יסודות האזוטריות – 17

יסודות האזוטריות

רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה שבע עשרה

ברלין, 12.10.1905

באוקולטיזם אנו מבחינים באדם קודם כל בפעולותיו, עד כמה שבפעולות אנו מתייחסים לכל דבר הנובע מפעילות כלשהי הקשורה לידיים. שנית בדיבור ושלישית במחשבות. כל דבר שהאדם מבצע עם ידיו מחולל את תוצאות הקרמה של קיומו הארצי הבא. מה שאנו מדברים מתייחס לא רק לעצמנו בלבד, אלא גם לקבוצת אנשים בעלת אותה השפה, וזה משפיע על הקרמה של קבוצה או גזע. במילים גלומה אחריות גדולה יותר מאשר במעשים לבדם, מאחר ועם המילים אנו מכינים את התצורה העתידית של הגזע. מה שאנו חושבים פועל אל תוך העיצוב וההתהוות החדשה של אדמתנו. לכן אנו מבחינים בשלושה שלבים: ראשית, פעולת האדם היא אינדיבידואלית, למעט הפעולות באדם הנובעות מתוך האין. שנית, האדם אינו יכול לדבר אל עצמו בלבד. מילים מתייחסות לקבוצה של בני אדם. שלישית, מחשבות מתייחסות לכל האנושות.

בכל זה קשור משהו נוסף. כאשר אנו פועלים אנו ניצבים לבד מאחורי פעולותינו. כאשר אנו מדברים אין אנו ניצבים לבד מאחורי המילים. מאחורי מילותינו ישויות רוחיות פועלות עימנו, ניצבות מאחורינו. כשם שנכון הדבר שהמילים אותן אנו מבטאים נחקקות בצורה מדויקת באקאשה, כן נכון הוא שעם כל מילה שאנו מבטאים אנו חודרים לגופה של ישות רוחית אשר מתגשמת בסובסטנציה אקשית זו אליה חודרות מילותינו. אנו חייבים לשאת זאת מעלה אל תוך חיי רגשתנו. זו הסיבה מדוע אנו חייבים להקדיש תשומת לב מרובה למילותינו. כאשר אנו חושבים, לכאורה אנו נמצאים לבד בתוך עצמנו. עם זאת, ישויות בעלות טבע רוחי פעילות עימנו במחשבותינו, ישויות גבוהות יותר ומשמעותיות יותר מאלו הפעילות בדיבורנו.

רב השוכן בדברים אלו מאשר בכל ההיסטוריה העולמית. באמצעותם ניתן להסביר דברים רבים. הבה נתבונן במחשבה בתוכנו. מאחורי מחשבה זו נוכחת ישות רוחית. אם נדמיין את עצמנו עטופים מכל הצדדים בגוף של ישות רוחית, נוכל להבין שמחשבה היא רק ביטויה של גופה של הישות הרוחית הפועלת לתוכנו. בכל פעם שמחשבה מבזיקה דרך נפשנו מדובר בהטבעת חותם, מעין טביעת רגל של ישות רוחית עליונה, ממש כשם שכאשר אנו הולכים על אדמה לחה, אנו משאירים טביעות רגלים ואז ניתן לומר: 'כאן התהלך אדם'. ישות רוחית זו מעוצבת מאותה הסובסטנציה ממנה מחשבות מורכבות. המחשבה שבנו יכולה להפוך להטבעה של ישות רוחית עליונה רק משום שלישות עליונה זו יש גוף המעוצב מאותה הסובסטנציה ממנה מורכבות מחשבותינו.

כאשר רגלנו מטביעה עצמה באדמה לחה, הטבעה זו היא התשליל (נגטיב), תמונה-נגדית של רגלנו. כך גם כן הדבר בנוגע למחשבותינו. בעולם הרוחי העליון מתקיימת תמונה-נגדית עבור כל מחשבה. תמונה ותמונה-נגדית קשורות הדדית כמו חותם ושעוות-חותם. הסובסטנציה היא הישות הרוחית העליונה המקבילה באנלוגיה שלנו לשעוות-החותם. אנו קוראים למחשבה, עד כמה שהיא מקבילה לשעוות-החותם, אינטואיציה, ולהטבעת-החותם אנו קוראים מחשבה מופשטת. אנו יכולים לומר כאשר אני חושב: 'אני מרגיש את העקבות של המתרחש בעולמות העליונים'. עקב עובדה זו בכתבים הדתיים, למשל בספר ההתגלות של יוחנן הקדוש, משתמשים בביטוי 'חותם'. זה מקביל למציאות. מאחר שגם בדיבורנו ישויות עליונות פועלות ביחד עימנו במילותינו, כל מילה אף היא מהווה הטבעה של חותם. במיסטיקה התמונה-הנגדית נקראת אימגינציה. כך שיש לנו שלוש רמות של יסוד מחשבה: האינטואיטיבי, האימגינטיבי והחשיבה המופשטת הרגילה.

כאשר האדם מתפתח הלאה, כאשר המחשבה המופשטת עצמה מתפתחת לשלב בו התגשמו הישויות הפועלות עימנו כאשר אנו מדברים, אז הוא נהיה לצ'לה, לתלמיד אוקולטי. לפעול כמאסטר הכוונה: לפעול בסובסטנציה בה התגשמו הישויות הפועלות עימנו במחשבותינו. אימגינציה מעניקה את התמונה. זוהי הסיבה מדוע מורי הדתות הגדולות של הזמנים הקדומים דיברו באמצעות תמונות, מאחר ואימגינציה מעניקה את התמונה, לא מחשבות מופשטות. בכל הדתות, ההוראה בוטאה בתמונות. בהתחלה התמונה מהווה עבור האדם משהו בעל חשיבות מועטה, אבל כאשר הוא מבין כיצד לעצב שוב עבור עצמו תמונה מתוך כל מחשבה, אז הוא מגיע לשלב גבוה יותר. זוהי דרישה מקדימה עבור תפיסה מסוג חדש. כל דבר תלוי באדם המתפתח עד לנקודה בה הוא לא חושב יותר רק בצורה מופשטת, אלא מחזיק את מחשבותיו כתמונות בכל זמן.

בדרך כלל אדם מעצב רק מחשבות. האדם שהתפתח גבוה יותר חייב לחשוב בתמונות, בבואות. בזה מתכוונים ב-'לדמיין, לתאר לעצמנו'. בביטוי זה מקופלת כבר המשמעות הבאה: 'באמצעות כוח מסוים ליצור הטבעה במשהו, (לדמיין, לתאר לעצמנו).' בפנטסיה יצירתית, במקרה של משורר או אמן, אנו מוצאים רק השתקפות קלושה של האימגינציה. כאשר אדם השואף להתפתחות גבוהה יותר מדבר, הוא ינסה במקרים מסוימים, בשעה שהוא מדבר, להחזיק לפניו את התמונה-הנגדית, את האימגו (Imago). זהו מקורן של התמונות רבות העוצמה בכתבים הדתיים. כל מי שפיתח עצמו כה רחוק עד שהוא מסוגל ליצור תמונות כאלו השיג את השלב של ישויות רוחיות המעורבות ביצירת הגזעים. אדם שפיתח בעצמו לא רק תמונות, אלא אינטואיציות, אינו רק מעורב ביצירת הגזעים, אלא ביצירת הקיום הפלנטארי הבא. מהתמונות יהדהד מה שלאחר מכאן ייראה ויתגלה על האדמה, אבל מי שפועל מתוך אינטואיציה יוצר משהו אשר אינו קיים עדיין, אשר אינו נגלה בשום מקום, כלומר הוא יוצר מתוך הנירוונה. רעיון זה טבוע בכל חזון של אחרית ימים (אפוקליפסה): מה שיתגלה בעתיד יכול להיווצר רק מתוך אינטואיציה.

באמצעות חשיבה מופשטת אדם יוצר העתק של משהו שקיים. באמצעות אימגינציה אדם מרשה לעצמו להיות מופרה על ידי רוח יוצרת בתוכו. האימגינציה מקבילה לממשיות החבויות שהתעוררו באמצעות הדחף המפרה של ישויות עליונות. כך יכול האדם לראות את הישויות העליונות הללו על המישור האסטרלי. הדרישה המוקדמת לכך היא לפתח דיבור שלא מהווה ביטוי של מחשבות מופשטות, אלא של תמונות. זוהי הסיבה מדוע מדיומים גם הם מדברים באמצעות אימגינציות, בתמונות וסמלים, אבל בצורה לא מודעת. מאחוריהם ניצבת ישות רוחית שיוצרת את הסמלים. התלמיד האוקולטי עושה זאת מתוך הכרה מלאה, אבל בדרך שאינה שרירותית. בעשותו כך הוא מרשה לעצמו להיות מופרה על ידי הרוח.

כשם שאדם פיתח עצמו לשלב בו הוא יכול ליצור תמונות ולקלוט אינטואיציות, כך לפני שהוא הגיע אל תוך הקיום (הארצי) העולם החיצוני (כבר) היה פעיל. ואכן בדרך כזאת בה פועלות אינטואיציות ככוחות יוצרים בכל דבר סביבנו המתקיים כמינרל, כבעל טבע פיסי טהור. הגביש הוא חיצוני עד כמה שהוא מגלה עצמו לחושים, אבל הוא נוצר באמצעות אינטואיציות. מאחורי כל העולם הפיסי שוכן קוסמוס של אינטואיציות קוסמיות ובסופו ישות, היא הרוח הפלנטרית המייצרת את האינטואיציות. מאחורי כל השפות פועלות ישויות של אימגינציה ואיתן הרוחות של הגזע. בכל הדברים החיים, פועלות ישויות מאותה הרמה. מאחורי כל הצמחים אימגינציות פעילות. הצורה השלמה של הצמח נובעת מאימגינציה ומאחוריה ניצבת ישות רוחית. כל דבר החדור בתודעה ותפיסה התעורר מתוך המחשבה עצמה.

הבה נתבונן כעת ביקום השלם, ראשית בהיבט הפיסי שלו: אדמה, שמש, ירח וכוכבים, שביל החלב וכן הלאה. מאחורי כל זה ניצבת ישות רוחית אינטואיטיבית כבירה. זוהי אותה הישות המתגלה בפעולותינו. היא ניצבת גם מאחורי כל היקום. הכריסטיאניות קוראת לה האב. ומאחר ויודעים עליו כה מעט הוא נקרא גם האל הלא מוכר, ובספרות התיאוסופית הלוגוס הראשון.

מאחורי כל דבר חי ניצבת רוח של אימגינציה. זוהי אותה הישות אשר פועלת גם בדיבורנו. זוהי הסיבה מדוע הדת הכריסטיאנית קוראת לה המילה. בזה מתכוונים למשהו מדויק וממשי. רוח זו הניצבת מאחורי כל דבר חי פועלת היום עדיין בדיבורנו, בכל אחת ממילותינו, ולכן נקראת בצדק 'המילה' ובכינוי אחר: הבן או כריסטוס. הוא הרוח שחיה כאימגינציה בכל דבר בעל חיים.

אז אנו מתרוממים אל מה שמהווה תודעה, מה שהוא בעל יכולת תפיסה במידה מסוימת, של הכרה, כל דבר בעל טבע חייתי ומה שבאדם [כאן מופיע חור בטקסט ….] זה ניתן כבר לתפיסה במחשבות. זה מוכל בכל ישות. מה שמתרחש בחיה מתרחש בראש וראשונה בתוך עצמה דהיינו, תודעה מופשטת. כל התודעה הקיימת בעולם חיה גם באדם בחשיבה מופשטת. בתוך עצמו אדם קורא לה 'רוח'. עד כמה שהיא פועלת בחוץ, בכוחות היוצרים של הטבע הוא קורא לה 'רוח הקודש'. זה מה שמונח ביסוד כל תפיסה ותודעה. מחלות קיימות רק בהפרדה. הרוח עצמה אינה יכולה להיות חולה, אלא רק כאשר היא מתגשמת בגופים נמוכים יותר. המילה ‘Heilig’ (בריא) משמעותה ,‘heil sein’להיות בריא: זה מבטא את העובדה שהרוח הזורמת דרך העולם בחוץ, מהווה בריאות. רוח הקודש אינה משהו אחר מאשר רוח בריאה לחלוטין: זו הסיבה מדוע כל מי שבאמת מאחד עצמו עם רוח הקודש (Heiliger Geist) מקבל את הכוח להבריא (heilen). זה חייב להיות בהרמוניה עם רוח הקודש הזורמת דרך העולם. זוהי הרוח הפועלת מאדם לאדם כמרפא אמיתי.

אם נפנה את מבטינו כעת אל המישור הפיסי נמצא שבמקום הראשון אנו קולטים בעזרת החושים. מאחורי זה ניצבת הישות האינטואיטיבית הכבירה. כל מה שנוכח פיסית נוצר על ידי רוח זו. כך מאחורי כל מה שחי בצורה כשלעצמה ואשר ניתן לקליטה על ידי החושים, ניצבת רוחו של האב, הלוגוס הראשון. באמצעות צפייה בלבד אין אנו משנים דבר, אבל שינוי מתבצע כאשר אנו פועלים. אז אין אנו רק משנים את מה שקיים בחוץ בעולם, אלא גם את הכוחות הפועלים בעולם בחוץ. ברגע בו אנו פועלים אנו מחוללים שינוי על המישור הפיסי. מאחורי שינויים אלו מתבצע גם שינוי בכוחות שמתחת לפני השטח המקבילים ללוגוס הראשון. על זה אנו משפיעים באמצעות פעולתנו. זה נשאר, זה שם, ולא ניתן להיפטר מזה שוב, אלא אם זה נעקר מהשורש על ידי אותו כוח שגרם לזה להתרחש. והשינוי אשר נגרם עקב מעשינו הוא מה שאוחז בנו שוב כקרמה. זה מה שמושך את האדם לעולם הפיסי פעם נוספת, ואם מתבוננים בזה מנקודת המבט של הקרמה זה נקרא: רופה (Rupa). מאחר וזה הושלם ברופה דרך הגוף, באמצעות טבעו החיצוני של האדם. כך אנו יוצרים בתוך הגוף, ברופה, כאשר אנו פועלים על האינטואיציות החיצוניות.

הספירה השנייה בה כיום האדם אינו חופשי לחלוטין, אלא ישות רוחית אחרת פועלת בה עימו, היא הספירה של הדיבור. כאן אנו מטביעים רושם בעולם השוכן לא רק מאחורי מה שהוא פיסי, אלא מאחורי מה שנושא בו חיים. עולם החיים, האימגינציות, אודותיו אנו מדברים נשאר מאחור, זהו עולם של כוחות מעצבים היוצרים גזעים חדשים. גזענו הנוכחי נוצר מתוך מה ששוכן מאחורי המילים של גזעים קדומים יותר. זה התגלם בגזענו אנו. בנוסף לכך, אנו חייבים לקחת בחשבון כל דבר השייך בכל דרך שהיא לאימגינציה. זה מראה לנו שעם מילותינו אנו מטביעים רשמים בממלכתו של הבן, בממלכה של הלוגוס השני. זה חוזר כקרמה קולקטיבית של כל הגזע, מאחר והמילים אינן נוצרות על ידינו בלבד. רוח הגזע פועלת עימנו. מהו הבסיס עבור צורה זו של קרמה? היכן רוח הגזע פועלת? רוח הגזע פועלת ברגשות האדם, חודרת את מלוא עולם הרגשות. זה מהדהד אל תוך מה שיש לאדם במשותף עם קבוצתו.

מה שפועל במשמעות רחבה הרבה יותר על הקרמה הוא הרגש (וודנה – Vedana). כך יש לנו במקום הראשון את הרופה (Rupa), את הגשמיות, ובמקום השני את הוודנה, הרגשות. עבור אותם האנשים אשר עדיין לא הפכו לצ'לות, לרגשות יש חשיבות רבה היכן שמעורבת תפיסה של הלוגוס השני וכל דבר חי. מטרת המדע היא ללמוד אודות החיות והצמחים בנפרד מהחיים. אפילו המלומדים הגדולים ביותר היום עוד לא התקדמו עדיין עד לשלב של הבנת החיים עם רגשות. זוהי ההבנה האימגינטיבית שמאפשרת להם לראשונה להתבונן אל תוך החיים עצמם.

חשיבת העולם החיצוני קשורה עם כל דבר בעל תחושה והכרה. לזה יש דבר אחד במשותף עימנו והוא הרושם. העובדה שאנו יכולים לקלוט את העולם במרחב הפיסי כעולם של צבע וצליל אפשרית אך ורק מאחר ואנו מסוגלים לשנות זאת למחשבות. אנו סופגים רשמים. אנו חושבים אודותם. אם לא היו קיימות מחשבות ברשמים הייתה זו הטיפשות הגדולה ביותר מצידו של האדם ליצור מחשבות אודותם. אם הרשמים לא היו מתעוררים באמצעות מחשבות, מחשבות היו אז רק אשליות. הצורה בה אנו מצרפים רשמים נובע מזה שבהתחלה הרשמים נבנים באמצעות מחשבות שאותן אנו יכולים לחלץ מתוכם, כלומר, את החוקים של הטבע. אין זה דבר אחר מאשר מחשבות. זוהי הרוח היוצרת, רוח הקודש. הרשמים הם הגבול בין השתיים, היכן שמחשבותינו באות לידי מגע עם המחשבות היוצרות בחוץ. כך איננו יכולים לפעול ישירות באמצעות המחשבה שברשותנו על החיים, אלא על התודעה שבעולם החיצוני שהוא עצמו חשיבה.

באמצעות החשיבה אנו משאירים מאחורינו עקבות בכל הישויות הרוחיות אשר חוללו את ההכרה. מה שאדם מקים על בסיס של קליטת רשמים בדרך של מחשבות, ומה שהוא מייצר כמחשבות, הוא בעל השלכות על כל דבר אשר עושה את קליטת הרשמים להכרחית. לכן במקום השלישי אנו מבחינים בקליטת רשמים או סנדג'נה (Sanjna), זהו האלמנט השלישי בעל השפעה על הקרמה.

באמצעות כל הפעולות אנו מביאים להתרחשותן של פעולות-נגדיות כקרמה, מאחר ואנו משפיעים על העולם האינטואיטיבי, על הרופה (Rupa).

באמצעות כל המילים אנו משפיעים על העולם של הרגשות היוצרים סביבנו: וודנה (Vedana).

במחשבותינו אודות הרשמים, אנו משפיעים על כל עולם המחשבות שמחוצה לנו: סנדג'נה (Sanjna).

מה שאנו קולטים סביבנו לא יהיה כאן עוד כאשר נופיע שוב על האדמה. לכן לכל דבר שאנו חושבים בקשר לעולם הרשמים לא תהיה השפעה כלשהי על ההתגשמות העתידית. רק בהתגשמות זו יהיה זה בעל כוח המעצב את הקרמה. מחשבות פועלות על אופיינו העכשווי.

מה שנובע מרגשות, שביסודו קשור עם סביבתנו, מה שנכנס לעולם של אימגינציה, חוזר אלינו בהתגשמות הבאה, בדרך כזאת בה זה מופיע בתוכנו כנטיות מוּלדות ומחוצה לנו כהזדמנויות. דרך הנטיות המוּלדות שלנו אנו מזמנים לקראתנו הזדמנויות המוצעות על ידי העולם, המעצבות את גורלנו, וזאת באמצעות נטיות שמקורן בקרמה. המחשבות מעצבות את האופי, הנטיות או התכונות מובילות דרך הקרמה אל ההזדמנויות. הפעולות מחוללות את הגורל החיצוני, את כל הנסיבות והתנאים הגופניים לתוכם האדם נולד. מה שאנו מבצעים דרך הרופה (Rupa), טבענו הגופני, זהו גורלנו בפועל, החוזר אלינו כקרמה.

אדם יכול ליצור נטיות מולדות עבור ההתגשמויות הבאות באופן מודע, רק בהגיעו לשלב של האימגינציה. כאן אנו מוצאים את הסוד כיצד המייסדים הגדולים של הדתות הקרינו את השפעתם אל מעבר לזמנם. התמונות שהם העניקו לאנשים שחררו נטיות אופי עבור ההתגשמויות הבאות. כל תמונה שהם החדירו בהדרגה אל הנפש הופיעה מחדש בעולם הרגשות השלם של האדם, בין אם הוא רכש אימגינציות כאלו עבור עצמו, ובין אם הוא קיבלן ממורו. אנו משיגים אותן עבור עצמנו כאשר השגנו שליטה בכל חיי רגשותינו: זהו המצב בו נמצא התלמיד האוקולטי. רגשותיו כפופים לשליטתו. שאר האנושות נתונה מבחינה זו להשגחתם של מייסדי הדתות. דת היא עולם-הרגשות של הגזעים העתידיים. לכן כלפי חוץ היא יכולה להיות נחבאת, מאחר והיא ממשיכה לחיות הלאה בנטיותיו של האדם. הנטיות של ימינו, הנגלות על פני השטח, הושתלו במין האנושי במאות ה-13 וה-14. יש חשיבות לכך שהתמונות המטריאליסטיות של ימינו לא תכנה שורש בלבבות האנשים, מאחר ואם לא הציבו כנגדם אידיאות רוחיות, בעתיד הן תמלאנה את בני האדם באינסטינקטים הברוטאליים ביותר המכוונים רק אל עולם החושים. התשוקות והתאוות שהופקו מתוך האימגינציות חיות באדם. זהו טבע התשוקות שלו: הסנסקרה (Sanskara). כל דבר אינטואיטיבי באדם, האימפולסים הגדולים אותם הוא מקבל מהמקודשים הגדולים ביותר, מתגבר בפועל על הקרמה של המעשים. מי שמרומם עצמו לאינטואיציה עצמה, חודר דרך העולם הפיסי עד לרוח האב. מי ששולט בידע אינטואיטיבי יכול להשפיע על הקרמה הנובעת מתוך המעשים. הוא מתחיל להגביל את הקרמה שלו באופן מודע.

עבור האדם הרגיל מובנות רק הישויות אשר גם להן יש תודעה. כאשר הוא מתקדם לאימגינציה, גם החיים הופכים למובנים, וכאשר הוא מתקדם לאינטואיציה הוא יכול להתקדם עד (להבנת) הכוחות האינטואיטיביים.

אדם יכול להשפיע על הקרמה שלו באותה המידה בה הוא שולט באינטואיציה, או שהוא חייב לקבל זאת ממקודשים גדולים בצורה של חוקים מוסריים נעלים. המילה ווידג'ננה (Vijnana) היא השם בו משתמשים לתיאור התודעה הנדרשת בכדי להתגבר על הקרמה. וכעת, הבה נחשוב אודות האדם החי בעולם, מבצע את פעולותיו ומת. לאחר מותו משהו ממנו בכל זאת נשאר כאן בעולם אשר לתוכו הוא ארג: רופה (Rupa), וודנה (Vedana), סנדג'נה (Sanjna), סנסקרה (Sanskara) ו-ווידג'ננה (Vijnana). החמישה הללו הם המאזן של חשבונו: גורלו האישי כ-רופה. גורל האומה לתוכה הוא נולד כ-וודנה. העובדה בפועל של לידתו על האדמה כ-סנדג'נה. בנוסף, פועל עם ה-סנסקרה טבע התשוקות, ועם הווידג'ננה פועלת התודעה. אלו הם חמש הסקנדהות (Skandhas). מה שהאדם שולח לעולם נשאר בעולם כחמש הסקנדהות. זה מהווה את הבסיס לקיומו. הן משפיעות פחות ככל שהוא מפתח בצורה מודעת משהו מהשתיים האחרונות. ככל שהוא משיג יותר שליטה בווידג'ננה, כך הוא משיג את הכוח להתגשם באופן מודע בגוף הפיסי. בטבעם המהותי הסקנדהות זהות לקרמה.

  1. רופה: גשמיות, פעולות.
  2. וויג'ננה: רגשות.
  3. סנדג'נה: קליטת רשמים.
  4. סנסקרה: תשוקה.

ווידג'ננה: התודעה הנחוצה בכדי להתגבר על הקרמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *