מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות – 15

מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות

רודולף שטיינר

סדרה של 17 הרצאות שניתנו ב-1920 בדורנאך GA199

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 15

10 בספטמבר 1920

אם אנו מתבוננים במה שמתרחש כיום בעולם המתורבת, במה שנוכח בו, אנו מוצאים למעשה – אנו יכולים באמת לומר זאת לאחר ההסברים הרבים שנתנו כבר – שהציביליזציה הולכת ומדרדרת. אם אנו מבינים מה מדע הרוח יכול לומר לנו על סודות היקום, עלינו להבין באופן לגמרי ברור שמקורו של כל מה שמתרחש בחוץ בעולם הפיזי נמצא בעולם הרוח. הסיבות לכל מה שמתרחש בכל רגע נתון בהתפתחות ההיסטורית של האנושות נעוצות גם כן בעולם הרוח. אמת נוספת, שאי אפשר להזכיר אותה לעתים קרובות מדי, היא שברגע הנוכחי, מצב האנושות דורש שכל אדם אינדיבידואלי יתרום משהו מתוך ישותו הפנימית לבנייתה מחדש של התרבות. איננו חיים עוד בעידן בו מספיק להאמין שהאלים יעזרו. בתקופה הנוכחית, האלים אינם סומכים על כך שבני האדם יזהו אותם ואת כוונותיהם, ודברים רבים שלפני זמן קצר עדיין לא היו תלויים באנושות, כיום מותנים בהחלטתם של בני האדם.

למעשה, כל אחד מאיתנו חייב לתפוס את האמת הזו בכל חומרתה. כדי לעשות זאת, נצטרך, קודם כול, להבין מספר דברים שעקב ההתפתחות שלנו שייכים לעבר. ניתן לומר שבמהלך העידן המטריאליסטי, האדם הגיע באופן הדרגתי לנקודה בה הוא תופס את הכול מנקודת מבט אבסולוטית מסוימת, ובנוסף לכך, נקודת מבט זו משתנה לפי הגיל של האדם. כשאדם הוא בן 25 היום, הוא מרגיש שהוא נדרש לשפוט הכול. הוא מאמין שהאדם מסוגל ליצור לעצמו דעה סופית על כל דבר, מבלי שהוא יעבור התפתחות כלשהי. אולי כשהוא יגיע לגיל 50, הוא יסתכל מלמעלה בתחושת עליונות מסוימת על יכולת השיפוט שלו מלפני 25 שנה. אך בגיל 25, הוא לא ירגיש שום דחף כתוצאה מהחינוך שלו לחפש ולקחת בחשבון דעה בוגרת יותר של אדם בן 50.

בין הסיבות העיקריות לכאוס הנוכחי שלנו, התופעה שכרגע ציינו אינה חסרת חשיבות; ההפך, היא אחת מהמשמעותיות ביותר, למרות שללא ספק היא הייתה חייבת להפעיל את השפעתה על כל האבולוציה של האנושות. רק על ידי כך שבמובן מסוים האדם מרגיש משוחרר לגמרי מכל ההקשר העולמי; על ידי כך שהוא מאמץ נקודת מבט אבסולוטית לא רק באופן אישי בחיים בין הלידה והמוות, אלא בכל רגע נתון בחייו; על ידי כך שהוא מאמץ את נקודת המבט שהוא מסוגל לשפוט הכול באופן עצמאי; רק מפני שאשליה זו נוספה לאשליות הרבות האחרות של החיים – ובעולם הפיזי הכול אשליה במובן מסוים – המהלך של ההתפתחות האנושית יוביל בהדרגה את האדם האינדיבידואלי לחירות.

אך עלינו לזכור את ההבדל הגדול בין התקופה הנוכחית שלנו, המתבססת על נקודת השקפה זו, והתקופות הקודמות בהן, ביסודות הקיום האנושי עמדו אימפולסים שונים לחלוטין. עלינו לשים לב לאימפולסים של הזמנים הקדומים, שנועדים להפוך לאימפולסים של העתיד, שאליהם יש לכוון את כל המאמצים בהווה. אכן, יש לבחון אימפולסים קדומים אלה. הם נעלמו לאט ובהדרגה במהלך האבולוציה האנושית, ואיננו קולטים עד כמה מהיר קצב ההתפתחות הרוחנית המודרנית אם איננו רואים את המהירות בה אימפולסים מטריאליסטים מוססו, תוך כמה מאות שנים, חלק עצום מהרוחניות שהייתה קיימת פעם.

כדי להגיע למספר נקודות התחלה בהתבוננות אמיתית על ההווה, אותה נמשיך מחר, בואו נפנה את המחשבות שלנו, למשל, לתקופה הטובה ביותר של החיים המצריים הקדומים. כמובן, בחיים של מצרים הקדומה או כלדיה הקדומה, היו קיימים מוסדות חברתיים גם בעולם החיצוני. מבנים חברתיים אלה נוסדו והופעלו על ידי בני אדם מסוימים. אך בני אדם אלה לא הגיעו לדעות עקב חשיבה במוח האינטליגנטי שלהם לגבי מה יהיה נכון בעבור החיים הקהילתיים של האנשים. במקום זאת, הם פנו למרכזי החניכה. למעשה, החכם שעבר חניכה לתוך המיסטריות של היקום במרכזים אלה, היה היועץ המוביל של השליטים הגדולים בחברה, שהם בעצמם היו במידה רבה מקודשים, שעברו חניכה לסודות הקוסמיים, בהתאם למעמדם ולרמת בגרותם. כשמישהו היה אמור לקבל החלטות לגבי נושאים הקשורים בסדר החברתי, הוא לא שאל את המוח האנושי החכם – במובן המילולי של המילה – אלא את אלה שהיו מסוגלים לפרש את האותות מהשמיים. כי היה ידוע שכאשר נופלת אבן על האדמה, הדבר קשור בכוחות האדמה; כאשר יורד גשם, זה קשור לכוחות האוויר – האטמוספרה. אם, מצד שני, יש להחליט לגבי הגשמת גורלות שקשורים זה לזה, אין לכך כל קשר עם שום חוקי טבע שניתן להבין באופן דומה. הדבר קשור לחוקים שניתן לעקוב אחריהם בקוסמוס באותם האמצעים שמגלים את מסלול הכוכבים, כך שאת מסלול הכוכבים הם קראו באותה הדרך בה אנו קוראים בשעון את השעה של היום. איננו אומרים: "מחוג אחד על השעון שלי נמצא למטה בצד ימין, והשני בצד שמאל." במקום זאת, אנו אומרים: "אנו יודעים שמיקום זה של המחוגים מסמן שהשמש שקעה לפני כך וכך שעות, וכו'." באופן דומה, אלה שידעו לקרוא את מסלול הכוכבים אמרו לעצמם: "קונסטלציה זו או אחרת של כוכבים מסמנת עבורנו כוונה כזו או אחרת מצד אותן ישויות רוחיות שמובילות ומנווטות את כל מה שאנו קוראים לו גורל אנושי." הם ראו את הכוונות של ישויות רוחיות מלוות אלה על ידי התבוננות במסלול הכוכבים. הייתה מודעות ברורה לכך שלא כל מה שהאדם צריך לדעת מתגלה כאן על האדמה; למעשה הדברים החשובים ביותר שהוא צריך להיות ער להם, הכוחות הפועלים בחייו החברתיים, מתגלים בתופעות שניתן לצפות בהן בקוסמוס, מחוץ לספרה הארצית. הם ידעו שאי אפשר לנהל את העניינים של האנושות כאן על האדמה אלא אם כן נבחנות הכוונות של האלים בתחום הלא ארצי. לכן, כל מה שיש להשיג כאן בתוך הסדר החברתי היה קשור לספרה הלא ארצית.

איפה נמצא כיום את הנטייה לחקור את האותות הגדולים האלה שניתן לראות בקוסמוס מחוץ לכדור הארץ, כאשר, במקום זה או אחר, עולה שוב האמונה שיש לייסד תנועת רפורמה כלשהי? סימפטום הרבה יותר חשוב מהמטריאליזם, מכל דבר שהופיע בצורת מטריאליזם במדעי הטבע, הוא העובדה שהאדם כבר אינו מבקש עצה מהקוסמוס מחוץ לכדור הארץ לגבי ענייניו הארציים. אנו לא הופכים לרוחניים בכך שנמציא תיאוריות אודות האדם או כל דבר אחר ביקום; אנו נהפוך לרוחניים רק אם נבין כיצד לחבר בין ענייניה הארציים של האנושות והקוסמוס מחוץ לכדור הארץ.

אך מקרה כזה, יש לדעת בוודאות, מעל לכול, שהעניינים של העולם הזה לא מוכנים להסתדר על פי דעות שנרכשו דרך השכלה במדעי הטבע בלבד. ואז, עלינו להיות מסוגלים להכניס להשכלה התרבותית המלאה את היכולת לחבר שוב את העניינים הארציים עם הספרה הלא ארצית. יש צורך, מעל לכול בהבחנה ברורה יותר לגבי האופן בו יכולת זו אבדה במהלך האבולוציה האנושית, והאופן בו הגענו בהדרגה לשלב בו רוצים לשפוט את הכול מנקודת מבט ארצית בלבד. בואו נתבונן במשהו שמאד שכיח כיום בעולם: במרכיב של תסיסה והסתה חברתית.

כולכם שמעתם על המאמץ שמופיע בכל מקום להתחיל בנוהל של עבודת חובה – לבוא לאדם בדרישה שיעבוד באמצעות הסדר חברתי מסוים המבוסס על צווים על פי החוק – כלומר, לא עוד להשתמש רק במה שמאלץ את האדם לעבוד, כגון רעב ומניעים אחרים, אלא למעשה להפוך את העבודה לחובה מכוח החוק.

אנו רואים איך, מצד אחד, ההסתה הסוציאליסטית דורשת עבודת חובה כזו. אנו רואים איך, ברוסיה הסובייטית, עבודת חובה זו כבר הובילה לצורה נוקשה למדי, כאשר חיי האדם דומים לחיים בבסיס צבאי. אנו גם עדים לכך שהסוציאליסטים הרדיקלים תומכים בהתלהבות בעבודת חובה. אנו רואים גם איך הנפשות הרדומות של ימינו מקבלות חדשות מסוג זה, ואיך פקידי ממשלה במקום זה או אחר אף החליטו להנהיג עבודת חובה. אנו קוראים זאת כמו כל ידיעה אחרת בחדשות, ולא שמים הרבה לב לכך. קמים בבוקר כרגיל, אוכלים ארוחת בוקר, אוכלים ארוחת צהרים, יוצאים מחוץ לעיר לחופשת הקיץ, וחוזרים שוב, ולמרות העובדה שבעולם מתרחשים האירועים החשובים והמרכזיים ביותר, אנו מתנהגים כמו שאנו רגילים להתנהג תמיד. אך האנושות לא צריכה להתעקש לדבוק בהרגלים ישנים. האנושות צריכה לקחת ברצינות את מה שחשוב היום, את העובדה שחייבים ללמוד מחדש הכול אודות התנאים של החיים. אפילו כשרואים שהדרישה לעבודת חובה נתקלת בהתנגדות, מאיזו נקודת מבט מותקפים עניינים אלה? עלינו להודות שהמתנגדים לא חכמים בהרבה מאלה שתומכים בדרישות אלה. לרוב, הם ישאלו: "האדם יכול עדיין למצוא הנאה בעבודתו?" – או משהו דומה. כל הסיבות המובאות בעד ונגד הרעיון הזה שוות פחות או יותר אותו דבר, מפני שהן עולות מאותן הדעות המוגבלות רק למה שקורה כאן בין הלידה למוות; הן אינן נובעות מהבנה מספקת של החיים. כשמדען הרוח בא ואומר: "בסדר, תנהיגו עבודת חובה, אבל בעוד עשר שנים יהיו לכם תוצאות נוראיות, כי ההתאבדויות יעלו בקצב מפחיד," אנשים יראו אמירה כזו כפנטזיה. הם לא יזהו שמסקנה זו נובעת מידיעה פנימית של מערכות היחסים הקיימים ביקום. הם לא יהיו מוכנים ללמוד את מדע הרוח ולגלות את הבסיס שממנו יכלו להבין שמסקנה זו מוצדקת. במקום זאת, אנשים ימשיכו בחייהם הרגילים – חלקם יקומו בבוקר, יאכלו ארוחת בוקר וצהרים, ייסעו מחוץ לעיר בקיץ וכו', ואחרים יבלו את זמנם בשינה באופן זה או אחר, ויסרבו להתייחס ברצינות לשאלות אלה. ושוב אחרים יקימו מועדונים, אירגונים חברתיים, אגודות נשים, וכו' – דברים נחמדים למדי – אבל כשהמאמצים שלהם אינם מחוברים לסדר הקוסמי האמיתי, הם אינם מובילים לשום מקום. העידן שלנו יותר מדי יהיר בכדי לנטוש נקודות מבט אבסולוטיות שמבוססות על ההנחה שבכל גיל יש לאדם בהחלט שיפוט סופי ומכריע לגבי כל נושא.

בימים אלה ובשבועות האחרונים הסברתי את האופן בו התחומים השונים של האורגניזם החברתי המשולש הופיעו באזורים שונים באבולוציה הארצית. אמרתי שבעיקרו של דבר, כל החיים הרוחניים שלנו אינם אלא טרנספורמציה של מה שעלה במזרח לפני זמן רב. אבל כשאנו מתבוננים במה שתואר בהזדמנויות רבות בשבועות האחרונים מהיבט אחד, וחוקרים אותו בהקשר של נקודות ההשקפה שציינתי עכשיו, אנו מגלים שבכל הקשור לגורל האדם, כל הידע הזה של המזרח היה מבוסס על הפיענוח של מסלולי הכוכבים, של מה שקיים מחוץ לכדור הארץ, ושהמושג היווני של גורל היה ההסתעפות האחרונה של חוכמה לא ארצית זו.

ואז בא הידע שהופיע מאזור המרכז. כפי שציינו, זה היה ידע יותר משפטי; היה משהו שהאדם משך יותר מישותו שלו. הוא לא היה קשור לתצפיות של הקוסמוס מחוץ לכדור הארץ. אמרתי לכם שההשקפה של המערב לגבי העולמות העליונים הייתה חדורה באלמנט משפטי, ושהאירועים שהתרחשו במהלך התפתחותה של האנושות עמדו תחת הסימן של מושגים משפטיים. שופט קוסמי מקצה עונשים בדיוק כפי ששופט אנושי מטיל עונשים על עבירות חיצוניות. זאת הייתה השקפה משפטית, תפיסה משפטית שחדרה לצורה השונה לחלוטין של השקפות המזרח לגבי עולם הרוח.

השקפה זו לגבי עולם הרוח הייתה קשורה לעובדה שבמרכזי החניכה, אלה שנמצאו מספיק בוגרים עברו חניכה אל תוך הטבע של מה שנשלח למטה לאדמה מממלכות בלתי נראות באמצעות מה שנגלה במה שניתן לראות. אז, האירועים שהיו אמורים להתרחש על האדמה הונחו על פי הכוונות של החניכה. כמובן, במקרה של ידע מסוג זה חייבים להביא בחשבון יותר מנקודת המבט המאפיינת כל גיל נתון, שעל פיה האדם מאמין שהוא מסוגל להגיע לשיפוט אבסולוטי לגבי כל מיני נושאים. מנקודת המבט של החניכה, יש לקחת בחשבון את האבולוציה של האדם כולה, וגם מה שהאדם מביא לקיום הארצי דרך הלידה, ומה שיכול להתגלות לו כאשר הוא רואה בחיים הארציים התגלות של הקיום העל-חושי.

בתקופה האחרונה, משהו שהיה במהותו מדע של השמיים התמלא באלמנט משפטי. כעת עלינו לבחון קצת את המדע השמיימי הזה ואת גורלו. הידע הקדוש של המזרח טוּפח בצורתו הטהורה ביותר במרכזי החניכה לפני אולי 10,000 שנים במזרח. מאוחר יותר, למרות שהוא כבר איבד משהו מצורתו הטהורה כל כך, הוא טופח עדיין בדרך יחסית טהורה במצרים. מאוחר יותר, לאחר שהוא הפך לעממי במובן מסוים, השתמשו בו נוכלים וקוסמים ברחובות רומא האימפריאלית, בצורת טריקים וקסמים. בסופו של דבר, זו הדרך של אירועי העולם; משהו שהוא קדוש בתקופה אחת יכול להפוך לדבר הכי לא קדוש בתקופה מאוחרת יותר. בזמן שהידע הנשגב ביותר של המזרח היה שייך לרחובות של רומא האימפריאלית, התפתחה החשיבה המשפטית מתוך הרומניזם Romanism עצמו על היסודות המצריים המאוחרים, והתחילה לשלוט בעולם. בתקופות שלאחר מכן, אך רק לאט ובהדרגה, מה שהמזרח פעם הוריד מהכוכבים כחוכמה אנושית התעמעם ובסופו של דבר התפוגג. כי, אפילו במאה ה-13, תומס אקווינס[1] עדיין אמר: "הגורל האנושי, כל גורל המתרחש בעולם תחת הירח, מכוון על ידי האינטליגנציות של הכוכבים. אך אין זה בשום פנים ואופן משהו בלתי נמנע בעבור האדם." אם כן, אב זה של הכנסיה הקתולית-נוצרית מהמאה ה-13 אינו מתייחס לכוכבים, לפלנטות, רק כפלנטות פיזיות, אלא הוא מדבר על אינטליגנציות ששוכנות בפלנטות אלו שהם השליטים האמיתיים של מה שנקרא הגורל האנושי. מה שפעם עלה במזרח עדיין נכח במאות ה-13,12, 14, אם כי בהסתעפויותיו האחרונות, כהיבט של הכנסיה הקתולית הנוצרית. זהו פשוט עיוות נורא מצד הכנסיה הקתולית הנוכחית למנוע דברים אלה מהמאמינים, כדי שהכנסיה תוכל להצהיר שזוהי כפירה אם מניחים, למשל, שהפלנטות והכוכבים האינדיבידואלים חדורים בנפש וברוח. על ידי כך, הכנסייה לא רק מתכחשת לנצרות; היא מתכחשת אף למורים האחרונים שלה, שמכל הבחינות עדיין היה להם קשר יותר ישיר עם מקורות חיי הרוח מאשר לעידן הנוכחי. לכן, יש לציין שלפני לא כל כך הרבה זמן, ננטשה לגמרי התפיסה שעדיין תארה את העולם כחדור ברוח. אילו אנשים היו מלמדים היום את האמת לגבי מה שהשפיע על חיי הרוח במאות ה-11, 14,13,12 ו-15; אילו, עקב הדעות הקדומות שלהם, הם לא היו מסלפים את העובדות הקיימות בתקופה ההיא, אז היה אפילו לזה השפעה מחייה על חדירת הרוח להשקפת העולם הנוכחית. אז המטריאליזם, המטריאליזם של מדעי הטבע, או המטריאליזם של המיסטיקנים או התיאוסופים, במיוחד המטריאליזם של הכנסיה הקתולית, לא היה יכול להתקיים. כי מה שנמצא בדּוֹגְמות של הכנסייה הקתולית הרומית נבע במקור ממדע הרוח הטהור ביותר; ומדע רוח טהור זה ראה את הרוח בכל מקום ביקום.

כל מה שעיני הנפש ראו כרוח ביקום הוזנח. היקום הפך להיות חדור במטריאליזם. מסיבה זו, כמובן, לא נותר דבר חוץ ממילים של אמונה. למשל, מאחורי השילוש, הדוקטרינה של האב, הבן ורוח הקודש, עומדים סודות עמוקים ביותר. מצד שני, במה שמלמדים היום כדּוֹגְמָה של השילוש, כבר לא נשאר דבר. מצד אחד יש את הדוקטרינה, האמונה של הזרמים הדתיים, ומצד שני, ישנם מדעי טבע נטולי רוח. אף אחד מהם לא יכול להושיע את האנושות מהמצב העלוב שהיא הידרדרה אליו. כדי למצוא ישועה, מספר מספיק גדול של אנשים צריכים להתעורר בתוכם. כי, במיוחד בתקופה הנוכחית, קיימת האפשרות בישותו הפנימית של האדם לאסוף את החוטים הנפשיים-רוחניים שיכולים להוביל, אם כוחם נחווה פנימית בדרך הנכונה, להבנה של מה שניתן לקבל ממדע הרוח כדי להאיר גם את חיי הטבע וגם את חיי החברה. איננו צריכים לרצות לשמר בכל מחיר את ההרגלים השליליים של חיינו הפנימיים, כפי שהם התפתחו במאות השנים האחרונות. הרגלים שליליים אלה מבוססים על הדעה שאם נוכל להישאר שקטים ופסיביים, בסופו של דבר האלים יכנסו לתוכנו, יגלו בתוכנו את הכול, והעומק המיסטי יואר באור פנימי, וכך הלאה. העידן הנוכחי אינו מתאים לכך. הוא דורש מהאדם אקטיביות פנימית של נפש ורוח; הוא דורש שהאדם יתבונן במה שמנסה להתגלות בתוכו. אז הוא ימצא בכל הנסיבות את מה שרוצה להתגלות בתוכו, אך עליו להיות מוכן לבצע פעילות רוחנית פנימית שכזו. אך אל לנו להאמין שניתן להגיע לדברים רבים על ידי פעילות פְּסֵאוּדוֹ-מיסטית; מעל לכל דבר אחר, עלינו להתחקות אחרי הרוח בדברים החיצוניים של העולם.

הפניתי את תשומת לבכם למה שקרה, למשל, במזרח, באסיה. תיארתי שפעם, התנאים באסיה היו כאלה שהאדם הרגיש שליבו מתרחב, הרגיש שנפשו מתחממת, כאשר המחשבה על ברהמן הקדוש הנחתה אותו והוא הפנה את מבטו לסמל החיצוני העוצמתי של צלב הקרס. זה גרם לחייו הפנימיים להיפתח. הלך נפש פנימי זה היה משמעותי מאד עבורו. היום, כשאדם מהמזרח מקבל שטר רוסי רגיל של 2000 רובל – שלא שווה הרבה, כי כדי לקנות משהו אתה צריך אלף שטרות כאלה – הוא רואה עליו הדפס יפה של צלב הקרס. אותם רגשות בני אלף שנה, שפעם ראו בנפש את ברהמן הקדוש כשהעין פנתה לצלב הקרס, בוודאי חיים עדיין. היום, אותן האיכויות הרגשיות עולות כשרואים את השטר של 2000 רובל.

האם אתם מאמינים שיש לאדם השקפה רוחנית לגבי העולם אם הוא אינו מתבונן במשהו כזה ואומר לעצמו: "הכוחות הפועלים כאן הם הכוחות האהרימניים. יש כאן אינטליגנציה על-ארצית, אף אם כי היא אינטליגנציה אהרימנית"? האם אתם מאמינים שמספיק סתם לומר: "אה כן, זהו העולם החומרי החיצוני! אנו מפנים את מבטנו מעלה לדברים רוחניים; אנו לא שמים לב לדברים שבשבילם יש לאנשים רק מילים"? אם אתה מחפש אחר הרוח, עליך לחפש אותו גם כשהוא מופיע אפילו בסטיות הגדולות של האבולוציה החיצונית של העולם, כי שם תמצאו את נקודת ההתחלה להיבטים אחרים.

זו הטרגדיה של הציביליזציה המודרנית שאנשים מאמינים שבכל מקום פועלים רק כוחות אנושיים, כוחות העולים בין הלידה למוות. למעשה, העולם שלנו חדור כולו בכוחות על-חושיים, כוחות רוחיים שנחשפים באירועים השונים שמתרחשים. אם אדם רוצה לעשות משהו, אם מישהו מנסה להגשים כוונות כדי להביא לתוצאה זו או אחרת, עליו להפנות מבטו אל הכוחות הרוחיים המיטיבים שמסוגלים לעבוד נגד כוחות רוחיים אחרים; והכוחות הרוחיים שיכולים להתנגד לאחרים חייבים להיוולד באדם דרך פעילותו הפנימית שלו.

אך בקשר לכל זאת, על האדם באמת להסתכל למעלה לתוך עולם הרוח. זה משהו שהוא מאד לא נוח לאנשים רבים. לכן לרוב הגדול של אנשים בעולם לא נעים אפילו לדבר על מדע החניכה. כי יש דבר אחד שמדע החניכה חייב להבהיר לאדם בכל מקרה. האדם מאורגן, קודם כול, בכיוון האינטלקט שלו. בוודאי, ישנם היבטים אחרים של האירגון שלו, כגון העיכול, המטבוליזם, קצב הלב, הנשימה, והתהליכים הפיזיולוגיים. הוא נושא בתוכו אינסטינקטים, ומכאן ישויות נפשיות, וכו'. בנוסף, הוא נושא בתוכו מה שנקרא אינטליגנציה, והעידן הנוכחי גאה במיוחד באינטליגנציה הזאת. אבל מאיפה באה האינטליגנציה שלנו? המטריאליזם מאמין שהאינטליגנציה שלנו נוצרת מתוך התהליכים שמתרחשים למטה בכבד, בלב; ואז הם נעשים מעודנים יותר והופכים לתהליכים בתוך המוח. תהליכים אלה במוח שונים רק במקצת מאלה שמתרחשים בכבד או בקיבה, אבל אותם התהליכים האלה יוצרים חשיבה. אנחנו יודעים שאין זה כך. התהליכים שמתרחשים במוח, בדיוק כמו התהליכים שבכבד או בקיבה לא גורמים לשום חשיבה כלל. במוח מתרחש משהו; מתוך התהליכים הבונים מתפתחים ללא הרף תהליכי הרס.

Diagram 26

כאן עובדים לא רק תהליכים בונים אלא גם תהליכים מפוררים; החומר נופל בלי הרף לתוך הכלום. כך שבמוח לא מדובר בבנייה. כל תהליך בונה משמש רק כדי להזין את המוח, ולא כדי ליצור חשיבה. אם אתם רוצים להתמקד באותם תהליכים במוח שקשורים לחשיבה, ואתם רוצים להשוות אותם לשאר האורגניזם, אתם לא צריכים להשוות אותם לתהליכי הבנייה, לתהליכי הצמיחה, אלא לתהליכי הסילוק. המוח תמיד מעורב בסילוק, וכפי שאמרתי, התהליכים של הרס, של התפוררות, של מוות, הם התופעות המלוות של האינטליגנציה. אילו למוח שלנו לא הייתה יכולת סילוק, לא יכולנו לחשוב. אם המוח שלנו היה מכיל רק תהליכי בנייה, היינו קיימים במצב עמום, אינסטינקטיבי; במקרה הטוב היינו מגיעים לחלומות עמומים. אנו מגיעים לחשיבה בהירה דווקא מפני שהמוח מפריש ומסלק חומרים. החשיבה מתפקדת רק במקביל לתהליכי הסילוק. רק מפני שהאירגון האנושי מסלק את מה שלא שימושי לו, יכולה החשיבה להתבסס מתוך עולם הרוח.

נתייחס כעת לחשיבה שהתפתחה במיוחד מאז אמצע המאה ה-15, החשיבה שהאדם המודרני כה גאה בה. היא נוצרת מפני שאנו הורסים את המוח שלנו, מפני שאנו יוצרים בו תהליכים של התפוררות, של סילוק. נניח שאתה טרוצקי או לנין, שנוסע לרוסיה – על פי הפקודות של לודנדורף[2] ברכבת אטומה ובליווי דר' הלפאנד[3] (רכבת מסוג זה, שנסעה משוויץ דרך מרכז אירופה, הביאה את לנין בליווי אנשים כמו דר' הלפאנד לרוסיה, תחת חסותו של לודנדורף) – נניח שאתה אדם כזה, ושאתה מאמין שמהתהליכים שמייצגים את האינטליגנציה – התהליכים היחידים שמתוכם נולדה החשיבה של מדעי הטבע במאות השנים האחרונות – ניתן לפתח את הסדר החברתי. איזה מין סדר חברתי זה יהיה? הוא יהיה העתק של מה שקורה במוח בזמן תהליכי החשיבה. אל תחשבו שמה שאנו מפתחים בחוץ שונה ממה שאנו מפתחים בתוכנו, אם התהליכים היחידים שמשתמשים בהם הם תהליכי חשיבה! אם תנסו להקים סדר חברתי בעזרתם, זה יהיה משהו הרסני, בדיוק כשם שתהליכי החשיבה במוח מביאים להרס – זה בדיוק אותו הדבר. כשהיא מופנית כלפי המציאות, החשיבה הורסת. אפשר לקבל תובנות לגבי עניינים מסוג זה רק כשמתבוננים בסודות העמוקים יותר של ישותו של האדם ושל כל העולם. לכן על האנושות לשים לב לדברים אלה אם ברצוננו להגיע לכל סוג של שיפוט בר תוקף לגבי עניינים ציבוריים. לא מועיל היום בכלל שנבסס דיונים לגבי עניינים חברתיים על ההנחות של מאות השנים הקודמות, מפני שהן אינן תקפות עוד. חשוב כאן להבין שתהליכים שונים לחלוטין צריכים להתרחש בחיי הרוח של האדם; שוב, מדע החניכה חייב להתערב ולמשוך ממקורות רוחיים את מה שלעולם לא ניתן לדלות רק ממקורות של אינטליגנציה אנושית. מדעי החברה של היום יכולים להופיע רק כתוצאה של מדע הרוח. אפשר וחייבים להבין זאת ממש מן היסודות.

מה שלמעשה חשוב עבור האדם המודרני הוא שהוא לא יגיע לקשר עם מדע הרוח רק באופן שטחי כלשהו, אלא שילמד לזהות עד כמה מדע הרוח קשור לגמרי לגורל האנושי לעתיד שיבוא.

כדי שאדם יוכל להעריך דבר כזה, חייב להתפתח בו רגש כלפי מה שעולה מתוך המקורות הרוחיים ברצינות עמוקה. אך כדי שייוולד רגש כזה, יש לסלק דברים רבים, וביניהם, לפני כל דבר אחר, יש לסלק את קלות הדעת הרווחת בכל מקום. לפני זמן קצר, בהרצאה שנתתי בפני המורים המקומיים, ציינתי סימפטום המעיד היום על קלות דעת כזו. אחד מחברינו בלונדון השקיע מאמץ רב בסידור מפגש של מספר אמנים כאן באוגוסט. המפגש נועד להכיר להם את המבנה שלנו, וליצור מעין מרכז שממנו יוכל לצאת האימפולס שכל כך חיוני עכשיו כדי שהמבנה יושלם יום אחד. נשלחה הודעה לעיתונאי אנגלי, לא מעיתון יומי רגיל, אלא מכתב-עת שקורא לעצמו “Architect” ("אדריכל"), במילים אחרות, כתב-עת שרוצה שהקהל ייקח אותו ביותר רצינות. העיתונאי אף קיבל תיאור בכתב לגבי מה שמתוכנן. אך האיש הזה היה כה גס רוח וקל דעת, שהוא כתב: "מתוכנן ביקור בדורנאך על ידי אנשים כאלה וכאלה. דר' שטיינר בעצמו הבטיח להכיר לאורחים את מה שקורה שם, ויש להניח שעשרה ימים יספיקו בשביל הטיול הזה. מתוך זמן זה, ארבעה ימים יוקדשו לנסיעות, ובששת הימים הנותרים, המבקרים יוכלו להחלים מהזעזוע שיחוו עקב הרושם הראשון שלהם מדורנאך." כך שלטיפוס הלץ הזה אין כל מושג על מה הוא אמור לכתוב, ובשביל הפרוטות שהוא מקבל בעבור כל שורה, הוא מסוגל לכתוב רק בדיחה מטופשת כדי שקוראיו יוכלו להמשיך לשמור גם כן על קלות הדעת שלהם.

המצב הרחיק לכת עד כדי כך שהלך הנפש הכללי של האנשים קלוקל ממש מן ההתחלה, קלוקל בגלל סוג זה של עיתונאים; אין כבר שום סיכוי שמשהו יוכל להיווצר. הדבר היחיד שעיתונאים כאלה יכולים לעשות הוא לנצל את ההזדמנות לעשות איזו בדיחה מטופשת, קלת דעת. לא תושג שום התקדמות אם לא מבינים את הרצינות בה יש לדון בנושאים אלה. לא תהיה התקדמות אם נושאים אלה נחשבים לבלתי משמעותיים; אם, למשל, אדם יאמר, מנקודת מבט משועממת או צינית: "אה, אי אפשר לקחת כל כך ברצינות עיתונאי כזה!" מנקודת מבט מסוימת, כמובן שאין לייחס משמעות לכתיבה זולה שכזו, אבל כן יש למדוד אותה על פי ההשפעה שיש לה בעולם.

עניינים אלה באמת רציניים ומאלצים אותנו לומר שוב ושוב: "מבנה זה נועד להיות אבן דרך למה שחייב להתרחש לטובת עלייתה של האנושות!" ללא ספק, גורמים מסוימים לא חסכו שום מאמץ כדי להפוך את המבנה למה שהוא עכשיו. גם הגורל תרם את חלקו ההכרחי. בסופו של דבר זה נכון שמן ההתחלה המבנה קם כאן בעיקר כתוצאה מהמאמצים של מדינות מרכז אירופה. אבל כשהמשאבים הכספיים של מרכז אירופה הגיעו לתחתית, המדינות הניטרליות היו מוכנות באופן ראוי לשבח ומשמעותי ביותר לעשות משהו למען המבנה הזה. לאורך תקופת הפסיכוזה של המלחמה שהוצתה דרך שנאה ועוינות, אלה ממרכז אירופה שהתאפשר להם לפעול למען המבנה לא חסכו כל מאמץ כדי לשמור על מקום זה כך שאנשים מכל חלקי העולם ומכל העמים יוכלו להתאסף כאן ביחד. בניין זה ניצָל ונשמר לאורך כל השנים של שוביניזם; מאף אחד לא נשללה ההזדמנות לפגוש כאן אחרים ברוח של אחווה, לא משנה מאיזה חלק של העולם הוא הגיע. אך כל זה מראה שאי אפשר להשלים את המבנה הזה אם סומכים על המשאבים הקודמים; הוא מראה את הצורך במאמצים מאותן מדינות שמצבן הפיננסי טוב, מפני שהן נמצאות בתחילת תקופה בה לא מכביד עליהן אסון כלכלי, והן בהחלט במצב בו הן יכולות לעשות משהו למען המבנה. יש לקוות שיום אחד לא יתפשט בעולם מסר כמו זה: היו אמורים להקים אבן דרך לחיי הרוח המפציעים. האנשים האלה שנסחפו ואבדו עקב האירועים העולמיים הקָטַסְטְרוֹפָלִיים השאירו מאחור כמורשה אחרונה את כל מה שיכלו לממש. מצד שני, אלה שלא נסחפו, אלה שיכלו להתחיל בחיים החדשים, לא הבינו מה השאירו עבורם אלה שאבדו.

————————————————————————-

  1. תומס אקווינס Thomas Aquinas : 1226-1274; ראו רודולף שטיינר: שחרור החשיבה GA74
  2. אריך לודנדורףErich Ludendorff : 1865-1937, גנרל גרמני.
  3. אלקסנדר הלפהנד Alexander Helphand , מת בשנת 1924, סוציאליסט רוסי, במשך תקופה מסוימת פליט מדיני בגרמניה. הוא שיחק תפקיד חשוב באירועים שהובילו למהפכה הבולשביקית, וגם לחתימת הסכם השלום של ברסט-ליטובסק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *