מאבן גיר ועד לוציפר – 07

מאבן גיר ועד לוציפר

תשובות לשאלות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA349/2

12 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך

מפברואר ועד יוני 1923

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה שביעית 9.4.1923

חלום, מוות וראינקרנציה

אנסה עכשיו להמשיך את שיחתנו על הדברים שתיארנו בימים האלה. סיפרתי לכם במונחים כלליים יותר כיצד יסוד זה של רוח ונפש באדם משתייך לחיים בעולם הפיזי הנתפס על ידי החושים. היום, אני רוצה לקחת זאת הלאה. אמרתי לכם קודם לכן שאם ברצוננו לדעת משהו אודות דברים אלה זה לא יועיל לומר: "השכל ההגיוני, ואחרי הכל יש לי אחד כזה, צריך להחליט הכל, וכל דבר שבו אינו יכול לפסוק אינו קיים". אנו באמת צריכים לזכור שאנו עוברים דרך תהליך של התפתחות אפילו בחיים רגילים. רק חישבו איך היה זה אם היינו נשארים ברמה של ילד בן שלוש! היינו רואים את העולם בדרך שונה מאוד. ילד בן שלוש מרשה לעצמו ללמוד כל מיני דברים. הוא באמת ישן עדיין ביחס לחיים הרגילים. ילד בן שלוש אפילו אינו יכול לדבר כראוי. הוא לומד את השפה. וילד בן שלוש הוא צנוע ולא יהיר. הוא מרשה לעצמו ללמוד. הוא לבטח לא היה כה צנוע אם לא היה ישן למחצה, אחרת היה אומר: "מדוע ללמוד? אנו יודעים זאת כבר!" זה מה שאנשים אומרים: "אנו כבר יודעים זאת, ומשום שאין לנו תובנה ביחס לדברים של רוח ונפש עם השכל ההגיוני שלנו הם פשוט לא קיימים".

אם הייתי ילד בן שלוש והייתי אומר: "אני לא רוצה ללמוד שום דבר נוסף. מספיק לי לומר אבא ואמא וכמה דברים אחרים – רסק תפוחים וכן הלאה", זו יכולה להיות נקודת ראות של ילד. אבל אפילו כאשר רכשנו את השכל הרציונלי הרגיל עדיין יש משהו בתוכנו שיכול להתפתח הלאה. ואם נפתח את הכוחות הרגילים של תובנה שיש לנו וניקח אותם הלאה, נוכל לעשות זינוק נוסף, כמו הזינוק שעשינו מילד צעיר לאדם בוגר. כל זה תלוי כמובן בהשגת תובנה. וביסודו של דבר זה צריך להיות כבר חלק מהחינוך האנושי. היום אנשים אינם יכולים שלא להיות יהירים ולומר: "אני יודע הכל, וכל דבר שאיני יודע אינו עסקי". אדם אינו יכול אלא לומר זאת משום שמרגע שנכנס לבית הספר הוא למד בדרך כזו שהורידה הכל למטה לשכל הרציונלי, אשר יש ברשותו, ואמרה שכל דבר אחר אתה יכול להאמין בו אבל לא לדעת אותו.

אתם רואים, זה צריך להיות ברור מאוד במחשבתנו שבאמת קיימת התעוררות מחיי היום יום הרגילים לידע אמיתי, בדיוק כפי שיש התעוררות משינה וחלימה לחיים רגילים. אתם צריכים פשוט להבין שאדם יכול באמת לדעת משהו אודות העולם רק אם ייקח נקודת ראות גבוהה יותר המאפשרת לו לראות מבעד לדברים המתרחשים, כפי שאנו רואים מבעד לחלום מנקודת הראות של העירות. כי רק במצב העירות אנו יודעים שהחלום אינו מציאות, אלא משהו התלוי בחיי העירות שלנו. אמרתי לכם ביום אחר: אם לעולם לא היינו מתעוררים היינו מאמינים שהדברים שאנו חולמים עליהם הם המציאות היחידה.

אבל בואו ונראה עכשיו מהו באמת החלום. אתם רואים, רבותי, אנשים הקדישו הרבה מחשבה לחלומות. אבל כל מה שאנשים אומרים אודות החלומות הוא באמת סוג של שטות, ביסודו של דבר. אלו באמת שטויות, כי אנשים אומרים: "טוב, כאשר המוח מתחיל רק להתנודד קצת האדם חולם". כן, אבל מדוע המוח רק מתנדנד קצת? כך הדברים שאנשים אומרים אודות חלימה הם באמת רק דרך להוכיח דברים. אבל אם ברור לכם שלבני אדם יש לא רק גוף פיזי זה [מצייר על הלוח] שאותו אנו רואים ויכולים לגעת בו, אלא שיש להם גם אספקטים אחרים שעליהם דיברתי, שלאדם יש גם גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני, ואם אתם אומרים לעצמכם שאני זה וגוף אסטרלי זה נמצאים מחוץ לגוף הפיזי ולגוף האתרי במשך השינה, תוכלו להבין קודם כל מדוע אדם אינו הולך בשנתו. הוא אינו הולך משום שהאני אינו נמצא בגוף הפיזי. אתם גם יכולים להבין מדוע תינוק צעיר אינו יכול ללכת. משום שהאני עדיין לא התעורר בתינוק הצעיר. כך אתם יכולים לראות מדוע אדם הולך. הוא הולך משום שהאני מחליק לתוך גופו הפיזי. אתם יכולים גם לראות מדוע אנשים אינם חושבים בשנתם. הם אינם חושבים משום שהגוף האסטרלי אינו נמצא בגופם הפיזי.

אתם רואים, זה מראה שאנו צריכים להבחין, אם אפשר לומר כך, בין גוף פיזי וגוף אתרי – השוכבים במיטה – ואני וגוף אסטרלי, הנמצאים בחוץ במשך השינה.

ועכשיו רק חישבו איך זה כשאתם מתעוררים או הולכים לישון. כאשר אתם הולכים לישון המצב הוא שהאני והגוף האסטרלי רק נפרדים. כך שיש שלב שהם עדיין חצי בפנים בדרך החוצה. השלב שבו האני והגוף האסטרלי נמצאים לגמרי בחוץ בא רק אחרי כן. אבל יש גם שלב שבו הם חצי בפנים וחצי בחוץ. אז אנו חולמים.

אנשים בדרך כלל חושבים שאנו חולמים במשך הלילה. למעשה אנו חולמים רק בהולכנו לישון ובהתעוררותנו. ומה אנו חולמים? טוב, אתם רואים רבותי, אנשים חושבים שאנו חולמים משום שאנו משתמשים במוח כשאנו ערים – זה מה שאומרים האקדמאים היום – ומשתמשים רק במוח העצמות של חוט השידרה כשאנו ישנים. זה מה שהם חושבים.

אבל אנשים אלה פשוט לא יכולים להתבונן בדברים! קחו חלום אמיתי. קחו את חלום האש, לדוגמא. אתם חולמים על אש גדולה. אתם חולמים על כל מיני דברים. וכאשר אתם מתעוררים, מישהו צועק "אש, אש", מבחוץ. אם כן, במציאות שמתם לב למשהו – לא ידעתם דבר על האש וכ"ו – אבל משום שהאוזן פתוחה, שמעתם למחצה צעקה זו, אש, אש! ומתוך הרגל קישרתם זאת עם האש, אבל באופן מסתורי למדי. וחלום האש שלכם עשוי להיות אודות דבר שונה למדי מכל מה שתראו במציאות. אתם עשויים לחלום, למשל, שהאש פרצה בגלל התפרצות וולקנית. אתם עשויים לחלום משהו שונה לחלוטין. וכאשר אתם חולמים על משהו שקרה לכם לפני שנים, אתם יודעים כמה מבולבל יהיה החלום. אולי היה לכם ריב קטן עם ילד אחר בימי נערותכם. עכשיו, אחרי שנים, אתם חולמים על כך. אבל בחלומכם אתם נהרגים או שהרגתם את חברכם. החלום משליך הכל לתוך מבוכה ובלבול. וזהו משהו שתמיד תמצאו בחלומות – הם משליכים הכל לבלבול ומבוכה.

עכשיו, כאשר אנו חולמים בהולכנו לישון העניין נשאר מבולבל. כשאנו חולמים בעת שאנו מתעוררים זה מתוקן, כי אנו רואים למעשה את המצב כפי שהוא. אנו חולמים שמישהו רוצח אותנו. הוא שם מחסום לפינו ואז בא ומכה אותנו עם מכשיר זה או אחר. אנו מתעוררים ומוצאים שסבלנו ממקרה ביש ופינת השמיכה נכנסה לתוך פינו.

אתם רואים, החלום לוקח דברים קטנים כבסיס, מוסיף להם הרבה ויוצר בלבול. אם בחדר שבו אתם ישנים האוויר רע, אתם עשויים לסבול מסיוט לילה, כפי שהוא מכונה. אבל אינכם אומרים לעצמכם בחלומכם: "האוויר רע, אני לא יכול לישון טוב", אבל יש לכם רושם של רוח רעה יושבת על החזה שלכם וגורמת ללחץ. אתם מכירים את הסיפורים והאגדות על כך. סיוט לילה נגרם כשאנו שואפים אוויר רע לתוך ריאותינו.

כיצד צומחים החלומות?

טוב, רבותי, בואו וניקח חלום התעוררות. האני והגוף האסטרלי רק החליקו פנימה אבל לא נכנסו במלואם. אלו הם החלומות הכי מוכרים לנו. כאשר אתם נמצאים בשלמות בתוך גופכם הפיזי אתם מביטים החוצה דרך עיניכם. אבל כאשר אתם לא לגמרי בפנים, אינכם מביטים החוצה דרך עיניכם. עליכם לראות זאת כך: מרגע שאתם נכנסים לתוך גופכם הפיזי אתם מסתובבים, אם אפשר לומר כך, ומביטים החוצה דרך עיניכם. אבל כאשר אתם עדיין חצי בחוץ אתם עוברים דרך העיניים, מחליקים דרך העיניים, ואז דבר אינו נראה ברור. אתם מפתחים אז כל מיני פנטזיות מבולבלות. אבל זה כל מה שיש לנו, כאשר אנו נכנסים לתוך הגוף אחרי שנת הלילה שלנו – רמזים מבולבלים אלו. וכיצד אנו מתקנים אותם למעשה? איננו מתקנים אותם. הגוף שלנו מתקן אותם עבורנו. אחרת תמיד נראה אש וולקנית פורצת בכל פעם שנשמע מישהו קורא "אש!" בחוץ. עינינו מאורגנות באורח כה מופלא שרק בהביטנו דרכם אנו רואים דברים נכונה. אם היינו מחוץ לגופנו במשך כל חיינו היינו נתונים לכל מיני דברים פנטסטיים כל חיינו. הגוף למעשה מאפשר לנו לראות את החיים נכונה.

אתם רואים, כאשר אנו מתבוננים בעצמנו כשאנו מחוץ לגופנו אנו למעשה בתוך האני שלנו ובתוך נפשנו. אנו מנותקים מהמציאות, מייצרים כל מיני רעיונות מבולבלים עם האני שלנו שצריך תמיד לקבל הכוונה נכונה מגופנו כאשר אנו מתעוררים כל בוקר. זה תודות לגוף שאנו רואים את הדברים כפי שהם. למעשה כשאנו חולמים אנו מנותקים מהמציאות, בחיינו על האדמה. החלום מראה לנו מי אנו באמת בחיים על האדמה.

אם תשיגו תובנה אמיתית ביחס לדברים ותתעוררו בדרך מסוימת עם תפיסתכם והבנתכם, תגיעו להבנה שבמשך החיים על האדמה האדם הוא מה שהוא חולם. הוא באמת פנטזיונר, ותמיד צריך לחזור למסלול בעזרת גופו. וכאשר הוא לגמרי ישן הוא באמת חסר אונים. במקרה כזה אינו יכול לקלוט דבר מהעולם. רק כאשר יש לו מעט מגופו הוא יכול לקלוט את העולם בפנטזיות.

אבל בדיוק כאשר אדם יודע זאת הוא אומר לעצמו: "מהו החלום, באמת? מה למעשה מראה לי החלום?" החלום מראה לנו שבאמת איננו יודעים דבר על גופנו. כי אם היינו יודעים היינו יכולים גם לראות את העולם החיצון נכונה. אנו צריכים לברוא מחדש את עינינו בנפש וברוח. אבל איננו יכולים באמת לעשות זאת, אנו תלויים בגוף הנותן לנו את הכוח של העיניים. החלום מראה לנו אם כן, כמה מעט אנו יודעים על גופנו.

עכשיו תזכרו במה שאמרתי לכם יום קודם שעלינו ליצור גוף זה עבור עצמנו. התורשה היא כלום. מה שיש לנו כאשר אדם מתחיל את קיומו על האדמה הוא חומר שהתפורר לאבק. אמרתי זאת לכם. היסוד של רוח ונפש צריך להיכנס לתוך זה. האדם צריך תחילה לבנות את כל החומר עבור עצמו. אם הוא מבין את טבע החלומות הוא יודע שאינו יכול לעשות זאת. וכאשר אנו רואים דרך טבע החלומות אנו מגלים גם משהו אחר.

ראו כמה קשה לחזור לאחור לשנות ילדותנו במחשבותינו. לפתע עולה מאורע כל שהוא בראשנו ואנו יודעים: "זהו משהו שאמא לא סיפרה לי. זהו משהו שראיתי בעצמי." זה משהו שקרה בשנה השלישית לכמה אנשים וברביעית לאחרים, וכן הלאה. כן, רבותי, עד אז האדם באמת ישן. אבל כאשר אתם מתבוננים בילד כזה בן שלוש שעדיין באמת מסוגל לישון – כי איננו זוכרים זמן זה, בדיוק כפי שאיננו זוכרים את הזמנים של שינה רגילה – אם תתבוננו בילד זה ביחס לחיים תמצאו שהוא יכול לעשות משהו שאיננו יכולים לעשות בשנים מאוחרות יותר.

כפי שאמרתי לכם, המוח מתפתח עד להתחלפות השיניים, עד לשנה השביעית. הביטו במוח של תינוק שזה עתה נולד ובמוח של ילד בן שבע. משהו קרה בילד זה, משהו פעל על המוח הזה. המוח עצמו אינו יכול לעשות דבר. המוח הוא כמו דינמו. דינמו מפתח מגנטיות ופעולתו של בית חרושות שלם תלויה בדינמו זה. אבל תחילה צריך לעבור זרם חשמלי דרכו, אחרת הדינמו לא יעבוד. המוח לא יעבוד אם לא יעבור דרכו זרם של חיי הנפש. הזרם של חיי הנפש הרבה יותר חזק בילד, ועד לחילוף השיניים הילד מפתח את המוח כולו, והוא עושה זאת בעיקר בשנים המוקדמות של חייו. לכן סיפרתי לכם על אימרתו של זאן פול, אדם חכם מאד: "אדם לומד הרבה יותר בשלוש השנים הראשונות מאשר בשלוש שנים באוניברסיטה."[1] העבודה שאדם צריך לעשות אז היא הרבה יותר מיומנת מכל עבודה אחרת שיעשה בעולם מאוחר יותר.

וכך אנו יכולים לומר לעצמנו: "כן, זהו משהו שהיה לנו, ואיבדנו אותו. עבודה פנימית זו של הנפש אבדה בדיוק בזמן שבו רכשנו מודעות. זה אבד לנו." וכאשר אנו מבינים זאת אנו יודעים שפחות ופחות אנו יכולים לעשות זאת. משרכשנו מאוחר יותר את היכולת להביט אחורה לתוך החיים, מתחילים לחוש קצת מוזר כשרואים כיצד הכל התרחש. כי כאשר היינו נערים בני 14 עדיין היינו מסוגלים לעשות מעט מהשפע הגדול של הדברים שיכולנו לעשות בגיל שלוש או מיד לאחר הלידה. אז אדם יכול לעשות הכי הרבה. בגיל 14 הוא יכול לעשות הרבה פחות. ובגיל 30 נותר לו כה מעט שהוא יכול רק לעכל דברים – אבל אינו יכול לפתח אותם. בגיל 50 או 60 אדם נהיה ממש חמור כשמדובר בעבודה של פיתוח הגוף האנושי. ואז אדם מבין כמה טיפש נהיה ככל שהחיים על האדמה נמשכים. זה חיוני עבורנו לגלות שכשחיים 20 או 30 שנה מאבדים משהו מהחוכמה. וכשחיים 30 או 40 שנה מאבדים הרבה יותר. ואחרי כן נהיים ממש חמורים ביחס לכל הדברים שצריכים לעבוד עליהם באופן פנימי.

אבל כאשר מתחילים לרכוש תובנה, את היכולת להביט אחור אל החיים, זה באמת גורם לנו לחוש הערכה גדולה ליצורים החכמים שהיינו כתינוקות צעירים מאוד. יתכן והייתם מאוד מכוערים אז. אבל יכולתם לשנות הכל, אם הייתם ברנשים מכוערים. בגיל 15 אדם כבר לא יכול לעשות עצמו יפה. כתינוק צעיר הוא יכול לעשות בדיוק זאת. כל התינוקות הצעירים יכולים לעשות זאת.

זה חשוב אם כן, להבין לאיזה טיפש אדם נהיה במהלך החיים. זהו אספקט חשוב של החיים. משהבין זאת אדם הוא לא נהייה לשחצן אלא לאיש צנוע. אם תשיגו תובנה נכונה תבינו: "כילדים צעירים אתם באמת רוכבים על החמור ונוהגים בו בעצמכם. עכשיו, משבגרתם, אתם נהייתם חמורים." אתם רואים, צריך להשתמש כאן במילים חזקות, אחרת פשוט לא נגיע לשום מקום.

וזוהי גם כן הדרך לגלות את טבע החלומות. אתם תדעו זאת בעצמכם – בחלומותיכם אתם עשויים לחשוב עצמכם לקיסר סין או כל דבר שתרצו. יש הרבה סוגים אחרים של חלומות. אתם יכולים לחלום כל מיני דברים. אבל מה החלום מראה לנו? כאן אנו צריכים לרדוף אחר החלום ולראות כיצד הוא משתנה במהלך החיים על האדמה.

החלומות של תינוקות צעירים נפלאים למדי. חלומות של תינוקות עדיין מראים שלילד יש כוחות לעצב ולפתח את גופו. הם באמת קוסמיים. הילד חולם על דברים שחווה לפני שירד מטה לאדמה כי הכוחות הללו עדיין בתוכו. הוא צריך אותם כדי לפתח את מוחו. כאשר יש לכם מוח מעוצב להפליא זה הממוקם בחלק העליון של הגולגולת [ציור 21] – העיניים כאן והעצבים שהוא צריך כדי לראות כאן. על כל זה יש לעבוד בפרטים דקים ועדינים. הוא צריך לעבוד על כך לפרטי פרטים.

C:\Documents and Settings\Owner\Local Settings\Temporary Internet Files\Content.Word\CCE00000.jpg ציור 21

כן, רבותי, זהו משהו שאי אפשר ליצור על בסיס של ידע ארצי. אתם יכולים להשתמש בידע ארצי כדי לפתח מכונות פה ושם. אבל אינכם יכולים להשתמש בידע ארצי כדי לפתח את המוח. ובהתבוננות בחלומות של תינוקות צעירים אפשר לראות בדיוק שיש להם דרך לפתח את מוחם בחלומות שלהם. מאוחר יותר החלומות יהיו גם כן מאוד מיוחדים ומוזרים אם אדם אינו מנהל חיים בריאים. הם יפלו בהדרגה לחוסר סדר. וחלום הוא מלא בבלבול ומבוכה משום שאדם יודע כה מעט על גופו הפיזי, כי הוא אינו נמצא בתוכו.

הסיבה שאנו יודעים כה מעט על גופנו הפיזי היא שהחוכמה שניתנה לנו כשירדנו מטה לחיים על האדמה אבדה בהדרגה במהלך החיים, והשתנתה לאיכות של נפש. אנו מתעוררים ואומרים לעצמנו: "טוב, אם אתה מאמין בכל הדברים שחלמת – שאתה קיסר סין, אתה לבטח טיפש". אבל אנו עצמנו איננו יכולים לעשות דבר אלא לפתח איכויות של חמור, כי אין לנו גוף. איננו נמצאים בתוכו. איבדנו לחלוטין את היכולת לפתח את הגוף בדרך הנכונה, יכולת שהיתה לנו כילדים צעירים. הגוף צריך לבוא אלינו מבחוץ. אבל כאשר אנו יורדים שוב לאדמה זו, זה לא בא אלינו מבחוץ. במקום זה אנו פוגשים בחומר הרוס בביצית, ועלינו לבנות אותו בחלקים.

כל אלה הם דברים שעלינו ללמוד בין חיים לחיים על האדמה. בין שני חיים על האדמה עלינו ללמוד מה שאדם החולם על האדמה, יכול להיות. אתם רואים, כמה אנשים שעוינים את האנתרופוסופיה ומתנגדים לה אומרים: "אנשים אלה רק רוצים לחלום, הם באים עם כל מיני רעיונות פנטסטיים על העולם." הו, אבל אנתרופוסופיה מובנה למעשה שאיננו מייחסים יותר חשיבות לחלומות, כי חלומות מראים שאיננו יכולים יותר לעשות את הדברים שיכולנו לעשות עם הידע הלא מודע, העמום, שהיה לנו כשנכנסנו לעולם זה כילדים קטנים. אנו מבינים אם כן, בבהירות שרכשנו יכולת זו בעולם שאינו עולם זה כאן על האדמה, כי כאן אנו רק יכולים להיות מנותקים מהמציאות ביחס לאני האמיתי שלנו. יפה ככל שיהיה עולם זה, אנו רק יכולים להיות מנותקים מהמציאות שבו כשמדובר בידע של האני האמיתי שלנו. היחס שיש לנו לגוף, כל היחס לגוף, זה משהו שעלינו לרכוש בעולם אחר.

תרשו לי לומר לכם עכשיו שמישהו שיכול לראות מבעד לכל זה ומכאן גם מבין שתהליך זה של היטפשות נמשך עוד ועוד, יודע שקל לאבד ידע זה. אתם רואים, זה מאוד דומה לבחינה. כשמישהו צריך לגשת לבחינה הוא לעיתים קרובות דוגר עליה שנתיים ואז במהירות, מהר נורא, שוכח הכל. וככה זה עם הידע שאנו צריכים כדי לפתח את גופינו – אנו שוכחים אותו במהרה. רק ש"המהירות" שונה במקצת מזו של הבחינה. היא נמשכת במשך כל חיינו על האדמה. כאשר אנו מתים, אנו שוכחים פחות או יותר את מה שלקחנו עימנו מטה לתוך החיים הפיזיים בלידתנו. ימי חיינו הם פחות או יותר ימי השכחה שלנו.

עכשיו דמיינו שלאחד מכם יש זיכרון: "זה הייתי אני, ילד מתפתח. הדבר הראשון שאני זוכר הוא משהו שקרה כשהייתי בן ארבע." בואו ונניח שמישהו בן 60 כעת, ובגיל 60 נזכר במאורע שהתרחש כאשר היה בן ארבע. נדרשו לו 56 שנים אחרי ארבע השנים האלה כדי לשכוח, לשכוח פנימית. במשך 56 שנים השיכחה שלו התחזקה יותר ויותר. הוא בילה 56 שנים בלהיות יותר ויותר טיפש. לכמה יותר זמן הוא היה זקוק לשכוח את הדברים שעדיין היו עימו עד לשנתו הרביעית? טוב, הוא צריך היה זמן כפי ש-56 מתחלק לארבע: כלומר, פי 14 מתקופת הילדות המוקדמת שלו כדי לשכוח. משהגיע לגיל 60 דרושות לו פי 14 שנים כדי להשיג שוב את מה ששכח בעולם הרוח. 60 כפול 14 הם 840 שנים. אחרי כן הוא ישיג שוב את היכולת לרכוש את הדברים שיש לילד כדי לבנות את גופו בארבע השנים הראשונות. הוא יוכל אם כן, לחזור לאדמה זו אחרי 840 שנה.

אפשר לעשות חישובים כאלה, כפי שכתבתי לכם על הלוח, בדרך אחראית, רק אם מבינים בבהירות את המצב על ידי בחינה של מה שמונח בבסיסם של חלומותינו, את הדרך שבה החלומות לוקחים אותנו הרחק יותר ויותר מעולם הרוח.

אתם רואים, אם מישהו לא יכול להיכנס בזמן מסוים לגופו הפיזי, הוא מדיום. מישהו שנכנס לגופו הפיזי בזמן הנכון ומשתמש בו שוב – הוא אדם נורמלי. אבל כאשר מישהו מתהלך כל הזמן במצב שבו האני לא נכנס לגוף הפיזי – אפשר גם ללכת בשינה, אתה יכול לדבר כאשר אתה הולך בשנתך או לשכב במיטתך – איננו צריכים להיות מופתעים מכך. כי אם נזרוק כדור ביליארד על מישור, הוא ימשיך להתגלגל מעצמו. וכך אם מישהו אינו בריא, כשהכל עובר בקלות, לגוף שלו אין מידה נכונה של מוצקות, ואז הפעילות שמתרחשת באופן נורמלי במודעות יכולה להמשיך ולפעול ללא מודעות. אדם שכזה יהיה לאוטומט. המהלך בשנתו אינו אדם אלא אוטומט. וזה שמדבר מתוך שינה אינו אומר שום דבר אנושי. רק תנסו זאת. אתם תשמעו את הדברים המטופשים ביותר ממישהו המדבר בשנתו, כי הוא נהיה לאוטומט, האני שלו ונפשו אינם נמצאים בגופו.

אבל כאשר זה רק מקרה של חצי הדרך והאיש הוא רק חצי אוטומט – תהליך הכניסה הוא כזה שהאדם נכנס מהחלק האחורי של המוח, ומתקדם הלאה – כאשר מישהו נכנס רק חצי דרך, הוא יכול לעצום את עיניו, ומשום שעצבי הראיה נמצאים שם מאחור [ציור 21, מימין] הוא קולט משהו, אבל זהו משהו פנטסטי. והוא עשוי לספר כל מיני דברים פנטסטיים, משום שהוא אינו רואה אלא מקבל דימויים. השמיעה ממוקמת שם, וחוש הדיבור שם [מצייר]. וכך הוא יוכל גם לדבר. מדיומים מדברים, אבל הם אינם בעולם הזה. משום כך איננו יכולים להסתמך על דבריהם של מדיומים, כי הם רק חצי הדרך בתוך גופם הפיזי. זה לא נחשב כלל. הם רק אומרים דברים שאדם קולט באיכות החמורית שלו – מונח שאני צריך להשתמש בו כאן.

שמעתי כמובן גם על מדיומים שאמרו דברים נפלאים. זה נכון. מדיומים אומרים לפעמים דברים נפלאים. אבל זה לא צריך להפתיע אותנו. משום שאם תתרחש רעידת אדמה חזקה היכן שהוא, לדוגמא, בעלי החיים יעזבו את המקום לפני כן. בני האדם יישארו וירשו לרעידת האדמה להרוס אותם. החיות הן נביאות בטבען, כי קיים שכל הגיוני בכל מקום. הן לא דחסו את עצמן עדיין עם שכל. המדיום הוא אם כן, משהו היורד למטה לרמה של חיה. הוא יכול לומר דברים נפלאים, ואפילו לחרוז אותם בחרוזים יפים יותר מחרוזיו של גיתה – טוב, אתם רואים, משום שהוא יורד מטה לרמה של שכל הגיוני של חיה.

המקרה המנוגד הוא של מישהו המשיג תובנה בדרך האנתרופוסופית. הוא צריך לא רק להיכנס חצי דרך, כמו בחלומותיו, אלא צריך לדעת הכל בדרך שבה אדם אחר יודע זאת, וכתוספת גם לדעת את הדברים שאפשר לדעת כאשר מתעוררים בפעם השניה. כאשר מתעוררים בפעם השניה מקבלים מושג כיצד זה. אתה אומר לעצמך: "כן, אם עשית משהו בחייך על האדמה כדי לדעת את האדם, זה יעזור לך אחרי המוות". אתה תמצא שקל יותר אחרי המוות ללמוד לדעת שוב את הגוף האנושי. מה שאדם צריך ללמוד בין מוות ללידה הבאה זה הטבע הפנימי של הגוף האנושי. ואתם באמת צריכים להבין שזה לוקח הרבה זמן ללמוד לדעת את העולם. סטודנטים מזיעים הרבה כאשר הם צריכים ללמוד הכל אודות העולם החיצון, לומדים לחשב כיצד הכוכבים נעים במסלולם, וכן הלאה. כיצד נראה העולם כאשר הסרטנים של ימינו עדיין לא היו קיימים וכן הלאה. יש הרבה מה ללמוד. כן, אבל הדברים שעלינו ללמוד על כל הדברים שנמצאים מחוץ לאדם כאן על האדמה, הם כלום בהשוואה לדברים שעלינו ללמוד על האדם הפנימי.

בוודאי תאמרו: "אבל אנשים לומדים אודות האדם הפנימי כאשר מישהו מת. אז הם לומדים הכל. הם חותכים אותו לחתיכות קטנות, את האדם, ולומדים מהגווייה כיצד נראה האדם בפנים." אבל זה עניין שונה לחלוטין. כל הידע שאתם יכולים להשיג מגוף מת לעולם לא יאפשר לכם לייצר אדם חי. כן, כמובן, עבור זה אתם צריכים התעברות. אבל אדם שעשה את לימודיו בעולם הרוח בין מוות והלידה הבאה מעורב למעשה בהתעברותו. על האדמה, אנו יכולים רק לרכוש תובנה לתוך הדברים המתים. איננו יכולים לרכוש תובנה לתוך משהו חי, משהו רגיש וחושב.

לא הייתי מעז לכתוב דברים אלו עבורכם אם באמצעות תובנה גבוהה יותר אדם לא היה רואה שהאדם מתרחק יותר ויותר מעולם הרוח במהלך חייו על האדמה. כילד – בואו ונניח שהוא מת בגיל 16 – כן, אז זה יהיה שונה כאשר יזכור לאחור עד לשנתו הרביעית. הוא מת בגיל 16 אולי וזוכר לאחור לאורך 12 שנים, שהן 3 פעמים 4, ואם הוא חי עד לגיל 16 דרושות לו אם כן, באמת רק 48 שנים לפני שיופיע שוב. זה באמת כך שאפשר לצמצם זאת לחישובים.

אבל משהו ראוי לציון ביותר מראה עצמו כאן, רבותי. כידוע לכם הגיל המכובד תמיד נחשב ל-72. כאשר מישהו הגיע לגיל 72, השנים שבאות לאחר מכן הן באמת מתנה. כך אתם רואים [כותב על הלוח], זה הגיל המכובד של 72. הבה ונניח שזקן נכבד זה הוא באמת אדם מצוין, כפי שהם היו באמת בזמנים מוקדמים יותר. היום אנו כה חסרי תשומת לב שאנו זוכרים כה מעט משנות ילדותנו. אבל אנשים קדומים זכרו לאחור עד לשנתם השלישית או השניה וכך היו להם שבעים שנה לשכוח את חכמת הילד, החכמה הגבוהה יותר. זה אומר 35 כפול 2. בעולם הרוח, הם זכרו לאחור הרבה יותר מאיתנו היום, עד לתקופה של 35 כפול 72 שנים, שזה יותר מ 2000 שנים.

אתם רואים, אם אתם מביטים בשמש באביב, היא זורחת במזל דגים. בזמנים קדומים יותר היא זרחה במזל טלה, ולוחות השנה של היום עדיין מראים את הטלה כנקודה שבה זורחת השמש. ואין זו האמת. השמש זרחה במזל טלה עד למאה ה-15. בזמן ההוא היה נכון לומר: השמש זורחת במזל טלה. האסטרונומים נהיו עצלנים מאז וממשיכים לומר אותו דבר, גם אם השמש לבטח לא זורחת יותר במזל טלה היום אלא במזל דגים.

עכשיו תניחו שלמזל דגים יש גודל מסוים. יש שנים עשר מזלות כאלו. כאשר השמש תעלה שוב בשנה הבאה, זה יהיה היכן שהוא במזל דגים. ב-21 למרץ, כפי שאמרתי. ואם תביטו בה שנה לאחר מכן, היא תנוע קצת הלאה, ולא תזרח בדיוק באותו מקום. שנה קודם לכן היא זרחה מעט לאחור, ושוב לא באותו מקום כמו בשנה לפניה [מצייר על הלוח]. השמש צריכה תקופה מסוימת כדי לעבור דרך המזל כולו. תחילה זה היה ממש בתחילת הדגים, ויבוא הזמן שבו תזרח בסוף הדגים. היא תרחיק לכת כה עד שתזרח לא בדגים אלא במזל דלי, ואחר כך במזל גדי, וכן הלאה. לוקח לשמש לעבור דרך מזל שכזה אותו זמן הדרוש לאדם זקן מאוד בממוצע לחזור שוב לאדמה.

זה מאוד משמעותי אם כן, שהשמש נעה ממזל אחד למשנהו. בספרי: מדע הנסתר בקוויו העיקריים הצבעתי תחילה על הקשרים שיש לחזרתו של האדם עם תנועות השמש. ואנו יכולים להניח – המדע גם מראה זאת – שכאשר בני אדם מתים היום, הם משיגים את הידע שהם צריכים לבנות את גופיהם שוב תחת ההשפעה של הדגים. והם יחזרו כאשר לא יצטרכו יותר ללמוד דבר מהדגים אלא ילמדו מהדלי. ואז ילמדו מהגדי. ואז שוב מהקשת. ואז ישובו שוב כשיצטרכו ללמוד מהעקרב. ושוב כשיצטרכו ללמוד ממאזניים. ואז מהבתולה, מהאריה, מהסרטן, מהתאומים, מהשור ומהטלה. ואז יחזרו שוב להתחלה. וכמובן שילמדו הרבה מאוד עד אז. הם יעברו דרך גלגל המזלות כולו במשך 25815 שנים, דרך משהו כמו 12 חיים ארציים, 11 או 12 חיים ארציים. ועכשיו מישהו עשוי לומר: "בסדר, אתה אומר לנו שבני אדם לומדים את הדברים שהם צריכים על האדמה כל פעם ממזל אחר, מזל שנראה שונה למדי." אם תביטו מעלה לדגים, הם נראים שונים מאוד מהדלי, לדוגמא, או מהגדי, וכן הלאה.

אבל רק חישבו שהייתם פה לפני 800, 1000, 1500, 2000 שנים. הדברים היו שונים מאוד על האדמה אז וחייתם חיים שונים מאוד. אולי הייתם איכרים מרוצים בעלי משק קטן מאוד, עם בטן עגולה ונחמדה ומרוצים מאוד. עכשיו אתם בתנועה של פועלי תעשייה. זהו משהו שלמדתם מהדגים. בזמן מוקדם יותר, כאשר גידלתם בטן עגולה ונחמדה והייתם איכרים מרוצים, למדתם זאת מטלה. וכך אנשים לומדים את הדברים שהם עושים על האדמה מהמזלות עצמם.

אתם רואים, אנו יכולים עכשיו לומר שהאדם סובב בהדרגה. אם הייתם כאן בשנת 825 לפני הספירה, למשל, במאה התשיעית, הייתם אולי איכר עגול בטן זה. עכשיו חזרתם תחת ההשפעה של דגים. אבל אם תעברו את המחזור כולו ותחזרו אחרי 25815 שנים, תלמדו כה הרבה במשך הזמן שלא תצטרכו להיות מה שהייתם לפני כן, כי תהיו אז על רמה גבוהה בהרבה כבני אדם. כך עלינו לומר לעצמנו: אחרי 25815 שנים, כשנחזור שוב לאדמה, לא נצטרך לרדת מטה לאדמה בדרך זו, כי נלמד כל דבר שיש ללמוד במזל זה.

ואתם רואים, כאן אנו מגיעים למשהו שדיברתי עליו לפני כן. אנשים שלמדו גיאולוגיה בדרך מודרנית מאוד מלומדת יאמרו לנו: "לפני 25 מיליון שנה הדברים נראו כך וכך על האדמה." השאלה היא, כיצד יודעים אנשים אלה שהאדמה היתה גוף נוזלי לפני 25 מיליון שנים? דיברתי על דברים דומים בפניכם קודם לכן, אבל לא על תקופות ארוכות כאלו של זמן. כיצד הם יודעים?

הם לומדים על מפלי הניאגרה, למשל. המים נופלים למטה על הסלעים. המים שוחקים חלק מהסלע שעליו הם זורמים, וניתן לחשב כמה נשחק מהסלע על ידי המים במשך שנה. ובהתחשב בכך ניתן למצוא עד לאן התרומם הסלע כאשר המים עדיין לא התקררו והתקיימו כקיטור. וכך הם הגיעו ל-25 מיליון שנים אלו.

וזה בדיוק כפי שהייתי בודק את ליבו של מישהו. היום הוא התשעה באפריל, אם נבדוק את הלב היום ושוב אחרי חודש, זה ישתנה מעט. ואחרי עוד חודש זה ישתנה קצת יותר. ואם ניקח את השינויים הקטנים הללו, נוכל למצוא מה היה מצבו של הלב לפני 300 שנה. זה יפה, אבל הלב לא התקיים אז. החישוב מדויק, אבל האובייקט עדיין לא התקיים אז. וכך זה ביחס לקיומה של האדמה לפני 25 מיליון שנה. החישוב מדויק לחלוטין, אבל האדמה עדיין לא התקיימה אז. והם גם מחשבים חישובים כיצד תיראה האדמה בעוד 25 מיליון שנה. הם רק הולכים בכיוון ההפוך. אבל האדמה כבר לא תתקיים אז. בדיוק כמו עם הלב, אשר הוא קצת פחות טוב יום אחר יום. אפשר למצוא מה יהיה מצבו של הלב בעוד 300 שנה, רק שלא תהיו כאן כבני אדם פיזיים בעוד 300 שנים. החישוב הוא נכון. אנשים הם עיוורים, מרומים על ידי העובדה שהחישובים שלהם מדויקים לחלוטין. אבל האדם אינו חי כה הרבה זמן כמו בחישובים. כשתשובו אחרי 25815 שנים תמצאו שהאדמה נמסה בינתיים. תגלו בהתגשמויות הרצופות שלכם שיהיה עליכם למצוא את דרככם בעולם בדרך שונה. האדמה כבר לא תתקיים אז. תהיו חופשיים ממנה. אתם תתקדמו לצורה גבוהה יותר של חיים.

ואם ניכנס לעניין בדרך הנכונה נוכל להיות מדעיים למדי ולהרחיק עד לזמן שעליו מספרות האגדות העתיקות, האומרות שהאדם לא יצטרך יותר לעבור דרך מספר של התגשמויות על האדמה, ולא יצטרך לחזור שוב לאדמה. עד אז הוא צריך ללמוד מספיק כדי שיוכל להתנהל ללא גוף פיזי. ועד אז האדם צריך בהדרגה להגיע לנקודה שלא יהיו לו יותר חלומות מטורפים כפי שיש לו היום, ולא עוד יתרחק כל כך מעולם הרוח.

כל זה יתן לכם תוצאה חשובה ביותר, רבותי. כי עליכם לומר לעצמכם: אנשים הנאבקים כנגד השגת ידע על עולם הרוח אינם רוצים שחוכמה תבוא אל האנושות. הם רוצים שאנשים יתהלכו כחמורים על האדמה ללא יכולת חזרה. כי משהשיג ידע אודות בני האדם בעודו על האדמה, ידע חי ולא רק ידע המבוסס על הגוף המת, האדם מתפתח הלאה ויכול גם להשיג תובנה אמיתית אחרי המוות ביחס למה שעליו לעבור שם.

אם בני האדם, מכיוון שאחרי הכל הם מתהלכים כחמורים על האדמה, ישארו חמורים, כפי שכמה טיפוסים מפוקפקים רוצים, טיפוסים מפוקפקים אלו יגרמו לו לאבד לגמרי את קיומו הרוחי. הם מדברים אליו על אושר נצחי. אבל בעשותם זאת הם לוקחים ממנו את מה שניתן לו. זהו משהו שצריך להיאמר. זהו דבר נורא.

אנתרופוסופיה צריכה, אם כן, להראות לבני האדם שהם באמת מסוגלים לרכוש תובנה ועימה להיכנס שוב לתוך עולם הרוח. זוהי האמת, אתם רואים, ולאנתרופוסופיה יש באמת שליחות חשובה וחשיבות חברתית גדולה עבור האנושות. כי כל השכל ההגיוני יעלם. וכאשר אנשים ירצו להמשיך ולהחזיק בשכל ההגיוני רק בעזרת המדע האנושי שבא מהגוף המת, התוצאה חייבת להיות מה שכבר מתרחש: האנושות חיה באפלה שכזו שהיא פשוט אינה יודעת מה לעשות. להסתלק מארגון כל הקונגרסים הנצחיים הללו, לדוגמא, ודברים אחרים שכאלה, ולהתקדם התקדמות אמיתית, האדם צריך באמת להתעורר. אבל אנשים שונאים להתעורר. כי אתם רואים, כאשר אנשים יושבים סביב לשולחנות הכנסים זה לא עניין רק של לשבת ביחד אלא גם של דיבור משמעותי. אבל כפי שאנשים הם כיום הם לא יודו שהם צריכים להתעורר תחילה ולהגמיש קצת את חשיבתם, כך שישיגו שוב גם רגשות פנימיים אודות השאלה החברתית. באופן בסיסי זהו רק מעשה טלאים. מה שדרוש הוא שאנשים באמת יגיעו לתפיסה והבנה של טבעם הפנימי בעודם עדיין על האדמה הזו, כך שיהיו מוכנים לעבודה שיצטרכו לעשות בעולם הרוח. כזה הוא באמת המצב.

לאנתרופוסופיה אין דבר עם המרת אמונתם של אנשים אינדיבידואלים. אינדיבידואלים אינם יכולים לעשות דבר, אבל אנשים רבים יכולים. המטרה של אנתרופוסופיה היא לעזור לאנשים רבים להשיג ידע אמיתי. ואז למעשה יהיה אפשר לעבוד עבור זמנים טובים יותר על האדמה.

גם זה משהו שרציתי לומר לכם, רבותי. עלי ללכת לציריך, סנט גאלן ווינטרטור עכשיו. כשאחזור אמשיך בשיחות הללו. אולי תחשבו בינתיים על כמה דברים שברצונכם לשאול אותי.

—————————————————————————————————————————-

  1. ריכטר, יוהן פאול פרידריך (1825-1763), שם עט זאן פול, סופר גרמני. בספרו Levana שעסק בחינוך, הוא כתב בהקדמה להוצאה הראשונה ב-2 למאי 1806: "הכרך הראשון עוסק בהרחבה בתקופת ההנצה של הילד והכרכים השני והשלישי בתקופת הפריחה. בראשון, תשומת הלב מתמקדת במה שאנו יכולים לקרוא המחזור האקדמי של שלוש השנים שבו הדלת לנפש, לדיבור, נפתחת לבסוף". ובקטע השישי, פרק 4, פיסקה 22: "הפירות של חינוך טוב בשלוש השנים הראשונות (א קורס שלוש שנים ברמה גבוהה יותר מן הקורס האקדמי) אינך יכול לקצור בעודך זורע… אבל אחרי כמה שנים עושר ושפע יצמחו להפתעתך וגמולך."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *