מבוא למישנה החברתית (החברה התלת-מיגזרית) – 02

מבוא למישנה החברתית

(החברה התלת-מיגזרית)

מאת רודולף שטיינר

GA328

תרגם מגרמנית: בנימין בן-צדוק

תודה לבנימין בן-צדוק ולהוצאת הומני על תרומת תרגום ההרצאה לארכיב!

לספר ראו כאן

הרצאה שנייה: ציריך, 5.2.1919

שלושת מיגזרי החברה (תרבות, מדינה וכלכלה)

קהל נכבד,

ביחס להרצאותיי הנוכחיות, ברצוני לבקשכם לראות את כל ארבע ההרצאות כמקשה אחת, כך שאין לשפוט רק חלק מדבריי המובאים באחת ההרצאות בלבד. כי הנושא שאנו דנים בו, הוא נרחב עד כדי כך שנוכל להקיפו רק באמצעות הרצאות אחדות.

בהרצאתי היום, ברצוני לתאר את הפתרונות הנובעים מתוך הכרת מהות האורגניזם החברתי. אלה אינם נובעים מן האינטרסים הייחודיים של חוג זה או אחר, כי אם מתוך הסתכלות עניינית בחוקי ההתפתחות של האנושות בכללותה, ובמיוחד באלה המתייחסים להווה ולעתיד הקרוב. כי, אם מנסים לפתור את הבעיות החברתיות על פי השאיפות של מיגזר אחד בלבד, הרי בהכרח ייגרמו נזקים ומצוקות למיגזרים חברתיים אחרים.

לגבי תקופתנו תקֵפה האבחנה שברצוני לבסס בהרצאותיי אלה: החיים המודרניים עוצבו על ידי הטכנולוגיה המודרנית והניהול התעשייתי, וכן על ידי הצורה הקפיטליסטית של הכלכלה, הנלווית לייצור התעשייתי. השפעת הטכנולוגיה והקפיטליזם המודרניים מתגלה לא רק לעינו הבוחנת של האדם המודרני, אלא גם מטביעה את חותמה על הכוחות העמומים והפחות-מודעים הפועלים בתוך החברה האנושית.

אפשר לנסח את מאפייני הבעיה החברתית בעת החדשה כדלהלן: הכלכלה, המבוססת על הטכנולוגיה והקפיטליזם, פעלה באופן עצמאי ועיצבה את החברה המודרנית על פי דרכה. מאחר שכל תשומת-הלב האנושית נשאבה לתחומים אלה, הרי נזנחו כליל תחומי-חברה אחרים שפעילותם חיונית ביותר, אם ברצוננו לשמור על בריאותו של האורגניזם החברתי.

על מנת להבין את לב הבעיה ופתרונה, ברצוני להביא כאן השוואה עם תחום אחר. אם כי יש לשים לב שזו השוואה בלבד, שנועדה לסייע להבנת העניין, הנוגע להבראת האורגניזם החברתי. נשווה איפוא את האורגניזם החברתי עם האורגניזם הגופני של האדם.

אם נתבונן בגוף האדם, נצטרך להפנות את תשומת ליבנו לעובדה שהוא כולל שלוש מערכות מקבילות בתוך המכלול הפנימי שלו. את שלוש מערכות אלה, הפועלות כאמור זו בצד זו, ניתן לאפיין בצורה הבאה:

המערכת הראשונה היא מערכת העצבים והחושים.[1] ובקיצור, מערכת הראש, בה מרוכזים רוב העצבים והחושים.

המערכת השנייה של גוף האדם היא המערכת הריתמית, הכוללת את איברי הנשימה, הלב ומחזור הדם, ומתבטאת בתהליכים מקצביים בתוך גוף האדם.

המערכת השלישית כוללת את מערכת חילוף החומרים [עיכול] ואיבריהם.

כאשר שלוש מערכות-איברים אלה פועלות כשורה, הרי גופו של האדם יצוין כבריא. את ההשקפה הזו של שלוש מערכות הגוף פיתחתי על סמך מחקריי בתיאום עם המחקר הפיזיולוגי המעודכן לימים אלה. המערכות האלה פועלות, במידה מסוימת, באופן עצמאי. וכתוצאה מכך לכל מערכת יש גם יחס לעולם החיצון, כדלהלן:

מערכת הראש – פונה החוצה באמצעות החושים.

המערכת הריתמית – מתקשרת עם הסביבה באמצעות הנשימה.

מערכת חילוף החומרים – קשורה עם הסביבה באמצעות תהליכי ההזנה.

ההשקפה הזו שפיתחתי, עדיין לא זכתה להכרה בחוגי מדעני הטבע, משום שהחשיבה המדעית עדיין לא הגיעה להבנה פנימית של גוף האדם. אבל בטוחני, שהיא תגיע לכך במשך הזמן. עלינו רק לחכות לכך בסבלנות.

אולם, בנוגע להבנת פעילותו של האורגניזם החברתי אין אנו יכולים לחכות. הבעיה החברתית אינה נוגעת אך ורק לאנשי המקצוע, כי אם לכל אדם, משום שכל אדם נוטל חלק בפעילותו של האורגניזם החברתי. ולכן, על כל אדם לרכוש לפחות ידע ראשוני על מה שדרוש לפעילותו התקינה.

אפשר לפתח חשיבה, תחושה ושאיפה בריאה כדי לעצב את האורגניזם החברתי, רק אם יהיה ברור לנו שהוא חייב להיות תלת-איברי כמו גוף האדם. ובנקודה זו עלינו להשתדל מאוד למנוע אי-הבנות. כי נעשו בעבר ניסיונות על ידי הוגים, להשוות את מבנהו של האורגניזם החברתי למבנהו של יצור חי. אולם אני איני רוצה להטיל על האורגניזם החברתי איזושהי עובדתיות ביולוגית. כוונתי היא לפתח את החשיבה האנושית באופן כזה שהיא תוכל ליישם אותה על האורגניזם החברתי. כלומר, עלינו לפתח כושר חשיבתי מתאים, כדי להתבונן באורגניזם החברתי ובחוקיו הייחודיים, בדיוק כמו שנהוג לעשות זאת לגבי גוף האדם.

התבוננות באורגניזם החברתי תוביל אותנו לאבחנה של שלושה איברים נפרדים. שלושה איברים אלה הם:

מיגזר התרבות והרוח [עוסק בפיתוח כישוריו של האדם ותרומתם לחברה]

המיגזר המדיני-אזרחי [עוסק ביחסי אדם לחברו בחברה]

המיגזר הכלכלי [עוסק בצרכים האישיים של היחיד]

המקבילות הגופניות עשויות להפתיע אותנו:

למיגזר התרבות מקבילה מערכת חילוף החומרים.

למיגזר המדיני-משפטי מקבילה המערכת הריתמית (נשימה ולב).

למיגזר הכלכלי מקבילה מערכת העצבים והחושים.[2]

אם זאת ברצוני להדגיש, למרות ההשוואה הזאת עם גוף האדם, שעלינו לבחון את האורגניזם החברתי ללא תלות במודל כלשהו, כדי שנוכל לתרום להתפתחותו התקינה ולהבראתו.

כאשר נתבונן בחיי הכלכלה, תבלוט מיד העובדה שמיגזר זה השתלט על החברה האנושית באמצעות הטכנולוגיה והקפיטליזם המודרניים. למעשה, כולל המיגזר הכלכלי שלושה תחומים בלבד:

ייצור מוצרים

הפצת המוצרים [ליעד הצרכני]

צריכת המוצרים

האיבר השני של האורגניזם החברתי הוא החוק הציבורי, החיים המדיניים. בעוד הכלכלה עוסקת בכל מה שהאדם מפיק מן הטבע כדי לצרוך אותו, הרי המיגזר השני, המשפטי, עוסק ביחסים בין אדם לאדם.

אני מבקש להדגיש את הנקודה הבאה, החשובה להבנת מיגזרי האורגניזם החברתי וההבדלים ביניהם. המיגזר המשפטי כולל אך ורק את היחסים בין אדם לחברו, ואילו המיגזר הכלכלי כולל את המערכת הכלכלית, אשר עוסקת בייצור, הפצה וצריכת מוצרים. כאיבר שלישי, הניצב באופן עצמאי לצידם של שני האיברים האחרים, עלינו להכיר במיגזר התרבותי-רוחני. הוא מבוסס על כישרונותיו הטבעיים והפרטיים של הפרט ותרומתם לחיי החברה בכללותם.

לסיכום:

המערכת הכלכלי נחוצה לנו, כדי שהאדם יוכל להסדיר את יחסו לעולם החיצון.

המערכת המשפטית נחוצה לנו, כדי להסדיר את יחסי האדם לחבריו.

המערכת התרבותית-רוחנית נחוצה לנו, כדי שנוכל לפתח את האישיות של האדם כפרט [למשל בחינוך ראוי לשמו] ולשלב אותה באופן הרמוני באורגניזם החברתי.

הטכנולוגיה והקפיטליזם המודרניים הטביעו את חותמם על חיי החברה בעת החדשה באופן חד-צדדי. כדי לרפא את החברה מחוליי ההשפעות האלה, יש ליצור איזון חדש בין שלושת מיגזרי החברה.

חיי הכלכלה פיתחו מתוך עצמם צורות מוגדרות וחוקים שהשפיעו על חיי האנושות. ואילו שני המיגזרים האחרים, לא היה בכוחם להתפתח כראוי באורגניזם החברתי. על כן, על כל אדם ואדם מוטל התפקיד לפעול ברוח החלוקה התלת-מיגזרית לחיזוק והעצמת שני המיגזרים שהוזנחו בתקופתנו: המיגזר התרבותי והמיגזר המשפטי-אזרחי (האחראי בעיקר לזכויות האזרח).

נתאר תחילה את המיגזר הכלכלי. מיגזר זה מבוסס בראש וראשונה על תנאי הטבע [חומרי הגלם, איזור גיאוגרפי]. עובדה זו מטביעה את חותמה על הכלכלה ועל האורגניזם החברתי, ועלינו להתחשב בעובדה בסיסית זו.

הבסיס לכל שינוע המוצרים והפצתם ולעבודה היצרנית מתבטא בכך, שהאדם כבול לפיסה גיאוגרפית מוגדרת. ניקח לדוגמא את גידול הבננות. על מנת להפוך את הבננה למצרך זמין יש להעביר את הפרי ממקום גידולו למקום צריכתו. אם נשווה את הוצאות הגידול של הבננה עם ההוצאות הדרושות לגידול החיטה והובלתה באירופה, הרי יתברר לנו שבחיטה הושקעה פי שלוש-מאות עבודה ביחס לבננה.

כמובן שזו דוגמא קיצונית, אבל ההבדלים בהשקעת העבודה, ביחס לרקע הגיאוגרפי של המוצרים, שרירים וקיימים בענפי הייצור השונים. כך שמתחוור לנו שלגבי יחס הצריכה לבסיס הגיאוגרפי שלה, כמות העבודה המושקעת תלויה באופיים של תנאי הטבע הייחודיים בארצות השונות.

לדוגמא: בגרמניה, יבול החיטה מגיע לכמות של פי שבעה או שמונה מכמות הזרעים שנזרעה, ואילו בצ'ילי היבול מגיע לפי שנים עשר. בצפון מקסיקו לפי שבע עשר, בפרו לפי עשרים, ובדרום מקסיקו לפי עשרים וחמישה עד שלושים וחמישה.

זהו איפוא היחס בין היבול לכמות הזריעה באיזורים שונים של העולם. וזה כמובן משפיע על כמות העבודה המושקעת כדי להפוך את החיטה למוצר תצרוכתי.

באופן דומה, אפשר לחשב את כמות העבודה שיש להשקיע בחומרי-טבע שונים, בכדי להפוך אותם למוצרי-צריכה זמינים. כל התהליכים האלה משתלבים אל תוך המיגזר הכלכלי. למיגזר הכלכלי דימיון מסוים למערכת הראש של האדם, מבחינת פעילותו.

בצורה עצמאית ובלתי-תלויה במיגזר הכלכלי, צריכה להתקיים מערכת אחרת שעוסקת ביחסי האדם לאדם. עד כה הוחמצה האבחנה המבדילה בין שני מיגזרים אלה [המיגזר הכלכלי לעומת המיגזר המשפטי-מדיני], וזאת משום שבני האדם התפתו לחשוב, שחוקי המיגזר הכלכלי ניתנים ליישום, חלקם או כולם, גם במיגזר המשפטי-מדיני. אולם התפתחותו הבריאה של מיגזר זה תלויה בכך שהוא ינקוט בדרך הפוכה לזו של המיגזר הכלכלי.

רבים מאמינים כיום שהתפתחותו הבריאה של המיגזר הכלכלי תלויה בהלאמת מפעלים רבים על ידי המדינה. אולם, כשם שאין זה בריא שהכלכלה תשתלט על המדינה, כך אין זה רצוי שהמדינה תשתלט על הכלכלה, ויש על כן להפריד בין שני התחומים.

נגד ההפרדה למיגזרים, טענו אנשים שזו דרך מסובכת מדי לעומת הפשטות של גוף ריבוני אחד ויחיד. כמענה לטענה זו, ברצוני לחזור ולהזכיר כי המערכת החברתית היא אורגניזם חי, שבו פועלות תת-מערכות לפי חוקים שונים, ובדומה לגוף האדם תלויה בריאותו באיזון בין תת-המערכות, אשר פעילותן העצמאית מאפשרת לאורגניזם כולו לתפקד באופן מיטבי. האורגניזם החברתי יפעל בצורה מעוותת, כל זמן שהכלכלה והתחום המדיני ינוהלו באופן ריכוזי, ולא תהיה אבחנה והפרדה בין אופיים השונה של מיגזרים אלה. הוא הדין לגבי המיגזר התרבותי, שנדון בו להלן.

לשלושת המיגזרים האלה צריכה להיות ריבונות מוגדרת בתחומם, ועליהם ליצור קשרים הדדיים ביניהם באמצעות נציגיהם העצמאיים. גם פה יש דימיון לאיזון הקיים בין מערכות גוף האדם הבריא.

המיגזר הכלכלי יפעל על בסיס ארגונים של מעסיקים ועובדים, ומתוכם יבחר את נציגיו. פעילותו תצטמצם אך ורק לתחום הייצור, ההפצה והצריכה של מוצרים. זהו הבסיס והתוכן של האיבר הכלכלי במכלול האורגניזם החברתי. הקשר בין היצרנים לצרכנים יתבסס על אגודות, שיקשרו ביניהם, ועל ידי כך יגשרו על פערים שנוצרו עקב המוצא הגיאוגרפי השונה של המוצרים ויביאו לאיזון בין הייצור לצריכה.

אולם במדינה המודרנית האחידה, שלא הבחינה ולא הבדילה בין שלושת מיגזרי החברה, נוצר כאוס אדיר עקב כך, שהבסיס הגיאוגרפי של הייצור, עבודת האדם וההון עורבבו ללא אבחנה.

תפקידם של שני המיגזרים האחרים: המיגזר התרבותי (שנועד לפתח את הכישורים הגופניים והרוחניים של האדם) והמיגזר המדיני-אזרחי, לבדל ולהפריד את המיגזר הכלכלי, כדי שיפתח חיים עצמאיים.

כדי להבהיר את דבריי, נחזור לרקע ההיסטורי. כאשר התעוררה הדרישה לעיצוב מחדש של החיים החברתיים, עלתה הסיסמא הידועה: חופש, שוויון ואחווה. כמובן שכולנו מרגישים אהדה עמוקה לאידיאלים האלה [של המהפכה הצרפתית]. עם זאת אני מכיר הוגים מעולים ומעמיקים, שהוכיחו שוב ושוב, כי לא ניתן להגשים את האידיאלים האלה במבנה חברתי אחיד, וזאת משום שהם סותרים זה את זה. כי אם נגשים את השוויון בין כל בני האדם בחברה, הרי זה יתנגש עם החופש המובטח גם הוא לכל. ורק אם ניישם את האידיאלים האלה [כל אידיאל לחוד] במיגזר המתאים לו, נגיע למיצוי משמעותם. שהרי האידיאלים האלה צריכים להפוך לממשות חיה, ועל ידי פעילותם הנפרדת עליהם ליצור שוב אחדות אורגנית אחת.

שלושת איברי האורגניזם החברתיים מהווים למעשה ניגודים, בדומה למערכות גוף האדם, שבהם מתבלט הניגוד בין מערכת חילוף החומרים לבין מערכת הראש [בין הבטן לראש]. אולם בחיים הביולוגיים דווקא הניגודים הם אשר יוצרים חטיבה שלמה אחת.

על כן, נוכל להגיע להבנת תיפקודו הבריא של האורגניזם החברתי, כאשר נוכל להבחין ולהבדיל בין שלושת מרכיביו. ואז נוכל לשייך לכל מיגזר את האידיאל התואם אותו, כדלהלן:

במיגזר הכלכלי צריכה לשרור אחווה.

במיגזר המדיני צריך לשרור שוויון.

ובמיגזר התרבותי צריך לשרור חופש.

שלושת האידיאלים הנעלים האלה מקבלים את ערכם הממשי רק כאשר נדע בוודאות: אסור להם להתממש בתוך תוהו ובוהו, אלא רק באורגניזם חברתי המופרד לשלושה מיגזרים, שבהם כל אחד מסוגל להגשים רק אידיאל אחד ההולם אותו.

בהרצאתי היום שרטטתי רק באופן כללי את מבנהו של האורגניזם החברתי, ובהרצאותיי הבאות אפרט לכם הכל במפורט. אולם ברצוני להוסיף כאן עוד כמה פרטים על המיגזר התרבותי. זהו המיגזר המטפח את אישיותו האינדיבידואלית של האדם, מתוך התחשבות בחירותו, ודואג לפתח את כישוריו הגופניים והרוחניים. מיגזר זה כולל את החיים הדתיים, בתי-הספר והחינוך במובן הרחב ביותר, חיי התרבות, האמנות והמדע. מלבד זה שייך לכאן גם המשפט הפרטי והמשפט הפלילי, אך לא המשפט האזרחי הציבורי, אשר מקומו במיגזר המדיני-אזרחי.[3]

המשפט האזרחי הכללי, העוסק בביטחון ובזכויות האזרח, אינו צריך לעסוק במריבות בין האזרחים ובהענשת העבריינים, כי אם להגן על זכויותיהם ועל מדינתם.

המצב כיום בעולם המודרני מאופיין בכך שהמיגזר הכלכלי פלש למיגזר המדיני ואף לפרלמנטים, ועל ידי כך סיכל את אפשרות השוויון בין האזרחים. ומאידך, בלעו המיגזר הכלכלי והמיגזר המדיני את המיגזר התרבותי, שיכול להתפתח באופן בריא רק מתוך חירות גמורה.

בשעתו נשמע דרישה מצד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית להפריד את הדת מהמדינה. זו דרישה מוצדקת, אך לא מספקת. כי אם רוצים לטפח תרבות, חינוך וחיים רוחניים, אזי יש להפריד ולבדל אותם משני המיגזרים האחרים, המאיימים עליהם. ותפקידו של המיגזר המדיני-משפט יהיה לפקח על כך, שחיי התרבות והרוח יתפתחו מתוך חירות, ללא התערבותם של המיגזרים האחרים.

המשמעות המעשית לכך היא, שבתי הספר ינוהלו על ידי אנשי חינוך ולא על ידי פקידי המדינה או העיריות. ניתוק ושחרור החינוך ממוסדות המדינה נשמעים היום כדרישה רדיקלית, אבל זו דרישה הכרחית הנובעת מהכרת העובדות הרוחניות המעוגנות במציאות. חיי הרוח [והמשפט הפרטי] נובעים מתוך האינדיבידואליות האישית של האדם, כך שאסור לשני המיגזרים האחרים להפעיל השפעה כלשהי על עיצובם, שעלולה רק לפגום בהם.

עברנו את התקופה האיומה של מלחמת העולם [הראשונה] שאינה מרשה לנו עוד להיות אדישים למצוקה הנוראה הזועקת לעזרה. בהרצאות הבאות עוד נראה את הקשר בין המלחמה לבין הבעיה החברתית.

היום ברצוני להדגיש, כי כבר שנים לפני המלחמה, היה ברור לי, כי כדי לצאת מן המצוקה של העולם המערבי, דרושה חשיבה אמיתית שתציע רעיונות פוריים בעיקר עבור האורגניזם החברתי. כי המשבר הנוכחי הינו, בניגוד לדעת הוגים צרי-אופקים, עוד רחוק מסיומו.

הבהרתי למדינאים רבים, שפעלו בזירה המדינית בשנים האחרונות, שמאורעות רבים, שהובילו למלחמה, היו נמנעים אילו הייתה קיימת נכונות לפעול למען אורגניזם חברתי בריא. היחסים בין המדינות היו שונים, אילו במקום תוכניות מדיניות ומשפטיות נוקשות, היו מפתחים רעיונות אנושיים אלטרנטיביים שאפשר היה להציעם לעמי העולם.

רבים אומרים לנו: תוכניתך נראית הזויה ובלתי מעשית. אבל לאלה שמדברים כך אין פשוט רצון, להתערב במהלך האירועים. אין כוונתי כאן למהלך מהפכני וגם לא למשהו שאפשר להגשימו מהיום למחר, אלא למגמה ולכיוון שאליהם יכוונו כל המעשים של החיים הציבוריים והפרטיים.

בשעתו אמרתי לאנשי ציבור, כי כדי לצאת מן המשבר העולמי הנוכחי, יש להציג לאנושות את מה שנחוץ לה מבחינה חברתית. ואז אפשר יהיה לצפות, כי מהלך המאורעות הקשים יקבל תפנית חיובית, במקום לפתור את הקונפליקטים באופן אלים. כי האורגניזם החברתי, בדומה לגוף האדם, עלול לחלות, באם אינו חי בהתאם לחוקיו המיוחדים. דווקא אסון המלחמה יכול להראות לנו בבירור, מה נחוץ עבור החלמתו של האורגניזם החברתי של כלל האנושות.

אמרתי לאנשים רבים: הרעיונות שלי אינם בגדר תוכנית יבשה, אלא תוצאה של התבוננות במשהו שכבר נמצא היום בחיתוליו, אך דוחף להגשים את עצמו. ואתם, המדינאים, עומדים בפני הברירה: או לפעול בעזרת התבונה להגשמתו, או לעמוד בעתיד הקרוב במפני מהפכות ומשברים נוראים. לא תהיה אפשרות שלישית!

אמרתי למדינאים ששוחחתי איתם: סיום תקופת המלחמה תהיה ההזדמנות האחרונה לפעול בתבונה למען העתיד. אחר כך כבר יהיה מאוחר. כי קיים היום כוח בחברה האנושית ששואף להתגשם ומהווה כורח היסטורי. על האדם לציית לנחיצות ההיסטורית הזו שדורשת את מימושה בהווה המיידי ובעתיד הקרוב.

היה עוד מכשול בהבנת דבריי. אנשים חשבו, להגשים את המתווה החברתי שתיארתי רק במסגרת מצומצמת של מדינה אחת. להפתעתנו, חשיבה חברתית זו יכולה לשמש בסיס לעיצוב מדיניות החוץ והיחסים בין המדינות!

כמו שגוף האדם יוצר יחסי חוץ עם סביבתו בעזרת כל אחת משלוש מערכותיו [העיניים רואות, הריאות נושמות והקיבה מעכלת], כך יכול כל מיגזר חברתי במדינה מסוימת ליצור יחסי-חוץ עם מיגזר מקביל במדינה אחרת. אז יקבלו יחסי החוץ הבינלאומיים צורה שונה לחלוטין מאשר כיום, כאשר היחסים בין המדינות נקבעים על ידי השלטון המרכזי. אז יתקיימו יחסי החוץ בצורה הבאה:

נציגי המיגזר התרבותי של מדינה אחת ייפגשו עם נציגי המיגזר התרבותי של מדינה אחרת.

נציגי המיגזר הכלכלי ייפגשו עם נציגי המיגזר הכלכלי.

נציגי המיגזר המדיני ייפגשו עם נציגי המיגזר המדיני.

שורש הסכסוכים הקשים בין המדינות, עד כדי מלחמות אלימות, באיזורי הגבול, נעוץ בפעילות הכאוטית של שלושת המיגזרים בתוך המדינה האחת. אולם כאשר שלושת המיגזרים ייצרו קשרי-חוץ עם מקביליהם בארצות אחרות, ללא התחשבות בגבולות המדיניים, ייווצר איזון הרמוני בין המדינות.

זה מה שרציתי לשרטט היום בפניכם בקווים כלליים בלבד, כדי להראות, שהרעיונות שהצגתי כאן, אינם מתייחסים למבנה חברתי של מדינה בודדת, כי אם לחיים הבינלאומיים של כלל האנושות.

עלינו להבין, כי הרעיונות האלה הם מעשיים מאוד וניתן ליישם אותם עד לרמה המעשית ביותר של חיי החברה. מול האיום הנובע מן הטכנולוגיה וההון המודרניים, צריכים להתייצב מיגזר תרבותי עצמאי ומיגזר מדיני-אזרחי שישמור על שוויון אמיתי בין בני האדם ויפתור גם את בעיית שכר העבודה של העובדים בצורה הראויה.

גם הבעיה של עיצוב יחסי עבודה תקינים ושחרור העבודה מאופייה כסחורה, תיפתר רק כאשר תמומש החלוקה התלת-מיגזרית של האורגניזם החברתי. השאיפות של הסוציאליסטים המודרניים בנושא זה, מוצדקות לחלוטין. אולם האמצעים שהם רוצים לנקוט בהם, לא יוכיחו את עצמם כאמצעי ריפוי.

ברצוני להדגיש שוב, איני מדבר בשם איזשהו מעמד או מפלגה, אלא מתוך התבוננות בתהליכים ההתפתחותיים של החברה האנושית בימינו. אין זו איפוא תוכנית שרירותית, אל מסקנה הנובעת מן הממשות החברתית העמוקה של ההווה והעתיד הקרוב, הזועקת לתיקונה.

בהרצאות הבאות ברצוני לבסס את דבריי ביתר פירוט.

—————————————————————————————————–

  1. בתיאור מלמעלה למטה. הערת המתרגם.
  2. ההקבלה הזאת מבוססת על ההיגיון הבא: מערכת חילוף החומרים היא הבסיס לכוחות הרצון והדימיון שמאפשרים התחדשות מתמדת, כמו ההתחדשות התרבותית.

    המערכת הריתמית משמשת בסיס לרחשי הלב, האחראים גם לתחושת הצדק החברתי, העומדת לימין כל אדם בחברה.

    מערכת העצבים והחושים משמשת יסוד לפעילות השכלית, המוגבלת לקליטה החושית ולהיגיון הארצי. בתחום זה השחיקה הפיזיולוגית היא הרבה ביותר. מכאן הדימיון לפעילות הכלכלית. [הערת המתרגם].

  3. השופט הדן את האזרח או את העבריין נתפס בעיני שטיינר כמחנך, שתפקידו לגשר בין בעלי-הדין או לשקם את העבריין. הערת המתרגם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *