מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות – 12

מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות

רודולף שטיינר

סדרה של 17 הרצאות שניתנו ב-1920 בדורנאך GA199

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 12

 3 בספטמבר 1920 

בפעילויות שלנו במדע הרוח, חשוב שבהדרגה נלמד להכיר מנקודות מבט שונות ורבות את מה שאנו אמורים להבין. אפשר לומר שבמיוחד בהקשר של נושאים מדעיים-רוחיים, העולם מצפה לגישה פשטנית, שטחית, לאמונה; אך אי אפשר לספק דבר כזה בקלות. כי לגבי העובדות המדעיות-רוחיות דווקא הכרחי שהאמונה שלנו תתפתח באופן הדרגתי. בהתחלה, האמונה עדיין חלשה. מתחילים להכיר את אותם הדברים מנקודות מבט חדשות, שמשתנות כל הזמן; כך האמונה הולכת ומתחזקת. זאת הנחת היסוד האחת שממנה הייתי רוצה להתחיל היום. הנחת היסוד השנייה תתייחס לדברים השונים שדיברתי עליהם כאן כבר במשך מספר שבועות; היא תתייחס למה שנאמר לגבי ההבדלים בין בני האדם במקומות שונים בעולם התרבותי.[1] הרשו לי לציין בקצרה כמה מהעובדות המשמעותיות והרלוונטיות ביותר לנושאים בהם נעסוק במשך שלושת הימים הבאים.

ציינתי באיזה מובן המזרח הוא המקור של החיים הרוחניים המהותיים של האנושות. ואז הצבעתי על כך שבאזורים המרכזיים, ביוון, במרכז אירופה ובאימפריה הרומית – מדובר בתקופות זמן ארוכות מאד – קיימת בעיקר הנטייה לפתח מושגים משפטיים, פוליטיים. המערב נוטה במיוחד לתרום מושגים כלכליים לציביליזציה האנושית כולה. כבר הזכרנו שכאשר מתבוננים במזרח, אנו מגלים שבעיקרון חיי הציביליזציה מנוונים שם. כדי להעריך נכון מה משמעות המזרח עבור התרבות האנושית כולה, עלינו לחזור לתקופות קדומות יותר. בין המסמכים ההיסטוריים הזמינים המשקפים את טבעו המהותי של המזרח, הוודות, הפילוסופיה של הוֵדָאנְטַה, בולטות מעל כולם. אך מסמכים אלה ואחרים מצביעים על מה שהיה נוכח במזרח בתקופות עוד יותר קדומות. הם מראים כיצד נולדו חיי תרבות מתוך נטייה קדמונית, לגמרי רוחנית של האנושות המזרחית. מאוחר יותר, גם במזרח, החיים הרוחניים האלה עברו תהליך של החשכה. אך אדם שמסוגל להתבונן בצורה נכונה במה שמתרחש כעת במזרח – למרות שזו סתם קריקטורה של מה שהיה שם בעבר – יוכל לראות אפילו היום בתופעות הדֶּקָדֶנְטִיות את העקבות של חיי הרוח הקדומים.

בתקופה מאוחרת יותר, התפתחה החשיבה הפוליטית והמשפטית באזורים המרכזיים של כדור הארץ. היא התפתחה ביוון וברומא העתיקה, ומאוחר יותר, מימי הביניים והלאה, היא התפשטה לאזורים באירופה כולה. בהתחלה, לא הייתה במזרח בכלל חשיבה פוליטית, במיוחד לא חשיבה שהיום אנו מגדירים כחשיבה משפטית. אין הדבר בא בסתירה עם הקיום של חוקי חמורבי ואחרים. כי אם לומדים את התוכן של חוקים אלה, ניתן לזהות מהטון והיחס שלהם שמדובר בהם במשהו שונה לחלוטין מצורת החשיבה אותה מגדירים במערב כמשפטית. רק בתקופה האחרונה התפתחה במערב צורת חשיבה כלכלית. כפי שכבר הסברתי, אפילו המדע, כפי שמיישמים אותו היום, לובש את הצורות ששייכות למעשה לחיים הכלכליים.

מבחינת החיים הרוחניים של המזרח, מעניין להתבונן באופן בו כל מה שהיה שייך עד כה למערב הוא ביסודו של דבר גם מורשת של חיי הרוח המזרחיים, אם כי בצורות שעברו מטמורפוזה. לפני זמן מה, ציינתי כאן באיזו מידה ניכרת החיים הרוחניים האלה של המזרח עברו טרנספורמציה באירופה. עלינו להתעמת עם העובדה שהיכולות ששלטו במזרח יצרו תפיסה של נפש אנושית אלמותית, אך באופן כזה שהאלמותיות הייתה קשורה לקיום טרום-לידתי. תפיסת הנפש בחשיבת המזרח התייחסה, מעל לכל דבר אחר, לחיים שהיו קיימים מקודם, לחיי הנפש בין הלידה למוות שקדמו לקיום הארצי הנוכחי. ניתן לומר שכל השאר היה תוצאה של תפיסה זו. מהשקפה זו נבעו היחסים רבי העוצמה, שהאדם המערבי יכול לקלוט רק בצורה מעורפלת עד היום, היחסים שניתן לכנות יחסי קרמה, שלאחר מכן השתקפו, אם כי בצורה די חלשה, במושג היווני של גורל. מה הוא באמת הדבר שעבר, שזרם לתוך הגירסה המערבית של מושגים אלה, אפילו המושגים בהם אנשים השתמשו כדי לנסות להבין את המסתורין של גולגולתא? זה היה משהו שמושפע מאד מהחשיבה הלגליסטית. יש ניגוד מוחלט בין התבוננות בנתיב הנפש על פי השקפת העולם המזרחית כיורדת מעולם רוחי למימד הפיזי, כאשר את היחסים הקרמתים רואים מפרספקטיבות רחבות, לבין החשיבה על פי הרעיון המשפטי של עמידת הנפש בפני בית דין, חשיבה שבמערב פלשה לתוך המושגים המזרחים הללו. עלינו רק להיזכר בציור הנפלא של מיכלאנג'לו בוותיקן, בקפלה הסיסטינית, שבו שופט העולם, כמו איזה דיין קוסמי, חורץ את דינם של אנשים טובים ורעים. זאת השקפת עולם מזרחית המתורגמת לחוקים מערביים. אין זו בשום פנים ואופן השקפת העולם המזרחית המקורית. חשיבת חוק זו נמצאת לגמרי מחוץ לתפיסה המזרחית. למעשה, ככל שמושג הרוח הלך והתפתח במרכז אירופה, כך התגבר בו אלמנט החוק הרומי.

משום כך, באזורים המרכזיים, אנו עוסקים בעיקר באלמנט הנוטה לחשיבה משפטית ופוליטית. אך הציביליזציה שונה באזורים שונים בכדור הארץ לא רק מבחינה זו, אלא בעוד היבט. אם אנו לומדים את ההישגים של המזרח, אם אנו מתבוננים בצביון המיוחד של חיי הנפש במזרח, במיוחד במקומות בהם הם במיטבם, אנו מגלים שחיי נפש אלה הם אטוויסטיים ואינסטינקטיביים במהותם, למרות שפירותיהם בעיקר תרבותיים; והאנושות כולה ממשיכה לקיים את עצמה מהם. חיי רוח אלה נובעים מתוך אימגינציות לא מודעות שקרן-תודעה מסוימת כבר מעמעמת אותן. אך יש בהם עדיין חלק גדול שהוא לא מודע ואינסטינקטיבי.

חיי הרוח שהאנושות יצרה עד כה מופיעים באופן שמצביע אל הסְפֵרות הנעלות ביותר שנפש האדם מסוגלת להשתתף בהן, אך הגבהים הנשגבים של הספרות הללו הושגו במעין מעוף אינסטינקטיבי. לא מספיק להתחקות אחרי המושגים או התמונות שהמזרח יצר, אלא חייבים להתמקד בסוג הייחודי של חיי רוח וחיי נפש, שבאמצעותם המזרח, במיוחד בתקופת השגשוג שלו, הגיע למושגים אלה. אין ספק שאנו יכולים לקבל מושג לגבי איכות מיוחדת זו של הנפש, שכבר תיארתי אותה כך שייחסתי אותה לחיים של המטבוליזם, אם אנו מוכנים לפתח רגש לגבי כל המבנה הנפשי המקורי אותו ניתן למצוא בוודות ובטקסטים אחרים. פשוט אסור לנו להתעלם מהעובדה שהמזרח הגיע להתנוונות היום; למשל, אנחנו לא צריכים בשום פנים ואופן להתבלבל בין האופן המעורפל, המיסטי שמבדיל בין רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר,[2] עם כל גדולתו, לבין המהות האמיתית של חיי הנפש המזרחיים. כי למרות שיש ברבינדרנת טאגור מה שנשמר עד ליום הזה מחיי הנפש הקדומים של המזרח, הוא מחדיר לתוכו כל מיני הגזמות מודרניות מאירופה המערבית, והוא עצמו, מעל לכול, אדם תיאטרלי.

מדע הרוח אכן חייב לשאוף להגיע להבנה בעניינים אלה, צעד אחר צעד, ובאופן כזה שלא נקבל מושגים נוקשים בלבד, אלא שבאמת נצליח לראות את הגוון הייחודי של הנפש עליה מדובר כאן. אם כן, אנו מוצאים במזרח חיי תרבות אינסטינקטיביים, חדורים במלואם בנטייה לחיי נפש חוקיים ופוליטיים המתפתחים באזורי המרכז. שם, אנו מדברים על התפתחות ההיבט החצי-אינסטינקטיבי, החצי-מודע. מעניין מאד להתבונן באופן בו נוצרת חשיבה משפטית טהורה מתוך נפשות של אנשים כמו, למשל, פיכטה, גיתה, שלינג או הגל. חשיבה זו היא משפטית, אך היא בחלקה חשיבה אינסטינקטיבית, ובחלקה חשיבה מודעת לחלוטין; ודבר זה מהווה, למשל, את הקסם המיוחד בחשיבתו של הגל. אלמנט מודע לגמרי מופיע רק בנפש המערבית, בה המודעות מתפתחת מתוך האינסטינקטים עצמם. האלמנט המודע עדיין אינסטינקטיבי בנפש המערבית, אך המודע מופיע באופן אינסטינקטיבי בחשיבה הכלכלית המערבית. כאן, בפעם הראשונה, האנושות מוזמנת להגיע לחדירה מודעת אפילו של נושאים חברתיים, ציבוריים.

ועכשיו אנו נתקלים במשהו מוזר למדי. אפשר אפילו להמליץ למי שהדבר חשוב לו מסיבה זו או אחרת לנסות להבין את מבנה החשיבה של האנושות המתורבתת דרך היכרות עם הניסיונות של ההוגים האנגלים להגיע לסוג של חשיבה חברתית, למשל הניסיונות של ספנסר, בנטהם, במיוחד האקסלי[3], וכו'. השורשים של הוגים אלה נטועים כולם באותה אווירת חשיבה כמו השורשים של דרווין. למעשה, חשיבתם זהה לזו של דרווין, חוץ מכך שהם מנסים, כמו האקסלי, לפתח השקפה חברתית המבוססת על החשיבה המדעית שלהם. רגש מוזר מציף אותנו כשאנו מתעמקים בניסיונותיו של האקסלי להגיע לחשיבה חברתית, למשל, אודות המדינה, אודות ההיבטים החוקיים של מערכות היחסים בין בני אדם. זה גורם לתחושה מוזרה. נניח את הדבר הבא: מישהו רוצה לקבל מושג, תחושה, לגבי מה שאני מציין כאן, ולמטרה זו הוא קורא את ספרו של הגל על זכויות טבעיות,[4] על מדעי המדינה, את הפילוסופיה של הזכויות של פיכטה,[5] או משהו אחר שנכתב על ידי בעל אינטלקט מרכז אירופאי; לאחר מכן הוא קורא, אולי, את ניסיונותיו של האקסלי להתקדם מחשיבה מדעית לחשיבה פוליטית. הוא יחווה משהו דומה למה שאתאר כאן. הוא יאמר לעצמו: "קראתי את הגל ואת פיכטה; הם מפתחים את המושגים עד הסוף, יש להם קווי מתאר חזקים, והם ברורים ומדויקים. עכשיו אני קורא את האקסלי או את ספנסר, ואני מוצא שהמושגים פרימיטיביים; זה כאילו שהם רק התחילו להרהר בשאלות אלו. כשפוגשים דברים כאלה, לא מספיק לומר: "נו טוב, אחד מהם מושלם, והשני לא." אין זה מספיק כאשר אנו מתעמתים עם מציאויות.

אציג בפניכם משהו מקביל המושאל מתחום אחר לחלוטין. יכול לקרות שאדם נותן הרצאות על נושא מדעי-רוחי כלשהו, למשל, על ההתגשמות הקודמת של כדור הארץ, התגשמות הירח. הוא מציג מגוון עובדות שונות. אדם בעל ראייה על-חושית אטוויסטית קורא הרצאה זו או מקשיב לה. זה יכול להיות אדם שכלפי חוץ נראה לא הגיוני, אדם שבחיים המעשיים אינו מסוגל לחבר חמש מילים ברצף הגיוני, שאין לו כשרון בשום דבר, ולכן הוא לא מביא שום תועלת בחיים הרגילים. אדם כזה מקשיב למה שמסופר על המבנה של עידן הירח. האדם הזה דווקא, אותו אדם מגושם ודל-שכל בחיים החיצוניים, שלא מסוגל לספור נכון עד 5, אבל הוא בעל ראייה על-חושית אטוויסטית, יכול לקלוט את מה שהוא שמע, לפתח אותו, להרחיב אותו ולגלות עליו עובדות נוספות, שלא הוזכרו קודם לכן. הדברים שאדם זה מוסיף יכולים להיות מלאים בהיגיון נוקב להפליא, היגיון שמעורר הערצה, בעוד שבחיים היומיומיים, הוא מסורבל וחסר היגיון. זה לגמרי אפשרי, מפני שאם למישהו יש ראייה על-חושית אטוויסטית, לא האני שלו הוא זה שמחבר בין התמונות שלו באופן הגיוני, למרות שהוא כן מסוגל לגלות את התמונות בעצמו. את התמונות מחברים ביחד הישויות הרוחיות השונות השוכנות בתוכו. אנו מתוודעים להיגיון שלהן, ולא להיגיון שלו.

מסיבה זו, אנו לא יכולים פשוט לומר שהשקפה אחת נמצאת ברמה גבוהה יותר, בעוד שהשקפה אחרת נמצאת ברמה נמוכה יותר; בכל אחד מהמקרים עלינו להתעמק באופי הספציפי של העניין. הדבר נכון גם כאן. ההשקפות של פיכטה, הגל ואחרים פחות מפורסמים הן חצי אינסטינקטיביות, ורק חלקית הן מודעות. מצד שני, מה שעולה במערב כחשיבה כלכלית פרימיטיבית הינו בהחלט מודע לגמרי. המושגים כמו אלה שהאקסלי, ספנסר ואחרים מביאים, הם מודעים, אך באופן די ראשוני. אמחיש זאת באמצעות דוגמא קונקרטית.

האקסלי אומר שאם אנו מתבוננים בטבע – הוא כמובן מתבונן בו מנקודת המבט של הדרוויניזם – אנו מוצאים שם את המאבק להישרדות. כל מין נלחם ללא רחמים למען המשך קיומו, והמאבק בממלכת החיות מתנהל כך שהחזקים ממשיכים לשרוד על ידי השמדת החלשים. תורה זו חדרה לבשרו ודמו של האקסלי. אך לא ניתן להמשיך לטעון אותה גם לגבי האנושות. החירות שעלינו לשאוף אליה בחיים החברתיים האנושיים אינה קיימת בטבע, כי לא יכולה להיות חירות – חושב האקסלי – בממלכה בה כל חיה חייבת או להפגין נוכחות בצורה אכזרית, או להיכחד. לא יכול להיות שוויון במקום בו החזק ביותר חייב תמיד להשמיד את החזק פחות. כעת האקסלי פונה מהטבע לספרה החברתית ונאלץ להסיק שאכן זה נכון, אך בתחום החברתי רצוי שינצח הטוב, רצוי שתשלוט החירות. משהו צריך לקרות שעד עתה לא בנמצא בטבע.

שוב מדובר בתהום שאותה תיארתי מנקודות מבט כה רבות. פעם קרא האקסלי לאדם בצורה הולמת מאד "המורד הנשגב," שכדי להקים ממלכה אנושית, מורד נגד כל מה ששולט בטבע. כתוצאה מכך נוצר כאן משהו שעדיין לא בנמצא בטבע. שוב, האקסלי חושב בכיוון מדעי. הוא חייב לחפש באדם כוחות טבע שיוצרים חיים חברתיים ומורדים נגד הטבע עצמו. הוא מחפש באדם משהו מוחשי שמשמש בסיס לקהילה חברתית אנושית. הכוחות האחרים בממלכות הטבע אינם יכולים להקים קהילה חברתית זו; בטבע שולט המאבק להישרדות, ואין שום דבר שיכול להחזיק את האנושות ביחד במבנה חברתי. אך למרות זאת, מבחינתו של האקסלי, לא קיים דבר חוץ מההתלכדות הטבעית הזאת. לכן, "המורד הנשגב" הזה חייב לפתח כוחות טבעיים שלמרות היותם כוחות טבע, מורדים נגד כוחות הטבע בכלל. האקסלי מוצא שני כוחות טבע שמהווים בו זמנית גם את הכוחות הבסיסיים של חיי החברה. לגבי הראשון, הוא למעשה טועה, מפני שהוא עדיין אינו מסוגל ליצור חיי חברה, אלא רק אגואיזם משפחתי. האקסלי מכנה אותו משיכת המשפחה, משהו שפעיל בתוך יחסי דם. הכוח השני שהוא לוקח בחשבון שיכול ליצור מעין בסיס טבעי לחיי חברה הוא משהו שהוא מכנה "האינסטינקט האנושי לחיקוי," יכולת האדם לחקות.

אכן יש משהו שמופיע באדם במובן שאליו מתכוון האקסלי, היכולת לחיקוי. אדם אחד עושה מה שעושה אדם אחר. זוהי הסיבה שבגללה האדם הולך לא רק בכיוונים שלו, אלא החברה כולה, חיי החברה מתנהלים על פי אותם הקווים, כביכול, מפני שאדם אחד מחקה את השני. עד כאן מגיע האקסלי. זה מעניין, מפני שאתם יודעים שכאשר אנו מתארים את האדם אנו מתייחסים לאלמנטים הבאים: האלמנט של חיקוי מהשנה הראשונה לשביעית; מגיל 7 לגיל 14, האלמנט של סמכות; האלמנט של דעות עצמאיות בין הגילאים 14-21. כל שלושתם משתתפים, כמובן, בהתפתחות החברתית. אך האקסלי מסתפק באלמנט הראשון; הוא מתאמץ לצאת מהרמה הפרימיטיבית. הוא לא מתייחס לדבר חוץ מהכוח שפעיל באדם רק עד לשנתו השביעית. אנו פוגשים כאן לא פחות מהעובדה שאילו הקהילה החברתית שהאקסלי מתאר הייתה קיימת במציאות, היא הייתה מורכבת אך ורק מילדים; בני האדם היו צריכים להישאר ילדים לצמיתות. כך שלמעשה, החברה המערבית, בהשקפתה אודות חיי החברה, התקדמה רק עד לשלב שנכון לגבי ילדים. מדע החברה ששואפים אליו במודעות מלאה לא התקדמה יותר מזה. עובדה זו מעניינת ביותר.

כאן, ניתן להבחין בהיבט הפרימיטיבי שקשור לאלמנט מסוים. המערב מנסה למצוא את הדרך לצאת מהחשיבה המדעית-כלכלית ומגיע באופן מודע למשהו שאזורי המרכז כבר הגיעו אליו באופן חצי מודע, חצי אינסטינקטיבי, ברמה יותר גבוהה. אנו יכולים להתחקות אחר הדברים הללו בפרטי פרטים, וכך הם הופכים למעניינים ביותר. ניתן תמיד להתחקות אחר כל הנושאים שמדע הרוח חושף ולפתח אותם בעזרת פרטים נוספים. זה רק דורש מספר מספיק גדול של אנשים שיתמידו וימשיכו לחקור את כל הפרטים הקשורים בנושאים אלה.

האם אין זה ברור לנו במקרה זה שחייב להיות נוכח עוד משהו שמשתף פעולה בהתפתחות החברתית של הקיום? מפני שאי אפשר, כמובן, להקים מבנים חברתיים שבהם ישלטו כוחות חיקוי בלבד. אחרת, יחיו בהם רק ילדים; בני האדם היו צריכים להישאר ילדים לתמיד, לו חיי החברה היו נוצרים אך ורק דרך חיקוי הדדי. כדי להגיע למשהו שיכול לשפוך אור על הניסיונות הפרימיטיביים, ויכול גם לאחד את המזרח, המרכז והמערב, עלינו להתבסס על מדע החניכה. זה אומר שעלינו לחבר בין חוט המחשבה שניסינו לקשור למה שנאמר קודם לבין מה שמדע החניכה יכול להציע לאנושות, כדי שהאנושות תהיה מסוגלת לפתח חיי חברה בנויים באמת בתיאום עם הרוח.

אנשים אינם שמים לב לאופן בו הסביבה של האדם מלאה בכוחות שיש ביניהם הבדלים ברורים. המדע המודרני הגיע לנקודה בה הוא טוען שאנו מוקפים באוויר, כי אנו שואפים אותו ונושפים אותו; אך יש משהו שנוכח בצורה עוד יותר ברורה בחיינו מאשר "האוויר סביבנו," משהו שאנשים אינם שמים לב אליו. קחו את העובדה הפשוטה שאף אחד לא מביא בחשבון היום, למרות שכל אחד יכול היה להבין אותה. סביב הממלכה האנושית שלנו משתרעת ממלכה של בעלי חיים. ממלכה זו כוללת יצורים בכל צורה שרק אפשר לדמיין. ננסה לדמיין לעצמנו את ממלכת החיות המגוונת הזאת שנמצאת סביבנו. במקרה של שולחן, כל אחד יודע שקיימים כוחות שנתנו לשולחן הזה את צורתו. לגבי ממלכת החיות סביבנו, יש להניח, כמובן, את אותו הדבר: בדיוק כשם שהאוויר נוכח בסביבה, כך נוכחים גם הכוחות שמעניקים צורה ליצורים של ממלכת החיות. אנו כולנו שוכנים באותו התחום. הכלב, הסוס, החמור והשור אינם נעים בעולם שונה מזה שבו גם אנחנו חיים. והכוחות שנותנים צורת חמור לחמור משפיעים גם עלינו, בני האדם; ולמרות זאת – סלחו לי על כך שאני מדבר בצורה כה בוטה – אנחנו לא מקבלים את הצורה של החמור. ישנם גם פילים בסביבתנו, אך אנו לא לובשים צורה של פיל. ואף-על-פי-כן, הכוחות שמעצבים את הצורות הללו נמצאים בכל מקום סביבנו. מדוע אנחנו לא לובשים את הצורות של חמור או של פיל, למשל? יש בנו כוחות אחרים שמבטלים את הכוחות הללו. העובדה היא שאם אנחנו כבני אדם פוגשים חמור, הגוף האתרי שלנו נוטה כל הזמן לקחת על עצמו את הצורה של חמור. אנו מונעים מהגוף האתרי שלנו לעשות זאת רק מפני שיש לנו גוף פיזי בעל צורה מוצקה. ושוב, כשפוגשים פיל, הגוף האתרי שלנו שואף ללבוש את הצורה של הפיל, ורק הצורה המוצקה של הגוף הפיזי מונעת ממנו לעשות זאת. בין אם מדובר בפיל, בחיפושית אייל או בחיפושית זבל, הגוף האתרי מנסה לאמץ את הצורות של כל היצורים. כל הצורות קיימות בפוטנציאל בגוף האתרי שלנו, ואנו מבינים את הצורות הללו רק כאשר אנו משחזרים אותן באופן פנימי, כביכול. רק הגוף הפיזי שלנו מונע מאיתנו להפוך לכל הצורות הללו. לכן, אפשר לומר שאנו נושאים את כל ממלכת החיות בתוך הגוף האתרי שלנו. אנו בני אדם רק בגוף הפיזי. בגוף האתרי, אנו נושאים את כל ממלכת החיות.

שוב, אותו השילוב של כוחות שיוצר את צורות הצמחים זורם סביבנו כל הזמן. כשם שהגוף האתרי שלנו נוטה לאמץ את כל הצורות של בעלי החיים, הגוף האסטרלי שלנו נוטה לשחזר את כל צורות הצמחים. כאן כבר יותר נעים לנו לעשות השוואות, מפני שבעוד הגוף האתרי חדור בנטייה להפוך לחמור כשהוא רואה חמור, הגוף האסטרלי רוצה רק להפוך לצמח הקוצי שאותו אוכל החמור. אבל הגוף האסטרלי בהחלט מכיל את הנטייה להתאים עצמו לכוחות שמוצאים ביטוי חיצוני בצורות הצמחים. כך שאפשר לומר שהגוף האסטרלי מגיב לשילוב הכוחות המעצב את ממלכת הצמחים.

ממלכת המינרלים היא שוב שילוב כוחות שמפתח את הצורות המגוונות של ממלכה זו. שילוב כוחות זה פועל בתוך האני שלנו. הדבר לגמרי ברור במקרה של האני, כי אנו חושבים רק במונחים של ממלכת המינרלים. חזרנו על כך שוב ושוב שהאינטלקט מסוגל לתפוס רק את החסר-חיים. מכאן, מה שנמצא בתוך האני האנושי מבין את החסר-חיים. כתוצאה מכך, האני שלנו שוכן בשילוב של כוחות שיוצר את ממלכת המינרלים. הגוף הפיזי, כשלעצמו, לא חי באף אחד מממלכות אלה; יש לו, כפי שידוע לכם, ממלכה משל עצמו. בספר מדע הנסתר בקוויו העיקריים, התייחסתי בנפרד לממלכת המינרלים, הצמחים והחיות; משמעות הדבר היא שלגוף הפיזי יש תחום משלו. מצד שני, ממלכת החיות נמצאת למעשה בגוף האתרי; מבחינה זו, ממלכת הצמחים נמצאת בגוף האסטרלי, וממלכת המינרלים באני. אך מספריי השונים, אתם מכירים בוודאי עוד עובדה. אתם יודעים שבמשך החיים הארציים, יש פעולה על הגופים הללו. תיארתי כיצד פועלים על האני, הגוף האסטרלי, הגוף האתרי ואפילו על הגוף הפיזי. אני תיארתי זאת בהתחלה מהבחינה האנושית, מבחינת הכוונה האנושית. כעת, ננסה לתאר זאת מנקודת מבט נוספת.

ניקח את המושגים המינרליים שהאדם רוכש. בסופו של דבר, הרי הוא חווה את העולם החיצוני על ידי כך שהוא חווה אותו במושגים מינרליים ובצורות מינרליות. רק אדם בעל שכל מואר כמו גיתה עולה לצורות של תמונות, למורפולוגיה של הצמחים, למטמורפוזה. כאן, הצורות עוברות טרנספורמציה. אך מצד שני, ההשקפה הרגילה, השולטת בימינו, עוסקת בצורות הסולידיות, המינרליות. אם האני פועל על הצורות האלה ומפתח אותן, מה התוצאה? אז, התוצאה היא חיי תרבות מודעים, אחד התחומים של האורגניזם החברתי המשולש. האני יוצר את חיי התרבות בעוד הוא פועל פנימית על עצמו. כל חיי תרבות הינם, למעשה, התפתחות פנימית מעצבת של האני. מה שהאני רוכש מממלכת המינרלים והופך לאמנות, לדת, למדע וכו', כלומר לספרה התרבותית, ממלכת המינרלים שעברה טרנספורמציה, התחום הרוחני.

ומה נוצר כתוצאה מנטייתו של הגוף האסטרלי, השוכנת במעמקים הבלתי מודעים אצל רוב בני האדם, לקחת על עצמו כל צורת צמח אפשרית? כאשר מתמירים את הנטייה הזו ששוכנת בתוך הגוף האסטרלי, כשהיא מקרינה כלפי מעלה לתוך המודעות בצורה חצי אינסטינקטיבית, חצי מודעת, מה נוצר אז? נוצר תחום הזכויות (החוק והמשפט), תחום המדינה.

אם מבינים מה שולט במערכות היחסים בין בני האדם, כלומר, מה קיים בחיים החיצוניים כתוצאה מההתמרה של החוויות החייתיות של האדם בגוף האתרי, אז מגיעים לתחום השלישי של האורגניזם החברתי המשולש. אילו היינו עוצרים בגוף האתרי כפי שהוא מגיע אלינו מהלידה, אז הייתה לנו בגוף האתרי רק את הנטייה להפוך פעם לחמור, פעם לשור, פעם לפרה, פעם לפרפר. היינו משחזרים את כל ממלכת החיות. אך בתור בני אדם אנחנו לא עושים רק את זה, אלא אנחנו גם מתמירים את הגוף האתרי. אנו עושים זאת בחיי החברה על ידי כך שאנו חיים ביחד עם אחרים. כשאנו עומדים מול חמור, הגוף האתרי שלנו רוצה להפוך לחמור. כשאנו פוגשים אדם אחר, כמובן שאנחנו לא יכולים לומר זאת מבלי להעליב אותו קשות, אך גם עכשיו אנו רוצים להפוך לחמור. אין זה אפשרי, לפחות לא בחיים הרגילים; כאן עלינו להשתנות באופן אחר. הייתי רוצה לומר שכאן, ניתן לראות את הטרנספורמציה; כאן פועלים הכוחות שמשפיעים על החיים הכלכליים. אלה הכוחות שמופיעים ופועלים כאשר אדם פוגש את חברו באחווה. באופן זה, במפגש בין אחים, פועלים הכוחות שמייצגים את העבודה על הגוף האתרי; כך, דרך העבודה על הגוף הזה, נוצר התחום השלישי, הספרה הכלכלית.

ממלכת החיות: גוף אתרי התחום הכלכלי

ממלכת הצמחים: גוף אסטרלי תחום הזכויות (החוק והמשפט), תחום המדינה

ממלכת המינרלים: אני התחום התרבותי, הרוחני

לכן, כשם שהאדם קשור מצד אחד לממלכת החיות דרך גופו האתרי, הוא קשור בצד השני בסביבה החיצונית לספרה הכלכלית של האורגניזם החברתי. ניתן לומר שאם מתבוננים באדם באופן רוחי, פנימי, מהגוף הפיזי לכיוון הגוף האתרי, אנו מוצאים בתוך האדם את ממלכת החיות. כלפי חוץ, בסביבה של האדם, אנו מוצאים את החיים הכלכליים.

D:\Pictures\2015-04-05\001.BMP

כשחודרים לתוך ישות האדם ומחפשים מה הוא מייצג בזכות גופו האסטרלי, אנו מוצאים את ממלכת הצמחים. כלפי חוץ, במבנה החברתי, החיים של הזכויות מקבילים לממלכת הצמחים. שוב, כאשר חודרים את האדם, אנו מגלים את ממלכת המינרלים כמקבילה לאני. בחוץ, בסביבה, חיי התרבות מקבילים לממלכת המינרלים. כך, באמצעות המבנה שלו, האדם קשור לשלוש הממלכות של הטבע. על ידי פעולה על ישותו השלמה, הוא הופך לישות חברתית.

אתם מבינים שלעולם לא נוכל להגיע להבנה של חיי החברה אם לא נוכל לעלות לגוף האתרי, לגוף האסטרלי ולאני. כי אנו לא מבינים את מערכת היחסים של האדם עם הסדר החברתי אם אנו לא עולים באופן כזה. אם אנו מתבססים אך ורק על מדע הטבע, אנו נעצרים במקום של "האינסטינקט האנושי לחיקוי;" איננו יכולים להתקדם. במחשבה, אנו הופכים את העולם כולו לילדותי, מפני שהילד הוא זה שעדיין משמר את רוב הכוחות הטבעיים. אם אנו רוצים להתקדם הלאה, אנו זקוקים להבנה של מדע החניכה. אנו זקוקים להבין את העובדה שהאדם קשור לגופו האתרי דרך ממלכת החיות, לגופו האסטרלי דרך עולם הצמחים, ולאני דרך ממלכת המינרלים. עלינו לדעת שהודות להתבוננותו בעולם המינרלים, האדם מגיע לחיי התרבות שלו; שהודות לטרנספורמציה של האינסטינקטים העמוקים הנמצאים בתוכו והודות לקשר שלו עם העולם הצמחים שסובב אותו, הוא מגיע לחיים המדיניים, המשפטיים. אנו מבינים שאינסטינקטים עמוקים אלה מקבילים לספרה של הזכויות ושל המדינה. זאת הסיבה שבגללה, בהתחלה, החיים של המדינה מכילים מידה כה רבה של אלמנט אינסטינקטיבי אם הם אינם חדורים באלמנט התרבותי של תורת המשפט. לבסוף, יש את האלמנט הכלכלי שמייצג את המטמורפוזה של החוויות הפנימיות שקיימות בגוף האתרי.

חוויות אלה אינן מועלות לפני השטח מבפנים על ידי מדע החניכה, כי המניע של האקסלי לחקור את הקשר בין האדם לחיים הכלכליים אינו נובע בשום אופן מתוך מדע החניכה. הוא מתבונן בהיבט החיצוני, בנסיבות הקיימות מבחינה כלכלית בחוץ. השילוב של קשרים בין הספרה הכלכלית, הגוף האתרי וממלכת החיות איננו ברור לו. הוא מתבונן במה שנוכח מבחינה חיצונית. כתוצאה מכך, הוא כמובן אינו יכול להתקדם מעבר לרמה הפרימיטיבית, הבסיסית ביותר, יכולת החיקוי.

מדברים אלה, אנו מבינים שאם אנשים ירצו להמשיך לשאוב חשיבה חברתית מתוך המדע המודרני, הם יישארו לכודים במושגים אבסורדיים, והתוצאה תהיה נוראית. ברחבי כדור הארץ כולו, יקומו חיים חברתיים שיובילו לתנאים הפרימיטיביים ביותר; יחזירו את האנושות לחיי חברה ילדותיים. בהדרגה, השקר והיעדר האמת יהיו כמובנים מאליהם, פשוט מפני שבני האדם לא יוכלו להתנהג אחרת גם אם ירצו בכך. הם יהיו בני 30, 40, 50 או אף יותר, ועדיין ייאלצו להתנהג כמו ילדים, אם הם ירצו להבין עם התודעה שלהם רק את מה שנובע מהמדע. אנשים יהיו מסוגלים לפתח רק את האינסטינקטים של חיקוי. אפילו היום, אנו חשים לעתים קרובות שמתפתחים רק האינסטינקטים של חיקוי. אנו עדים שוב ושוב להופעה של עוד תנועת רפורמה רדיקלית במקום זה או אחר. במציאות, היא משקפת רק את האינסטינקטים של חיקוי של איזה איש אקדמיה בור וחסר ידע. הרבה ממה שכיום נראה מבריק כאשר מכסים אותו בשקרים הרגילים היה נראה שונה לחלוטין באור של מדע החניכה. אך ההבנה המודרנית של העולם מוגבלת למה שרואים לאור מושג החיקוי, אלא אם כן האדם מוכן להתקדם מהמדע הרגיל, הרשמי, אל מדע החניכה, המדע ששואב את מהותו מהאימפולסים הפנימיים של הקיום.

ניסיתי להראות לכם איך ניתן בעזרת מדע החניכה להאיר ולהחיות את ההיבטים החסרים בימינו, את אותם היבטים שדרכם מתברר היכן העידן הנוכחי מוכרח להישאר תקוע בגלל חוסר היכולת שלו לחדור למציאות.

———————————————————————————————————

  1. ראה הרצאה 7 מסדרה זו.
  2. Rabindranath Tagore, 1861–1941, משורר ופילוסוף דתי הודי
  3. תומס האקסלי, ,Thomas Huxley1825-1895
  4. פרידריך הגל, Friedrich Hegel, Grundlinien einer Philosophie des Rechts, 1821
  5. יוהאן גוטליב פיכטה, Johann Gottlieb Fichte, Grundlage des Naturrechts, 1796

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *