מדיטציית אבן היסוד והצלת הישות האנושית האמיתית

מדיטציית אבן היסוד

והצלת הישות האנושית האמיתית

אדריאנה קוליאס Adriana Koulias 

אדריאנה קוליאס נולדה בברזיל ועברה לאוסטרליה בהיותה בת 9. היא בילתה זמן רב בנסיעות ופיתחה את אהבתה להיסטוריה. למדה סיעוד וגם היתה סופרת במשרה חלקית. למדה את תורתו של רודולף שטיינר בצורה עמוקה מאוד. לאחר לידת ילדיה היא החלה לכתוב ולפרסם את ספריה, שהפכו לרבי-מכר בינלאומיים, בהוצאה שהיא ייסדה. עד כה יצאו 4 ספרים פרי עטה המכילים סודות רבים מתוך האנתרופוסופיה השזורים בתוך הסיפורים. בשנת 2003 החלה להרצות בנושאים רוחניים אנתרופוסופיים, היסטוריה ופילוסופיה ברחבי העולם.

http://static.wixstatic.com/media/93123f_1e0844aae0d4b1fed156bb1d4deec9b1.jpg_srz_p_115_149_75_22_0.50_1.20_0.00_jpg_srz

הרצאה שניתנה באסיפה השנתית של סניף ניו-סאות' ויילס של החברה האנתרופוסופית האוסטרלית, סידני, 2013.

תרגום מאנגלית לעברית בהסכמת ובברכת המחברת

על-ידי בן-ציון פורת, 2016;

בתוספת תרגום לעברית של המדיטציה, נוסח מעובד משלושה תרגומים שונים על-ידי דניאל זהבי.קישור לנוסח המקורי באתר האינטרנט של המחברת:

http://media.wix.com/ugd/93123f_4c6c1fd486f74d06ad1484bbf8bc126f.pdf

יצא בעברית בהוצאת חירות בלקט בשם:

בניית המקדש הפנימי והחיצוני. הכפיל. מדיטציית אבן היסוד

*******

רודולף שטיינר אומר לנו שזאת הייתה הנפילה שגרמה לאדם להיות פחות ממה שהוא נועד להיות על ידי האלים. פחות מהאידיאל. ההחדרה של הכוחות הלוציפריים לתוך הנפש גרמה ל'כבדות', אשר הובילה את הגוף הפיזי ליפול מהטבע האתרי שנועד לו לתוך החומר. למעשה מאז האדם כבר נופל יותר ויותר, אבל הנפילה הזאת נועדה בתחילה ליצור בנו חיים עצמאיים, ובאמצעותם את ההתפתחות של החירות. התפתחות הנפש שלנו הובילה לחיים פנימיים, אבל זה קרה במחירו של הקשר הרוחני שלנו. כאשר פיתחנו את הרגשות שלנו, ואת החשיבה העצמית שלנו זה היה על חשבון השיתוף שלנו עם ישויות רוחניות. התחלנו לשכוח את שפת האלים שהובנה בעבר באמצעות קריאת שפת הדגמים הגיאומטריים, אשר דוברה מכוכב אחד למשנהו בכתב האש של הכוכבים. שפת האלים הפכה ללא מובנת לבני האדם אשר פיתחו במקומה שפה אישית. אם היא מובנת כראוי, שפה היא סוג של צל פנימי גיאומטרי של שפת האלים. הכוכבים נהיו גופים מתים דוממים הצפים בחלל והסימן היחיד הקיים היום לכך שהבנו אי פעם את שפת האלים, חי באותיות האלף-בית ובגיאומטריה.

בדומה לכך שכחנו את האלים הנמוכים יותר, צאצאיהם של האלים העליונים, ישויות הטבע היסודיות-האלמנטליות, ובגלל זה כל הטבע איבד את עומקו וצבעו והתחלנו לראות רק את מראית העין המאפשרת את צמיחת מה שאנו מכירים כמדעי טבע.

באופן בלתי נמנע השכחה הזאת נכנסה אפילו לדת ואם נעקוב אחר המועצות האקומניות השונות נראה תמונה טובה לכך בטיעונים לגבי השילוש. זה הגיע לשיאו בשנת 869, בגדיעה המוחלטת של החיבור בין הרוח לנפש האדם. הישות האנושית הופשטה ממקורותיה האלוהיים.

זה סלל את הדרך לניקולאוס קופרניקוס ולצ'רלס דרווין. ניתן להיאמר שמה שקופרניקוס עשה ליקום, על ידי הפשטתו מהרוח, עשה דרווין לבן אדם על ידי קישורו לבעלי-חיים. זה היה כיבוש של העליון והקשר עם התחתון ותחילת העידן המכניסטי, האטומיסטי, החייתי. הצטרכנו להאמין שלא הייתה שום רוח חיה בכוכבים, אין רוח בטבע והישות האנושית לא הייתה יכולה להיות בעלת רוח, כי היא לא ירדה להתגשם מהגבהים האלוהיים והאלים. בן האדם היה רק הצאצא של צורות נמוכות יותר של בעלי חיים, והתרומם מעט גבוה יותר באמצעות הברירה הטבעית ומאפיינים מורשים.

ובדיוק כמו שבפעמים הקודמות האדם הופשט מהרוח, כך שלנפש יש רק כמה 'איכויות' רוחניות, אשר ניתנו לנו על ידי ישויות גבוהות, בימינו הישות האנושית מופשטת מהנפש. נאמר לנו שאנחנו חושבים, מרגישים ורוצים בגלל סדרה מסובכת של פעולות גומלין כימיות המתרחשות בין המוח, העצבים, הריאות, הלב והשרירים שלנו. המדענים מאמינים שאנחנו לא יותר מגוף ומוח עם כמה תכונות נפשיות, אשר באופן הגיוני הן באמת רק חוויות פיזיות שאנו מדמיינים שהן משהו יותר.

אבל דווקא בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, בתוך העיוות הזה של הדמות האנושית, אנחנו חייבים לפתח את חיי החשיבה שלנו לאיבר של תודעה. איבר שיכול להיות מודע שוב לרוח ולהקים מחדש את הקשר שלנו עם האידיאל האמיתי של האדם אשר נועד לנו מאז ומתמיד.

ועדיין ראו כמה רחוק נפלנו! עברנו מקיומנו כאלוהיים להיותנו בעלי חיים גבוהים, מהעולמות העליונים לתחומים האמצעיים, ועדיין אנחנו יורדים מאז הלאה, בערך משנת 1933, והפעם לממלכה התחתונה, לממלכה המכאנית התת-ארצית.

למעשה, אנחנו חיים עכשיו בתקופה שבה העיוות של דמות האדם מתרחש בצורה רווחת. בקרוב גנטיקה מולקולרית וטכנולוגיית הגוף יורידו את האדם להיות נמוך עוד יותר מאשר אי-פעם בעבר האנושי. כלומר הישות האנושית מתמודדת עם תמונה נחותה של עצמה בהשוואה למה שיכול להיווצר באופן דיגיטלי. אנו מחפשים שלמות פיזית חיצונית באמצעות ניתוחים, תרופות ופעילות גופנית ובחיים הפנימיים שלנו אנחנו מחפשים שיפור של עצמנו עם מחשבים שיש להם אינטליגנציה הרבה יותר גדולה גם אם מלאכותית, זיכרון ארוך יותר, חיים ארוכים יותר והיכולת לחשב את הנתונים המורכבים ביותר הרבה מעבר להשגתם של בני האדם המוכשרים והאינטליגנטיים ביותר. תקופת המעבר-לאנושיים (transhumans) היא לכן קרובה, בני אדם אשר שופרו על-ידי הנדסה גנטית ובצורה מכניסטית כדי להתעלות אפילו על הביולוגיה של הגוף הפיזי, לחיות חיים ארוכים ומורחבים בעולם הפיזי ללא גוף (ה'סינגולריות' של ריימונד קורצווייל), בעוקפם את ההיבטים הוותיקים והנבונים ביותר ובדרכים רבות הרוחניים ביותר של הישות האנושית, כדי לאחד את התודעה האנושית עם העולם התת-אנושי של החומר.

מעולם לא היה זמן חשוב יותר להבנת טבעו של האדם האמיתי.

בשנת 1923 בכנס חג המולד של החברה האנתרופוסופית הכללית, כמעט שנה לאחר שריפת הגיתהאנום הראשון על ידי מצית, רודולף שטיינר נתן לאנתרופוסופים את מדיטציית אבן-היסוד. זאת נועדה להיות מדיטציה אישית, פעילה, מדיטציית חיים, אשר תעזור לכל אדם שיתרגל אותה למצוא בלבו את הדמות האמיתית של האידיאל, האדם הרוחני שמוצאו לא מהעולם של חומר, אלא מהעולם הרוחני-מוסרי.

זמן לא רב לאחר מכן, הצל הנאצי של 'האדם' האידיאלי הציב במרכזו את הדגש על הגוף הפיזי והמאפיינים הגזעיים והתורשתיים, כשהוא מתעלם לחלוטין מהמוסר. הגוף הפיזי מסוגל לאכזריות הנוראה ביותר ללא דאגה אוהבת בנפש או ההתעוררות הקלה שבקלות של המצפון, כי גוף כזה איבד את הקשר שלו לרוח הגבוהה ואיחד את עצמו עם הנמוכה יותר.

אבל מה היא מדיטציית אבן-היסוד? וכיצד היא יכולה לפעול נגד הכוחות החזקים הנוטלים את צלם האנוש בימינו?

פיטר סלג' (Peter Selg) מזכיר לנו בספרו על מדיטציית אבן-היסוד שאפילו כוחות הרשע המניעים את בני האדם למטה לתוך הרמה התת-אנושית הינם רוחניים ובזה טמון סוד העבודה עם מדיטציית אבן-היסוד.

כאשר אנו עובדים עם מדיטציית אבן-היסוד כמדיטציה חיה, אנו מפתחים כוחות נפש המחברים את נפשותינו שוב עם הרוח ומחוללים תודעה של הטבע האנושי האמיתי שלנו, הטבע הגבוה יותר שלנו, הטבע שמעל פיזי, בדרך אישית ועצמאית.

הבה ונתבונן בזה:

אפשר לומר שמקריאת החלק הראשון עד לחלק השלישי יש לנו תמונה טובה של הנפילה המקרוקוסמית של האדם משבתאי-סטורן, השמש והירח ביחס ליצירה מבחוץ פנימה, של הגוף הפיזי, מערכת הגפיים או חילוף חומרים, הלב והריאות, העצבים והחושים. אנחנו רואים שהיינו חיים פעם בחיקם של האלים ושככל שירדנו הם ממשיכים לפעול בנו מבפנים החוצה.

כמו כן, אנו רואים במדיטציה את התפתחותה של הנפש דרך פיתוח הרצון בגפיים, הרגשות בלב והריאות והחשיבה/חישה במוח ובעצבים.

מדיטציית אבן-היסוד גם אומרת לנו בחלקה הרביעי, שעל מנת שנתחבר עם השילוש בעולם הרוח, כדי להחיות את אידיאל השילוש באדם נזקקנו לעזרה, נפלנו הרחק מדי לחומר ושכחנו את אבותינו שבשמים ובנקודת מפנה הזמן שלוש ישויות היו צריכות להתכנס יחדיו כדי להפוך את זה לאפשרי:

סופיה – אור העולם.

מיכאל – אור יום קורן.

נפש נתן – אור האלוהי.

הם התכנסו כדי להפוך את זה לאפשרי עבור…

השמש של כריסטוס.

…להיכנס להתפתחות האדמה ולהעניק לבני אדם את הזרע של מה שיגרום לנו להיות באמת אנושיים, האגו. כי זהו האגו האנושי שעושה אותנו שונים מכל הישויות האחרות על האדמה, זהו החיבור שלנו לאלוהי ודרכו אנו יכולים לפלס את דרכנו בחזרה לכוח המודע של ההכרה שמחברת אותנו שוב באופן ממשי לרוח של הכוכבים ושל הטבע.

כן באופן ממשי. זה מה שאומר לנו רודולף שטיינר:

"אנתרופוסוף חייב להיות מודע לכוח ההכרה שהרוח היא מציאות ממשית, שהיכן שקיים חומר, הרוח לא רק שחודרת וזורמת דרך החומר הזה אלא שבסופו של דבר כל החומר נעלם לראייה העל-חושית האמיתית של האדם אם הוא מסוגל לחדור דרך דברים חומריים לרוחניים."

הרוח היא האידיאל שלנו. היא מה שעושה אותנו לאנושיים באמת ולכן המשימה שלנו היא למצוא את האידיאל באמצעות האגו שלנו שניתן על-ידי כריסטוס לפיתוח כוחות ההכרה האלה.

מה הם הכוחות האלה? המדיטציה עצמה אומרת לנו שאנחנו צריכים לפתח:

חשיבה אמיתית,

מן היסוד של הרוח באדם.

רגישה אמיתית,

בתווך האריגה של הנפש באדם.

חיים אמיתיים/רצון,

בהוויית כל העולם של האדם.

חשיבה אמיתית

מה היא חשיבה אמיתית?

חשיבה אמיתית זקוקה לחוסר אנוכיות אמיתי, אבל משמעות הדבר איננה מה שאנחנו חושבים על כך בדרך כלל. חוסר אנוכיות אמיתי הינו שחרור פעיל של הגוף האתרי והגוף האסטרלי. הגוף האתרי פועל בכוח רצון החוצה כאור דרך האיברים האסטרליים, מן היסוד של הרוח בעצמי. מהו הוא היסוד של הרוח?

זהו הלב. הלב הוא המקור של הרצון האנושי וברצון האנושי חי הזרע של רוח האדם ה'אני'. בימינו האני חייב להישאר מקורקע בגוף הפיזי למען קיום התודעה, כאשר הגוף האתרי והגוף האסטרלי מורמים לחוויית הרוח של המחשבות האוניברסליות, רצון האלים.

חשיבה אמיתית היא ראיית המחשבות של האלים.

למען האמת, על פי רודולף שטיינר כבר חצינו את הסף באופן לא מודע מאז בערך אמצע המאה שעברה (העשרים). לכן אנו צריכים להתעורר לרוח שאנחנו רואים אורגת תמיד דרך הטבע ומעבר לכוכבים בלי להבין זאת. חשיבה אמיתית היא חווית הרוח בכל תפישת חומר לפני שהוא 'נהרג' או הופך לגופה בתוכנו, במילים אחרות זיכרון מושג מופשט, מחשבה חומרית ולבסוף רעיון. הרעיון הוא רק רוח-רפאים של אידיאל.

לכן אומר לנו רודולף שטיינר שכל רעיון שלא הופך לאידיאל הורג בנו משהו. הוא מתכוון לזה: כל תפישה של העולם החומרי שאינה מקבלת את השלמתה על-ידי תודעה של הרוח ששוזרת בתוכה, מעליה ומסביב לה, הופכת לרעיון מופשט, הופכת להיות כזאת, על-ידי הריגת הרוח שבנו ביעילות.

על-ידי תרגול ראייה רוחנית אנו חווים את האידיאל. הראייה העל-חושית האתרית היא אימגינציה של עולם היסודות שמעבר לעולם הפיזי שלתוכו הרוח זורחת, ואנו מוצאים דרך החזון החדש הזה, את הקשר שלנו לישויות בהיררכיה השלישית שהן השליחים של אור רוח הקודש בעולם לבני האדם, באמצעות צאצאיהן הישויות היסודיות-האלמנטליות.

החלק הראשון הזה קשור לכן לממלכת אתר האור, הישויות-החומריות הנישאות על-ידי המחשבות של האלים, הישויות היסודיות של הטבע, לנפש האדם.

במובן הזה ראייה רוחנית היא כמו תפילה, אנו מתרוממים מתוך עצמנו וממתינים לתשובה, וכאשר היא מגיעה זה באמצעות הישויות היסודיות אשר נושאות את הרוח לתוכנו, לתוך העצמי, כך שככול שאנו מקבלים יותר אנחנו תופשים יותר. התודעה שלנו של מה שהן מביאות מסייעת לנו 'לחיות' שוב, כלומר, חיים רוחניים מושבים אלינו ומובילים לעוצמה הבאה.

רגישה אמיתית:

היא מה שאנו מרגישים כאשר אנחנו לא רק מכירים בכך שאנו רואים את הרוח אלא גם בכך שאנחנו מביאים אותה תמיד לנפשנו. היכולת שאנחנו צריכים לפתח כאן היא האהבה. אהבה במונחים רוחניים היא היכולת להתאחד עם הרוח בנפש שלנו, בתוך אריגת הנשימה והדם ופעימת הלב. שימת לב במובן הזה היא ההבנה המלאה של אותו הרגע שגופנו האסטרלי, בתהודה עם מה שהוא רואה, מטביע את הרוח על פני גופנו האתרי. זה מתרחש כל הזמן אלא שאנחנו לא מבינים את זה. אנחנו רואים את זה בצבעים ובבואות-הגרר שנחקרו על ידי גיתה, אשר עבודתו הפכה לבסיס של ההשלמה של רודולף שטיינר של מדע הטבע למדע הרוח.

זאת ההתאחדות המודעת והאוהבת שלנו עם הרוח החיה בעולם אשר מחוץ לנו שמביאה לנו את העצמי הגבוה יותר שלנו, כלומר, הרוח שנכנסת לעצמי למות לתוך הרצון ולהתגלות שוב כ'המִילָה'. זה מה שקרה בחג השבועות לתלמידים כאשר דרך חסותה של אם האל הם קיבלו את הרוח. הרוח נכנסה לתוכם, כך שכעת הם יכלו לדבר עם הבנה של שפת הרוח. על-ידי פיתוח היכולת הזו להאציל את הרוח יותר ויותר לתוך העצמי אנו מוצאים שוב את הקשר לשפת האלים הקשורה לישויות ההיררכיה השנייה, ודרכן אנו מוצאים את כריסטוס עצמו, המילה, האידיאל החי של האדם המושלם, שרצונו מהדהד בנו ושאורו האסטרלי זורח לתוך המעגל המקיף – אתר הקול, האתר הכימי, בצלילים ובצבעים.

רק על ידי מתן אפשרות לרוח לגווע בנו ולקשר את עצמה עם הכריסטוס עצמו החי בנפשותינו, אנחנו מתחילים להיכנס עמוק יותר כפי שאנחנו מתבקשים במדיטציה, להיבט החומרי ביותר והקשה ביותר של גופנו הפיזי, למערכות הגפיים, העצמות והשרירים וחילוף החומרים, בכדי להחזיר את כול הגוף הפיזי לאידיאל המקורי שלו – הרוח בכלל הישות האנושית שבאמת חיה בעולם הרוח.

חיים אמיתיים

כשהרוח נכנסת לכל הישות האנושית מתרחשת היזכרות – זכירה של הרוח עם הגוף הפיזי האנושי, המשחררת את הזיכרון האינטואיטיבי של המקורות הרוחניים שלנו. אנו חווים את זה כהתעוררות חיה אמיתית של האני האנושי בגוף הפיזי באמצעות חום. חום הרוח חודר לכל היבט של ישותנו ובאמצעות החום מעניק החיים המעורר הזה אנו מוצאים קשר עם ישויות ההיררכיה הראשונה המייצגות של כוחות האב שבנו והדחפים שלהם הפועלים עמוק לתוך הגוף הפיזי שלנו באמצעות אתר החיים.

כעת אנו מבינים את מה שתמיד היינו מיועדים לו לפני שנפלנו הרחק מדי לחומר ואנחנו מתחילים להקים את הפיגומים לדמות וההוויה האנושית האמיתית, אשר סבלו מעיוות מאז הנפילה. משוחזר לנו האב שבנו, או ליתר דיוק הזיכרון המודע האמיתי של מי שאנחנו באמת ומקורותיה של הרוח שלנו לפני שהתגשמנו על האדמה. הזיכרון הזה יוצר כוח של מצפון ומוסריות ברצון שמכוון אותנו למעשים הטובים שאנו שומעים עליהם בחלק הרביעי.

למעשה אנחנו עושים את הדברים הללו בכל לילה.

בלילה הגופים הפיזיים והאתריים שלנו נותרים במיטה בזמן שהגוף האסטרלי שלנו והאגו יוצאים דרך הראש ונכנסים לעולם הרוח. בעולם הרוח הגוף האסטרלי והאגו מתייחדים עם הרוחות של הכוכבים, הם מקשיבים לשפה המוסרית של הכוכבים וחוזרים שוב דרך העולם הבסיסי-האלמנטלי של הטבע ולתוך הגוף דרך הגפיים, נושאים עמם את כל מה שהם חוו. אנו מוצאים את כריסטוס בנו בכול בוקר כשאנחנו נכנסים בחזרה לגוף הפיזי שלנו. כריסטוס האדם האידיאלי מעורר אותנו, אבל לעתים רחוקות אנחנו שמים לב לכך. כל זה נחווה במצב חלומי או לא מודע.

מדיטציית אבן-היסוד המתורגלת כמדיטציה חיה ביום, עוזרת לנו להישאר בהכרה כאשר אנו עוזבים את ראשינו בלילה, להתאחד באהבה עם האלים ולזכור את השיחות המוסריות שהיו לנו איתם, כך שבבוקר אלו מעוררות בנו את כוח המצפון, כאשר אנחנו נכנסים בחזרה דרך הגפיים שלנו. מצפון הוא האור שאנחנו מביאים איתנו מעולם הרוח להאיר בנו את הכריסטוס.

חוויות היום והלילה התאחדו – המשכיות של התודעה באמצעות מדיטציית אבן-היסוד.

אז מה היא באמת מדיטציית אבן-היסוד? מילותיו של סרגיי פרוקופייב הן:

"מילותיו של כריסטוס, המופנות כיום אל מחוץ לעולמות הרוח, על-ידי מקהלה של היררכיות רוחניות אלוהיות לכל 'נפש אנושית' בזמנים הנוכחיים".[1]

מדיטציית אבן-היסוד מחייבת אותנו לפתח יחסים חדשים עם האלים כדי שלא נעמוד בפניהם אילמים כפי שעשינו בתקופות בעבר, רק מתבוננים, מקשיבים ויודעים את הכוונות שהיו להם לעולם. עכשיו אנחנו מתבקשים לעסוק באופן פעיל בשיחה עם האלים ולעבוד באופן יצירתי על האידיאל האנושי.

רק שנים ספורות לאחר שרודולף שטיינר נתן למספר חברים את המדיטציה החיה, הפעילה הזאת, המביאה את האמת על האדם לתודעה האנושית, שנאלצו חלקם להתמודד עם כוחות ההרס, כוחות שהובילו לחוסר האנושיות הגדול ביותר. באותו הזמן כוחות הרוע התת-אנושי ניסו להשמיד את הדמות הרוחנית של הישות האנושית, במיוחד במחנות ההשמדה השונים, באמצעות שיטות המוות השטניות שביקשו להרוס את הגוף האתרי, הפיגום היסודי של האדם האמיתי, על-ידי גז ציאניד. אפשר רק לדמיין כיצד המנטרה הזו יצרה הגנה לאלו שתרגלו אותה במקומות כמו אושוויץ. מאוחר יותר היא תתמוך בדור דרך המלחמה הקרה והקומוניזם וכעת היא עוזרת לנו לשמור בצורה עקבית את התמונה האידיאלית של האדם כאשר אנו נכנסים לעידן שבו הגבול בין האדם והתת-אנושי הופך להיות מטושטש.

אם אנחנו מתאמנים ובאמת חיים לתוך המדיטציה הזו, לא רק לתוך המילים ותו לא, אשר יש להן כוח כשלעצמן, אלא גם לחוויות שהן מצביעות עליהן, אז אנחנו יכולים לבנות את אותם הכוחות אשר, בבוא העת, יאפשרו לנו לראות, במילותיו של רודולף שטיינר, את: "הדמות המושלמת של האדם עם עיני הרוח." הדמות המושלמת הזאת היא כריסטוס עצמו. הכריסטוס שאנו מוצאים בנציגו של האדם, הכריסטוס שמציל את הישות האמיתית שלנו וחי בנו, מעצב אותנו מחדש לאידיאל.

אבן היסוד * רודולף שטיינר

עיבוד משלושה תרגומים לעברית – ע"י דניאל זהבי

 

נפש אדם!

את חיה בגפיים

הנושאים אותך דרך חלל העולם

לתוך הווית ים-הרוח.

תרגלי הזכרות-רוח

במעמקי הנפש,

היכן שמתהווה,

בהווית בורא-עולם היוצרת,

האני העצמי

מעצמיותו של האל.

ואז באמת תחיי

בישותו של אדם-עולם.

כי מולכת רוח-אב הגבהים.

בעמקי העולם הוויה יוצרת.

אתן רוחות העוצמה!

שרפים, כרובים, כתרים

(אהבה, הרמוניה, רצון),

השמיעו במרומים

מה שבמעמקים מהדהד,

האומר:

מהאלוהי מתהווה האנושות.

שומעות זאת הרוחות האלמנטריות

במזרח, מערב, צפון ודרום:

לו ישמעו זאת בני-האדם.

———————————–

 

נפש אדם!

את חיה בפעימת לב-ריאות,

המובילה אותך במחזורי הזמן,

להרגשת מהות הנפש העצמית.

תרגלי השתקעות-רוח

בשיווי משקל נפשי,

היכן

שמעשי התהוות-העולם הפועמים,

את האני העצמי עם עצמיות העולם

מאחדים.

ואז באמת תרגישי

את פעילותו הנפשית של האדם.

כי מולך רצון עמנואל במרחב סביב.

במחזורי עולמות מעניק חסדו לנפשות.

אתן רוחות האור!

קיריוטטס, דינמיס, אקזוסיאי

(חוכמה, תנועה, צורה),

שלהבו במזרח

מה שבמערב מעוצב,

האומר:

בעמנואל המוות הופך חיים.

שומעות זאת הרוחות האלמנטריות

במזרח, מערב, צפון ודרום:

לו ישמעו זאת בני-האדם.

———————————————

 

נפש אדם!

את חיה בראש הנח

אשר ממקורות הנצח

מגלה לך את מחשבות העולם.

תרגלי ראית-רוח

במנוחת מחשבות,

היכן שמטרות האלים הנצחיות

את אור-הווית-העולם

לעצמיותך מעניקות,

ולחופש של רצון

אותה משלחות.

ואז באמת תחשבי

ביסודות רוח-האדם.

כי מולכות מחשבות-העולם של הרוח.

בהווית העולם כמהות לאור.

אתן רוחות הנפש!

ארכאי, ארכיאנגלוי, אנגלוי

(מלאכי הזמן, מלאכי עליון, מלאכים),

תנו שמהמעמקים תעלה הבקשה

הנשמעת בגבהים,

האומרת:

במחשבות עולם של הרוח מתעוררת הנפש.

שומעות זאת הרוחות האלמנטריות

במזרח, מערב, צפון ודרום:

לו ישמעו זאת בני-האדם.

—————————————

 

במפנה הזמנים

נכנס אור רוח העולם

לתוך זרם ההוויה הארצי.

חשכת ליל

חדלה לשלוט.

אור יום קורן

זהר בנפשות בני-האדם.

אור אשר מחמם

את לבבות הרועים הדלים,

אור אשר מאיר

את ראשי המלכים החכמים.

אור אלוהי

שמש-עמנואל:

חמם נא

את ליבנו,

האר נא

את ראשנו,

כדי שטוב יצמח

ממה שאנחנו

מלב מייסדים

ומראשנו מבקשים

אל המטרה להוביל.

 

———————————————————————————————————————————————————-

  1. ראו את ספרו של סרגיי פרוקופייב: רודולף שטיינר וייסוד המיסטריות החדשות, הכולל עיון מעמיק מאד במדיטציית אבן היסוד – הספר יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *