רודולף שטיינר

סדרה של 17 הרצאות שניתנו ב-1920 בדורנאך GA199

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 5

15 באוגוסט 1920

היום הייתי רוצה לפתח מספר נושאים, שהוצגו מספר פעמים בפני רבים מכם. אם זאת, הדבר יכול לשמש כהכנה לנושא שנתייחס אליו מחר^[1] בקשר לגיבוש של דעה חברתית. קודם כול, הייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם לאופן בו נוהגים לפעול כיום בחוגים אקדמיים כשנערכים דיונים ומתגבשות דעות הקשורות בסוגיות אידיאולוגיות. הדאגה העיקרית שלנו היא להחליט באופן לוגי: מה אמת ומה לא? אופן זה של חקירה הינו משהו שחייב להשתנות כיום. יוהן גוטליב פיכטה^[2] הביע זאת יפה: “הפילוסופיה של האדם תלויה באיזה סוג אדם הוא.” על פי הנטייה של האדם, הוא מפתח השקפת עולם יותר מטריאליסטית או יותר רוחנית, השקפת עולם ריאליסטית, אידיאליסטית, ליברלית או שמרנית, או סוציאליסטית; הוא מגבש דעה פרימיטיבית או מתקדמת לגבי שוויון זכויות הנשים. הייתי יכול להוסיף אין סוף אפשרויות לרשימה זו. אדם מגבש דעות ומגן עליהן, מפני שהוא משוכנע שברשותו נמצאת ההשקפה הנכונה היחידה, ושמישהו שיש לו דעה מנוגדת טועה. צודק ולא צודק הם משהו שמעניין אותנו במיוחד כיום כאשר אנו מגבשים דעה.

כבר ניתן לראות – כפי שנבהיר זאת בהקדם – שיש לנו התחלה של מעבר משיפוט שהוא “אמת או לא אמת” למשהו שונה לחלוטין. אך קודם ננסה להבהיר שפירוש המושגים “אמת” ו”לא אמת” לא היה תמיד זהה לזה של היום. אפילו בתקופות המוקדמות של הנצרות, אך במיוחד בתקופת התרבות המצרית והכלדאית, ובוודאי בתקופות שקדמו לה, פעל עיקרון אחר כאשר אדם רצה לגבש דעה. ההיגיון לא היה הגורם המכריע. במקום זאת, הייתה לאדם את ההרגשה שאם מישהו גיבש דעה על משהו באופן מסוים, הדבר היה בריא, בעוד שאם הוא גיבש דעה בדרך אחרת, היא הייתה לא בריאה. כשם שאנו חושבים שאדם בריא מפני שיש לו פנים שמנמנות, ורודות ומלאות חיים, ואנו חושבים שאדם אחר חולני מפני שהוא כחוש, חיוור ויש לו עיגולים שחורים תחת העיניים, נאמר שאדם בריא או חולה בהתאם לאופן בו הוא שפט דברים. באופן שבו הוא גיבש דעות היה ניתן לראות ביטוי של המבנה שלו כולו, בדיוק כמו היום, במקרה של פנים שנראות עגלגלות או כחושות וחיוורות. האדם נשפט על פי מה שהוא היה, ופחות על פי מה שהוא ייצג לגבי סביבתו במה שהוא פיתח לעצמו כתפיסות של נכון או לא נכון.

מול אלה מכם שהיו נוכחים בהרצאות קודמות כבר הדגשתי שבמובן מסוים עלינו לחזור לדרך זו של התבוננות. מהלך האבולוציה האנושית הוא כזה שאמיתות אטוויסטיות אינסטינקטיביות מסוימות, הנובעות מהמיסטריות העתיקות, הפכו בהדרגה לאינטלקטואליות ומופשטות. עד ליום הזה, אנו חיים בסביבה זו של אינטלקטואליזם ואבסטרקציה. אך מצד שני, מדע החניכה החדש, שיש לבססו, חייב לחזור במובן מסוים להרגשות מן העבר בתודעה מלאה. לכן, בעתיד – למרות שמבחינת האנושות הכללית מדובר בעתיד פחות או יותר רחוק – לא יהיה ויכוח כדי להחליט האם דעה הינה נכונה או לא, כשמשתדלים באמת לעבוד למען התקדמות הציביליזציה האנושית. למשל, אדם המחפש אטומים ומולקולות בעולם החיצוני, במקום לדמיין ישויות רוחיות מאחורי הרעלה של החושים, ייחשב כאדם בעל דעות פתולוגיות. אנשים יחשבו שהוא סובל ממחלה מסוימת של הנפש, שניתן להגדירה כלקות מנטלית. הדעה שהעולם החיצוני איננו “תופעה” במובן שגתה התכוון אליו, אלא שמאחוריו מסתתר משהו כמו אטומים ומולקולות ממשיים, תיחשב כרפיון שכל. דעה כזאת לא תהיה מכונה לא נכונה, אלא לקויה מבחינה שכלית, מפני שאנשים יגלו שהיא נובעת מארגון פגום של ישות האדם כולה. גם התיאור של מה שעולה מתוך מבנה האדם כתוצאה של תהליכים מטבוליים – תהליכי בעירה העולים מתוך הכבד, הקיבה, מחזור הדם וכו’, כפי שעושה זאת מיסטיקן אקסטאטי, לא ייחשב כלא נכון, אלא כילדותי. ניתן לתארו באופן מדויק, אך זה עניין של נקודת המבט של האדם. אולם אם אתה רואה בו משהו אחר מאשר הלהבה המתפרצת מתוך המבנה, יהיה זה ילדותי. אמרתי לכם כבר קודם שלמילה “ילדותיות” יש קונוטציה אחרת בצד השני של הסף מאשר כאן^[3]. כשרואים זאת מן הצד הזה, מבינים שהאדם חייב להתבגר במהלך החיים בין הלידה למוות. עליו להפוך לשקול ומפוכח, ולהבדיל מילד, הוא לא יכול להישאר היתולי בדעותיו. אולם אם מתבוננים מהצד השני של הסף, מהעולם העל חושי אל תוך העולם החושי, ורואים את הילד הגדל, רואים איך האדם ירד מעולם הרוח ותפס את מקומו בגוף הפיזי. רואים גם איך הישות שירדה פועלת על הגוף בעולם הפיזי באופן מעצב כמו פסל. באופן שונה לחלוטין רואים אז שהאלמנט הנפשי-רוחי הרבה יותר מושלם ממה שאנו יכולים לפתח בחיים בין הלידה למוות ככוח חשיבה, כאינטלקטואליות שלנו.

ציינתי קודם^[4] שבין הלידה למוות האדם מסוגל לרכוש בפנימיותו את החוכמה שמתוך עולם הרוח מעורבת באופן פעיל בעיצוב המוח האנושי ושאר המבנה של האדם. פילוסופים כמו מאקס דסואר,^[5] למשל, התנגדו לדעות אלה, מפני שכאשר הם מזכירים את הנפש אין להם מושג מהן באמת הנפש והרוח. כשמדברים מן הצד השני של הסף, “ילדותיות” מסמנת שהאלמנט הנפשי-רוחי של ראש הילד פועל על הראש הפיזי. מה שאנו מכנים גאוניות מן הצד הזה של הסף אינה אלה שימור של חלק מ”ילדותיות” זו, של חלק מ”ראש ילדי” זה, לאורך החיים. רק כאשר משמרים יותר מדי מאיכות ילדית זו, ואיננו יכולים להבין כיצד היא פורצת החוצה מתוך האורגניזם הגועש בתור הניצוץ הפנימי, בתור האלמנט האלוהי הפנימי, אז אותה גאוניות הופכת ל”ראש ילדי” מוגזם, כלומר ל”ילדותיות.” יש להבין זאת בצורה אובייקטיבית לחלוטין. עלינו להיות מודעים לכך שמן הצד השני, יש להגדיר את הדברים שונה מאשר מן הצד הזה, ושהמילים מקבלות משמעות אחרת. כשמשתמשים במילה “Kindskoepfigkeit” (ילדותיות) בצד הזה של הסף, אנו מתכוונים למעשה למשהו שלילי. כשמדברים מן הצד השני, אנו מתכוונים לאיכות הנשארת באדם במובן הנכון כגאוניות, ובמובן הפתולוגי כמיסטיציזם כוזב.

אם נחזור שוב מההיבט המופשט וההגיוני למציאות, כשאנו מדברים על נכון ולא נכון, אנו מתכוונים למשהו שקיים באדם רק כמחשבה, רק כפער בין הספרה הפנימית והחיצונית, אך כאשר אנו מדברים על דעה לא בריאה, אנו מצביעים על כך שמשהו לא כשורה בישות האדם. זה קורה, למשל, כשאדם חושב שעולם התופעות הינו עולם ממשי, חומרי, או שהמיסטיציזם הינו התגלות אלוהית ישירה בתוכו, ולא הבהוב של תהליכים אורגניים. הידע חייב להפוך לממשי, למציאותי. זאת המטרה העיקרית שאליה נצטרך להתכוונן באמצעות מדע הרוח, כלומר עלינו להתכונן שוב לממשי, למציאותי, ולא רק להגיוני, כאשר אנו מדברים על מה שנובע מהאדם.

כפי שאמרתי, אפילו בתקופות המוקדמות של יוון העתיקה, לא היו מבינים דיבור כזה על נכון ולא נכון במובן המודרני ההגיוני. היוונים העתיקים עדיין דברו על דעות בריאות ולא בריאות. לאחר מכן, החסידים של האפלטוניזם התחילו בהדרגה לפעול להשגת ההיגיון, והתהליך הגיעה לשיאו בזמן התרבות הרומית ונמשך אל תוך תקופות מאוחרות יותר.

בגלל הנחות מסוימות, השיפוטים של נכון ולא נכון קיבלו ביטוי מיוחד בסכולסטיקה, בשיפוטים שהיו כמו הד של דרך החשיבה הרומית, רק בתחום אחר. בזמננו, אנשים עדיין רחוקים מלחזור להבנה רוחנית של דעות בריאות ולא בריאות; במקום זאת, הם פונים לכיוון שונה. הם הגיעו למשהו מופרד לגמרי מהאדם בהקשר של גיבוש דעות. כשאני אומר שאדם מגיע לשיפוטים בריאים או לא בריאים, אני מתכוון למבנה שלו. כשאני אומר: אדם זה מגבש דעות נכונות או לא נכונות, אני מדבר רק על מצבו הנפשי והשכלי, ואני מתכוון לכך שהוא אדם טיפש או אינטליגנטי, כשאני מתייחס לתכונות שלו. אך לאחרונה, אנשים התרחקו מזה. השקפת עולם מסוימת כבר השתלטה על מספר בני אדם. בקרב אלה שלא ימצאו את הדרך להשקפות מדעיות רוחיות, השקפת עולם זו תהפוך לפופולרית, ותהיה יותר ויותר נפוצה. זה משהו שבא מאמריקה, אבל כבר מורגש באירופה, למרות שבהתחלה רק בקרב הפילוסופים, שכנראה תמיד מובילים בעניינים כאלה. אני מתכוון למה שמכונה פרגמטיזם. הפרגמטיזם כבר אינו עסוק בנכון ולא נכון במובן ההיגיון של התקופות העתיקות; הוא טוען שנכון הוא מה שמאפשר לאדם להסתגל היטב לחיים. אדם טוען שמשהו שאינו מביא לו תועלת בחייו, הוא דבר מזיק. מצד שני, אם הוא מחזיק בהשקפה שדרכה הוא שולט היטב בחייו, אז הוא מתאר את הדבר כשימושי. אצל הפרגמטיסטים הדעות של נכון ולא נכון נחשבות למשהו שטותי, לאשליה שאנשים נכנעים לה. מגמת פילוסופיה שלמה עלתה סביב הפרגמטיזם, שכפי שאמרתי, יותר מוכר באמריקה מאשר כאן, אך מתחיל להופיע גם באירופה בצורות שונות. אסכולה זו רואה בנכון ולא נכון משהו אשלייתי, ומאמינה שמה שמכונה אמיתי או נכון נקרא כך רק מפני שהוא שימושי לאדם בחייו. האדם קובע שמשהו שקרי או לא נכון מפני שהוא מזיק לו בחיים. בגרמניה, ששם אנשים תמיד יסודיים ביותר בעניינים מסוג זה, השקפה זו הגיעה להתפתחות מיוחדת למדי במה שנקרא “הפילוסופיה של כאילו”.^[6] היא התחילה מאדם בשם וייהינגר, וכבר זכתה לפופולריות מסוימת – אני חושב שיש אפילו “מדע כאילו,” או משהו כזה. הוא אומר שלא ניתן לטעון שקיימים אטומים ומולקולות. אך כן ניתן לומר שהשקפת העולם שלנו קשורה למה ששימושי. מועיל למטרתנו לראות את העולם “כאילו” קיימים מולקולות ואטומים; מועיל לנו לראות את מהלך העולם “כאילו” שהתגלו בו אידיאלים אתיים. אנו רואים את העולם “כאילו” הוא היה נשלט על ידי אלוהים. פילוסופיה זו מאפיינת את זמננו. היא הגרסה הגרמנית של הפרגמטיזם האמריקאי שמצא תומכים כאן. אחד מהם, למשל, הוא ווילהלם ירוסלם,^[7] שהרחיק לכת עד כדי כך שהוא טען שהפרוש המקורי של התיאורים אמיתי ולא אמיתי לא היה אלא משהו שימושי או מזיק במובן דיאלקטי. כשאנו צריכים להסיק שאדם הגיע לרעיון לא נכון לגבי משהו, אך בו זמנית הוא עוזר לו להתעשר ולהסתגל היטב לחיים, לוגיקנים אלה באים ואומרים: הרעיון שלו אמיתי!” בשבילנו, זוהי אשליה. למעשה, אין זה אמיתי, אלא משהו שמועיל לו, ואז משנים את פירוש הרעיון וקוראים לו “אמיתי,” בעוד שכל דבר שאין בו תועלת נחשב אז כלא נכון, כלא אמיתי.

בקטע אחר מאת ירוסלם, אנו מוצאים: “ההערכה, שסומכת על פרשנות המבוססת על תועלת או נזק, והצעד שנעשה על אותו הבסיס, אינה אלא המקור של המושגים נכון ולא נכון.” אני מצטער, אבל אני לא יכול לקרוא לכם זאת בצורה שונה; זהו סגנונו הפילוסופי!

הוא באמת דומה לז’רגון משפטי. אתם יכולים לראות שכאן נטען שהמקור של המושגים אמיתי ולא אמיתי קשור במושגים של יעילות וחיסרון. זוהי בהחלט הרמה הנמוכה ביותר. אנו מתחילים מהמושגים של בריא וחולני, ואז מוצאים את המושגים של נכון ולא נכון. מושגים אלה עדיין צמודים לאדם. למי שיש לו דעה נכונה קוראים אינטליגנט, למישהו שיש לו דעה לא נכונה קוראים טיפש. אבל זה לפחות עדיין משהו שמצביע לתכונות האדם. עכשיו אנו מרחיקים לכת עד כדי כך שאנו מוצאים אמת רק במה ששימושי, שקר רק במשהו שמזיק. זוהי האמת של עכשיו! הפילוסופים ניסחו זאת במילים; אחרים חושבים באופן דומה, אבל הם פשוט אינם מודעים לכך. במיוחד הדעות החברתיות, כאשר משמיעים אותן, מובעות בדיוק מעמדה זו.

האבולוציה חייבת שוב להמשיך בכיוון עולה. בנוכחות האמת, עלינו להיות מסוגלים, קודם כול, לחוות רגש, חוויה פנימית שהיא כשלעצמה נותנת לנו תחושה של בריאות. עלינו להרגיש מאושרים לנוכח האמת, ואומללים לנוכח השקר. העידן שלנו דורש זאת. עלינו לשאוף לכך באופן בריא. עלינו לחזור שוב למושגים של אמת ושקר, אבל עם רגש.

זה מה שצריך לאחוז באנושות כחינוך תרבותי פנימי: שהמושגים של נכון ולא נכון לא יקבלו את ההתייחסות השאננה שאליה אנו רגילים היום, אלא שלאדם יהיה חלק פנימי באמת ובטעות. כשיש לאדם תובנה לגבי הדרישות של העידן הנוכחי, זוהי חוויה מכאיבה מאד לראות שאנשים הלכו ונעשו כה אדישים מול הקביעות הללו. אפילו רק לפני מאה שנה המצב היה שונה. הייתם צריכים לראות מה היה קורה לו היה נאמר לקהל של אנשים לפני מאה שנה שכאשר מסתכלים מן הצד השני, יש לילדותיות את אותה המשמעות שיש בנסיבות מסוימות למה שנקרא גאוניות, כאשר רואים את הדברים מן הצד הזה! אדם כמו וילהלם פון הומבולט או פיכטה היה קם בקפיצה מהכיסא שלו, לו היו טוענים בפניו דבר כזה בימים בהם האדם היה עדיין מעורב עם כל ישותו בעניינים כאלה. כיום, אנשים אינם מתרגשים כאשר טוענים על דבר מסוים שהוא נכון או לא נכון. הנפשות ישנות היום. החובה להיפגש עם נפשות ישנות אלה בכל צעד היא משהו שממלאת בכאב את האדם המבין את דרישות העידן שלנו. התוצאה הקיצונית ביותר של ישנוניות זו בעידן שלנו היא כעת התנועה התיאוסופית שחסידיה רוצים להרגיש עונג חושני פנימי. הם רוצים שהדברים יובעו בעדינות כזו שכולם יירגעו יותר ויותר. הלך נפש הרמוני אמור לזרום על הקהל, ובהדרגה כולם אמורים לרצות ללכת לישון. בדיוק באותו רגע, כאשר הכול יכול להירדם לאט וברכות, אז מרגישים את האלמנט המיסטי הנצחי!

זה מה שחייב שוב להשתנות. מה שנדרש מאיתנו הוא שהלב שלנו יקפוץ לכיוון אחד או לכיוון השני, תלוי בסוג הטענה שמוצהרת. אז, האדם לא ינתח עוד בניטרליות הגיונית האם משהו נכון או לא; הוא יחוש בריא או חולה, בהתאם לחוויה של הדבר כנכון או לא. מאותה נקודה, תהיה עוד התקדמות נוספת. אך מדע הרוח חייב לטפח זאת כבר עכשיו כאימפולס שיחדור אותנו. עלינו לחזור במודעות מלאה למצב בו אנו שופטים משהו כבריא או פתולוגי. ולאחר מכן, זה חייב להשפיע על הרצון. מה שקודם חווינו רק כאמיתי או לא, חייב כעת להיכנס פנימה עם הרצון, כביכול. יש לעורר את הרצון. עלינו לרצות את הנכון; עלינו לא לרצות ואף להרוס את מה שלא נכון, כלומר את מה שחולה. עלינו לשאוף לשינוי זה בגישה של האדם. אין זה רק עניין של שאיפה להשגת ראייה פחות או יותר נכונה, שניתן לדון בה לאחר מכן. במקום זאת, עלינו לשאוף להשיג משהו שהופך את בני האדם לבריאים בתוכם. ההבנה שלנו אינה צריכה לשאוף רק למשהו שנוכל להגיד עליו שהוא נכון מבחינה הגיונית. עליה להוביל לפעולה, למציאות, שדרכה קורה משהו.

החיים הם אלה שחשובים למדע הרוח האמיתי, ולא משהו ששוכן בראשו של פרופסור כלשהו, היושב היום בכיסאו ובאדישות גמורה מרצה על אמת וטעות, עד שהאנשים בקהל רוצים כבר לטפס על הקירות מרוב עצבים בגלל הניטרליות שלו. כמובן, אנשים רבים יעירו כאן שעלינו לפתח בדיוק את הרוגע והשלווה הפנימית הללו. שלא נבין את הדברים לא נכון. רוגע פנימי, שלווה וקור רוח מצביעים על איזון. הדבר אומר שאנו מסוגלים לקחת את הצד של הדעה הבריאה, אך אנו מסוגלים גם לפתח את כוחות-הנגד כדי להישאר בשיווי משקל למרות שנקטנו עמדה, כלומר אנו תמיד נהיה בשליטה. איזון מודע הינו שונה מאיזון פנימי ישנוני. כך שאתם רואים שמה שאנו מכנים אבולוציה במובן המדעי רוחי חייבת להיכנס לעומקן של ההגדרות הפנימיות ביותר של האמת.

איננו יכולים לדבר על יכולותיו של האדם בין המוות ללידה חדשה עד שלא נתרגל להשתמש במילים באופן שונה לחלוטין מהאופן בו הדבר נעשה בשפה המדוברת של היום. לכן אנשים שרוצים לשמוע רק את מה שהם כבר יודעים תמיד יחשבו שהשפה של מדע הרוח הינה בלתי ניתנת להבנה. כי לא זו בלבד שעליהם להתרגל לעובדה שהמילים מתחברות באופן שונה, אלא נכנס לתוך המילים תוכן שונה מזה שהם הבינו עד כה. רק כאשר אנו מתבוננים באבולוציה האנושית בצורה כזו, אנו מקבלים את היכולת לשפוט עד כמה האדם היה שונה בתקופות הפְּרֵהִיסְטוֹרִיות; עד כמה הוא ישתנה שוב בעתיד הרחוק, ואיך עלינו להעריך את מה שפוגש אותנו בשלב הביניים של הציביליזציה. העידן שלנו עומד מול סכנות כל כך קטסטרופליות שחייבים באופן מוחלט להגיע לידע אמיתי של האדם. כרגע, אנו באירופה מוצאים את עצמנו בנקודה מכריעה, חשובה ביותר. לרוב בני האדם אין כל מושג על מה שמתרחש באורגניזם המסובך של החיים הציבוריים. הימים האלה יותר משמעותיים עבור המשך ההתקדמות של הציביליזציה האירופאית מאשר הימים של העבר הקרוב. בני האדם יצטרכו להתרגל לעובדה שהרצון לדבוק בישן הינו הרסני, ושאך ורק אמון איתן במקורות של מדע הרוח יוביל אותנו קדימה.

מוזר איך תובנה מסוימת שנרכשת מעבר לסף בעולמות הרוח מטילה את צילה על עידן מטריאליסטי זה. לפני שנתיים או שלוש, היית מושא ללעג אם דיברת על האימפולסים הנובעים מאחוות סודיות מסוימות מן המערב ששולטות בעניינים ציבוריים. נתתי סדרת הרצאות שלמה^[8] כאן אודות עניינים אלה, ובדרך זו או אחרת חלק מכם הכרתם את תוכנן. אנשים צחקו עליך, פחות או יותר, אם אמרת שהעניינים הציבוריים חדורים בכוחות שמקורם מתגלה כאשר שופכים אור על אחוות סודיות מסוימות המקיימות את המסורות של חוכמת החניכה העתיקה, אך מיישמות אותן בכיוון הלא נכון. היום, תוך זמן יחסית קצר, הדברים השתנו. במשך שבוע, העיתונות האנגלית הרצינית, שאינה נוטה להשתעשע בהרפתקאות מיוחדות, מפרסמת מאמרים על קיומן של אחוות סודיות. למרות שמאמרים אלה בנויים על נקודות התחלה שאינן אלא מה שהישועים מפרסמים, חייבים בכל זאת להודות, שלמרות שהרוח נושבת מכיוון לא נכון לחלוטין, עדיין היא תופסת את תשומת הלב של הציבור. הנושא שדנים בו כבר שבוע בעיתונות האנגלית, באופן מדויק מבחינה פילוסופית, מראה עד כמה העולם השתנה במובן זה בשנים האחרונות. אך אנשים מתעלמים מכך בקלות, כאשר העיתונים האנגלים הרציניים^[9] מפרסמים כיום קוֹמְפִּילַצְיות כמו זו שמראה שבשנת 1897 העולם עמד מול מעין תיאור של אירועים עתידיים. משהו כזה מופיע בתורים בצד שמאל, בעוד שבצד ימין מופיעים דיווחים על אירועי היום והתוכניות של הבולשביקים. מה שהיה ידוע כבר ב-1897 מתרחש היום; ניתן להוכיח באמצעים פילולוגיים שהאירועים של היום מתאימים לתחזית מוקדמת. כמובן, אנשים מדברים על דברים כאלה בתור עיתונאים, ללא כל ידע אודות הקשרים העמוקים יותר; כמעט אף אחד היום אינו חש במה הוא מתעסק. מדובר בכך שישנם אינדיבידואלים, העומדים רחוק ברקע מאחורי מה שקורה על פני השטח, שמפעילים ביד חזקה את החוטים המובילים לאירועי היום. אך הם רוצים להישאר לא ידועים, ולכן הם מעבירים לאחרים את מה שאחרת היה אפשר לייחס להם. מה שפורסם הינו שקר, אך שקר מחושב היטב, במיוחד בהתחשב במקורותיו, מפני שמטרתו היא להאשים אחרים, כדי שהאנושות לא תחשוד באלה שלמעשה מושכים בחוטים. כפי שאמרתי, היום עלינו להרגיש אחריות לעמוד מול מה שמתרחש במציאות.

אמרתי לאנשים רבים ב-1914: אסור לכתוב את ההיסטוריה של המלחמה הקטסטרופלית הזאת, שהחלה ב-1914, באופן בו דיווחו על אירועים אלה בעבר, פשוט על בסיס מסמכים בארכיונים. אם רוצים באמת להבין את מה שהתחיל ב-1914, יש להשתמש באמצעי חשיבה אוקולטיים. יש להבין באופן ברור שחלק מהאינדיבידואלים הבולטים ביותר, שברחבי העולם התרבותי תרמו להתרחשות הקטסטרופה, סבלו מתודעה רדומה, מעומעמת. אך רגעים כאלה, כשאנשים נרדמים בתודעתם, הם השערים שדרכם הכוחות האהרימניים נכנסים לעולם, משתלטים עליו, ומושלים. אם אדם נמצא בעמדה חשובה, אך ברגע מכריע סובל מעמעום התודעה, הוא אינו עוד בשליטה; אהרימן שולט דרכו. כוחות רוחיים מגיעים עם שליטתם עד לעולם הזה, כמו הכוחות שאני מדבר עליהם עכשיו –במקרה זה, כוחות בעלי טבע אהרימני. ניתן להבין את האירועים של השנים האחרונות רק אם אנו מוכנים לחקור את הקשרים הללו באופן מדעי-רוחי. יהיה יותר ויותר בלתי אפשרי להבין מה מתרחש ברחבי העולם התרבותי, אם לא נהיה מוכנים להבין זאת על בסיס מדע הרוח. נוכל לערוך אין סוף דיונים אודות מה שאדם זה או אחר אמר לפני שלוש או ארבע שנים או היום. הרבה יותר חשוב לרכוש ידע אודות האדם, כדי שנוכל לקבוע עד כמה היה אדם מסוים בעמדה מסוימת בריא או לא, כי בכך תלוי האם מהלך האירועים מושפע על ידי כוחות מיטיבים או על ידי כוחות של רוע. נכון שהדרך לגיבוש דעות באופן כזה אינה קלה. מפני שכאשר אנשים מתבקשים ליצור דעות באופן כזה לגבי המעורבות בעולם החושי של כוחות על-חושיים או תת-חושיים, הם מתפתים בקלות לאבד את הראש ביהירות מיסטית.

אדם השואף לטפח באופן רציני את מדע הרוח נדרש לא רק לדרגה רגילה, אלא לצורה גבוהה יותר של פיכחות; הוא אינו יכול להיכנס לשום אקסטזה, לשום איבוד של עצמו, אלא נדרש לעמידה איתנה על הבסיס הסולידי של המציאות. זה מה שהכרחי. עלינו להתאמן לדבוק במציאות אם ברצוננו לגבש שיפוטים באופן בו באמת חייבים לעשות זאת היום.

זוהי סכנה גדולה כשמישהו אומר שהצהרותיו הן התוצאה של כוחות גבוהים יותר, ולא של מה שהוא עצמו רוצה או אינו רוצה. מאחורי הדבר מסתתר לרוב אך ורק אגואיזם טהור. מיסטיקנים המציגים עצמם מול העולם כמייצגים של ישות רוחית זו או אחרת הינם, לעתים קרובות ביותר, האגואיסטים הגדולים ביותר. לכן הדרישה הראשונה בדרך לידע גבוה הינה ההתפתחות של מפוכחות, היכולת להתעלם מכל דבר הקשור באגואיזם. לרוב, האקסטזה הפנאטית אינה אלא צורה אחרת של אגואיזם. חשוב מאד גם שהאנושות תפתח חוש הומור מסוים בדרכה לרוחניות. העולם רחוק מאד מהומור כזה כיום. קשה מאד להתמודד עם הדעה הרווחת בעולם לגבי עניינים מסוג זה, מפני שכל דבר אפשרי, הקיים באופן אורגני ופועל במעמקי הישות האנושית, מוסיף לכך את קולו.

אולי נתנו כעת רמז ראשון אודות מה שחייבים לציין כדי להדגיש את המשמעות, מצד אחד, של הדרך המובילה לגיבוש דעה רוחנית, ומצד שני, של הקושי והסכנה בדרך זו. עלינו להיות מודעים לשני היבטים אלה. אל לנו להרשות לעצמנו לעצור בדרך בגלל הסכנות הכרוכות בה; גם אל לנו להפוך לרשלניים במאמצים הנדרשים באמת כדי לגבש דעה ההולמת את הרוח. יש לזכור נקודות אלה כל הזמן כאשר אנו מנסים להבין את האדם בתקופתנו, ואם איננו מבינים אותו כך, לא נוכל לגבש דעה חברתית. יש להבין את האדם כגוף, נפש ורוח; כך שאיננו לוקחים בחשבון רק את חייו בין הלידה למוות, אלא גם את חייו בין המוות ללידה חדשה. למעשה, בשביל החיים בין המוות ללידה חדשה אין שום תוקף לשיפוטים כגון “שימושי” או “מזיק”; הדעות “בריא” או “לא בריא” שייכות ומתאימות לתקופה זו. שם, נפשות האדם הן או “בריאות” או “לא בריאות” הודות לתוצאות של החיים הארציים. שימוש במושגים “שימושי” או “מזיק” כ”נכון” או “לא נכון” במובן אותו הסברנו כאן מראה שאנו מגבילים את ההתבוננות בעולם אך ורק לעולם הפיזי. הקיום בימינו של הפרגמטיזם ושל הפילוסופיה של “כאילו” הינו הסימן הבטוח ביותר לכך שלבני האדם אין כל רגש למה שנמצא מעבר לסף מהעולם הפיזי לעולם הרוח.

אולם השקפה חברתית בריאה תגיע רק על בסיס מדע חניכה זה. נתייחס לתחום אחד של האורגניזם החברתי המשולש, שרבים מתייחסים אליו כחומרני ופרוזאי ביותר: החיים הכלכליים. אנו יודעים שהכלכלה תתפתח לכיוון בריא רק אם היא מתקדמת על פי עיקרון השיתופיות (association). מה הכוונה? הכוונה היא שבעתיד אנשים לא יגבשו לעצמם דעה כלכלית דרך האינדיבידואליות הבודדה. כמובן, מבחינה אפיסטמולוגית היא תתחיל מהאינדיבידואליות, אך היא לא תתפתח דרכה. לאנושות שתעבור אבולוציה נכונה בעתיד, גיבוש דעה כלכלית אך ורק מתוך האינדיבידואליות תראה כמו אותו אדם ישן מפורסם, אותו תאר ז’אן פול, שמתעורר באמצע הלילה בחדר חשוך, אינו רואה דבר, אינו שומע דבר, ומנסה לדעת מה השעה באמצעות החשיבה. עלינו להיות בהרמוניה עם הסביבה שלנו אם ברצוננו ליצור דעה לגבי מה השעה באמצע הלילה. ובעתיד, כדי להגיע לדעה כלכלית – למשל, לגבי מחירים או מספר הפועלים שניתן להעסיק בענף כלכלי מסוים – יהיה עלינו להיות בקשר הדוק עם אגודות, עם אלה שפעילים בייצור באותו ענף ואלה שמייצגים את הצרכנים שלו. כתוצאה משיתוף פעולה כזה בין אגודות, יהיה אפשרי לגבש דעה ברת-תוקף. הדרך בה מנסים לעשות זאת היום, על בסיס האינדיבידואליות, זהה לזו של האדם שישן וניסה לחשב לבד מה השעה. אירועים שהתרחשו לא מזמן הראו כמה ניתן להשיג באמצעות דעה שאינה מבוססת על ניסיון שיתופי.

לחלק מכם כבר הבאתי דוגמא נוספת. במאה ה-19, נערכו דיונים מלומדים לגבי היעילות של סטנדרט הזהב. מאמצע ועד לשליש האחרון של המאה ה-19, נציגים מכל הפרלמנטים באירופה, ונציגים רבים מכל מיני תחומים פרקטיים, תמיד מצאו את הסיבות היפות והמקוריות ביותר שיסבירו מדוע יש להחליף את הבי-מטליזם, השיטה המבוססת על שתי מתכות, בתקן הזהב.^[10] מה הם ציפו להשיג? הם טענו שסטנדרט הזהב יביא למסחר חופשי. מה קרה במציאות? בכל מקום הופיעו מכסים מגנים – ההפך ממה שניבאו כל אותם כלכלנים וחברי פרלמנט חכמים! אינני מנסה ללעוג כשאני אומר “אותם אנשים חכמים.” הם כולם טעו, אך אינני קורא להם טיפשים; הם היו באמת חכמים. אך לא היה להם ניסיון כלכלי; כי לא ניתן ליצור סוג זה של ניסיון יש מאין, וגם אי אפשר לפתח אותו דרך חשיבה. ניתן להשיג אותו רק כאשר, מתוך קשרים שיתופיים, מותחים קווים המחברים בין תחום אחד לשני. כשם שאנו יודעים את השעה בעזרת שעונים, כך, מתוך שיתופיות, נרכוש את העקרונות הבסיסיים של שיפוט כלכלי שיכול להוביל לפעולות.

מה המשמעות של כל זאת? תזכרו את ההתייחסויות הרבות שלי לקיום של מעין דעה קבוצתית, נפש קבוצתית, בנקודה מסוימת בתחילת האבולוציה האנושית שלנו. קבוצות שלמות של אנשים חשבו והרגישו באופן זהה. למעשה, לא היו לעולם מתפתחות שפות, אילו אנשים לא היו מגבשים דעות כקבוצה. היה אפילו זיכרון קבוצתי, כפי שציינתי בחלק מהרצאותיי.^[11] וכך, האבולוציה של האנושות התחילה מקבוצות, מדעות קבוצתיות אינסטינקטיביות. לאחר מכן, היא ירדה לנקודה הנמוכה ביותר שלה, ושוב תעלה דרך שיתופיות, אך הפעם באופן מודע על ידי התאחדות האנשים שוב בקבוצות, באגודות, שתומכות בעצמן ומתבססות על דעותיהן הכלכליות. אנשים שוב יעלו לדעה שיתופית. אך הדבר יתרחש דרך יצירה מודעת של קבוצות כאלה. מה שקרה קודם מתוך אינסטינקט אטוויסטי יקרה הפעם במודעות מלאה. כאן נמצאת אחת הסיבות שניתן לגלות על בסיס מדע הרוח לצורך בהתפתחות חברתית מן הסוג המתואר בספרי לקראת התחדשות חברתית (23GA). דברים אלה הם מסוג כזה שניתן לקבוע אותם בוודאות מתמטית מוחלטת אם פונים למקורות ידע אמיתיים. איננו מביאים דברים אלה בפני הציבור הרחב בפזיזות ובקלילות דעת; הם נובעים ממעמקי היסודות של חיי האדם. מה שנדרש בזמננו הוא לבנות עולם בדרך חברתית המבוססת על תובנה אודות טבע האדם. איננו יכולים להתקדם מבלי זה. כל דיון על פוליטיקה שמאלנית או ימנית, כל התכתיבים הדוגמטיים שיש לבני אדם לגבי אמונה באלוהים, כל השקפה פרימיטיבית או ליברלית לגבי זכויות הנשים, מהצד שהכי מתנגד לקידמה ועד לבולשביזם, נשארים, ללא תובנה כזו, סתם דיבורים חסרי תוכן, דיבורים שאינם מבוססים על המציאות, דיבורים שיובילו רק להרס. את המציאות ניתן לתפוס רק באמצעות חוויה רוחית. אבל אז, חייבים להיות מסוגלים לחדור לידע אמיתי אודות ישות האדם. עלינו להיות מסוגלים לראות כיצד האלמנט השיתופי הזה, שהכרחי בחיים כלכליים המנוהלים במודעות מלאה, יוביל להתפתחות עולה בהשוואה למה שאבד מהחשיבה האינסטינקטיבית האטוויסטית בזמן הירידה. אנו עוסקים כאן במדע אמיתי, מוחשי לגמרי; מדע צלול כמו משפט פיתגורס, למרות שהמדענים של היום אינם שמים מספיק לב לצלילותו. אך יש צורך במספר מספיק גדול של אנשים שיוכלו להבין את הבהירות המוחלטת של אותם שיפוטים שרק הם יוכלו להוביל מההידרדרות שלנו לעליה באמצעות הישענות על מקורות מדע הרוח.

דבריי אמורים להוות גם הקדמה למחר, כאשר נדבר בהרצאות ובדיונים חופשיים על יצירת שיפוטים חברתיים והצורך בכך בנסיבות החברתיות של היום.

————————————————————————————————

1. ראו את הרצאתו של רודולף שטיינר, “Urteilsbildung in den drei Gliedern des sozialen Organismus”, שהתפרסמה ב-Gegenwart,1950/51 , מספרים 7 ו-8/9. ↑
2. Johann Gottlieb Fichte ((1762–1814. הציטוט המילולי אומר: “סוג הפילוסופיה בו האדם בוחר תלוי … באיזה סוג אותו האדם… סיסטמה פילוסופית אינה אך ורק ערימה של חפצי בית דוממים שהאדם יכול למכור או לקבל בכל דרך שהוא רוצה; היא חדורה בנפש של זה שדוגל בה.”“Erste und zweite Einleitung in die Wissenschaftslehre und Versuch einer neuen Darstellung der Wissenschaftslehre,” 1779 ↑
3. בגרמנית, המילה ל”ילדותיות” היא Kindskoepfigkeit, שפרושה המילולי הוא “ראש של ילד.” ↑
4. רודולף שטיינר: הדרכה רוחית של האדם והאנושות, GA 15 יצא בעברית בהוצאת חירות ↑
5. Max Dessoir: 1867–1947. השוו עם רודולף שטיימר: Von Seelenraetseln, GA 20 ↑
6. Hans Vaihinger: 1852–1933. Die Philosophie des Als-Ob. System der theoretischen, praktischen und religioesen Fiktionen der Menschheit auf Grund eines idealistischen Positivismus, ברלין, 1911. ↑
7. Wilhelm Jerusalem: 1842–1910, שפרסם בשנת 1908 תרגום של הפרגמטיזם מאת William James ↑
8. רודולף שטיינר: Zeitgeschichtliche Betrachtungen, חלק I, GA 173. ↑
9. הופיע ב-“The Morning Post”, לונדון, יולי 12-30, 1920. פורסם גם בצורת פמפלט: סיבות המתיחות בעולם, לונדון, 1920. ↑
10. בי-מטליזם: המדיניות שלפיה משתמשים בשתי מתכות (לרוב זהב וכסף) ביחד כתקן מונטרי. ברוב המקרים, הוחלף בתקן הזהב מאז המחצית השנייה של המאה ה-19. ↑
11. רודולף שטיינר: מיתוסים ומיסטריות מצריות, GA 106 ↑