יסודות האזוטריות
רודולף שטיינר
31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905
GA93a
תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר
עריכה ותיקונים: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!
הרצאה שישית
ברלין 1.10.1905
היום ניטול כנושאנו את הישויות של ההירארכיות השונות להן האדם שייך. אדם כפי שהוא היום הוא ישות מתפתחת שלא תמיד היה כפי שהוא כעת. לא רק שלבי התפתחות ניצבים לפניו ומאחוריו, אלא גם ישויות הקיימות במשותף עימו, כפי שיש לילד כיום את האדם הזקן לצידו שנימצא בשלב התפתחות אחר. היום נדון בשבע דרגות של ישויות, ובהקשר זה אנו חייבים להבדיל בבהירות בין ישויות קולטות לישויות יוצרות.
הבא ניטול כדוגמא צבע שאנו קולטים בעזרת עינינו, למשל אדום או ירוק. במובן זה אנו ישויות קולטות. אך הצבע חייב קודם להיות מיוצר בכדי שנוכל לקלוט אותו. לכן אנו חייבים להתייצב לפני ישות אחרת אשר יוצרת את הצבע, למשל את הצבע האדום. בדרך זו אנו לומדים להכיר את השלבים השונים של הישויות. אם אנו מציבים ביחד את כל מה שפונה לחושינו, חייבת להיות נוכחת כאן גם נפש בכדי לקלוט זאת. אבל משהו חייב להיות נוכח בכדי שרשמי החושים יוכלו להיות מובאים אלינו. קיימות כאן ישויות שיכולות להתגלות. הן בעלות מאפיינם הדומים יותר לאלים או דוות (deva). ישויות שטבען מותאם יותר לקליטה הן בעלות מאפיינים אלמנטאריים יותר. ישויות דמויות אל הן בעלות טבע מתגלה. ישויות אלמנטאריות בעלות טבע קולט.
כאן, בתחום זה, יש לנו את החוכמה היוצרת המתגלה כלפי חוץ, ואת החוכמה שנקלטת על ידי נפש האדם. החוכמה שוכנת באור ומגלה עצמה בכל רשמי החושים. מאחורי כל מה שמתגלה אנו חייבים להניח שקיימות ישויות שמתגלות, ישויות בעלות טבע של רצון. החוכמה היא מה שמתגלה.
אדם הוא גם ישות קולטת וגם ישות יוצרת. מצד אחד, בכל מה שנוגע לרשמי החושים, הוא ישות קולטת, ומצד שני בכל הנוגע לחשיבה הוא ישות יוצרת. בכדי לעורר מחשבות הוא חייב לקלוט רשמים קודם לכן. כך מצד אחד הוא ישות קולטת ומצד שני ישות יוצרת. זהו הבדל חשוב. הבה נדמיין שאדם נמצא במצב בו הוא יוצר את כל מה שהוא קולט, צלילים, צבעים וכן הלאה, כפי שהוא יוצר מחשבות היום. היום הוא יוצר רק בספירה אחת, בחשיבה, ובכדי לקבל רשמים הוא נזקק לישויות יוצרות סביבו. בהתחלה בהולידו את ישותו העצמית הוא היה ישות יוצרת. בהתחלה הוא עצמו יצר את האורגניזם העצמי שלו. כיום הוא נזקק לישויות אחרות בעבור זה. כעת אדם חייב להתגשם בצורה גופנית שנקבעת מבחוץ. כאן הוא קרוב יותר לישויות האלמנטאריות מאשר לספירה של קליטה וחשיבה.
לשם שינוי הבה נדמיין שהאדם היה מסוגל להוליד צלילים, צבעים ורשמי חושים אחרים וגם את ישותו העצמית. אז היה לנו לפנינו את האדם כפי שהוא היה לפני הגזע הלמוריאני, מה שנקרא האדם ה”טהור”. אדם הופך ללא טהור עקב העובדה שהוא לא יוצר את ישותו העצמית, אלא מאחד אל תוך טבעו משהו אחר. אדם טהור זה נקרא אדם קדמון. בתחילת ספר בראשית מדברים על אדם טהור זה. אדם זה עדיין לא נשא בתוכו שום דבר קאמי (kamic) (אסטרלי). תשוקה הופיעה לראשונה לאחר שהוא איחד לתוכו אלמנטים אחרים. כך התעורר כאן השלב השני של האנושות, האדם הקמה-רופי (kama-rupic – אדם בעל גוף אסטרלי). החיות הגבוהות יותר מייצגות את השלב הנמוך של התפתחות זו. ללא דם חם שום ישות אינה יכולה לאחוז בקמה-רופה עצמאית
(Kama-rupa – גוף אסטרלי). כל החיות בעלות הדם החם נגזרו מהאדם.
כך בהתחלה יש לנו את האדם הטהור אשר עד לתקופה הלמורית למעשה ניהל אורח חיים רוחי והוליד מתוכו כל דבר אשר חי והיווה חלק ממנו.
החיות והצמחים של היום התפתחו בדרך שונה מהדרך בה התפתחו החיות בעלות הדם החם. אלו הקיימות היום הן שאריות של ישויות מוזרות, ענקיות ואשר ניתן לאמת כמה מהן באמצעות המדע. הללו הן חיות מנוונות שירדו מאלו שהאדם הטהור עשה בהן שימוש בכדי להתגשם בהן, כך שהיה לו גוף עבור מה שהוא קאמי ( – kamicאסטרלי). בהתחלה האדם הטהור לא מצא שום משמעות בהתגשמות על האדמה. הוא עדיין ריחף מעל מה שהתגלה. מתוך ישויות (חיות) ענקיות, כבירות כוח אלו, האדם השתמש במפותחות ביותר בכדי להתגשם בהן. הוא קשר עצמו לישויות אלו וכך הוא היה בעמדה בה יכול היה להביא לתוכן את הקמה העצמית שלו (את גופו האסטרלי). כמה מישויות אלו התפתחו הלאה והפכו לחיות של אטלנטיס ולאנושות של ימינו. בכל אופן לא היה זה אפשרי עבור כולן להסתגל למצב החדש. הללו אשר לא הצליחו הפכו לחיות הנמוכות מבין בעלי החוליות. למשל הקנגורו הוא דוגמא חיה לחוסר ההצלחה בניסיון להיעשות לאדם – כמו כלי חרס אשר נדחו והושארו בצד.
כעת אדם ניסה להכניס לראשונה קמה (Kama) אל תוך צורות החיות. למעשה ניתן למצוא לראשונה קמה בצורת האדם, בלב, בדם החם ובמחזור הדם. ניסיונות נעשו שוב ושוב ובדרך זו חלה התקדמות משלב לשלב. אנו יכולים לראות ניסיונות שנכשלו למשל בעצלנות של הקנגורו, של חיות הטרף ושל הקופים. כל זה הושאר על הדרך מאחור. החיות בעלות הדם החם מהוות ניסיונות לא מוצלחים להיעשות לצורות אנושיות המחוננות בקמה. אדם יכול היה שיהיה לו בתוכו את כל מה שנמצא בחיות שהוא בעל טבע של קמה, אבל הוא נפטר מזה ופרק את זה לתוכן, מאחר והוא לא היה מסוגל להשתמש בסוג זה של קמה. קיימת אכסיומה אוקולטית חשובה: לכל איכות שני קטבים מנוגדים. כשם שחיובי ושלילי בחשמל משלימים אחד את השני, כך יש לנו חום וקור, יום ולילה וכן הלאה. באותה הצורה לכל איכות קמית יש שני היבטים מנוגדים. למשל אדם השליך מתוך עצמו את הזעם אל תוך האריה, ומצד שני, כאשר זה מעודן על ידי האדם, זה יכול להובילו מעלה אל העצמי הגבוה. תשוקות אינן צריכות להיות מושמדות, אלא מטוהרות. קוטב שלילי זה חייב להיות מובל מעלה לשלב גבוה יותר. טיהור התשוקות הזה, ההובלה מעלה מתוך ההיבטים השליליים שבהן, נקראה על ידי פיתגורס קתרזיס. בהתחלה נשא האדם בתוכו את הזעם של האריה ואת הערמומיות של השועל. כך מהווה ממלכת החיות בעלות הדם החם תמונה כוללת של איכויות הקמה. כיום הדעה הרווחת היא שה-‘תת תוואם אסי’ (Tat twam asi זה שהוא אתה) צריך להיות מובן בדרך כללית ולא מוגדרת, אבל ההיפך הוא הנכון, אדם חייב להבין משהו מוגדר לחלוטין מהמשתמע מזה. כך במקרה של האריה אדם חייב לומר לעצמו: זה הוא אתה. לכן יש לנו בממלכת החיות בעלות הדם החם הפרוסה לפנינו את האדם הקמה-רופי (kama-rupic). קודם לכן התקיים רק האדם הטהור: אדם קדמון.
הפילוסוף של מדעי הטבע, אוקן (Oken), שהיה במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה פרופסור באוניברסיטת ינה (Jena), היה מודע לכל הרעיונות הללו וביטא אותם בצורה גרוטסקית בכדי לעורר את תשומת ליבם של האנשים. כאן אנו מוצאים דוגמא שמצביעה לעבר שלב מוקדם יותר של התפתחות האדם, לפני שהאדם הפריד מעצמו את הממלכה של החיות בעלות הדם הקר. אוקן קישר את הדיונון עם לשון האדם. בהשוואה זו של הלשון עם הדיונון אדם יכול למצוא משמעות אוקולטית. כעת, יש לנו גם ישויות שכאילו מועלות באוב כתוצרי לוואי. אדם סילק מעצמו את הערמומיות של השועל ושימר את קוטבה ההפוך. בערמומיות השועל מתחיל להתפתח נבט של משהו אחר, משהו הדומה לדרך בה לצל שחור של אובייקט יש צל משני כאשר אור חודר את הצל הראשי מבחוץ. אנחנו איחדנו ערמומיות לתוך השועל מתוך ישותנו הפנימית. עכשיו מכוונת כלפיו רוח מהפריפריה. הישויות אשר עובדות בדרך זו מהפריפריה אל תוך מה שהוא קמי (kamic) הן הישויות האלמנטאריות. מה שהשועל קיבל מאיתנו מתבטא בתוכו כחיה. מה שמגיע מבחוץ ומספח עצמו אליו מהרוח, זה הישות האלמנטרית. מצד אחד הוא נוצר באמצעות רוח האנושות ומצד שני באמצעות הישות האלמנטארית.
כך אנו מפרידים: ראשית, ישויות אלמנטאריות, שנית, האדם הקמה-רופי (kama-rupic), שלישית האדם הטהור, רביעית, האדם שבמובן מסוים התגבר על האדם הטהור ואשר נטל אל תוך עצמו את מה שנמצא בחוץ מסביבו והוא פעיל מבחינה יצירתית. הוא נטל אל תוך עצמו ויצר קשר עם כל דבר הנמצא מסביבו בקיומו הארצי. זה מעניק לו את התוכניות, את הכיוונים, את החוקים אשר יוצרים חיים. פעם האדם היה מושלם והוא ייעשה כך שוב. אבל קיים הבדל גדול בין מה שהוא היה לבין מה שהוא יהיה בעתיד. מה שנמצא מסביבו בעולם החיצוני יהפוך מאוחר יותר לנכסיו הרוחיים. מה שהוא רכש לעצמו על האדמה יהפוך מאוחר יותר ליכולת של ישות פעילה יצירתית. אדם שספג את כל ההתנסויות הארציות, כך שהוא יודע כיצד להשתמש בכל דבר בודד והפך כך ליוצר, נקרא בודהיסטווה (Bodhisattva), שמשמעותו היא אדם שנטל לתוך עצמו במידה מספקת את הבודהי, את הבודהי של האדמה. אז הוא נעשה מתקדם מספיק בכדי לפעול באופן יצירתי מתוך הדחפים הפנימיים ביותר שלו. האנשים החכמים של האדמה אינם עדיין בודהיסטוות[1]. אפילו לאנשים חכמים כאלה תמיד נשארים דברים אליהם הם עדיין לא מסוגלים לכוון עצמם. רק כאשר אדם ספג אל תוך עצמו את מלוא הידע של האדמה, בכדי להיות מסוגל ליצור, רק אז הוא נעשה לבודהיסטווה. למשל, בודהה וזרטוסטרא היו בודהיסטוות.
כאשר אדם מתקדם הלאה באבולוציה, כך שהוא אינו רק יוצר על פני האדמה, אלא שיש בידו כוחות אשר מגיעים החוצה מעבר לאדמה, רק אז הוא חופשי לבחור האם להשתמש בכוחות עליונים אלו או להמשיך לעבוד עימם על האדמה. במקרה שבחר לעבוד על האדמה הוא יכול להביא אליה משהו המגיע מהעולמות העליונים. כך קרה לפני שהאדם התחיל להתגשם, בשליש האחרון של התקופה הלמורית. האדם פיתח את הגופים הפיסי, האתרי והאסטרלי. הוא הביא עימו את החלקים הללו של ישותו מאבולוציה קודמת יותר של האדמה. את שני הדחפים הבאים, קמה (Kama) ומאנס (Manas), הוא לא היה יכול למצוא על האדמה. הם אינם שוכנים ברצף האבולוציה שלה. ניתן היה למצוא את הדחף הראשון (קמה) רק ככוח על מאדים. זה התווסף זמן קצר לפני שהאדם התגשם. הדחף השני (מאנס) הגיע מכוכב חמה (מרקורי) בתקופת תת הגזע החמישית של האטלנטים, עם הופעת השֵמִים המקוריים. הדחפים של העקרונות החדשים הללו היו צריכים להיות מובאים אל האדמה מפלנטות אחרות באמצעות ישויות גבוהות יותר, באמצעות ישויות הנירמאנה-קאיה (Nirmana-kayas). ממאדים הן הוסיפו קמה, מכוכב חמה מאנס. ישויות הנירמאנה-קאיה נמצאות בשלב גבוה יותר מישויות הבודהיסטווה. האחרונות יכולות לנהל אבולוציה בעלת המשכיות, אבל הן אינן יכולות להביא אליה את מה שמגיע מאזורים אחרים, זה יכול להיעשות רק על ידי ישויות הנירמאנה-קאיה. בשלב גבוה יותר מישויות הנירמאנה-קאיה, ניצבות הישויות הללו הקרויות פיטרים (Pitris). פיטרים = אבות (Pitris = Fathers). ישויות הנירמאנה-קאיה אכן מסוגלות להביא אל האבולוציה משהו המגיע מאזורים אחרים, אבל הן אינן מסוגלות להקריב עצמן, להקריב עצמן כסובסטאנציה, כך שעל הפלנטה הבאה הן יכולות להוליד מחזור חדש. זה יכול להיעשות על ידי הפיטרים, ישויות שהתפתחו על הירח והצטרפו כעת. הן נעשו למפעילות האימפולס הפועל כלפי אבולוציית האדמה. כאשר אדם עובר דרך כל התנסות אפשרית, אז הוא נימצא במצב המאפשר להיעשות פיטרי. השלב הבא הגבוה יותר, האחרון אותו אפשרי להזכיר, הוא זה של האלים עצמם.
כך יש לנו שבע דרגות של ישויות: במקום הראשון האלים, בשני הפיטרים, בשלישי ישויות הנירמאנה-קאיה, במקום הרביעי ישויות הבודהיסטווה, במקום החמישי ישויות האדם הטהורות, במקום השישי ישויות האדם ובמקום השביעי הישויות האלמנטאריות. זהו הרצף עליו הלנה פטרובנה בלבצקי מדברת.
כעת אנו יכולים להוסיף את השאלה: איזה סוג של איבר הוא זה שהפך את האדם לקמה-רופי (kama-rupic)? זהו הלב עם כלי הדם והדם הפועם דרך הגוף. ללב יש חלק פיסי וחלק אתרי. אריסטו[2] מדבר אודות זה, מאחר ובזמנים קדומים יותר היה זה רק הגוף האתרי אשר נחשב לחשוב. ללב יש גם חלק אסטרלי. הלב האתרי מחובר עם שנים-עשר עלי הכותרת של פרח הלוטוס. לא לכל האיברים הפיסיים יש חלק אסטרלי. למשל כיס המרה הוא רק פיסי ואתרי, האסטרלי חסר.
—————————————————————————————