ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו – 04

ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו

מאת: רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בברלין GA107 1908-1909

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 4

הריתמוס בגופים של האדם

21.12.1908

העובדה שיש לנו אפשרות להתקדם ללימודים יותר ויותר מתקדמים בקבוצה זו היא אך ורק בזכות ההתארגנות שעשינו בנוגע לקורסים שמתקיימים במקביל להרצאות של הקבוצה. מכאן אני רוצה לבקש מכם לתת לקורסים אלה את כל תמיכתכם. זה חשוב שיהיה מקום כלשהו שנוכל להתקדם עם ההרצאות. אחרת נצטרך להתחיל כל שנה מהתחלה.

אנו נעסוק היום במשהו שיופיע שוב כרחוק מאוד מההרצאות הקודמות אבל שבכל זאת יתאים לרצף הנוכחי של המחשבות. אנו רוצים לקחת כנקודת ההתחלה את ההסתכלות שנעשתה באחת ההרצאות הפומביות, זו שעל: "אמונות תפלות מנקודת ראות מדעית רוחית". נעשתה שם התבוננות שאי אפשר היה להמשיך בה בהרצאה פומבית בגלל, שעבור הבנה עמוקה יותר של כך, מושגים ראשוניים צריכים היו להיות מונחים מראש שהם פחות שייכים להבנה אינטלקטואלית מאשר הבנה שמונחת בכל ההרכב של הנפש, ואת זה אנו יכולים להשיג אחרי שנים של עבודה קבוצתית. עבודה סבלנית מסוג זה מביאה אותנו לבסוף לנקודה היכן שדברים שנראים אבסורדיים מופיעים כאפשריים וסבירים, ואנו יכולים לראות שהחיים מביאים אותם החוצה. ההסתכלות שאנו רוצים להתחיל ממנה היא עובדה רגילה ולא אמונה תפלה שבמקרה של כמה מחלות, כמו דלקת ראות, למשל, יש משבר ביום השביעי כאשר החולה יכול למות בקלות, והרופא צריך לעשות כל שבכוחו כדי להעביר את החולה דרך משבר זה שמתרחש תמיד ביום השביעי. זה מוכר היום על ידי כל רופא הגיוני, גם אם רופאים אינם יכולים לחקור את הסיבות בגלל שאין להם רעיון בקשר לבסיס הרוחי של הדברים. בתחילה אני פשוט אתאר בפניכם את העובדה שדלקת ראות מראה משהו יוצא דופן למדי שקשור עם מספר שבע המסתורי.

אנו צריכים להביט על האדם בדרך שמאפשרת להבין עובדה זו והרבה אחרות לצידה. אתם יודעים מפעמים לאינספור שדיברנו על כך, שאפשר להבין את האדם רק כאשר אנו יודעים שיש לו מבנה מרובע של גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו. ארבעה גופים אלה של ישות האדם קשורים ותלויים אחד בשני בהרבה מאוד דרכים. כל אחת משפיעה על השניה ולכן הן נמצאות בקשר קבוע אחת עם השניה. אבל שיתוף פעולה זה הוא מסובך מאוד. זה לוקח הרבה זמן לאדם לדעת את הקשרים הללו כמו גם את הקשרים של גופים אלה לכוחות מסוימים, ולתהליכים וישויות ביקום ככלל. כי לאדם יש קשר עם היקום דרך כל אחד ממרכיביו. קשר שממשיך – וזה שוב חשוב מאוד – אבל הוא גם משתנה. מה שאנו יודעים כגוף הפיזי, גוף אתרי וכן הלאה, קשורים זה לזה אבל גם עם הקוסמוס, עם העולם כולו סביבנו. כי מה שיש בתוכנו הוא גם במידה מסוימת מחוץ לנו, וכך אנו יכולים לומר שאנו יכולים לדעת באופן הטוב ביותר את הקשר הפנימי והחיצוני אם אנו מביטים באדם גם במצב של עירות וגם במצב של שינה.

כאשר אדם שוכב וישן, הגוף הפיזי והגוף האתרי שוכבים במיטה והגוף האסטרלי והאגו הם במידה מסוימת מחוץ לזה. אבל זהו רק דיבור לא מדויק. רעיון מחוספס מספיק לכמה דברים, אבל אנו רוצים להבין מצב זה באופן קצת יותר מדויק היום. הגוף האסטרלי והאגו אינם פעילים בגוף הפיזי עכשיו. אבל הגוף הפיזי עם העצבים שלו ומערכת הדם והגוף האתרי אינם יכולים להתקיים, אלא אם הם חדורים בישויות גבוהות. כאשר גופו האסטרלי של האדם והאגו נפרדים, הפעילויות של שני מרכיבים אלה מתחלפות. הגוף האנושי אינו יכול להישאר מבלי אגו וגוף אסטרלי הפעילים בתוכו, כך שצריכים להיות גם אגו וגוף אסטרלי פעילים כאשר הגוף האנושי ישן. אם להיות מדויקים, אנו צריכים לומר שהאגו והגוף האסטרלי הפעילים בגופו הפיזי של האדם הישן נמצאים גם בתוך האדם במשך היום, אבל הפעילות שלהם נשלטת לחלוטין על ידי הפעילות של הגוף האסטרלי והאגו של האדם עצמו.

אם אנו רוצים לדמיין את האגו כפי שהוא היום, במצב של עירות, עלינו לומר לעצמנו שאגו אנושי זה נמצא בתוך הגוף האנושי כאשר האדם הוא ער, ובגלל פעילותו במשך זמן זה הוא מוֹנע מאגו גדול יותר את תחום השפעתו. מה עושה האגו המוגבל שלנו למעשה במשך השינה? אנו יכולים באמת לומר בדייקנות גדולה שאגו זה ששחרר עצמו במשך היום מהאגו הקוסמי הגדול ויש לו יד חופשית בגוף האנושי, יורד לתוך האגו הקוסמי במשך הלילה ומוותר על פעילותו שלו. משום שהאגו של היום יורד לתוך האגו הקוסמי, האגו הקוסמי יכול לעבוד ללא הפרעה ולהיפטר מכל אפיסת הכוחות שהצטברה במשך היום. בגלל שהאגו של היום שוקע מטה לתוך האגו הקוסמי זה אפשרי לאגו של הלילה להיות פעיל בדרך מקיפה. אם אתם רוצים לדמיין זאת באופן תמונתי, אתם יכולים לתאר את היחס של האגו של היום לאגו של הלילה כאילו שהאגו של היום מתאר מעגל, העובר דרך החלק הגדול יותר של מעגל זה מחוץ לתחום של האגו הגדול ויורד לתוך האגו הגדול בלילה. במשך כ-16 שעות בממוצע הוא מחוץ לאגו של הלילה ובמשך שמונה שעות הוא נמצא בתוכו.

אתם תבינו זאת נכונה אם תיקחו את מה שאני אומר במדויק מילה במילה, כלומר, שהאגו שלכם אף פעם לא נשאר אותו הדבר במשך כל 16 השעות – הניחו שזה הזמן הנורמלי להישאר ערים – ושהאגו משתנה במשך כל הזמן הזה. זה מתאר חלק של מעגל ואז שוקע מטה, עובר עוד שינויים במשך הלילה, שעליהם האדם הרגיל אינו יודע דבר. שינויים אלה נהיים יותר ויותר בלתי מודעים עד שמגיע השיא, ואז האגו נהיה שוב לאט לאט יותר מודע. אנו צריכים לומר, אם כן, שבמהלך 24 שעות האדם עובר בהדרגה שינויים מסוימים, הסמל החיצוני שאנו יכולים לדמיין הוא מעגל, כמחוג של שעון המצביע על מעגל ונעלם מזמן לזמן לתוך האגו הקוסמי הגדול.

הגוף האסטרלי עובר דרך שינויים באופן דומה מאוד. שינויים אלה מתרחשים בדרך כזו שאנו יכולים לדמיין אותם באופן סמלי כמתארים מעגל. גם עם הגוף האסטרלי השינויים הם כאלה שבאמת עלינו לדבר על סוג של שקיעה מטה לתוך הגוף האסטרלי הקוסמי. רק שהאדם של ימינו אינו שם לב יותר לירידה זו לתוך הגוף האסטרלי הקוסמי בעוד שבזמנים קדומים האדם היה מאוד מודע לכך. אז האדם הרגיש ברגשות האסטרליים שלו הטבועים בו מלידה שבזמן מסוים זה התחלף עם רגשות שונים למדי בזמן אחר. בזמן מסוים הוא חש יותר חי בעולם הסובב אותו ובזמן אחר הוא היה מודע יותר לרגשותיו הפנימיים. אתם יכולים לקבל גוון אחר של רגשות בגוף האסטרלי בגלל שהוא עובר שינויים ריתמיים במהלך שבעה ימים, כלומר, 24 שעות כפול 7, את זה אפשר להשוות שוב למעגל. האגו עובר שינויים ריתמיים לאורך זמן של 24 שעות, שעדיין מבוטאות היום בשינויים שבין עירות לשינה, והגוף האסטרלי ב-7 פעמים 24 שעות. באדם הקדמון שינויים ריתמיים אלו התרחשו באופן מאוד חי. כך בגוף האסטרלי שינויים ריתמיים עשו את מהלכם במשך שבעה ימים, וביום השמיני הריתמוס התחיל שוב. הגוף האסטרלי למעשה שקע מטה לתוך גוף אסטרלי קוסמי בחלק מהזמן שהאדם עבר דרך ריתמוס זה ובזמן שנשאר הוא היה יותר מחוץ לגוף אסטרלי קוסמי זה. זה יכול לתת לכם תמונה כמה משמעותיים עבור חייו של האדם הגוף האסטרלי והאגו הנוכחים באדם כשהוא ישן. אני זה שלתוכו הוא צולל כאשר הוא נרדם וששומר את דמו זורם בלילה, זהו אותו האגו שעובד בגופו במשך השינה. אם הוא ישן ביום הוא הולך גם כן לתוך אגו אוניברסלי זה וזה מביא אי סדירות מסוימת לתוך הריתמוס שלו ועבד באופן הרסני בזמנים קדומים יותר אך אינו הרסני יותר בימים אלה, בגלל שבימינו חיי אנוש השתנו מאוד במובן זה. במהלך המחזור של שבעה ימים, הגוף האסטרלי האנושי עובר למעשה דרך אותו חלק של הגוף האסטרלי הקוסמי-אוניברסלי אשר חודר לתוך הגופים הפיזי והאתרי במשך השינה. זה גורם לשינויים ברגשותיו הפנימיים של האדם. זה בקושי מורגש היום, אבל בזמנים קדומים יותר אי אפשר היה להתעלם מהם.

זה לא רק האגו והגוף האסטרלי שעוברים דרך שינויים ריתמיים מיוחדים, אלא גם הגוף האתרי עושה זאת. זה תופס מקום בדרך כזו שב-4 פעמים 7 ימים הגוף האתרי האנושי, אם לדבר באופן סימלי, סובב על צירו שלו, ואחרי א4 פעמים 7 ימים הוא חוזר שוב להתחלה. ריתמוס מאוד מסוים מתרחש במהלך 4 פעמים 7 ימים. אבל עכשיו אנו מתקרבים לתחום שנצטרך לומר בו הרבה אם אתם מבינים הכל. אתם תיזכרו את דבריי שגופו האתרי של האדם הוא נקבי ושל האישה הוא זכרי. לשניהם יש ריתמוס שונה, אבל איננו רוצים להיכנס לזה היום. אנו רק רוצים להדגיש שריתמוס זה מתרחש, ובגלל ההבדלים בין גבר לאישה, אנו רק אומרים שזה בערך 4 פעמים 7 ימים.

אך זה אינו מביא אותנו לסוף העניין. תהליך מוגדר למדי חוזר באופן ריתמי גם בגוף הפיזי, כמה שזה אינו מתקבל על הדעת עבור אנשים היום. כיום הם כמעט נהיים מחוקים, בגלל שהאדם צריך להיות בלתי תלוי בתהליכים מסוימים, אבל הם עדיין ניתנים להבחנה להתבוננות אוקולטית. אם הגוף הפיזי היה נותר לחלוטין לעצמו, הריתמוס הזה היה מתרחש במשך 10 פעמים במשך 7 פעמים 4 ימים באישה ו-12 פעמים 7 פעמים 4 ימים בגבר. כך זה היה אם האדם היה נותר כולו נתון לחוקים הטבועים במקצב. בזמן מסוים זה היה באמת כך, אבל האדם נהיה יותר חופשי מההשפעה הקוסמית שמסביבו. כך היתה לנו השפעה של התהליכים הריתמיים בארבעת המרכיבים של ישות האדם. אם אתם רוצים, אתם יכולים לדמיין כל אחד מארבעת המרכיבים כמעגל. הריתמוס שהאדם נושא החוצה בגופו הפיזי, למשל, אם הוא היה נותר לחלוטין לעצמו, רק בערך, כמובן, עם הפיזי החיצוני, עם תהליכים מרחביים טהורים התואמים למקצבים אלה. זה בגלל שהאדם נגרר לאחור לגבי עצמו בעניין החירות, ויחסו לקוסמוס השתנה בהתאם.

אתם תבחינו מהמספר 10 פעמים 7 פעמים 4, או 12 פעמים 7 פעמים 4, שהריתמוס של הגוף הפיזי תואם למהלך השנה. אתם יכולים לדמיין סמל חיצוני עבור שינויים אלה בגוף הפיזי אם אתם חושבים שבמהלך השנה האדם פונה הצידה כפי שהוא. פעם הוא בצד אחד של השמש ופעם אחרת בצד אחר. אם אנו מדמיינים שהוא תמיד מפנה את פניו אל השמש, אז במהלך השנה עליו להסתובב פעם אחת על צירו שלו ופעם אחת סביב לשמש. כל מי שרק מביט בזה באופן שטחי יחשוב שכל זה ללא תוצאה, אבל זה מאוד חשוב. ריתמוס זה קורה בארבעת הגופים שנשתלו לתוך האדם לפני זמן רב מאוד, וההיררכיות – ישויות שלעיתים קרובות דיברנו עליהן – הביאו לכך שהגופים השונים משפיעים זה על זה. אנו יודעים שאנו עוסקים בישויות גבוהות. זה בזכות הפעולה של ישויות רוחיות אלה, הממלאות את החלל הפיזי והרוחי במעשיהן, שמגיעים אלינו קשרים אלה. אם אתם מתארים שאני רק אומר זאת כעת, אתם תמצאו דרך חדשה להתבונן במחשבות שלעיתים קרובות ציינתי כאן בחורף האחרון. הביסוס של הריתמוס של הגוף הפיזי מתחיל כבר על שבתאי הקדמון. השילוב של הגוף האתרי לתוך הגוף הפיזי, בדרך כזו שהריתמוס של שני הגופים יוצר הרמוניה, זוהי עבודה של רוחות אחרות, רוחות השמש. דרך העבודה המשותפת של הריתמוסים השונים נוצרו יחסים באותה דרך כמו היחס שבין שתי הזרועות של שעון הנגזר על ידי הריתמוס שלהן. על הירח הקדמון ריתמוס אחר שולב, זה של הגוף האסטרלי.

כעת, רוחות אלו שוויסתו את כל הקוסמוס שלנו – כי כל דבר בעל טבע פיזי הוא ביטוי של ישויות אלו – היו צריכות ליצור את התנועות הפיזיות החיצוניות בהתאמה ליחסים הפנימיים שלהן. זה שהשמש מוקפת על ידי האדמה במשך שנה צומח מתוך הריתמוס שנשתל לתוך הגוף הפיזי עידנים רבים לפני שקבוצות הכוכבים הפיזיות התקיימו. כך היחסים המיוחדים בין גופים שמיימיים אלה הוסדרו מתוך הרוח. הירח היה צריך לנוע סביב לאדמה בגלל שהמחזוריות שלו היתה צריכה להיות תואמת למחזוריות של הגוף האתרי האנושי ב-4 פעמים 7 ימים בגלל שהריתמוס היה צריך למצוא את ביטויו בתנועה של הירח. התאורה המשתנה של הירח על ידי השמש – ארבעת הרבעים של הירח – המתאימים לריתמוסים השונים של הגוף האסטרלי, והסיבוב של האדמה במהלך היום בהתאמה לריתמוס של האגו. בקשר לריתמוס של האגו במיוחד אנו יכולים להצביע על משהו שהאוקולטיזם לימד תמיד, אבל שמופיע לפני האנשים היום כפנטזיה, גם אם בכל מקרה זה נכון. בזמנים עתיקים מאוד האדמה לא סובבה סביב צירה. סיבוב סביב ציר זה הופיע במהלך הזמן. בעוד האדם של האדמה היה עדיין במצב אחר, תנועה זו עדיין לא התקיימה. התמריץ הראשון לתנועה לא התרחש באדמה אלא באדם. האגו האנושי נתן עירור זה לסיבוב על ידי הרוחות שאליהן הוא כפוף, והאגו האנושי לקח למעשה את האדמה עימו וגרם לה להסתובב סביב עצמה. הסיבוב של האדמה הוא תוצאה של הריתמוס של האגו. וזה נכון, עד כמה שזה נשמע מדהים. המרכיבים הרוחיים של האדם שפיתחו את האגו שלהם היו צריכים לקבל את העירור לפנות תחילה, ואז הם לקחו את האדמה איתם. מאוחר יותר זה נהיה שונה. האדם נהיה חופשי על האדמה. המצבים השתנו כך שהאדם השתחרר מהכוחות הקוסמיים הסובבים. אבל זה באמת מה שזה היה במקור. אתם יכולים לראות כיצד כל דבר שהוא פיזי סביבנו הוא למעשה תוצאה של הרוחי. הרוח היא תמיד שם תחילה. וזוהי הרוח שגורמת לכל לנוע.

כעת חישבו על הגוף האסטרלי שמשלים את סיבובו במהלך שבעה ימים. חישבו כיצד מחלות קשורות עם אי סדירויות מסוימות של הגוף האסטרלי בגלל שאי סדירויות אלו עוברות דרך הגוף האתרי לגוף הפיזי. עכשיו נשער שלגוף האסטרלי יש פגם מסוים. דרך פגם זה הוא משפיע על הגוף האתרי והפגם עובר הלאה לגוף הפיזי. גם זה נהיה פגום. אז האורגניזם מתחיל לעורר סלידה כנגד הפגם ומשתמש באמצעים של הגנה. מרידה זו היא בדרך כלל בצורה של חום, אשר מכנס את כוחות ההבראה של האדם. חום אינו מחלה. זהו האדם הקורא יחדיו את כל הכוחות באורגניזם שלו כדי להביא פגם זה שוב לסדר. התקוממות זו של האורגניזם כולו כנגד הפגם מבטאת עצמה כחוק בחום קדחתני. החום הוא המועיל ביותר, החלק המבריא של המחלה. האיזור המסוים שהוא פגום אינו יכול להבריא בעצמו והוא צריך לקבל את הכוחות ממקומות אחרים, זה מתבטא בחום.

כעת תדמיינו שחום זה מתרחש עם דלקת ריאות. הריאות נהיות פגומות דרך גורם אחד או גורמים אחרים. כאשר אלה ריאות אנושיות במיוחד שסובלות מנזק מסוים, הגוף האסטרלי נהיה פגום תחילה ואז זה עובר דרך הגוף האתרי לגוף הפיזי. עם דלקת ריאות הגורם הוא תמיד בגוף האסטרלי. דלקת ריאות אינה יכולה להתרחש בדרך אחרת. עכשיו חישבו על הריתמוס של הגוף האסטרלי. ביום שבו מופיעה דלקת ריאות הגוף האסטרלי משפיע על הגוף הפיזי. הגוף מתחיל להתמרד עם הטמפרטורה. שבעה ימים מאוחר יותר הגוף האסטרלי והגוף האתרי הם באותו יחס הדדי. חלק מהם נפגשים שוב. אבל זה לא אותו חלק של הגוף האתרי, בגלל שהגוף האתרי עובר דרך הריתמוס שלו. זה פוגש את החלק הבא. הוא גם מושפע על ידי הגוף האסטרלי, אבל הפעם באופן הפוך. החום כעת מדוכא. דרך העובדה שהחלק המסוים של הגוף האסטרלי שחופף עם הרבע הקודם של הגוף האתרי שבעה ימים מוקדם יותר באותו זמן עם הרבע הבא, התהליך ההפוך שמלפני שבוע יוצר ריאקציה לחום. הריתמוס ההפוך של הגוף מדכא עכשיו את החום. עבור הגוף האנושי זה אומר להיות בריא, וזוהי המטרה של הריתמוס. השפעה מסוימת מתרחשת בשבעת הימים הראשונים, ובשבעת הימים הבאים היא צריכה לרדת. באדם בריא עליה וירידה זו מתחלפות. כשאדם הוא חולה חייו בסכנה כאשר החום מדוכא. בעוד שבאדם בריא תהליך של עליה משנה כיוון ביום השביעי, באדם חולה תהליך העליה צריך להמשיך. אבל עליה מהירה גורמת לנפילה מהירה. זוהי הסיבה למשבר דלקת הריאות ביום השביעי.

אנו יכולים להבין זאת אם אנו מתארים את הריאות שהתפתחו בזמן שהירח כבר נקרע החוצה והתכונן לפתח את הריתמוס שלו וגם הריתמוס של הימים התחיל להתפתח. לכן גם היום הריאות עדיין קשורות עם הגוף האסטרלי והריתמוס של הגוף האתרי.

אם כן, אתם יכולים לראות שמדע הרוח עוזר לנו ליצור שיפוט בדיוק של מצבים בלתי נורמליים אלה רק כאשר אנו רואים מצבים אלה. זה יהיה אפשרי שוב עבור המדע לקבל תוצאות נושאות פרי כאשר האדם יהיה חדור באמיתות הגדולות של מדע הרוח. בזמנים קדומים, עד בערך האמצע של התפתחות האדמה, כל הריתמוסים באדם היו הרבה יותר בהרמוניה עם הריתמוסים של הטבע החיצוני. מאז הזמן ההוא, כלומר, מאז אמצע הזמנים האטלנטיים, דברים השתנו. החיים הפנימיים של האדם שחררו עצמם מהריתמוס החיצוני, אבל הוא שמר על ריתמוס פנימי. זה רק בגלל שהריתמוס אינו נעשה הרמוני האדם השיג את עצמאותו ואת החופש שלו, אחרת האבולוציה של החירות בהיסטוריה של המין האנושי לא היתה אפשרית. הריתמוס של האדם בהשוואה לשמש, או האדמה בהשוואה לשמש נורה קדימה. דבר דומה קרה עם הריתמוס החיצוני, למשל זה של הגוף האסטרלי. בזמנים קדומים יותר האדם חווה גוונים שונים של מצב רוח במהלך שבעה ימים. בזמן מסוים כל דבר מחוצה לו עשה רושם עצום עליו, ובזמן אחר הוא חי יותר בתוך חייו הפנימיים. זה בגלל שהריתמוס כבר לא נמצא יותר בהרמוניה. המצב של החוויה הפנימית נשאר, אפילו כאשר לאדם יש יותר שמחה מן העולם החיצון ולהיפך. הם חיברו והשוו זה את זה וזה גרם לגוף האסטרלי להיות מיושב ונוח, כפי שזה היה. באמצעות התבוננות זהירה אתם עדיין יכולים להבחין בחילופים במצב הרוח אצל אנשים שחיים יותר בגופם האסטרלי. השינויים במצב של הגוף האסטרלי יכולים להיגרם במקרה של אנשים שחולים מבחינה פסיכולוגית או נפשית.

הריתמוס של האגו היה האחרון להתהוות, אבל גם שם דברים כבר נעקרו ממקומם. אדם גם היה יכול לישון ביום ולהישאר ער בלילה. בזמנים קדומים ריתמוס זה תמיד התרחש באותו זמן כמו זה שמבחוץ. באטלנטיס משהו מאוד רציני היה קורה אם אדם רצה לישון במשך היום ונשאר ער בלילה. הוא הביא את כל חייו לאי סדר. הריתמוס הוא עדיין שם היום במידה מסוימת, אבל הוא נהיה בלתי תלוי בתנאים החיצוניים. זה אותו הדבר כמו הנחת שעון אמין בדיוק בזמן עם השמש. אתם יכולים אז לומר את הזמן הסולרי המדויק. אבל אתם יכולים גם לסובב את השעון לאמצע הלילה כאשר השעה היא שבע בערב. אז הריתמוס של השעון עדיין נשאר נכון אבל הוא כעקור ממקומו ביחס לשמש. כך זה עם האדם. האדם שמר על הריתמוס הישן שהיה רגיל לחלוק עם הקוסמוס כולו, אבל הוא נהיה שלא במקומו. אם השעון היה יצור חי זה היה מוצדק להפריד את הריתמוס שלו מהריתמוס של הסביבה. בעתיד הרחוק האדם יגיע לנקודה שבה ישליך את הריתמוס שלו החוצה שוב לתוך העולם מתוך הכוח של התפתחותו הפנימית שלו. בדיוק כמו שהיו פעם ישויות אשר, מתוך הריתמוס שלהן, גרמו לשמש, לירח ולאדמה לזוז, כך יבוא יום בעתיד, שהאדם יעביר את הריתמוס שלו לעולם, כאשר הוא יגיע לשלב של אלוהות. זוהי המשמעות שמאחורי ריתמוס שנהיה בלתי תלוי. אנו יכולים להציץ במבט חטוף במוסד עמוק יותר זה של אסטרולוגיה. אבל לא ניכנס לזה כעת. היום אנו רק רוצים להראות שמדע הרוח אינו אוסף של אידיאות מופשטות עבור אנשים אגואיסטים אלו אשר מתעניינים בהן, אלא משהו שיכול להביא אור לדברים היומיומיים של החיים. אדם צריך את הרצון לעבור מתופעות חיצוניות לגורמים שמאחוריהן. הריתמוס נשתל לתוך החומר על ידי הרוח ולאדם של היום, יש ריתמוס זה בתוכו כמורשת של מוצא רוחי זה. אנו יכולים להבין מה מסמל ריתמוס זה עבור האדם ועבור שאר הבריאה הטבעית אם נחזור ליחסים המקוריים. במקרה של החיות, הגופים השונים – גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו קבוצתי – יש יחסים שונים למדי בין אחד לשני. יש ריתמוס שונה לכל מין של חיות. זה בערך אותו הדבר עבור הגוף הפיזי, אבל לחיות השונות יש ריתמוס שונה למדי בגוף האתרי ובגוף האסטרלי שלהן. באותו אופן עולם החיות מסווג היום על פי הצורה החיצונית, הן יכולות להיות מסווגות למינים על פי הריתמוס של הגופים האסטרלי והאתרי.

אל תדמיינו שריתמוס זה מעולם לא הוכר בבירור. אנו יכולים להראות שלפני זמן לא כל כך רב אנשים היו לפחות מודעים לריתמוס זה. מי שעובר דרך העולם עם מודעות לדברים אלה, ימצא בכמה לוחות שנה שבשימוש במחוזות שונים של האדמה, חוקים מסוימים המתייחסים ליחסים מסוימים בין החיות לבין האדמה. איכרים רגילים להשתמש בכל החקלאות שלהם בהתבוננות בכללים שבלוחות שנה כאלה. מודעות לריתמוסים אלה שוכנת חבויה במסורת של הכפריים. אלו הם דברים שיכולים להראות לנו מאז המאות ה-15 וה-16 תקופה של הפשטה, של מדע חיצוני שהתעורר, מדע שכבר אינו במצב של חזרה לגורמים. זהו במיוחד המצב ברפואה. אנשים רק מגששים היום, והבסיס המוצק של פתולוגיה ושל רפואה חוזר לזמנים עתיקים. זהו עינוי לאינטלקט שלי ולרגשותיי כאשר השתמשו בפנצטין. סוג זה של בחינה, ללא כל סוג של הכוונה, מראה שבאותו הזמן איבד המדע את הרוח וגם את עומקו. דרך ידע רוחי עומק זה יושג שוב. זה נחוץ בהחלט להבחין בין קריקטורה של מדע וידע אמיתי המבוסס על רוח. אם תיקחו זאת ללבכם אתם תראו כמה נחוץ לרכוש ידע מדעי רוחי ושהוא צריך למצוא את דרכו לכל תחום של ידע ושל חיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *