לקט התייחסויות לדבריו של רודולף שטיינר

מאת: פטר טרדובסקי Peter Tradowsky

פטר נולד בברלין בשנת 1934.למד חינוך ולדורף בגרמניה ולימד בבית הספר רודולף שטיינר בברלין בשנים 1962-1972. היה ממייסדי הסמינר הפדגוגי האנתרופוסופי בברלין, שם הוא לימד עד לפרישתו כמרצה. היה אחראי על מרכז החברה האנתרופוסופית בגרמניה. כתב ספרים רבים ביניהם את ספר על קאספר האוזר.

תרגום מגרמנית: חוה לוי ז”ל

עריכה: דניאל זהבי

רודולף שטיינר: “כעת, כשהכריסטוס צריך להופיע שוב, באתרי, עכשיו כששוב צריך לחוות מין מיסטריה מגולגותא, עכשיו תהיה לרע משמעות דומה כפי שהיתה ללידה ולמוות עבור התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, הביא כריסטוס-ישוע אימפולס עבור האנושות הארצית מתוך המוות. ניתן לומר: מתוך המוות נוצר זה שזרם לתוך האנושות. בתקופה החמישית הפוסט-אטלנטית מובלת האנושות בצורה פרדוקסלית לחידוש המיסטריה של גולגותא – מתוך הרע. באמצעות הרע ייווצר מצב שהכריסטוס יוכל להופיע שוב, כשם שהופיע בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית – דרך המוות.”^[1]

פטר טרדובסקי: מדובר כאן בחוויה שכוללת את הישות המלאה של האדם: את ההכרה (דעת), את הרגישה ואת התפישה במובן של התמודדות רצונית. משמעות החוויה המשולשת הזאת אינה אמורה לעמוד ממול, אלא להיחוות בתוך האדם עצמו, מבלי ליפול קורבן לרע. המרחק לא נוצר מבחוץ, אלא על ידי תהליך מתמשך של הכרה והחלטה באופן פנימי. תהליכים אלה גורמים לאט לאט שינוי באדם, שינוי המאפשר לו לקלוט את הופעתו החדשה של הכריסטוס. רודולף שטיינר מצביע על כך במשפט:

“בתקופה החמישית תובל האנושות מתוך הרע בצורה פרדוקסלית לחידוש המיסטריה של גולגותא.”

אפשר להכיר בפרדוקס כקטגוריה של הרוחניות. אבל הפרדוקס של התהליכים צריך להתקבל במודעות מלאה, אחרת לא מעיזים להיכנס לתוך זה. האופי המוזר של המאה העשרים טמון במילים אלה. האנושות עכשיו חשופה לרע באופן רדיקלי. מצב כזה עוד לא היה, במעבר שלה לעידן הבהיר, על מנת למצוא את הטוב. ניתן גם לומר שהמסך שכיסה עד כה את העולמות הרוחיים הוסר וכך יכולות הישויות הרוחיות לפעול על האדם בצורה ישירה, מיידית. זוהי סיטואציה חדשה, מיוחדת ורק חלק קטן ביותר של האנושות מודע וחדור בה עד כה. עבור ההווה והעתיד הכל תלוי בכך אם אפשר יהיה לפתור את השאלה של החוויה ולגמור עם הרע.

רודולף שטיינר: “האזורס – הרעים – הן ישויות שעומדות ברצון שלהן לרע, בדרגה אחת גבוה יותר מאשר הישויות האהרימניות ובשתי דרגות מאשר הישויות הלוציפריות.”

“הישויות האַזוריות פועלות בפנימי ביותר של האדם, בנפש התודעה עם האני, על מנת שהאני יתאחד עם החושניות של האדמה. הם יתלשו חלק אחר חלק מתוך האני. במידה והישויות האזוריות יתיישבו בנפש התודעה – יהיה האדם חייב להשאיר חלקים של הווייתו על האדמה. מה שנופל קורבן לישויות האזוריות יהיה אבוד ללא שום אפשרות להחזרה. לא שהאדם כולו יהיה אבוד, אבל חלקים מתוך רוח האדם יהיו חתוכים.”

“תחשבו פעם מה פירוש המספר 666, אם הוא צריך לבטא את מה שדיברנו עליו? משמעותו של המספר הוא העיקרון שמוביל את האדם בחיים הפיזיים החיצוניים להתקשות מוחלטת, כך שהוא דוחף מתוך עצמו את היכולת להתגבר על העקרונות הנמוכים ולעלות לעקרונות עליונים. מה שהאדם קיבל כגוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני נמוך – לפני שהוא מתרומם לאני גבוה – ארבעת האותיות האלה מבטאות: האות ס – את הגוף הפיזי, האות ו – את הגוף האתרי, האות ר – את הגוף האסטרלי והאות ת – את האני הנמוך. כך אנו רואים את ההתקשות בארבעת העקרונות האלה, לפני שהם מתחילים בהתפתחות האלוהית שלהם. מחבר האפוקליפסה, יוחנן, היה יכול באמת להגיד: ‘למי שיש שכל (תובנה) יחשוב על המספר 666’. ועכשיו אנו רוצים לקרוא אותו. קוראים את זה כמובן הפוך מימין לשמאל:

400     200      6       60

ת          ר         ו        ס

ואז צריך להשלים את התנועות וזה נקרא כ- סורת, וזהו שמו של דמון.

לכל ישות רוחית כזאת נתנו לא רק שם, אלא גם סמל סימבולי. למשל, סמל הכבש של השמש המתנגד לסורת. בשביל סורת, דמון השמש, ניתן הסימן הזה – קו עבה, כפוף בתוך עצמו וקדימה שני קצוות מכופפות.” (מתוך סדרת ההרצאות: האפוקליפסה של יוחנן).

פטר טרדובסקי: באופן זה נקרא סורת על ידי רודולף שטיינר בפעם הראשונה האויב של כל התפתחות והוא מאפיין אותו כשולל כל שינוי. האדם שאינו מסוגל לקבל לתוכו את עקרון הכריסטוס של האהבה בתוך האני שלו – יצטרך ללכת בדרך הזו.

רודולף שטיינר: “המפלצת הזאת אשר מופיעה כדמון השמש אינה צריכה, על מנת לפתות את בני האדם, את חוסר המוסריות שאותו מכירים כבר בני האדם. רק כאשר הופכים את הכוח הספיריטואלי, כלומר, אם מעמידים את הכוח הספיריטואלי לשרות האני הנמוך, רק אז, יכולה החיה עם שתי הקרניים להתגבר על האני. השימוש הלא נכון של כוחות ספיריטואליים קשור לכוחות המפתים של החיה עם שתי הקרניים. אנו קוראים לשימוש הזה שאינו נכון של הכוחות הספיריטואליים: מגיה שחורה, בניגוד לשימוש הנכון שקוראים לו מגיה לבנה.”

פטר טרדובסקי: הפילוג באנושות יצמח גם הוא מפעולתו של סורת. בהתבוננות על ההתרחשות במאה העשרים יכול להתהוות הרושם שתהליך זה מתחיל כבר עכשיו.

רודולף שטיינר: “על ידי זה שהדור האנושי מתפצל, הוא מתכונן להגיע מצד אחד למצבים רוחיים יותר ויותר ועם זאת על ידי שימוש בכוחות רוחיים להגיע למגיה לבנה. מצד שני, אלה אשר משתמשים בשימוש לרעה בכוחות הספיריטואליים, מתכוננים לכוח הפראי ביותר של החיה בעלת שתי הקרניים ובזה להשתמש במגיה השחורה. לבסוף תתפצל האנושות לישויות המשתמשות במגיה לבנה ולכאלה אשר משתמשות במגיה שחורה. כך שבתוך הסוד 666 או סורת, טמון הסוד של המגיה השחורה. האפוקליפטי יוחנן מציג את זה בחיה בעלת שתי הקרניים שהיא זו המפתה למגיה שחורה, לפשעים האיומים ביותר באנושות.”

פטר טרדובסקי: פרספקטיבה אחרת נפתחת לנו במחקר של רודולף שטיינר, אותו הוא מוסר לנו ב 11.10.1918 בדורנאך.^[2] רודולף שטיינר עוקב שם אחר השאלה, איך זה הגיע למצב הנוכחי של נפש התודעה, שבה איבד האדם בנפש התודעה את הקשר האמיתי לטבע וגם לישות העצמית שלו. האדם חווה אומנם בלא מודע את ישותו, אבל אין הוא מסוגל לתפוס אותה במודע. התשובה מובילה לדבר מפתיע וגם מזעזע. סורת תכנן לשנת 666 אחרי הספירה התקפה הרסנית על האנושות. כוונתו היתה להכניס את נפש התודעה כמתנה לאנושות. זו היתה תקופה של התפתחות הנפש השכלית-רגשית באנושות. קל לראות שדבר כזה, מוקדם מידי, היה מוביל לתוצאות קטסטרופליות. הנפש השכלית היתה סובלת הפרעות קשות ביותר ונפש התודעה יכולה להתפתח רק מתוך פעילות האני.

רודולף שטיינר מבהיר את המימדים של כוונות אלה במילים:

רודולף שטיינר: “האדם חייב להתקדם לרוח העצמיות, לרוח החיים ולאדם הרוח. התקדמות זו היתה נלקחת ממנו. הוא היה צריך להישאר ולעמוד בנפש התודעה, במה שהאדמה יכולה לתת לו, אבל לא יותר. לא להתקדם למצב יופיטר, וונוס ווולקאן. אבל אז היה האדם נגמר. הוא לא יכול היה להתפתח יותר, אלא היה מפתח אגואיזם לתוך נפש התודעה ומעמיד כל דבר לאגואיזם הקיצוני ביותר.”

פטר טרדובסקי: מה שמבהיר את כוחו המסוכן של סורת בצורה גדולה יותר היא העובדה שכריסטוס עצמו צריך היה להקדים את האינקרנציה שלו, שהיתה צריכה להתקיים באמצע התקופה הרביעית (כלומר, 333 אחרי הספירה). אם ברצוננו לקחת את שנת 333, רק הכריסטוס כנושא הלוגוס, היה יכול לשמור את המצב באיזון מול סורת. תוכניתו של סורת היתה יכולה להתגשם רק בצורה מוגבלת. תקופתו של כריסטוס באה לפני סורת, אבל במובן מסוים, על כריסטוס היה לשמור על נקודת-זמן מסוימת על מנת להיפגש עם סורת על פי עקרון המאזניים. לאנושות אין חלק בזה באופן ישיר. היא גם לא נמצאה במצב של אפשרות וכוחות על מנת לקחת חלק בכך. תוצאות החקירה של רודולף שטיינר מבהירות שסורת פעל באופן ישיר לתוך ההתהוות ההיסטורית.

אם מכפילים את המספר 666, זאת אומרת 1332, 1998, 2664 – רואים פעילות הולכת וגוברת של סורת, גם אם הפעילות אינה מתבטאת רק בשנה אחת, אלא בתקופה ארוכה כמו למשל במאה העשרים. גם אם כריסטוס אינו מאפשר את פעילותו המלאה של סורת, נשארות בתהליך ההיסטורי תוצאות משמעותיות. נדבר על כמה נקודות מפני שהן בעלות משקל רב עבור ההווה והעתיד.

בתוך נפש התודעה, קובע האדם את עצמו קודם כל כאישיות עם הכוחות של האגואיזם. כאן מסתתרת הרוחיות. אבל המודעות צריכה להתרחב, האדם צריך לתפוס את האני שלו כישות רוחית בעולם הרוח.

רודולף שטיינר: “בעידן נפש התודעה יכול האדם להפוך לאדם אך ורק אם הוא עושה זאת במודעות. אחרת הוא נשאר חיה. הוא נשאר מאחור בהתפתחות האנושית שלו.”

פטר טרדובסקי: רצונו של סורת הוא למנוע זאת. מזה יוצאת התנגדות עצומה נגד פיתוח מודעות רוחנית, שבכל מקום ניתן להרגיש זאת וצריך להתגבר על כך. אחרת ייזרק האדם אחורה לחייתיות. מגמה זו שייכת לסימפטומים של הזמן. בהרצאה אחרת אומר רודולף שטיינר שכל האנושות קיבלה פגם מסוים מהאימפולס של 666, למרות שהכריסטוס הקהה אותו. פגם זה הגיע עד לגופניות ואיתו אנו נולדים עד היום. פגם זה ילך ויתפשט עם הזמן.

רודולף שטיינר: “זה הדבר שרצתה הישות שרצתה לחדור בשנת 666: היא רצתה לעשות את עצמה לאל.”

פטר טרדובסקי: “זאת אומרת שסורת רצה לבוא במקום כריסטוס. הוא חדור במה שעושה את האנטי-כריסטוס. המגמה של סורת היא לא השחרור, אלא השיעבוד של האנושות. זה מתבטא בכמה מנהיגים במאה העשרים.^[3]

רודולף שטיינר (11.10.1918): “יבואו אנשים שלא יפנו כבר את מבטם לרוח. הרוח לא תעניין אותם. אני אדאג לזה – כך אמרה הישות הזאת, סורת, שבשנת 869 יתקיים כנס בקונסטנטינופול, היכן שיבטלו את הרוח. בני אדם לא יפנו את התעניינותם יותר לרוח, אלא אך ורק לטבע ויפתחו דימויים של רוחות רפאים אודות הטבע.”

פטר טרדובסקי: תורה זו התפשטה מזמן וחרגה בהיקפה הגדול את הכנסיה הקתולית. היא שולטת גם על הפסיכולוגיה (שם לא מדברים על רוח). המשך האימפולס של סורת הוא לבטל גם את הנפש. כוונות אלה היו צריכות להתגשם בשנת 666 באקדמיה של גונדישפור (Gondishapur) והיוו את המתנגד הגדול של כריסטוס. הופעתו של מוחמד והאסלאם המעיטו את האימפולס של גונדישפור. אבל יחס מסוים בין האימפולס הזה והאסלאם הוא בעל משמעות גם להווה. הדרך שבה הציג רודולף שטיינר בשנת 1918 את סורת, יכולה ללמד אותנו שאימפולס זה נכנס בצורה שונה ובלתי מוכרת למאה העשרים. במיוחד על ידי זה שהוא חוזר בפעם השלישית: שלוש פעמים 666.

לעיתים קרובות היו מפנים תשומת לב לעובדה שהדיבור והמעשים של רודולף שטיינר, לפי מקום וזמן, נקבעו על ידי התחייבויות רוחניות (כלומר, מעולם הרוח). במקביל לתיאור של רודולף שטיינר ב-11.10.1918 – התרחשה הרעלת הגז והעיוורון הזמני של היטלר. משמעותי ביותר הוא שרודולף שטיינר מדבר באותם ימים על ההכנה הגדולה ביותר של סורת למהלך ההיסטוריה. כאן אפשר להגיד שהכרה חודרת ביותר בתוך יותר ויותר בני אדם בהווה ובעתיד נחוצים. הם נחוצים על מנת ליצור את הפגישה עם סורת במישור הפיזי בהכרה צלולה. אלמנט ההכרה הוא בעל חשיבות עליונה גם לגבי אהרימן. כי פעולתם תלויה בחוסר ההכרה של בני האדם. כך היטלר היה יכול להגיד בציבור: “את המפעל שכריסטוס התחיל, אני אוביל עד הסוף!” את שיגעון הגדלות שלו לא הכירו.

שנת 1933 היתה שנת עלייתו של היטלר לשלטון. באותו זמן אמורה היתה להיות גם הופעתו של כריסטוס באתרי. באביב 1919 קרא רודולף שטיינר קריאה ציבורית לגרמנים בשם: לעם הגרמני ולעולם התרבותי.”

הריקנות הספיריטואלית משכה את הדמונים לעם. חוסר ההכרה ברמה גדולה בעם הובילה לקטסטרופות הגדולות! רודולף שטיינר מדבר על היפוך גמור של החיים הסוציאליים: חיים רוחיים, חיים פוליטיים וחיים כלכליים. אילו הרעיון של השילוש החברתי היה מוצא את הגשמתו, אפשר היה לפעול נגד עלייתה של החיה בשנת 1933. היטלר ידע על הרעיון של השילוש החברתי. בתאריך 15.3.1921 הוא כתב בעיתון גרמני נגד שר החוץ הגרמני של אז שמונס (Simons) שהיה במקור יהודי וקרא לו חבר אינטימי של רודולף שטיינר.

מגמת הרצון של ישות הסורת היא להפוך לאל מזויף, להעמיד את עצמו במקומו של כריסטוס, להופיע בתור האנטי-כריסטוס. מגמה זו פועלת לפני 1933 ולאחר 1933 בעיקר בתוך היטלר. התופעה של היטלר מתרחשת ממש כאשר לוקחים את הרוח באופן רציני ואמיתי. – אם גם בדוגמא הרעה הזאת. סורת כמו כל הישויות הרעות אינו רוצה שיכירו אותו, כי ברגע שמכירים אותו ניתן גם לפעול נגדו. אומנם היו גם האחים שול (Scholl) שהעיזו לפזר עוד כרוזים.

בעומקים הבלתי מודעים, חווה האדם בלי הרף את עולם הרוח ואת ישויותיו. אבל זהו גם התחום של כל דבר דתי, קדוש ופולחני. לכן היטלר השתמש בתחום הזה בכל האספות של ההמונים. ההופעה הכללית של היטלר מראה שעטיפה גופנית אנושית יכולה לשרת בצורה מיוחדת במינה ולהיות לכלי שרת של ישות-סורת. זו לא היתה אינקרנציה, אלא אינקורפורציה חזקה.

ישות הסורת מראה את עצמה כאחת שחוטפת חופש ומתיישבת ברצון של בן-האדם, כי בתחום הזה נמצא האני אך ורק במצב של אי-מודעות עמוקה. ואילו נקודת המוצא האהרימנית נמצאת באינטלקט, בשכל.

השפעת סורת הולכת דרך המאות. אבל אין ספק שהשפעה זו מתגברת במאה העשרים, כשבסוף המאה יישא סורת את המספר 666 בפעם השלישית דרך ההיסטוריה. סורת נותן לזמן את החותמת האנטי-אנושית והאנטי-כריסטיאנית. את פגישת האנושות איתו בשנת 1933 ניתן להבין כמבחן. ניתן לפקפק באמירה שנורא יותר מאשר בתקופת היטלר כבר לא יכול להיות. שכן המצב הנוכחי הוא עוד יותר מסוכן ולו מהסיבה שחושבים שסורת פחות מסוכן. בשנות השלושים היה לחץ נוראי ואפילו כאב שהוביל אחר כך להתעוררות בתנועות התנגדות.^[4] היום נפרש יותר ויותר צעיף השכחה מעל האמת והמציאות של עולם הרוח, אבל בצעדים קטנים ואיטיים מאוד. הצעדים האלה זוחלים לתוך הנפש ולכן זה זדוני כל כך.

קאקלהאוס (Karzinom Kosmi) יצר את המושג: סרטן קוסמי. את הסרטן הקוסמי היו צריכים לסלק ואכן שלטון היטלר סולק. אבל כמו בניתוח פיזי יש גם כאן גרורות. וכך גם על מנת להכיר את תוצאות פעולתו של ישות-סורת בתוך האדם, נתבונן במטרותיו ובאידיאלים שלו. יש לראות איך הם מתבטאים באדם האינדיבידואלי. מה הוא יכול להשיג או לא זו שאלה אחרת, שכל אחד יכול לשפוט רק לעצמו.

סורת, דמון השמש, האנטי-כריסטוס, עוקב קודם כל אחר המטרה – להרוס את מעשיו ומפעלו של כריסטוס. למחוק את מעשיו של כריסטוס עבור האנושות. דבר זה מתייחס קודם כל לעובדה המרכזית של הנצרות: התחייה, אשר בונה שוב את הפנטום הפיזי-רוחי בתור גוף התחייה, שהוא יהיה לנושא האני האנושי. אבל זה מתייחס גם לזה שאימפולס הכריסטוס רוצה להאיר את האני האנושי ברוחיות שלו ועל ידי זה האני יכול להיכנס לתהליך של התהוות שעושה אותו לאזרח של שני העולמות במודע. אם האני, במובן של פאולוס, קולט את כריסטוס בתוכו, הוא מתקשר למעיין ההתפתחות והשינוי של ישות-האדם למאנס, בודהי ואטמן. סורת הוא האויב המובהק של התפתחות זאת. הוא רוצה לסתום את המעיין הזה. הוא רוצה עמידה במקום. אילו הוא היה משיג את זה ברצונו הכביר, היה זה ניצחון עבורו. הוא רוצה למנוע מהאני לקלוט את הכריסטוס לתוכו. את החשיבה הוא רוצה לקשור למוח הפיזי-חומרי. הכוונה של סורת היא להוציא את האני האנושי בכלל או לפחות לעבוד לקראת זה שהאני לא יהיה מסוגל יותר לקלוט את אימפולס הכריסטוס. אילו זה היה קורה, האדם לא היה יכול להתפתח יותר כאינדיבידואל.

ביחס לרגישה האדם מתקשר לסביבתו במישור של מודעות חלומית, שבה חי כריסטוס. סורת רוצה לקשור את הרגישה אך ורק לגופניות, מה שמביא לסובייקטיביות יתרה גם במישור הנפשי.

בתוך הרצון שואף סורת להוציא את האני האינדיבידואלי מתוך הרצון, וכך הוא נכנס לתחום שהוא בלתי מודע באדם ומונע ממנו מלהגשים את המטרות הקרמתיות שלו כאדם. ההיררכיות הגבוהות עזרו לאדם בעבר להגשים את הקרמה שלו וסורת רוצה למנוע זאת. הוא רוצה בעיקר שהאדם לא יגיע למודעות, אלא רוצה לטשטש ולמנוע זאת. הרצון – הוא הדבר הקדוש שאין לגעת בו ופעילותו של סורת גורמת לשינה בנפש, כך שהוא לא יוכל להגיע לשאלות האמיתיות לגבי חידות החיים.

כמעט מיותר להגיד שסורת הוא האויב של החופש האנושי, מפני שהחופש הוא מעשה מודע של האדם, כלומר של האני.

———————————————————————————————————————

1. הרצאה שניתנה בתאריך 25.10.1918 בדורנאך. מתוך הסדרה: מסימפטום למציאות בהיסטוריה המודרנית – GA185הציטוטים בהמשך הם מאותה הרצאה, אלא עם צוין אחרת. ↑
2. הרצאה שניתנה בדורנאך מתוך הסדרה: שלושה זרמים – GA184 ↑
3. למשל: היטלר, סטלין – הערת המתרגמת. ↑
4. תנועת ההתנגדות של הקצינים הגרמניים שעשו ניסיון להרוג את היטלר, התגלו והומתו כולם – הערת המתרגמת. ↑