מדע הרוח והמטרות הרוחיות של זמננו – 02

מדע הרוח והמטרות הרוחיות של זמננו

רודולף שטיינר

3 הרצאות שניתנו במקומות ובזמנים שונים

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שניה: ציריך 1916

מדע הרוח

ברצוני לדבר אליכם היום אודות כמה ממסקנותיו של מדע הרוח (ובמילים "מדע הרוח" מתכוון אני להגדרתנו בלבד). אינני מצפה ממה שיש לי לומר שיהיה מיד משכנע; כוונת הדברים לשמש כוח ממריץ ולהסב תשומת לב למגמותיו של מדע רוחי זה. כל הנוטל ברצינות את מדע הרוח יכיר בדבר שדרושה הכנה רבה על מנת לקחת חלק בדרכים אלה של השגה רוחית ופעילות רוחית המאפשרות לנו לראות שמהותו של מדע הרוח אינו מקסם שווא או חלום בהקיץ בלבד; אך היות ואנשים מקבלים את הכוחות המניעים הראשונים שלהם מן הספירה המדעית, הרי שאין זה מן הנמנע שעולות השקפות כאלה.

מדע הרוח נוטל, כנקודת התחלה, את ההנחה המשכנעת ששוררים תנאים דומים הן בספירת חיי הנפש דרך האימפולסים הנמצאים בהתפתחות האנושות מזמננו ואילך והן בתנאים ששררו ועדיין שוררים בטבע ובהופעותיו במשך שלוש מאות או ארבע מאות השנים האחרונות, מאז עלות השחר של ההשקפה המדעית החדשה.

עובדה היא, שמדע הרוח אינו מהווה משהו אחר כי אם המשך רצוף ונאות של דרך החשיבה המדעית וברצונו להשיג מידע אודות עובדות נפשיות רוחיות באמצעות אותם מושגים אודות האמת, או בעצם באמצעות אותה הגישה אל האמת ואל הידע כפי שרוכש מדע הטבע אודות עניינים שבטבע והקשריהם – או אז, ברשותנו הבנה שהיא בעת ובעונה אחת גם הבנה רוחית.

ברצוני להדגיש, שאנשים רבים מחזיקים בהשקפה, שיש לה צידוק, שנקודת מבטו היסודית של מדע הטבע ושיטתו לטפל בעניינים מדעיים נהייתה בהדרגה לדגם המקובל, אולם אותם אנשים מגיעים על ידי כך להאמין בנקל שכל מחקר שהוא אודות המציאות, כולל המחקר אודות חיי הנפש והרוח, צריך להיערך בדיוק באותה דרך כמחקר בטבע ובמוצריו.

דווקא בשל סיבה זו, על מדע הרוח להשתמש בשיטות שונות מן הללו שמשתמש בהן מדע הטבע. אולם דבר זה אינו צריך להיות נקודת מוצא להתחיל ממנה. לאחר שאמרתי מילות פתיחה אחדות אלה – אפסיק לדבר באורח מופשט ואכנס לנקודותיו העיקריות של העניין.

הנקודה הראשונה היא שמדע הרוח (לפי הגדרתנו) מבוסס ללא ספק, על השגת עובדות, ובמידה מסוימת אף על עשיית ניסויים. אולם בהבדל זה שהן ההשגה והן מערך הניסויים מתקיימים בחייה האינטימיים של הנפש. מדע הרוח איננו יכול לבצע את ניסוייו באותה דרך בה הם נעשים במעבדה ואינו יכול לעשות שימוש באופן בו זואולוגים ובוטניקאים עורכים את התבוננויותיהם בהשתמשם בחושיהם הגשמיים ובהבנה הקשורה ישירות במוח. אלה הם ניסויים פנימיים בהחלט המנחים את מדען הרוח למידע אודות חיי הנפש והרוח. והנה קיים קושי להיווכח בדבר שמידע פנימי יכול להימנע מלהיות סובייקטיבי ואינדיבידואלי, ושיוכל הוא להיות אובייקטיבי באמת, כלומר, בעל טבע שכזה שיהא עשוי לתת אינפורמציה אודות עובדות.

אין לערוך בספירת מחקר זו מחקר דרך החושים הגשמיים ואין להבינה או לקלוט אותה בסוג ההבנה שמשתמש בו מדע הטבע. מדע הרוח מתייחס ראשית כל, לכוחות ולכושרות פעילים בנפש אנוש. דבר זה יוליך אל מסקנות ואל השגות של עובדות רוחיות באותו אופן שהחושים הפיסיים, החושים הפיסיים המורחבים, מוליכים להשגת עובדות פיסיות ולניסויים פיסיים.

הדבר הראשון שיש לפתח בהתייחסותנו הוא כושר פנימי של הנפש החבוי ורדום בחיי יום יום הרגילים ובשיטת המדע המקובל. בכושר ראשון זה אין משתמשים בדרך כלל בחיים הרגילים ובמדע המקובל. באופן חיצוני ניתן לאפיין אותו כך: כל דבר שאדם מבצעו בחיי יום יום במדע המקובל בדרך של פעולות, מושגים, וחשיבה אודות המושגים, מוליך אל מסקנה מסוימת – שמה שסבורים אנו שמכירים אנו כחוקי הטבע, מוגש לנו בתבנית מושגים או רעיונות או כל מה שמישהו מעלה על הדעת לכנותם. וכאשר עוסקים אנו במושגים, בניסויים, בחשיבה אודותיהם – באמצעות שימוש בנפש – כאשר באמצעות הללו מגיעים אנו לתוצאה – הרי שהגענו לנקודה שממנה אין להמשיך הלאה.

נקודה זו – שאליה הגענו, המציינת את הסיום בכל הנוגע להתפתחות חיצונית ולחיים חיצוניים – מהווה, למעשה, את נקודת ההתחלה עבור מדע הרוח. מנקודה זו ואילך, על כל התפתחות נוספת להסתעף מכוחות פנימיים של הנפש. משמעותו של דבר הוא השיטות הללו שמשתמשים בהן במדע הרגיל וכן התוצאות המושגות והניסויים האופייניים המוצאים אל הפועל בחשיבה – כל אלה מהווים חלק מן ההכנה. הם מהווים, ראשית כל, כוחות מכינים בנפש אנוש למה שעליהם להיעשות אם ברצוננו לראות לפנימו של העולם הרוחי; ופירושו של דבר הוא שעלינו להתחיל לפעול לפיתוחו של המחקר הרוחי כאשר מסיימים אנו את השיטות של המדע הרגיל.

אומנם, בהרצאות קודמות שהעברתי בעיר ציריך, כבר אמרתי הרבה, בקווים כלליים, כיצד יש לאמן את הנפש על מנת להגיע לשלב בו תהא עשויה לראות את העולם הרוחי. אולם, היות ורבים מן הנוכחים לא השתתפו בהרצאות קודמות, עלי לתת תאור קצר לפחות, מה על הנפש לעשות כדי להגיע למחקר מעשי של הרוח. וכמובן אוכל להזכיר רק את היסודות הבסיסיים ביותר; את היתר ניתן למצוא בספרי: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?' שם תוכלו למצוא הסבר מפורט מה צריכה הנפש ליטול על עצמה – בדרך של פעולות פנימיות, פעולות רוחיות-נפשיות לגמרי – כדי להשיג את מה שמתכוון אני עתה להסבירו בקווים כלליים. הדבר החשוב לנו יותר מאשר כל דבר אחר – הוא פיתוח כושר-חשיבה בישות-אנוש. אינני אומר חשיבה, אלא כושר-חשיבה בישות אנוש. בהתייחסנו להתפתחות כזאת של כושר החשיבה בישות אנוש, יכולים אנו לומר, שהנקודה העיקרית היא שחשיבה זו תהא מתעצמת מבפנים. והיא לא רק גדלה בעוצמתה בהשוואה לחשיבה רגילה, אלא תוך כדי התחזקותה ההדרגתית, רוכשת היא תכונה שונה, אופי מדעי שונה, ונעשית לכושר שונה לחלוטין. מהותו של זה שעל הנפש לקחת על עצמה, קרוי במונח טכני – התרכזות, מדיטציה. אולם – אני מבקש מכם לקחת לתשומת לבכם, שמילים אלה בשימושן במדע הרוח, אינן זהות בדיוק למילים הללו שמשתמשים בהן במקום אחר – את מובנן של מילים אלה כאן עומד אני להסביר עתה בקיצור.

בחיים הרגילים ובמדע המקובל מתפשטים הכושרות הרוחניים של האדם על פני טריטוריה מוגדרת ועוברים מדבר אחד אל משנהו ואף עוקפים זה את זה במהלך העתים. אך על מנת להכין את עצמנו, עבור מדע הרוח, עלינו לרכז את כוח דמיוננו בנקודה אחת בלבד. עלינו להתאמן על כלל הפעילות הדמיונית-דימויית של רוחנו ודרך התבוננותנו בעולם – ובזאת להתחזק ולהתעצם על ידי שימוש קבוע בכוח רצון פנימי שבו עלינו בהתחלה לאמן את עצמנו. בספר שהזכרתי לעיל, הראיתי כיצד יש לעשות זאת. כעת אזכיר רק אחד מעקרונות אלה שבאמצעותם ניתן לעשות זאת.

שמים אנו – וכפי שאמרנו הכוונה לאורח טכני לגמרי – רעיון או עצם מסוים במרכז חיי הרוח האימגינטיביים (בעלי כוח דימוי), בתודעתנו כולה. אין צורך ליטול רעיון שלתוכן שלו יש מציאות פיסית, ובעצם מוטב לא לעשות כך. אין כל חשיבות לדבר שלרעיון אותו נוטלים אנו תהיה משמעות מוגדרת בעולם הגשמי או שיהא מייצג משהו או מבטא משהו. לפעילות החשיבה ערך ראשון במעלה כאן ולא למידע. בשל סיבה זו מוטב להשתמש ברעיונות סימבוליים. לא נחשבת כאן כל כך האמת של העניין אודותיו מתרכזים אנו כמו הכוחות המתפתחים תוך כדי שימוש בכושר החשיבה. אתן דוגמה – הבה ונאמר שמישהו מדמה אור מעופף, ובאור המעופף – תבונה. בוודאי שאין זה נושא או רעיון שאודותיהם ניתן לומר שיש להם משמעות מוגדרת עבור סוג של אמת פיסית שאנו מורגלים לה. אין זה חשוב כאן. חשוב לנו להתרכז בכל כושר החשיבה הדימויי אשר ברשותנו בכיוון אחד ויחיד. הסיבה מדוע אין זה תלוי בסוג האמת הבאה לידי ביטוי תראה מיד להלן. באמצעות השוואה אבהיר במה זה תלוי.

הבה ונניח שאנו מבצעים פעולה מסוימת המשתייכת לעבודתנו, לעיסוקנו. פעולה, המאפשרת לנו להתקדם בעולם. לעתים קרובות מבצעים אנו את אותה הפעולה עתה, מחר ומחרתיים. כל אחד יודע שתוצאת פעולתנו אינה הדבר היחיד אשר מתרחש אצלנו. וכאשר גדל כושר העשייה – עשויים אנו לבצע את הדבר בשיפור הולך וגדל – וכך, גדלות ומתרחבות פעולתנו ויכולתנו; זוהי תופעה שנייה במעלה. יודעים אנו היטב שכאשר מתייחס הדבר לחיים הרגילים הרי שזאת היא תופעה משנית בלבד. בחשיבה – הופעה משנית זו היא הקובעת. מה שחושבים אנו במשך ההכנה אינו נחשב לגמרי. הדבר בעל הערך במדע הרוח הוא, שלומדים אנו בהדרגה להפנות את תשומת לבנו להבנה פנימית זו, לפיתוח פנימי זה של כושר החשיבה. ועל כן עלי להדגיש: לא החשיבה המעשית, אף לא הפיקחות שבלוגיקה הרגילה הן החשובות; אנו יכולים תמיד להשתמש בהן אם בנויים אנו לכך. יש חשיבות מירבית לכך, שאנו ניעשה מודעים לכך, שנוסף לנו כוח פנימי זה של חשיבה; שנלמד לתפוס זאת שקיים משהו ממשי הפעיל בנו.

לתרגילים כאלה אין שום השפעה אם מתרגלים אותם לתקופה קצרה בלבד. אמת הדבר, שכמה אנשים סבורים שאם מקדישים הם מזמנם לעשיית תרגילים כאלה, עליהם להגיע בשל כך לתוצאה. הדבר נמשך אורכי זמן שונים אצל אנשים שונים: יש הזקוקים לחודשים, אחרים לשנים. אין צורך להקדיש זמן רב לכך מדי פעם. עד מהרה נראה מדוע הדבר כך. למעשה, אין בזה תמיד יתרון להקדיש זמן רב יום יום לתרגילים כאלה. העיקר הוא לחזור על התרגילים בקביעות. התוכן האקטואלי של המדיטציה נשאר כמות שהוא, ועליו להיות נוכח בנפש שוב ושוב. כאשר תרגילים כאלה מבוצעים יום יום ברצינות, למשך תקופה מסוימת, ואנו מוצאים עבורם את האנרגיה הדרושה (אשר מוכיחה את נחיצותה כשלוקחים אנו על עצמנו לעשות תרגילים כאלה) הרי שלאחר עת מסוימת מגיעים אנו להכיר בדבר שחשיבתנו הופכת באמת ובתמים למשהו שונה. ויתרה מזאת – הכוח הפועל בחשיבה יחווה בנו בממשות רבה יותר מזו המצויה בעולם הגשמי הרגיל ובדרך המקובלת של לימוד העולם הגשמי.

ואכן לפנינו התנסויות חשובות למדי – התנסויות העלולות ליטול מאתנו את אומץ לבנו. ונדרש אומץ לב פנימי על מנת להתמיד בדרך הנכונה. דוגמא לכך כיצד ניטל מאתנו אומץ הלב היא שכאשר מתרגלים אנו תרגילים אלה – נותנים אנו דעתנו לדבר היעשותנו משועבדים יותר ויותר למחשבות, שכבר היו לנו לפני כן, הסורקות לאחור את חיי הנפש והזיכרונות של חיי הנפש המופיעים בהתבלטות הולכת וגדלה. ובבואנו פנים אל פנים מול סריקה כזאת של חיי הנפש, חשים אנו שנפשותינו חיות במרכזו של צבא מחשבות המהוות אך ורק סריקות לאחור כאלה. למרות זאת, נחוץ להמשיך ולהתמיד, הואיל ובהדרגה נגיע לנקודה מסוימת (בעצם רק התנסות עשויה להסביר דברים כאלה) ובה תופיע לנגד עינינו יריעת החיים המלאה בה חיינו מאז התחלנו בחשיבה מודעת. מופיעים פרטים לאין ספור, פרטים שמעולם לפני כן לא נתנו דעתנו עליהם. אנו מגיעים לידיעת דבר הראוי מאוד לציון: מגיעים אנו לידיעת מידת היותנו צועדים בדרכי החיים בלי שתודעתנו תהיה מעורבת בכך באינטנסיביות מספקת כדי לדעת זאת. הרבה ממה שהיה בלתי-מודע ובתת-ההכרה מגיע עתה אל פני השטח, אולם אין אנו מכירים בו בתור כזה. הדבר יובילנו הרחק מדי אם נדון בפרטים, אולם עם ההתנסות נגיע לא רק להכרת חייה המודעים של הנפש בהם חיים אנו לפני ולפנים אלא גם, ולבסוף, כמו בתמונה אחת – אל כל דבר הקיים בחיים התת-הכרתיים של הנפש. לומדים אנו, באורח מסוים, לראות דרך עצמנו. ומגלים אנו כיצד כל כוח החשיבה משתנה לכוון אחד מיוחד. וכאשר בוקעת ועולה פעילות זו – כמו לידה חדשה של כוח פנימי מוגדר – הרי שמה שקרוי זיכרון, בספירת החשיבה המקובלת, הולך ואובד בהדרגה כמו מעולם לא היה קיים שם.

עלינו לחוות התנסות אחת כזאת. החוויות הלוחצות עלינו כך – עוברות לפני נפשותינו, ברם אנו יודעים: הן עוברות לפניהן כחוויות חולפות, אין הן כחוויות הנרכשות באמצעות החושים והתודעה הרגילה והחקוקות בזיכרון. הן מתעופפות להן ויהא זה בלתי אפשרי שתהיינה ברשותנו שנית, אלא אם כן דבר נוסף יופיע. ואני מבקש מכם לקחת זאת לתשומת לבכם. זה המופיע לפני הנפש מהווה דבר אשר לא ידענו לפני כן. יודעים אנו מהו הזיכרון. יודעים אנו שהזיכרון נוצר בו מחשבות (אינני עומד עתה להסביר את התהליך הפנימי של הזיכרון) – זה אשר היה קיים בראשונה כחוויית מחשבה – מופיע שוב מאוחר-יותר מתוך המעמקים של חיי הנפש ועובר את המפתן לתודעתנו. אין הדבר כך באשר לחוויות הללו המתרחשות באורח שזה עתה תארנו. מה שחווים אנו בהתרחשויות אלה כתוכן של הדימוי (אימגינציה) שלנו לא ניתן להעלותו שוב בזיכרון; אולם את הפעילות הפנימית של הנפש שנוצרה בעת החוויה – אותה ניתן להעלות שוב אל פני השטח. אנו מסוגלים לחזור אך ורק על פעילותנו; יכולים אנו לחוות שוב ושוב את מה שעשינו בתוך הנפש באותה עת. ואנו מיודעים לכך בדיוק מירבי. בעיקר בזה שרוכשים אנו כושר שונה לחלוטין במקום הזיכרון בו מכירים אנו עתה בתור כושרם של החיים הגשמיים החיצוניים. לכושר חדש זה מגמה פנימית להעלאת פעולות אל פני השטח – ובאמצעות העלאת פעולות פנימיות אלה אין חוויות הנפש מופיעות בתור זיכרון, אלא בתור דבר חדש. ויתכן שברצוננו להיות מונחים אל מחוץ לחיי הנפש הרגילים שלנו למשמעות הזאת של חיי נפש שונים לחלוטין. ועתה – הרשו לי להוסיף דבר מה ובעצם כהשוואה בלבד, לא להוכיח, אלא רק להסביר משהו שאינו קשור במישרין לדברים הללו, אלא שמצוי בו הגורם לאותה תופעה.

המשורר גרילפרצר פיתח את הרעיון ואת פרטיו בשירו: "גיזת הזהב", עד שהשיר נהיה כחלק ממנו; פעם שכח את השיר – זוהי תופעה הידועה לאלה המיודעים עם תולדות חייו של גרילפרצר – הוא שכח ובעצם לא היה יכול להיזכר מה תכנן לפתח באורח פיוטי ב"גיזת הזהב". אולם – שורו והביטו! – התוכן של "גיזת הזהב" הופיע שנית לפני נפשו כאשר ניגן מספר קטעי מוזיקה לפסנתר שהיה מנגן בעת בה היתה לפניו ההשגה הראשונה לגבי השיר, כלומר – כשהיה מבצע את הפעילות אשר התרחשה בנפשו בזמן שדימה לפניו את השיר "גיזת הזהב" – מה שהיה בנפשו באותה עת חזר והופיע שנית. ואכן – זוהי בעצם הפעילות שהופיעה שוב בהוויתו הפנימית. וכאן – הכוונה לאותו דבר, אלא שבמשמעות רמה יותר. לא הזיכרון הוא המעסיק אותנו, כי אם העלאת הפעילות אל פני השטח, וההתנסות החדשה. זהו שינוי מספר אחד של כוחותיה הפנימיים של הנפש המתהווה כאשר נוטלים אנו על עצמנו תרגילים אלה.

הדבר השני שניתן לאומרו אודות דבר זה הוא התנסותנו בהשתנות חיי החשיבה הרגילים שלנו. אנו מגיעים להכרת תבנית חיי נפש שלא ידענו אותה לפני כן מעולם. כאשר מסתכלים אנו באורח רגיל בחיי החשיבה שלנו, מודעים אנו לעובדה שמחשבות עשויות להיות כתמונות גרידא. אילו מחשבותינו אודות העולם החיצון לא היו כתמונות, כי אז לא היו יכולות לסייע לנו, כי אין ברצוננו לרכוש דרכן דבר הקיים כתוספת לעולם החיצון (אין אנו מדברים עתה אודות התיאוריה של הידע) אלא דבר המוֹסֵר לנו תמונה מהימנה אודות עולם חיצון זה. המחשבות אינן צריכות להוסיף דבר למה שמצוי כבר בעולם החיצון. כלל ההשקפה בעת האחרונה, של הרדיפה אחר האמת, נעוצה בצורה הביקורתית בה הן מתנהלות, כך שאינן מוסיפות דבר למציאות של העולם החיצון. לכן מצויה ברשותנו התחושה שהעולם החיצון קיים עבורנו כתמונה בתבנית פסיבית בחיי החשיבה שלנו.

דבר זה, תחושה זאת מגיעה לקיצה כאשר מתנסים בכוחות – אשר כפי שאמרתי – בוקעים ועולים מחיי החשיבה באמצעות סוג של תודעה בדרך שציינו. יש לומר, שבהתנסותנו בכושרות פנימיים חדשים אלה של הנפש – מתוודעים אנו לעולם הנבדל מעולם החשיבה בכך, שחווים אנו אותו בתור מציאות, בתור מציאות זורמת וחייה. הדבר המזעזע הוא במה שצריכים להתנסות חיי הנפש. כשמתארים אנו דברים אלה אכן נראה הדבר כאילו מתארים אנו משהו דמיוני. מי שנאלץ לתאר עובדות בלתי ידועות כאלה – אל יניח לעצמו להירתע מתיאור הנראה כלא יאמן. אילו הינו יכולים לדמות לעצמנו את מחשבותינו – אשר בדרך כלל נוכחות בפסיביות בתודעתנו – הן היו מתחילות לחיות חיים פנימיים משלהן, ואז היינו מגיעים לנקודה אודותיה משוחחים אנו ושאליה מגיע עתה מדע הרוח. הנה, תיארתי לפניכם במילים פשוטות דבר חשוב לאין ערוך עבור התנסות הנפש בו, כי הוא קשור בכל שלב ושלב בזעזועים פנימיים ובחוויות פנימיות אשר מביאות שוב ושוב משהו חדש ובלתי צפוי.

רק התנסות מוגדרת עשויה לומר לנו שהושג סוף-שלב בספירה אודותיה דיברנו עד כה, התנסות שהיתה מתוארת במשך מאות בשנים במילה שרק אדם היודע משהו אודות התנסות זו עשוי להבינה במלוא משמעותה.

רואים הנכם, שמדע הרוח (במשמעותו המיוצגת כאן) רשאי להופיע עתה אך ורק בתבניתו הנוכחית באותה דרך שהשקפותיהם של גלילאו ושל קופרניקוס בקעו ועלו בזמנם – על אף שמתוך כוחות שונים של הנפש. מאז ומתמיד היה קיים דבר שנתן את הכיוון לאותם אנשים שהכינו עצמם להשגת העולם הרוחי; ואנשים אלה – אודותיהם סוּפר בהיסטוריה אך מעט – ידעו היטב כיצד לתאר את הנקודה המושגת על ידי אדם המתקדם בנתיב שצוין כאן. והם מתארים נקודה זו במילים אלה: האדם מגיע – ואני מדגיש כאן שהוא מגיע אך ורק בחיי הנפש הפנימיים שלו – האדם מגיע אל שער המוות. חוויה זאת המתוארת "כהגעה אל שער המוות" חוויה מזעזעת הינה. היא באה אלינו ברגע זה כחוויה פנימית לגמרי; ומרגע זה ואילך, כשמגיעים אנו לנקודה זו, יודעים אנו דרך התנסות פנימית מה פירושו של דבר לתרגל פעילות ולא עוד באמצעות הכלי של הגוף הפיסי. יודעים אנחנו, שמרגע זה ואילך עשויים אנו לארוג חוויות רוחיות נפשיות ולחיות בהן בנבדל מן הגוף הפיסי, בניתוק ממשי מגופו הפיסי של האדם. אין זה חשוב, בעצם, כיצד מכנים אנו אותו – והיות ושמות בכל מקרה מעוררים את ההתנגדות הרבה ביותר, מוטב לא לבקש אחריהם בדאגה. מזמן מסוים ואילך רואים אנו שגוף אנוש עדין יותר כלול בישות האנושית הפיסית הידועה למדע המקובל, כלומר, לתחושת החושים הפיסית. אולי המונח "גוף" אינה המילה הנכונה. כי ניתן להשתמש בה רק במשמעות פיסית. חשים אנו שפעולתנו בחיי הנפש שלנו מוליכה להתרת מבנה פנימי זה מן המבנה הפיסי הגס יותר. כמובן, שהתייחסותנו עתה לגופנו, היא אותה ההתייחסות לגבי כל עצם או חוויה פיסית הניתנים להיות מוחשים על ידי החושים. אני מודע לדבר שהגוף הפיסי נבדל ממני, אולם למרות זאת שולט אני בו.

ניצבים אנו פנים אל פנים מול המבנה הפיסי שלנו ואנו יודעים: אתה הוא זה, שמחוץ לטבעך הגשמי-פיסי, סוקר טבע גשמי זה שהכל מתפקד בו כפי שתיפקד לפני כן. מיד נראה שדבר זה חשוב הוא מאוד. חיים פנימיים אלה מנהלים חווית קיום שאינה תלויה בטבע הגשמי וחווים אותו כמשהו המשתייך לעולם החיצון. דבר זה הוא אשר חווים אנו אותו כהגעה לשער המוות. על אף שכחוויה הכוונה היא תיאורטית גרידא, יודעים אנו מה פירושו של דבר לחיות מחוץ לגוף. לומדים אנו להכיר את תופעת המיתה. בהתנסות פנימית זו מגיעים אנו להיווכח שקיים דבר החי באדם ואשר הינו אלמותי כאשר נמסר הגוף הפיסי ליסודות האדמה. אם התרגילים שצוינו כאן מוליכים אך ורק אל מה שתואר – הרי שמצב פנימי בעל חשיבות, אולם מוטעה ואף מסוכן, עלול להיווצר אשר מתייחס לא רק לפיסי, אלא גם לספירת הטעות והאמת. זה ייווצר אם לא יתרחש בנפש דבר נוסף במקביל עם זה אשר תיארתי אותו לפני כן. ברם – אם נערוך את התרגילים כמתואר בספרי: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" כי אז מונעים אנו מעצמנו התנסות חד-צדדית זו על ידי השיטה בה נוקטים אנו בתרגילים אלה. והיה – אם יגיעו התרגילים אך ורק לנקודה זו, כפי שציינתי, ושום דבר נוסף לא יתרחש במקביל לכך – התוצאה תהא זו: לא נהיה מסוגלים לתמוך את עצמנו בהתנסות פנימית זו. יהא זה כאילו נאכלים אנו מבפנים. נחוש כיצד מתחמק הדבר או מתרחק מאתנו. ככל שנחיה בגופנו הפיסי נחוש שגוף פיסי זה בכוונתו לשאוב חיים עבור עצמו ולא להתירם. בקיצור – הניסיונות להגיע לחוויית העולם הרוחי ייכשלו שוב ושוב. אין על המדיטציה או על ההתרכזות להוליך אל חיזוק והתעצמות חד-צדדיים בלבד של החשיבה. יש להצמיד זאת להתעצמות כוח הרצון, כוח התחושה ולהתעצמות מלוא חיי הנפש. על מה שחי ברצון להשתנות גם כן במשך מהלך ההתאמנויות. דבר זה יתהווה אם ייעשו כהלכה התרגילים הניתנים בספר שנזכר לעיל. עלי לציין עתה באיזה אופן צריכים להשתנות מצב הרצון ומזגו. התנסותנו ברצון בחיים הרגילים – מטבעה לחמוק תמיד מתחושתנו, כי אובדת היא בעצם הפעילות, כמו, למשל, כשמשתמשים אנו ברצון להנעת ידינו, להליכה, או לתפעול כל פעולה פיסית שהיא.

הפילוסופים יודעים זאת היטב, אחרת לא היו כה מרבים לדון ברצון! תחושת הרצון מתחמקת מאתנו. בהיותנו בעצם הפעולה יכולים אנו לדמות לעצמנו מה מבצע הרצון, אולם אין אנו יכולים לעקוב מעשית כיצד מונע הרצון לפעילות. זוהי הבהרה קצרה, גרידא, של עובדת חיים חשובה מאוד וראויה לציון אודות חיי הנפש שניתן היה לדון בה באורח פילוסופי משך עת ארוכה אילו הזמן שלרשותנו לא היה כה מועט. והנה מעוניינים אנו בכך שרצון זה – אשר בדרך כלל הוא חומקני לאורך כל הדרך – יובא ממשית להשגת נפשנו, שנלמד להשיג את הרצון, שיהא נוכח מולנו (כלומר בספירת הנפש). נוכל לבצע זאת, כשניטול על עצמנו תרגילים שבאמצעותם נתבונן בתהליכים של הטבע. לדוגמא, מתבוננים אנו בתהליכי הטבע; יש בנו נטיה מתמדת להפריד כל מה שנראה לנו סובייקטיבי מהשגת תהליכי הטבע. אך היות והעולם מופיע לפנינו באובייקטיביות, תהיה בנו נטיה, באורח מתמיד, אפילו כורח – להגיע אל סוג מסוים של אובייקטיביות ביחס לעצמנו.

עשויים אנו להגיע ליכולת ליטול גישה שונה לחלוטין אל הרצון מזו הנמצאת ברשותנו בחיים הרגילים ובמדע המקובל. עלינו להתאמן לא רק בהשגת תהליכי טבע באורח אובייקטיבי, אלא גם (מוזר הדבר שזה בלבד נדרש מאתנו – אך כך הדבר – זהו אשר נדרש) עלינו לעקוב בהשתתפות פנימית עמוקה אחר כל הדברים הללו שבדרך כלל בהתבוננותנו בטבע, חשים אנו אותם במעין בהירות מתבדלת. ואז עלינו להניח להשתתפות זו לצמוח אלי אהבה לבבית אל תהליכי הטבע; עד כדי כך שלמרות היותנו נמצאים בחוקי הטבע – חוקי התהליכים המינרליים, גדילת הצמח, עולם בעלי החיים – נפתֵח כושר פנימי של חיים עם הטבע ועם חוקיו ונלווה אותו צעד אחר צעד כפי שהיינו נוהגים לגבי ישות חשה. עלינו להתבונן במהלך הטבע בהשתתפות העמוקה ביותר שניתן להפעילה, אולם בלי לטשטש את האובייקטיביות מצדנו. עלינו להישאר אובייקטיביים, כפי שרק מדען הטבע מסוגל להיות; ואז, כתוספת לכך – להיות מסוגלים ללוות מחקר מדעי נבדל זה בהתנסות פנימית, ואף הייתי אומר – ביכולת להיכנס הישר אל מה שאנו חוקרים.

ברם, כפי שאמרתי, אורך דבר זה זמן רב. על משמעות הדברים הללו לעבור טיפוח ועיבוד בדביר חיי הנפש. וכתוצאה מכך נוכל לרכוש כושר מסוים.

כאשר נגיע לנקודה מסוימת נשגיח בבא להלן: עלי להתחיל מתופעה מחיי היום יום על מנת להבהיר מה רואים אנו בעצמנו. בחיי היום יום הולכים אנו לישון ומתעוררים מן השינה. חיי היומיום שלנו מתנהלים בריתמוס זה. אינני צריך לתאר את התופעה המוגדרת של הירדמות, היות וכולנו יודעים מה מתרחש בחיים כשעוברים אנו את הסף מן החיים שבתודעה של היום אל חיי השינה התת-מודעים או שאינם מודעים כלל. מה שמתרחש בנו אינו מתהווה מכוח הרצון, לפחות לא בהתחלה – לפעילות מודעת של הרצון מקום מועט מאוד בחיי היום יום.

אם נתאמן בתרגילים באופן שתארתי – נגיע לאפשרות לעבור את הסף בפעילותו המודעת של הרצון – דבר הקורה בדרך כלל בפעילותו הבלתי מודעת של הרצון בין חיי השינה לבין חיי העירנות – כלומר נגיע לכך שאנו עצמנו נקבע מעצור לכל פעילויות החושים, לכל הרשמים, לכל הרגשות שהיו פעילים בנפש במשך היום, ולכל הפעולות האחרות הנמצאות בנו, ולא נעבור למצב של חוסר תודעה שהוא המצב בשינה, אלא נעזוב את גופנו הפיסי באורח מודע לגמרי. אומנם זה נשמע לנו מוזר בתארנו זאת אולם עלינו לתאר מוזרות זאת כי היא מציאותית. נכנסים אנו אל מצב קיום שהיה קיים כשהיינו בתודעה מלאה, אולם אין אנו מתעוררים למצב הקיום בו אנו שוב בגופינו ושבו רואים אנו ושומעים את העולם הגשמי בעינינו ובאוזנינו – כי אם מחזיקים את גופנו מחוץ לעצמנו ונשארים באשר אנו. עתה נותנים אנו את דעתנו לכך שבמשך השינה אנו, על פי רוב, מחוץ לגוף וזהו מצב הקיום בו שרויים אנו בין ההירדמות והיקיצה; אלא שעתה מצויים אנו בו באורח מודע – ומחוץ לגוף.

באמצעות מאמצים מודעים אלה של הרצון רוכשים אנו את היכולת להעצמת הרצון שלנו במידה כזאת כדי להישאר בתודעה מלאה במצב ההוויה בו מצויים אנו ללא תודעה באורח רגיל בין השינה לבין היקיצה. דבר זה מגיע להתהוותו כשיש ביכולתנו לנווט בעת ובעונה אחת את כל הכוחות השונים של נפשנו באמצעות מדיטציה וריכוז. הכושר הראשון מושג באמצעות רכישת משהו חדש מתוך כוח החשיבה ומתוך הרצון. ועתה – חיים אנו מחוץ לגוף בכושר של ראיית העולם הרוחי שמסביבנו – באופן ממשי – העולם אשר קיים סביב לנו תמיד ואשר למען ראייתנו אותו צריכים אנו לאמן את עצמנו באורח פנימי. ושוב – זוהי חוויה עצמית מזעזעת המכינה את המעבר בהתנסותנו הפנימית לעיבוד זה של הרצון. אם צריכים אנו לדעת, תיאורטית לפחות, את המשמעות של למות ולחיות בתוכן של תיאוריה זו – כי אז לומדים אנו דבר נוסף – שכאשר משתנה הרצון להתנסות פנימית זו של היותנו מחוץ לגופנו – מגיעים אנו להכיר בדבר, מה רבים הכאב והסבל כמרכיבי היסוד של כל הוויה והתהוות. אנו נעשים מודעים בדרך בלתי צפויה ומזעזעת אל הכאב האופף וחודר את כל הווית הקיום. לומדים אנו להיווכח לדעת שאין בזה מן התבונה לשאול מדוע ניצבים יסודות הווית הקיום על סבל.

כשמתבוננים אנו בהווית הקיום וברשותנו תחושה אמיתית עבורה – רואים אנו שהיא יפה, עצומה ונשגבה בוודאי; ואין אנו בני אדם במלוא מובן המילה אם אין בנו תחושה לגדלות וליופי של הווית הקיום. אולם על כל היופי והגדלות שבחיים לבקוע ולעלות מיסוד הכאב והסבל, כשם שבצמחים עולה הפרח מן השורש ומגיעים אנו להכיר בדבר שהיופי העצום ביותר מוכרח להתהוות מקרקע אשר בה כאב וסבל. אנו נוטלים חלק בקביעות בתהליך עולם פנימי. נוכחים אנו לדעת שישנם כאלה הרוצים למתוח ביקורת ולהאשים את ההשגחה רבת התבונה על שלא היטיבה לעשות כפי שהם בחכמתם היו עושים בהציעם, אפילו, שתנאי הקיום הדרושים ייווצרו ללא יסוד הסבל – והרי זה כמו לדרוש מן המתמטיקאי ששלוש הזוויות של המשולש לא תסתכמנה ב-180 מעלות. הקשרו של דבר זה בחוקים פנימיים שעתה מתקרבים אנו ומגיעים לידיעתם.

ברוכשנו סוג חדש של מחקר אודות חייה הפנימיים של הנפש באמצעות מושגינו המתייחסים לסבל ולמוות – כמו שואבים אנו מחשיבתנו ומרצוננו יצירי נפש אלה, המראים לנו מהי זיקת קיומנו בעולם הרוחי ומה קיים באדם מעבר ללידה, או בעצם מעבר להריון ומעבר למוות.

הרעיון שאנו היינו משהו לפני הלידה, או לפני ההריון, חדל להיות תיאוריה. גם הרעיון שעוד נהייה משהו כשנעבור דרך שער המוות חדל להיות תיאוריה, בלבד. ובאותה דרך יינתן תוכן ממשי גם לרעיון נוסף. לא נותר ברעיונות אלה שום דבר בלתי מבוסס היות והנפש מפתחת בתוך עצמה את הכושר להתנסות בעוצמה במה שקרוי בפינו האלמותיות שלה ולחוות את הכוחות ואת היצורים העומדים בפני לידה ומוות. אנו מתנסים גם במשהו נוסף.

מגיעים אנו להכרת משהו ברצון באורח האינטימי ביותר. אם נאפיין את מה שעומדים אנו להכיר – יש לומר שדומה הדבר לניסיון להסביר תמונה או משהו שאין לו אחיזה במציאות, אולם אין הדבר כך. אם באמת עולה בידינו להציב את הרצון מולנו כפי שצוין – כי אז רואים אנו שגרעין מרכזי של ישות אנוש חי ברצון הזה. ישות אנוש שנייה בעלת מודעות; ישות אנוש בעלת תודעה שונה לחלוטין אותה נושאים אנו בקרבנו. כפי שאמרתי – אין זו תמונה, כי אם מציאות השוכנת בתוכנו, כשם שיש בתוכנו לב פיסי. אכן אמת הדבר שאדם-פנימי פעיל בתוך רצוננו – אדם שהינו בעל תודעה ומקומו מחוצה לנו כצופה, כמשקיף – אולם משקיף כזה שכאשר מגיעים אנו לידיעת כושר החשיבה בדרך שצוינה לעיל – עלינו לאחד את תודעתו עם תודעתנו.

וכך מגיעים אנו להכרת אדם שני במה שמצוי ברצון, אולם מגיעים אנו להכיר אדם השוכן באדם בספירת הרוח-הנפש כשם שהזרע שוכן פיסית בצמח ובפרח – ודבר זה בוקע ועולה מתוך השגחתנו, מתוך התנסותנו הפנימית. יודעים אנו שקיים משהו בזרע העשוי להיות לצמח חדש אם יהיו מצויים עבורו תנאי קיום סביבתיים נאותים.

דבר זה גלום בטבעו של הזרע. בדומה לזה יודעים אנו באמצעות התנסותנו המיידית, באמצעות השגתנו הפנימית, שמשקיף זה, שמצאנו בנו בתור מציאות, מהווה מרכיב זה בנו, הנושא את ההוויה האינדיבידואלית של הישות האנושית, ואשר יישא אותה דרך שער המוות, דרך העולם הרוחי, ושוב – לחיים ארציים חדשים; כי חיים חדשים אלה מתהווים בתוך ההוויה הזאת כשם שצמח חדש מתהווה בתוך זרע. ובה בשעה שהזרע עלול להיכחד עקב תנאי הקיום הסביבתיים – יודעים אנו שלא קיימים סייגים כאלה בעולם הרוחי. הישות האנושית לבטח תחזור ותחיה בעולם הגשמי. וכך מגיעים אנו להכיר בדבר שהחיים – אותם חוקרים אנו כאן – מהווים תוצאה מחיים קודמים על האדמה. דבר זה שחשו אותו לסינג ואישים מחוננים אחרים כבן לווייתה ההכרחי של ההשקפה של התרבות בת הזמן החדש – נהיה לעובדה שיש ליחס אותה למחקר פנימי קפדני: חיים ארציים חוזרים ונשנים. עלינו להיות מודעים לכך בכל מאודנו, שכאשר מגיעים אנו להתנסות בעולם הרוחי באורח זה – כי אז חישתנו שונה מחישתנו את העולם הגשמי. כאשר חשים אנו את העולם הגשמי – ניצבים העצמים לפנינו ונבדלים מאתנו ואנו מסתכלים בם. בני אדם הרוצים ליצור מושג אודות דרך חדשה זו של חישה – עליה משוחחים אנו היום – מתוך המושגים הפעוטים של חיי היום יום, מדמים לעצמם שעולם רוחי זה מהווה חזרה בלבד, חזרה אתרית, עדינה יותר של עולם החושים הרגיל ושהישויות בעולם הרוחי תופענה אלינו, על כן, מתוך מעין ערפל או חומר עדין – לא, אין הדבר כך. ובעצם – כל אשר נחקר בדרך הנכונה מופיע לפנינו באורח כזה שבמשך מהלך מחקרנו כמו מתנועעים אנו לפתע בין קהל רב של ישויות רוחיות בעולם הרוחי.

הרצון המעובד המפותח מראה לנו ישויות רוחיות הממלאות את העולם. ואכן כאן ענייננו בראיית קהל רב של ישויות רוחיות ממשיות בעולם הרוחי. אתם רואים אותן באמת ובתמים!

הבה ונניח שנפש העוברת דרך שער המוות – חיה בעולם הרוחי. בראותנו את הנפש הזאת, יודעים אנו לבטח שהיא נכנסת לספירה של רצוננו שלנו; היא מתאחדת עם התודעה שגילינו בתודעה שלנו. ואנו חווים שתודעתנו שלנו נצרפת-לאחד עם התודעה של הישות האחרת.

באמצעות תודעה חדשה זו, שמגלים אנו בספירת הרצון, מגיעים אנו אל העולם של ישויות רוחיות. על אף שמה שאמרתי זה עתה אולי מוזר הוא למדי, למרות זאת, אין ברצוני להירתע מלהביא לפניכם דברים נוספים המיועדים להסביר את העניין.

אל נא נבקש להימנע מלדבר אודות מה שחווים אנו, כך שאם אספר עתה אודות התנסות אישית – אין זה נעשה מתוך חוסר ענווה או משהו דומה לזה. ישנן התנסויות רבות-רבות שניתן לתארן אולם אגביל עצמי לאחת פשוטה לגמרי. פעם התעניינתי בעניינים אמנותיים מסוימים שעבורם היה צורך בתכנון משהו מיוחד והנה – לפני שנים רבות מתה אישיות שלנפשה היתה נטיה רבה לעסוק בעניינים כאלה. אדם זה עבר דרך שער המוות. בחיים הגשמיים הרגילים לומדים אנו להבחין בדבר, שהפרח שרואים אנו מחוץ לעצמנו לא נברא על ידינו או על ידי העין שלנו. כך לומדים אנו להבחין בספירה הרוחית בין האובייקטיבי לבין מה שיוצרים אנו סובייקטיבית. ועל כן ידעתי שאם עלי לבצע עניינים אמנותיים מסוימים – אהיה זקוק למעין השראה לכך; ואכן ידעתי שמשהו חדר לתודעתי מן הנפש של האדם אשר מת. פירושו של דבר הוא, שיכולים אנו להתבונן כיצד חיים אנו בצוותא עם נפשות המתים, כשם שיכולים אנו לראות איך חיים אנו יחד עם ישויות גשמיות. כמובן שהיה זה מחניף לדעה שלנו על עצמנו בדבר זה לומר שכל זה נובע מכישרון ההמצאה שלנו. ברם, כעובדה – רוכשים אנו השקפה שונה לחלוטין אודות העולם הרוחי כאשר, באמצעות התרגילים, מסוגלים כושרותיהן של נפשותינו להתבונן בהדרגה אל העולם הרוחי. עתה עלי להזכיר משהו המתייחס לאי-ההבנה שמדע הרוח, לפי משמעותו כאן, מתעמת מולה. הללו, הניגשים למדע הרוח בהשקפה של מדע הטבע ידעו, בוודאי, כיצד להציב תלי תלים של הוכחות – שכל מה שתארתי עד כה אינו אלא אוסף של אשליות, הלוצינציות וכן הלאה. אם אדם החדור רוח מדעית סבור שאלה המבססים את השקפתם על מדע הרוח ירוצו אליו ויאמרו לו: "טועה אתה" ויתחילו לריב עימו – הרי שלא יהא כך.

מדען הרוח מכיר ביסודיות מה שיש למדע הטבע לומר, אף עד לאותה נקודה של חקירת התחום שבין ספירת הנפש לבין הטבע הפיסי; מדען הרוח אינו צריך לדחות כלל וכלל מה שנעשה למשל על בסיס של פסיכולוגיה ניסיונית. אך אין ברצוני להמשיך עתה בדבר. יתכן ויהיו כמה אנשים, אשר עקב השקפתם המדעית, יביעו התנגדות מעצם ההתחלה (אני מעלה עתה את ההתנגדויות הנפוצות ביותר). הם עשויים לומר: "סבור אתה שתוכל להוכיח את האלמוות של הנפש מזווית מסוימת; אתה חוצב בדרך בה פועלים כיום החשיבה, הרגישה והרצייה; אתה סבור שתוכל להגיע לשורשי הבעיה באמצעות לוגיקה רגילה; אתה חושב שדרך משהו מסתורי תוכל להגיע לדבר המצביע על האלמוות של הנפש. והנה – המחקר המדעי מראה שהישות האנושית מתפתחת מן הילדות ואילך (כפי שאמרתי – מדען הרוח פועל על אותו בסיס כמו המדען הרגיל ואף יותר ממנו) – וכמו שמתפתחים האיברים הפיסיים וכל מערכות האיברים, כן צומחים גם התפקודים הרוחיים. וכאשר פוחתת הפעילות באיברים הפיסיים בגיל זקנה – פוחתים התפקודים הרוחיים-הנפשיים. ניתן אפילו להראות שתפקודים רוחיים-נפשיים מסוימים סובלים מאוד כאשר חלק מסוים ממערכת הנפש, ממערכת העצבים המרכזית אינו פועל עוד כהלכה – הרואים אתם, שמדען הטבע יכול לשאול את מדען הרוח אודות מידת צמידותם של החיים הרוחיים-נפשיים אל תפקודים אורגניים ואל כלי תפעול אורגניים?

כמובן שכל הדברים הללו – כולם משכנעים. אולם כאשר מגיע מדען הרוח אל הנקודה אותה תיארתי כטיפוח ועיבוד חיי החשיבה, ההתאמנות הפנימית של חיי החשיבה, התרגול הפנימי של חיי החשיבה – הרי שזאת היא הנקודה בה הוא מתאר כיצד כל החשיבה, הרגישה, והרצייה – שיש להן קיום בחיים הרגילים, קשורים לאיברים הפיסיים. מה שקיים כחשיבה, רגישה, ורצייה בין הלידה לבין המוות אינו יכול להתקיים ללא איברים פיסיים. את זה מראה לנו מדע הרוח. אם מישהו סבור שיוכל להשיג משהו ביחס לאלמוות של הנפש באמצעות תיאוריה בלתי מבוססת או דרך מסתורין – הרי שאין לכך בסיס מציאותי. התקדמות בספירת מדע הטבע תראה שתופעות החשיבה, הרגישה והרצייה בחיים הרגילים מהוות פעילויות שתתכן להן משמעות אך ורק בין הלידה לבין המוות, היות וקשורות הן לאיברים פיסיים בדרך הופעתן ובאופן בו נכנסות הן לתודעתנו. ברם, מדען הרוח מגלה בתוך החשיבה, הרגישה והרצייה משהו אשר אינו קשור לאיברים, משהו, אשר בתחילה אינו יכול להתגלות לפניו, הוא יודע; משהו זה נוכח בכל ישות אנוש, ויש תחילה להגיע למודעות על קיומו. מה שאינו קשור לאיברים – יש תחילה לבקש אחריו.

אכן מדען הרוח מסכים בכל לבו עם מדען הטבע; וזוהי טעות גדולה ויסודית להניח באופן מתמיד שקיים ניגוד בין מדע הטבע לבין מדע רוח אמיתי; כי הנה בהסברו לחשיבה, לרגישה ולרצייה הרגילות, מסתמך מדע הרוח האמיתי על מדע הטבע המקובל. למרות העובדה שאידיאלים רבים של מדע הטבע לא הוגשמו במלואם, הרי שמספר ראוי לציון הגיע לביצועו. כתוצאה מהשקפה זו יכול מדען הטבע של זמננו להצביע על מצבים בלתי נורמליים בחיי אנוש. אדם מסוים, שערך מחקר חשוב בנפש ובטבע האדם – כינה מצבים מסוימים בשם: מצבים קבועים של תודעה. הם מופיעים בחיי החלום, הם אף גורמים לחלומות וגם גורמים להיפנוזה ולכל מיני ראיה רוחית וכו' – כך קבע אותו אדם. לבטח אין לשער שמדען הרוח יהא עשוי בכל אופן שהוא לבלבל בין הדברים אותם הוא מנסה לעשות, לבין מצבים בלתי בריאים של הנפש. הדבר החשוב ביותר לגבי מדע רוח אמיתי (לפי פירושנו) הוא שחיי נפש אלה, המתוארים בתור חיי נפש משניים, המתפתחים מחוץ לגוף – מצויים ונוכחים לצד חיי הנפש הרגילים, ואינם מהווים אך ורק עיצובם מחדש של אלה. יכולים אנו לראות ראייה רוחית (זו אשר מתכוונים אנו אליה כאן היום) בתור משהו בריא בהחלט, כאשר בני האדם המפתחים אותה מאפשרים לשאר תיפקודי הנפש, כלומר, לחשיבה, לרגישה ולרצייה להמשיך ולתפעל צד בצד עמה, אלא שבעת ההתבוננות הרוחית יהיו עשויים לסקור במלוא המבט את חיי הנפש הרגילים.

הבה וניטול מצב כלשהו המופיע בחיי-נפש בלתי בריאים. כיצד מופיע מצב שכזה? חיי הנפש הנורמליים חדלים ומשתנים למצב בלתי נורמלי, אף אם לזמן קצר. אופייני הדבר לאדם הסובל ממחלת חיי הנפש (אם רשאי הנני להשתמש במונח לגמרי בלתי מדויק זה), שאין הוא יכול לצפות אל חיי הנפש הבריאים שלו בזמן מחלתו, אחרת לא היה נעשה חולה.

חשוב לציין כאן שכל מי שנעשה למדען רוח אמיתי אינו עובר, כפי שעלול להידמות, מחיי נפש בריאים לחיי נפש שונים, אלא ששני סוגים של חיי נפש קיימים בבהירות ובתודעה מלאה זה ליד זה. בהסתכלות של ממש בעולמנו זה, בראייה מפותחת-מפוכחת נע מדען הרוח בעולם הרוחי. ובכל הנוגע למשימות של החיים הרגילים הריהו חושב ומרגיש ופועל כמו שכל אדם אחר בעל היגיון היה עושה. ההשקפה החובקת כל היא החשובה כל כך. עלול לקרות שאנשים יתייחסו אל מדע הרוח כמו שהם מכירים דת אחרת. הם מטילים את עצמם לתוך הספירה של מדע הרוח בהתלהבות כה רבה עד שמוצאים הם את עצמם במשמעות שונה של חיי נפש. וכבר שכחו על קיומה של המשמעות הרגילה. אין זה טוב כלל וכלל. להיפך – מצב הנפש הראוי שישמש סעד למתחיל הוא המשך המשמעות הרגילה – כל אשר חושב הוא וחי בו. ואז ניתן לשים את החדש ליד הרגיל כך שיהא למתחיל מבט מקיף וכולל על הראשון. לא יהא בכך מן התבונה לחשוב שניתן לארגן סידורים מיוחדים על מנת להפיץ ברבים את מדע הרוח בכל מיני בתי ספר שיורחקו מן החיים החברתיים הרגילים ויהיו סבורים שיעשירו את חייהם על ידי כך. דבר זה מוליך למצבים בלתי אחראים, בלבד. כי עדיין לא ניתנת תשומת לב מירבית למה שעשוי לסייע לחיי רוח בריאים עבור מדען הרוח. כמובן, שמישהו יכול לחשוב על הכנת מספר מסוים של בני אדם עבור מדע הרוח ועל הכנסתם לבתי ספר שם יוכלו לשכוח הכל על החיים שניהלו עד כה. אולם במקרה כזה – ייעשו הללו, הנוגעים בדבר כה כבולים עד שחייהם אותם טיפחו עד כה יעשו תלויים במשמעות חיים חדשה, שאינה ראויה לחיות בה בעולם. לדבר זה סכנות משלו. הדבר הטוב ביותר עבור ישות האדם הוא – לנצור בו את הכושר לחיים נורמליים כפי שחי עד היום ולהוסיף לחיים אלה את מדע הרוח. וכאן טמון ההבדל העקרוני בין זה, לבין כל סוגי חיים בלתי בריאים עבור הנפש. קיימים מספר אנשים בעלי רקע מדעי נאות ובריא והם עשויים להבין במלואם את התרגילים הניתנים בספר: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?", ולפתח את כוחות הנפש בכיוון המצוין בספר זה. הם מסוגלים להיווכח בדבר שאלה המעורבים במדע רוח אמיתי ובשיטותיו של מדע הרוח נעשים מודעים לדברים מסוימים העלולים להוליך בדרך זו או אחרת אל חיי נפש בלתי בריאים או חולניים, וגם לסטיות מוסריות של הנפש.

וכמובן שמתעוררות אי-הבנות רבות המופנות נגד מדע הרוח. אין הן רק אי-הבנות תיאורטיות מצדם של הללו המבססים את השקפתם על מדעי הטבע, אלא שמתעוררות הן באופן מעשי כשאנשים רוצים לחדור לעולם הרוחי בדרך נוחה יותר מאשר זאת אשר תארתי; ואז, במקום לרכוש ידע אודות העל-חושי, בדרך שהסברתי, משיגים הם ידע אודות התת-חושי, כלומר, הם רוכשים משהו הקרוי בשם: גלוי-עיניים וכדומה. סוג זה של היות גלוי-עיניים, נוגד במישרין למדע הרוח. הוא בוקע ועולה כאשר הישות האנושית נעשית קשורה מדי לאישיותה, יותר מן המצב הנורמלי שבחיי חברה אנושית. ועתה – ברצוני להסב את תשומת לבכם – ודבר זה ניתן כהשוואה בלבד על מנת להבהיר שאם משהו אינו כשורה אצלנו חשים אנו זאת בעומק תודעתנו, ובייחוד אם זה מצוי בקיבה. אם משהו אינו כשורה אצלנו במערכת העצבים או במקום אחר כלשהו – כי אז נצמדת תודעתנו לכך באורח בלתי רגיל, ובאמצעות זה ניתן "לראות" כל מיני דברים.

מה שבוקע אז ועולה – מכנה מדע הטבע בצדק מסוים כהלוצינציות, חלומות-אשלייתיים וכן הלאה. דבר זה קורה היות ומתרחש דבר הפוך ממה שצריך להתרחש במדע רוח אמיתי, לפי מה שתואר בהרצאה זו. פירושו של דבר, שקשורים אנו וצמודים לגופנו. לאותו סוג של גלוי-עיניים – הידוע בין אלה הנוטלים את החיים בקלות-דעת יתרה, או זו המתהווה בדרך הונאה וכזב – לגלוי-עיניים זה יש ערך רוחי אפסי לעומת מה שרואים אנו כחיי נפש נורמליים בהם תלויים הנפש והגוף זה בזו בשלמות. בה בשעה שכאן – בגלוי-עיניים בלתי בריא או במצב היפנוטי בלתי בריא, או תחת השפעה או במצבים שונים דומים – קשורים אנו בחלק אחד ממהותנו בלבד, כאן נוגעים אנו בתת-חושי שהינו פחות ערך ממה שרואים אנו בחיים נורמליים. טבעו של גלוי-עיניים אמיתי כולל בו את היותנו בלתי תלויים בטבענו הגשמי, ובסוקרנו לאחור טבע גשמי זה רואים אנו כיצד מתנהג הוא באורח נורמלי בהקשריו של העולם הגשמי ובהתקדמותו מעבר לטבע הגשמי על מנת להגיע אל העל-חושי ולא אל התת-חושי.

אי-הבנות כאלה המופנות כלפי מדע הרוח על ידי מתנגדיו תעלמנה כאשר יוכר הבדל זה בין העל-חושי לבין התת-חושי. כאשר יוכר בדבר פחיתות חשיבותו של גלוי-העיניים הבלתי בריא עבור ישות האדם ביחס לחיים בין לידה לבין מוות ולהבנתו בחושינו הרגילים. וכן גם כאשר יוכר בדבר, שרק חיי נפש מפותחים המשחררים את עצמם מן הטבע הגשמי, הם העשויים להוליכנו אל העולם הרוחי. אי-הבנות נוספות ביחס למדע הרוח בוקעות ועולות מתוך האמונות הדתיות השונות.

יש לומר כאן, שעוסקים אנו בספירה בה לא תתכן השקפה בריאה ללא הבחנה בין האלמנטים הדתיים והמדעיים. כאשר מפתחים את מדע הרוח ומטפחים אותו באורח מדעי עליו לחקור טבע-רוחי-נפשי עד שמגלה הוא את האלמוות של הנפש; ומתבונן בעולמות רוחיים על-חושיים.

כשמבינים אותו נכונה אין הוא חודר לתחומי הדת יותר ממדע הטבע. עלי לומר שתמיד אוהב אני להעלות משפט שהשתמש בו כומר כשנטל את משרת ראש האוניברסיטה בשנות ה-90. הוא נאם נאום על גלילאו – איש הדת דיבר אודות גלילאו! והוא אמר: "כמובן, שבזמן שגלילאו חי רדפה אותו הכנסייה אולם עתה הגיע הזמן להכיר בדבר שמה שאמר גלילאו אודות מבנה היקום מוליכנו אל תפארתו העצומה של האלוהי המכובד והנערץ על ידי הדת." בעת שצצה ההשקפה המדעית החדשה סברו בני האדם שחוצץ סכסוך בינה לבין החיים הדתיים. היתה זו אי-הבנה שהשפיעה גם על החיים הרגילים, חיי המעשה. וכן תהא זו אי-הבנה להאמין שמדע הרוח עשוי בדרך כלשהי לפרוץ לתחומי החיים הדתיים. כיום על מדע הרוח לתפוס עמדה זהה לזו שהחזיק בה מדע הטבע בתקופתם של גלילאו ושל קפלר. מדע הרוח מהווה המשך בספירה הרוחנית של שיטת החשיבה של מדע הטבע.

אולי ניתן להבין – ובייחוד למי שמבין נכונה את תולדותיו של המדע – מדוע לכה מעט אנשים כיום רגש למה שמצוי בלבו של מדע הרוח. כל המבקש ללמוד במסירות רבה אודות התפתחותה של האמת דרך האבולוציה של האנושות – יודע היטב שהאמת חודרת היטב דרך הבקיעים הצרים ביותר שבסלעים הקשים ביותר בהם מצטברות ונערמות הדעות הקדומות של בני אנוש. והיא תמשיך לסלול את נתיבה בהמשך מהלך האבולוציה האנושית. איני רוצה לנהל תעמולה, אולם בחפצי לציין שכבר בעת הנוכחית קיימת קבוצה קטנה של אנשים הכוללת חברים של מדע הרוח; ברצוני להסב את תשומת לבכם לבניין שנבנה בדורנאך שליד באזל שישמש מעֵין בית מדרש למדע הרוח – ולמסירותם ונכונותם של מספר סטודנטים של מדע הרוח.

אך גם כלפי בניין זה קיימת אי הבנה. בסיכום – הייתי רוצה להצביע ולהראות כיצד עלולה לצמוח אי-הבנה לדרכים שונות ביותר ביחס לבניין זה.

ישנם אף אנשים הטוענים שקיים משהו אבסורדי בקשר לבניין זה. הם אומרים שכאשר נכנס אדם לבניין הוא רואה כל מיני סימבולים וסמלים מאגיים ואפילו, למשל, סידרה של 7 עמודים.

אלה המבינים את מהותו של הבניין הזה לעומק, ערוכים להאמין, שהללו, הרואים מה שנבנה בדורנאך ומדברים כך – כנראה שכמעט לא הסתכלו בבניין. בעצם, קביעתם באה להם מתוך כך שסבורים הם שאם משהו מוקם בשטח ובלתי-מובן להם – הרי שמכיל הוא בו משהו מאגי.

הבה וניטול את הניסיון לערוך מחזוריות של עמודים בצד ימין ובצד שמאל של הבניין. אנשים נוטים מיד לסברה שאלה שבנו את הבניין בעלי אמונות טפלות המה. כי אחרת מדוע ערכו את העמודים בסדרות של 7 ? כי ספרו ומצאו שישנם 7 עמודים מכל צד. למה הדבר דומה – למי שסבור שקיים משהו סימבולי או מאגי בעובדה שלכינור יש מיתרי מי ולה. הטבע הפנימי של הדבר דורש זאת. האור משתבר ל-7 צבעים ומופיע ב-7 צבעי הקשת. הצליל מתגלה בשבעת שלבי הסולם כשהאוקטבה מהווה חזרה על הצליל היסודי; ועתה, כאשר נוטשים אנו את השיטות הרגילות של האדריכלות – על נטייתנו האמנותית הפנימית להנחותנו אל המאחד שבאמנות, אין אנו צריכים להקים עמוד אחד בדומה לשני. כשמקימים אנו עמוד עם כותרת – יהיו השני והשלישי שונים ממנו. ולפי עקרון אמנותי בהחלט ייתכן ונגיע לסוף הסדרה בעמוד ה-7.

הדבר יקרה באופן טבעי ובאותה הנחיצות כמו שסולם הצלילים מגיע לסיומו בצליל השביעי, וכמו שהאוקטבה מהווה חזרה של הצליל הראשון, וכמו ששבעה גוונים בוקעים ועולים כהווייתם מן הקשת שבשמיים.

כל דבר בבניין זה נעשה באורח זה. לא ניסינו כלל וכלל לטפח סימבולים. הכוונה היתה לפעול בדרך אמנותית לחלוטין וליישם משמעות אמנותית זו בפיסול, בבנייה ובציור. לעולם לא נוכל להגיע לאמנות הנמצאת בתחומי מדע הרוח על ידי זה שנצייר או נפסל מה שעלינו לדעת דרך מדע הרוח. ובוודאי לא ניסינו לעשות זאת בבניין שלנו בדורנאך. אלא, שקיימות נטיות רבות הנשארות חבויות בחיים הרגילים וכמובן שלא כל נטיות האנושות הגיעו אל פני השטח במשך עידני האבולוציה האנושית שחלפו. והיות ומדע הרוח מוליך להבנה חיה של עולם חי, עליו לעורר כושר אמנותי; עליו לחוות כוח ממריץ לא של רעיון – היות ואין מבקשים להביא באורח סימבולי ואמנותי את הידע שמגלים אנו; זו תהא שיטה בלתי אמנותית. היות ומדע הרוח מופיע באנושות כמשהו חדש – מתהווים בה צורה חדשה באמנות ועיקרון חיים חדש.

דבר זה מוליך כמובן להפתעות ולאי-הבנות רבות כמו ביחס לכל דבר חדש במדע הרוח. ניסינו למשל, בתצורה האדריכלית להציג ערך המראה, על ידי מבנהו הפנימי של חדר, מה מתרחש בו, מה הוא טומן במהותו, אולם לא באורח סימבולי, כי אם בניסיון לתפוס את חייו הפנימיים. ניסינו, למשל, להמשיך זאת במבנה הפלסטי של הקירות. ברצוני לבקש תשומת לב מיוחדת לפרט זה. כשמתבוננים אנו באורח אמנותי על הקירות באדריכלות קודמת לזו – נראה, שגבולות החדר נקבעים לפי תחימת הקירות. הקירות שלנו בדורנאך הם כאלה שאינם תוחמים תחומים, אלא מעניקים רושם בטבע-מבנם שהם ניתנים להתפשטות. ובהתבוננותנו בהם רוכשים אנו תחושה אמנותית, המעניקה לנו השראה לאמן את ראייתנו ולהניח לה לנדוד אל הווית-קיום אין סופית ביקום. זהו ההבדל – בהשוואה לתפיסה האמנותית שקדמה לזו. אולם מאז ומתמיד חלו שינויים וגם באמנות כמו למשל כשהתפתחה האמנות העתיקה מימי קדם והגיעה עד לתקופה הגותית וכיוצא בזה.

היה עלי לדבר יותר אילו הייתי נכנס לפרטי פרטים ביחס לאי-הבנות שצצו בקשר לבניין בדורנאך ולאספקטים שלו שזכו להבנה כה מועטה. אולם ברצוני לומר שאני מודע לדבר שנעשתה רק התחלה ראשונית בבניין בדורנאך, התחלה שעדיין לא הושלמה. קיים משהו בתצורות ראשוניות אלה בהן התחלנו, שהוא בעל עוצמה אמנותית יוצרת, אף אם אין רואים זאת מיד. זו היתה הכוונה, הואיל ואם על מדע הרוח להוות דבר הפועל באורח חי בחיי אנוש, בכל הענפים של חיי אנוש, כי אז עליו לפתח את הכישרונות המיוחדים של האנושות הקשורים במדע רוח זה היום. בשל התנאים החיצוניים ניתן עד עתה לפעול בייחוד בספירה האמנותית בלבד. כפי שאמרתי – אין ברצוני לנהל תעמולה למה שהזכרתי, אלא רק להראות כיצד מתבטא מדע הרוח בחיי האמנות. אין צורך להיות כימאי על מנת להבין כיצד משפיעות תוצאותיו של המחקר הכימאי על תפיסתנו הנוכחית את העולם. כך אין צורך להיות אסטרונום או פיזיקאי כדי להבין את המסקנות של האסטרונומיה והפיזיקה. וכך אין צורך לאדם שיהא הוא עצמו מדען הרוח – על אף שניתן לראות בספרי: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?" – שכל אדם יכול במידה מסוימת להיעשות למדען הרוח. כל אדם יכול לפתח את כושרות טבעו אם ברצונו לעשות זאת, אולם לבטח לא כל אדם צריך להיעשות למדען הרוח.

מדע הרוח יכול להגיש את תוצאות מחקרו לאנושות – והיות ותוצאות אלה מבוססות על אמת ולא על טעות יכולות הן להביא עמן שכנוע. אם נלמד ידע זה בצורה הנכונה – נוכל להגיע לשכנוע עצמי: בהביאנו את מסקנותיו של מדע הרוח לחוש האמת השוכן בנפש כי אז נהייה מונחים לשכנוע עצמי מקיף אודות היקום ואודות הנפש ואודות היקום והנפש כאחת.

ניתן להבין שמופנות אי-הבנות כלפי מדע הרוח, אם רק נזכור, למשל, מה קרה כשהתפיסה החדשה ביותר אודות מדע הטבע ועולמו הוצגה לפני האנושות. האם לא היתה זו השקפה אשר התנגדה לחלוטין להשקפה שהחזיקו בה בני האדם עד לאותה עת, השקפה שהתנגדה אף למה שראו החושים!?

במשך כל ימי הביניים האמינו חוגים מסוימים באנושות שהרקיע הכחול והכוכבים שמעלינו סובבים סביב האדמה. אולם דבר זה השתנה. האדמה עמדה ללא ניע כאשר נגע הדבר קודם לכן לתודעתנו – ולאחר מכן ניטל על האדם לדמותה נעה במהירות דרך היקום; ובאשר לרקיע הכחול – היה עלינו להכיר בדבר שהוא אינו בנמצא שם כלל וכלל, אלא הושם שם על ידי תפיסתנו. אנו דמיינו לעצמנו רקיע כחול היות והיינו סבורים שכך הדבר באמת! זו היתה המהפכה הגדולה שהצביע עליה ג'ורדנו ברונו, שדרך התבוננותו של האדם בעולם היא הקובעת מה הוא רואה ברקיע הכחול, המהווה יקום מרחבי המשתרע עד למרחבי היקום האין סופיים. מה שקרה אז מוכרח לקרות שוב – מישהו יכול לומר: זהו רקיע שונה בו מסתכלת האנושות כיום, בדרך הסתכלותה בדברים.

כאשר ישות האדם מסתכלת לאחור עד ללידה מצד אחד ומצד שני קדימה עד למוות, או הבה ונאמר – לאחור, עד עת תחילת ההריון וקדימה עד למוות – נהיה הדבר דומה לדבר הרקיע – אין גבולות. אילו ראייתנו את הדברים היתה ניתנת להסתגלות לפי טבעם באשר למה שקרה בעבר למדע הטבע ועשוי לקרות עתה לחיים הרוחיים – כך שנהייה עשויים לראות שהגבול בין החיים לבין המוות או בין ההריון לבין המוות הוא פרי ראייתה של נפש האדם – או אז נהיה מסוגלים להתבונן בארעי ובנצחי אשר בהם שתולים חיינו הארציים החוזרים; והחיים שבהם נמצאים אנו בעולם רוחי לחלוטין בין המוות לבין הלידה. אז, יתגלה העולם הרוחי לאדם, כפי שהתגלה לפני כן היקום במרחבים שמעבר לרקיע הלא קיים. כל מי שמגיע לשלב זה של מדע הרוח בל יתפלא אם בני אדם בזמננו יסתכלו על מה שאומר הוא כעל מקסם שווא או אפילו כעל חלום בהקיץ. אך כל מי שמיודע עם מהלכה של האמת דרך האבולוציה של האנושות, דרך תולדותיה של האנושות – ובימינו אלה על מדען הרוח להתוודע אל דברים כאלה – ידע (כפי שכבר אמרתי) שהאמת תפלס בה דרך בעד הבקיעים הצרים ביותר ותגיע עד לפנים סלעי הדעות הקדומות: עליה להשתלב באבולוציה של האנושות – ואני אומר זאת בלי לבקר או להאשים איש. על החיים להתנהל באורח ריתמי במהלכה של האבולוציה של העולם, ועל הגישה המדעית להאפיל, למשך זמן מה, על כל דבר אחר.

נעים אנו עתה לעבר הציר הנגדי בו עשויים לנוע כושר החשיבה שלנו וחוש האמת לעבר עולם רוחי.

בסיכום ברצוני להצמיד יחד את מה שמנסה אני לומר. אינני מצפה שיהא בזה מן השכנוע, אלא רק מן הכוח המעורר. כל מי שמשתדל להתוודע אל תמציתו של מדע הרוח, יודע שמדע הרוח לא יהא שוב דחוק או מגורש אל מחוץ לעולם, כשם שלא היה ניתן לסלק את ההשקפה המדעית בשחר הזמן החדש לפני 300 או 400 שנה. אותו אדם יודע שייתכן ומישהו שונא את האמת, אולם לא יוכל לדכאה כה בנקל כפי שיודע כל מי שמכיר את טבעה של האמת. ייתכן ועדיין לא הגיע הזמן בו יוכל אורח ההסתכלות בעולם הרוחי – אודותיו דברנו היום – לחדור אל חוגים נרחבים יותר. ברם זמן זה עוד בוא יבוא. עקב זה שהאמת שנואה היא לעת עתה (ומבחינה אנושית מובן הדבר בהחלט) – אין משמעותו של דבר שאמת זו אינה יכולה לחזור שוב ושוב כפי שהתרחש הדבר ביחס להשקפה המדעית. ניתן לרמוז לאמת, אולם במהלך העתים מתגבר הבוז על אלה שהביעו אותו.

כל מי שמכיר את הישות שכמו נראית מתגשמת בגוף האמת, נוכח לדעת שלישות זו די תודעה משלה כדי לדעת שהיא זכאית לפעול בעולם על אף כל הבוז. ניתן לבקש אחר דיכוי האמת, אולם אין להשמידה – אלה הם הרגשות העוברים דרך הנפשות של הללו המתקרבים אל מדע הרוח באמצעות טבעו של מדע רוח זה. היות והאמת מושרשת בדביר הוויתה של נפש אנוש הרי שבני אדם אלה, בחשיבתם אודות האמת, יגיעו להשקפה שעל האדם להשקיע עצמו במידה מספקת בנפש אנוש זו כדי להפנות בכנות אל הנפש את המחשבות שהתפתחו בו.

או אז תנחה האמת, שיש לה חזקה בעולם התחום, לאמת מתעצמת עבור העולם ללא גבולות, לעוצמות הנצחיות של האנושות העוברות דרך לידות ודרך מיתות. אלה המודעים לטבעו הפנימי של מדע הרוח, מודעים באמונה ובשכנוע עצמי שהאמת תסב להכרת הדברים האלה. הם מאמינים שהאמת מושרשת בנפש אנוש כמו אהבה בין אחות אחת לרעותה בתנאי שקיימת קרבה נאותה ביניהן. ואומנם – נפש אנוש והאמת הן אחיות. וכל סוגי אי ההבנה שהצטברו בין השתיים עליהם להיעלם לבסוף דרך הבנה שלמה בין שתי האחיות: נפש האנוש והאמת. עליהן לזכור את מוצאן המשותף המצוי בעולם הרוח ואופף את כל התופעות שבעולם והוא תמיד בפעולה מאחורי התופעות – שהן חושיות בלבד – בתור הקרקע הפנימית שלהן, פועל ואורג בהן באור רוחי ככוחן היוצר והבורא. דבר זה ניתן לגלותו באמצעות מחקר על-חושי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *