ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו – 02

ישות האדם והאבולוציה העתידית שלו

 רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בברלין GA107 1908-1909

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים ועריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 2

סוגים שונים של מחלות

10.11.1908

אלה מכם שהיו נוכחים בסדרות אלו של הרצאות במשך השנים, בוודאי הבחינו שהנושאים השתנו באקראי אבל יש להם המשכיות מסוימת. גם במהלך כל חורף היה להרצאות תמיד קשר פנימי מסוים, אפילו אם על פני השטח, זה לא היה ברור מייד. לכן זה היה חשוב ביותר לעקוב אחרי הסדרות השונות שנערכו כאן לצד קבוצת הערב, ואשר התכוונו להביא חברים חדשים עד לרמה של קבוצת הרצאות זו. כי דברים שונים נאמרו כאן שכל הבאים החדשים אינם יכולים מייד להבינם. אבל יש גם משהו אחר שאנו צריכים להעיר, אשר צריך לקחת אותו בהדרגה בחשבון בקבוצות השונות של הענף הגרמני שלנו. כפי שיש קו פנימי בהרצאות, חובה על האדם ליצור כל הרצאה כך שתהא חלק ממכלול. לכן אי אפשר לומר את הדברים המוצגים למשתתפים המתקדמים, בסוג זה של הרצאות בודדות, באופן שווה לבאים החדשים. אנו יכולים לדבר על כמה רעיונות בדרך מאוד בסיסית, כמובן, אבל זה לא ייעשה בדרך לשביל המתקדם שאנו מתכננים לקחת בחיים האנתרופוסופיים של קבוצה מסוימת זו. זה קשור עם העובדה שככל שאנו מתקדמים כך אנו יכולים יותר להגיע להפצה רחבה על ידי הוצאה לאור של הרצאות ודיווח על הרצאות מקבוצה אחת לאחרת. כי בהתחשב בהרצאות הללו שנתתי בקבוצה, זה נהיה פחות ופחות חשוב אם שמעתם את האחת באחד מימי השני והבאה ביום שני שלאחריו. זה עלול שלא להיות ברור מייד לקהל מדוע הרצאה אחת מצליחה יותר מהאחרת, ועדיין זה חשוב למרות הכל. וכאשר אתם מוסיפים הרצאה אחת לאחרת אתם לא יכולים לקחת את זה בחשבון בכלל. הרצאה אחת אפשר לקרוא לפני האחרות, ואז באופן בלתי נמנע היא אינה מובנת וגורמת למבוכה. אני רוצה להדגיש זאת במיוחד, כחלק מהותי של חיינו האנתרופוסופיים. אפילו ההכנסה של צירוף מילים פה ושם או תחילת או סוף המילה, תלוי בכל התפתחות החיים של הקבוצה. רק כאשר הפרסום של ההרצאות נתון להשגחה כך ששום דבר לא יוצא לאור, אלא אם הוא מקובל עלי, יכול להביא לאיזשהו טוב שיצא מהעתקה ופרסום של הרצאות.

זוהי גם כן סוג של הקדמה להרצאות שצריכות להינתן בקבוצה זו. צריך להיות סוג של קשר פנימי במחזור הרצאות החורף וכל החומר המכין יהיה מכוון לבסוף לקראת הסיום המוגדר שבו ייגמר המחזור. ההרצאה של שבוע שעבר היתה התחלה קטנה, וההרצאה של היום תהיה מעין המשך. אבל היא לא תמשיך כמו סדרה בעיתון, היכן שהחלק השלושים ושמונה בא אחרי השלושים ושבע. יהיה קשר פנימי, גם אם הנושא יופיע כשונה, והקשר יופיע כשהסדרה כולה תגיע לשיאה בהרצאות הסיום. כך, כשהרצאות מסוימות אלו בראשנו, אנו נתחיל היום בציור סקיצה של טבע המחלה, וביום שני הבא נדבר על המוצא, החשיבות ההיסטורית והמשמעות של 'עשרת הדברות'. זה יכול להופיע כמשהו בלתי רגיל. אך אתם תראו לבסוף שלכל יש קשר פנימי, והרצאות אלו אינן צריכות להילקח כנפרדות, כפי שבדרך כלל הוא המקרה אם אלה הניתנות לקהל הרחב.

אנו רוצים לדבר היום אודות טבע המחלות מנקודת הראות של מדע הרוח. בדרך כלל אנשים אינם עסוקים במחלות, או בסוג של מחלה אחת או שתיים לכל היותר, עד שהם בעצמם נהיים חולים בהן, ואפילו אז העניין שלהם אינו עובר הרבה מעבר לריפויין. כלומר, הם רק מתעניינים בריפויין. כיצד מחלה זו משפיעה זה לא משנה בכלל, ומה שנעים זה לא לקחת כל אחריות נוספת בקשר ל'כיצד'. רוב בני דורנו מעסיקים עצמם במחשבה שאנשים אשר נושאים את הג'וב נועדו לעשות זאת על ידי הרשויות. בזמננו קיימת בספירה זו הרבה יותר אמונה קיצונית באוטוריטה מאשר התקיימה בספירה הדתית. תקופת הכהונה של הרפואה, בלי להתחשב בצורותיה השונות, עדיין עושה עצמה מורגשת באינטנסיביות גדולה ותעשה כך אפילו במידה גדולה יותר בעתיד. את האנשים הפשוטים אין צורך להאשים בגלל העובדה שזה יכול להיות ויהיה כך. כי הם אינם חושבים אודות כך, או שאיכפת להם בכלל רק אם זה משפיע עליהם באופן אישי והם סובלים ממקרה חמור שדורש טיפול. כך חלק גדול מהאוכלוסייה מביט בשקט ובשלווה כאשר האפיפיור של הרפואה מגיע למרחבים גדולים יותר ויותר ומצליח להתברג לתוך דברים בכל מיני דרכים, כמו הדרך שבה הוא מדבר עכשיו ומפריע באופן כה נורא לחינוך הילדים ולחיי בתי הספר, ותובע את זכותו לרפואה מיוחדת. לאנשים לא אכפת בקשר למשמעות העמוקה שנמצאת מאחורי כל זה. הם מביטים על כך בעוד חוק זה או אחר מונהג. אנשים אינם רוצים בשום מושג לתוך עניינים אלה. מצד שני תמיד יהיו אנשים שמושפעים באופן אישי ואינם יכולים להסתדר עם הרפואה המטריאליסטית הרגילה, הבסיס אשר אינו נוגע בהם, אלא רק העובדה האם הם יכולים להירפא או לא, ואז הם יבקשו את האנשים העובדים מתוך האוקולטיזם – ואז שוב רק אכפת להם אם יוכלו להירפא או לא. אבל לא אכפת להם מחיי הציבור ככלל. עם השיטות שלהם והדרך שבה הם מבינים דברים, הם חותרים לגמרי תחת שיטות עמוקות יותר העולות מתוך הרוח. למי אכפת אם הציבור מונע כל ריפוי המושפע מן השיטות המבוססות על אוקולטיזם, או שאכפת לו האם מי שמשתמש בשיטות שם אותן בכלא? דברים שכאלה אינם נלקחים ברצינות מספקת מלבד כאשר אנשים מושפעים באופן אישי. זהו המבחן של תנועה רוחית אמיתית לעורר תודעה של העובדה שיש יותר מתשוקה אגואיסטית לגילוי. למעשה יש ידע של בסיס עמוק יותר בעניינים אלה, וידע זה צריך להיות ידוע.

בתקופת המטריאליזם שלנו זה מופיע כברור למדי, לכל אחד שיכול להביט לקרקעית הדברים, מדוע רק התיאוריה של המחלות באה במיוחד תחת ההשפעה החזקה ביותר של חשיבה מטריאליסטית. אם אנו עוקבים אחר סיסמה זו או אחרת, או שנותנים הערכה מיוחדת לשיטה זו או אחרת, אנו רק מבקרים את מה שקוצץ על ידי תיאוריות מטריאליסטיות. מלבד העובדה שזה צץ מתוך בסיס מדעי והוא שימושי מאוד במובנים רבים, אנו נעשה את אותו המשגה כמו אם נלך לקיצוניות אחרת ונשים הכל תחת הכותרת של ריפוי פסיכולוגי ודומיו, וניפול טרף בדרך זו לכל מיני חד-צדדיות. מעל לכל, צריך האדם של ימינו להבין יותר ויותר שהאדם הוא ישות מורכבת וכל דבר שקשור באדם קשור עם מורכבות זו של ישותו. אם יש סוג של מדע המחזיק בדעה שהאדם מכיל רק גוף פיזי, זה לא יכול לעבוד טוב עם האדם הבריא או החולה. כי לבריאות ומחלה, יש יחס לאדם כולו ולא לחלק אחד שלו בלבד, כלומר, לגוף הפיזי.

העניין לא צריך להילקח באופן שטחי. אתם יכולים למצוא הרבה מאוד רופאים היום, חברים מוכרים של מקצוע הרפואה, שלעולם לא יודו שהם מטריאליסטים מושבעים. הם מתיימרים להיות שייכים לדת זו או אחרת, ומתחייבים להיות מסורים ולדחות את האשמה של היותם מטריאליסטים. אבל זו אינה הנקודה. החיים אינם תלויים במה שהאדם אומר או מאמין. זהו עניינו האישי. כדי להיות אפקטיבי זה הכרחי לדעת כיצד להשתמש ולעשות שימוש בעל ערך בחיים של עובדות אלו שאינן מוגבלות לעולם החושים אבל יש להן קיום בעולם הרוח. עד כמה שהרופא יהיה דתי ועד כמה שהרעיונות והאידיאות שיש לו ביחס לעולם רוחי זה או אחר, או אם הוא עובד על פי הכללים שצצים בשלמות מתוך תפיסת העולם המטריאליסטית שלנו, כלומר, הוא מטפל באנשים כאילו יש להם רק גוף, אזי לא משנה באיזו רוחניות הוא מאמין בעצמו. הוא מטריאליסט. כי זה לא תלוי במה שאדם אומר או מאמין, אלא ביכולתו להכניס לתנועה חיה את הכוחות שמעבר לעולם החיצוני של החושים. זה לא מספיק לאנתרופוסופיה להפיץ את הידע של טבעו המרובע של האדם וללכת ולחזור על כך עבור כולם שהאדם מכיל גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו, אפילו אם אנשים יכולים להגדיר ולתאר אותם בדרך מסוימת.

הדבר העיקרי הוא לא רק לדעת זאת, אלא להבין יותר ויותר בבירור את פעולת הגומלין של מרכיבים אלה של הישות האנושית והחלק שהגוף הפיזי, הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאגו משחקים באדם הבריא ובאדם החולה ועל מה מרמזים היחסים הפנימיים שלהם. עד שאתה עושה את זה לעניינך לדעת מה שמדע הרוח יכול לומר לך אודות הטבע של המרכיב הרביעי של ישותו של האדם, האגו, אז לא משנה כמה אנטומיה ופיזיולוגיה אתה לומד, לא תדע דבר אודות הטבע של הדם. זה יהיה בלתי אפשרי. ולעולם לא תוכל לומר דבר בעל ערך אודות המחלות הקשורות עם טבע הדם. כי הדם הוא הביטוי של טבע האגו של האדם. ואם מילותיו של גיתה בפאוסט: "הדם הוא נוזל מיוחד מאוד", עדיין מצוטטות היום, זה מכיוון שהן אומרות הרבה מאוד. למדע של ימינו אין שמץ של מושג לעובדה שאנשי מדע צריכים לטפל בדם, אפילו בדם הפיזי, באופן שונה לחלוטין מבכל איבר אחר בגוף הפיזי של האדם, בגלל שהאיברים האחרים הם ביטוי של דברים שונים לחלוטין. אם הבלוטות הן ביטוי של הגוף האתרי, אזי אפילו באופן פיזי אנו צריכים להסתכל עבור משהו שונה למדי בהרכב של הבלוטה, יהיה זה כבד או טחול, אז אנו צריכים להביט בדם כביטוי של מרכיב הרבה יותר גבוה של ישות האדם, כלומר האגו. ושיטות מדעיות צריכות להיות מודרכות על ידי כך אם הן צריכות להראות לנו כיצד לעבוד עם דברים שכאלה. עכשיו אני רוצה לומר משהו שיכול להיות מובן רק על ידי אנתרופוסופים מתקדמים, ועדיין זה חשוב שזה נאמר.

חוקר בעל מוח מטריאליסטי של ימינו לוקח כמובן מאליו שכאשר הוא עושה דקירה בגוף, הדם זורם החוצה ואפשר לבחון אותו בכל הדרכים הידועות. הדם מתואר על פי השיטות שחוקרות את הרכבו הכימי בדיוק באותה דרך כפי שזה נעשה עם כל חומר אחר, כמו עם חומצה. דבר אחד נשאר מחוץ לחשבון ומיותר לומר, גם אם זה לא רק בלתי ידוע למדע המטריאליסטי, אלא לבטח הוא מתואר כטיפשות ושיגעון, ועדיין זה נכון: הדם זורם בעורקים, ומזין את הגוף החי, זה לא מה שזורם החוצה כשאני עושה חתך ולוקח טיפה. לרגע הדם בא החוצה מהגוף ומשתנה במידה כזאת שאנו צריכים להודות שזה משהו שונה למדי. ומה שזורם החוצה כדם קרוש, וכמה טרי שזה יכול להיות, זו אינה הוכחה למהות החיה בתוך האורגניזם. דם הוא ביטוי של האגו, מרכיב של האדם ברמה גבוהה. אפילו כחומר פיזי דם הוא משהו שאינכם יכולים לבחון את הפיזיקאליות בכללותו כלל, בגלל שכאשר אתם יכולים לראות אותו, זה כבר לא הדם שהיה כשזרם בגוף. אי אפשר לראות אותו באופן פיזי, כי ברגע שהוא נחשף למראה ואפשר לבחון אותו באחת השיטות כמו בקרני-X, אתם לא בוחנים יותר דם, אלא משהו שהוא הדימוי החיצוני של דם על המישור הפיזי. כך הדברים יובנו רק בהדרגה. תמיד היו אנשי מדע בעולם שעבדו מתוך האוקולטיזם ואמרו זאת, אבל קראו להם בשמות כמו משוגעים או פילוסופים.

כל דבר שקשור עם בריאותו של האדם או מחלתו קשור באמת עם טבעו המגוון, עם המורכבות של ישותו. מכאן רק דרך ידע של האדם שבא דרך מדע הרוח אנו יכולים להגיע למושג של האדם בבריאות ובמחלה. יש מטרה מסוימת באורגניזם של האדם שאפשר להבין אותה כשאנו מבינים את הקשר שלה עם הטבע של האגו, וגם מחלה זו מופיעה – באופן מוגבל – כביטוי של האגו, הדם. ויש מחלה מסוימת באורגניזם של האדם שמצביעה על מחלה בגוף האסטרלי ולכן משפיעה על הביטוי החיצוני של הגוף האסטרלי, מערכת העצבים. עכשיו בעוד אנו מזכירים מקרה שני זה אבקש מכם להיות קצת מודעים לדקות המחשבה הדרושה כאן. כאשר בגופו האסטרלי של האדם יש אי סדירות שמגיעה לידי ביטוי במערכת העצבים, שהיא הדימוי החיצוני של הגוף האסטרלי, הדבר הראשון שאנו מבחינים בו באופן פיזי הוא אי יכולת מסוימת בתפקוד מערכת העצבים. עכשיו, כאשר מערכת העצבים אינה יכולה למלא את תפקידה באיזור מסוים כל מיני סימפטומים יכולים להגיע מזה, ולהשפיע על הבטן, הראש או הלב. מחלה שמראה סימפטומים בבטן לא בהכרח מצביעה על אי יכולת של מערכת העצבים באיזור מסוים ולכן נובעת מהגוף האסטרלי, היא יכולה לבוא ממשהו שונה לחלוטין.

סוג זה של מחלות קשור עם האגו עצמו ולכן גם קשור עם ביטויו החיצוני, הדם, המופיע כחוק – אבל רק כחוק, כי הדברים אינם כה ברורים וחדים בעולם, אפילו כך אתם יכולים למתוח קווים ישרים כשאתם רוצים לערוך תצפיות – מחלות אלו מופיעות כמחלות כרוניות. הפרעות שונות אחרות מופיעות בהתחלה כסימפטומים רגילים. סימפטום זה או אחר עשויים להופיע, אשר אף על פי כן נובעים מגורם מפריע בדם, וזה נובע מאי סדירות של האדם שאנו קוראים לו הנושא של האגו. אני יכול לדבר אליכם במשך שעות אודות סוגי המחלות הכרוניות הנובעות מנקודת ראות פיזית בדם ומנקודת ראות רוחית באגו. אלו בעיקר המחלות שבמובן הנכון הן תורשתיות, ואלו הן המחלות שיכולות להיות מובנות על ידי אנשים אלה המסתכלים על ישותו של האדם מנקודת ראות רוחית. פה ושם יש אנשים שחולים באופן כרוני, שהם, במילים אחרות, אף פעם לא מתאימים. תמיד יש להם דבר זה או אחר שאינו בסדר אצלם. כדי להגיע לתחתית של זה, אנו צריכים לשאול את עצמנו מהו למעשה האופי הבסיסי של האגו, איזה מין אישיות הוא? אם אתם מבינים מהם החיים באמת, אז תדעו שצורה מוגדרת של מחלות כרוניות קשורות עם אופי בסיסי זה או אחר של האגו. מחלות כרוניות מסוימות לעולם לא יתרחשו אצל אנשים שיש להם עמדה מכובדת לחיים, אלא רק אצל אלו בעלי טבע לא רציני. זה לבדו יכול להיות רמז, להראות את הדרך שאליה מוליכות הרצאות אלו.

כפי שאתם רואים, הדבר הראשון שאתם צריכים לשאול את עצמכם כשמישהו בא ואומר שהוא סובל מזה או מזה במשך שנים, זה איזה סוג של בן אדם הוא באופן יסודי? עליכם לדעת מאיזה סוג בסיסי האגו שלו, אחרת אתם נידונים לטעות עם הרפואה הרגילה, אלא אם אתם בני מזל. הדבר החשוב הוא בריפוי של אנשים עם מחלות אלו, אשר הן בעיקר מחלות תורשתיות, זה לתאר את כל הסובב אותם, בצורה שיכולה להיות לה השפעה ישירה או בלתי ישירה על האגו. כאשר אתם באמת יודעים אספקט זה של האיש, אתם יכולים לייעץ לשלוח אותו לסביבה טבעית אחרת, אולי למשך החורף, אם זה אפשרי. או, אם יש לו תפקיד מסוים, לשנות אותו ולפגוש אספקט שונה של החיים. הדבר המרכזי יהיה לנסות למצוא את המסגרת שתהיה לה השפעה נכונה על אופי האגו. למצוא את הריפוי הנכון, אתם צריכים, במיוחד, ניסיון רחב בחיים, כך שאתם יכולים להיכנס לתוך האופי של האדם ולומר: כדי שאדם זה יבריא, הוא צריך לשנות את עבודתו. זה עניין קטנטן שהוא הכרחי מנקודת הראות של טבע נפשו. לפעמים, אולי, רק בספירה זו, אין להשיג שום גילוי כלל, בגלל שזה בלתי אפשרי לגרום לשינוי. במקרים רבים זה יכול להיות מושפע, אם אנשים רק היו יודעים על כך. אפשר לעשות הרבה עבור כמה אנשים, לדוגמה, אם הם פשוט יחיו בהרים במקום במישור. אלו הם הדברים שחלים על סוג מחלות שמופיעות בצורה חיצונית כמחלות כרוניות, וזה קשור באופן פיזי עם הדם ובאופן רוחי עם האגו.

עכשיו אנו מגיעים למחלות אלו שמקורן ברוח, בעיקר באי סדרים בגוף האסטרלי ושמופיעות בנכויות מסוימות במערכת העצבים בכיוון זה או אחר. חלק גדול מהמחלות החריפות המצויות קשורות עם מה שזה עתה ציינו, למעשה רובן. כי זו אמונה תפלה מוחלטת להאמין שכאשר למישהו יש מחלת לב או בטן או אפילו אי סדירות ברורה היכנשהו, הטיפול הנכון הוא לעסוק ישר בסימפטום. הדבר העיקרי יכול להיות שהסימפטום נמצא שם בגלל שמערכת העצבים אינה יכולה לתפקד. כך הלב יכול להיות מושפע פשוט בגלל שמערכת העצבים אינה יכולה לתפקד באזור שבו היא צריכה לתמוך בתנועה של הלב. כמעט שאין צורך להתאכזר ללב או, במקרים רבים, לבטן, כי אין להם דבר, בעיקרון, איתם, כי זה רק העצבים שמספקים אותם ואינם יכולים לשאת את תפקידם. אם במקרה כזה הבטן מתלוננת היא מטופלת בחומצה מלחית. זו תהיה טעות לנסות לתקן מנוע שתמיד מאחר בגלל שאתם חושבים שמה העניין איתו – ועדיין הוא תמיד מאחר. כי אתם תמצאו, בבדיקה קרובה יותר, שהנהג של המנוע תמיד נהיה שיכור לפני הנהיגה. ולכן מוטב שתתעסקו עם נהג המנוע, כי הרכבת תגיע בזמן בכל מקרה. זה יכול להיות בכלל שעם תלונות על הבטן אנו צריכים לטפל בעצבים שקשורים לבטן במקום בבטן עצמה. גם בתחום של הרפואה המטריאליסטית אתם תשמעו אולי הערות שונות על אפקט זה. אבל זה לא רק עניין של לומר שעם סימפטומים של הבטן עליכם לעסוק בעצבים תחילה. בזה לא משיגים דבר. אתם רק משיגים משהו כשאתם יודעים שהעצבים הם הביטוי של הגוף האסטרלי ומחפשים את הגורמים באי סדרים שנמצאים שם. השאלה היא, מהו הדבר העיקרי?

הדבר הראשון שיש לקחת בחשבון בטיפול בסוג זה של תלונה הוא דיאטה ולמצוא את שיווי המשקל הנכון בין מה שהאיש נהנה ממנו לבין מה שטוב בשבילו. מה שמשנה בדרך החיים שלו, לא ביחס למראה החיצוני אלא ביחס למה שצריך להתעכל ולפעול דרכו, וביחס לזה איש אינו יכול לדעת דבר על בסיס מדע מטריאליסטי טהור. אנו צריכים להבין שלכל דבר סביבנו בעולם הרחב של המקרוקוסמוס יש יחס לעולם הפנימי המסובך שלנו של המיקרוקוסמוס, ולכל סוג של מזון יש קשר מסוים למה שנמצא בתוך האורגניזם שלנו. שמענו לעיתים קרובות שהאדם עבר דרך אבולוציה ארוכה, וכיצד כל הטבע החיצוני נבנה מתוך מה שנתחב הלאה מהאדם. שוב ושוב בלימודנו חזרנו לאחור לתקופת שבתאי הקדום, היכן שאנו מוצאים שלא היה דבר קיים מלבד האדם, אשר, כפי שהיה, פילס דרך לממלכות האחרות של הטבע: הצמחים, בעלי החיים וכן הלאה. באבולוציה זו האדם בנה את איבריו בהתאם להתקדמותם. אפילו כאשר ממלכת המינרלים יצאה החוצה, איברים פנימיים מסוימים צצו. הלב לא היה יכול לצוץ אם צמחים מסוימים, מינרלים ואפשרויות של מינרלים לא צצו באופן חיצוני והיה להם קשר מסוים עם מה שצץ בפנים. ורק האדם שידע קשר זה היה יכול לקבוע במקרים אינדיבידואליים כיצד היסוד המקרוקוסמי מבחוץ יכול להיות בר-שימוש במיקרוקוסמוס, אחרת האדם יחווה בדרך מסוימת שהוא לוקח פנימה משהו שאינו נכון עבורו. ובכן עלינו לפנות למדע הרוח עבור בסיס ממשי לשיפוטנו. זה תמיד שטחי לעקוב אחר חוקים חיצוניים טהורים שנלקחים מהסטטיסטיקה או הכימיה כאשר ממליצים על טיפול דיאטטי. אנו צריכים בסיס קצת שונה, כי ידע רוחי צריך להיות פעיל כאשר אנו עוסקים בבריאות או בחולי באדם.

ואז יש סוג זה של מחלות, בחלקן כרוניות ובחלקן אקוטיות, הקשורות לגוף האתרי של האדם, ולכן באות לידי ביטוי בבלוטות של האדם. ככלל מחלות אלו אין להן דבר עם תורשה, אבל יש להן קשר עם לאומיות וגזע. במקרה של מחלות הנובעות מהגוף האתרי ומופיעות כמחלות של בלוטות, אנו תמיד צריכים לשאול אם המחלה מתרחשת ברוסי, באיטלקי, בנורבגי או בצרפתי. כי מחלות אלו קשורות לאופי הלאומי ולכן מקבלות צורות שונות. לדוגמה שגיאה גדולה נעשית בשדה הרפואה, בכל מערב אירופה יש השקפה מוטעית לחלוטין ביחס לשחפת של עמוד השדרה. גם אם יש שיפוט נכון שלה אצל האירופאים המערביים, הם טועים בקשר אליה כשעוסקים באוכלוסיה של מזרח אירופה, משום ששם יש לה מוצא אחר, אפילו אם דברים אלה עדיין יש להם מידה ניכרת מאוד היום. עכשיו תבינו שתערובת של אנשים מציעה לנו סקירה מסוימת. רק האיש שיכול לראות הבדלים בטבע האנושי יכול לעשות שיפוט כלשהו. מחלות אלו הן בפשטות מטופלות באופן חיצוני היום ומוגדרות יחדיו כמחלות חריפות, בעוד שהן באמת שייכות לשדה אחר למדי. מעל לכל אנו צריכים לדעת שהאיברים האנושיים שנמצאים תחת ההשפעה של הגוף האתרי, ואשר יכולים ליפול לידי מחלה כתוצאה של אי סדרים בגוף האתרי, יש להם יחסים מיוחדים זה לזה. יש למשל יחס מיוחד בין ליבו של האדם למוחו שניתן לתאר אותו באופן ציורי למדי באומרנו שיחסים הדדיים אלה של הלב והמוח תואמים ליחסים שבין השמש לירח – הלב הוא השמש והמוח הירח. כך עלינו לדעת, אם ההפרעה מתרחשת בלב למשל, שבמידה שזה מושרש בגוף האתרי הוא צריך להשפיע על המוח, כפי שאם משהו מתרחש על השמש, ליקוי חמה למשל, הירח חייב להיות מושפע. זה לא משנה, כי דברים אלה יש להם קשר ישיר.

ברפואה אוקולטית גם דברים אלה מתוארים על ידי שימוש בדימוי של כוכבי הלכת למכלול של איברי האדם. כך הלב הוא השמש, המוח הוא הירח, הטחול שבתאי, הכבד צדק, המרה מאדים, הכליות נוגה, הריאות כוכב. אם אתם לומדים את היחסים ההדדיים שבין כוכבי הלכת יש לכם דימוי של היחסים ההדדיים שבין איברי האדם כפי שהם בגוף האתרי. המרה אינה יכולה להיות חולה – וזה נראה באופן רוחי בגוף האתרי – מבלי שלמחלה תהיה השפעה על האיברים האחרים שצוינו, למעשה אם המרה מתוארת ככוכב, ההשפעה שלה תהיה דומה להשפעה של כוכב במערכת הכוכבים שלנו. אתם צריכים לדעת את היחסים הפנימיים של האיברים כשיש מחלה אתרית, ועדיין ישנן באופן עקרוני מחלות אלה – מכך אתם תראו שכל צורה של חד-צדדיות צריכה להימנע בשדה של האוקולטיזם – כי כל רפואה מסוימת צריכה להיות בשימוש. זהו המקום להשתמש בתרופות שאתם מוצאים בצמחים ובמינרלים. כי כל דבר השייך לצמחים ולמינרלים יש לו חשיבות עמוקה עבור כל דבר ששייך לגוף האתרי האנושי. ובכן, כאשר אנו יודעים שמחלה הופיעה בגוף האתרי, והיא מופיעה בדרך מסוימת במערכת הבלוטות, אנו צריכים למצוא תרופה שיכולה לרפא נכונה את המורכבות של ההשתלבות. במיוחד במחלות אלו שבהן הדבר הראשון שצריך להביט זה לבטח האם הן נובעות מהגוף האתרי, והדבר השני האם הן קשורות לאופי הלאומי, וכל האיברים קשורים בדרך קבועה. מחלות אלה הן הראשונות שלהן אפשר להשתמש בתרופות מיוחדות.

עכשיו יתכן שמה שאתם מדמיינים זה האם הכרחי לשלוח אדם למקום אחר, לא תוכלו לעזור לו ככלל אם הוא קשור לתפקיד ואינו יכול לזוז. השיטה הפסיכולוגית היא באמת תמיד יעילה. מה שנקרא השיטה הפסיכולוגית עובדת הכי טוב כאשר המחלה היא למעשה באגו של האדם. אז כאשר מחלה כרונית מסוג זה מתרחשת, אחת שמתרחשת בדם, תרופות פסיכולוגיות הן מוצדקות. ואם הן ניתנות בדרך הנכונה, ההשפעה שלהן על האגו מפצה לחלוטין על מה שמשפיע עליו מבחוץ בכל מקום שתביטו תוכלו לראות את הקשר העדין שבין מה שהאדם חווה בנפשו כאשר הוא עובד כהרגלו מאחורי השולחן וכאשר הוא מקבל הזדמנות להנות מאוויר הארץ למשך זמן קצר. לשמחה שנתנה כנפיים לנפשו אפשר לקרוא שיטה פסיכולוגית במובן הרחב ביותר. ואז, אם המרפא נושא את שיטתו כמו שצריך, הוא יכול בהדרגה לתרגל את השפעתו שלו במקום זה, ושיטות פסיכולוגיות יש להן את ההצדקה החזקה ביותר לצורה זו של מחלה ולא צריך להתעלם מהן, בגלל שרוב המחלות באות מאי סדרים באגו של האדם.

ואז אנו מגיעים למחלות העולות מאי סדרים בגוף האסטרלי. אפשר גם להשתמש בשיטות פסיכולוגיות טהורות, הן לבטח מאבדות את הערך הגבוה ביותר שלהן, ומכאן הן משמשות לעיתים רחוקות עבור זה. תרופות דיאטטיות משמשות כאן. הסוג של המחלות שאנו מתארים במקום השלישי הן למעשה הראשונות שבהן אנו צודקים בהשתמשנו ברפואה חיצונית כדי לתמוך במהלך ההתאוששות. אם אנו רואים באדם ישות מורכבת, הטיפול במחלות משאיר כעת את אלה שלמעשה נובעות בגוף הפיזי עצמו, שפועלות על הגוף הפיזי, ואלו הן מחלות זיהומיות. זהו פרק חשוב ונעסוק בו בפירוט רב באחת מההרצאות הבאות, אחרי שנעסוק תחילה במוצא האמיתי של "עשרת הדיברות". כי תראו שבאמת יש לזה קשר. אם כן, היום אני רק יכול לציין שיש ארבעה סוגים של מחלות, ושהבנה עמוקה יותר של זה מעורבת בידיעה של הטבע של כל דבר שקשור בגוף הפיזי האנושי. הבסיס למחלות אלו אינו פיזי, אלא מאוד בעל טבע רוחי. כאשר אנו מביטים בארבעת הסוגים עדיין לא גמרנו עם המחלות החשובות. כי אנו נראה שגם קרמה אנושית משחקת כאן תפקיד. זוהי קטגוריה חמישית שיש לתאר.

אם כן, בואו ונאמר שבהדרגה נשיג הבנה של חמש הצורות השונות של מחלות אנושיות, הנובעות מהאגו, הגוף האסטרלי, הגוף האתרי והגוף הפיזי, וגם מסיבות קרמתיות. הספירה של הרפואה לא תשתפר עד שכל הספירה הזו לא תכלול ידע של המרכיבים הגבוהים של ישות האדם. עד עכשיו אין לנו פרקטיקה רפואית שבאמת באה במגע עם מה שמוטל על כף המאזניים. גם, כמו עם הרבה מושגים אוקולטיים אחרים, יש להביא דברים אלה עד לכאן ולהניחם בצורה מודרנית, אתם צריכים להבין שחוכמה זו, במובנים מסוימים, אינה חדשה.

הרפואה באה מידע רוחי ונהייתה יותר ויותר מטריאליסטית. ואולי בשום מדע אחר איננו יכולים לראות בבהירות כה רבה כיצד המטריאליזם עקף את המין האנושי. בזמנים קדומים אנשים היו לפחות מודעים לעובדה שהם צריכים ידע של ארבעת הגופים של האדם כדי להבין אותו. היו דוגמאות של מטריאליזם לפני כן, כמובן, ואפילו מוקדם יותר מלפני 400 שנים רואה ראיה רוחית שחשיבה מטריאליסטית עולה בכל מקום בספירה זו. פראצלזוס, למשל, שנחשב למשוגע או חולם ואינו מובן כלל היום, משך תשומת לב מלאה למטריאליזם הגובר במדע הרפואה שמרכזו היה בסלרנו, מונטפלייר, פריז וגם בחלקים מסוימים של גרמניה. ורק בגלל מעמדו האחראי בעולם, פראצלזוס חש חייב – כפי שאנו עושים היום – למשוך תשומת לב להבדל שבין רפואה המבוססת על ידע רוחי לבין זו המבוססת על מטריאליזם. יתכן שזה אפילו יותר קשה היום להשיג משהו עם חשיבה פארצליסטית. כי בימים ההם הגישה המטריאליסטית לרפואה לא היתה מנוגדת כה בקשיחות לגישה הפראצליסטית כפי שהמדע המטריאליסטי מנוגד כיום לכל מושג על הטבע הרוחי האמיתי של האדם. מה שפראצלזוס אמר על כך עדיין תקף היום, גם אם חשיבותו היא פחות מוכרת. אם נביט בדעות המקובלות אצל האנשים העובדים היום בניתוחים במעבדות, ובדרך שהמחקר נמצא בשימוש להבנת האדם בבריאות ובחולי, אנו יכולים, במידה מסוימת, לפעול בדרך דומה למה שעשה פראצלזוס. זה גם לא יהיה מתאים להוסיף בקשה להבנה וסליחה, כפי שיתכן שעשה פראצלזוס לבני זמנו בספירה הרפואית – כלומר, ללא שום תקווה ממשית לסליחה. כי פראצלזוס עצמו אמר שהוא אינו אדם בעל חינוך טוב, ולא הסתובב בחוגים הגבוהים. הוא חסר חן ועידון, לכן ייסלח לו אם מה שהוא אומר לא תמיד מנוסח בשפה המתאימה ביותר. בעודו מדבר על הטבע של המחלות השונות פראצלזוס אמר את הדברים הבאים אודות הרופאים הזרים וגם אודות הרופאים הגרמניים: "זה עסק רע, כל הרופאים הזרים הללו, להזכיר את כל אלו במונטפלייר, סלרנו ופריז, שרוצים לקבל את כל הקרדיט ושופכים בוז ולעג על כל השאר, ועדיין הם עצמם אינם יודעים דבר ואינם יכולים לעשות דבר, וזהו ידע נפוץ שאין דבר חוץ מדיבורים והצגות. הם אינם אשמים בחוקנים ובחומרים המשלשלים שלהם, ובהישענות עליהם אפילו אם הפציינט עלול למות. הם מתפארים על כל האנטומיה שהם יודעים, והם אפילו לא יכולים לראות את הפחד על שיני האנשים, שלא להזכיר משהו אחר. רופאים נחמדים הם, אפילו מבלי משקפיים על אפם. איזה מין כושר ראיה ואנטומיה השגתם? אינכם יכולים לעשות שום דבר טוב עימם, ולא לראות דבר מאשר אפכם שלכם. הם עובדים כה קשה, גם כן, גרמנים רמאים וגנבים אלה של זיוף וטיפשים חסרי תכנון, זה כאשר הם רואים כל דבר הם יודעים פחות מאשר לפני כן. כך הם נחנקו בטינופת ובגוויות ואחרי כן לבשו אוויר קדוש – היה צריך לזרוק אותם לאספסוף!"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *