מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות – 02

מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות

רודולף שטיינר

סדרה של 17 הרצאות שניתנו ב-1920 בדורנאך GA199

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 2

7 באוגוסט 1920

אתמול ציינתי בהקשר מסוים מה למעשה מייצגות הדעות של המפלגות כאן במישור הפיזי. מאחר שהחיים כיום נשלטים על ידי פלטפורמות מפלגתיות בכל מיני גוונים, חשוב מאד שנהיה יותר מודעים לאופיין. הזכרתי גם שבעידן המופשט הזה, אנשים מסוימים נוטים לצטט את העיקרון: כל התופעות שניתן לקלוט באמצעות החושים או להבין באמצעות ההיגיון הרגיל הן מאיה. אך כאשר אמורים ליישם בחיים באופן מקיף אמת כזו כללית, מופשטת, שאנשים טוענים שהם מאמצים, אצל רוב בני האדם נקרע החוט החיוני שמחבר את הנפש למציאויות של החיים. גם את הדעות של המפלגות יש לראות כהשתקפות של משהו בעל טבע על-חושי, שהמציאות שלו נמצאת בעולם הרוח. רק הדימוי שלו נמצא כאן בעולם הפיזי, כשם שתופעות הטבע, למשל, אפילו המורכבות ביותר, הן דימויים של מציאות רוחית מבחינת האדם הפיזי. כבר הסברתי אתמול שדעות מפלגתיות נוצרות מפני שקבוצת אנשים נוהרת לתוכנית מפלגתית מוגדרת בצורה פחות או יותר ברורה. מעלים מספר דרישות; אמורים למלא את הדרישות באמצעים כאלה או אחרות; אנשים עושים דבר זה או אחר – לרוב, הם מדברים על נושא זה או אחר – כדי לעזור לכך שתוכניות כאלה, השקפות מפלגתיות כאלה, יהפכו למציאות. קבוצות של אנשים המתאספות תחת דגל של רעיון מופשט שהם מקווים שניתן לממשו, זה מה שמהווה מפלגה.

מי שבוחן את הדבר יותר לעומק, במיוחד מנקודת המבט של מדע הרוח, אינו מעוניין כל כך באופי התוכניות, מפני שקודם עליו לבחון היבט זה בקשר שלו עם העולם. העניין העיקרי שלו הוא בתופעה החיצונית של אנשים שיוצרים קבוצות.

אמרתי אתמול שכאשר עולים מהמישור הפיזי לעולמות העליונים מעבר לסף, לא קיימות אבסטרקציות, לא קיימות דרישות מופשטות כפי שהפלטפורמות המפלגתיות מציגות אותן. במקום זאת, ברגע שעוברים את הסף, עוברים את שומר הסף מבלי לשהות שם כפי שרבים נוטים לעשות, מגלים שמעבר לסף קיימות רק ישויות. אי אפשר ללכת בעקבות תוכנית; אפשר רק ללכת בעקבות ישות זו או אחרת. אי אפשר להתקבץ סביב רעיון מופשט, אלא רק סביב ישות זו או אחרת. למרות שהאנושות זקוקה מאד לידע מסוג זה, אנשים מתמרדים דווקא נגד תובנות כאלה בתקיפות ובנחישות. כעת, מאד יקר לליבם של אנשים להתאסף תחת המטריה של רעיון מופשט ולשאוף להגשים תוכניות מופשטות. העובדה שתוכניות מופשטות יכולות להתקיים רק בעולם הפיזי, ושמשהו שניתן להבינו ברעיונות מופשטים יכול להיות נתון רק למישור הפיזי, היא משהו שאנשים מסרבים להבין, כי היא יכולה להיות מטרידה. אני מותח כאן קו שמייצג את הסף (ראה את הציור). כאן נמצאות הקבוצות של המפלגות (עיגולים כחולים), וכאן התוכניות שלהן (X). זה מראה כיצד אנשים מתאגדים תחת פלטפורמות מפלגתיות. אולם, מאחר שפלטפורמות אלה תואמות לישויות מסוימות בעולם העל-חושי (כתום), כל מי שדבק באיזושהי מפלגה מתחבר לישויות מסוימות מהעולמות העליונים. מה שמהווה דימוי בלבד בעולם הפיזי מקביל לקבוצות סביב ישות בעולם העל-חושי (עיגולים אדומים).

Diagram 2

יש להדגיש שידע זה הוא חיוני לחלוטין להתפתחות משגשגת בעתיד, מפני שיש להחליף יותר ויותר את האינסטינקט במודעות, כדי שהאנושות תתקדם באבולוציה שלה. כיום אנשים מתקהלים סביב מצעים מפלגתיים בגלל שריד של מנטליות קבוצתית עתיקה. הם מאמינים שעל ידי מה שהם עושים בקבוצות כאלה, על ידי התארגנות המונית ואימוץ תוכנית מסוימת, במעשים או בעיקר במילים הנעשים או נאמרים למען הגשמת תוכנית זו, הם ממצים את כל האפשרויות. אנשים טוענים שהם שייכים למפלגה מסוימת, סוציאליסטית, ליברלית, תנועת נשים, או תנועה בעלת אופי ספיריטואליסטי, וכו'. לו הייתי מונה רק חלק קטן מכל המפלגות הקיימות כיום, ההרצאה שלי הערב הייתה מתארכת יותר מדי. מפני שאנשים דוגלים באמונה שטבע פעילותם כאן במישור הארצי מוגשם דרך מה שהם עושים ואומרים במסגרת המפלגה, הם הולכים באופן בלתי מודע בעקבות ישות מהעולם העל-חושי, ישות שהם אינם רוצים להכיר. זה שאנשים אינם יודעים משהו לא הופך את הדבר לפחות אמיתי. אפילו אם הליברל המאמץ דעות מפלגתיות ליברליות או האישה ששייכת לקבוצה הנלחמת בעד זכויות הנשים, אינם יודעים שהם מתחברים לישויות על-חושיות מסוימות, אין זה אומר שהם לא עושים זאת במציאות. למעשה, הם חלק מהפמליה של אותן ישויות. בכך הם פועלים נגד הרוח של האבולוציה המתקדמת בעידן שלנו, כי הרוח דורשת את הטרנספורמציה של כל האלמנטים האינסטינקטיביים, הלא-מודעים והתת-מודעים לכוונות לגמרי מודעות, לפעולה, למילה ולחשיבה מודעת.

כמובן, אנו מכירים גם התארגנויות ישנות יותר לקבוצות, קבוצות הקשורות בגזע; ואנו מכירים גם קבוצות נוספות, המנהלות גם היום קיום ארעי, מעורפל, אך עם זאת רועש ושקרי – קבוצות לאומניות. אנו מכירים אותן היטב! אם תזכרו את סדרת ההרצאות שנתתי בקריסטייניה ב-1910 אודות טבעם של נפשות העמים,[1] תגלו שלא ניתן להישאר במישור הפיזי אם ברצוננו לבחון בקפדנות את מערכות היחסים הקשורים בגזעים ובעמים. עלינו לעלות לעולמות העליונים. הראנו בהרצאות אלה שישויות מהיררכיה של ארכי-מלאכים מאחדות ומובילות קבוצות כאלה. ראינו גם שבהתקבצויות לפי עמים, ישויות על-חושיות נוכחות בקרב בני האדם.

אם כעת ננסה לתאר לעצמנו את ההבדל בין הקשר של קבוצות לאומניות וגזעיות עם הישויות העל-חושיות שלהן, ואת הקשר של המפלגות עם הישויות העל-חושיות שלהן, אנו נגלה שהראשונות מסוגלות באופן אינסטינקטיבי להגשים ולהפוך למציאות את האימפולסים שהישויות מהעולמות העליונים נותנות להן. במקרה זה, לגמרי מוצדק שקיים ציות אינסטינקטיבי לאימפולסים מהישויות העל-חושיות האלה. האנושות הייתה צריכה להיאבק כדי להתעלות מעל הציות האינסטינקטיבי לישויות על-חושיות. מיותר לומר שהאנושות לא יכלה לציית באופן מודע לישויות העם, לארכי-מלאכים, מלכתחילה, אלא נאמנות זו הייתה צריכה להיות חדורה בכוחות אינסטינקטיביים. במובן מסוים, היה צריך לחנך את בני האדם באופן הדרגתי כדי שיעברו למצב מודע.

ככל שבוחנים את ההיסטוריה של האבולוציה האנושית ומגיעים לעבר הרחוק יותר, מגלים יותר שלאנשים העתיקים הייתה מודעות מוגדרת, ברורה, אף כי אינסטינקטיבית, לכך שהם מצייתים לישויות על-חושיות בתור קבוצה, עם או גזע. במהלך התקופה האמצעית הקודמת לעידן הנוכחי שלנו, מודעות זו נעלמה חלקית. יותר ויותר, בני האדם היו צריכים לוותר על הידע שלהם אודות העולמות העל-חושיים, אך ככול שמתרחקים יותר בהיסטוריה העתיקה, מגלים יותר שבני האדם הסבירו באופן אינסטינקטיבי את תחושת ההשתייכות שלהם לגזע דרך העובדה שהם הכירו בישות רוחית, על-חושית בתור מנהיגם. בעבר, אפילו אם קבוצות אנשים הכירו במנהיג אנושי, רוב הציבור חש באופן ברור שרוח העם מתגלמת בו. הם הרגישו שמה שהם רואים כצורה אנושית חיצונית הינה במובן מסוים נשלטת על ידי מנהיג על-חושי. ניתן להבין זאת איך שרוצים, ניתן אפילו להאמין שזו סתם אמונה תפלה ישנה. אך מי שיש לו דעה שונה על "אמונות תפלות" צריך רק לחכות ולראות האם בשנת 3000 לא ייחשבו גם הזואולוגיה, הכימיה והבוטניקה שלנו כאמונות תפלות מהמאה ה-19 וה-20 בעיני אלה שהמנטליות שלהם דומה לזו של אלה המתייחסים לדברים האחרים הללו כיום כאמונות תפלות ישנות.

מה ההבדל בין מצבן של קבוצות עתיקות אלה מול ההדרכה הרוחית שהן קיבלו, והמצב בו נמצאות הדעות המפלגתיות מול הישות הרוחית התואמת? לבני האדם הקדומים לא היו תוכניות מפלגתיות שנבעו מרעיונות מופשטים. לא היה יאה בכלל לג'ינגיס חאן או לטימור חאן, ולאחרים דומים להם, להציג מול העם שלהם משהו כמו מצע מפלגתי מופשט, בדומה לזה שהג'ינגיס חאן הנוכחי, ששמו היום הוא לנין, מעמיד בין עצמו לבין הצבא שלו. יש הבדל משמעותי. החאנים הגדולים של המונגולים הקדומים התנהלו ללא תוכניות, אך אלה שהייתה להם הבנה ראו בהם התגלמויות ארציות של ישויות על-חושיות. החאנים הגדולים של ימינו, לנין[2] וטרוצקי, נושאים בנפשותיהם מצע מפלגתי מופשט, ולא מודעות להיותם שליחים של ישות גבוהה. הדבר שונה מאד, מפני שהוא מצביע על כך שלאוֹמְרֵי-הכן תחת המנהיגים של המפלגות, יש בראשם רק רעיונות מופשטים, והם מכחישים לעצמם באופן מודע את העובדה שהם חלק מהפמליה של ישות רוחית גבוהה יותר.

רק מעט קבוצות של אנשים אינן מתפקדות ברמה זו. הצגתי בפניכם אתמול אחת מהן, הישועים. הישועים אינם מתעסקים בשטויות ילדותיות כמו תוכניות מפלגתיות. תוכלו לקרוא את סדרת ההרצאות שנתתי בקרלסרוהה, מישוע לכריסטוס,[3] סדרה שאיכשהו הגיעה לידיה של הכמורה המקומית. שם, תוכלו לראות על התרגילים שישועי חייב לעבור לפני שהוא יכול לקבל את המעמד המתאים לו. הישועי אינו מקבל על עצמו שום תוכנית מפלגתית, לא מציגים לו כל דרישות בלבוש של רעיונות מופשטים. מראים לו דרך תרגילים כיצד לציית למנהיג הרוחני שלו; מאמנים אותו לדעת שהוא חלק מהפמליה של ישות על-חושית. זה מה שקורה במספר קבוצות מודרניות נוספות פחות או יותר סודיות. הדבר נכון גם לגבי אלה שמעורבים בפעילויות הפוליטיות העיקריות של המערב, פעילויות פוליטיות שמובילות באופן ממשי, צעד אחר צעד, בדיוק לתוצאות שנציגי פוליטיקה אוקולטית מערבית מסוימת צפו להן כבר מאז זמן רב. אך מה שבאמת חשוב הוא שנשים לב לרוח הקידמה בעידן שלנו, לכך ששוב תתפתח מודעות לחיבור בין האדם לעולמות הרוח ולקשר בין כל מה שהאדם עושה כאן על האדמה לאירועים ולישויות החיות בעולמות הרוח. עלינו ללמוד מיהן אותן הישויות בעולם הרוח שמשתתפות במבנה של העולם שלנו ובהדרכתו כדי שנדע אחרי מי אנו הולכים דרך המעשים השונים והמגוונים שלנו. היום לא נוכל לעשות דבר התומך בהתקדמות האנושות אם, חוץ מהמודעות שלנו לקשר עם עולם הרוח עקב צרכים נפשיים פנימיים אנוכיים, אנו לא נפתח מודעות מלאה לכך שבאמצעות הפעולות החיצוניות שלנו, שמתבטאות למשל בדעות מפלגתיות וכדומה, נוצר גם כן קשר עם העולמות העליונים. על מדע הרוח לא רק להרגיע את הנפש שלנו לגבי העיסוקים המוגבלים של האישיות האינדיבידואלית שלנו; היא אמורה ליצור אימפולסים שמעצבים את החיים כולם. נושא זה חזר שוב ושוב בהרצאות שנתתי לאחרונה. האנושות הגיע למופשטות, ועליה למצוא דרך לצאת ממנה. אנו תפוסים עמוק באבסטרקציות, בייחוד במה שנקרא הצדדים הפרקטיים של החיים, במיוחד בתפקידים של המפלגות. עלינו להשיל את האופי המופשט הזה אם איננו רוצים שהמשבר האירופי יהפוך לקטסטרופה טוטלית. בכל התחומים, הדבר קשור בהתבוננות בכיוון הנכון.

מעל לכול, עלינו לשקול משהו שהזכרתי לפני נסיעתי לשטוטגרט לכמה מכם שיושבים כאן. זה משהו שהייתי רוצה לחזור עליו היום למען האורחים הרבים הנוכחים כאן, וגם מפני שיש לנצל כל הזדמנות כדי לתת קול לרעיונות שחייבים לחדור לנפש האדם בעידן שלנו. אתמול אמרתי שמדע הרוח חייב להיות סוג ידע שונה לחלוטין מזה שמכונה כרגיל ידע. הוא חייב להיות ידע שהוא פעולה. עלינו להיות מודעים לעובדה שבכך שאנו שואפים לידע רוחני, אנו מתעסקים עם מציאויות, לא רק עם סכמות לוגיות. אמרתי גם שכיום אנשים רגילים לומר: אדם זה דוגל במטריאליזם; המטריאליזם אינו נכון; לפיכך, יש להפריכו. אנשים מאמינים שמוכיחים משהו על ידי הפרכה. הבאתי דוגמאות לכך שמושגים של נכון ולא נכון צריכים לפנות מקום למושגים הרבה יותר ממשיים של בריא וחולה בתחום מדע הרוח האנתרופוסופי. "בריא" ו"חולה" מצביעים על מצבים ממשיים בחיי האדם. איננו מזהים ידע רק כנכון או לא נכון, אלא אנו מבחינים בין ידע בריא לידע חולה. כשאנו מוותרים על המופשט, אנו נכנסים עמוק לתוך הספרה של מציאות קונקרטית.

Diagram 3

עלינו לשקול כל זאת מפרספקטיבה עוד יותר גבוהה. אנו יודעים מתוך הספרים הרבים אודות האנתרופוסופיה שהאדם מורכב מחלק נפשי-רוחי (כחול) וחלק פיזי (אדום), כפי שזה מופיע ברישום שלי. אנו יודעים שתיאורטיקנים מטריאליסטים מסוימים מהמאה ה-19 סברו שאין צורך בכלל לדבר על אלמנטים נפשיים ורוחיים, מפני שאין להם כל קשר עם הידע האנושי. הם האמינו שמה שחי כחשיבה, רגש ורצון במה שמכונה נפש האדם הינו אך ורק התוצאה של מערכת העצבים הפיזית והמוח. אתם יודעים שעלינו להבחין בין מטריאליזם תיאורטי זה לבין המטריאליזם הפרקטי שעד היום הזה עדיין דומיננטי בצורה גסה במיוחד. הוא שונה לחלוטין מהמטריאליזם התיאורטי שהגיע לשיאו במאה ה-19. אדם שרגיל רק לרעיונות השולטים בעולם היום לא יסכים עם אותו סוג של מטריאליזם שטוען שהמחשבות, הרגשות ואימפולסי הרצון של האדם הינם אך ורק התוצר של מערכת העצבים והמוח. הוא סבור שיש להפריך דיעה זו. ברגע שהוא עשה זאת, הוא מאמין שהוא הוכיח שהאדם איננו מורכב רק מגוף פיזי עם מערכת עצבים ומוח, אלא שיש לו גם נפש ורוח. אך מדע הרוח אינו יכול להסתפק בהפרכה זו בלבד, כי הוא אינו רק מדע הצועד במסלול לוגי, אלא הוא מדע העוסק במציאויות. כל מה שחי בעולם הפיזי הינו רפליקה של עולם הנפש והרוח, אך לא רק במובן של תמונה אותה מציירים על קיר. העולם הפיזי עם כל פעילויותיו ועם כל ביטויי החיים שלו הינו גם כן השתקפות של העולם העליון.

במקרה של הישות האנושית, אנו רואים שהאדם יורד מעולם הנפש-רוח דרך ההתעברות והלידה לממד הפיזי. מבנה הכוחות שהוא מביא עימו מעולם הנפש והרוח מתחיל לפעול על הגוף הפיזי שמועבר מזרם התורשה. את הגוף הזה עם כל המבנה שלו מפתחים כוחות הנפש והרוח היורדים. לא רק שהוא מתפתח מבחינת צורתו החיצונית, אלא גם מבחינת התפקידים הפנימיים שלו. כתוצאה מכך, המוח יכול לחשוב היטב כל דבר שמקיף אותנו בעולם החושי החיצוני. כי מבחינת יכולותיו, גם המוח הינו דימוי של נפש ורוח. מי שמגביל את עצמו רק לקליטה של מה שבא מהעולם החושי החיצוני או מהמדע המודרני חושב עם המוח בלבד; הוא פשוט חומר שחושב. אי אפשר להעלות כל התנגדות לכך; הוא רק חומר-חושב. היום הגיע הזמן להתעלות מעל המצב של היותנו חומר-חושב בלבד. ניתן לעשות זאת על ידי חשיבת מחשבות שלא נרכשו מעולם החושים, כגון מחשבות בעלות אוריינטציה אנתרופוסופית. אלה שרוצים לדבוק אך ורק בעולם החושים מאמינים שמחשבות אנתרופוסופיות אלה מטורפות, לא מציאותיות ובדיוניות. זה מפני שברגע שהם מוזמנים לחשוב מחשבות כאלה, הם חייבים להשקיע מאמץ ניכר. עליהם להשתחרר בחשיבתם, אך הם רוצים לחשוב את המחשבות הללו באמצעות המוח שלהם. אולם עם המוח, ניתן לחשוב רק את המחשבות הפיזיות החיצוניות, מחשבות אודות הממד הפיזי. ניתן לחשוב מצוין על אטומים ומולקולות בעזרת מוח זה בחולשת הדעת שתיארתי אתמול. אך באמצעות המוח הזה, אי אפשר לחשוב את המחשבות המוצגות בספר כמו מדע הנסתר בקוויו העיקריים.[4] לכן האנתרופוסופיה נחשבת לפנטזיה. יש להשקיע מאמץ ניכר של רצון כדי לשחרר את הנפש-רוח. אז, האדם יכול לחשוב את המחשבות הללו וכבר אינו מאמין שהן אבסורדיות או בדיוניות, אלא מגלה שהן בהרמוניה מלאה עם החיים.

אולם במהלך מאות השנים האחרונות, מאז אמצע המאה ה-15, האנושות הגיע לנקודה בה היא הולכת ושוקעת לתוך עצמה במובן מסוים. היא אפשרה להיבטים נפשיים-רוחיים להירדם, והרשתה לעצמה לצלול לתוך החומריות של האלמנט הגופני. אנשים הסתפקו בלחשוב עם המוח הפיזי, לתת למוח לנוע במסלול אוטומטי, בדומה לפרופסור היושב ליד הקתדרה שלו, שמוחו מתפקד באופן אוטומטי. אחרי אוטומט המוח של הפרופסור הולכים אוטומטי המוח של הסטודנטים. קבוצות שלמות של בני אדם עברו לתפקוד האוטומטי המטריאליסטי של המוח, לחשיבה הפיזית. הם שקעו יותר ויותר עמוק לתוך הגוף, ולא הפעילו את עצמם מבפנים כדי להחיות את ההבנה למה שנובע מהעולם העל-חושי. זאת הנטיה ההולכת וגוברת בקרב בני האדם במה שמכונה העולם התרבותי מאז אמצע המאה ה-15. ועד לאמצע המאה ה-19, בדיוק אותו חלק מהאנושות שנקרא אינטלקטואלי באזורים המתורבתים של אירופה ואמריקה הפכו לחושבים פיזיים.

כשבוכנר, מולשוט או פוגט[5] הדגול הופיעו בזירה והחלו לחשוב קצת, מבלי שיהיו מודעים לכך שמאחורי חשיבתם נמצא משהו שהיה אמור לטלטל אותם, הם התבוננו בבני זמנם, ומתוך הבנה נכונה למדי, הגיעו למסקנה: אינדיבידואליזם, ספיריטואליזם – לא נכון; המוח הוא זה שחושב! נכון, רק המוחות חשבו; המטריאליזם צדק לחלוטין. זה בדיוק הסוד; התיאורטיקנים המטריאליסטים של המאה ה-19 לא טענו שום דבר שלא היה נכון; ההפך, הם צדקו. היה אף עלבון לו אדם X היה טוען לגבי אדם Y שיש בו נפש ורוח, מפני שבאמת כל מה שאדם X היה יכול לומר על האדם Y הוא שמוח חושב באופן אוטומטי. לכן, המטריאליזם של המאה ה-19 צדק בעיקרו של דבר, מפני שהוא התייחס לשלב מסוים באבולוציה האנושית בו בני האדם התקשרו לגוף הפיזי, והחשיבה, הרגש והרצון שלהם הופיעו מתוך החומר. אז באו אף מיסטיקנים שהטבילו את עצמם בישותם הפנימית, אך מיסטיקנים אלה רק התבוננו בגעש של החומר בתוך העור עד שהוא הפך ללהבות ונדלק בתודעה.

מדע הרוח יעשה טעות אם ינקוט בעמדה הגיונית בלבד. אין זה אומר שהמטריאליזם אינו צודק ויש להפריכו. בעידן שלנו של חשיבה מופשטת, אנשים אוהבים מאד לעסוק בהפרכה שכזו. מדע הרוח חייב לפעול בהתאם לידע שיש לו. לכן, קודם כול, ההפרכה בלבד של המטריאליזם אינה נכונה לגבי אנשים שנהיו קשורים לגוף. שנית, לא נשיג שום דבר על ידי הפרכת המטריאליזם בלבד. במקום זאת, יש לעודד אנשים להשתחרר מהכבלים של החומריות ולטפח מחשבות ההולכות בכיוון של תוצאות המחקר העל-חושי. איננו צריכים להוכיח שהמטריאליזם אינו צודק, אלא יש להתגבר עליו! על בני אדם שוב להפוך לנפשיים-רוחיים על ידי התעוררות ישותם הנפשית-רוחית. על המטריאליזם מתגברים באמצעות עשייה, ולא באמצעות הפרכה שגויה כלשהי. העובדה העצובה היא לא שהמטריאליזם הינו השקפת עולם שגויה, אלא שהוא הפך להיות נכון בהתפתחות הנוכחית של התרבות. לכן, לא מדובר בלסתור השקפת עולם מוטעית, אלא בלתת לבני האדם את האמצעים שדרכם הם יוכלו לפעול במעשים נפשיים שמתגברים על המצב בו האנושות קשורה לגוף, כדי שישתחררו מהכבלים של החומריות. הידע עליו אנו מדברים חייב להיות ידע בפעולה, ולא היגיון בלבד. זאת הנקודה.

אולם לאנשים קשה להבין את ההבדל בין סתם משחקי שלילה או הסכמה, בעוד שנשארים בתחום של מושגים מופשטים, לבין האלמנט של פעולה הזורמת ישירות מהמעיין הנובע של הרוח. רק נסו להבהיר לעצמכם שזה דבר אחד להפריך את המטריאליזם בדרך לוגית מפני שאתה מחזיק בדעה שהוא אינו צודק, וזה דבר שונה לחלוטין לאפשר ולקדם את תהליך הריפוי דרך רוחניות על ידי התגברות על המטריאליזם הממשי לחלוטין, שאוחז באנושות כמו מחלה. יש להכיר בהבדל זה, כי מה שחשוב היום הוא שנעשה פעולות רוחניות ושנוביל אותן גם לחיי החברה. יש הבדל מהותי בין שביעות רצון מעצמך בהשקפת עולם תיאורטית לבין מעורבות אקטיבית בידע ההופך לפעולה.

יש למקד את תשומת הלב בעניין זה כדי שנפתח מודעות להבדל בין מדע הרוח האנתרופוסופי לבין יוזמות דומות אחרות; כי את מדע הרוח הזה יש להבין כמשהו שקשור באופן ממשי לכוחות המוחשיים של עליה והידרדרות בחיי החברה.

אם מפנים את מבטנו למזרח אירופה, נוכל לראות איך לאופי הרוסי, שלגביו כמעט ואין לאנשי מרכז ומערב אירופה שום מושג אמיתי, מסתנן משהו שהאירופאים כן יכולים להבין היטב, למרות שהם מתעבים את הלניניזם והטרוצקיזם שמתפשטים ברוסיה. ישנם אנשים רבים שמאמינים שללניניזם ולטרוצקיזם יש משהו במשותף עם מה שאמור להופיע בסופו של דבר במזרח. אך האמת רחוקה מאד מכך! לתנועות אלה יש משהו במשותף רק עם ההידרדרות של המזרח, ועם המשך החורבן שלו. הם כוחות הרסניים לחלוטין, ומה שאמור להופיע במזרח צריך להתפתח כנגד כוחות ההשמדה הללו. הרשו לי להמחיש זאת. כאן, במזרח, יש לנו משהו מהותי (ראו ירוק בציור) שמקבל מעט תשומת לב היום. במהלך השנים האחרונות, הבולשביזם, הלניניזם והטרוצקיזם התפשטו במזרח ככוחות הרסניים (לבן). מה שהצגתי כאן בירוק מנסה לעלות על פני השטח. הלניניזם והטרוצקיזם הינם רק המשך של הצאריזם הישן, וכפי שכבר אמרתי, לנין הינו הצאר החדש, רק בלבוש שונה, אך בעקרון אותו הדבר. הצאריזם הופך ללניניזם, למרות שבתור צאריזם הוא מת בלניניזם. במזרח, האלמנטים המתנגדים לצאריזם מתאמצים כבר מאות שנים לעלות על פני השטח. אלמנטים אלה מבינים לא נכון את קיומם אם הם מוותרים בכל צורה שהיא ללניניזם ולטרוצקייזם. זה מתרחש עד לתוך אסיה ממש. אנשים עדיין אינם מבינים את גודל התהפוכות שהולכות להתרחש; כעת יש רק הפוגה בין הקטסטרופה האחרונה וזאת שעתידה לבוא. הנפשות הרדומות בזמן הפוגה זו יתעוררו יום אחד בזעזוע; הם ישפשפו את עיניהם בעוד שהקטסטרופה תמשיך במסלולה. אולם מה שכן יגיח, למרות כל זה, יהיה הקהילה הכפרית. רק אדם המבין את טבען של הקהילות הכפריות האינדיבידואליות מבין גם מה שואף להגיח במזרח כמבנה חברתי. הקהילה הכפרית הינה המציאות היחידה במזרח. כול השאר אינו אלא מוסד שהולך להיכחד.

Diagram 4

תהיה זאת המשימה של אנשי המערב להבין את האמצעים שבעזרתם ניתן לארגן את הגוש הזה של קהילה כפרית. אך ורק דרך האורגניזם החברתי המשולש ניתן לארגן את הרשת המתפוררת של דעות מערביות בתוך בני האדם האינדיבידואליים.[6] מצד אחד, האורגניזם של השילוש החברתי חייב לכלול את החברים האינדיבידואליים בקהילות הכפריות המזרחיות. מצד שני, עליו להציל מחורבן את המבנים המערביים המתפוררים אשר הולכים והופכים למופרדים, ואשר, כגושים, מתפרקים לחלקים הבודדים המרכיבים אותם.

מבחינת העתיד הקרוב, בפני העולם המכונה תרבותי עומדות רק שתי אפשרויות: מצד אחד הבולשביזם, ומצד השני הסדר של השילוש החברתי. מי שאינו מכיר בכך שרק שתי האלטרנטיבות הללו קיימות בעתיד הקרוב אינו מבין דבר על מהלך האירועים בסקלה רחבה. אך ניתן להגיע להבנה אמיתית בעניינים אלה אך ורק על ידי יישום האימון הפנימי, שהאדם השיג באמצעות מדע הרוח, בחקירת התנאים החברתיים הציבוריים ובניהולם.

כיום, אנו תמיד מצטערים באמת כאשר אנו רואים שאנשים מבזבזים את הפוטנציאל הרוחני שלהם בתוכניות מפלגה מיושנות. עצוב לראות שאנשים עד כדי כך אינם מוכנים להבין שיש צורך במשהו באמת חדש כדי להתגבר על השארית האחרונה של מה שמיושן,  השמרנות הקיצונית, כלומר הבולשביזם. בוודאי שלא ניתן להתגבר עליו דרך התוכניות אותן המציאו המדינאים ממערב ומרכז אירופה. כי בתוכניות אלה אין כלום מאותו אלמנט שחייב להיות חדור בכל אימפולס לגבי העתיד; לא חי בהם כלום מהרוח החדשה. אולם רוח חדשה זו הכרחית. ואם רוח חדשה זו אינה נוכחת בפעילויות הפוליטיות והתרבותיות הגדולות, אז מאמצים אלה רק יאפשרו לאנושות לגלוש לעוד קטסטרופות. בדומה לכך, אם רוח חדשה זו לא תופיע בדעות המפלגתיות, האנושות תדרדר לעוד אסונות.

את זה עלינו לשקול ולחקור בכל מיני צורות. אנו נשאלים שוב ושוב את השאלה הבאה: "הכול טוב ויפה בסדר של השילוש החברתי, אבל איך דבר זה או אחר יתרחש כאשר סדר זה יהיה חלק ממשי מהאורגניזם החברתי?" למשל, בעל חנות המכולת תוהה כיצד הוא ימכור את סחורתו כאשר ייוולד השילוש החברתי, וכו'. רק לפני זמן קצר, כאן באודיטוריום זה, עלתה השאלה כיצד השילוש החברתי ישפיע על הבעלות על מכונת תפירה. אם איננו מסוגלים להתמודד עם שאלות בסקלה רחבה ולהבין שאם הדברים יכנסו באופן כללי לחיי החברה, הפרטים יסתדרו בהתאם וילבשו את צורתם הנכונה; אם איננו במצב בו אנו מסוגלים להתמודד עם השאלות החשובות בקנה מידה רחב, אנו לא נוכל לעולם להגיע לשיא של עידן זה, שהוא תקופה של מבחנים קשים עבור האנושות. מסיבה זו, חייבים היום להיות מסוגלים לחזות מטמורפוזה רוחנית של מושגים אהובים מיושנים. בהקשר זה, סביר להניח שאם נתבונן במחברותיהם של סטודנטים במרכז אירופה בסוף סמסטר הלימודים כדי לראות איזה סוג של חיבורים הם כתבו, נמצא שלמספר רב של חיבורים ניתנה הכותרת: "על כל אחד לבחור את הגיבור שלו, שבעקבותיו הוא מפלס את דרכו אל האולימפוס."[7] צעירות וצעירים בבתי ספר פרטיים, בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים כותבים חיבורים יפיפיים אודות נושא זה. אך בחיים האמיתיים, אנשים רצים אחרי תוכניות מפלגה מופשטות. אך אנו חייבים לקרוא כאן במטמורפוזה רוחנית אפילו משהו פואטי כמו מה שתיארנו, משהו שבהחלט מוצדק בהקשר של היצירה הפואטית שממנה הוא לקוח. עלינו לגלות את הדרך להביט בעולם הרוחי שמוביל לישויות הרוחיות שתחתיהם אנו מתאספים ביחד.

מה שהתחילה כתוכנית שמרנית או ליברלית בשנים הקודמות וכיום רואים בה תוכנית סוציאל-דמוקרטית או תוכנית אגררית שווה היום לסתם פטפוטים. היא כולה מנוסחת בצורה מופשטת, כמו כל התוכניות של מועדוני הנשים וארגוני הצמחונים וכו'. הדבר החשוב באמת הוא שנדע איך העולם פועם במהלך האבולוציה, ושתהיה לנו תשובה למה ששולט בספרה העל-חושית כאשר, למשל, קבוצה מסוימת של אנשים מתאספת תחת תוכנית כלשהי למען זכויות האישה וכדומה. היום יש לראות את הכול ברצינות הדרושה מנקודת המבט הגבוהה של העולם הרוחי, העל-חושי, כי רק אם רואים את העולם העליון ביחד עם עולם החושים ניתן לגלות מה יכול להביא אותנו להתקדמות אמיתית בעידן שלנו של סבל גדול ומבחנים מרים.

———————————————————————————-

  1. רודולף שטיינר: משימתן של נפשות העמים, GA 121  
  2. לנין: 1870-1924, מיסד ומנהיג של הבולשביזם; טרוצקי: 1979-1940, ידיד קרוב של לנין.
  3. רודולף שטיינר: מישוע לכריסטוס, GA 131 יצא בעברית בהוצאת תלתן 
  4. רודולף שטיינר: מדע הנסתר בקויו העיקריים, GA 13. הוצאת תלתן. 
  5. לודוויג בוכנר Ludwig Buechner : 1824-1899, דוקטור רפואה; יקוב מולשוט Jacob Moleschott: 1822-1893, פיזיולוג; קרל ווגט Carl Vogt: 1817-1895, זואולוג.
  6. רודולף שטיינר: לקראת התחדשות חברתית, GA 23 יצא בעברית בהוצאת מיכאל בשם: עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה
  7. הדברים של פילדס במחזה של גתה, "איפיגניה מטאורוס"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *