ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו – 03

ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו

מאת: רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בברלין GA107 1908-1909

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים ועריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 3

החטא הקדמון

8.12.1908

נמשיך בתוכנית שלנו, ובקבוצה שלנו הנפגשת בחורף זה נעבוד דרך סדרה של אספקטים מסתעפים של הבריאות והחולי האנושיים. מאוחר יותר אספקטים שונים אלה ייאספו בעצמם לידי שלם ויגיעו לשיאם בהבנה של דברים מסוימים שלקראתם נמצא בהדרגה את דרכנו. בהרצאה הראשונה של סדרה זו נעשה סוג של סיווג של סוגי מחלות, ובסוף נשתדל לצייר את הטקסט של 'עשרת הדיברות'. כל מה שעובר מעבר לטקסט זה נעבוד עליו במהלך הפגישות הבאות. העניין הראשי שלנו בשבוע האחרון היה לפגוש את התוכן והמגמה הממשית של הדיברות. היום אנו רוצים לדבר על אספקטים אחרים שאינם מופיעים כקשורים ישירות עם הטקסט הקודם או הטקסט הבא, כי הם מהווים סדרה של אספקטים שמובנם יגיע אלינו רק מאוחר יותר.

אנו נתחיל היום בהתבוננות ברגע חשוב באבולוציה הארצית של האדם. אלו מכם שכבר פועלים בתנועה האנתרופוסופית במשך זמן מה מודעים לכך מזה זמן רב. האחרים ירגילו עצמם בהדרגה לצורה זו של חשיבה.

הרגע בהתפתחות האנושית שאנו רוצים להיזכר בו מונח מאוד רחוק אחורה. אם אנו חוזרים לאחור דרך הזמנים הפוסט-אטלנטיים ואז דרך הזמנים האטלנטיים עד ללמוריה העתיקה, אנו מגיעים לרגע זה שבו התרחשה החלוקה למינים בממלכת האדם על האדמה.

אתם יודעים שלפני כן איננו יכולים לדבר על חלוקה כזאת של המינים בממלכה האנושית. אני רוצה להדגיש שאיננו מדברים על ההופעה הראשונה לגמרי של שני מינים באבולוציה הארצית או באבולוציה בכלל, במידה וזה כולל את הממלכות שסביבנו. תופעות שקשורות בלי ספק לדו-מיניות קרו מוקדם יותר. אבל מה שאנו מכנים הממלכה האנושית לא התחלקה לשני מינים עד לזמנים הלמוריים. לפני כן הצורה האנושית נוצרה באופן שונה, ושני המינים נכללו בתוכה באופן בלתי נפרד. אנו יכולים ליצור תמונה חיצונית של המעבר ממיניות כפולה לחלוקה למינים אם אנו מתארים לעצמנו כיצד האדם הדו-מיני המוקדם התפתח בהדרגה בדרך כזו שבקבוצה אחת של אינדיבידואלים התכונות של מין אחד, הנקבות, נהיו יותר בולטות, בעוד שבקבוצה האחרת מה שאופייני למין הגברי התפתח יותר חזק. זה היה עדיין זמן רב לפני שהמינים נפרדו, כאשר היתה התפתחות מתקדמת בכיוון זה או אחר, בזמן שבו הגבר עדיין חי בגוף מאוד לא מוצק.

מיקדנו את מבטנו על רגע זה בזמן כדי להתחיל, בגלל שאנו רוצים לבקש אחר הפירוש של הופעת שני המינים. רק כאשר יהיה לנו בסיס מדעי רוחי נוכל לבקש אחר מובן שכזה, כי אבולוציה פיזית מקבלת את פירושה מעולמות גבוהים יותר. במידה שאנו נמצאים בעולם הפיזי, אם אנו מתארים אותו באופן פילוסופי, זה קצת ילדותי לדבר על צרכים. גיתה ואחרים צדקו כשצחקו מהאנשים שדיברו על מטרה בטבע, כאילו הטבע בחוכמתו יצר שעם כדי שהאדם יוכל לעשות ממנו פקקים. זוהי דרך ילדותית להביט בדברים אשר עלולה רק להוביל להחמצת הנקודה העיקרית של הנושא. ראיה זו דומה למחשבה שמאחורי השעון יש ישויות דמוניות קטנות שהן חכמות דיין לגרום לזרועותיו לנוע סביב. למעשה אם אנו רוצים לדעת כיצד השעון פועל אנו צריכים להגיע לראש שייצר אותו, כלומר, יצרן השעון. ובאופן דומה, כאשר אנו רוצים להבין כוונה בעולמנו, אנו צריכים לעצור מאחורי העולם הפיזי ולהיכנס לעולם הרוח. כך מטרה, משמעות והחלטיות הן מילים שאנו יכולים להשתמש בהן עבור אבולוציה רק כאשר אנו מתארים אותן על בסיס מדע הרוח. זה רק כאשר אנו שואלים את השאלה: מהי המשמעות מאחורי שני המינים שהתפתחו בהדרגה ואז פעלו יחדיו?

הכוונה תהיה ברורה לכם כאשר תראו שמה שאנו קוראים הפריה, העיקרון המשפיע על המינים, הוא משהו שתפס את מקומו של דבר אחר שהתקיים לפני לכן. אתם לא צריכים לחשוב שהפריה הופיעה בפעם הראשונה ברגע שהחלוקה למינים התרחשה באבולוציה האנושית. זה לא היה כך. אנו צריכים לצייר לעצמנו שבזמן שקדם לדו-מיניות הפריה זו התרחשה באופן שונה למדי. ראייה רוחית יכולה לראות שהיה זמן באבולוציה הארצית של המין האנושי כאשר הפריה התרחשה בקשר ללקיחת מזון, ויצורים אלה שבזמנים הקדומים הללו היו זכרים-נקבות קיבלו כוחות רבייה עם מזונם. מזון זה היה עדיין כמובן בעל טבע הרבה יותר עדין, וכאשר בני האדם לקחו מזון בזמנים הללו, היה משהו אחר שנכלל במזון נוזלי זה שנתן ליצורים אלו את האפשרות להוליד יצורים אחרים מאותו הסוג. אתם צריכים להבין שהמזונות הנוזליים שנלקחו מהחומר של סביבתם, לא תמיד הכילו נוזלי-פירות אלה, אלא רק בזמנים מסוימים. זה תלוי בשינויים שהתרחשו, שניתן להשוותם לשינויים העונתיים של ימינו, שינויים של אקלים וכן הלאה. המזון המזין נספג מהסביבה על ידי יצורים דו-מיניים אלה שהיו בעלי כוח פריון בזמנים מסוימים.

אם בעזרת ראיה על-חושית אנו מביטים עוד לאחור, אנו מוצאים תכונה מוזרה אחרת בהתרבות של הזמנים העתיקים. מה שאתם מכירים היום כהבדל שבין האינדיבידואלים השונים, שמבטא עצמו בריבוי הצורות של החיים במחזור הנוכחי של האנושות, הבדלים אלה לא היו קיימים לפני ההופעה של המינים. אחידות גדולה היתה קיימת אז. היצורים שצצו אז דמו זה לזה ולאבותיהם. כל היצורים הללו שעדיין לא התחלקו לשני מינים היו מאוד דומים מבחינה חיצונית, וגם תכונותיהם היו מאוד דומות. גם האדם היה דומה להן מאוד וזה לא היווה חיסרון בזמנים הללו כמו שזה בזמן הנוכחי. רק תדמיינו כמה עלובים ודלים היו חיי אנוש אם אנשים היו מגיעים לעולם היום עם אותה זהות ואופי, וכמה מעט היה יכול למעשה להתרחש בחיי אנוש, אם כל אחד היה רוצה לעשות אותו הדבר כמו כולם. אבל בזמנים העתיקים זה לא מה שקרה. כשהאדם היה יותר אתרי, יותר רוחי, ולא תקוע כה בתקיפות בחומר, אז בלידה ובילדות בני אדם היו באמת מאוד דומים זה לזה, והמורים לא היו צריכים להבחין האם ילד אחד הוא שובב גדול והשני יצור קטן ועדין. גם אם האנשים היו שונים בתכונותיהם בזמנים שונים, בדרך מסוימת הם היו כולם דומים באופן יסודי. אך האדם לא נשאר אותו הדבר במשך כל חייו. בגלל שהאדם היה עדיין בגוף יותר רך ויותר רוחי, הוא היה הרבה יותר פתוח להשפעה הקבועה הבאה מהסביבה, כך שבזמנים העתיקים הללו השפעה זו הביאה לשינוי עצום בתוכו. האדם נהיה בדרך מסוימות אינדיבידואלי בגלל שהיה לו טבע רך כשעווה, הוא נהיה פחות או יותר לחותם של סביבתו. בזמן מוגדר של חייו, אשר חופף היום לבגרות המינית, זה נהיה אפשרי עבורו לתת לכל דבר שקרה בסביבתו לפעול עליו. ההבדל בין הזמנים השונים אשר אפשר להשוות אותם לעונות השנה של זמננו היה גדול מאוד, וזה היה חשוב מאוד לאדם אם הוא חי בחלק זה של האדמה או בחלק אחר. אם הוא טייל רק מרחק קצר על האדמה, היתה לזה השפעה גדולה עליו. אם אנשים הולכים לטיול ארוך היום, הם חוזרים באותו אופן כפי שהלכו, אלא אם הם מושפעים בקלות. זה היה שונה בזמנים עתיקים. לכל דבר היתה השפעה גדולה מאוד על אנשים, ובמידה והיה להם גוף בעל חומר רך הם היו יכולים להיות בהדרגה אינדיבידואלים במהלך החיים. ואז אפשרות זו פסקה.

משהו נוסף שמגלה עצמו לנו הוא שהאדמה עצמה נהייתה יותר ויותר סמיכה, ובאותה מידה שהחומר, הבה ונאמר הטבע הארצי של האדמה התגבר והתחזק, אחידות זו נהייתה מזיקה. כי זה צמצם בהדרגה את היכולת של האדם להשתנות. הוא נהיה סמיך ביותר בלידתו. זוהי הסיבה מדוע האדם היום משתנה כה מעט במשך חייו. זה הוביל את שופנהאור לחשוב שהאדם לחלוטין בלתי מסוגל להביא לשינוי יסודי באופיו. הסיבה לכך היא שהאדם נכלל בחומר כה סמיך. הוא אינו יכול לעבוד בקלות על החומר או לשנות אותו. זה לא המקרה, אבל אם האדם היה יכול עדיין לשנות את זרועותיו כרצונו, ולעשות אותן ארוכות או קצרות לפי הצורך, אז הוא היה כמובן עדיין מאוד מושפע בקלות. הוא באמת היה יכול לקחת לתוך האינדיבידואליות שלו את הכוח לשנות את עצמו. לאדם תמיד היה קשר פנימי לסביבתו, במיוחד לסביבתו האנושית. כדי להבהיר זאת יותר אני רוצה לומר לכם משהו שלא הבחנתם בו לפני כן ושעל כל פנים, הוא נכון.

דמיינו שאתם יושבים לפני מישהו ומדברים אליו. אנחנו מתכוונים ליחסי אנוש רגילים במהלך הרגיל של החיים ולא מישהו מלומד במיוחד באוקולטיזם. שני אנשים יושבים יחדיו, האחד מדבר והשני מקשיב. בדרך כלל מדמיינים שזה שמקשיב אינו עושה דבר. אבל זה לא נכון. בדברים כאלה אנו עדיין רואים את ההשפעה של הסביבה. זה לא ניתן להבחנה לתפיסה חיצונית, אבל בפנים זה מאוד ברור, למעשה באופן בולט, זה שהוא רק מקשיב מצטרף בכל לכל מה שהשני עושה. הוא אפילו מחקה את התנועות של מיתרי הקול, ומדבר עם הדובר. כל דבר שאתם שומעים אתם גם אומרים בתנועה עדינה של מיתרי הקול ואיברי הדיבור האחרים. זה משנה מאוד אם לדובר יש קול צרוד ואלו הן תנועות שאתה צריך לחקות, או שיש לו קול נעים. במובן זה האדם עושה כל מה שהאחר עושה, וכפי שזה קורה כל הזמן, יש לזה השפעה גדולה על כל התפתחותו של האדם, רק שבצורה מוגבלת. אם אתם רק מדמיינים שרידים אחרונים אלה של השתתפות האדם בסביבתו שגדלה מאוד, אתם מקבלים מושג כיצד האדם של הזמנים העתיקים חי והרגיש בסביבתו. יכולת החיקוי של האדם, למשל, התפתחה במידה עצומה. אם מישהו עשה מחווה, אז כולם עשו אותה מחווה גם כן. רק מעט דברים בלתי חשובים בכמה כיוונים מסוימים נשארו מכך היום, כמו למשל כאשר אדם מפהק, אנשים אחרים עושים זאת גם כן. אבל זיכרו שבזמנים העתיקים הללו זו היתה לגמרי שאלה של תודעה מעורפלת שאליה היה קשור כוח זה של חיקוי.

אם האדמה וכל אשר עליה נהיית סמיכה יותר ויותר, האדם נהיה פחות ופחות מסוגל להעביר את עצמו דרך השפעת הסביבה. באופן מאוחר יחסית בסוף התקופה האטלנטית, לזריחת השמש, למשל, היה כוח יוצר על האדם, משום שהוא היה פתוח לחלוטין להשפעה ועבר חוויה פנימית נשגבת, אשר, אם חזרה בהתמדה, היתה משנה אותו מאוד במהלך חייו. זה פחת יותר ויותר ונעלם בהדרגה ומה שיותר אנושי התקדם.

בזמנים הלמוריים, לפני שהירח עזב את האדמה, המין האנושי היה בסכנה ובמצב קשה. הוא היה בסכנה של היות נוקשה עד לנקודה של חניטה. דרך הפרידה ההדרגתית של הירח מהאבולוציה של האדמה סכנה זו נמנעה. באותו זמן שהירח נפרד, החלוקה למינים התרחשה, ועם חלוקה זו בא אימפולס חדש לאינדיבידואליזם של האדם. אם זה היה אפשרי עבור בני האדם להתרבות מבלי שני מינים, אינדיבידואליות זו לא היתה מתרחשת. הגיוון הנוכחי בקרב בני האדם הוא בזכות הפעולה הפנימית של המינים. אם היה רק היסוד הנקבי, האינדיבידואליות האנושית היתה מגיעה לקיצה, ובני האדם כולם היו נהיים זהים. דרך שיתוף הפעולה של היסוד הגברי בני האדם הם בעלי אופי אינדיבידואלי מלידה. את המשמעות והמובן של הפעולה הפנימית של המינים אפשר למצוא בעובדה שדרך ההיפרדות של היסוד הזכרי, האינדיבידואליזציה של האדם בלידה החליפה את הסוג הישן של האינדיבידואליזציה. מה שהושג בזמנים קדומים בכל הסביבה המקיפה נדחס לתוך הפעולה הפנימית של המינים, כך שהאינדיבידואליזציה נדחפה בחזרה להופעה של האדם הפיזי בלידה. זוהי המשמעות של הפעולה הפנימית של שני המינים. אינדיבידואליזציה התרחשה על ידי האפקט של המין הזכרי על הנקבה.

זה הגיע במחיר של משהו אחר, וכאשר אני מתאר את המצב הזה אני מבקש מכם לקחת את זה ישירות לבני אדם, כי כאשר אנו מתבססים על מדע הרוח אל לנו להניח שמה ששימושי לאדם שימושי גם לחיות. בריאות וחולי, באספקטים היותר עדינים שלהם, הם נושא לעניין שונה למדי באדם מאשר בחיות. ובכן, מה שנאמר שימושי אך ורק לאדם, ואנו נתחיל בהתבוננות באספקטים היותר מעודנים.

דמיינו עצמכם למעשה שם בימים הקדומים ההם כאשר האדם היה נתון כולו לסביבתו, והסביבה נכנסה לתוכו ומצד אחד הפרתה אותו עם המיצים המזינים שהציעה לו, ומצד שני הוא נהיה לאינדיבידואל דרך השפעתה עליו. עכשיו אנו יודעים כשאנו מבססים עצמנו על מדע הרוח, שכל דבר מסביבנו שמשפיע עלינו, יהא זה אור או קול, חום או קור, קשיות או רכות, צבע זה או צבע אחר, הוא התגלות, הביטוי החיצוני של משהו רוחי. בזמנים עתיקים אלו האדם לא קיבל כלל רשמי חושים חיצוניים, הוא קיבל את הרוחי. כאשר הביט למעלה אל השמש הוא לא ראה את הכדור הפיזי של השמש, אלא את מה שנשמר בדת הפרסית בשם "האאורה מאזדאו", האאורה הגדולה. החלק הרוחי, כל ישות השמש הרוחית הופיעה בפניו, וזה היה אותו הדבר עם האוויר, המים וכל הסובב. היום כאשר אתם חווים את יופייה של תמונה, יכול להיות לכם משהו שזוקק ממנה, רק שבזמנים ההם זה היה הרבה יותר עשיר. אם אנו רוצים לדבר כמוהם בזמנים ההם לא נוכל לומר: "הטעם של זה או זה או מיוחד". אנו נצטרך לומר: "רוח זו או אחרת עושה לי טוב!" כך זה היה כאשר האדם היה אוכל – פעילות קצת שונה מזו של היום – וקצת שונה, גם כן, היה הזמן כאשר כוחות ההפריה התקבלו: זו היתה תופעה של הסביבה הרוחית. הרוח אפפה את האדם ועוררה אותו להוציא את מינו, וגם זה נחווה ונראה כתהליך רוחי.

לאט לאט זה נהיה בלתי אפשרי עבור האדם לראות את הרוחי בסביבתו. זה נהיה יותר ויותר נסתר מראיה, במיוחד במשך תודעת היום. לאט לאט האדם איבד את ראיית הרוח מאחורי הדברים, והוא קלט רק את העצמים החיצוניים שהם ביטוי חיצוני לרוח. הוא למד לשכוח את הרקע הרוחי, והשפעת הרוח קטנה יותר ויותר כאשר הגוף האנושי נהיה יותר ויותר סמיך. דרך סמיכות זו האדם נהיה יותר ויותר עצמאי וסגר עצמו בפני הרוח הסובבת. ככל שאנו הולכים יותר אחורה לזמנים קדומים אלה, כך היתה ההשפעה שבאה מן הסביבה יותר רוחניות ודמוית אל. בני אדם היו באמת מאורגנים כך שהיו דומים לישויות הרוחיות שהיו מרחפות סביבם בסביבתם, מדמות את האלים שבזמנים העתיקים היו נוכחים על האדמה.

במיוחד דרך העבודה הפנימית של שני המינים זה אבד יותר ויותר, והעולם הרוחי יצא מחוג הראיה של האדם. האדם ראה את עולם החושים יותר ויותר ברור. אנו צריכים לצייר מצב זה בחיוניות: רק תדמיינו שבזמנים הללו האדם היה מופרה על ידי העולם הרוחי של האלים. היו אלה האלים עצמם שנתנו מכוחותיהם ועשו אדם כמותם. לכן בימים העתיקים ההם מה שאנו מכנים מחלה לא היה קיים. לא היתה נטייה פנימית למחלות והן לא היו שם בגלל שכל דבר שהיה באדם ושפעל עליו הגיע מהיקום האלוהי-רוחי הנותן בריאות. הישויות האלוהיות-רוחיות הן מלאות בבריאות, ובימים ההם הן יצרו את האדם בדמותן. האדם היה בריא. אבל ככל שהתקרב הזמן שבו הפעולה המשותפת של המינים הגיעה וביחד עימה הפרישה של העולמות הרוחיים, האדם נהיה יותר בלתי תלוי ואינדיבידואלי והבריאות של הישויות האלוהיות-רוחיות יצאה ממנו ומשהו אחר תפס את מקומה. מה שהתרחש במציאות היה שפעולה פנימית זו של המינים התלוותה על ידי תשוקות ואינסטינקטים שהופיעו בעולם הפיזי. אנו צריכים להביט אחר הסתה זו בעולם הפיזי אחרי האדם ולהגיע לנקודה שבה שני המינים נמשכו באופן חושי זה לזה. זה היה זמן רב אחרי שהמינים כבר התקיימו. ההשפעה של המינים אחד על השני – אפילו בזמנים האטלנטיים – התרחשה כאשר התודעה הפיזית היתה למעשה ישנה, במשך הלילה. רק באמצע הזמנים האטלנטיים מה שאנו מכנים המשיכה של שני המינים החלה, מה שאנו מכנים אהבה חושית. כלומר, אהבה חושית שמעורבת עם אהבה על-חושית ואהבה אפלטונית. היתה הרבה יותר אהבה אפלטונית אם האהבה החושית לא היתה נכנסת לתוך זה. והואיל וכל דבר שקודם לכן עזר ליצור את האדם, בא מהסביבה האלוהית-רוחית זה בא עכשיו יותר ויותר מהתשוקות והאינסטינקטים של שני המינים העובדים אחד על השני. הסוג של כמיהה חושית שמתעורר על ידי ראיה של ההופעה החיצונית של המין הנגדי קשור יחדיו לעבודה המשותפת של שני המינים. לכן משהו שולב בתוך האדם בלידה שקשור עם סוג מיוחד של תשוקות ורגשות שיש לאדם בחייו הפיזיים. בעוד שבזמנים קדומים האדם עדיין קיבל את מה שהיה בתוכו מהישויות האלוהיות-רוחיות של סביבתו, כעת הוא משיג משהו דרך הפעולה של הפריה, אשר כישות בלתי תלויה המכילה עצמה, הוא לוקח לתוך עצמו מעולם החושים.

אחרי שבני האדם נפרדו לשני מינים הם העבירו לצאצאיהם את מה שהם עצמם חוו בעולם החושים. עכשיו יש לנו שני סוגים של בני אדם. שני סוגים אלה חיים בעולם הפיזי ומקבלים את העולם דרך החושים שלהם, וזה מוליך אותם לפתח אימפולסים חיצוניים שונים ותשוקות, במיוחד אלו העולים ממשיכתם החיצונית לאחר. מה שעכשיו פוגש את האדם בדרך חיצונית, נשלף מטה לתוך הספירה של האדם הבלתי תלוי, והוא כבר לא בהרמוניה מלאה עם היקום האלוהי-רוחי. זה נמסר לאדם דרך הפעולה של ההפריה, זה נשתל בתוכו. החיים הארציים שלו, שהתקבלו לא מעולם האלים, אלא מהצד החיצוני של העולם האלוהי-רוחי, עברו לצאצאיו דרך הפריה. אם אדם הוא רע במובן זה, אז הוא מעביר תכונות רעות הלאה אל צאצאיו יותר מאדם אחר שהוא טוב וטהור.

זהו המובן האמיתי של "החטא הקדמון". זהו המושג של החטא הקדמון. חטא קדמון מובא על ידי אדם שמגיע לנקודה של העברה לצאצאיו את ניסיונו האינדיבידואלי בעולם הפיזי. בכל פעם שהמינים סמוקים מתאווה המרכיבים של שני המינים מתרכבים באדם אשר יורד מהעולם האסטרלי. כאשר האדם מתגשם הוא בא מטה מהעולם הדוואכאני ויוצר את הספירה האסטרלית שלו בהתאמה לאינדיבידואליות המסוימת שלו. משהו ממה ששייך לגופים האסטרליים של הוריו – האימפולסים שלהם, התשוקות והמשאלות – מתאחד עם ספירה אסטרלית זו כך שהוא לוקח חלק בחוויות של אבותיו הקדמוניים. מה שעובר בירושה דרך הדורות בדרך זו, מה שהוא רוכש כתכונה אנושית דרך הדורות ומועבר קדימה ככזה, זה מה שאנו צריכים להבין במושג של החטא הקדמון. וכעת אנו באים למשהו אחר: דחף חדש לגמרי נכנס לאנושות דרך האינדיבידואליזציה של האדם.

בזמנים קדומים הישויות האלוהיות-רוחיות – והן היו בריאות לחלוטין – עשו אדם כדמותן. אבל כעת האדם, כישות בלתי תלויה, ניתק עצמו מההרמוניה החובקת כל של הבריאות האלוהית-רוחית. במובן מסוים הוא העמיד עצמו באינדיבידואליזם שלו כנגד כל סביבתו האלוהית-רוחית. דמיינו שהתפתחותם היתה לגמרי תחת ההשפעה של סביבתם. מה שהם היו חווים יהיה הסביבה. דמיינו, בכל זאת, שהאדם סגר את עצמו בעורו, ואז כתוספת לאופי של סביבתו יש לו גם את תכונותיו שלו. ובאמת, עם החלוקה למינים האדם נהיה לאינדיבידואל ופיתח את תכונותיו האינדיבידואליות. היתה סתירה בין ההרמוניה האלוהית-רוחית הגדולה עם בריאותה לבין האינדיבידואליזם של האדם. דרך אינדיבידואליות זאת הוא המשיך לעבוד, דרכה הוא נהיה באמת גורם אפקטיבי, והאפשרות של להיות חולה נכנסה לתוך האבולוציה האנושית. זהו הרגע שבו האפשרות של מחלה התרחשה לראשונה באבולוציה האנושית, כי זה קשור עם האינדיבידואליות של האדם. כאשר האדם היה עדיין קשור לעולם האלוהי-רוחי האפשרות של מחלה לא התקיימה. זה הגיע באותו זמן כמו האינדיבידואליזם, וגם באותו זמן של החלוקה למינים. זה נכון ביחס לאבולוציה האנושית, ואתם לא צריכים להשתמש בזה באותו אופן לעולם החיות.

מחלה היא באמת תוצאה של תהליכים אלה שזה עתה תיארתי, ואתם יכולים לראות שזה באמת הגוף האסטרלי במיוחד שמושפע במקורו בדרך זו. כדי להתחיל, האדם מושך את הגוף האסטרלי לתוך האורגניזם עצמו, כאשר הוא יורד מטה מהעולם הדוואכאני, ושם הוא פוגש את מה שזורם אליו דרך הפעולה של שני המינים. כך הגוף האסטרלי הוא חלק של האדם שמראה הכי בבירור את הבלתי-אלוהי. הגוף האתרי הוא יותר אלוהי, כי לאדם אין השפעה כה גדולה עליו, והגוף הפיזי הוא האלוהי מכל. זהו מקדש האל, כי הוא לחלוטין סגור להשפעות האדם. בעוד שבגופו האסטרלי האדם מחפש כל מיני הנאות ויש לו כל מיני תשוקות בעלות השפעה הרסנית על הגוף הפיזי, אפילו היום גופו הפיזי הוא עדיין כלי נפלא שכזה שיכול לעמוד במצבי הרעלה של הלב והשפעות הרסניות אחרות של הגוף האסטרלי במשך עשורים. וכך עלינו להודות שבגלל כל הדברים הללו שקורים לגופו האסטרלי של האדם הוא נהיה לחלק הגרוע ביותר של האדם. מי שמביט עמוק יותר לתוך הטבע האנושי ימצא שהגורם העמוק ביותר למחלות שוכן בגוף האסטרלי ובהשפעתו הרעה על הגוף האתרי, דרך הגוף האתרי על הגוף הפיזי. עכשיו נוכל להבין מספר דברים שאי אפשר להבין אותם אחרת. אני אדבר עכשיו על רפואה מינרלית רגילה.

תרופה מממלכת המינרלים פועלת קודם כל על גופו הפיזי של האדם. כעת, מהי המשמעות שהאדם נותן לגופו הפיזי תרופה מינרלית? בבקשה תציינו שאיננו הולכים לדבר על איזושהי תרופה צמחית, אלא על טהרת התרופות המינרליות, מה שנרשם בדרך של מתכות ומלחים וכן הלאה. שערו שמישהו לוקח תרופה מינרלית זו או אחרת. משהו מאוד יוצא מהכלל נראה אז על ידי תודעה של ראיה רוחית. תודעה רוחית זו יכולה לעשות את המעשה המרשים הבא: תמיד יש לה את היכולת להפנות את תשומת הלב ממשהו. היא יכולה להסיח את תשומת הלב מכל הגוף הפיזי. אז אתם עדיין רואים את הגוף האתרי ואת ההילה של האגו. אתם מזיזים הצידה את הגוף הפיזי באמצעות תשומת לב שלילית חזקה. כעת אם מישהו לוקח תרופה מינרלית, אתם יכולים להזיז את הכל מתשומת לבכם ורק לכוון את הראיה העל-חושית שלכם אל המינרל או המתכת שיש עכשיו בתוכו. כלומר, אתם מוציאים כל דבר בתוכו מהטבע של העצם, השריר, הדם וכן הלאה, ומפנים את תשומת לבכם אך ורק לחומר מינרלי מסוים שחודר אותו. משהו ראוי לציון מאוד מציג עצמו לתודעה העל-חושית. חומר מינרלי זה חודר בדלילות רבה ומשיג בעצמו את הצורה האנושית. יש לכם לפניכם את הצורה האנושית, רוח אנושית הכוללת את החומר שנלקח פנימה על ידי האדם. שערו שהאיש לקח אנטימוניום,[1] יש לכם לפניכם צורה אנושית של אנטימוניום מפוזר, וזה אותו הדבר עם כל תרופה מינרלית שהאדם לוקח. אתם יוצרים אדם חדש בתוככם המכיל חומר מינרלי זה. אתם מתאחדים איתו. עכשיו בואו ונשאל את עצמנו מהו הצורך והמשמעות של זה?

המשמעות היא שאם הייתם צריכים לעזוב אדם כפי שהוא ולמנוע ממנו את התרופה שהוא באמת צריך, אז בגלל כוחות רעים מסוימים בגופו האסטרלי, הגוף האסטרלי יעבוד על הגוף האתרי והגוף האתרי יעבוד על הגוף הפיזי ויהרוס אותו בהדרגה. אתם תניחו כמות כפולה לתוך הגוף הפיזי. זה פועל למנוע מהגוף הפיזי מלציית להשפעה של הגוף האסטרלי. דמיינו שיש לכם שתיל של שעועית. אם אתם נותנים לו משענת הוא מתפתל למעלה ואינו נישא יותר על ידי הרוח. כפילות זו הנעשית מתוך החומר היא סוג של תמיכה שכזו עבור האדם. היא מחברת את הגוף הפיזי לעצמו ומזיזה אותו מההשפעה של הגוף האסטרלי והגוף האתרי. בדרך זו אתם עושים את הגוף הפיזי של האדם בלתי תלוי בגוף האסטרלי ובגוף האתרי. זוהי ההשפעה של תרופה מינרלית. אבל אתם תראו מייד את הצד הרע של זה, כי יש לזה מגרעת רצינית מאוד. מרגע שאתם מושכים את הגוף הפיזי באופן מלאכותי מהקשר שלו עם הגופים האחרים אתם מחלישים את ההשפעה של הגופים האסטרלי והאתרי על הגוף הפיזי ועושים את הגוף הפיזי לבלתי תלוי. ככל שאתם לוקחים תרופה שכזו כך ההשפעה של הגוף האסטרלי והגוף האתרי נעלמת, והגוף הפיזי נעשה יותר קשה, ויותר בלתי תלוי, נתון לחוקיו הוא. דמיינו שאנשים לוקחים תרופות מינרליות מסוג זה לכל חייהם. אדם שבמשך זמן לקח הרבה מתרופות מינרליות אלו יש בתוכו פנטום של כל המינרלים הללו, יש בתוכו כתריסר מהן. זה כאילו הגוף הפיזי מקיף עצמו בקירות מוצקים. ואיזה סוג השפעה יכולה להיות עדיין לגוף האסטרלי ולגוף האתרי עליהם? אדם שכזה למעשה גורר עימו את גופו סביב ויש לו מעט מאוד כוח עליו. אם אדם ממלא עצמו באופן כזה במשך זמן ארוך ומחכה לטיפול ממישהו שרוצה לטפל בו באופן פסיכולוגי ועובד במיוחד על גופיו העדינים יותר, הוא יגלה שהוא נהיה פחות או יותר סגור בפני השפעה פסיכולוגית. כי בעשותו את גופו הפיזי בלתי תלוי, הוא מונע ממנו את האפשרות להיות מושפע על ידי כל דבר שיכול להתרחש בגופיו העדינים יותר. וזה קורה בעיקר בגלל שלאדם יש כה הרבה רוחות בתוכו שאינן נמצאות בהרמוניה, הן מושכות אותו לכאן ולכאן. אם האדם שולל מעצמו את האפשרות לפעול מתוך נפשו ורוחו, הוא לא צריך להיות מופתע אם גם טיפול רוחי אינו מועיל כל כך. אם כן, במקרים של טיפול פסיכולוגי אתם תמיד צריכים לתת שיקול דעת לאיזה סוג של אדם שייך הפציינט. אם הוא עשה את גופו האסטרלי או גופו האתרי חסרי כוח בכך שעשה את גופו הפיזי בלתי תלוי, אז זה יהיה קשה מאוד לעזור לאדם שכזה באמצעות טיפול רוחי.

כעת אנו מבינים כיצד חומרים כימיים משפיעים על האדם. הם יוצרים בתוכו כפיל שמשמר את גופו הפיזי ומרחיקים אותו מההשפעות האפשריות המזיקות של הגופים האסטרלי והאתרי שלו. בגלל שרפואה מטריאליסטית אינה מכירה במרכיבים הגבוהים של האדם, פועלת כמעט כל הרפואה של ימינו בכיוון של טיפול בגוף הפיזי בדרך זו או אחרת.

התחלנו היום בהסתכלות בהשפעות של חומרים מינרליים. נצטרך לדבר על ההשפעות של כוחות צמחיים וחומרים מן החי על האורגניזם האנושי, ואז נמשיך להשפעות אלו או לתרופות שפועלות מישות אחת לאחרת באופן פסיכי או רוחי. אבל אתם תראו שזה חיוני עבור לימודינו להשיג שוב מושגים כאלו כמו החטא הקדמון ולהבין אותם נכונה. בדברים מסוימים היום אנשים אינם רואים מה שמונח לפניהם ואינם מראים הבנה עבורם כלל.

————————————————————————————-

  1. אנטימון (Antimony) הוא יסוד כימי מסדרת המתכות למחצה. סמלו הכימי Sb ומספרו האטומי 51.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *