מבוא לאנתרופוסופיה – 06

מבוא לאנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בדורנאך 1924 GA234

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שישית 3.2.1924

נשימה, חום והאגו

כשאנו חוקרים את חיי האנוש על האדמה אנו רואים אותם כשהם מתנהלים במעין ריתמוס המתבטא במצבי החילופין של עירות ושינה. מנקודת ראות זו יש לתת את הדעת לגבי מה שנאמר בהרצאות האחרונות על מבנהו של האדם. הבה ונסתכל בעובדות שבפנינו, בתודעה רגילה ובמה שניתן לכנותו דרך חיצונית בלעדית.

באדם ער קיים קודם כל המהלך הפנימי של תהליכיו החיוניים. אך הללו שרויים בתת-מודע. קיים אף זה שאנו מכירים אותו כרשמי חושים – אותו קשר לסביבותינו הארציות והקוסמיות שהחושים משמשים לו מתווך. נוסף על כך קיים ביטויו של הרצון – היכולת לנוע כביטויים של דחפי רצון.

כעת, כשאנו לומדים את האדם בתודעה הרגילה אנו נוכחים לדעת שתהליך החיים הפנימי, המתנהל בנתיבו בתת-מודע, מתמשך במהלך השינה. פעילות החושים והחשיבה המתבססות עליו חדלה. וכן חדלים חיי הרגישה הפעילים הקשורים לרצייה ולחשיבה, בהתייצבם ביניהן עד למידה מסוימת.

והנה, כאשר בוחנים בעין בלתי משוחדת וללא כניעה לדעות הכפויות עלינו מלפני כן, את מה שזה עתה מצאנו בתודעה הרגילה, כי אז אנו מובלים מפנימנו לומר: התהליכים המתוארים כנפשיים והתהליכים המתנהלים בין הנפשי לבין העולם החיצוני חדלים בשינה. לכל היותר אנו יכולים לומר שחיי החלום מוצאים להם ביטוי כשהאדם ישן. אך לבטח אל לנו לשער שתהליכים נפשיים אלה נוצרים מחדש, מתוך האין, כביכול מדי הקיצנו. זו תהיה ללא ספק דעה אבסורדית לחלוטין ואפילו לתודעה הרגילה. בהתבוננות בלתי משוחדת עלינו להניח שאותו 'רכב' של התהליכים הנפשיים באדם מצוי אף בשינה. עלינו להודות ש'רכב' זה אינו פועל באדם במשך השינה, כלומר זה המחולל בחושי האדם את תודעת העולם החיצוני וממריץ תודעה זו לחשוב, אינו פועל באדם בשנתו. ויתר על כן, זה המפעיל את הגוף בתנועה מתוך הרצון אף הוא נעדר. וכן חסר זה המפעיל את התחושה מהתהליכים האורגניים.

במהלך חיי העירות אנו מודעים שמחשבותינו פועלות על האורגניזם הגופני שלנו. אולם בתודעה רגילה אין אנו יכולים לראות כיצד כמו-זורמות מחשבה או אידיאה אל מערכות השרירים והעצמות במעורבות של הרצון. אף על פי כן אנו מודעים לגבי פעילות זו של דחפינו הנפשיים על גופנו ועלינו להכיר בכך שפעולה זו נפסקת לעת שנתנו.

וכך, אפילו התבוננויות חיצוניות מראות לנו שהשינה נוטלת משהו מהאדם. השאלה היחידה היא מה? אם נסתכל, ראשית כל, במה שכיננו הגוף הפיזי של האדם, נראה שהוא פעיל ללא הרף הן בשינה והן במצב העירות. יתרה מזאת, כל התהליכים שתיארנו כמשתייכים לגוף האתרי נמשכים במהלך השינה. בשינה האדם גדל. הוא ממשיך בפעילויות הפנימיות של העיכול ושל הטמעת המזון. הוא ממשיך לנשום וכן הלאה. כל הפעילויות הללו אינן יכולות להשתייך לגוף הפיזי כגוף פיזי כי הן חדלות כשהגוף הופך לגוויה. הוא נלקח אז על ידי הטבע החיצוני וכלה. אך כוחות הרס אלה אינם משתלטים על האדם בשינה. מכאן שקיימים כוחות קוטביים המתנגדים להרס גוף פיזי זה. ועל כן עשויים אנו להסיק מנתונים חיצוניים בלבד, שהאורגניזם האתרי נוכח אף הוא במשך השינה.

אנו יודעים מההרצאות הקודמות שגוף אתרי זה עשוי לשמש אובייקט ידע דרך האימגינציה. אדם עשוי לחוותו בתמונה כשם שהוא חווה את הגוף הפיזי באמצעות רשמי החושים. ואנו יודעים אף זאת שאת מה שניתן לכנותו הגוף האסטרלי נחווה באינספירציה.

נמשיך ונתקדם, כמובן שהיינו יכולים להמשיך ולהסיק מסקנות באורח דלעיל אף בהתייחסות לגוף האסטרלי ולמערך האגו, אנו מעדיפים קודם כל ללמוד כיצד הם מופיעים, למעשה, לתודעה העליונה.

הבה וניזכר עתה כיצד היה עלינו לתאר את פעילותו של הגוף האסטרלי באדם. ראינו שהוא פועל בתיווכו של האווירי או הגזי בגוף האנושי. ועל כן עלינו קודם כל, להכיר ולהיווכח במציאותו של הגוף האסטרלי בכל פעילויותיו של האלמנט האווירי באדם.

אנו יודעים שהנשימה היא הפעילות הראשונה והעיקרית במעלתה של הגוף האסטרלי באלמנט האווירי. ואנו יודעים מניסיוננו הרגיל שעלינו להבחין בין שאיפת האוויר פנימה לבין נשיפתו החוצה. נוסף על כך אנו יודעים שהפעולה של שאיפת האוויר פנימה היא המעניקה לנו כוח חיים. אנו שוללים מהאוויר החיצוני את כוח הענקת החיים שבו בהחזירנו תחת האלמנט מעניק החיים – אלמנט משולל חיים. אם נאמר זאת באורח פיזי – אנו מכניסים חמצן ופולטים דו-תחמוצת הפחמן אך איננו מעוניינים בהיבט זה כרגע. עובדת החוויה הרגילה היא המעניינת אותנו כאן. אנו שואפים פנימה את האלמנט המעניק חיים ונושפים החוצה את האלמנט המשולל חיים.

את הידע העליון, כפי שלמדנו במספר ימים אלה, הנרכש באמצעות אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה, יש להפנות כעת לחיי השינה. בעצם, עלינו לחקור אם קיים משהו שיאשר את המסקנה שאליה אנו מובלים, כלומר, שמשהו מתרומם מהאדם כשהוא ישן. ניתן יהיה לענות על שאלה זו אך ורק בהציבנו שאלה אחרת ובהשיבנו עליה. אם קיים משהו המצוי מחוץ לאדם בשינה כיצד מתנהג משהו זה בהיותו מחוצה לו? ובכן, נשער שאדם רוכש למעשה, תכולה לתודעתו המרוקנת על ידי התאמנויות נפש כאלה כפי שתיארתי כאינספירציה. כעת עשוי הוא לקלוט ידע אינספירטיבי. בשלב זה הוא מסוגל להסב באורח מלאכותי למצב של שינה. אין זאת שינה סתם, אלא מצב מודע בו זורם לפנימו העולם הרוחי.

ברצוני לתאר זאת עתה באורח גס למדי. נניח שאדם כזה מסוגל לחוש כמו בפנימו יסוד של מוזיקה רוחית – הישויות הרוחיות של הקוסמוס דוברות לתוכו – או אז תהיינה לו חוויות מסוימות. אולם הוא אף יאמר לעצמו: "חוויות אלה שיש לי כעת מגלות משהו מיוחד במינו. דרכן מתוודע זה שהיה בלתי ידוע עד כה, ששיערתי אודותיו כמצוי מחוץ לאדם במשך השינה. ניתן להבהיר את מה שמתרחש עתה על ידי ההשוואה כדלהלן:

נשער שהיתה לכם חוויה מסוימת לפני 10 שנים. אתם שכחתם אותה. אבל עקב דבר זה או אחר אתם מובאים לזכור זאת. היא היתה מחוץ לתודעתכם אך עתה לאחר שהשתמשתם בעזר כלשהו לזיכרון, או כיו"ב, אתם נזכרים בה. היא מצויה כעת בתודעתכם. החזרתם לתודעתכם דבר מה שהיה מחוץ לה אם גם קשור בכם בדרך כלשהי. דומה הדבר ביחס לאדם שברשותו תודעה פנימית יותר והנה מגיע הוא לאינספירציה, התרחשויות השינה מתחילות להבקיע ולעלות כפי שעושים הזיכרונות בחיים הרגילים. אלא שהחוויות אותן מעלים אנו בזיכרון היו פעם בתודעה ואילו חוויות חשיבה לא היו בה לפני כן. אך הן נכנסות לתודעה באורח כזה שאנו חשים בצורה ממשית שאנו זוכרים משהו שלפני כן לא נחווה במודעות מלאה. לפחות לא בחיים אלה. הן באות אלינו כמו זיכרונות. וכפי שלפני כן למדנו להבין ולחוות דרך הזיכרון עתה מתחילים אנו להבין מה מתרחש במשך השינה. וכך מבקיע ועולה לתודעה האינספירטיבית החוויה של זה העוזב את האדם במהלך השינה ומה שהיה בלתי ידוע נעשה כעת ידוע. אנו לומדים לדעת מה זה עושה כשאדם ישן.

אילו היה עליכם לרשום במילים מה שאתם חווים בנשימתכם במשך החיים הייתם אומרים: דבר היותי חדור לפני ולפנים בחיים קיים הודות לאלמנט אותו שואף אני פנימה בנשימתי. אינני חב זאת לאלמנט שאני נושפו החוצה כי לזה כוחות מיתה. אך כאשר אתם מצויים, כפי שראינו זה עתה, מחוץ לגופכם במהלך השינה מתחיל אוויר זה שפלטתם החוצה להתחבב עליכם ביותר. בהיותכם ערים לא נתתם את הדעת לכך מה ניתן לחוות באוויר נשוף זה. שמתם לבכם אך ורק לאוויר הנשאף פנימה בהיותו אלמנט מעניק חיים כשאתם ונפשכם מצויים בתוך הגוף הפיזי, אך כעת יש בכם תחושה זהה, ובעצם, נישאת יותר לגבי האוויר שנמנעתם ממנו בחשש כה רב כשגיליתם שהצטבר בחדר. הייתם מביעים את מורת רוחכם מהאוויר הנשוף. ואמנם הגוף הפיזי אינו יכול לשאתו, אפילו בשינה, אך נפשכם ורוחכם בהיותן מחוץ לגוף למעשה שואפות פנימה (אם לומר זאת פיזית) את דו-תחמוצת הפחמן שאתם פולטים. כמובן שזה תהליך רוחי ולא פיזי. אתם קולטים את ההתרשמות הנעשית על ידי האוויר הנשוף שלכם. באוויר נשוף זה נשארים אתם בקשר לגופכם הפיזי. אתם משתייכים לגופכם, כי הנה אתם אומרים לעצמכם: הנה גופי והוא נושף החוצה אוויר משולל חיים זה. אתם אומרים זאת ללא מודעות. אתם חשים את עצמכם קשורים לגופכם דרך זה שהוא משיב את האוויר במצב קיום זה.

ואוויר זה שנושפים אתם החוצה מביא לכם באורח מתמשך והולך את הסודות של חייכם הפנימיים. אתם משיגים את הללו על אף שהשגה זו בלתי מודעת היא כמובן לתודעה הישנה הבלתי מאומנת. אוויר נשוף זה 'מנצנץ לכל עבר' מכם והמראה שלו גורם לכם לומר: זהו אני עצמי. ישותי האנושית הפנימית שלי המנצנצת החוצה אל היקום. והרוח שלכם, הזורמת לקראתכם באוויר הנשוף מראיתה דמוית שמש היא.

אתם יודעים עתה שגופו האסטרלי של האדם בהיותו בתוך הפיזי נהנה באוויר הנשאף פנימה בהשתמשו בו ללא מודעות על מנת לתפעל את התהליכים האורגניים ולגרום בהם לכושר תנועה פנימי. אף נוכחים אתם לדעת שהגוף האסטרלי מצוי מחוץ לפיזי לעת שנתכם וקולט בתחושותיו את סודות ישותכם האנושית מהאוויר הנשוף החוצה. כשמקרינים אתם נגוהות אל הקוסמוס צופה נפשכם ללא מודעות על התהליך הפנימי המעורב בזה. אך ורק באינספירציה נעשה דבר זה מודע.

נוסף על כך אנו קולטים התרשמות מדהימה. דומה הדבר כמו ניצב זה המתעמת מול האדם הישן כנגד רקע אפל. קיימת אפלה מאחור וכנגד אפלה זו נראה האוויר הנשוף כקורן נגוהות – לא ניתן לבטא זאת בצורה אחרת. אנו מכירים את טבע מהותו אם וכאשר עוזבות אותנו מחשבותינו היומיומיות, ומחשבות קוסמיות פעילות – המחשבות האובייקטיביות היוצרות של העולם מופיעות בפנינו במה שזורם מתוכנו. קיים הרקע האפל והאור הקורן ומנצנץ. באור זה מבקיעות ועולות בהדרגה המחשבות היוצרות. האפלה מהווה מסך המסתיר את מחשבותינו הרגילות היומיומיות – מחשבות מוח כפי שרשאים אנו לכנותן. אנו משיגים רושם בהיר מאוד שמה שחושבים אנו אודותיו כחשוב ביותר לחיים הארציים הפיזיים מואפל מייד עם עוזבנו את הגוף הפיזי. ואנו נוכחים לדעת, בעוצמת יתר מאשר יכולים היינו להביע דעתנו בתודעה הרגילה, בתלות של מחשבות אלה במכשירם הפיזי – המוח. המוח מחזיק בהן כבכוח מצמיד. שם מעבר איננו צריכים עוד לחשוב, במשמעות החיים היומיומיים, אנו צופים במחשבות. הן מתנחשלות דרך מה שמופיע אלינו כעצמנו באוויר הנשוף.

וכך משיג האדם דרך חוש הידע האינספירטיבי, כיצד יוזם הגוף האסטרלי – בהיותו בגוף הפיזי במשך שעות העירות, בסיוע האוויר השאוף פנימה – את המשימות שעליו להוציא אל הפועל ואת הימצאותו מחוצה לו במשך השינה כשהוא קולט את הרשמים של ישותנו האנושית. בהיותנו ערים, מהווים העולם שעליו אנו עומדים והעולם המקיף אותנו כסביבתנו הארצית וככיפת השמיים מעל – את עולמנו החיצון. בשנתנו המצוי בתוך עורנו והמהווה כרגיל את עולמנו הפנימי נהיה לעולמנו החיצון, אלא שבתחילה אנו חשים את הזורם אלינו כאן באוויר הנשוף. זהו עולם חיצון מוחש שיש לנו בתחילה ולאחר מכן נחווה משהו נוסף. מחזור הדם המצוי בקרבה לתהליך הנשימה והשרוי ללא מודעות במשך חיי העירות מתחיל להיות מודע מאוד בשינה. הוא מופיע לפנינו כעולם חדש, עולם שלמעשה אין אנו חשים אותו בלבד, אלא מתחילים להבינו מנקודת ראות שונה מזו בה מבינים אנו את העצמים החיצוניים בתודעה הרגילה.

בתודעה אינספירטיבית (על אף שהרצון, כתהליך חיים מצוי בלא-מודע) אנו משיגים בחוש את תהליך מחזוריות הדם כפי שמשיגים אנו תהליכי טבע חיצונים במהלך החיים הארציים. אנו נוכחים לראות שכל מה שאנו עושים דרך הרצון שלגביו אין אנו מודעים בתודעה הרגילה – משלב תהליך קוטבי בתוכנו.

בכל צעד אתם מעבירים את גופכם למקום אחר. ברם, משהו נוסף מתרחש. בתוככם מתהווה תהליך חום המכונן את אלמנט האוויר לפעולה. תהליך זה הוא ההתפשטות המירבית של אותם תהליכים כלליים של חילוף החומרים המתרחשים בתוככם בעת ובעונה אחת וקשורים במחזוריות הדם. בתודעה הרגילה אתם סוקרים באורח חיצוני את שינוי מקומו של האדם ורואים בזה ביטוי לרצונו. אך כעת אתם מביטים לאחור על עצמכם ומוצאים אך ורק תהליכים המתחוללים בפנימכם והללו מהווים את עולמכם.

נכון הדבר שמה שרואים אנו פה אינו זהה לתיאוריות של המדע או של הרפואה של זמננו העומדות על תשתית אנטומית. זהו תהליך רוחי עצום, תהליך הצופן בו רזים ללא ספור, והמוכיח מכוח עצמו שהעוצמה הממשית המניעה בפנימו של האדם אינה האגו הנוכחי שלו כלל. מה שמכנה אדם באגו שלו בחייו הרגילים מהווה כמובן מחשבה בלבד. אך זהו האגו של חיי האדם בעבר הפעיל בו כאן. בכל המהלך כולו של תהליכים אלה ובמיוחד בתהליכי החום משיגים אתם בעליל את האגו האמיתי הפועל מתקופות שחלפו זה מכבר.

בין המוות ללידה מחדש האגו עובר אבולוציה בזמן. כעת הוא פועל באורח רוחי בתכלית. אתם משיגים את כל התהליכים המטבוליים הללו, הן החלש ביותר והן רב העוצמה ביותר כביטוי של הישות העילאית ביותר באדם. ויתרה מזאת, אתם משיגים כעת שהאגו משנה את שדה פעילותו. הוא היה פעיל בפנים כשעבד על הנשימה כשזו מתהווה על ידי הכנסת האוויר והוצאתו בלבד. אך כעת אתם משיגים, מבחוץ, שלבים מתווספים של תהליכי חום שהאגו פיתח וטיפח מתוך תהליכי הנשימה. אתם רואים בחוש את האגו הממשי הפעיל באדם, בפעולתו מימי קדם, בארגון מערכות האדם.

כעת אתם מתחילים להכיר ולדעת שהאגו והגוף האסטרלי עוזבים למעשה את האדם למשך שנתו. הם מצויים מחוצה לו ועתה הם פועלים וחווים מבחוץ את מה שפועלים הם וחווים לעת אחרת מבפנים. בתודעה רגילה חלשים מידי האגו והגוף האסטרלי ואינם די מפותחים לחוות זאת במודעות. האינספירציה כוללת בה עריכתם כך שיהא לאל ידם להשיג את מה שאלמלא כן בלתי ניתן להשגה הוא. ועל כן עלינו לומר לאמיתו של דבר: באמצעות האינספירציה אנו מגיעים לדעת את גופו האסטרלי של האדם ודרך אינטואיציה את האגו. במשך השינה שרויות האינטואיציה והאינספירציה באפס מעשה באגו ובגוף האסטרלי, וכשהן מתעוררות משקיף האדם על עצמו מבחוץ. הבה ונראה מה משמעותו של זה.

אתם זוכרים את מה שכבר אמרתי. דיברתי אודות האדם בהתגשמותו הנוכחית, ואודות הגוף האתרי המשתרע לאחור עד לעבר הלידה וגם מעט להריון. ואודות הגוף האסטרלי שנוטלו לאחור אל פרק הזמן כולו מאז מותו האחרון ועוד לאחור אל חייו הקודמים על האדמה. והנה, לישון – אין משמעותו של זה אלא להנחות לאחור את תודעתכם שאלמלא כן היא מצויה בגוף הפיזי ושאתם עצמכם תתלוו אליה. למעשה, מהווה השינה לתודעה רגילה שיבה בזמן אל מה שתיארתי כעבר – ובכל זאת הוא קיים. אתם רואים שאם רוצה אדם להבין באמת את הרוחי עליו לרכוש לו מושגים שונים מהללו שהאדם רגיל להשתמש בהם בחיים הרגילים.

 Diagram 6
gelb — צהוב; rot — אדום

באמת על האדם להכיר בדבר שכל שינה היא שיבה אל האזורים שעבר לפני הלידה או שיבה אל התגשמויות קודמות. במשך השינה מתנסה האדם למעשה, אף אם אינו תופס זאת כך, במה שמשתייך לקיומו הקדם-ארצי ולהתגשמויות קדומות יותר.

תפיסת הזמן שלנו צריכה לעבור שינוי מוחלט. כששואלים אנו היכן נמצא האדם בשנתו, צריכה להיות התשובה: מצוי הוא למעשה בקיומו הקדם-ארצי והוא שב לחייו הקודמים על האדמה. בדיבור אנו אומרים פשוט: מצוי הוא מחוץ לגופו. המציאות היא כפי שהסברתי. דבר זה בא לידי גילוי בחילופין הריתמיים שבין עירות ושינה. כל זה משתנה לחלוטין לעת המוות. השוני המדהים ביותר הוא כמובן שהאדם משאיר את גופו הפיזי מאחור בספירה הארצית בה הוא נקלט, מתפורר וכלה על ידי כוחות העולם הפיזי. אין הוא יכול עוד להעלות את הרשמים שתיארתים כנטבעים באדם הישן בתיווכו של האוויר הנשוף החוצה, כי הגוף הפיזי אינו נושם עוד. אובד הוא לאדם על כל הפונקציות שלו. אולם קיים משהו שאינו אובד – ואפילו התודעה הרגילה יכולה לראות שכך הדבר. חשיבה, רגישה ורצייה שוכנות בנפשנו אך על פני הללו ומעליהן מצוי בנו משהו מיוחד מאוד והוא הזיכרון. אין אנו חושבים אך ורק אודות מה שמצוי לפנינו או מסביבנו.

חיינו הפנימיים מכילים בהם קטעי קטעים ממה שמתנסים אנו בו והללו חוזרים ועולים כמחשבות. והנה, אותם אנשים שלעתים תכופות יש בהם מוזרות, הידועים כפסיכולוגים, מפתחים רעיונות מוזרים לגבי הזיכרון. חוקרי הנפש האנושית הללו אומרים משהו שכזה: האדם משתמש בחושיו. הוא חש דבר זה ואחר וחושב אודותיו. יש לו אזי מחשבה. הוא הולך ושוכח הכל. אך לאחר זמן הוא נזכר בזה. הזיכרון של מה שהיה מופיע מחדש. האדם יכול להיזכר במה שעבר ויצא לעת עתה ממוחו. הוא יכול להחזיר זאת שוב למוחו. לפי זה חושבים אנשים אלה שהאדם יוצר מחשבה מחווייתו ושמחשבה זו יורדת לאן שהוא לנוח – באיזה ארון או ארגז ומופיעה מחדש כשנזכרים בה. אחת מן השתיים: או שהיא צפה מעצמה או שיש לבקש אחריה.

דבר מעין זה מהווה דוגמה לחשיבה מבולבלת. כי כל הסברה שהמחשבה ממתינה באיזה שהוא מקום שמשם ניתן יהיה לבקש אחריה אינה חופפת כלל לעובדות.

השוו השגה מיידית שיש לכם ושאליה הצמדתם מחשבה לאורח בו עולה דימוי זיכרון או מחשבת זיכרון. אינכם מבחינים כלל בין זה לזה. אתם קולטים התרשמות חושית מבחוץ ומחשבה מצמידה עצמה אל זאת. המחשבה קיימת. אך מה שמצוי מאחורי ההתרשמות החושית ואשר מעלה את המחשבה – אודותיו אתם מדברים בדרך כלל כעל בלתי ידוע. מחשבת הזיכרון העולה מפנימכם אינה שונה בעצם מהמחשבה הניצתת על ידי חישה חיצונית. במקרה האחד עולה המחשבה מבחוץ בהקשר לסביבתכם. ובשני היא באה מבפנים. בזו הריהי מחשבת זיכרון. הכיוון שממנו היא באה הוא שונה. בעת שמשיגים אנו משהו בחושינו מתנהל משהו ללא הרף – מאחורי התמונה המנטאלית, מאחורי חשיבתנו. למעשה מתחולל הדבר כך: אנו חשים וחושבים. השגת החישה נכנסת לגופנו בה בשעה שהמחשבה 'מתייצבת בחוץ'. אך משהו נכנס לגופנו ואת הדבר הזה אין אנו משיגים. תהליך זה מתחולל בזמן חשיבתנו ונטבעת 'התרשמות'. אין זו המחשבה העוברת כלפי מטה אלא משהו שונה לגמרי. הוא הממריץ את התהליך שמשיגים אנו מאוחר יותר ושאודותיו אנו יוצרים מחשבת זיכרון – כשם שיוצרים אנו מחשבה על העולם החיצוני, המחשבה קיימת תמיד בפרק הזמן הנוכחי. אפילו התבוננות שללא דעות קדומות מראה שכך הדבר. המחשבה אינה שמורה במקום זה או אחר כבתיבה, אלא שמתחולל תהליך בו עוברת פעילות הזיכרון בטרנספורמציה למחשבה כפי שמעבירים אנו בטרנספורמציה את חישתנו החיצונית למחשבה.

Diagram 7
gelb — צהוב; rot —אדום
 

אני חייב להעמיס עליכם עיונים מעמיקים אלה שאם לא כן לא יהא לאל ידכם להגיע להבנה ממשית של הזיכרון. משהו כמו 'על המחשבה לרדת מיד' כשמנסים לזכור משהו, ידוע לילדים. ואף לאנשים מבוגרים במקרים מיוחדים, אף שבמודעות למחצה. ועל כן כשברצוננו ללמוד משהו בעל פה עלינו לפנות לאמצעי עזר שונים ומשונים. חישבו מה רבים האנשים הסבורים שיעזור להם אם ישננו דבר בקול רם. אחרים עושים תנועות מוזרות כשברצונם לקבוע משהו בזיכרונם. נקודת המוצא היא בזה שמתנהל תהליך שונה לחלוטין במקביל לתהליך עצמו של הבהרת העניין השכלית. מה שאנו זוכרים מהווה בעצם חלקו הזעיר ביותר של מה שמעורב כאן. בין יקיצתנו והירדמנו אנו משוטטים אנה ואנה בעולם, בקולטנו רשמים מכל העברים. אנו שמים לב למעטים בלבד, אם הם כולם נלווים אלינו. זהו עולם עשיר השוכן במעמקי ישותנו, אך רק רסיסים מועטים נקלטים אל מחשבותינו. דומה עולם זה לאוקיינוס עמוק המותחם בפנימנו.

התמונות השכליות של הזיכרון מתנחשלות כלפי מעלה כגלים יחידים, אך האוקיינוס עצמו נשאר בפנים. דבר זה לא ניתן לנו על ידי העולם הפיזי. כך אין העולם הפיזי יכול ליטול זאת מאתנו. כשמשיר אדם את עולמו הפיזי נשאר עולם זה כשהוא נתחם בגופו האתרי. על כל זה נטבעו התנסויותיו ואת הללו נושא האדם בפנימו מיד לאחר המוות. במשמעות מסוימת 'מגולגלות' הן בפנימו.

התנסותו הראשונה של האדם מיד לאחר המוות היא זו של כל שטבע בו התרשמותו. לא רק שברירי זיכרון רגילים העולים במהלך התודעה הארצית, אלא כל חייו הארציים על כל ש'הרשים' אותו ניצב כעת לפניו. אך הוא היה נשאר בהשתקעות נצחית של חייו הארציים הללו אילו דבר נוסף לא היה מתרחש עם גופו האתרי, משהו שונה ממה שקורה לגוף הפיזי דרך האדמה וכוחותיה.

האלמנטים הארציים קולטים את הגוף הפיזי ומכלים אותו. האתר הקוסמי הפועל, כפי שסיפרתי לכם, מההיקף זורם פנימה ומפיץ לכל עבר את מה שנטבע על הגוף האתרי וכך נעשית התנסותו הבאה של האדם: במהלך החיים הארציים הטביעו דברים רבים את רושמם עלי. כל זה נכנס לגופי האתרי. אני סוקר את זה כעת, אלא שזה נעשה יותר ויותר בלתי ברור. דומה הדבר כמו מביט הייתי בעץ שהרשימני עמוקות במשך חיי. בתחילה אני רואה אותו בגודלו הרגיל כמו לעת שהרשים אותי במרחב הפיזי. אך עתה הוא גדל, ממדיו מתעצמים אך מתעממים וככל שמתעצמים ממדיו כן מתעממת חדות צורתו. כך הדבר לגבי ישות אנוש שלמדתי לדעתה בדמות תבניתה הפיזית. מיד לאחר המוות מצוי האדם לפני כפי שדמותו הטביעה רושמה בגופי האתרי. הוא גדל עתה בממדיו ומתעמעם יותר ויותר. הכל גדל ומתעמעם יותר ויותר עד שממלא הוא את היקום כולו, עד שנהיה עמום כולו ונעלם כליל.

דבר זה נמשך מספר ימים. הכל נעשה ענק ממדים ומעורפל ובזה פוחתת עוצמתו. האדם מסיר מעליו את גופתו השניה או אם לדייק יותר – הקוסמוס נוטלה ממנו. עתה מצוי הוא באגו שלו ובגופו האסטרלי. מה שטבע רושמו על גופו מצוי עתה בתחומו של הקוסמוס. אנו רואים את פעילותו של היקום מאחורי הקלעים של הווית הקיום שלנו.

אנו ממוקמים בעולם כישויות אנוש. במהלך החיים הארציים פועל עלינו העולם כולו. במשמעות מסוימת אנו מקפלים את הכל בכל. העולם מעניק לנו הרבה ואנו מחזיקים בזה בצמידות. ברגע מותנו נוטל אליו העולם את מה שנתן. אך מה שקולט הוא מהווה דבר מה חדש, כי התנסינו בכל זה בדרך מיוחדת. העולם קולט את כל התנסותנו ומטביע אותה באתר שלו.

אנו ניצבים כעת ביקום ואומרים לעצמנו כשנותנים אנו דעתנו, ראשית כל, להתנסות זו ביחס לגופנו האתרי: אמת, נכון הדבר שאין אנו נמצאים כאן אך ורק בשבילנו. ליקום כוונותיו שלו ביחס אלינו, הוא שם אותנו כאן כדי שתכולתו שלו עשויה תהא לעבור דרכנו ולהיקלט על ידו שוב בצורה שיעלה בידנו להפוך אותו.

כישויות אנוש אין אנו מצויים כאן למטרותינו שלנו בלבד. באשר לגופנו האתרי למשל, אנו נמצאים כאן למען היקום. היקום זקוק לנו הואיל ובאמצעותנו ממלא הוא את עצמו בתכולתנו. קיימים חילופין הדדיים לא של הרכב חומרי, אלא של מחשבות בין היקום לבין האדם. היקום מוסר את מחשבותיו הקוסמיות לגופנו האתרי וקולטן חזרה בתבניתן האנושית. אין אנו נמצאים כאן לתכליתנו שלנו בלבד. מצויים אנו כאן למען היקום.

מחשבה כזאת על לה להישאר תיאורטית ומופשטת בלבד. באמת אל לה. אילו נגזר עליה להישאר מחשבה בלבד כי אז היינו יצורי-קלפים ולא בני אדם שלהם רגשות חיים. באומרי זאת אינני כופר בעובדה שהציביליזציה שלנו נוטה תכופות, לאמיתו של דבר, לעשות את האנשים לאדישים לגבי דברים כאלה כאילו עשויים היו באמת מקלפים. אנשי הציביליזציה נראים לעתים קרובות כמו היו דמויות קלפים כאלה. מחשבה כזאת משמרת בנו רגש אנושי ואהדה כלפי העולם ומביאה אותנו הישר אל הנקודה ממנה התחלנו. התחלנו באומרנו שהאדם חש עצמו מסויג מהעולם באורח דו-כיווני: מצד אחד ביחס לטבע החיצוני אשר מכלה אותו – עליו להודות בכך – באשר לגופו הפיזי. מצד שני – ביחס לחיי הנפש הפנימיים שלו אשר ניצתים וכבים שוב ושוב. דבר זה נהיה עבורו לחידת היקום, אך עתה, כתוצאת המחקר הרוחי מתחיל האדם לחוש עצמו שאינו זר גרידא ביקום. ליקום יש דבר מה לתת לו וליטול כתמורה דבר מה ממנו. האדם מתחיל לחוש את קרבתו הפנימית אל העולם. הוא רואה עתה באור חדש את שתי המחשבות שהנחתי בפניכם והמהוות באמת מחשבות קוסמיות והריהן: אתה, הטבע, עשוי, וזו בלבד, לכלות את גופי הפיזי. לי, עצמי, אין שום יחס קרבה אליך, למרות החשיבה, הרגישה והרצייה של חיי הפנימיים. גופי מתלקח וכבה לסירוגין. בישותי הפנימית אין לי שום יחס אליך. שתי מחשבות אלה המתעוררות בנו על ידי חידות היקום, מופיעות עתה באור חדש, כי מתחילים אנו לחוש עצמנו בקרבה אל הקוסמוס וכמרכיב אורגני של חייו כולם. ועל כן מתחילה ההגות האנתרופוסופית בהתוודעות ידידותית אל העולם בלומדה למעשה לדעת את העולם. הידע האנתרופוסופי עושה מאתנו אנושיים יותר. אם איננו יכולים להביא אליו אותה תכונת לב ואותו הלך נפש שברגש, אין אנו נוטלים אותו באורח נכון. ניתן להשוות אנתרופוסופיה תיאורטית לתצלום. אם אכפת לכם מאוד ללמוד ולהכיר מישהו שפגשתם פעם או שבאתם עימו במגע בעניין זה או אחר כי אז לא הייתם רוצים שיוצע לכם תצלומו. ייתכן שהתצלום לא יסב לכם לשמחה אם אין הוא יכול להדליק חום בחיי הרגש שלכם, הואיל ונוכחותו החיה של האדם אינה ניצבת מולכם פנים אל פנים.

אנתרופוסופיה תיאורטית מהווה תצלום של מה שמתכוונת להיות האנתרופוסופיה. כוונתה להיות מציאות חיה. חפצה היא לאמיתו של דבר להשתמש במילים, מושגים ובאידיאות על מנת שדבר חי עשוי יהיה לנגוה מהעולם הרוחי אל העולם הפיזי. האנתרופוסופיה אינה רוצה למסור ידע בלבד. מבקשת היא לעורר חיים. את הדבר הזה יכולה היא לעשות. אלא שעל מנת לחוש את החיים עלינו להביא כמובן, חיים מפנימנו כדי לקלוט אותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *