ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו – 09

ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו

מאת: רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בברלין GA107 1908-1909

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 9

אבולוציה, אינבולוציה ובריאה מתוך האין

17.6.1909

היום אנו מתכוונים להוסיף משהו כדי להשלים את העובדות הרבות והמראות שאותן למדנו כאן בחורף זה. לעיתים קרובות הדגשנו את הדרך שבה מדע הרוח צריך לאחוז בחיי אנוש, וכיצד הוא יכול להפוך לחיים, פעולה ומעשה. לסיום אנו רוצים לתת היום כמה צדדים על הנושא של התהליך האבולוציוני הכביר של הקוסמוס כפי שזה מתבטא באדם. כדי להתחיל אני רוצה למשוך את תשומת לבכם לעובדה שיכולה לומר לכם הרבה מאוד אודות הטבע של האבולוציה הקוסמית, אם אתם רק מוכנים להתבונן בזה בדרך הנכונה.

תארו לעצמכם, בדרך חיצונית טהורה, את ההבדל שבין האבולוציה של החיות והאבולוציה של האדם. אתם צריכים רק לומר מילה אחת ולאחוז ברעיון אחד לפניכם, ובמהרה תבחינו בהבדל שבין המושגים של אבולוציית החיות לאבולוציית האדם. חישבו על המילה 'חינוך'. חינוך ממשי הוא בלתי אפשרי בעולם החיות. במידה מסוימת אתם יכולים לאמן את החיה לעשות דברים שהם זרים לאינסטינקטים הטבעיים שלה ולדרך החיים המוּלדת שלה. אבל רק אוהב כלבים קיצוני ונלהב ידחה את העובדה שיש הבדל קיצוני בין החינוך של האדם למה שאפשר לעשות עם חיות. אנו צריכים רק לשאת תובנה מיוחדת אחת בראשנו ואז נבין את הבסיס לעובדה שטחית זו.

אנו יודעים שהתפתחותו של האדם היא הדרגתית ומהווה תהליך מאוד מסובך. הדגשנו לעיתים קרובות שבשבע השנים הראשונות של חייו, עד לחילוף השיניים, האדם מתפתח באופן שונה למדי מהתקופה המאוחרת יותר עד לגיל 14, ושוב מגיל 14 עד לגיל 21. אנו רק ניגע בזאת היום, כי אתם כבר יודעים את זה. לפי מדע הרוח האדם עובר דרך כמה לידות. האדם נולד לתוך העולם הפיזי כשהוא עוזב את גוף אימו ומשחרר עצמו מהנרתיק האימהי הפיזי. אבל אנו יודעים שכאשר זה קורה הוא עדיין סגור במעטה אימהי שני, מעטה אתרי. במשך שבע השנים הראשונות של חייו הגוף האתרי של הילד עטוף לגמרי בזרמים אתריים חיצוניים שבאים מהעולם החיצון, בדיוק כפי שהגוף הפיזי עטוף עד הלידה במעטה אימהי פיזי. בזמן חילוף השיניים מעטה אתרי זה נחשף, ורק כעת, בגיל שבע, הגוף האתרי נולד. הגוף האסטרלי עדיין סגור במעטה האסטרלי האימהי שנחשף בבגרות. אחרי כן הגוף האסטרלי מתפתח באופן חופשי עד לגיל 21 או 22, שהוא הזמן שבו האגו הממשי של האדם נולד. רק אז האדם מתעורר במלוא עוצמתו והאגו שהתפתח דרך מהלך ההתגשמויות הקודמות שלו הולך לדרכו בחופשיות.

עבור תודעה על-חושית עובדה מאוד מיוחדת נהיית גלויה כאן. אם אתם מתבוננים בילד צעיר מאוד במשך כמה שבועות או חודשים, אתם תראו את ראש הילד מוקף בזרמים וכוחות אתריים ואסטרליים. זרמים וכוחות אלה נהיים בהדרגה פחות בולטים ונעלמים אחרי זמן מה. מה באמת מתרחש שם? אתם יכולים למעשה לגלות מה שקורה, אפילו בלי ראיה על-חושית. גם הראיה העל-חושית מאשרת את מה שיש לנו לומר. מיד אחרי הלידה של האדם מוחו אינו זהה לזה שיהיה כמה שבועות או כמה חודשים מאוחר יותר. הילד כבר תופס את העולם החיצון, כמובן, אבל מוחו עדיין אינו כלי שמסוגל לקשר רשמים חיצוניים בדרך מוגדרת. באמצעות עצבים מחוברים שנעים מחלק אחד של המוח לחלק השני, האדם למד בהדרגה לחבר יחדיו במחשבות את מה שהוא קלט בעולם החיצון. אבל עצבים מחוברים אלה התפתחו רק אחרי הלידה. הילד שומע ורואה פעמון, למשל, אבל הרושם של הקול והמראה של הפעמון לא מתחבר מייד כדי ליצור את המחשבה שהפעמון מהדהד. הילד לומד זאת רק בהדרגה, בגלל שהחלק של המוח שהוא הכלי לתפיסה של צליל והחלק שהוא הכלי עבור תפיסה וויזואלית, נהיים קשורים רק במהלך החיים. עד שזה קורה, יכול הילד להגיע למסקנה: "מה שאני רואה זה אותו דבר שעושה את הקול." חוטים מקשרים כאלה מתפתחים במוח, והכוחות שמפתחים חוטים מקשרים יכולים להיראות על ידי הרואה הרוחי בשבועות הראשונים של התפתחות הילד ככיסוי נוסף סביב למוח. אבל כיסוי זה עובר לתוך המוח ובעקבות זאת חי בתוכו, לא עוד פועל מבחוץ אלא מבפנים. מה שפועל מבחוץ במשך השבועות הראשונים של התפתחות הילד אינו יכול לפעול בכל ההתפתחות של האדם הצומח אם הוא לא מוגן על ידי מעטים שונים. כי מה שפועל מבחוץ עובר לתוך המוח, הוא מתפתח תחת המעטים המתפתחים תחילה של הגוף האתרי ואז של הגוף האסטרלי ורק כאשר מגיעה השנה ה-22 מה שפועל תחילה מבחוץ נהיה פעיל מבפנים. מה שהיה מחוץ לאדם במשך החודשים הראשונים של קיומו ואז החליק פנימה, פעיל בפעם הראשונה במעטֵה באופן בלתי תלוי בשנים עשרים עד עשרים ושתיים. אז הוא נהיה חופשי ומתעורר לפעילות מוגברת.

כעת בואו ונתאר את ההתפתחות ההדרגתית של האדם ונשווה אותה עם זו של הצמח. אנו יודעים שלצמח יש רק את גופו הפיזי וגופו האתרי כאן בעולם הפיזי, בעוד שגופו האסטרלי נמצא מחוץ לו. רק הגופים הפיזי והאתרי נמצאים בתוכו. הצמח צומח מהזרע, מגופו הפיזי, ואז הגוף האתרי מתפתח בהדרגה. גוף אתרי זה הוא כל מה שיש לצמח כתוספת. אנו ראינו שגופו האתרי של האדם עדיין מתפתח בגוף האסטרלי עד לבגרות, ושגופו האסטרלי של האדם עדיין לא נולד עד אז. אבל הצמח, אחרי שהגיע לבגרות, אינו יכול להוליד גוף אסטרלי, כי אין לו כזה. לצמח אין שום דבר נוסף לפתח אחרי הבגרות. הוא השלים את משימתו בעולם הפיזי כאשר הבגרות מתרחשת, ואחרי שהופרה, הוא מתייבש וקמל. אתם יכולים אפילו להביט במשהו דומה בחיה נמוכה מסוימת. בחיה נמוכה זו הגוף האסטרלי לא חדר לתוך הגוף הפיזי באותה מידה כמו בחיות הגבוהות. חיות נמוכות מתאפיינות בעצם העובדה שגופם האסטרלי אינו נמצא עדיין לחלוטין בתוך הגוף הפיזי. קחו את ה-Mayfly. הוא נולד, חי עד שהוא מופרה ואז מת. מדוע? בגלל שהוא יצור אשר, כמו צמח, גופו האסטרלי ברובו נמצא מחוץ לו, לכן אין לו דבר נוסף לפתח כאשר הבגרות מתרחשת. במידה מסוימת האדם, החיה והצמח מתפתחים באופן דומה עד הבגרות. ואז לצמח אין דבר יותר לפתח בעולם הפיזי, וכך הוא מת. לחיה עדיין יש גוף אסטרלי, אבל אין לה אגו. מכאן שאחרי הבגרות המינית נשארות אפשרויות מסוימות של התפתחות עבור החיה. הגוף האסטרלי נהיה חופשי, ובמידה שהוא מתפתח בחופשיות ואפשרויות של התפתחות נשארות, התפתחות נוספת נשארת בחיות הגבוהות אחרי הבגרות. אבל הגוף האסטרלי של החיות אין לו אגו בתוכו בעולם הפיזי. האגו של החיות הוא אגו קבוצתי. הוא חובק קבוצה שלמה וקיים כאגו קבוצתי בעולם האסטרלי, היכן שאפשרויות ההתפתחות שונות למדי מאלה של החיה הבודדת כאן בעולם הפיזי. לְמה ששייך לחיה כגוף אסטרלי יש אפשרויות מוגבלות של התפתחות, ולחיה יש כבר אפשרויות אלו בתוכה כנטייה טבעית כשהיא באה לעולם. לאריה יש משהו בגופו האסטרלי שמבטא עצמו כסכום של אימפולסים, אינסטינקטים ותשוקות. ונטייה זו ממשיכה לאורך הזמן עד שהאגו עתיד להיוולד. אבל האגו אינו נמצא שם, הוא על המישור האסטרלי. לכן כאשר החיה רק הגיעה למצב שבו האדם מגיע לשנתו ה-21, אפשרויות ההתפתחות שלה כבר מוצו כולן. אורך החיים משתנה לפי הנסיבות, כמובן, כי החיות אינן חיות עד גיל 21. אבל עד גיל 21, כאשר האגו נולד באדם, ניתן להשוות את התפתחותו לזו של חיה. זה לא צריך להוביל לידי מסקנה שההתפתחות האנושית עד לגיל 21 היא זהה לזו של החיה, כי זה לא המקרה. האגו נמצא כבר בתוך האדם מההתחלה, ישר מתוך ההריון, וכעת הוא נהיה חופשי. בגלל שיש משהו בתוך האדם מההתחלה שנהיה חופשי בגיל 21, הוא מההתחלה אינו חיה, כי האגו, גם אם אינו חופשי, עובד בתוכו מההתחלה. ואת זה בעיקר אפשר לחנך. כי זהו האגו, ביחד עם מה שהוגשם בגופים האסטרלי, האתרי והפיזי, שעובר מהתגשמות אחת לאחרת. אם אגו זה אינו מקבל שום דבר חדש בהתגשמות הנוכחית, האדם לא יוכל לקחת שום דבר עימו עם מותו הפיזי, מחייו האחרונים בין לידה למוות. ואם הוא אינו יכול לקחת דבר עימו, הוא יהיה בדיוק באותו שלב בחיים הבאים כפי שהיה בחיים הקודמים. דרך העובדה שאתה רואה אדם הולך דרך התפתחות בחיים, ומשיג את מה שהחיות אינן יכולות להשיג, בגלל שאפשרויות ההתפתחות אינן מגיעות מעבר ליכולות שבלידה, האדם מעשיר בהתמדה את האגו שלו, ומגיע לדרגות גבוהות יותר מהתגשמות אחת לאחרת. זה בגלל שהאדם נושא בתוכו אגו שנמצא כבר בעבודה, גם אם הוא רק נהיה חופשי בשנתו ה-21, חינוך זה הוא בר-ביצוע ומשהו נוסף יכול להיעשות עימו מעבר לאפשרויות המקוריות שלו. האריה מביא את טבע האריה שלו עימו וחי אותו. האדם לא רק מביא עימו את טבעו כחבר של המין האנושי הכללי, אלא גם את מה שהוא השיג כאגו בהתגשמותו הקודמת. זה יכול להשתנות יותר ויותר על ידי חינוך ועל ידי החיים, והוא ירכוש תנופה חדשה בזמן שבו האדם עובר דרך שער המוות וצריך להתכונן להתגשמות חדשה. הנקודה היא שהאדם רוכש גורמים של התפתחות ומוסיף בהתמדה למאגר שלו.

עכשיו הבה ונשאל מה קורה למעשה כאשר אדם מוסיף למחסנו מבחוץ? כדי לענות על כך עלינו להוסיף שלושה דברים חשובים מאוד, גם אם הם מושגים קשים. אבל כפי שאנו עובדים כמה שנים בקבוצה זו, אנו צריכים להיות מסוגלים להבין אותם. בואו ונתחיל בכך שניקח צמח מפותח במלואו, למשל שושנת העמקים. יש לכם כאן את הצמח לפניכם בצורה אחרת, כזרע קטן. דמיינו שאתם אוחזים בזרע. יש לכם שם מבנה זעיר. כאשר אתם מניחים אותו לפניכם, אתם יכולים לומר: כל מה שאראה מאוחר יותר כשורש, גבעול, עלים ופריחה נמצא בתוך זרע זה. אם כן, יש לי לפני את הצמח כצמח מלא וגדול, אבל אין לי את הזרע לפני אם לא ייצרתי אותו על ידי שושנת עמקים קודמת. העניין הוא שונה עבור תודעה של ראיה רוחית. כאשר רואה רוחי מביט בשושנת העמקים מפותחת במלואה, הוא רואה את הצמח הפיזי מלא בגוף אתרי, גוף המכיל זרמים של אור החודרים אותו מהקצה העליון ועד לתחתית. בשושנת העמקים הגוף האתרי אינו מתפרס רחוק מאוד מעבר לגוף הפיזי של הצמח ואינו נבדל ממנו הרבה. אבל אם תיקחו את הזרע הקטן של שושנת העמקים תמצאו שגם אם הזרע הפיזי קטן, הוא חדור בגוף אתרי נפלא ויפה שקורן סביבו בדרך כזו שהזרע ממוקם בקצה האחד של הגוף האתרי כמו כוכב שביט עם זנב. הזרע הפיזי הוא באמת רק נקודה סמיכה יותר באור של הגוף האתרי של שושנת העמקים. כאשר הרואה הרוחי מתבונן בשושנת העמקים, אז, עבורו, הישות שהיתה נסתרת, מתפתחת. כאשר הזרע נמצא לפניו היכן שהחלק הפיזי הוא קטן מאוד ורק החלק הרוחי הוא גדול, הוא אומר: הישות הממשית של שושנת העמקים מתגלה בזרע הפיזי. וכך, כאשר אנו מביטים בשושנת העמקים עלינו להבחין בשני מצבים שונים. מצב אחד נמצא היכן שכל הישות של שושנת העמקים לפופה ומקופלת: הזרע המכיל את הישות מקופל, באינבולוציה, כאשר הוא מתקדם הוא עובר הלאה לאבולוציה, ואז כל הישות של שושנת העמקים מחליקה יותר לתוך הזרע המתפתח החדש. האבולוציה והאינבולוציה מתחלפות בצמח לסירוגין במצבים הבאים בזה אחר זה. במשך האבולוציה הרוחי נעלם יותר ויותר והפיזי גדל מאוד, במשך האינבולוציה הפיזי ייעלם יותר ויותר והרוחי יגדל יותר ויותר.

במידה מסוימת אנו יכולים לדבר על אבולוציה ואינבולוציה המשתנות באדם במידה גדולה יותר. באדם בין לידה למוות הגוף הפיזי והגוף האתרי חודרים לתוך הפיזי, והרוחי גם חודר אותם בדרך מסוימת – כישות ארצית האדם נמצא באבולוציה. אבל כאשר אדם, הנראה בראיה רוחית, עובר דרך שער המוות, הוא אינו משאיר מאחור בחיים הפיזיים כה הרבה כמו ששושנת העמקים משאירה בזרע. הפיזי נעלם לחלוטין ואתה לא יכול יותר לראות אותו, זה הכל מתגלגל מעלה ברוחי. ואז האדם עובר דרך הדוואכאן, היכן שהוא באינבולוציה ביחס לישותו הארצית. כי עבור ישות ארצית זו של האדם, אבולוציה נמצאת בין לידה למוות, ואינבולוציה בין מוות ללידה חדשה. ועדיין יש הבדל עצום בין האדם לצמח. בצמח אנו יכולים לדבר על אינבולוציה ואבולוציה, אבל במקרה של האדם עלינו לדבר על גורם שלישי. אם לא נדבר על גורם שלישי, איננו יכולים להשוות את כל ההתפתחות האנושית. בגלל שהצמח עובר תמיד דרך אינבולוציה ואבולוציה, כל צמח חדש הוא חזרה מדויקת על הצמח האחרון. הישות של שושנת העמקים הולכת תמיד לתוך הזרע והחוצה שוב. אבל מה קורה במקרה של האדם?

אנו רק הבנו שהאדם מקבל אפשרויות חדשות של התפתחות במשך חייו בין לידה למוות. הוא מוסיף למאגר שלו. לכן זה לא אותו הדבר עם האדם כמו עם הצמח. כל אבולוציה של האדם על האדמה היא לא רק חזרה על זו הקודמת, אלא חזרה על קיומו ברמה גבוהה יותר. מה שהוא לוקח לתוך עצמו בין לידה למוות נוסף למה שהיה שם קודם. לכן לא רק חזרה מתרחשת, כי מה שמתפתח מופיע כשלב גבוה יותר. מהיכן מגיע אלמנט חדש זה? באיזו דרך אנו מבינים את העובדה שהאדם מקבל ולוקח פנימה משהו חדש? אני מבקש מכם לעקוב עכשיו מאוד מקרוב אחרי, בגלל שאנו מגיעים למושג מאוד חשוב ומאוד קשה. ולא מבלי סיבה אני אומר זאת באחת מהפגישות האחרונות, כי יעברו חודשים אם לא שנים, עד שלבסוף תתחילו להבין את עומקם. היכן כל זה מוסף בקביעות למקום שהאדם בא ממנו? אנו נעשה זאת באופן שניתן להבנה אם ניקח דוגמא פשוטה.

שערו בנפשכם שאתם רואים אדם העומד מול שני אנשים אחרים. בואו וניקח תוך שיקול דעת כל דבר ששייך לאבולוציה. בואו וניקח את האחד אשר צופה בשני האחרים, ונאמר לעצמנו שהוא עבר דרך התגשמויות קודמות ופיתח את מה שנשתל בתוכו בהתגשמויות קודמות אלו. אותו הדבר נכון לשני האנשים האחרים. ואז הבה ונשער שהאדם הראשון חושב לעצמו: אחד מהאנשים נראה נהדר ליד השני. הוא רוצה לראות רק את שני האנשים המסוימים האלה עומדים יחדיו. איש אחר אינו מרגיש סיפוק זה. הסיפוק שהאיש מרגיש בראותו את השניים עומדים זה לצד זה הוא כלום לעומת אפשרויות ההתפתחות בשני האחרים, כי הם לא עשו דבר כדי להיות ראויים להנאה שעמידתם יחד מעניקה לו. זה משהו שונה למדי, וזה תלוי לגמרי בעובדה שזה הוא במיוחד שעומד ממול לשני האנשים. הנקודה היא שהאיש מפתח רגש של שמחה כלפי שני האנשים שלפניו העומדים יחדיו. הרגשה זו לא נגרמה על ידי משהו ששייך להתפתחות. יש דברים כאלה בעולם שצצים בפשטות דרך צירוף מקרים. זו אינה שאלה של שני אנשים הקשורים באופן קרמתי. העניין שלנו הוא השמחה שהאדם מרגיש בגלל שהוא אוהב לראות את שני האנשים עומדים ביחד.

בואו וניקח עוד דוגמה. דמיינו אדם העומד כאן בנקודה מסוימת על האדמה ומביט למעלה לשמיים. הוא רואה קבוצה מסוימת של כוכבים. אם הוא היה עומד כמה צעדים הצידה הוא היה רואה משהו אחר. הסתכלות זו בשמיים יוצרת בו הרגשה של שמחה שהיא משהו חדש למדי. האדם חווה מספר דברים חדשים לגמרי שאין להם דבר עם התפתחותו הקודמת. כל דבר שמגיע עם שושנת העמקים נגזר מהתפתחותה הקודמת. אבל זה לא מה שקורה עם מה שעובד על הנפש האנושית מהסביבה. האדם עסוק בעניינים רבים שאין להם דבר עם כל התפתחות קודמת, אבל הם נמצאים שם בגלל שתנאים מסוימים מביאים אותו לידי מגע עם העולם החיצוני. בגלל שהוא מרגיש שמחה זו, היא נהיית עבורו לחוויה. משהו צמח בנפש האנושית שלא נגזר על ידי שום דבר שקדם לו ושצמח מתוך האין. בריאה שכזו מתוך האין צומחת בהתמדה בנפש האנושית. אלו הם ניסיונות של הנפש שלא נחוו דרך נסיבות נתונות, אלא דרך יחסים שאנו עצמנו יצרנו, המחברים את הנסיבות אחת עם השניה. אני רוצה שתבחינו בין החוויות הנוצרות על ידי נסיבות נתונות ואלו הנוצרות על ידי היחסים שבין נסיבות שונות.

החיים באמת מתחלקים לשני חלקים, ללא קו מבדיל ביניהם: חוויות אלה שנקבעות ישירות על ידי גורמים מוקדמים, על ידי קרמה, ואלו שלא נגזרות על ידי הקרמה, אלא מופיעים בחיינו בפעם הראשונה. אלו הם אזורים שלמים בחיי אדם שבאים תחת כותרת זו. שערו שאתם שומעים שהיכנשהו מישהו גנב משהו. מה שקורה במקרה כזה, כמובן נגזר על ידי משהו קרמתי. אבל שערו שאתם רק יודעים משהו אודות הגניבה ולא אודות הגנב. אם כן, יש אדם מסוים בעולם האובייקטיבי אשר בִּצֵע את הגניבה, אבל אינכם יודעים דבר אודותיו. הגנב אינו עומד לבוא אליכם ולומר: "הביטו בי, אני בצעתי את הגניבה", נהפוך הוא, זה עניינכם שלכם ליישר את העובדות כדי למצוא את ההוכחה מי הוא הגנב. הרעיונות שאתם מניחים יחדיו אין להם דבר עם העובדות האובייקטיביות. הם תלויים בדברים שונים למדי, אפילו אם אתם פיקחים או לא. רצף הטיעונים שלכם אינו עושה את האדם לגנב. זהו תהליך שמתרחש לגמרי בתוככם שמתחבר עם מה שקורה בחוץ. אם לדבר ישירות, כל סוג של הגיון זה משהו שמוסף לדברים מבחוץ. וכל הדעות של טעם, כמו גם שיפוטים שאנו עושים אודות יופי, הם תוספות. אם כן, האדם מעשיר בהתמדה את חייו עם ארועים שאינם נקבעים על ידי סיבות שונות, אלא שהוא חווה על ידי שהוא מביא את עצמו לידי יחס לדברים.

אם נערוך מדידה מהירה לחיי אנוש ונביט בהתפתחות של האדם דרך שבתאי הקדום, השמש והירח ועד להתפתחות האדמה שלנו, אנו מוצאים שעל שבתאי לא היתה שאלה של האדם כמי שיכול להשתייך לדברים בדרך זו. הכל היה אז נחיצות טהורה. זה היה אותו הדבר על השמש הקדומה וגם על הירח הקדום, והחיות עדיין באותו מצב היום שבו האדם היה על הירח. החיה חווה רק את אשר נגזר על ידי גורמים קודמים. לאדם לבדו יש חוויות חדשות לגמרי, בלתי תלויות בגורמים מוקדמים יותר. מכאן במובן האמיתי של המילה, האדם לבדו יכול לקבל חינוך. האדם לבדו יכול להוסיף משהו חדש למה שנגזר על ידי הקרמה. רק על האדמה האדם השיג את היכולת להוסיף משהו חדש למה שנקבע על ידי הקרמה. רק על האדמה האדם השיג את היכולת להוסיף משהו חדש. על הירח התפתחותו לא הגיעה לנקודה שבה הוא היה יכול להוסיף משהו חדש ליכולות הפנימיות שלו. וגם לא כחיה, הוא היה אז בשלב התפתחות של חיה. פעולותיו נקבעו על ידי גורמים חיצוניים ובמידה מסוימת זה כך גם היום, כי ניסיונות אלו שהם ניסיונות חופשיים עושים את דרכם באיטיות לתוך האדם. הם מופיעים במידה גדולה יותר ויותר ככל שהאדם נמצא בדרגה גבוהה יותר. דמיינו כלב העומד לפני ציור של רפאל. הוא יראה מה שנמצא שם בתמונה עצמה, עד כמה שזהו אובייקט חושי. אבל אם היה על אדם לעמוד לפני התמונה, הוא יראה בה משהו שונה למדי. הוא יראה את מה שהוא יכול ליצור דרך העובדה שהוא כבר התפתח הלאה בהתגשמויות קודמות. ועכשיו דמיינו גאון כמו גיתה. הוא יראה אפילו יותר, והוא ידע את המשמעות מדוע דבר אחד צבוע כמו זה והדבר השני כמו זה. ככל שאדם יותר מפותח הוא רואה יותר. וככל שהוא מעשיר את נפשו כך גדלה יכולתו להוסיף לכך את ניסיונות הנפש מיחסי הנפש. זה נהיה לרכוש של נפשו והוא שמור בתוכה. כל זה אפשרי עבור האנושות רק מאז שאבולוציית האדמה החלה. אבל כעת הדבר הבא יתרחש.

האדם יתפתח בדרכו שלו דרך התקופות שלאחר מכן. אנו יודעים שאחרי האדמה יבואו צדק [יופיטר], נוגה [וונוס] ווולקן. במשך אבולוציה זו הסכום של חוויות האדם מעבר ומעל אלו הנובעות מגורמים קודמים יגדל עוד ועוד, וישותו הפנימית תהיה עשירה יותר ויותר. מה שהביא עימו מגורמים קדומים, מהשלבים של שבתאי, שמש וירח, יהיה בעל משמעות פחותה יותר ויותר. הוא מפתח את דרכו מתוך גורמים קודמים ומלהק אותם יחדיו. וכאשר ביחד עם האדמה, האדם יגיע לוולקן, הוא יתפשט מכל מה שקיבל דרך אבולוציית שבתאי, שמש וירח. הוא ישליך את הכל הצידה.

עכשיו אנו מגיעים למושג קשה שיהיה ברור על ידי השוואה. דמיינו שאתם יושבים במרכבה שניתנה לכם או עברה אליכם בירושה. אתם נוסעים במרכבה זו כאשר גלגל אחד נהיה בלתי תקין, ואתם מחליפים אותו בחדש. עכשיו יש לכם מרכבה ישנה וגלגל חדש. שערו שאחרי זמן מה גלגל שני נהיה פגום. אתם מחליפים אותו וכעת יש לכם מרכבה ישנה עם שני גלגלים חדשים. באופן דומה אתם מחליפים את השלישי ואת הרביעי, וכן הלאה, עד שאתם יכולים לדמיין בקלות שיום אחד לא יישאר בידיכם דבר מהמרכבה הישנה, ותחליפו את כולה בחלקים חדשים. לא יישאר לכם דבר ממה שקיבלתם כמתנה או ירשתם. אתם עדיין נוהגים בה, אבל אם לדבר ישירות, זו תהיה מרכבה חדשה לחלוטין. וכעת העבירו רעיון זה להתפתחות האנושית. במשך תקופת שבתאי האדם קיבל את היסודות של גופו הפיזי, על השמש את גופו האתרי, על הירח את גופו האסטרלי ועל האדמה את האגו שלו, והוא פיתח בהדרגה עקרונות אלו. אבל בתוך האגו הוא הביא יותר ויותר ניסיונות של ישות חדשה ופשט את מה שהוא ירש, את מה שניתן לו על שבתאי, שמש וירח. יגיע זמן – האבולוציה של וונוס – כאשר האדם ישליך את כל מה שהאלים נתנו לו במשך אבולוציית הירח, השמש, שבתאי והמחצית הראשונה של אבולוציית האדמה. הוא ישליך את כל זאת, כפי שבהשוואה שלנו החלקים הבודדים של המרכבה יוחלפו. הוא יחליף בהדרגה את כל זה במשהו שלקח לתוך עצמו מתוכה, משהו שקודם לכן לא התקיים. וכך בהגיעו לוונוס, האדם לא יוכל לומר: כל דבר מאבולוציית שבתאי, שמש וירח עדיין נמצא בתוכי – כי בכך הוא ישליך את זה הלאה. בסוף האבולוציה שלו הוא יישא בתוכו רק את מה שרכש דרך מאמציו שלו, לא את מה שניתן לו, אלא את מה שהוא יצר מתוך האין. כאן יש לכם את הדבר השלישי כתוספת לאבולוציה ואינבולוציה: בריאה מתוך האין. אבולוציה, אינבולוציה ובריאה מתוך האין הן מה שאנו צריכים אם עלינו לצייר את כל החשיבות ואת כל ההוד של האבולוציה האנושית. כך נוכל להבין כיצד האלים נתנו לנו קודם כל את שלושת גופינו ככלים, וכיצד הם בנו כלים אלה שלב אחרי שלב, ואז העניקו לנו את היכולת להתגבר עליהם שוב שלב אחר שלב. אנו יכולים להבין כיצד עלינו להשליך את החלקים, חתיכה אחרי חתיכה, בגלל שהאלים רוצים להפוך אותנו אחד אחרי השני לבבואה שלהם, כך שאנו נוכל לומר: סימני ההתפתחות של מה שאני עומד להיות ניתנו לי, ומתוכם יצרתי לעצמי ישות חדשה.

כך מה שהאדם רואה לפניו כאידיאל גדול ונפלא בעתיד הרחוק, של היות לא רק מודע לעצמו, אלא מודע לכך שהוא ברא את עצמו, כבר התפתח בזמנים קדומים על ידי רוחות כבירות ברמה גבוהה יותר מאשר האדם. רוחות מסוימות שעסקו בעבר באבולוציה שלנו, מתפתחות בזמן הנוכחי כפי שהאדם יתפתח רק בעתיד מרוחק. אנו אמרנו שבמשך האבולוציה של שבתאי הכתרים הזרימו קדימה את מה שאנו מכנים החומר של בני האדם, ושלתוך חומר אנושי זה רוחות האישיות הזרימו את מה שאנו מכנים כוחות האישיות. אבל רוחות האישיות, שהיו בזמן ההוא מספיק חזקות לתת לאופי של האישיות שלהם לזרום לתוך חומר זה שנמזג החוצה על ידי הכתרים, ומאז טיפס מעלה ומעלה – היום הם הגיעו לנקודה שבה הם אינם צריכים יותר שום חומר פיזי עבור התפתחותם הנוספת. על שבתאי, כדי שיוכלו לחיות כלל, הם היו צריכים את החומר הפיזי של שבתאי אשר היה באותו זמן מהיסודות של החומר האנושי. על השמש הם היו צריכים את החומר האתרי שנמזג הלאה עבור גופו האתרי של האדם. על הירח הקדום הם היו צריכים את החומר האסטרלי, וכאן על האדמה הם צריכים את האגו שלנו. מכאן הם יהיו צריכים את מה שנוצר על ידי האגו עצמו, היצירה החדשה של האדם מתוך יחסים טהורים, שהם כבר לא פיזיים, אתריים או אסטרליים או אפילו אגו שכזה, אלא מה שהאגו מייצר מתוך עצמו. בזה ישתמשו רוחות האישיות והן כבר משתמשות בזה היום בשביל לחיות. על שבתאי הקדום הן חיו במה שהוא כעת גופנו הפיזי, על השמש הקדומה במה שהוא כעת גופנו האתרי, על הירח הקדום במה שהוא כעת גופנו האסטרלי. מאז אמצע התקופה האטלנטית הם החלו לחיות ביסודות גבוהים יותר שהאדם יכול להביא מתוך האגו שלו.

ומה הם יסודות גבוהים יותר אלה שאדם מייצר מתוך האגו שלו? הם משלושה סוגים. תחילה הם משהו שאנו חושבים בהתאמה לחוק, חשיבתנו הלוגית. זהו משהו שהאדם מוסיף לדברים. אם אדם לא רק מביט בעולם החיצוני או רק מתבונן בו, או רק רודף אחרי הגנב כדי למצוא אותו, אלא מביט בדרך כזו שהוא רואה את החוק הטבוע בהסתכלות, מאפשר לעצמו מחשבות שאין להן דבר עם הגנב ועדיין הם תופסים אותו, אז האדם חי בהיגיון, היגיון טהור. היגיון זה הוא משהו שמוסף לדברים על ידי האדם. כאשר האדם מקדיש עצמו להיגיון טהור זה, האגו יוצר משהו מעבר לעצמו.

שנית, האגו בורא מעבר לעצמו כאשר הוא מפתח תענוג או חוסר תענוג ביופי, בנעלה, בהרמוני ובקוסמי. בקצרה, בכל דבר שהאדם עצמו מייצר. בואו ונאמר שאתם רואים משהו בעולם שנראה לכם כטיפשי, ואתם צוחקים מזה. לצחוק זה אין דבר עם הקרמה שלכם. אדם טיפש יכול להגיע, והדבר עצמו שאתם צוחקים ממנו יכול להיראות לו כמשהו פיקחי. זהו משהו שצץ מתוך עצמכם בסיטואציה מיוחדת זו. או, הבה ונאמר, אתם רואים אנשים מתקיפים איש אמיץ שעומד על שלו אבל לבסוף מגיע לסוף טרגי. מה שאתם עדים לו נקבע על ידי הקרמה, אבל ההרגשה של טרגדיה שיש לכם אודות כך היא משהו חדש.

כורח החשיבה הוא הדבר הראשון, תענוג וחוסר תענוג הם הדבר השני, והשלישי הוא הדרך שאתם מרגישים את הדחף לפעול תחת ההשפעה של מצבים מסוימים. גם הדרך שאתם נאלצים לפעול אינה נקבעת רק על ידי הקרמה, אלא גם על ידי יחסכם לעניין. שערו בנפשכם שני אנשים שנמצאים באותו צד וממוקמים ביחסם אחד לשני ונועדו באופן קרמתי לשלם משהו ביחד, אבל באותו זמן אחד יותר מתקדם בהתפתחותו מאשר השני. ככל שהאחד יותר מתקדם, השני ידחה זאת לתשלום מאוחר יותר. האחד יפתח טוב לב, והרגשות של השני לא ישתנו. זהו משהו חדש שבא לתוך האבולוציה. אתם לא צריכים להביט בכל דבר כמו משהו מותנה, זה יותר תלוי אם אנו מרשים לפעולותינו להיות מודרכות על ידי החוקים של צדק והגינות. דברים תמיד נוספים להתנהגות המוסרית שלנו, לדרך שבה אנו עושים את חובתנו ושיפוטנו המוסרי. במיוחד בשיפוטנו המוסרי מונח היסוד השלישי שבעזרתו אדם הולך מעבר לעצמו ואז מתקדם הלאה והלאה. האגו שם זאת בעולמנו, ומה שהוא מניח בעולמנו אינו נעלם. מה שהאדם מכניס לתוך העולם מתקופה לתקופה, מעידן לעידן, כתוצאה ממחשבה לוגית, שיפוט אסטטי והגשמה של חובה, זה יוצר זרם מתמשך ומוסר את החומר שבו מתמקמים רוחות-האישיות בהתפתחותם הנוכחית.

זוהי הדרך שאתם חיים ומתפתחים. ובעוד אתם מתפתחים, הרוחות של האישיות מביטות מטה עליכם, ושואלות בהתמדה: האם תתנו לנו גם משהו שאנו יכולות להשתמש בו עבור התפתחותנו? וככל שהאדם יותר נתון לתכולת מחשבותיו, אוצרות מחשבותיו, ככל שהוא מנסה לעדן את שיפוטו האסטטי ולשאת את חובתו מעבר לכמות הנדרשת על ידי הקרמה, יותר מזון יש שם עבור רוחות האישיות. ככל שאנו מציעים להן יותר, הן נהיות יותר ממשיות רוחות אישיות אלו. מה מייצגות רוחות אישיות אלו? משהו שמנקודת הראות של תפיסת העולם האנושית אנו קוראים לו בצורה מופשטת: הרוח של התקופה, הרוח של התקופות השונות. עבור אנתרופוסופים רוח זו של התקופה היא ישות אמיתית. רוחות התקופה, שהן למעשה רוחות האישיות, נעות דרך התקופות. כשאנו מביטים לאחור לתוך הזמנים העתיקים: ההודים, הפרסים, הבבלים-כלדיים, הזמנים של היוונים-רומאים וישר עד לזמננו שלנו, נמצא אז שתמיד כשנתעלם מהלאומים ומההבדלים האחרים של האנשים, מה שמשתנה הוא מה שאנו מכנים רוח-התקופה [או רוח-הזמן]. אנשים חשבו והרגישו באורח שונה למדי לפני חמשת אלפים שנה מאשר לפני שלושת אלפים שנה ומהדרך שבה הם מרגישים היום. אלו הן רוחות התקופה או, לפי מדע הרוח, רוחות האישיות אשר משתנות. רוחות אישיות אלו עוברות דרך האבולוציה שלהן בעולם העל-חושי כמו שהמין האנושי עובר דרך האבולוציה שלו בעולם החושים. אבל כל מה שהמין האנושי מפתח מהטבע העל-חושי הוא משקה ומזון עבור רוחות אלו של אישיות, והן מפיקות מהם תועלת. אם היתה תקופה שבה האדם היה צריך לבלות את חייו מבלי לפתח שום אוצרות של מחשבה, ללא הנאה או חוסר הנאה, ללא שום רגש של חובה מעבר לגבולות הקרמה – בתקופה שכזו לרוחות האישיות לא היה שום מזון והן היו מצטמצמות. כזה הוא הקשר שלנו עם הישויות השזורות באופן בלתי נראה בחיינו.

כפי שאמרתי לכם, האדם הוסיף משהו חדש להתפתחות, יצר משהו מתוך האין כתוספת לאבולוציה ולאינבולוציה, אלא שהוא לא היה מסוגל ליצור מתוך האין אילו לא היו נותנים לו את הסיבות שלתוכן הוא נכנס כמו אל תוך כרכרה. כרכרה זו ניתנה לו במשך האבולוציה של שבתאי, חלק אחר חלק הוא הניח בצד והתפתח הלאה לתוך העתיד. היה עליו לקבל את היסודות לכך, ואם האלים כדבר ראשון, לא דאגו ליסודות אלו עבורו, הוא לא היה יכול לבצע שום פעולה שנוצרה מתוך האין. יחסים אלה עם העולם הסובב משפיעים עלינו בדרך כזו שהם באמת עוזרים להתפתחותנו הנוספת וזה בזכות הנחה זו של יסודות טובים. כי מהו זה שנהיה אפשרי דרך העובדה שהאדם יכול ליצור משהו חדש מתוך היחסים שלו, ושהוא יכול להשתמש בקשרים שלתוכם הוא ממוקם כדי ליצור את היסודות למשהו חדש שהוא עצמו יצר? ומה זה אומר שהאדם נהיה מסוגל להאריך את מחשבותיו מעבר לדברים שהוא חווה בעולם הסובב, ולהרגיש יותר את מה שנמצא באופן אובייקטיבי מלפניו? מה מגיע כתוצאה מכך שהאדם יכול לעבוד מעבר לצו של הקרמה, ולחיות מתוך חובה לקראת האמת, ההגינות וטוב הלב?

על ידי כך שנעשים מסוגלים לחשיבה לוגית, לפיתוח מחשבה בהתאם לנחיצות, היכולת לטעות נוצרת. בגלל ההנאה שהאדם יכול לקבל ממה שיפה, נוצרה גם האפשרות עבורו להביא את היסוד של כיעור וחוסר טוהר לתוך אבולוציית העולם. בגלל שהאדם מסוגל לשניהם, לקחת בעצמו את המושג של החובה ולמלא אותה מעבר לגבול הקרמה, האפשרות של רוע ושל התנגדות לחובה נוצרה. אם כן, זוהי האפשרות של היות מסוגל ליצור אך ורק מתוך היחסים שמיקמו את האדם בעולם שבו הוא יכול גם לעבוד על חלקו הרוחי שלו, כך שהוא נהיה מלא בטעות, כיעור ורשעות. ולא רק נוצרת האפשרות לספק עבור האדם את היכולת ליצור מתוך יחסים אלו, אבל ניתנה לו גם האפשרות בזכות המאבק, ליצור בהדרגה מתוך יחסים אלה את מה שנכון, את מה שיפה ואת המידות הטובות האלו שבאמת מקדמות את האבולוציה שלו.

יצירה מתוך זיקה נקראת באזוטריזם הכריסטיאני 'יצירה מתוך הרוח'. ויצירה מתוך האמת, היופי וקירבה מוסרית נקראת באזוטריזם הכריסטיאני 'רוח הקודש'. כאשר אדם יכול ליצור מתוך האין את הנכון, היפה והטוב, רוח הקודש ממלאת אותו בחסד. אבל כדי שהאדם להיות מסוגל ליצור במשמעות של רוח הקודש, הוא צריך תחילה לקבל את היסוד, כמו המקרה של כל יצירה מתוך האין. יסוד זה ניתן לו דרך בואו של כריסטוס לתוך האבולוציה שלנו. דרך התנסותו במאורע של כריסטוס על האדמה, האדם היה יכול לעלות ליצירה ברוח הקודש. זהו כריסטוס עצמו היוצר את היסוד העמוק ביותר. אם האדם נהיה כזה שהוא עומד איתן על הבסיס של ניסיון הכריסטוס, וניסיון הכריסטוס הוא המרכבה שהוא חובר אליה עבור התקדמותו האבולוציונית, אז הכריסטוס שולח אליו את רוח הקודש, והאדם נהיה מסוגל ליצור את הנכון, היפה והטוב במהלך האבולוציה הנוספת שלו.

אם כן, אנו רואים את בואו של הכריסטוס אל האדמה כהגשמה של כל מה שניתן לאדם דרך שבתאי, שמש וירח. מאורע הכריסטוס נתן לאדם את הדבר הגדול ביותר האפשרי, הכוח שעושה אותו מסוגל לחיות לתוך הפרספקטיבה של העתיד ויותר ויותר ליצור החוצה מתוך קשרים, מתוך כל מה שהוא לא קבוע מראש, אלא תלוי בכיצד האדם מתייחס לעובדות של העולם שמסביבו, שבמובן הרחב ביותר זו היא רוח הקודש. זה שוב אספקט של אזוטריזם כריסטיאני. אזוטריזם כריסטיאני קשור עם המחשבה העמוקה ביותר בכל האבולוציה שלנו, המחשבה על בריאה מתוך האין.

לכן שום תיאוריה של אבולוציה לא תוכל לוותר על המחשבה על בריאה מתוך האין. שערו שיש רק אבולוציה ואינבולוציה, זו תהיה חזרה נצחית כמו אצל הצמח, ועל וולקן יהיה רק מה שנובע משבתאי. אבל באמצע ההתפתחות שלנו בריאה מתוך האין תתווסף לאבולוציה ואינבולוציה. אחרי ששבתאי, שמש וירח כבר עברו. כריסטוס בא לאדמה כאלמנט ההעשרה המבטיח שמשהו כמעט חדש יהיה שם על וולקן, משהו שעדיין אינו נוכח על שבתאי. כל מי שמדבר רק על אבולוציה ואינבולוציה, ידבר על התפתחות כאילו כל דבר צריך רק לחזור על עצמו במעגלים. אבל מעגלים שכאלה לעולם אינם יכולים באמת להסביר את אבולוציית העולם. רק כאשר אנו מוסיפים לאבולוציה ואינבולוציה בריאה זו מתוך האין, זה מוסיף משהו חדש ליחסים הקיימים, ואנו מגיעים להבנה אמיתית של העולם.

ישויות מהדרג הנמוך אינן מראות יותר מאשר עקבות ממה שאנו קוראים בריאה מתוך האין. שושנת העמקים תמיד תהיה שושנת העמקים. לכל היותר יכול הגנן להוסיף משהו מבחוץ אשר שושנת העמקים לעולם לא תוכל להשיג לעצמה. אז יכול להיות משהו אשר ביחס לטבע של שושנת העמקים יהיה בריאה מתוך האין. אדם בעצמו מסוגל לכלול בישותו בריאה זו מתוך האין. ועדיין האדם רק נהיה מסוגל לעשות כך, ולהתקדם לחירות של יצירה אינדיבידואלית דרך המעשה החופשי הגדול מכולם של האחד אשר יכול לשרת אותו כדוגמה. מהו המעשה הגדול הזה של חירות? זהו זה אשר המילה היצירתית והחכמה של מערכת השמש עצמה החליטה להיכנס לתוך גוף אנושי ולקחת חלק באבולוציית האדמה דרך מעשה שלא קשור לשום קרמה קודמת. לא היתה שום קרמה קודמת שהכריחה את הכריסטוס בהחלטתו להיכנס לגוף אנושי. הוא לקח על עצמו לעשות זאת כמעשה חופשי המבוסס לחלוטין על ראיה מראש של האבולוציה העתידית של האדם. למעשה זה אין תקדים, ומוצאו ממנו כמחשבה מתוך האין, מהראיה המוקדמת שלו. זהו מושג קשה, אבל הוא תמיד יהיה כלול באזוטריזם כריסטיאני, והכל תלוי ביכולתנו להוסיף את המחשבה של בריאה מתוך האין לזו של אבולוציה ואינבולוציה.

כשנוכל לעשות זאת נשיג אידיאלים גדולים אשר, גם אם הם אינם נמתחים למה שנקרא מימדים קוסמיים, הם בעיקר קשורים עם השאלה: מדוע, למשל, אנו חוברים לחברה האנתרופוסופית? כדי להבין את המטרה של החברה האנתרופוסופית אנו צריכים לחזור למחשבה שאנו פועלים עבור הרוחות של האישיות, עבור הרוחות של התקופה. כאשר האדם בא אל העולם בלידה, בהתחלה הוא מחונך על ידי כל מיני נסיבות. זה משפיע עליו ויוצר את הצעד הראשון של פעילותו היוצרת. אם רק זה יוכל להיות מובן בבירור שהמקום שבו אדם נולד הוא רק הצעד הראשון, והנסיבות הרווחות פועלות עליו בכוח סוגסטיבי מוחץ. בואו וננסה לדמיין כמה שונות יהיו הנסיבות אם היה עליו להיוולד ברומא או בפרנקפורט במקום בקונסטנטינופול. דרך לידתו הוא היה מושם בתנאים שונים, ולתוך קשר דתי אחר. תחת השפעה זו פאנאטיות מסוימות היתה יכולה להתפתח בו עבור קתוליות או פרוטסטנטיות. אם דרך שינוי קל בגלגל בקשרים הקרמתיים, הוא היה נולד בקונסטנטינופול, האם הוא לא היה פונה להיות טורקי טוב? כאן יש לכם הדגמה לכוח הסוגסטיבי שבו תנאים סביבתיים משפיעים על האדם. אבל האדם מסוגל לשחרר את עצמו מהטבע הסוגסטיבי הטהור של מצבים ולהתחבר לאנשים אחרים ביחס לעקרונות שהוא עצמו בחר ואישר. ואז הוא יכול לומר: "עכשיו אני יודע למה אני פועל עם אנשים אחרים." בדרך זו עולים דרך התודעה האנושית קבוצות חברתיות שבהן חומר נוצר עבור רוח התקופה, הרוחות של האישיות. החברה האנתרופוסופית היא קבוצה מסוג זה שבה קשר כזה נוצר על בסיס של אחוות אחים. זה אומר בעצם שכל אינדיבידואל הוא פעיל בקבוצה בדרך כזו שהוא רוכש בעצמו את כל התכונות הטובות שעושות אותו לדימוי של החברה כולה. כך את כל המחשבות, את השפע של הרגשות והמידות הטובות הוא מפתח דרך החברה ומעניק כמזון לרוחות האישיות. לכן בחברה שכזו כל מה שיוצר חיי קהילה הוא בלתי נפרד מהעיקרון של האינדיבידואליות. כל חבר יחיד נהיה מסוגל דרך חברה שכזו להציע את מה שהוא עצמו מייצר כקורבן לרוחות האישיות. כל אינדיבידואל מכין עצמו להגיע לרמה של אלו אשר הם המתקדמים ביותר, אלו שכתוצאה מאימון רוחי התקדמו עד לנקודה היכן שנמצא האידיאל הבא: "כאשר אני חושב, אני לא עושה את זה עבור הסיפוק שלי, אלא כדי ליצור מזון עבור הרוחות של האישיות. אני מניח על הבמה של רוחות האישיות את המחשבות הכי יפות וגבוהות. מה שאני מרגיש אינו מקודם על ידי אגואיזם, אני מרגיש את זה בגלל שזה צריך להיות מזון עבור רוחות האישיות. ומה שאני יכול לתרגל בדרך של מידות טובות, אני לא מתרגל כדי להשיג השפעה לעצמי, אלא כדי להביא זאת כקורבן, לספק מזון עבור רוחות האישיות." כאן הנחנו בפני עצמנו כאידיאל שלנו את אלו אשר אנו קוראים להם המסטרים של החוכמה והמסטרים של ההרמוניה של הרגשות. כי כך הם חושבים ומתכוננים עבור ההתפתחות שתביא את האדם קרוב יותר ויותר לנקודה היכן שהוא תמיד ייצור את מה שחדש, ולבסוף לפתח עולם של פעולות שממנו נעלמו הסיבות הישנות ואשר ממנו אור חדש יזרום קדימה לתוך העתיד. העולם אינו כפוף לשינוי צורה נצחי לתוך צורות שונות, אבל הישן הוא מושלם ונהיה לכלי של החדש. ואז אפילו זה ייזרק הצידה וייעלם לתוך האין, כך שמתוך אין זה משהו חדש יצוץ. זהו הרעיון הכביר של התקדמות, שעכשיו דברים חדשים יעלו לתמיד.

אבל העולמות הם לגמרי בתוך עצמם, ואתם תראו בדוגמא שניתנה שאיננו יכולים לדבר על שום דבר שלמעשה בא לידי סיום. אתם ראיתם כיצד מצד אחד הרוחות של האישיות איבדו את השפעתם על האדם, אבל מצד שני כיצד הם שוב ממשיכים באבולוציה שלהם. כך העולם שלנו בהתמדה מחדש את נעוריו על ידי יצירת בריאוֹת חדשות, ועדיין זה גם נכון שמה שמתפשט יעכב את ההתקדמות, והוא יעבור כך שהאחרים מצידם יוכלו להתקדם. אף אחד לא צריך להאמין שהוא צריך להרשות למשהו לשקוע לתוך האין, כי ניתנה לנו ההזדמנות ליצור מתוך האין. מה שעל וולקן יוכיח את עצמו שהוא משהו חדש, יבנה בהדרגה צורות חדשות וישליך את הישן, ומה שייזרק יחפש את נתיבו שלו.

אבולוציה, אינבולוציה ובריאה מתוך האין הם שלושת המושגים שצריך להשתמש בהם כדי להבין את האבולוציה של תופעות העולם כפי שהן. רק באמצעות זה נגיע למושגים מדויקים שגם מאירים את האדם ביחס לעולם ומולידים בו חום פנימי של רגשות. אם האדם צריך להודות באי יכולתו, לעשות משהו מלבד ליצור בהתאמה לאימפולסים שנשתלו בתוכו, זה לא יחשל את רצונו ולא יעורר את תקוותיו באותה מידה כמו היכולת לומר: "אני יכול ליצור את ערכי חיי שלי ותמיד להוסיף משהו חדש למה שניתן לי כיסוד. המורשת העתיקה שלי בשום אופן לא תעכב אותי מיצירת פריחה חדשה ופירות שיחיו הלאה לתוך העתיד." זה הוא חלק של מה שאנו יכולים לתאר באומרנו שהמושג האנתרופוסופי של העולם נותן לאדם כוח, תקווה וביטחון בחיים, כי הוא מראה לו שהוא יכול, בעתיד, לקחת חלק בעבודת הבריאה אשר, היום, לא רק מונחת ברחם של הסיבתיות אלא באין. זה מראה לו את הסיכוי, שדרך מאמציו שלו. הוא פועל בדרכו במשמעות אמיתית של המילה מהיות 'יצור' להיות 'יוצר'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *