מבוא לאנתרופוסופיה – 02

מבוא לאנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בדורנאך 1924 GA234

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שניה 20.1.1924

מדיטציה – מבוא לאנתרופוסופיה

אתמול היה עלי להראות כיצד נוכל להתבונן בעצמנו בשתי דרכים וכיצד מתייצבת לעומתנו חידת העולם והאדם משני כיוונים גם יחד. אם נסקור פעם נוספת את מה שמצאנו אתמול נראה מצד אחד את הגוף הפיזי האנושי, הנתפס בתחילה באותו תוואי כעולם הפיזי החיצוני. אנו קוראים לו גוף פיזי כי הוא ניצב בפני חושינו הפיזיים כמו העולם הפיזי החיצוני. בעת ובעונה אחת עלינו לזכור את ההבדל העצום שבין השניים. אתמול היה עלינו להכיר בהבדל עצום זה לגבי העובדה שהאדם, בעוברו דרך שער המוות, מוכרח למסור את גופו הפיזי ליסודות העולם החיצוני-פיזי והללו מכלים אותו. פעולת הטבע החיצוני על הגוף הפיזי האנושי היא הרסנית ולא בונה. על כן עלינו לבקש ממש מחוץ לעולם הפיזי אחר מה שנותן לגוף הפיזי האנושי את דמות תבניתו בין הלידה, או ההריון, לבין המוות. בתחילה אין אנו יכולים לדבר אודות עולם שונה הבונה גוף אנוש זה, אותו הטבע הפיזי-החיצוני יכול אך ורק לכלות. לעומת זאת, יש להתחשב בשני גורמים המצביעים על הזיקה הקרובה שבין הגוף הפיזי לבין הטבע. בראש ובראשונה נזקק הגוף לחומרי יסוד – חומרי בנייה במשמעות זו – על אף שאין זה מדויק ומדוקדק.הבה ונאמר שיש לו צורך בחומרי היסוד של הטבע החיצוני. או לפחות שנזקק הוא להם ועליו ליטול אותם פנימה. ועוד: כשסוקרים אנו את הגילויים החיצוניים של הגוף הפיזי, יהיו אלה סוגי הפסולת או הגוף כולו כפי שנראה הוא לאחר המוות, יהוו אלה אף הם חומרי יסוד של העולם החיצוני הפיזי אותם אנו סוקרים. תמיד אנו מוצאים אותם חומרי יסוד כמו בעולם החיצוני הפיזי כשאנו חוקרים את סוגי הפסולת השונים או את הגוף הפיזי כולו המושלך בלא חפץ בו לעת המוות.

אם כן, אנו נאלצים לומר: יהיו אשר יהיו התהליכים הפנימיים המתנהלים בגוף האנושי – תחילתם וסופם מתייחסים לעולם החיצוני פיזי.

המדע החומרני מסיק מעובדה זו מסקנה שאין להסיק כמוה כלל ועיקר. על אף שאנו רואים כיצד קולט האדם באכילה, בשתייה ובנשימה חומרי יסוד מהעולם הפיזי החיצוני ומחזיר חומרים אלה בנשיפת האוויר חוצה ובפסולת, או במוות, אנו יכולים רק לומר שאנו עוסקים כאן בהתחלה ובסוף בלבד. עדיין לא קבענו דבר לגבי תהליכי הביניים בתוך הגוף הפיזי.

אנו מדברים בשטף לשון שכזאת על הדם שהאדם נושא בפנימו. אך האם מישהו חקר מימיו את הדם בתוך האורגניזם האנושי עצמו? את הדבר הזה לא ניתן לעשות באמצעים פיזיים כלל. אין לנו כל זכות להסיק את המסקנה החומרנית שמה שנכנס לגוף ועוזבו היה אף כזה בתוכו.

אנו רואים טרנספורמציה מיידית כאשר נלקחים פנימה חומרי יסוד פיזיים חיצוניים על ידי, הבה ונאמר, הפה. צריכים אנו אך לשים גרגר זעיר של מלח בפה והוא נמס מיד. הטרנספורמציה היא מיידית. גופו הפיזי של האדם אינו זהה במהותו הפנימית לעולם החיצוני. הוא משנה בטרנספורמציה את מה שהוא נוטל פנימה ולאחר מכן הופך זאת בטרנספורמציה כלעומת שהיה. עלינו לבקש אחר משהו בתוך האורגניזם האנושי הדומה בתחילה לטבע החיצוני ועם הוצאת הפסולת נהיה שוב כך. עלינו לגלות תחילה מה מצוי בין שני שלבים אלה.

נסו לצייר זאת לעצמכם דבר דבר כסדרו: מצד אחד לפנינו מה שהאורגניזם קולט פנימה. מצד שני מה שהוא פולט, כשזה כולל אף את הגוף הפיזי כחטיבה אחת. בין הללו קיימים התהליכים שבאורגניזם עצמו. ממחקרנו על מה שנוטל הגוף הפיזי לפנימו אין אנו יכולים כלל לומר דבר אודות זיקתו של האדם אל הטבע החיצוני. אנו יכולים לנסח זאת כך: על אף שהטבע הפיזי החיצוני אומנם מכלה את גווייתו של האדם בהמיתו אותה ובפוררו אותה – "משתווה" האדם באורגניזם שלו אל הטבע. הוא ממיס כל דבר שהוא קולט ממנו. וכך, כשאנו מתחילים באיברי העיכול של האדם אין אנו מוצאים שום זיקה אל הטבע החיצוני כי טבע זה נהרס על ידם.

אנו מוצאים זיקה כזאת אך ורק כשאנו פונים אל הפרשתו של האדם. באשר לתבנית שנושא האדם אל החיים הגשמיים מהווה הטבע גורם מכלה. באשר למה שהאדם פולט – קולט הטבע את מה שנותן הגוף האנושי. כך נהיה הגוף הפיזי האנושי מאוד בלתי דומה לעצמו ודומה, לעומת זאת, לטבע החיצוני. הוא עושה זאת דרך ההפרשה.

אם תחשבו היטב בדבר תאמרו לעצמכם: שם מבחוץ מצויים חומרי היסוד של ממלכות הטבע השונות. הן היום כפי שנהיו. אך לבטח לא תמיד היו כמו שהן היום. אפילו המדע הפיזי מודה בדבר, שתנאי הקיום בעברה של האדמה היו שונים מאוד מהללו של ימינו. מה שאנו רואים סביבנו בממלכות הטבע – אך נעשה בהדרגה כמו שהוא עתה. וכאשר אנו מסתכלים בגופו הפיזי של האדם אנו רואים שמכלה הוא, או משנה בטרנספורמציה, את מה שהוא נוטל לקרבו. למעשה נראה שהוא מכלה זאת אך כרגע בוחרים אנו לומר "משנה בטרנספורמציה". מה שנקלט פנימה צריך להצטמצם עד למצב מסוים שממנו ניתן יהיה להשיבו אל הטבע הפיזי הנוכחי. במילים אחרות: בחושבכם על "התחלה" באיזה מקום שהוא בגוף האנושי שם מתחילים החומרים להתפתח לכיוון הפרשות ובד בבד עם זה חושבים אתם אודות האדמה – כי אז מונְחים אתם לעקוב אחר התפתחותה של זו, במבט לאחור, עד למצב קיום דומה בו היתה פעם. ובמרווח הזמן הקצר שבמהלכו מועבר בטרנספורמציה דבר מה שנקלט לגוף אנוש עד להיותו תוצרי הפרשה, משחזרים התהליכים הפנימיים של הגוף את מה שהאדמה עצמה הוציאה אל הפועל במהלכם של עידנים ממושכים. אם כן, אנו מביטים בטבע החיצוני היום ורואים שהוא היה פעם שונה מאוד. אך כאשר אנו מנסים למצוא משהו דומה לתנאי קיומו הקודמים עלינו להתבונן אל תוך גופנו שלנו. שם מצויה עדיין ראשית האדמה.

כשאנו אוכלים מועברים חומרי המזון שלנו בטרנספורמציה למצב כזה בו היתה פעם כל האדמה. האדמה התפתחה הלאה במהלכן של תקופות זמן ארוכות ונהייתה למה שמהווה היא כיום. חומרי מזוננו – בהתפתחם לנקודת ההפרשה, מוסרים שיחזור קצר של התהליך כולו של האדמה.

ועתה, הביטו בנקודת האביב של גלגל המזלות בה עולה השמש מידי אביב. נקודה זו אינה קבועה. היא מתקדמת. למשל, בתקופה המצרית היתה זו במערכת הכוכבים של השור. היא התקדמה דרך השור והטלה ונמצאת כיום במערכת דגים. ועודנה מתקדמת. היא נעה במעגל ותחזור בו לאחר תקופה מוגדרת. בד בבד עם העובדה שנקודה זו בה עולה השמש באביב מהווה מעגל שלם בשמיים במשך 25920 שנה, מתווה השמש מעגל זה יום יום. היא זורחת ושוקעת ובזאת מתווה אותו נתיב כנקודת האביב. הבה ונעמיק להתבונן – מצד אחד, בתקופה ממושכת של 25920 שנה, המהווה את הזמן שעל נקודת האביב להשלים בו את נתיבה. ומצד שני – נתבונן בפרק הזמן הקצר של 24 שעות בו השמש זורחת ושוקעת באותה נקודה. השמש מתווה את אותו מעגל. דומה הדבר לגוף הפיזי האנושי. במשך תקופות ארוכות הכילה האדמה חומרי יסוד כמו הללו שבקרבנו בשלב מסוים של העיכול – שלב הביניים שבין בליעה לבין הפרשה כשהמצב הראשון משתנה אל המצב השני. כאן אנו נושאים בקרבנו את ראשיתה של האדמה. בפרק זמן קצר אנו מגיעים לשלב ההפרשה בו דומים אנו לאדמה. אנו מוסרים חומרי יסוד לאדמה בצורה שהם כיום. בתהליכי העיכול שלנו אנו עושים בגוף הפיזי משהו הדומה למה שעושה השמש בסיבובה מעת לעת בהתייחסות לנקודת האביב. על כן רשאים אנו לסקור את כדור הארץ הפיזי ולומר: כיום הגיע כדור זה, כדור פיזי זה, למצב קיום כזה בו מכלים חוקיו את דמות תבניתו של גופנו הפיזי. אך אדמה זו היתה פעם בהכרח במצב קיום בו היתה כפופה לחוקים אחרים – חוקים אשר כיום מביאים את גופנו הפיזי למצב ביניים של גושי מזון בין בליעה לבין הפרשה. פירושו של דבר שנושאים אנו בקרבנו את החוקים של ראשית האדמה, אנו משחזרים את מה שהיה פעם על האדמה.

אתם רואים שאנו יכולים להתייחס אל גופנו הפיזי כמותקן לקליטת חומרי יסוד חיצוניים והפרשתם כלעומת שנכנסו כחומרי יסוד. אך דבר זה נושא בו משהו שהיה מצוי בראשיתה של האדמה, אך איננו בה עוד. דבר זה נעלם מהאדמה בהשאירו אך ורק את התוצרים המוגמרים ולא עוד את חומרי היסוד הבראשיתיים. אנו נושאים בקרבנו משהו שניתן לבקשו בתקופות קדומות מאוד בתוך מערך המבנה של האדמה. זה אשר אנו נושאים בקרבנו ואשר אינו מצוי באדמה – מנשא אותנו כחטיבה אחת מעל לחיים הארציים הפיזיים. דבר זה גורם לאדם לומר: אני נוצֵר בקרבי את ראשיתה של האדמה. בהיכנסי להווית הקיום הפיזית דרך הלידה קיים בפנימי משהו שהיה לאדמה לפני מיליוני שנים אך אינו מצוי בה עוד.

מכאן עשויים אתם לראות שכאשר אנו קוראים לאדם מיקרוקוסמוס אין אנו לוקחים בחשבון אך ורק את העולם הסובב אותנו היום. עלינו ללכת אל מעבר לתנאי הקיום הנוכחיים ולהתחשב בשלבים חלקיים של האבולוציה שלו. על מנת להבין את האדם עלינו לחקור תנאי קיום בראשיתיים של האדמה.

מה שאינו מצוי עוד ברשותה של האדמה אך מצוי כך אצל האדם עשוי להוות נושא התבוננות. עלינו ליטול לעצמנו סיוע ממה שניתן לכנותו: מדיטציה.

אנו מורגלים להניח, וזו בלבד, ל"רעיונות" או לדימויים השכליים שבהם אנו משיגים את העולם, לעלות בנו, וזאת כדי להבהיר לעצמנו את העולם שמחוצה לנו בסיועם של "רעיונות" כאלה. במשך מאות השנים האחרונות האדם התרגל רק להעתיק את העולם החיצוני ב"רעיונותיו" עד שאין הוא מכיר עוד בכושרו ליצור מתוכו "רעיונות" בחירות. לעשות זאת – זוהי פעולת המדיטציה. כלומר – למלא את תודעת האדם ברעיונות שאינם שאובים מהטבע החיצון, אלא מועלים מבפנים. בעשותנו כך אנו מסבים שימת לב מיוחדת לפעילות הפנימית הפועלת בזה. באורח זה מגיע האדם לחוש, שקיים למעשה "אדם שני" בתוכו, שמצוי משהו באדם שניתן לחוש ולחוות אותו בתוך ממשותו – בדיוק כפי שכך הדבר לגבי כוח השרירים, למשל, בהושיטנו זרוע קדימה אנו חווים את הכוח השרירי. אך כאשר אנו חושבים אין אנו חווים מאומה בדרך כלל. באמצעות המדיטציה ניתן לחזק כך את כושר החשיבה, את הכושר שבאמצעותו אנו יוצרים מחשבות עד שחווים אנו כושר זה באורח פנימי כשם שאנו חווים את כוח שרירינו בהושיטנו זרוע קדימה. המדיטציה שלנו עלתה יפה כשלבסוף אנו יכולים לומר: בחשיבתי הרגילה אני בעצם פאסיבי לגמרי. אני מניח למשהו שיקרה לי. אני מניח לטבע למלא אותי במחשבות. אולם לא עוד אניח לעצמי להתמלא במחשבות, כי אשים בתודעתי את המחשבות שברצוני שתהיינה אצלי ואעבור ממחשבה למחשבה אך ורק באמצעות עוצמת החשיבה הפנימית עצמה. באורח זה מתעצמת חשיבתנו יותר ויותר כשם שמתעצם כוח שרירינו בהשתמשנו בזרועותינו. לבסוף אנו נותנים דעתנו לכך שפעילות חשיבתית זו מהווה מעין "מתח" ו-"תחושת-מגע" – כלומר, חוויה פנימית כמו חווית הכוח השרירי שלנו.

כשאנו מתחזקים כך בפנימנו עד שנוטלת חשיבתנו אופי זה – ניצב מיד מול תודעתנו מה שאנו נושאים בפנימנו כחזרה של תנאי הקיום הקדומים של האדמה. אנו לומדים להכיר את הכוח ההופך בטרנספורמציה חומרי מזון בתוך הגוף והופכם שוב לאחר מכן. וכשאנו חווים את האדם העילאי הזה בפנים שממשי הוא כמו האדם הפיזי עצמו, אנו מגיעים בעת ובעונה אחת לראות בחשיבתנו המתעצמת את המהויות החיצוניות של העולם.

ידידיי היקרים, שערו שאני מסתכל באבן בחשיבה מתעצמת כזאת. הבה ונאמר שזהו גביש ממלח או מקוורץ. דבר זה נראה לי כפגישה עם אדם שכבר ראיתי אותו. זה מזכיר לי חוויות משותפות עימו מלפני 10 או 20 שנה. ייתכן והיה בינתיים באוסטרליה או במקום אחר כלשהו אך האדם שאני נזכר בו כעת עולה מהחוויה שהיתה לי עימו לפני 10 או 20 שנה. וכך הדבר בנוטלי גביש ממלח או מקוורץ בחשיבה מתעצמת זו – בא מיד לפני עיני רוחי מצב העבר של הגביש בדומה לזיכרון של תנאי הקיום הבראשיתיים של האדמה. באותה עת לא היה גביש המלח משושה, כלומר בעל שישה מקצועות, כי היווה כולו חלק מים-סלעים גלי ומתנחשל. תנאי הקיום הבראשיתיים באים ועולים לפני כשמתעורר הזיכרון על ידי עצמים המצויים עתה.

אני מביט שוב באדם ואותה התרשמות שתנאי הקיום הבראשיתיים של האדמה טבעו בי – נטבעת עתה על ידי "הישות האנושית השניה" שהאדם נושא בפנימו. ובצורה חזקה יותר נטבעת בי אותה התרשמות בהתבונני לא באבנים אלא בצמחים. כך אני מונחה לדבר בצידוק כלשהו, אודות "גוף אתרי" בד בבד עם הגוף הפיזי.

פעם היתה האדמה אתרית. מתוך אתר זה נהייתה למה שמהווה היא כיום במרכיביה הלא אורגניים, הדוממים. אולם הצמחים עדיין נושאים בתוכם את תנאי הקיום הקדומים הבראשיתיים של האדמה. ואני עצמי נושא בתוכי, בתור "אדם שני" את "הגוף האתרי" האנושי. כל מה שאני מתאר לכם עתה עשוי להוות נושא לימודי לחשיבה מתעצמת. ועל כן רשאים אנו לומר שאם האדם מטריח עצמו לפתח חשיבה כזאת כי אז הוא משיג – מלבד את הפיזי – את האתרי בו בעצמו, בצמחים ובזיכרון התקופות הבראשיתיות שהמינרלים מעוררים אותו.

ועתה, מה אנו לומדים מאורח התבוננות גבוה זה? אנו לומדים שהאדמה היתה פעם במצב קיום אתרי ושהאתרי נותר ועדיין חדור הוא בצמחים, בבעלי חיים (כי אנו יכולים לראותו אף בהם) ובישות אנוש.

ועתה מתגלה משהו נוסף. אנו רואים שהמינרלים הם משוללי אתר ושהצמחים זכו בו. בעת ובעונה אחת אנו לומדים לראות אתר בכל מקום. הוא עדיין מצוי כיום במלאו את המרחב הקוסמי (רק בממלכת המינרלים אין הוא נוטל כל חלק ועודנו מצוי בכל מקום). בהרימי אך פיסת גיר זו אני צופה כל מיני דברים המתרחשים באתר. ובעצם – מהווה הרמת פיסת גיר זו תהליך מסובך. ידי מפתחת כוח מסוים, אך כוח זה מצוי בי אך ורק במצב העירות ולא כשאני ישן. כשאני עוקב אחר מעשהו של האתר במהלך טיפולו בשינוי במזון, אני מגלה שדבר זה מתנהל הן במהלך העירות והן במצב השינה. (מישהו עלול להטיל ספק בכך במקרהו של האדם אם גישתו היא שטחית אך לא באשר לנחשים – הללו ישנים על מנת לעכל). אך מה שמתרחש בהרימי את זרועי עשוי להתהוות אך ורק במצב העירות.

הגוף האתרי אינו מסייע כאן כלל. בהרימי ותו לא את הגיר, עלי להתגבר על כוחות אתריים – עלי לפעול על האתר. גופי האתרי אינו יכול לעשות זאת. עלי לשאת בי "אדם שלישי" שיכול.

והנה – "אדם שלישי" זה היכול לנוע, היכול להרים דברים, כולל הגפיים שלו – אין למצוא אותו בשום דבר דומה בטבע החיצוני. הטבע החיצוני הסדור בכל מקום באתר, מתקשר ל"אדם עוצמה" זה, אל זה שהאדם עצמו יוצק עצמו בו את כוח רצונו.

בהתחלה, אנו יכולים להתוודע לגילוי-כוחות פנימי זה בחוויה פנימית בלבד. אם ממשיכים אנו את המדיטציה הלאה ולא רק מעבים את "רעיונותינו" בעצמנו ועוברים מרעיון אחד למשנהו על מנת לחזק את חשיבתנו, אלא אף מרחיקים כליל את החשיבה המחוזקת שנרכשה כך, כלומר, מרוקנים את תודעתנו – הרי שמשיגים אנו משהו מיוחד. כמובן, שאם מישהו ישחרר עצמו ממחשבות רגילות שנרכשו באופן פאסיבי – הרי שיירדם. (ברגע בו חדל האדם לחוש או לחשוב פועלת השינה כי התודעה הרגילה נרכשת בפאסיביות). אם אנו מפתחים את הכוחות שבאמצעותם מושג ה"אתרי", מצוי בתוכנו אדם מחוזק. אנו חשים בכוחות החשיבה שלנו כפי שמרגישים אנו בדרך כלל את כוחות השרירים שלנו. ועתה, כשמרחיקים אנו מתוך שיקול דעת "אדם מחוזק" זה, אין אנו נרדמים, אלא אנו חושפים את תודעתנו המרוקנת בפני העולם. מה שאנו חשים במעומעם בהניענו את זרועותינו או בלכתנו – בהביענו בזה את רצוננו – נכנס בנו אובייקטיבית. הכוחות הפועלים בזה אין למוצאם בשום מקום בחלל. אך הם נכנסים לחלל זה ביוצרנו תודעה מרוקנת באורח שתואר לעיל.

או אז אנו מגלים, אובייקטיבית, את האדם השלישי בפנימנו. בהסתכלנו כעת בטבע החיצוני אנו שמים לב לכך שלבני האדם, לבעלי החיים ולצמחים יש גופים אתריים בה בשעה שלמינרלים אין. הללו רק מזכירים לנו את האתרי הבראשיתי של האדמה. אולם מצוי אתר בכל אשר נפנה על אף שאין הוא מגלה עצמו תמיד כמו שהוא.

אתם רואים שאם תתייצבו מול הצמחים בתודעה "מדיטטיבית" אותה תיארתי בראשונה – תראו השתקפות אתרית כשם שיקרה בהתייצבכם מול ישות אנוש, אך אם תעמדו מול האתר האוניברסלי יהא זה כאילו שחיתם בים. קיים אתר גרידא בכל מקום, אין זה נותן לכם שום "תמונה" אך ברגע בו אני אך מרים פיסת גיר זו, מופיעה ההשתקפות באתרי בו מגלה "האדם השלישי" שבי את כוחותיו.

ציירו זאת לעצמכם: הגיר מונח שם בתחילה. ידי אוחזת כעת בגיר ומרימה אותו (יכולתי להבהיר את התהליך כולו בסדרת צילומים). לכל זה חלקו המשלים באתר, על אף שאין לראות זאת אלא כאשר אני מסוגל לראות באמצעות ה"התודעה המרוקנת", כלומר – עד שמסוגל אני לראות את "האדם השלישי" ולא את "השני". פירושו של דבר הוא שה"אתרי" האוניברסלי אינו פועל כאתר, אלא באופן בו פועל "האדם השלישי".

אם כן, אפשר לומר: ראשית כל מצוי ברשותי הגוף הפיזי (ראה תרשים בהמשך) ואז גופי האתרי (הניתן לחישה בתודעה "מדיטטיבית" – צהוב) ואז ה"אדם השלישי" שאכנהו האדם האסטרלי (אדום). בכל מקום סביבי מצוי מה שגילינו כמהות השניה ביקום – האתר האוניברסלי. (צהוב) זה דומה תחילה לים אין סופי של אתר.

Diagram 1

(rot — אדום; gelb — צהוב)

והנה, ברגע שאני מקרין לאתר זה דבר מה הנובע מה"אדם השלישי" הזה שבפנימי – מגיב אתר זה. אתר זה משיב לי כאילו היה ה"אדם השלישי" שבי, כלומר – לא בדרך אתרית, כי אם אסטרלית. וכך אני משחרר בפעילותי שלי משהו – מתוך ים נרחב זה של אתר – הדומה ל"אדם השלישי" שלי.

מהו זה הפועל באתר כהשתקפות קוטבית? אני מרים את הגיר. ידי נעה מלמטה כלפי מעלה. התמונה האתרית לעומת זאת, נעה מלמעלה כלפי מטה. זה מהווה השתקפות קוטבית מדויקת. מהווה היא למעשה תמונה אסטרלית, תמונה בלבד. תמונה זו מתעוררת על ידי אדם של ממש, אדם בן תקופתנו שלנו. ועתה – אם אני לומד באמצעות מה שתיארתי למעלה – להביט לאחור באבולוציה של האדמה, אם אני לומד ליישם באבולוציה הקוסמית את מה ששוחזר בקצרה באורח שתואר לעיל, אני מגלה את הבא להלן:

Diagram 2

astralleib — גוף אסטרלי; aethererde — הארץ האתרית; erde — אדמה

זהו המצב הנוכחי של האדמה. אני חוזר אל אדמה אתרית. עדיין אינני מוצא שם, באתר הסובב, את מה ששוחרר על ידי. עלי לחזור עוד ועוד לאחור אל מצב קיום קדום יותר של האדמה בו דמתה האדמה לגופי האסטרלי. האדמה היתה אז אסטרלית. הוויה שדמתה ל"אדם השלישי" שבי. עלי לבקש אחר ישות זו בתקופות שמזה זמן רב חלפו, בעידנים שקדמו בהרבה להללו בהם היתה האדמה אתרית. חזרה לאחור בזמן אינה שונה למעשה מראיית מטרה מרוחקת כאור המנצנץ ממרחק ממטרה שכזאת. הוא מצוי שם אך מנצנץ עד לכאן. הוא שולח השתקפויות אלינו לכאן. שימו כעת את הזמן במקומו של המרחב: זה אשר היה בעל טבע דומה לגופי האסטרלי, מצוי היה שם בעידנים הבראשיתיים. הזמן לא פסק להיות. עודנו שם. כשם שבמרחב עשוי האור לנצנץ עד הנה כך עשוי לפעול לעבר ההווה מה שמצוי היה בעבר לפני עידנים רבים.

כשאנו מדברים מבחינה עקרונית, הרי שכל האבולוציה המתייחסת לזמן מצויה במקומה. כל מה שהיה קיים פעם לא נעלם (וטבעו שלו זהה היה לזה שבהיותו באתר החיצון דומה הוא לגופי האסטרלי).

כאן אני נוגע בדבר מה המצוי רוחית והופך זמן למרחב. למעשה לא שונה הדבר מהתקשרות למרחק רב בסיועו של טלגרף. בהרימי את הגיר אני מעורר תמונה באתר ויוצר תקשורת עם זה אשר מבחינת התפיסה החיצונית חלף כבר מזמן. אנו רואים את מיקומו של האדם בעולם באורח שונה לחלוטין מזה הנראה בתחילה. ואנו מבינים אף זאת מדוע מציגות עצמן בפניו חידות קוסמיות.

הוא חש בפנימו שיש לו גוף אתרי על אף שאין הוא מממש זאת לעצמו בבירור. (אפילו המדע של ימינו אינו מכיר בדבר בבהירות). האדם חש שגוף זה משנה בטרנספורמציה את גושי המזון שלו ומשנה אותם שוב להיותם כקודם. הוא איננו רואה זאת באבנים. הוא מגלה אתר כללי שהיה קיים אף בעידנים קדומים. באתר כללי זה פעיל משהו הנובע מעידנים קדומים יותר. על כן, אדם נושא בו עבר קמאי באורח דו-כיווני: עבר לא כל כך רחוק בגופו האתרי ועבר קדום יותר בגופו האסטרלי. כשהאדם ניצב מול הטבע כיום – הוא לומד בדרך כלל את הדומם בלבד. אפילו המהות החיה שבצמחים נלמדת כך שמייחסים לצמחים את החוקים של חומרי היסוד כפי שמתגלים הם במעבדה. האדם מחסיר מלימודיו את הצמיחה. זונח הוא את לימוד החיים שבצמחים שלו. המדע של ימינו לומד בעצם את הצמחים כאדם הנוטל ספר וסוקר את צורות האותיות אך אינו קורא. המדע בימינו לומד את כל הדברים באורח זה. ואמנם, כשפותחים אתם ספר אך אינכם יכולים לקרוא, נראות צורות האותיות מתמיהות למדי. אינכם יכולים להבין למעשה מדוע מצויה כאן צורה כזאת: ח, ולאחריה ל, ולאחריה ו, ולאחריה ן, – כלומר: חלון. מה עושות צורות אלה זו ליד זו? זוהי חידה באמת. דרך ראיית הדברים שסללתי לפניכם מלמדת לאמיתו של דבר לקרוא בעולם ובאדם. ב"למידה לקרוא" אנו מתקרבים בהדרגה לפתרון חידותינו.

ידידיי היקרים, אתם רואים שהיה ברצוני לסלול לפניכם נתיב כללי בלבד עבור חשיבת אנוש שלאורכו עשוי האדם לברוח ממצב הייאוש בו הוא מוצא את עצמו ואשר אותו תיארתי בתחילה. אנו נמשיך ללמוד כיצד עשוי האדם להתקדם עוד ועוד בקריאה של התופעות בעולם החיצוני ובאדם.

בעשותנו כך נהיה מונחים לעבור בנתיבי מחשבה שאליהם אין האדם בימינו מיודע כלל. ומה קורה בדרך כלל? בני אדם אומרים: "אינני מבין את זה". אך מה פירושו של דבר? פירושו של דבר שזה אינו חופף את מה שלימדו אותם בבית הספר ושהם התרגלו לחשוב באופן שאימנו אותם. "אך האם אין בתי הספר שלנו מושתתים על מדע אמיתי"? כן, אך מה משמעותו של זה? ידידיי היקרים, ברצוני לתת לכם דוגמה אחת בלבד של מדע אמיתי זה (אדם שאינו צעיר עוד מתנסה בדברים רבים כאלה). האדם למד למשל, שחומרי יסוד שונים נחוצים לתהליך שהתייחסנו אליו היום, כלומר, לקליטת חומרי מזון ולטרנספורמציה שלהם בתוך האורגניזם האנושי. מוצרי פרוטאין (חלבון), שומנים, מים, מלחים, סוכר ועמילן הועלו על נס כדרושים לבני האדם. ואז נעשו ניסיונות.

אם נחזור 20 שנים אחורה נמצא שהניסיונות הורו לאדם לצרוך לפחות 120 גרם פרוטאין ליום, אחרת לא יוכל לחיות. זה היה ה"מדע" לפני 20 שנה. מהו ה"מדע" כיום? היום די ב-20 עד 50 גרם ליום. בעת ההיא היה זה "מדעי" שהאדם עלול להיעשות חולה בתת-תזונה אם לא יצרוך 120 גרם אלה של חלבון. כיום טוען המדע שהדבר מזיק לבריאותו של האדם ליטול יותר מאשר 50 גרם לכל היותר. ושניתן להסתדר די טוב עם 20 גרם. אם יטול אדם יותר מזה ייווצרו חומרי ריקבון במעיים ותיגרם הרעלה עצמית. ועל כן יש בזה משום נזק ליטול יותר מאשר 50 גרם פרוטאין. זהו ה"מדע" של ימינו.

זאת איננה בעיה מדעית גרידא. לבעיה זו השלכות בחיים. חישבו אך זאת: לפני עשרים שנה כשהיה זה "מדעי" להאמין שהאדם זקוק ל-120 גרם פרוטאין נאמר לבני האדם שיסדירו את הדיאטה שלהם בהתאם. מישהו צריך היה להניח שהאדם ישלם עבור כל זה. הבעיה נגעה, אם כן, בספירה הכלכלית. הוכח בדקדקנות שלא ניתן להשיג 120 גרם פרוטאין מצמחים. כיום אנו יודעים שהאדם מקבל את הכמות הדרושה של פרוטאין מכל סוג של דיאטה שהיא. אם רק אוכל הוא די תפוחי אדמה, אין עליו לאכול הרבה מהם, עם מעט חמאה – הוא מקבל את הכמות הדרושה של הפרוטאין. היום בטוח הדבר מבחינה מדעית שכך הדבר. ויתר על כן, זוהי עובדה שאדם הגודש עצמו ב-120 גרם פרוטאין רוכש לו תיאבון מאוד לא מאוזן. אם לעומת זאת, הוא מקפיד בדיאטה שנותנת לו 20 גרם פרוטאין ויקרה לו מדי פעם בפעם ליטול מזון המכיל פחות מזה (ואשר יסב לו לתת-תזונה) כי אז יעזוב דיאטה זו. האינסטינקט שלו ביחס למזון נעשה אמין. כמובן שישנם עדיין אנשים בתת-תזונה אך לדבר זה סיבות אחרות ולבטח אינו נובע מחוסר פרוטאין. לעומת זאת, ישנם בוודאי המון אנשים הסובלים מהרעלה עצמית ומדברים רבים אחרים הואיל וגדשו עצמם בפרוטאין.

אינני רוצה לדבר כעת על מחלות זיהומיות אולם ברצוני אך להזכיר שאנשים נעשים רגישים מירבית לזו הקרויה אינפקציה, כשנוטלים הם 120 גרם ליום. בקלות יקבלו דיפטריה או אפילו אבעבועות רוח. בנוטלם 20 גרם בלבד כמעט ולא יהיו נוטים להידבק במחלה.

אם כן, היה זה פעם מדעי לומר שהאדם נזקק לכל כך הרבה פרוטאין עד כדי להרעיל את עצמו ושיהיה חשוף לכל סוג שהוא של אינפקציה. זה היווה את ה"מדע" לפני 20 שנה! כל זה מהווה חלק מ"מדע". אך בראותנו מה היה מדעי בנוגע לעניינים חשובים מאוד אך לפני זמן קצר, הרי שמתערער בקיצוניות האמון שלנו במדע כזה.

אל הדבר הזה יש לתת את הדעת בפוגשנו מחקר לימודי כאנתרופוסופיה הנותנת לחשיבתנו ולכל הלך נפשנו כיוון שונה מזה המקובל בימינו. היה ברצוני אך להצביע לעבר מה שנפרש, בראש ובראשונה, כהוראה מכינה בהשגת אורח חשיבה שונה, נתיב שונה להתבוננות מעמיקה בעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *