כיצד תוכל האנושות  למצוא מחדש את אל עליון – 08

כיצד תוכל האנושות למצוא מחדש את אל עליון – 08

כיצד תוכל האנושות למצוא מחדש את אל עליון

רודולף שטיינר

8 הרצאות שניתנו בדורנאך ובאזל

22 בדצמבר 1918 – 1 בינואר 1919

GA 187

מגרמנית: אלישע אבשלום

תודה לאלישע אבשלום והוצאת תלתן על תרומת ההרצאה לארכיב!

הרצאה שמינית

דורנאך, 1 בינואר 1919

על סקירת התקופה שביצענו אתמול מוטלת קרן אור המסוגלת באמת להאיר, כאשר תופסים קודם כל את הצדדים השליליים של העניין – כאשר שואלים, כפי ששאלנו כבר לעיתים קרובות: מה הן המשמעויות העמוקות של האימפולסים שהביאו את האנושות בתקופתנו לאירועים קטסטרופליים כאלה, אך מה שחשוב עוד יותר – לתפיסה קטסטרופלית מסוימת כפי שהיא מופיעה באופן ברור מאד במאורעות הללו? כמובן שלא ניתן תמיד להטיל את המבט מיד על הסיבות העמוקות לאירועי הזמן. המבט מופנה יותר, הייתי אומר, אל פני השטח של האירועים, שם אפשר לתאר דבר זה או אחר. בתיאורים אלה לא מגיעים בשום פנים לדברים שאינם נכונים. בזאת חייבים להתחשב תמיד אם רוצים לצאת ברצינות מתוך התבוננות מדע-רוח. התבוננויות כאלו מתוך מדע-הרוח אינן מבקשות לומר שכל השאר אינו נכון, אך ברצונן להצביע כיום בעיקר על כך שכאשר מתבוננים בעולם אין זה מספיק להישאר בשכבה מסוימת בפני השטח, אלא נחוץ לחדור עמוק יותר אל המאורעות. לא ייאמר כאן היום מאומה חדש בכיוון זה, אך יש להזכיר דברים מסוימים אשר, אם מציבים אותם לפני הנפש כפרספקטיבה מסוימת לשנה חדשה, הם מאפשרים כניסה בדרך הנכונה לפרספקטיבה זו, הניצבת לפתחנו בדרך מזעזעת בהקשרים רבים.

תזכרו בוודאי כיצד הסברתי בימים אלה שאחד הדברים החשובים והמהותיים ביותר בהכרת-הידע של הזמן הנוכחי, הוא שהאנושות עומדת במובן מסוים בפני התגלות חדשה. זוהי אותה התגלות האמורה להתרחש, ובהקשר מסוים כבר מתרחשת, באמצעות רוחות האישיות, המעפילות, אם נרצה לבטא זאת כך, לדרגה של בוראות, בעוד שעד כה יכולנו לתאר כבוראות של מהלך העולם ושל האנושות רק את אותן רוחות המכונות בתנ"ך| אֱלֹהִים, שאנו מכנים רוחות הצורה. אלמנט של בריאה צף ועולה במה שיכול האדם להבחין בו במעקב אחר העולם החיצוני.

וכעת, תנאים מסוימים של טבע האדם גורמים לכך שהאדם ייאבק בתחילה כנגד הכרה של פריצת אלמנט רוחי מעין זה. האדם אינו רוצה בתקופתנו להיכנס לפריצה כזו של אלמנט רוחי. כשאנו תופסים את ההתגלות החדשה הנוכחית הזו, עלינו להבחין בין שני דברים. אבהיר את דברי בדברים שלהלן.

הקרדינל המפורסם| ניומן ביטא בעת הכתרתו ברומא אמירה מעניינת. הוא אמר שאין הוא רואה שום מרפא לכנסיה אלא בהתגלות חדשה. מאז עבר עשור, ופה ושם דיברו על השקפה מעניינת זו של הקרדינל ניומן. אך מה שנאמר על כך מצד הכנסיה וכל הקשור לאמונת הכנסיה, הוא שאסור לדבר על התגלות חדשה ויש להיצמד להתגלות הישנה. ולפני כל דבר אחר, אם נחוץ דבר כלשהו, זוהי רק הבנה של ההתגלות הישנה שתהיה טובה יותר מזו ששררה עד עתה.

בטענות הללו, העולות מכל צד אפשרי כנגד אמירתו של הקרדינל, שהיתה לו אינטואיציה לגבי פריצתה של התגלות חדשה, ניתן לראות כיצד נאבקת האנושות כנגד התגלות כזו. כעת יש להבחין, כפי שנאמר, בין שני דברים. בכך שהאנשים מתנגדים להתגלות זו, לא מתבטלת כמובן מן העולם העובדה שהתגלות זו מגיעה. ההתגלות הזו נוצקת כגל רוחי חדש דרך האירועים שלתוכם נארג האדם. האדם אינו יכול להדוף גל זה מן האדמה. הוא נוצק על פני האדמה. זוהי העובדה הראשונה.

ברצוני לומר שמזה זמן מה, במיוחד מאז תחילת המאה ה-20 – או ביתר דיוק משנת 1899 בערך – כשאנו מסתובבים בעולם אנו עומדים בתוככי גל חדש של חיים רוחיים הנוצק אל החיים האחרים של האנושות. וחוקר רוחי כיום הוא רק אדם המודה בכך, כלומר, המבחין שדבר מעין זה פורץ אל חיי האנושות. זוהי העובדה הראשונה.

העובדה השניה היא שבני האדם – דווקא בהתאם לתפיסתם הנוכחית – זקוקים להמרצה מסוימת, לאקטיביות מסוימת, כדי לשים לב שגל כזה נכנס לחיים. בכך עשוי להופיע הדבר המשמעותי, שמצד אחד נוצק באמת גל זה אל החיים ונמצא שם, אך מצד שני האנשים אינם מוכנים לשים לב אליו; הם נאבקים כנגדו. אל תסתכלו על עובדה זו באופן מופשט, משום שהמרכזים, נקודות המרכז כביכול שאליהן פורק גל זה את מטענו כמו גלי הזרם החשמליים במכשירי הקליטה של הטלגרף האלחוטי, מכשירי הטלגרף במישור זה, הן נפשות בני האדם. ואל תיפלו לאשליה על כך: בלב העניין, כאשר חיים בני האדם על האדמה, אזי פשוט הודות לכך שהם אנשי המאה העשרים, הם מהווים מכשירי קליטה ליסוד שנוצק אל החיים בדרך שתוארה. אדם יכול לסרב להודות בכך בתודעתו, אך אינו מסוגל למנוע שנפשו תקלוט את הלמות הגלים, את העובדה שהלמות הגלים תהיה בו.

יש לבחון ביתר דיוק עובדה זו. על פי הנחות היסוד השונות כפי שהבאנו אותן כאן לאחר שקיימנו התבוננויות אלו לאורך שבועות, יש לשאול: מה היא בזמננו היכולת המשמעותית ביותר של הנפש האנושית? זוהי האינטלקטואליות. וכאשר מודגש שוב ושוב, ובצדק, שהאדם חייב לחנך גם את כוחות הנפש האחרים ולא רק את האינטלקטואליות, הרי שהדגשה זו מתחזקת כל כך דווקא כיום, משום שהאדם מרגיש שהאינטלקטואליות היא היכולת המהותית לתקופה, ומאחר שהוא אפוף לגמרי באינטלקטואליות אין הוא צריך לדאוג ליכולות האחרות. דווקא משום שהאינטלקטואליות ממלאת בעידן נפש התודעה תפקיד כה חשוב, קיימת ההרגשה שאין צורך לדאוג לרגש, לתחושה. אך אלה הם בעלי חשיבות מיוחדת במינה לנוכח העובדה המזדקרת לעין שהאינטלקטואליות ממלאת תפקיד כה גדול.

עלינו ליצור כעת דימוי ברור על אינטלקטואליות זו. דיברתי עליה מנקודות המבט השונות ביותר. תיזכרו בוודאי שאפילו בהרצאות פומביות לא דילגתי על ההכרח לדבר על היסוד האינטלקטואלי בתקופתנו. דיברתי למשל על כך שתפיסת העולם של מדעי הטבע, בה אוחזים בסופו של דבר כל החוגים – כל אדם חושב כיום בדרך של מדעי הטבע, גם אם אינו יודע עליהם מאומה – משרתת במיוחד את האינטלקטואליות. גם כאשר מבצעים ניסויים, גם כאשר מתבוננים, מעבדים את הניסויים או את תוצאות הניסויים, את ההתבוננויות, עם האינטלקטואליות. דווקא בהשקפת העולם של מדעי הטבע, השגורה אצל האנושות בזמננו עד כדי כך שגם את החיים החברתיים היא רואה מנקודת המבט שלה, דווקא בהשקפת העולם של מדעי הטבע שולטת ואורגת לפנַי ולפנים האינטלקטואליות. אך כיצד היא אורגת בה? בהרצאות פומביות הבהרתי את השאלה איזו מין תמונה של העולם אנו רוכשים למעשה באמצעות השקפת העולם של מדעי הטבע. בסופו של דבר אנו מבינים כי מה שניתן לדמות על העולם באמצעות חשיבת מדעי הטבע הרגילה, איננו מציאות אלא רוח-רפאים או סך של רוחות רפאים – ומדובר אפילו באטומים שלנו וכל אשר אנו מדמים לעצמנו בעולם האטומים. אך גם אנשים פוזיטיביים יותר, שאינם מתמסרים כל כך להיפותזת האטום, כמו| פיונקאר, אבנאריוס או| מאך, מתארים לעצמם את הטבע באופן כזה שבדימוייהם לא קיימת למעשה מציאות במקום בו פועל הטבע, אלא רוח-רפאים של הטבע. דבר זה קשור לדברים שאמרתי לפני מספר ימים: למעשה עולם המושגים בו אנו חיים כיום בעידן נפש התודעה, אינו מכיל מציאות אלא רק תמונות, תמונות השתקפות. אפשר להשיג הרבה מאד אם לא נתלים באמונה התפלה שכאשר קוראים ספר של מדעי הטבע או מאזינים להסבר של מדעי הטבע, מדברים על מציאות. אם נהיה מודעים למה שנאמר לנו שם, הרי שאין זו אלא תמונה, רוח-רפאים של מציאות. אך את אשר חי בדימויים הללו, שאינו אלא תמונות-רפאים שאינן מחוברות למציאות כפי שמחוברת אליה מחשבת המטמורפוזה של גיתה, את אשר חי שם אוהבים כיום מאד במובן מסוים, אוהבים בצורה יוצאת דופן. ובטוויית רוחות-הרפאים של הדימויים מבקשים לעסוק במציאות. כל אלה המדברים כיום על השקפת העולם המוניסטית או כיוצא בזה, או מייסדים השקפת עולם פוזיטיביסטית, מאמינים מתוך אמונה תפלה מוזרה בפירותיה של טוויית רוחות הרפאים הזו. הם מאמינים שביכולתם לשאוב תמונה של המציאות מתוך מה שמעניקה להם השקפת העולם הנוכחית של מדעי הטבע – אך אינם מסוגלים לכך. הם מרוממים איפוא את אופי רוחות-הרפאים של תמונת העולם שניתן ליצור בהתאם לשלב ההתפתחות הנוכחי של האדם. והעובדה שהבריות מחבבות מצד אחד את עולם הדימויים שלהן, אך מצד שני עולם דימויים זה מספק תמונות בלבד, עובדה זו שולטת כיום בנפשות, והנפשות הנשלטות באורח זה בידי שאיפות הדימויים שלהם, הן אלו המתקוממות כנגד פריצתו של גל רוחי, המהווה מציאות, ואשר אינו יכול להפציע באמצעות טוויית רוחות-רפאים בעלמא של דימויים שפותחו בידי מדעי הטבע. בנושאים אלה נגיע לדבר הנכון רק כאשר ברור לנו שאופן החשיבה של מדעי הטבע גורם לבני האדם לדחות את הרוחי הפוזיטיבי הפועל אל העולם. לכן הם מערפלים את עצמם בצורה איומה ביחס לגל שעליו אמרתי כי הוא מגיע ומתפשט – ועם זאת הוא חי בנפשות בני האדם.

בבני האדם של זמננו, ובמיוחד אצל נותני הטון, קיים דבר-מה שאינו מסוגל לתפוס גל זה; קיים בהם אמנם משהו ממכת-ההלם של גל זה, אך בו-בזמן קיים גורם שאינו מסוגל לתפוס אותו. את הסכֵמה של בני תקופתנו אפשר לצייר לעיתים קרובות כך: אם זהו האדם, אזי ישנה כאן שכבה של הנפש וכאן שכבה שניה. כאן למעלה בשכבה זו (ר. איור, II) נמצאת התודעה של תקופתנו, המיומנת במיוחד במדעי הטבע. אך הגל שעליו אני מדבר עובר דרך השכבה האחרת (אדום). החשוב הוא שהתודעה אינה עסוקה רק ביסוד שהופך לטוויית רוחות רפאים; התודעה מזרימה אל עצמה את הנמצא כאן למטה, היא קולטת את אשר נמצא למטה.

אם תחשבו על כך, תוכלו להסיק מסקנה בעלת חשיבות יוצאת דופן בדיוק לזמננו לשם הבנת מבנה הנפש. שכן קטסטרופת המלחמה הנוראה הזו, או מוטב לומר, הביטוי המלחמתי של קטסטרופה זו – הקטסטרופה השולטת באנושות מעוצבת באופנים שונים, יש לה צדדים שונים, והמלחמה שעליה מדברים היא צד אחד בלבד שלה – הצד המלחמתי הזה של הקטסטרופה, שסער בעיקר בארבע וחצי השנים האחרונות, הקטסטרופה לא היתה נופלת עלינו לולא התקיימה עובדה נפשית זו. ואם מבקשים להבין עובדה נפשית זו, חייבים לתפוס אותה לגמרי במדויק. יש לשאול: מה קורה בעצם עם גל זה המתרחש בדרך שאופיינה?

זהו גל הנמצא כאילו מתחת לפני השטח שאליהם מופנית באופן הרגיל תשומת הלב. אפשר לשאול: מה חי איפוא בגל זה, בו נעות רוחות האישיות? כמובן שחיות בו רוחות האישיות, השואפות להתגלות מחדש כבוראות, אך בגל זה חיים עוד כמה דברים. שכן, רואים אתם, תוכלו לדמות לעצמכם ים ובו שטות ספינות, ובספינות הללו עשויים להיות אנשים שונים הנעים כך על פני הגלים; הם מהווים בשבילנו תמונה של רוחות האישיות. אולם הגלים עצמם קיימים, וגם הם מייצגים משהו. בים אנו רואים רק את אלמנט גלי המים העיוורים, אך גם לאלה יש תעלוליהם שלהם. גל רוחי זה שעליו אני מדבר מייצג דבר-מה שונה. מה שזורם כאן אל תוך הנפשות, המכֵּה באמת בנפשות, הוא מלחמה, זוהי מלחמה עולמית המתרחשת כאילו מתחת לבמת האירועים של העולם בן-תקופתנו. אל תוך מלחמה קוסמית זו נארג האדם. ברצוני לומר שהרשמים הנקלטים מרוחות האישיות שעליהן אני מדבר, אינם בשום פנים עניין נוח ונעים לחוקר הרוח. אין לתאר אותם כאילו נאמר לו: "אני הופך אותך לרואה רוחי משום שהדבר יביא לך אושר עצום, משום שתוכל לרחף בהנאה בראיית הרוח." בזאת היו רוצים רוב האנשים. הם היו רוצים שיינתן להם משקה קסמים כשיגיעו לעולם הרוח. הם נרתעים מהאפשרות שלא יקבלו משקה קסמים כזה, דבר-מה שעליו יוכלו לומר: דבר זה כה מהנה אותי, נותן לי הרגשה כה טובה. זה בדיוק הדבר שבו לא מדובר כאן. מדובר כיום בכך שלמעשה מרגיש האדם שפולחת אותו מלחמה המתרחשת מאחורי הקלעים של העולם, מלחמה החייבת להתרחש משום שהיא מוצבת בהכרח בהתפתחות העולם כפי שזו צריכה להיות.

אפשר לאפיין בדרכים שונות את הצורה בה אמורה להתרחש מלחמה זו. אני מבקש להזכיר רק דבר אחד. בזמנים הקדומים, הטרום-נוצריים – הדבר התנוון לקראת הזמן בו התרחשה מסתריית גולגתא – היה זה מובן מאליו לנפשות שהיו ערות לכך, לפחות בעולם הפגאני, שהן קיבלו רשמים על קיומם של חיים ארציים חוזרים. החיים הקדומים הללו היו שונים לחלוטין מכפי שנוטים לתאר כיום. האין זאת, כיום מבחינים בין אנשים שהתחנכו בבית ספר לבין כאלה שלא קיבלו חינוך כזה; בזמנים קדומים הבחינו בין אנשים שהיו ערים לחיים ארציים חוזרים, לכאלה שלא היו ערים לכך. דבר זה מקורו בכך שהיתה זו בדיוק משימתה של הכריסטיאניות – ועל זאת דיברתי לעיתים קרובות – להסיג לזמן מה גל התפתחות זה שעורר בבני האדם את התודעה על החיים הארציים החוזרים. אם מדבר מישהו על כך הוא חושף עצמו בדרך כלל לכל מיני אי-הבנות. עולות התנגדויות אשר, אם הוא נכנס לדברים בפרוטרוט, הוא מעוניין ויכול להעלות אותן בעצמו. אמרתי זאת שוב לאחרונה היכן-שהוא, ואז כתב לי פלוני מיד האם איני יודע שכתבי הקודש עצמם מדברים על התגשמות חוזרת. כמובן שאפשר למצוא בכתבי הפניות למקומות בכתבי הקודש שבהם מדובר על כך; זה מובן מאליו. אך השאלה איננה האם בפירוש מרחיק לכת של כתבי הקודש אפשר לדבר על התגשמות חוזרת. כל התפיסה של כתבי הקודש היא שההתגשמות החוזרת אינה מבוטאת בהם, איננה מצויה בטווח-יד. הכרח ההתפתחות של האנושות דרש שלזמן מה תיסוג התודעה על החיים הארציים החוזרים, כדי שהאדם יתרגל לקלוט ברצינות ובאינטנסיביות את החיים הארציים. אולם כעת אנו מצויים במעין היפוך של נושא זה. כעת אנו נמצאים במצב בו לא נתקדם הלאה אם לא נפנה את המבט אל החיים הארציים החוזרים. כעת חייבים אותם אלמנטים רוחיים המבקשים לשאת אל בני האדם את התודעה על החיים הארציים החוזרים, לנהל מלחמת חורמה מאחורי הקלעים של הקיום, כנגד אלה הרוצים להכניס אל תודעתם של בני האדם רק את האלמנטים והאימפולסים הישנים. זוהי מלחמה משמעותית, בה חייבים לקחת חלק אם שואפים להסתכל אל המתרחש מאחורי הקלעים של התפתחות האנושות והתפתחות העולם בכלל!

אל לנו לדמות שמאחורי הקלעים של הקיום הפיסי נמצאים דברים שעל אודותיהם אפשר לישון בנחת. כאלה הם בדרך כלל דימויי גן העדן של המטריאליסטים. הללו מעדיפים לחשוב: כאשר יינעל השער אל המוות תגיע האפשרות לישון הרבה. מאחר ושינה זו מאד נוחה ומזמינה, מעדיפים האנשים לחשוב כך. אתם הרי יודעים שפני הדברים אינם כאלה. אבל גם מאחורי הקלעים של הקיום אין זה כך שאפשר להתאוות באופן מוחלט לסיפוק כל הדחפים שיש לו לאדם מתוך האגואיזם האישי שלו. האדם נוטל איפוא חלק במלחמה, במלחמה אמיתית.

אילו לא היו מסרבים להסתכל על מלחמה זו, אילו היו מוכנים להסתכל בבהירות אל מאחורי הקלעים של הקיום בהתאם למסרים הניתנים בידי חוקרי הרוח, היו האנשים רואים את הקיום כיום לגמרי אחרת. זאת אני מדגיש תמיד: עלינו לגלות עניין איש בזולתו. אך במציאות לא ניתן לחשוב בכלל על עניין-בזולת באופן בו עלינו לקיים אותו, אם איננו נותנים למדע הרוח להאיר אל תוך חיינו. כשאדם נכנס ליחסים עם בני אדם אחרים – וכל אדם נכנס ליחסים עם אנשים – מה שקורה הוא זה: אנו לומדים להכיר בני אדם שאנו מציינים כאנשים טובים, אנו לומדים להכיר בני אדם שאליהם אנו מתייחסים כנייטרליים, ובני אדם שאנו מציינים כרעים, המעוללים לנו דברים שונים שגורמים לנו לחוויות רעות. כמובן שבחיים החיצוניים במישור הפיסי אין לנו ברירה אלא לעסוק בבני אדם. בסופו של דבר אם מישהו מעניק סנוקרת לאדם אחר, אין לאחרון ברירה, אם הוא חש בדחף להחזיר לו כגמולו, אלא לעסוק באדם זה. אולם בתנאי התקופה תפיסה זו כבר לא תהיה מספיקה. לתנאי התקופה יתאים, לעומת זאת, שאדם יאמר כיום לעצמו: אדם כלשהו שיקר לי, אדם אחר עולל לי כזאת וכזאת; כמובן שבחיים הפיסיים חייבים לעסוק בבני אדם, אך הדבר החשוב הוא להיות מודע לעובדה שלתוך בני האדם פועלים סוגים רבגוניים של אימפולסים רוחיים, ובאופן מעשי אנו עוסקים באימפולסים אלה. כמובן שכאשר חוטף מישהו סנוקרת אין הוא יכול להאשים דמון כלשהו בכך שגרם לו את הדחף להחזיר סנוקרת; עליו להתייחס לבני אדם העומדים מולו באופן פיסי בחיים הפיסיים. אך הדבר הנחוץ כאן, הייתי אומר, לפני הקלעים של הקיום, אינו מספיק יותר להבנה של העולם, כלומר, אינו מספיק כדי לתפוס את החיים החברתיים באופן הנכון. במילים אחרות – אדם לא מגיע למאומה אם אינו מכיר מאחורי המתרחש פיסית עולם רוחי ממשי, באופן קונקרטי. זה חשוב מאד. מכך מפחדות הבריות בחלקן הגדול.

פחד זה בוודאי אינו בלתי מבוסס. אם אינכם אנשים יבשים – כמובן שאף אחד כזה לא יושב כאן – תצטמררו למחשבה שאתם מהווים הלכה למעשה זירת-פעילות של כל מיני ישויות רוחיות, כפי שאכן קורה באמת. אם אנו מודעים לכך שאנו עצמנו מהווים את זירת הפעילות של כל הישויות הרוחיות האפשריות, נרגיש שאנו מאבדים עצמנו בישויות הרוחיות הללו ההופכות אותנו לפוחלצים. נחוש עצמנו כמעין שקית שבה מפוחלצות כל הישויות האפשריות. הרגשה זו, הרגשת הצמרמורת, בוודאי אינה בלתי מוצדקת, אך אין היא נמחקת מן העולם בכך שאנו מכחישים את העובדה שאנו מהווים שקיות שכאלו, סוגרים את תודעתנו בפניה ומעמידים פנים של עיוורים וחירשים כלפי דבר שהינו מציאות. חייבים למצוא עזרה בדרך אחרת.

אנו עומדים בפני עובדה חשובה. תארו לעצמכם מַקְלֵט אנושי כזה, אדם שאליו פועמים גלי המלחמה אך הוא לא מחשיב כל כך את החיים הרוחיים ומתמסר במובן המלא של המילה לזמן הנוכחי, לדרך החשיבה שנבנית על מודל השקפת העולם של מדעי הטבע. יש לעמוד ברצינות מול פני הדברים, שכן בתקופתנו הנוכחית אם לא רואים את הדברים הללו אין זה אפשרי לקבל שום קרן אור, אלא רק ליפול לפסימיות של רתנאו[1]. הבה נניח שאדם כמו לודנדורף[2] היה הופך לפרופסור למתמטיקה. הוא היה נעשה לבטח פרופסור מצוין, מיומן באופן יוצא מן הכלל כפרופסור לבוטניקה. הבריות היו אומרות שהוא נעשה בחור מפורסם, כה מפורסם שאפילו השאפתנות שלו היתה באה על סיפוקה, אך הוא לא היה מאמלל מספר כה גבוה של בני אדם כפי שעשה. כעת הוא לא עומד במקום בו הוא פרופסור למתמטיקה חף מפשע – חף מפשע במובן הרחב; כנראה שהיה שולח לעולם הבא כמה סטודנטים שהיו מגיעים להיבחן אצלו – אך אנו מניחים שהוא היה נעשה בהקשר הרחב פרופסור חף מפשע לבוטניקה. אז היו העניינים מסתדרים היטב. אך הוא לא נעשה פרופסור אלא מה שנקרא אסטרטג. ובגלל הפוטנציאל הטמון בו לחשוב רק במובן של טוויית רוחות רפאים בכיוון של מדעי הטבע, לא יכול היה להעלות ולקבל אל תודעתו את המטען שפורק בנפשו; שכן דרך חשיבה זו אינה מתאימה להעלות לתודעה את המטען שפורק בנפש. וכך הוא מהווה את אסונו של חלק גדול מן האנושות. הוא אחד משלושים או ארבעים אנשי ההווה שמבחינה חיצונית אחראים לקטסטרופה, אדם שבמקום בו הוא עומד הוא פשוט נאבק כנגד ההכרה של דבר רוחי כלשהו. אולם כיום הגיע הזמן בו אותם אנשים הנמצאים בעמדת מנהיגות ונאבקים כנגד הכרת הרוחי, שאינם מוכנים להכיר בכך שהרוחי פועל בעיקר בנפש האדם, אנשים אלה עשויים להביא לאסון לבני האדם. חשוב מאד לתפוס עובדה זו. מכל מקום, גם אם האנשים הללו לא היו נמצאים בעמדת מנהיגות בקטסטרופה מלחמתית זו, עדיין רבים לאין ספור בימינו דוחים, מתוך פחד או סיבות אחרות, את הגל של חיים רוחיים הזורם דרך רוחות האישיות, משום שהם חושבים רק באופן של מדעי הטבע.

כאן נעוצה הסיבה לכך שאישים רבים הינם כה בלתי מובנים בזמננו, ואישים רבים נשפטים כיום בצורה מוטעית. זוהי טרגדיה ללא שיעור שאנשים כמו לודנדורף נחשבים לאנשים גדולים. עובדה זו שהבאתי כעת מערפלת את כל השיפוט על בני האדם. כאן פועלים לתוך בני האדם כל מיני אלמנטים דמוניים, שאנשים מתייחסים אליהם אך נרתעים מהם בעצמם, משום שהם נושאים בנפשם רק מארג של רוחות רפאים על פי המודל של מדעי הטבע, ועם מארג זה אינם מסוגלים לתפוס את העניין. אדם כמו זה שהבאתי כעת כדוגמה מתבטא אז בכל הדרכים בהם פועלת אישיות כזו, כדי לערפל את פיצול האישיות, את האלמנט שרוחש ולוחש כאן. זה מה שקורה אצל בני אדם רבים בהווה. 76 הם נאבקים ביניהם על מה שרוחש בפנימיותם, כאשר הם מגיעים למצבים מסוימים בחיים החיצוניים עקב דבר זה או אחר שהם עושים; האחד מכה את שכניו, האחר כותב ספר מטופש על בוטניקה ודברים דומים. הם מערפלים את עצמם על אודות הדבר שרוחש למעשה בפנימיותם, המבוסס תמיד על כך שאישיותם מאיימת להתפרק; פשוט בהשפעת מאורעות הזמן ההכרחיים מאיימת אישיותם להתפרק, משום שהם פוחדים ליפול למלחמה המתרחשת כעת מאחורי הקלעים של העולם, שעל גליה מבקשות רוחות האישיות להיכנס אל תקופתנו.

הכרה ברוחי דורשת להיות שלמים עם השאלה שתפסנו כעת. וכאן קיים הכרח עצום לקחת ברצינות את אשר מודגש כאן לעיתים כה קרובות: לראות את מדע הרוח לא כתיאוריה בעלמא. אם אתם מקבלים אותו כתיאוריה מוטב שתקראו ספרי בישול, שהרי התוכן בעלמא של מדע הרוח איננו הדבר המהותי והחשוב. החשוב הוא האופן בו חייב אדם לחשוב כדי להכיר את מדע הרוח. זוהי דרך מחשבה שונה מזו שהושגה מראיית הטבע השגורה כיום. קיימים שני אופנים לבנות לעצמנו מחשבות. האופן האחד הוא החשיבה המפרקת, החשיבה המבדלת, הממלאת תפקיד כה חשוב במדעי הטבע כיום, בה מפרידים בקפדנות. תמצאו אותה כנותנת הטון בדיוק במדעי הטבע. כל הנאמר ונכתב בידי מדעי הטבע עומד תחת השפעתה של דרך החשיבה המפרקת, המפרידה. מחפשים הגדרות מהודקות, אך הגדרות מהודקות אינן יותר מהפרדה בין הדברים שאותם מגדירים לבין דברים אחרים. דרך חשיבה זו היא סוג של מסכה המשרתת בשקיקה מיוחדת את הרוחות המבקשות כיום לפורר אותנו, העומדות בתוך תוכה של מלחמה זו. באופן טריביאלי ניתן לומר: מספר גדול של אותם אנשים שהביאו לקטסטרופת המלחמה הנוכחית ואלה הנושאים עדיין את תוצאותיה, למעשה יצאו מדעתם. אך כפי שנאמר, זהו רק עניין טריביאלי. החשוב הוא שאנשים יבינו כיצד מתפוררת תודעתם. יש להבחין בבירור בין דרך חשיבה זו, המספקת גישה לכוחות המנתקים את בני האדם זה מזה, לבין החשיבה האחרת, המשמשת רק במדע הרוח. זוהי דרך-דימוי שונה לחלוטין, דרך חשיבה שונה לחלוטין. בניגוד לחשיבה המפרקת, זוהי דרך חשיבה מעצבת. הסתכלו במדויק, עקבו אחר הדברים שהבאתי על מדע הרוח בספרים השונים, ואז תאמרו לעצמכם: ההבדל אינו נעוץ כל כך בתוכן שמועבר – אותו ניתן לשפוט כך או אחרת – אלא יש לשים לב שכל אופן החלוקה של מכלול העולם, כל אופן הדימויים הינו שונה. הוא מעצב, הוא מביא תמונתיות מסכמת, הוא מנסה ליצור קווי מתאר ובאמצעותם לתת צבעים. זאת תוכלו לראות לאורך כל התיאורים: חשיבה זו אינה מפרקת כמו כל המדע בן זמננו. הבדל זה של ה"כיצד" חייב להתבלט, כמו גם ההבדל של ה"מה". קיימת איפוא דרך חשיבה מעצבת, שנבנתה במיוחד ואשר מטרתה להוביל אל העולמות העל-חושיים. אם תיטלו למשל את הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?", בו מפורטת דרך כזו אל העולמות העל-חושיים, תמצאו שיש בו כל מה שדורשים החשיבה ואופן הדימויים לחשיבה מעצבת.

דבר זה נחוץ להווה. שכן לחשיבה המעצבת יש תכונה מסוימת מאד. כשאתם חושבים בצורה מפרקת, כשאתם חושבים באופן בו חושב חוקר הטבע כיום, אתם חושבים באותה מידה כפי שחושבות רוחות מסוימות של העולם האהרימני, ולכן יכולות רוחות אהרימניות אלו להיכנס אל נפשכם. אך כשאתם נוטלים את החשיבה המעצבת, חשיבת המטמורפוזה – יכולתי לומר גם את החשיבה של גיתה – כפי שהיא מיוצגת למשל בעיצוב העמודים והכרכובים שלנו, כשאתם נוטלים חשיבה מעצבת זו, שניתן לראותה גם בכל הספרים בהם ניסיתי להציג את מדע הרוח, אזי חשיבה זו מחוברת בהדיקות לאדם. כשהיא מעוצבת כפי שהאדם פועל בחשיבתו אל תוך עצמו, היא אינה מאפשרת לשום ישויות להיכנס מלבד אלו הקשורות להתפתחות הנורמלית של האנושות. זהו היסוד המהותי בה. הודות לכך לא תוכלו לעולם להגיע לדרך שגויה כשאתם משתמשים בחשיבה מעצבת באמצעות מדע הרוח. כאן לעולם לא תאבדו את עצמכם בין הישויות הרוחיות השונות המבקשות להשפיע עליכם. הללו עוברות כמובן דרך ישותכם, אך ברגע שאתם חושבים בצורה מעצבת, ברגע שאתם משתדלים לא רק לטוות גרידא אלא לחשוב כפי ששואף מדע הרוח המודרני, אתם נשארים בתוך עצמכם ואין לכם ההרגשה שאתם נעשים חלולים ומרוקנים. לכן כאשר עומדים בנקודת המבט של מדע הרוח שלנו, מדגישים לעיתים כה קרובות את אימפולס כריסטוס, משום שאימפולס כריסטוס נמצא בקו הישר של החשיבה המעצבת. גם את האוונגליונים אי אפשר להבין אם רק מפרקים אותם. את התוצאה מכך ניתן לראות בבירור בתיאולוגיה הפרוטסטנטית המודרנית. היא מפרקת, אך הכל נשמט ממנה ולא נשאר לה מאומה. מחזורי ההרצאות העוסקים באוונגליונים נוקטים בדרך המנוגדת. הם בונים דבר-מה שעוצב כך, שבאמצעות עיצובים חדשים אלה יביא להבנה מחודשת של האוונגליונים העתיקים. כיום אין אדם צריך אלא להיצמד לאופן הדימוי, לדרך החשיבה של מדע הרוח, כדי שאותן ישויות דמוניות הנכנסות כתופעות לוואי של רוחות האישיות עם הגל החדש – וזו אינה הגזמה – לא ישיגו מאום. מכאן רואים אתם איזה נזקים גדולים נגרמים לאנושות כאשר היא מסרבת לחשוב בצורה של מדע-רוח.

אמרתי שלא ניתן לעצור את הגל הזה גם אם בני האדם דוחים אותו; הוא זורם אליהם, גם אם הם מתקוממים נגדו ואינם מוכנים לתפוס אותו. אז יוצא החוצה הגורם שהביא במובן העמוק ביותר לקטסטרופה הנוכחית: אי-ההכרה של עולם הרוח. זוהי הסיבה העמוקה יותר לאירועים הקטסטרופליים הנוכחיים, וגם ובעיקר לתפיסת-הנפש הקטסטרופלית הנוכחית. ומאחר שמלחמה שולטת מתחת, אין אמצעי אחר מלבד בניית האישיות האנושית בתוך עצמה באופן פלסטי, באמצעות חשיבה מעצבת, ובכך לחוות את המלחמה שבנפש. אחרת תמשיך להתרחש המלחמה בעולם החיצוני. לכן חייבים לומר: כאשר בני האדם אינם מוכנים לפנות לבסיס רוחי זה של מצב העולם הקטסטרופלי, זוהי גישה לא נכונה. שהרי אתם שמים לב שמשהו חדש לגמרי טמון בדברים שנאמרו כאן; זהו הטיפול בגל חדש הפועל אלינו פנימה, וצריך להביאו באופן-דימויים מיוחד אל בני האדם החיים כיום בעולם. כאשר מתמסרים למחשבות הבנויות על הדגם של מדעי הטבע, לא ניתן לצמוח לזמן הנוכחי. אם מבקשים לסדר רק מה שנמצא כאן בעולם הפיסי, כאשר חושבים רק על הנמצא בעולם הפיסי ולא מתייחסים לשום דבר אחר, רק הורסים בכך. ואז אין להתפלא כשמלחמה שלא מוכנים לשלוט עליה ברוחי גולשת אל החיים הפיסיים, שכן היא מתדפקת על דלתם של בני האדם. אם לא יילחמו בה בנפש היא תביא אותם אחד נגד השני, עם נגד עם, אדם נגד אדם. מה שקורה כאן בעולם הפיסי יכול להיות רק תמונה של עולם הרוח: או שנקבל את המלחמה כך שנילחם בה בנפשנו, כלומר, שבני האדם יעמיקו עצמם מבחינה רוחית, או שמלחמה זו, העוברת דרך התודעה כמו דרך מסננת אם חושבים כפי שחושבים בהווה, תפרוק עצמה בעוד היא מוציאה את הנפש האנושית אל העולם החיצוני וגורמת לכל אשר אתם רואים כעת. אם תחשבו על כך תבינו שהאנושות הנוכחית מחויבת באמת לפנות אל הרוח, שהדבר מוכתב בהכרח מראש בידי המאורעות העולמיים.

הבה נסתכל על זמן זה כפי שהוא מוצב בפנינו במפנה השנה, בו עלינו להסתכל מעט על העתיד-לבוא הניצב לפנינו בפרספקטיבה מזעזעת. רואים אתם, ידידיי היקרים, לזאת חייבים להגיע – שלא נערפל את עצמנו כשאנו מנסים להירדם ביחס לפרספקטיבה של העתיד. אמש פירטתי לכם את הפרספקטיבה שפרס אדם מסוים, שהצהיר את הדברים לא מתוך סימפטיה או אנטיפתיה אלא מתוך חישוב[3]. עשיתי זאת כדי שתראו לאן מגיע מטריאליסט מחושב בתקופתנו. האנושות מרגילה עצמה לדברים אחרים לגמרי מאשר התייחסות רצינית להכרה של העובדה, שלשם ישועתה של האנושות חייבים להגיע להכרה של עולם הרוח. מי שמבין את עולם הרוח ואת היחס שלו לעולם הפיסי, יודע ששולטים מספר חוקים, גם אם אין הם תוצאה של לוגיקה, אך תוצאת הלוגיקה היא חשיבה מפרקת ולא חשיבה מעצבת, לא חשיבה הסתכלותית כמו זו שאפיינתי.

רואים אתם, חוקים אלה שולטים גם חיצונית – לא באופן זה שהם מתקיימים בצורה מספרית-מתמטית נוקשה, אך הם קיימים. קחו למשל חוק מעין זה, שבאופן טבעי יש לו גם יוצאים מן הכלל: החוק שלצורך בריאותה של האנושות ייוולד בערך אותו מספר גברים כמספר הנשים על האדמה. באופן תיאורטי קיימת אפשרות שלאסונה של האנושות יקרה שבמאה מסוימת רק החלק העשרים של האנושות יהיו גברים וכל האחרים ייוולדו כנשים! קיימים חוקים כאלה, שאינם מבוססים על הלוגיקה הרגילה אלא ניתנים להבנה רק מתוך מדע-רוח. אחד החוקים הללו הוא זה: באותה כמות בה מחדירים בני האדם את נפשם בהכרת היסוד הרוחי כפי שתיארתי אותו היום, כך שגם האלמנט המהווה אלמנט רוחי בתקופה מסוימת יזרום אל התודעה, יוכלו להתפתח גם קשרי החיים הרגילים באנושות, יוכלו להתגבר על הדחפים האנטי-חברתיים, על הגורם הפועל כנגד הסוציאליזציה.

לבני זמננו חסר רק האומץ לתת לרוחי לפעול בתודעתם. אך לפחות כמה אנשים צריכים לדעת שהדבר החשוב הוא לתת כיום לרוחי לפעול אל התודעה הבלתי אמצעית. הסתכלו מנקודת מבט זו על תופעות-תקופה מסוימות – ניתן לומר, על סדרי עדיפות של התקופה – ואז תיווכחו כיצד לאנשים כיום יש דחף לסלק מתודעתם את הקשר עם החוקים הרוחיים של הקיום. פירטתי לכם לאחרונה את האופן בו אפילו בפעולות הפרקטיות נוקטים באמצעים שבעזרתם ניתן לסלק את ההקשרים המודעים, כשדיברתי על מבחני המחוננות. שם רוצים ככל האפשר לא לעסוק בהקשר אלמנטרי ישיר למחוננות של התלמידים, אלא לבחון בכל מיני קני מידה חיצוניים זיכרון ויכולת שכלית, כדי לחסוך את הצורך לחשוב. לכן אוהבות הבריות כל כך את המתמטיקה. כאן קובעים תחילה מספר כללים, ואז מחשבים באורח מכני. כאן אין צורך לעקוב אחר הפרטים בעזרת האינטליגנציה, וגם אין מסוגלים לכך. תוכלו לאמוד במבט שלושה, ארבעה או חמישה גרגרי שעועית זה לצד זה. עשרה או עשרים גרגרים שעומדים בשורה יהיה כבר קשה יותר לאמוד במבט. תארו לעצמכם שכעת עליכם לדמות אלף או מיליון גרגרים במבט אחד! אך למנות אותם תוכלו בלי בעיה, משום שאתם משתמשים בדרך מכנית; אינכם חייבים לעקוב בעזרת האינטליגנציה אחר פרטי הפעולה שאתם עושים. אנשים אוהבים כיום במיוחד כאשר מוכיחים להם דבר-מה, משום שכאן אין הם צריכים להיות נוכחים עם האינטליגנציה שלהם. מאד לא נוח לאנשים לעקוב אחר כל השלבים הבודדים של ההוכחה. לכן הם מעדיפים שההוכחה תהיה נטולת התערבות אנושית. הבריות היו מעדיפות שהעניין, עולם הרוח, יוכח בדרך כזו שייראה בחוץ: ספיריטיזם ודומיו. זה נורא לאנשים שמדע הרוח דורש מהם להיות אקטיביים בפרטים. אך ללא דרישה זו אין לחשוב בכלל על מדע-רוח. לכן גם אוהבים את הסימבולים של מדע הנסתר הקדום ודברים דומים. אוהבים ריטואלים שבהם אומרות הבריות: ריטואלים אלה מתרחשים לנגד עינינו, אך אין לנו צורך לעקוב אחריהם באינטליגנציה שלנו, אין אנו צריכים להעלות שום דימוי בשאלה מה בעצם קורה. אך מדע הרוח חייב שיהיה ברשותו דבר זה: המעקב אחר הפרטים.

במזרח אירופה הושרש דבר מעניין מאד שמחכה למעשה לעידן הבא. במיוחד במזרח מתבצעים דברים שונים המראים כיצד שואפים אנשים לחדור באינטליגנציה אל האלמנט האמור רק להיות עטוף ברשת של אינטליגנציה. קיים ניסיון להכניס את היסוד האינטליגנטי אל עידן התודעה, בו אמורה לפעול האינטליגנציה אך הכל אמור להיעטף ברשת של אינטליגנציה. קחו למשל את האופן בו ניהלו בשני העשורים האחרונים, בעיקר ברוסיה, תעמולה למען מיטוט שלטון הצאר! ברוסיה המשועבדת והמדוכאת אי אפשר היה כמובן לנהל תעמולה פתוחה לגמרי. כל פמפלט שיופץ כתעמולה כזו יוחרם בידי המשטרה. גם לדבר אסור. למרות זאת בזמן קצר יחסית – מ-1900 עד 1904 – הופיעו ברוסיה שישים מיליון כתבים נגד הצאר. מתוך שישים מיליון הכתבים הללו רק עשרים עד עשרים ושניים אחוזים הוחרמו בידי המשטרה, והאחרים יצאו החוצה ורבים מהם הופיעו בתקופה שקדמה לנפילת הצאר; חלק גדול של העם הוכן הודות לכך לנפילה זו של שלטון הצאר. מהיכן נובע שלמרות כל מה שיכול היה להיחסם בפעולה משטרתית קפדנית, למרות זאת משישים מיליון כתבים שפעלו כולם למען המהפכה, להפלתו של שלטון הצאר, בקושי רבע נפלו? דבר זה נובע מכך שהמנהיג המוביל של ההתקוממות הבין רעיון מוגדר מאד, שהינו חשוב ביותר כיום, אך בני האדם אינם רוצים להבינו. אם מבינים אותו במובן אהרימני, כמו אותו מנהיג, אפשר לפעול בצורה חזקה ביותר. הוא הגיע לכך שמסר כלשהו המבוטא באותן מילים עצמן, יפעל לגמרי אחרת אם חושב אותו שוטר או תומך צאר מושבע, או אם מציבים אותו בפני העם. אותם משפטים הפועלים על השוטר, אם הם רק נאמרים בדרך הנכונה, בצורה משתקת, יכולים בנסיבות מסוימות לפעול בקרב העם בצורה סוציאליסטית במשמעות הנוראה ביותר. כמובן שלא כתבו מסמכים אלה, העלולים להיתפס בידי המשטרה, כפי שכותבים אותם כעת בשווייץ, אלא הפיצו ספרים ועלונים על בוטניקה, על צמחים, הכינו את הנפשות במידה רבה פשוט באופן התפיסה, לכך שבשנת 1917 תבשיל המהפכה. חשוב מאד להגיע אל מאחורי הסוד, שמילה שאומרים פועלת על האחד לגמרי אחרת מאשר על השני. כמובן שיש ללמוד זאת בקפדנות, והלימודים שמתבצעים במישור זה הינם כל כך אופייניים לזמננו. הם מהווים למעשה חלק ממה שנאבק בחמת זעם בדברים שמביא מדע הרוח אל העולם. איני יכול לחשוב, למשל, שקיים משהו הנאבק כנגד אלמנט הבסיס של הרוח חזק יותר מספרים כמו זה של|| ניקולאי רוּבַּקִין, המנסה ללמוד את הנפש האנושית בדרך חדשה לגמרי, אלא שדרך זו חותרת כנגד האלמנט החי של מדע הרוח, משום שבה משתמשים אמנם באינטליגנציה באופן בו היא פועלת, אך האקטיביות של האינטליגנציה יכולה להיות מסולקת מן הפעולה. המאמצים של אדם כמו רובּקין יוצאים מההנחה שבזמננו שואף הכל להתרחש באופן אינטליגנטי, אך איננו אמורים לפעול בעזרת חיזוק האינטליגנציה הסובייקטיבית. לכן הוא ביצע בצורה נרחבת מאד את הניסוי שלהלן.

הוא ערך מחקר על אנשים הקוראים ספרים. הוא ביקש מהם לציין את שמות הספרים האהובים עליהם ולומר מה הרשים אותם במיוחד בספרים הללו, ואיזו השפעה היתה לספרים אלה עליהם. הוא הציג להם את השאלות בצורה כזו, שלא היתה שום התחשבות בסימפטיות ובאנטיפתיות שלהם כלפי הספרים –אלו סולקו לחלוטין, כך שרק פעולתה האובייקטיבית של האינטליגנציה שלהם הובאה בחשבון. זו היתה השיטה האחת: הקורא חילק ופירק עצמו עד כדי כך, שפשוט באמצעות השאלות ששאל הסגירו הקוראים פרטים שאפשרו לו לראות אל נפשם עמוק יותר מכפי שראו הם עצמם.

הצעד השני הוא זה: שוב נשלח שאלון אל אלפי אנשים, המבקש מהם לנתח ספרים שיצאו לאור, תוך התעלמות מוחלטת מן השאלה האם הספר עוסק במתמטיקה, פוליטיקה, סוציאליזם או אנרכיה; כל זה היה בעל חשיבות משנית, משום שזהו התוכן, ורוב הקוראים לא מודעים לכך שהתוכן הוא רק חלק אחד של הספר. רובּקין חקר כיצד פועל הספר על פי היופי של משפטיו, הסגרת הטמפרמנט של מחברו או שהוא כתוב בצורה משעממת, כלומר תכונות מזוקקות שבאמצעותן יכול היה לגלות את האינטליגנציה האובייקטיבית שבספר. הוא למד וקבע אותה סטטיסטית. השיטה כולה באה לגלות את זרימתה החוצה וקליטתה של האינטליגנציה הפועלת בתקופה זו. לו היה מדע זה נמשך מעט הלאה, יכול היה מישהו לכתוב ספר מהפכני מאד על יופיטר, וספר נוסף על רגלה הקדמית הימנית של החיפושית, והספר השני יכול היה לשרת את המטרה בדיוק כמו הראשון. שכן כאן השאלה איננה מה נאמר, אלא כיצד הוא נאמר, משום שמכך לומדים מה פועל באנשים באופן אובייקטיבי כאינטליגנציה כאשר הם עצמם אינם מודעים לאלמנט זה. כעת פועל האדם לא רק סובייקטיבית, משום שאינו מאפשר לאינטליגנציה האינדיבידואלית שלו למלא כל תפקיד – לא יותר מכפי שהוא מאפשר זאת בחישוב מתמטי; הוא פועל באינטליגנציה השלטת, אך לא ביסוד שמשמש אינטליגנציה זו מאדם לאדם, אלא כשהאינטליגנציה הסובייקטיבית סולקה לחלוטין.

אפשר כיום לייסד בית ספר גבוה, אשר על בסיס מדע שכזה יציב לעצמו כמשימה לנהל תעמולה מהפכנית פשוט על ידי הליכה במסלול שתיארתי לכם. מאמצים כאלה נעשים כבר בהווה. הכוונה של כל אלה בעידן זה של האינטליגנציה היא לא למשוך את האדם אל האינטליגנציה אלא להשליך אותו מחוצה לה. זהו אותו דבר כמו התשוקה לא לקבל את עולם הרוח, את העולם הספיריטואלי, במודעות – כלומר, עם התודעה השייכת לימינו אלה. אך קבלה זו נחוצה. הישועה היחידה לאנושות כיום ובעתיד הקרוב היא, שנקבל באומץ את כניסתו של עולם הרוח. לא במבחני אינטליגנציה או במחקר סטטיסטי על ספרים ועל קוראיהם נגיע לאלמנט השואף להתגלוֹת, החי באנושות עכשיו ממש. אנו נלך בדרך אחרת. שהרי מהי המטרה בכל זה? אם נדבר בטריביאליות, ניתן לומר שכל המאמצים הללו של רובּקין וכל השאר נובעים מכך שהאדם מבקש לצאת אל מחוץ לעורו, משום שבעורו עליו לשרת את האינטליגנציה שלו ולהפנותה אל החיים הספיריטואליים. האנשים רוצים לצאת מעורם; הם אינם רוצים לחיות בו, מאחר שהם יודעים כי דבר-מה חי זורם לתוכו ומוצאים זאת בלתי נעים ללמוד להכיר אלמנט חי זה; הם מעדיפים לברוח ממנו. הם היו רוצים להפוך את טבעה של האינטליגנציה שלהם לאובייקטיבי, לצאת אל מחוצה לה ולשבת לצדה על-מנת שגל זה יעבור דרכה. אך זה גם מה שרוצה מדע הרוח: הוא רוצה מדע שאינו שותק בלבד בתוך העור, משום שאיננו רוצים לצאת מעורנו בדרך הלא-נכונה באמצעות ניסויים כמו זה שתיארתי. הדחף לכך קיים כבר באנשים. במציאות הם יקלטו ידע היכול להיקלט בידי ההבנה האנושית הבריאה. אין הם חייבים להיות משוחררים מגופם כדי לרכוש ידע העוסק בעולם באופן שאינו תלוי במה שעושה אדם בחוג ההשפעה של הגוף. זוהי משימתה של האמת – הדבר האחר הוא קריקטורה של האמת. קריקטורות כאלו של המשימה הספיריטואלית האמיתית של תקופתנו הן הגורמות לאסון של התקופה, לכך שהגענו לדרך ללא מוצא.

אם מסתכלים בדרך זו על הגורם השולט בתקופתנו, יודעים מהיכן הוא מגיע, יודעים שבני האדם שאינם רוצים להכיר את הרוח, אך למעשה – אם הם כנים עם עצמם – גם לא מגיעים לערפול עצמי, אנשים כאלה מבהירים לעצמם מה עומד בפני האנושות אם היא תישאר במטריאליזם. חייבים להבין כי בפניה אל הרוח נעוץ הדבר המאפשר לאדם לא להפוך בהכרח לפסימיסט. אם אנו מבהירים לעצמנו כמה מעט נוטים כיום בני האדם להיכנס אל העולם הספיריטואלי כפי שדורש מדע הרוח, רואים היכן נמצאות הסיבות העמוקות לנפילה של תקופתנו.

גם בשנה זו הופיעו כל מיני מאמרים על חג המולד. אי אפשר להאמין שלעומת הרצינות של תקופה זו יופיעו שטויות כמו אלה המופיעות כעת כה הרבה. אנשים כותבים יפה מאד, נחמד מאד, כותבים כיצד על בני האדם לאהוב את עצמם. הם שונאים את עצמם כפי שאיש לא שנא מעולם, אך כותבים כיצד עלינו לאהוב את עצמנו, כיצד עלינו לאהוב את אויבינו וכך הלאה. בקיצור, הם כותבים כפי שכותבת הגברת שכתבה את "מכתבים של גברת לוולטר רתנאו". הם כותבים כך שלמעשה, בראיה מן הרוח, החשיבה העומדת בבסיס כתיבה זו מתנהלת בדרך ייחודית מאד. אנשים כותבים על אהבת האדם, על כריסטיאניות, על כל דבר אפשרי. הם כותבים יפה מאד, ואלה שקוראים זאת גם הם מוצאים שזה נפלא. ואף על פי כן אין אלו אלא מטבעות-מושגים המרחשות בראשם או בליבם. וכשהן רוחשות וסובבות כך, עומדים הכותב או הקורא מאחוריהן, ובהרגשת האהבה למילים הללו פועל עליהם הדבר כמעין ממתק. אפשר לחלום כל כך יפה כאשר אומרים: כריסטוס דיבר על אהבת הזולת, הכריסטיאניות חייבת שוב לפרוח, וכן הלאה. אין צורך אז להיכנס לעולם רוח קונקרטי מתוך הנפש הפנימית ביותר, עם האדם כולו, כפי שדורש מדע הרוח. אך בכך בדיוק מדובר, שנהיה רציניים בנושא זה. אם ילמדו להבין עניינים אלה באופן תיאורטי בלבד, ואז בני האדם שוב לא יעשו מאומה מלבד הערצת הוילסוניזם או נפילה לשוביניזם לאומני, וידברו כפי שמדברים כיום, תישאר איתנו תקופה קטסטרופלית זו. והיא תישאר עד שבני האדם יקלטו את עולם הרוח באמת באופן בו חייבים לקלוט אותו כיום: עם התודעה, באופן קונקרטי, ללא פחד ובלי להתבייש.

כך איפוא, כשאנו מסתכלים על השנה הקוסמית החדשה, אנו רואים מצד אחד כיצד אנשים, רק כדי לערפל את עצמם, מנבאים נבואות פוליטיות ומייסדים חבר-לאומים האמור לבטל את המלחמה מן העולם. למרות השמחה על כך שלא תהיה עוד "ועידת וינה", אנשים כבר רומזים שהם יהיו מרוצים אם ועידת ורסאי רק תבטיח לנו הרבה חודשי שלום כפי שועידת וינה הביאה שנות שלום. האנשים אוהבים מחשבות המערפלות אותם. המחשבה המערפלת העיקרית של האנושות היא זו שכעת, לאחר שחזרו בהם מדברים אחרים, הם רואים את וילסון כאדם הנכון לעתיד. זהו אדם גדול, האין זאת? אדם שהעניק לארבע-עשרה מחשבות מופשטות את היכולת להפוך את חיינו בעולם הנוכחי לגן עדן! אבל זה נוח, זהו הגורם העשוי לערפל אותנו. אין זה נוח לומר: אם איננו רוצים שתעמוד בפנינו תחזית כמו זו שהציג רתנאו, הכרח הוא שאנשים רבים ככל האפשר יגיעו במודעות להכרת עולם הרוח.

את זאת אנו מבקשים לגרום לכל הפחות לכמה נפשות, לאחר שהבאנו הרגשת סילבסטר כמו זו שהכנסנו לנפשנו אתמול: שהאמת של הרגשת סילבסטר זו תחווה בידי הנפשות באופן כזה, שהן יאמרו: אם נישאר לעמוד באלמנט שהאנושות התרגלה אליו בחשיבתה, ולמען האמת היא שוררת לא בעם אחד אלא בכל העמים על פני כדור הארץ, אזי תחזית זו של רתנאו נכונה. אבל אין שום צורך שהיא תהיה נכונה! הדבר נמצא בטווח האפשרות של בני האדם שתחזית זו לא תהיה נכונה. זו יכולה להיות התבוננות השנה החדשה, שנשליט את הרצון שתחזית זו לא תהיה נכונה. אולם לשם כך נחוץ להיפרד מכל הדעות הקדומות שאנו עדיין נצמדים להן כיום, דעות קדומות שעבר זמנן, כדי להיכנס בשמחה ליסוד החדש האמיתי.

מי שמבין זאת יידע היכן לחפש את הרוח, וכאן יהיה הסיכוי לישועה בעתיד. במקום בו לא מחפשים את הרוח יכול אדם להיות מנצח שבמנצחים – אבל שם לא תהיה ישועה לעתיד! גם אם אנשיו של חלק אחד של העולם ידרשו מיליארדים מחלק אחר – המיליארדים הללו יהפכו לזהב מותך שישרוף ויהרוס, בעוד שהעוני והדלות – בקבלם כנפיים מהרוח – יכולים לשאת את האדם לגבהים שאליהם מוביל העתיד של התפתחות האנושות.

אך זאת יש לחוש מתוך תובנה פנימית של מהלך הרוח. ושום מבט על דבר חיצוני כלשהו, לא פולחן של אלילים חדשים, הנפוץ כעת, מסוגלים להציל את האנושות, אלא רק ההיצמדות לרוח, היצמדות לרוח ופעולה ברוח.

—————————————————————————–

  1. הכוונה לוולטר רתנאו, תעשיין ומדינאי גרמני שמילא תפקיד במלחמת העולם, לאחריה נטה לסוציאליזם. ממייסדי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית.
  2. אריך לונדרדורף, גנרל גרמני, מפקד במלחמת העולם השניה. מאוחר יותר הצטרף למפלגה הנאצית ונטל חלק בפוטש של היטלר במינכן.
  3. הכוונה לוולטר רתנאו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *