יסודות האזוטריות – 30

יסודות האזוטריות

רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה שלושים

ברלין, 4.11.1905

בהקשר להרצאה הקודמת אוסיף היום מספר הערות באשר לגזעים השונים. בהתחלה נפנה את תשומת הלב לדברים מסוימים, הסיבות לכך מופיעות רק בספרים מעטים.

מה שנקרא חוקי התזונה בציביליזציות השונות נראים בהתחלה מאוד שרירותיים. אך אין כך הדבר, הם נולדו מתוך ידע וחוכמה, אבל אנו חייבים לתת את דעתנו לכך שהאנושות של היום אינה מסוגלת כלל לעקוב אחר נושאים בהם אנו מעוניינים לעסוק כעת. הם ללא ספק יספקו את הבסיס לחוקים מסוימים עבור החיים החברתיים. כמובן אין צורך להאמין שנעשה מיד למיומנים באמצעות מעבר לצמחונות וכדומה.

בקרב האנשים המזרחיים קיימת דרך מסוימת לעיסוק באומנות הריפוי, בה הרופאים מייחסים את החשיבות הגבוהה ביותר להזנת גופם הפיסי.[1] במקומות בהם החיים הרוחיים הקדומים התקיימו עדיין, נמצאו אלו שהפכו למרפאים באמצעות דיאטה המורכבת באופן בלעדי מחלב. ברור היה שמאחר והם נמנעו מכל דבר אחר הם השיגו כוחות מרפא מסוימים בתוך עצמם, במיוחד בטיפול במה שנקרא מחלות נפשיות. היו להם את שיטותיהם המיוחדות. הם ידעו בוודאות שכאשר הם נוטלים רק חלב הם מפתחים כוחות מוגדרים למדי.[2]

הבה נהיה ברורים באשר לאינטואיציה בה תלוי הדבר. אינטואיציה עמוקה זו יכולה להיות מובנת בדרך הבאה: אנו מכירים התרחשות מוגדרת באבולוציית האדם. באמצע התקופה הלמוריאנית היסוד האנושי המקורי חולק לאנושות המטפסת מעלה ולממלכת החיות. בזה כרוכה העובדה שכוחות שהיו עדיין לאדמה כאשר היא הייתה מאוחדת עם הירח גם הם חולקו וחלק דומה נפרד עם הירח מהאדמה.

הבה נחשוב אודות הזמן בו האדמה הייתה עדיין מאוחדת עם הירח. האדם ניצב אז בשלב שונה של התפתחות. היה לו כבר דם חם, אבל עדיין לא חולק לשני מינים. היה זה עם ההפרדה של הירח שניתן היה להבחין בחלוקה זו (למינים), כך שכשהיום אתם נושאים עינכם אל הירח אתם יכולים לומר: זוהי היפרדותך מהאדמה שחוללה זאת, כך שכוח הרבייה של האדם חולק לשני חלקים. היה גם זמן על האדמה, בו האנושות הייתה מחוברת ישירות, הייתה ממוזגת ביחד עם מה שהיווה חיה, וגם ניזונה באמצעות החיה. סוג זה של תזונה אינו יכול להיות מובן בקלות על ידי הללו החסרים את כוח הראיה הרוחית. אנו יכולים לעצב תפיסה של זה כאשר אנו מתבוננים בדרך הנורמאלית הרגילה בתזונת היונקים, המזינים את וולדותיהם בחלבן. עם חלוקת כוח הרבייה הופיע גם סוג זה של תזונה. קודם לכן בני האדם יכלו לספוג מזון כפי שהריאות קולטות אוויר היום. באותם הזמנים חוטי יניקה חיברו את האדם אל כל הטבע שמסביבו, בדומה, במידת מה, לדרך בה העובר ניזון היום בגוף האם. זו הייתה הצורה הקדומה של התזונה על האדמה. תינוקות היונקים מהווים שרידים של זה, והחלב דומה לתזונה שהמין האנושי נטל בזמנים הקדם-למוריאנים. זהו המזון הקדום של האלים, הצורה הראשונה של התזונה על האדמה. באותם הזמנים טבע האדמה היה כזה, כך שניתן היה לינוק מזון זה ממנה בכל מקום. כך החלב מהווה את הצורה הראשונה של מזון האדם. כאשר המבנה הפיסי של האדם היה קרוב לזה של האלוהי, הוא ינק חלב מתוך סביבתו. האוקולטיסטים יודעים כיצד האדם קשור אל הטבע.

נטילת חלב מהווה טרנספורמציה של צורת התזונה הקמאית. מזונו הראשון של האדם תמיד היה חלב. באמירה: "יחס אנושי" (באנגלית: The milk of human kindness) משתמשים בכוונת תחילה בביטוי זה (חלב). אנו חייבים לשאול: כיצד במקור נוצר חלב זה, כפי שהוא היה אז, כך שניתן היה לינוק אותו מהאדמה? כוחות הירח באדמה אפשרו זאת. הם חדרו את האדמה כמו מחזור דם החודר את הכול. אבל כאשר הירח הפריד עימו כוחות אלו, הם יכלו להתרכז רק באיברים חיים מיוחדים.

אוקולטיסט קורא לחלב: מזון ירחי. בני הירח הם הללו הניזונים מחלב. הירח הביא את החלב. אכן יש אמת בכך שהמרפאים המזרחיים, שחיו רק על חלב, ספגו מחדש את הכוחות המקוריים שהתקיימו על האדמה כאשר חלב זרם עדיין בזרמים. הם אמרו: אלו הם הכוחות שהביאו את האדם לידי קיום. כוחות יוצרים אלו חייבים להביא גם בריאות, כך אנו עצמנו נשיג שוב את הכוח לבריאות טובה יותר, כאשר ניטול רק חלב ונמנע מכול דבר אחר.

הבה נעביר עצמנו אל התקופה הקדם-למוריאנית. אז שרר מצב בו ינקו חלב מהסביבה. נוצר מצב בו החלב נעשה למזון הכולל של המין האנושי, ואז התעורר מצב בו המזון סופק על ידי חלבה של האם. לפני התקופה בה החלב נקלט מהטבע, הייתה תקופה בה האדמה הייתה מאוחדת עדיין עם השמש. אז התקיים מזון שִמְשִי. כשם שחלב הועבר מהירח, הועברו גם מוצרים שהשיגו את בשלותם מהשמש. כל דבר קרן עם אור השמש, לבלוב ופירות הצמחים, שייכים לשמש. קודם לכן גדילתם נטתה לעבר מרכז האדמה כאשר היא הייתה מאוחדת עם השמש. הם שתלו עצמם עם פריחתם אל תוך השמש. כאשר האדמה נפרדה מהשמש הם שמרו על טבעם הישן: הם הפנו שוב את פריחתם לעבר השמש. האדם מהווה צמח הפוך. לחלק של הצמח הגדל מעל לאדמה יש את אותם היחסים אל השמש כמו שלחלב היה אל הירח, ולכן הוא מהווה מזון-שמשי. לצד תזונת החלב התעוררה סוג של תזונה צמחית, כלומר מהחלקים העליונים של הצמח. זו הייתה הצורה השנייה של מזון האדם.

כך כשהתקופה הלמוריאנית התקרבה לסיומה שני סוגי בני אדם ניצבו האחד מול השני: הסוג האחד, בני הירח, אשר גידלו בעלי חיים וניזונו מתוצרם של בעלי החיים, מחלבם. והסוג השני אשר ניזון מצמחים, מהתוצר של האדמה.

עובדה זו תוארה בסיפור של קין והבל.[3] הבל הוא רועה צאן, קין עובד אדמה. הבל מייצג את גזע הירח וקין את גזע השמש. זוהי אגדה מאוד מעמיקה. לימוד אוקולטי מגלה זאת בדרך נסתרת למדי. ישות אלוהית זו שהעניקה לאדם את האפשרות להיעשות לישות-ירח, בהזינו עצמו במזון ירחי שעבר טרנספורמציה, נקראה על ידי היהודים 'יהווה'. הוא היווה את הכוח המזין של הטבע. זה זרם לעבר הבל והוא נטל זאת מצֹאנוֹ. זה נשמט מיהווה כאשר האדם עבר למזון-שמשי. זוהי הסיבה מדוע יהווה לא קיבל את מנחתו של קין, מאחר והייתה זו מנחה של מזון-שמשי.

כאשר אנו חוזרים אחורה אל הזמנים העתיקים ביותר אין אנו מוצאים מזון אחר להוציא חלב, המזון שהאדם קיבל מהחיות. זוהי הצורה הראשונה של המזון כפי שהיא מתקיימת עדיין כיום בשבועות הראשונים של החיים, והמרפא המזרחי מיחס לצורה זו של תזונה את האמרה: 'אם לא תעשה לילד קטן, לא תוכל להיכנס למלכות שמיים'. כול הדברים הללו הם בעלי משמעות.

כעת אנו מגיעים מהתקופה הלמוריאנית לאטלנטית, אל האנשים שחיו באזור האוקיאנוס האטלנטי של היום. אצל האטלנטים משהו חדש הופיע. הם החלו לאכול בפעם הראשונה מזון שלא נלקח ממה שהוא חי, אלא הגיע ממה שמת. הם אכלו את מה שנהרג. זהו מעבר חשוב ביותר באבולוציה האנושית. מעצם העובדה שבני האדם הזינו עצמם מהחסר חיים התאפשר המעבר אל האגו-איות. התזונה הזאת ממה שמת קשורה ישירות עם התשוקה לאגו. האדם הפך לעצמאי באמצעות אכילת מה שמת. הוא נטל את חסר החיים אל תוך עצמו בצורות שונות, בהתחלה באמצעות הופעת הציידים שהרגו חיות. מאוחר יותר הופיעו אנשים שאכלו לא רק את מה שהבשיל על ידי השמש, אלא את מה שהבשיל מתחת לפני השטח של האדמה. דבר זה חסר חיים כמו החיה המתה. כל דבר שחי בחלק הטבע הנמוך של החיה, מה שרווי בדם, התרחק מכוח-הירח. כוח-הירח עצמו נמצא עדיין בחלב הקשור לתהליך-החיים, בעוד שהאדם סופג את הכוחות של מה שהוא מת כאשר הוא אוכל את מה שהוא חסר חיים. באותה המידה מת חלקו של הצמח הגדל מתחת לפני האדמה, שאינו מואר ומחומם על ידי עקרון החיים של השמש. כך שוררת הקבלה בין שורש הצמח לגוף הרווי בדם של החיה.

מאוחר יותר התווספה צורת מזון חדשה שלא התקיימה קודם לכן. האדם הוסיף לראשונה למזונו את מה שמהווה מינראל טהור, את מה שהוא הוציא מהאדמה, מלח וכדומה. לכן במזונו הוא עבר דרך שלוש הממלכות. זהו בקירוב המסלול דרכו הציביליזציה האטלנטית עברה באשר לתזונה. בהתחלה הגיעו הציידים, ואז החקלאים ולבסוף התפתחה הכרייה, אשר הוציאה לאור את מה ששכן מתחת האדמה.

כל הדברים הללו מייצגים התרחקות מהכוח הממשי של החיים או הייצור. החיות המתות מופרדות מהחיים. חלקו של הצמח אשר בתוך האדמה גם הוא מופרד מהחיים. כל דבר בעל טבע של מלח מהווה את הטבע המת של הממלכה המינראלית, שנשאר והועבר מהעבר.

כעת אנו מגיעים אל (שורש-) הגזע החמישי של האדם. שתיית החלב ואכילת הפירות המשיכו להתקיים. דברים אחרים הוספו כמשהו חדש. בתקופת שורש-הגזע החמישית התוספת הבולטת ביותר היא מה שהושג מהמינראלים, דהיינו, באמצעות תהליך כימי. זה מצוין בספר בראשית. מה הוא זה שהושג באמצעות התהליך הכימי? התרחשה שם עלייה באבולוציה, הפעילו אמצעים כימיים על הצמחים והפירות. ומתוך זה הופיע היין. זה לא התקיים באטלנטיס. לכן התנ"ך מספר לנו שנוח, האב הקדמון הראשון של הגזע שלאחר המבול, השתכר באמצעות יין. באמצעות תהליך מינראלי-כימי יוּצר משהו מממלכת הצמחים. היין שיחק אז תפקיד מיוחד בכל תקופת שורש-הגזע החמישית. כל המתקדשים מתחילת תקופת שורש-הגזע החמישית לקחו את המסורת מתקופת הגזע האטלנטי, מהיכן שעדיין לא התקיים יין. המקודשים ההודים, הפרסים והמצרים לא נזקקו ליין. מה שנטל חלק בטקסים הדתיים היה אך ורק מים.

היין הופיע בתקופת שורש-הגזע החמישית, בה טיפלו במרכיב המינראלי של הצמח. שלושת תת-הגזעים הראשונים היוו חזרות על מה שהגיע מקודם. תקופת תת-הגזע הרביעית הייתה הראשונה שפיתחה דבר חדש, שהיה אמור להופיע בתקופת שורש-הגזע החמישית. קדושה מסוימת הוענקה ליין. ובהקשר זה הופיעו פולחנים בהם היין נטל תפקיד (הפולחן של דיוניסוס). אפילו הופיע אל היין.

זה הוכן בהדרגה בהתפתחות האנושות. היין הופיע לראשונה אצל הפרסים. כאן, היין היווה עדיין משהו חילוני למדי. רק בהדרגה הוא מצא את דרכו אל הטקס הדתי, אל פולחן-דיוניסוס. תקופת תת-הגזע הרביעית היא זו שהולידה לראשונה את הכריסטיאניות והיא גם זו שהוכרז על משימתה שבע מאות שנה קודם לכן בדרמות הדיוניסאיות. זה הכניס לראשונה את היין לתחום הפולחן. עובדה זו תוארה בדרך הנפלאה ביותר על ידי האוונגליסט אשר ידע הכי הרבה אודות הכריסטיאניות: יוחנן הקדוש. הוא תיאר כבר בהתחלה את ההפיכה של המים ליין, מאחר שהכריסטיאניות הופיעה לראשונה בתת-הגזע הרביעי של שורש-הגזע החמישי. נדרש לימוד שהפך לקדוש את מה שהתרחש על המישור הפיסי. היין מנתק את האדם מכול דבר רוחי. מי שנוטל יין אינו יכול להשיג את הרוחי. הוא אינו יכול לדעת דבר אודות האטמה, הבודהי והמאנס, של מה שממשיך להתקיים, של מה שמתגשם מחדש. זה היה צריך לקרות. מהלכה השלם של האבולוציה כולל ירידה ועלייה מחדש. האדם היה צריך לרדת אל הנקודה הנמוכה ביותר. ובכדי שהוא יוכל לרדת מטה ישר אל המישור הפיסי הופיע הפולחן של דיוניסוס. היו צריכים להכין את גופו של האדם עבור המטריאליזם באמצעות הפולחן של דיוניסוס. זו הסיבה מדוע הייתה צריכה להופיע דת ששינתה מים ליין. קודם לכן יין נאסר בחומרה לשימוש על ידי הכוהנים, הם יכלו להתנסות באטמה, בודהי ומאנס. כעת הייתה צריכה להופיע דת שמובילה ישירות מטה אל המישור הפיסי, אחרת בני האדם לא היו לגמרי יורדים. הדת שהובילה אותם מטה הייתה חייבת להתגלות חיצונית, התגלות שהתרחקה מהאטמה, הבודהי והמאנס, מההתגשמות החוזרת, והפנתה את תשומת הלב רק למה שהיה בעל טבע כללי. הדבר הבא יהיה שיין יהפוך שוב למים.

לולא שונו המים בזמנים קודמים ליין, האדם לא היה מקבל כול דבר הנמצא בחיים הארציים הללו. בתחילת האוונגליון של יוחנן התיאור של הפיכת המים ליין בחתונה בקנה, מראה לנו שכריסטוס לקח בחשבון את מה שהיה שם. אבל הוא גם התחשב בעתיד באמצעות העובדה שהוא חנך רשמית את טקס הסעודה האחרונה. הסעודה האחרונה היא הסמל הגדול ביותר למי שהתחיל את זרם הציביליזציה הזה בתקופת תת-הגזע הרביעי. בהוותו באמת את 'בן האדם', אשר ירד למעמקים הגדולים ביותר בכדי להתרומם שוב עם הכוח הגדול ביותר, היה עליו לאחוז במה שהתקיים שם ולהראות למין האנושי כיצד המבנה הפיסי של הגזע נקשר עם משימתו. אם על האנושות להתרומם שוב יהיה זה הכרחי עבורם שיהיה ברשותם סמל שיוביל פעם נוספת מהמוות אל החיים: לחם ויין. במובן האוקולטי לחם הוא מה שנוצר כאשר הורגים את הצמח. שוב, יין נוצר כאשר הורגים את הצמח, אבל אז ממשיכים לטפל בו בעזרת סובסטאנציה מינראלית. כאשר אדם אופה את הצמח הוא עושה את אותו הדבר כמו מה שהוא עושה כאשר הוא הורג את החיה. כאשר אנו מפיקים יין מממלכת הצומח במשמעות מסוימת אנו עושים דבר הדומה להקזת דם מהחיה. לחם ויין נמצאם שם כסמלים ל(תת-)הגזע הרביעי. מה שצריך להתפתח בעתיד הוא עליה נוספת מתזונה צמחית למינראלית. הלחם והיין חייבים להיות מוקרבים שוב, חייבים לוותר עליהם. מאחר שהכריסטוס הופיע בתת-הגזע הרביעי הוא הצביע על הלחם והיין: 'זהו גופי, זהו דמי' כאן הוא רצה ליצור מעבר מתזונה המתבססת על עולם החי לתזונה צמחונית, למעבר למשהו גבוה יותר.

באותם הזמנים התקיימו שני סוגים של אנשים: הללו שניזונו מבשר ודם. אלו הם האנשים הקדם כריסטיאנים בהם הכריסטוס לא התעניין בשום דרך. ואלו שהרגו רק צמחים, שסחטו מהצמחים את דמם: אנשים ששתו יין ואכלו לחם. בהם הוא היה עדיין מעוניין הם החלוצים של האנושות שתתקיים בעתיד.

משמעות הסעודה האחרונה היא המעבר מהתזונה הנלקחת מהחיה המתה לתזונה הנלקחת מהצמח המת. הסעודה האחרונה תובן בתת-הגזע השישי, כאשר תקופתנו, התקופה של תת-הגזע החמישי תגיע לסיומה. הסעודה האחרונה תובן בתת הגזע השישי. אפילו לפני כן יהיה זה אפשרי בעבור צורת הזנה שלישית המתבססת על מינראל טהור להתחיל להופיע. אז האדם עצמו יהיה מסוגל ליצור את מזונו. כעת הוא נוטל את מה שהאלים יצרו עבורו. מאוחר יותר הוא יתקדם ויכין בעצמו במעבדות הכימיות את הסובסטאנציות להן הוא יזדקק.

כך אתם רואים כול הדברים הללו נובעים מתוך אינטואיציות עמוקות. כאשר אצל האנשים המזרחיים הקדומים אנו מוצאים את כול סוגי ההוראות בנוגע למה שצריך להיאכל, למעשה אין אלו חוקים, אלא סיפורים: אינכם צריכים לצפות שהשפעות הסובסטאנציה תהינה שונות ממה שהן.

הדבר שכריסטוס הרג, אשר למעשה הוקרב לאחר שהוא השתתף בסעודה האחרונה, הוא הגוף הפיסי. זה מה שמת. זה ימות עבור כל האנושות. לקראת אמצע גזע-השורש השישי, בשליש האחרון, לא יתקיים יותר גוף פיסי. אז כל בני האדם יהיו שוב אתרים. זה יעבור לקיום של סובסטאנציה עדינה יותר. אבל זה לא יקרה אם האדם עצמו לא יחולל זאת. בעבור זה הוא חייב קודם לעבור למזון אותו הוא מכין במעבדה. כך שהאדם, עד כמה שלא ייטול יותר את מזונו מהטבע, אלא ישיגו מתוך חוכמתו, מהאל שבתוכו, כך יחיש הוא את צעדיו לקראת האלהה שלו.

כאשר האדם יתחיל להזין את עצמו, בזה יונח גם היסוד בעבור משהו גבוה יותר, דהיינו, הפריה עצמית. הוא יצור בהדרגה חיים עבור עצמו מתוך העולם המינראלי.

זוהי ההתקדמות הגדולה של אבולוציית האדם. מה שמדען הטבע יודע היום מהווה רק חלקיק מהמחזור הגדול.

בסטורן נכנסו לממלכה המינראלית. בתקופה האטלנטית על ידי אכילה של מה שהוא מת, נעשתה ההכנה בעבור מה שיצר את האגואיזם. מהשמיים המקוריים ועד לתת-הגזע החמישי, אגו האדם התפתח בהדרגתיות רבה. בתת-הגזע השישי של שורש-הגזע החמישי 'האני' ישיג שוב שלב גבוה יותר של התפתחות. כלומר אנו עומדים בפני מה שנקרא התפתחות ספיראלית חדשה. הספיראלה הקודמת התחילה כאשר השמיים המקוריים הניחו את הבסיס בעבור שורש-הגזע הנוכחי.

D:\Pictures\2017-07-06\001.BMP

אנו חייבים כל דבר המתקיים עד לזמן הנוכחי לציביליזציה השמית המקורית. אבל כעת מתחילה באמצעות האנשים הסלאביים השפעה חדשה שתוביל אל העתיד. מעין פירוד מהעבר ייווצר על ידי עם שיכניס דחף חדש אל העולם. זה פועל כרוחיות חבויה מתוך האיכרים הרוסים. זה ייצור את החלק השני של הספיראלה. בזמן הנוכחי תרבות מסוימת נמצאת בתהליך של הרס ואחת חדשה נמצאת במצב של הכנה. זה נמצא בהכנה במערב ויוגשם במזרח. אבל הישן חייב להפעיל את החדש. בכל מקום בו יש לנו בזמננו דחפים חדשים הם נמצאים במצב נבטי, מגושם, חסר מיומנות. מהצד השני הישן מהוקצע, אבל בעל טבע הרסני קריטי. היה זה הגזע השמי שהוליד את אלו שנשאו את התרבות הישנה, אלו שנשאו את הספיראלה בתוך הספיראלה.

לכל זה יש משהו שמי בתוכו, למשל: לסל[4], מרקס. הספיראלה פונה פנימה. לא ניתן להמשיך מכאן. כעת חייבת להתרחש קפיצה כאילו מגדה אחת לשנייה, אל הרוחיות של תרבות העתיד של המזרח. זה מהווה דחף חדש לחלוטין.

מה ששיך לעתיד טרם קיבל את צורתו ובאופן טבעי חדור על ידי העבר. הקל הוא אדם השוחה באמצע הזרם ונמשך על ידי שתי הספיראלות. החלק הראשון של ספרו 'חידות העולם'[5] הוא חיובי, הוא מהווה תאוסופיה בסיסית, בעוד שהחלק השני הוא שלילי ובסיכומו של דבר הרסני. זוהי ספיראלה כפולה.

אנו גם יכולים לראות סתירות אלו בסוציאליזם של המזרח והמערב. הסוציאליזם של המערב הוא סוציאליזם של הייצור. זה של המזרח הוא סוציאליזם של הצריכה. מי שמנהל את החיים החברתיים בכיוון של הייצור עוסק ברכושנות, באגואיזם. מי שמתחשב בצריכה מפנה את תשומת ליבו למה שאחרים דורשים ממנו. הוא נושא במחשבתו את עמיתיו בני האדם, הוא עוסק באחווה. הסוציאליזם של הייצור – מרקס, לסל – נושאים במחשבתם רק את הפועל, עד כמה שהוא מהווה יצרן. במזרח הצרכן מוצב בקדמת הבמה, למשל אצל קרופוטקין, בקונין, הרצן. אתם יכולים לראות את הדברים מגיעים לשיאם אצל קרופוטקין. הוא תפס באופן ישיר את עקרון העזרה ההדדית אצל החיות. הסוציאליזם במערב בנוי לחלוטין על סכסוך. כך אכן זרמי אבולוציית העולם חודרים האחד לתוך השני.

  1. מאוחר יותר רודולף שטיינר דיבר על נושא זה מזוויות שונות רבות, במיוחד לפועלים שעסקו בבניית בניין הגיתהאנום. ראה רודולף שטיינר על תזונה בריאות וחולי. יצא בעברית בשם: מבריאות לחולי – הוצאת חירות.
  2. כוחות מרפא פיסיים….. עבור מחלות נפשיות. אלו הן המילים לפי מטילדה שול. מצד שני בהערותיה של מארי שטיינר נרשם שהמרפאים הקדומים "גייסו בתוכם אמצעים נפשיים לריפוי בעיקר מחלות נפשיות".
  3. רודולף שטיינר ביאר משל זה בדרכים שונות, במיוחד בהרצאות מהשנים 1904 ו-1905 בקשר לאגדת בית המקדש. אגדת המקדש וגיזת הזהב. ההרצאה היחידה שתורגמה לאנגלית היא באשר למקדש האבוד והנמצא. (לעברית תורגמו מספר הרצאות בנושא בקבצי ההרצאות של "עיונים אזוטריים").
  4. פרדיננד לסל, (1864-1825), מנהיג סוציאליסטי יהודי-גרמני. המתרגם.
  5. ראה הרצאה מ-5.10.1905 שלושה מאמרים על קרמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *