יסודות האזוטריות – 19

יסודות האזוטריות

רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה תשע עשרה

ברלין, 17.10.1905

אתמול ראינו כיצד קשור האדם בדרך מסוימת עם הכוחות האסטרלים. לאחר שהוא נפטר הוא נכנס בהתחלה לעולם האסטרלי, אבל אפילו עכשיו הוא נמצא ביחסים מתמשכים עם המישור האסטרלי. למעשה על המישור האסטרלי מתקיימות ישויות המתגלות באופן קבוע, ואשר לא היו שם אילולי התקיים האדם. ישויות אלו מופיעות על המישור האסטרלי באמצעות אנשים, ואפילו במידה רבה יותר באמצעות חיות. ישויות אלו אינן בעלות אותו הטבע כמו שאר הישויות שם. על המישור האסטרלי מתגלה מה שהאדם מתנסה במקום הראשון רק כרגשות. למעשה הנאה, צער, תאווה נוכחים שם כשם שאובייקטים פיסיים נוכחים על המישור הפיסי, למשל כיסא או שולחן. הדברים פועלים כך, שישות המופיעה בפנינו כמהנה, פועלת על רגשותינו כאשר הסובסטנציה האסטרלית ממנו היא מורכבת היא דלילה למדי.

מה שמופיע על המישור האסטרלי פועל למעשה כתמונת מראה בהשוואה למישור הפיסי. למשל המספר 563 מופיע שם כ-365. רגשות שנאה מופיעים כאילו הגיעו מהאדם אליו כוונו על המישור הפיסי. עובדה זו נכונה לגבי כל דבר על המישור האסטרלי. הרגשות הנפשיות כפי שהן מופיעות על המישור הפיסי ניתנות להתנסות על המישור האסטרלי במצבן ההפוך. למשל אם רגשות של חום נפשי לוחצות פנימה מהמישור האסטרלי אל המישור הפיסי, הן נחוות כאן בהשתקפותן, כלומר כרגשות מיוחדים של קור. אלו דברים לגביהם אנו חייבים להיות ברורים ללא דופי.

מצד שני חשוב להבין שהישויות של המישור האסטרלי עשויות מסובסטנציה של מה שאנו קוראים לו רגשות. הן מוצאות את ביטויין ברגשות אלו. אם ישויות אלו לא נוכחות בחוזקה רבה אנו יכולים לחוות אותן רק דרך תחושה של קור. לעומת זאת אם הן נעשות חזקות יותר, אם הסובסטנציה שלהן מתעצמת, הן מתגלות כישויות אור. זה מסביר מדוע, כאשר מתרחשת התגבשות (מטריאליזציה) במהלך סיאנס ספיריטואלי, מופיעות תופעות-אור (מעטפת-סרטן למשל). זהו תהליך טבעי בתנאים כאלו. כל מי שמתבונן במשהו מסוג זה ללא ידע זה, מדבר על משהו בעל טבע ניסי. הנס שהתרחש כאן אינו משהו אחר מאשר החדירה של עולם גבוה יותר לעולמנו. זהו פשוט תהליך טבעי. כך הדבר, כאשר ישויות אחרות ממישורים גבוהים יותר מתערבות בחיי האדם.

מכאן אנו מבינים שמחשבה שהיא רק קרה ויבשה היא פחות אפקטיבית על המישור האסטרלי מאשר מחשבה הנובעת מהנפש באופן אימפולסיבי. כאשר אדם בשלב הנוכחי של הציביליזציה הגיע כה רחוק עד שאינו נתון לחסדי תשוקותיו – הציביליזציה שלנו ניחנה בפיקחות מתוחכמת מסוימת – כאשר מחשבות קרות אודות ענייני העולם עולות ממנו אל המישור האסטרלי, הן מציגות עצמן שם כחללים ריקים, הן מנקזות את הסובסטנציה הלאה. החלל הרגיל יכול להתמלא בסובסטנציה. אדם יכול להביא אל תוך החלל הרגיל סובסטנציה שתמלא אותו. אין זה כך באשר לסובסטנציה שמגיעה ממחשבות וזורמת אל תוך החלל האסטרלי. זה פועל בדרך הפוכה מהחומר הפיסי. זה דוחק את מה שנמצא שם באותה הדרך בה, למשל, אדם פוער חור בבצק. כך הדבר, כאשר מחשבותינו זורמות החוצה אל תוך החלל האסטרלי. הסובסטנציה העליונה מהווה את ההיפוך של התחתונה, במקום למלא את החלל, היא דוחקת את מה שנמצא בחלל.

Diagram VIII

כאשר מחשבה חודרת אל החלל האסטרלי היא יוצרת שכבות צפופות סביב החלל הריק שנוצר על ידי המחשבות. סביב חור זה, מופיעות תופעות צבעוניות. נצנוצים מתחילים להאיר. מה שאנו רואים אז זה צורות-מחשבה. הסובסטנציה האסטרלית שמקיפה אותה הופכת לצפופה ועל ידי כך לזוהרת. הבהירות שהתווספה סביב המחשבות נעלמת במהרה. אבל אם המחשבה קשורה לדחף עז של תשוקה, יש לה קשר עם סובסטנציה אסטרלית דחוסה לה היא מעניקה חיים. כך אנשים שעדיין לא מפותחים, אלא מאוד מלאים בתשוקות, יוצרים ישויות חיות בחלל האסטרלי כאשר הם חושבים. זה פוסק מאוחר יותר. כאשר אנשים מתפתחים ונעשים רגועים יותר, ישויות כאלו לא מתעוררות יותר כאשר הם חושבים. אבל כעת אתם מבינים שקיימות ישויות על המישור האסטרלי שנוצרות מבני האדם וגם מהחיות, מאחר ובמקרה של חיות מסוימות נוצרות ישויות כאלו גם כן, ואכן באינטנסיביות רבה הרבה יותר. החיה דוחסת את הדחפים שלה לתוך צורתה האסטרלית העצמית, כך שהיא בדרך כלל יוצרת את צורתה העצמית, את דמותה במרחב האסטרלי.

כל חיה משאירה סוג של עקבות מאחוריה במרחב האסטרלי. נכון, יש לזה רק תקופת חיים קצרה, אבל זה נשאר לתקופת מה. עם זאת כתוצאה ממחשבות המלאות בתשוקה חזקה של בני האדם מתעוררים דיירים אלמנטאריים חדשים בחלל האסטרלי. האדם מגיע בהדרגה לנקודה בה מתעוררות סוג של ישויות אלמנטאריות ניטראליות. לאחר שלבסוף הוא חוצה נקודה זו של ניטראליות, הוא מתקדם הלאה לשלב בו הוא מעדן את תאוותיו ותשוקותיו במידה רבה יותר. זה מובילו להקנות למחשבותיו התלהבות אצילה אשר גם לה הכוח ליצור חיים בסובסטנציה האסטרלית המקיפה. למשל, באמצעות פיתוח פטריוטיות, מתעוררות גם ישויות בעלות צורה אצילה והישויות האלמנטאריות שנוצרו בדרך זו פועלות לקדם את מה שחי במרחב האסטרלי. הישויות הנחותות שנוצרו על ידי האדם באמצעות מחשבות המלאות בתשוקה משמשות כמעצורים ופועלות בדרך המנוגדת לקידמה. כל דבר שהוא השיג בהשתחררו מהחושני, באמצעות התלהבות וכו, פועל בצורה מקדמת.

הסובסטנציה בחלל האסטרלי שנדחסת ביחד על ידי מחשבות מלאות בתשוקה היא מאותו הסוג כמו אלו שהקיפו את הפלנטה הקודמת, את הירח הקדום, שמתוכן הירח התפתח לשלב גבוה יותר. כך היכן שסובסטנציה כזאת מתקיימת, נוכחת סכנה מסוימת. אנו בני האדם נוצרנו בצורה כזאת לפיה אנו מחויבים להתגשם בחומר הפיסי של היום. בפלנטה הקודמת לא היה עדיין חומר פיסי מסוג זה. זה היה מפותח לדרגה גבוהה יותר מזו של החיות של היום ופחות גבוהה מזו של האדם כיום. סובסטנציה זו בה יהוה ביקש להתגשם לא סיפקה תנאי מגורים מסייעים. אבל הישויות שהתקדמו עד כה על הירח הקדום, כך שהגיעו לשלב הנכון עבורן, לא תגרומנה שום נזק. אין להן קשר לסובסטנציה זו.

אין זו הסובסטנציה בה האדם מתגשם כעת. אבל ישויות נסוגות מסוימות שפיגרו בהתפתחותן על הירח הקדום גילו בסובסטנציה אסטרלית זו – מזון לרעבתנותן. הן רוצות להיות ניזונות מזה. זה בעל כוח משיכה חזק עבורן. זה מראה שאנו מוקפים ללא הפסק בישויות אשר טבען הגבוה קרוב לטבענו הנמוך. כאשר מישהו מייצר מחשבות אגואיסטיות, זה מתקבל בברכה על ידי ישויות אלו. בכדי להעניק להן את הכבוד הראוי יש לומר שהן למעשה מתקדמות יותר מהאדם, אבל יש להן את התשוקה לגלם עצמן בצורות אסטרליות שאנו עצמנו יוצרים. הן נקראות אזורס (Asuras). באמצעות מחשבותינו השפלות יותר אנו מספקים מזון לישויות אזוריות אלו.

אנשים שטבעם עדיין לא טוהר, ושלא השתחררו עדיין מהתאוות, כאשר הם עוסקים במדיטאציה, ויוצרים צורות מחשבה, הם מעלים סביבם אאורה חזקה של תשוקות. בזה מתגשמות ישויות אזוריות מסוג כזה שמסוגלות אז למשוך אנשים כאלו מטה. אם אדם עוסק במדיטאציה כשהוא במצב רדום ובעשותו כך הוא לא מתרומם בבהירות מספקת אל תוך המחשבות, הוא יוצר את הסובסטנציה הזאת, ומאחר ואין לו איזון נגדי, ישויות כאלו מתגשמות בצורות המחשבה שלו. אלו הן ישויות גבוהות מאחר והן פיתחו על הירח הקדום את המאנס לצורתו המושלמת טרם בואו של האימפולס של הבודהי, כך שהן חסרות את האימפולס הזה. לכן אצלן המאנס הוא אגואיסטי. אם האדם על האדמה, לא היה מקבל בנקודת הזמן בה המאנס הגיע אליו מבחוץ גם את האימפולס של הבודהי, הוא היה מפתח הלאה רק את הדחף קדימה של המאנס, וכך הוא היה נעשה לישות אגואיסטית במשמעות העמוקה של המילה. האבולוציה המאנסית היא בעלת נטייה לאגואיזם ולעצמאות. תפקידה היה להפוך את האדם לעצמאי, אבל אז נדרש גם טבעו של הבודהי. הישויות האזוריות, אליהן התייחסנו, החמיצו את האימפולס של הטבע הבודהי עקב העובדה שהן פיתחו מאנס מוקדם מידי. לכן, מצד אחד הן ניצבות בשלב גבוה יותר ומצד שני אינן יכולות להתקדם, אלא להמשיך ולפתח את הקמה-מאנס (Kama-Manas), שהוא אגואיסטי.

באמצע התקופה הלמוריאנית הופיע הקמה-מאנס על המישור הפיסי בדואליות של המינים. האל שהביא את הקמה-מאנס היה יהוה. זו הסיבה מדוע הלנה פטרובנה בלבצקי קראה לו אל הירח. הוא נקרא בצדק אל הפריון. הוא גרם לעבודה החיצונית של הקמה-מאנס להגיע לגבולה המוחלט. כאשר אנו עוקבים לאחור אחר המיניות שהופיעה בתקופה הלמוריאנית, כאשר אנו רואים אותה בטבעה הגבוה יותר ויותר, היא הופכת ללוגוס השני. באמצעות עקרון-הקמה היורד הייתה זו התגלותו של יהוה. באמצעות עקרון-הבודהי העולה הייתה זו התגלותו של הכריסטוס.

כעת, אם אנו משקיעים עצמנו לתוך הקמה של התקופה הקדם ארצית אנו נמשכים מטה על ידי ישויות אזוריות. הכוחות העליונים של אבותינו הרוחיים הקדמונים קשורים מבחינה אוקולטית עם התשוקות והכוחות של טבענו הנמוך.[1] בכל מקום בו ההוללות פורחת, שם מוענקת הסובסטנציה בה כוחות אזוריים רבי עוצמה יוצקים אינטלקטואליות שנונה אל תוך העולם. במקרה של שבטים מתנוונים ניתן למצוא כוחות אזורים דומים. המאגיסט השחור מושך את רוב כוחותיו רבי העוצמה מתוך אדמת-הביצה של החושניות. מטרת הטקסים המיניים היא להחדיר מאגיה כזאת אל תוך חוגים אלו. מתחולל קרב מתמשך על האדמה, צד אחד חותר לטהר את התשוקות, והצד השני שואף להעצים את החושניות. הישויות המודרכות על ידי עקרון-הכריסטוס מבקשות לזכות באדמה עבור עצמן, אבל נמצאות כאן גם ישויות מתנגדות אחרות המבקשות לגזול את האדמה.

ההתגשמויות של הישויות האזוריות בזרם מחשבות האדם המלאות בתשוקות מהוות סוג אחד של ישויות אסטרליות. הן נקראות ישויות אלמנטאריות מלאכותיות מאחר והן נוצרו באופן מלאכותי על ידי האדם. במרחב האסטרלי קיימות גם ישויות אלמנטאריות טבעיות. הן נובעות מהנפשות הקבוצתיות של החיות, מאחר ולכל קבוצת חיות יש ישות שמתקיימת במישור האסטרלי שמאחדת את מה שנוכח בחיות בודדות. אנו פוגשים גם את זה בחלל האסטרלי. כל חיה גוררת את טבעה העצמי אחריה באופן אסטרלי כמו עקבות. אך מה שנוצר כך אינו יכול לפעול בצורה מזיקה כמו מה שבני האדם יוצרים כישויות אלמנטאריות. העקבות האסטרליות הללו חסרות כוח להזיק מאחר והן מבוטלות על ידי הנפשות הקבוצתיות של החיות. אבל אין זה כך באשר לישויות שנוצרו באמצעות האדם, מאחר ובמקרה זה אין דבר שמבטלן, ולכן ישויות אלמנטאריות אלו נשארות.

כאשר חיה מעונה, כמות הכאב שנגרם לה נסוגה מיידית בגופו האסטרלי של האדם. כאן ללא ספק זה משתקף בהיפוכו. מכאן נובעת ההנאה החושנית בהתאכזרות זו. כאשר אדם משמיד חיים, יש לזה משמעות עצומה עבורו.[2] [כאן מופיע חור בטקסט….]. לא קיימת דרך אחרת בה האדם יכול בלהיטות כה רבה להטמיע כוחות אסטרליים הרסניים כמו בהריגה. כל הריגה של ישות בעלת גוף אסטרלי מביאה להגברת האגואיזם הברוטלי ביותר. זה מציין הגדלה גוברת של כוח. לכן בבתי הספר של המאגיה השחורה, כבר בהתחלה ניתנות ההוראות כיצד על האדם לבצע חתכים בחיות. ביצוע חתכים במקום מסוים, המלווה על ידי מחשבות מקבילות, מביא להמרצת כוח מסוים, חיתוך במקום אחר ממריץ כוח אחר. (מה שמקביל לזה במקרה של מאגיה לבנה זה מדיטאציה). משהו חוזר אל המישור הפיסי כאשר זה מלווה על ידי מחשבות פיסיות. ללא מחשבות זה חוזר למישור הקמלוקה.

השתלטות על אדם באמצעות היפנוזה מהווה הריגה עוד יותר חזקה, מאחר וזה הורס את הרצון. לכן אוקולטיסט לעולם לא חודר לרצונו של האדם. הוא רק מספר עובדות.

שקר מהווה, מנקודת המבט האסטרלית, רצח ובאותה העת התאבדות. זה מוליך שולל את האדם האחר ויוצר בו הרגשה המתייחסת לעובדה שאינה-קיימת, ללא כלום. על המישור האסטרלי מופיעה התמונה הנגדית של הלא-כלום, ההריגה. לכן אתה הורג משהו באדם כאשר באמצעות שקר אתה מכוון את רגשותיו למשהו שאינו קיים, ואתה מתאבד מאחר [כאן מופיע חור בטקסט….].

—————————————————————————————

  1. תשוקות האדם מיוחסות מבחינה אוקולטית לכוחות עליונים של ישויות רוחיות אשר קדמו לנו. ראה הרצאה מה-24.10.1915 בסדרה התנועה האקולטית במאה ה-19. יצא בעברית בהוצאת חירות.
  2. השווה עם הערתו של שטיינר על הנובלה של מייבל קולינס Flita in Luzifer-Gnosis (לא תורגם).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *