיפיור אינוקנטיוס השלישי. אינוקנטיוס רצה בהשמדת הקתרים ובתמורה הוא ייתן את לנגדוק למלך על מגש של כסף. זרם הכוהנים היה עתיד לנהל את אחת המלחמות העקובות ביותר מדם שניהל אי פעם נגד הזרם המלכותי.

צבא של אבירי הצפון יצא למסע צלב נגד הקתרים. למסע הצטרפה הכמורה – הבישוף של סיטו, ארנו אמאורי, ובחודש מאי בשנת 1208 החלה הפלישה בקוורסי. הם צעדו לכיוון טולוז, בוזזים, רוצחים, אונסים, מציתים, משמידים יבולים, חוות וכפרים. הם צעדו הלאה אל מרכז הקתריות הגדול בזיה. מחוץ לעיר, כאשר נשאל כיצד הצלבנים יבדילו בין הקתולים והקתרים אמאורי ענה באמרתו המפורסמת, "להרוג את כולם, אלוהים יזהה שלו!" שבעת-אלפים נהרגו רק בכנסייה, כאשר הם כורעים ברך וחוגגים את יומו של קדוש. האבירים המשיכו לבזוז את העיר ושחטו עשרים אלף גברים, נשים, קשישים וילדים ללא הבחנה. בחודש אוגוסט הותקפה קרקסון. סימון דה מונפור אשר האריה מפוצל הזנב היה מוטבע על שלט הגיבורים שלו, גויס כמנהיג משותף של מסע הצלב. האיש הזה היה שאפתן ובעל אכזריות שלא תיאמן. הוא הרגיש שמחה מרושעת עזה, כאשר ראה הוצאות המוניות להורג. זה היה בפקודתו, שבעיירה בראם האבירים ושכירי החרב חתכו לאורכם את האף והשפתיים, כרתו את האוזניים, כפות ידיים והרגליים, ניקרו את העיניים. ההיסטוריון זואי אולדנבורג מספר כיצד מאות עיוורים, גברים, נשים וילדים מרוטשים הובלו על ידי קורבן בעל עין אחת לעיר הקרובה כדי להראות את ההשלכות של התנגדות. אלפים נטבחו או נשרפו חיים. מפלטם היחיד היה בתי הטמפלרים וטירותיהם, מערות ויערות. זה נמשך עוד חמש-עשרה שנים. לאחר כהונת שני אפיפיורים נוספים האפיפיור גרגורי הגדול, הורה על חקירת-אינקוויזיציה. הדומיניקנים נודעו בשם 'דומיני קני' Domini Canni)) משחק מילים בשפה הלטינית שפירושו כלבי הציד של אלוהים. ביחד עם הפרנציסקאנים הייתה להם הסמכות לחקור ולהעלות כול אדם על המוקד אם נחשד בהיותו קתרי או מגן הקתרים. זה נמשך עשרים שנה נוספות עד שלא נותר דבר מה חיצוני מהכנסייה הקתרית מלבד טירת מונטסגור (Montsegur).

לאחר הטבח של כול העיר אביניון, אלה שירדו למחתרת רצחו את האינקוויזיטורים והכמורה. מסע צלב נוסף נקרא להתקדם לטירת מונטסגור. עכשיו המסע היה בראשותו של לואי מלך צרפת עם צבא של שכירי חרב, פושעים ונוודים.

חמש מאות קתרים ברחו לטירת מונטסגור, המצור על הטירה נמשך עשרה חודשים. כאשר הם נכנעו הם קבלו חמשה-עשר ימים להתכונן לשריפה. בחמשת-עשר הימים האלה הם צמו והתפללו ונערכו להצלת האוצר.

האוצר היה ילד. הילד של טירת מונטסגור שיום אחד יהפוך לכריסטיאן רוזנקרויץ. הוא נמלט בעזרת ארבעה קתרים בשניים-עשר במרס באמצע הלילה. הם ירדו דרך הצוקים התלולים בחבלים ודרך מעברים סודיים. הם הלכו למנזר למרגלות הפירנאים – מעוז של הטמפלרים. במנזר הזה הילד עבר חניכה על ידי התריסר שהחזיקו את כל החוכמה של העבר ושל זמנם, ומת צעיר.

אלה שנותרו, מאתיים וחמישה קתרים, ירדו מן המצודה ביום שנקבע לכך כאשר הם שרים ושלובי ידיים. הם עשו את דרכם למוקד הממתין שנבנה בשדה הנקרא שדה הגוויות השרופות. כאשר הקתרים נשרפו חיים הם ראו את האש הקטנה על הגבעה מנגד, האש שהייתה האות שהאוצר כבר הוצל.

הזרם המניכאי נועד לסגת. נציגו האחר המסדר הטמפלרי נפגש גם כן עם החרב והאינקוויזיציה. הקתרים באו להכין את אותו השלב בפיתוח נפשו של האדם כאשר הוא יבקש את האור הרוחני לנפשו שלו. לפתח את בני האדם לשלב שיספק בעתיד כלים הולמים לזרם המניכאי החדש.

בדרך מיקרוקוסמית הם גם העניקו ארבע תעלומות. ראשית המסתורין של הקאתארזיס או הטיהור דרך חמלה ואהבה שהיה המתנה של בודהה. המיסתורין השני היה של כוחות הריפוי של הגוף האתרי שהוענק על-ידי זרתוסטרא, לכן קתרים רבים היו מרפאים. המיסתורין השלישי, שנגע בגוף הפיזי נתרם על-ידי סייתיאנוס. זה היה דומה למיסתורין שהיו ידועים לאיסיים, שהקפידו על הניקיון, הימנעות מאכילת מוצרים מן החי ולא קיימו יחסי מין.

האוצרות של הקתרים והטמפלרים שיקדמו את הזרם המניכאי נמסרו לבנייה החופשית ולאחר מכן דרך כריסטיאן רוזנקרויץ, לבן-דוד אחר הזרם הרוזנקרויצרי.

הבונים החופשיים – גוף פיזי המקדש

כל הבונים החופשיים רואים בחירם ממטה נפתלי את מייסדם, נציג זרם קין שאבותיו היו תובל קין וקין עצמו. חירם גם הוא בנה של אלמנה. חניך בשנת המקדש המצרית – כלומר הגוף האסטרלי והגוף האתרי הנקבי הופרדו מהגוף הפיזי – הזכר והאגו. הנפש התאלמנה כדי להשיג תפישה רוחנית. הוא זומן על-ידי נציגו של זרם הבל המלך שלמה, לבנות את ההיכל אשר נודע כמקדש שלמה בירושלים. כפי שאנו יודעים הזרם הזכרי או זרם קין הוא הזרם של הללו שהם חכמים בעשייה. זרם הבל מיוצג על-ידי אלו החכמים בידיעה. שלמה ידע את הממדים של הבניין, אבל הוא לא היה יכול לבנות אותו. חירם ידע איך הוא צריך להיות בנוי. במרוצת הזמן שלמה הזמין לחצרו את מלכת שבא שהייתה עתידה להיות ארוסתו, אבל היא התאהבה בחירם שיכול היה לבנות מקדש נפלא כזה ולשלוט בכל הישויות עם הסימן של טאו. שלמה היה קנאי ולא מנע מאויבי חירם שבקשו לדעת את 'המילה' ולסכל את תקוותו של חירם לצקת בארד ים מותך. זה היה אסון. הארד עלה על גדות התבנית וכאשר חירם ניסה לעכב אותו עם מים זה גרם לגשם של אש. קול קרא לו "צלול חירם לים האש". כאשר עשה זאת הוא נלקח למרכז האדמה ושם הוא נפגש עם אבותיו תובל קין וקין. תובל קין נתן לו פטיש שיחזיר את כל הדברים לסדרם (שופט קורא "סדר, סדר!" ומכה בפטיש גם כיום), הוא אמר לו שהוא יהיה האבא של אלה שייולדו מתוך האש שמביאה חוכמה ועושה את האדם למהורהר. הים המותך שוקם באמצעות הפטיש. חירם התחתן אז עם מלכת שבא, אבל זמן קצר לאחר מכן הוא נרצח על ידי שלושה שוליות. לפני שמת, הוא היה מסוגל להציל את המשולש עם המילה השולטת החקוקה בו והשליך אותו לבאר עמוקה. המשולש נמצא על ידי שלמה ונאטם, נקבר במקום הידוע רק לעשרים ושבעה אנשים. המילה השולטת החדשה היא המילה שבוטאה כאשר הגופה נמצאה. היא נותרה המילה היום.

מה מייצגת האגדה הזו?

עכשיו, כבר שמענו אודות מקורותיהם של הזרם הנקבי והזרם הזכרי. שמענו איך זרם הבל מגלם את כל החוכמה הזורמת למטה מהאל, שמענו גם איך הזרם הגברי אחראי על ההתנגדות לחכמה שלא נרכשה באמצעות מאמץ. שלמה הוא הנציג החזק ביותר של זרם הבל. הוא בקו הכוהנים. חירם משושלת קין נקרא לקחת אחריות על ביצוע הים המותך – אשר בזמנים ההם היה האמנות המלכותית, האמנות של המרת ממלכת המינרלים. נאמר שהוא יוליד גזע חדש. הגזע החדש הזה אינו אלא גזע העתיד במחזור צדק-יופיטר או המחזור השישי של כוכב הלכת שלנו, כאשר האדם כבר לא יצטרך להתרבות באמצעים מיניים אלא יוליד באמצעות המילה המדוברת, דרך הגרון. הבשורה של תומא, הבשורה הגנוסטית קובעת "כאשר אתה עושה את השניים לאחד, וכאשר אתה עושה את הפנימי כחיצוני, ואת החיצוני כפנימי, והצד העליון כצד התחתון; וכשאתה עושה את הזכר והנקבה לאחד ויחיד, שהזכר לא גברי והנשי נשי; כשאתה עושה עיניים במקום עין, ויד במקום יד, ורגל במקום רגל, תמונה במקום תמונה, אז אתה תיכנס [הממלכה].

הזרם הזכרי והזרם הנקבי יתאחדו שוב כמו בנישואין בין חירם ומלכת שבא. 'המילה' אבדה כאשר נוצרו שני המינים. היא נקברה והוסתרה חתומה על-ידי עשרת הדיברות. לא יהיה עוד צורך בחוקים של סדר עולמי מוסרי המתאים לתקופה אשר יש בה שני מינים, כאשר שניהם יהפכו לאחד. לכן הבנייה החופשית היא שימור של המילה האבודה הניתנת להשגה רק כאשר חוכמה זכרית מעוררת פעילות מעצמה. זאת היא הסיבה שהבנייה החופשית לא קיבלה נשים לשורותיה עד לתקופה האחרונה. עדיין כל מה שהשתמר בסמלים נבע בראש ובראשונה מחוכמת הכוהנים וכך מוחדרת בדרגות הגבוהות יותר של הבנייה חופשית מה שהייתה חוכמה נקבית. לכן הותר לה להיעלם ונותרה רק אֻמָּנוּת הבנייה, והיא מעסיקה את עצמה רק עם דברים גשמיים.

מאז מיסטריית גולגולתא האיכות החיצונית מאוד של הזרם הזה נהפכה פנימה. כפי שחכמי המזרח היו מסוגלים לחשב מן הרקיע את התאריך המדויק של הולדת ישוע כך הידע הזה של העולם והיקום ותכונותיו המוסריות הופנו פנימה ולתוך מה שאנו מכירים כעת כגיאומטריה, האסטרונומיה והמתמטיקה של היום, היבשות ונטולות המוסר. עם זאת בונה חופשי ידע שכאשר האנושות תהפוך לעצמאית ממוסר המינים חוקים מוסריים יהיו זהים לחוקים מתמטיים לדוגמא: הסכום של שלוש הזוויות של משולש יהיה תמיד שווה 180 מעלות באותו אופן שבו בעידן השישי מה שהוא טוב לא יוכל להיחשב כדבר אחר ומה שהוא רע לעולם לא יוכל להיחשב כטוב. עם זאת משמעות הדבר הייתה שבמשך זמן, חוכמת הכוהנים נאלצה להקריב את עצמה. החוכמה הנקבית הכוהנית הייתה צריכה למות, אבל היא לא רצתה בכך. היא בהחלט הצליחה להשמיד את המאניכאים, הקתרים והטמפלרים, אבל כעת ניצבה בפני יריבה באופן שונה. היא ייסדה את המסדר הישועי כדי לזכות באדמה בחזרה לחוכמת כוהנים על ידי הסתננותה לבנייה החופשית וכך גרמה להשחתתה. לאחר מכן איבדה הבנייה החופשית את הקשר שלה עם עולם הרוח.

כיום יש שתי מגמות בבנייה החופשית. בנייה סמלית או אֻמָּנוּת הבנייה המחולקת לשלוש דרגות, החניך, בעל המקצוע השכיר ודרגת האוּמָן. והדרגה הגבוהה יותר של הבנייה, המשמרת את הטכס הסקוטי או הטקס המקובל הפונה לאחור כלפי מצרים – פולחן מצרים או פולחן ממפיס. שורשי דרגת הבנייה הגבוהה יותר הזאת נעוצים במיסטריות אשר שימרו את הידע העל-חושי הגבוה לעתיד. המיסטריות שהיו מיזוג לשלמות אחת של המיסטריות המזרחיות והמערביות, הדרומיות והצפוניות והכילו את הזרע של כל תרבות רוחנית מאוחרת יותר. באמצעות הידע הזה היה בונה חופשי יכול לצפות מראש בחשיבה את האירועים שיתרחשו בעולם במאות השנים הקרובות ולשכלל את האידיאלים הגבוהים של האנושות באופן מודע לגמרי, כך שהאידיאלים האלה לא יהפכו לרעיונות מופשטים – באותה הדרך שהתוכניות נערכות על ידי אדריכל עבור בניין שיהיה קיים בעתיד.

בעבר האמנות המלכותית הייתה מורכבת משלושה עמודי תווך:

1. השינוי של הטבע הדומם באמצעות אמת וחוכמה.

2. מזיגת רוח האדם לתוך חומר חסר חיים להשרות בו את הנפש באמצעות אמנות – יופי.

3. העיצוב מחדש של אומה של המין האנושי באמצעות טוב לב.

הצלב עצמו אומר לנו מה שהאדם חייב להשיג. הצלב מייצג את ארבעת הממלכות, האדם, המינרל, החי והצומח. אם נסיר את המינרל הצלב יסמל את מה שהאדם עדיין לא שולט בו.

 אדם
חיה
 צמח

האנושות כבר שולטת במינרלים אך לא בצומח, ממלכת החיות היא מכשול לישויות אנושיות והן חייבות לשלוט בה לפני שבני האדם יוכלו להיות באמת אנושיים. בתקופה המצרית ובהמשך עד לימי ביניים הידע של השליטה של ​​הטבע האנאורגני היווה את האמנות המלכותית. אבל מאז מיסטריית גולגולתא מה שהזרם הזה השיג למראית-עין היה צריך לעבור שינוי והפך לפנימי. אחרי המאה התשיעית, שמות כמו פרסיפל הכניסו לראשונה דחף חדש לבונים החופשיים. הסמל של הגביע הקדוש או עיקרון ההקרבה העצמית. הגביע הקדוש הפך מאז לידע שיום אחד יגרום לשליטה על כל היצורים החיים.

משימת הבנייה החופשית הסתיימה עם הסתננות הישועים לתוכה. התבנית הייתה צריכה להיווצר כדי להכיל את העבודה של האנתרופוסופיה. זאת הייתה משימתו של הבונה החופשי. היה צורך לפנות את הדרך לצורה החדשה, האנתרופוסופיה. אנתרופוסופיה צריכה להיות הקשר בין הזרם הזכרי והזרם הנקבי, שדרכו ניתן לגלות את המשולש הקבור.

הזרם המאניכאי החדש – המסתורין של ההקרבה של האגו וגאולת הרוע.

כאשר חוויתי את הספר 'שני הצריחים' בחודש שעבר, הספר השני בטרילוגיית 'שר הטבעות', רק אז הבנתי בדיוק עד כמה נבואית העבודה הזו של ג'.ר. טולקין הייתה באמת. אם טרם קראתם אותה, ההוביט פרודו בגינס הצעיר יוצא למסע כדי להשמיד את טבעת הכוח. טבעת שאם תיפול לידיו של הקוסם הרשע סאורון משמעות הדבר תהיה סוף האנושות. "טבעת אחת למשול בכולן, טבעת אחת למצאן, טבעת אחת להשיב את כולן, באפלה לכבלן". כמו פרסיפל גם פרודו הוא צעיר וטיפש, אבל יש לו לב טהור. זאת הייתה המשימה של ההוביט הקטן הזה למנוע את השעבוד של העולם על-ידי זריקת הטבעת ללוע הר האבדון וכך להרוס אותה. אם נתבונן בטבעת הזו באורו של מדע הרוח נבין שהטבעת היא לא יותר מאשר האגו.

האגו הוא טבעת הכוח. זה מה שגורם מצד האחד לאגו אחד לחוש את עצמו טוב יותר מאשר אחר, גורם לאנשים לרצות להרחיק את כל האגו-ים האחרים ולהיות עמם במלחמה. מהצד השני האגו הוא זה שעושה אותנו לחופשיים במלוא מובן המילה. זה שמעלה ומרומם אותנו. זה שנותן לנו את הערך והכבוד שלנו. הוא האפשרות שלנו לאלוהי. זה באמצעות כוחו של האגו שהאדם יכול לעבוד על נפשו, על גופו האתרי ועל טבעו הפיזי. יש כוחות מנוגדים שרוצים להשתלט על האגו של אדם על מנת לנהל אותו ולשלוט בו. האדם חייב להיות מוכן להקריב לבסוף את האגו שלו באש הרוח, כפי שפרודו ההוביט הקריב את הטבעת בהר האבדון, כדי לעלות לרוחניות גבוהה יותר. אלא שהוא היה יכול להשיג זאת רק באמצעות האחווה וחברו סמוויז גמג'י.

זאת היא משימת דורנו להפוך את האגו לעצמאי, כך שהוא יוכל להציע את המתנה האישית של אהבה אפילו לאל. כאשר נראים באור הזה כולנו הוביטים הקטנים, והאדם נמצא תחת איום! הקרב על האנושות מתקרב, וישנם כוחות רוחניים הפועלים בנפש האדם כדי לקחת את החופש שלו ולשלוט בו, כך שהאגו שלו הופך לקשוח ואנוכי. אהבה עצמית חייבת להיות מוקרבת, אהבה לא אנוכית – אחווה – חייבת להפוך לקנה-המידה עבור האנושות כולה. זוהי המשימה של הזרם המניכאי החדש הממתין להתגשמותו בעולם כיום.

אנתרופוסופיה כמו זרמים אחרים לפניה לא בכדי הגיעה בזמן שהגיעה. ד"ר רודולף שטיינר התייחס פעמים רבות לעובדה זו. אנתרופוסופיה הוענקה לאנושות על מנת להשיג את התנאים החברתיים והחינוכיים המתאימים להתגשמות בעתיד של המאנס האנושי החדש מאנו, שתפקידו יהיה לעזור לאנושות להשיג את המשימות הללו בדור שיראה את התגשמותו של אהרימן, ומלחמת הכול בכול. מאנו ייקח את מה שנותר מהאנושות ה'טובה' לתקופה הפוסט-אטלנטית השישית של האדמה הזאת במידה רבה באותו האופן שמאנו האלוהי לקח אתו את שבעת הרישים הקדושים להודו במהלך האסון האטלנטי הגדול.

האחווה של התנועה האנתרופוסופית נמצאת לכן כדברי גבירת האור גלדריאל בעלילת שר הטבעות: "החיפוש ניצב על שפת הלהב. אם יתעה אפילו קצת זה ייכשל לחורבנו של הכול." אם היא לא מסיטה את מבטה, אלא מכינה את עצמה לקורבן גדול באמצעות אחווה, היא תהיה הרחם שלתוכו הזרם המניכאי החדש יתגשם. כדי לעשות זאת היא חייבת למזג את הזרמים הזכרי והנקבי באופן הרמוני. הווה אומר שגם העשייה והאש של הידע המעשי אשר למטה חייבות להגיע לקבלה ולאחד את עצמן עם המים השקטים של החוכמה שמגיעה מלמעלה. הידע שהושג במאמץ באמצעות סופיה/איזיס חייב שוב לחפש את עמנואל. משמע שכל אנתרופוסוף חייב שיהיה ברשותו ידע החניכה שיוביל את כל אחד מאתנו לפיתוח של לא רק סגולות חדשות של תפישה, אבל גם ובמקביל לכך עניין עמוק ואהבה לעמיתינו בני האדם. האחד לא יכול לפעול בלי השני. בלי האהבה הזו, הצמיחה העצמית היא אגואיסטית, ובלי לימוד נאות, לאהבה אין בסיס לעבוד עליו.

אתם רואים, אלה מאתנו שמכירים את הדברים האלה, נקראים לחיות את העתיד מראש. בדיוק כמו המניכאים, הטמפלרים, הקתרים והבונים החופשיים לפנינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *