יצירה בצבעים פיגמנטים ונפשיים

יצירה בצבעים פיגמנטים ונפשיים

דניאל זהבי

התבוננות בטבע מגלה גוונים מדהימים ואינסופיים של צבעים הסובבים אותנו מכל עבר. עם מעט רגישות נחוש שלצבעים אלו, מלבד יופיים האסתטי, יש גם איכות הפוגעת ישירות בנפשנו וחודרת לרובדיה השונים. אפשר לומר, ולא במובן המושאל, כי הם ממש מזינים את הנפש ומאפשרים לה צמיחה בריאה. חוסר צבע בחיי אדם יגרור החלשות של הנפש, ומכאן להתפתחות של מחלה הדרך לא ארוכה

אנו מגיבים בצורה שונה לגבי העולם סביבנו. אדם שנפשו רוויה ברגשות אהבה יראה את העולם בעיניים 'ורודות', היפה והאסתטי יבלטו מעל הכל. לעומתו אדם השרוי במרה שחורה יראה את אותו עולם בגוונים קודרים, אפורים ומאיימים. אדם אחר הנמצא בהלך נפש חושני יבלע בתאוותנות את מראות העולם הפיזי, שלא משקפות את מלוא האמת. או המיסטיקן שיחווה את העולם בצבעים כחולים כסופים כשקווי המתאר שלו מצועפים ומסתוריים… וכן הלאה. כלומר אנו מגיבים בנפשנו בתמונות פנימיות העולות בנו לנוכח העולם החיצוני הצבעוני. אותם תמונות פנימיות מלאות עושר של גוונים וצבעים, לרוב עושר רב יותר מאלו החיצוניים.

עולם נפשי רווי צבעוניות ניזון, בחיי העירות, מהעולם הצבעוני החיצוני ובו בזמן משפיע על אותו עולם בשני אופנים:

הראשון הוא דרך מימוש של רצון בעולם הפיזי, הנובע מהתגובה הנפשית לצבעים החיצוניים. והשני הוא השלכה של צבעוניות נפשית (שהשתנתה דרך הצבעים החיצוניים) על נפש העולם. אתן דוגמא כדי להבהיר את דברי: אדם הגיע למצב של כעס. הרואה הרוחי המתבונן בנפשו של אותו אדם, יחווה פרץ של צבעים מסוימים השוטפים את המרחב הנפשי סביב האדם ומשפיעים עליו, משנים את צבעיו. במקביל הכועס גם יפעל פיזית על אותו עולם כתוצאה מכעסו. כך ההשפעה היא גם נגלית במישור הפיזי וגם נסתרת במישור הנפשי. כדוגמה הפוכה ניתן להביא אדם המלא ברגש האהבה. נפשו במקרה זה תזרים צבעים אחרים לנפש העולם, צבעים בעלי איכות שונה לחלוטין שישפיעו בצורה בריאה על נפש העולם. מעשיו של אדם זה במישור הפיזי, לנוכח האהבה השורה בו, יפעלו גם הם בצורה הרמונית עם העולם.

בצורה זו, בחיי העירות, אנו מזינים וניזונים מצבעים ללא הפסק. (בשינה אין כמובן את התזונה מהצבעים הפיזיים כי הנפש מאוחדת יותר עם העולם הנפשי סביבה וחווה ישירות את צבעי נפש העולם. תהליך זה יכול להתרחש במודע אצל המקודש). כשאנו מציירים עם צבעים באקט האמנותי, אנו יוצרים סיטואצית חשיפה מודעת לצבעים. כלומר אין אנו חושפים עצמנו לצבעים המזדמנים דרך הטבע, אלא לצבעים שאנו בוחרים לפעול איתם, ולהניח אותם מול נפשנו. אנו נותנים מזון מבוקר לנפש. כך אנו יכולים לנתב את הצבעים וליצור השפעה בהתאם לצורכנו: להרגעה, להמרצה, לריפוי וכ"ו.

המיוחד, כאמור, הוא שבעת תהליך השינוי של צבעי הנפש בגלל הצבעים הפיגמנטים, אנו ללא הפסק גם מקרינים צבעים נפשיים החוצה לעולם הנפשי סביבנו. לרואה הרוחי, הנפש היא יצירה המשכית, מטמורפוזית המקרינה את צבעוניותה המשתנה לעולם. במובן הזה אנו בעצם, מעבר ליצירה הפיגמנטית, יוצרים גם יצירה נפשית בתוכנו המוקרנת כלפי חוץ ובעלת משקל בעיצוב הנפשיות האופפת את הארץ. כך שליוצר יש אחריות כפולה כלפי העולם הנפשי, הן דרך השפעת היצירה החיצונית והן דרך היצירה הצבעונית של נפשו. כך פועלים יחדיו צבעים נפשיים וצבעי העולם החיצון, הנמצאים ביצירות שציירנו, ומחדירים את עולמנו בפעילות נפשית אינטנסיבית.

חלק מהתהליך של ריפוי בצבעים מבוסס על התגובה הנפשית של המטופל. תגובה שהיא בעצם שינוי צבעי הנפש המתרחשים במטופל לנוכח הצבתם המסוימת של צבעים פיגמנטים נבחרים. אנו כאנשים לכאורה בריאים נפשית, יכולים ליצור לעצמנו שינוי מודע יותר של צבעי נפשנו (ובכך של הלך הנפש הפנימי) מאשר יכול להתרחש אצל המטופל. ביכולתנו ליצור מצב תודעתי גבוה יותר בזמן הציור והעבודה עם הצבעים, ובכך לאפשר להם לחדור ולהשפיע בצורה ישירה יותר. דרך כוחות ה'אני' אנו בוחרים בשעת היצירה להיות בריכוז גבוה ולנסות להקשיב ל'לחש של הצבע'. בצורה מודעת עלינו לא לנהל שיחות פנימיות, אלא להניח את החשיבה לגמרי בצד בזמן ההתנסות. (וכמובן לא לנהל שיחות עם אדם אחר בזמן שיוצרים, זוהי כבר ממש טריקת דלת בפני החוויה הנפשית המודעת שיכולה היתה להיווצר, כשבמקומה יש לנו 'סתם' עוד צבעים שסובבים אותנו בטבע סביב). כשאין שקט ותודעה ערנית יותר בזמן היצירה, אזי אנו מפסידים את היכולת לשנות, לעצב ולרפא במודע את נפשנו, ובזה להקרין הרמוניה ויופי שיעצבו את נפש העולם.

מכל הנאמר משתמע שכדי ליצור יצירה אמנותית חיצונית ובמקביל גם פנימית, רצוי יהיה ליצור מצב מדיטטיבי בנפשנו כשאנו ניגשים, ביראת-כבוד ובהלך נפש של אהבה, לציור עם הצבעים. במשך היצירה טוב יהיה לבנות תהליך ריתמי בריא של יצירה והתבוננות. כלומר בזמן היצירה להיחשף לחלוטין לחוויית הצבע החיצונית והפנימית, לאחד אותם ככל האפשר, להגיע להתאמה בהדהוד שלהם. ובאותה שלוות נפש וריכוז פנימי, להניח את המכחול ולהתבונן ממרחק מה על היצירה, להרשות לה לפעול עלינו כשאנו מפרידים עצמנו ממנה ובתודעה ערנית חוקרים את הרגשות, התנועות הנפשיות והלכי הנפש שעלו בנו. לא מחקר של חשיבה רגילה, אלא חשיבה 'חמה', או, אפשר לומר, עירנות רוחית לתהליך הנפשי.

***

להרחבה של חלק מהנושאים המופיעים במאמר ניתן לקרוא בספר 'דרך הצבע – התפתחות רוחנית-נפשית דרך חווית הצבע'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *