יסודות האזוטריות – 07

יסודות האזוטריות

רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה שביעית

ברלין, 2.10.1905

הלנה פטרובנה בלבצקי, בדוקטרינה הסודית שלה, קראה ליהוה אל הירח.[1] יש לכך סיבה עמוקה. בכדי להבין זאת אנו חייבים להגיע להבנה ברורה אודות התפתחותו העתידית של האדם. באדם כפי שהוא היום, כוחותיו העליונים מעורבבים בתחתונים. התפתחותו העתידית תלויה בהתגלות העצמי הגבוה שלו מתוך המעטפת של הכוחות והאיברים הנמוכים.

המוח מחולק למעשה לשלושה חלקים: לאזורי החשיבה, הרגישה והרצייה. מאוחר יותר שלושת חלקים אלו, כמו שלוש החלוקות של מושבת-הנמלים, יוכוונו על ידי האדם מבחוץ. אך החלקים מהם יימשך החלק העליון לא יישארו כפי שהם היום, אלא ירדו אז לשלב נמוך יותר. זו הסיבה מדוע אנשים שמתרגלים התפתחות רוחנית חד-צדדית סובלים מהתדרדרות מוסרית. במקרה של חיי התרבות המערביים קיימת סכנה פחותה בכל הנוגע לכך, מאחר והמדע המערבי עדיין לא מאלץ את החלקים הגבוהים של השכל (mind) להתרומם מעלה מתוך הגוף הנמוך. מצד שני, באמצעות תיאוסופיה, אדם למעשה סופג חוכמה באמצעותה האגו נקרע החוצה באופן חלקי מתוך סביבתם הרגילה של האיברים. יכול לקרות שאדם ששמר בסביבתו הרגילה על סטנדרטים מוסריים רגילים, מתחיל לעסוק בלימודים תיאוסופיים ואז מתגלות איכויותיו הגרועות ביותר, שנשארו חבויות עד כה. לעיתים קרובות התכונות הנמוכות עולות לפני השטח משום שהאדם מעסיק עצמו בעניינים רוחניים מבלי לחזק באותה העת את מוסריותו. עובדה זו גוררת עימה טרגדיה מסוימת. אנשים מסוימים בעלי מעמד אקדמי, אשר בתחום של הידע המערבי הם אנשים נערצים למדי, סובלים בבואם לחברה התיאוסופית. במקרה שלהם מתגלה הטבע הנמוך מבלי שיהיה נשלט על ידי הטבע הגבוה.

אותו החוק קיים גם בקנה מידה גדול יותר. הישויות אותן אנו פוגשים על הירח הקדום לא איחדו עדיין את כוח חשיבתם עם מוח פיסי. כוח החשיבה במקרה של ישויות הירח של הנירמאנה-קאיה (Nirmana-kayas), הבודהיסטוות (Bodhisattvas), הפיטרים (Pitris) והאדם הטהור, לא פעל עדיין במוח פיסי אלא במסות האתריות שסבבו אותם. בירח הקדום הסביבה הייתה מורכבת לא רק מאוויר, אלא גם מאתר שממולא בחוכמה. בירח הקדום מחשבות לא שכנו בישויות אינדיבידואליות, אלא התעופפו אנה ואנה באתר. לכן באוקולטיזם הירח הקדום קרוי גם היקום של החוכמה.[2] הירח הקדום היה מוקף באתר של חום ובצורות נוספות של אתר. בסוגי אתר אלו חיו האינטליגנציה וההיגיון, כפי שהן חיות כעת במוח האנושי. כמובן שמתחת לפני השטח התחוללה התפתחות. בתחילת אבולוציית הירח החוכמה עדיין הטביעה חותמה לתוך צורות יפיפיות. הישויות שהחזיקו רק באיברים האנושיים הנמוכים, הגוף הפיסי, הגוף האתרי והגוף האסטרלי, כוונו על ידי זרמים אלו של חוכמה. במהלך התפתחות נוספת שלושת הגופים ירדו מטה עמוק יותר. כאשר אבולוציית הירח הגיעה לסיומה הישויות שהיו חכמות, אבל לא החזיקו בחוכמה במוח, התקדמו מרחק כה רב עד שהן יכלו לנטוש לחלוטין את הגופים הנמוכים הללו. הישויות הללו שהפכו כעת לפיטרים ולא נזקקו עוד להיכנס לגופים פיסיים, אתריים ואסטרליים כאלו, היוו את הצבאות של האלוהים בשלבים שונים. הדרגה הנמוכה ביותר של ישויות אלוהים אלו היא השלב של יהוה. לכן, יהוה מהווה ישות ממשית של הירח שעברה במהלך הירח הקדום דרך התגשמות פיסית. למרות זאת על הירח הוא לעולם לא היה מסוגל לפעול על הסביבה הפיסית באמצעות שימוש במוח ככלי של החשיבה. רק הגופים הפיסי, האתרי והאסטרלי שלו עבדו על הסביבה הפיסית. הוא עשה זאת באמצעות תמונות. החשיבה ריחפה ממעל. השם יהוה אינו מציין ישות בודדת, אלא דרגה במסדר ההירארכיות. ישויות רבות יכולות ליטול את דרגת יהוה. אליפז לוי מדגיש שוב ושוב שבכינויים יהוה, ארכאנג'לוי, ואנג'לוי, יש לנו עניין עם דרגות של ישויות.

הישויות הראשונות של בני האדם שקיבלו על האדמה את הדרכתן מיהוה קיבלו זאת בתמונות. זוהי הסיבה מדוע ספר בראשית מהווה סיכום של תמונות אדירות, תמונות שיהוה התנסה בהן על הירח הקדום.

שעה שמצד אחד על הירח הקדום[3] רק החלק הנמוך באדם התפתח בגופים הפיסי, האתרי, והאסטרלי – מצד שני השילוש הגבוה טוּפח במסירות. לאחר שהאטמה הושתלה על שבתאי הקדום, הבודהי על השמש הקדומה, והמאנס על הירח הקדום, עקרונות אלו הגיעו לדרגה מסוימת של בשלות.[4] אז הם יכלו להתפתח הלאה על האדמה. מה שהגיע אל האדמה מהירח הקדום כגופים פיסי, אתרי ואסטרלי, הם החיות הגרוטסקיות לתוכם האטמה, הבודהי והמאנס איחדו עצמם בהדרגה. הפיטרים השאירו בצד על הירח את החלקים הנמוכים שלהם, אבל כפיצוי על כך הם טיפחו במסירות את האטמה, את הבודהי ואת המאנס. באמצעות טיפולם המסור הם הביאו לידי זה שהאדם החושב היה יכול להתפתח על האדמה. אם מתבוננים ביצורים החיצוניים על הירח הקדום, אלו הן רק העטיפות שהקיפו את האדם, לא האדם עצמו. ניתן היה להשתמש בעטיפות אלו מאחר ומה שהיה חייב לעזבן נפרד מהן אח"כ. [כאן מופיע חור בטקסט …….] כעת החומר שנשאר היה יכול להידחס ולהתעבות בכדי ליצור את המוח. החומר עבור המוח היה כאן במצב ראשוני, אבל היה יכול להידחס ולהתעבות רק לאחר שהפיטרים עזבו.

מה שהתרחש בתקופה הקדם-למוריאנית היווה הכנה. עבדו שם על גוף האדם כך שהאטמה, הבודהי והמנאס יוכלו לרדת לתוכו. עקרונות אלו עטפו עצמם בסובסטאנציה-קאמית. (Kama). הבה נדמיין כעת ישות שכאילו התקרשה למעין ג'לי ושיחררה עצמה ממה שהגיע מהירח הקדום. זה סיפק את הבסיס לפיזי. בנוסף לכך נמצאים כאן האטמה, הבודהי, המאנס, וגוף אסטרלי שעקרונות אלו ארגנו עצמם סביבו. הם עבדו על המסות דמויות הג'לי מבחוץ עד שיכלו ליטול אחיזה בהן מבפנים. לבסוף הרוחי חדר את הפיסי. כעת התמזגו שני סוגים של ישויות. ברגע שעוצב המוח הן חדרו אחת את השנייה. דרך זה, לידה ומוות חדרו אל אבולוציית האדמה. קודם לכן בני האדם עצמם בנו את גופם הפיסי, וכך יהיה שוב בעתיד. אבל מאחר והתאחדו שני סוגים של ישויות שמתאימות אחת לשנייה באופן חלקי בלבד – יש לנו את הלידה והמוות, וכול תקופה שבין לידה למוות מוקדשת למאמצים מתמשכים לגרום לשתי ישויות אלו להגיע להתאמה טובה יותר האחת עם השנייה – המטוטלת מתנדנדת אנה ואנה עד שלבסוף מגיעים למצב ריתמי.

מצב זה יתמשך עד לאמצע תקופת גזע-השורש השישית. עד שיושג מצב ריתמי וישות אחת תוּתאם בשלמות לשנייה. קרמה אינה משהו אחר מאשר מידת האיזון שהאדם כבר הגיע אליו. בכול התגשמות בודדת האדם משיג מידה מסוימת של התאמה. לאחר כול התגשמות האדם יכול להתרומם שוב לדוואכן בכדי לסקור את מה שעדיין נותר לעשות. רק כאשר מושג האיזון מתגברים על הקרמה והאדם יכול להתחיל לעסוק במשהו חדש, בחוכמה אמיתית, בבודהי, שעד אז חייב להיות מעודד ומטופח.

אבולוציה עתידית חייבת להיות מוכנה קודם לכן. מה שהאדם יצר כבר עבור עצמו כהכנה עבור עתידו, זוהי המילה המדוברת. מה שהאדם מדבר נשאר ברשומות האקאשיות. זוהי התחלה בהתהוותה בעבור עתיד האדם. דיבור מהווה חצי אחד מהאמצעים הקודמים של הילודה. באמצעות הדיבור האדם מפרה עצמו רוחנית. שינוי הקול הגברי (בתקופת ההתבגרות) קשור לזה. חצי אחד ממה שהוא מיני הועבר אל הדיבור. הקול הוא האיבר העתידי של הילודה. בעברית עתיקה השתמשו באותה המילה עבור מין ודיבור.[5] היום האדם חושב ומחשבות עוברות החוצה באמצעות בית הקול. השלב הבא יהיה שרגשות, חום, יעברו החוצה. אז המילה תהווה ביטוי של החום הפנימי של הגוף. זה יוכל להתרחש כאשר בלוטת יותרת המוח תתפתח במוח. השלב הבא יגיע כאשר בלוטת האצטרובל תתפתח. אז לא רק המילה השרויה בחום תצא החוצה, אלא המילה תישאר ותקבל צורה באמצעות הרצון שיחייה אז בתוכה. ואז כאשר אדם יבטא מילה היא תהפוך לישות ממשית.

התבוננו במשפט הבא: 'אני חושב, אני מרגיש, אני הווה' (רוצה). המילה במשמעות זו היא 'המילה' שמתנסה בשינוי צורה מהחשיבה אל הרגישה ואז אל הרצון. זהו תהליך משולש. בהתחלה המילה מהווה 'תודעה' (בחשיבה), ואז 'חיים' (המילה חדורת החום), ולבסוף 'צורה', המילה מעוצבת באמצעות הרצון. בשלב סופי זה, המילה הופכת לאובייקט. כך יש לנו, אחד אחרי השני, את התודעה, החיים, הצורה. כול דבר שהוא בעל צורה היום נבע מזמנים קדומים יותר והופיע באמצעות תהליך כזה. הגוף הפיסי, הצורה, הוא הגוף המושלם ביותר. פחות מפותחים הם הגוף האתרי, החיים, והגוף האסטרלי, התודעה.

————————————————————————————-

  1. הדוקטרינה הסודית, כרך שני.
  2. בהערות להרצאה שניתנה בברלין ב-1903 מופיע התיאור הבא: "בתמונה כוללת של אבולוציית העולם, היקום הארצי קרוי היקום של האהבה האלוהית, היקום הקודם הוא היקום של החוכמה והיקום הבא יהיה היקום של האש האלוהית …… היקום הקודם לירח קרוי היקום של היכולת האין סופית האלוהית, והיקום הקודם לו נקרא היקום של ההוויה.
  3. ההערה בטקסט כאן אינה מספקת ולא מהימנה.
  4. שטיינר מתייחס כאן אל האטמה, הבודהי, והמאנס רק כאל עקרונות בראשית התפתחתם. המתרגם.
  5. אולי הכוונה לזה שהאל ברא באמצעות דיבור. ויאמר אלוהים יהי אור …….
    כמו כן קיים בשפה העברית הביטוי "חיים ומוות ביד הלשון". המתרגם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *